הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 290

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שני, בי בטבת התשנ"ו (25 בדצמבר 1995) שעה 11:00

חברי הוועדה: י' מצא ~ היו"ר

אי אסעד

פי בדש

שר הפנים חי רמון

חה"כ די איציק

חה"כ לי לבנת

חה"כ עי מאור

יהודה מירון - לשכה משפטית, משרד הפנים

יואל לוי - מנהל מחלקת רישוי ופיקוח, משרד הפנים

טובה אלינסון - דוברת משרד הפנים

דובי גזית - ראש מינהל לשרותי חירום של מחלקת הרישוי

והפיקוח, משרד הפנים

דייר מאיר חובב - משרד העבודה והרווחה

נילי מימון - משרד העבודה והרווחה

דייר מ. קליאן - משרד הבריאות

גלי בן-אור - מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יוסי שא-נס - מנכ"ל הרשות להגנת הצרכן, ההסתדרות

יצחק מזרחי - הועד הארצי של בעלי חנויות הנשק ומטווחי הירי

רוני ארגוב - יו"ר ארגון בעלי חנויות נשק ומטווחים באיגוד

לשכות המסחר בישראל

שאול דרבי - ארגון בעלי חנויות נשק ומטווחים באיגוד לשכות

המסחר בישראל

עמנואל בן-עמרם- יו"ר איגוד הקליעה

חיים ארז - יו"ר המטווח האולימפי בהרצליה, ואיגוד הקליעה

יעקב שמעון - אספן נשק

סנ"צ רונה קדמי- יעוץ משפטי, מטה ארצי, משטרת ישראל

נצ"מ ראובן אריאב- ראש מחלקת סיור, מטה ארצי, משטרת ישראל

מי פרנקל-שור

אי קמארה

רשמה: אי שלהבת

1. היערכות משרד הפנים בנושא רישוי כלי יריה.

2. הצעת חוק כלי היריה (תיקון - השר המוסמך), התשנ"ד-1994 (של די מגן)

3. הצעת חוק כלי היריה (תיקון - החמרת התנאים לקבלת רשיון), התשנ"ה-

1994 (של חה"כ די איציק וחה"כ עי מאור).

4. הצעת חוק כלי היריה (תיקון - תשלום מירבי עבור הכשרה), התשנ"ד-1994

(של חה"כ אי אסעד).



היערכות משרד הפנים בנושא רישוי כלי יריה

הצעת חוק כלי היריה (תיקון - השר המוסמך), התשנ"ד-1994

הצעת חוק כלי היריה (תיקון - החמרת התנאים לקבלת רשיון), התשנ"ה-1994

הצעת חוק כלי היריה (תיקון - תשלום מירבי עבור הכשרה). התשנ"ד-1994

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים. את הנושאים היום אפשר לחלק

לשניים. זו הזדמנות שהגורמים החיצוניים שיושבים איתנו, שניזונים לאחרונה

מידיעות שמתפרסמות בעיתונות על הנחיות חדשות שיוצאות במשרד הפנים, וזה

מקפיץ אותם מייד, בצדק מזווית הראיה שלהם, ייקבלו הסברים על מה מדובר.

הייתי רוצה שכבוד השר יתייחס למדיניות המשרד בתחום זה. החלק השני של הישיבה

יוקדש לדיון ב-3 הצעות חוק, שבהן נדון לקראת סוף הישיבה. יש הצעת חוק שהפכה

להצעה לסדר של חברת הכנסת לימור לבנת; יש הצעת חוק של חברות הכנסת ענת מאור

ודליה איציק - ש"לא ינתן רישיון להחזקת כלי יריה לאדם אם סבור שר הפנים

שאדם זה מסוכן". נדמה לי שדבר כזה הוא ברור מאליו ואינני יודע אם זה לא

מופיע כבר בתקנות; יש הצעת חוק של חבר הכנסת אסעד אסעד לגבי הסכומים

המירביים עבור הכשרה לכלי יריה, את זה אפשר להשאיר לדיון נפרד; ויש הצעת

חוק מרחיקת לכת של חבר הכנסת דוד מגן, שהייתי רוצה שנתייחס גם אליה, שמציעה

שבכל מקום שנאמר "שר הפנים" ייבוא במקומו "שר המשטרה", כלומר להעביר את זה

מידי שר הפנים לידי שר המשטרה. הייתי רוצה לשמוע את עמדתך בנושא הזה.

נחזור לקטע הראשון, לגבי ההנחיות והנוהלים. קיימנו פה מספר ישיבות,

בתקופה שבה התחלפו שרי פנים חדשות לבקרים, ולצערי הרב אני חייב לומר בעוגמת

נפש שהנושא לא טופל במשרד הפנים. קיבלנו החלטה בישיבת ועדת הפנים ב-6.7.94,

ביוזמה של חברת הכנסת לימור לבנת, וסיכמנו מספר דברים שאני אקרא אותם:

"משרד הפנים יפרסם מיידית במודעות העיתונות את הקריטריונים". עד היום לא

ידוע מה הקריטריונים. אני הוצאתי לך גם מכתב בנושא הזה.

"יגובש נוהל לאיסוף כלי הנשק שלא בוצעו לגביהם חידוש רשיונות. תיבדק

האפשרות שנושאי הנשק בישראל יתאמנו אחת לשנתיים בהתאם לדו"ח ועדת שלמה כהן.

ייקבעו קריטריונים ברורים לגבי קבלת רישיון מדריך ירי. יבדק הרעיון לפיו רק

מנהלי מטווחים מורשים ומאושרים על-ידי משרד הפנים יהיו רשאים לאשר חידוש

רישיון הנשק, זאת לאחר שעברו הכשרה מתאימה על-ידי משרד הפנים". כאן חזרנו

על דברים שכתבנו גם לשרי הפנים הקודמים. אל שר הפנים הנוכחי, חיים רמון,

אני לא יכול לבוא בשום טענה על זלזול מכיוון שזה עתה נכנסת לתפקידך וכבר

התחלת להוציא הנחיות שזעזעו את המערכות. אדוני השר, אבקש לשמוע אותך ואחר

כך נשמע את חברי הכנסת שמעורבים בנושא.

