הכנסת השלוש-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 16

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, י' באלול התשנ"ב (8 בספטמבר 1992). שעה 00;10

הברי הוועדה; ג . גל -היו "ר

מי איתן

חי קופמן י' ביבי

א"ח שאקי א' הירשזון

ג' שגיא א' יחזקאל

אי שפירא ר' נחמן

סי שלום

מוזמנים; לסעיף א;

מי גביש - נציב מס חכנסה

ז' פלדמן - סגן נציב מס חכנסח

די לוי - נציבות מס הכנסה

טי דולן - סגנית חי וח"מ, מי נחל חכנסות המדינח

ת' פנחסוביץ - משרד המשפטים

אי מינטקביץ - רשות ניירות ערך

שי וייס - " " "

ח' שטסל - י ו "ר הבורסה לני"ע בת"א בע"מ

די טולקובסקי - קרן הון סיכון

ע' ערן

י' נאמן - יועץ משפטי ומזכיר חחברח לישראל בע"מ

מי שמואל - לשכת יועצי חמס

די נתנזון - " " "

צ' אוסטשינסקי- ס' נשיא לחייב, לשכת חעצמאים

י י שטראוס - לשכת רואי חשבון

די כחנא - " " יי

אי פונדק

גי לחבי " " יי

א' משח - " " יי

ב י מקלר - רו"ח

פי רובין- לשכת עורכי חדין

י י רבינוביץ - "כלל"

ד' חלפרן - "

די פרידמן - "

ח' ישראל - התאחדות התעשיינים

י י אשל - יי "

חי גוטמן - " "

שי אברמוביץ - " "

אי אורני - " "

ד' לוי - אי .די.בי., חברח לאחזקות

לסעיף ב;

טי דולן

יועץ משפטי; א' דמביץ

ס י אלחננ י

מי טבעון

סדר-היום; א. חוק לתיקון פקודת מס חכנסח (מס' 86) - מיזוג חברות.

ב. תקנות מס חכנסח (פטור מחגשת דו"ח) (תיקון), חתשנ"ב-1992.



א. חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מסי 86) - מיזוג חברות

היו"ר ג' גל;

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. נדון היום בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה - מיזוג

חברות. במשק המתקדם מיזוגים ופירוקים הם חלק מתהליך ההתפתחות. לפנינו הצעת החוק

שמטרתה לסייע לרוצים להתמזג. זה דיון ראשון במסגרת זו, ואולי אחרון; לאחר שנשמע

את כל הדעות ואת כל ההשגות נמנה ועדת משנה שתטפל ברקיקה הזאת, כי היא מחייבת

התעמקות והרבה מאוד עבודה אם אנחנו רוצים שהחוק יסייע למיזוגים.

מי גביש;

במאי 1988 חוגש דו "ח של ועדה בנושא המיזוגים. הוועדה הורכבה ממיטב אנשי

המקצוע במדינת ישראל, גם מתוך המנגנון וגם מחוץ למנגנון. היא כללה את פרופסור

יצחק הדרי, מאוניברסיטת תל אביב, מרצה למשפטים בנושא מיסוי, שהוא איש מסים ידוע

ומכובד, ושני רואי חשבון חיצוניים, שאני חושב שהם הטובים ביותר בשוק בנושא הזה -

אביגדור אבני, אחד משני יושבי ראש ועדת המסים של לשכת רואי חשבון, ומר פרידמן,

רואה חשבון בחברת "כלל". שניהם מתמחים בתחום הזה. גם התרומה שלהם לוועדה היתה

רבה. מתוך אגף מס הכנסה כללה הוועדה את זאב פלדמן, דייר אבי אלתר, שהיה אז היועץ

המשפטי של מס הכנסה, אדוארד נאווי, רפאל רונן וישי דגני, וגם הם האנשים הטובים

ביותר שאנחנו יכולים להעמיד לנושא כזה.

מיום שהוגש הדו"ח ב-1988 עברו למעלה משלוש שנים עד שהמנגנון הביא אותו לקריאה

ראשונה. הסיבה לזמן הממושך היא שהמעבר מעקרונות לנוסח חוקי בנושאים כאלה הוא מעבר

קשה. בדרך כלל, זו לא עבודתם היחידה של האנשים שהיו צריכים לנסח את החוק. והיו

עוד כל מיני מכשולים שלא אמנה פה. גם בכנסת עצמה עבר החוק בקריאה ראשונה בנובמבר

1991, והנושא מגיע לדיון שלושת רבעי שנה מאז הקריאה הראשונה - היו בחירות, והיו

הרבה מכשלות בדרך לדקיקת החוק.

לאחר הגשת תזכיר הצעת החוק נערכו במשק הרבה מאוד ימי עיון, סמינריונים

והרצאות בנושא הזה. בחלקם הגדול השתתפנו, וחלק גדול מן ההערות הספקנו לשלב

בתזכיר ולערוך בו הרבה מאד שינויים עד שהוא הוגש לוועדת השרים לענייני רקיקה.

על מלאכת החקיקה, הניסוח והשינוי היה אחראי מאיר קפוטא, שהוא היועץ המשפטי של

מי נהל הכנסות המדינה. הוא האיש שניסח את הנוסח הפורמלי. של החוק.

למה בכלל אנחנו מציעים שיהיה חוק, ומה עיקריו? כדאי לשתי חברות להתמזג אם כל

אחת מהן שווה מאה שקל ולאחר המיזוג יעלה השווי המשותף על מאתיים שקל. אם צריך

לשלם מס על עצם המיזוג, ברור שכדאיות המיזוג פוחתת. אם ניקח מקרה גבולי, בדוגמא

היפותטית - שתי חברות ששווי כל אחת מהן מאה שקל, ובמיזוג החברה המשותפת תהיה שווה

230 שקל, לכאורה זה כדאי, אבל אם המס על המיזוג הוא 50 שקל, יוצא שהשווי המשותף

הוא פחות מסכום השוויים הנפרדים. אז אמורה מערכת המס לומר; אני לא רוצה לעודד

מיזוגים, זה לא התפקיד שלי; אני גם לא רוצה להפריע למיזוג. אם תנאי השוק קובעים

שיש מקום למיזוג, לא המס צריך למנוע את זה. מצד שני, אי אפשר להסכים שמיזוג יהיה

הסוואה, באופן מתוכנן או לא מתוכן - לא תמיד אדם אומר לעצמו מראש שהוא רוצה לעשות

הסוואה - לאי תשלום מס במקרים שצריך לשלם מס. מה הפירוש? אם יש חברה גדולה שרוצה

לקנות חברה קטנה או את הציוד שלה, היום בעל המניות של החברה הקטנה ימכור את

המניות שלו לחברה הגדולה הוא ישלם מס רווה הון; או אם החברה הקטנה תמכור את הציוד

שלה לחברה חגדולה, היא תשלם מס רווח הון. אבל אם במקום זה הם יעשו מיזוג הם יקבלו

פטור מהמס. זה בוודאי לא המצב שאנחנו רוצים לעודד אותו. זאת אומרת, צריך לשמור

שהחוק לא יתן לגיטימציה למיזוג, שבעצם אינו מיזוג אלא סוג של קנייה.

הדו"ח שהוגש ב-1988 נערך לאחר שנה ורבע של דיונים. הוועדה למדה את השיטות

שקיימות בהרבה מאוד ארצות בעולם. אנחנו יודעים שיש הרבה מאוד צורות מיזוג בעולם.

מצד אחד רצינו לאפשר מיזוגים, ומצד שני להימנע מהפסדי מס שלא ניתן לצפות אותם

מראש. המדיניות שלנו היא אף פעם לא לחוקק רטרואקטיבית, וחוק כזה מלא פרצות עלול

לגרום נזקים לכלכלת המדינה בסדר גודל לאומי אם ייווצר מצב שבו בעצם כל הקניות



והמכירות תהיינה פטורות ממס. בחרנו לנו מודל שהוא בוודאי לא חכי ליברלי בעולם -

הוא גם לא הכי פהות ליברלי בעולם - ועטפנו אותו במספר מגבלות שמטרתן להבטיה

שמטרות המיזוג תושגנה באמת, ושמדובר במיזוג ולא ברכישה. הוועדה גם כתבה בדו"ה

שלה שברור לנו שאנהנו הולכים בדרך שמרנית. נציע שהרווק יופעל לכשלוש שנים. בתקופה

הזאת יילמדו הלקחים - אם החוק משיג את מטרתו או לא. אם נראה שיש יותר מדי

מעצורים, לא צריך יהיה להכות לתום שלוש השנים, אלא לשנות במהלכן. ראוי לציין גם

שבחלק ניכר מארצות העולם, שהיו ליברליות מאוד בנושאי מס, כולל מיזוגים, יש היום

נטייה לחזור אחורה. זאת אומרת, המחוקק בחלק גדול מאוד מארצות המערב מקשה על

מיזוגים גם במישור המס, גם במישור רשות ניירות ערך - ארצות הברית היא דוגמא לזה -

כיוון שהחוקים המתירניים הביאו למיזוגים שהיו בעצם רכישות והשתלטויות לרעת המשק

ולרעת החברות. לכן יש היום נטייה בכל ארצות המערב לבחון מחדש וגם לשנות.

הצעת החוק שהבאנו לא נותנת פתרונות לכל הבעיות, לא בגלל שלא רצינו, אלא מפני

שלא הספקנו, מפני שהאנשים שמציעים את הצעות החוק הם האנשים שמנסחים אותן. פנינו

בזמנו לגופים שיושבים פה שיציעו הצעות הצעה, ואנחנו נשלב ונתקן. בהצעת החוק הזאת

לא נתנו פתרון לחברות בורסאיות; זה ידוע לנו, פשוט לא עמד לנו הכוח לעשות את זה

במצב הקיים. נושא נוסף שקשור לחוק - הוא לא צריך לעכב את החוק - הוא העברות נכסים

ופיצולים. אם מדברים על מיזוגי חברות יש עניין גם לעשות פיצולי חברות, גם בעניין

זה לא הספקנו. כיוון שפניות שלנו לא נענו, הקמתי לפני כחודש ועדה לנושא הפיצולים

והעברות נכסים. המטרה היתה שאם הוועדה הזאת תגמור לפי כתב המינוי שלה - בסוף

נובמבר היא צריכה להגיש דו"ח - נוכל לשלב אותו בהצעת החוק. גם את הוועדה הזאת לא

הקמנו רק כשאנשי המנגנון, הוועדה בראשות פרופסור סוארי, עם אנשים מבחוץ ומבפנים.

למיטב הכרתנו אלה אנשים ברמה גבוהה ביותר במשק. חם ינסו להציע לנו את ההצעה.

פעלנו בדרך של קבלנות משנה, כי אנחנו לא מוצאים את הזמן לעסוק בזה.

המצב הקיים. גם היום בפקודת מס הכנסה או בחוקים נלווים לה יש אפשרות מסוימת

לארגון מחדש של חברות, בעיקר בשני מישורים - 1. מיזוגים על פי חוק עידוד התעשייה;

2. סעיף 95 לפקודת מס הכנסה, שזו לא היתה מטרתו, אבל הוא משמש שסתום לאפשרויות

מיזוג אד הוק.

חוק עידוד התעשייה בפרק ז' מדבר על מיזוג במובן של MERGER, שבו כל הנכסים

וההתחייבויות של חברה אחת מועברים לחברה אחרת; בעלי המניות בחברה המעבירה מקבלים

מניות בחברה שעוברים אליה, והחברה המעבירה נעלמת. עקרונית זה המיזוג שאנחנו

מציעים. החוק נותן תשובה גם למיזוג במובן של CONSOLIDATION , שבו שתי חברות קיימות

מועברות להברה שלישית. החוק נותן פתרון לקבוצה קטנה- ומוגבלת של מיזוגים. יש לנו

שלוש עד חמש בקשות למיזוג בשנה. היום יש תנאים מוקדמים מגבילים מאוד בחוק. החוק

מאפשר מיזוג רק לחברה תעשייתית תושבת ישראל, שלפחות 90% מההכנסות שלה הם ממפעל

תעשייתי בבעלותה. מפעל תעשייתי הוא דבר שעיקר פעילותו בשנת המס היא ייצורית. אף

אחד לא יודע מה זה מפעל תעשייתי ומה זו פעילות ייצורית; יש בעניין זה עשרות פסקי

דין, רובם סותרים זה את זה. גם אם מישהו מאיתנו יכול היה לינת את התשובה לשאלה מה

זה ייצורי ומה זה תעשייתי, ספק אם ההבחנה הזאת היתה רצויה.

חי קופמן;

כל מה שמביא הכנסה הוא ייצור.

נכון.

אנחנו לא חושבים שצריך לאפשר דווקא לחברות כאלה או אחרות. בטכנולוגיה

המודרנית ובכל התעשיות הנלוות ההבחנה בין ייצור ללא ייצור היא באמת קשה - אם אדם

יושב מול מסוף וקובע בו מעגלים מודפסים - זה ייצור; אבל אם הוא מוציא במסוף

עיבוד תמלילים - לא; שניהם עושים אורגה עבודה - מקישים על מקשים.



תנאי נוסף בחוק, שהחברה המעבירה והחברה הקולטת הן בעלות מפעלים תעשייתיים בני

קו ייצור אחד. הכוונה היא לאותו ענף כלכלי. במדינת ישראל יש סיווג בן ארבע ספרות

לענפים כלכליים, ולפי סיווג בריסל יש חמש ספרות. השאלה היא אם זה לפי הספרה

הראשונה או השנייה או החמישית. כל הסיפור הזה בעייתי. יש פה עוד תנאים, של קבוצת

מפעלים ש-75% מפדיון כל אחד מהם משמש כחומר גלם למוצרי מפעל אחר, ודברים נוספים.

גם הפרוצדורה לביצוע המיזוג לא קלה. לא יכולות שתי חברות לבצע מיזוג, לקבל

חוות דעת ממומחי המס שלהן, מעורכי הדין שלהן, על התוצאה, להתמזג, ולנסות לקבל

אישור מוקדם. האישור המוקדם פה הוא לא פרה-רולינג אלא אישור שקובע; זה לא אישור

דקלרטיבי, אלא קונסטיטוטיבי - בלי האישור אי אפשר לעשות מיזוג.

