הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 10

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, י"ח באלול התשנ"ב (16 בספטמבר 1992). שעה 10:00

נכחו;

היו"ר ג' גל, א, אדרי, שי בניזרי, אי גולדשמידט,

סי טריף, אי פורז, חי קופמן, א.ח.שאקי , גי שגיא,

אי שפירא.

מי איתן, פי בדש, שי בוחבוט, יי ביבי, אי דיין,

י' ונונו, א' יחזקאל, ר' נחמן, ס' שלום, י' מצא,

צ' הנגבי, ע' מאור.

א' בר - מנכ"ל מ' הבינוי והשיכון, י' דקל, י' שוורץ-

מ' הבינוי והשיכון, גב' ת' הקר - היועה"מ לאוצר,

י' גבאי - הממונה על הכנסות המדינה, א' זייף - מנהל

המכס ומע"מ, י' נגיד, די שמעוני, י' כהן, עי הדר,

י' אבן, אי אלקינד, די צבן, חי לוי, אי שרון,

עי שניידר, יי אופיר, עי לוי; אי גורן, צי שאשא -

משרד האוצר, גבי א' תוך - המשרד לקליטת העלייה,

שי פוהורוליס, י' גולדין - משרד החקלאות, די הרטום -

משרד העו"ר, די רביב - המרכז החקלאי, די רביד, שי לשם

- תק"מ, ש' בירן - עו"ד, ע' ששון - מ.א. גזר,

י' ישועה - מ.א. לב השרון, נ' איצקוביץ - מ.א. עמק

חפר, מי.הוניג - מ.א. נחל שורק, אי לזר, אי רוצקי -

מ"א דרום השרון, מ' גלאל, ת' פדיל - עיריית טירה,

א' זיו, ר' סלטר - החב' לביטוח סיכוני סחר חוץ,

ש' תירוש - מנכ"ל מועצת הפרחים

א' קרשנר

א' דמביץ

ס' אלחנני

ת' בהירי

מינהל מקרקעי ישראל: מדיניות; הפקעות ופיצויים; החלטה

533 (שינוי יעוד קרקע חקלאית)

צו מס קנייה (פטור) (תיקון) (רכב עולים)

שינויים בתקציב לשנת 1992

ערבות מדינה לחב' הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ

(50 מליון דולר)

מדיניות; הפקעות ופיצויים; החלטה 533 (שינוי יעוד קרקע

חקלאית)

אני פותח את ישיבת הוועדה. על סדר-היום נושאים הקשורים במינהל מקרקעי ישראל.

נמצא איתנו מיקי ורדי, מנהל המינהל. הדיון יתחלק לשלושה חלקים: מדיניות המינהל,

החלטה 553 שדוברי הכנסת רוצים להבינה והפקעת קרקעות הנובעת מסלילת כבישים חדשים,

כאשר גולת הכותרת היא כביש מס' 6. נשמע את האורחים שהוזמנו לצורך דיון בנושא זה.

אנו רוצה לספר לכם כיצד הגענו להחלטה 533. אני עובד במינהל מאז 1984, ולאורך

כל השנים ראיתי שקיימים עיוותים בהתייחסות למיגזר החקלאי בהשוואה למיגזר העירוני.

כאשר אדם חי באור יהודה או בסביון והוא בעליו של מגרש בשטח של דונם שלגביו היתה

לו זכות להקים יחידת דיור, עם הכנסת שנוי בהחלטה זו מתבצעת הערכה מחדש של שווי

הקרקע כתוצאה משנוי היעוד, ועל הערך החדש הוא משלם 51% למינהל. באשר להיטל

ההשבחה, אנו אומרים לאדם לשלם גם אותו, ואילו אנו נחזיר לו 50% מהסכום הנמוך מבין

השניים - היטל ההשבחה או המס ששילם לנו. כך זה עובד לגבי המיגזר העירוני.

לגבי המיגזר החקלאי היתה מדיניות שאמרה כי עם שנוי הייעוד, הקרקע תחזור

למינהל. השתמשו כלפי החקלאים בבטויים כגון: "ננפנף אותם" ו"נזרוק אותם".

גם לגבי חקלאי המושבות, למשל רחובות?

מיד אומר. ניסיתי להבין כיצד קיבלו אנשים קרקע חקלאית, ואז התברר לי כי

במדינת ישראל - כפי שנהוג עד היום - מעבירים המלצה לוועדת הקרקעות במשרד החקלאות,

ובמידה והיא מאשרת, אין משלמים עבור קרקע חקלאית. מבחינה זו אין הבדל בין חקלאי

ברחובות, בנס-ציונה, בכרמי יוסף או כל מושבניק וקבוצניק. כולם קיבלו קרקע מבלי

לשלם עליה. עבור ההקצאה הראשונית של הקרקע לא שולם כסף. כמנהל מחוז בשעתו, היה לי

קשה מאד להבין מדוע קיים הבדל בין המדיניות כלפי המיגזר החקלאי והעירוני. מדוע

קיימות החלטות סותרות לגבי איש זה או אחר, כאשר בחוזה אחד יש סעיף של שנויים

וחוזה שני מאותו תאריך אין סעיף של שנויים.

כאשר לומדים את ההסטוריה של קבלת ההחלטות, מתברר שכבר בשנות השבעים היתה

החלטה גורפת שחלה על כל חוזי המינהל, ונאמר בה כי ברגע שחל שינוי ייעוד בקרקע

חקלאית, בעל הקרקע יקבל פיצוי בשווי 25% מהערך החדש פלוס פיצויים חקלאיים. כאשר

ניסיתי להבין מדוע בסוף שנות השבעים ביטלו את ההחלטה הזו, הצלחתי להבין מזקני

המינהל כי התנועות הן שביקשו לבטל את ההחלטה. מאותו שלב התחילו לקבל החלטות

פרטניות. התברר לי, למשל, כי החלטה מסוימת לגבי קרקע בשטח של 20 דונם התקבלה

בעקבות סיור בשטח. בכל מקרה התקבלה החלטה כדי לפתור בעיה מסוימת.

איני יכול לקבל את הגישה שהיתה נהוגה עד להחלטה האחרונה, כי כאשר חל שנוי

בייעוד הקרקע, על האדם לפנות את אדמתו ולקבל פצויים על-פי החלטת הוועדה. הוועדה

הזו היא ועדה מקצועית פר-אקסלנס ולא ועדה לקביעת מדיניות. היא לוקחת שמאים אשר

קובעים את ערך הקרקע וערך ההשקעות בקרקע, ובהתאם לכך היא קובעת גם את גובה

הפצויים.

הקרקעות חזרו לכאורה למדינת ישראל אשר היקצתה אותן על-פי פרורגרמה של משרד

השיכון לחברות הבנייה. עליכם לזכור כי במשך תקופה מסוימת שילמו רק 50% מערך

הקרקע החדש. לא הצלחתי להבין מדוע בעל קרקע חקלאית, בין אם הוא מושבניק או

קבוצניק, צריך לקבל פצוי רק על-פי הערכת הוועדה, ומישהו במקומו ירוויח עבור אותה



קרקע. על הנושא הזה אני מנהל שיחות כבר תשע שנים עם אנשים שונים היושבים כאן.

מצאתי כי החל בנובמבר 1990 התנהלו במינהל וכוחים קשים על נושא הייעוד של קרקע

חקלאית. כתוצאה מכך התקבלה החלטה כי הפיצויים לא ייקבעו על-פי החלטה של הוועדה,

אלא על-פי רמות כלל ארציות. לא ייתכן שמושב בגליל או בנגב, שחל שנוי בייעוד הקרקע

שלו על-פי החלטת מדינה ונקבע כי ערך הקרקע הוא אפס, אך ורק כדי לעודד אנשים לבוא

למקום - יקבלו פצוי שונה מאלה שלגביהם נקבע פצוי מלא עבור ערך הקרקע. הרי מדובר

כאן בהחלטות אדמיניסטרטיביות. אין קרקע שאין לה ערך, זוהי החלטה אדמיניסטרטיבית

לגבי פיזור אוכלוסין אבל לקרקע יש ערך. כתוצאה מכך התקבלה החלטה שאין זה משנה

היכן הקרקע - משעה שחל שנוי בייעוד הקרקע, היא תוחזר למינהל ותיקבענה רמות אחידות

ואבסולוטיות של פיצויים על-פי חלקי הארץ השונים. עבור דונם מטע ישלמו 10 אלפים

שקלים צמודים לחודש נובמבר 1990. עבור דונם שלחין תשלם המדינה 6000 שקלים צמודים

לחודש נובמבר 1990.

כלומר נקבעה רמת פיצוי אחידה בכל הארץ. להחלטה זו היתה מטרה נוספת: אנו

מדברים על תקופת עליה בה נזדקק לקרקעות לבניה. אלו קרקעות בבעלות מדינה, אך הן

מוחכרות או מוחזקות בדרך זו או אחרת על-ידי חקלאים פרטיים, מושבים, מושבות

וקבוצים. ניסינו ליישם את ההחלטה הזו, ואני מודיע לכם כי מלבד הסכם אליו הגענו עם

הקבוצים אייל ורגבים, ופה ושם הסכמים שוליים, לא הגענו לשום דבר. אף אחד בכפר-סבא

או בפתח-תקווה לא יחזיר את הקרקע שלו למדינת ישראל, אם הוא יודע שיש סכוי לשנוי

בייעוד הקרקע.

אני מבין שחייב להיות שנוי בתפיסה: צריך להיות פצוי הוגן למיגזר החקלאי כמו

למיגזר העירוני. היו החלטות על שיווק 70 או 100 אלף יחידות דיור, אך בבדיקה

מחודשת נמצא כי יש לנו רזרווה של 20 אלף יחידות דיור לשיווק מיידי במרכז הארץ.

בכל השטח שבין חיפה לאשדוד, אין קרקעות שאינן שייכות לחוכרים או תפוסות בדרך זו

או אחרת, להוציא שטחי אש במודיעין ובראשון-לציון. כל שטח מעובד שייך למישהו, בין

אם הוא גוף פרטי או צבורי.

השאלה היא כיצד נגיע להסדר מהיר עם אנשים מבלי שיקופחו ומבלי שהמדינה תקופח.

אני משתדל ללמוד מן הטעויות שנעשו בעבר, כדי לא לחזור עליהן, וכך הגעתי להצעה

המונחת לפניכם אשר אומרת כי קרקע אשר הוחכרה לדורות, לתקופה שאינה פחותה מ-21

שנים, למטרת שימוש חקלאי בתנאי נחלה או שלא בתנאי נחלה, לרבות כמשבצת ליישוב

חקלאי בחוזים זמניים מתחדשים... תבינו כי במושבים ובקבוצים חלק גדול מהחוזים הם

תלת-שנתיים, אך כולם יודעים שהכוונה היא לפרק זמן ארוך.

אנו רוצים לגרום לכך שתהיה בניה במרכז הארץ, באותם מקומות שהמדינה רוצה. אנו

לא רוצים להגיע למצב בו ישתנה יעודה של כל הקרקע החקלאית במרכז הארץ. אנו מדברים

על שינוי יעוד ביוזמת המינהל, או במקום בו למדינת ישראל יש ענין בשינוי הייעוד.

אנו אומרים כי גם אם מישהו רוצה לשנות את יעוד הקרקע שלו, הוא לא צריך לבוא אלינו

בענין זה. אין לנו ענין בשנוי יעודה של הקרקע, אך היה ושונה יעוד הקרקע ורשויות

התכנון כבר קיבלו החלטה בענין זה, אז אנו מציעים אחת מהחלופות הבאות: פיצוי של

25% מהערך החדש פלוס פיצויים חקלאיים, כלומר 40% מהערך החדש. במקרה כזה הקרקע

תחזור למינהל אשר יחליט על אופי השיווק (מכרזים, פטור ממכרז, פרוגרמה וכו'), או

שהמינהל יחליט שהוא מוכן להגיע להסדר עם החוכר. במשך שנים נאמר כי אפשר להגיע

להסכם רק עם החוכר, אך החוכרים החקלאים הם לא קבלנים, וכך נוצר מצב שהקבלן היה

מגיע להסדר עם החוכר שיערוך את ההסכם על-שמו, מבלי שהמינהל ידע על-כך, וזאת

לתקופה של שלוש שנים. איני מאמין ב"כאילו" הזה.

אם החוכר אומר לנו כי הוא אינו יודע לבנות, אך הוא שולח לנו חברה קבלנית

שתחתום על העסקה, אני אומר לו שזה טוב מאד. יותר טוב גם למערכת הבנקאית לחתום

הסכם עם הקבלן, יותר טוב גם לרוכשי הדירות. חוכר הקרקע ישלם למדינה 51% מהערך

החדש נטו. אנו זהירים מספיק כדי לא לאפשר לו לעקוף את היטל ההשבחה. הוא צריך

לדעת כי ההיטל יחול עליו, והוא זה שצריך לסכם את הענין עם הרשות המקומית.

מה קורה כאשר יש שנוי יעוד, אך האיש אינו רוצה לבנות. אנו

אומרים שלא אכפת לנו שהקרקע החקלאית תישאר בידיו עד אחרית הדורות.

יש כאן סתירה: הרשות המקומית הכינה תכנית לשנוי יעוד הקרקע, אך המינהל

אומר שהוא לא מעונין.

אנו יודעים כי אם נשאיר זאת להחלטת הרשויות, בגלל לחצים שיופעלו עליהן, כל

מרכז הארץ יהפוך לגוש בנוי. כתבנו כי אין בהחלטה זו כדי לפגוע בזכות המינהל

להמשיך את קיומו של החוזה למרות שינוי הייעוד, ואין בה כדי לפגוע בזכויות החוכר

על-פי החוזה. פירוש הדבר שזהו שינוי יעוד שהוקפא.

במקביל לכך בדקנו את מצב הרזרוות הקרקעיות באזור המרכז, והתברר לנו שלמרות

הוועדות המיוחדות לשנויי יעוד למגורים (וול"לים), יש תכניות שאינן ניתנות

ליישום. בנס-ציונה למשל יש תכנית להקמת אלפי יחידות דיור, אך הקרקע שייכת לכ-40

חוכרים שלכל אחד יש 5-6 דונם שחלקם רשומים בטאבו. אם לא נגיע איתם להסדר, לא ייצא

שום דבר מהתכנית.

אני יכול לומר לכם כי לפני שבוע חתמנו חוזה על שטח שהיה בבעלות 47 חוכרים

המחזיקים את השטח במשך שנים, במסגרת פרדס חסכון. קבוצה של יזמים הגיעה

להסדר עם כל אחד ואחד מהחוכרים, קיבלה יפוי-כח מכל אחד מהם, באו למינהל וחתמנו

חוזה לפיו החקלאים ייצאו מן השטח וכל החוזים שלהם יתבטלו. נחתם חוזה חדש עם יזמים

ששילמו למדינה 51% מערך הקרקע והגיעו להסדר עם הרשות המקומית לגבי היטל השבחה,

ויבנו באור-יהודה 1150 יחידות דיור.

מי קובע את ערך הקרקע?

שמאי ממשלתי. כל השמאות במינהל נקבעת על-ידי אגף השומה במשרד המשפטים. הגענו

להסכם גם לקבל אדמות בגדרה, ואנו עומדים להגיע להסדר בכפר שמואל. להערכתי נשחרר

תוך חודש-חודשיים קרקע ל-7000 יחידות דיור באזור המרכז, וזאת על-פי החלטה 533.

המדינה מקבלת 51% מערך הקרקע, הרשות המקומית מקבלת את מלוא היטל ההשבחה.

פרוש ההחלטה הוא שבאזור המרכז יהיה קל יותר לבעלי קרקע חקלאית להשיג את שנוי

היעוד, בעוד שבפריפריות ישארו הבעלים עם הקרקע.

אמרנו כי לא נשנה את רמת המינימום של הפיצוי, ללא כל קשר למיקום.