בנושא רישוי נשק יש בעולם שתי גישות: (1) גישה אמריקאית, שגם בתוך ארצות

הברית מתנהל לגביה ויכוח מאוד סוער ומקוטב, לפיה לכל אדם יש זכות להיכנס

לחנות ולקנות נשק. (2) גישה יותר אירופאית, שנהוגה גם בארץ, לפיה נשק הוא

נושא מאוד בעייתי, שקשור לסדר הציבורי ולמניעת עבריינות וקשור להרבה מאוד

נושאים, וכאשר ניתן נשק זו זכות שהמדינה נותנת לאזרחיה. אינני מצדד בגישה

האמריקאית, אני מצדד באופן עקרוני בגישה הנהוגה ברוב מדינות אירופה וגם

אצלנו. אני חושב שמתן רישיון נשק צריך להיות מלווה בבדיקה קפדנית למי ניתן

הרישיון, למה מיועד הנשק והאם יש סיבות טובות לאותו אדם לבקש רישיון. זוהי

גישתי הבסיסית, וזאת למרות המצב הבטחוני שאנו נמצאים בו, שהוא כאילו צריך

לעודד מתן יותר רישיונות נשק. אלמלא המצב הבטחוני שאנחנו נמצאים בו היו

ניתנים רישיונות נשק להרבה פחות אזרחים, והדבר בא לידי ביטוי בתבחינים

שאנחנו פרסמנו. חבר הכנסת מצא הקריא את מכתבו מה-30.11 ואני רוצה לומר לו

שאני השתדלתי להסדיר את הטעון תיקון ברוב הנושאים גם בתקופה הקצרה שאני



נמצא במשרד. אנחנו פרסמנו, עוד לא במודעות, מה התבחינים לקבלת נשק. לקראת

סוף השבוע הזה או תחילת שבוע הבא תיתפרסם בכל העיתונים בישראל מודעה רישמית

של משרד הפנים, שבה יובאו לידיעת האזרחים התבחינים לקבלת נשק. יתרה מזאת,

לאחר פירסום המודעה בעיתונות, יהיה תלוי בכל לשכות מירשם האוכלוסין של משרד

הפנים פלקט שבו יפורטו כל התבחינים לקבלת רישיון לכלי יריה. אני אתן כמה

דוגמאות. מתנדב של המשמר האזרחי יוכל לקבל רשיון לכלי יריה אם הוא מתנדב

פעיל זה שלוש שנים או אם הוא חבר בעמותת צלפים; נהג שמסיע ציבור; מוביל

חומר נפץ; צייד; בעל עסק של חפצים יקרי ערך; תושב ישוב קו קידמי או ישוב

ביהודה ושומרון או חבל עזה - זה מקום מגורים שקובע; מקום העיסוק - עבודה

קבועה ביישוב קו קידמי או ביישובי אזח"ע או איו"ש; בעלי עבר בל1חוני -

משוחרר מצה"ל, משוחרר משטרת ישראל, משוחרר רשות בתי הסוהר; וכדומה. אלה הם

תבחינים לציבור הרחב. יש תבחינים שקשורים לאנשים אשר נמצאים בשירות כוחות

הביטחון היום ומבקשים רישיון נשק - אנשי צבא, שוטרי משטרת ישראל, קציני

ביטחון בגוף מונחה וקציני ביטחון ברשות מקומית. אלה הם תבחינים שאינם

מיועדים לציבור הרחב ולכן הם גם לא מפורסמים כי אין בהם עניין לציבור. הצבא

יודע, המשטרה יודעת, כל מי שעוסק בביטחון יודע - מדובר על כבאי, קציני

ביטחון בגוף מונחה, שוטרים ואנשי צבא. גם שם יש מגבלות, שאדם צריך לשרת

לפחות שנה עד שהוא יכול לבקש בקשה ואדם לא יכול לבקש בקשה אם תוך שנה הוא

פורש לגימלאות, שאז הוא צריך לעבור לתבחינים האזרחיים. ויש גם תבחינים

מיוחדים לדיפלומטים, ובוודאי שהקורפוס הדיפלומטי ומשרד החוץ יודעים אותם

ואנחנו לא מפרסמים זאת בציבור. אלה הם התבחינים שמקיפים את כל מי שצריך

נשק, מתוקף מקצועו או עיסוקו או מתוקף מגוריו או מתוקף העיסוק הכללי שלו.

האם יש תבחין לגבי בן עדה אחרת?

אין תבחין כזה, כולם אזרחי מדינת ישראל. אם הוא צייד הוא צייד, בין אם

הוא דרוזי, ערבי, יהודי או אחר. עד היום לא היו תבחינים ולכן אולי נעשו

הבחנות כאלה.

היו תבחינים אבל הם היו סודיים. אגב, לפי תיקון שלי לחוק ההנמקות,

שנתקבל לפני פחות משנה, היום יש חובה לנמק מדוע לא נותנים רישיון לנשק.

תנו לי לדבר רק על העתיד, אני לא רוצה להיכנס לעבר. אני מציג בפניכם מהי

המדיניות של משרד הפנים בזמן כהונתי כשר הפנים. התבחינים האלה יפורסמו בכל

העיתונים וכל פקידי רישוי כלי יריה יעבדו לפיהם. אין פה שום הבחנה בין מין,

דת, לאום וכדומה. אלה הם התבחינים, כתשובה לסעיף הראשון במכתבו של חבר

הכנסת מצא. אני מצטער שמשרד הפנים תקופה ארוכה מאוד לא הגיש את התבחינים

הללו ואני שמח שעשינו את זה תוך זמן קצר. כך זה יהיה גם להבא.

הנושא השני, שהוא יותר מטריד אותי, זו העובדה שאנחנו נתנו בעבר רישיונות

רבים לכלי יריה. יש היום כ-300,000 בעלי רישיונות במדינת ישראל, מספר שהוא

לטעמי גדול, גדול מידי.

איך זה בהשוואה למדינות אחרות באירופה?

אני לא יודע, אני משוכנע שבאירופה זה יותר נמוך, פרט למדינות אשר בהן



ספורט הצייד מאוד מפותח. אבל אני לא יודע.

בשוויץ ניתנים פי 4 יותר רישיונות לכלי יריה.

בשוויץ זה הכל חיילי מילואים שלוקחים נשק חביתה. אני מציע לא לקחת את

שוויץ כדוגמא, לא לקחת כדוגמא שום מדינה שיש לח שירות מילואים כזה, שהאזרח

בא עם כלי הנשק שלו מהבית לשירות המילואים. שמעתי את השאלה, אין לי כרגע

תשובה, אני מוכן לבדוק את זה. אני מעריך שבייחס למדינות אירופה אנחנו מעל

הממוצע לנפש, אבל זה סתם ניחוש, אני אשמח להתבדות.

