הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 292

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום רביעי. י"ח בטבת התשנ"ו (10 בינואר 1996). שעה 10:15

חברי הוועדה: י' מצא - היו"ר

חי חדאד

בי טמקין

איילת רוזן - המשרד לאי-כות הסביבה

דייר אלון טל - מנהל "אדם, טבע ודין"

שמואל חן - "אדם, טבע ודין"

בלהה גבעון - החברה להגנת הטבע

עו"ד אריה נייגר - התאחדות התעשיינים

דני מורגנשטיין - יועץ לאיכות הסביבה, מרכז שלטון מקומי

מי פרנקל-שור

אי קמארה

רשמה: אי שלהבת

1. הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון),

התשנ"ה-1995 (של חה"ב בי טמקין) - הכנה לקריאה שניה ושלישית.



הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון). התשנ"ה-1995

אני מתכבד לפתות את ישיבת ועדת תפנים. איתנו הצעת חוק של חבר הכנסת בני

טמקין להכנה לקריאה שניה ושלישית. למיטב זכרוני היו אמורים כל הצדדים

להיפגש ולהגיע ביניהם לסיכום. אני מבקש מחבר הכנסת טמקין לרענן את זכרוננו,

מה היתה המחלוקת ועל מה התפשרתם.

היתה מחלוקת שנגעה לנושא מסירת המידע, באיזה תנאים אפשר לדרוש מידע

בנושאים הקשורים למפגעים סביבתיים ואיזה סוג מידע ניתן לדרוש מרשויות

ציבוריות. החלטנו להוריד את זה כי אני מבין שיש טיפול כללי בכל הנושא הזה.

יש נוהג כזה.

ואם לא, בכנסת הארבע-עשרה תתקנו את זה.

בינתיים מה שנשאר זה העיקרון שגופים, שגם מצויינים פה בשמותיהם, יוכלו

לפעול בשם אזרחים גם אם אין אפילו אזרח אחד שרשום באותה עמותה שעלול להיפגע

באופן ישיר ממפגע סביבתי כזה או אחר. זה כמובן לא מונע מארגונים אחרים שיש

להם חבר שנפגע להגיש תובענות. אני רוצה אגב לומר שחוק דומה שלי שנדון

בוועדת הכלכלה, שם דנים על המים, עבר וכבר שופט הסתמן עליו בשביל לאפשר

לארגונים לתבוע בנושא מים.

חוק המים נעשה בתיאום עם החוק הזה שנמצא בפנינו.

אבל התעשיינים טוענים שיש איזשהו הבדל עקרוני בין שני החוקים, כי שם הם

לא התנגדו ופה הם ביטאו איזשהי התנגדות.

אני רוצה להזכיר גם נקודה נוספת מדוע נזקקנו להתייעצות נוספת. התעשיינים

טענו ש"ברגע שאנחנו גובים כמו שמנוסח בסעיף 6(א) בהצעה שמונחת לפנינו,

ש"גופים המנויים בתוספת זכאים להגשת תובענה לפי חוק זה", ואנחנו לא מוסיפים

את הסייג של "חבר שנפגע", אנחנו ממוטטים את אושיות המשפט האזרחי", זה ציטוט

מדברי עו"ד נייגר.

כמו שחבר הכנסת בני טמקין אמר, לא היתה לנו שום התנגדות לתיקון לחוק

המים משום שיש בו עיקרון שמקובל עלינו. בחוק הזה יש עיקרון שאינו מקובל

עלינו, עיקרון שבו אין נפגע, לא בפועל ולא בכוח, אלא יש איזשהו ארגון שיכול

להיות שאין לו שום קשר לפגיעה. אני לא רוצה כרגע לנהל מלחמה על העיקרון

הכללי אלא אומר מהם החששות שלנו. אם בהצעה תינתנה תשובות לחששות שלנו אנחנו



נקבל את הצעת החוק ולא תהיה לנו שום בעיה עם זרז שארגונים ייתבעו ולא פרטים.

