הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 281

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבון

יום שני. י"א בכסלו התשנ"ו (4 בדצמבר 1995), שעה 11:30

חברי הוועדה: י' מצא - היו"ר

פי בדש

שי בוחבוט

אי ויינשטיין

חה"כ י' וכונו

רות רוטנברג - משרד הפנים

גלעד הכהן - משרד האוצר

משה מורג - מנב"ל חברת "מבני-תעשיה", איגוד לשכות המסחר

משה רוזנבלום - יו"ר עמותת הקניונים, איגוד לשכות המסחר

ענת מילוסלבסקי- איגוד לשבות המסחר

עוזי עצמון - יועץ משפטי, מרכז שלטון מקומי

ניצה קונשטוק - יועצת משפטית, עירית תל-אביב

שמואל סיסו - ראשת עירית קרית-ים, מרכז שלטון מקומי

יונה שמעוני - דובר עירית קרית-ים, מרכז שלטון מקומי

שלום ברזילי - ראש מועצת פרדס חנה, מרכז שלטון מקומי

חיים קונביץ - מרכז שלטון מקומי

יוסי שא-נס - מנכ"ל הרשות להגנת הצרכן, ההסתדרות

מי פרנקל-שור

אי קמארה

רשמה: אי שלהבת

1. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי

התקציב) (תיקון - הטלת תשלום ארנונה על בעלים), התשנ"ד-1994

(של חה"כ פי בדש) (אי שסח).



הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)

(תיקון - הטלת תשלום ארנונה על בעלים). התשנ"ד-1994

אני פותח את ישיבת ועדת הפנים שתדון בהצעת החוק של חבר הכנסת פיני בדש.

ראשית הדברים, להבהרה ולהסברה, לחבר הכנסת פיני בדש.

לאור המכתבים והטלפונים הזועמים שקיבלתי אני סבור שלא כולם הבינו את

הצעת החוק שלי. המצב הנוכחי הוא שמי שמשכיר דירה או נכס מביא את החוזה

לעיריה ומאותו רגע חלה הארנונה על השוכר ולא על המשכיר. המצב אמור להישאר

כך אבל אני אומר בהצעת החוק שאם אותו שוכר לא שילם את הארנונה שהחוב יישאר

על המשכיר. אני אתן כמה דוגמאות של "תרגילים" שעושים המשכיר עם השוכר. אני

טוען שכפי שאדם המשכיר דירה לוקח שטר בטחון שיישלמו חשמל וטלפון ושיישמרו

על קירות המבנה כך עליו לקחת שטר בטחון שהשוכר יישלם גם את הארנונה. קחו

למשל את עירית באר-שבע, ששם כל שנה כאלף דירות עוברות ידיים בין הסטודנטים.

עד שעירית באר שבע משתלטת על נושא הגביה לוקח לה בערך שנה ואז חלה תחלופה

בדיירי הדירות, בא המשכיר ואומר - הבאתי לכם חוזה, לא טיפלתם, זו בעיה

שלכם, עכשיו יש לי שוכר חדש. דוגמא אחרת, אני מכיר בעל חברה שמקים חברת-בת

ומשכיר לחברת-הבת את המבנה הגדול. אותו בעל הברח מעביר את החוזה לעיריה ואז

חברת-הבת לא משלמת ארנונה. לפעמים זה לוקח חצי שנה, שנה, שנה וחצי, עד

שמתחילים אמצעי האכיפה ואז חברת-הבת מודיעה על סגירה, היא חדלת פרעון, וכל

החוב הולך לאיבוד. בעל חברת-הבת הוא גם המשכיר של המבנה הגדול, הוא פשוט

רוצה להגן על עצמו בשביל לא לשלם שכירות. הוא בונה חברת-בת אחרת ומשכיר

לעצמו עוד פעם באותה שיטה. השיטה הזו גורמת להעלמות מיסי ארנונה בכמויות

אדירות. אני יכול לשבת פה במשך חצי יום ולתת דוגמאות של שיטות מתוחכמות איך

להתחמק מתשלום ארנונה במסגרת החוק הקיים.

