הכנסת השלוש-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 112

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, כ"ד אדר התשנ"ג (17 במארס 1993). שעה 00;09

ג' גל - היו"ר

ר' אדרי

ח' אורון

ר' אלול

א' גולדשמידט

ס' טריף

ש' עמור

א' פורז

ח' קופמן

א"ח שאקי

ג' שגיא

ד' תיכון

פ' בדש

ש' בוחבוט

י' ונונו

ר' נחמן

ע' עלי

שר התעשיה והמסחר מ' חריש

נ' שרוני - מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

ש' בהט - יו"ר המועצה לעסקים קטנים

מ' דברת - מנהל מרכז ההשקעות

י' גליטמן - המדען הראשי

י' לוי, ד' סלטון, א' ברק,

א' חייק, ח' פרי, ר' כהן - משרד התעשיה והמסחר

מ' שמיר - יו"ר ארגון משקיעי חוץ

א' לנדאו, א' דישון, י' שוקרון - התאחדות בעלי מלאכה

א' אביבי - איגוד ארצי למסחר

ס' אלחנני

א' קרשנר

ת' שפנייר

סדר היום; 1) ביצוע תוכניות לפיתוח התעשיה.

2) מכירת אחזקות המדינה בחברת מבני תעשיה בע"מ.



ביצוע תוכניות לפיתוח התעשיה

היו"ר גי גל;

אני פותח את הישיבה. לפני קצת יותר מחודש כתבתי מכתב לשר התעשיה והמסחר

והזכרתי לו שבישיבת הוועדה ב-16.12.92, שבה הציג את תוכנית העבודה של משרדו,

אמרתי בסיום הדיון שתוך שלושה חודשים נקיים דיון נוסף, כדי לעקוב מקרוב אחר

ההתפתחויות בפועל לעומת התיכנון; והוספתי שאין ערוך לחשיבות המשרד ולפעולותיו

להגברת התעסוקה במשק ולהחשת תהליך הצמיחה. לקראת הדיון היום, צירפתי רשימת

נושאים שעלו בישיבה לפני כשלושה חודשים, ומטרת הפגישה היום היא לקבל דיווח כדי

שנוכל לעקוב מקרוב, כדי שלא נבוא אחרי שנה ונאמר מה היה טוב ומה היה רע. כמו

כן, לדעתי חשוב ליצור מדי פעם מפגש בין ועדת הכספים לבין נציגי המשק השונים

והגוף המבצע - קרי הממשלה, השר והפקידות - אני רואה בזה חלק מעבודה הוועדה.

אני בטוח שגם אם הדברים שעולים כאן לא מקבלים תשובה מיד, האנשים ייצאו מפה עם

מחשבות ורעיונות נוספים, ויש בכך ברכה.

לפני שלושה חודשים, כשהצגתי את דבריי בוועדה, אמרתי שבנתונים של המשק

הישראלי היום - גידול האוכלוסיה גם ממקורות פנימיים וגם כתוצאה מעלייה, עם

אבטלה של 11.5% - אני חושב שמוקד הפעילות של המשרד, מבין כל תפקידינו, הוא

צמיחת המשק ויצירת מקומות עבודה; גם אז הדגשתי, ששני לא משתלבים זה בזה באופן

אוטומטי, למרות שיש קשר בין השניים. צמיחת המשק דרושה כדי להרחיב את הכתפיים

הכלכליות של המדינה, כדי שתוכל לעמוד במימון הצרכים של אזרחי המדינה - הן

צרכים כמו שירותי בריאות, חינוך וכדומה, והן הוצאות הביטחון שגם כאשר יש

סיכויי שלום, הוא יתבסס על הוצאות ביטחון, לפחות ברמה הקיימת, ואולי אפילו

הוצאות גדולות יותר בשלב המעבר. כשאני מדבר על צמיחת המשק, אני מדבר על צמיחה

כלכלית, שבחלקה יש תוספת משמעותית של עובדים, ובחלקה לא. לפעמים אנחנו

מעוניינים בגידול של מפעל שהוא תוספת משמעותית למעמדה הכלכלי של המדינה, שאין

עמה תוספת גודלה של עובדים. אתן שתי דוגמאות קונקרטיות: א) ההתדיינות עם

"אינטל" על תוכנית השקעה כמיליארד דולר. זו תוספת משמעותית לעוצמתו של המשק

הישראלי, אך לא בהכרח תוספת משמעותית של עובדים. ב) ההשקעות המתוכננות של כי"ל

לחמש השנים הקרובות - בסדר גודל של 1.7 מיליארד דולר - יתנו תוספת משמעות של

עובדים, כ-6,500 עובדים קבועים, ובשלב השיא של ההקמה יהיו מעל 11,000

עובדים (הם מדברים אפילו על יותר, אך אני רוצה להיות זהיר); אך בחלק מהמפעלים

אין כמעט תוספת עובדים, אלא תוספת עוצמה).

לעומת זאת, אין ספק שבמצב של אבטלה כפי שישנה במשק הישראלי, מוכרחים

להתמודד גם עם השאלה של יצירת מקומות עבודה, ואי אפשר להסתפק בנתון של תוספת

עוצמה כלכלית. חלק מהפתרון יבוא כתוצאה מההשקעות הגדולות שאנחנו מדברים עליהן,

שצריכות להוסיף לא מעט מקומות עובדה, וחלקו יבוא על-ידי עידוד עסקים קטנים

ובינוניים, שלדעתי יכולים להשלים את המעגל ולספק את צורכי התעסוקה בכמויות

שעולות על מספר האנשים שיצטרפו לכוח העבודה בשנים הקרובות. אין לי ספק שבשנת

93', בפעם ראשונה לאחר הרבה שנים, יתווספו למשק יותר מקומות עבודה מאשר

ביקושים; לכן, לקראת סוף השנה, תהיה ירידה ברמת האבטלה, גם בהנחות הכי גבוהות

של תוספת עולים שהתקציב מתבסס עליהן.

הקצב של יצירת מקומות העבודה תלוי בסידרת גורמים, ובהם אתרכז כאשר אדבר

על הפעולות שאנחנו כבר עושים או שחתחלנו לעשות. הבעיה מתחילה בתהליך קבלת

האישורים. ברגע שאדם מעוניין להשקיע - ויש לו רעיון, מוצר, שוק פוטנציאלי

ותוכנית עסקית שעברה בדיקה - הוא צריך לבקש את אישור מרכז ההשקעות. נעשים היום

מאמצים גדולים כדי לקצר בצורה דרסטית את תהליך האישור; ואכן, כאשר מדובר

בתוכניות שעומדות בתנאי החוק הקיים ואינן חריגות, התהליך הזה נעשה במהירות

הולכת וגדלה.



בסוף התהליך - היזם, המשקיע, זקוק לאזורי תעשיה מוכנים להשקעה, ופה היה

צוואר בקבוק. כרגע אנחנו במצב שהמיכרזים כבר נגמרו, כאשר השנה אנחנו מתכוונים

להשקיע באזורי תעשיה 212 מליון שקל. אני מדבר על אזורי תעשיה מחוץ למרכז הארץ

- גם משום שעל-פי החוק שם אנחנו רשאים לפעול, וגם משום שכאשר בודקים את

האבטלה, לא בממוצע ארצי אלא בחלוקה לאזורים, מוצאים שמחדרה עד גדרה אין כמעט

אבטלה, והיא נמצאת בכמויות הולכות וגדלות מחדרה צפונה - למשל אור עקיבא, או

חיפה שהיא מוקד האבטלה הקשה ביותר במדינה מבחינת כמות המובטלים וגם מבחינת

מספר המועמדים לכל מקום עבודה - ומגדרה דרומה, באשקלון, אשקלון, שדרות, באר-

שבע, דימונה וכו'.

כפי שאמרתי, השנה אנחנו משקיעים 212 מליון שקל בתשתיות פיזיות באזורי

תעשיה, לעומת 105 מליון שקל ב-1992, ו-40 מליון שקל ב-1991. אתן חלוקה גסה

לגבי אזורי הארץ - גליל וצפון: הושקעו 15 מליון שקל ב-91', 18 מליון שקל

ב-92', 77 מליון שקל ב-93י. נגב ודרום - 13 מליון ב-91', 26 מליון ב-92',

58 מליון ב-93'. ירושלים - 3 מליון ב-91', 8 מליון ב-92', 12 מליון ב-93'.

ביישובים ערביים ודרוזיים, ההשקעות ב-91' היו אפס, 4 מליון ב-92' ו-12 מליון

ב-93'. בנושא תכנון, אנחנו משקיעים גם במרכז הארץ ובמקומות אחרים, כיוון שיש

אזורי תעשיה פוטנציאליים שלא מוכנים לעלייה לקרקע מבחינת ההפעלה, כי עדיין אין

תיכנון, ואנחנו מתכננים כדי שהם יתחילו לפעול ב-94'. יש לנו הבנה עם האוצר

שכאן פחות או יותר יכולת העבודה שלנו, ויכולת הביצוע היא שתקבע את התקציב.

כלומר, בנקודה הזאת אנחנו לא עומדים במיגבלה סופית של תקציב. אני מאמין שב-7

באפריל אזור התעשיה הראשון ייצא לדרך; יש לנו לוח זמנים, מתי - פחות או יותר -

עולים בכל מקום לקרקע, ואני יכול למסור גם את הנתונים האלה לוועדה.

הנקודה הקריטית היא בין האישור של מרכז ההשקעות עד העלייה הקרקע, ששם

ההתמשכות העיקרית. אך לפני כן אדבר על צוואר בקבוק נוסף - היום אין כמעט בעיה

מבחינת גיוס השקעות. בנושא הזה פועלת חברת יוזמה, שהיא חברה במסגרת משרד

התעשיה והמסחר שמגייסת קרנות הון סיכון. הבסיס הוא כזה - "יוזמה" משקיעה עד 8

מליון דולר, שותפים זרים להון סיכון - אמריקאיים, אירופאים או יפנים - משקיעים

עוד סכום בסדר-גודל כזה, ויש גם שותף ישראלי. לפני כחודשיים חתמנו על הסכם עם

חברת "אדבנט" מבוסטון. ב-92' היתה לחברת יוזמה קרן של 50 מליון, היא הוגדלה

ל-100 מליון, ועכשיו הוגדלה שוב ל-150 מליון, משום שהיום קרנות מחו"ל, כולל

החברות הידועות ביותר, עומדות בתור כדי להשקיע בארץ - זה מאוד אטרקטיבי. ובכן,

הבסיס הוא כ-24 מליון דולר, כאשר החברות הזרות צריכות להרהיב אחר-כך את הגיוס

(לגבי "אדבנט" רוצים להגיע ל-60-50 מליון דולר ביחד); הכסף צריך להיות מושקע

בשלבים האחרונים של פיתוח המוצרים, לפני שהם הופכים למסחריים - זה שלב הסיכון

הבלתי-ברור, שהבנקאות הישראלית לא התלהבה ללכת אליו. זה יכול לתת לנו תנופה

גדולה של יצירת מוצרים, שיעמדו מול ההשקעות הפוטנציאליות שישנן, והיום חסרים

פרוייקטים במדינה, לפחות מול כמות הכסף שמצטברת.

הנושא של מחקר ופיתוח יקבל תוספת - מספר החממות יעלה מ-24 ל-30, מספר

הפרוייקטים הפעילים יעלה מ-148 ל-200, ומספר חוקרים מועסקים בחממות יגדל מ-650

ל-1,000, כיוון שכאן אנחנו רואים את עיקר יצירת המוצרים החדשניים שיכולים לספק

את המשק. יש היערכות חדשה בנושא המדען הראשי - הוא נמצא כאן ויפרט. אני רק

אומר בראשי פרקים, שהבעיה בשלב הזה היא פחות תקציבית, אלא יותר הגדרה מחדש של

העדיפויות והקריטריונים שעל-פיהם עובדים בתחום הזה.

ברצוני לציין שני נושאים שמשלימים את המעגל הזה: ראשית, השיווק לחו"ל.

בחודש וחצי הקרובים נבוא לכאן עם שינויים תפיסתיים גדולים מאוד, כאשר אנחנו

רואים בנושא השיווק את המפתח העיקרי לפריצה למדינות חדשות ולהתרחבות במדינות

שאליהן אנחנו כבר מייצאים. בפני המשק הישראלי נפתח כמעט כל העולם שהיה סגור -

סין, הודו, חבר העמים, מזרח אירופה; גם יפן, שהיתה סגורה מבחינה מסחרית, למרות

שהיתה פתוחה מבחינה דיפלומטית - נפתחה; כמו כן צרפת, בה נושא ההיי-טק היה חסום

בפנינו בשל החרם הערבי, הסירה את ההגבלות. זה מאפשר לנו היום פריצה על בסיס

כלכלי, ולכן נושא השיווק הופך להיות מרכזי מאוד ברוב הארצות האלה.



