הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 65^

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי. כ"א בכסלו התשנ"ג (16 בדצמבר 1992). שעה 09:00

חברי הוועדה; היו"ר גי גל

חי אורו ן

אי גולדשמידט

סי טרי ף

חי קופמן

א.ח. שאקי

גי שגב

י י שמאי

מ "מ; שי אביטל

די איציק

מי איתן

ר' נחמן

ע' עלי

ס' שלום

י' די י ן

י י לס

מוזמנים; שר חתמ"ס מי חריש

סי שר התמ"ס - גבי מי לובלסקי

מנכ"ל משרד התמ"ס - נ' שרוני

מי דברת - מנהל מרכז ההשקעות

י' ארליך - המדען הראשי, משרד התמ"ס

י ' טורבוביץ - היועה"מ למשרד התמ"ס

די סלטון, ז' פרי, י' לוי, שי מרדכי, עי בלום, אי רייך,

א' פביין, גב' נ' צור, גב' ח' פרי , גב' ר' כהן - התמ"ס

ד' ברוך - האוצר

מזכיר/ת הוועדה; א' קרשנר

קצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; תקציב משרד התעשיה והמסחר לשנת 1993



תקציב משרד התעשיה והמסחר לשנת 1993

אני מקבל בברכה את שר התעשיה והמסחר ואת הנהלת משרדו. למשרד התעשיה והמסחר

יש רזשפעח מכרעת על מה שיהיה או לא יהיה בתחום הצמיחה הכלכלית ובתחום התעסוקה, בכל

הנושאים שהם בנפשנו ולא על דרך המליצה. אני רוצה לשמוע מכם, כיצד המשרד נערך לכך.

אשמח אם תציינו בפנינו באלו ענפים צפויה מירב הצמידה, אלו מגזרים מבטיחים כי

הפיתוח בהם יהיה גדול יותר, מהם סדרי העדיפות ומה היעדים שהצגתם בפניכם.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

ברשות הי ושב-ראש, הפתיים שלי תארך חצי שעה. אמסור גם חומר בכתב, אשר ישלים את

דברי . אציג את מכלול פעולות המשרד ובעיקר את הדגשים שלנו לשנת 1993- בעקבות דיון

בוועדה לביקורת המדינה, הודעתי לי ושב-ראש שאדווח גם על נושא חיפה-כימיקלים. אני

מציע שהיום נקיים את הדיון על המשרד ותכניותיו, ומחר אמסור דיווח נפרד על

חיפה-כימיקלים.

הנחתי על שולחן הוועדה מסמך משלי, בנפרד מספר התקציב של משרד התעשיה והמסחר,

אשר מפרט את סדר העדיפויות של המשרד. טבעי שכאשר מתחלפת הנהלת המשרד - השר, סגן

השר, המנכ"ל - קיימת הערכות מחודשת כמעט בכל הנושא. לגבי חלק מהנושאים המסקנה היא

שיש להמשיך במדיניות הקיימת, ולחזק בה אלמנטים מסוימים, ולגבי חלק מהנושאים

קיימים שנויי מדיניות והדגשים, גם כאלה שהזמן מחייבם וגם כאלה שממשלה חדשה

מחייבת.

כאשר מסתכלים על התקופה הזו, בה קיימים למעלה מ-11 אחוזי אבטלה במשק, יש

הסכמה בממשלה, ולדעתי גם בעם ובכנסת, שהצמיחה היא המפתח למדיניות הכלכלית הכוללת.

באופן טבעי, זהו הנושא המעסיק את משרד התעשיה והמסחר. הדבר מחייב את המשרד לקבוע

את התחומים בו יושקעו מאמציו. כאן תרגום המדיניות הכוללת הופך לבעיה אופרטיבית.

במסמך הספציפי שהנחתי על שולחן הוועדה, אנו מתמקדים בנושאי המפתח לצמיחה הכלכלית.

בסעיף בי מושם דגש על תכניות אזוריות ומקומיות. ברור לחלוטין שלמרות שמדינת ישראל

היא מדינה קטנה, התנאים באזוריה השונים אינם זהים. אם תשווה בין הגליל לבין הנגב,

תמצא פוטנציאל שונה לחלוטין. גם היזמות הקיימת באזורים השונים אינה זהה. בשעה

שבגליל קיימת תסיסה מתמדת, לחץ ותכניות מכל הכיוונים, את הנגב צריך לדחוף. אני חי

בתחושה שבגליל עם היענות קטנה, אתה פותח את הדלת ליוזמות שתתמשנה תוך זמן קצר

מאד. חלק מדברים שיזמנו לפני כמה חודשים קורים היום. בנגב אנו עושים מאמץ גדול

מאד כדי להניע את העני ן. אני מאמין שתהיה פעילות גדולה מאד בנגב בחודשים

הקרובים, אבל לשם-כך דרושה דחיפה הרבה יותר חזקה.

אם אני לוקח את ירושלים על הבעיות המיוחדות לה, היא דורשת טיפול אחר לחלוטין.

חיפה וסביבתה הן מוקד מיוחד בתחום האבטלה, גם בגלל סדרי הגודל. באזור זה ישנם

כ-20 אלף מובטלים. אני מתייחס רק לחיפה והקריות. מעבר לה, בעכו וצפונה, קיימת

חגורת אבטלה נוספת. באזור המרכז, למרות שסדרי הגודל של האבטלה אינם נופלים מאלה

של אזור חיפה, האבטלה פחות מורגשת מבחינת הלחץ שלה. זאת משום שהשרותים והמסחר

בולעים בצורה קלה יותר חלק מן האבטלה, וכנראה יש יותר זרימת ופחות לחץ על אוינם

מקומות עבודה. מספר המועמדים על כל מקום עבודה באזור חיפה הוא kO-D, בעוד

שבתל-אביב הוא פחות מ-5.

גם במרכז הארץ אנו נתקלים בבעיה הקיימת באזורים אחרים: חסרים מרכזי תעשיה.

האמצעים הכספיים הניתנים על-ידי משרד האוצר ועל-ידנו להקמת פארקים תעשיתיים, אינם

פוינרים את המצוקה בתחום זה במרכז הארץ. מפעל שאינו רוצה כל עזרה מן המדינה, אלא

לעלות על הקרקע במרכז הארץ, נתקל בבעיות קשות בתחום זה, למעט באזור אןר-עקיבא.

כנראה נהיה יותר מעורבים בהקמת אזורי תעשיה גם במרכז הארץ, במהלך השנה הבאה. כאשר

מדובר בצמיית כלכלית, אי אפשר להתעלם מכך שבאזור זה יש אבטלה גדולה מאד. הצורך

במתן פו1רונות תכנוניים גם במרכז הארץ, הוא מחובוזה של הממשלה.



אחת התופעות המענינות היא הצד הכספי של גיוס השקעות, בעקבות התהליך המדיני.

הייתי אומר שבעקבות התהליך המדיני, גיוס ההשקעות כמעט ואינו נתקל בקשיים. הוקמו

קרנות השקעה הדשות, גם בעקבות התארגנות עצמאית. בארה"ב גוייס סכום של כ-80 מליון

דולר במסגרת הקרן ההדשה לישראל. הקרן שהוקמה ביוזמתנו ובשיתוף עם בנק

דיסקונט-השקעות והברת אדוונט בבוסטון, גייסה 24 מליון דולר והיא יכולה להגיע

לגיוס של 70-80 מליון דולר תוך זמן קצר. גם בבנקים הישראלים נמצאות השקעות בגובה

של מאות מלי ו ני דולרים, אשר מהפשים בתחומי השקעה.

גיוס השקעות יהיה החלק היותר קל במסגרת התהליך בטווה הנראה לעין. אני מודאג

משני נושאים עליהם אנו שמים את הדגש: א. פתרון בעיות מבניות בתוך החברה

הישראלית, כדי לאפשר להשקעה להגיע משלב האישורים להקמת המפעל; ב. בעיות תכנוניות:

קרקע, מבני תעשיה, אזורי תעשיה. אנו רוצים להגיע למצב בו יהיו אזורי תעשיה מוכנים

כמעט בכל הלקי הארץ, למפעלים אשר ירצו לעלות על הקרקע ברגע בו קיבלו את האישורים.

הבעיות התכנוניות גדולות מאד. בשבועיים האחרונים אני מטפל יחד עם הנהלת המשרד

במציאת קרקע למפעל "זוגלובק" בנהריה , אשר תוך 5 הודשים יוכל לספק עבודה לעוד

200 עובדים, אך מזה 5 הודשים הוא מחכה לפיתרון בעית הקרקע. אני מקווה שנצליח

להתגבר על הבעיה בימים הקרובים. יצירת 200 מקומות עבודה באזור הזה אינה דבר

שולי.עם כל התקציבים ועם כל קרנות ההשקעה, בלי להתגבר על בעיות תכנוניות לא יקומו

מפעלים. אנו רואים את עצמנו כגורם אשר צריך לקהת על עצמו לטפל בבעיות

הבין-משרדיות, כדי שהמשקיע לא יצטרך להתמודד איתן. נדמה לי שהתמודדנו עם הבעיות

האלו, גם בכך שיצרנו מערכת קשרי עבודה עם האוצר ועם משרדים אחרים. משקיע כמו סטף

ורטהיימר, יוכל להתגבר על הבעיות האלה, למשקיע ישראלי אחר יש אולי סכו י כלשהו

להיתמודד עם הבעיות האלו, אך אם הוא משקיע זה - לאחר כמה הודשים הוא ירים ידיים

ו י ברח.

התנאים המקרו-כלכל י י ם והמדיניים הם נוחים מאד,'וזוהי אחת הנקודות איתן החלטנו

להתמודד. יש חסר במבני תעשיה.

ח' קופמן;

לחברת מבני תעשיה יש שטה רב.

שר התעשיה והמסהר מי חריש;

החלטנו ללכת להפרטה בתחום זה, כי המשרד אינו יכול להשתמש בהברה באופן

אפקטיבי, מאז יצאה לבורסה. קיבלנו החלטה להפריט את 51 האחוז הנותרים של החברה,

להתייחס אליה כאל הברה פרטית, ולעבוד עם חברות פרטיות. הבעיה עם הברת מבני תעשיה

היא, שהחברה מתנגדת כמונופוליסטית בחלק מהמקומות . בלא מעט אזורים אנו מקבלים

תלונות על גובה שכר הדירה. גם במקום כמו כרמיאל, משקיע ברה לאחר שקיבל את כל

האישורים, מכיוון שלא הצליה לקבל מבנה מתאים. לאחר שמצאנו לו מקום בירושלים, הוא

החליט לא לברוח מהארץ.

החלטנו להביא לעודף היצע בתהום מבני התעשיה, על-ידי בניה פרובוקטיבית. הכנת

האזורים והתשתית תהיה על-ידנו, ולצורך הבניה עצמה אנו מוציאים מכרז. חלק מהבניה

תהיה על-ידי יזמים, וחלקה על-ידנו.

חי אורון;

חברת מבני התעשיה יכולה לפעול כמהלקה ממשלתית.

שר התעשיה והמסהר מ' חריש;

תקציבים ממשלתיים יכולים לעזור.

יש כמה השקעות גדולות אשר עומדות להתבצע במשק; כי"ל-נגב עומד לבצע תכנית בת

חמש שנים אשר ראויה לדיווח נפרד בוועדת הכספים. בתקופה זו יכפיל את הייצוא שלו.

מדובר בהשקעות לייצור מוצרים חדשים שיש להם ביקוש בשווקים בינלאומיים. מדובר



במוצרים מתוחכמים יותר, גם בתחום חפרמצבטיקה והמגנזיום. הם רוצים להגיע למוצרים

יותר מתוחכמים עם ערך מוסף גבוה יותר, אשר ניתן יהיה להחדירם לשווקים בינלאומיים

נרחבים יותר. לכך תהיה השפעה גדולה על הפיתוח בנגב. הם מדברים על תוספת תעסוקה

ישירה ועקיפה של כ-4500 עובדים במשך 4 שנים. באופן עקיף, הגידול הזה יכול להביא

לתוספת חרבה יותר גדולה של מקומות עבודה.

ההשקעה לעובד בענף הכימיה היא השקעה מאד-מאד גבוהה, אך מאד-מאד כדאית למשק

האחת, אשר מובנת לכולם ובמצב אבטלה של 11 אחוז,

חיא גם עומדת בדרגת חשיבות עליונה - מציאת מקומות עבודה. השניה היא הרחבת הכתפיים

הכלכליות של המשק הישראלי. קיים קשר בין השתיים, אם כי לא קשר אוטומטי.