החשש הראשון הוא מעניין ההתיישנות. ברגע שאין נפגע אנחנו לא יודעים עד

כמה אחורה אפשר ללכת בתביעות אזרחיות. אם ייאמר שהחוק חזה מתייחס אך ורק

למעשים שנעשו כשאין נפגע, או מפגעים שנעשו רק החל מכניסת החוק לתוקף, לא

תהיה לנו התנגדות. הבעיה הגדולה ביותר שלנו זה חוסר היכולת להעריך סיכונים,

שזה במהות חוק אזרחי. כשם שאנחנו מבטחים את עצמנו על נזקים שאנחנו גורמים

לאנשים, נזקי גוף ונזקי רכוש, אנחנו רוצים לדעת מה מידת החשיפה שלנו. כאשר

יש גוף שהוא עצמו לא נפגע, כלומר הוא לא תובע טיבעי, במקרה כזה אין גבול עד

כמה אחורה הוא יכול ללכת בתביעה. הוראות מסויימות בחוק ההתיישנות מאפשרות

לתובע במקרה כזה לתבוע בגלל שהוא לא ידע את עילת התביעה.

אני אתן דוגמא מאוד קונקרטית כדי להמחיש את הדאגה השניה שלנו, שגם פה אם

היא תבוא לידי פיתרון אז אנחנו נסכים לשינוי. הולך לקום באופקים מפעל

פלקס-ים, שותפות של קיבוץ צאלים עם עוד מישהו, מפעל שהולך לייצר מוצרי גומי

והוא ייעסיק 60-30 עובדים. המפעל הזה ככל הנראה ייצור דבר שעל-פי החוק הוא

מיפגע, הוא ייעשה ריח רע, ולאופקים אין מרחבי תעשיה גדולים אז יכול להיות

שיהיו אנשים שי יסבלו מהריח.

אבל למה הולכים להקים את המפעל הזה אם יודעים מראש שהוא מיפגע? לאנשים

באופקים חסרה פרנסה וכעת אין לחם ברירה אבל בעוד 6 שנים הם יתחילו להקים

קול צעקה.

המפעל מוקם כדי שאנשים יוכלו לעבוד. המיפגע הזה יכול להיות איום ונורא

בעיני עמותה מסויימת, שתושביה גרים בתל-אביב, אך נסבל בעיני אנשים שנמצאים

שם. יכולה לבוא עמותה, על אף שאף אחד שנפגע איננו רוצה למנוע את המיפגע

הזה, ולהחליט לתבוע את המפעל. נניח שקיבוץ צאלים יחליט ליהנות מההטבות שיש

במפעל באופקים ולהעביר את המפעל לקיבוץ. יהיה מפעל לקיבוץ והוא ימשיך לעשות

ריח אבל זה כדאי לקיבוצניקים כדי להרוויח כסף. תבוא עמותה, שאין לה שום קשר

לקיבוץ, ותוכל להגיש תביעה משום שהמפעל יוצר מיפגע לדעתם. אנחנו רוצים

שיהיה איזשהו נפגע, בפועל או בכוח, כדי שנוכל לדעת גם לאמוד את הסיכון. זה

לא החוק היחיד שבו לגופים ציבוריים ניתן מעמד לתבוע בשם אזרחים.

אלו גופים רציניים.

אלו גופים כל כך רציניים שזו הבעיה שלנו.