הנושא השני בהקשר הזה, הוא התהליכים הבירוקרטיים שבין האישור של מרכז

ההשקעות לבין העלייה על הקרקע. כאן יש סידרה של קטעים בלתי מאורגנים

שהיזם/המשקיע צריך להתמודד איתם - החל מהאישורים של הוועדה המקומית, הוועדה

המחוזית, משרד הבריאות, המדען הראשי, משרד איכות הסביבה וכלה בבעיות עם חברת

חשמל, ביוב וכדומה. אנחנו רוצים להגיע למצב שסביב מרכז ההשקעות יהיה תהליך

מסודר, שהמשרדים הללו יהיו מעורבים בו. אנחנו מקבלים לכך את הגיבוי של ראש-

הממשלה, שהתחיל לראות את מחסום האישורים כבעיה המרכזית, ומדובר בעיקר באישורים

של ועדות מחוזיות וכדומה - יזם יכול לחכות חודשים ארוכים לקבלת אישור לעליה

לקרקע, כאשר הכל כבר מוכן. בנושא הזה אנחנו הולכים לעשות את אחת המיתקפות

הגדולות של המשרד.

נושא אחר שהזכרתי הוא העסקים הקטנים והבינוניים - בסוף נובמבר מיניתי

ועדה לנושא, ונתתי לה לעבוד עד ה-1 במרץ. בוועדה השתתפו הגורמים שמייצגים את

העסקים הקטנים הבינוניים במשק ושהם בעלי הפוטנציאל לתחרות, והגורמים הבנקאיים

והממשלתיים שיש להם נסיון בעניין הזה. דו"ח הוועדה נמסר ב-1 במרץ, והיום אנחנו

עוברים תהליך של הטמעת הדו"ח - קודם כל בתוך המשרד, ואחר-כך נגיע לממשלה עם

קבלת גיבוי למהלך מהפכני, שעיקרו מתן אמצעים פסיביים כפי שניתנו עד עכשיו -

קרנות שעמדו לרשות עסקים קטנים ובינוניים. כמו כן, אנחנו עומדים ליצור מהלך

דינמי, של עידוד יוזמה אצל אלה שאנחנו חושבים שהם פוטנציאל לעסקים קטנים

ובינוניים, כפי שאנחנו נותנים הדרכה וחונכות בעיקר בשלבי ההקמה. ההדרכה דרושה

לעסקים הקטנים, כי הפונקציות אצלם מצומצמות ואין להם אפשרות להחזיק עורכי-דין,

רואי-חשבון ויועצים פיננסיים, כפי שמחזיקים העסקים הגדולים. אנחנו מאמינים

שבאמצעות הכלים האלה, נוכל לחגיע לפריצת דרך, כאשר הכוונה היא ללכת בעקבות

הדגם של הרשות לעסקים קטנים האמריקאית.

אדוני היו"ר, אעיר כמה הערות לגבי הנקודות שהועלו במכתבך. לגבי החוק

לעידוד השקעות הון - הוקמה ועדה בראשות מנכ"ל משרד האוצר שצריכה להביא

סיכומים, שינויים, התאמות לחוק הקיים. בגדול, לפחות בשרד התמ"ס הדעה היא שכל

עוד קיימת אבטלה בקנה-המידה הנוכחי, אין לוותר על מסלול המענקים בחוק עידוד

השקעות הון. יש מחשבות אחרות בעניין הזה, על כך ידבר המנכ"ל.

אשר להיערכות המשק לחשיפה - אומר משפט אחד עקרוני ומשפט אחד מעשי. אנחנו

ממשיכים במדיניות החשיפה של המשק, אבל אנחנו חושבים שצריך לעשות אותו בתבונה.

1) הקצב צריך להיות כזה, שיאפשר למשק הישראלי להיערך מול החשיפה,

2) יש לקחת בחשבון מצבים לא מסודרים, ארעיים, שקיימים בחלק מהמשק העולמי.

חתמנו הסכם סחר עם סין, מתוך ידיעה שבשאלה הדו-

כיוונית של יצוא ישראלי לסין, לעומת יבוא מתחרה סיני שיכול לפגוע בענפים

מסויימים בארץ, המשק הישראלי ירוויח בגדול - הפוטנציאל של היצוא לסין עומד

בפרופורציה כזאת שצריך לקחת את הסיכונים. לעומת זאת, מחר חוזר מרוסיה הסמנכ"ל

לסחר חוץ של המשרד, זוהר פרי, ממו"מ מאוד מסובך וקשה. שם התהליך לא פשוט -

מדובר על משק שנמצא ב-2,000% אינפלציה, על מחירים שלא יודעים לכמה זמן יישארו

ובמידה מסויימת על סכנת היצף. אנחנו הנחינו אותו להגיע לסיכומים ראשונים,

ולחזור הנה כדי שנוכל להתמודד עם השאלות, כי פה בעיית החשיפה יכולה להנחית מכה

על ענפים מסויימים בישראל, בלי שתהיה לנו פה אספקה רצופה, לאורך זמן, של סחורה

בתנאים שבהם אנו מקבלים אותם היום. אלו שתי דוגמאות קיצוניות לגבי מדיניות

החשיפה. לקרן החשיפה יש היום פעילות יותר גדולה, גם פה אחר-כך ניתן מספרים

יותר מדוייקים.

לגבי נקודות נוספות שהועלו במכתבך - הארגון מחדש של המרכזים הכלכליים

הישראליים בארה"ב נמצא בתהליך מתקדם. אנחנו פותחים משרד באטלנטה, בתיאום עם

האוצר. אנחנו מבטלים את הנספחות בניו-יורק, נשאר שם רק הנספח של האוצר, שיעבוד

גם איתנו. הביצוע יהיה תוך כדי מחצית 93', בגלל חילופי האישים שהיו שם. עודפים

תקציביים - בסה"כ נשארו מ-92' כ-131 מליון שקל, ויש לנו פירוט לסעיפים. אשר

לבדיקת האישורים שלא בוצעו - משה דברת ישלים את הנקודה הזאת. פעולות משרד



האוצר להגברת התעסוקה במשק - בגדול, קיבלנו את האישורים, והם כבר הוטמעו

בעבודת המשרד. ועדת מנכ"לים לטיפול במוקדי האבטלה - המנכ"ל ידבר על כך.

ערבויות לעסקים קטנים - אנחנו מעבירים את הדגש ממתן הלוואות על בסיס של

בטחונות לדגש של מתן הלוואות על בסיס תוכנית עסקית העיקר. הקדמת תקציבי תיכנון

של אזורי תעשיה - דיברתי על כך. קידום פיתוח אזורי תעשיה במרכז הארץ - פה

אנחנו קצת בהתלבטות. יש מחסור באזורי תעשיה במרכז הארץ, ויש אזורים ישנים

מאוד, ובכמה מקומות נתנו אישורים. בשלב זה אנחנו מנועים, על-פי המתכונת

הקיימת, לתת תקציבים לפיתוח באזור המרכז.

מה זה אזור המרכז?

אזור המרכז זה כל מה שאיננו אזור פיתוח א' ואזור פיתוח ב', והיום יש

מחסור באזורי תעשיה במרכז. אם אתה לוקח את האזורים פתח-תקווה ודרומה, או שהם

ישנים מאוד או שיש פינות קטנות, אבל אין מספיק אזורי תעשיה עבור הביקוש הקיים.

אמנם באזור זה איננו נותנים את ההטבות של אזורי א' וב', אבל עלינו לתת את

התשתית. אנו מנסים לעבוד דרך יזמים פרטיים, יכול להיות שזה יפתור את הבעיה,

ותוך כדי השנה הזאת נגיע לסיכום. אני חושב שצריך לאפשר את הצמיחה במרכז הארץ,

בתנאים של מרכז הארץ - אסור שמפעל לא יקום בגלל שהמדינה לא מספקת את מה שהיא

צריכה לספק, מבחינת התשתית הפיזית. יש יזמים שלא רוצים ללכת לאזורי פיתוח

למרות ההטבות, ואם הם לא מבקשים את ההטבות, אין לנו שום סיבה למנוע מהם להקים

מפעל במרכז הארץ.

לגבי החוק לעידוד השקעות הון, אנחנו עובדים עכשיו בוועדות משנה, שצריכות

להגיש סיכומים. עומדות לפנינו שלוש דרכי פעולה אפשריות: דעה אחת גורסת, כפי

שציין השר, שיש להשאיר את המצב הקיים. הדעה השנייה אומרת, לתת את כל ההטבות

בשלב הפירות ולא בשלב ההקמה. הדעה השלישית טוענת שיש להחליף הון בעבודה,

דהיינו לקחת משהו כמו וישי דימונה ולבנות דגם שיכול לשרת גם מפעלים אחרים

בהיבטים דומים. אלה שלוש האופציות. עמדות הצדדים ברורות, ויצטרכו לסכם אם יש

דרך מגובשת או שמגישים יותר מדרך אחת.

לגבי היערכות המשק לחשיפה - עד 24.2.93 אושרו בקשות של מפעלים שנפגעו

מהחשיפה, בסך קרוב ל-18 מליון דולר ל-11 מפעלים. המפעלים מקבלים מענקים וערבות

מדינה להון חוזר בהיקפים של 20%-50% מענק, ו-50%-80% הלוואה. כדי שתקבלו תחושה

מי המפעלים שקיבלו - תעשיית העץ, עץ לבוד, לבידי אשקלון, צינורות המזרח

התיכון, מגה, ארגמן, סולוג, סה"כ כ-18 מליון דולר. זה מאוד מותנה בכך שיתרות

שנה קודמת של קרן החשיפה יועברו במלואן, על-פי בקשת אגף התקציבים לוועדה הזו,

מה שאני מקווה קורה בימים אלה, כי זה מעכב את מתן הכסף לחלק מהמפעלים.

לגבי קרנות - "יוזמה" חתמה כבר שלושה הסכמים. השר דיבר על הגדול שבהם -

עם דיסקונט ואדבנט - אך היא חתמה עוד שני הסכמים עם שתי חברות הון סיכון

נוספות, כאשר בכל אחת מהן השקיעה 8 מליון דולר. בבנק דיסקונט עם חברת אדבנט יש

כבר השקעה אחת בפועל בחברת תוכנה בהיקף של 2 מליון דולר, ומנסים לגייס כספים

נוספים להרחבת הקרן בארה"ב. יש גם השקעה של כמליון דולר בחברת AG של יוזמה

ישירות, מעבר לקרנות האלה, כי זה מותר לה על-פי החלטות הממשלה ונדמה לי גם על-

פי אישור הוועדה הזאת.

לגבי הארגון מחדש של המשרדים הכלכליים בארה"ב - כפי שאמר השר, הנספחות

בניו-יורק מתבטלת מבחינתנו; נשאר שם רק ציר כלכלי של המשרד, שיעבוד עבור שני

המשרדים. פתחנו נספחות באטלנטה, ואנחנו מנצלים את האנשים שהיו בניו-יורק



והופכים אותם לנציגי תעשיית התוכנת בארה"ב. זאת על-פי החלטה שהתקבלה במשרד,

לתמוך בתעשיית התוכנה על-ידי נציגים שמתמחים ויהוו מימשק לשוק האמריקאי. לכן,

אנחנו מנצלים את שיאי כוח האדם והתקציבים הנותרים למימוש הזה - כך אני מקווה.

העודפים התקציביים היו למעלה מ-500 מליון שקל, כאשר הנתה הגדול מתוכם

(20%, כ-98 מליון שקל) נשארו אצל המדען הראשי, מכיוון שהיו מספר נושאים שלא

הגיעו להתפתחות - המדען הראשי יסביר זאת. יתר הסכומים זניחים, למעט קרן השיווק

שבה היתה הרשאה להתחייב במלואה, אלא שהמימוש של החברות את התוכניות של עצמן

היה יותר איטי בכ-11 מליון שקל; בקרן החשיפה נשארו 40 מליון שקל.

עכשיו נשמע את מנהל מרכז ההשקעות, משה דברת. הייתי רוצה שתאמר לנו מה

מתבצע - לא מה שאושר, אלא מה קורה בפועל.

אין ספק שאחד הנושאים העיקריים שבהם נצטרך לעסוק, הוא המעקב והבקרה אחר

הביצוע, ויש לכך מספר דרכים. ברור שהמצב לא מספק בקטע הזה. יחד עם זאת, הייתי

רוצה להביא נתונים שאולי מוקדם להתייחס אליהם, אבל נראים קצת אופטימיים. אם

אנחנו מסתכלים על הביצוע בינואר-פברואר 93' לעומת ינואר-פברואר 92' - ואני

מדגיש שזאת תקופה קצרה מכדי לשפוט - יש גידול של 49.1% בדיווחים אודות ביצוע,

וזה כולל גם מענקים וגם מסלול חילופי. אני לא יכול לומר שזאת מגמה, כיוון

שלפעמים השקעה או מענק אחד גדול יכול להשפיע. מה שאני מתכוון לומר, שאנחנו

עוקבים מדי חודש כדי לראות האם ההתפתחות הזו היא התפתחות אמיתית שמתבצעת גם

בשטח, או שבשלב זה אלו רק נתונים על הנייר.