הבעיה שלנו עם 300,000 בעלי הרישיונות לכלי יריה היא שרבים מחם אם היו

מבקשים היום רישיון לא היו מקבלים כי חם לא עומדים בתבחינים. אני אקח

לדוגמא את הרוצח של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, שקיבל נשק כתוצאה מהעובדה

שהוא גר ביהודה ושומרון. כשהוא עבר לגור בהרצליה הסיבה שבעטיה הוא קיבל נשק

חלפה ועברה מן העולם אבל הרישיון נותר בעינו ואי אפשר היה לקחת את זה אז,

ויש חילוקי דיעות משפטיים חאם ניתן לקחת את זה חיום. אנו נוכחנו בתוצאות

החרסניות של מתן רישיון לאדם שלא היה ראוי לקבל רישיון. זוהי בעיה מאוד

חמורה כי אנחנו עושים תבחינים, נותנים על-פי חתבחינים האלה כלי נשק וברגע

שהסיבה שבגללה אדם קיבל רישיון חלפה, לאו דווקא מקרים קשים - לדוגמא מי

שהיה צייד ופרש מעיסוק בצייד ואין לו כבר רישיון צייד - אנחנו לא לוקחים

ממנו את הרישיון. וכך הצטברו עשרות, אם לא מאות, אלפי בעלי רישיון שאם היו

מבקשים היום רישיון לכלי יריה לא היו מקבלים אותו.

אנחנו עכשיו שוקדים על שינויים בחקיקה, שייעסקו בשני נושאים: שהרישיון

יהיה צמוד לסיבה שבעטייה האדם ביקש את הרישיון. ברגע שהסיבה לא תהיה,

הרישיון ייחדל להיות בעל תוקף. הדבר השני שאנחנו עושים, וכאן בוודאות נצטרך

תיקון חקיקה, מדבר על כך שרישיון לא יחיח לכל החיים. היום מבחינות רבות

הרישיון חוא לכל החיים וגם החידוש שלו חוא חידוש כמעט אוטומטי, אלא אם כן

לא עמדו בתנאים של חמטווח וכדומה. אנחנו נגיש בקרוב מאוד חצעת חוק שתשנה את

שני הנושאים הללו כך שהרישיון יהיה מוגבל לאיקס שנים. אנחנו בימים האלה

פונים בפניה אישית לכ-20 וכמה אלפי אנשים

זה מעל 30,000 אבל נטו זה בסביבות 23,000.

23,000 בעלי רישיונות שלא עמדו בתנאיי הרישיון, שלא הלכו למטווח ולא

חידשו אגרה. אנחנו מודיעים להם באופן אישי במכתב שאם חם לא ייחדשו ולא

י יעמדו בתנאים רישיונם ייפסל.

כמה מכתבים כאלה משרד הפנים כבר שלח לאותם 23,000 בעלי רישיונות?

זו פעם ראשונה, אף פעם לא נשלחו מכתבים כאלה.

נעשה פיילוט על 500 איש לפני חצי שנה.

עכשיו אנחנו לא עושים פיילוט. אנחנו שולחים לכל 23,000 בעלי הרישיונות

מכתב ומודיעים להם שאם הם לא י יחדשו את הרישיון תוך פרק זמן של בין שבועיים

לחודש אנחנו נדרוש מהם להחזיר את הרישיון והם ייעברו עבירה פלילית בהחזקת

כלי היריה. בנוסף למכתב אנחנו נודיע על כך גם באמצעי התקשורת. הדברים האלה,

שמטרתם לפקח על בעלי הרישיונות, כבר נמצאים היום במשרד הפנים בשלבי ביצוע.

כמו כן אנו פועלים לעשות שינויי חקיקה, שכמובן תלויים גם בכנסת וגם בממשלה.

תוך זמן קצר אנחנו נעביר תסקיר הצעת חוק לממשלה על-פי הנוהל ואני מקווה

שהחקיקה תתנהל במהירות ותוך זמן קצר אולי נוכל להיות יותר שקטים שכל מי

שמקבל רישיון מקבל את זה למטרה ראוייה ולייעד ראוי ולא לשימוש בלתי חוקי.

האם שר הפנים גם יתייחס להצעות החוק?

אנחנו חילקנו את הדיון לשניים. קיבלנו תשובה לגבי התבחינים, קיבלנו

תשובה לגבי כלי הנשק שאין לגביהם חידוש רישיון, וזה טוב שתהיה פניה וטוב

שיידעו שהם עושים תבחינים. תיבדק אפשרות שאת נושא כלי הנשק בישראל ייבדקו

אחת לכמה שנים, שזה לא יהיה רישיון אוטומטי לכל הזמן- עדיין לא דיברנו על

הנושא של משך הזמן שעובר בין אימון אחד למשנהו.

קודמי דן בעניין והחליט להשאיר את האימון פעם בחמש שנים. אני עוד לא

דנתי בכך.

האם קריטריונים ברורים לגבי קבלת רישיון מדריך-ירי מופיעים בתבחינים?

האם קבעתם נוהל לגבי מנהלי מטווחים מאושרים על-ידי משרד הפנים?

לא התייחסתי לזה. התייחסתי לכל הנושאים הראשונים. בנושאים שהם יותר

פרטניים עוד לא דנו במשרד הפנים והם עוד לא טופלו.

אני מבקש ששר הפנים יתייחס ל-3 הצעות החוק ומייד אחרי זה ניגש לשמוע את

החברים. אני חושב שלשתי הצעות חוק אפשר להתייחס מייד, להצעת החוק של חבר

הכנסת דוד מגן, שמבקש להחליף, שבמקום "שר הפנים" יבוא "שר המשטרה" ולהצעת

החוק של חברות הכנסת ענת מאור ודליה איציק. שמדברות על כך ש"לא ינתן רישיון

להחזקת כלי יריה לאדם אם סבור שר הפנים שאדם זה מסוכן לציבור מחמת עברו

הפלילי או מחמת סיבה אחרת...". האם אין זה צריך להיות חלק מהתבחינים?

זה קיים כבר היום.

אני רוצה לברך את שר הפנים על התבחינים. אני חושבת שזה מהלך מבורך

ביותר. היתה בזמנו תביעה לקריטריונים אחידים, ואומנם לא עשית פה קריטריונים

אחידים, אבל הייעד העיקרי הוא צמצום כמות כלי הנשק, 300,000 כלי נשק. יישר

כוח על המדיניות ועל כל התהליך, טוב היה לשמוע את זה.



עכשיו נעבור להצעת החוק. ועדת שרים לחקיקה אישרה אותה כי הסתבר שהחוק

הקיים לא פתר באופן מספיק את המצב של מניעת כלי נשק מאדם שהוא מסוכן, לאחר

מבחן סוציאלי או פסיכולוגי. מאחר וועדת השרים לחקיקה בדקה זאת אני מבינה

ששר הפנים לא מתנגד ולכן אני מבקשת מיושב ראש הוועדה לקדם את ההצעה, שאושרה

כבר במליאה לפני זמן רב, ובכך לתרום גם לצמצום האלימות נגד נשים.

