הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 256

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שלישי. ו' בתמוז התשנ"ה (4 ביולי 1995). שעה 9:00

נכחו;

י' מצא - היו"ר

י' ביבי

א' ורדיגר

מ' שחל - שר המשטרה

א' חפץ - מפכ"ל המשטרה

א' אמיר - משרד התחבורה

ח' בללי

ש' ולינסקי - " "

מי אוהבי - משרד התקשורת

שי גולומב - איגוד חברות הביטוח

מ' הרפז - " "

ח' סתיו - " " "

א' חביב - אירגון המנעולנים

א' קאופמן - " "

י' ארנון - חברת שגריר + חברת נקסוס

ע' ליאור - " " " " "

י' שינמן - חברת נקסוס

אי בן-נון - איגוד יבואני הרכב

י' רבינוביץ' - " " "

א' אנתיס - חברת לוג'אק

י' שא-נס - הרשות להגנת הצרכן

א' קמארה

א' עצידה

גניבות רכב



גניבות-רכב

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה בנושא: גניבות רכב.

אני רוצה להתחיל את הדיון עם אנשי איגוד חברות הביטוח, לשמוע מה יש לכם לומר

בנושא גניבות הרכב. איפה אנחנו נמצאים מאז הישיבות האחרונות?

הבעיה הגיעה לקטסטרופה לאומית. יכול להיות שהמשפט שאמר השופט העליון

חשין, בדיון במקרה של שחרור אדם שנאשם בגניבת רכב מדגיש את חומרת הבעיה.

"איש לא יחלוק על כך שעבירות של גניבת רכב וגניבה מרכב הפכו למכת

מדינה. המכה ה-11 ממשיכה וחובטת בחוזקה בחברה בישראל, היא מבחינתה יסרה אותנו

בשוטים והיא כיום מיסרת אותנו בעקרבים". אני חושב שבכך מתמצאת כל הבעיה של

גניבות הרכב. חבעיוז היא מכת מדינה, קטסטרופה, וכל הגופים צריכים להתרכז יהד

ולטפל בבעיה.

מכיוון, שבעבר היו מספרים שכל גוף אינטרסנטי היה מפרסם מספרים משלו,

אנחנו החלטנו להתרכז במספרים הרשמיים של משטרת ישראל. משטרת ישראל, לדעתי, היא

הגוף המוסמך בנתונים לפחות בצד הגניבה. לגבי המציאות אנחנו יודעים את הנתונים

כי אנחנו משלמים. בחמישה חודשים אחרונים יש גידול של 35% לעומת חמישה חודשים

אשתקד. סה"כ בשנת 1994 נגנבו 26,060 כלי רכב. שנה קודמת נגנבו 23,000. אבל

השנה המספר כבר מגיע מעל ל-15,000. בשישה חודשים יש גידול של למעלה מ-30% מול

תקופה מקבילה אשתקד. אני חושב שחשוב לציין את התקופה המקבילה אשתקד, מכיוון

שבשנה שעברה בחודשים אפריל-יוני היה הסכם אוסלו אי. לאחר הסגר הגדול התחילח

הבעיה מכיוון האוטונומיה ואז קפצנו קפיצת מדרגה. להערכתנו, אם הגניבות רק

ימשיכו בקצב של היום של 30-35%, אנחנו ב-1995 נגיע ל-35,000 כלי רכב גנובים,

וב-1996 נגיע ל-47,000 כלי רכב. הממוצע ליום של גניבות כלי רכב עלה מ-60 ל-90.

בחודשים האחרונים היינו עדים למהומה תקשורתית בנושא: שדידות בנקים. כל שוד בנק

הוא פחות מגניבת כלי רכב אחד.

אי אפשר להשוות שוד בנקים לעניין גניבות רכב. בשוד בנקים פשוט לטפל

ובגניבות כלי רכב לא.

ישנו נתון אחד מדהים והוא לגבי מציאות של כלי רכב גנובים. הנתונים

מצביעים על כך שבשנת 1993, נמצאו 35% מכלי הרכב הגנובים ובשנת 1995 נמצאו 26%.

המשמעות היא שחכסף שאנחנו משלמים בגין הביטוח לאותם אלה שיש להם ביטוח, 30%

מבעלי הרכב אינם מבוטחים, זה אומר ש- 70% המציאות יורד, הנזק לאזרחים

בכללותם, לא רק של חברות הביטוח עולה.