אני מדבר עלי, כבעל קרקע בגליל או בנגב, הרוצה בשינוי יעוד הקרקע שלו.

היות וביישובי העימות אנו מקצים היום קרקעות על-פי ערך של אפס, לא יהיה יזם

שיהיה מוכן לשלם עבור הקרקע הזו.



אם זה המצב, מדוע אתם לא משאירים זאת לשקול-דעתו של החוכר?

הפחד שלנו הוא לא מפני מה שיקרה בגליל. שם אני בעד כל דבר. החשש שלנו הוא

מפני איבוד שליטה טוטלי של מדינת ישראל לגבי מה שיקרה עם הקרקעות באזור המרכז .

מהו שיקול-הדעת שיש לחוכר? אני יודע בשם אלו חוכרים חה"כ גולדשמידט מדבר -

בשם הקבוצים.

האם אמרתי שאני מדבר בשם הקבוצים?

אין לנו בעיה עם קבוצים ועם מושבים. מה שאנו רוצים הוא להתחיל לעבוד עם

ההחלטה הזו ולסיים מספר עיסקות וחוזי פיתוח. נשאלת שאלה נוספת, מה קורה אם 29

מתוך 30 חוכרים מסכימים לביצוע עיסקה, ואילו אחד אינו מסכים. כיצד יתחלק הכסף

שיגיע למושב בין חברי המושב. יש הרבה שאלות שעדיין איננו יודעים את התשובות להן.

אנו מתחילים ליישם עתה את ההחלטה. אין ספק שבעוד חצי שנה נהיה חכמים יותר. יכול

להיות שנגיע למסקנה שאין מקום לשיקול-דעת. אם חל שנוי בייעוד הקרקע והבעלים רוצה

לשלם לנו את 51 האחוזים, נסכים לכך.

אני חושב שיהיה זה נכון להריץ את ההחלטה, ללמוד מן המקרים הראשונים, ואחר-כך

לבוא למועצת מינהל-מקרקעי-ישראל ולומר מהם הקשיים, וייתכן שצריך יהיה גם לשנות

החלטה. מה שברור הוא כי מה שקודם לכל הוא שינוי יעוד הקרקע.

כביש מס' 6 הוא נושא המעורר הרבה יותר שאלות ווכוחים מכל מה שנדון עד עכשיו.

הוא אמור להפקיע קרקעות לצרכי תחבורה ולצרכי עסקים. אני רוצה שתשכיל אותנו בענין

זה.

אנו לא הגוף המחליט על מיקום כביש מס' 6. אני מוכרח לספר לכם על מבוא-חורון:

כביש הגישה ליישובים רעות ומכבים היה צריך להיסלל על שטח שלחין השייך להם. השאלה

היתה האם אנו רואים את הקטע הזה של הכביש כקטע נפרד שאינו שייך להם, או שהוא שייך

להם והם יכולים לקבל פיצוי על הפקעתו. התקיימו על-כך דיונים ממושכים והוחלט כי

אנו רואים את הכביש כחלק מתכנית היישוב מבוא-חורון, ואם חל שנוי בייעוד מגיע להם

פיצויים על-פי סעיף 5 בהחלטה 533. שווי הפיצויים היה אז 10 אלפים שקל לדונם.

אם חל שינוי יעוד בשטח ו-40% מן השטח אפשר לקחת לצרכי צבור (ובאזור המרכז

לפעמים אף 60%), מי שמסכים לכך יקבל את הפיצוי המתאים, ומי שאינו מסכים יוכל

להישאר חקלאי. מה קורה אם הוחלט על שנוי יעוד והקמת בית-ספר על קרקע פרטית, האם

אני יכול להפנות אותו אדם אל הרשות המקומית? הגענו למסקנה שאנו חייבים לראות את

התכנית כמיקשה אחת, ולא להתייחס באופן שרירותי אל כל יחידה בנפרד. פירוש הדבר שאם

יש 20 חוכרים שלכל אחד מהם עטרה דונם, כל אחד מהם יקבל פיצויים על-פי חלקו בקרקע.

אם תשאלו אותי על כביש מס' 6, אני יכול לומר לכם כי מע"צ הוא הגוף המתכנן את

הכביש, והוא שיצטרך לשלם את הפיצויים בהתאם לשווי הקרקע המופקעת. זהו המצב נכון

להיום לגבי כביש מס' 6. כל כביש במדינת ישראל, כמו כביש חוצה שומרון מצומת מורשה

לצומת קאסם שקיימת לגביו החלטה סטטוטורית על הפקעת שטחים - מע"צ היא הגוף המשלם

פיצויים לכל אחד ואחד מבעלי הקרקע. כביש מס' 6 מהווה בעיה גם מבחינת מינהל מקרקעי



ישראל, כי הכביש הזה יפגע ביותר מ-70 ישובים שחלקם לא יוכלו להתקיים כיישובים

חקלאיים.

לא אתייחס לתחום התכנוני, כי אין המינהל אחראי על תכנון כבישים במדינת

ישראל. יש לי הערה על ההנחות שהונחו ביסוד תכנונו של כביש מס' 6: כאשר מדובר

בהפקעת עשרות אלפי דונמים, מישהו היה צריך לומר כמה שווה כל דונם. איני בטוח

שמישהו הביא בחשבון את מחיר הקרקע. אם מישהו היה עושה זאת, ייתכן שהיה מחליט על

תוואי שונה במקום זה או אחר. אך איני מייצג את הגוף האחראי על תכנון כבישים

במדינת ישראל. למיטב ידיעתי, זה לא היה אחד השיקולים. מה שברור הוא כי אם התחשבו

בגורם הפיצויים, התייחסו רק לפיצויים על-פי החוק, מבלי להביא בחשבון מה קורה

למתיישב בודד, למושב או לקבוץ שבבת-אחת נלקחים כל אמצעי הייצור שלו.

בכביש מס' 6 מדובר גם בשטחים מסחריים. מה ההתייחסות שלכם לשטחים אלה?

אומר כאן משהו שאולי אסור לי להגיד, אך היות ואני אומר מה שאני חושב אין לי

קרקע של מושב, קבוץ או אדם פרטי ששונה יעודה, על-פי החוק מותר

להפקיע אותה לצורך סלילת כביש, אך כיצד אפשר לקחת מהם קרקע למטרות אחרות? כיצד

אפשר להפקיע גם את כל ה"אינטרלנד" שמסביב לכביש מס' 6? רק עם חקיקה מיוחדת אפשר

לעשות זאת. אם בעלי הקרקע ייוצגו לצורך זה על-ידי עורכי-דין, החלטה זו לא

תעמוד בשום מבחן משפטי. אי אפשר לקחת מהם את הקרקע הזו, אלא אם מגיעים איתם

להבנה. אחת הדרכים לעשות זאת היא להסתכל על הכביש כמכלול אחד שיכלול גם את כל

התכניות שמסביבו.

אני מייצג כאן את המועצה האזורית נחל סורק. כביש מס' 6 הוא לא הכביש היחיד

שיש סבוך לגביו. ישנם בארץ כבישים רבים אשר מחסלים חלקי ישובים. אני חושב שוועדת

הכספים צריכה לתת את לבה לבעיה זו.

אני חבר מושב שדה חמד ואני ראש המועצה דרום השרון. אני רוצה לתאר כיצד

המדינה מזלזלת בתושביה החקלאים המחזיקים בקרקעות במשך עשרות שנים, ולהפקיע מהם

קרקעות מבלי לבוא איתם בדברים. לצה"ל שביקש להפקיע מאתנו קרקעות, אמרנו שנשכב

מתחת לגלגלי הטרקטורים ולא ניתן להם לבצע את כוונותיהם.

אני מבין שאתה מדבר כאן על שטח שהופקע לצורך הקמת ישוב ולא לצורך סלילת כביש.

אני מדבר על שטח השייך ליישובים כמו מגדיאל וכפר מל"ל, אשר היו במקום עוד

לפני שהגיעה העיר לאזור. מה שקורה היום הוא שראש העיר חושב שהוא יכול להפקיע קרקע

חקלאית במרכז העיר, ואפילו לא חושב שעליו לבוא איתנו בדברים ולשלם לנו פיצוי.

מתייחסים אל החקלאים כאל מטומטמים ומפגרים (החקלאים הם הרי המפגרים בכל העולם),

ורוצים לקחת מהם את הקרקע לא כדי לבנות עבור עולים חדשים. אני מוכן להתחייב

להקצות כל כמות קרקע בחינם, לצורך בניה עבור עולים. אך איני רואה את העולים

המגיעים לשלושה ישובים שאנו בונים עכשיו. אך לא נסכים שיפקיעו מאתנו קרקעות בתוך

העיר מבלי לבוא איתנו בדברים. קרקע כזו תהיה שווה מחר 800 אלף שקל לדונם, ואנו לא

נהיה שותפים לכך. לא ייתכן שלבן דור חמישי בכפר מל"ל לא תהיינה כל זכויות. לא

אנו התפשטנו והגענו אל העיר, העיר הגיעה אל הרפתות והלולים שלנו.

אתה מדבר עכשיו על כביש הרוחב?

כן. מחלקים את הקרקע באלכסון. מה צריך החקלאי לעשות עם הקרקע הנותרת משני

הצדדים? אנו לא צריכים לתת את הקרקעות האלו לסוחרי קרקעות שכל רצונם הוא להתעשר.

גוזלים מאתנו קרקע, עוזרים לאנשים ליהפך למליונרים, ואנו צריכים לספק את הקרקע.

אני מייצג כאן את המועצה האזורית עמק חפר. אני רוצה להביא כדוגמה קבוץ קטן

וחלש הנמצא במזרח העמק, ש-40% ממשבצת הקרקע שלו תלקח לצורך הקמת המחלף באזור

טול-כרם. כוונתי לקבוץ יד-חנה.

לאורך כביש 6 עובר כביש 444 שהוא כביש שרות אשר צריך לשרת את כל היישובים

שלאורכו, ואליו אין כל התייחסות למרות שגם כאן מדובר בהפקעה של אלפי דונמים. זהו

הכביש מראש-העין דרך טול-כרם ועד ללהבות-חביבה. כל החלטה המדברת על כביש 6 צריכה

לדבר גם על הכביש שהוא שהוא פועל יוצא ממנו. זהו הכביש המשרת את היישובים הקיימים,

כולל כוכב יאיר. מיד-חנה נלקחים 800 דונם, שהם 40% ממשבצת הקרקע של היישוב.

אנו סבורים שצריך לאפשר ליישובים שלאורך הכביש להשתלב בפרוייקטים הכלכליים

הקשורים אליו. צריך להביא בחשבון כי כל כבישי הרוחב שייסללו, ינגסו אף הם אלפי

דונמים, ובלעדיהם לא תהיה משמעות לכביש 6.

אני משמש כראש המועצה האזורית לב השרון. אני חושב שהדברים שאמר מיקי ורדי

בענין הכספי הנוגע לכביש מס' 6 הם נכונים וצריך לבדוק אותם. אני רוצה להתייחס

בעיקר למיגזר המושבי. צריך להביא בחשבון כי במושבים מדובר ביחידות קרקע ששום

פיצוי כספי לא יפצה את בעליהן, מכיוון שזהו מקור קיומו.

אני מייצג את המועצה האזורית גזר. במושבים ובקבוצים לא מעטים עוברים קווי

חשמל, קווי דלק, טורבינות גז וחשמל וכבישי רוחב. כל אלה נוגסים באדמת היישובים.

אני מבקש בשם החקלאים, לראות בקרקעות המופקעים כולל שטחי הכריזה מקור פרנסה של

היישובים, ולתת להם זכות ראשונה לייזום תכניות כלכליות מסביב לכבישים העורקיים

והרחביים. אני חושב שבהתאם להחלטה 533. לראות ביישובים יזמים בעלי זכות ל-25% מכל

פרוייקט עליו יוחלט.

אני מייצג את המרכיז החקלאי. קראתי את פרוטוקול הוועדה אשר דנה בכביש 6 . דנו

שם על עתיקות, על שמורות טבע, על אקוסטיקה ועל בטחון, אך אף לא מילה אחת על

התיישבות או מתיישבים. לא על-ידי נציג משרד החקלאות ולא על-ידי נציג ההתיישבות.

עלות הפיצויים למתיישבים לאורך תוואי הכביש היא 22 מליון שקלים, כלומר אלפיים שקל

לדונם, כאשר עלות סלילת כל קילומטר היא בין מליון לשלושה מליון. במחוז המרכז

לאורך 65 ק"מ, הולכים להפקיע 17 אלף דונם לצורך סלילת הכביש המרכזי והמחלפים. כל

מחלף הוא בן 800 ל-1000 דונם הנמצאים על משבצת קרקע של ישוב אחד או כמה ישובים.

הכביש כולו חולק בין שמונה משרדים של מהנדסי כבישים, כאשר כל משרד קבע את מחיר

הקרקע כאלפיים שקל לדונם שהוא מחיר אפס. צריך לבדוק אם זהו באמת התוואי הזול

והמתאים ביותר...

אם יקימו את הכביש באוויר, זה יהיה הכי מתאים. שבע שנים דנו בתוואי שנקבע,

ועכשיו יזיזו אותו פעם נוספת.

על התוואי הזה הוחלט ללא שיתוף המתיישבים, לכן אנו תובעים לבדוק מחדש את

התוואי. אם יוחלט כי הכרחי להקים את המחלפים, צריך יהיה לתת למתיישבים אמצעי

קיום חליפיים.

אני מייצג את התנועות הקבוציות. כביש מס' 6 ישתרע על-פני כ-300 ק"מ. התקצוב

שלו הוא 4-5 מליון דולר לק"מ. מדובר על הוצאה בהיקף של מליארד וחצי דולר. כביש זה

לאורך 63 ק"מ שבין נתניה לאשדוד, מתוקצב ב-650 מליון דולר. הכביש כולו, כולל כל

המחלפים וכבישי הרוחב, ישתרע על-פני 75,000 דונם. אני מדבר עתה על הכביש כולו,

אשר ישתרע על 300 ק"מ, מראש-הנקרה ומטולה דרך צומת כברי ויקנעם.

אני רוצה להגיש לכם את ההחלטה שהתקבלה ב-16.6 על-ידי המועצה הארצית. היא

כוללת גם את החישובים הכלכליים. הכביש הזה מבחינת היקפו, חשוב לא פחות ממוביל

המים הארצי. זהו הכביש אשר בא לפתח את גב ההר, הוא יכול להיות אחד המפעלים

המבורכים ביותר, אך הוא יכול להיות גם קללה וגורם לבכייה לדורות. ארה"ב בנתה בשנת

השלושים - שנות ה"NEW DEAL"- כבישים אשר פתרו את בעיית האבטלה של אז ואף פתרו את

בעיית הפקקים, אלה היו כבישים "הומניים", אשר התחשבו בתושבים וביישוב. בשלב מאוחר

יותר התפתחו התעשייה והמסחר מסביב לכבישים אלה. כביש זה יכול לכלול גם את כל

מים, השמל, ביוב ותקשורת. הקרקע הוערכה ב-2000 שקלים

לדונם, וזהו סכום אפסי. קרקע, בייחוד לאחר שמפתחים אותה, יכולה להיות גורם אדיר

לפיתוח הרובד השני של מדינת ישראל. כביש יכול לפתור את בעיית הפקקים, אך הוא יכול

גם לשמש מנוף לפיתוח. אנו מתנגדים לכביש אשר פותר רק את בעיית הפקקים. אני מדבר

בשם התנועות הקבוציות, שיש להן 74 ישובים לאורך הכביש וחלקם ייפגעו ממנו. זה אינו

כביש מחבר, זהו כביש חותך. אין הוא כביש ידידותי אשר בא לפתור בעיה ליישוב. זוהי

תזה נכונה לפרדסנים, לאיכרים ולחברי קבוצים.