אם זה לא קיים, זה לא צריך ללכת בחקיקה ראשית, זה צריך ללכת במסגרת

התקנות והתבחינים שפירט השר, שם ייאמר איפה לא יינתן רישיון לכלי יריה- אני

מבקש ששר הפנים יתייחס להצעת החוק הזאת ואם זה לא נמצא בתבחינים, להוסיף

זאת. אם זה נמצא בתבחינים, נא לציין על מנת להרגיע את מגישות הצעת החוק.

שר המשפטים בדק זאת בוועדת שרים לענייני חקיקה והם מצאו שזה לא מכוסה

דיו בתקנות הקיימות.

שר הפנים נמצא פה ולא שר המשפטים והוא צריך להכניס את זה לחקיקה והוא

ייקבע. אני חושב שאתן צודקות בצורך הזה שלא יהיו כלי נשק בידי אנשים שהם

מסוכנים לציבור. אני רוצה לשמוע האם זה קיים כבר בתבחינים.

איך מבחינים אם מישהו מסוכן?

אם זה לא קיים בנוסח הזה וניתן מבחינת משרד הפנים להכניס את זה בלי

הליכי חקיקה מייגעים, אז אנחנו נעשה את זה. אם אין צורך לחוקק אז אני מציע

לא לחוקק. אם לא ניתן להכניס את הנוסח הזה אז אני אתמוך בהצעת החוק והליכי

החקיקה יימשכו. אנחנו נעשה בדיקה מהירה אצלנו ונודיע למציעות הצעת החוק

וליושב ראש הוועדה מה ניתן מבחינתנו לעשות ללא חקיקה. אם נמצא שללא חקיקה

אי אפשר יהיה לשנות אז אני אציע שתמשיכו בהליכי החקיקה.

הליכי החקיקה יימשכו וזה לא יירד מסדר היום.

ההרגשה היא שמתן הרישיונות קשורה גם למצב הבטחוני ורוב הרישיונות ניתנו

בעיקר בגלל מצב בטחוני כזה ואחר. לחוק יש איזה ערך הצהרתי. מבחינתי אם יש

תקנה זה בסדר גמור אבל אני חושבת שצריך ליצור אווירה, גם דרך משרד הפנים

וגם דרך אלה שהיום בגלל מידת רחמים מופרזת מידי מאשרים את כלי הנשק האלה.

צריך לשים סייגים לעניין הזה וששר הפנים י יתבטא בעניין הזה מעל הרבה במות.

את קצת איחרת. אני פתחתי את דברי ואמרתי את אותם דברים שאת אומרת. העיר

גם יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מצא, שבקהילת העסקים של מתן הרישיונות יש

כבר "רעשים", סימן שכנראה זה כבר הגיע לידיעת מי שזה צריך היה להגיע אליו.

האם תוכל לתת לנו צפי של לוח זמנים?

מבחינתנו אנחנו יכולים לענות לכם תוך שבוע בעניין הזה.

לגבי הצעת החוק של חבר הכנסת מגן: משרד הפנים הוא משרד הכולל בתוכו סל

נושאים שיש בהם אינטרסים המתנגשים בין מספר משרדים ולכן הם מופקדים בידי

משרד הפנים. אם הנושא של רישוי כלי יריה יעבור לשר המשטרה אז יוצג אך ורק

האינטרס של המשטרה, שיכול להיות שהוא השוב ונהדר אבל הוא אינטרס אחד לכל

המערכת. לא יהיה נכון מבחינת האזרח והמדינה שנושא רגיש כזה יופקד בידי משרד

שיש לו ענין רק בכיוון אחד. במו שאני לא חושב שצריך להעביר את זה נניח

למשרד הרווחה או למשרד החינוך, ששם למשל יגידו שלא רוצים בכלל כלי נשק.

משרד הפנים מנסה לייצג את האינטרס הכולל של כלל המשרדים וכלל הממשלה

בנושאים הללו ולכן אני מתנגד להצעת החוק של חבר הכנסת דוד מגן.

אני רוצה לברך על כך שמשרד הפנים התחיל להתנער מהאפטיה, שבה הוא היה

שרוי זמן רב. אני מבינה שגם התחלפו בעלי התפקידים במחלקת הרישוי והפיקוח

במשרד הפנים. אני מברכת את כניסתם לתפקיד של מר דובי גזית ושל מר יואל לוי.

יש לכם מלאכה מאוד קשה ומסובכת לאור מה שהתרחש. נכון שקצת לא נוח לבוא כאן

כאשר יש שר פנים חדש. מצד שני עם כל הכבוד לשר הפנים החדש הוא מייצג את

הממשלה. מאז שהתחלתי לטפל בנושא הזה, מזה שנתיים בערך, התחלפו כבר 5 שרי

פנים. תלויה ועומדת עתירה שלי לבג"ץ בנושא הזה, שאני אשמח מאוד אם ייוודע

שהיא כבר מיותרת. תכלית העתירה לא היתה להגיע לבג"ץ אלא להביא לשינוי, שלא

הצלחתי להביאו באמצעות הכנסת או באמצעות הדיונים בוועדת הפנים, ולכן אני

בסופו של דבר עתרתי לבג"ץ ואם אפשר יהיה לבטל את עתירתי אני בוודאי אשמח.

אני רוצה קודם כל לברך על פירסום התבחינים. זהו ענין עקרוני, הנוגע

לזכות הציבור לדעת, וזה גם ניהול ראוי של הנושא כולו. על זה אני כבר נלחמת

במשך שנתיים ואני ממש מרגישה שניצחתי. אני מאוד שמחה על זה ואני מברכת על

הפירסום. לא קראתי עדיין את החומר, אני אקרא אותו, מדובר בהצעה מקצועית

שנעשתה כאן.

הזכרתי פה בהערת אגב את התיקון שלי לחוק ההנמקות, שלא מאפשר לא לנמק למי

שמבקש לקבל רישיון נשק מדוע הוא איננו מקבל את הרישיון. עד לפני כשנה הנושא

של רישוי נשק היה פטור בחוק ההנמקות מחובת הנימוק, וזה דבר שהוא בלתי מתקבל

על הדעת, והבשילה השעה לתיקונים.

עכשיו כשיש תבחינים בוודאי שאי אפשר שלא לנמק.

גם כשלא היו תבחינים עדיין הפטור מחובת הנמקה היה בעייתי. בוודאי ששילוב

של שני הדברים האלה בייחד הוא באמת הטיפול הראוי לענין.