מה אומרת הצעת החוק? אני לא אומר בהצעת החוק שמי שמשכיר את חבית צריך

לשלם גם עבור הארנונה. המצב צריך להישאר כפי שהוא, שהשוכר משלם עבור

הארנונה. אבל אם הוא לא דאג שהשוכר יישלם את הארנונה, החוב יישאר על הנכס,

ואז בעל הדירה יידע שהוא צריך לקחת בטחונות גם על הטלפון, גם על החשמל, גם

על התקינות וגם על הארנונה. במערכת הזו נעלמים עשרות אם לא מאות מיליוני

שקלים בשנה. אני למדתי את כל הפטנטים איך מתחמקים בשיטה הזו מתשלומי

ארנונה. זה מס שהוא מחוייב המציאות. בזמנו היתה חוות דעת כאילו שמשרד הפנים

התנגד להצעת החוק הזו. כולנו הרמנו גבה, פניתי ליועץ המשפטי של משרד הפנים,

מר שלום זינגר, והסתבר שלא הבינו את ההצעה. הם חשבו שמשתמע מחצעת החוק

שהשוכר לא משלם יותר ארנונה אלא המשכיר משלם את הארנונה. לא זו היתה מטרת

שינוי החקיקה. דנו על העניין ובסופו של דבר כשמשרד הפנים הבין זאת אמר לי

מר שלום זינגר שהם י יתמכו בשיטה הזאת. אולי גברת רות רוטנברג תעדכן אותנו

מה עמדתם - האם הם נשארו בדיעה הזאת או חזרו לדיעה הקודמת.

לאדם יש חוזה שכירות ל-5 שנים ובחוזה השכירות כתוב שתשלום הארנונה לפי

החוק חל על השוכר. איך תפתור את זה בחוק שלך? הרי אתה מטיל את זה עכשיו על

הנכס.

אני אומר שאם השוכר ברח בלי לשלם, החוב יישאר על הנכס. המשכיר יצטרך

לממש את החוזח עם השוכר, לתבוע אותו או לקחת בטחונות.

אם אתה משכיר לי נכס ובהסכם בינינו כתוב שאני משלם את הארנונה. יש לי

חוזה אתך ל-10 שנים. איך המחוקק יכול לבוא ולומר שהאחריות שיש לי לאור

החוזה איתן יורדת ממני? הרי אני חתמתי איתך על חוזה.

אבל האחריות לא יורדת ממך.

איך מתנהל אותו דבר במס רכוש?

מס רכוש הוא רק על בעלים.

אני מתייחס להצעת החוק כפי שהיא ולא כל כך לפרשנות, שהיא לא באה לידי

ביטוי בהצעת החוק כפי שאנחנו הבנו אותה.

אפשר לתקן את זה אם זה לא ברור.

אני לא משפטן, אני מנהל חברה ואני מייצג את איגוד לשכות המסחר. כנציג

החברות כולן אני רוצה לומר למי מיועדת ההשכרה בכלל. החברות בכל רחבי הארץ

משכירות לכאלה שאין ידם משגת לבנות לעצמם, בדרך כלל זה בעלי תעשיה זעירים

או בעלי מלאכה, או לחילופין למפעלים גדולים יותר שהחליטו לפעול בדרך של

הליכה להשכרה. בדרך כלל כל מי שנכנס למבנה להשכרה משקיע ממיטב כספו

בהתאמות, בשינויים, ברכישת ציוד ובהתקנתו. זה לא איזה עובר אורח שבא והולך,

איזה מין סטודנט. כמו כן גם הסטודנטים באים בדרך כלל לאוניברסיטה ל-3 שנים.