אישור של פקיד?

מי גביש;

אישור של אנשי ציבור. במצב רגיל היית אומר ששתי חברות יכולות להתמזג ובסוף

השנה יגישו דו"ח; אם פקיד השומה לא מוצא הן בעיניו - יעשה שומה. היום הן לא

יכולות. הן צריכות לקבל אישור מראש, שבלעדיו המיזוג אינו מיזוג לצורכי מס. יש

ועדת מיזוגים ששר האוצר ממנה אותה, ועדה של שלושה שהיושב ראש שלה הוא לא עובד

מדינה. היום יושב ראש הוועדה הוא פרופסור הדרי. הוועדה הזאת צריכה לאשר את

המיזוג. הקריטריון המרכזי בהחלטה הוא שהמיזוג הוא לטובת משק המדינה.

חי קופמן;

בתקופה שאנחנו רוצים תעסוקה כל כך גדולה לא טוב למזג, זה לא טוב למשק המדינה;

מה יהיו הקריטריונים?

הוועדה בוחנת אם עומדים בתנאים שהחוק קבע.

חוק עידוד התעשייה לא קבע מה צריך להתקיים לאחר המיזוג אבל לוועדה יש סמכות

להתנות את האישור בביצוע תנאים מוקדמים, ולקבוע- תנאים לגבי הביצוע ולפעולות

שנעשות אהרי המיזוג. היום לפי הוק עידוד התעשייה על ההכנסה שנובעת מהמיזוג עצמו

לא מוטל מס. שנית, החברה שעוברים אליה נכנסת לנעלי המעבירה - זאת אומרת, אם אני

מחזיק מניות והעברתי אותן לחברה, כל הנכסים והמניות מקבלים את הגיל והשווי של

הנכסים והמניות המקוריים. המשמעות היא בעצם שהיום אני לא משלם מס בהעברה הזאת,

אבל אם אי פעם אממש את הנכסים האלה, יראו אותם כאילו הם היו אצלי לא מיום המיזוג,

אלא מהיום המקורי, והמחיר המקורי שלהם לא יהיה המחיר כפי שנקבע בזמן המיזוג, אלא

המחיר שבו נרכשו מלכתחילה. זה נכון לגבי הנכסים, המלאי, המניות שניתנו במיזוג.

החוק גם קובע שאם יש הפסדים באחת החברות, שמותרים בקיזוז לפי סעיף 28 לפקודה,

במיזוג ניתן יהיה לקזז הפסדים של הברה אחת כנגד רווחים של חברה שנייה, אבל לא

בפעם אחת או איך שרוצים, אלא בכל שנה אפשר לקזז 20% מהם, או עד 50% מרווחי החברה

הקולטת, לפי הנמוך. אם לאחת החברות, או לשתיהן, היו הטבות אחרות, כמו מכוח החוק

לעידוד השקעות הון, או דברים אחרים, הן יוענקו לחברה הקולטת, אבל אז צריך לעשות

תיאומים, כי יכול להיות שעכשיו זה ניתן לחלק מהחברה, אותו חלק שקודם היווה את

החברה השנייה. החוק גם נותן פטור ממס שבח, אם צריך להעביר נדליין בין החברות; גם

פטור ממס רכישה, אגרות רישום והון - בהקצאת מניות יש אגרות רישום והון; ומס

בולים.

אם המיזוג מתבצע שלא בהתאם לתנאי האישור, פקיד השומה רשאי שלא להתיר את

ההטבות לעניין מס הכנסה - לראות את הפעולה כמכירה, ולא כמיזוג, מכירה של ציוד

ומלאי וקרקעות ומניות - וועדת המיזוג רשאית לחייב באגרות שקודם ההברות היו פטורות

מהן במיזוג. על ההחלטה של פקיד שומה או ההחלטה של הוועדה ניתן לערער בבית המשפט.



בחוק הקיים יש כמה חולשות. הוא מגביל את הפעילות הזאת לחלק מהמשק, שההגדרה

שלו לחלוטין לא בהורה, וכפי שאמרתי, גם אילו היתה ברורה אין לה צידוק מיוחד. יש

פה חובת אישור; זאת אומרת, חברה, גם אם היא בטוחה בעצמה שהיא עומדת במסגרת החוק

לא יכולה להתמזג. היא צריכה לחכות לאישור. האישור הזה גם לא ניתן תוך יום. זו

ועדה עם אנשי ציבור, וצריך לזמן אותם והם לפעמים בחוץ לארץ, ואילו את המיזוג אולי

צריך לעשות מהר.

החוק לא נותן תשובות לכמה נושאים שקיימים היום - למשל, סכומים לפי חוק

התיאומים; לחוק אין התייהסות לשאלה איך מעבירים אותם, איך מתאמים אורנם, מה עושים

איתם. עצם הדבר שנזקקים למה שנקרא "טובת משק המדינה" שנוי במחלוקת. יש עכשיו

בממשלה דיון על התקציב, וכל שר חושב בכנות שטובת משק המדינה שונה ממה שחושב מישהו

אחר.

הסדר סטאטוטורי נוסף שקיים היום הוא סעיף 95 לפקודת מס הכנסה. במקורו אמר

הסעיף שאם לאדם יש טרקטור והוא רוצה לעשות חברה של טרקטור הוא יכול להעביר את

הטרקטור לחברה שלו ולא לשלם מס בהעברה, אלא רק במימוש. כיוון שלא היה פתח מילוט

למיזוגים, התחיל הסעיף הזה לשמש לאט לאט להרבה מאוד עסקות שלא היו בכוונת מחוקקי

הסעיף, אלא לעסקות שהן חצאי מיזוגים ופיצולים וכיוצא באלה. יש הרבה אי בהירויות

לגבי הסעיף ויש גם פרשנויות שונות. לנציבות מס הכנסה יש פרשנות שלה; יש אחרים עם

פרשנויות שלהם. היום הסעיף מאפשר גם הימנעות ממס בסכומים גבוהים מאוד, וזהו ניצול

שהמחוקק לא התכוון אליו. בחלק מהעסקות הגדולות שנכתב עליהן בחודשיים-שלושה

האחרונים בעיתונים היה שימוש בסעיף הזה לצורך הימנעות מתשלום מס; עסקות שבהן

תושבי חוץ או אחרים קנו חברות או נכסים בארץ, העבירו את המניות לפי סעיף 95

לחברות אחרות בחו"ל, ששם יש פטורים מרווחי הון ודברים אחרים. הסעיף הזה מאפשר

היום בגדול, ובסכומים גדולים, להימנע מתשלום מס. גם הסעיף הזה טעון תיקון, וגם

לגביו אנחנו מציעים שינויים לא מעטים.

אנחנו מודעים לכך שקבענו בחוק הרבה מאוד תנאים מגבילים. קבענו אותם מפני

שאנחנו פוחדים שמיזוגים עלולים להסוות עסקות רכישה, שתוצאתן למשק תהיה אבדן של

מסים במאות מיליוני שקלים. אין שום תנאי או הגבלה שהמצאנו בעצמנו. כפי שאמרתי,

למדנו מארצות אחרות. יחד עם זאת, אנחנו פתוחים לשמוע הצעות להקלה או ביטול של חלק

מהתנאים המגבילים. בעניין הזה אנחנו פחדנים; אנחנו שמרנים - זו חובתנו. צריך

לזכור שבוועדה ישבו לא רק אנשי מס הכנסה; ישבו בה נציגי ציבור מהשורה הראשונה.

אבל אנחנו פתוחים לשמוע, אם יש דברים שאפשר לבטל אותם, אפילו תוך כדי נטילת סיכון

מסוים, אבל ודאי בלי לפרוץ את כל הגדרות, נהיה מוכנים לשמוע.

חי קופמן;

יש לכם הערכה לגבי משמעות ההכנסות במסים אם החוק יתקבל?

ההערכה שלנו היא שאם החוק יתקבל פחות או יותר במתכנות שלו, לא בפריצה אדירה,

לא יהיו אבדני מס גדולים, כי החוק הקיים היום לא מאפשר בכלל מיזוגים. זה לא מס

שהיום אנחנו גובים, ובגלל המיזוג לא נגבה אותו. אתן דוגמא שהיונה בעיתונים בימים

האחרונים, על חברת "כלל-ביטוח" שקנתה תיק ביטוח של "צור-שמיר". לפי מה שכתוב

בעיתון, ובלי קשר לתוצאת המס - חייב במס או לא חייב במס - בעצם חברת ביטוח אחת

קנינה את כל תיקי הביטוח של חברה שנייה. נניח שהמחשבה המקורית שלהם היתה למזג את

שתי החברות, לפי החוק הקיים הם לא היו יכולים לעשות את זה. אם מחר הם יוכלו, זה

לא יביא לאבדן מס.

אם למזל, יש להם בעיית מיסוי.



מי גביש;

כפי שאמרתי, אם המיסוי הוא כזה - והיום הוא כזה - שהוא הופך את כדאיות

המיזוג, הוא לא כדאי.

נניח שהמחשבה היתה שצריך למזג את שתי חברות ביטוח - ויש בעיה דומה בבנקים,

בנקים קטנים לא יכולים למזג, אז מנסים בכל מיני דרכים אחרות, לפי סעיף 95. או

במקום לקנות את ההברה ולמזג אותה לקנות את הנכס העיקרי שלה, ואז שוב יש בעיה.

אני אומר שוב, אני לא חושב שאם החוק יתקבל הוא יביא לאבדן הכנסות, כי היום החוק

פרוהיביטיבי, הוא לא מאפשר מיזוג. אם רזוא יאפשר, וזה יביא להתייעלות, זה אפילו

יכול להביא הכנסות. עשינו הרבה מגבלות, גם טרומיות, וגם לאחרי המיזוג, והמגבלות

האלה קיימות בעולם. לא המצאנו אותן, אבל יכול להיות שהגזמנו קצת. בוועדת המשנה

נצטרך אולי לדון בשינויים.

עיקרי הצעת ההוק. הטבות המס ניתנות לגבי מיזוג סטאטוטורי. זה המיזוג שקיים גם

היום בחוק עידוד התעשייה. הוא מתבצע בעקבות צו של בית משפט, סעיף 234 לפקודת

החברות, שבמסגרתו שתי חברות או יותר מעבירות את הנכסים וההתחייבויות שלהן לחברה

שלישית, ומתחסלות אחרי זה ללא פירוק. החוק חל גם על חברות גם על אגודות שיתופיות.

האפשרות למזג תינתן כאשר מתקיימים כמה תנאים מוקדמים למיזוג - 1. שיש איזה טעם

עסקי-כלכלי למיזוג, ומטרתו העיקרית היא לא הימנעות ממס או הפחתת מס; כי ההבדל בין

מיזוג לבין רכישת נכסים או מניות לא תמיד ברור. 2. רוב הנכסים שהועברו במיזוג,

למעט מלאי, יישמרו בחברה הממוזגת. אם הכוונה היא לקנות משהו ולמכור אותו אחרי

חודשיים ברווח, זו רכישה - שיקנו וימכרו. מי שמוכר בעסקה הראשונה ישלם את המס

במכירה, ומי שקנה ישלם כשהוא מוכר. מלאי לא כלול בזה. לא נדרוש שיחזיקו מלאי עד

שיתיישן.

החברה הקולטת צריכה לשמור על עיקר הפעילות הכלכלית שהיתה בחברות המתמזגות. אם

המטרה היא, לדוגמא, לקנות חברת ממתקים בגלל שיש לה מגרש ששווה סכום כסף רב, ואחרי

הרכישה של החברה, או המיזוג, לפי החוק הזה, להפסיק את הייצור ולמכור את המגרש -

זה לא מיזוג, אלא חברה שקנתה מגרש, שיש לו איזו פעילות שולית של ייצור ממתקים. אם

חברה רוצה להתמזג עם חברה שמייצרת ממתקים, בחברה המתמזגת יהיה ייצור ממתקים

איזושהי תקופה, אחרת זה לא מיזוג, אלא קנייה של חברה, שלד של חברה, אבל לא מיזוג.

סי שלום;

יש איזה משך זמן שהיא חייבת לפעול?

מי גביש;

אנחנו הצענו שנתיים. לכל המגבלות הצענו מגבלת זמן.

דבר נוסף, במיזוג אפשר להקצות מניות מסוג אהד בלבד. זה לא אומר שהחברה שאליה

התמזגו לא יכולה שיהיו לה עשרה סוגי מניות, אבל התמורה שניתנת במיזוג במניות

יכולה להיות רק מסוג אחד. אחרת אין שום אפשרות לדעת מה החלק שניתן לבעלי המניות

של החברה שחוסלה. אם אונה נותן לאחד מניות מסוג אי, ולשני מניות מסוג בי, ולשלישי

חבילה יחד עם אופציות, אנחנו לא יודעים מה המחיר הירוסי של כל אחד ששילם. לכן

המניות הן מסוג אחד. זה אחד הדברים ששינינו בין תזכיר הצעת החוק המקורית לבין

הצעת החוק שהוגשה; ההצעה המקורית שלנו היתה שהברה קולטת יהיו לה רק מניות מסוג

אחד. אמרו לנו בימי העיון שאין לזה שום היגיון, וקיבלנו. יכולים להיות להם כמה

סוגי מניות שהם רוצים, אבל בהקצאה תמורת המיזוג אפשר להקצות רק מניות מסוג אחד.

לאחד אתה יכול להקצות עשר ולשני אלף, אבל מסוג אחד, אחרת אין שום אפשרות בעתיד,

כשתימכרנה המניות, לדעת מה היה שוויין, כי כל אחד קיבל דבר אחר.



ס' שלום;

מה קורה כש-א' ו-ב' הופכות להיות ג'?

מי גביש;

אותו הדבר - בסך הכל הן צריכות לקבל ב-ג' מניות שהן אותו סוג.