באוגוסט 1993 הוגשו המלצות של ועדת כהן, שמונתה בשעתו על-ידי השר דרעי

כשהיה שר הפנים לאחר מקרה הרצח הנורא שהיה בקרית יובל בירושלים. אני מאוד

ממליצה לקרוא את דו"ח כהן במלואו, יש שם כבר דברים מאוד מעניינים. המלצות

ועדת כהן הן המלצות מאוד נרחבות ועוסקות בשורה מאוד ארוכה של נושאים, שלא

הוזכרו כאן. אני רוצה כאן להביע משאלה שהמלצות ועדת כהן ייבדקו במלואן

וי יעסקו גם בנושאים האחרים. למשל נושא של תהליך רישוי אישי, שהוא ודאי תואם

את הקו ששר הפנים תיאר קודם; או הנושא של קיצור תקופת תוקף הרישיון לנשק.

ועדת כהן המליצה על הכשרה בתכיפות גבוהה יותר של שנתיים במקום 5 שנים ואני

חושבת שזה נכון מאוד וזה גם תואם את הקו שהוצג כאן בהתחלה. אני מבינה

שעדיין לא הספקתם לטפל בזה ואני מאוד ממליצה ומביעה כאן משאלה שגם הנושא

הזה יטופל; יש נושא של ארגונים מורשים, שמסתבר שישנם ארגונים מורשים



שמחלקים נשק מבלי שלאדם יהיה רישוי אישי. צריך אגלי לבטל את הרישיונות של

ארגונים מורשים שלא פעילים למעלה מתצי שנה. יש כמות עצומה של ארגונים כאלה

ואין למעשה פיקוח על אותם דברים; יש נושא של המלצה על הקמת מכון רפואי

לרישוי, אולי כשר בריאות לשעבר אתה מכיר את הנושא הזה.

אני רוצח להתייחס לנושא אחד, שמאוד מטריד את מנוחתי עדיין ודעתי לא נחה

גם לאחר תשובתו של שר הפנים, לגבי אי-חידוש הרישיונות לנשק: המבצע שאתה

דיברת עליו, המידגם של 500 איש, הסתיים בפברואר 1995, דהיינו לפני 10

חודשים. אני רוצה לצטט באן מתוך מסמך לא מסווג (בלמ"ס) שכתב סגן-ניצב רמי

מור, ראש מדור אבטחה במשטרת ישראל: "הנדון: מבצע חידוש רישיונות נשק.

במדינת ישראל ישנם אזרחים רבים שמחזיקים בכלי יריח מבלי שיהיה ברשותם

1) לא חידשו רישיון נשק כ-30,000; 2) לא עברו

אימון והכשרה בנשק כ-22,000; 3) קרובי משפחה של נפטרים שהחזיקו בנשק

כ-7,000 איש." הנייר הזה הוא מינואר 1995. היתה כוונה לצאת באיזשהו מבצע של

מידגם, שהחל בינואר 1995, שייפנו ל-500 איש, בהמשך ייקחו את אותם אנשים

מתוך המידגם הזה שלא נענו לפניית משרד הפנים וייעבירו אותם למשטרה כדי

שפקידי הרישוי במשרד הפנים יוכלו להגיש תלונה ספציפית אישית נגד אותם אנשים

והמשטרה תוכל לטפל בהם. אני מוכנה להעביר לך את המסמכים האלה, אדוני השר,

אם יש לך עניין בהם. אבל בשלב שלישי, מחודש מרץ 1995, משרד הפנים היה אמור

לפרסם בתקשורת את מימצאי הפעילות כלפי הקבוצה המידגמית הזאת כדי להרתיע

ולעודד ואחר כך להטיל עליהם גם קנסות ולפעול לגבי כל הייתר. כל הדברים האלה

ככל היידוע לי לא נעשו.

בישיבת ועדת הפנים שהיתה כאן ב-6.7.1994 אנחנו שאלנו בדיוק את אותן

שאלות. נציגי משרד הפנים שיישבו כאן התחמקו ממתן תשובות ברורות. אני לא

רוצה כרגע לחזור אחורה מפני שכאמור יש אנשים חדשים וזה בסדר גמור. אבל

מסתבר שבפועל לא נשלחו אפילו מכתבי התרעה לאותם אנשים. עו"ד פורטן מהלשכה

המשפטית של משרד הפנים, אמר שמשרד הפנים י יעביר את שמות אותם אנשים

שרישיונם לא חודש כדין למשטרה על מנת שיינקטו נגדם הליכים פליליים. אני

פניתי בעניין הזה בשאילתא לשר המשטרה בנובמבר 1994 והוא השיב לי ש-5 חודשים

אחרי הדיון האמור בוועדת הפנים עוד לא התקבלה פניה ממשרד הפנים למשרד

המשטרה. בקיצור, זה התרוצץ בין משרד הפנים למשטרה. אני לא רוצה להיכנס פה

לפרטים, זה לא חשוב, אלא רק לומר שאנחנו בזבזנו שנה נגד אותם אנשים

שמחזיקים שלא בצדק בכלי יריח.

אבל משרד הפנים שינה את כל המערכת.

זה נכון אבל עדיין אנחנו עומדים הרבה חודשים אחרי זה. אני רוצה להבין

בדיוק מה אתם עושים עכשיו.

אנחנו נשלח תוך מספר ימים ל-23,000 איש שלא חידשו את חרישיון ולא שילמו

אגרה מכתב שיודיע להם שאם תוך 30 יום הם לא ייעשו את מה שמטיל עליהם החוק

אזי אנחנו נפעל נגדם. בתום 30 הימים אנחנו נבדוק מי עשה ומי לא עשה. אלה

שלא עשו, יועברו שמותיהם בקובץ, לא מידגם ולא בטיח, למשטרת ישראל עם תלונה

על עבירה פלילית. מרגע זה משטרת ישראל תהיה אחראית לטפל בהם, כמו שהיא

אחראית לטפל בכל אדם שעבר עבירה פלילית, והטיפול מבחינתנו ייפסק.

איך אתם יודעים שזה רק 23,000 אנשים?

אנחנו הלכנו על הנחה שזה 52,000 אנשים אבל יש ביניהם אנשים שגם לא חידשו

רישיון וגם לא ביצעו מטווח וייתכן שהם כפולים. כל מי שרשיונו לא בתוקף

ייקבל מכתב כזה, ואני לא יודע אם זה 23,000, 24,000 או 52,000. ישבנו כבר

עם משטרת ישראל, עם ראש אג"מ במשטרה ועם ניצב משנה ארי אן, שמופקד על זה

במשטרת ישראל, וכבר דנו על התהליכים, מה ייקרה לאחר מכן.

האם אתם תיתנו פירסום לפניה הזאת?

הפירסום הוא משולש: באופן אישי לאדם, בעיתונות, וברדיו. אף אחד לא יוכל

להגיד שהוא לא ידע על כך. הנוסח יהיה זהה והם יידעו על כך. למה זה 30 יום?