הכביש הזה נמצא ב-1990 ברמה של תכנית מיתאר. מע"צ הזמין חלופות לכביש הזה, אך

בינתיים אושרה התכנית במועצה הארצית לתכנון, לאחר שהוכנסו בה תיקונים. כאשר

תכנית המיתאר מאושרת, ניתן להוציא היתרים. המגמה היא להפעיל את פקודת הדרכים

ומסילות הברזל המנדטורית משנת 1943. הנציב העליון חוקק אותה בשעתו, כדי לפתוח

דרכים בשעת מלחמה. רוצים להשתמש בפקודה זו גם כאן, אך מי שחושב לעשות זאת לא

יצליח בכך. כל נסיון לעשות זאת יהיה כרוך במשפטים שיימשכו שנים.

אני מזמין את ועדת הכספים לבחון פעם שניה את ההחלטה שהתקבלה במועצה הארצית,

ולקבוע כמה כללים שהם כללי יסוד המקובלים בכל העולם הנאור: א. המרת יעוד של קרקע

חקלאית לצורך ביצוע תשתיות, דינה כדין המרת קרקעות אורבנית. אין זה משנה אם

מפקיעים קרקע לצורך הקמת בית-חרושת, כביש או מערכות המובילות אל בית-החרושת; ב.

יש לבצע את התכנית על בסיס הפרשות לצרכי צבור. דהיינו כאשר אתה מתכנן מחדש את

המשבצת החקלאית, המדינה תיהנה מכך שתקבל מעבר באותו אזור ללא תשלום, ולעומת זאת

החקלאי יוכל ליהנות מכל מערכות המשק במסגרת רה-תכנון המשבצת החקלאית, והפרשות של

40% ללא תמורה. מי שעושה דבר אחר, מפלה את המיגזר החקלאי לעומת המיגזר העירוני.

התכנית הזו מדברת על הוצאת היתרים. למרות שב-1990 דובר על תכנית ברמת המיתאר

בלבד, והיא היתה צריכה לעבור את אישור הוועדות המקומיות והמחוזיות, מרוב להט

אושרה בחודש יוני 1990 תכנית מפורטת שניתן על-פיה להוציא היתרים.

אני נמצא כאן מטעם הוועד הארצי לרשויות הערביות. כביש מס' 6 נוגע לסקטור

הערבי אף ביתר חריפות מכפי שהועלה כאן. הוא לקיו מטירה כקילומטר וחצי. בנוסף לכך

נמצא לידו כביש מס' 444 שרוחבו 50 מ' ומחלפים במרחק 5 ק"מ בין אחד לשני, שאחד מהם

חוצה את טירה בצפונה. לאורך כביש מס' 6 עובר קו מתח גבוה שגם הוא גוזל 150-200

מ'. בסך-הכל מפקיעים כל הכבישים האלה כ-30% מן הרזרוות הקרקעות החקלאיות של טירה

ואחוז דומה מטייבה. אני מעריך שבין 200 ל-400 משפחות חקלאיות, שלכל אחת מהן יש

3-4 דונם, תיפגענה כתוצאה מתכנית זו. אנו מבקשים שתמורת הקרקע הזו תוצע לבעלים

קרקע חליפית על-ידי מינהל מקרקעי ישראל. אם לא יפוצו, לא יהיה להם מה לעשות

במקום.

לכביש מס' 6 הוסיפו עוד 150 מ' מכל צד, ולכביש 444 הוסיפו עוד 60 מ' מכל צד.

לקו מתח גבוה לקחו עוד 75 מ' מכל צד, ומה שקורה הוא שלא נותרו כמעט רזרוות קרקע

לבנייה בעתיד. לכן אנו מבקשים קרקע חליפית. מינהל מקרקעי ישראל שעד כה התייחס

לסקטור הערבי כמעט כאל סקטור עויין, ישנה את יחסו בעקבות התהליך ההסטורי של

הליכה לקראת שלום, ויקצה לנו אדמות לצורך בניה ואפילו של ערים חדשות.

ייתכן שיש לבחון את הרעיון לתת קרקע חליפית, במקום בו השטח הוא גלילי, אך לא

במרכז. שטח גלילי הוא שטח שאינו מוחכר לאף אחד. השאלה היא באיזה שלב נמצא עתה

תכנון כביש מס' 6. אם ההחלטה כבר נתקבלה, אין טעם לדון בכך.

אני רוצה להתייחס להחלטה 533 שמיקי ורדי הסביר: ישנה טענה של חקלאים, שעתה

יצטרכו לשלם מס רכוש, מכיוון שהקרקע מיועדת לבניה. מצד שני, חקלאים רבים לא יוכלו

לבנות משום שהדבר נוגד את תכנית המיתאר. צריך להחליט כי במקום שהקרקע אינה זמינה

לבניה, היא לא תחוייב בתשלום מס רכוש.

המינהל נהג להחכיר מגרשים ל-21 שנים, ועתה ל-50 שנים. מועד תום החכירה עומד

להסתיים , ואני רוצה לדעת האם נקבעו קריטריונים לגבי החכרה מחדש והאם נקבעו

מחירים. שמעתי כי במקומות מסוימים נדרשו החוכרים לשלם עבור הקרקע על-פי ערכים

ראליים.

כאשר אנו חוכרים קרקע, הדבר נעשה למספר מוגבל של שנים, בעוד שהבדואים בדרום

מקבלים את הקרקע לצמיתות. אני חושב שאותו כלל צריך לחול על כולם.

אני חושב שמערבבים כאן בין מדיניות המינהל לבין כביש מס' 6. אם אנו דנים

בכביש מס' 6, צריך להזמין לכאן את שר התחבורה וגורמים נוספים, ואולי אף לקיים

סמפוזיון במשך יום שלם על הנושא.

איני חושב שהפגיעה ביישובים בגלל כבישי הרוחב, תהיה גדולה כמו בארה"ב. אצלנו

לא מדובר בכבישים באורך עשרות או מאות קילומטרים, אשר יחברו את היישוב לכביש

הראשי. אצלנו מדובר במרחקים של 2 ולכל היותר 7 ק"מ. למרות זאת, צריך לבחון את

הנושא ברגישות. ייתכן שבמקרים מסוימים כדאי יהיה לקבל החלטה על שנוי יעודו של

היישוב מחקלאי לתעשייתי. החקלאות מצטמצמת מכיוון שאין לנו די מים. סלילת הכביש

יכולה לעזור גם בפתרון בעיות תעסוקה לכל אורכו. הכביש הזה יקשור את הגליל ואת

באר-שבע עם מרכז הארץ, וגם זהו גורם שחייבים לזכור.

אני רוצה להעלות נושא נוסף: בשעתו קראתי כי תהיה הפשרת קרקעות במושבים שלא

למטרות חקלאיות. הייתי קורא לכך "סביוניזציה" של המושב. מה קרה עם החלטה זו,

ומדוע איננו חשים בתהליך הזה?

לא התכוונתי לקיים היום דיון על כביש מס' 6. לא ברור לי מה התשובה לכל השאלות

שהתעוררו. הדיון היום מתקיים בעקבות בקשה של כמה חברי-כנסת לדון בהחלטה 533.

על-כך היה הדיון, ואני חושב שקיבלנו הסבר ממצה. אך כאשר היתה לי שיחה עם מיקי

ורדי, הוא הסביר לי כי החלטה זו נועדה לתקן קיפוח. באותו רגע עמד לנגד עיני חבר

בעל קרקע פרטית באזור השרון, קרקע שנרכשה על-ידי אביו לפני ששים שנה. אביו איבד

50 דונם בפשיטת-רגל בשנות הארבעים ונשארו לו 6 דונם. עכשיו יקח ממנו כביש הרוחב

את 6 הדונם והוא ישאר בלי שום דבר.

יש אלפי אנשים כאלה בארץ.

מה שבולט בדיון הזה הוא שנשארו מקרים בלתי פתורים בערים ובמושבות, ואני מקווה

שלאחר הדיון הזה יהיה לנו ברור מה יכולה להיות תרומתנו לנושא. איני בטוח שניתן

או צריך לקבל היום החלטות.

נראה לי שערבבנו כאן דיון בשני נושאים שאינם קשורים זה בזה. הנושא האחד הוא

כללי ומדבר על שינוי יעוד קרקע ושימוש בקרקע על-ידי המינהל. הנושא השני הוא כביש

מסי 6. אין לי כל טענות נגד נציגי הישובים הנוכחים כאן. הם נערכים כדי להפיק את

המכסימום עבור מי שהם מייצגים, כתוצאה מהמזל שקרה להם, שכביש מס' 6 יעבור

בשטחיהם. אני חושב שוועדת הכספים עשתה מעשה לא נכון, שאספה את כולם לכאן ונתנה

להם תחושה שאולי יקבלו סיוע מאתנו. אני רוצה להוריד את רמת הציפיות שלהם. הם

יקבלו בסוף התהליך הרבה יותר ממה שמגיע להם, אך הרבה פחות ממה שהם חולמים.

כאשר הגעתי לכוכב יאיר, הגעתי למקום ששמאי המקרקעין קבע לגביו כי מי שישקיע

בו ישים את כספו על קרן הצבי. אלה היו גבעות ב"אק וואלט". אנשי טירה (הלא

חיוביים) היו זורקים לשם מכוניות גנובות. בתוקף החלטת ממשלה החליט המינהל להקים

שם יישוב. הקרקעות היו סלעיות ובלתי מיועדות לחקלאות. המינהל התחיל לנהל מו"מ עם

צור-נתן, המשתייך למשקי חרות-בית"ר, ופתאום התברר שהקרקע הזו שווה מליונים.

בסך-הכל התברר כי כוכב-יאיר סייע לפיתוח האזור ולקידום העסקים של צור-נתן. המינהל

נענה לכל דרישותיהם לפיצויים עבור מטעים והוצאות בטחון. יום אחד נאמר לי במינהל

שהמו"מ התפוצץ משום שצור-נתן ביקש פיצוי על עדר שלא היה להם, בטענה שאילמלא היה

קיים כוכב-יאיר, הם יכלו לרכוש עדר ולשלוח אותו לשם. בסופו של דבר הם קיבלו פיצוי

גם עבור עדר שלא היה להם.

אין לי טענות אל אברהם לזר, הוא מייצג את האינטרסים של אלה שהוא מייצג, אך הם

נוגדים את האינטרס הלאומי. מדובר כאן על כביש שיתן שרות אדיר לכל היישובים. כולנו

מתפללים שהכביש יקום. יהיה לנו הרבה יותר קל להגיע לירושלים ולצפון. זהו כביש

הנחוץ לנו כמו אוויר לנשימה. הכביש יקח חלק מאדמת הכותנה של קבוץ אייל, ואני

רוצה שהפצוי שיקבל יהיה על-פי תחשיב כלכלי. צריך לחשב כמה הם מרוויחים מכל דונם

כותנה, ולפצות אותם על מלוא הסכום. אני יכול להוכיח לכם כי לאחר הכל, הם עוד

יצטרכו להוסיף כסף לממשלה.

אני רוצה לומר לכל הנציגים היושבים כאן: יהיו לכם מאבקים קשים, אך אל תשלו את

עצמכם שתצליחו לשנות את התכנית. האויב הגדול ביותר של הטוב הוא הטוב מאד. בכל

תכנית יכולים להיות פגמים. אנו רוצים שיהיה כביש, גם אם לא יהיה מצויין או טוב

מאד, אלא רק טוב. הוא צריך לפתור חלק מהבעיות הקשות של עם ישראל בתחום התחבורה,

בעיות העולות למדינה מליארדים. זהו כביש שאפשר יהיה לנסוע בו מזרחה, צפונה

ודרומה.



אני רוצה לומר לחברי הוועדה: אם אתם רוצים כביש, תעזרו בחקיקה. אם נתחשב בכל

הגופים המתנגדים, יבואו "הירוקים", חובבי הצפורים, המוטבים והקבוצים ולא יהיה

כביש. אם אתם רוצים שהכביש יקום, תדאגו שהכנסת תחוקק חוק.

גדליה נתן דוגמה של חקלאי שנותרו לו 6 דונם, ועכשיו לוקחים לו גם אותם. אני

חקלאי במטולה שיש לו 6 דונם, ולידו חקלאי שיושב על אדמת

המינהל. כאשר החל גל העליה אמר המינהל כי ישלם עבור כל דונם מטע 12,500 שקלים.

אותו חקלאי פרטי מוכן לתת את 6 הדונם שלו, אך המינהל אומר לו שהוא מוכן לשלם רק

עבור קרקע השייכת למינהל. אני חושב שכאשר ביישוב או באזור מסוים המינהל מוכן

לשלם עבור הקרקע, אין להפלות בין בעלי קרקע פרטית לבין כאלה שחכרו את הקרקע מן

המינהל. הוא מוכן לתת לכם קרקע השייכת לו במאה אחוז, לעומת קרקע בחכירה המוערכת

על-ידכם כשווה רק 40% מערכה המלא.

בסעיף 2 אתם מדברים על החכרת קרקע לדורות, או בחכירה לתקופה שלא תהיה קצרה

מ-21 שנים. צריך להיות הבדל בין קרקע שתקופת החכירה הנותרת לגביה היא 20 שנה,

לבין קרקע שתקופת החכירה הנותרת לגביה היא רק שנה. ההבדל צריך להתבטא גם בגובה

הפיצוי. שאלה אחרת היא מדוע בעל הזכויות בקרקע צריך להיפגע, כאשר אתם מחליטים לתת

הנחות למי שיקנה את הקרקע בעתיד?

נתינה ללא מכרז היא פסולה בעיני. בסעיף ב(1) נאמר כי כאשר ישונה הייעוד, תתנו

זכות בר מצרא לקבל את הקרקע ללא מכרז, למי שכבר החזיק בקרקע. איני חושב שזה נכון.

יש לו את האופציה לקבל את הפיצויים, ואילו ערך הקרקע צריך להיקבע במכרז, אחרת אתם

חוזרים להעדפות מן הסוג שהיו בעבר.

אני רוצה לדעת מה קרה בעקבות ההסכם משנת 1986, להעברת קרקעות שהיו בחכירה

לתקופות קצרות בידי הסקטור הקבוצי, לחכירה לדורות.

אם הנושא שעל הפרק הוא מדיניות המינהל, היה רצוי שהמינהל יגיש לנו נייר שיאמר

מה המדיניות שלו לשנה הקרובה.

אני מבקש לדעת מה היו הכנסות המינהל.

לגבי כביש מס' 6, הגורמים המתכננים שהיו צריכים לתת את התשובות, אינם מיוצגים

כאן. יש לי נסיון במו"מ עם מתיישבים, ואני יודע עד כמה הם רוצים להשיג מעבר למה

שמוצדק. כל נושא הפינויים, הפיצויים וההפקעות צריך לעבור רוויזיה. קיימים היום

אבסורדים בנושא זה, ואי אפשר עוד להשתמש רק בכלים לאומיים. אני חושב שדוגמה של

כאשר אתה מכריז על אזור כמיועד לפינוי, יש כללים למתן

פיצויים למי שנפגע. אין צורך לעבור תהליך של שנים כדי להגיע לפתרון מוסכם, אלא

נוקטים בצעדים המפורטים בחוק לגבי גובה הפיצוי.

גם אצלנו יש חוק המדבר על הכרזה של אזורי שיקום ופינוי.

אני יודע שצריף יכול לעמוד על כביש במשך תקופה ארוכה, עד שבעל הכביש יאמר

"רוצה אני". אין ספק שהכביש הזה חיוני ודחוף. השקול הלאומי הוא לזרז את כל

ההליכים. מאידך, צריך להבטיח שבעלי הקרקעות יקבלו את הפיצוי המגיע להם.