במרכז ההשקעות שינינו קריטריונים, וענין התעסוקה תופס מקום נכבד. בשעה שהחוק

חמקורי שם את הדגש על השקעות הון בעיקר בציוד ובטכנולוגיה, בגלל המצב במשק אנו

שמים דגש גדול יותר על התעסוקה, גם כאשר אין ייצוא גדול מספיק במפעל מסוים. איננו

עושים זאת על חשבון יכולת הקיום של המפעל, אבל זהו בהחלט קריטריון חשוב. אני

מזהיר את עצמנו מלומר שאם מפעל שיש לו פוטנציאל כלכלי חשוב למדינת ישראל, איננו

עתיר עבודה, הוא לא כדאי למשק. לפחות בשני תחומים וחשובים מאד למשק הישראלי, אנו

כימיה והי-טק - טכנולוגיה ותוכנה. אתה תורם לצמיחת

המשק ולכתפיים הכלכליות הרחבות יותר, גם אם אינך מוסיף מקומות עבודה, אם אתה

מוסיף מפעלים עתירי הון בתחומים אלה.

גם בגלל המחזורים הגדולים המסיימים את השרות הצבאי וגם בגלל גלי העליה, אם

אתה רוצה להיות מסוגל לממן את השרותים הממלכתיים בתחומי החינוך, הבריאות והבטחון,

אתה חייב שיהיה לך משק עם כתפיים יותר רחבות. מפעלי הכימיה וההי-טק נותנים למשק

כתפיים רחבות יותר. את מעמד המשק הישראלי בעולם קובעים התחומים האלה. אם תשאל,

מה הביא לכאן את הסינים, היפנים, הצרפתים והגרמנים לכאן, הם יאמרו לך: טכנולוגיה,

כושר מדעי וכימיה. גם בטכסטיל באיכות גבוהה היתה עליה בייצוא הישראלי בשנה

האחרונה. גם בייצור רהיטים קיימת פריצה לשווקי הייצוא. אלה התחומים בהם אנו

מעודדים השקעות.

בנוסף לכך, אנו פעילים בעידוד עסקים קטנים ובינוניים, אשר נותנים תעסוקה

בקנה-מידה הרבה יותר גדול ובצורה הרבה יותר אינטנסיבית. במפעלים גדולים היתה

בשנים האחרונות פליטה של עובדים, בגלל ו1הליכים של "עול, ואילו בעסקים קטנים

ובינוניים היתה תוספת של עובדים בסדר גודל של 22 אחוז השילוב בין השניים צריך

לתת את הפתרון.

לפני שבוע קיימנו את הישיבה הראשונה של הוועדה לעסקים קטנים ובינוניים, ועדה

בה מיוצגים כל הגורמים במשק, פרטיים וצבוריים, שיש להם נסיון בתחום העסקים הקטנים

והבינוניים. בתחילה התלבטנו אם האינטרסנטים צריכים לשבת. הגעתי למסקנה שאם לא

נושיב את האינטרסנטים, יצטרכו הלא-אינטרסנטים ללמוד את הנושא במשך שנתיים.

הראשונים שיתמודדו עם בעית האבטלה בהרבה מאד מוקדים, הם דווקא העסקים הקטנים

והבינוניים. מהירות התגובה שלהם הרבה יותר גבוהה. הם הרבה יותר גמישים ופועלים

עם הרבה פחות בירוקרטיה. במפעלים הקטנים והבינוניים נוצרים לא מעט מוצרים חדשים.

אני בדעה שבתחום התעסוקה לא רק התעשיה אלא גם המסחר תורמת תרומה וחשובה מאד.

קיים חיום ערבוב תחומים בין הייצור נטו לבין השיווק. הייצור הוא אחד המנופים

הראשונים ליכולת צמיחה. מפעלים קיימים עם כושר ייצור גדול יותר ועם יכולת

התרחבות מהירה ייוסית, על-ידי סיוע לשיווק שלהם בארצות חוץ, יכולים להגיע להרחבת

הייצור ולתוספת מקומות עבודה במהירות די גדולה. כאן צריכה להיות ההשקעה העיקרית

של הממשלה, כדי לסייע להם בשיווק לחו"ל. איני רוצה להשתמש במילה סובסידיה בגלל

ההסכמים.

אביא דוגמאות מארצות בהן אין לנו את הבעיה הזו: מבחינת היחסים הבינלאומיים של

מדינת ישראל בתחום הסחר, יש שני סוגי התפתחויות מעודדות מאד. ראשית, פתיחת השערים

בארצות שהיו סגורות בפנינו קודם לכן. שנית, נכונות של ארצות איתן יש לנו קשרים

ארוכי-טווח, אך לא בתחומי המסחר והתעשיה, להכנס איתנו למערכת קשרים בתחומים אלה.



עם סין פתחנו הסכם סחר, אשר יש בו פוטנציאל גדול מאד של ייצוא עבור התעשיה שלנו.

הסכם זה מעורר בעיה בתחום הייבוא המתחרה, עבור חלק מן המפעלים הישראלים, אבל כאשר

אתה משווה את היתרונות והחסרונות, אין צל של ספק שכדאי היה להכנס למהלך זה. היום

אנו עוזרים למפעל או שניים, אשר עלולים להפגע כתוצאה מן החשיפה לייבוא מתחרה

מסין. אנו בטוחים כי פתיחתו של השוק הזה, היא אחד הדברים המבטיחים ביותר מבחינת

התעשיה הישראלית.

אנו צריכים ללמד את המשק הישראלי לעבוד במזרח הרחוק. זה עולם אחר, ולכן אין

מדובר כאן בסובסידיה ישירה אלא בבעיה תרבותית. גם היפנים שביקרו כאן אמרו לנו:

החרם הערבי אינו קיים יותר, אך יש לכם בעיה תרבותית ותצטרכו ללמוד כיצד לעבוד

בתוך המשק היפני. בתחום זה יש כבר התחלות.

אנו עלולים להשקיע כספי מדינה בעידוד הייצוא למדינות אשר נפתחו בפנינו, אך

מצד שני נפתח את השווקים שלנו בפני המוצרים שלהם, כאשר ברור שהמוצר הישראלי לא

יוכל אף פעם להתחרות במחירי המוצרים המגיעים מן השוק החדש. אני חושש כי המדינה

עלולה להפסיד פעמיים.

אני רואה תהליך הפוך: אנו נכנסים לסין בתחומים בהם יש רווחים גדולים. נושא

החשיפה ראוי לדיון נפרד, אך לגבי סין אני שקט ובטוח כי המאזן יהיה לטובת ישראל.

יפן היתה חשופה בפנינו בגלל החרם הערבי והמדיניות הממשלתית אשר הינחתה את התעשיה

היפנית לא לשתף-פעולה עם ישראל. "אמיטי" מנחה עתה את התעשיה היפנית לשתף-פעולה עם

ישראל. ביקר כאן סגן השר האחראי על "אמיטי" - המשרד לסחר חוץ ולתעשיה. הייתי אומר

כי זוהי דקטטורה כלכלית, למרות שמדובר בדמוקרטיה. הם אמרו לנו: אנו לא יכולים לינת

הוראות לתעשיה שלנו, אך היא מקבלת את העצות שלנו.

זה הגוף המחליט גם מי יהיה ראש-הממשלה ביפן.

מדובר בעוצמה אדירה. "אמיטי" מייעץ היום לתעשיה היפנית לקיים קשרי סחר עם

מדינת ישראל. הם לקחו על עצמם להביא לכאן משלחת של אנשי עסקים יפנית, ואנו שולחים

אנשי עסקים שלנו לשם. זהו שוק גדול המעונין היום בשתוף-פעולה איתנו. הם לקחו על

עצמם גם עידוד תיירות יפנית לישראל. עד כה התיירות היפנית פשוט עקפה אותנו.

ההפתעה שלנו היתה שהם באו לכאן כדי לעודד השקעות ישראליות ביפן. היה כאן נציג של

חברת ייסניו סקיוריטיסיי אשר למד את המשק הישראלי, והם רואים פוטנציאל של השקעה

במשק הישראלי. אני רואה את עיקר הפוטנציאל בJOINT VENTURES" " איתם. חברות יפניות

פועלות כדי לשווק מוצרים ישראלים במזרח-הרחוק. הם טובים בכך יותר מאשר אנחנו,

משום שלנו יש קושי תרבותי אמיתי לפעול שם. צריך לזכור כי באזור הזה אין מספיק

יהודים שיוכלו לעשות זאת.

אנו סגורים היום בהסכמי סחר חופשי עם כל

אירופה המערבית. עם הקהיליה האירופאית מאז מ-1975 ועם אפת"א מזה חודשיים. חתמתי

עם אפתייא על הסכם סחר חופשי, ומכיוון שגם הם עומדים להכנס לקהיליה האירופאית,

אפשר לומר שעם אירופה המערבית, כולל שויצריה, יש לנו הסכמים. שויצריה אמנם לא

נכנסת לקהיליה האירופאית, אך היא התמה איתנו על הסכם סחר חופשי. יחד עם זאת, יש

לנו מעט מאד יחסים תעשיתיים עם אירופה. עם צרפת כמעט אפס, עם גרמניה כמעט אפס. זה

די מוזר, נוכח מערכת הקשרים הפוליטיים והבטחוניים שיש לנו עם מדינות אלה. ביקורו

של מיטראן עשה משהו בכיוון זה. ביקר כאן יו"ר מועצת המנהלים של חברת "דיימלר

בנץ", והוא היה אולי הסנונית הראשונה שסימנה חשיבה אחרת בגרמניה, בכיוון של שיתוף

פעולה עם התעשיה הישראלית. מה שהביא אותו לכאן היתה הערכת המצב הבאה: שלום יהיה

במזרח-התיכון, בגלל התנאים הגלובליים והאזוריים, גם אם זה יקח עשר שנים. חברה כמו



זו שהוא עומד בראשה, מתכננת עשר שנים קדימה, ועבורה זהו נתון שעליו צריך לחשוב

כאשר מתכננים את פעילותה במזררו-התיכון. מסקנתו מן הביקור בארץ היתה, כי במידה

והשלום יתפתח, בסיס טוב לעבודה במזרח-התיכון היא ישראל.

זהו המסמך שהוא הגיש לקנצלר קוהל. כאשר ראש-הממשלה רבין בא אל קוהל, המסמך

הזה היה מונח בפניו. זה מה שמשודר היום לתעשיה הגרמנית. הצרפתים והגרמנים נכנסו

לתחרות מסוימת ואף לשיתוף-פעולה בתחום זה. הם דואגים לתעסוקה שלהם, אך אם אנחנו

נעבוד נכון, נוכל להגיע למצב בו גם הם וגם אנו נרוויח, וזהו רעיון הסחר

הבינלאומי. בסוף ינואר אצא עם משלחת תעשיינים ואנשי מסחר ישראלים, על-פי הזמנת

המגבית בצרפת ובעקבות הביקור שהתקיים כאן, כדי להתחיל ליצור את הקשר בין הגורמים

הישראלים והצרפתים, גם לצורך פרוייקטים משותפים וגם לצורך עסקים אחרים. אנו

נמצאים במצב של גרעון כבד מאד במאזן התשלומים בינינו לבין אירופה המערבית.

התחום השלישי הוא בריה"מ לשעבר וארצות מזרח-אירופה. במדינות אלה קיים

פוטנציאל עתידי גדול, אך זהו תחום בעייתי מאד היום. קיימת תחרות בין גורמים שונים

על כניסה למדינות אלה. על-פי הצעתי, ממשלת ישראל קיבלה את העמדה שכדאי לה לקחת

חלק מן הסיכון על עצמה, כדי להכנס לשוק זה. לכן נתנו לאוצר הודעה שאנו מגדילים

ל-400 מליון דולר את סכוני סחר חוץ לארצות האלה, בעיקר על מנת לעודד את הייצוא

הישראלי לשם.

היו"ר ג' גל;

האם זהו סיכון פוליטי או כלכלי?

נ.

הסיכון הוא פוליטי וכלכלי, והוא מחייב את התעשיה הישראלית להערך למצב מסובך

מאד. רוסיה לוחצת היום על מדינת ישראל לחתום איתה על הסכם סחר. משרד החוץ מעונין

בכך באופן טבעי, אך אנו מתלבטים כיצד לערוך את ההסכם הזה, בגלל הבעיות הכלכליות

שם. ברוסיה יש היום 2000 אחוזי אינפלציה, ואי אפשר לדעת מהו מחיר שם. כאן

סיכוני החשיפה שונים לחלוטין מאשר בסין, בה אנו יודעים מול איזו כלכלה אנו

עומדים. ברוסיה אי אפשר לדעת מהו היצף. אלה דברים קונקרטיים, לא תאוריות.

ג י שגב;

למה להסתכן במקום שגם הבנק העולמי מזהיר מפניו?

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

אני יכול לתת לכם דוגמה; קזחסטן היא מעצמה גרעינית ומדינה מוסלמית על גבול

אירן, יש לנו את מלוא האינטרס הפוליטי, המדיני והבטחוני, להיות פעילים בה, והיא

דווקא מעונינת לשתף-פעולה עם ישראל. החלטנו לקחת חלק מן הסיכון על עצמנו.

אי גולדשמידט;

מה עם ארצות-הברית?