אבל איך נראית שנת 92' כולה לעומת שנת 91'?

אין לי פה נתונים על כך.

אין לנו פה את הנתונים, אבל קיבלנו עכשיו מהחברה שעשתה לנו את העבודה, את

הפירוט של החברות - מי ביצע ומי לא ביצע.

קצת מוזר ששר במשרד כה גדול לא יודע לתת נתון כל-כך בסיסי.

משה דברת, תשלח לנו את הנתונים של 92' לעומת 91'.

אולי אעשה זאת עוד במהלך הישיבה. את הביצוע ניתן לדחוף גם על-ידי שיפור

המערכת הפנימית של יחידת הבקרה, ואנחנו מנסים כרגע לקבל מהנציבות תקן לרואה

חשבון, כדי שיהיה לנו כוח אדם יותר מיומן לנושא. אנחנו מעוניינים לקבל כמה

משרות לאנשים שיעבדו בשטח מול המפעלים שיאושרו, ויראו את מידת הביצוע, את קשיי

הביצוע וינסו להתערב במהלך הביצוע.

עכשיו נשמע את שמואל בהט, יו"ר המועצה לעסקים קטנים.

בוועדה שמונתה לבדוק את נושא העסקים הקטנים והבינוניים, ישבו כל נציגי

המשק הרלוונטיים - היא מנתה 36 חברים, ובתוספת מוזמנים ואורחים, בערך 70 איש

השתתפו בעבודת הוועדה. הוועדה הגיע למסקנה הד-משמעית, שגם בארץ - כמו בכל

ארצות המערב - הפוטנציאל לתעסוקה, יחסית מהר ובזול, טמון בעסקים הקטנים, בכל

העולם, העסקים גדולים פרובלמטיים, חלקם נסגרים, והעסקים הקטנים יוצרים את

מקומות העבודה החדשים - בארה"ב זה הגיע בעשור האחרון ל-2/3 והשיעור הזה הולך

וגדל; בארצות מערב אירופה, המצב דומה.

אבל עסק קטן באמריקה, זה עסק גדול מאוד בארץ.

אני רוצה לתקן - עסק קטן בארה"ב זה עד 100 עובדים, ולא יותר. ברמה

העקרונית, הוועדה הגיעה למסקנה שיש צורך במעורבות ממשלתית, לפעמים פרטנית, כדי

לסייע לעסקים הקטנים להתגבר על החסמים הקיימים במשק המיוחדים להם, מעבר לאלו

הקיימים לגבי שאר העסקים. הכוונה לחסמים בתחום המימון - העסקים הקטנים מקבלים

פחות מחלקם היחסי בעוגת המימון במשק, פרטית או ציבורית; בתחום הנגישות לידע -

עסק קטן מנוהל על-ידי אדם אחד, לפעמים שניים, ופשוט לא יכול להיות לו כל הידע

הדרוש כדי לנהל עסק; ובתחום ההתגברות על הבירוקרטיה - לבעל עסק קטן אין מחלקה

שעומדת מול כל משרד ממשלתי ומחלקה שעומדת מול הרשות המקומית, כמו שיש לעסקים

הגדולים, כך שהוא צריך לעשות הכל לבד ובמקום להיות במפעל, למכור או לייצר, הוא

צריך להתרוצץ במשרדים. בתחומים הללו יש לעזור לעסקים הקטנים, והכוונה גם להקמת

עסקים חדשים וגם להרחבה של עסקים קיימים, שבהם יש פוטנציאל גדול מאוד, שיתרום

יחסית מהר ובזול, ליצירת מקומות תעסוקה חדשים.

קודם כל, אנחנו מציעים הגדרה מהי עסק קטן, שתהיה מוסכמת לכל הצרכים במשק,

כי היום מפוזרות כמה הגדרות - ההצעה שלנו היא; עסק עד 50 עובדים, עם מחזור של

עד 5 מליון דולר בשנה, בתנאי שאיננו חברת בת של קונצרן. אנחנו בחנו מערכות

קיימות, ומצאנו שרובן בכיוון הנכון, אם כי צריך לעשות יותר, יותר מהר, לשנות

ולרכז את העניין. התמיכה הקיימת, שהיא קטנה מדי, היא מפוזרת מאוד בין הרבה

גופים, ולא תמיד האיש מצליח ביניהן את דרכו.

בתחום המימון, הוועדה הגיעה למסקנה פה אחד שהשיטה שהונהגה לאחרונה, של

הלוואות בערבות מדינה, היא השיטה הנכונה. אנחנו מציעים שתהיה קרן אחת מרכזית,

שתעמוד לרשות כל בנק בארץ, שיתאים את עצמו מבחינת שיטת העבודה - והשר הזכיר את

העניין של הסתמכות על הסיכוי של העסק, ולא על הבטחונות הפיזיים או הכספיים

שנראים בעין, שזו בעיה של עסקים קטנים. ובכן, אנחנו חושבים שצריך להמשיך בשיטה

של הלוואות בערבות מדינה, אבל מהקרן יוכלו כל הבנקים - ולא רק אחד או שניים -

למשוך על-פי הצרכים, במידה והם יתארגנו. אנחנו מציעים שורה של תנאים וכללים,

איך אנחנו מציעים שקרן כזו תעבוד. אנחנו מציעים ש-40% ערבות גורפת, שקיימת

היום, אכן תימשך עוד שנתיים, כדי לתת דחיפה לכל הנושא, ואחר-כך נבחן את שיטת

הערבות מחדש. אנחנו חושבים שהממשלה צריכה לעודד השקעה בהון של עסקים קטנים, הן

בצורה של חיסוי מס והן בצורה של מעורבות הממשלה בעידוד הקמת חברות שתתמחינה

בהשקעה בהון ובמתן גיבוי ניהולי לעסקים קטנים, כי הבעיה היא שחברות ההשקעה

הקיימות היום במשק מחפשות עסקים גדולים. אנחנו מציעים לשכלל ולשפר את המערכת

שמסייעת ליזם להתגבר על המחסומים, וזה מה שהזכיר השר - הקמת רשות לעסקים

קטנים, משהו באמצע בין המודל האמריקאי והמודל האנגלי, בשבוע הבא תצא חוברת,

שבה אנחנו מסכמים את המצב בעולם; זה יהיה נספח לדו"ח שהוגש לשר, שמכיל 75

עמודים ויש בו הרבה פרטים.



בנושא המו"פ, נאמר פה שנשארו עודפי כסף. הגענו למסקנה שמצד אחד צריך

להעמיק את הבדיקה של הרעיונות; מצד שני, לגבי אותם הרעיונות שעוברים את הבדיקה

הראשונית, אנחנו ממליצים להגדיל את התמיכה הממשלתית מ-50%-60% היום עד לכדי

80% מההשקעה, משום שמסתבר שרעיונות לא מתממשים למרות שאושרו על-ידי המדען

הראשי, משום שבעל הרעיון לא מצליח לגייס את ה-50% האחרים שהוא נדרש להביא

ממקורותיו.

הקדשנו פרק מיוחד לעסקים קטנים בפריפריה, משום שאנחנו חושבים שהעסקים

האלה יכולים לתת פתרון לפריפריה. אנחנו מציעים כמה יתרונות נוספים בפריפריה -

גם עדיפות בהקמת תשתיות, וגם ש-10% מההלוואות שניתנות היום יהפכו למענק, כדי

לפצות על העלויות הנוספות של העסקים הקטנים בפריפריה.

נקודה אחרונה - המיכרזים הציבוריים. מונח היום על שולחן הכנסת חוק חובת

מיכרזים; בדומה למה שקיים ועובד טוב מאוד בארצות אחרות, אנחנו מציעים תיקון

בחוק, שיחייב את הגופים שחלה עליהם חובת המיכרזים, להקצות אחוז מסויים של

המיכרזים (אנחנו מציעים להתחיל מ-10%) לעסקים קטנים. הדבר ניתן לביצוע, בדקנו

את זה בשטח עם כל הגורמים, הדבר ניתן לביצוע, ואנחנו מציעים שכבר בחוק הקיים -

לפני שהוא יחזור למליאה - ייכנס התיקון, ואז בתקנות אפשר יהיה להרחיב. כאמור,

כל המלצות הוועדה הוגשו לשר, ואני מבין שהשר יבדוק אותן, הן במישור המשפטי והן

במישור המשרד.

אדוני השר, אני רוצה להגיד לך בכנות רבה - חשבתי, שבעקבות המכתב ששלח

אליך יו"ר הוועדה, נשמע ממך דברים קונקרטיים על מגמות, על השוואה בין מה שהיה

קודם לבין המצב הקיים, על התקדמות או אפילו אי התקדמות, אבל שנדע מה קורה. יש

לי הרושם שאנחנו שוב שומעים על קונספציות, על תוכניות, על מה שיכול להיות -

ובינתיים האדמה בוערת! אנחנו נמצאים במצב של כלכלת חירום, ואני כחבר הוועדה,

מרגיש שאינני יודע בדיוק מה קורה. יפה מאוד שיש עסקים קטנים, אבל מה קורה

בפועל? האם יש במשרד תוכנית לגבי תחזית הקמת מפעלים ברחבי הארץ בתקופה הקרובה?

האם יש איזושהי תוכנית מגירה, עם היווצרות השווקים החדשים בעולם, כמו בסין

ובצרפת? האם יש תחזית של מוצרים, שעל-פיה חושבים להקים מפעלים באזורים

מסויימים של הארץ? האם יש לנו היום נתון בדוק, כמה מפעלים אושרו במרכז ההשקעות

וכמה החלו לפעול, או כמה עומדים להיות בהקמה בתקופה הקרובה? נדמה לי שיו"ר

הוועדה רצה, כמוני, לשמוע יותר דברים שמצדיקים את התקציב שניתן ואת התקוות

שתלו במסחר התעשיה והמסחר, ולדעת איך העניינים זזים.

משקלה של התעשיה הקיבוצית בתוך המסגרת הכוללת של התעשיה והיצוא הוא מכובד

וחשוב, אך בגלל המצב של חלק גדול מהקיבוצים, יש לנו קשיים גדולים להשתמש

בהטבות של חוק עידוד השקעות הון בתעשיה. כתוצאה מכך נעצר הפיתוח הטבעי, שיכול

בסופו של דבר לשקם את המערכת של הקיבוץ, ומעבר לזה גם להוסיף למשק יצוא,

דולרים ומקומות עבודה. לפני שבועיים ישבתי משה דברת, וחשבנו על כמה דגמי

עבודה, במיוחד כאשר מדובר בהרהבות מפעלים ורכישת ציוד חדש, שאז אפשר לשעבד את

הציוד הזה לטובת ההלוואה. כרגע אינני רוצה להיכנס לטכניקות הללו, אבל אני חושב

שבגדול צריכה להיות תשובה לסקטור הקיבוצי, ואולי גם לסקטורים אחרים במשק

שנכנסו לקשיים כלכליים כוללים, אבל יש להם פוטנציאל של פיתוח תעשייתי ופיתוח

יצוא, שיש לו חשיבות ממדרגה ראשונה למדינת ישראל. אני מציע ומבקש שיתקיים דיון

נפרד בנושא הזה, כדי לראות איך פותרים את הבעיות הללו. נקודה נוספת - התחולה

של הקרנות לעסקים קטנים ובינוניים על המיגזר ההתיישבותי הקיבוצי. אנחנו כל פעם

נופלים בין הכיסאות, בגלל המבנה ---

אתם כלולים בדו"ח שלנו.

לא ידעתי, ואני שמח מאוד לשמוע זאת. דבר אחרון, כיוון שאינני יושב פה רק

על תקן של קיבוצניק, אני מציע לחשוב גם על פיתוח תעשיין במיגזר המושבי. אמנם

בעבר היו נסיונות שאולי לא כל-כך הצליחו, אבל דווקא בגלל משבר החקלאות שעובר

המיגזר הזה, לדעתי יש למצוא דרכים על-מנת לשלב את המיגזר המושבי בתעשיה.

חה"כ טריף, אני מצטער על הערתך, מפני שהבאתי נתונים לגבי אזורי התעשיה,

וכנראה לא הקשבת לי; ואתה יודע טוב מאוד כמה זמן לוקח מהרגע שמקציבים את

ההקצבה עד שמתחילים לעבוד, גם בעיירה קטנה. 212 מליון שקל יצאו לדרך בהתחלת

שנת התקציב - הם אושרו ב-1 בינואר, והעלייה הראשונה על הקרקע, בתרדיון, תהיה

ב-7 באפריל. כפי שאמרתי, השנה אנחנו מתכוננים להשקיע באזורי תעשיה, החל מהצפון

- באזור קרית שמונה, צחר, תרדיון, צומת גולני, אלון תבור, ציפורית, בית-שאן,

רמת צבאים, וכלה בדרום - לאזור שדרות, נתיבות, באר-שבע, דימונה. נתתי פירוט

כללי בעשר דקות, אך אני יכול להרצות במשך חצי שעה רק על אזורי התעשיה. זו

התשתית שאיתה אנחנו יוצאים לדרך, ואני לא מדבר עכשיו על דברים מתוכננים, אלא

על החברות שמתכננות לעלות על הקרקע. אתה יודע יותר טוב ממני, שבשל ההתמודדות

עם התהליך הבירוקרטי, לוקח זמן מהרגע שיש תוכנית עד העלייה הקרקע, אך כל זה

יסתיים ב-93'.