אנחנו עומדים לפני הסכם אוסלו בי, אנחנו חוששים שקפיצת המדרגה שהיינו

עדים לה באפריל שנה שעברה בהסכם אוסלו אי יש סיכון שתקרה גם ביולי-אוקטובר,

ואז המספרים יוכפלו. הנזק הוא לא רק להברות הביטוח. הפרמיה היום שהיינו צריכים

לגבות בגין גניבות הרכב מכל מבוטח הוא בסך 850 ש"ח. אנחנו העלנו פרמיות רק

לפני חודשיים שבהם רק 500 ש"ח הן בגין הגניבות, זאת אומרת שכבר חיום הסר

והתושבים יצטרכו לשלם. הפרמיות יגיעו לדרגח שקשה יהיה לשלם אותן. ישנם תשלומים

אנחנו דורשים אמצעי הגנה שעולים לעם ישראל כל שנה

כ-100 מליון שקל.



אני חושב שכל הגופים צריכים להתארגן ולהקטין את הנזקים של גניבות רכב על

ידי: הקטנת הגניבות לפני הגניבה, ואיתור הרכב איורי שנגנב.

הממשלה כולה צריכה להכריז על הנושא כעל נושא לאומי ולטפל בו. גם הכנסת על

ועדותיה צריכות לקיים דיונים בנושא.

ראשית, חלפים משומשים מול חלפים מקוריים. היום

משתמשים בחלפים לא מקוריים. שנית, שרידים של רשיונות גורמים לזיופים. שלישית,

מיגון, איתור וסימון.

היום יש אינטרס כלכלי לאזרח מבוטח שהרכב שלו יגנב, כי המחיר שהוא מקבל

מחברת הביטוח בגין רכבו שווה יותר ממחיר רכבו בשוק החופשי. חייבים להטיל

שותפות על האזרח בהשתתפות עצמית. בארה"ב מנהלים מאגר ובו סימון של חלפים

משומשים ומקוריים. כמו כן צריך לחייב בחקיקה אמצעי ביטחון שיותקנו ברכב, צריך

להחמיר עונשים על גנבים וסוחרים. משרד התחבורה חייב לפקח על נושא המוסכים. אין

ספק שהממשלה צריכה לחשוב על גובה המכס לחלפים כדי שירד הביקוש, ברגע שירדו

המחירים יש סיכוי שיגנבו פחות.

לגבי האוטונמיה קשה להעריך מה יקרה אבל על פי מה שקרה בעבר אנחנו יודעים

שמתנהלים שם שני דברים במקביל : היום כלי רכב שלנו משמשים כרכבי שרות בחלק

ממקומות האוטונומיה, וכעת שנעשות עיסקות חדשות ויצטרכו רכבים, אנחנו מניחים

שתהיה בעיה. הדבר השני שהוא יותר חשוב מבחינתנו הוא, שיש שם סחר ענף בחלפים.

אין חוק ואין דיין. הממשלה חייבת במסגרת המשא ומתן לטפל בבעית גניבות הרכב.

יש לי שתי שאלות לחברות הביטוח: האחת, בכמה משלם האזרח בפוליסת הביטוח

יקר יותר בעקבות גניבות הרכב, אם בכלל?. והשאלה השניה, נאמר לי שחברות הביטוח

לא מבטחות דווקא את אותם פריטים הבאים למנוע גנבות כמו: מערכת הנעילה

והאזעקה, האומנם?

הפרמיה היום במדינת ישראל היא בפיקוח של משרד המפקח על הביטוח. כל חברה

יושבת מול המפקח על הביטוח ומנסה לנמק את התוצאות העיסקיות שלה, למה המצב שלה

רע בתחום הרכב? ולמה היא צריכה לקבל תוספת פרמיה?. השיטה כיום היא שעובדים על

התביעה הממוצעת של החברה, הכוללת גניבות ותביעות רגילות והמפקח מאשר העלאת

מחיר. לגבי השאלה השנייה, אנחנו מבטחים את כל הרכוש, כולל אביזרי מיגון. אם יש

הברות ביטוח שלא יבטחו, אני מתחייב שהם כן יבטחו.

אנחנו התכנסנו כבר שבע פעמים בוועדות שונות שדנות בגניבות רכב. אף דיון

בכנסת ובממשלה בנושא זה שהוא חמור והפך לבעיה לאומית, לא התקיים עד עכשיו.

ראוי היה שהכנסת והממשלה יקיימו דיון בבעיה שהכול מכירים בה כבעיה לאומית.

אני אומר דבר שלא יהיה פופלרי לשר האוצר בי שוחט. במרבית המיקרים אזרח לא מקבל

את הרכב הזמני, הוא קונה רכב חדש. בתוך מחיר הרכב החדש גלום בערך 100% מיסים

ויתכן שאף יותר. נניח ש-20 אלף אזרחים קנו רכב חדש שמחירו הממוצע הוא 50 אלף

ש"ח, ואני יודע שאני מקטין את המחיר בצורה משמעותית, יוצא שהמכס מקבל 500

מליון שקל. משטרת ישראל סובלת בצורה כרונית מחוסר כוח אדם ותקציבים אז שהמכס

יעביר רק 200 מליון למשטרת ישראל לצורך חיפוש רכב.