אשר ל-20,000 יחידות דיור נוספות באזור המרכז, שכדי לבנותן יש צורך בהפקעת

שטחים. אני מבין שיזה בא בנוסף לעשרות אלפי יחידות שתבנינה בשוק החופשי. אני חושש

שאם תתווספנה עשרות אלפי יחידות דיור במרכז הארץ, הדבר רק ינציח את השארותן של

אלפי היחידות הריקות בדרום ובצפון. אין זה סוד שאם יהיה מחסור בדירות במרכז הארץ,

חלק מהתושבים בכל זאת יעברו לפריפריה. אני מבקש שנשקול את נושא מכרזי הקרקע ללא

מחיר מינימום. הרבה פעמים נוצר עיוות במחירי הקרקעות.

בסדר-יומנו דובר על דיון עם מינהל מקרקעי ישראל. באחת הישיבות הקודמות של

הוועדה, בנוכחות שר השיכון והבינוי, העליתי שני נושאים כבדים, וחיכינו לדיון עם

מנהל מינהל מקרקעי ישראל, שר השיכון והבינוי ומנכ"ל משרדו. אחד הנושאים הוא הקפאת

הבנייה.

הנושא יידון בחלק השני של הישיבה אחר-הצהריים.

גם נושא המענקים וההלוואות?

חילקנו את הישיבה לשניים. מכיוון שידענו שהדיון בנושא זה יכול להימשך זמן רב,

אמרנו למנכ"ל משרד השיכון שיילך לעבודתו. אם נגיע היום לדיון, נזמין אותו. אם לא,

נקיים את הדיון בישיבה הבאה.

העליתי את הנושא בישיבת הוועדה, ונאמר לי כי הוא יידון בעת שיגיעו הנוגעים

בדבר. בינתיים נגרמים נזקים להרבה אנשים. נאמר לי כי הנושאים שהעליתי יידונו כאשר

יגיע לכאן מנהל המינהל.

לא נאמר לך.

נאמר לי במפורש כי הדברים יועלו כאשר יופיעו כאן השר, ראש המינהל והאנשים

הנוגעים בענין. התכוננתי לדיון כאן היום, אך העלו את ענין כביש 6. בנושא כביש 6

אני רוצה לומר כי הוא חשוב מאד, אך אני מציע שיעבירו אותו עוד 10 קילומטרים

מזרחה, ואז לא צריך יהיה לשלם חלק מהפיצויים. אדמות טייבה וטירה תהיינה מוגנות,

שם אין בעיה. היום, כאשר דנים על הסכם עם פייסל חוסייני, כדאי לזכור ששם לא צריך

יהיה לבצע הפקעות. טוב מאד שיהיה דו-קיום בין יהודים לערבים. במקום שהכביש יעבור

בציר כפר-קאסם ראש-העין, על אדמות שהופקעו ב-1948. יפקיעו אדמות ב-1992 על כביש

עלי-זהב ופדואל. כביש זה יעקוף את שוהם, את עלי ואת מודיעין.

בענין כביש מס' 6 אין לי דעה בעד או נגד. אין לנו שום חומר לפנינו, האם

מישהו מחברי הוועדה יודע על מה הוא מצביע? עבור היישובים שלאורך התוואי, זו יכולה

להיות שאלת חיים, האם אני יכול לקבל החלטה מבלי שיהיה מונח לפני חומר? האם כך

חברי הוועדה יכולים לקבל החלטות? האנשים שהגיעו לכאן היום התכוננו לדיון, וגם אנו

היינו צריכים לבוא מוכנים. אני רוצה לדעת מהן עמדות הצדדים ועל מה מתבקשת החלטה.

המינהל הפסיק על-פי הוראה מלמעלה את פעילותו בתחומים

הפוגעים באנשים כפרטים. הנושא הועלה על-ידי חבר הכנסת זוילי ועל-ידי. חיכינו

לדיון עם המינהל בנושא זה. אני מבקש לדעת אם תינתנה היום תשובות בנושא כמו הקצאת

קרקעות תעשיה לרשויות מקומיות. אני רוצה לדעת אם יתקיים דיון בהלוואות המקום

שהוקפאו. אני מחזיק בידי נייר ובו אזהרה לראשי מועצות: אם תתפוס חזקה בנכס בדרך

כלשהי, או תפעל בו או בכל דרך אחרת, לרבות גידור היישוב וכד', ייראה אישור

הממונה כמבוטל.

זה לא המינהל.

חתום על-כך יועץ משפטי ולא ראש המינהל. את הדברים האלה צריך להעלות פעם אחת

לדיון. כאשר היו כאן השר והמנכ"ל, נאמר לי כי הדבר נעשה באמצעות הממונה על הרכוש

הנטוש ובאמצעות המינהל. קבענו כי נקיים את הדיון כאשר יופיעו כל הגורמים. חיכינו

בסבלנות כמה שבועות. עכשיו אתה אומר לי שזה לא המינהל, אם כן מי?

אני פותח לשר התעשיה והמסחר, ומקבל תשובה ממנכ"ל משרדו: "במהלך חודש יולי

הביע סגן החשב הכללי של משרד האוצר את התנגדותו הנמרצת להסדר של הקצאת קרקע

לרשויות מקומייות". מדוע? האם שלמה בוחבוט במעלות אינו יודע לפתח אזור תעשיה? רק

הפקידים היושבים בבנין "פאלאס" בירושלים - שרוצים לשפצו ב-650 אלף שקל - יודעים

לעשות זאת?

אם מקיימים דיון על מדיניות המינהל, צריך להיות כאן שר הבינוי והשיכון. איני

יודע לאיזה דיון נקראתי כאן.

מכיוון שאני יושב כרגע על כסא היו"ר, קצת קשה לי להתבטא כפי שרציתי להתבטא.

אני רוצה לומר משהו למי שהגיע לכאן לאחר דבריו של חה"כ איתן: אני חושב שמי שינסה

לסמן את האנשים החיים לאורך כביש מס' 6, בין אם אלה חקלאים מושבים, קבוצים או

מושבים ובין אם זהו כל אזרח אחר, כאוייבי הכביש הזה, לא רק שהוא עושה טעות ועוול,

אלא שבסופו של דבר הוא עלול לפגוע בעצם קידומו של הכביש הזה. אין כאן אף אחד שיש

לו התנגדות להקמת הכביש.

הם לא מתנגדים, הם שמים מקלות בגלגלים ועבורי זוהי התנגדות. אם מישהו יכול

לומר היום, לאחר שנים של תכנון, כי יש לתכנן את הכביש מחדש, פרושו של דבר שאינו

רוצה שיהיה כביש.

הביאו לי את מפת המיתאר של הכביש ועליה מספר שקפים. בשקף הראשון הראו כיצד

תוואי הכביש נוגס מן הקרקע שלהם. השקף השני הראה כיצד המחלף מכסה עוד חלק

מהקרקע. בשקף שלישי הראו כיצד חותך כביש הגישה את השטח, וכך גם לגבי השקף הרביעי.

כך מכוסה כל האזור החקלאי של אחד היישובים באזור ברשת קורי עכביש של פעילויות

שונות. מדובר בחיסול כל אמצעי הייצור של אותו ישוב. בכלל, יש אצלנו תפיסה חדשה:

חקלאים אשר רוצים לחיות ולהתקיים נחשבים לשודדים, הם המתנגדים לפיתוח במדינה, הם

אלה שגורמים לראקציה. לעומת זאת הקבלנים שעושים כסף טוב מייצגים את הקידמה. אני

לא מוכן לקבל את החלוקה הזו.



איני מוכן לקבל את דבריו של חה"כ מיכה איתן, שפנה אל נציגי ההתיישבות כאן כי

יורידו את רמת הציפיות שלהם מוועדת הכספים. האם ערכת סקר בענין זה בין חברי ועדת

הכספים? רמת הציפיות שלהם היא אחת: לא להתחסל כיחידות כלכליות. אם פירוש הדבר

להמיר את אמצעי הייצור המתחסלים באמצעי ייצור אחרים, אני חושב שזה דבר שצריך

לשקול אותו.

זה מקובל עלי.

אם כך, מדוע להציג אותם כמי שתוקעים מקלות בגלגלים? כאשר מקימים כביש בסדרי

גודל אדירים כאלה של הוצאות, אי אפשר לצפות שהדבר יעבור תוך שבוע-שבועיים. כך זה

לא היה הולך בשום מדינה מתוקנת.

לאנשים אשר חשים נפגעים בענין זה אין כתובת אחידה. הם מתרוצצים סביב המשרדים

הממשלתיים המביעים סימפטיה, אך אומרים כי קטע מסוים הוא באחריות מע"צ וקטע אחר

באחריות המינהל. הם הולכים לאיבוד ביו המשרדים השונים. ליישובים לאורך התוואי יש

מה לומר בנושא תכנון הכביש. אנו לא מדברים על ישוב אחד אלא על עשרות ישובים. הם

רוצים לתת הצעות אלטרנטיביות וזה לגיטימי. לא סביר שהגוף אשר מתכנן ומבצע, הוא

אשר ישלוט בלעדית על הפרוייקט. כוונתי למע"צ. התכנון עולה כסף רב, ואין ביכולת

היישובים לשאת בהוצאות. הם אינם צריכים להיפגע מכך. לכו לגיטימית הדרישה שיהיה

מימון צבורי, על מנת לאפשר להם אלטרנטיבה תכנונית.

אני מסכים לדעה האומרת שכביש מס' 6 מחייב חקיקה נפרדת. אני מחייב חקיקה

מפורטת, ואני מציע לוועדת הכספים להמליץ שתוקם ועדה משותפת אשר תכלול נציגים של

כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, נציגי המתיישבים ונציגי ועדת הכספים. הוועדה תבחן

את הנושא ותנסה לגבש המלצות. רק בצורה כזו, תוך שתוף אותם גופים, אפשר יהיה לקדם

את המטרה - לחסל את הפקקים בדרכים ולשפר את התשתית בחלק המזרחי של המדינה.

אסור שחברי ועדת הכספים יהיו חברים בוועדה.

אתה צודק. יכולה לקום ועדת מישנה של ועדת הכספים אשר תעקוב אחר התקדמות

הנושא, ותפגש באופן רצוף עם הוועדה המשותפת שתקום. זוהי המלצתי להצבעה. צריך יהיה

לקבוע מגבלות זמן ומימון צבורי. בסך-הכל מדובר בפרוייקט הנוגע לחצי המדינה. אי

אפשר להתייחס לכך כאל נושא הנוגע רק לקבוצים.

אשר להחלטה 533. אני מברך את מיקי ורדי על ההליכה לקראת ביטול האפליה, אך

אנו יודעים שיש מקרים של אפליה. אני לא מקבל את דבריו של חה"כ איתו לגבי חקלאים

פרטיים. אני חושב שלא צריכה להיות אפליה לכאן או לכאן בכל הנוגע לאדמה פרטית. אני

מציע שמועצת המינהל תערוך רויזיה נוספת בהחלטה זו ותביא את תוצאותיה בפני ועדת

הכספים.

יש לי הערה לחה"כ איתן: כאשר מדובר בפיצוי לחקלאים המגדלים כותנה, לא צריך

להתייחס רק לשוויים של הגידולים ברגיע נתון אלא גם לפוטנציאל הייצור הכללי.



אני תומך בהמלצת החקיקה לגבי כביש מס' 6. ההיקפים הם כל-כך גדולים ונוגעים

לכל-כך הרבה גופים התישבותיים, עד שלא יעלה על הדעת שהענין לא יוסדר בחוק.

אני רוצה לחזק ידי נציגי היישובים. אני מבין להרגשתם בשעה זו, כאשר הם ניצבים

על פרשת דרכים גורלית. חברי הוועדה הזו יצטרכו להתייחס לבעיות שהעלו. כל נושאי

המינהל צריכים לעלות כאן לדיון ממצה. לצערי, בעבודת המינהל קיימת בירוקרטיה

נוראית, ואי אפשר לסיים את הדיון הזה בכמה דקות.

לפני שמיקי ורדי הגיע, היה גרוע יותר.

תפקידנו הוא לפשט את ההליכים.

רוב חברי הוועדה חושבים שצריכה להיות חקיקה לגבי כביש מס' 6, וכל הנפגעים

צריכים לקבל את הפיצויים בזכות ולא בחסד. צריך להיות ברור כי אסור לחזור על

טעויות העבר. כביש מעלות-כרמיאל שכל ארכו 12 ק"מ נסלל במשך שמונה שנים, בגלל

התנגדויות הגורמים השונים. על-פי אותו חישוב, סלילתו של כביש מס' 6 עלולה להימשך

120 שנה.

אני חושב שאנו צריכים להקדיש לדיון הזה 4, 5 ואפילו 6 שעות. אנו רוצים שמע"צ

יציג בפנינו את התכניות. אנו רוצים לשאול אותם שאלות. אי אפשר לנקוט כאן בשיטת

בית-המשפט של סיום תיקים במהירות האפשרית. אני מציע שבעוד שבועיים או חודש נקיים

דיון נוסף, אפילו של יום שלם. נזמין את כל הגורמים הנוגעים בדבר, ורק אחר-כך נקבל

החלטות ונקים ועדת מישנה למעקב.

אני חושב שמוסכם על כולנו כי מגיעים פיצויים לי שייפגע מסלילת הכביש, וזאת גם

על-דעתו של מיקי איתן וגם על דעת אחרים. אנו צריכים להבטיח שאיש לאורך התוואי לא

ייפגע. יש לנו אינטרס לעשות הכל כדי לקדם את הפרוייקט. השלכות הפרוייקט הן

מרחיקות-לכת אף מעבר למה שנראה ברגע זה. יש לכך השלכות על תעסוקה, על פיתוח

תשתית, על פיתוח העסקים מסביב לכביש, ואני חושב שאינטרס לאומי ממדרגה ראשונה הוא

להריץ את הפרוייקט קדימה.

תרומת הוועדה לא תהיה בהזזתו של הכביש קרוב יותר לאריאל, אלא בכך שנזרז את

סלילתו. אני תומך בהקמת ועדת מישנה של ועדת הכספים, לצורך מעקב אחר הפרוייקט.

תרומה נוספת שלנו יכולה להיות בקידום החקיקה.

אני תומך בדבריו של מיקי איתן ביחס לחקיקה לנושא כביש מס' 6. סלילתו המהירה

היא נושא בעל חשיבות עליונה למדינת ישראל.

היות ומינהל מקרקעי ישראל נוקט במדיניות של איפה ואיפה בכל הנוגע להקצאת

קרקעות לבניה גם במיגזר הערבי, אם כי פחות מכך במיגזר הדרוזי בכל הנוגע לבנייה

לחיילים משוחררים, ומכיוון שעקב סלילתו של הכביש תיגרם פגיעה ברזרוות הקרקע של כל

היישובים הסמוכים לו - אני סבור שעל המינהל להפשיר אדמות לבניה לאותם חקלאים

שעיקר מחייתם על האדמה. מעבר לכך אני תומך נלהב בביצוע מהיר של הכביש.

מי בעד ההחלטה על הקמת ועדת מישנה של הוועדה?

אני מציע שנחכה עד שהיו"ר יכנסה.

אני רוצה להתייחס לכמה נושאים שהועלו כאן: אשר לחכירה ל-49 שנים אשר תוקפה

מסתיים, לא קיימת כל בעיה. ביובל חכירה, אנו מכירים בזכויות של 80% בחלק

העירוני עבור כולם. החוכרים משלמים 5.5% ומקבלים חוזה לתקופה נוספת של 49 שנים.

גם בנושא הרחבת המושבים אני לא רואה כל בעיה. אני הובלתי את המהלך של הרחבת

המושבים, ואנו מממנים את ההרחבה לבנים חוזרים על חשבוננו. כל מושב שרוצה להתרחב,

לאחר אישור הוועדה במשרד החקלאות אשר קובעת את גודל ההרחבה, בא אלינו ואנו משלמים

עבור ההרחבה.

עלה כאן נושא החכירה ל-21 שנה: מבחינתנו אדם שיש לו חוזה חכירה כזה, גם אם

הוא יושב על הקרקע 20 שנה, העובדה שנותרה לו רק שנה עד לתום החוזה אינה פוגעת

בזכותו לקבל חוזה נוסף. אין זה משנה כמה שנים יש לו עד לגמר תקופת החכירה,

מבחינתנו הוא חוכר לדורות.