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

עם ארצות-הברית יש לנו הסכם סחר חופשי ומאזן תשלומים די מאוזן, אם כי בשנה

האחרונה היה קצת פחות טוב. בארצות-הברית היה שנוי בשווי-המשקל הכלכלי הפנימי,

ואנו נערכים לכך מבחינת סחר החוץ שלנו. המצב הנוכחי הוא שאין לנו ייצוג בטקסס,

באטלנטה ובמקומות אחרים בפריפריה. לעומת זאת, יש לנו ייצוג מוגזם - גם לנו וגם

לאוצר - בניו-יורק, שהיא מרכז פיננסי אך פחות מזה מרכז כלכלי. אנו מתכוונים לארגן

מחדש את נוכחותנו בארצות-הברית. נחזק מקומות בהם יש פוטנציאל סחר, ונצמצם את

משלחתנו בניו-יורק.



התברר לנו כי על-ידי טיפוח קשרים עם המדינות השונות בארצות-הברית, אפשר לעתים

להגיע להישגים גדולים יותר מאשר על-ידי קשרים עם הממשל הפדראלי. לכן החלטנו

להתרכז גם בטיפוח הקשר עם הממשל המקומי בארצות-הברית. הסכם נפט"א לאזור סחר

חופשי בין ארצות-הברית, קנדה ומכסיקו, ישפיע גם עלינו, ויש לנו שנה על מנת להערך

לכך. מכסיקו עצמה קושרת היום קשרים עם מרכז אמריקה, והדבר ישפיע גם עלינו.

נמצא כאן המדען הראשי היוצא של המשרד, והוא יוכל

לפתח ולהרחיב את הנושא. אין צל של ספק שאנו נמצאים במצב בו חסרים לנו פרוייקטים.

לקרן שהזכרתי בתחילת דברי, יש תפקיד מפתח ביצירת תנאים לצמיחה. אני מציע שהמנכ"ל

ירחיב ויפרט בכל הנוגע לתעסוקה, גם על סמך עבודת ועדת המנכ"לים המטפלת באבטלה על

מוקדיה הספציפי ים.

ח' קופמן;

מכיוון שהבאת לכאן את הי ועץ-המשפטי, אני מבין שבכוונתך להתייחס גם לנושא

המונופולים.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

בחוק מופיע ענין הקמת הרשות להגבלים עסקיים, על מנת לינת מספיק כלים לטיפול

בנושא המונופולים.

בתחום הצרכנות מצאתי אולי את הבעיה הקשה ביותר במשרד. מועצת הצרכנות התפוררה,

וסגנית השר לקחה על עצמה להעמיד את הנושא על הרגלים. אני חושב שתוך כמה חודשים

נצטרך לתת דין-וחשבון בנושא זה.

מאז שיחות מדריד נערכה מדינת ישראל להגשת שורה של

הצעות הנוגעות ליישום האוטונומיה. כאשר נכנסתי לתפקידי, שוחחתי על-כך עם דני

רוטשילד ועם אליקים רובינשטיין, כדי לקבל תמונה על הנושא. מה שלא מצאתי הוא הערכה

על מה שיקרה למשק הישראלי, אם האוטונומיה תתבצע ביהודה, שומרון ועזה. נכנסנו עתה

להליך מזורז, יחד עם התאחדות התעשיינים וגורמים אחרים במשק הישראלי, כדי לראות מה

המשק עושה. הקמנו מנוף ישראלי לקידום הטיפול בהתפתחות הזו. אני יוצא מתוך הנחה

שבשיחות השלום תהיינה עליות ומורדות, התפתחויות כאלו או אחרות. אין צל של ספק

שיעברו כמה חודשים, עד שתהיה התפתחות ממשית.

כנגה חודשים?

אני לא עוסק בצד המדיני של הענין.

אני שמה לשמוע שעוד כמה חודשים הענין יסתדר, אולי בעקבות הצטרפותו של שריד

לממשלה. עם שר הממשלה נותן לנו הודעה כל-כך חשובה, אני חושב שמן הראוי לברך

אותו. על בסיס זה כבר מתכננים עבודות ומשקיעים כסף.

הסכם אם יושג, הוא יושג באופן פתאומי כפי שקרה להסכם קמפ-דיויד, ואז הזמן

להערכות יהיה קצר מאד. לכן, מה שצריך לעשות הוא לנצל את הזמן שיש למשא-ומתן מדיני

אשר יארך חודשים, ולהכין את המשק הישראלי לסצנריו של גבולות פתוחים, הסכמי סחר

וכדומה.



מי איתן;

אזור התעשיה בברקן, למשל.

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

ברקן הוא סיפור של מרכז הארץ. ועדת המנכ"לים טיפלה לא רק בברקן אלא גם

במעלה-אפריים. אנו נערכים לאוטונומיה, כדי שהמשק הישראלי יוכל להרוויח מן

ההתפתחות וכדי שלא ייפגע ממנה.

חי קופמן;

יש לי רושם שצמיחה הפכה למילה גסה בישראל. כל אחד משתמש בה, לצורך ושלא

לצורך. איני מעביר ביקורת, אך הנושא הוא רציני מכדי שתהפוך למילה נדושה ללא כסוי.

אני מעריך שיש הרבה מה לעשות דווקא בתקופה זו. יש לנו פוטנציאל מעולה של כה-אדם

ואין מחסור בהשקעות. כנראה שקרה לנו משהו בתחום הרעיונות הישימים, עם אפשרות

לשווקם לחו"ל. אם רוצים לעודד משקיעים שיש להם יכולת איסטרטגית, אני מציע לצמצם

את המשלחות לחו"ל, אך להעניק למשרד התמ"ס חמישה אנשים מיוחדים במינם, בכל הנוגע

לכושרם לשכנע גורמים זרים. אני מוכן שיסעו עד קצוות עולם, שיסעו ללוס-אנג'לס

וישבו במלונות הטובים ביותר, על מנת לשכנע את MR X או MR Y לטפל בנושא. צריך

להכין תיק פרוייקטים שיקיף את התעשיות הישראליות בעלות היכולת, ולקשור אותן עם

גורמים איסטרטגיים בחו"ל. תחום הביו-טכנולוגיה בארץ צובר תנופה, וגם אותו צריך

להאיר. אני לא מאמין בלשכה קבועה הנמצאת באיזו שגרירות, אלא באישים המתאימים

לעסוק בכך, למשל סטף ורטהיימר או דן טולקובסקי בשעתו. אפשר למצוא ONE DOLLAR MAN

לשנה, אדם שפרש מהתעשיה ומסוגל לפתוח בפנינו דלתות. אני מציע לחפש את הגורמים

המתאימים ולהעבירם לפעילות שאנו מעונינים בה.

אני חושב שלצפון הארץ לא תהיה בעיה של נחיתות בכל הנוגע לפיתוח התעשיה. הצפון

קרוב לחיפה וטבריה, ואלה קרובים לתל-אביב. הבעיה העיקרית היא באזור באר-שבע.

הערת ביניים: בצפון יש בעיה חריפה של אבטלה ובריחה למרכז הארץ, אשר עלולה

לגרום שם לנזק בלתי הפיך.

באר-שבע חייבת להיות עיר של 250-300 אלף איש, ואז היא תהיה מטרופולין כמו

ירושלים. שימו-לב למה שקרה בירושלים בשנים האחרונות, כתוצאה מאכלוס אדיר שלה. אני

חושב ששליש מתושבי העיר עוסקים בשירותים לאוכלוסיית העיר: מורים, פקידים וכו'.

לדעתי, האסון של באר-שבע הוא בכך שלא ריכזו בה את כל המאמץ - באכלוס, בתעשיה

ובעסקים. אילו עשו זאת, לכל ערי הלווין שלה היה קורה מה שקרה באזור המרכז. אם

היינו יכולים למקד את הכל בבאר-שבע, כל הערים האחרות בנגב היו גם הן נשכרות.

הפיצול בין דימונה, ירוחם, נתיבות ושדרות, היה טעות.

אני רוצה לחזור גם הפעם לנושא התשתית: אם יש לך מסילת-ברזל ורכבת מהירה

המחברת בין תל-אביב לבאר-שבע ולנהריה, אם יש לך מערכת כבישים טובה, אין הבדל

גדול איפה אתה גר או עובד. זוהי השקעה של מאות-מליוני דולרים, אשר יכולה לפתור

למשק הרבה בעיות.

נושא אחר שהעליתי עשרות פעמים במשך השנים הוא כימיקלים לישראל. אמרתי כי היא

יכולה לצאת מן המסגרת החוקית שלה, כולל רישום החברה ומטרותיה, ולעבור גם לתחומים

אחרים. כימיקלים לישראל היא החברה המובילה בנגב. מדוע לא תעסוק גם באלקטרוניקה

ובענפים אחרים? יש לה מספיק כח ועוצמה, מספיק ידע בשיווק בינלאומי והבנה



בתהליכיו, כדי להרים את כל הנגב. אני מביא כדוגמה את חברת "טרנסילבניה רילווי

קורפוריישן", אשר אינה עוסקת במסילות ברזל כבר מאה שנים. הם עוסקים בתרוומים אהרים

לגמרי. איני אומר שכי"ל צריכה לצאת מתחום הכימיקלים, אבל היא יכולה ליישם את

הפוטנציאל שלה גם בתהומים אחרים.

כולם מדברים היום על פיתוח עסקים קטנים, וטוב שכך. שמתי-לב שישנם עולים

מברית-המועצות שלמרות גילם המבוגר יחסית, הם בעלי מלאכה טובים: חייטים, סנדלרים,

מסגרים, רצענים וכו'. אני מציע שבכל הערים הגדולות יהיה מרכז בעלי מלאכה אשר יהיה

מיועד להם. אני בטוח שאם נעבור את פתח-תקווה, לא נמצא בה אפילו חייט אחד היודע

כיצד לתקן חליפה. אני מאמין שבהשקעה קטנה אפשר להקים מרכזים כאלה ולאייש עולים

חדשים בתפקידים אלה.

דב לאוטמן אמר כי הגענו לשיא בניצול הציוד במפעלים, ואיני מבין זאת. טענו כי

סכומים אדירים נוצלו בתחום הפחת המואץ. אם כך, איפה הציוד? כיצד יתכן שהגיע ציוד

בסדר גודל כזה במשך השנתיים האחרונות, והיום קיים מחסור בציוד. ייתכן שהנתונים

עליהם הסתמכנו היו שגויים, אחרת איפה הציוד? האם קיים גם היום חשש להשקיע בציוד,

והחוק לא נוצל למעשה.

עם כל הרצון שלנו להכנס למזרח אירופה, אני בעד לקיחת סיכונים קטנים בלבד.

איני רוצה להזכיר מפעל מסוים שקיבל 25 מליון דולר מהקרן לביטוח סיכוני סחר חוץ.

אני ממליץ על השקעה של מליון דולר פה ומליון דולר שם. כל התחייבות חוקית אינה

קיימת בחבר העמים, וכל החברות הגדולות בעולם חוששות לחתום שם על הסכם, בידיעה

שלא יהיה להן אל מי לפנות אם יופר. אני בעד כניסה לעסקים קטנים, לברטרים קטנים,

אך לא לעסקות בומבסטיות של מאה מליון דולר פה ושלושים מליון דולר שם. צריך להיות

זהיר מאד, אין חברה בינונית אחת אשר יושבת באופן רציני במדינות חבר העמים.

אני מתנצל על שעלי לעזוב, אני חייב ללכת לישיבת הממשלה.

אני מסתכל על התקציב ואיני מבין כמה דברים. אני מקווה שסגנית השר והמנכ"ל

יוכלו לתת לי תשובה. בסעיף 38, עמי 59 כתוב: "עיקר השנויים בסעיף 38 נובעים

מהפחתת תקציבים חד-פעמיים שהוצאו בשנת התקציב 1992-.." אני יודע מדוע הוספו

התקציבים ב-1992 ,אך לדעתי אף אחת מן הבעיות שבגללן הוספו תקציבים לא נפתרה. אני

מבין ש-250 מליון שקלים עברו ממשרד התעשיה והמסחר לביטוח הלאומי, בהתאם לחוק

גדליה גל.

כאשר בודקים כמה סעיפים, הם מעוררים שאלות קשות. תקציב מחקר ופיתוח עומד על

הרמה של השנה שעברה, וזאת למרות שאמרנו כי זהו המנוף לפיתוח המשק. תקציב התמיכות

לעידוד השקעות הון, גם הוא ברמה של השנה שעברה. כאן איני מבין דבר: נאמר כאן

שההבדל היחיד הוא במענקים על-פי חוק. האם יש כאן העברה תקציבית ממה שהופיע קודם

במסגרת 117 המליון המפורסמים שהוקצבו ליהודה ושומרון? אם כן, אני מברך על

המדיניות, אך השאלה היא האם ההערכה שלכם היא שההשקעות בשנה הבאה תהיינה כמו

ההשקעות בשנה שעברה, או שהכוונת היא לכך שבמידה תהיה תוספת השקעות, ותהיה גם

תוספת תקציבית.