התנאי הבא הוא שהזכויות שיש בהברה הקולטת לכל בעלי המניות בחברות שנקלטו הן

בהתאם ליחס של שווי השוק ביום המיזוג. אם נניח שיש לי חברה ששווה מאה שקל,

ולמישהו אחר - מאתיים שקל, והתמזגנו לחברה שלישית, חייב להישאר היחס של שליש ושני

שליש. כי אם בתוך המיזוג משתנה היחס הזה, זה כבר לא מיזוג, כי בעצם יצא שאני

מכרתי חלק לבן זוגי במיזוג. אם קודם אני הייתי שווה מאה והוא מאתיים, פתאום יצא

במיזוג שלשנינו יש חצי בחברה החדשה, זאת אומרת ששינינו את היחס, ויש פעולת מכירה

תוך כדי מיזוג.

אנחנו גם קובעים בחוק שאם החברה הקולטת היא חברה תושבת ישראל שהתאגדה לפי

פקודת החברות, היא לא צריכה שום דבר מאיתנו, מתפקידים; אם זו חברה תושבת חוץ היא

צריכה אישור מוקדם שלנו. הסיבה היא שיכולה להיות אפשרות קלה מאוד שמי שמעביר את

הנכסים לחברה קולטת שהיא בהו"ל - זה מה שנעשה היום באמצעות סעיף 95 - כל הנכסים

עברו לחברה בהו"ל, ואם שלא עמדו בתנאי המיזוג, לך חפש ממי לגבות את מהמס. אנחנו

לא פוסלים חברות בחו"ל - גם זה אחד השינויים שבין תזכיר הצעת החוק לביו הדיון

בוועדת השרים לענייני חקיקה - אנחנו אומרים שאם זו חברה תושבת חוץ היא צריכה לקבל

אישור מוקדם, למשל, ערבויות - כדי לדעת, אם התנאים לא יקוימו, ממי אני גובה את

הכסף.

תנאי נוסף - חייבת להיות פרופורציה בין החברות המתמזגות. גם את התנאי הזה לא

המצאנו. זאת אומרת, אם חברת "כלל" רוצה להתמזג עם חברה שהיא חנות לתיקון נעליים

ברחוב אגריפס בירושלים, לא נראה בזה מיזוג; זו קנייה. חברת "כלל" קנתה את

החנות, וכדי שלא יצטרכו לשלם מס, קוראים לזה מיזוג. לכן אנחנו קובעים שצריך להיות

איזשהו יחס בין הגופים שמתמזגים.

חי קופמן;

על ידי זה אתה מונע שקונצרן כמו "כלל" יקנה חברות קטנות. סליחה, השתמשתי

בביטוי לא נכון - -

מי גביש;

השתמשת בביטוי נהדר. חברת "כלל" שרוצה לקנות מניות בחברות קטנות, שתקנה אותן.

אבל אם היא מוכנה לינת לבעל החנות מניה?

מי גביש;

אז התמורה היא במניות. אבל אז יש פעולת מכירה. זה לא מיזוג.

אם יש חברה שרוצה לקנות חברה קטנה, שתקנה אותה. זה לא מיזוג. המיזוג, בניגוד

לרכישה, משמר את הפעולות הקודמות. אני לא נכנס פה למספרים. על כל הדברים האלה

צריך לדון בוועדת המשנה. אני מקווה שבוועדת המשנה גם יעירו לנו; יכול להיות

שטעינו לרעת אוצר המדינה. אני מדבר רק על עקרונות.

העיקרון הנוסף הוא שבחברות המתמזגות האנשים לא יוכלו למכור את המניות שלהם

בבת אחת. גם כאן בגלל עקרון ההמשכיות. זה גם קיים בהנפקות בבורסה, שאי אפשר

להשתחרר בבת אחת מכל המניות. אני לא נכנס לשאלה אם זה צריך להיות במשך שלוש שנים



או חמש שנים, אפשר עשרה אחוז לשנה, או שלושה אחוז לשנה, אלא על העיקרון של מיזוג.

כי בעל החנות הזאת שייכלל" רכשה ונתנה לו מניות שלה יכול למכור אותן למחרת בבוקר.

הוא מכר תמורת מניות, הוא שילם לי את המס על מכירת החנות. במיזוג לא גביתי ממנו

מס. אז אני רוצה שהוא יהיה קצת מעוניין בחברה המתמזגת, אחרת זה לא מיזוג. לכן יש

תנאי שלא יכולים לעשות DUMPING של המניות באותו יום.

לגבי הנהלים לאישור המיזוג. היום חברות לא יכולות להתמזג אלא באישור פורמלי

של ועדת מיזוגים שהיושב ראש שלה הוא איש ציבור, היום פרופסור הדרי, עם עוד שני

נציגים שהם עובדי מדינה. לפי החוק שאנחנו מציעים זה מקרה ראשון שבו יהיה

פרה-רולינג סטאטוטורי. היום מס הכנסה נותן לפעמים פרה-רולינג כשיש עסקות רושובות

מאוד שיכולות לקום או ליפול, אז אין ברירה ואנחנו נותנים. לא בשמחה, מפני שאנחנו

לא יכולים לעמוד בעומס, אבל אנחנו כן נותנים. פה אנחנו רוצים שכן יהיה

פרה-רולינג סטאטוטורי. החברות תוכלנה להתמזג באחד משני מסלולים: אחד, בלי צורך

לבקש אישור. הן יכולות להתמזג כמו שהן עושות הרבה פעולות היום - קונות, מוכרות,

מקצות מניות, מפחיתות הון, ומגדילות הון. בסוף השנה פקיד השומה קובע אם חייבים

במס על הפעולה. לפי החוק לעידוד התעשייה חייבים לקבל אישור מראש. אנחנו אומרים:

אנחנו לא חייבים. מצד שני, אנחנו מחייבים את עצמנו ואומרים: חברה שתרצה לקבל

פרה-רולינג יכולה לפנות ולי תהיה חובה לתת. אנחנו נרצה על זה תשלום אגרה, כי יכול

. להיות שניקה קבלני משנה שיעשו את העבודה.

כל המשק יהיה זקוק לפרה-רולינג. אף אחד לא יקח על עצמו יותר סיכון לא לעשות

פרה-רולינג. כשיש מוסד שעושה פרה-רולינג, לא יכול להיות שמישהו יעלה על דעתו לא

לבוא אליו קודם.

סביר מה שאתה אומר, אבל במקום שאני נמצא בו אני רואה נגה אנשים מרשים לעצמם

לעשות בכל מיני תחומים של המס, אז זה לא נראה לי הדבר הכי חמור שאנשים יעשו. החוק

מאפשר כן או לא. אם יש לך יועץ טוב ואתה בטוח שאתה במסגרת החוק, ארנה יכול לעשות

את המיזוג.

מה החוק עומד לתת? הוא הולך למנוע כמה מצבים שקיימים היום, ואחזור עליהם

א. העברת נכסים מחברה לחברה החייבת במס רו.וח הון; במיזוג המס לא ישולם

בעת המיזוג. ב. העברת נכסי מקרקעין מחברה לחברה, החייבת במס שבח; במיזוג המס הזה

לא ישולם. זה לא פטור, זו דחייה עד למימוש הנכס או המנייות. ג. העברת רכוש שוטף.

יש מיסי רכישה כשמעבירים מקרקעין, מס בולים, והנפקה, ואגרת רישום וכו'. ד. נוסף

על כך עניין ההפסדים צריך לבוא על פתרונו, ניכויים מועברים על פי חוק התיאומים,

קיזוז הפרשי הון ונושאים נוספים.

יש מספר חוקים נוספים שועדת המשנה יחד איתנו תצטרך לתת להם פתרון במהלך

הדיונים. קודם כל, עניין מע"מ. במיזוג יש גם תוצאת מע"מ, תלוי מי מתמזג עם מי.

הפתרון לא בא באופן מלא וברור בהצעת החוק, אבל כחלק מהחוק שיחוקק צריך לתת לו

פתרון. דבר נוסף, אם מדובר במיזוג של חברות שיש להן נכסי דלא ניידי - יש נושא של

מינהל מקרקעי ישראל; צריך לשקול גם אותו. לשקול זה לא בהכרח לתת פטור או לא לתת,

אבל זה צריך לבוא לידי ביטוי. ועוד חוקים.

לגבי סעיף 95 . גם בו אנחנו רוצים לעשות שינויים. יש עוד מספר דברים בהצעת

החוק הזאת שהם מאוד קו נטרוורסליים, ונצטרך לדון בהם. אחד מהם הוא נושא של דו"חות

מאוחדים. היום על פי חוק עידוד התעשייה חברות תעשיות בלבד יכולות להגיש דו"חות

מאוחדים. דו"ח מאוחד פירושו שיש חברות שהן אישיות משפטית נפרדת אבל יש ביניהן

זיקה, והן יכולות לקזז רווחים של חברה אחת מהפסדים של חברה שנייה. אנחנו מציעים

לבטל את האפשרות הזאת.



נושא נוסף, שאני חושב שלמעט אנשים שזה נוגע להם ישירות, יש עליו הסכמה עם

מרבית הציבור - סעיף 21א בחוק עידוד התעשייה. הסעיף הזה נותן היום פטור ממס לבעלי

מניות על הרווחים הריאליים שהם עשו. למשל, אם יש לך סופרמרקט ואתה מנפיק אותו

בבורסה, רואים את ההנפקה כמכירה. אבל אם יש לך הברה תעשייתית, לא רואים אורגה

כמכירה. זו לא הטבה להברה אלא לבעלי המניות. אנהנו הושבים שההטבה הזאת לא במקומה.

גם את הדבר הזה אנהנו מציעים לשנות. גם לא ראינו תוצאה היובית במיוהד בשנים שבהו

הפטור הזה היה קיים, זו פשוט הטבה לבעלי מניות בסקטור מסוים שאין לה שום הצדקה.

י י אשל;

אנחנו מקדמים בברכה את הקמת ועדת המשנה. בתזכירים שערכנו יש הרבה שאלות

מפורטות מאוד, בהלקו מוסכמות ובהלקו לא מוסכמות שצריכות עיון מפורט ומדויק. טוב

לעשות את זה בוועדה מקצועית שעושה את זה בשקט ובזמו הראוי. גם בעבר, גם היום, היו

לנו פגישות עם אנשי נציבות מס הכנסה בנושא הזה. בחומר ששמנו על שולחו חברי ועדת

הכספים היום תמצאו תזכיר כללי שמתמצת את עיקר השגותינו ויש לו שני נספחים. הנספה

האחד הוא רשימת הערותינו המפורטות לסעיפים השונים של הצעת ההוק. הנספח השני מהווה

סיכום של דיון שהיה לנו עם אנשי נציבות מס הכנסה במארס השנה, ומסכם מספר נקודות

שבחלקו מהוות הסכמה בינינו לביו אנשי נציבות מס הכנסה, והלקו עדייו לא זכו להסכמה

מלאה, אבל הן מבטאות איזשהו דיון מתקדם בענייו הזה. נשמח להשתתף בעיון נוסף כדי

לברר את הנקודות שלא הגענו בהן לידי הסכמה. סברנו שבהצעת ההוק שתונה היום על

שולחן חברי הוועדה כבר יבואו לידי ביטוי הלק מההסכמות שהגענו אליהן, ואולי לא היה

סיפק בידי המנסח לעשות זאת.

מי איתן;

אחרי קריאה ראשונה אסור לשנות מלה. הכנסת העבירה את זה בקריאה ראשונה.

אתמצת את כל הערותינו לשתי הערות מרכזיות, כלליות. אחת מתייחסת לסעיף 9(3)

בהצעת ההוק, שבו מציעים לבטל את הפרקים הי עד חי, למעט סעיפים 49 עד 53 . שמענו את

הנציב מסביר לפרטיה את גישת הצעת ההוק. דעתנו שונה. אם צריך היה לשנות בחוק

עידוד התעשייה דברים שנוגעים לחוק המיזוגים, אפשר היה לבטל את פרק המיזוגים, ולא

צריך היה לעשות ביטול גורף יותר של פרקים נוספים, שבינם לבין חוק המיזוגים אין

שום קשר.

מי איתן;

מה יש בסעיף 9 שאתה כל כך חרד ממנו?

י י אשל;

בסעיף 9(3) כלולים שני נושאים שאנחנו בדעה שמקומם בדיון נפרד, ולא בדיון על

חוק המיזוגים. אם צריך לקיים דיון על עידוד תעשייה, או על העדפת תעשייה או על אי

העדפת תעשייה, המקום הוא לא תיקון פקודת מס הכנסה. אז צריך לדון אם צריך או לא

צריך ובאילו אמצעים צריך, מפני שלחוק עידוד התעשייה (מסים) יש הסטוריה ארוכה.

חקקו אותו פעם במדינת ישראל, היו לו מטרות מוגדרות בחוק, מאז יש תהליך מתמשך של

ריקון החוק הזה מתוכנו.

מה מפריע לך ספציפית?

מפריע לנו ביטול שני סעיפלם שתיכף אציין אותם; ומפריעה לנו העובדה שחוק עידוד

תעשייה מרוקן מתוכנו בתנאים האלה במדינת ישראל. בעצם, אם אני צריך לשפוט על פי

מדיניות הממשלה כפי שהיא הובעה על ידי ראש הממשלה רק לפני כמה ימים באסיפת

ההתאהדות, ההיפך מזה היה צריך להיות. שני הסעיפים הספיציפיים מתייחסים למה שאמר

הנציב - מאזנים מאוהדים וביטול היתרון שהיה בעת הנפקה של הברה תעשייתית בבורסה.

הביטול של שני הסעיפים האלה, בינו לבין הוק מיזוגים כזה או אהר אין כל קשר, ואם

צריך לדון בסעיפים האלה, שידונו בהם לא אגב אורחא.

ההערה השנייה - ביטא יפה הנציב כשאמר שהנציבות פוהדת ממצב שבו יכשירו כל

טריפה. אנהנו כולנו בעד שלא יכשירו כל טריפה. אבל להערכתנו, בניסיון הזה להימנע

מהכשרת כל טריפה המטוטלת נעה אל הכיוון השני, בדרך הרבה יותר מדי קיצונית,

וכתוצאה מזה נוצר הוק שעל פיו - אם המגבלות שלו לא תבואנה לידי ריכוך או שינוי

כזה או אהר באותה ועדת משנה - אי אפשר יהיה לעשות מיזוגים, מפני שלא יוכלו לעמוד

במגבלות שהנציב ציין אותן.