אתה עצמך סיפרת עכשיו כי לאחר 49 שנה הוא צריך לשלם 5.5% לכן, ערך חוזה

הנמצא בסיום תקופת תחולתו שווה פחות מחוזה שלא הגיע לסופו. כאשר מדובר בחוזה ל-21

שנה, הבעיה עוד יותר חריפה.

רק בחלק העירוני משלמים 5.5% במיגזר החקלאים לא משלמים דבר, ומחדשים את

החוזה לעוד 21 שנים.

בתקופה מסויימת חשבו כי אם תינתנה הנחות בערך הקרקע, הן תשפענה על מחירי

הדירות. אני רוצה לומר לכם כי הנחות אלו לא הגיעו לצרכן. מי שיאמר לכם אחרת, טועה

ומטעה. בראש-העין מכרנו קרקעות ב-2000 דולר ליחידת דיור, בנתניה מכרנו ב-12,000

ליחידת דיור, והמחירים בראש-העין היו יותר יקרים אשר בנתניה. זהו ענין של היצע

וביקוש. ההחלטה לבטל את ההנחות באזור המרכז היתה החלטה נכונה. יש עדיין הנחות

בקווי העימות ובכמה אזורים בצפון ובדרום. בכל האזורים האחרים נקבע ערך הקרקע

על-פי מחירי השוק.

במחוז המרכז יש לנו רזרוות קרקע עבור 20,000 יחידות דיור, כלומר במשולש

חיפה-ירושלים-אשדוד. הטוב ביותר היה לומר שאין משווקים דירות במחוז המרכז, במטרה

למשוך אנשים לצפון או לדרום. אך מדד יוקר הדיור אינו מושפע ממחירי הדירות הריקות

בבאר-שבע אלא ממחירי הקרקע באזור המרכז. אם מחיר הקרקע בראשון-לציון ימשיך להיות

32 אלף דולר ליחידת דיור, אל תצפו לכך שמחירי הדירות יהיו זולים. אם מדינת ישראל

לא תשחרר קרקעות על-פי מימון נכון, תקבלו זאת במדד בחודש הבא.

אם אתם לא תמצאו תעסוקה לאנשים, גם דירה בחינם בקרית-מלאכי או באופקים כאשר

אין שם תעסוקה, תהיה יותר יקרה עבור המדינה מדירה באזור המרכז. אם אנו רוצים

להציל את המצב, אנו חייבים לדאוג לתעסוקה.

להחלטה 533 יש שני היבטים: א. ההשוואה בין המיגזר החקלאי למיגזר העירוני; ב.

דרך נוספת לשיווק קרקעות במדינת ישראל. על ההחלטה הזו הותקפתי קשות. מה שאנו

עושים עתה הוא בדיקת יישום ההחלטה במשך מספר חודשים, ולאחר-מכן יבדוק יו"ר מועצת

מינהל מקרקעי ישראל את ההחלטה על כל היבטיה. אני רוצה לומר לכם כי החלטה זו

איפשרה לנו לשווק בחודש הזה 7000 יחידות דיור, מתוכן 2000 באור-יהודה.

צו מס קנייה(פטור) - רכב לעולים

באנו לבקש את תיקון צו מס קנייה(פטור) - רכב לעולים, מאחר והתברר שהצו יצר

עיוותים קשים מאד בין קבוצות עולים שונות. הצו קבע כמה דברים שהלכו עליהם לבג"צ.

אם הצו ישונה, לא יהיה צורך בדיון בבג"צ. הצו קובע שעולים חדשים יוכלו לממש את

זכויותיהם לפטור ממיסים על רכב עד 1.1.91. תקופה זו הוארכה ונקבע כי מה-31.12.92,

אסור יהיה לעולים לקנות רכב פטור ממס, אלא אם יש להם זכויות מארץ המקור. כלומר

עולה שהגיע מבריה"מ יוכל לקנות רכב מסוג לאדה אך לא מכונית אחרת. עולה שבא מארץ

שאין בה ייצור מכוניות, למשל מהונגריה, לא יוכל לקנות רכב ללא מיסים. עולה מארה"ב

יוכל לקנות מכונית אמריקאית פטורה ממיסים. החוק יצר עיוותים חמורים ואפלייה בין

קבוצות עולים שונות. ארגוני עולים פנו לבג"צ, ולהערכתנו לא היינו יוצאים מן הענין

בכבוד גם שם. גם יבואני הרכב איימו בפנייה לבג"צ, מכיוון שעל-פי החוק רוב העולים,

אלה המגיעים מבריה"מ, יכלו לקנות רק לאדה.

זוהי החלטה שהתקבלה בוועדה הזו ב- 1.1.92 לפנות בוקר, לאחר ליל הדיון בתקציב.

ייתכן שחברי הוועדה היו עייפים מדי ולא ראו את כל השלכות ההחלטה. אגף המכס רואה

עיוותים גדולים מאד בין קבוצות עולים ובעיה של אפליה שלא היינו יכולים להתמודד

איתה בבג"צ. לכן אנו באים לכאן עם בקשה לתקן את הצו ולהחזיר את המצב לקדמותו,

כלומר למצב שהיה ב-31.12.91 בלילה, כלומר שכולם שווים.

אני מוחה על עצם הפטור ממס על רכב לעולים. אני חושב שאנו תורמים בכך להגברת

המתח החברתי והפער הכלכלי. אנו עושים עוול לעולים בכך שאנו מאלצים אותם לרכוש

מכוניות בזמן שאין להם כסף למחייה.

ההצעה הזו מוסיפה טעות על טעות. צריך היה לבטל את הפטור ממס על מכוניות, כפי

שבוטל הפטור על מקררים ומכונות כביסה. אנו מלמדים את העולים לרמות ולזייף. עולים

מעבירים את הזכאות מאדם לאדם. טוב שהתופעה הזו הסתיימה בכל הנוגע למוצרים

ברי-קיימא וכך צריך להיות גם לגבי כלי-רכב. לא ייתכן מצב שלעולים יהיה פטור ממס,

אשר שאר הצבור בארץ אינו נהנה מכך.

תוסיף להם עוד 5000 ש"ח לסל הקליטה.

רכב הוא גם כלי עבודה.

התקנה האחרונה הוסיפה עיוות על עיוות. ההצעה הזו אינה מקובלת עלי, וכך גם על

יתר חברי הוועדה. אם רוצים לפצות את העולה עם סל קליטה גדול יותר, זה עדיף על

העיוות הקיים עכשיו. אני מתנגד לפטור הזה ואצביע נגדו.

אני מתלבט בקשר לענין כולו. הרעיון של עזרה למשפחת עולים המתחילה את חייה

בארץ בתנאים נחותים בהחלט נראה לי. השאלה היא אם המענה לכך הוא פטור ממס על רכב.

אני חושב שהדרך בה נקטנו לגבי מוצרים ברי-קיימא היא הדרך הנכונה גם הפעם. אנו

רוצים לסייע, אך איננו צריכים להכתיב את אופי הסיוע וליצור עיוותים.

יש עולים שמגיעים ארצה עם רכב ועם כל הציוד. יש כאלה

שמקבלים סל קליטה, וקבענו את ההבחנה משום שהם באים מארצות שונות ומתנאים שונים.

אנו אומרים שאנו רוצים לתת לעולה רמת-חיים סבירה, אך חלק גדול מהעולים אינם בעלי

יכולת להחזיק אוטו. לפעמים אין להם כל יכולת לקיים את עצמם. אנו יוצרים מצב אשר

מכריח אותו לקבל סובסידיה. אנו צריכים לתת לעולה להחליט מה טוב להם.

במקורה של ההחלטה היתה המחשבה על עולה מארצות הרווחה, שאולי לא יעלו אם לא

יקבלו פטור ממסים על רכבם. היתה תקופה בה שעור המסוי על רכב היה גבוה בהרבה מאשר

היום. פעם היה מחיר הרכב בישראל גבוה פי שלושה מאשר בחו"ל. כאשר אני מסתכל על

הנייר שהכינה לנו סמדר אלחנני, אני רואה שהיום הפער כבר אינו כל-כך נורא. אני

מסתכל על הנתונים המתייחסים למכונית אירופית קטנה: אם אזרח ישראלי צריך לשלם

עבורה 46 אלף שקל, עולה חדש ישלם 30 אלף כלומר 50% יותר.

מצד שני, ישנם עולים המביאים את רכבם באניית מעבורת, וזו אינה מכונית חדשה

שהוזמנה אצל יבואן בארץ. ייתכן שעדיף היה להגיע למצב שעל מכוניות לא יהיה פטור

ממסים, אבל גם כאן יש בעיה: לא כל העולים ירצו לייבא רכב, האם בגלל קבוצה של עולים

שרוצים לייבא רכב אנו צריכים לסבסד את האוכלוסיה שכלל לא חשבה לרכוש רכב, באמצעות

מענק קליטה מוגדל?

אני מציע כי בשלב זה נחזיר את המצב לקדמותו ולא נלך מעבר לכך. אם נחליט לבטל

כליל את הפטור ממס על רכב, נהיה עדים מחר לסיפורים קורעי לב על משפחה מבריה"מ

שנסעה עם מכונית לאדה, חצתה את הרי ההימלאיה, עברה את הודו ומשם דרך עדן הגיעו

ארצה, וכאן דרשו מהם מכס עבור הרכב.

את המחיר שמכונית לאדה ישנה כזו שווה, נגלם וניתן לכולם.

ייתכן שהצעתך טובה, אך לפני שאנו מחליטים אנו צריכים לדעת כמה עולים יגיעו

וכמה יעלה המענק הזה. כהחלטת ביניים, אני מציע שנחזור למצב הקודם, ונבקש מסמדר

לבדוק עבורנו כמה יעלה מענק לכל העולים במקום הפטור ממס.

הועלה כאן רעיון להחליף את הפטור ממס על רכב בהגדלת סל הקליטה. מכיוון שאי

אפשר לעשות זאת מיד, אני מבין שאתה מציע לאשר את השנוי בצו ובתקופה זו לבקש

מהממשלה להביא הצעה להגדלת סל הקליטה.



א' פורז

אנו לא יכולים לקבוע הגבלת זמן. אם נקבע כי תוקף ההחלטה הוא ל-3 חודשים, מיד

יתנפלו על המכוניות. זה יהיה כמו להודיע על החלטה מושהית על פיחות.

מה שאגף המכס מציע נשמע לי הגיוני, אך היות ויש הרבה תאונות-דרכים, אני מציע

שהפטור ממס על רכב יינתן רק לבן משפחה אחד. אנו צריכים לתת אפשרות למענק. כך אנו

יכולים למנוע מעשי רמאות בזכויות לפטור ממס על רכב. כך נביא לתוספת קטנה יותר של

כלי רכב בכבישים. יחד עם זאת, צריך לזכור שמכונית היא גם כלי עבודה אשר עוזר לאדם

למצוא עבודה.

הסכום שמפסיד המכס עקב הפטור הוא כ-600 מליון ש"ח לשנה. אני עושה חשבון על-פי

30 אלף מכוניות לשנה לפי 20,000 ש"ח לכל מכונית. אני סבור שהפטור ממכס על רכב הוא

פסול. הוא יוצר מתח בחברה הישראלית ומכריח את העולה לרכוש רכב שאין לו אפשרות

להחזיקו. אם נבטל את הפטור ממכס בעוד כמה חודשים, עולים רבים ירוצו לרכוש רכב

מיד. אני בעד ביטול מיידי של הפטור, ולבקש מהמכס להביא לנו תוך כמה חודשים הצעה

לגבי גובה המענק.

חסרה לי ההתייחסות לדור הצעיר המנסה לבסס עצמו במקום עבודה אשר פעמים רבות

נמצא רחוק ממקום המגורים. הרכב הוא עבורם כלי עבודה. איני יודע מדוע צריך להעדיף

עולה חדש על-פני יוצא צבא. אני חושב שהצעתו של חה"כ פורז נכונה, ובאמצעות סל

הקליטה אפשר היה לפתור גם את הבעיה הזו. אני מציע לא לקבל עכשיו כל החלטה, אלא

לקבוע שתוך חודשיים תובא לפנינו הצעה חדשה.

כולנו רוצים שהעולים ייקלטו היטב בארץ, אך אני חושש שהפטור ממכס על רכב רק

מזיק להם כי הוא מאלץ אותם לשנות את סדרי העדיפויות שלהם. הם מעדיפים לקנות רכב

מאשר דברים חיוניים יותר. המצב מגביר את הפער בינם לבין ותיקים במדינה, ביניהם

גם חיילים משוחררים, אשר אין באפשרותם לרכוש רכב. לדעתי זה היה מישגה מההתחלה.

גם אם יהיו כמה סיפורים קורעי-לב, כמו זה שתיאר חה"כ פורז, אין זה מצדיק את המשך

המצב. אנו צריכים לדאוג לפתרונות תעסוקה ומקומות דיור. אנו יכולים להגדיל את סל

הקליטה, אך להשאיר לעולים להחליט מה יהיו סדרי העדיפות שלהם.

ישנה כאן אי הבנה לגבי סדר העבודה שלנו; כאשר מונחת לפנינו בקשה של הממשלה,

אנו יכולים לאשרה או לדחותה.

אפשר גם להציע משהו אחר.

אפשר להציע. אם לא נאשר את ההצעה, ישאר המצב הקיים.



אני נגד הצעת הפטור. אני חושב שלטובת העולים יש להנהיג במקומו מענק שיתווסף

לסל הקליטה. לצבור בארץ יש הרגשה של אפלייה, מה גם שבמקרים מסוימים קיים ניצול

לרעה של התנאים.

אני רוצה להדגיש כמה דברים: הצו החדש מבטל צו קודם של הוועדה. אם לא תאשרו

אותו, מה -31.12 עולים אשר יקבלו סל קליטה, יהיו רשאים לקבל את הפטור ממכס רק אם

ייבאו את הרכב מארץ מוצאם. קיים ניצול לרעה של הזכויות האלה. אנשים קונים רכב כדי

לא להראות "פריירים". על רקע הצפיפות בכבישים ותאונות הדרכים, צריך לחשוב כיצד לא

לתת תמריץ חיובי לשימוש ברכב. ביטול הפטור הוא לאלה שמקבלים סל קליטה. עולי המערב

אינם מקבלים את סל הקליטה. המחשבה שלכם צריכה להיות כיצד ללכת בכיוון של השוואה

כלפי מטה ולא כלפי מעלה. קיימת אחידות במס הקניה על כל סוגי הרכב - 100%, אך לגבי

עד 1750 סמ"ק המס הוא 27% ומעל לכך - 52%. צריך לכנס את

שעורי המס, כך שלא יהיה הבדל בין מה שמשלמים ישראלים ותיקים למה שמשלמים עולים

חדשים.

את הצו המובא לאישור, אפשר לאשר או לא לאשר. כאשר מדובר על אי אישור, הוא

יכול להיות מלווה בהנחייה לאנשי המכס: את הצו הזה איננו נושרים, אך אם תביאו לנו

צו אחר יש להניח שנאשר. כל זמן שאין שנוי, המצב הקיים נשאר בעינו. יכול להיות

שכתוצאה מקביעת בג"צ נגיע לתוצאה שהיינו מגיעים אליה אילו אישרה הוועדה את ביטול

אם רוצים משהו אחר, צריך לבקש מהמכס שיואיל להגישו לאישור

הוועדה, בינתיים הביטול הזה מושהה.