לגבי היצוא - יש גידול בכל הענפים מלבד חקלאות, ששם יש בעיה של מחירים

ושל תחרות עם השוק באירופה. לגבי כל יתר הענפים, היו חודשיים של גידול

משמעותי. אתן דוגמא אחת של העבודה שלנו בעניין הזה - הוזמנתי לביקור רשמי

בצרפת, אך במקום לעשות ביקור של שר אצל שר, לקחתי אתי 22 מראשי התעשיה

המתוחכמת במדינת ישראל. עשיתי זאת משום שיש לנו יחסים עם צרפת בתחומים כמו

מזון וטקסטיל, אך בנושא התעשיה עתירת הידע היה חרם ערבי מאז ימי דה-גול. ערכנו

עם ה-22 התעשיינים שני סמינרים - אחד בפאריס, אחד במוקד טכנולוגי גדול ביותר

בדרום צרפת - ובנוסף לכך קיימנו מפגשים עם 84% איש בפאריס ועם 54 איש בדרום.

לפי דעתי זו פריצת דרך ליצוא הישראלי. אם היה לי זמן, הייתי יכול לספר גם על

פעולותינו בסין, יפן, הודו וכל המקומות האלה. בממשלה הרציתי על התוכניות

הקונקרטיות שלנו במשך שעתיים, עם נתונים ותרשימים. בעשר דקות שמוקצבות לי כאן,

אני יכול לתת רק ראשי פרקים.

עוד נתון אחד - ב-1992 נתן מרכז ההשקעות אישורים בסך 2.8 מיליארד דולר.

אם כל זה יבוא לידי ביצוע - ועל זה אנחנו עובדים - זה יתן 27 אלף מקומות

עבודה. אני יכול להביא עכשיו סידרה של מפעלים - כי"ל, חיפה כימיקלים, המשקיע

ההודי בבאר שבע, שלושה מפעלים של כתר פלסטיק ---

אדוני השר, כדי שהישיבה תשתחרר מהיבטים פוליטיים, אני מעיד על עצמי שבכל

מקום אני אומר שהצמיחה התחילה עוד בתקופת השלטון הקודם, וזה לא דבר שנעשה

כגימיק מהיום למחר. אבל המבחן של הממשלה הזו יהיה, באיזו מידה היא תיקח את

התחלת הצמיחה ותיתן לה תאוצה קדימה. על-פי הדיווחים של משה דברת, ההשקעות

שבוצעו במרכז ההשקעות ב-92' היו 990 מליון דולר, וב-91' - 731 מליון, שזה

גידול של 35%. אני מקווה שהמגמה שהתחילה בחודשיים הראשונים של 93' אכן תמשיך,

כי אם היתה תוספת של 35% מ-91' ל-92', אין סיבה שלא תהיה תוספת של 50% ב-93'.

אני לא רוצה להגיד שהצמיחה התחילה; אמנם הנתונים של 92' הם טובים, אבל

אני חוגג הרבה יותר בצניעות. השתתפנו בהרבה ישיבות כאלה, ובסופו של דבר הבעיה



העיקרית שלנו היא הפער בין התוכניות והמגמות לבין הביצוע. אמנם על-פי סיכומי

92' היצוא גדל ב-11%, אך חייבים לציין שבסה"כ היצוא התעשייתי גדל ב-4%,

והצמיחה הגדולה - כולל במרכז ההשקעות - היתה בין השאר בגלל המרכיב הגדול של

הבנייה, שאיננו היום. הגרעון במשק והישראלי מבחינת הצבר ההון קיים בשנים

האחרונות, ולא נהלש. בסך-הכל ההשקעה לעובד בשנה שעברה לא היתה גבוהה - אמנם

היה גידול, אבל גידול צנוע מאוד. כשמדברים עם התאחדות התעשיינים ברצינות, הם

אומרים שהבעיה העיקרית במשק היא שחיקת ההון, שנובעת גם מהתייעלות וגידול

הפריון, אבל גם מחוסר השקעות. אנחנו משקיעים פחות מדי, ואני חושש מאוד שנשלם

על כך בשנים הבאות, משום שיותר ויותר תעשיינים אומרים שבהשקעות הקיימות, אי-

אפשר יותר להגדיל את התוצר - עוד לא הומצא פטנט שמאפשר להגיע לתפוקות רציניות

ולתוצר רציני, בלי מרכיב של השקעה. גם ההשקעה לעובד הולכת קטנה, ומשמעות הדבר

שאין גידול בתעשיות עתירות הון, אלא בתעשיות עתירות עבודה; זה מובן בתקופת

אבטלה, אבל מי שרוצה לבנות את ההיי-טק ואת הפריצה של המשק הישראלי, צריך לקחת

את כל הנתונים האלה בחשבון. לכן אני בעד טון קצת יותר צנוע - הלוואי ונגיע

לגידול של 40% בהשקעות. כבר ראינו כמה דיווחים קודמים של מרכז ההשקעות, ואחר-

כך ראינו את סיכומי השנה כולה, והתמונה היתה הרבה פחות ורודה. אמנם אינני בעד

גישה פסימית, אך אני עוד לא רואה את הפריצה הגדולה, והיא לא תסתמן בחצי אחוז;

כאשר שיעורי האבטלה הם כמו שהם, ושיעורי הצמיחה הם כמו שהם, והמצב במשק העולמי

הוא כמו שהוא - הפריצה צריכה להסתמן בשיעור ניכר יותר.

דובר פה על עסקים קטנים שיכולים לתת תשובה לפריפריה. אינני יודע מה יקרה

מהדו"ח עד הביצוע, ברצוני להציע הצעה קונקרטית. אני חושב שכמו שיש חברת יוזמה

להון סיכון, צריך להקים חברת יוזמה להשקעות בפריפריה, במתכונת דומה למה שהיה

פעם. אדוני השר, אתה צודק לחלוטין שהאבטלה מרוכזת בעיקר בצפון ובדרום; אגב, זו

תמונת ראי של העלייה - בנגב ובגליל נקלטו יותר עולים יחסית לחלקם באוכלוסיה,

וזה משפיע ישירות על רמת האבטלה. אחרי 5-4 שנים של חוק עידוד השקעות הון,

אנחנו רואים שצוואר הבקבוק הוא ברמה של היזמות ושל הסיכון, ולכן אין ברירה -

המדינה תצטרך לשאת באחריות לסיכון. כמובן שהמדינה תצטרך להשקיע בדרך שלא תהפוך

אותה לבעלים; היא צריכה להשקיע במפעלים מסוימים, באזורים מסויימים, גם כאשר

הסיכון הוא 40%-50% ולצאת מהר ככל האפשר, ברגע שההשקעה תתחיל להניב פירות. יש

לעבוד על-פי אותו מודל של חברת יוזמה - הניהול והגיבוי צריכים להיות של

המשקיע, והדירקטורים הממשלתיים צריכים להיות אנשים שהוכיחו את עצמם בתחום

העסקי. בהצעה שחה"כ יאיר צבן ואני הגשנו לממשלה לפני 8 חודשים, הצענו לקחת 50

או 50 או 100 מליון דולר, ללכת ל-10 אנשים שהוכיחו את עצמם במשק, ולהגיד להם:

'יש לכם מנדט לאומי להיכנס ליוזמה בעסקים, תיכנסו פנימה ותצאו הכי מהר שאפשר,

ברגע שהעסק יעמוד על הרגליים'. אמנם גידול של 4% בתוצר הלאומי זה לא מעט, אבל

זה מעט מדי - כולנו יודעים שאם הגידול יהיה פחות מ-6%-7%, האבטלה תישאר

בשיעורים הקיימים או אפילו תגדל, ואז ניאלץ לנקוט באמצעים הרבה יותר דרסטיים

ממה שאני מציע היום. כאשר מגיעים ל"ברוך", הפתרונות הם פחות יעילים ויותר

היסטריים, ולכן אני חושב שצריך לאמץ את הקו הזה.

כעת נשמע את משה שמיר, נשיא וישי ומייצג משקיעי חוץ.

אני מברך על ההצעה שהוצעה כאן, כי יש הרבה מה לעשות בנידון, ברצוני להציג

את חצי הכוס המלאה - למרות ה-4% הסטטיסטיים, אצלי בחברה הגידול הוא 60%, ושנה

קודמת הגידול היה 50%. אני מקווה שבעוד שנה נגיע שוב ל-60%, ואני מדבר באחוזים

מתוך סכומים של עשרות מלי ונים. נכון שיש פוטנציאל גדול מאוד בעסקים קטנים, אך

אסור להשוות את ישראל לארה"ב, בגלל גודל השוק המקומי - עסקים קטנים מעצם טבעם

מופנים לשוק המקומי, כי קשה לעסק קטן לפרוץ לשווקי יצוא; לכן, מה שאני הולך

לומר איננו עומד בסתירה למה שנאמר כאן, אלא רק בהדגש אחר.



רבותי, על-מנת לפתור את הבעיית שאנחנו עומדים בפניהם במהירות שנמדדת

בסדרי גודל של חודשים, יש להיעדר קודם כל החברות הרב-לאומיות, כי הן בעלות ידע

ובעלות השוק. כשיש לך את הידע והשוק, כל מה שנשאר הוא להביא ציוד ולהפעיל

אותו, על-ידי כך שתמצא את כוח-האדם הפחות או יותר מתאים. בתחום הזה ישנה

תזוזה, ואני חושב שצריכה ויכולה להיות תזוזה הרבה יותר גדולה, וכאן אני רוצה

לשים הדגשים על כמה נקודות. ראשית, האוייב הגדול ביותר של יזמות בתחום הזה,

הוא חוסר ודאות. לדוגמא, ישנה פעילות חיונית וחיובית ביותר, שנעשית על-ידי

ועדת פוגל לחוק עידוד השקעות הון. אילו במקביל לפעולת הוועדה, היתה הממשלה

מודיעה שלכל יזם יהיו שנתיים של חיפוי, בהן הוא יכול לבנות גם על התנאים

הקיימים - זה היה מצמצם את חוסר הוודאות. אחרת, אף אחד לא יודע שום דבר - החוק

הקיים אמנם הוארך בשנה וזה היה חיוני, אבל רבע מהשנה כבר עברה. לכן צריך לעשות

כל מה שניתן כדי ליצור ודאות.

נקודה שנייה, ישנו טיפול במקרו ולטווח הארוך שזה מובן מאליו וחיוני, אבל

במקביל לפתרונות מקרו כלליים ומדיניות, יש הכרח לטפל נקודתית בכמה נושאים.

ההצעה שהוצעה כאן, להעמיד סכום מסויים למפעלים באזורים מסויים, היא בכיוון

הנכון. אם נוצרת הזדמנות, שיזם יכול לבוא לממשלה ולומר שבתנאים סבירים אפשר

לזוז קדימה, צריך לעשות זאת. הוזכר כאן, שצריך להביא לידי כך שמרכז ההשקעות

יהיה נקודת מוקד לכל הפעילות הבירוקרטית. אביא דוגמא אבסורדית קטנה - אני

רוצה להקים עוד מפעל בבאר-שבע; הוועדה כבר הקצתה לי את השטח אבל לא מוכרים לי

אותו ואני לא יכול לגשת אליו, הוא לא שלי, כל זמן שאין לי אישור ממרכז

ההשקעות. אני לא יכול להגיש בקשה למרכז ההשקעות, בלי לתכנן. זה מעגל קסמים.

כבר קיבלת הרשאה לתיכנון על השטח.

אני ביקשתי שירשו לי לעשות בדיקות קרקע כדי לדעת אלו יסודות אני צריך,

אבל זו היתה רק דוגמא. צריך שבמרכז ההשקעות יהיו נציגויות של כל הגופים

הרלוונטיים, כדי שהיזם לא יצטרך להתרוצץ לשום מקום חוץ מאשר למרכז ההשקעות.

אני מציע אפילו שיהיה שם אדם שיפתור בעיות כשרות של מפעלי מזון, וכו'. אגב,

היו כבר החלטות שהוחלט על הדבר הזה כמה פעמים, וזה טרם התבצע, וכל מה שאני

אומר זה לתת למרכז ההשקעות יותר כוח וסמכות.

נקודה נוספת - יש צוואר בקבוק בנושא של כוה האדם. אני זקוק לאנשי מקצוע

בבאר-שבע ודימונה, אך בגלל ה"פטנט" של קליטה ישירה, אותם אנשים יושבים ברעננה.