הכל או לא כלום - מה ארנה מעדיף?

י י אשל;

לא כלום.

אלה שתי ההערות המרכזיות שלנו, ובשלב זה נימנע מלהיכנס לפרטים.

אני מבקש להתייחס לנקודה מרכזית שצריכה לעמוד לעיני המהוקק כשהוא בא להוקק

הוק מיזוגים. צריך לזכור, כפי שציין הנציב, שלא מדובר כאן במתן פטורים ממס, אלא

בדהיית הבות המס לשלב מימוש הנכסים בצורה זו או אחרת, כשיהיה. מצד שני צריך ליצור

מנגנון כזה שיבטיה שמיזוג לא יהפוך את דהיית המס לפטור מלא. המטרה המרכזית של

העניין לא ליצור אפשרות שדהיית המס תיהפך לצורה זו או אחרת או לתרגיל כזה או אהר

או לפרצה כזו או אהרת לקבל פטור מוהלט. כל הההמרות שנכנסו בהוק הזה נועדו לשמור

על כך שלא ייעשה בהוק ניצול לקבלת פטור מלא. אבל כל כך הרבו בהחמרות, שהן עלולות

למנוע מיזוגים בכלל.

נקודה נוספת שאני מקבש לציין היא צורות המיזוג הנוספות שהנציב הזכיר, שלא באו

בכלל לידי ביטוי. הדברים ידועים ואין טעם להיכנס אליהם. יש הרבה מאוד צורות

מיזוגים. אני רוצה לציין משהו מתוך הניסיון שלנו בקבוצת "כלל" בעשרים השנים

האהרונות בשטה הזה. המצב לכאורה פרדקוסלי - ההוק איפשר אך ורק צורה אהת של מיזוג

פטור ממס, והוא בתהום התעשייה. זה היה עשוי ליצור מצב שרוב המיזוגים שנעשים, אם

בכלל, הם דווקא בתעשייה, כי שם אפשר ליצור מיזוג פטור ממס. מיזוגים אהרים היו

הייבים במס. המצב בפועל היה הפוך - מיזוגים תעשייתיים עשו מעט מאוד, לעומת זה

מיזוגים שההוק היום לא רוצה לתת עליהם פטור ממס, כמו ההלפת מניות של הברות, אלה

המיזוגים השכיהים היום במשק, לא רק אצלנו אלא גם בעולם - ואלה לא זוכים להתייהסות

בהוק הזה.

אתן דוגמא ממה שקרה לפני שנה בסוג של מיזוג שעשינו לא עם גופים היצוניים, אלא

בתוך הקבוצה עצמה, כדי לבצע רה-ארגון של קבוצת הברות הנדל"ן, ונאלצנו לעשות אותו

תוך ניצול הפסדים - זה בעצם תשלום, מס - בחברות מסוימות, כי אין שום מכשיר מיסוי

שמאפשר היום לבצע מיזוג של שתי הברות שעושות בדיוק אותו הדבר, ולהיות פטור ממס.

בשיהות שהיו לי עם משה גביש הוא טען שצריך לעשות צעד אהד, ואהרי זה לראות מה

הלאה.



יש צורה נוספת של מיזוגים שאין לה התייחסות בחוק הזה, והיא שכיחה מאוד. אני

קורא לה מיזוג של מחלקות. זה מיזוג של קטעים מתוך החברות. לדוגמא, יש לנו שתי

חברות שעוסקות בתחום דומה מאוד "פולגת" ו"כיתן". נניח ששתי החברות האלה החליטו

שיש יתרון למזג את מחלקות השיווק. אין פיתרון בחוק המיזוגים לצורה כזאת של מיזוג.

היו"ר ג י גל;

בעצם אתה מתכוון להקים חברת שיווק.

י י רבי נוביץ;

יש כל מיני אפשרויות.

ההחמרות - נכון שאם סופרסל תקנה חנות מכולת שמהווה פחות מעשירית אחוז מהנכסים

שלה תמורת מניה מסופרסל זה לא יהיה מיזוג; זאת רכישה ומכירה וזה אירוע חייב במס.

אבל בין זה לבין 25% ומעלה, שהחוק מציע כאן - כלומר, הגבלת מספר המשתתפים במיזוג

לארבעה בלבד - המרחק גדול מאוד. מה קנה המידה להבחנה איפה הגבול עובר? מי שמוכר

את המכולת לסופרסל מאבד את האינטרס. אי אפשר להגיד שהיה פה איחוד אינטרסים. מיזוג

במהותו הוא איחוד אינטרסים של שתי קבוצות בעלי מניות, בכל מקרה ששתי קבוצות בעלי

מניות מתמזגות בצורה כזאת כשקבוצה אחת לא מאבדת את הזהות שלה ולא מאבדת את

האינטרס המשותף שיש לה, להבדיל מהאינטרס הנפרד שהיה לה קודם; לדוגמא, חוקי ניירות

ערך בעולם - עכשיו גם בישראל - קבעו גבול של 5% בעל אינטרס בולט צריך 5%. אפשר

ללכת ככה - 5%, או 10% . 25% מגביל גם את מספר המשתתפים במיזוג, ומביא את המיזוג

למצב שמעט מאוד חברות יעשו מיזוג מסוג כזה.

הקפאת התוכן הכלכלי של החברה - אם התוכן הכלכלי ישתנה מיד לאחר המיזוג, בעצם

זה לא מיזוג. אבל בין זה ובין שנתיים או שלוש, כשברוב המקרים מיזוג מחייב שינויים

בנכסים? אחת המטרות השכיחות במיזוגים היא בדרך כלל שינוי או של הרכב נכסים קיים,

או הוספת נכסים חדשים, או הוצאת נכסים לא יעילים שהיו במערכת קודם לכן, וזה בדרך

כלל קורה בטווח קצר מאוד אחרי הקמת המערכת הממוזגת. כך שלקבוע שנתיים כמרחק זמן

זה דבר לא מעשי.

יש בחוק מנגנון שמבטל רטרואקטיבית את הקלות המס במיזוג במידה שאחד המשרנתפים

לא עמד בתנאים והוא מכר מניות מעל אחוז מסוים. אנחנו טוענים שלא ייתכן להרוס מבנה

שלם בגלל אחד המשתתפים שלא עמד בתנאים. ניתן לפתור את הבעיה בצורה אחרת, על ידי

הטלת מס על אותו בעל מניות שמכר וכדומה.

אני לא רוצה להתייחס לכל ההערות שבתזכיר. אתייחס לנושא שני שעליו הגשנו תזכיר

נוסף שמונח לפניכם. הנושא הוא דו"חות מאוחדים. יעקב אשל הזכיר את העדפת התעשייה

או אי העדפת התעשייה, שהיא לא הנושא שעומד כרגע לדיון. אני רוצה לתקוף את העניין

מזווית ראייה אחרת לגמרי . ברוב ארצות המערב מקובלת תפיסה שקבוצת הברות נשלטת -

הגדרת השליטה שונה ממקום למקום - קבוצת חברות שנשלטת על ידי גורם משותף אחד נחשבת

כישות משפטית אחת לצורכי מס, הן באפשרות להגשת דו"חות מאוחדים כפי שזה קורה

בארצות הברית, הן בצורת הטלת מיסוי בטכניקות אחרות, שונות ומשונות, על ידי אפשרות

של העברת רווחים והפסדים, וכיוצא באלה. ההיגיון הכלכלי בדבר, מעבר להיגיון

המשפטי , אומר שאם לא תאפשר את זה - זה המצב היום במדינה - בעלי השליטה בקבוצה

הזאת יעשו הכל כדי לא להיפגע מהעובדה שיש להם עסק אחד מפוצל לכמה יהידות. לפיצול

יכולה להיות היסטוריה של רצון לגייס הון ביחידה אחת ולא בשנייה, או ניהול נפרד.

יכול להיות מצב - ועמדנו במצבים כאלה - שהקבוצה שילמה מס יותר מ-100% על הרווח

שלה. אם לקחנו קבוצת חברות פחות או יותר הומוגנית, המס הממוצע ששולם עבר על 100%

של הרווח. זה אבסורד. אנחנו טוענים שצריך לחזור ולהשוות את המצב ההוקי בארץ למצב

החוקי בעולם, על ידי אפשרות להגיש דו"חות מאוחדים, כמובן בצורה מבוקרת, שהחוק

יוכל לפקח עליה, לא רק בתעשייה, אלא גם בכל ענפי המשק האחרים.

הגשתי מסמך ואומר כמה דברים נוספים. העניין היחיד שיש לי נוגע לתעשיות

שמבוססות על טכנולוגיות מתקדמות. לא באתי לדבר על שום סוג אהר של מיזם עסקי. אותן

תעשיות הן בין ההלוצים של תהליך הצמיחה שכולנו מנסים לעודד. אני אתייחס לשתי

נקודות. 1. תיקון סעיף 21א; 2. ביטול סעיף 95.

תיקון סעיף 21א. עסקי טכנולוגיות מתקדמות הם עסקים עם תוחלת חיים נמוכה. מכל

עשר חברות הסיכוי הוא שאולי אחת או שתיים תהיינה הצלחה; כל השאר או שתיפולנה בדרך

או שתגענה למצב של ספק חיים ספק מוות. מה מדרבן את היזמים - האיש או האשה? הם

צריכים להתמסר לעניין הזה לתקופה ארוכה מאוד. נניח שמטרתם היא להגיע לבורסה - חמש

שנים ועוד שלוש שנים להחזיק את המניות - שמונה שנים. התמסרות לנושא מסוים עם

תוחלת הצלחה נמוכה, לשמונה שנים, זה מאמץ. ממריצה אותם - א. שאיפה עזה לעלי דפנה;

הצלחה שיקראו עליהם ב"גלובס", שיקראו עליהם בארצות הברית. ב. רווח חריג. כי בשביל

רווח לא חריג לא כדאי לעסוק בנושא שמונה שנים. גם זה לא פשוט. ואגע בזה בביטול

סעיף 95. כי קיימים שיקולים לא מבוטלים לטובת הקמת דוברות שאינן רשומות בארץ, כי

אם בחו"ל, ואז לא זוכים בפטור. כלומר, יש כאן מערכת סיכונים מכל מיני סיבות

וגורמים.

מנקודת ראות של קרנות הון סיכון המאכלת חדה יותר. אנחנו מגייסים קרן, משקיעים

בשורה של חברות, בידיעה ברורה שמרביתן לא "לא תתקענה גול". אנחנו בונים על אחת

או השתיים מתוך העשר, שהן תראינה רווח חריג כזה, שכשעושים את המאזן הכולל של כל

העניין הוא עדיין יהיה אטרקטיבי, יאפשר לגייס הון.

הניסיון בארצות הברית מלמד שיש הקבלה מעניינת בין שיעור מס רווח הון - העקומה

של העליות והירידות - לבין עקומת ההשקעות בהון סיכון מדי שנה. לא בכדי הנשיא בוש

לוחץ על הקטנת מס רווח הון. בין השדולות שצועקות הכי חזק ובקול רם בארצות הברית

מתייצבת השדולה של עמק הסיליקון. להם זה חשוב ביותר. טכנולוגיות מתקדמות הן

אווזה שמסוגלת להטיל ביצי זהב. אנחנו צריכים לספק לה את הנתונים האופטימליים

להטלת הביצים. שואלים אותי מה המנופים החשובים ביותר שדרבנו את הקמתה של התעשייה

א. המענקים; ב. הפטור.

ביטול סעיף 95 . יש לי ניסיון אישי מקיף בעניין הזה. אני מכיר את התהליך הזה

על בוריו. אתאר לכם מודל של תהליך כזה. קמים שלושה חבריה עם רעיון מעניין

ומשכנעים אותנו או גוף אחר להשקיע בהם. יש כל הסיכוי שהם כבר הקימו חברה ישראלית;

אם לא, כשאנחנו נכנסים הם מקימים אורנה, עם חצי תריסר או יותר משקיעים. בשלב מסוים

אנחנו רוצים להביא משקיעים זרים. בקרנות הון הסיכון שאנחנו מנהלים על כל דולר

שהכנסנו מכספנו הבאנו עוד שניים-שלושה דולר מחו"ל. כדי לעשות את זה, צריך ליצור

את התנאים המעודדים ביותר מבחינת המשקיעים הזרים. כך קורה שלעתים קרובות המשקיעים

הזרים עומדים על כך שהחברה תירשם בארצות הברית, ואנחנו נאלצים להפוך את כל

היוצרות ולהפוך את המיזם לחברה זריז. כל אימת שסעיף 95 בתוקף הדבר ניתן בלי

בעיות. אם אתם מבטלים אותו קטלתם את האפשרות. אפשר להחליט שקוטלים את האפשרות

הזאת; אני חושב שזה לא תואמת את הכוונות של הממשלה ואת ההישגים שאנחנו רוצים

להשיג בשנים הקרובות.

אני רוצה להוסיף הסבר על הקושי שבמעבר מסעיף 95 לסעיף 104א, שאמור להחליף

אותו. הקושי הזה קיים גם בסעיף 95 היום, ובדרכים כאלה ואחרות אפשר לפתור אותו.

סעיף 104א החדש עומד לומר שהעברת מניות לחברה תהיה פטורה ממס בתנאי שהאינטרס של

המעבירים לאחר ההעברה יישמר. דהיינו, אין אפשרות לדלל את ההחזקה שלהם בחברה

באמצעות הנפקה פרטית או ציבורית, אם העניין הזה לא ישתנה אין שום משמעות לסעיף

95. או 104א, או לכל סעיף שיחליף אותו, משום שבדרך כלל פעולה של העברת מניות

לחברה אחרת נעשית בדיוק לפני אותו שלב - צירוף משקיע נוסף או צירוף משקיעים

מהציבור. המצב שדן טולקובסיק תיאר, שמספר יזמים מקימים חברה ולאחר מכן רוצים

להעביר את המניות לחברה זרה בא לגייס הון נוסף, של משקיעים זרים בדרך כלל, בלתי

אפשרי לפי 104א, משום שהם לא ישמרו על האינטרס שלהם. אותו הדבר לגבי ריכוז קבוצה



של חברות במסגרת חברת הנפקות אחת לצורך הונפקה, שגם הוא בלתי אפשרי אם תאומץ הצעת

החוק החדשה.