יש לי שתי הערות, ראשית, ועדת הפנים מקיימת את הדיונים וזו היא ישיבתה

הרביעית בנושא. זהו נושא יחיד, מאז שאני משמש מזה שמונה שנים כיושב ראש ועדת

הפנים, שלקחתי אותו כנושא חוזר בועדה. בדרך כלל מקיימים דיון, מוציאים הודעה

לעיתונות ותם ונשלם הדיון. אני הכרזתי בפני שר המשטרה שאני לא ארפה ממשטרת

ישראל בטיפול בנושא הזח. מטרתנו להעלות את הנושא לסדר היו הציבורי כל הזמן,

ואני שמח שהנושא תופס תאוצה. אני חושב שבדיונים בכנסת לא מקדמים נושאים אלא

יותר בועדות. שר המשטרה והמפכ"ל יושבים איתנו פה, צריך לכבד ולהעריך את המעמד

הזה בהשתתפותם בפרט, שכולנו יודעים עד כמה עיסוקיהם הם מעל ומעבר. בהזדמנות

זו, אני רוצה לתת לשר המשטרה ולמפכ"ל הזדמנות להשמיע דברים בנושא, לנו אין מה

לחדש.

הביקוש לרכב גנוב נובע בעיקרו מתחלפים, פירוק החלפים והשימוש בהם. אפשר

לבטל את מקור הביקוש בצורה פשוטה יחסית, על ידי ביטול המס על חלקי פח.

ביטול המס יקטין בצורה מאוד משמעותית את הפער שבין מחיר החלפים שעוברים את

ה"וויה דולורוזה" של רכב גנוב עד שהם חוזרים לשוק, לבין חלפים חדשים, כך תקטן

הכדאיות של גניבת רכב ושימוש בחלקים. מעבר לזה צריכות חברות הביטוח להימנע

מלדרוש שימוש בחלפים משומשים אלא רק בחלפים מקוריים .זוהי תרומה מיידית

לפיתרון. חלק ניכר מהגניבות נעשה כדי לשחזר את הרכבים שמוגדרים כ"טוטאל

לוסט",זאת אומרת שהרכב לא עולה יותר על הכביש. אם חברות הביטוח שהן מגדירות

רכב כ"טוטאל לוסט" היו אחראיות לביטול הרכבים והיו מוודאות שאכן הרכבים

מבוטלים היינו מונעים גם את זה.

גניבת רכב זה מכת מדינה אבל לא מכת טבע, אפשר להילחם בתופעה. שנית, יש

גבול עד כמה אפשר להקטין את התופעה. לדעתי גם אם יוסיפו עוד כמה ניידות זה

אולי יפחית את רמת הגניבות ב-5%. אין לי טענות לגבי המשטרה, אלא שבתקופה

מודרנית יש אמצעים לעניין הגניבות וזה אמצעי לאיתור רכב. כיום פועל בארץ אמצעי

כזה שאומר שכאשר בעל רכב מתקין מיתקן במכונית, בכל דקה יודעים במרכז הבקרה

איפה המכונית נמצאת. שנית, אם מישהוא מצליח לפתוח את המכונית לאחר שהיא ננעלה

על ידי בעל חרכב, באותו רגע מתקבל על הצג סימן שהרכב נגנב. שלישית, אם הנהג

נמצא במצוקה הוא לוחץ על כפתור מצוקה, באותו רגע יודעים היכן הרכב וכן רואים

על מפה לאן חרכב נוסע. האמצעי הזה קיים, הוא לא יקר זה יותר זול ממערכת אזעקה

משוכללת למרות שהוא כולל בעצמו מערכת אזעקה. למה חברות הביטוח לא משתמשות

באמצעים האלה? הסיבה היחידה היתה מגבלות שחשבו שאולי יש בכך פגיעה בפרטיות,

כבוד האדם וחרותו, ובין החוק להגנת הפרטיות שבו יש סעיף

לא יפגע בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו. אם אדם מסכים שמיתקן כזה יותקן

כל הנושא של חוק הפרטיות עבר. העובדה שתמיד יודעים היכן אדם נמצא זה לא בילוש

שעלול להטרידו. נכון הוא שיש בזה אי נוחות מסוימת. לפיכך, בחוק הגנת הפרטיות

יש קביעה שכל מי שיש לו מאגר נתונים מכל סוג שהוא, חייב לקבל אישור לנהל מאגר

ואם הוא מקבל אישור חלים עליו כל הסודיות של מאגרי מידע. דהיינו, המידע היחיד

שינתן זה על גניבת רכב ולא היכן האיש נמצא בשעה מסוימת.