כבר דיברתי על כך עם שרת העבודה - צריכה להיעשות איזושהי פעולה, כדי שמול

האבטלה לא יהיה מצב אבסורדי, שאינני יכול למצוא את האנשים שאני צריך, והם ישנם

בארץ. היתה פה הערה לגבי השקעות. רבותי, רוב התעשיה בארץ עובדת במשמרת אחת,

והמעבר לשלוש משמרות מחייב רק גיוס כוח אדם ולא גיוס השקעות. התחום הזה עדיין

לא מנוצל - אינני אומר שזו נוסחת פלא לכל דבר, אבל אין שום ספק שזה יכול

לעזור.

לסיכום, הדברים שאמרתי משקפים את תחושתי, שיש לנו פוטנציאל אינסופי לגבי

משקיעי חוץ. אני מכיר חלק מהם, אנחנו נפגשים ודנים, ואני יכול לומר שככל שחוסר

הוודאות יצטמצם, כך נראה יותר זרימה לארץ, ובתחום הזה אני אופטימי.

אדוני השר, אני מברך על הסימפוזיונים שעשית בצרפת בתהום ההיי-טק, אני

חושב שהמפגשים האלה טובים מאוד, פותחים דלתות ומאפשרים לנו להיכנס לכל מיני

אזורים. יש לך יחסים מיוחדים בספרד - מדוע שלא תעשה זאת גם שם? וכך הלאה

במקומות אחרים - כתוצאה מכך נוצר משהו.



היינו - קבוצה קטנה של חברי ועדת הכספים - בביקור במכון וייצמן. התברר

שיש שם פרוייקטים ורעיונות, אם ב"ידע" ואם במכון וייצמן עצמו, אבל אין כסף

ואין אמצעים. אני מסכים עם ידידי משה שמיר שאי-הוודאות יוצרת בעיה קשה מאוד.

נניה שיש מוצרים ושכבר איתרו את השוק, אך ההרגשה של אי-הוודאות שקיימת בארץ

ובעולם כולו, מקשה מאוד. תעשיית המזון, למשל, פונה לכיוון מזרה אירופה, ושם יש

סיכונים עצומים וחוסר ודאות אדיר. אם עושים צעד מתון, זה בסדר, אבל אם פורצים

יותר מדי - מי יודע לאלו צרות נכנסים. כל מי שמכיר את הכלכלה העולמית, יודע

שמשהו לא ברור, ולכן גם אתה תוקע לידי היזמים כסף ואמצעים, זה לא תמיד עוזר.

לדעתי מה שאמרת, חה"כ אורון, למעשה קיים - כאשר משה שמיר רצה אמצעים גדולים

להשקעה בדימונה, הוא קיבל אותם. אחרים - למשל דב לאוטמן ואלי הורביץ - כנראה

לא זקוקים ליותר; הרי הם לא יכולים לקחת כסף ולא לעשות איתו שום דבר. הבעיה

היא, שהיום הלק מהיזמים בארץ הם כבר עתירי הון, שם ומוניטין, אך הם לא יכולים

לפרוץ יותר. אנחנו צריכים לעשות הערכת מצב, על רקע מה שקורה בשוק העולמי, מה

אפשר לעשות עם האמצעים שיש לנו כרגע. לדעתי קשה מאוד להקים היום פרוייקטים

גדולים בבת-אחת; אפשרי להקים עסק קטן שיגדל. לך, משה שמיר, יש שווקים מעולים

וקשרים בינלאומיים, אז היה אפשרי, אך אינני רואה זאת אצל מישהו אחר.

אני מסכים עם מה שנאמר כאן לגבי הבירוקרטיה - אם כבר ישנו יזם, ויש רצון

ויש מוטיבציה, בקטע הזה הכל נעצר. המדינה קשה, ואני מקווה שהממשלה הזאת והבאות

אחריה יוכלו לעשות משהו בתחום הזה. אני רק מתבדח שאם אתה שובר את הבירוקרטיה,

אתה מפטר הרבה מאוד עובדים, כי ממה יתפרנסו כל אותם עובדים שעוסקים

בבירוקרטיה? כמו כן, קשה לי להאמין שנצליח להכניס את הבד"צ והרבנות הראשית

לחדר אחד במשרד התעשיה והמסחר, כי זה יגרום לזעזוע פוליטי, אבל צריך לעשות

משהו בתחום הזה.

הערה אחרונה - הבנקאות בישראל לא ערוכה לטפל בעסקים קטנים. אחרי שכבר

קיבלת להשקעה, לגבי הון חוזר אין עם מי לדבר. אולי צריכים ליזום חוק חדש,

להקים אגף חדש עם אנשים חדשים ואופי אחר, שייטלו סיכונים אחרים. גם כשחברות

קמות ומקבלות סכום מסויים להשקעה ולציוד, אחר-כך הן נעצרות כשהן זקוקות להון

חוזר, והמערכת הבנקאית לא עוזרת להן. אולי העסק לא עובד בגלל שמ.י. שולט בכל,

ובעצם הכל מולאם.

ברצוני להתייחס למספר היבטים שהשר העלה. דבר ראשון - נושא אבטלה. השר

דיבר על האזורים של מהדרה עד גדרה וירושלים, שאין בהם אבטלה. אני מדבר על

האזורים שנמצאים מזרחה - באזורי יהודה ושומרון האבטלה הולכת וגדלה, כתוצאה

ממדיניות הממשלה. באריאל, עברנו את ה-12.6%, ואנחנו מגיעים ל-15% ו-18% אבטלה

- פשוט מחסלים את מטה להמם של האנשים שגרים שם, ואינני בטוח שזאת היתה כוונת

הממשלה כשהביאה את קווי היסוד שלה. אני חושב שזה נובע מהגידול באוכלוסיה -

דיברתם על העולים החדשים בדרום ובצפון ועל הא-סימטריה בין האיכלוס לתיעוש - זה

קורה גם אצלנו. לכן אני פונה לשר התעשיה והמסחר ומבקש שראש-הממשלה וועדת השרים

לכלכלה, מי שקובע את המדיניות, יבחנו מחדש את הנושא. אני מציע שאותם המפעלים

באזורים שלנו שהיו בצנרת עד כינונה של הממשלה, שענו על כל דרישות המשרד וכבר

היו בתהליכים - שהמפעלים האלה גם יאושרו והפעלתם תושלם. זה גם יתן פסק זמן למה

שנקרא באותה ועדה מפורסמת "הטיפול הנקודתי". זו תהיה התייחסות הוגנת כלפי

תושבים במדינת ישראל. אדוני השר, אמרת שבמרכז הארץ יש בעיות קרקע ואין מצאי

מספיק של אזורי תעשיה, או שיש אזורי תעשיה ישנים - אצלנו (להלכה אנחנו נמצאים

במרכז הארץ) עומדים לרשותך שטחים מיידיים; העובדה שהאזורים שמוכנים כבר לקליטת

המפעלים, ושאושרו על-ידי משרד התמ"ס, לא מאוכלסים - עומדת בניגוד לכל הגיון

כלכלי וגם בניגוד לצדק חברתי. יש לך אפשרות ליצור מאות מקומות עבודה תוך מספר

חודשים, ואם אתה משלים את אזור התעשיה בקרני שומרון, גם תושבי כפר-סבא יוכלו

לעבוד שם. זה לא מיועד בלעדית דווקא לתושב שגר במקום הזה.



אמשיך בקצרה, היות והיושב-ראש לא נותן אפשרות להתבטא ביותר פירוט. בפעם

הבאה אני מציע שכאשר יש דיון עם סקירה של שר, לא נקבע אותו ביום רביעי,

כשאנחנו חייבים לסיים תוך שעתיים בגלל פתיחת המליאה. אם מתייחסים ברצינות

לנושא, צריך להקדיש לזה יותר זמן. אדוני השר, אני לא מאמין שהפתרונות יגיעו

תוך שנה, ואני מחכה לסקירה של השנה הבאה כדי לראות מה התקדם. בכל אופן, אני

רוצה להציע משהו לתקופה הזאת. משה שמיר דיבר על בעיות המנהל, וגם השר דיבר על

תיאום המערכות. אני רוצה להציע, שהרשות המקומית תהיה בא-כוח של משרד התעשיה

והמסחר, שלפי דעתי הוא אחד המשרדים הכי ריכוזיים במדינה. לראש הרשות המקומית

ולאנשיו יש אינטרס - יותר מאשר לכל אחד אחר - לפתח תעשיה, כי הם מעוניינים

להיבחר גם מחר לתפקיד, ופיתוח תעשיה הוא הפעולה החשובה ביותר למען פיתוח המקום

והאזור. אך היום, הרשות המקומית בכלל לא משתתפת בנושא הזה. הצעתי הצעה מפורטת

לשר הקודם, ואני מוכן לשבת גם איתך ולפתח את רעיון של השתלבות הרשות המקומית

בכל הנושא של פיתוח אזורי תעשיה, פיקוח על המפעלים שמקבלים הרשאות, וליווי כל

המכלול - החל מהרעיון להקים את המפעל ועד שהוא מתחיל לעבוד.

נקודה אחרונה - מחקר ופיתוח. נכון שהמדען הראשי נתן הרשאה לחממות

הטכנולוגיות, אך השאלה מה יקרה כאשר יגמרו בהן את פיתוח הפרוייקטים ויבנו אב-

טיפוס. משם והלאה יש בעיה, והתפר בין שני השלבים חייב לעבור בחינה מחדש, גם

לגבי הסכומים וגם לגבי הסיוע.

רשות הדיבור לד"ר גליטמן, המדען הראשי.

ברשותכם, אחזור צעד אחד לאחור, לרמת הדיווח והתשובות שהתבקשתי לתת. תחילה

אני רוצה לסקור מה שנעשה בלישכת המדען הראשי, בעודפים שנשארו מהשנה שעברה.

הפעילות שלנו מתמצית במספר סעיפים תקציביים - הסעיף העיקרי, הוא קרן המחקר

והפיתוח שאותו כולם כאן מכירים, השתתפות בסיכון של פרוייקטים של מחקר ופיתוח.

הקרן הזאת נוצלה בשנה שעברה לחלוטין. הסעיפים שלא נוצלו הם אלה הנקראים שלב

המעבר, קבלנות משנה ופרוייקטים עתירי סיכון במפעלים גדולים. הסיבה לכך, היא

חסמים בתקנות עצמן, שמנעו ניצול מלא של התקציבים הללו. אנחנו הולכים לפתוח את

החסמים האלה, והחל מבעוד חודש הם ישוחררו, כך שיתאפשר ניצול מלא. דיברו כאן על

הצמיחה, ואני חושב שצמיחה, בין היתר, מתחילה במחקר ופיתוח. ברצוני לציין שכאן

התמונה משתנה לחלוטין לעומת 92', והסיבה העיקרית היא הצלחת התעשייה הקיימת.

שנת 92' היתה בדרך-כלל שנה טובה לאותם 800-700 מפעלים שמתעסקים בפרוייקטים של

מחקר ופיתוח, ולאור זאת אנחנו רואים את רמת הבקשות והפניות אל המשרד - המערכת

כולה גדלה וצומחת. כדי לסבר את האוזן - בחודשים ינואר-פברואר כבר אישרנו למעלה

מ-25% מהתקציב השנתי שלנו, כאשר במסגרת האישורים הלאה לא נמצאת שום תעשיה

גדולה1 לגבי תעשיות גדולות עשינו מסלול אישור נפרד, שיתחיל לבוא לידי ביטוי

בחודשים מרץ-אפריל. אני מזכיר שהתמיכה שלנו מכסה עד 50% מהוצאות המפעל, כלומר

שבכל מקרה המפעל נדרש להגדיל את השקעתו, והמשמעות של צריכת התקציב שלנו היא

גידול בכוח האדם של המפעל. על-פי תחזית ראשונית לגבי צריכת פרוייקטים של מפעל

ופיתוח - דו"ח מפורט ייצא עד סוף החודש - אם לא נעשה שינוי מדיניות או לא נקבל

הגדלה תקציבית, אנחנו צפויים השנה לחריגה בהיקף של למעלה מ-30%. המשמעות היא,

שיש שינוי די מהותי בהתייחסות לפיתוח פרוייקטים כאלה; אולי עדיין לא רואים זאת

בשטח, כי תמיד עובר זמן בין הביצוע של פרוייקט מחקר ופיתוח לבין השינוי בתמונת

היצוא, אבל אין ספק שהשינוי קיים. כדי לסבר את האוזן - עד היום אישרנו 25%

מהפרוייקטים, בצינור ישנם 329 תיקים, כאשר כל תיק משקף מפעל; היקף המענק

המשוער על-פי האחוזים המקובלים, הוא למעלה מ-200 מליון שקל. זאת אומרת,

שהפרוייקטים שאושרו כולל הפרוייקטים בצינור, מהווים כבר בין 50% ל-60% מהתקציב

השנתי שלנו.