בחוקי הצרכנות ארגוני צרכנים יכולים לתבוע בתביעה יצוגית בשם נפגע, אבל

צריך נפגע. יש חוק שקשור בעניין הזה, שהוא התקדמות גדולה, זה החוק שעוסק

בשוויון הזדמנויות בתעסוקה, ושם ארגוני עובדים יכולים לתבוע גם במקרה שבו

הנפגעים לא תובעים. אבל נדרשת באותו חוק הסכמה של הנתבע, כדי לאפשר מצב שבו

עובד לא רוצה שעניינו יופיע בבית משפט או שיש לו אינטרס להשאיר את המצב כמו

שהוא או שהוא הגיע לאיזשהו הסדר. אותו דבר גם כאן, יכול להיות מצב שבו אני

יוצר מיפגע מקומי. לפי החוק הזה אם אני קונה בית רשפון ועל-ידי יש רפת אז

לפי החוק אני יכול לתבוע את בעל הרפת על נזק שהוא גורם לי, על הריח, ההטרדה

והפסולת, אבל יכול להיות שזה כדאי לי בנסיבות מסויימות כי הוא מפצה אותי על

זה. אבל פה יהיה מצב שבו כל השכנים מסכימים שתהיה שם רפת פרט לארגון כלשהו

שלא שייך לשם בכלל. לכן אנחנו רוצים שתמיד יהיה נפגע שהוא נפגע פוטנציאלי.

אני רוצה להשתמש בשתי הדוגמאות שהצגת ולהציג בדיוק את היפוכה של טענתך.

אופקים נמצאת היום במצוקה כלכלית קשה ואנשים שהם רעבים ללחם יישמחו בכל מה

שניתן להם. נבחרי ציבור יהססו לומר מילה כנגד דבר שיש בו פגיעה סביבתית כדי

שלא יישמע כאילו הם רוצים להזיק. טוב שיש גוף ציבורי, אחד מאותם אלה, שלא

עושה חשבון של פריימריז ולא איך הוא ייראה ולא את החשבון שעכשיו יש שם

מצוקה וצריך להציל אותם, שייגיש תביעה וייפנה את תשומת לב הציבור באמצעות

בתי משפט. אותו דבר עם הדוגמא האחרונה שנתת לגבי הרפתות. אתה קונה בית ליד

רפת במושב והוא זול משום שיש רפתות מסביב. לבעלי הרפתות מסביב כדאי למכור

את זה בזול ולהגיע להסדר מסויים איתך. אבל אם זה יפריע למישהו אחר או שתהיה

התפתחות מסוג אחר, למה שגוף ציבורי לא יהיה עירני לזה? ודווקא אותם

אינטרסנטים, לחיוב או לשלילה - באופקים זה אינטרסנטים לחיוב, ברפת יכולים

להיות אינטרסנטים לשלילה - ירוויחו. למה צריך להיות ניפגע ישיר?

הצגת את העניין של הנפגע ואת עניין הנזק, אבל בחוק הזה אנחנו לא מדברים

על נזק כספי. כל עניין שוויון הזדמנויות בעבודה זה נזק כספי. פה יש עניין

של תביעה סביבתית, זה תחום שמתפתח שבעצם יש בו נזק. אם מפעל עושה משהו

שפוגע בציפורים בטבע, אני נפגעת, אתה נפגע וכולנו נפגעים. זה סוג של תביעה

אחרת שבה הנפגע הוא לא אדם פוטנציאלי שאנחנו יכולים לזהות אותו אלא כולנו

נפגעים והגוף הזה תובע גם בשמנו.

אני רוצה לעדכן את הוועדה שהדברים האלה נאמרו על-ידי עו"ד נייגר והובאו

במכתב לוועדה. אנחנו העברנו את המכתב למשרד המשפטים והתקיים דיון אצל היועץ

המשפטי לממשלה לבחון האם יש פה איזה שינוי לגבי המשפט האזרחי. היועץ המשפטי

לממשלה תומך בנוסח סעיף 6(א) כפי שהוא מובא בהצעת החוק הזאת.

כבוד יושב הראש לא ירד לסוף דעתי כנראה מפני שלא הסברתי את עצמי כהלכה.

נתמקד בדוגמא של צאלים, לא מדובר פה בפוליטיקאים שתובעים מול ארגונים

צדיקים. מדובר פה באנשים שיש להם אינטרס לשמור על דבר שהוא בהגדרת החוק

"מיפגע". עו"ד מירי פרנקל-שור מדברת על ציפורים וערכי טבע אבל החוק מדבר על

זו גם לא תביעה כספית.