אני רציתי פחות אבל אמרו שאם 10,000 מהם יירצו לרוץ למטווחים יהיה עומס

גדול מידי על המטווחים והם לא יספיקו ולכן נתנו 30 ימים כדי לתת הזדמנות

הוגנת לאנשים שרוצים לפעול כחוק.

זו החלטה מוצדקת.

שמענו קודם שיש כמה אלפי כלי נשק בידי בני משפחה של אנשים שנפטרו. למי

אתם תיפנו? הרי המשפחה לא אחראית על כך. הפניה אולי צריכה להיות אחרת,

שתאמר שהם מחזיקים כלי נשק שלא באופן חוקי.

במידה ונצליח לאתר את האנשים שהלכו לעולמם תיעשה אל בני משפחתם פניה

באופן אחר. פה אנחנו משאירים פתח במסגרת התבחינים להשאיר את כלי הנשק

למזכרת בידי המשפחה על סמך פניות שנקבל.

יושב ראש הוועדה צודק, אנחנו ננסה להצליב רשימות ולאתר אנשים שנפטרו, אם

כי יכול להיות שאנשים שלא חידשו את הרישיון הם גם אנשים שהלכו לעולמם.

אנחנו ניפנה לאדם מסויים והמשפחה תענה שלצערנו האדם הלך לעולמו. גם אם היא

לא תענה הרישיון יישלל אבל אז תהיה לנו בעיה שנשאר כלי יריה באיזשהו מקום

מבלי שהוא שייך למישהו ומישהו יכול לעשות בו שימוש. אנחנו עוד צריכים לחשוב

על זה לגבי העתיד מה קורה עם אדם שהלך לעולמו ויש לו נשק. לגבי העבר זה קשה

אבל אדם שהלך לעולמו יש רישום על כך במשרד הפנים ואפשר לבדוק באופן שוטף,

אם ניתן את הדעת על כך. אבל אנחנו נקיים על כך דיון במשרד הפנים.

אדוני השר, אני מאוד מברך אותך על התבחינים. בעבר היו קריטריונים שונים

במשרד הפנים לגבי בני מיעוטים ולגבי מי שאינו בן-מיעוטים ולגבי מי ששירת

בצבא ואני מקווה, מאחר שאני מכיר את היושר וההגינות שבך, שלא יישארו גם

בתקופה שלך. אני אספר לכם סיפור מהחיים. לפני שנה וחצי בקיץ 1993, בני -

שסיים שירות צבאי והיה קצין, לא ג'ובניק, הוא בוודאי החזיק נשק - עמד לצאת

לאנגליה ללמוד משפטים ובא לעבוד בירושלים במוזיאון ישראל כמאבטח. הוא הגיש

בקשה כמאבטח לקבלת נשק יחד עם עולה חדש יהודי. אחרי שבוע ימים העולה החדש

קיבל רישיון נשק ובנו של חבר הכנסת אסעד לא קיבל נשק. פניתי למשרד הפנים

ואמרו לי לפנות לסגן ניצב רמי מור. זה מחזק את הצעת החוק של חבר הכנסת דוד



מגן, שמי שמאשר, בעל הסמכות בעצם זה לא משרד הפנים אלא המשטרה. אני חייב

לומר שהבן שלי עזב את הארץ בלי לקבל רישיון נשק. אם בנו של חבר כנסת יכול

להגיע למצב הזה אז מה גורלו של אזרח פשוט בדיר אל אסד ששירת בצבא, ועל אחת

כמה וכמה מר; עובר מי שלא שירת בצבא?

האם הוא קיבל נימוק? התיקון שלי לחוק קובע שצריך לנמק.

אני לא הספקתי לקבל את הנימוק. אחרי שהוא עזב את הארץ אמרו לי שזה כבר

לא רלוונטי.

עכשיו פרסמנו תבחינים וכל מי שי יעמוד בתבחינים יוכל לקבל רישיון נשק. אם

הוא לא י יקבל אז צריך לנמק למה הוא לא קיבל.

מאחר ושר הפנים חיים רמון הכין תבחינים חדשים וקריטריונים חדשים זח כולל

את כל אזרחי מדינת ישראל. אני פונה אליך בבקשה שהקו הזה יישמר. אני לא בא

אליך בטענות על העבר, על דברים שהיו לפני חוק ההנמקות ולפני פירסום

הקריטריונים, אני מדבר מעכשיו והלאה.

השר שמע את הסיפור בעניין רב ואומר לך שהיום יש תבחינים. אני מבקש

להתייחס כעת להצעת החוק של חבר הכנסת אסעד.

לגבי הצעת החוק שלי: קודם כל אני מברך את מי שקבע בזמנו, אני לא יודע

מי, שכל מי שמחזיק נשק ייעבור אימון. היום מדובר על אימון אחת לחמש שנים

ואני חושב שצריך לקצר את התקופה הזו, שכל מי שרוצה להחזיק נשק לצורך הגנה

עצמית או צייד או כל דבר אחר חייב לעבור אימון אחת לשנתיים. אני מכיר אנשים

שמחזיקים נשק כבר 30 שנה, הם עברו בחיים חרבה דברים אבל חיום חם כבר לא

מסוגלים להחזיק את הנשק. הקריטריון והמדד היחיד שאפשר לבדוק אותו זה רק

במטווחים ולכן אני חושב שחייבים לקצר את הזמן. אומנם זה לא מופיע בהצעת

החוק, בהצעת החוק שלי מופיע רק נושא המחיר ואני מוכן לתקן אותה. בנושא

גביה: לאחר שהחליטו שכל מי שמחזיק נשק חייב לעבור אימון אני בחנתי כמה

מקומות והסתבר לי שכל מכון שמעביר את האימון חזה גובה מהאזרח איזה סכום

שמתחשק לו. בהצעת החוק הזאת אני מבקש שהמחיר יהיה אחיד. כמו שיש מחיר אחיד

לסיגריות אז יהיה מחיר אחיד גם למי שעובר את האימון הזה. תהיה אגרה אחידה

שאפשר יהיה לשלם אותה בבנק הדואר וי יבואו למטווח עם הקבלה וי יעברו אימון

איפה שרוצים. זאת הצעת החוק שלי, לעשות אחדות בכל נושא תשלום האגרה לאימון,

וכפי שאמרתי אני גם מציע לקצץ את המרווח בין האימונים מחמש שנים לשנתיים.

אני חושב שבדרך זו נאתר הרבה אנשים שאין להם צורך להמשיך להחזיק נשק.