לדעתי צריך היה לנקוט בשיטה שונה, והיא תיקון סעיף 95. שיכלול הגדרה של מצבים

שניתן להעביר בהם מניות לתוך חברה ולבצע לאחר מכן הנפקה פרטית או ציבורית; במקום

לעשות את הדבר ההפוך - וזה לומר בעצם מעכשיו שכל מי שמעביר מניות להברה איננו

יכול יותר להידלל ואיננו יכול לצרף משקיעים נוספים, nr גם בצירוף משקיעים

זרים לחברות ישראליות וגם בארגון מחדש של חברות לפני הנפקה. אלה שני דברים שאני

הושב שאין כוונה לפגוע בהם, אבל בדרך אגב הם עומדים להיפגע.

י י נאמן;

אני מצטרף לדברי קודמי. אני רואה בחיוב רב את הגשת הצעת חוק המיזוגים. אני

הושב שהוא חוק חשוב מאוד לפעילות הכלכלית והעסקית, כאשר אנחנו צופים משק של צמיחה

ורוצים שהוא ינוהל בצורה יעילה וטובה. אני חושב שמוטב שיהיה חוק המיזוגים והמצב

לא יישאר בתחום האפור שהיום לא ברור גם לגבי ההשלכות והעיוותים של סעיף 95. וגם

לגבי ההשלכות ועיוותים של חוק עידוד התעשייה. אני רוצה לתמוך בעמדה שהוצגה פה

בעניין הדו"חות המאוחדים ו/או בנושא של מיזוגים ואיחודים של פעולות שאינם מיזוגים

סטאטוטוריים בהכרח. אולי קצת נחטא למטרה שלשמה הוצע החוק, כאשר נאפשר את המיזוג

הסטאטוטורי בלבד. בקונצרנים כמו ייכלל יי או ייההברה לישראל", ו "דיסקו נט השקעות",

וכיוצא באלה אני חושב שהמיזוגים לא בהכרח חייבים להיות סטאטוטוריים, דהיינו,

מיזוג כזה שיביא לחיסול אחת או יותר מהישויות המשפטיות שמשתתפות במהלך הזה.

בסופו של דבר, אולי טובת המשק מחייבת שחברות יישארו במתכונתן, שבעצם הגוף המשפטי

יימשך. ההון של החברה, צריך לזכור, משמש גם את כרית הביטחון לאנשים ולאלה שנותנים

אשראי לגופים האלה. לכן אין לפסול בדרך של רוקיקה מיזוג שאינו מיזוג סטאטוטורי.

אני גם לא יודע למה צריך לאפשר את השימוש בהפסד רק בדרך של פריסה למספר שנים

או להשתמש באחוז מסוים של ההפסד. אני מסכים להגדרה של מיזוג, שצריך להיות טעם,

כלכלי-עסקי למיזוג, אבל ברגע שיש טעם כלכלי ועסקי, אני חושב שגם צריך לתת את

האפשרות להשתמש בהפסד, שזה בעצם אחד הטעמים הכלכליים למיזוג.

אני רוצה גם להזכיר שבהיבט של המיזוגים ראוי להביא בחשבון גם את הנושא של חוק

ההגבלים העסקיים, שמחייב מיזוגים כהגדרתם הסטאטוטורית בחוק ההגבלים העסקיים לקבל

את הכשרת הממונה על ההגבלים העסקיים; כדאי לשים לב לעניין הזה.

אני מבקשת להתחיל בברכה על כך שהנציבות הזרה לטפל בנושא המיזוגים, מפני

שאנחנו - חברות בקבוצת אי .די .בי . - מחכים לחוק הזה כבר הרבה זמן. יש לי חשש שמרוב

הרצון להיות זהיר ושמרני ולהימנע הקהל שאותו צריך לשמש החוק הזה יהיה כל כך

מצומצם שאולי הזמן והמשאבים שמוקדשים לדיון לפרטיו לא יצדיקו את התועלת. יש יותר

מדי אמצעי מניעה בחוק הזה.

יש שלושה נושאים שאני מבקשת להתייחס אליהם ספציפית: 1. שהחוק מוגבל למיזוג

סטאטוטורי, והיום, בשוק הון כל כך מפותח ומתוחכם, יש הרבה מאוד דרכים לעשות

מיזוגים אחרים, ונדמה לי שמטרת החוק תישמר גם אם המיזוג יתבצע בדרך אחרת.

2. אני מבקשת שוועדת המשנה תנסח בסיכומו של דבר את החוק במידה כזאת שתייתר את

הצורך האדמינסטרטיבי שנמצא בידי השר או הנציב. היום בהצעת החוק קיימות סמכויות

גדולות לאנדמיניסטרציה הזאת, ונדמה לי שאנחנו מנסים להקטין אתה דברים האלה ולא

להרבות.

3. הבנתי מהנציב משהו שלא הייתי ערה לו בקריאה הראשונה של החוק, והוא שהכוונה

היא למעט מהחוק מיזוגים של חברות ציבוריות. זה נראה לי לא נכון.



ז י פלדמן;

זה עדיין לא פתור בחוק. אמרנו שהוא לא שלם, אבל נעשה את זה יותר מאוחר.

צ' אוסטשי נסקי;

אנחנו רואים בחיוב ובהסכמה את תפיסת העולם שעומדת בבסיס הצעת החוק הזאת. היא

הוגדרה בדברי ההסבר כמאמץ כולל להביא לצמיחה כלכלית במשק. באותה נשימה נדגיש

שמבחינתנו בראייה כלכלית זה צעד קטן, מהוסס, ומאחר שהוא מתייחס לפלח עסקי כל כך

צר וכל כך קטן, אני חושב שאין לו כל משמעות כלכלית מבחינת משק המדינה, אולי זולת

אבדן המס המיידי. אנחנו רואים היגיון בוויתור על תקבולי מס בהיקף זה או אחר רק אם

יש מנגד תרומה כלכלית אמיתית תעסוקתית למשק המדינה.

לה"ב מייצגת את ענייני העצמאים בישראל, המונים למעלה מ-250,000 בעלי עסקים,

ומהווים יחד עם מועסקיהם כ-40% - פלח התעסוקה הגדול ביותר במשק. אנחנו רואים חובה

להתייחס להצעת החוק הזאת, יותר למה שאין בה. אנחנו רואים את הצעת החוק הזאת כלא

שלמה, מאחר שהיא לא נותנת התייחסות פיסקלית נאותה המקלה את נטל המס על נישומים

שאינם חברות במונח כפי שמופיע בהצעת החוק, ואינה מתיירוסת ליחידים ושותפויות, אשר

בהחלט יכולים להגיע לטובת הכלכלה, להליך של מיזוג.

ראינו בחוסר שביעות רצון איזשהו תהליך שאני מקווה שילך וייעלם - לפחות על פי

שירח שהיתה לנו עם שר האוצר לא מזמן - של קביעת נטל המס על בסיס צורת ההתאגדות של

העסק. הכלל שלפיו על אותה הכנסה ישולם מס שווה נפרץ חדשות לבקרים, ואנחנו רואים

הטבות סקטוריאליות שמושפעות באופן ברור וחד-משמעי מצורת ההתאגדות של העסק.

שמעתי בעיון ואפילו בהסכמה את דברי הנציב שבמערכת עסקית לעתים מיושם הכלל

שלפיו סכום גורמי השלם עולה על השלם מבחינת התרומה הכלכלית. השאלה היא אם רק

בחברות אנחנו עוסקים כאן. כפי שאמרתי, מגזר העצמאים בישראל שמהווה 40% מכלל

המועסקים, וקרוב ל-50% מבחינת התרומה לתל"ג, חייב לזכות למעמד זהה של הטבות

פיסקליות בכל מה שקשור לפרוצדורה של מיזוג בין סוגי פירמות שונות, יחידים,

שותפויות, באותם כללים ובאותם עקרונות פיסקליים שמוצעים בהצעת החוק.

ב"אקונומיסט" של שבוע שעבר יש מאמר מעניין על תרומה למשק של עסקים קטנים. אנחנו

רואים קורלציה ברורה בין המדינות שמצבן הכלכלי איתן ומתחזק בעשור האחרון ובין

תרומתם של העצמאים באותן מדינות. בעשור האחרון באיטליה, שהיום היא חלק מה-G7,

18% מכלל המועסקים הם עצמאים. ספרד, שהיא בעשור האחרון בהתפתחות כלכלית אדירה -

/22. יש קורלציה ברורה בין הצלחה כלכלית לבין חלקם ותרומתם של העצמאים או העסקים

הקטנים למשק. אנחנו מציעים בצורה ברורה שאותם עקרונות של הטבות פיסקליות של

דחיית מס יחולו לא רק על חברות במיזוגן, אלא גם על יחידים ושותפויות המתמזגים.

מי איתן;

איך אתה רוצה שזה יתבצע? זה בלתי אפשרי .

צ' אוסטשינסקי;

בו ודאי שזה אפשרי.

יש לכם הצעה?

צ' אוסטשי נסקי ;

יש לנו הצעה מוכנה, נפרוס אווזה בפני חברי הכנסת. אנחנו מבקשים גם להצטרף

לוועדה לפחות להשמיע שם בצורה ברורה את העמדות שלנו.



די נתנזון;

אני מבקש להתייחס לפרק השני בהצעת ההוק שעוסק ביחידים ושותפויות. זה הציבור

שבתחום עיסוקנו אנחנו מטפלים בו. ברוח הדברים הכללית ההצעות שלנו משיקות לרוח

הדברים שהשמיע נציג לה"ב. מעיון בפרק השני של הצעת החוק מוצאים שחסרים בה דברים.

סעיף 104א מציג מעבר מיחיד לחברה, אבל תוך הרבה מאוד הגבלות, תוך שמירה של 99%

מהון המניות של החברה במעבר מיחיד לחברה וזמן של שלוש שנים בהחזקת הנכסים והמניות

של החברה. אנחנו לא מוצאים שום פעילות או עידוד של צמיחה במעבר הזה, כי אין הבדל

מעשי בין יחיד ובין יחיד ואשתו בע"מ, שלא קרתה שום פעילות של נכסים נוספים או

הזרמה של הון נוסף. אנחנו משלבים את הסעיף הזה עם סעיף 104ב, שעוסק במעבר של

שותפות לחברה, ומאמינים שצריך לאחד את שני הסעיפים, ולהתיר מיזוג של יחידים או

מיזוג של שותפויות, באופן שהמניות שהוקצו בעת המיזוג יהיו על פי השקעתן בחברה

המוקמת או בעסק המתמזג של יחידים. בהגבלת ה-99% מההון לא קורה שום דבר, אלא נשמר

בדיוק אותו נכס בצורת התאגדות שונה. נשמח להסביר את זה בפירוט אם תוקם ועדת משנה

ונוכל להופיע בפניה.

עוד חסרה לנו בפרק בי התיייסות לנושא מע"מ והשפעתו על פעילות של מיזוג, וגם

לא ברור לנו האופן שבו ייושם חוק המיסוי בתנאי אינפלציה בעת ביצוע פעולות מהסוג

הזה.

הנושא האחרון שאנחנו רוצים להעלות הוא חיוב במס רווח הון. מדובר גם בפרק

שעוסק בחברות וגם בפרק שעוסק ביחידים על תשלום של מס על החלק האינפלציוני. בעצם

ההגדרה, למעשה אין כאן שום רווה. אנהנו לא מבינים מדוע להטיל 10% מס על אפס רווח.

ב' מקלר;

המגזר של אגודות שיתופיות, שמייצר ביותר מעשרה מיליארד שקל, יצוא של יותר

משלושה מיליארד שקל - אנחנו מבקשים להתאים את החוק הזה לתהליכים כלכליים הכרחיים

שכופה על המגזר ההתיישבותי המציאות, וגם משרדי הממשלה - משרד האוצר, מי נהל מקרקעי

ישראל ומשרד השיכון. אנחנו מבקשים שההצעה הזאת תתאים לאגודות שיתופיות. סעיף

103א קובע שהנציב יקבע כללים. אנחנו מבקשים מחברי הוועדה המכובדים שיבקשו את

הכללים האלה לפני אישור החוק. אחרת, לנוכח האירועים והנסיבות העניין יתמסמס.

נדרשו לנו ארבע, חמש שנים כדי להעביר את התקנות של חוק עידוד השקעות הון בחקלאות.

אנחנו מדברים על תהליכים שקורים יום יום במושבים. היום אגודות שיתופיות מעבירות

נכסים לאגודות שיתופיות אחרות - אם זו אגודה מוניציפלית, אם זו אגודת מים. מדובר

פה על העברת בעלויות במאות, אולי אלפי תאגידים שהם אגודות שיתופיות.

לגבי הפרק השני, ביקשנו להתאים אותו לאגודות שיתופיות. כרגע הוא בכלל לא

מתאים, כי באגודות שיתופיות המושג "מניות מוקצות" לא קיים. יש נושא של השתתפות

בהון. אנחנו מבקשים להתאים אותו.

אנחנו מחדדים את הנושא. שאגודה אחת מעבירה חלק מנכסיה לאגודה אהרת, וזהות

הבעלים והחברים באגודה השנייה והשלישית והרביעית זהה. אין שום סיבה שעל דבר בזה

יוטל מס, ומבקשים להחיל את אותם עקרונות של דחיית מס.

פי רובין;

אנחנו רואים חשיבות גדולה בעיקרון שמביא החוק. אסור לזלזל בזה, ולא הייתי

רוצה שהדברים שאמר יעקב אשל יהדהדו במוחות של כולנו, שבמקום הצעת ההוק עדיף המצב

הקיים. צריך לעשות כל מאמץ כדי לשפר את הצעת החוק הנוכחית כדי להביא אורגה לצורך

של המשק. לחוק הזה ייחלנו הרבה מאוד שנים וטוב שהוא מגיע.

0

מה לדעתך יקרה יום לאחר ההלת החוק?