אני חושש שכאן יש לך טעות משפטית. בהגדרה של דיני הנזיקין מדובר על

החזרת המצב לקדמותו. איך מפעל י יחזיר את המצב לקדמותו אחרי שהוא שפך פסולת?

יש לו שתי דרכים, או שעובדי המפעל ייבואו וייאספו את הפסולת; או שהוא יישלם

לקבלן שי יאסוף את הפסולת. כך או אחרת המפעל י יצטרך להוציא כסף כדי להחזיר

את המצב לקדמותו, זה כל מהות דיני הנזיקין. ולכן החוק הזה הוא חוק נזיקין.

החוק הזה הוא מאוד אופוזיציוני, זה חוק שהייתי קורא לו "חוק מיפגעים

סביבתיים (רפיסות השלטון)". מנויים כאן הרבה גופים מאוד נכבדים אבל זה נראה

בסך הכל מין עלה תאנה לארגון אחד או שניים. אין לי התנגדות ש"רשות שמורות

הטבע" תהיה מנוייה בין הגופים האלה אבל אני רוצה להראות כמה מעט מחשבה

הוקדשה לכך. רשות שמורות הטבע היא גוף ממשלתי. הייעלה על הדעת שגוף ממשלתי

- פקחים שיש להם סמכויות של שוטרים, אפשר גם להכניס את משטרת ישראל פה -

שממשלת ישראל תגיש תביעה אזרחית?

אם אתה עבדת בחברה להגנת הטבע אז מאוד מפליא אותי שעכשיו אתה אומר בדיוק

הפוך. לדוגמא בנושא של זיהום אוויר, את מי ייתבעו על יצירת החור באוזון?

לגבי הנושא של המפעל באופקים, הוא לא ייקום בלי תסקיר השפעה על הסביבה,

אפילו שיש שם אבטלה מפה ועד להודעה חדשה. היום כל מפעל שקם צריך להגיש

תסקיר השפעה על הסביבה, צריך לעמוד מאחוריו, ובמידה והוא לא עומד יש דרכי

אכיפה, ואם אין דרכי אכיפה אז אנחנו קיימים. ובכלל לא משנה שיש שם אבטלה

משום שלא מדובר על נזק אישי. ריח רע זה זיהום אוויר וזיהום אוויר מתבטא

בפגיעה באטמוספירה שהיא הרבה מעבר לנזק אישי. החוק הזה צריך להיות חוק

למניעת מפגעים סביבתיים ולא חוק נזיקין משום שהפגיעה ברוב המיקרים היא לא

אישית, היא פגיעה סביבתית או נופית. למשל זיהום מים של רמת חובב בנחל צור,

מי ייתקן את המעוות? איך אפשר להשיב את המצב לקדמותו? בארצות נאורות יש

היום ביטוח סביבתי, רק בארץ שלנו עוד אין מושג כזה. אולי הגיע הזמן שמפעל

שיש לו פוטנציאל זיהומי ייעשה ביטוח סביבתי כדי שהוא יוכל לפצות את עצמו

במטך הזמן בתיקון הנזקים שהוא עשה. הטענה של עו"ד נייגר היא טענה לא לגבי

הח1ק הזה משום שהחוק הזה הוא בפירוש חוק מתקדם, הוא חוק שמעלה אותנו מדרגה

אחת לפתות קדימה בעוד שעו"ד נייגר לוקח אותנו חזרה אחורה כשהוא רואה את

העניין הזה רק כעניין אישי של נזק של איש זה או אחר.

הייתי רוצה להעמיד את המצב המשפטי על דיוקו. היום על-פי סעיף 13 לחוק

מניעת מפגעים (1961) אדם יכול להגיש תביעה אזרחית כעובר ושב נגד מפעל לפי

חוק כנוביץ'. החוק הזה נחקק כדי לאפשר לנו לפעול בתחומים אחרים, כמו מים,

נסורת וכן הלאה. דבר שני, אני מפנה את תשומת לבכם לסעיף 3 בחוק, סעיף שהיה

בזמנו במחלוקת, אני עדיין לא כל כך אוהב את זה אבל אני מבין את ההיגיון.