אני רוצה שתדעו שהמשך הממוצע של חוזה שכירות בחברות שאותן אני מייצג הוא

בסדר גודל של 5-4 שנים. החוזים נעים בין 3 שנים במינימום עד 10 שנים. זה לא

איזשהו משהו חודשי, שמישהו בא והולך. יתרה מכך, מאחר ומדובר בבעלי מלאכה או

תעשיה זעירים בדרך כלל כשהם עוברים ממקום אחד לשני הם נשארים באותה עיר. לא

רק ששיעור התחלופה אינו גבוה, אלא כשהוא כבר עובר אז הוא עובר בקרית שמונה

ממבנה אחד למבנה אחר. הוא לא עובר בדרך כלל מקרית שמונה לשכירת מבנה במקום

אחר בארץ. יש יוצאים מן הכלל אבל צריך לזכור שזאת אוכלוסיה שהיא לא ניידת,

כפי שאפשר היה להבין מרוח הדברים.

בין אם היא מס או אגרה, ארנונה בדרך כלל ניתנת עבור

שירות שמי שנהנה ממנה זה מי שחי בנכס.

אגב, עד עכשיו אין בינינו שום ויכוח.

ארנונה זה מס, לא שרותים. יש על זה פסיקה.

בכל מקרה מי שנהנה מהשירותים של העירית או של הרשות זה מי שנמצא בנכס דה

פקטו ולכן גם חבר הכנסת בדש אמר שהוא רוצה שהדייר י ישלם. אבל בהצעת חיזוק

מתייחסים בין השאר לכך שיישנם כאלה שהם מחוסרי אמצעים, כלומר שהרשות היום

נותנת להם הנחה. אתה רוצה שבעתיד הרשות תהיה הטובה ותיתן הנחה ואנחנו

הבעלים או שלא ניתן הנחה, כי נתחייב כלפיך מלכתחילה, או שכשחס וחלילה לאותו

אדם מחוסר אמצעים לא תהיה יכולת אז הוא לא ישלם ואני אשלם במקומו. אני חושב

שאסור להפוך את החברות לגובות של הרשויות או למיישמות של מדיניות הרווחה

ובוודאי לא לשוטרים. מה גם שכשאותו דייר מגיע לאיזשהו קושי הדבר הראשון

שהוא לא משלם זה את שכר הדירה.

דבר ראשון שהוא מפסיק לשלם זה ארנונה.

אני לא מתחרה פה למי הוא לא משלם ראשון אבל בוודאי לנו, לבעלי הנכסים,

הוא מייד לא משלם והיכולת שלנו לגבות ממנו את התשלומים היא יכולת מאוד

מוגבלת, בעיקר לאור השינוי החקיקתי האחרון של חוק הערבים. לכן הוא יושב

בנכס ולא משלם ולוקח לנו חודשים, אם לא שנים לעיתים, עד שאנחנו במקרה הטוב

רואים את הכסף ובמקרה הגרוע לא רואים את הכסף אבל מפנים אותו. נניח שתתקבל

הצעת החוק הזו, במתכונת כזאת או אחרת, כבר וזעיר חבר הבנסת ויינשטיין שלנו

כבר יש חוזים ל- 10 שנים, ל-5 שנים, ל-8 שנים, חוזים שנמצאים בתוקף ובוודאי

שאי אפשר לשנות אותם. הנקודה היותר חשובה היא שבעלי החברות, המשכירים,

ייקחו בטחונות וייעלו את שכר הדירה. שוק ההשכרות ייפגע ובסוף ייפגעו דווקא

האנשים החלשים. היום הארנונה היא גבוהה מאוד ובמקום להקל בארנונה, במקום

למצוא מנגנוני אכיפה או כפיה של הרשויות, באים ואומרים לנו שעלינו להעלות

את שכר הדירה. משמעותה של הצעת החוק הזאת, אנו היא תתקבל, ששכר הדירה יעלה,

שאנחנו ניקח בטחונות. אנחנו הרי לא נרצה להגדיל את הסיכון עלינו ואז

בסיכומו של דבר נגלגל על השוכר את אותם דברים.