מבחינה זו, התקציב כולו הוא בסימן המשך. תקציב מחקר ופיתוח היה 130 מליון

ב-1992ו והשנה יהיה 91 מליון. אני מתייחס לנאמר בעמי 26 של התקציב. על-פי החוק,

יש עליה מסוימת, מ-360 ל-411 מליון. בתכנית מרקר ופיתוח שלא על-פי חוק, יש הקטנה

של 40 מליון שקל. האם מדובר רק בשנוי ברישומים? מה שמשתמע מכאן הוא שאין גידול

בתקציב. אם כך, כיצד תמומש מדיניות של עידוד המהקר והפיתוח? יש לי חשש רציני,

שאין לכך בטוי בתקציב. חיים קופמן התייחס לקטע של השקעות בתעשיה, וציטט את הטענה

של התאחדות התעשיינים, שהגידול בייצור ובי יצוא התעשי יתי נבע ממימוש פוטנציאל

ההשקעות בעבר.



חי קופמן;

אך הם אמרו גם שהגיעו לשיא.

חי אורון;

עליה במדרגה נוספת, מעבר לשלב הזה, כרוכה בהשקעות מסיביות בתעשיה. על-פי

הנתונים, ב-1993 תהיה ירידה בהשקעות. השאלה היא עד כמה תשפיע הירידה בהשקעות

לשיכון על התעשיה. ביום עיון של מי "ל הגיש אבי בן-בסט כבה נתונים אשר מצננים את

ההתלהבות. על-פי הנתונים, תוספת התפוקה בעבודה והתוספת בהשקעות תהיה הרבה יותר

קטנה, אם מנטרלים את גורם השיכון. אם כך, אנו נמצאים בבעיה אמיתית. אם כולנו

אומרים שצמירוה ממשית נשענת ביסודו של דבר על התעשיה, זה לא מה שעולה מן התקציב.

במסגרת הוועדה איננו עוסקים ברצון טוב ובתפילות.

אם יאמרו השר והמנכ"ל שמוסכם בינם לבין משרד האוצר, שהתקציב לא יהיה בלם,

כלומר אם תהיינה והשקעות, יוסיפו תקציבים, אני רוצה לומר שהתשובה הזו אינה מספקת

אותי. התקציב צריך לפעול כמנוף, ואי אפשר להסתפק בציפיה לדרישות בעתיד. בשנה

שעברה לא מימש משרד התמ"ס את כל התקציבים שהיו לו, למרות שהיה הזרוע הממשלתית

העיקרית להתמודדות עם בעית התעסוקה.

למה הוא לא מימש?

חי אורון;

איני רוצה לדבר במונחים שבין אריק שרון לניסים. אני מדבר על כלים תקציביים

שנקבעו לצורך השקעות, לעידוד התעשיה, למפעלים קטנים, לסחר וכל התחומים האחרים.

איני בטוח שתקציב הפיתוח נוצל במלואו.

י י ארליך;

יש עודף של 40-50 מליון שקלים. זו הסיבה שהתקציב לא גדל.

חי אורון;

איני רואה את המפנה, כפי שהוא צריך להתבטא בתקציב. זוהי הבעיה העיקרית של

הממשלה הנוכחית. שר האוצר דיבר על פריצה בנושא הסחר וביטוח סיכוני סחר חוץ , אך

אני חושש שהבטוי שיש לכך בתקציב הוא מוגבל.

אני רוצה להתייחס לנושא מינהל הסחר הממשלתי. קיימת החלטה שמה-1 בינואר לא

יהיה יבוא בשר על-ידי הממשלה, אך יש לי הרגשה שקיימים עדיין כמה קשיים, גם מצד

הבג"צ, גם מצד החלטת הממשלה וגם מצד ההפרטה. סעיף החיטה מופיע בסכום אפס, אך

פסטיבל החיטה שהיה קיים בשנה שעברה נמשך, ואיני יודע כיצד הממשלה מתכוונת להתמודד

עם הבעיה. אם התקצוב הוא אפס, איפה מופיע הסכום עבור מלאי החירום ואיפה הסבסוד

עבור הובלה.

אני מבין שהדיון צריך לעסוק גם במה שאינו מופיע בתקציב, כולל השנוי בסיווג

אזורי הפיתוח. אני חושב שמגמת התכנית נכונה ביסודה, ואני הושב שצריך ללכת על-פיה.

נוצר עיוות מתמשך ממניעים פוליטיים. אני חושב שהחלטת ועדת המנכ"לים נכונה, ואני

מקווה שהממשלה תאשר אותה ותעמוד בה. אני לא מדבר עכשיו על העיוות הפוליטי אלא על

אני חושב שהמגמה המופיעה בהצעה נכונה, למרות שיש בה עיוותים לשני

הכיוונים. אומר דבר שאולי לא יהיה פופולרי: העיוות הוא יותר בכיוון הפלוס מאשר

בכיוון המינוס. איני מדבר רק על אזורי פיתוח אי אלא גם על אזורי פיתוח בי.



היו"ר גי גל;

אני חושב שהקריטריונים אינם ברורים.

הי אורון;

אני מקווה שהממשלה תאשר את ההמלצות, והנושא כולו יובא לדיון ועדת הכספים. אני

מתאר לי שיהיה זה דיון לא קל, אך המשך המצב הקיים הוא האופציה הפחות טובה. אני

חושש שיש מי שדוחף לכך שהמצב הקיים ישאר.

ג י שגב;

אתחיל בנקודה בה סיים חבר-הכנסת אורון; ישנו נושא אשר מציק לי ולא מהיום,

והוא הייבוא החקלאי. אני חושב שהגיע הזמן, לאור חוסר התיאום בין משרד החקלאות

למשרד התמייס - לא רק בהווה אלא גם בעבר - לקבוע היכן תיקבע המדיניות. אני חושב

שהמדיניות צריכה להיקבע במשרד החקלאות, בכל הנוגע לייבוא בשר ודגנים. אני חושש

שהאישורים שניתנו לייבוא בשר, יגרמו להתמוטטות משק הכבשים בארץ ולחיסולו הסופי.

המשבר שהיה לפני שנה, גרם לירידת המחירים עד ל-4-5 שקלים לקילו בשר ולחיסול 30

אחוז מן הענף. עיקר המתפרנסים מענף זה הם מושבים קטנים, אשר גם כך מתמודדים עם

בעיה לא קטנה.

אשר לייבוא דגנים, כולנו יודעים מה קרה בתחום זה. זו לא היתה הפרטה, אלא זה

היה מונופול לא ממשלתי שהצלחתו היתה קלושה מאד. צריכה להיות ועדה בין-ממשלתית אשר

תקבע את המדיניות, או שיוחלט להעביר את הנושא למשרד החקלאות.

מפריע לי שמדברים כל הזמן על צמיחה. צמיחה אינה תוצאה של הזרמת כספים

ממשלתיים. אני חושב שגם משרד התמייס צריך להרתם לתפיסה של כלכלנים רבים בארץ

ובחו"ל, שצריך להיות שנוי משמעותי במדיניות המסוי. אני חושב שהחלק החשוב הוא

שיווק. השיטה היא לתת הלוואות למפעלים עבור שיפור מערך השיווק שלהם. מפעל שיוכל

להוכיח כי הגדיל באחוז מסויים את השיווק שלו, יזכה בכך שההלוואה תהפוך לעומדת או

להלוואה בהחזרים נוחים מאד.

אשר למדינות מזרח אירופה וחבר העמים; לפני כשנה לקח אותי איש עסקים ישראלי,

כדי שאייעץ לו בנושא הקמת חוות לפיטום אווזים ברומניה. לאחר שראיתי מה רמת הידע

הטכני שלהם, המלצתי בפניו למשוך את ידיו משם. אפילו תערובת לא ידעו לייצר. פגשתי

שם בחור צעיר מן הבנק העולמי, אשר עוסק בהבראה כלכלית של מדינות חבר העמים, והוא

אמר לי שהבנק העולמי צופה שתעבורנה עוד עשר שנים, עד שאפשר יהיה לדבר עליהן

במונחים של כלכלה מערבית. איני מבין מדובר צריכה ממשלת ישראל לעסוק בהרפתקנות

ולהסתבך עם שוק הון מאד-מאד לא בטוח. אם יש הרפתקנים פרטיים, שיתנסו בכך על

יושבו נם. איני חושב שהממשלה צריכה להשקיע שם. שוייץ יכולה אולי לעשות זאת, אך לא

אנחנו.

י י שמאי;

דווקא השקט הנפשי שאיפיין את סקירת השר על התקציב, אינו מרגיע אותי. המגמה

העיקרית איתה צריך היה להתמודד ואליה צריך היה לתת את הדעת, היא התעסוקה והצמיחה.

כאשר אנו מדברים על העולם הקומוניסטי לשעבר ועל סין, אנו הולכים לסבסד את הייצוא

לשם ב-400 מליון דולר. האם מישהו מבין את משמעות הסכום הזה?

חי אורון;

זהו היקף הערבות כולה, אם הכל ילך לאיבוד.



י י שמאי;

אנו יודעים שהכל ילך לאיבוד. כמה מקומות עבודה אפשר היה ליצור, לו השקיעה

הממשלה את הכסף בכך. בהנחה שיצירת מקום עבודה עולה 20 אלף דולר, אנו מדברים על 20

אלף מקומות עבודה הדשים. כאן אנו מעודדים ייצוא של מוצרים שיביאו לגידול מלאכותי

במספר העובדים במשך שנה, אך עדיין נשיג הרבה פהות מאשר 20 אלף מקומות עבודה. אני

מקבל את ההנחה שהציג חבר-הכנסת שגב, שבעשור הקרוב לא יהיה שם שנוי משמעותי

בכלכלה, ולכן אני סבור שזהו כסף שאנו זורקים לטמיון.

בהוברת שהגיש לנו השר, הוא מדבר על הקמת קרנות בהיקף של 200 מליון שקלים, אשר

תתמוכנה בעסקים קטנים ותנוהלנה על-ידי הבנקים. הקרנות האלו אינן קיימות בשלב זה,

משום שאין כסף. בהנחה שישיגו את הכסף, יעבירו אותו לבנקים. אני אומר את הדברים

לסגנית השר, משום שאני מאמין כי הנושא הסוציאלי קרוב לליבה והיא מבינה גם בנושאי

אם הבנקים יצטרכו לתת את הכסף, הם לא יתנו אשראי לעסקים קטנים המעסיקים

20-40 עובדים, ולכן העסקים האלה יתמוטטו. כך יקרה שההזמנות תעבורנה ממפעלים קטנים

למפעלים גדולים שלא יגדילו את מספר העובדים וגם לא יפטרו עובדים ותיקים.

האם אין יודעים היכן נמצאים מוקדי האבטלה? האם יש צורך בהקמת ועדות כדי לאתר

אותם? האס מוקד אבטלה הוא כזה רק כאשר יש 11 אחוז מובטלים? בימים האחרונים

התבשרנו על עליה בשעורי האבטלה. נשאלת השאלה,מה קרה בהמשת החודשים האחרונים? מספר

המובטלים גדל בצורה משמעותית. אנו מדברים בסיסמאות ומנסים למצוא דרכי התמודדות

עם בעית התעסוקה בישראל, אך אנו יוצרים מוקדי אבטלה נוספים שאיננו יודעים כיצד

להתמודד איתם. אהרי חמישה חודשים במשרד, שר התעשיה והמסחר צריך לדעת מה קורה.

הוא הרי רצה באמת להחליף את השלטון הקודם, הוא טען שצריך להחליף את השלטון מכיוון

שהאבטלה גדולה והולכת וגדלה, אך מאז ועד היום גדלה האבטלה בלמעלה מ-2.5 אחוזים,

מה גם שהעליה נמצאת בהאטה מתמדת. אני יכול לומר שלא רק שהשר לא למד מדברי

הביקורת שלו כלפי השלטון הקודם, לא רק שלא למד מנסיונו בחמשת החודשים האחרונים,

אלא שהיום אינו מעמיד בפנינו תכנית ברורה לצמיחה ומסכן את הכסף בתכניות סיוע

למדינות מזרח-אירופה.

קראתי בעתון על הערבות שמדינת ישראל רוצה לינת לאיזנברג. אני הושש מאד

לערבויות בסדרי-גודל כאלה. באחד הדיונים שהתקיימו כאן אישרנו ערבות של בסביבות

100 מליון דולר עבור סיכוני סחר חוץ. קיבלנו את עמדת המשרד, אך אני קורא בעתונים

כי כמה שבועות לאחר שאושרה הבקשה הקודמת, עומדים להגדיל את הסכום עבור ביטוחי סחר

חוץ. אני חושב שזוהי דרך לא רצינית. יכלו כבר אז להביא לאישור הוועדה סכום של

300-400 מליון. אני חושש ממפולת בתחום זה.