לפי דעתי פרט לעניין גניבת רכב תהיה לכך תרומה אדירה גם לבטחון. רוב

הפשעים החמורים נעשים ברכב גנוב. ברגע שמתבצע פשע המשטרה תדע שמדובר ברכב

גנוב והאיתור יכול להעשות בין שלוש דקות לרבע שעה. כמו כן התרומה היא גם

לבטחון האישי. כשאדם מותקף לוחץ על כפתור המצוקה שנמצא במקום מוסתר, אז

יודעים שהאדם זקוק לעזרה.

קציני משטרה הביעו התפעלות מהביצוע של המכשיר. אני רוצה לצטט כמה נתונים

מתוך דו"ח של משרד המשטרה. ב-14/6/1993 זמן ממוצע לאיתור רכב גנוב הוא, 12

דקות. ב-22/8/1993 דו"ח משרד המשטרה קובע כי הזמן הממוצע לאיתור היה 6.5 דקות.

שתי ניידות מצוידות במערכת לוג'אק מכסות עיר בגודל של ראשון-לציון. בבוסטון

הכניסו לשימוש את המערכת ב-1986/7 כאשר היתה שם מכת גניבות של כ-20,000

מכוניות בשנה. ב-1989, נגנבו 16,400 מכוניות. ב-1990, נגנבו 14,500 מכוניות.

זאת אומרת, ירידה במספר הגניבות שחלק גדול מזה הוא הודות למערכת. יש לה קבלות

מהשטח.

אי חביב;

אני חושב שאנחנו, אנשי המנעולנים מומחים וקרובים יותר לנושא הגניבות.

אנחנו יודעים כיצד הגניבות מתבצעות. רוב גניבות הרכב מתבצעות בנסיעה. מכשיר

ה"מובילייזר" אמור לפתור חלק גדול מהבעיה ובגרמניה השימוש במכשיר כבר צימצם את

מספר גניבות הרכב. אלא שהמכשיר הזה מגיע ארצה בצורה לא מבוקרת. צריך לגבש

כללים למי מותר ולמי אסור לעסוק בנושא נעילת רכב. אני יכול להוכיח כאן לאנשים

שאם הם ישאירו את המפתחות על השולחן, תוך 10 דקות אני יכול לתת לכולם מפתחות

חליפיים. רוב הרכבים נגנבים ללא סימני פריצה. זה אומר שמשוכפלים מפתחות ללא

רשותו של בעל הרכב. זה קורה כשאדם משאיר את רכבו במוסך ואדם אחר משכפל עותק

נוסף של המפתח. זה יכול לקרות גם כשאדם מניח מפתהות על השולחן או שוכח במקום

כולשהוא ובינתיים משכפלים עותק מהמפתח ואח"כ מחזירים לו. אם יהיה פיקוח ובקרה

בנושא המיכשור נוכל לפתור את בעיית גניבות הרכב.

מי אוהבי;

היו טענות שנושא צינעת הפרט לא ממוצה בשימוש במכשירים האלקטרונים השונים.

מבחינת משפטית, מנקודת ראות של משרד התקשורת ומשרד המשפטים, נפתרה הבעיה הזאת.

ראשית, צריך לראות את נושא הביטוח באופן רחב ולא באופן הצר של גניבות

רכב. חברות הביטוח מרויחות הרבה כסף ממבוטחיה. צריך לעשות את החישוב הגלובלי

כולו ולאו דווקא בנקודה שבה קל לחברות הביטוח להוכיח שהם מפסידים בעונה

מסוימת. שנית, אנחנו בעד רכישת אביזרים חדשים ובתנאי שיהיה פיקוח הדוק מאוד על

המוסכים. יש לי חשש כבד שחלק מהמוסכים עלולים להונות את ציבור הצרכנים ולהתקין

אביזרים ישנים ולקבל כסף עבור חדשים. שלישית, אנחנו בעד שינתנו משאבים נוספים

למשטרה לא רק בתחום כח אדם. בד בבד, אנחנו מודעים לכך שישנו גבול מסוים שהוא

לא מועיל יותר. רביעית, שותפות האזרח, אנחנו נגד העלאת הפרמיה בביטוח.

נושא גניבת הרכב מוכר למשטרת ישראל והוא אלף מונים חמור יותר משדידות

בנקים. מידי יום ביומו נגנבים כלי רכב שהם בבחינת כספות ניידות. אני יודע שקשה

להשתלט על כך ושלמשטרה יש הרבה משימות קשות. יחד עם זה, אי אפשר לסבול את המכה

הקשה הזאת. בניגוד למדינות אחרות, גניבת רכב בישראל הופכת לבעיה ביטחונית.

במקום שאפשר להגיע לחצר ולפתח של בית ולגנוב את האוטו באישון לילה, כאשר יש

דיירים מסביב, אפשר לבצע גם פעולה אחרת. לדעתי ההיבט הבטחוני בנושא גניבות

הרכב הוא חשוב יותר מההיבט הכספי.