זה תשלום שהוא במילא משלם.

אני מדבר על מחיר הבטחונות. האם אתה חושב שהחברה תישא אותם?

זה בדיוק כמו שיש לך הלוואה שלא בטוח שתקבל בחזרה, אז תקבל את הריבית.

אני אומר שייפגע פה שוק ההשברות, ייפגעו בסוף הדיירים, ייפגעו השוכרים,

ייפגע האזרח הקטן, כי חברות ההשכרה בכל מקרה יגלגלו את זה בריבית דריבית על

האנשים, כולל תשלום הערבויות והבטחונות, שטרי חוב ערבים, ויהיה פה נזק שלפי

דעתי צריך להיזהר ממנו. אם יש בעיית גביה צריך לטפל בה. צריך אולי לשנות את

החוק באופן כזה שהרשות תוכל למשל להפסיק את אספקת המים, אולי לא לנקות

בסביבתו של אותו אחד שלא משלם. בזה צריך לטפל ולא לגלגל את הבעיה לחצר של

מישהו שלו ולבעייה אין כל קשר.

נכון שלרשויות יש בעיות גבייה קשות, עם חברות שמתפרקות ונעלמות, עם



חברות שעוברות, עם דיירים, עם תושבים זרים אבל אני חושבת שהצעת החוק הזאת

לא יכולה להיות פתרון לזה. את הפתרון צריך למצוא בדרך אחרת. אי אפשר להתעלם

מהפילוסופיה של פקודת העיריות שקבעה את החיובים בארנונה על מחזיקים ולא על

בעלים. הארנונה גם נקבעת לפי השימושים וההנחות שניתנות ניתנות גם הן באופן

אישי. מה שמגיע למחזיק לא מגיע לבעלים. בעיה חמורה במיוחד תהיה לגבי עסקים.

העסקים מקבלים ארנונה לפי השימושים. אם זה יהיה חיוב על בעלים החיוב יהיה

בלתי משתנה, הבעלים גם לא תמיד ידווח. לבעלים יהיה כדאי להישאר בתעריף

הנמוך גם כאשר השימוש הבא יהיה שימוש גבוה יותר. בדיירות בדמי מפתח - שיש

הרבה בתל-אביב ובירושלים למשל - לא מספיק שבעל הבית לא מקבל את השכר שמגיע

לו הוא עוד יצטרך גם לשלם את הארנונה. משרד הפנים ניסה לפתור את הבעיה ובא

לקראת הרשויות כאשר קבעו שהחיוב על שכירות לשנה יישאר על הבעלים ולא על

המחזיקים. אם שנה זה לא מספיק, אולי צריך לקבוע שנתיים. אבל לדעתי אי אפשר,

ובמיוחד לא בדרך של תיקון של חוק ההסדרים במשק, לתקן דבר שהוא במהות פקודת

העיריות כי כל הפילוסופיה תצטרך להשתנות,

אתה מייצג רישמית את השלטון המקומי או שאתה מופיע כאן כראש עיר?

אנחנו תומכים מאוד בחוק ואני גם מחזק את ידיו של חבר הכנסת פיני בדש.

אני חושב שהוא מתקן עוול היסטורי. נכון שפקודת העיריות מדברת על מחזיק אבל

בסך הכל מבחינת המהות שלו זה חוק שדומה למס רכוש, שגם הוא לא חוק הדרגתי

ולא מתייחס להכנסות. מס רכוש תמיד היה חל על הבעלים ואם רוצים מידרג אז

מזכירים את זה בחוזה. לא ייקרה שום דבר, מחיר השכירות לא ייגדל, בסך הכל

יגלגלו את זה, בסך הכל ייעשה פה צדק עם העיריות. מר מורג אמר שהשוכרים

משקיעים בנכס. זה דווקא טוב לבעלי הנכסים, לא לעיריות, אבל אין לזה שום

קשר, כרגע חלק גדול מאוד מהחובות האבודים של העיריות נובעים אך ורק כתוצאה

מהדבר הזה.