ברצוני להגיד כמה מילים על החממות הטכנולוגיות, כי אני חושב שהנושא הזה

מעניין את כולם. נכון להיום, פועלות 24 חממות, ובהן קיימים 170 פרוייקטים. אני



מזכיר שהחממות התחילו לעבוד לפני 18 חודש לכל היותה, יש גם כאלה שעובדות פחות

זמן. 170 הפרוייקטים האלה מעסיקים 720 חוקרים, כי בכל פרוייקט כזה עובדים 5

אנשים, שרובם חוקרים; למעלה מ-70% הם עולים חדשים. אנחנו אישרנו עוד שלוש

חממות - שתי חממות בקיבוצים, אחת בעמק יזרעאל והשנייה בעמק הירדן; חממה שלישית

שאושרה היא בתפן. יש להם זמן להתארגנות, כי לוקח זמן לבנות את הפרוייקטים, אבל

אנחנו מעריכים שבסוף השנה החממות האלה תהיינה פעילות.

אני חושב שהתמונה - כמו שהיא משתקפת מפניות המפעלים והפעילות במחקר

ופיתוח - מצביעה על גידול ניכר מאוד בפעילות של התעשייה המתוחכמת, ואני חושב

שההשלכות לגבי היצוא והצלחת התעשיה הן די ברורות.

סליחה, החממה בתפן קיימת כבר עשר שנים. מדוע אתה אומר שאישרתם אותה עכשיו?

החממה בתפן עדיין איננה קיימת. מה שקיים שם זו המכללה ליזמות שהיא הרפתקה

אחרת - היא לא עומדת בקריטריונים שלנו ואיננה מתוקצבת נכון להיום. החממה בתפן

אושרה לפני שבועיים, והיא תעבוד לפי אותן התקנות על-פיהן עובדות יתר החממות;

כלומר, כל פרוייקט מגיע לאישור שלי ולאחר מכן עומד לביקורת. אני מקווה שהחממה

בתפן תצליח להיכנס לתפר של ההוראות והנהלים.

השר ציין בפתיחה שהצמיחה יכולה לבוא גם מגורמים שמשפיעים על רמת התעסוקה

וגם מפיתוח מפעלים שאין להם השפעה משמעותית על רמת התעסוקה. אותן השקעות שלא

משפיעות על התעסוקה הן אמנם חיוניות וחשובות לצמיחה, אך אינן משרתות פקטור

חברתי חשוב - הפער החברתי שהולך וגדל, שיש לו השלכות כלכליות לא קטנות. יכול

להיות משק מתפתח לצד משק שבו גדלים הפערים החברתיים, אך המחיר הכלכלי של

העובדה הזאת עלול להיות קשה מאוד. כמובן שאינני שולל את פיתוח המשק באותם

התחומים, אבל ההתמודדות עם רמת האבטלה הקיימת היא בעיה מרכזית, וצריכה להיות -

כפי שגם הוגדר - היעד המרכזי של משרד התעשיה והמסחר, ולכן ברצוני להתמקד בקטע

הזה. כמובן שאנחנו עוסקים בהשקעות לעידוד מפעלים, והשר ציין בצדק שיש מאמץ

לעודד גם עסקים קטנים, משום שיש להם השפעה מהירה יותר על נושא התעסוקה. אבל

אני חושש שלא תהיה אפשרות לערוך שינוי משמעותי בהיקף הפעילות של העסקים

הקטנים, אם לא נציע להם שירות בתחום השיווק של המוצרים - ומשה שמיר דיבר על

כך - או על-ידי סיוע לחברות יותר גדולות, או באמצעות שיווק שישרת את העסקים

הקטנים. דבר שני, אני רוצה להציע לשר, שנשקול בצורה מאוד רצינית, מדיניות של

הרחבת מפעלים קיימים ותוספת של פרוייקטים ליד מפעלים קיימים. חה"כ קופמן ציין

את הביקור במכון וייצמן - אין לי שום ספק שליד מערכת כזאת, שיש לה את כוח האדם

והידע הדרוש, ניתן לפתח פרוייקטים כלכליים לא מעטים, וכדאי להישען על הידע

והאמצעים הקיימים במפעלים קיימים, כדי להרחיב ולפתח אותם ככיוון נוסף של

פעילות; מעבר להשקעות במפעלים חדשים, מעבר לכיוון של פיתוח עסקים קטנים -

לבחון אפשרות של עידוד עסקים קיימים, כאחד מהפתרונות לטווח הקצר בנושא הפיתוח

והעסקת כוח אדם.

לגבי השיווק, דיברתי על שירות לעסקים קטנים, וברצוני להציג גם את ההיבט

של רכש הגומלין, שבו עסקתי עם הנהלת המשרד. הנושא הזה חשוב, לא רק מההיבט

הישיר של גידול במספר ההזמנות והגידול ביצוא, אלא גם מההיבט של פתיחת שווקים

חדשים וחשיפת מוצרים שלנו לשווקים חדשים. לצערי הרב, רכש הגומלין לא קיבל

תנופה מספקת, והנושא עומד עכשיו לדיון בוועדת הכלכלה, אחרי שעבר בקריאה

טרומית. אני מפציר בשר, שגישתו ידועה לי - אנחנו בעמדה אחת - לתת את כל הגיבוי

והתמיכה, כדי להעביר את החקיקה בתחום הזה במהירות האפשרית. מלבד היתרון הישיר

שיהיה לחוק הזה, יש לכך השלכות נוספות, עקיפות, בעלות משמעות מאוד רצינית

מבחינת השיווק וחשיפת המשק הישראלי למדינות ולגורמים אחרים.



נושא נוסף, ההתייחסות של חברת חשמל ליצרנים בארץ, עם הפנייה למיכרזים

הבינלאומיים. אני חושב שיש פה אטימות בלתי נסבלת; עם כל הכבוד לדירקטוריון

הברת חשמל, אני חושב שהמשרד צריך להתערב כאן בצורה חד-משמעית, כדי שיהיה ברור

לחברות ממשלתיות ולגופים ציבוריים אחרים, שיש בארץ מערכות שיכולות לתת להם את

השירותים. חוסר ההתחשבות באינטרסים של המדינה, בסופו של דבר יחזרו כבומרנג לכל

אותם גופים.

נושא אחרון, הקטע שמכונה בירוקרטיה. לגבי עסקים קטנים, הוצע כאן להקים

רשות שתקל על ההתמודדות עם החסמים הבירוקרטיים, ואני מציע התמודדות ישירה עם

בעיית החסמים. משה שמיר הציע, בהקשר של עידוד השקעות, שבמקום להקים רשויות

נוספות - שיהיה גורם אחד שתטפל בנושאים האלה, שידריך את היזם הבודד. מבנה משרד

התמ"ס התגבש במרוצת השנים - זו בעיה ממשלתית כללית - יש פקידות, יש יחידות, יש

אגפים, שכל אחד עוסק בתחום שלו. אינני בטוח שנערכה הגדרה חדשה במשרד הזה, אבל

צריך להיות מודעים לכך שיש למשרד מטרות ויעדים חדשים, שנובעים מהמציאות של

האבטלה הגדולה. אני סבור שהמשרד צריך לאמץ קו, שכל החלטה כלכלית תיגזר

משיקולים של השפעה של התעסוקה, ואת המדיניות הזאת צריך להוריד עד לדרגים הכי

נמוכים במשרד.

אני מבקש לומר שהתחושות לגבי מה שקורה היום הן מאוד קשות, ואני מציע

למשרד קצת יותר צניעות בדיווחים שלו. ב-1992 גדל כוה העבודה ב-93 אלף איש,

ומשמעות הדבר שהצמיחה צריכה להיות במימדים הרבה יותר גדולים. אם הצמיחה תהיה

בשיעורים שאתם מדברים עליה - לא רק שהאבטלה לא תקטן, היא תגדל. צריך להדגיש

שב-92' האבטלה גדלה ב-0.8% לעומת 91' - מ-10.4 ל-11.2%, ועומק האבטלה גדל

בצורה מאוד משמעותית בעשרת החודשים הראשונים של 92' - מ-56 אלף ל-97 אלף

מובטלים. כשאנהנו רואים את כל הנתונים האלה, ומזכירים באותה הזדמנות שבערי

הפיתוח בגליל ובנגב מתמקדת קליטת העלייה, והאבטלה שם גדולה לאין שיעור מאשר

במרכז הארץ, מצטיירת כאן תמונה מאוד עגומה. אני מבקש שלא נראה את זה כנושא

פוליטי - בנפשנו הדבר, וזה שייך לכל עם ישראל. הנושא חמור מאוד - השאננות,

הסיפוק העצמי והליטוף העצמי שאני שומע כאן מוציאים אותי מדעתי. כשהקשבתי

לדברים, חשבתי שאני נמצא במדינה אחרת, במציאות אחרת. המצב הוא הרבה יותר קשה

ממה שתואר כאן, ויש לי הרגשה שמדברים ולא עושים הרבה. כל מה שנאמר כאן על רכש

גומלין, עסקים קטנים, בירוקרטיה ויציבות כלכלית, הוא נכון, אבל מה שחשוב זה

להפסיק לדבר, צריך לעשות, כי המציאות קשה מאוד.

אלי לנדאו מהתאחדות בעלי המלאכה, בבקשה.

קודם כל, אני מצטרף לברכות לשר על היוזמה שלו לעידוד עסקים קטנים ועל

הקמת הוועדה. אני חושב שאם נוכל ליישם את המסקנות של אותה ועדה, זו תהיה תרומה

גדולה מאוד. ברצוני לציין שאחד הגורמים העיקריים לכך שהאבטלה העמוקה מתמקדת

בצפון ובדרום, הוא חוסר תשתית - גם תשתית כבישים, וגם תשתית של מבני תעשיה. זה

גורם שעוצר את ההתפתחות בשני הקטבים של מדינת ישראל. גורם נוסף שלדעתי עוצר

מאוד-מאוד את הפיתוח, הוא הארנונה הגבוהה והבלתי אחידה שקיימת היום במדינה,

שמכבידה מאוד על המלאכה והתעשיה.

עכשיו נעשה הפסקה של שתי דקות, לצורך הצבעה על מכירת חברת מבני תעשיה,

ואחר-כך נמשיך בדיון על משרד המסחר והתעשיה.



מכירת אחזקות המדינה בחברת מבני תעשיה בע"מ

אנחנו עוברים להצבעה על מכירת אחזקות המדינה בחברת מבני תעשיה.

בזמן ההצבעה כל האנשים הזרים צריכים לעזוב את האולם. יש כאן נוהל, ואתה

צריך לקיים אותו.

אם יש בקשה שהאורחים ייצאו בזמן ההצבעה, אני מבקש מהאורחים לצאת לכמה

דקות. אני רוצה לדווח לוועדה שבעקבות ההערות של חה"כ בוחבוט, יוסי ניצני מינה

ועדה שמוטל עליה לבדוק איך נעשתה המכירה של גן התעשיה לסטף ורטהיימר - האם זה

היה תקין, האם השווי הוערך כמו שצריך, וכל אותן שאלות שהועלו על-ידי חה"כ

בוחבוט. גם יש התחייבות של הקונים, שבמידה והם יתבקשו לתבוע, הם יתבעו בשם

הממשלה; ואם תהיה דרישה כספית חוזרת, הכספים שוורטהיימר ישלם - אם יצטרך לשלם

- יועברו לממשלה. לדעתי זה הישג חשוב. אני מקווה שיתברר שהמכירה היתה בסדר,

אבל אם לא - כמובן שהדבר יבוא על תיקונו. ובכן, מי בעד ---

רק רגע, אנחנו שאלנו שאלות, ולא קיבלנו תשובות. אני רוצה לדעת האם עדיין

חלקו של בנק הפועלים בעיסקה הוא 50%.

רבותי, יש פרוצדורה. היה דיון, והדיון נגמר. כולם יודעים את הדברים

שהועלו פה. אתם קיבלתם תשובות לשאלות; אולי הן לא סיפקו אתכם, אבל היו תשובות.

אנחנו רק רוצים לקבל הבהרות - היתה שאלה של מונופול ב-18 ישובים.

ד"ר טורבוביץ השיב על כך במהלך הישיבה. בתים הישיבה ביקשתי ממני שיבדוק

את העניין; הוא אמר שיבדוק, ואם הוא יתברר שצריך - הוא ירחיב את הרשימה.

התשובה שאני קיבלתי עכשיו מיוסי ניצני, היא אחרת.

אני מצטער, היתה ישיבה, היה גמר דיון ואני לא פותח אותו מחדש. מי בעד

לאשר את הבקשה של מכירת אחזקות המדינה בחברת מבני תעשיה, כפי שהובאה לכאן?

הצבעה. 8 בעד. 3 נגד.

הבקשה אושרה.

ר' נחמן;

אני מבקש רוויזיה.

תהיה רוויזיה.

אני מבקש לציין שהצבעתי בעד המכירה, היות ואכן הוקמה הוועדה, ואני מאמין

שהיא תבדוק את כל התלונות שלי עד תום.

ר' נחמן;

אני מבקש להעיר שבשטחי יהודה ושומרון, חברת מבני תעשיה היא מונופול, אך

כיוון שאנחנו מחוץ לתוכנית העדיפויות של הממשלה, לרשימה של ד"ר טורבוביץ נכנס

רק אזור תעשיה ריחן. לאור מה שאמרתי בתחילת הדיון, אני מבקש להכניס לרשימה גם

את אזור תעשיה ברקן ואזור תעשיה קרני שומרון, כאזורים שהם מונופול של חברת

מבני תעשיה.