אני מייצגת את משרד הקליטה, ואני רוצה להבהיר את עמדתנו: המקור לפטור ממיסים

על מכוניות הוא עולי המערב אשר הגיעו ארצה עם מכוניותיהם. בהמשך נאמר כי הם

יכולים לרכוש את רכבם בארץ. בשנים האחרונות, לאחר שהחלו עולים להגיע מבריה"מ,

נעשתה הבחנה בנושא סל הקליטה, והכוונה היתה להחילו על כלל העולים. סל הקליטה

אינו מקנה יותר כסף לעולים מארצות מצוקה, זהו פתרון אדמיניסטרטיבי החוסך מן העולה

את הצורך להציג קבלות בפני כל הרשויות. לצערנו, כאשר הופעלה השיטה ביוני 1990.

רצה האוצר לצמצם את מספר הארצות שלגביהן מופעלת השיטה. בתחילה נקבעו כל ארצות

מזרח אירופה, אחר-כך נוספו עוד כמה ארצות, ורק בקייץ האחרון הוחל הסל על כל מה

שמוגדר כארצות מצוקה. בכוונתנו להחיל את הסל על כל שאר הארצות, כי נותרו מעט מאד

עולים עליהם לא חל הסל.

בהמשך הגיש האוצר את ההצעה שיבוטל הפטור ממסים על רכב למקבלי סל קליטה.

ההבחנה בין מקבלי סל הקליטה לאלה שאינם מקבלים אותו בטלה בשישים, אבל אם נביא

בחשבון גם את שאר הפטורים ממסים לעולי המערב, הרי שנמצא כי הם מקבלים סובסידיה

גדולה יותר מן המדינה מאשר עולים מארצות מצוקה. האחרונים מקבלים היום 6000 שקלים

ואפשרות להביא רכוש ב-20,000 שקלים.

הפטור ממסים על רכב לעולי ארצות המצוקה נכנס לתוקפו רק באפריל 1992. ייצא

איפוא כי רק העולים אשר עלו מינואר 1992. אינם זכאים לפטור ממסים, בעוד שעולי

המערב ממשיכים להיות זכאים לפטור ממסים. נכון להיום, מי שאינו זכאי לפטור ממסים

הוא אך ורק עולה שהגיע מארצות מצוקה מסוימות לאחר ינואר 1992. אם הגיע קודם, הוא

עדיין זכאי לפטור מלא עד סוף שנה זו. נקבע כי הוא יכול להביא רכב מארץ מוצאו, אך

אם ארץ המוצא שלו אינה מייצרת רכב, אין הוא יכול לייבא רכב.

בשנת 1991. כאשר עלו קרוב ל-200 אלף עולים, נרכשו במחצית השנה הראשונה

4185 כלי רכב פטורים ממסים. כאשר הוסר הביטול, הם קנו 18 אלף מכוניות. המסקנה

היא שעד שאוכלוסיה זו מתבססת במקום עבוד, היא לא רוכשת רכב. דבר נוסף:

הבטוח-הלאומי אינו מקנה להם דמי אבטלה, אם הם בעלי רכב. משרד הקליטה אינו נותן

תמיכות סוציאליות לבעלי רכב, כך שאותו עולה שאינו בעל יכולת כלכלית גם לא ייבא



מכונית פטורה ממסים.

איני יודע על מה אנו מתווכחים. אם לא עומדת בפנינו כל אלטרנטיבה אחרת, הצעתי

היא שנאשר את הצו. לא יעלה על הדעת שחלק מהעולים יקבלו את הפטור וחלק אחר לא

יקבל. אני מציע שהמכס יגיש לנו הצעה נוספת, ואז נדון בנושא.

אני רוצה לומר לחברי הוועדה כי הטוב ביותר למכס הוא שלא יהיו כל פטורים.

ההחלטה על-כך אינה של המכס אלא של הממשלה. אנו מבצעים את ההחלטה של הדרג המדיני.

אם החוק לא היה מתקבל ב-1.1.92, לא היינו מכניסים את כל המערכת לטרוף. אם יוחלט

לבטל את הפטור ממסים על רכב, האלטרנטיבה היא אפס - העולים לא יקנו רכב חדש, אולי

רכב משומש. האם נחליט לתת את המענק רק למי שיש לו רשיון נהיגה? אם נחליט לתת

לעולים תוספת בסל הקליטה, העלות תהיה של מליונים רבים. צו כפי שהוא קיים היום,

הוא צו עקום, לא בריא ולא צודק. ועדת הכספים, שר האוצר והממשלה יכולים לקיים דיון

על זכויות העולים, אך לא ניתן להמשיך במצב האבסורדי הקיים היום.

אם הוועדה תחליט שלא לאשר את השנוי, עולים אשר הגיעו מה-92. 1.1 ירוצו לקנות

רכבים, כי החל ב-1.1 הם יוכלו לקנות רק רכב מארץ המוצא שלהם. הבאנו את ההצעה

היום, שלושה חודשים לפני תום תוקפו של הצו, כדי להרגיע את המערכת. אם לא תאשרו,

הטרוף שהיה עד ה-31.12, יימשך בשלושת החודשים הבאים. מיד לאחר החגים יעמדו אנשים

בתורים ארוכים כדי לממש את זכויותיהם בעוד מועד. מה שאנו רוצים לומר הוא שהמצב

יחזור לקדמותו, עד שתתקבל החלטה עקרונית על זכויות העולים. ההצעה שלנו נועדה

להכניס את המערכת למצב נורמלי. על הנושא העקרוני אין לכם וכוח עם המכס.

מאחר והאופציה של ביטול הפטורים לעולי המערב נפלה בעבר, נוצר מצב של אפלייה

בין עולים לפי ארצות מוצא. הממשלה החליטה להקים ועדה מקצועית אשר תדון בנושא

המסוי, כולל הנושא בו עסקנו כאן. אחת האופציות היא להחליף את הפטור ממכס במענק.

לאור דבריו של אריה זייף, אני מציע שנבקש מכם לאשר את הצו, ואנו מתייחבים להביא

לכם הצעה הדשה, או להסביר למה ההצעה הזו מועדפת. אני מבקש שתאפשרו לנו לטפל בכך

עד חודש מרץ הקרוב.

אני מבקש שלא תנקבו בתאריך, כי כל תאריך עלול ליצור היסטריה.

חשבתי בהתחלה להצביע נגד, אך לאחר דבריו של אריה זייף ויורם גבאי ואצביע

בעד, אבל אני מבקש תביאו לנו הצעה אחרת כמה שיותר מהר, מבלי לנקוב בפרק זמן.

אם נאמר כי אנו עומדים לשנות את המדיניות, מיום שבו ונתקבל ההחלטה על-כך,

ממילא לא תהיה כל בהלה. אפשר לקבוע כי כל שנוי יחול רק על העולים שיגיעו בעתיד.

יש לנו שתי הצעות; א. לא לאשר את הבקשה; ב. לאשר את הבקשה, תוך קבלת הודעתו

של יורם גבאי שהאוצר מתחייב להביא חוות-דעת לגבי האפשרות להמיר את הפטור

במענק.

והבאת חלופות למצב הנוכחי.

היו"ר ג' גל;

מי בעד אישור הבקשה, עם התוספת שהצעתי והתיקון של חה"כ פורז?

רוב בעד.

2 נגד.

ההצעה התקבלה.

א' פורז;

בישיבה הקודמת הצבעתי נגד ההצעה להעביר כספים לקופת-חולים.

הסברתי שעד שלא יובא לפני הרכב ההנהלה של קופת-הולים, הנהלה שלכאורה אפשר לתת בה

אמון ויש בה פתח לתקווה, לא אצביע בעד. היום דברתי עם שר האוצר, והוא נתן לי את

שמו של היו"ר המיועד שאת שמו אינו יכול לומר, ואני יכול להצביע היום בעד ההצעה.

ברדיו אמרו שזהו ד"ר שמואל פנחס מביה"ח הדסה עין-כרם.

אי פורז

מאחר ומדובר באנשים רציניים שיהיו חברי ההנהלה, החלטתי להצביע בעד.

יש לי הודעה אישית לפרוטוקול: היות וחיים הברפלד הודיע לי כי הוא מתחייב

להסדיר את החובות של קופת-חולים לבתי-חולים לניאדו וביקור-חולים, אצביע בעד

ההצעה.

בהתחלה חשבתי להצביע בעד, אך מכיוון שאני שומע כי יש כאן התחייבויות לגופים

שונים, אצביע נגד.

אנו עומדים להצביע עבור העברת כספים לבתי-החולים הממשלתיים, לאחר שהתקבלה

הסכמה כי לא יגבו מקופ"ח עבור אשפוז חבריה בחודשים ספטמבר-אוקטובר. אני מודיע כי

אם הסידור הזה יהיה ייחודי לקופ"ח הכללית של ההסתדרות הכללית, זו תחיה פעולה

מינהלית פסולה, ואני מניח שתהיינה קופות-חולים אחרים העונים על אותם קריטריונים

של מצוקה כספית, אשר יפנו לבג"צ וידרשו אותם תנאים.



אני מודה לחברים על ההבהרות שהתקבלו. ניגש להצבעה: מי בעד אישור הבקשה?

11 בעד.

7 נגד.

הבקשה אושרה.

נערוך עתה הפסקה לחמש דקות.

(הישיבה הופסקה ל-15 דקות)

היינו אמורים לקיים את ההצבעה על בנק המזרחי ב-12.30, עכשיו השעה 1.50 וחברים

רבים עזבו, לכן אני מבקש שנדחה את ההצבעה.

היו"ר ג' גל;

אני מקבל את הבקשה. לא נקיים את ההצבעה היום.

ערבות המדינה לחב' הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ

מדובר על ערבות המדינה לביטוח סיכוני סחר חוץ לשוק של מזרח אירופה. בשוק זה

יש פוטנציאל גדול, מצד שני בגלל החוב החיצוני הגדול של מדינות אלו קיים גם סיכון

גדול. בשעתו אישרה הממשלה ערבות בסכום של 50 מליון דולר, כרגע עומדים האישורים על

היקף של 43 מליון דולר ובצנרת הסכמים בסדר גודל של עוד 12 מליון דולר. לכן היינו

רוצים להגדיל את מסגרת ביטוח סיכוני סחר חוץ ל-100 מליון דולר.

מה היקף העסקות שנחתמו עם מזרח אירופה בערבות הקרן לביטוח סיכוני סחר חוץ?

4 מליון דולר בלבד.

אנו כחברת ביטוח צריכים לאשר את העסקות מראש. ללא בטוח אין החברות יכולות

להכנס למו"מ רציני ולחתום על הסכמים. רק לאחר שאנו מאשרים את הבטוח, יש לחברות

אפשרות להכנס להתחייבות. סך-כל המשלוחים שבוצעו במסגרת הבטוח הוא 8 מליון דולר,

אך אישורים ניתנו לחשיפה של עסקות בסדר-גודל של 52 מליון דולר.

בשנת 1991, האם המדינה נאלצה לשלם כספים בגין ערבויות כאלו?

לא בגין סיכונים פוליטיים. שילמנו עבור סיכונים עיסקיים סכום של כ-5-6 מליון

דולר לשנה. סכום זה מתייחס לייצוא בהיקף של 2 מליארד דולר.

מהי ההסתברות הסיכונית שאתם מביאים בחשבון?

כאשר מדובר במזרח אירופה ההסתברות הרבה יותר גבוהה. יש מדינות מסוימות שקשה

מאד להשיג בטוח מישנה לעסקות איתן. גרמניה הקציב 15 מליארד מרק לבטוח סיכוני סחר

חוץ עם מזרח אירופה. סכום זה מאפשר לתעשיה הגרמנית למכור למזרח אירופה בתנאים

נוחים מאד, ומקשה על הייצואנים שלנו להתחרות על שווקים אלה.

היו"ר ג' גל;

מה הפרמיה שצריך לשלם על בטוח זה?

רוב העסקות הן לטווח של 5 שנים ומדובר בפרמיה של אחוז אחד לשנה.

אני מודה על חטאי; לא פעם מתייעצים איתי ייצואנים על אפשרות ייצוא למזרח

אירופה. יש להבדיל בין ארצות כמו צ'כיה, פולניה והונגריה לבין מדינות חבר העמים

לגביהן קיים אי וודאות, האם החוק הקיים הוא גם החוק שיתקיים. לכל שר שם יש חברה

פרטית, ולא ברור כלל מי ישלם לך ומאלו אמצעים. איני יודע אם אנו כמדינה יכולים

להתמודד עם בעיות כאלו. אני שומע שלחברת "מרלבורו" הציעו הרוסים בתים ורכוש אחר

תמורת חוב של 100 מליון דולר. אם אתם מדברים במושגי "מיקרו" - קצת בפולין, קצת

בהונגריה וקצת בצ'כיה - אני עוד יכול להבין, אך במדינות חבר העמים; מי ישלם וכיצד

ישלמו?

אין מדובר על ערבות אוטומטית של הממשלה, כל עסקה צריכה לעמוד בקריטריונים

מוגדרים מאד. ישנן מדינות, בעיקר כל הרפובליקות של בריה"מ ז"ל, שאיננו מוכנים

לבטח עסקות עבורן בגלל החששות שחה"כ קופמן העלה. אנו מוכנים לבטח רק עסקות העונות

על תנאים ברורים מאד, כמו התחייבות של אוצר אותה מדינה, מלווה באשראי דוקומנטרי

וערבות הבנק המרכזי שלה. ישנם גם יצואנים המקבלים את כל הכסף מראש. כאשר מדובר

ברוסיה, קיימים שם היום 1500 בנקים. אנו מוכנים לעבוד רק עם בנק אחד - ה"נשיונל

בנק", ולפעמים גם עם בנקים אחרים בכפוף לבדיקה קפדנית מאד. אין די בכך שקיימת

ערבות של הבנק, אנו בודקים גם מי הגוף שהייצואן מוכר לו. העסקה צריכה לעמוד

בקריטריונים נוקשים מאד.

אני רוצה להבין: מה שווי הערבות של אותו בנק? לאיזה בית-דין תלך, כדי להתדיין

אתו אחר-כך - בתל-אביב או במוסקווה?

לכך נקבעו כללים בינלאומיים ברורים. הסיכון הוא בעיקר פוליטי, לא שהבנק יפשוט

את הרגל אלא שלממשלה לא יהיה כסף לשלם.

אם אני הולך לחברה שוייצרית, אני יודע שבמקרה של בעיה יש חוק ויש משפט, אך

כאשר מדובר בהברה רוסית - האם נתדיין איתה בבית-משפט במוסקווה?

סיכונים מסוג זה אינם מכוסים על-ידי הפוליסה. רק סיכונים פוליטיים מכוסים.

היו"ר א' גל;

מי בעד אישור הבקשה?

רוב בעד.

אין מתנגדים.

הבקשה אושרה.

שינויים בתקציב לשנת 1992

היו"ר ג' גל;

אבקש מנציגי האוצר להציג את הנושאים הנוגעים להם. האם יש כאן מישהו שיכול

להציג את נושא המטבח בפוריה?

י' אבן;

יש כאן שתי בקשות הנוגעות למשרד התיירות, האחת היא תקציב מיוחד לעידוד

חתעסוקה. זהו תקציב תלת-שנתי אשר ניתן עבור השנים 1991-1994 . והוא נגמר כבר

ב-1992. המסגרת התלת-שנתית היא 120 מליון שקל, השנה תוקצבו 43 מליון. קודם כל

ניתן התקציב ורק אחר-כך נמצאו לו שימושים. הוא ניתן במסגרת של עתודה לייעוד. צוות

היגוי בחן פרוייקטים והחליט אם להכנס אליהם או לא, ועל-פי החלטותיו יש לנהוג.

היו"ר ג' גל;

תן לנו דוגמה למה שנעשה בתקציב.

י' אבן;

מטרתו הראשונה של התקציב היא לעודד תעסוקה בטווח המיידי דרך עבודות תשתית

תיירותיות. לאחר שהתקציב ניתן, החלו להגיע בקשות מגורמים אשר עוסקים בפיתוח תשתית

תיירותית, כמו רשות הגנים הלאומית, קרן-קיימת-לישראל, רשות העתיקות, רשות שמורות

הטבע, מועצות אזוריות, מועצות מקומיות וכד'. הצוות בוחן כל הצעה לגופו של ענין.