גם של הבעלים.

אין היום שום אפשרות טכנית לגבות את זה. לבעלים יש הרבה יותר אמצעים. עד

שעירית בתשלום דו"חו-רשי זזה ועד שהיא מגיעה להתרעה כבר נגמרת תקופת השכירות

והשוכר כבר מגיע למקום אוזר.

אז תטפל בנקודה הזאת.

מצד שני אם הוא לא משלם לך שכר דירה חודש אחד אז אנחנו יודעים כבר איך

אתם עובדים. לא זאת הבעיה. סך הכל לא נגרם פה שום נזק, לא לבעלים ולא

לשוכרים. הבעלים מבטיחים את עצמם ואם הם עשו הסכם ביניהם לבין השוכרים בסך

הכל הם צריכים להעביר את מה שהם חייבו את השוכרים לעיריה, זה לא יעלה את

מהיר השכירות. העלות היחידה היא המימון של הבטחונות אבל זה שולי מאוד יחסית

לגובה השכירות, זח אחוז אחד מגובה דמי השכירות כמדומני. הצעת החוק הזאת

תעשה צדק עם העיריות ולא תקפח את הבעלים, שי יקבלו את זה מהשוכרים.

נדמה לי שרוב היושבים פה מייצגים את הצד של העיריות והרשויות המקומיות-



גם אני הייתי פעם במגרש הזה ועסקתי הרבה שעות בנושא גבייה. אבל לא יתכן

לפגוע בפרט, במקרה הזה בבעל הדירה. אגב, התמונה פה מאוד לא נכונה. מי

שמצייר את בעלי הדירות כעשירי העם בלבד טועה. יש הרבה מאוד בעלי דירות,

כולל סטודנטים, כולל זוגות צעירים, שמשכירים את דירותיהם ומשלמים שכר דירה

גבוה יותר בעיר אחרת לצורכי לימודים ולאלף צרכים אחרות, ויש הרבה מאוד

זקנים ואחרים שבקושי חיים אבל הם משכירים דירה. להפוך את בעלי הדירות לבעלי

פירמות עשירים זו טעות.

אני מאוד מעריך את חבר הכנסת פיני בדש אבל אני חושב שיש כאן טעות גדולה

ושהשינוי הזה לא טוב. אני אנסה לנמק בקצרה. ללא ספק יש כאן פגיעה בפרט

ובזכויותיו. אני חושב שהרשות להגנת הצרכן מאוד אובייקטיבית כאן כי אנחנו

מייצגים את הצרכן, והצרכן מבחינתנו הוא גם המשכיר וגם השוכר. התלבטנו בשאלה

ולא היתה לנו דילמה כי התשובה היתה חד-משמעית שאסור לשנות את החוק, צריך

להשאיר אותו כפי הוא. כדי למנוע חריגות או קנוניות של מיעוט לא צריך לפגוע

ברוב. אם יש מעטים שעושים "חוכמות" ולא משלמים לא צריך בגללם להכות ברוב.