בסעיף 3 במכתב ששלחה ועדת הפנים לכל השרים יש קטע שבו נשאל: תוך כמה זמן

בישראל י יתאמנו - אחת לשנתיים או יותר- להערכתי הצעת החוק של חבר הכנסת

אסעד צריכה גם היא להיכנס במסגרת תקנות ולא בחוק, מכיוון שזה יכול להשתנות

ואנחנו צריכים לתת לזה איזשהי תקופת הרצה. אני רוצה לשמוע כעת את הנוכחים

מאותם גופים שהוזמנו.

אני צריך ללכת לוועדת שרים לענייני גיור שכבר התחילה. יושבים פה כל אנשי

משרד הפנים שעוסקים בעניינים האלה. אני מבקש שתאפשרו לי להיפרד ממכם.

אין לי דיעה לגבי הצעת החוק של חבר הכנסת אסעד. לגבי הנושא של מטווח אחת

לחמש שנים אמרתי שקודמי דן בעניין והחליט להשאיר 5 שנים. אני עוד לא ביררתי

למה. על פניו אני חושב ש-5 שנים זה יותר מידי אבל אני רוצה לבדוק למה

ומדוע. אני הייתי נוטה לקצר את תקופת הזמן הזו, אינני יודע אם לשנתיים כי

שנתיים נראה לי קצת מוגזם.

ככל שגיל האדם מתקדם כך תקצר את התקופה.

אני מציע שבענין הזה תיתן לנו זמן של כחודש ימים ואנחנו נבוא עם תשובות

ברורות גם בעניינים הללו.

הנושא של קבלת רישיון מדריך ירי וגם הנושא של מנהלי מטווחים מורשים

ומאושרים על-ידי משרד הפנים, בכל הדברים האלה אני מתחייב שתוך חודש ימים

ייתקבלו תשובות מוסמכות, מה אנחנו עושים, מה אנחנו מתכוונים לעשות, ואנחנו

נגיש את זח בכתב. אם תירצו לקיים דיון אז אנחנו נופיע לדיון.

אני אסכם כך: בתום תקופת 30 הימים, לאחר שיישלחו המכתבים לאותו ציבור

ויהיה לכם הקובץ שאתם מעבירים למשטרה, אנחנו נקיים דיון מסכם על זה ועל כל

מה שהבטחת עכשיו להשיב עליו.

לגבי הצעת החוק של חבר הכנסת אסעד אסעד אני שוב אבדוק. אם ההצעה היא

נכונה - ואני חושב שלפני שנקבל החלטה צריך לשמוע את האנשים שעוסקים בכך -

אנחנו שוב נבדוק אם ניתן לכלול אותה בתקנות, כי אנחנו מעמיסים יותר מידי על

ספר החוקים. אם ניתן לכלול את ההצעה של חבר הכנסת אסעד בתקנות אנחנו נעדיף

לעשות זאת בתקנות; אם אין ברירה, אנחנו נעביר את זה בחקיקה.

ועדת שרים לחקיקה לא התנגדה להצעתי.

גם אני לא מתנגד אבל אני חושב שמן הראוי שלפני שנגבש החלטה סופית נשמע

את אלה שיש להם דיעה, בעד או נגד העניין. אני באופן עקרוני בוודאי לא מתנגד

אבל אם יישמעו פה טענות משמעותיות אנחנו נשקול אותן. עקרונית הצעת החוק

נראית לנו אבל אני אעדיף שהיא תהיה בתקנה ולא בחקיקה, כי בנושאים מהסוג הזה

ראוי שתישמר גמישות. דברים משתנים ולא נאה ולא יאה להטריח את הכנסת כל פעם

בנושאים מהסוג הזה אם אפשר להימנע מכך.

אדוני השר, אנחנו בערך בעוד חודש וחצי ניפגש, כאשר ייצא הקובץ למשטרה,

ואז נתייחס לנקודות שנותרו פתוחות, שביקשת חודש ימים כדי להכריע בהן,

ולהצעות החוק.

אני מודה לכם.

אין בתקנות שום התייחסות לנושא הספורט. מר עמנואל בן-עמרם ואנוכי

מייצגים פה את איגוד הקליעה ואת המרכז האולימפי לקליעה על שמו של יגאל

אלון, שהן שתי מערכות שעוסקות בספורט בלבד. יש כ-170 מועדונים שעוסקים

בתחום הזה וכ-15,000 קלעים. יש לנו גם שני אלופי עולם, יש לנו נבחרות ברמה

גבוהה מאוד ואנחנו מאוד מצליחים בתחום הזה בתחרויות הבינלאומיות. מקצועות

רובה אוויר, טוטו, אקדחים וירי מעשי. כרגע הנושא המרכזי מתמקד

בירי מעשי, כאשר האינטרס שלנו כעוסקים בספורט הוא להרחיב את השימוש גם

לשעות הערב ולהגדיל את מספר המתחרים, וזה אומר לתת רישיונות נשק למי שעוסק

בתחום הזה. איגוד הקליעה והמטווח האולימפי הם איגודים ללא כוונות רווח.

איגוד הקליעה מוכר כסמכות המקצועית בתחום הקליעה בארץ ובעולם. איגוד הקליעה

היה שותף בחלק מתהליך קבלת ההחלטות שהתקבלו בכל מה שקשור לחלק מהנושאים

שהזכרת וכל מיני כללים ותקנות ודרישות בנושא הקליעה. כיוון שהזמן הוא קצר

אני מציע שמשרד הפנים וועדת הפנים יכירו באיגוד הקליעה כסמכות המקצועית

וכיועצת של משרד הפנים בנושא הקליעה. אני מציע לקיים בהקדם דיון מקצועי

בענין הזה יחד איתנו כדי שתהיה התייחסות לתחום המקצועי.

יש לי שתי הערות, שהערתי אותן גם קודם. בטבלת הקריטריונים אין ספורט

ואין גם אספנים, שגם זה תחום די רחב. נקודה נוספת היא לגבי גיל. חיילים

מתגייסים לצבא בגיל 18 ואין שום סיבה שלחיילים לא תינתן אפשרות לרכוש

אקדחים ולהשתתף בתחרויות ספורטיביות. דרך אגב, אלוף העולם לנוער הוא חייל

בגיל 18.5. אלה הדברים שאני מציע לשנות אותם. אנחנו כמובן מוכנים להגיש

המלצות והצעות לגבי כל הקריטריונים המקצועיים.

אני מציע לך להעלות את מה שאמרת בכתב ולהפנות את זה לשר הפנים. במשך 30

הימים עד שנקיים דיון הוא ייתייחס לנקודות הללו.