פי רובין;

חברות תעשייתיות שהיום יכולות להתמזג - המיזוג הזה עובר מן העולם מיד כשתתקבל

הצעת ההוק. דוגמא של חברה תעשייתית - "אוסם" ו"פרומין". ודאי צריך לעודד את

האפשרות של "תנובה" ו"שטראוס" להתמזג, ונניח לצורך העניין הזה ש"תנובה" היא חברה;

אלה עוסקות בחלב, או "אוסם" ו"פרומין" שעוסקים בחטיפים וכו'. זו תיאוריה, אין לאף

אחד מהגופים האלה כוונה להתמזג. היום כנראה שהם יכולים להתמזג - הם קו ייצור

אחד, אין תנאים מוקדמים קשיחים מדי, ועדת המיזוגים קרוב לוודאי שתאפשר את המיזוג

הזה, אחרי המיזוג, כשיהיו לגוף אחד לא יעמדו בפניהם מטלות בלתי נסבלות, לא מבחינת

בעלי המניות החדשים והישנים ולא מבחינת אופן תפקודה של החברה הממוזגת החדשה.

המיזוגים האלה, לפי הצעת החוק הנוכחית, בלתי אפשריים. למרות שהם בקו ייצור אחד,

כי קו ייצור אחד הולך להתבטל מן העולם לכשתתקבל הצעת החוק.

מי איתן;

אתה מדבר כרגע מנקודת ראות של המשפטן על המודל התיאורטי. מנקודת ראות של

הכלכלה הלאומית שלנו - מה החוק הזה יתרום? מה הקשר בין החוק הזה לצמיחה?

אני חושב שאין מחלוקת באף אחד מהמגזרים שנמצאים בחדר הזה שיש הטבות גדולות

וכלכלה נאותה ונוחה ורצויה אם יתאפשרו המיזוגים. המגמה של המיזוגים היא רצויה.

אבל המתכונת הנוכחית של הצעת החוק מסכלת את האפשרות להיזקק לו. משה גביש אמר:

נחיה שלוש שנים ונראה את הניסיון; אבל לא יהיה ניסיון במהלך שלוש השנים ולא נדע

איך לכוון את צעדינו להבא, כי כמעט אף אחד מהגופים הקלסיים למיזוג לא יוכל

להתמזג. קודם כל צריכה להיות פרופורציה של שווי. אם "תנובה" הרבה יותר גדולה

מ"שטראוס", והיחס איננו יחס של 25%, שתי החברות לא יכולות להתמזג. שכשהחברות כבר

פועלות יחד, ממוזגות, יש מגבלה במכירת מרבית הנכסים. החוק מגביל את האפשרות למכור

את מרבית הנכסים של הגוף הממוזג; לא רק של הגוף הממוזג החדש, אלא רוב נכסיה של

החברה שקדמה למיזוג צריכים להישמר. אם יש שני מפעלים שאפשר לרכז אותם למפעל אחד

ורוצים להעביר את קווי הייצור של "פרומין" ל"אוסם" ולמכור את שטח המקרקעין של

"פרומין" - מסתבר ששטח המקרקעין שלו, למעלה מ-50% מסך הכל הנכסים שהיו ל"פרומין"

ערב המיזוג - לפי החוק הזה אי אפשר לעשות את זה.

מי איתן;

מצד שני, אתה לא יכול לאפשר רווח מקרקעין על ידי המיזוג.

פי רובין;

לא, לכשתמכור הרוברה הממוזגת את המקרקעין היא תשלם מס. איזה חיסרון יש למס

הכנסה מן העובדה שימכרו את מרבית הנכסים שעליהם ישלמו מס?

אתה מדבר כמו עורך דין.

כשאתם אומרים לי שאני מציג כעורך דין, זה בדיוק מה שאתם רוצים שאני אציג. אני

לא מייצג את סקטור החקלאים ולא את סקטור התעשיינים - אני מייצג ראייה גלובלית

מקצועית; זה מה שמעניין אותי. הרי ככל שהחוק יהיה מסובך יותר ועקום יורנר, תהיה

לנו פרנסה יורנר גדולה. אבל אני בא לייעץ לכם בראייה שלכם.

ברמה של החברה הממוזגת מגבילים את בעלי המניות בשינוי הרכב המניות שלהם. זה

בלתי אפשרי מהרבה בחינות, מפני שחברות ממוזגות כאלה פעמים רבות מתמזגות דווקא על

מנת להכשיר בסיס חדש למשקיע נוסף. כפי שאמר מר טולקובסקי בענייני טכנולוגיות



מתקדמות, אבל זה לא ייחודי לנושא הזה. יתמזגו שתי חברות כדי לצרף משקיע שלישי;

הוא מדלל את ההזקת המניות כך שלפי הפרמטרים של ההוק היום אי אפשר לצרף את המשקיע

השלישי. כיוון שאם מדובר בהברות שנסחרות בבורסה צריך לשמור על מגבלה של 74%-75%

ברמת בעלי המניות הקיימים, אם מדובר בהברות אהרות צריך לשמור על על 51%; ואסור

למכור למעלה מ-^10 כל אחד מבעלי המניות. אני מנסה להראות שרשרת המשוכות שלא

מאפשרת את המיזוג הבנלי היסודי ביותר שהחוק הזה צריך להביא בכנפיו.

מגבלת סוג אחד של מניות נשמעת הגיונית, כי קשה למנן אחר כך את השוויים של

המניות בין בעלי המניות. אם יש היום שתי חברות משפחתיות או שאינן משפחתיות, וכל

אהד מחזיק ברשותו איזשהו אלמנט במניה שנותן לו פוזיציה מיוהדת; למשל, מקנה עדיפות

בכוה ההצבעה או אפשרות להיות יושב ראש ההנהלה. לכשתתמזגנה החברות הוא לא יוכל

לקבל בהברה החדשה את המניה הייחודית הזאת, כיוון שצריך להיות סוג אחד של מניות.

כשאתה מקעקע את האפשרות למזג עסקים מגוונים ומורכבים יותר רק לשם הנוהיות של

כיבוד השווי במניות, כשאינה צריך להניה שבעלי המניות, כשהם כבר נתנו את התמורות הם

שיחקו משרק אמיתי - שני גופים זרים ששיחקו את מחיר השוק ביניהם כשהם החליפו את

המניות - אין צורך להטיל מטלות ומגבלות נוספות. אתן לכם דוגמא נוספת, נניח ששתי

חברות ביטוח, "פניקס" ו"הדר" - הברת אם וחברת בת - רוצות להתמזג. השוויים

הבורסאיים של החברות האלה היום בבורסה, שיהיו כביכול מהיר שוק - הדר היא 45%-50%

מהפניקס; הן יכולות להתמזג לפי התנאים האלה. אם הן תתמזגנה הן רנתמזגנה כך שבעלי

המניות של הדר, שתיבלע על ידיה הפניקס, יקבלו את אותה פרופורציה שהם היום בפניקס

- 45%. זה נראה טבעי. טבעי גם שבעלי המניות ינהלו משא ומתן אמיתי ביניהן וכל אהד

ימשוך לצד אחר כדי לקבל את מירב האחוזים במניות. לא כך אומרת הצעת החוק. היא

כשתגמרו את העסקה תבואו אלי, אנחנו נקבע את הפרופורציה שלכם במניות לא

לפי שווי החברה - - -

ס' שלום;

היא לא צריכה לקבל 45% ב"פניקס".

פ י רובין;

אתה צודק, שליש.

אנחנו בודקים את שוויים לפי שווי הנכסים של כל הברה. אני צריך להסביר לכם את

המשמעות של בדיקת שווי הנכסים לעומת בדיקת החברה כישות שלמה? שבהברת ביטוה כמעט

בלתי אפשרי לפרוט את זה לפרוטות?

ז י פלדמן;

זו רק בעיית ניסוח, התכוונו למה שאתה מתכוון.

פ י רובין;

חלק גדול מהחברות הקלסיות המתמזגות חייב להתמזג בדרך של תשקיף. הטעם לכך הוא

שבין אם מדובר בחברה הקולטת ובין אם מדובר בהברה הנקלטת, יש ציבור רחב של בעלי

מניות שמחייב תשקיף. ברגע שיש תשקיף החוק הזה איננו מאפשר את המיזוגים עד שלא

ישנו אותו. כיוון שתנאי למיזוג מהסוג הפטור, שהקצאת המניות לא תהיה בדרך של

תשקיף. המיזוגים העיקריים שאינם רוצים להביא בחוק הזה הם לא ההברות המשפחתיות

הקטנות - גם אלה רושובות - אבל קודם כל הקו נצרנים הגדולים שבאמת יתייעלו.

הקונצרנים האלה, ברגע שהם צריכים תשקיף, בכלל אין ספק - לפי סעיף 103ב(10) זה לא

יכול להינבצע. למה הם רצו את זה? הם רצו למנוע את התשקיף כדי שלא ינצלו פרצה

שיכולה לפטור ממס מניות בבורסה. זה לגיטימי, אבל שיפתרו את זה במקום אחר, לא על

ידי סיכול המיזוג.

אמר משה גביש שהוא מפחד - אשרי המפחד תמיד - לכן הוא רוצה את כל התנאים

המגבילים והמכבידים מאוד. גם אני מפהד. בסופו של דבר את המיזוגים עושים אני

והחברים שלי פה. ישאלו אותי אם לעשות את המיזוגים, אז אני אגיד: אני מפחד יותר



ממשה גביש. הפגיעה בגוף המתמזג היא הרסנית. הוא לא יכול להרשות לעצמו את הסיכונים

האלה. הברה שנסחרת בבורסה, פתאום איזשהו בעל מניות ימכור מניות בלי רשותי, והוא

כבר הפקיע את כל ההטבות של המיזוג, כיוון שאסור לו למכור למעלה מ-10%, ואז חוזרים

לבעלי המניות, לא רק לגופים. יש כאילו ערבות סמויה של בעלי המניות המתמזגים, לא

רק הגופים המתמזגים, על סכומי המס שנהסכו במהלך המיזוג. אני בעצם יודע מראש שאני

לא יכול לעמוד במיזוג לאורך שנתיים או שלוש שנים. כך שהתנאים האלה מכבידים לא רק

מבחינת תקופתם, אלא גם מבחינת מהותם ותוכנם.

אני רוצה להצטרף בחום רב למה שאמר עודד ערן לעניין ביטולו של סעיף 95 הקיים.

חלק ניכר מהתשקיפים שמוצעים היום בארץ, קחו את תשקיף "אוסם"האהרון שיצא,

"אזימות", שיצא לא מזמן, ו"יוניקורן" שיוצא עכשיו - תנאי להבשלתם לקראת תשקיף הוא

השימוש בסעיף 95. אנחנו נערכים, ואנחנו אורגים מחדש את מבנה הקבוצות כך שהן

תתאמנה ליציאה לבורסה; הולכים למס הכנסה, מקבלים רולינג של סעיף 95 שפוטר אותם

במהלך ההלפת המניות. ולא עוד. אחרי הצעת החוק הזאת שלוש שנים אחרי ההיערכות

מבחינת ההלפת המניות, אי אפשר יהיה להנפיק את החברה לבורסה. כיוון שצריך להקפיא

את ה-99% למשך שלוש. כך שמהרבה מאוד זוויות מגוונות ההוק הזה איננו מאפשר את

יישומו המאוד מבורך. אני מקווה שהוועדות האלה תשכלנה ליצור את התנאים ליישום.

ח' שטסל;

אני רוצה לברך על ההוק. החוק הולך לכיוון הנכון והוא דרוש מאוד למדינת ישראל.

אני מצטער שלאנשי מס הכנסה, אלה שניסחו את ההוק, לא היה זמן מספיק להביא פיתרונות

לחברות הבורסאיות. שהרי לפי הערכתי יש כאן שילוב של שני נושאים - המיזוגים

העיקריים במדינת ישראל יהיו בחברות הרשומות למסחר בבורסה. לכן חשוב שבוועדת

המשנה, הואיל וזה לא נעשה עד עכשיו, יתחילו בכך. אם נפתור את הבעיות שם, נדמה לי

שחלק גדול מהדברים שאמר רוב החברים יפתרו בדרך זו או אחרת. זה קשור בסעיף 95

שצריך למצוא לו פתרון, וזה קשור גם להחלפת מניות. כי המגמה של כל הבורסות בעולם,

של כל שוקי ההון - שהפיזור של המניות יהיה רחב ככל האפשר, והחוק הזה מדבר על

כיוון נכון. צריך למצוא את הפשרה.

1. אני מצטרף להערה של מר שטסל שרצוי לפתור גם את בעיית החברות הנסחרות

בבורסה. 2. על פסקה 10, שגם פנחס רובין התייחס אליה, לגבי ההקצאות הפרטיות,

ההקצאה שלא על פי תשקיף, אעיר הערות בוועדת המשנה על מנת לשפר את הנוסה ולהוציא

את כוונת המחוקק מן הכוה אל הפועל.

לשכת רואי חשבון לא מייצגת אף אחד מהמתמזגים. נחלק את דברינו לשני חלקים.

עמיתי דב כהנא, שעמד בראש הוועדה שהכינה את התזכיר שהגשנו לכם, יוסיף כמה מלים

אחרי .

יש כאן שתי גישות שונות - גישת הקונצרנים שרואים לנגד עיניהם דגמים של

קונצרנים; וגישה שאינה קשורה לקונצרנים, כמו מיזוגים מסוגים אחרים, העברות

מסוגים אחרים, ובעיקר העברת נכסים. חלק מהקונצפציות בהצעת החוק מבוססות על פרשנות

נוכחית של אגף מס הכנסה שלא היתה קיימת לפני עשר, עשרים או שלושים שנה. למשל,

מעולם לא העלו על הדעת האבות המייסדים של פקודת מס הכנסה שאם מושבים ירצו להעביר

את מניותיהם ב"תנובה" להברה הם יצטרכו לשלם מס, או אם קיבוצים יצרכו להעביר לחברת

אחזקות את המניות שהן מחזיקות בבנק הפועלים, הם יצטרכו לשלם מס, ואליבא דגישה זו

והתיקון של סעיף 95 המוצע הם יצטרכו לעשות את זה.