מגמה מספר אחד שלנו צריכה להיות עידוד מקורות התעסוקה, כדי שהתעשיה תהיה

רווחית. אני קורא בסעיף 2 של החוברת שהוגשה לנו, אני קורא: היעד המרכזי - הצמיחה

במשק: פיתוח תשתית לתעשיה וטיפול במוקדי אבטלה. אני רוצה לשאול את שר התעשיה

היה לי הכבוד להקים ב-1982 את המפעל הראשון של התעשיה הצבאית באזור

התעשיה בברקן שהיה אזור פיתוח אי, ולמרות זאת אנשים לא באו להשקיע בו. היום

קיימים שם מפעלים אשר מייצרים ומייצאים במאות מליוני דולרים לשנה. מה ההגיון לחסל

את התעשיה הזו? לא אקבל את התשובה לפיה נאפשר למפעלים קיימים להמשיך לחיות. שום

יזם ושום משקיע לא ישקיע אגורה במקום שמצמידים לו סטיגמה של גזר-דין מוות. מי

שהיה ימשיך להיות, יזדקן וימות מזקנה. דור צעיר לא יכנס לשם. זהו השדר שמשדרים

היום למשקיעים. אי אפשר להשוות בין כפר-סבא לבין האזור שלנו, קודם-כל משום שהחוק

הישראלי אינו הל על ברקן ולעומת זאת קיימת אי ודאות, וקיימות בעיות של חוסר

בטחון. ב-1982 לא האמינו שיקימו שם מפעלים, ובכל זאת קמו מפעלים. מדברים היום

על צמיחה, אך הולכים להרוס אזור תעשיה קיים, וזאת בנגוד לכל הגיון כלכלי. אני

מבקש לבחון את הדבר מחדש. שמחתי על שלמרות המדיניות, אישר המשרד הרחבת מפעלים כפי

שאושרו בוועדת הכספים. זה לא מספיק, אי אפשר לומר לתושב מדינת ישראל כי מפעלו

נידון למוות.



אני עובר לנושא השלישי בחוברת שהוגשה לנו: קידום תכניות להשקעה שאושרו

על-ידי מרכז ההשקעות בשנים קודמות ולא מומשו. היה לי הכבוד לעמוד מול מרכז

ההשקעות ומול היחידה לאזורי פיתוח, במעקב אחר ביצוע האישורים שניתנו ליזמים

השונים, כולל פינוי מפעלים מן המגרשים שהם קיבלו. אנשי היחידה של אליהו עטיה

יודעים כי לחצנו בזמנו שלא לתת אישורים מעבר לתקופת ההרשאה של 36 חודשים, כדי

שהתעשיינים יממשו את התחייבותם. אני חוזר ואומר: יש משהו פגום במתן היתרים ליזמים

בארץ. הם צריכים לקיים את התחייבויותיהם במועד. אחרי שהממשלה קיימה את חלקה,

היזם צריך לקיים את חלקו.

לא זה המקום והזמן לדבר על שיפור הנוהלים הבירוקרטים בתהליך האישורים, אבל

אני שם דגש על תכניות שלא אושרו. ישנם יזמים אשר התחייבו לספק תעסוקה בסדר-גודל

מסוים, אך אם תבדקו את המצב, תראו שלא הכל קויים. איני רוצה לומר שזה גובל

בהונאה, אך השאלה היא מה אותו יזם הבטיח ומה קיים.

אני מצדד בעידוד להרחבת מפעלים קיימים. לדעתי, אפשר להוסיף מקומות עבודה

במסגרת מפעלים קיימים, כאשר ההוצאה השולית לשם-כך תלך ותפחת.

סעיף 4 מדבר על קידום עסקים קטנים ובינוניים: ניסיתי בשעתו להקים מרכז

לתעשיות העץ. ביקשתי לקחת שטח של 50 אלף מ"ר, ולרכז בו את כל תעשיות העץ הקטנות

השוכנות היום ברחי לוינסקי ובסביבתו. אך הדבר כרוך בבעיה של שיווק וייצור. אם

תרצו, אהיה מוכן להעמיד לרשותכם את הנסיון שיש לי בבניית אזורי תעשיה. חשוב מאד

שיזמתם קידום עסקים קטנים ובינוניים. 200 מליון שקל לשם-כך הוא היקף יפה. אני לא

מסכים לדברים שאמר חבר-הכנסת אורון בנושא זה. אני תמים-דעים עם המשרד.

אני רוצה לגעת בסעיף 6 בהצעת המשרד - הרחבת פעולות מחקר ופיתוח תעשייתי:

בנושא זה איני רואה שום צמיחה אפשרית, ללא תקציב גדול יותר. בתחום זה אנו מפגרים

אחר השוק העולמי בארה"ב, באירופה ובמזרח הרחוק. תחום זה אינו זוכה לעדוד וליחס

המתאימים. דווקא במצב הקיים, היינו צריכים לנצל את הפוטנציאל הקיים בתעשיות

מסוימות, כדי לקדם את מה שיהיה בעוד חמש, שמונה או עשר שנים. הנושא הזה צריך

לקבל תמיכה חזקה ביותר. אם לא נשקיע היום במחקר ופיתוח ואם לא נבצע דברים גדולים

שיש בהם חזון, לא נפתור את בעית האבטלה ולא נגיע לצמיחח במשק. אני רוצה לראות מה

המשרד עושה בתחום זה.

אני רוצה לדעת מהו הפרמטר שאתם קובעים, במטרה לתת מענה

מהיר למצוקת האבטלה. מהו אחוז המובטלים שאתם צופים, איזה חלק ממנו הם גברים ואיזה

חלק נשים.

בסעיף 8 אתם מדברים על מדיניות פיתוח התשתיות התעשייתיות: הסכום הנקוב כאן

נמוך מדי. דברנו בזמנו על פיתוח אזורי תעשיה אזוריים. סכום של 155 מליון שקל

פלוס 12 מליון לקידום התכנון, הוא סכום בלתי מספיק. אני חושב שצריך להגדילו.

סעיף 10 עוסק בהערכות לקראת האוטונומיה: אני שמח מאד על שנערכים לקראת

האוטונומיה. מדובר כאן על הערכות המשק הישראלי וגיבוש הצעות של משרד התמייס לכלכלת

האוטונומיה. לנושא זה יש השלכות גדולות מאד גם עלינו. אני שמח על שמנסים לחשוב מה

יקרה למשק הישראלי, אך קיימים אנשים אשר גרים באזור הזה, וצריך לשמוע גם אותם.

הצעתי בשעתו הצעות לעבודה משותפת ישראלית-ערבית, למשל באזור התעשיה שלנו. אני

רוצה לדעת היכן נלקחות בחשבון יוזמות כאלה, והאם אינכם חושבים שכדאי לדבר גם עם

תושבי המקום. ישבנו עם אליקים רובינשטיין ועם המשלחת לשיחות, כדי להוכיח להם

שאינם יודעים את הכל. מן הראוי שתשבו גם אתם עם האנשים הגרים שם.

אשר לסיווג אזורי התעשיה, אני פונה אל השר באמצעות סגנית השר: ביום אי עומדת

הממשלה לדון בסיווג, מחדש של אזורי הפיתוח. יש שני אזורי תעשיה ביהודה ושומרון,

האחד במישור האדומים אשר כלול בתכנית הממשלה והשני - ברקן בשומרון. אזור שלישי

נמצא עתה בעבודה. אני מבקש שלא תפגעו באנשים ובמשפחות, דווקא בשעה זו. בשלב זה

הפסיקו את עבודות התשתית באזור, וכתוצאה מכך שום מפעל לא יגיע לשם. מדובר כאן

בסדרי-גודל קטנים לעומת מה שנכלל בתקציב. אני מבקש להביא זאת בחשבון השיקולים

והחישובים. אתם יכולים להקטין את הסכום ל-10 מליון או ל-15 מליון מתוך ה-117



מליון, אך חוץ מאשר רשעות ורוע-לב, איני רואה סיבה להקטין את הסכום לאפס. אני

מבקש מכם להעלות את הנושא בישיבת הממשלה ביום אי. אל תפגעו בחינוך, בתשתית,

בתעסוקה ובתהבורה של התושבים בשומרון.

צריך לברך על המגמה שהציג השר בנושא הצמיחה הכלכלית ועידודה ובנושא התעסוקה.

אני רוצה להתייחס גם לדבריו של חבר-הכנסת שמאי: דווקא ביטוח סיכוני סחר חוץ, יש

בו עידוד לתעסוקה. איני מבין דווקא בתחום זה הפכת להיות כלכלן צרוף, שמה שמענין

אותו הוא האם הכסף מובטח. זהו אחד המכשירים המשמעותיים ביותר שיש לנו בעידוד

התעסוקה. צריך לברך על עידוד העסקים הקטנים, אך אני שומע מהרבה מאד אנשים בעיקר

בנגב, שעדיין אין תחושה שמישהו מזיז את הדברים.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות הנוגעות למיגזר החקלאי: הממשלה מצהירה שהיא

רוצה להטיל על מועצות הייצור החקלאיות את הסעיפים החלים על הממונה על ההגבלים

העסקיים. אני רוצה להבין, מדוע ראתה הממשלה טעם לעשות זאת. לאחר שהממשלה יצאה

משורה של נושאים ולאחר שביטלה תמיכות, אני רוצה להבין מה מניע את המשרד לעשות זאת

גם לגבי מועצות הייצור החקלאיות. אומרים לנו שאין זה דבר שיתבצע החל ממחר, אלא

יוטל על צוות לבדוק את הנושא ולהמליץ. אני מזהיר מפני הליכה בדרך זו.

לפני חודשיים וחצי נאם שר התמ"ס ואמר היכן הוא מתכוון

לעודד עסקים קטנים בהתיישבות העובדת, תוך התייחסות למה שמאפיין אווזה. בינתיים לא

ראיתי שהמשרד עשה פעולה כלשהי בכיוון הזה, אם על-ידי מיפוי ראשוני ואם על-ידי מגע

עם גורמים הפועלים בשטח. כמו שאני מכיר את מיכה חריש, אין שום סיבה שלא יתמודד

עם הנושא כראוי.

ג..

חבר-הכנסת נחמן רון דיבר על התעשיה בשטחים. אני אומר במפורש: קחו משם את הכסף

ותעבירו אותו לפארק התעשייתי באזור אופקים ושדרות.

על מה אתה מדבר?

זו המדיניות עכשיו, אך איני רואה שהיא מתבצעת.

על מה אתה מדבר?

אחר-כך אסביר לך. איני רוצה לשאול את שאלתו של חבר-הכנסת קופמן, איפה הציוד

או איפה הכסף.

תאמינו לי, אני לא צריך את החמאס.

תחזור בך. יש דברים שמוטב לא לומר אותם.



ר' נחמן;

תאמר זאת לצר השני .

היו"ר ג' גל;

קח את דבריך בהזרה.

ר' נחמן;

אני לא מסכים לדברים האלה.

מי שואל אותך. זו המדיניות המוצהרת של הממשלה הזו.

ר' נהמו;

אל תבלבל את הראש עם מדיניות מוצהרת. אין לך מושג על מה אתה מדבר, אתה מדבר

שטויות.

תחזור בך, זה לא מתאים לך.

אני לא רוצה לחזור בי.

שי אביטל;

אל תגיד דברים כאלה.

תמחקי את הדברים מן הפרוטוקול.

שי אביטל;

אני לא מסכים שהדברים יימחקו.

היו"ר ג' גל;

לא ביקשתי אישור מאיש למחיקה.

שי אביטל;

כאשר מדברים על מדיניות ועל סדר עדיפויות חדש, שזו לא תהיה סיסמה. כאשר

מדברים על פארק תעשייתי בנגב, במשולש שבין אופקים לשדרות, יתנו לו העדפה.

בינתיים לא קורה שם דבר.

באשר לייבוא הבשר והחיטה, אני ממליץ שתפיקו את הלקחים ממה שקרה עם החיטה.

איני חושב שמה שאמר כאן חבר-הכנסת שגב, לגבי העברת הנושא למשרד החקלאות, הוא

רלוונטי.



בשעתו התקיים כאן דיון על מפעל פניציה, ונדמה לי כי לא מעט דיונים התנהלו

סביב לנושא, כולל מפגשים עם השר. אתמול יצא לי להיפגש עם הנהלת המפעל ועם נציגי

העובדים. משהו צריך להיעשות בענין זה. נדמה לי שקורה שם משהו שלא כדאי היה

שיקרה. אני שואל, האם יש תשובה מעשית לאנשי פניציה.

בנושא הצרכנות עסקה גם ועדת הכלכלה של הכנסת. נשמעה טענה כאילו אי מינוי

מועצות המנהלים מפריע לחברים לתפקד.

ע' עלי;

החלטה טובה אחת קיבל השר, והיא מינויו של מנכ"ל טוב.

היו"ר ג' גל;

אני מבין שהדברים נאמרים במסגרת אחוות תותחנים.

ע' עלי;

אבל לצערי, פרט להחלטה הטובה הזו, אני שומע הרבה מלל והצהרות של השר, כאשר

הבטוי במעשים ובמספרים לא קיים. לצערי הרב, נדמה לי שהשר אינו מבין כי הוא

חולש על אחד התפקידים החשובים במשק , במדינה ובחברה, והוא אחראי על יצירת מקומות

עבודה. מה שמצפים לו מו השר דווקא בתקופה זו הוא קודם-כל לצמצם את הבירוקרטיה.