כמו כן, אני חושב שאם הרשויות יעשו מאמץ אמיתי הן צריכות לגבות את החוב ממי

שחייב, וזה לא הולך להשתנות, הרי לא אומרים שמהיום המשכיר יישלם אלא השוכר

ימשיך לשלם. התוצאה תהיה שהוא לא ישלם משום שמרגע שהוא יידע שבעל הבית שלו

צריך לשלם במקומו אין שום סיבה בעולם שהוא יישלם. זה ייגרום לפירצה אדירה

והרבה מאוד שוכרים יברחו מן התשלום. עקב סכסוך קטן עם בעל הבית שלו השוכר

יחליט שהוא לא משלם לו והבעיה תהיה של בעל הבית שלו. יש כאן שורה ארוכה של

נימוקים. דובר פה על השיטות להתחמקות מתשלום אבל השיטות להתחמקות מארנונה

יפותחו לכיוון ההפוך, זאת אומרת כעת בעלי הבתים יינסו להתחמק. התוצאה מהחוק

תהיה שהשוכרים לא י ישלמו לבעלי הבתים שלהם את הכסף. התוצאה תהיה לדעתי

שבעלי הבתים י יעגנו את מחיר הארנונה בשכר הדירה ואז תהיה פגיעה בשוכר, הם

יחלקו את דמי הארנונה ל-12 חלקים וייגבו את זה בשכר הדירה.

מה רע בזה?

רע בזה שאתה מעמיס מידי חודש תשלום נוסף על השוכר.

אבל השוכר במילא צריך לשלם את הארנונה גם היום.

היום השוכר משלם את זה כפי שהוא רוצה, בדרכים שנקבעו בחוק. מוזר הוא

יצטרך לשלם את זה למשכיר. במה הועלנו?

אני מייצג פה את רוב בעלי הקניונים ומנהליהם, שבבעלותם כ-1.5 מיליארד

מטר מרובע. יש עמותת קניונים שבה חברים רוב החברות והקניונים במדינת ישראל.

בראש העמותה עומד מר דוד עזריאלי, שהוא נשיא העמותה, עו"ד בן שחר הוא היועץ

המשפטי, אנחנו גם חברים בחלק מלישכת המסחר. החוזים בקניונים, בניגוד למה

שאמרו פה, הם גם לתקופות של 20 שנה. החוזים בדרך כלל הם עם חברות גדולות,

שהחוזים איתן נעשו לתקופות ארוכות. מאוד קשה היום לשנות את החוזים. לדעתי

אנחנו מדווחים לרשויות בזמן ובמועד על שוכר שנכנס ועל שוכר שעוזב. לדעתי אי

אפשר להטיל את הגביה של הארנונה על בעלי הנכס, שהשקיעו בנכס אלפי דולרים

למטר מרובע בניה, רק בגלל בעיות של הרשויות. החוק למשל קובע שבנקים משלמים

ארנונה מוגדלת ושיש שוכרים שמסיבות כאלה או אחרות ייקבלו וזנחה. אנחנו לא

נוכל במסגרת העבודה שלנו להתחיל להתברבר עם העניין, אם יושב שם סניף בנק

למשל שצריך לשלם ארנונה גבוהה יותר. לכן אני חושב שצריך לייעל את עבודת



הרשויות ולא את עבודת בעלי הנכס.

אני רוצה להוסיף לדברי חברי, מר שמואל סיסו. אני לא רואה כאשר מבטיחים

את תשלום חשבון הטלפון והחשמל שזה שינה או העלה את שכר הדירה.

לא מבטיחים את זה, המשתמש משלם.

הבעלים מבטיחים זאת על-ידי זוז שלוקחים שטרות או ציקים.

בקניונים לא אבל בשכירות רגילה - כן.

צריך להוסיף שהבעלים גם ישלמו אגרת טלוויזיה.

אתם מדברים כאן על מי שבסדר ועל קניונים גדולים, שמשלמים הכל כי יאות,

אבל הצעת החוק לא באה להגן על אלה שבסדר. הצעת החוק באה להגן על הרשויות,

שמידי שנה נפגעות במיליוני שקלים מכך שאנשים מנצלים ולא משלמים. הקניונים

הגדולים והשוכרים הגדולים דווקא משלמים, עושים חוזים ארוכי טווח והכל בסדר.

אנחנו מדברים על מיליוני שקלים שאנחנו לא יכולים לגבות.

גם אנחנו לא יכולים לגבות. אם אתה לא יודע לגבות, למה אתה בא אלינו?

הצעת החוק באה לסגור איזשהי פירצה שגורמת לניצול הרשויות המקומיות.