הסעיף הזה מחייב את בית המשפט לאזן בין אינטרסים כלכליים וסביבתיים לפני

שהוא נותן צו. באותה דוגמא שנתת על המפעל באופקים, בית משפט יחליט אם לסגור

את המפעל או אם לחייב אותו, על-פי המצב, ויכול להיות שייגיעו למסקנה שהנזק

לאינטרס הציבורי שעלול להיגרם הוא גדול יותר מהפרת החוק והוא לא יפעיל את

החוק, כי זה חוק שהוא לא רק סביבתי אלא הוא גם חוק חברתי. ודבר אחרון, אני

שמ ואני חושב שהגיע הזמן שהכנסת תגלה קצת יותר יצירתיות מבחינת הגדרת

"מפגעים". אוי לנו אם נחכה עד שיהיו בפנינו גופות ומחלות. אנחנו צריכים קצת

יותר מזה ובנוסף לזה גם לכלול ערכי טבע.

אני אקולוג במקצועי. עו"ד נייגר דיבר על ערכי טבע, על הציפורים והנוף.

אבל כשאנחנו מדברים על מערכות אקולוגיות אנחנו מדברים על שרשראות מזון,

מארגי מזון, שבהם האדם נמצא, מתוקף היותו אוכל כל, די גבוה במערכת ולכן הוא

גם פגיע יותר מאשר אלה שבתחתית הפירמידה, הווה אומר הצמחים ואוכלי העשבים.

כאשר מדובר על פגיעה במערכת האקולוגית ברוב המקרים אנחנו לא נוכל להגדיר

נפגע ישיר אבל הפגיעה תדלג לה בשרשרת המזון כלפי מעלה ותיפגע בסופו של דבר

באדם, שהוא נשוא החוק. לא יעלה על הדעת שלא נוכל להרחיב את המושג של

"מיפגע" גם לפגיעה במערכות אקולוגיות. טענתי היא שהחיפוש אחר נפגע ישיר

בחוקים סביבתיים הוא מוטעה.

עו"ד נייגר צריך לזכור דבר אחד, אנחנו כבר דשנו רבות בחוק הזה וכבר

הגענו לסיכום אתכם על רשימה מוסכמת. אני לא מבין למה אנחנו צריכים לבזבז

שעה שלמה כעת סביב מה שכבר היה מוסכם.

אפשר להבין את החשש, שהוא קצת פופוליסטי, של התאחדות התעשיינים אבל הוא

נפתר על-ידי סעיף 6(ג). בסעיף 6(ג) נאמר ש"כל עמותה רשומה רשאית להגיש



תובענה". האם מזה אתה חושש?

שם יש את הסייג ש"אם אחד מחבריה היה נפגע" והדרישה של התעשיינים היא שגם

פה יהיה סייג כזה.

אני חושב שזה נותן איזשהי תשובה של סגירת אותה "לקונה" שעו"ד נייגר חשש

ממנה קודם, של אנשים שאין להם עניין.

חברי הזכיר את עניין האינטרס הציבורי שבית המשפט אמור לשקול. האינטרס

הציבורי לא יעלה בסיטואציה כזו משום שבית המשפט לא יעלה אותו מיוזמתו. דבר

שני, לכל אלה שמדברים כלשון של איכות הסביבה ואקולוגיה, אני רוצה להסביר

שהוויכוח בינינו הוא לא על העיקרון של איכות הסביבה אלא האם המאטריה הנכונה

היא פלילית או אזרחית. לחוק המים הסכמנו בלי שום הסתייגות אבל אני חושב שזה

מצב לא תקין ואפילו קצת נלעג שממשלת ישראל מבקשת לעצמה זכות תביעה אזרחית

במקום שבו היא היתה צריכה לאכוף את הדין על-ידי מערכת חוקים פליליים.