אנחנו נעמוד בכל מועד שתיקבעו אבל השאלה היא מה מידת היסודיות ומה מידת

העומק אליה נרד, מפני שהנושאים הם מורכבים. כל מי שמדבר על כך מדגיש את

מורכבות הנושא. על פניו מקובל עלי מה שאמר מר ארז ואנחנו ננסה למצוא דרכים

לתת פיתרון לספורט הירי.

לכן הצעתי שמר ארז ייעלה את התסקיר הזה בכתב אליכם בתקופה זו שמענו פה

גם שאין לנושא של האספנים שום התייחסות. בוא תאמר כמה מילים לנושא של

אספנות ואחר כך תעלה את זה בכתב ותעביר את זה לשר הפנים.

יש לי בחוץ לארץ כ-70 כלי נשק. פה בארץ יש לי כ-12 כלי נשק, כולם

ברישיונות. אני אוסף כלי נשק כהשקעה ולהחלפה בין אספנים. פה התקנון אומר

שאתה צריך לעקר את הנשק, לשבור את הסדן, לשבור את הנוקר. אתה לא יכול לחבל

כך ברובה צייד עבודת יד שעולה 5,000 דולר. התקנות האלה לא באות לקראת

האספנים. יש מכוניות שאוספים אותן, כמו מר ורטהיים בצפון שיש לו כלי רכב

בשווי 100 אלף דולר. אומנם יש הבדל בין מכונית לכלי נשק אבל אם זו אספנות

אז זו אספנות לשמה, כמו שאוספים יודאיקה, אוספים נשק, אוספים רכב, כל אחד

עם השיגעון שלו.

מה משרד הפנים עושה לגבי אספנים אחרים? הכרתי פעם אספן מהדרום שפתח

לפנינו ארונות רבים עם עשרות רבות של כלי נשק. מה אתם עושים לגביהם?

עד עכשיו הנוהל היה שהאספנים הכריזו על עצמם שהם סוחרי נשק והיתה דרישה

שהם ייעקרו את הכלי. זה תהליך שאני עוד לא מספיק בקי בו ולכן לא אוכל להשיב

להצעה של האספן.

אל תיתן תשובה כעת אבל תצטרכו להתייחס לנושא הזה.

לפני 4 שנים אני רציתי לעבור מאקדח בעל קוטר 0.22 מ"מ לאקדח בקוטר 9 מ"מ

ואמרו לי שאני לא אוכל לקבל רישיון להחלפת נשק. אני לא יודע אם זה השתנה.

אתה יכול אבל אתה צריך לעבור אימון באקדח 9 מ"מ.

בהמשך לדברים של אלוף במילואים חיים ארז, השינויים שנעשו כעת הם למעשה

מחסלים את הספורט. כשקמה המדינה נתנו לספורט הירי עדיפות, פטרו אותו מתשלום

מיסים ומכל מיני אגרות כדי ש"בני ישראל יילמדו קשת". באו התקנות הללו,

שלהערכתי לא נבדקו עד הסוף, והורגות את כל נושא הנשק - רובה אוויר ורובה

טוטו וכל הדברים, שעוסקים בהם עשרות מועדונים מטופחים. אם לא ישונו התקנות

האלה מדינת ישראל תישאר בלי ספורט קליעה למטרה. באף מדינה בעולם אין רישיון

לרובה ואקדח אוויר ורק בישראל הסכמנו שיחיה רישיון, שיהיו מטווחים, שיהיה

פיקוח. רצינו שילד כבר בגיל 14 יוכל להיכנס ללמוד קליעה למטרה במועדונים,

ואנחנו אלופי עולם במקצועות האלה, גם בבוגרים וגם בנוער. לקחו את כל ה-47ו

מועדונים האלה וסגרו אותם. היום אי אפשר לקבל רישוי לרובה אוויר בגלל מקרה

שבו ילד ירה ברובה חיצים, שהוא לא רובה ספורט. אז שיואילו בטובם המומחים

וייגבילו את רובה החיצים, זה מה שהיה מסוכן.

מה הסכנה ברובה אויר?

ברובה אוויר אין שום סכנה, הוא לא חודר לגוף, אלא אם ייפגע בעין. ברובה

אוויר יורים מ-10 מטר מול חומה והמטרה נוסעת אל היורה, אין שום אפשרות

לפגוע באדם.

זה אם יורים במטווחים. ואם אדם יורה חופשי בחוץ? אם ילד יוציא ראשו

מהחלון ויירה ברובה אוויר, האם מישהו יכול להיפגע?

הירי מותר רק במטווחים, אסור לירות מחוץ למטווח, גם ברובה אוויר. ברובה

אוויר האולימפי, לא הג'ולה ולא החיצים, אם הוא לא ייפגע בעין לא ייקרה שום



דבר, זה לא עובר עור. החץ והכדור הם מסוכנים, לכן יש להבחין בדברים האלה.

אני חושב שהיום יש כאן סחיפה גדולה וביקשנו בעדינות רבה מהצוות שמנהל את

השינויים להתייעץ עם גופים שעוסקים בזה כל השנים. אנחנו גופים ציבוריים,

ללא שום מטרות מסחר או רווח, ויש לנו אחריות על 147 מועדונים שכוללים

15,000 ספורטאים במדינה הזו. ביקשנו התייעצות, לא רצינו לכפות את דעתנו,

אבל שתהיה לנו גישה להביא את הדברים האלה. למשל בגרמניה יש פי 7 יותר נשק

מאשר במדינת ישראל, והיום היא לא מדינה של מלחמות; באיטליה יש פי 6 נשק;

אני כבר לא מדבר על שווייץ. כבוד השר אולי לא בקיא בנתונים הבינלאומיים.

בקליעה למטרה באמריקה יש 27 מיליון קלעים ב .N.R.A-ולא קורים בכלי הנשק

האלה אסונות.

מילה אחרונה לגבי ירי מעשי. לא יכול להיות שייהרגו מקצועי עממי וייפה

במו ירי מעשי, שנתן מקום ללמוד ולהתקדם בקליעה למטרה. אני מטכים שצריך

שיהיו הגבלות. לדעתי זה היה משגה גדול מאוד שהגבילו את הרישיון לאקדח לגיל

21 וחיילים בגילאי 21-18, שהם הגילאים שחיילים נעים בשטח ואקדח היה יכול

באמת לעזור להם, לא יכולים להשתמש בו.

אנחנו מסיימים את הדיון. אנחנו נתכנס פעם נוספת ואני אזמן את הנוכחים

שייקבלו הזדמנות נוספת להתבטא, אחרי שמשרד הפנים יוציא לפועל את ההיערכות

החדשה שלו, עליה הכריז השר וייקח בחשבון את הנושא של מועדוני קליעת ואת

ההערות שהושמעו על-ידי האספנים. אנחנו נקיים דיון ונשמע את השר פעם נוספת.

אני מודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:12