הארנונה היא תמיד האחרונה בסדר העדיפות של המשלם. לכן אני חושב שהצעת החוק

הזו באה לעשות צדק.

אני רוצה לשמוע את היועץ המשפטי של השלטון המקומי.

אדוני יושב הראש, אני בוחר בזכות השתיקה. אני לא אביע דיעה.

הצעת החוק של חבר הכנסת בדש באה לפתור בעיה קיימת. מה שנאמר כאן על-ידי

כל הצדדים הוא נכון, חלק בחלקו, חלק במלואו. צריך להוסיף שהעיריות מוציאות

הרבה כסף לחברות חקירות שמחפשות חברות שנעלמו בלי לשלם את חובן. הבעיה

נוצרת בעיקר מחוזי שכירות קצרי מועד, לשנה. היא כמעט ולא קיימת לגבי מה

שהוזכר כאן לגבי חוזים ל-10 או ל-5 שנים. הבעיה היא לגבי מי ששוכר דירה

ועוזב אחרי תקופה קצרה בלי לשלם ארנונה אבל בעל הבית לא מפסיד מזה כי

התשלום לשכר הדירה ניתן בדרך כלל לתקופה מראש. הצעת החוק באה לפתור בעיה של



חובות שהולכים לאיבוד. בנוסף לזה הרשויות המקומיות גם משקיעות כספים לאיתור

החייבים וברוב המקרים לא מוצאים אותם. אבל חייבים לעשות פעולה, אחרת זו

הרמת ידיים, אז מוסיפים כסף חי על כסף מת. אבל הצעת החוק להפוך את הבעלים

לאחראים לחוב תיצור איזשהי בעיה. החייב הראשון הוא המחזיק ואם הוא נעלם

צריך לשנות את הנוסח. חד-משמעית לא היתה כוונה לכך. הכוונה היתה שהגבייה

תתבצע על-ידי הרשות המקומית מהשוכר ולא מהמשכיר ורק במידה ולא מצליחים

לגבות ובמידה והאדם נעלם זה ייגבה מהמשכיר.

הרי הוא נעלם גם ממני. אני לא מבין את הטיעון הזה.

אני יכול להביא עשרות דוגמאות בהן היה שיתוף פעולה בין המשכיר לבין

השוכר לעשות "תרגיל" ולהתחמק מתשלום. אני מכיר מקרים שהמשכיר אמר לשוכר -

אל תדאג, השכירות היא רק לשנה, אל תשלם ארנונה, אף אחד לא יימצא אותך אחר

כך. אתה תחסוך לך כסף. לגבי הקניונים: אני מתפלא על הקניונים, יש לכם כזו

שליטה על כל מי שיושב בפנים, שהוא לא יכול להזיז את האף ימינה ושמאלה,

בשכירות כזו גבוהה שבנושא המיסוי והארנונה אם יש מישהו שיכול שם להבטיח

שיישלמו ארנונה בוודאות זה הקניונים. הקניונים שולטים בצורה מוחלטת בכל מה

שזז שם. אם החוק לא ברור אז צריך לתקן את הניסוחים שלו.

