הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 258(ב}

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום רביעי, ז' בתמוז התשנ"ה (5 ביולי 1995). שעה 13:15

חברי הוועדה: א' פורז - היו"ר

דלית דרור - יועצת משפטית, משרד המשפטים

שלום זינגר - יועץ משפטי, משרד תפנים

תמי רווה - התאחדות הקבלנים

מי פרנקל-שור

רשמה: אי שלהבת

1. הצעת חוק התכנון והבניה (ייעול וקיצור הליכים) (תיקון מס' 43),

התשנ"ה-1995.

(בתום ישיבת ועדת הפנים מסי 258 התקיימה ישיבת המשך מצומצמת משתתפים)



הצעת חוק התכנון והבניה (ייעול וקיצור הליכים) (תיקון מס' 43), התשנ"ה-1995

כשאני רואה שמשהו לא סגור כמשפטן אני לא יכול להתעלם מכך. הכנסתי כמה

שיפוצים, שבעיני הם לא מהותיים.

זה הנוסח שהציע הבר הבנסת פורז לסעיף 255 כולו (סעיף 140 לתיקון).

השינויים מתחילים מסעיף 255ג.

לגבי סעיף 255א(ג): דיברתי עם גברת פרנקל-שור על כך שנתאם את זה עם

הנוסה שמוגש לוועדת החוקה, לתיקון לחוק בתי המשפט. שזה לא יהיה "בהסכמת

נשיא בית המשפט העליון" אלא "בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון".

אני אמרתי שזה צריך להיות באותה פרוצדורה, כמו שממנים היום נשיא וסגן

נשיא של בית משפט כך צריך למנות את האנשים הללו.

בהצעה לתיקון חוק בתי המשפט בוועדת החוקה אנחנו הצענו "בהתייעצות" וכדאי

שנתאים את הנוסח גם פה. כשייתקבל התיקון להוק בתי המשפט יהיה פה תיקון חלקי

שמבטל את כל פרק י'1 לחוק התכנון והבניה.

אני לא י ודע מה י יתקבל שם.

נכון, אבל אני אומרת שההצעה היא בזאת. ההסדר היה צריך להיות בחוק בתי

המשפט ולא בחוק התכנון. יצא פה מצב מוזר מכיוון שקיבלנו את הפסיקה של בית

המשפט העליון ורצינו לסדר את זה.

זה גם לכל יתר הנושאים.

את צודקת לגמרי. לפחות לגבי שר הפנים, מכיוון שאותן תוכניות מיתארית

מפורטות ששר הפנים יתעניין בהן יהיה שם ..., אם העתירה היא נגד שר הפנים -

זה בג"ץ; ואם העתירה היא נגד הוועדה המחוזית שאישרה את זה - אז זה במקום

אחר. זה יוצר בלגן לגבי אותן תוכניות.

אחר כך זה ייבוא לבג"ץ ובג"ץ ייצטרך לראות מה עיקר ומה לא עיקר והליך זה

של חשיבה על פתיחת התיק נראה לי מיותר. מי צריך את זה?

אני הייתי נגד זה.

אני הייתי מעביר את כל הנושאים הקשורים לתכנון וכניה לבית המשפט המחוזי.

הרי יש היום מדיניות של שימוש בתוכנית מיתאר ארצית כדי לעקוף התנגדויות.

אומנם פורמלית אין התנגדויות במועצה הארצית אבל אני מחוקק כדי שככל זאת

יישמעו את ההתנגדויות. כנראה שיהיו עשרות עתירות בעניין הרחבת נמל התעופה

בן גוריון, למשל. האם בית המשפט העליון יישב ויישמע האם באמת הם עשו קצת

מימין או קצת משמאל?

אז "בהתייעצות", את אומרת שאנחנו משאירים את זה בבית המשפט.

עכשיו לגבי הרכב (בסעיף 255ב). כרגע כתוב "בית המשפט המחוזי בשבתו כבית

משפט לעניינים מינהליים" אבל כבר שינינו את זה בסעיף 255א(א), שם הגדרנו

"להלן - בית משפט לעניינים מינהליים". צריך לכתוב "בית המשפט לעניינים

מינהליים ידון בשופט אחד".