אני סבור שעו"ד נייגר עדיין היה מתנגד לחוק אילו היינו מורידים מהרשימה

את רשות שמורות הטבע, והוא משתמש בטיעון הזה כדי להפוך את זה לאבסורד.

הרשימה הזאת כבר קיימת הרבה זמן ולא הועלתה טענה לגבי ההרכב הספציפי הזה.

הבעיה של עו"ד נייגר אינה עם נוכחות רשות שמורות הטבע ברשימה אלא הוא מעלה

כבר הרבה זמן חשש מהעניין הזה של תביעה על-ידי עמותה אף על פי שאף אחד

מחבריה לא נפגע. יש גם הענין העקרוני, שלא תמיד אפשר לזהות את האדם המדוייק

הספציפי שבשלב זה בדיוק הוא הנפגע. כמו כן, אם נשתמש באותה דוגמא, נניח

שהקיבוץ מאוד מעוניין שיהיה בו מפעל ומצבו הכלכלי כל כן חמור עד כדי כך שלא

איכפת לו שהמפעל גורם לפגיעה גנטית אצל ילדי הקיבוץ. נניח שיידוע על-פי

המימצאים המדעיים הטובים ביותר שהשכנים נפגעים, וגם אם היינו יודעים

שהילדים באופקים נפגעים גנטית מאיזשהו מפעל אבל התושבים עד כדי כך לחוצים

כלכלית ממצבם שהם בעצמם לא מגייסים את הכוח, את המוטיבציה או את הכסף ללכת

לתביעה, אז כאזרחים אחראיים לא היינו יכולים לוותר על האפשרות לתבוע את

תיקון המצב. אגב על-פי הטיעון הזה אשה מוכה שאיננה מתלוננת, אם היא לא

מתלוננת וכנראה שהיא מחליטה מסיבותיה היא להישאר בבית, לחברה אין זכות

להתערב במצב מכיוון שהיא לא חברה בארגון נעמ"ת או ארגון אחר. אני חושב

שמאוד ברור בחברה המודרנית, שפוטנציאל הנזק הקיים יכול להיות המוני בלי

שחבר ספציפי שאפשר לזהות אותו הוא חבר באותה אגודה, אחרי כל הדיונים

שהתקיימו אני מבקש מיושב ראש הוועדה לאשר את הצעת החוק שלי.

בסעיף 1 בפיסקה (1) כתוב היום "לבקשת מי שנפגע או עומד להיפגע". חבר

הכנסת בני טמקין הציע ש"במקום "עומד להיפגע" יבוא "עלול להיפגע"", ולא

התקבלה על כך החלטת ועדה.

אנחנו מעבירים את זה לתחום קצת יותר כללי ופחות ספציפי. המילה "עלול

להיפגע" היא יותר כללית מאשר המילה "עומד להיפגע", שמתייחסת יותר לבן אדם.

למה צריך מושג חדש? אני חושב שאולי צריך להשאיר את הנוסח כפי שהוא.

עד עכשיו החוק היה כולו מנוסח כך שהוא התייחס לאדם ספציפי החבר בארגון

ספציפי. נדמה לי שהמילה "עומד להיפגע" מכוונת לאדם ספציפי שעומד להיפגע.

"עלול להיפגע" מציין את הסכנה היותר כללית. נניח שמחקרים מגלים שעשן מסויים

שיוצא מארובה יכול ליצור, על-פי הסטטיסטיקה במקומות אחרים, פגיעה גנטית קשה

בילדים אז אני לא אומר שילדים "עומדים להיפגע" אלא שהילדים באותו איזור

"עלולים להיפגע". זה נראה לי הרבה יותר מדוייק.