אני לא מתרשם מהסטטיסטיקות. אנו עדים לכך שתופעת הגניבות גדלה מיום ליום

והסבל של בעלי הרכב שרכבם נגנב הוא גדול מאוד. אני משווה גניבת מכוניות

לפריצות בתים שתכולתם מתרוקנת. אדם משאיר את מכוניתו ברחוב במוסך כי אין לו



אפשרות אחרת. אני משוכנע שאם המשטרה היתה מתייחסת אל גניבת רכב כאל פריצה

לבית, היא היתה פועלת ביתר תקיפות. אני יודע שנעשים מאמצים גם מצד חברות

הביטוח. אבל, לא יתכן שכך נחיה במדינת ישראל ואני שב ומדגיש את ההיבט הבטחוני.

אדוני השר, קיימנו דיונים רבים בנושא האמצעים לאיתור כלי רכב גנובים.

הבעיה של צינעת הפרט הגיעה לפתרונה יתכן ויהיו אנשים מעטים שלא יסכימו להתקנת

מכשירים כאלה במכוניתם מחשש לפגיעה בפרטיותם אבל מרבית האנשים יסכימו. חברות

הביטוח בעצמן תחלטנה באיזה מכשירים הן מעדיפות להשתמש.

אני מעונין שהחקיקה בנושא תהיה על דעת המשטרה וגורמים אחרים הקשורים

לנושא, כדי שהיא תהיה יעילה יותר ותסייע בהקטנת גניבות הרכב. אני מודע לכך שאי

אפשר לחלוטין למנוע את התופעה. אבל במציאות של יהודה-שומרון ועזה התופעה תלך

ותיגבר. צריכה להיות היערכות חזקה מאוד ואני רואה את המשטרה כגוף שאחראי לכך,

לא חברות הביטוח הן יכולות לסייע אבל המשטרה היא זאת שצריכה לספק את התשובה

לאזרח.

אני רואח את בעית גניבות כלי הרכב כאחת הבעיות הרציניות והקשות שאנחנו

מתמודדים איתם. אנחנו מודעים לכך שיש לנושא תהודה ציבורית. מבחינה מספרית חלו

כמה שינויים משמעותיים ודרמטים. אחד מהם הוא שמספר כלי הרכב הנגנבים עולה,

ולעומת זה אחוז הגילוי יורד. זוהי מגמה כפולה שמגדילה את הנזק למשק כולו.

מבחינת המשטרה ומבחינתי האישית הנושא עמד בסדר עדיפות גבוה מאוד. קיימנו מספר

פגישות עם נציגי איגוד חברות הביטוח שבהן בחנו כמה הצעות וקיבלנו על עצמנו כמה

התחייבויות.

אני רוצח לומר מראש לכל אלה שבאים להציע הצעות מול הגנבים כיצד לפתור את

הבעיה, משטרת ישראל אינה לקוח. המשטרה היא לא זו שתקבע איזה מכשיר או איזה

שיטה היא טובה יותר לפתרון הבעיה. המשטרה יכולה בתקנות ובחקיקה לומר שהיא

דורשת מיגון והמיגון יקבע על ידי גורמים אחרים.

משטרת ישראל אחראית לבטחון הפנים בתהום הריבוני של המדינה, היא גם אחראית

לכמה תחומים הקשורים בהסכמי השלום. אני רואה את משטרת ישראל כגורם המרכזי

שצריך לטפל ולהציע הצעות לנסות להתמודד עם הבעיה. מעולם לא הרמנו ידיים

בעניין הזה. דווקא בעזה מאז שהגדר ישנה חלה ירידה בגניבות רכב לאזור הזה.

העלייה הכי דרמטית בגניבות היא בירושלים, עליה של 60%. בירושלים, אחוז המציאות

הוא נמוך במיוחד הוא יורד ל-17%, לעומת הממוצע של 40% באזורים אחרים בארץ.

לעומת זאת, מחוז הדרום הראה ירידה גדולה מאוד בגניבות רכב על ידי תושבי עזה.

ביישוב עומר יש מכת גניבות שנעשית על ידי השכנים. המשטרה עשתה מבצע בשיתוף ראש

המועצה של התקנת מכשיר יקר מאוד של צילומים קבועים. זו שיטה שנוסתה באנגליה

ובצרפת שבה מנסים לראות האם על ידי צילום ומעקב באזור מסוים אפשר לפתור את

הבעיה של גניבות. הנסיון הזה ממומן במחציתו על ידי המשטרה.