בישיבה אצל חבר הכנסת יהושע מצא בהשתתפות חבר הכנסת

אברהם פורז, מר מני מזוז, מר שלום זינגר וגברת דלית דרור. בעניין תקנות

סדרי הדין סוכם ששר המשפטים ייתקין ולא ייאמר מה יחיה המצב עד שהוא מחליט.

ההתקנה תהיה תוך זמן קצר. לעניין ההרכב סוכם שבמקרה של הרכב הערעור יהיה

ברשות. היתה מחלוקת על השאלה מתי יהיה הרכב ומתי דן יחיד. גירסת חה"כ פורז

היתה שהכל יהיה בשיקול דעת נשיא בית המשפט; גירסת מר מני מזוז היתה שהיתרים

- בדן יחיד, תוכניות - בהרכב ושיהיה שיקול דעת לנשיא לבחור בין ההרכבים.

אני מניח שמר מני מזוז הסכים בסוף איתי.

מר מני מזוז שוחח עם שר המשפטים, שלא הסכים להשאיר את זה בשיקול דעת

נשיא בית המשפט, הוא אמר שדבר כזה לא יתכן, ולדעתו צריך להיות החלטות ...

לדבריו של מר מני מזוז השר מסכים לגירסתו - זאת אומרת היתרים בדן יחיד

ותוכניות בהרכב.

זה טירוף, אני לא מסכים לזה.

אך השר גם מסכים שהכל בדן יחיד אבל ייתן הנחיות לנשיאי בתי המשפט מתי

להעביר להרכב. לאור כל זאת מר מזוז כתב כך: "בית המשפט לעניינים מינהליים

יידון בשופט אחד.

איפה הטקסט שסיכמנו עליו אתמול בערב? אני מבקש שתצלמו אותו.

סעיף 255ג: "בית משפט לעניינים מינהליים ידון בשופט אחד; ראה נשיא בית



המשפט, או השופט הדן בעתירה, כי העניין נשוא העתירה הוא בעל חשיבות או

השלכה רחבה, יורה כי העתירה תידון בשלושה. רשאי הנשיא להורות כן לגבי סוג

עניינים מסויימים". אם אתה מחליט שהכל לדן יחיד

אמרתי שנשיא בית המשפט יכול לקבוע.

היתה גירסה של מר מני מזוז שההיתרים ייעשו בדן יחיד והתוכניות בהרכב

ושיקול הדעת יהיה לנשיא, וזו הצעה שלא מקובלת על חבר הכנסת פורז. עכשיו

אנחנו אומרים שהכל יהיה בדן יחיד אבל שיקול הדעת לא יהיה רק לנשיא בית

המשפט אלא גם לשופט שדן בעתירה. נדמה לי שזה נכון.

אז מי שדן בעתירה יוכל לפנות לנשיא בית המשפט, אבל לא כל מי שדן בעתירה

יוכל להחליט על דיון בשלושה.

אני לא מתנגדת לזה ובלבד שתהיה לו אופציה כזאת. אם העתירה מעלה שאלה אני

מציעה שמי שדן בה יוכל לפנות לנשיא ולקבוע שהנושא יידון בהרכב מורחב.

מר פורז שאל איך מתמנים נשיא בית המשפט וסגניו. נשיאים וסגני נשיאים של

בתי המשפט המחוזיים ושל בתי משפט שלום מתמנים בידי שר המשפטים, בהסכמת נשיא

בית המשפט העליון. זה הנוסח האחרון.

נעשה אותו דבר גם פה, "בהסכמה". אתם לא יכולים שמינוי של אנשים בבתי

המשפט יהיה על-ידי שר המשפטים לבדו.

(מקריאה את סעיף 255 מתחילתו) "עתירות של מוסד תכנון", זה אותו דבר כמו

שכתוב בנוסח הראשון, זה הנוסח שהציע חבר הכנסת פורז אתמול בערב. אנחנו

מחקנו את זה כיוון שלא רצינו שזה ייכנס לדיון בפורום הגדול של הוועדה.

עכשיו אנחנו מתעלמים מהקו.