יש הרבה מקרים, למשל זיהום מי-תהום, שקשה מאוד לקשור קשר סיבתי בין

הזיהום לבין פגיעה ספציפית בבן אדם. "עומד להיפגע" יינטרל את יכולת הציבור

לפעול. הסיכוי להביא לבית משפט את מי ש"עלול להיפגע", שזה עלול להיות אני,

יותר גדולה. אני בעד הנוסח "עלול להיפגע".

אני לא בטוח שבית המשפט ייקבל בדיון כזה כוללני את "עלול להיפגע".

נניח שבכינרת זורקים הרבה רעל לדגים. אני לא יכול לבוא לבית המשפט

ולהגיד שאני "עומד להיפגע" כי אני מתכנן בשבוע הבא ללכת לכינרת לאכול.

"עלול להיפגע" זה הציבור בישראל שעלול להיפגע מזה שזורקים שם הרבה רעל. אני

חושב שההיגיון מחייב את זה.

אני מקבל את זה.

הערה שניה, בסעיף 6(ד) נאמר "על תובנה לפי סעיף זה לא יחולו הוראות סעיף

5". סעיף 5 בעצם מסייג ואומר "לא יגיש אדם תובנה לפי סעיף 2 אלא לאחר שעברו

60 ימים", זאת אומרת אדם לפי סעיף 2 צריך להמתין 60 ימים לפני שהוא יכול

להגיש את התביעה. במשך הדיונים שהתקיימו פה עלתה השאלה האם גם עמותה וגופים

שאנחנו מנינו בתוספת צריכים להמתין 60 ימים.

זכאים או חייבים?

אם מתקבלת הפרשנות שהם חייבים אז אנחנו נשאיר את זה ככה ונמחק את סעיף 5

אבל "אדם, טבע ודין" הפנה את תשומת ליבנו שיש בעיה בצו מניעה.

ישבנו עם היועץ המשפטי עו"ד צבי ענבר והוא אמר שהיום עמותות לא צריכות

לחכות 60 יום ואילו לפי הנאמר פה הן יצטרכו לחכות 60 יום. אני העליתי את זה

בפני התלמידים שלי באוניברסיטה וכולם אמרו שזה לא ברור, לכן אמר מר צבי

ענבר שכדאי לומר את זה במפורש. אזרח שצריך לקבל סעד מיידי יצטרך לחכות 60

יום ואז הוא לא ינצל את החוק הזה אלא יילך ישר לחוק הפלילי, וזה חבל-

לפעמים תביעות בענייני הסביבה צריכות ללכת במישור האזרחי ולא בפלילי,

"אדם" לפי סעיף 2 לחוק הפרשנות זה "חבר בני אדם, בין שהוא תאגיד ובין

שהוא לא תאגיד" כך שאפשר לפרש בפרשנות משפטית אחרת שסעיף 5 כן חל על זה.

כשהתעוררה השאלה אני בדקתי את הפרוטוקולים של ועדת חוקה שחוקקה את החוק הזה

ושם באמת היתה כוונה שגם עמותות ימתינו את 60 הימים, כך שבפני הוועדה צריכה

לעמוד גם כוונת המחוקק כשהוא חוקק את החוק הזה-

המשרד לאיכות הסביבה נמצא במצב ביורוקרטי לא נעים.

אז גמרנו את הסיפור, נחליט על 60 יום.

אני מבינה את הטענה של "אדם, טבע ודין" אבל יש לי את ההנחיה של היועצת

המשפטית- עד כמה שזכור לי הנושא הזה עדיין לא נדון כאן בוועדת הפנים.

אנחנו מתקנים את זה ל"60 יום" מה עוד שאני שומע שעמדת הממשלה היא בעד 60

י ום.

עמדת הממשלה להשאיר את המצב כפי שהוא קיים היום, שהוא כנראה 60 יום.

הצבעת על חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות)(תיקון), התשנ"ה-

1995 של חבר הכנסת בני טמקין, להעברה לקריאה שניה ושלישית.

בעד - 3.

אין מתנגדים.

ההצעה אושרה ותועבר למליאה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55