ליזמים יש שתי טענות מרכזיות, והמנכ"ל נתי שרוני בוודאי שמע אותו לא פעם: חוסר

יציבות כלכלית ופיסקלית (חקיקה ומסוי), וטענה שניה כנגד הבירוקרטיה. אפשר להוסיף

לכך גם טענה שלישית והיא, שהממשלה אינה עומדת בהתחייבויותיה.

לכאורה יש למדינת ישראל תנאים טובים כדי להיות גו-עדו למשקיעים. יש לנו חוק

מצויין לעידוד השקעות הוו וכח-אדם יוצא-מו-הכלל. גם מיקומה של המדינה טוב מאד,

ויש לה הסכמים עם אירופה וארצות-הברית. למרות כל זאת יש בעיה והיא הבירוקרטיה

וחוסר היציבות הכלכלית. אני מצפה משר, דווקא בתקופה זו, לקחת דוגמה חיובית משר

האוצר לשעבר, פנחס ספיר ז"ל. כאשר בא יזם רציני ורוצה לפגוש את השר, בו ביום או

למחרת היום הוא צריך לראות אותו. לא ייתכן שלשר התעשיה והמסחר לא יהיה זמו לפגוש

את היזם. לצערי, כשם שאתם לא פגשתם את השר בארבעת החודשים האחרונים, כך אותו יזם

לא פגש אותם יזמים, וכל הפניות נופלות על אזניים ערלות. קודם-כל צריך לשנות את

המדיניות. המשרד צריך לשנות את המדיניות. היזם צריך למצוא דלת פתוחה,

שמענו הצהרות של השר כאו ומעל במת הכנסת, וכאשר אני שומע אותו מתחשק לי

לצחוק. אנו יכולים לפתוח את ספר התקציב ולראות במה מתבטאים המחקר והפיתוח. האם

הסכום המוקצב לשם-כך גדל או קטן? מה זו מגמה, מה זה עידוד, אם אין תקציבים

לשם-כך? הסכום המוקצב למחקר ופיתוח קטו מכפי שהיה לפני שנה. מדובר על פיתוח

שווקים לייצוא תעשייתי, וזוהי אחת הבעיות המרכזיות של מדינת ישראל. מי שעוסק

בתעשיה יודע כי שיווק הוא נושא המפתח. האם הסכום המוקצב לכך גדל או קטו? עמי 24

בספר התקציב מוכיח כי הסכום קטו.

מדברים על הטבות לעידוד השקעות הון. גם בסעיף זה התקציב קטו יותר, וכך הלאה.

אני חושב שמשרד אשר מכבד את עצמו, צריך היה לומר זאת לוועדה ולא להטעותה. אין לי

מילה אחרת מאשר הטעיית הצבור על כל מה שמשתמע מכך, כי זה מה שבא לידי בטוי בתקציב

הזה. אני חושב שבתקציב הזה איו בשורה. אם נמשיך לנהל את העניו באופן רדום

וישנוני, לא רק שלא נפתור את בעיות התעסוקה אלא נחמיר אותו. היו לנו שנים טובות

בכל הנוגע לצמיחת התל"ג . באותו שנים צמח התל"ג ב-6.7 וב-6.9 אחוז. השאלה אם בגלל

הבניה או בגלל שווקים חדשים שהתפתחו. האם פותחו מוצרים ברי קיימא אשר הביאו מזור

לתעשיה ולאבטלה לטווח ארוך. אם תבחנו את המצב, תראו שלא כך הדבר. אני מבקש לדעת,

כיצד כל סעיף שהשר מדבר עליו בא לידי בטוי במספרים. מהי מדיניות? מדיניות היא

תקציב. אם אין למדיניות בטוי תקציבי, חבל על הזמו. האם אתם מייצרים ניירות או

מקומות עבודה?



יש בעיה של התעשיות הבטחוניות בארץ. לא מדובר רק בתע"ש ובתעשיה האווירית,

ישנם עוז- מפעלים אשר עוסקים בתחום זה. התעשיות הבטחוניות נמצאות במשבר בעולם

כולו, בגלל תום עידן המלחמה הקרה והשנויים הפוליטיים האחרים בעולם, מה עושה המשרד

וכיצד הוא נערך כדי להתמודד עם הבעיה? האם הוא עוסק בשנוי קוי ייצור, בשנוי

כיוונים ובפיתוח תעשיה אזרחית? אם לא נתמודד עם שנוי המגמות במערך הייצור

הבטחוני, המשק יעמוד בפני ועדה.

חייבים להערך לכך ולעשות מעשים. מה תכניות

המשרד בתחום זה? אני רוצה שתביאו תכנית מפורטת, עם דוגמאות. אני מברך על המגמה

לעודד עסקים קטנים, אבל אין מפתחים אותם רק בדבורים. ביקרתי בלונדון יחד עם

יושב-ראש הוועדה, נפגשנו עם אנשים אשר עסקו שם בתחום זה ושמענו איך עושים את זה.

הבעיה המרכזית של המדינה שלנו היא הבירוקרטיה. אם לא תבטלו את הבירוקרטיה, לא

תקדמו השקעות. הבעיה אינה רק עידוד בכסף אלא פישוט ההליכים על כל מה שמשתמע מכך.

ס י טאריף;

לדאבוני, אני צריך להסכים לחלק גדול מדבריו של חבר-הכנסת עלי. אני מסכים

עימו גם לגבי המינוי הטוב של מנכ"ל המשרד, אך שכחת להזכיר מינוי טוב נוסף, של מר

דברת - מנהל מרכז ההשקעות. אני מכירו עוד מתפקידו כמנכ"ל משרד הכלכלה.

היה אצלי מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר בסיור, שוחחנו על השקעה בתשתיות ואני

ברכתי על-כך. אני סבור שהתקופה הזו מחייבת היערכות חירום של המשרד, ויש לנו תחושה

קשה שהמשרד עדיין מדשדש כמו בימים רגילים. המשרד הזה היה צריך להיערך לעבודה של

יום ולילה, כדי להביא לתזוזה במשק. יש לנו תחושה שזה לא נעשה. אתמול או שלשום

פורסמו נתוני האבטלה המעודכנים. אם נתונים אלה נכונים, כל מה שנאמר כאן אינו שווה

דבר. אני מאלה שחושבים כי גם בחמישה חודשים 'ניתן לעשות משהו. יש נושאים אשר

מחייבים פתרון מיידי, ואחד מהם הוא הבירוקרטיה. עם מי שאתה יושב, מהתעשיינים

והכלכלנים במדינה, אתה שומע בקשה אחת: תנו לנו לעבוד, אל תעכבו אותנו, אל תעשו

לנו צרות, אל תכבידו עלינו עם בירוקרטיה של אישורים. זה נושא שמדברים עליו ולא

עושים די כדי לשנותו.

אני מכבד מאד את שר התעשיה והמסחר, ואני יודע שהוא מדבר על סמך בדיקה יסודית.

הוא מדבר על ארגון, יעול, קידום, שיפור, ייזום וכוי, אך מה נעשה באופן תכליתי?

האם יש למשרד התעשיה והמסחר אפשרות לומר כי נעשתה פעולה במפעל אי, בי או גי? אני

רוצה לשמוע דברים מעשיים, לא מלל ממנו שבענו. צדק חבר-הכנסת עובדיה עלי באומרו

כי בסעיפי תקציב מסוימים, לא רק שאין תוספת אלא יש הפחתה, למשל בעידוד השקעות הון

ובסחר חוץ. יכול להיות מצב בו קודם היה בזבוז ועתה קיימת התייעלות, אבל צריך לומר

לנו את הדברים במפורש.

אני חושב שלמשרד התעשיה והמסחר יש היום תפקיד מכריע בנושא הזזת עגלת התעשיה

הישראלית. אם המשרד לא ייזום פעילות גדולה ביותר, לא נראה תוצאות בטווח הקרוב.

נמשיך לדשדש במקום והאבטלה תגדל. דובר על-כך שלא ניתן להגיע לצמיחה כלכלית, אם

אין אווירה מתאימה לכך. היום יש לנו ערבויות מארצות-הברית, שיחות השלום מתקיימות

וקיימת האווירה המתאימה, מדוע כל זה אינו מנוצל?

בנושא האוטונומיה, היו לי שיחות עם תעשיינים. הם חוששים מאד מכך. הוקמו

מפעלים חדישים לייצור גבינות וגלידות בעזה. בעל מפעל "שטראוס" אמר לי כי למפעלים

אלה יש את כה העבודה הזול ביותר, ויש בהם ציוד מתקדם ביותר שניקנה בהשקעה

אירופאית. כתוצאה מכך, אין הוא יכול למכור את תוצרתו בעזה, והוא חושש שהסחורה

משם עלולה להגיע ארצה, וכתוצאה מכך ייסגרו מפעלים בארץ. השאלה היא, כיצד אנו

נערכים ליישם את הסכמי האוטונומיה, כך שלא תהיה פגיעה בתעשיה הישראלית.

אי אפשר שלא להתייחס למפת אזורי הפיתוח. אני יודע שידידי המנכ"ל, נתי שרוני,

היה חבר הוועדה. אני מברך את יושב-ראש ועדת הכספים אשר הצביע על חוסר הרגישות של

מי שקבע שראש-פינה תיכלל ברשימה אך לא בית-ג'אן. יש כאן אטימות שאינה מובנת לי .

ידוע שישנה אבטלה גבוהה בקרב חיילים משוחררים, יודעים שקיימות החלטות ממשלה בענין

זה, אך מתעלמים מכך. אם נתתם הכרה לכרמיאל, תאשרו גם הקמת מרכז תעשייתי דרוזי.



אמרתי את הדברים למי שצריך לומר, אך אחזור על-כך בכל הזדמנות. אעשה הכל כדי

שהתכנית הזו תיכשל. אתם צריכים להביו שבמדינה הזו אי אפשר לפעול מתוך אטימות. אני

מסכים לדבריו של נהמן רון, שאי אפשר לייבש מפעלים שהקמנו בשומרון. טוב תעשה

ועדת המנכ"לים אם תבדוק ותתקן את עצמה.

אפתח בברכות לשר, לסגנית ולמנכ"ל. אני חושב שכולם מצפים מן המשרד הזה להיות

אחד המוקדים לצמצום האבטלה בארץ . אם הנושא מספר אחד הוא מלחמה באבטלה, מצפים מן

המשרד הזה שיהיה אחד הגורמים שיצמצמו את האבטלה.

אפתח בתחום המחקר והפיתוח הקרוב אלי, כאיש אוניברסיטה. ידוע לי המצב

באוניברסיטאות, ואני חושב שהגיעה העת שמשרדי הממשלה יעבדו תוך שיתוף-פעולה. ישנו

משרד המדע והטכנולוגיה, ישנו משרד החינוך ותקציב הוות"ת של האוניברסיטאות, וישנו

המדען הראשי של משרד התעשיה והמסחר. ממכתב אגוד תעשיות האלקטרוניקה מסתבר שלא זו

בלבד שאין תוספת למחקר ופיתוח, אלא שיש צמצום. נשאלת השאלה, כיצד אפשר לדבר על

צמיחה ובד בבד לצמצם את התקציבים. אם יש דרך לצמצם את האבטלה, לחזק תשתיות

ולהבטיח צמיחה, זה דווקא על-ידי חיזוק המחקר והפיתוח התעשייתי. מתברר שדווקא

בתעשיות עתירות הידע, שישראל אמורה להצטיין בהן, אנו עדים למגמה של צמצום. הצעתי

היא שהתקציב למחקר ופיתוח יגדל, ויובטח שיתוף-פעולה בין שלושת משרדי הממשלה

העוסקים בכך. התוצאה ונהיה ודאי עידוד הצמיחה.

אנו יודעים שיש מקומות מוכי אבטלה, וישנם כאלה

שפחות. הגליל והנגב מוכי אבטלה. אנו קוראים על תוספות לגליל ולנגב, אך האם יש בכך

פריצת דרך, האם יש בכך כדי להביא לצמיחה לנו אנו מייחלים. אני קורא כאן שלגליל

מוקצבים 45 מליון ולנגב 30 מליון. במושגים של היום ונוכח הצורך בקליטת עליה

וביצירת מקומות עבודה, מה שמוצע כאן אינו מעודד ביותר. לירושלים אני רואה שמוקצב

סכום של 12 מליון. כל מי שאוהב את ירושלים, אינו יכול להסתפק בתקציב כזה מול

הצרכים. צריך לבדוק, האם לא ניתן להגדיל את התקציב לירושלים. כבר נאמר לא פעם,

ובצדק, שעם השקעות קטנות ניתן להוסיף מקומות תעסוקה. אם נלך בדרך זו בצורה

שיטתית, נוכל להשיג את התנופה הרצויה.

הנושא האחרון שאני רוצה לגעת בו הוא האוטונומיה. לפני כמה ימים היתה לי שיחה

ארוכה עם ראש-הממשלה. אני שמח על שהוא חוזר ואומר שיש הבדל גדול בין המדיניות

לטווח ארוך לבין המצב הנוכחי ואלה שנמצאים עכשיו ביהודה, שומרון וברמת-הגולן.