חלק מהבחינה היא ביקור במקום. הוא בוחן כל הצעה גם באספקטים תעסוקתיים וגם

באספקטים תיירותיים, והוא מחליט אם לאשר או לא לאשר את המסגרת הכספית.

מי בצוות?

הצוות מורכב משלושה נציגי משרד התיירות ושני נציגי משרד האוצר (נציג אגף

תקציבים ונציג היושב הכללי). מנכ"ל משרד התיירות אלי גונן הוא יו"ר הצוות. זהו

הצוות המקבל את ההכרעות. ישנו צוות מורחב יותר הכולל גם את נציגי החברה הממשלתית



לפיתוח התיירות ונציגי המינהלה לפיתוח הנגב, ודרכם מתבצעות העבודות. הפיקוח על

הביצוע נעשה על-ידי החברה הממשלתית לפיתוח התיירות.

במה קשור הענין לנגב?

מאחר ובפיתוח תשתית תיירותית בנגב מתעסקת המינהלה לפיתוח התיירות בנגב,

ובפיתוח התיירות בשאר חלקי הארץ מתעסקת החברה הממשלתית לפיתוח התיירות - ההפרדה

הזו נשמרה גם בתוך התקציב המיוחד.

ומה עם יהודה ושומרון?

ליהודה ושומרון אין פרוייקטים כאלה. הועלתה הצעה אחת אשר נדחתה.

לא אוכל להצביע בעד הבקשה.

מי בעד אישור הבקשה?

אין בעד.

מי נגד?

3 נגד.

הבקשה לא התקבלה.

א' שפירא;

אני מבקש רוויזיה. אני רוצה לשבת איתם ולראות מדוע הם מחרימים את יהודה

ושומרון.

אני רוצה להעיר כי אין שום החלטה שלא להשקיע ביהודה ושומרון.

ר' נחמן;

יש החלטה שלא תהיה שום השקעה ביהודה ושומרון.

אני מבין שכתוצאה מדחיית הבקשה, יהיו אנשים שיפסידו כבר מחר את יום העבודה

שלהם.



י' אבן;

זה יכול לקרות.

היו"ר ג' גל;

אנו עוברים לבקשה 185.

מדובר בהרשאה להתחייב לעידוד השקעות של יזמים בתחום התיירות.

י' אבן;

הכוונה היא לבניית בתי-מלון ואטרקציות תיירותיות במסגרת חוק לעדוד השקעות

הון על-פי הליך למפעל מאושר. היזם מגיש בקשה על-פי קריטריונים הידועים לו, ועובר

תהליך בתוך משרד התיירות שבסופו הוא מגיע לוועדת ההשקעות של משרד התיירות, שהיא

הגוף המחליט אם להמליץ או לא להמליץ בפני מרכז ההשקעות על מתן מעמד של מפעל

מאושר. בגלל התחזית הצפויה של התיירות, חלק מהמלונות החליטו על שיפוצים, ונוצר

יוסר בתקציב ההרשאות להתחייב בעוד שבצנרת יש עוד בקשות רבות. זוהי ההרשאה הנדרשת

כדי שאפשר יהיה להרחיב את התשתית.

נושא מרכז ההשקעות נדון בוועדה. שר התעשיה הודיע כי נגמר התקציב ליהודה

ושומרון, על-פי פסיקת בג"צ הפרידו בין תקציב מרכז ההשקעות לבין התקציבים של יהודה

ושומרון, כאשר אמות המידה על-פי פסיקת בג"צ צריכות להיות חוק עידוד השקעות הון

בתעשייה. אני רוצה לדעת, אלו השקעות והיכן. אני רוצה לדעת כי כל מי שמשקיע כסף

בארץ-ישראל הוא בעל זכויות שוות.

שאלתך היא אם ההשקעות מגיעות גם ליהודה ושומרון.

הסיוע בספר התקציב מתחלק לשתי תכניות, האחת על-פי חוק מענקי השקעה והשניה

על-פי צווים מינהליים. הסכום של 180 מליון שקלים יחולקו למענקי השקעה על-פי חוק

ולמענקי הון שאינם על-פי חוק אלא על-פי צווים מינהליים שמוציאים שרי התיירות

והאוצר. מענקי ההשקעה על-פי חוק אינם כוללים את יהודה ושומרון, ומענקי ההון

והמענקים המינהליים כוללים את יהודה ושומרון. ידוע לי על מלון ביהודה ושומרון

אשר קיבל ערבות מדינה. הוא לא עמד בתנאי הערבות, ועתה המדינה מממשת את הערבות

לגביו.

מי בעד אישור הבקשה?

רוב בעד.

הבקשה אושרה.



בקשה 188 היא להקצבת 70 אלף שקל לשיפוץ לשכות תיירות.

מדובר במשרד הראשי של משרד התיירות. המשרד עבר בשנתיים האחרונות שיפוץ כללי,

כאשר קומת המרתף שהיא קומת השירותים של המשרד לא נכללה בו. שיפוץ לשכות תיירות

הוא שם התקנה ממנה נלקח הכסף.

היו"ר ג' גל;

מי בעד?

רוב בעדי.

הבקשה אושרה.

אני מתייחס לבקשה 178, תוספת הנדרשת בגין תיקון מס' 2 לחוק הגליל. כזכור,

תיקון מס' 1 עבר בשנת 1989. בחודש מרץ השנה עבר תיקון מס' 2 שהגדיל את האוכלוסיה

עליה חל החוק כך שהיא כוללת גם את אוכלוסיית הקבוצים. החוק מעניק תמיכה יהודית

לאזור הגליל, למגדלי פטימים ולמגדלי ביצים.

היו"ר ג' גל;

זהו חוק מאד פרובלמטי, והוא יעורר וכוח לא קטן בחודשים הקרובים. הממשלה מציעה

תיקון לחוק שלפיו תהיה הרעה לעומת ההישגים הקיימים עתה לאוכלוסיית הגליל. החוק

כפי שחוקק יוצר מצב שבגליל יש היום פער דרמטי בין מה שמקבלים מגדלי ביצים למה

שמקבלים מגדלי פטמים. מגדלי ביצים מקבלים בסביבות 18 אלף שקל תוספת לעומת מה

שמקבל כל מגדל ביצים בארץ, בעוד שמגדלי הפטמים מקבלים תוספת של 50,000 שקל. אנו

הרי יודעים שהנושא יעורר חגיגה גדולה בכנסת, אך לדעתי יצרנו כאן מפלצת. אף אחד

מאלה שהצביעו בעד חוק הגליל - ואני ביניהם - לא התכוון לתוספת של 50,000 שקל.

אי שפירא;

זהו כסף ייחודי?

היו"ר ג' גל;

כן. כבר אמרתי שזו מפלצת שלא התכוונו ליצור, אך מי שהתכוון לתת פיצוי למי

שיושב באביבים, בדובב ובמנרה כסף ייחודי, אני חושב שצדק.

זהו נושא שלרבים מאתנו תהיה אתו בעיה קשה. אני על-כל-פנים הודעתי לפני שבוע

למשלחת של ישובי הגליל, כי איני פרטנר שלהם בשמירה על המפלצת הזו. נשאלה בכנסת

השאלה, מדוע החוק צריך לחול על מרגליות, אליפלט ורמות-נפתלי, אך לא על מנרה.

אני רוצה לצטט קטע מדברים שאמרתי בכנסת בעת הדיון בקריאה ראשונה על חוק

הגליל. אמרתי אז את הדברים הבאים: אנו רוצים לתת לאנשים החיים בגליל סיוע אשר

מגיע להם, בגלל התנאים הקשים בהם הם חיים. כשם שהבטחון מתחלק על כל מדינת ישראל,

ואנשים מתל-אביב יוצאים לשמירה על הגליל, כך צריך הסיוע הכספי להתחלק על כל מדינת

ישראל. לא ייתכן שיעדיפו את מגדלי הגליל על מגדלים באזורים אחרים. כל המדינה

צריכה לשלם. אילו הוחלט כי כל משק בית בגליל זכאי לסובסידיה של 1500 שקל לחודש,

צריך היה לחלק זאת על כל המדינה.

האם הצבעת אז בעד או נגד? אני הצבעתי נגד.

זה היה סמוך לבחירות. יכול להיות שהזהירו אותי והתקפלתי. בדרך-כלל הייתי

מעדיף לברוח מהצבעה ולא להכנע.

אשר לקבוצים, ישנה בעיה שאנו צריכים להיות ערים לה: הקבוצים קיבלו הסדרים

נדיבים מאד והמדינה מממנת אותם.

לא יותר מהמושבים.

הרבה יותר מהמושבים. לגבי המושבים בתוך הקו הירוק, לא היתה מחיקת חובות. אם

נתנו לקבוצים מחיקת חובות וכסף של המדינה, האם זה נכלל בחשבון או לא?

היו"ר ג' גל;

אם אתה שואל לדעתי, לא שיניתי אותה בכל הקשור לחוק הזה. אני סבור שהוא יצר

מפלצת. כאשר אתה בא היום לכפר יובל, אתה מוצא שהאוכלוסיה נחלקת לשניים - אלה שיש

להם לולים וכתוצאה מכך הכנסה נוספת, ועשרים משפחות שאין להם לול ואין להם את

ההכנסה הנובעת מכך. אלה מתיישבים שיש להם משקי עזר קטנים. אותו מצב קיים גם

במרגליות ובמושבים אחרים. זו הסיבה שהצבעתי בשעתו נגד החוק; ידעתי כי בכך יתווסף

עיוות על עיוות.

יחד עם זאת אני חושב שיהיה זה עוול לומר, שמצבו של מי שיושב במנרה צריך להיות

שונה ממצבו של מי שיושב באביבים. אתה יכול לעשות זאת עם רמת-הכובש, משמר-השרון

וכפר ויתקין, אך לא עם מנרה, יפתח וברעם.

ר' נחמן;

אני בעד עזרה ליישובי הצפון, גם לקבוצים. שני דברים מעוררים אצלי תהייה; רק

השבוע שמענו שהורידו מההתיישבות 20 מליון שקל בתקציב 1993 - ועל-כך היתה צריכה

להיות הצגה של משבר קואליציוני - אך זה עבר בשקט, כי הרי מדובר באוכלוסיה מצורעת

היושבת באיזה שהוא חבל ארץ, לא בגליל. זה לגיטימי ואף אחד אינו פוצה פה ואומר

מילה. דבר שני; אני רואה שלוקחים את הכסף מן הרזרווה הכללית; תמיכות במצרכי יסוד.

יש הרבה אנשים בארץ הזקוקים למצרכי יסוד. קבלתי אתמול מכתב משר התעשיה המבקש

לתת תמחוי לנזקקים לקראת החגים. אני רוצה לדעת לאלו מטרות מופנים הכספים האלה.

אני רוצה להזכיר כי הבקשה המונחת לפנינו הוא כתוצאה מחוק שחוקקה הכנסת. אני

מוחה על-כך שחה"כ נחמן אמר כי איש לא אמר דבר; עבדך הנאמן פנה ערב ההצבעה בממשלה

אל ראש-הממשלה בבקשה לא לבטל את ה-40 מליון, משום שמדובר באחזקה שוטפת של

גנרטורים וכו'. אתרום את תרומתי לכך שהקיצוץ לא יהיה רק ביש"ע, וכל מי שייקבע

יהיה בהמשך למדיניות שהיתה נקוטה עד עכשיו.

כלומר להחזיר את הסכום ל-40 מליון?



היו"ר ג' גל;

או להחזיר את ה-40 מליון, או לקבוע כי מה שיהיה לא יהיה סלקטיבי.

מי בעד אישור הבקשה?

רוב בעד.

1 נגד.

1 נמנע.

הבקשה אושרה.

מדובר בהעברה תקציבית פנימית בתוך סעיף הנמיכה במוצרי יסוד, מן הרזרווה של

הסעיף לתמירה בחיטה המקומית, כהשלמה לתכנית הכוללת. מדובר בהסכם של הממשלה עם

ארגון מגדלי החיטה.

היו"ר ג' גל;

מי בעד?

אין נגד.

הבקשה אושרה.

אני עובר לבקשת העברה מס' 196; מדובר בהסכם שחתם משרד החקלאות עם מועצת מגדלי

הפרחים. ההסכם כולל מספר מרכיבים והמרכזי הוא העברה תקציבית של 10 מליון שקל

לכסוי גרעונות שצברה המועצה. הסיבה לגרעון היא הפיתוח המסיבי של הענף באמצע ובסוף

שנות השבעים, גרעון הנגרר עד היום. הממשלה נושאת בשליש מתקציב המועצה, וכך גם

בשנתיים הקרובות. כנגד זה המועצה תקטין את הגרעונות ביתרת שני השלישים.

משרדי החקלאות והאוצר ראו לעצמם חשיבות להיות מעורבים ולשמור על היציבות

בענף. יש לזכור כי 98% מן הייצור של המועצה מועבר לייצוא. ההיקף הוא 200 מליון

דולר פו"ב. למערכת הזו יש פוטנציאל גדול. במקביל לתכנית הזו, המועצה התחייבה

לנקוט בשלושה צעדים; א. התייעלות בתוכה; ב. העברת חלק מהייצוא לידיים פרטיות; ג.

שבמהלך השנתיים הקרובות ישוחררו המגדלים מן המגדלות המחייבות אותם היום לעבוד

מול בתי האריזה האזוריים. להערכתנו, זה יגביר את היעילות ואת התחרותיות של חענף.

אני מבין שיש תהיות והתלבטויות מה לעשות כדי להכניס רוויזיה במועצות השונות,

לאחר השלטון הליברלי - במרכאות כפולות - של הלכוד בשנים האחרונות. מאחר והנושא

עלה ומאחר ושמעתי תלונות על ייצוא הפרחים והטלת מגבלות על המגדלים בתחום השיווק,

אני מציע שנקיים על-כך דיון.

בדברי ההסבר כתוב כי מדובר בסכום של 10 מליון שקלים שיתחלקו על-פני שלוש

שנים. ההסכם כולל התייעלות המועצה, ואני רוצה לדעת למה הכוונה. אני רוצה לדעת מה

גודל הגרעון שלה וממה הוא נובע.

ישנו יהודי שהפך לאגדה, בגלל מאבקו על הזכות לשווק באופן פרטי. אני חושב

שכדאי היה שנשמע גם את מר ביקל.

אני מנהל את מועצת מגדלי הפרחים מזה שנתיים וחצי. המועצה סיימת מאז 1976 והיא

פועלת על-פי חוק. בענף מאוגדים 3500 יצרנים ועל-פי החוק קיימים עוד 23 גופים

אשר עוסקים בייצוא פרטי, במסגרת רשיון חוקי. בתנאים של שוק חופשי, המועצה מרכזת

כ-98% מכלל ייצוא הפרחים. כל שנה יכול כל מגדל לחתום הסכם עם כל יצואן שהוא רוצה.

החוזים נפתחים כל שנה. החוזים יכולים להיות עם המועצה או עם כל אחד מ-23

הייצואנים הפרטיים. לפני שמונה שנים המועצה ייצאה רק 28% והייצואנים הפרטיים 72%.

כל זה מתקיים היום בתנאים של התחרות חופשית.

במסגרת המועצה יש לנו 2 רשתות שיווק, אחת מהן היא ה"פול" באמצעות "כרמל"

והשניה היא כל יצרן באופן עצמאי. 75% מהי יצרנים מייצאים במסגרת המועצה, כאשר

התוצרת נמכרת על-שמם. באותו יום הם מקבלים את תוצאות המכירה, וכעבור שבועיים הם

מקבלים את הכסף. 25% מייצאים באמצעות ה"פול", וגם זאת על-פי בחירה בהתאם למוצרים.

כל יצרן יכול לומר כי עבור מוצר מסוים הוא רוצה לבחור במסלול הזה, ועבור מוצר אחר

במסלול אחר.