אחת האפשרויות של תגובה מיידית וגורפת בטיפול בנושא הוא איסור הסחר בחלקי

חילוף משומשים. אני מוכן שההשעיה של שימוש בחלקי חילוף תהיה לתקופה זמנית,

נבדוק מה קרה אהרי שנתיים. אני אומר זאת דווקא בגלל השינויים שיכולים להיות

בעזה וביהודה-ושומרון. איסור שימוש וסחר בחלקי חילוף משומשים הוא מתן מכה

רצינית מאוד שהיא לא מחייבת השקעות רבות בתקציב. אפשר למנוע לתקופה של שנתיים

שימוש בחלקי חילוף משומשים, לחייב בעלי מוסכים לערוך רישום וסימון של המלאי

הקיים. העובר עבירה על החוק הזה ייענש בקנסות ומאסר. אם רוצים בועדה תשובה

אפקטיויות, מיידית, וחד-פעמית לאור העובדה שגרף הגניבות עולה, התשובה היא

איסור מוחלט של השימוש. גם המהשבה ששימוש בחלקי חילוף משומשים מוזילה את

התיקון היא אשליה. שנית, הצעות חקיקה שיגבילו את הסחר בחלקי רכב ושהשימוש

בחלקי חילוף משומשים יותר רק לבעלי מוסכים מורשים. אנחנו הכנו את כל החומר



המשפטי בנושא הזה כולל הבעיה של איזה חוק לתקן ואיזה תיקונים לבצע זאת. אני

אציע בסוף הצעה שגם הממשלה מצד אחד וגם הכנסת יהיו שותפים לזרוז העניין.

שלישית, סימון חלקי חילוף מסוימים שיש להם ערך ושבגללם גונבים. אם לדלת

המשומשת היה סימון שדומה לזה שישנו על שילדת הרכב ועל המנוע, במקרים של שינוי

הסימון אפשר להבחין בשינוי. לא מדובר בכל חלקי החילוף, אלא באותם אלה שבגללם

גונבים. חלקי חילוף אלה יכנסו למאגר מידע כך שבקלות יהיה ניתן לאתר אותם. אפשר

לסכם שמשרד התחבורה ידרוש שרכב חדש שמגיע ארצה יגיע מסומן מהיצרן באותם חלקי

חילוף, ולא יותר רשיון של יבוא אלא אם כן הדבר נעשה. יש מדינות שאימצו את

החקיקה הזאת והיצרנים פועלים בהתאם. רביעית, חקיקה בכל הקשור לרישוי מוסכים.

מונחת בפנינו הצעה איך לפעול בנושא הזה בהקיקה. זה דורש שיתוף פעולה עם משרד

התחבורה.