"255א(ב) עתירות שעניינן תוכנית מיתאר ארצית או מחוזית ועתירות נגד

החלטות שר הפנים לפי חוק זה - יידונו בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק.

מר שלום זינגר לא ייסכים לזה.

הוא ייסכים. ואם הוא לא ייסכים לזה אז יש ועדה של הכנסת, עם כל הכבוד.

זאת הצעתנו וברגע שהיא מקובלת עלינו, כך אנחנו פסקנו. אני מבקש שהיועצת

המשפטית תרשום את זה בצד, שאנחנו מורידים את "שר הפנים", זה דבר מהותי.



זה נוסח שנביא להחלטת הוועדח.

"255א(ג) שופטי בית המשפט לעניינים מינהליים יהיו נשיא בית המשפט המחוזי

ושופטים אחרים של בית המשפט שיימנה שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט

העליון". בסדר גמור.

"255ב בית המשפט לעניינים מינהליים ידון בשופט אחד; אולם רשאי נשיא בית

המשפט להורות, כי ענין מסויים יידון בשלושה". לא איכפת לי שתוסיפו את הנוסח

"בין מיוזמתו ובין אם לפי העניין הזה של". בואו נחשוב איך עושים את זה.

אנחנו מקנים את הסמכות הזאת גם לנשיא בית המשפט?

לא. גברת דלית דרור אומרת, ואני מסכים, שמתחיל לדון שופט יחיד. אם הוא

רואה שזה עניין מאוד קרדינלי הוא רשאי לפנות לנשיא בית המשפט ולבקש להרחיב

את ההרכב לשלושה.

אני מציעה את הנוסח הבא: "אולם רשאי נשיא בית המשפט ביוזמתו, או לפי

בקשתו של השופט הדן בעתירה, להורות כי עניין מסויים יידון בשלושה; רשאי

נשיא בית המשפט להורות לגבי סוג עניינים", או לחילופי "להורות כי סוג

מסויים של עניינים יידון בפני שלושה".

האם רק נשיא בית המשפט או שגם סגן הנשיא רשאי להורות על סוג עניינים

מסוי ים?

אני חושבת שכתוב שם שסמכות של נשיא בית המשפט מסורה גם לסגנו.

לא איכפת לי לכתוב ש"נשיא בית המשפט רשאי להאציל סמכותו לשופט אחר".

השאלה האם יש בזה צורך. בחוק האזנות הסתר, שהתקבל לאחרונה, התייחסו

לשאלה הזאת. הרי אישור האזנות ניתן על-ידי נשיא בית המשפט.

סעיף 255ג צריך להיות כפי שהצענו, כי הנוסח הקודם הוא גרוע.

הנוסח הקודם הוא לא רע. אתה מדבר פה רק על סמכויות וסעדים ולא על עילות.

אותו דבר שיש לבג"ץ יש לבית המשפט. "לבית המשפט לעניינים מינהליים יהיו

בענייני תכנון ובניה הסמכויות שיש לבית משפט עליון, בשבתו כבית משפט גבוה

לצדק, בשינויים המחוייבים." גם היום זה כך. אם בבג"ץ יש עילות אז אותה עילה

תימסר גם לבית המשפט המחוזי.

גברת דרור טוענת שהסמכויות לא כוללות סעדים. סמכויות זה סמכויות, עילות

זה עילות, וסעדים זה סעדים.

בטקסט הקודם העברית היתה שגוייה. בנוסח הקודם נאמר: "בית המשפט לעניינים

מינהליים ידון בעתירות בענייני תכנון ובניה כאמור, בהתאם לעילות, הסמכויות

...". מה זה "ידון בהתאם לסמכויות"? מה זה "ידון בהתאם לסעדים שיש בבית

המשפט העליון"? האם יש דבר כזה "בהתאם לסעדים של בית המשפט העליון"? אין.

צריך לומר אולי "בהתאם לסעדים שרשאי בית המשפט העליון להעניק". אם אנחנו

נכתוב לפי הצעתי לא תהיה לדעתי שום בעיה. אם לבית המשפט העליון היתה סמכות

אז גם לבית המשפט המחוזי תהיה סמכות. אני מבקש מגברת דלית דרור שתדבר עם

נסחים במשרד המשפטים. אם זה יעורר בעיה ניסוחית אז תחזרי אלינו ואני לא

אתעקש. לדעתי לא צריכה להיות בעיה.