הרי ציינתי שד"ר טורבוביץ אמר שהוא יבדוק מחדש את הרשימה. הוא אמר שעל-פי

החוק הוא חייב לעשות זאת.

התשובה שקיבלתי מיוסי ניצני, שכל אזרח יכול לעתור לבג"צ. ביהודה ושומרון,

כיוון שהממשלה מקפיאה את כל הפרוייקטים, מבני תעשיה היא מונופול. הם מחזיקים

את הקרקע, ואני לא יכול להביא יזם פרטי ואין לי אפשרות לבנות אפילו מטר אחד!

חה"כ נחמן, אני קורא אותך לסדר. אני מבקש לקרוא לאורחים - אנחנו ממשיכים

בישיבה.



ביצוע תוכניות לפיתוח התעשית (המשך)

אנחנו חוזרים לדיווח של משרד התמ"ס, על ביצוע תוכניות לפיתוח תעשיה. נשמע

עכשיו את יוחנן לוי ממשרד התעשיה והמסחר.

כדי להצביע על התפתחות הפעילות, של המשרד, התבקשנו לתת כמה נתונים

השוואתיים. לגבי תשתיות - לפני שלוש שנים התקציב היה 30 מליון שקל, תת ביצוע

של 40%, ועבדנו עם מבני תעשיה בלבד. השנה התקציב הוא 215 מליון שקל - פי 7% -

ונגיע לרמת ביצוע של 90%-80%. לעידוד השיווק ליצוא היתה לפני שנתיים 10

מליון שקל, השנה היא עומדת על 100 מליון שקל, אושרו התחייבויות ל-1,000

יצואנים בהיקף של 150 מליון שקל. קרנות לעסקים קטנים - אושרו 240 מליון שקל

לשתי קרנות, ל-1,300 עסקים קטנים; בוצעו כ-120 מליון, שכבר תרמו ל-4,000

מועסקים. הוקמו שני כלים ייהודיים - אחד על-ידי המשרד, והשני על-ידי הג'וינט,

הסוכנות ועל-ידינו. הכלי הראשון הוא חונכות עסקית; הסתבר לנו שאחת הבעיות

בעיירות הפיתוח, שמפעלים קמים ונסגרים, בגלל כשל ניהולי. כדי לבסס את המפעלים,

פתחנו פרוייקט שנקרא חונכות עסקית, שנותן מומחים ניהוליים - לא יועצים, אלא

מנהלים עם רקורד ניהולי - להיקף של 200 שעות; טיפלנו ב-290 מפעלים באזורי

פיתוח, מהם 66 קיבוצים. השנה התקציב הוכפל, ונטפל בכ-500 מפעלים. כלי נוסף

להקמת עסקים נקרא מט"י (מרכז לטיפוח יזמות); כיום פועלים כ-10 מטי"ם, ואנחנו

נתוקצב בקרוב לשורה של מטי"ם נוספים. 10 מטי"ם הקימו כ-800 עסקים, ותרמו כבר

ל-2,250 מועסקים. אני מדבר על כלים ייחודיים שכבר עובדים בשטח. נמצאים פה כמה

ראשי ערים, וחה"כ שלמה בוחבוט ממעלות יכול לחעיד על כך. לצערי, לא הצלחנו

לחדור לעפולה, כי לא קיבלנו פגישה עם ראש העיר, אבל אנחנו מטפלים היום ב-31

עיירות פיתוח, ולפי מה שאנחנו שומעים מהשטח, התרומה שלהם מצויינת לביסוס

מפעלים.

חה"כ נחמן הציע להעביר תקציבים ישירות למועצות. ההצעה הזאת נדונה לפני

שנה וסוכם לקבל אותה, אך היא נדחתה על-ידי ראשי המועצות. חה"כ נחמן, אתה בעצמך

קיבלת תקציב באופן ישיר וביקשת לא לבצע את זה.

אני מבקש שבוועדה הזאת תדייק בדבריך!

כל מה שאני אומר הוא מדוייק. אני מדבר על עובדות - אישרנו ל-10 מועצות

לבצע, ונתנו להם תקציבים. האחרונה שביקשה שנרד ממנה, היתה קרית שמונה. כלומר,

ניסינו וזה לא עובד. כנגד זה הבאנו חמש חברות מתמחות, מהטובות ביותר בארץ,

ולכן הגענו לרמת ביצוע של 90% בתקציב שגדל פי 7.

אני החמצתי את הסקירה של השר, אבל אני רוצה להתייחס למה שנוגע אלי. דווקא

אצלנו משרד התעשיה והמסחר היה מאה אחוז, ועזר לנו מאוד מבחינה תקציבית בהקמת

הפארק התעשייתי בעומר. הבעיה שלנו היא התיאום בין המשרדים. אלמלא הייתי חבר-

כנסת, אני חושב שהפארק התעשייתי בעומר הזה היה קם בעוד שנתיים - היינו תקועים

עם המינהל עם בדואים, עם רשות העתיקות, עם מע"צ - לתאם פגישה בין כל הנציגים

של מע"מ כדי לסגור תוכניות של כבישים, זו היתה ממש קריעת ים סוף. אולי צריך

שיהיה מישהו במשרד התמ"ס, שיעזור להזיז את הדברים. אני לא מדבר עכשיו על עומר,



כי בזה אני מטפל אישית, אבל לגבי מקומות אחרים, יכול לעבור זמן רב עד שמגיעים

לביצוע בשטח, אפשר לחכות שלוש שנים רק בגלל שאי-אפשר לתאם פגישות! אני חושב

שאתם צריכים לקחת את הנושא הזה לידיים, כי אם אתם לא תעשו זאת, אני לא יודע אם

הדברים יתקדמו.

קודם כל, אני רוצה לברך את משרד התעשיה והמסחר, למרות שאני איש ביקורתי.

מיד עם כניסת השר והמנכ"ל הם עשו מהפך אחד, שבמשך שנים רבות זעקנו שצריך לעשות

אותו - הם תוציאו את עבודות הפיתוח מחברה אחת. הודות לעובדה שפתחו את העניין,

אני מודיע לכם שמתחילים עכשיו לבצע הרבה עבודות תשתית, שלא היו קיימות.

את זה עשה עוד השר משה נסים.

ברור שאנשי משרד התמ"ס לא יכולים לספר פה סיפורים, הרי בעוד שנה יצטרכו

לדווח מה סיימו ומה לא סיימו. אדוני השר, הנושא של חוק עידוד השקעות הון לא

הוכיח את עצמו בערי פיתוח. חלק מהיזמים קיבלו מהמדינה מענק של 100%, ניצלו את

ההטבות ואחר-כך עזבו את ערי הפיתוח. מחקר ופיתוח - אם נבדוק, נראה שכל הנושא

של מו"פ לא קיים בערי הפיתוח. אם נותנים בכל הארץ אותם אחוזים, אני מבקש מהשר

לבדוק איך אפשר להגדיל את התמיכה אפילו עד 80%. היתה לי שיחה עם אחד התעשיינים

הגדולים במעלות, והוא אמר לי מפורשות: 'אני הולך לפתוח את המפעל בחיפה, כי זה

לא משנה אם אני פותח במעלות או בחיפה - אני מקבל אותו הדבר, ואני מעדיף להיות

יותר קרוב למרכזי.

לגבי חיזוק המחוזות - אני חושב שהממשלה הקודמת עשתה שגיאה חמורה, בכך

שהוציאה את כל הסמכויות מרוב המחוזות, לא רק הסמכויות של משרד התמ"ס, אלא גם

של משרד הפנים וכו', פרט למשרד הבינוי והשיכון. אם אתה רוצה לקצר הליכים

בירוקרטיים אתה צריך לחזק את המחוזות ולהעמיד בראשם אנשים בעלי כישורים. לגבי

שכר הדירה - לא יתכן שהמדינה נותנת מענק של כמעט 100% לבעלי הנכסים שבונים

בערי פיתוח - ובימים הקרובים יתברר שאכן ניבנו מפעלים ב-100% השקעה של מדינת

ישראל - ואחר-כך הם משכירים את המפעלים ב-7-2.5 דולר למ"ר. בצורה כזאת לא נוכל

להביא יזמים.

אם אפשר לקחת שכר דירה כזה, סימן שיש ביקוש.

עובדה שלא שוכרים! אני מברך על הקמת הפארק התעשייתי בעומר, אבל בתל-חי יש

גן תעשיה שהמדינה השקיעה בו הרבה כסף, והוא סגור ומסוגר. אנשים לא מגיעים,

וליזם זה לא איכפת - הוא קיבל את רוב הכסף מהמדינה, והוא מחכה ל"פריירים"

שישלמו 7 דולר. לא קראתם את הכתבה במוסף "הארץ" ביום שישי? חממות טכנולוגיות -

זה מוצר יפה, אבל אל תעשו כפילות. אדוני המדען הראשי, אם במעלות הולכים לחממה

שאושרה לפני כשנה, אין שום סיבה שתפתח עוד חממה מתחרה. אני מבקש שתבדוק את

הנושא הזה מחדש. סיוע בהקמת מנחתים - הוא אחד הדברים החשובים, כי היום לצערי

יש יזמים שלא מגיעים לאזורים שלנו עקב התשתיות הקשות. לכן צריך לפתח מינחת אחד

בגליל המערבי. הנחות בארנונה - ועדת הכספים של הכנסת חוקקה חוק בנושא הסדרים

במשק, אך ראשי רשויות מסויימים גורמים לנו עוול - הם מתחרים אחד בשני, נותנים

הנחות ליזמים, ואנחנו במצוקה. למשל, ראש מועצת עומר מתעלם מחוקי המדינה, ונותן

לאחד היזמים פטור של שלוש שנים מארנונה.

השינוי בחוק נכנס ב-93', ועשיתי את זה לפני כן. החוק אומר שמה שנעשה

קודם, הוא חוקי.

לדעתי חשוב שיתנו הנחות בכל אזורי הפיתוח. אני מציע שאתם תבואו לוועדת

הכספים עם הצעה, שכל יזם שיבוא לאזור פיתוח אי, יקבל באופן אוטומטי פטור של

חמש שנים מארנונה. כמו שנותנים לו הקלות במס הכנסה, יש לתת לו פטור מארנונה,

על-מנת לעודד אותו לבוא לאזורים אלו.

אדוני השר, לפני ארבעה חודשים היתה לי שיחה אישית ארוכה איתך ועם המנכ"ל.

אמרתי לך שאחד החוליים הרעים, במשך כל השנים, הוא נושא הבירוקרטיה. מנסיוני

האישי, לא השתנה הרבה בתחום הזה, להוציא את מרכז ההשקעות - החוליים חאלה

ממשיכים. דבר שני, חמור ביותר - ואני רוצה שישמע זאת גם היושב-ראש - מפעל

מסויים היה צריך להגיע למגדל העמק, היתה התנגדות ותביעה משפטית מצד חברי

קיבוצים; אני נלחמתי במשך חודשים, השר היה אתי במלחמה, וגם בית-המשפט זיכה

אותי, ואושרה הקמתו של המפעל במגדל העמק. לפני שבועיים שאלתי איפה המפעל הזח,

ואמרו לי שהוא כבר בעפולה. זה דבר חמור שאין כדוגמתו. גם אם יש החלטה של היזם,

לא יעלה על הדעת שראש-עיר ירוץ למען מפעל, ואפילו לא מעדכנים אותו שמישהו גנב

את המפעל ולקח אותו למקום אחר. רציתי שהשר יידע זאת, ואינני מתכוון לעבור על

כך לסדר היום.

אני מברך את השר והצוות - יש לכם נתח חשוב במשימה של הצמיחה ופיתוח

התעסוקה. כמובן שהמבחן בהוצאת הדברים מהכוח אל הפועל, ואני חושב שאכן יש לכם

כלים ותקציב כדי שתוכלו לבצע חלק גדול מהמשימה הזאת. אני רוצה להתייחס להערה

של חה"כ אורון, שעל-פי הצמיחה הצפויה, כולם ידעו מראש שהאבטלה רק תגדל ולא

תרד. אם קובעי המדיניות - שר האוצר ואלה שהכינו את התקציב - מדווחים לנו

בתקציב על כך וכך היצע מקומות עבודה, וזה בניגוד למה שהם באמת חושבים ויודעים,

הדבר מאוד חמור. לכן אני רוצה לשאול את השר, האם הוא עומד מאחורי התחזית,

שכתוצאה מאותם 760 מליון שקל שהוסיפו בתקציב, אכן ייווצרו 30 אלף מקומות עבודה

במהלך השנה הזאת? האם בחודשים שעברו מתחילת השנה, יש מפנה בקצב ובהיקף של

ההשקעות לעומת מה שהיה קודם? שאלה נוספת, היה ויכוח לגבי פארקים תעשייתיים

בדרום - מהי הקביעה של המשרד, באלו פארקים הולכים לפתח השנה את התשתית? מה

התחזית לגבי מספר מקומות העבודה שיתווספו בגין כל אותם פרוייקטים, המפעלים

הגדולים, ההרחבה של כי"ל, המפעל ברותם ומפעלי ים המלח? מה התוספת הצפויה שכל

המפעלים האלה ביחד יתרמו לתעסוקה? אני רוצה לשמוע גם את עמדת השר, לגבי

הוויכוח שמתקיים בין מפעלי ים המלח ובין משרד התיירות על הסוללה בבריכה חמש,

שמפעלי ים המלח מתנגדים לה ואומרים שכתוצאה מכך יצטרכו עוד כמה שנים לסגור את

מפעלי ים המלח או את בתי המלון.