בנושא של תחיקה של מספרי הזיהוי האלקטרונים ברכב. הוכנה עבודה משפטית

כוללת, שבה היו שותפים משרד המשטרה, משרד המשפטים, ומשרד התחבורה בשאלה מה

ההשלכות המשפטיות של זיהוי אלקטרוני ברכב? השאלה היא מי יעסוק בנושא מאגרי

המידע שמתקבל, באיזה תנאים ובאילו הגבלות הדבר ייעשה. אני בעד הזיהוי

האלקטרוני. אלא שאנו טוענים שאנו לא נקבע איזה שיטה עדיפה על ידי המשטרה. כל

עוד אני אהיה שר משטרה משטרת ישראל תהיה גוף לחלוטין ניטרלי בקביעת השיטות,

השאלה השניה היא, איך מקשרים למרכז בקרה שכשיש איתות של מצוקה של גניבת רכב

תהיה תגובה?, המשטרה טוענת שהיא לא תוכל להרכיב את מערכת המצוקה בתוך הניידות

ישירות, אם רוצים תוצאה אפקטיוית איתות המצוקה צריך לפעול באופן מיידי על

הניידת, וניידת שנמצאת בקירבת מקום מבצעת את המירדף. מכיוון שהמשטרה היא לא זו

שתקבע איזה שיטה היא עדיפה אלא חברות הביטוח, יהיו כמה איתותים של מצוקה ולא

יעלה על הדעת שניידת משטרה שצריכה לטפל בכל מיני סוגים של איתותי מצוקה כמו

שמירה על בתי ספר, בנקים, תענה מיידית לכל האיתותים. לניידת המשטרה יש סידרי

עדיפויות. במקרה של פיגועים הקריאה לעזרה תעמוד בעדיפות ראשונה. אני הצעתי

לאיגוד חברי הביטוח שנלך לנסיון, שחברות הביטוח יממנו 10 ניידות מיוחדות של

המשטרה לאיתור גניבות, ואם יתברר שהשיטה אכן פועלת אני אסכים לכך שלחברות

פרטיות יהיו סמכויות לאיתור רכב גנוב. ולעניין זה הכנו את תיקוני החקיקה

הדרושים. מלכתחילה אינני מתלהב מכך שגוף אחר יממן את פעולות המשטרה אבל בגלל

התהודה הציבורית והחשיבות שהמשטרה מייחסת לבעיה אני מוכן לשותפות זו,

בארה"ב חוקק חוק פדרלי, ואף הקימו רשות מיוחדת

לגניבות רכב אני פסלתי הקמה כזאת בארץ משום שמדובר במנגנון, שבסופו של דבר כל

אחד ינער את חוצנו, אני רואה את המשטרה כגוף האחראי לטיפול בבעיית הגניבות זה

תפקידה. אני מאמץ מהחוק בארה"ב את העניין של תביעת נזיקין. מספיק שאזרח אחד

היה מגיש תביעת נזיקין והיה תובע את רכושו הפרטי של גורם הנזק, יתכן מאוד שהיה

בכך גורם הרתעה אפקטיבי, אנחנו נעבד את החוק האמריקאי כך שיהווה תשתית לחקיקה

המוצעת על ידינו.

אני מודע לבעית הביטחון אבל אין לראות בגניבות כלי רכב גורם מכריע בבעיית

הביטחון,

שיתוף פעולה בין משרד המשטרה, המשפטים, התחבורה ומשרד האוצר יכול להניב

תוצאות יעילות בחקיקה בנושאי גניבות רכב, אנחנו נעביר לועדה את החומר בשלבי

הדיונים לפני הסיכומים הסופיים, במידה ולועדה תהיינה המלצות טובות יותר

מההצעות שלנו נקבל אותן,

אני מבקש לשמוע ממפכ"ל המשטרה כיצד המשטרה פועלת יום יום לאיתור ולסיכול

גניבות רכב?

התופעה של גניבות כלי רכב היא בעיה כלל עולמית, זו לא תופעה יהודית

למדינת ישראל, אלא שבישראל התופעה החמירה מאוד בשנים האחרונות. משטרה הוא גוף

שמבוסס על הרתעה ולא מבוסס על חסימה במניעת התופעה. המשטרה מתבססת על העובדה

שרוב הציבור מציית לחוקים ויש קבוצה קטנה של עברינים שבה צריך לטפל. כשיש

הרתעה תופסים מספר עברינים ומעמידים אותם למשפט שבסופו יקבלו העברינים עונש

חמור. כך מערכת אכיפה טובה פועלת. משטרה אינה מסוגלת למנוע תופעה לחלוטין, אין

לה את הכוח הזה. לכן, כל מי שהושב שאפשר למנוע גניבות רכב על ידי כך שהמשטרה

תתגייס כולה הוא טועה. תופעה שיגרתית לא מטפלים על ידי מבצע. בצורה שבה המשטרה

היום עובדת היא בהחלט מספקת תפיסות והזדמנות למערכת ההרתעה להשיג את ההתרעה.

ההרתעה לא מושגת כיום בגלל תנאים גיאו פוליטים, כלכליים ואחרים. המוטיבציה של

גנבי הרכב היא מוטיבציה כלכלית ברורה לחלוטין. כל עוד לא יווצרו תנאים מתאימים

שהביקוש ידוכא, אין סיכוי שמשטרה תוכל להתמודד עם היקף כזה של תופעה.

אני חושב ששיתוף פעולה בינינו לבין חברות המציעות אמצעי מיגון ומכשירים

אלקטרונים הוא חיובי. המשטרה מוכנה לשיתוף פעולה רחב מאוד. אבל בראש ובראשונה

אנחנו צריכים להוריד את המוטיבציה המרכזית והיא החלפים המשומשים ומכוניות

המוגדרות כ"טוטל-לוסט". המשטרה מתמודדת עם כלל הגניבה בשלב שהוא פחות אפקטיבי

והכי בעייתי. קשה למשטרה ללכוד את אלפי הגנבים הפועלים. בירושלים, לדוגמא,

מתחילת השנה נתפסו 125 גנבי רכב על חם ובכל זאת התופעה לא נבלמה, למרות

הפעילות האפקטיבית של המשטרה. מבחינת סידרי העדיפויות של המשטרה, תופעת גניבת

המכוניות משתווה לבעיית הסמים. יש גבול כמה אמצעים אפשר לקחת מהטיפול בבעיית

הסמים ולהעבירם לגניבות הרכב. השלב של תפיסת הגנב הוא שלב מסוכן מאוד משום

שהגנבים לא עושים חשבון. נקודת התורפה של התופעה היא לא מספר השוטרים הנמצאים

בשטח.