עם כל הענווה והצניעות אני מצטרף להערות של פנחס רובין ועודד ערן. סעיף 95

הנוכהי בא לצמצם במידה ניכרת את מה שקיים היום, גם מעבר לפרשנות הקיימת היום,

ואני חולק על הפרשנות הקיימת היום. גם הרעיון של הבחנה תיאורטית בין מכירה

למיזוג הוא נכון ברמה של קונצרן, כפי שהסביר פה רבינוביץ, כאשר שני הגופים שומרים

על הזהות הכלכלית שלהם. מיזוגים לא מחייבים שמירת זהות כלכלית. להיפך, לפעמים



אתה עושה מיזוג כדי לטשטש ולבטל את המהות הכלכלית. נחזור לפרשת שופרסל ומכולת -

מה איכפת לך אם בעל המכולת שיוצא לפנסיה מקבל מניות של שופרסל? - ימכור אותן,

ישלם את המס. ההבהנה התיאורטית בין מכר ובין מיזוג היא עיונית לחלוטין. כל מיזוג

מבחינה משפטית הוא מכר. כך שאנחנו, כל אהד עם הפשרות האישיות שלו, אחד אומר: רבע

זה לא מכר, זה מיזוג; ברשות הנציב זה יכול להיות גם 15%. כמו שציין בצדק

רבינוביץ, הפרופורציות יכולות להיות אהרות לגמרי. לא בדקתי עם פניקס והדר הם אחד

ל-45, אבל אין שום ספק שבין "מגדל" ו"מעוז", בענף הביטוח, יש אחד לעשר, לעשרים,

או אחד לשלושים. אני לא רואה שום סיבה מדוע "מגדל" לא תוכל להתמזג עם חברות-בנות

שיש להן בעלי מניות ניהול. כשמחזיקים 100% של המניות לפי הצעה זו זה עובר; אבל אם

"מגדל" תחזיק רק 80% מהמניות, או 90% מהמניות - לפי הצעה זו זה יהפוך רק אם

המיעוט יתנגד למיזוג; אם לא יתנגד, העסק הזה לא יפעל.

אנחנו צריכים לראות לנגד עינינו את המטרה הבסיסית של החוק, שלשכת רואי חשבון

מקדמת אות בברכה - עידוד הפעילות והצמיחה במשק, אפשרות לפעולה נקייה ושוטפת וללא

מעצורים.

אם החוק יישאר במצבו הנוכחי, החוק יישאר אות מתה - או שהשימוש בו יהיה מוגבל,

או שלא יוכלו ליישם אותו למיזוגים שלשם קידומם נועד החוק. אין אפשרות להכניס

עסקים שמתמזגים לתוך סד של אותן דרישות. כמה דוגמאות: התנאי הראשון שצריך

להתקיים - "המטרה העיקרית של המיזוג הינה לאפשר ניהול ותפעול מאוחד של עסקיהן

והימנעות ממס או הפחתת מס אינן אחת המטרות המרכזיות של המיזוג". כולנו מסכימים

שכך זה צריך להתקיים. אילו היינו חיים בעולם אוטופי, היה מספיק להשתמש במשפט הזה.

כולנו מסכימים שלא צריך להפסיד מס, וחלק מהמגבלות דרוש כדי לוודא שלא מדובר

מהימנעות ממס, אבל הדרישות הן לזמן רב מדי. יש פה דברים שצריכים להתקיים במשך

ארבע שנים. האם לדרוש מחברות או מבעלי מניות להקפיא את פעילותם למשך שלוש-ארבע

שנים? זה לא ייתכן. גם אותן מגבלות שדרושות, ודאי שצריך לקצר אותן לשנה, שנה

וחצי, לכל היותר; שנה מספיקה.

הנציב אמר שהמגבלות הוכנסו כדי למנוע הפסד מס. יש דרישה של מכירה - אסור

שבעלי המניות ימכרו במשך שלוש או ארבע שנים אחוז מסוים ממניותיהן. איפה יהיה כאן

הפסד מס? אם בעל המניות ישלם את מלוא המס, מה זה מפריע? אם ימכור מעבר לאחוז הזה,

המיזוג לא קיים. אז מי ייכנס למגבלה הזאת? או למשל המקרה שהנכס נמכר. אני כבר לא

מדבר על זה שבעיקרון מיזוג מחייב מכירת נכסים, לשם יעילות, אבל גם אם נאמר שחלק

מהנכסים צריך להישאר, מה מפריע אם זה יימכר? הרי המס ייגבה. אבל בשביל מה

הדרישות האלה? על חלק מהדרישות אפשר לוותר בכלל, משום שאין הפסד מס ואותן דרישות

שצריכות להישאר, יש לצמצם אותן לזמן קצר יותר.

נושא אחר הוא הגבלת מספר החברות המשתתפות במיזוג, לכל היותר ארבע, כי אם יש

יותר מארבע יהיה לאחד מהם פחות מ-25%. בכל ההרצאות של הנציב או מביא את הדוגמאות

שהוא הביא כאן. אני מבין שאסור שתהיה דיספרופורציה ענקית, ואם החברה קטנה, אין

כאן מיזוג אלא קנייה. אבל כאשר מספר הברות קטנות רוצות להתמזג - נניח חמש - מדוע

שיאסרו עליהם את זה במסגרת החוק? צריך לאפשר לחברות קטנות להתמזג.

יש בהוק הזה סעיף דרקוני מאוד - התנאים האלה הלא צריכים להתקיים במשך שלוש,

ארבע שנים. בשנה הרביעית מישהו יפר את אהד התנאים, אולי לא באשמת החברה. עכשיו

החברה לא קיימה למעשה את תנאי המיזוג, אז אפשר לפסול את המיזוג למפרע. במקרה כזה

משלמים מס למפרע מתחילת ארבע השנים, ומשלמים מס פעמיים - גם בעלי המניות שהעבירו

את מניותיהם לחברה המתמזגת, וגם על הנכסים שהועברו לחברה החדשה. אם חברות רואות

תנאים כאלה הן לא יכולות להיכנס לזה. אני חושב שכל רואה חשבון ועורך דין שמייעצים

ללקוחות חייבים להסב את תשומת לב הלקוחות למלכודות שיש כאן. גם אם נרכך את

הדברים, ותקוצר התקופה והלק מן הדברים יוצאו, יש בהכרח להקל את הסנקציה שקיימת

כאשר תנאים מסוימים לא מתמלאים.

C



חיק עידוד התעשייה, שמדובר פה על ביטולו. אנחנו לא צדדים לשום סקטור, אבל

אנחנו מצטרפים לדעות שהושמעו כאן, שיש מקום לעשות דו"ח מאוחד לכלל המשק באותם

מקרים שיש בהם שליטה כזו או אחרת.

יש סעיף מסוים שנמצא רק בחוק לעידוד התעשייה - הפחתת יידע ופטנטים משום מת

ניתן רק בחוק עידוד התעשייה. אנחנו סבורים שיש להחיל את ההטבה לכלל המשק - זו לא

הטבה, זה משהו שמגיע.

מי איתן;

אופייני שבנושא הזה אנחנו המון עורכי דין ורואי חשבון ואנשי מסים. יוסר לי

בדיון הפרלימינרי הזה לראות בגדול את אנשי התעשייה.

קריאות;

יש.

אני שמעתי את האספקט השלילי - את ההגנה על החוק לעידוד התעשייה; לא שמעתי את

האספקט החיובי לא מצד זה ולא מצד זה. לפני שאנחנו נכנסים לפרטים - אני בטוח שיהיה

משא ומתן ונגיע לאיזשהן הבנות עם מס הכנסה - בדיון הראשוני הזה אנחנו צריכים

לראות בגדול עד כמה שזה ניתן. אני יודע שאלה דברים די ספקולטיביים, אבל בכל

אופן, אם יש לאנשים מושג מה זה יכול לתרום.

ס' שלום;

החוק הזה אמור להיות טוב ואולי צריך לעשות בו שיפורים לפי ההצעות שהועלו כאן.

אני מבקש להציג כמה שאלות; 1. לגבי שמירת הפעילות הכלכלית של החברה הקולטת והחברה

המתמזגת, הבנתי שאורך הזמן הוא שלוש שנים. יכול להיות שלפעמים עושים מיזוג של

חברה ויכול להיות שבמטרה לבלוע אותה ולהפסיק את הפעילות שלה לאחר זמן מסוים. שלוש

שנים נראה לי יותר מדי זמן. האם יש מגמה להקטין את אורך הזמן הזה?

2. לגבי שווי שוק של הנכסים ביום ההעברה, אני שואל שאלה טכנית, אבל לדעתי

היא מהותית בתחום מסוים. מי יקבע את השווי? שמאי. אחד יהיה מוסמך לזה? קבוצת

שמאים? מי ייהנה מהעוגה הזאת שיכולה להיות גדולה?

3. לא הבנתי את הרעיון של ביטול הדו"חות המאוחדים בחברות התעשייתיות. אני

מבקש הסבר.

4. לגבי הטבה לבעלי המניות בחברות התעשייה, אני חושב שהאפליה הזאת היא אפליה

סקטוריאלית חיובית לטובת התעשייה. אני לא חושב שיש לזה מקום. אולי מי שנמצא כאן

מהתאחדות התעשיינים יכעס עלי, אבל זו דעתי.

5. לגבי מיזוג של יחידים. אני מבקש לדעת מה מנחה אתכם למנוע את האפשרות הזאת.

6. לגבי שלילה רטרואקטיבית של ההטבות, האם יש לכם כוונה לשלול את זח בצורה

הזאת?

אי אפשר ללכת נגד המגמה שמובילה את כל העולם החופשי למיזוגים. לא יעלה על

הדעת שבולמים באופן מלאכותי תהליך כזה. אני מברך על התחלת התהליך, אבל מהביקורת

ששמעתי אני כבר לא יודע אם לילד הזה אנחנו מתפללים. יכול להיות שהביקורת מוגזמת,

אבל יש כאן כמה מקלות בגלגלים שצריך לשחרר אותם, גם אם יש רושש להפסד מס. צריך

לגרום שכמה חברות תהיינה חזקות יותר כדי להתמודד בחוץ. מדברים היום על שיווק בחוץ

- חברה קטנה לא יכולה להרים נושא של שיווק. צריך לעודד את המיזוגים. רושש יש לי רק



מן המונופול במשק הישראלי , וזו פרשה בפני עצמה והיא לא לדיון כרגע; שם צריך

להעמיד את המחסומים הנכונים, בעיקר כשהמוצרים מופנים לשוק המקומי .

א' שפירא;

אם זה לא באותו ענף, אין פהד של מונופול.

מי איתן;

זה לא שייך, יצירת המונופול נוגעת לחוק הגבלים עסקיים.

מי איתן;

אבל כשאתה מעודד, בעיקרון ארנה מוביל גם לזה.

הבעיה שמדאיגה אותי היא בקשר לפרה-רולינג. אני חושב שכל הזמן היתה מגמה כמה

שפחות החלטות שרירותיות של פקידים. פה אתם מזמינים תור מעכשיו ועד עולם, וכל אחד

עם הראש היהודי והתחכום יבוא אם סוגיות ובעיות בלי סוף. אני לא יודע אם המנגנון

יוכל לעמוד בזה, גם אם תזמינו אנשים מהחוץ. צריך לפשט את הדברים, ושיהיו דברים

עד כמה שיותר ברורים, שלא יצטרכו להזדקק כל כך הרבה לנציבות מס הכנסה. לנציבות מס

הכנסה צריך להגיע רק במקרים חריגים ביותר. אתם קובעים מבנה כזה שאוטומטית אתם

מזמינים לקוחות. אני מציע שהחוק יהיה מפורט יותר, אם לא תהיה ברירה אחרת, אף על

פי שזה לא תמיד בריא, כדי להזדקק כמה שפחות לנציבות מס הכנסה.

אני חושב בדיוק להיפך בעניין פירוט יתר של החוק. אני חושב שבמאה ה-21 אנחנו

צריכים ללכת לקראת מגמה של פישוט. היינו אורחים של מר שטסל בבורסה וקיבלנו הרצאה

יפה על השכלול של הבורסה. מגמה שמר שטסל הביע, וכולם ראו אווזה בחיוב - דרך הבורסה

היום לשיתוף עוד ועוד ציבורים ובודדים לעניין הזה, לפי דעתי יכולה להשתלב בקלות

עם רעיון המיזוגים, כאשר אני רואה שתי סכנות - אחת, המונופולים, וזה שייך לטיפול

בחוק אחר. צריך שמשרד האוצר - במקרה זה נציבות מס הכנסה - יתערב פחות ככל האפשר.

אנחנו, הוועדה, צריכים לתת לאזרח הישראלי לחיות בשקט. אני רואה כאן מגמה, כל יום

בדיון אחר, שכל אגף מגיע עם כל מיני פטנטים שיחזיקו את כל היזמים - יזם, תעשיין,

סוחר, אדם פשוט - לא נותנים להם לנשום בכל תחום. אפשר לעשות את הדברים מפורטים

לפרטי פרטים. אני חושב שצריך לעשות את זה פחות, צריך לינת קצת אמון גם ביזם, ויזם

זה לא רק מארצות הברית. אני גר במקום שחוק לעידוד השקעות הון חל עליו. כיוון

שפנינו לשלום ולפריחה כלכלית באזור, אם ארצה לעשות מיזוג עם חברה ערבית בשכם, האם

יש פה פתרון?

ז' פלדמן;

על רוב השאלות שנשאלו נענה בוועדת המשנה. התלבטנו הרבה בין חוק מפורט שייקבעו

בו כל התנאים, ובין רולינג מראש של נציבות מס הכנסה בדברים פתוחים. זה עלה בשאלות

של חברי הכנסת. עשינו משהו שהוא באמצע. אמרו שצריך עד כמה שניתן למזער את

המעורבות של מס הכנסה בעניין, אבל דב כהנא ופיני רובין אמרו שיש סיכון גדול

בעניין של המיזוג - אם חברה נכנסת לכל מיני סיכומים, ויבואו כעבור ארבע שנים יגיד

פקיד השומה שהמיזוג הזה לא עונה לכללים. בהרבה מאוד מקרים זו פשיטת רגל של בעלי

המניות ושל החברה בגלל חבות המס הרטרואקטיבית. לסן ניסינו ללכת על שילוב - מצד

אחד, קביעת קריטריונים מוגדלים, שאפשר להתווכח עליהם, אפשר להגיד ששלוש שנים זה

הרבה, אבל רצינו לבוא עם דברים מוחלטים, שניתן גם לבחון אותם בצורה ברורה; וגם

הפרה-רולינג זה דבר שהוא לא מחויב - מי שירצה להקטין את הסיכון העתידי שלו יוכל

לבוא לומר מראש שהוא מתכוון להחליף חצי מקו הייצור שלו למען ההתייעלות של שני

הגופים. הדברים יוצגו מראש ויקבלו פרה-רולינג, ולא תהיה בעיה שפקיד השומה יגיד

אחר כך שזה לא תואם.