"255ד על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים, שנדון בפני שופט אחד,

ניתן לערער בזכות בפני בית המשפט העליון;"

סעיף 255ד הקודם נופל לגמרי ובמקומו ייאמר "שר המשפטים ייתקין תקנות".

זה מופיע בסעיף 255ה בנוסף המוצע.

"255ה שר המשפטים יתקין תקנות". למה אתם לא כותבים "רשאי להתקין"? תמיד

כתבו "רשאי להתקין".

אני רוצה שהוא ייתקין. אם הוא לא ייתקין אנחנו נהיה בבעיה. אני רוצה

לשחרר אותו מהעניין של בג"ץ מכיוון שלדעתי אחרי כמה חודשים יהיה עליו לחץ

מבתי המשפט המחוזיים לעשות את זה בנוסח המרצת פתיחה. אני אומר שאתם תעשו

תקנות כמו בג"ץ וייבואו אליכם.

זה לא יהיה כך.

ההבדל המהותי בין מה שייקרה בבית המשפט המחוזי לבין בית המשפט העליון זה

לדעתי בעניין חקירת עדים. בית המשפט המחוזי נכנס יותר לעומק בעניינים

הראייתי ים.

בכל אופן אני מסכימה שייזדקקו לאישור "וועדת הכספים" ולא "ועדת הפנים".

אגרות זח עניין של כספים. מי מאשר את תקנות בתי משפט (אגרות)? אף אחד?

זה לא משנה. מי שמאשר את תקנות בתי המשפט (אגרות) ייאשר גם את האגרות הללו.

חשוב שיהיו פה אגרות מכיוון שקשה להעריך את השווי. אנחנו רוצים שכין

השאר יהיה תמריץ שלילי להגיש תביעות סרק.

מדובר פה באגרת בית משפט. מי שמאשר אגרות בית-משפט בדרך כלל, ייאשר גם

את האגרות הללו. אם זו ועדת הכספים, או ועדת החוקה, או הוועדה לקליטת

העלי יה.

פה שיניתם לגמרי, או צו של בית משפט או החלטה אחרת.

לא, אבל החלטה אחרת לא יכולה להיות בזכות, אין פה שום דבר.

אנחנו עשינו "החלטה אחרת בזכות".

מה פתאום "החלטה אחרת בזכות"? אתם שוברים את כל סדרי הדין.

אני לא זכרתי ברשות של מי, ברשות של בית המשפט שדן או ברשות בית המשפט

של הערעור?

זה גם ברשותו של בית המשפט שדן, אבל בית המשפט העליון כבר הנחה את

השופטים לא לתת רשות בערר ולהשאיר זאת להם.

אני כתבתי "והחלטה אחרת אם ניתנה רשות לכך מאת נשיא בית המשפט העליון או

מאת שופט אחר של בית המשפט העליון שנשיאו קבע לכך".

אז גמרנו. נלך כאן על ערעור פשוט מהערכאה העליונה.

אם כך, משהו בניסוח פה לא טוב. נשאיר את זה "ניתן לערעור" מכיוון שבסיפא

זה ניתן לערעור.

"על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים, שנדון בפני שופט אחד, ניתן

לערער בזכות בפני בית המשפט העליון; החלטה אחרת ניתנת לערעור בפני בית משפט

העליון אם ניתנו; רשות לכך מאת נשיא בית המשפט העליון או מאת שופט אחר של

בית המשפט העליון שנשיאו קבע לכך". "פסק דין של בית משפט" נשאר אותו דבר.

תעשי פה: "בית המשפט העליון: והחלטה אחרת", כי אחרת תצטרכי לחזור להחלטה

אחרת של בית המשפט לעניינים מינהליים.

מר זינגר, אנחנו רוצים להיות הגונים כלפיך. עתירות נגד השר הפנים יכולות

גם להתעורר בבית המשפט המחוזי.

זה יידון בוועדה. בוא נגמור כרגע את מה שנוכל להחליט פה. חבל על הזמן.