למערך האזרחי יש משקל עצום. האמצעים שיוצעו לאזרחים כדי להגן על ריכבם אם

זה מנעולים ואם זה באיתור הם אפקטיבים ביותר. המשטרה תשתף פעולה ברמה שתידרש

עם כל החברות המשווקות אמצעים אלקטרונים למיגון ואיתור. כמו כן תיגבור כוחות

משטרה יכול ללא ספק להקטין את רמת התופעה. יחידת עורק תנועה של המשטרה היא

אפקטיבית ומשתכללת במהירות מיום ליום. כמו כן יש למשטרה יחידות חקירה ביהודה

ושומרון שעוסקות אך ורק בנושא של גניבות רכב, יחידות חקירה ברמות המחוזית,

מרחבית ותחנתית עוסקות כל הזמן בנושא. כלומר, המשטרה עושה מספיק אם כי תמיד

אפשר להתייעל. אני חוזר ומדגיש שהבעיה המרכזית היא המוטיבציה,

הבעיה היום יותר חמורה מגניבות הרכב. אנחנו צריכים ליסוע ברכב ממוגן

במדינה. הישובים צריכים להיות מגודרים, הבנקים צריכים להיות יעד מבוצר עם

אמצעים אלקטרונים. הזקנים צריכים להיות מחוברים ללחצני מצוקה שלא ישדדו אותם.

אי אפשר לחיות כך במדינה. גם אם נוסיף 10,000 שוטרים זה לא יעזור. אני מציע

שתהיה הרתעה. מוסך שקנה חלק גנוב אינו יכול להיות מוסך מורשה. באותו יום הוא

יסגר. ואם יסגרו 20 מוסכים ביום אחד, אחרים לא יקנו חלפים גנובים. אין הרתעה.

אדם שנתפס בגניבת רכב צריך להעמידו למשפט. צריך להקים בתי דין מיוחדים לשיפוט

מהיר. צריך לגייס גם את מס ההכנסה שיבדוק את החשבונות של אותם בעלי מוסכים

הסוחרים בחלקים אלו. אפשר להרתיע בהרבה דרכים וחשוב שתהיה תגובה מהירה.

חולשה של שלטון גורמת לאנרכיה. ציבור הגנבים צריכים להרגיש שיש קשיחות,

תקיפות, שיפוט מהיר וסגירת מוסכים. הרתעה חשובה יותר מפריסה גדולה של שוטרים.

אני לא יכול לומר לכם, שר המשטרה והמפכ"ל, שההסברים על תיפקוד המשטרה,

היכולת או אי היכולת לפעול בתחום הזה, והחקיקה שדרושה שאין בהם הגיון רב

וטיעונים נכונים. יחד עם זאת במקרו לא ניתן להשלים עם המציאות שאחוז הגניבות

של כלי רכב ואחוז האיתור קטן. אני לא שותף לציור השחור של החיים אצלנו מבחינת

בטחון הפנים, נושא הפלשתינאים וכל הכרוך בכך הוא עניין אחר. אני מנסה לעשות

הפרדה ולא להיכנס לתחום הפוליטי.

לדעתי אין למשטרה מנוס אלא להגביר את פעילותה. מהרגע שנתפס גונב הרכב

צריך ללכת ולבדוק גם ברמה של קונה החלפים ואפילו עד מס הכנסה. הצעדים צריכים

להיות הרבה יותר חמורים. אני מקבל את הטיעון שצריכה להיות חקיקה ואני מבקש

לזרז אותה. אנחנו יחד עם היועצים שלנו מהמכון לדמוקרטיה שיושבים פה ועושים

עבודה מצוינת, העברנו לכם סידרה של חוקים שחלק מהם, אתם רוצים ליישם.

להערכתי, חברות הביטוח יכולות לאסור שימוש בחלקים משומשים, אין צורך בחקיקה.

הם לא יוכלו לעמוד בזה כי זה לא יועיל. אם הועדה תחליט שהיא בעד איסור של

שימוש בחלקי רכב משומשים לתקופה של שנתיים, אני מוכן לקחת את כל הקיטור נגדי,

אני אזום את החוק, אני צריך גיבוי ציבורי. חברות הביטוח לא יוכלו לעשות זאת,

זה לא עניין וולונטרי. אני מוכן שיושב ראש הועדה יגיש את ההצעה והיא תעביר את

הבדיקה בקריאה הטרומית כדי לבדוק את ההיבטים השונים.

אני לא אגיש את ההצעה בשמי. אני אכין הצעת חוק בשיתוף עם המשטרה וחברות

הביטוח. הצעת החוק תעבור את כל חברי ועדה הפנים. אני אבקש מכל חברי הועדה

שמסכימים להצעה, להצטרף להצעת החוק ואז נגיש אותה בשם כל הועדה, כשכל אחד ואחד

מחברי הועדה הוא ממגישי החוק. כך יש גיבוי ציבורי של 12-13 חברי ועדה שמגישים

הצעת חקיקה פרטית בפני המליאה.

נקודה נוספת. בין אם זה במסגרת הפוליסה ובין אם זה במסגרת פרמיה זולה

יותר, או בתשלום הפיצוי לרכב הנגנב, צריך להכריח את בעלי הרכבים להתקין מכשירי

אזעקה והגנה, אני מוכן שנושא זה יהווה חלק מהצעת החוק שתוגש.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:00)