ח' קופמן;

אני כבעל מניות באחת החברות יכול לתבוע לדין את ההנהלה על הרשלנות שהם גילוי

בזה שהם לא עשו פרה-רולינג?

ז' פלדמן;

אני לא יודע. בכל מקרה זה שירות, ובטח אי אפשר לבוא אלינו בטענות כשאנחנו

מציעים את זה.

לעניין השאלה אם יעמדו בתור - ואני לא מניח שיעמדו כל כך הרבה בתור - כנראה

שהמחוקק הצליח; זה אומר שאנשים ירצו לעשות מיזוגים.

הנקודה השנייה שצריך לזכור לגבי לגבי השתלטות של גוף גדול על גוף קטן - הנציב

אמר בתחילה שהחוק הזה בא לאפשר דברים שלא היו נעשים אלמלא החוק. אם פעולות נעשות

אגב תשלום מס, אין לנו כוונה להגיד שמה שאתמול נעשה ממילא עם תשלום מס, היום,

בעקבות החוק הזה ייעשה ללא תשלום מס. יכול להיות שהשיעור של 10% הוא נמוך או גבוה

- זה ניתן לוויכוח.

מי איתן;

יש אמדן של הכנסות ממסים כתוצאה מהמקטע הזה בפעילות?

קשה לדעת.

בכל מקרה, אמרו פה במין תמימות: מה קרה? ישלמו מס כשזה שקיבל ימכור את

המניות. דחיית מס יש בה גם כן הטבה גדולה מאוד - - -

בתוך שלוש השנים.

ז י פלדמן;

לאו דווקא שלוש שנים. אם חברה שנסחרת בבורסה רכשה מינימרקט באיזשהו מקום ובעל

המינימרקט קיבל מניות נסחרות בבורסה, הוא קיבל כסף, והוא לא רוצה למכור; הוא

ישלם את המס כשהוא יוריש את זה, אולי. זה חותר מתחת לכל הבסיסים של המס.

לשאלות של חבר הכנסת סילבן שלום. לגבי שמירת פעילות כלכלית - רצינו לקבוע

איזשהו פרק זמן. אמרו פה שנה, שלוש שנים - רצינו משהו מוגדר, שלא יבוא פקיד השומה

ויגיד - 13 חודש לעומת 12. אין קודש בקביעה.

היו"ר ג' גל;

משה גביש אמר במפורש לגבי שורה של דברים, כמו משך זמן ודברים אחרים - וההנחה

היא שבוועדה יגבשו את ההגדרות.

ז י פלדמן;

לגבי שווי שוק, הקביעה היא שהעברת המניות או פיזור המניות לאחר המיזוג יהיה

על בסיס שווי שוק. החשש שלנו הוא שבצד, לא בחברה הממוזגת, אלא בהעברות לבעלי

המניות הקודמים, תהיה התחשבנות אחרת; ולכן אמרנו שווני שוק. לא אמרנו מי יקבע

אותו. כשיהיה סכסוך ניקח את המומחים שלנו מול המומחים של המתמזגים כדי לקבוע אם

השווי שנקבע הוא אכן שווי שוק. אנהנו הולכים על שווי הברה לא על הנכסים

הספציפיים, ואם צריך להבהיר את זה בניסוח, נבהיר.



את הדו"חות המאוחדים אנחנו מבקשים לבטל בהצעת החוק הזאת כי כל שיטת המס

בישראל הולכת לפי אישויות משפטיות נפרדות, וכל אישיות משפטית ממוסה ככזאת.

כשניתנה הטבה למפעלים תעשייתיים היא ניתנה גם בגלל שאופציית המיזוג היתה קשה

מאוד. אומרים פה שגם אופציית המיזוג שהצענו עכשיו קשה; אנחנו מניחים שלא, ואנחנו

אומרים שבמקום שבו נתנו עכשיו אפשרות מיזוג נוחה - תתמזג, ואז תשלם מס כחברה אחת,

ואל תחבר פעילויות שונות. מה שאמרו פה יפה מאוד, אבל במקביל צריך להכפיל גם את

המע"מ כדי לכסות על אבדן המס שיהיה בעקבות זה שכל המשק יוכל להגיש דו"ח מאוחד.

לעניין המיזוג בין יחידים. אני לא בדיוק מבין מה זה. זה דבר שונה. זה איזשהו

שינוי בכל בסיס המס בכל הנושא של רווחי הון. יכול להיות שאפשר לחשוב על זה.

לגבי השלילה הרטרואקטיבית, עם הסנקציות שלה, אמרתי: אני מוכן לוותר על מס

בתנאי שמתקיים אי, בי ו-ג י, ואני גם מוכן לתת על זה פרה-רולינג. אבל אם מישהו לא

בא אלי ועשה דברים מנוגדים לחוק, אני חייב באיזשהו אופן לעשות סנקציה כדי שיימנע

מלעשות את זה. הוא גם יכול להגיד: אני אעשה גם בלי שהמיזוג עונה לתנאי החוק,

ובמקרה שבעוד כמה שנים מס הכנסה יעלה על זה, אז אתרושבן. אז אני חייב איזושהי

סנקציה.

מה לגבי הפסדי מס?

לא יהיו הפסדי מס אם נתפוס בחוק הזה רק דברים שנמנעו מלעשות אותם בגלל המס.

סגן הנציב אומר שברגע שנעביר את החוק יצטרפו רק אלה שהיום לא מבצעים, ולכן

ממילא אין הכנסות מס. זה לא יכול להיות כי אינה בונה על התוספת השולית שיצטרפו.

מה שאפשר להפסיד הוא רק מס שלא יהיה במכירה של חבלה, אלא שייכנס למיזוג.

בכל מקרה מדובר על דחיית מס. יש אצלי הרבה מאוד מקרים של חברות - עקב

התארגנות לקראת יציאה לבורסה - שלא עושות את הדברים האלה בגלל שהחוק לא מאפשר

להם הי ום.

ההנחה היא שהמיזוג הזה הוא בצמיחה. אם תהיה צמיחה יבוא מס ממקור אחר. הכוונה

היא שהמס שיבוא ממקור אחר יהיה יותר גדול מההפסד.

1. שכולם חושבים שהחקיקה הזאת חשובה. 2. יש

משאלה לאפשר ליותר גורמים שזה יחול עליהם. 3. שלפי דעתכם יש צורך לרכך את החוק כך

שיהיה יותר אפקטיבי, והריכוך צריך להיות עד הגבול שממנו יש סחף לכיוון הפגיעה

במס. את הכל הדברים האלה אנחנו מצפים שוועדת המשנה שנקים תעסוק בהם ותביא את

החקיקה לידי גמר.



ב. תקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דו"ח) (תיקון), התשנ"ב-1992

היו"ר ג' גל;

על סדר היום בקשה של שר האוצר - תקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דו "ח) (תיקון).

אנרונו מבקשים להכניס שני תיקונים לתקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דו"ח), כדי

להו7אים אותן לשינויים שנעשו לאחרונה לעניין מיסוי שוק ההון. במסגרת תיקון מסי 90

לפקודת מס הכנסה ניתנה הסמכה לשר האוצר להכניס מספר שינויים לעניין מיסוי שוק

ההון, ובין השאר, בתקנות שפורסמו ביולי האחרון נקבע חיוב במס של 35% לגבי הלק

מרווח ההון הריאלי מעל העלייה הנובעת משינויים בהפרשי השער בעת מכירת נייר ערך

זר.

עוד נקבע בתקנות האלה ניכוי במקור של 5%. ואני מדגישה - מהתמורה במכירת נייר

הערך הזה. זאת אומרת, גם אם אדם קנה את נייר הערך הזר ב-100 ומכר אותו ב-90,

קיימת חובת ניכוי מס של 5% מה-90. אלה תקנות שפורסמו בחודש יולי האחרון בקובץ

התקנות. כרגע זה המצב החוקי.

אנחנו מבקשים שיחיד שפטור היום מהגשת דין וחשבון לפי תקנות מס הכנסה והיתה לו

הכנסה ממכירת נייר ערך זר, ונוכה מהתמורה ממכירת נייר הערך הזר מס בשיעור של לא

פחת מ-5%. לא יהיה חייב בהגשת דין ורושבון רק בגלל שנוצרה לו ההכנסה החדשה הזאת.

בעצם אנהנו מבקשים להתאים את התקנות פטור מהגשת דו"ח לשינויים שעשינו ביולי

האחרון.

זה רק לגבי הגשת דין וחשבון, ולא לגבי המס עצמו.

אני לא נכנסת כרגע לעניין מיסוי שוק ההון. אני מדברת רק על הרצון שלנו להתאים

את תקנות פטור מהגשת דו ייח לשינויים שנעשו לעניין מיסוי שוק ההון.

מי איתן ;

את טוענת שיחיד שכתוצאה מכך שהוא מכר ניירות ערך ונוצרה אצלו הכנסה מנכים לו

5%. אבל מה עניין ה-5% לכאן?

צו מס הכנסה (קביעת תמורה ממכירת נייר ערך זר כהכנסה) אומר, שהמשלם את התמורה

עבור נייר הערך הזר חייב לנכות 5% מהתמורה. אנחנו מבקשים לקבוע שלא נצטרך לדרוש

מאותם יחידים שהיתה להם הכנסה ממכירת נייר ערך זר ונוכה 5% מהתמורה ממכירת נייר

הערך הזר להגיש לנו דין וחשבו ו, אם הם פטורים היום מהגשת דין וחשבון, לפי תקנות

פטור מהגשת דין וחשבון הקיימות כרגע.

היו"ר ג' גל;

אני הבינותי שהיום שכיר מסוים פטור מהגשת דו"ח. אם יש לו הכנסה מנייר ערך זר,

על פי התקנות היום הוא חייב לדווח. אתם אומרים שאם שילם 5% מס במקור, גם הוא יהיה

פטור מהגשת דו י'ח.



א' שפירא;

אבל הוא ישלם 5% גם אם הוא קנה ב-100 ומוכר ב-90?

טי דולן;

הוא פטור מהגשת דין וחשבון, אבל אני לא אומרת שהוא לא יכול להגיש דין

וחשבון.

מי איתן;

ניכו לו 5% במקור. איפה השאר?

טי דולן;

ייתכנו אולי מקרים בודדים ש-35% על רווח ההון הריאלי יהיה קצת יותר גבוה מאשר

5% מהתמורה. הבאנו את זה בחשבון וויתרנו, בגלל הקושי והפרוצדורה והבלגן, כיוון

שמדובר על 3% מהתמורה, ומדובר על הרבה יחידים שכנראה ייכנסו לעניין הזה.

מי איתן;

מדוע שלא תדאגי לשנות את זה, פך שאדם שמכר בהפסד לא ישלם את ה-5%?

טי דולן;

אנהנו לא רוצים שהמשלם יצטרך להיכנס לשאלה אם זה ברווה או בהפסד. קבענו 5%

ניכוי במקור. אם מכרת בהפסד, תגיש דו"ח ותקבל את החזר המס.

היו"ר ג' גל;

יש קבוצה שלמה של שכירים שלא חלה עליהם חובת דיווח - על זה יש טענה שהמדינה

מפסידה מאות מיליונים; זה ויכוח אחר. אם הם מוכרים נייר ערך זר, עצם המכירה

מחייבת להגיש דו"ח. מס הכנסה מבקש לפטור אותם מהגשת הדו"ח אם הם משלמים 5%

מהתמורה. יכול להיות שחלק יפסידו מזה וחלק ירוויח מזה.

טי דולן;

ויותר מזה - אם אתה מפסיד, אתה תמיד יכול להגיש דו"ח ולקבל החזר.

התיקון השני יותר פשוט. במסגרת התיקונים בשוק ההון הכנסנו גם אפשרות של עסקת

מכירה בחסר, ובה נקבעה חובת ניכוי מס במקור על ידי מי שנקרא "השואל", השואל צריך

לנכות את מלוא המס המוגבל במקור. התקנות הנוכחיות מדברות על כך שיחיד יהיה פטור

מהגשת דו"ח אם הוא קיבל ריבית או דיבידנד שיש לגביהם שיעור מס מוגבל, והבנק ניכה

את מלוא המס במקור. אנחנו מבקשים שייכתב "אם הוא קיבל ריבית או דיבידנד שיש להם

שיעור מס מוגבל ונוכה מלוא המס במקור", לאו דווקא על ידי הבנק. בגלל שנוצרה

האפשרות של ניכוי מלוא המס המוגבל במקור על ידי השואל.

מ' איתן;

מי עוסק בזה?

טי דולן;

קשה לי לענות לך כי זה עוד לא כל כך התחיל לפעול. סביר להניח שאלה יהיו חברות

של ברוקרים.



ס' שלום;

לגבי התיקון הראשון - אם היום אני קונה נייר ערך בבורסה כלשהי בעולם, כשאני

מוכר אני משלם 5% מהתמורה?

טי דולן;

מהתמורה. זה לא לפי ההצעה הזאת, זה לפי התיקון. זה אושר בוועדה בחודש מאי

האחרון.

ס' שלום;

מה ההיגיון בזה?

ח' קופמן;

אתה יכול להגיש דו"ח אם הפסדת.

מי בעד? מי נגד?

הצבעה

תקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין וחשבון) (תיקון), התשנ"ב-1992 אושרו

(הישיבה הופסקה בשעה 12:45)

אחרי כן ת' שפנייר- 16 (המשך)