יש לדאוג לרווחתם ולקידומם, ואין זה בא בחשבון לייבש את היישובים שם. הוא אמר

שאין כל כוונה כזו. לא צריך להיות פרשן גדול כדי להבין שהכוונה היא לערביי יש"ע,

אך ישנם גם יהודי יש"ע . האם אפשר לומר להם כי עליהם לסגת, כי זהו שטח שיוחזר?

אין החלטה כזו, ואני מקווה שלא תהיה החלטה כזו. כל אוטונומיה תצטרך להביא בחשבון

את האוכלוסיה היהודית, את צרכיה, את בעיותיה ואת רצונה להתפתח. משרד התעשיה

והמסחר אינו יכול להתעלם מן הצרכים האמיתיים והאוטנטיים של יהודי יש"ע, דבר שאין

לו ולא כלום עם השאלות הקרדינליות הנידונות עכשיו בוושינגטון. כך הדבר לגבי בטחון

שוטף, כך הדבר לגבי בניה שכבר הוחל בה וכך הדבר לגבי צמיחה כלכלית: יהא אשר יהא

הפתרון, ותהיה אשר תהיה התוצאה הסופית של הדיונים לגבי עתיד יש"ע - היישובים אשר

נמצאים שם, התעשיה שהוחל בהקמתה, אסור לתת להם ליפול, אסור לערבב את החשבון

הפוליטי-איסטרטגי ארוך הטווח עם השאלות הקונקרטיות המיידיות המתבקשות מן הנסיבות.

לכן אני מבקש ומציע לשר התעשיה והמסחר, לסגנית, למנכ"ל ולכל קובעי המדיניות,

לא לראות בסעיף האוטונומיה סוף-פסוק לתעשיה ולהשקעות שם. אחרי ככלות הכל, איננו

רוצים שיהיו מובטלים מן העבר הזה או מן העבר האחר של הקו הירוק. אנו מעונינים

שייטב לאזרחי ישראל משני עברי הקו הירוק. לא ייתכן שתהיה מדיניות אחת לכלל ישראל

ומדיניות שניה ליותר מעשרים אלף יהודים הנמצאים שם. אני חושב שהציפיה מן המשרד

הזה היא, שיהיה גורם בולט במלחמה באבטלה, גורם בולט ברבוי תעסוקה ובחיזוק הצמיחה.

אף-על-פי שקיים משרד עבודה, לא הוא זה שעוסק בתעסוקה בתחומי התעשיה והמסחר. משרד

התעשיה והמסחר הוא המשרד העוסק בכך, הוא המשרד שיש לו תקציב לתעשיה ולפיתוה, וזהו

אחד הדברים היפים - שהמשרד הזה יכול להתמודד ישירות, ולעודד את היזמים ליזום

השקעות. כאשר היינו במפעל אלביט, הטענה העיקרית היתה כנגד הצמצום בתקציבי המרוקר



והפיתוח. הם הסבירו עד כמה השקעה במחקר ופיתוח יכולה להגדיל את הייצוא. זו הושקעה

שאין טובה ממנה.

ס' שלום;

אני מצטער על שלא נכחתי בישיבה מתחילתה, מכיוון שהוועדה לביקורת המדינה דנה

בבנק המזרחי. ישנה דרישה הולכת וגוברת לעבודות יזומות, בגלל מצב האבטלה, ולו רק

כדי לינת פרנסה ואפשרות קיום למובטלים. אמרתי את הדברים לשר האוצר בעת הדיון על

זו תהיה הטעות הגדולה ביותר. כדי להרחיב את אפשרויות

התעסוקה, צריך משרד התעשיה והמסחר להכנס לתמונה. צריך ליצור תנאים מתאימים

להשקעות, ואין זה אומר רק מתן מענקים או תנאים מועדפים. מדינת ישראל נמצאת במצב

בו היא נותנת את התנאים והמענקים הטובים או בין הטובים בעולם, ולמרות זאת אין

המשקיעים עומדים בתור. מתברר כי כדי לעבור את הויה-דולורוזה של ההשקעות כאן, יש

צורך לעבור לא פחות מ-26 תחנות. זהו דבר בלתי אפשרי לחלוטין. רוב המשקיעים

מעדיפים להשקיע את כספיהם במקומות אחרים, מה גם שישנם מקומות בהם שכר העבודה נמוך

מאשר בישראל.

אני רוצה לברך את כל מי שיושב כאן, ואת משה דברת שעבדתי איתו. אני מאחל לו

הצלחה. אני חושב שתפקידו הוא תפקיד מפתח בכל מערך המשרד. מה שיביא להקטנת שעורי

האבטלה זה רק גידול בהשקעות. מגייסים היום כספים בבורסה, כביכול לצורך השקעות,

אך לוקחים את הכסף ומחזירים אותו לשוק ההון. כתוצאה מכך עולים המהירים בשוק

ההון. זהו מעגל סגור. במקום להשקיע בכסף ולקבל את התמורה כעבור שנים, בבורסה יש

תשואה גבוהה בזמן קצר וללא סיכון.

קיימת אפליה גדולה ביחס לעסקים קטנים והקשרים שלהם עם מערכת הבנקאות. עסקים

גדולים יודעים כיצד לקבל אשראי זול יותר ולשלם עמלות נמוכות יותר, אם בכלל. בעל

העסק הקטן צריך לשלם ריבית גבוהה ואת כל העמלות שהבנק מטיל עליו. העסקים הקטנים

נשחקים תחת עמלות אינסופיות הקיימות בבנקים ושעורי ריבית גבוהים. אם תרימו אתי

הדגל הזה, תזכו לתמיכה גדולה מאד בקרב הצבור.

שמחתי לשמוע על פעולת המשרד בתחום קניות הגומלין. מדיניות המשרד לגבי רכישות

רכב ממשלתי מחברת "מיצובישי" היוותה איתות ראשוני בכיוון הנכון. עד היום התייחסו

בסלחנות לכל היבואנים מיפן, כאילו אין הם מהווים חלק מן הענין. מדובר לא רק בתחום

הרכב אלא גם בתחום האלקטרוניקה. אם חברת "סובארו" עומדת בדרישות שלנו, אין סיבה

שחברות אחרות לא תעמודנה בהן. אנו צריכים לעמוד על קניות הגומלין, אשר תגדלנה את

הייצוא הישראלי במליונים רבים. זהו ענין של מקח-וממכר, ולא ענין של חיפוש שווקים.

אני רוצה להתייחס לשוק הבשר: אדבר על הענין הזה, כל עוד קיים פיקוח. למרות

שאני חסיד מוחלט של הכלכלה החופשית, ומה שאומר נחשב כביכול למנוגד לה, אני סבור

שדברי ייצגו את הענין. ישנה תכנית רפורמה בשוק הבשר. המילה רפורמה בדרך-כלל עושה

רושם טוב, משום שהיא נתפסת כחדשנית. אני מכיר את המערכת מזה עשר שנים, ובמשך עשר

שנים המצב לא השתנה. מזה שנים מדובר על הקטנת הגרעון על-ידי מכירת חברות

ממשלתיות ועל רפורמה בשוק הבשר והמספוא. את הכל מעתיקים מתקציב לתקציב, אבל הפעם

נושא הבשר יותר אקטואלי. אומרים כי אם נתיר יבוא בשר, תהיה יותר תחרות והמחירים

יוזלו. לדעתי, התוצאה תהיה הפוכה. עצם פתיחת השוק תגרום להעלאת מחירים. מי

שמייבא היום את הבשר, אלה יבואנים שזכו במכרז ממשלתי . הם מביאים את הבשר הכשר.

היבואנים אינם מייבאים, הם רק מפקחים ומתווכים. היבואן היא הממשלה.

אווזה רפורמה תביא לייקור הבשר. הממשלה מייבאת רק בשר כשר. אם לאוכלי הבשר

הכשר יהיה חשש קל שבקלים שהבשר אינו כשר, הם יעברו לצריכת בשר טרי. מה שיקרה הוא

שהבשר הטרי היקר ממילא, מחירו יעלה. את הבשר הכשר והטרי צורכות בדרך-כלל משפחות

מעוטות הכנסה. אלה אשר מגדלים את "הבשר השני" טוענים שייבואו לארץ יפגע בהם. אני



טוען שדווקא יבוא "הבשר השני" יפעל לטובתם. היום אסור לגדל את הבשר הזה, אלא בשני

כפרים בגליל ובהווה נסיונית. אם יתחילו לייבא את הבשר השני, ישאלו כעבור כמה

חודשים לשם-מה צריך לייבא את הבשר הזה מחו"ל, כאשר אפשר לגדלו בארץ.

אני מוכרחה לומר כי המסמך שהונח על שולחננו מטעם משרד התעשיה והמסחר מזכיר לי

מסמך הצהרת כוונות, אך איני רואה בו את סדר העדיפויות. יש דברים דחופים, ויש

דברים פחות דחופים. המשרד צריך לקחת את הדברים הדחופים, ולומר כי בשנתיים הקרובות

הוא הולך לעשות דבר זה וזה, ואת היתר- בהיקף יותר נמוך. אני מכירה את השר חריש

מקרוב, ואין לי ספק שזה יהיה אחד המשרדים הטובים. אני חוששת מאד, שמא גורם הזמן

יהיה בעוכרו של המשרד. משרד זה, בתוקף סמיכותו לנושא האבטלה, הופך להיות כולא

ברקים, אך איני רואה שהוא פולט רעיונות. הוא יפלוט אותם אולי, אך לדעתי יהיה זה

מאוחר מדי. חבל שהשר איננו כאן, כי רציתי לומר לו שאנשים שואלים אותי בזמן

האחרון, לאן נעלם מיכה חריש, והם מתכוונים לשאול, לאן נעלם משרד התעשיה והמסחר.

אני יודעת שעובדים שם, כי יצא לי לדבר עם השר, אך אני חושבת שהצבור לא יודע ולא

מרגיש את זה, ואני חוששת שעד שידע, יהיה מאוחר מדי. אני מקווה שסגנית השר תעביר

את הדברים האלה הלאה, דווקא משום שחשוב לי מאד שהמשרד יצליח.

הייתי לאחרונה חודש בארצות-הברית, וכאב לי הלב לשמוע כיצד אנשים חוזרים

ומדברים על-כך שמוציאים להם את הנשמה, עד שהם מקבלים רשיון לפתוח מפעל. מישהו

חייב לפעול כדי לפשט את ההליכים האלה. אין זו גזירה משמיים. דובר כאן על ועדה

צבורית שתייעץ לשר התעשיה והמסחר. אני סבורה כי לא יהיה זה הצעד הנכון בסיטואציה

הנוכחית, כאשר מצפים מן המשרד לתשובות מיידיות. אשר לפרוייקט חונכות ושיפור

תדמיתה של התעשיה, קיים עדיין דימוי ירוד לבתי-הספר המקצועיים. מי שהולך לבית--ספר

מקצועי, נתפס כמי שלומד נגרות. אנו יודעים מי היו הילדים שהלכו לבתי-ספר אלה.

יהיה זה נכון אם משרד התעשיה והמסחר, יחד עם משרד החינוך, יכינו תכנית שתהיה

מובנית בתוך מערכת החינוך התיכוני, ואשר תכלול את האספקטים של המסחר והתעשיה.

יהיה זה נכון ללמד גם את הבנים צרכנות נכונה.

היו"ר ג' גל;

בכל מה שנאמר כאן, נדמה לי ששכחו כי המפתח לכל מה שיקרה במשק הוא הגדלת

הייצוא בחמש השנים הבאות ב-10 אחוז בשנה. נדמה לי ששמענו היום בשורה: אם אכן

י יאפשרו ליזמים לפתח את השוק של מזרח-אירופה, הוא יכול להביא אותנו לגידול של 10

אחוז בייצוא. מבלי שנשווק למזרח-אירופה, אין לנו שום סכוי להגיע לתוספת הזו. אם

יש מקום בו הממשלה צריכה להתערב, זה בתחום הזה. שום מפעל בודד לא יקח סיכון. זו

נראית לי דוגמה קלאסית למקרה בו צריכה להיות התערבות ממשלה. במקרים אחרים, ככל

שהממשלה ונתערב פחות, כך תהיה פחות בירוקרטיה. יכול להיות ש-400 מליון לביטוח

סיכוני סחר חוץ הוא אפילו סכום קטן מדי. אולי צריך לעשות זאת גם בדרום-אמריקה.

כאשר אני מסתכל על ביטוח סחר חוץ, נדמה לי כי הוא מסיים כל שנה אפילו ברווח.

האתגר הוא לא לסיים ברווח, איני רוצה שהוא יפסיד, אך זה הזמן ליצור תנאים שיעודד

גידול בהיקף העסקות.