לא עושים דברים כאלה אחרי שסוגרים את החוק. זה לא הוגן. כל כך הרבה

פשרות עשינו בדרך וכל כך הרבה התכופפנו. זה ניסוח של פשרה, אנחנו התחלנו

במקום אחר לגמרי והלכנו כל הדרך עד הצד השני ובסוף אתה אומר שהרעיון הזה

חסר טעם. זה לא הוגן. ההיגיון בפשרה הוא בדיוק אמצע הדרך.

זה לא נראה לי נכון מהותית. אם זה תוכניות, אז אני עוד יכול לבין. אבל

אם זה. למה ששר הפנים ייתנגד לזה?

אני מעדיף להוציא מה שאני יכול מבית המשפט המחוזי, כי לוקח להם זמן.

נחשוב על זה. נמשיך הלאה.

סעיף 255ה מקובל עליך?

זה מקובל, בכפוף לזה שהוועדה תהיה או כספים או ... לפי הגודל.

סעיפים 1255 (א) ו-(ב) נשארים כפי שהם.

סעיף 255ו(ג) הוא מקביל לסעיף 255ז הקיים.

"255ז(א) תחילתו של פרק זה בצו שר המשפטים, באישור הממשלה, ורשאי הוא



להחילו בהדרגה על בית משפט מחוזי אחד או בתי משפט מחוזיים שייקבעו בצו.

(ב) ניתן צו כאמור, תהיה מסורה סמכות ייחודית לדון בכל ענין הנוגע

לתכנון ולבניה כאמור בסעיף 255א לבתי המשפט הקבועים בצו, ובהתאם להוראות

סמכות מקומית שייקבעו בו.

(ג) הוראת סעיף קטן (ב) לא תחול על תובענות בענייני תכנון ובניה שהוגשו

קודם תחילתו של הצו."

בהצעה שלנו סעיפים קטנים (א) ו-(ב) נשארים כפי שהיו. אנו מציעים בסעיף

קטן (ג): "עד לפרסום צו כאמור, יהיו הסמכויות בעתירות לפי פרק זה נתונות

לבית המשפט הגבוה לצדק."

אז יש גם השמטה של סעיף קטן (ג) הקיים וגם הוספה של סעיף קטן (ג) החדש.

ההצעה שלכם לא מקובלת עלי בשום אופן. על זה כבר דיברנו והחלטנו אחרת. זו

ממש חוצפה כלפי השופטים העליונים.

לא איכפת לי שנאמר ש"עד לפירסום צו כאמור, ייחול הדין הקודם". יישאר

סעיף קטן (ג) הקיים: "הוראת סעיף קטן (ב) לא תחול על תובענות בעניני תכנון

ובניה שהוגשו קודם תחילתו של הצו".

אני מבקש שלא תעלו את הנושא של שינוי "באישור שר הפנים". אני מבקש גם

שגברת דלית דרור לא תיזום על כך דיון במשרד המשפטים.

בסעיף קטן (ג) נאמר "הוראת סעיף קטן (ב) לא תחול על תובענות". זה לא רק

"הוראות סעיף קטן (ב)" אלא "כל הפרק לא חל על תובענות בענייני תכנון

ובניה". צריך לומר "פרק זה לא ייחול על תובענות בענייני תכנון ובניה שהוגשו

קודם תחילתו של הצו". לא ניסחתם זאת בבהירות.

ואנחנו מוסיפים ש"על צו כאמור .... לפי פרק זה ... הדין הקודם". אז לא

יהיו הסמכויות.

הפסיקה לכאורה מפרשת את הדין הקיים. אני מציע שכל אחד יוכל לעתור נגד שר

הפנים. "עתירות שעניינן תוכניות מיתאר ארציות או מחוזיות" זה עתירות נגד

החלטות שר הפנים. נחזיר את "שר הפנים" לסעיף 255א(ג), נחזור למצב שעתירות

נגד השר הפנים יידונו בבג"ץ, אף שלדעתי לא ייעמדו בזה בבג"ץ. מדובר על מצב

ששר הפנים היה רשאי לבקש שהתוכנית תועבר לעיונו והוא לא עשה כך. על זה

תוקפים אותו בבג"ץ.

הישיבה נרשמה עד שעה 11:45