באותה הזדמנות - מה קורה לגבי דרישתך מכי"ל להעביר את המינהלה מתל-אביב

לבאר-שבע, כתרומה לתעסוקה בדרום ובבאר-שבע? ומה השפעת חוק חמכרזים על אזורי

פיתוח, לגבי הקצאת חקרקע. עד עכשיו הקרקע מוקצית על-פי המלצה; האם חוק המכרזים

הולך לבטל את הדרך הזאת? לגבי מבני תעשיה - לאחר שהחברה נמכרה, האם אתם צופים

שדמי השכירות יעלו, ומה ההשפעה של המכירה על כל נושא הצמיחה והתעסוקה? שאלה

אחרונה - מה ההיקף החזוי של גידול בעסקים הקטנים והבינוניים בשנה הקרובה?

כדי לענות על כל השאלות האלה, דרושות לי בערך שעתיים.

אז בואו נדחה את זה לשבוע הבא, זה דיון חשוב וצריך להקדיש לו יום שלם.

אילולא קיימנו את הדיון, איש לא היה אומר שום דבר. לא מונחת לפנינו בקשה,

זה לא דיון שנתי על תקציב המדינה; אז במאמץ מצאנו זמן, בין הדברים האחרים,

וכשכבר מוצאים את הזמן הזה, מתלוננים שזה רק שעתיים ושנותנים לדבר רק חמש

דקות. לכן אין ברירה - החשיבות של הדיון היא בכך שמעלים את הנושאים, ואני בטוח

שאוזניהם של אנשי המשרד כרויות, אני מקווה שגם אוזניהם של חברי-הכנסת כרויות,

היו כאן גם נציגי מיגזרים שונים, ויש איזושהי הטמעה של הדברים. יש דברים

שנשאלו כאן, ואם לא תינתן היום תשובה - אודה למשרד אם יעבירו את התשובה בכתב,

כי אינני יודע מתי נקיים עוד דיון בזמן הקרוב. לעצם העניין, בעוד שלושה חודשים

נקיים עוד פעם דיון כזה, קצר, עם רשות דיבור של חמש דקות, לראות מה קרה בשלושת

החודשים שנוספו.

הערה לדיון עצמו, אני לא נמנה על אלה שחשבו שאפשר להבטיח שהאבטלה תקבל

מיד פרצוף שונה לחלוטין, ושאפשר במהלך אחד דרמטי להוריד את רמת האבטלה. אם

ניתן ציפיות שמעבר להישג יד - ככל שניתן ציפיות יותר גבוהות, כך תגדל האכזבה.

אף על פי כן, כל מאמץ להוסיף אפילו מקום עבודה אחד, הוא חשוב ומבורך. אדוני

השר, בבקשה.

אתן כמה הערות כלליות, ואת היתר אעביר בכתב, כיוון שהזמן לא יספיק לתת את

כל התשובות. חה"כ עלי טען שאנחנו יוצרים אופוריה; אני חושב שצריך לראות את

הנתונים - העובדה שלגבי היצוא, שהוא המנוף העיקרי לצמיחת המשק וליצירת מקורות

תעסוקה, הנתונים הסטטיסטיים של שנת 92' ושל החודשיים הראשונים של 93', מראים

הצלחה גוברת והולכת. על-פי הנתונים שלנו, למעט בענפי המזון והחקלאות, בכל

הענפים היצוא הישראלי גדל. סה"כ הגידול בתעשיה - 9.9% ב-92'. ויש לי פה פירוט;

מתכת וציוד לאלקטרוניקה -15% גידול. טקסטיל, הלבשה ועור - 12.4%. אם אני לוקח

את החודשיים האחרונים - אני עדיין זהיר, אבל במשך חודשיים - חודש אחרי חודש -

יש גידול, גם בהשוואה לחודש המקביל ב-92', וגם בהשוואה לחודשים הקודמים. אני

ממליץ לחה"כ עלי, שיבוא אתי לתערוכות של התעשיינים הישראליים בארץ - שיראה את

תעשיית העץ, שיבוא אתי למפעלי טקסטיל, למפעלי מזון ולמפעלי צעצועים. יש גידול

בביקוש המקומי ויש גידול ביצוא - בשני התחומים יש התעוררות במשק הישראלי. כל

מי שמסתובב במפעלים, רואה שיש היום תחושה של צמיחה במשק. דב לאוטמן, יו"ר

התאחדות התעשיינים, אמר במועצה החברתית-כלכלית; יקשה לי לומר זאת, אבל

הנתונים של סוף 92' שינו לי את העמדות הפסימיות שהיו לי בראשית השנה'. אחר-כך

הוא אמר שאסור להיות אופטימי...

יתרה מזאת - לו הנתונים היו גרועים, היה צריך לומר את האמת, אבל

כשהנתונים מראים צמיחה, אסור לשדר פסימיות. איך אתם חושבים שיוצרים יזמות

וצמיחה? חלק מהיזמות נובעת מכך שמשקיעים מסתכלים על משק בעיניים אופטימיות;

למשק שיש בו פסימיות לא באים. ראשי ערי פיתוח, שחלק מהם יושבים פה, אמרו בעבר

בצדק: 'אנחנו לא רוצים להיראות מסכנים כי לא יבואו אלינו'. הם שינו את כל

הטון, והציגו יצירת תעשייה כדי להביא אליהם משקיעים. זה נכון גם לגבי המדינה,

בעיקר כשהנתונים מראים זאת. אי אפשר להגיד שלא קרה שום דבר - יוחנן לוי הביא

את ההשוואה.

אני אומר לכם שנושא ההשקעה באזורי תעשיה, הוא אחד מצווארי הבקבוק הקשים

ביותר. חלק מהבירוקרטיה התחילה כשהיזם כבר קיבל את הכל, והיה צריך להתחיל לרוץ

אחרי אישורי קרקע. זה לוקח בין שבעה חודשים לשנה וחצי, ובמקומות יוצאי דופן

אפילו יותר מזה. אני אישית, ואחר-כך המנכ"ל וחלק מצוות המשרד, טיפלנו במשך



חודשיים וחצי במפעל אחד בנהריה, בוועדה המחוזית בחיפה, ועוד לא גמרנו. עכשיו

הצענו למפעל הזה שני מקומות, אבל לא בנהריה. זאת המהפכה שאנחנו עושים עכשיו,

כדי שהוא יוכל לבחור מהצפון ועד הדרום לאן הוא רוצה ללכת. הכיוון השני, שעליו

דיבר המדען הראשי, הוא בהתחלת התהליך - יצירת המוצרים, ותיכף אומר משהו בנקודה

הזאת. התקיפה של הדברים האלה יצרה ביקוש גוברת לאישורים ועליות על הקרקע. אתן

אני רציתי לעשות מאמץ מיוחד ביקנעם, בגלל הבעיות של סולתם. אז מפעל

כתר פלסטיק הולך להקים שם מפעל - הוא כבר אחרי כל האישורים, הוא גמר את

הבירוקרטיה, ועכשיו התהליך כבר תלוי בו; אך לוקח שנה וחצי מהרגע שהוא מתחיל

לבנות ועד שיהיו מקומות עבודה. גם את זמן ההקמה צריך לקחת בחשבון. הבעיה שלנו

היא איך להגיע עד לשלב שבו מתחילה ההקמה, ופה אתן לכם נתון. הזכרתי קודם את

כי"ל - בסופו של התהליך, אחרי חמש שנים, זה יתן 6,500 מקומות עבודה קבועים

בנגב, ובשלב ההקמה יהיו הרבה יותר מקומות עבודה - כ-11,000. זה לא לוקח בחשבון

הקמת תעשיות נלוות על בסיס המגנזיום, שיכולות להוסיף עוד נדבך - אם זה יצליח.

במישור רותם יהיו 200 מקומות עבודה קבועים, ו-500 מקומות עבודה בשלב ההקמה.

צריך לראות את הדברים כאשר הם רצים.

לגבי חוק המכרזים - חה"כ ונונו, התיקון שהכנסנו מאפשר לממשלה לתת עדיפות

לתוצרת הארץ. לגבי חוק עידוד השקעות הון - חה"כ בוחבוט, הזה אפקטיבי באזורי

פיתוח; לדוגמא, לאלביט יש מפעל בסיסי בחיפה, ועכשיו הוא הקים מפעל בכרמיאל

ומגדל העמק. בלי חוק עידוד השקעות הון, הוא היה נשאר בחיפה. בעניין החוק הזה

יש לנו מחלוקת עם האוצר - לפי דעתי, כל עוד האבטלה היא במימדים הנוכחיים,

ביטול המענק יפגע בצפון ובדרום. אזור התעשיה ברקן משך אליו 85 מפעלים, כי

ניתנה לו עדיפות, והוא גם נמצא במרכז הארץ - כך שהוא התחרה עם הצפון והדרום.

שלא תחיה אי-הבנה - אזור התעשיה ברקן יחזיק מעמד, יש שם ביקוש. לגבי מבני

תעשיה - זו בעיה אחרת. אני יזמתי בדיקה של הממונה על ההגבלים העסקיים. לא היתה

לי שום סמכות להגיד מה לעשות, אלא לומר לממונה: 'חברת מבני תעשיה מתנהגת

כמונופול. תעצור זאתי.

עשיתי אבחנה בין צמיחה שמביאה תעסוקה בקנה מידה גדול ובין צמיחה שלא

יוצרת הרבה מקומות עבודה, אך זו טעות להשליך מכאן על הנושא החברתי - למשל,

תרומתה של כי"ל לעוצמה הכלכלית של המדינה, כולל דרך מס הכנסה, תאפשר למדינה

לממן תוכניות רווחה בקנה מידה גדול. אנחנו רואים במפעלים האלה תרומה גדולה

לסה"כ האווירה במשק.

את הנושא של עסקים קטנים ובינוניים, אני רואה כהשלמה למערכת. קודם כל,

הוועדה שטיפלה בנושא היתה חשובה כדי לרכז את כל הנסיון בנוסף למה שקיים, כי מה

שקיים היה מוצלח. האמצעים שניתנו נוצלו עד תום בהצלחה ובמהירות גדולה, ובסוף

92' ניתנו תקציבים נוספים. האלמנט שיוחנן ציין, מתן חונכות והדרכה בקנה מידה

גדול, והעברת הדגש מבטחונות לתוכנית עסקית, הם אלמנטים שיכניסו תנופה חדשה

לעסקים הקטנים והבינוניים, שלא היתה בעבר. לא נכון לומר שהם עובדים רק עבור

השוק המקומי, הם יכולים להפוך לקבלנים של חברות גדולות שעובדות ליצוא. חברות

קטנות יכולות לקבל תרומה משמעותית מהנושא של קניות גומלין, זה לא מוגבל רק

לשוק המקומי.

הדבר מפחית את עלויות העבודה, כי מפעלים גדולים - כמו התעשיה האווירית,

למשל - אינם גמישים בהסכמי עבודה כמו מפעלים קטנים.

נכון, חברות גדולות מתחילות להיכנס לפוליטיקה פנימית, ולכן בארצות שונות

בעולם רואים יתרון בגמישות של העסקים הקטנים; אבל עיקר הפוטנציאל שלהם הוא

בתחומים השונים, ושכולם יחד נותנים הרבה מקומות עבודה - יש למעלה מ-100 אלף

עסקים קטנים, וזה משפיע.



לסיכום, תוספת מקומות העבודה היא סה"כ מצטבר של כל מיני פתרונות, אין

פתרון אחד שנותן 100,000 מקומות עבודה. בתעשיה היו 12,800 מקומות עבודה, ואני

מניח שהשנה יהיו שם קרוב ל-20,000. אם כל הפתרונות ייצאו לפועל - בתעשיה,

במלאכה, בעסקים קטנים; אם תיעשה הפעילות הממשלתית הנדרשת כתוצאה מגידול

האוכלוסיה - שנת 93' תהיה שנת מפנה.

אדוני השר וצוות המשרד, אני מודה לכם על הדיווח. אני יכול להבטיח שאנחנו

נמשיך להציק לכם. בחודש יוני-יולי נזמין אתכם לדיווח נוסף, ואני מקווה שתיקחו

לתשומת ליבכם את ההערות שנשמעו כאן. תודה רבה.

ההצבעה על הרוויזיה בעניין מכירת מבני תעשיה, תהיה ביום שני ב-12:45.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 30;11.