כאשר מנתחים את ההשקעות במשק הישראלי בעשורים האחרונים, מוצאים שרוב ההשקעות

נעשו על-ידי ישראלים. השקעות של גורמים זרים הסתכמו ב-50 מליון דולר לשנה. המסה

הגדולה היא של היזמים הישראלים הפרטיים, בגלל האינתיפאדה ובגלל אלף ואחת סיבות

אחרות. הועלה רעיון, שהמשרד יתן לכמה חברות שעיסוקן בהבאת תכניות והצעות, ויבקש

מהן להכין תכניות שתונחנה על המדף. המשרד יממן את הכנת התכניות, וכאשר הן תופעלנה

י וחזר הכסף. ברור שחלק יחזור וחלק לא יחזור. את הרעיון הזה שמעתי מדייר ריינר

מה-S.P.D שהוא כמובן בעל ענין.

מישהו בא אלי השבוע עם רעיון שאיני יודע עד כמה הוא

ישים. ישנן תכניות שקיבלו את אישורו של מרכז ההשקעות, אך אינן מתבצעות. בתכניות

אלו כבר הושקע סקר, מחקר שווקים וכו'. יכול להיות שאפשר היה להעביר תכניות כאלו

מיזם אחד לשני.



לקחתי על עצמי כמשימה לדאוג לתקן את המצב בכל הנוגע ליחסי הבנקים עם עסקים

קטנים. אמרתי למנהלי הבנקים, עמירם סיוון ועמנואל שרון, כי ויתרתי על המחשבה שיש

לפצל את הבנקים ושיש בשורה בתוספת בנקים. המפתח בתחום הבנקאות הוא ביצירת מצב

שעסק קטן יוכל לקום מחר בבוקר ולעבור לבנק אחר. היום בעל עסק קטן אינו יכול לעשות

זאת, בגלל נושא הבטחונות והחסכונות שיש לו באותו בנק. אם יהיו עשרה או עשרים

בנקים נוספים, אך הלקוח לא יוכל לעבור באופן חופשי מבנק לבנק, הכל יהיה בגדר

אחיזת עיניים ולא תהיה תחרות אמיתית. זו הסיבה שעסק גדול משלם ריבית ראלית של 2.5

אחוזים על ההון ועסק קטן משלם 8.5 אחוז ואפילו 10 אחוז. זו הריבית שעסקים קטנים

ומשקי בית צריכים לשלם. אמרתי לבנקאים כי המפתח להפרטה כזו או אחרת של הבנקים,

היא הבטחה שלהם שתהיה אפשרות לנוע מבנק לבנק. אני מקווה שכל חברי בוועדת הכספים

ישתפו איתי פעולה. לא נרפה מהבנקים בנושא הזה. יש כאן אפליה לא נורמלית: מיגזר

אחד מקבל הלוואות בריבית של 2.5 אחוז ואחר בריבית של 9 אהוז. אנו יודעים ששליש

מהחח"ד הוא חריג, כלומר זהו מבנה שהוא "BUILT IN" והריבית מגיעה גם ל-12 אחוז.

אח

בחודש מרץ נקיים דיון נוסף, כפי שעשינו לפני שלושה חודשים, ונשמע מכם כיצד

הטיפול בנושא זה מתקדם. הנושא המרכזי הוא מקומות עבודה, ולכם יש נגה לומר בנושא

זה.

מקובל עלי וגם נכון, שהממשלה ונציגיה צריכים לשמוע באהבה כל ביקורת או כל

נקיטת עמדה, אך באותה מידה צריך להיות מקובל ונכון, שאם ישנם דברים שאינם

מדוייקים או אינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים הנכונים, גם הם צריכים להאמר כדברי

ביקורת. אני רוצה לומר חד-וחלק, לחברתי דליה איציק ולכל מי שנוכח כאן: המטרה

המרכזית של משרד התעשיה והמסחר היא, לעודד, לטפח ולעשות הכל, כדי שהמיגזר העיסקי

במדינת ישראל ישגשג. המיגזר העיסקי במדינת ישראל הוא גם התעשיה וגם המסחר. אין

כאן קטע אשר מתבטל בפני קטע אחר, אלא שני החלקים הם שני יסודות אשר צריכים להשלים

זה את זה, וכל מה שעשתה האדמיניסטרציה החדשה מכניסתה למשרד ועד היום, הוא לעשות

הכל בנתונים הקיימים, כדי שהמיגזר העיסקי יוכל לצמוח, עם היעד שדיבר עליו

יושב-ראש הוועדה, של גידול הייצוא ב-10 אחוז לשנה, והלוואי ונגיע גם ליותר מזה.

חבר-הכנסת סילבן שלום הצביע על הנושא של רכישות גומלין, בקטע הקטן של מי נהל

הרכב הממשלתי, אך יש להביא את הנושא לתודעת הצבור הישראלי כולו. הוא צריך להבין

שיש כאן בעיה. נדמה לי שבמשך זמן רב הדבר לא נעשה. לדוגמה, חוק המכרזים יכול היה

לעבור מבלי שיחייב את החברות הממשלתיות לרכוש תוצר ישראלי. גם על-כך צריך היה

לעבוד. קורים דברים שונים, שאולי הם שוליים עבור אחרים, אך הם מרכזיים מאד עבור

משרד התעשיה והמסחר. אם אני מדברת על משרד שצריך להיות הפה, האוזן והלב של כל

המיגזר העיסקי, הרי שמה שמשתמע מכך הוא בתחום פיתוח תשתיות לתעשיה. אי אפשר להקל

ראש בכך. אם סאלח טריף היה כל-כך גאה על שמנכ"ל המשרד ביקר אצלו, ובעקבות הביקור

הזה הגיעו המכונות ומתחילים לפתח אזור תעשיה, זה לא נעשה בהבל-פה.

בשביל מה צריך אזור תעשיה בירקא למעלה, כאשר 200 מטר משם יש אזור תעשיה?

סגנית שר במשרד התעשישה והמסחר מי לובלסקי;

תקבל הסבר, כיצד כל הטיפול בנושא הזה צריך להשתנות, כדי לפנות את קו החוף

לתיירות. זמני מוגבל, ואני רוצה לומר: ישנה בעיה גדולה. אפשר תמיד לשאול, מה עשו

ממשלות אחרות. ממשלות אחרות השקיעו הרבה מאד במרכז ההשקעות, השקיעו הרבה מאד

במחקר ופיתוח, אך אף אחד לא נתן את הדעת על עידוד השיווק והייצוא הישראלי. עכשיו

זה הפך ללהיט, כמו עסקים קטנים. זהו תחום חיוני ממדרגה ראשונה.

כל אחד מאתנו נפגש עם עימנואל גיל מאלביט וספג ממנו משהו אחר. הנהלת משרד

התעשיה והמסחר ביקרה אצלו לפני שלושה שבועות.



היו"ר ג' גל;

הנהלת אלביט דיברה איתנו על-כך שיש מקום להשקיע פחות בחומרה ויותר בשיווק.

עימנואל גיל אמר לנו שהבעיה שלו כרגע היא לא המחקר והפיתוח, אלא המשאבים

והסיוע שיקבל לשיווק הייצוא. אם יצליח לקבל את הסיוע הנדרש לשיווק הייצוא, הוא

יכול להוסיף למעלה מ-10 אלפים עובדים במבנים הקיימים. זהו אחד האתגרים שצריך

להתמודד איתם, וזה לא יכול להיעשות בהבל-פה. צר לי מאד שחבר-הכנסת עובדיה עלי לא

זכה להגיע עם המשקיע שלו לשר, אבל אם הוא כל-כך רצה, יכול היה להגיע אל המנכ"ל או

אלי. מה הבעיה? עוד לא ראיתי משקיע אחד שנידחה במסגרת משרד התמ"ס. אם לשר לא היה

זמן, האם אין במשרד אנשים היכולים לדבר עם משקיעים? זו לא הבעיה. אני אומרת את

כל האנשים הבכירים במשרד התמ"ס עובדים בצורה רצינית, גם

במקרו וגם באופן נקדתי.

אם דברתי על המיגזר העיסקי, צריך לראותו במדיניותי הכוללת ובטיפול הנקודתי.

בלי השקעת בתשתיות, אי אפשר יהיה לקדם ולסייע לכל המיגזר העיסקי. זה דבר שצריך

להיעשות לאלתר, וזה נעשה לאלתר. אם התקציב לא יספיק, חזקה על כולנו שנלך במרוצת

שנת הכספים אל שר האוצר, ונעשה את כל השערוריות הדרושות - ואולי לא יהיה צורך בהן

- על מנת לקבל תקציב נוסף. בתקציב שיש כאן עכשיו, אפשר לעבוד. הלוואי ונבצע את

התקציב במהירות.

אשר לעסקים קטנים, יותר מדי פופוליזם קיים בדבורים על הנושא הזה. אנו מפגרים

אחרי ארצות-הברית ובריטניה. לא היה מנוס מלבדוק כיצד נערכים לטיפול בנושא הזה. מה

היה קיים עד כה בנוגע לעסקים קטנים? אמרו להם: יש שני בנקים אשר יתנו להם

הלוואות. אדם שלא היו לו בטחונות או ערבויות, לא קיבל דבר. רק מי שהיה לו כסף,

נהנה מכסף נוסף. אם זו צריכה להיות קינספציה, אם רוצים להוסיף עוד מימד למיגזר

העיסקי ולעזיר לאנשים שאין להם כסף, אך יש להם דמיון ורצון לפתח מפעל, האם ניכל

להסכים לכך שכסף ילך לכסף? זאת אומרת, יש ליצור כלים שונים, אולי גם באמצעית

חקיקה. לצורך זה, חייבים היו להקים את הוועדה שהוקמה, שתפקידה לקדם את הנושא.

ד' איציק;

צריך היה לקבוע לוח זמנים.

צריך היה לחדד יותר את הנושא. אני יושבים כאן כדי לבטא את הדברים. אני יודעת

שיושב-ראש ועדת הכספים קיים כאן פגישה, בה גם אני השתתפתי, עם מט"י - המטה לטיפוח

היזמות, אשר מטפל בעסקים קטנים. אני צריכים להשתחרר מן הדמגוגיה. לא היה עד כה

פיתוח של עסקים קטנים במדינת ישראל. רבים מהם נסגרים כשם שהם נפתחים, ואין מי

שעוקב אחריהם.

חבר-הכנסת סילבן שלום דיבר על מה שקורה בבורסה. דברתי עם ראשי הבורסה, אך האם

אנו יכולים להשפיע עליה? אדרבא, יכול להיות שאתם יכולים להציע הצעות. על-פי המצב

הקיים היום, האם אנו יכולים שלא לאפשר לחברה לצאת להנפקה בבורסה, אלא אם תוכיח

שהיא מרחיבה את המפעל ומוסיפה עובדים? אני בעד שנוי בכיוון הזה. אני חושבת

שחבר-הכנסת שלום העלה נקודה חשובה ממדרגה ראשונה.

ודבר אחרון שאני ריצה לומר, הוא בתחום פריצת שווקים חדשים בחבר העמים: אם

נבוא ונאמר כמו שאמר כאן חבר-הכנסת שמאי, כי את 400 המליון עדיף להשקיע בארץ,

ולמי נמכור את מה שנייצר? אם נוכל למכור למדינות חבר העמים,

נוכל לספק עבודה למובטלים בארץ. המדינה נוטלת סיכון, והיא חייבת לעשות זאת,

ראשית משים שלא מחכים רק לנו. משקיעים מכל העולם נמצאים היום בקזחסטן,

באזרבידג'אן ובכל מקום בו נמצאים אוצרית טבע וניתן לפתח ולייצר. האם אנו לא ניקח

סיכון ולא נעשה דבר? האם אני יכולים להיתמם ולומר שנשקיע בארץ? במה נשקיע?



המדינה הזו קטנה במספר תושביה ומבחינת יכולתה למכור לעצמה את כל מה שהיא מייצרת.

פריצת שווקים היא האתגר הגדול ביותר העומד בפנינו. לדעתי, צריכה להיות תמיכה

מסיבית בכך, גם מצד ועדת הכספים, כדי שהתמ"ס יקבל תקציבים המיועדים לתעשיה, על

מנת שתוכל לפרוץ שווקים ולהגדיל את הייצוא.

את אמיצה, אך השר לא אומר זאת.

אז הוא יגיד את זה. קשה מאד יהיה להגיע לעוד עובדים ולעוד מקומות עבודה, מבלי

שהתעשיה תקרוס או מבלי שהמיגזר העיסקי יקרוס. הביקורת צריכה להתקבל באהבה ובמידת

הרצינות הנדרשת, כאשר בא משרד ממשלתי ומגיש את התקציב שלו. אף אחד מאתנו אינו

יכול להיתמם, התקציב הרי אושר בממשלה בחודש אוגוסט. יש בו הרבה ממה שהיה, אך יש

בו גם נסיון להציג יעדים נוספים. אשמח מאד, אם נוכל לומר בחודש מרץ במה התקדמנו.

היו"ר ג' גל;

אני מציע שנשמע היום גם את התשובות של מנכ"ל המשרד.

די איציק;

כאשר אף אחד אינו נמצא כאן?

היו"ר ג' גל;

גם מחר יהיו שלושה חברי ועדה.

די איציק;

אנו צריכים להיות עכשיו במליאה.

היו"ר ג' גל;

אם כך, תשובות המנכ"ל תינתנה מחר.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.50)