בזמנו של שר החקלאות רפאל איתן סוכם על פתיחה נוספת של השוק, והועברה תקנה

שהיתה מונחת במשך 13 שנים על שולחן ועדת הכלכלה של הכנסת. התקנה החדשה מאפשרת לכל

מגדל פרחים לבוא למועצה ולבקש היתר ייצוא פרטי למדינות שהמועצה אינה מייצאת

אליהן ולסוגי מוצרים שהמועצה אינה עוסקת בהם. כלומר הרחבנו את מסגרת התחרות

החופשית. בנוסף לכך כפה עלינו האוצר פתיחת גבולות בין בתי האריזה. היום יכול כל

מגדל פרחים לבחור לאיזה בית אריזה ישתייך.

הענף מנוהל באופן ליברלי מאד, על דעת כל המפלגות בכנסת.

בכל זאת יש תלונות של מגדלי הגיבסניות.

אני מוכן להתחייב בפניך לבדוק כל תלונה לגופו של ענין. אין מכסות בענף

הפרחים ולא ייתכן שלא נותנים למישהו לגדל ג'בסניות.

זה כולל את ביקל.

בוודאי.

הגרעון במועצה התפתח עוד בתקופת השר שרון אשר ביצע פיתוח אדיר של בתי אריזה.

נכון שהוא יצר תשתית רצינית עבור הענף, כולל ביהודה ובשומרון, אך חלק מכך היה

מיותר ואת החלק המיותר הזה קנתה המדינה ממועצת הפרחים. לכסוי גרעון של 37 מליון

שקל, המדינה תורמת 9.5 מליון ו-28 מליון לקחו היצרנים על עצמם. זהו ההסדר אליו

הגענו עם הממשלה, לאחר שהתביעה שלנו היתה שהממשלה תכסה את מלוא הגרעון. ההסכם

נחתם עוד לפני הבחירות, על דעת משרדי החקלאות והאוצר. הנקודה העיקרית היא שהענף

מנוהל היטב. המועצה פיטרה בשנתיים האחרונות כ-35% מכה האדם (20 עובדים). מצבת

הרכב ירדה ב-50%.



היו"ר ג' גל;

מי בעד אישור הבקשה?

הבקשה אושרה ללא התנגדות.

אני מביא לכאן את בקשה מס' 170. הסכום המופיע כאן מבוסס על פתיחת 160 קורסים

שהיו אמורים להיפתח עוד ב-1 בספטמבר. מדובר בהכשרה מקצועית ל-2800 מובטלים.

הכוונה היא לפזר את הקורסים על-פני הארץ: מעלות, אריאל, אשקלון. בגלל בעיות

טכניות האישור התעכב, ומתחילת החודש ממתינים 2800 איש לפתיחת הקורסים, משום

שאיננו יכולים לפעול אף יום אחד ללא אישור הוועדה.

מדובר בהכשרה מקצועית שהיא חלק מהצורך שלנו ליצור תעסוקה. איזה הגיון יש

בהטלת מס על העמותות העוסקות בהכשרה מקצועית? כאשר רצינו לעודד תעסוקה, ביטלנו

את המס על מעסיקים, מדוע לא מבטלים את המס על המלכ"רים העוסקים אך ורק בהכשרה

מקצועית?

אני מתייחס להכשרה מקצועית בעיירות פיתוח ובאזורים מרוחקים. אחת העמותות

שעוסקות בכך שם אמרה לי כי אינה יכולה לעמוד בהוצאות. מדובר בגופים כמו המיכללה

למינהל, עמל ואורט, חלקם בנויים כעמותות. הם מקבלים סבסוד מסוים, אך הם צריכים

לשלם מס ככל מעביד אחר, וזאת למרות שאנו מעונינים לקדם את ההכשרה המקצועית. המס

הזה נראה לי מיותר. קראתי באחד הניירות כי גם לאוצר יש כוונה לבטל את המס הזה.

אחד הגופים העוסקים בהכשרה מקצועית פנה אלי. הם אמרו לי כי הם מעסיקים 600 איש

במישרות מלאות ובחלקי מישרות בכל רחבי הארץ, אך ייאלצו לסגור את העסק, בגלל מס

המעסיקים ובגלל הגרעון שצברו. אמרתי להם: אתם עסק כמו כל עסק אחר, ואם אינכם

יכולים להתקיים, אתם יכולים לסגור. הם אמרו לי שהם עוסקים בנושא בעל רגישות

לאומית, ולכן צריך להשוותם לגופים אחרים כמו עמל, אשר מקבל תמיכה מההסתדרות.

האם יש צדק בטענותיהם, והאם ישנו פורום אליו הם יכולים לפנות, על מנת לברר את

טענותיהם. את זאת אני אומר מבלי להביע רצון לתת למישהו אפשרות לקבל העדפה בלתי

מוצדקת.

המחיר שאנו משלמים הוא מחיר אחיד לשעה בכל רחבי הארץ, בלי קשר עם הגורם

המבצע.

אני מציע לאשר את הבקשה. אני מציע שנזמין לכאן את נציב מס הכנסה, כדי שיסביר

כיצד ייתכן שעל הכשרה מקצועית מטילים מס. את הנושא השני שהעלה חה"כ איתן, אני

מציע שדני הרטום יבדוק ויביא לנו תשובה לגביו.

אני מעריך ומוקיר את העבודה החשובה שעושה משרד העבודה בנושא ההכשרה המקצועית.

גם אנו מרגישים בכך. אחד הפתרונות לבעיות התעסוקה בפריפריה המרוחקת הוא הכשרה

מקצועית. הקמת רשות להכשרה מקצועית בכמה מקומות היא נסיון לפתור את בעיות

התעסוקה. הכשרה מקצועית צריכה להיעשות במקביל לתכניות התעשיה בעתיד. אני מבקש

שיצויין כי הכסף הזה צריך לעבור בעיקר לפריפריה המרוחקת. אני רואה בכך סכום

מיזערי שנצטרך להגדיל בעתיד.

אנו מדברים על הדירות הריקות בבאר-שבע. אנו צריכים לדאוג לכך שההכשרה

המקצועית ופתרונות התעסוקה יהיו דווקא בפריפריה.

היו"ר ג' גל;

מי בעד אישור הבקשה?

הבקשה אושרה ללא התנגדות.

באישור הזה יש הרבה פרוייקטים בפריפריה: במעלות, באשקלון.

א' קרשנר;

בקשה 169 היא על-פי בקשת הוועדה. מדובר בסכום שיספיק לחודשיים.

אני רוצה להתייחס לכך.

אין מי שיוכל להשיב. מדובר בתוספת לחודשיים.

אנו מאשרים.

סעיף 175 מדבר על פיצויים לרוכשי דירות ברמות-שרת בירושלים.

מדובר בפסק-דין בענין מפעל חסכון. המדינה ניהלה בנושא זה מאבק ממושך, אך

ב-10.6 ניתן פסק-דין לפיו המדינה צריכה לפצות את רוכשי הדירות במסגרת תכנית

חסכון. את הכסף הזה צריכה המדינה לדבר. עד היום הגענו לסכום של 8-10 מליון.

מיהם מקבלי הפיצויים?

רוכשי הדירות.

אני רוצה לקבל הסברים ממנכ"ל משרד השיכון.



זה לא מקובל.

הכל קשור למדיניות: לוקחים 11 אלף התחלות בניה בשלב של יסודות, מפרים חוזים

עם קבלנים - לא רק ביהודה ושומרון - ועכשיו צריך לשלם פיצויים. אין זה משנה אם

מדובר בירושלים או במקום אחר. מחר צריך יהיה לשלם פיצויים לחברות אחרות שנחתמו

איתן חוזים. אם מדובר בפרוגרמה שטרם התחילו לבצע, יכול להיות לי על-כך וכוח אך

אני יכול גם להבין ביטול התכנית. אם מדובר על חוזים חתומים, אני חושב שלא יהיה זה

נכוו, הוגן או בהתאם לכללי מינהל תקין - לקחת כספים מן התקציב כדי לתקצב פיצויים.

לא הפרו הסכם עם אף אחד. בכל חוזה שהממשלה חותמת, יש סעיף אשר מאפשר לה

להפסיק את החוזה באמצע, וזה בדיוק מה שהממשלה עשתה.

באשר למענקי זרוז לקבלנים, ההערכה היתה גבוהה מן הביצוע האמיתי. זה לא קשור

להפסקת הבניה. זהו מקור תקציבי שנוצר בגלל הערכת יתר לגבי קצב הבניה. פסק-הדין

קובע כי על הממשלה לשלם לתובעים, וזהו המקור התקציבי לכך.

אני רוצה לדעת מאיזה תקציב הכסף יילקח,

ממענקי זרוז.

יש פסק-דין שחייבים לכבדו. אם בית-המשפט פסק שמגיע לאנשים פצויים, נגרום להם

עוול אם נעכב את הכסף.

בתקציב משרד השיכון למענקי בינוי ושיכון מדובר על 3.150 מליארד שקל. אני אומר

כי בתקציב משרד השיכון יכול להימצא סעיף אחר. אני טוען שלא נכון להפסיק בניה

ולהעביר כספים מסעיף לסעיף. אי אפשר להפר חוזים חתומים עם קבלנים.

אנו לוקחים את הכסף מסעיף תקציבי שההערכה לגביו בתחילת השנה היתה הרבה יותר

גבוהה, והתברר שהביצוע הרבה יותר נמוך.

אני לא רוצה לאשר את זה. אני רוצה להראות לכם מה עושה משרד השכון לקבלנים:

הרפרנד הזה אינו חותם על חוזים לקבלנים, והקבלנים פושטים-רגל. זוהי שערוריה

ובושה, שאגף התקציבים ומשרד השכון אינם חותמים על חוזים עם הקבלנים. אני אתן יד

לדבר כזה? אני יכול להראות לכם חוזים אחד אחר השני. הם מגישים אנפורמציה לא נכונה

לחברי ועדת הכספים.

מי הגיש לוועדת הכספים אנפורמציה לא נכונה?



ר' נחמן;

אני לא רוצה להתווכח אתך. יש בידי חוזים חתומים מה-25.6, מאותו יום שניתן

פסק-הדין שהובא לכאן, ואין משרד השכון מכבד אותם.

א' קורן;

אתה מדבר על משהו אחר לגמרי.

ר' נחמן;

אני מדבר על הכל. הכל עיסקת חבילה, אתם לא תפרטו את זה כמו פסטרמי בוועדה.

הם מעכבים חוזים חתומים על מליונים. לא אתן ידי לשום סעיף של משרד השכון.

א' שפירא;

אתה יכול להצביע נגד, אבל אתה לא יכול לנהל כאן טרור.

ר' נחמן;

אני לא מנהל טרור, אני מגן על קבלנים.

אתה יכול להצביע נגד, אך אינך יכול לכפות את דעתך.

מי בעד אישור הבקשה?

1 בעד.

2 נגד.

הבקשה לא אושרה.

אני מודיע שאבקש רוויזיה בהחלטה.

הבקשה הבאה היא לחצי מליון שקל עבור פינוי דירות בקרית-אתא. מדובר בשנוי

תקציבי בתוך אותו סעיף, על מנת לתת פיצוי לתושבים המתגוררים היום באזור מסוכן בו

נמצאים מיכלי גז.

מי בעד אישור הבקשה?

2 בעד.

1 נגד.

הבקשה אושרה.

בקשות 179-183 נוגעות למינהל האזרחי.

הבקשות אושרו ללא התנגדות.



בקשה 184 היא לסכום של 520 בתקציב משרד השכון.

מ' איתן;

אני מבקש דחייה.

היו"ר ג' גל;

אנו דוחים את הדיון בבקשה.

סעיף 189 עוסק בהכנסה של משרד ההסברה. אין כאן מי שיסביר.

אם אין כאן מי שיסביר, נדחה את הדיון.

אנו עוברים לסעיפים 190-191 - קרן לעסקים קטנים.

יש כאן שתי בקשות אשר קשורות אחת בשניה, להעברת 22.5 מליון שקל לקרן לעסקים

קטנים בבנק לפיתוח התעשיה. זהו פקדון נוסף לצורך המשך הפעלת הקרן.

האם זוהי ערבות?

זו אינה ערבות אלא פקדון. זהו מנוף ל-80 מליון שקל.

במנה הראשונה היתה הממשלה ערבה על 50%. כאשר רצו את המנה השניה, החשב הכללי

רצה שהיא תהיה 25%. כיצד הסתיים הענין?

המנה הראשונה החלה ביחס של של אחד לשלוש. במהלך השנה היחס השתנה ועכשיו מדובר

על חזרה לתנאים המקוריים.

נאמר לנו כי מרבית הכסף אושר, האם תוכל למסור לנו פרטים על הביצוע?

י' שאשא;

הביצוע נמוך מהאישורים.

אם-כך, מדוע הם צריכים עוד כסף?

הם אישרו את כל 20 המליון, אך עדיין לא לקחו את הכל.

70% כבר בוצע.

מי בעד אישור הבקשה?

הבקשה אושרה ללא התנגדות.

אני מציג את בקשה 198: במסגרת הסדר בין משרד הפנים למשרד האוצר, סוכם על

העברה של 150 מליון שקלים. הפניה של היום מתייחסת לחלק מסכום זה, בהיקף של 121

מליון, כאשר 115 מליון מיועדים לנושאי חנוך ורווחה ברשויות המקומיות, סכום שיועבר

באמצעות משרד הפנים לכל הרשויות המקומיות המקבלות את המענק, והיתרה לסיום ההסדר

הכספי עם עיריית באר-שבע לשנת 1992 והעברות כספים לבני-ברק. כ-4 מליון לבאר-שבע

ו-2 מליון לבני-ברק.

מי בעד אישור הבקשה?

אושר ללא התנגדות.

בקשה 199 היא חלק מבקשה 200. מדובר בהעברה של 70 מליון שקל כמענק לרשויות

הערביות למטרות פיתוח, ו-50 מליון כאשראי תקציבי נוסף למטרות ביוב ברשויות

הערביות בלבד. בתוך ה-70 מליון כלולה משיכה מן הרזרווה הכללית בשעור של 30.7

מליון כמענקים והרשאה להתחייב.

ר' נחמן;

אני מציע ליו"ר לדחות את הסעיף. אנו לא יודעים במה מדובר.

היו"ר ג' גל;

זה נושא רגיש. יוצא שהרשויות היהודיות קיבלו והערביות לא.

מי בעד אישור הבקשה?

הבקשה אושרה ללא התנגדות.

י' כהן;

בקשות 199 ו-200 מחוברות. בכך אישרתם את שתי הבקשות.

אם אין כאן מי שיכול להסביר את הסעיף הנוגע למע"צ, נידחה את הדיון.

(הישיבה הופסקה ל-15 דקות)

אנו חוזרים לדיון. מונחת לפנינו בקשה מס' 207.

מדובר ברכישת מבנה בבאר-שבע לצורך דיור ממשלתי, בעיקר כדי להקל על מצוקת דיור

קשה מאד של משרד הפנים ומשרד הקליטה. התנאים שם הם תת-אנושיים ממש. הבנין הזה

יוכל לאפשר לנו להגיע לפתרון. בעתיד נרצה לרכז את כל המשרדים במספר מבנים. את

המבנים הקיימים שבבעלותנו נמכור לגורמים פרטיים.

מ' איתן;

כמה משרדים יש לכם היום בבאר-שבע?

32. זוהי בירת מחוז הנגב. אנו רוצים להקים בבאר-שבע קרית ממשלה תוך חמש שנים.

הבנין בו מדובר עתה נמצא סמוך למקום בו אנו חושבים להקים את קרית הממשלה. רכוז

משרדי הממשלה יביא לשיפור השרות לאזרח.

מי בעד אישור הבקשה?

הבקשה אושרה ללא התנגדות.

(הישיבה ננעלה בשעה 15.50)