החוק ברור לגמרי. בקריאה ראשונה מתקנים תיקונים של הבהרות. אני רוצה

שקצת נרענן את זכרוננו. החוק לגבי הארנונה קבע בזמנו, לפני ששונה, שחובת

תשלום הארנונה היא על הבעלים. החוק שונה כאן בוועדת הפנים של הכנסת ושינינו

את החובה מהבעלים למחזיק וזה מה שנכון היום. בינתיים הוגש תיקון לחוק,

על-ידי חברי הכנסת דוד מגן ואברהם הירשזון, שביקשו להחזיר את אחריות התשלום

לבעלים. הצעת החוק הזאת לא התקבלה, היא נדונה ולא נדחתה. אנחנו פנינו לקבל

חוות דעת של משרד הפנים. משרד הפנים מתנגד להחזיר את המצב לקדמותו ומעוניין

שהחובה על-פי החוק תהיה על המחזיק. החוק שוכב פה בוועדה עקב ההתנגדות של

משרד הפנים. בדיון שהתנהל פה ביקש משרד הפנים למצוא פיתרון ולבוא אלינו

לאחר חשיבה נוספת. יש לנו צרה עם משרד הפנים, ואנחנו יודעים זאת, מתחלפים

שם שרים חדשות לבקרים. אני מקווה שכעת לפחות שנה אחת יהיה שר קבוע. על על

פנים פנינו למנכ"ל משרד הפנים בפניות חוזרות לשמוע מה עמדתו ועדיין לא

קיבלנו תשובה. אני מבקש ממזכיר הוועדה לפנות פעם נוספת לגבי הנושא הזה. כל

עוד החוק לא שונה וחובת התשלום היא על המחזיק אני כיושב ראש ועדה אתנגד

להעביר הצעת חוק שתטיל את האחריות על הבעלים. אני לא רוצה להיכנס לכל

הנימוקים, כמו הטענה המוצדקת של הקניונים שאומרים שיש שם חוזים אף ל-20

שנה. אם נתקן את החוק כך שהחובה תהיה על הבעלים אז אנחנו נדון בהצעת החוק

הזאת בצורה יותר פתוחה, איך באמת לממש את זה, להקל על השלטון המקומי את

הגבייה. במציאות של היום, כשהחוק מדבר על חובה על המחזיק, אני חושב שהשלטון

המקומי צריך למצוא כלים להתמודד עם הבעיה הזאת. בכל רשות יש גזבר שיכול

להתמודד עם זה, והנה לדוגמא הגזבר של עירית רמת-גן שאצלו כסף לא בורח. אני

מבקש שהרשויות המקומיות י יתמודדו עם זה. אנחנו נפנה למשרד הפנים. אם יישנו

את החוק - נקיים דיון. אני מציע לחבר הכנסת פיני בדש שנסיים כאן את הדיון

ונמתין להתקדמות ושינוי עמדת משרד הפנים לגבי החוק שקובע את חובת הבעלים.

רק אם יהיה שינוי של החוק וייחזור המצב לקדמותו אז תובא הצעת החוק שלך

לדיון. האם אתה מקבל את זה? אני חושב שזה פתרון טוב. אחרת נצביע ונדחה את

זה על הסף.

האם אפשר להקציב למשרד הפנים זמן?

כן, אנחנו נקציב לשר הפנים החדש זמן.

החוק הזה יכניס את ציבור השוכרים והמשכירים, בין אם זה חברות וקניונים

ובין אם זה בעלים פרטיים, לעימותים אדירים. אני חושב, עם כל הכבוד, שאי

אפשר לקבל את העיקרון שמאחורי החוק הזה.

דווקא כשמאי אתה צריך להבין שהשירות שהרשות המקומית נותנת מסביב לנכס

והפיתוח זה גם מעלה את ערך הנכס.

הוא משלם היטל השבחת כבר לפני זה. להיפך, אתה לוקח ארנונה ולא נותן.

אתן לך רשימה ארוכה כאורך הגלות של כל התרגילים שעושים, גם השוכר

והמשכיר ביחד, כדי להימנע מתשלומי ארנונה.

המיגזר העיסקי והאזרחים לא צריכים לשלם את המחיר של חוסר יכולת לגבות.

בחלק מהמקומות כן גובים. אני לא נכנס לעניין המשפטי של חוזים לטווח ארוך

בין שוכרים למשכירים. הבעיה הזאת מאוד מסובכת. אני מבין את הבעיה אבל לא

נפתור אותה בדרך הזאת. אני תומך בכך שנדחה את ההצבעה.

חבר הכנסת פיני בדש, האם אתה מקבל את הצעתי?

כן-

תודה רבה. רבותי, תם ונשלם הדיון.

הישיבה ננעלה בשעה 12:05