הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



פרוטוקול מס' 231

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום ראשון. לי בניסן התשנ"ה (30 באפריל 1995). שעה 09:55

חברי הוועדה: י' מצא - היו"ר

יי ביבי

אי פורז

עמרם קלעג'י - מנב"ל משרד הפנים

בנימין היימן - משרד הפנים

שלום זינגר - יועץ משפטי, משרד הפנים

עמית בן-יהודה - עוזר שר הפנים

גבי גולן - משרד ראש הממשלה

דלית דרור - משרד המשפטים

בינה בראון - המשרד לאיכות הסביבה

אבי לפידות - משרד החקלאות

מיכל סגן-בהן - משרד החקלאות

אלון קסל - משרד האוצר

אודי ניסן - משרד האוצר

ישי יודקביץ - משרד הבטחון

תומר גוטהלף - הפרקליטות הצבאית, משרד הבטחון

אורי עלוני - משרד הבריאות

משה גייגו - משרד הבינוי והשיכון

מאיר דקל - משרד הבינוי והשיכון

אורי וכסלר - משרד הבינוי והשיכון

נתן ליפסון - משרד הבינוי והשיכון

חיים פיאלקוב - יועץ כלכלי לשר הבינוי והשיכון

ציפי בירן - יועצת משפטית, משרד הבינוי והשיכון

מירי חושן - משרד התיירות

אלי גונן - מנכ"ל משרד התיירות

אורלי דורון - דוברת משרד התיירות

יוסף פרחי - לשכת המהנדסים

אשר שולמן - אגודת מהנדסי ערים

עוזי וכסלר - מנכ"ל מי נהל מקרקעי ישראל

אנדה בר - מינהל מקרקעי ישראל

יאיר שהם - מינהל מקרקעי ישראל

בלהה גבעון - ההברה להגנת הטבע

תמי רווה - התאחדות הקבלנים

גיורא רוזנטל - מנכ"ל רכז שלטון מקומי

עוזי עצמון - מרכז שלטון מקומי

שלום ברזילי - מרכז שלטון מקומי

עדנה הירשמן - מרכז שלטון מקומי

פרופ' רחל אלתרמן - הטכניון

מי פרנקל-שור

אי קמארה

רשמה: אי שלהבת

1. הצעת חוק התכנון והבניה (ייעול וקיצור הליכים) (תיקון מסי 42),

התשנ"ה-1995.



הצעת חוק התכנון והבניה (ייעול וקיצור הליכים) (תיקון מס' 42). התשנ"ה-1995

זו ישיבה מורכבת, מסובכת וקשה ואני מבקש שתסייעו בידי לנהל אותה אנהנו

נשתדל לסיים את הדיונים ולקבל את ההוק היום, בישיבה הקודמת הפסקנו בסעיף

199ב ונמשיך לדון רק במקומות בהם היו תיקונים.

היות ועברנו שוב על כל ההוק מתהילתו הועלו כמה הערות לגבי דברים שכבר

עברו עליהם ואני מבקש שאפשר יהיה להזור אליהם עכשיו או בסוף הישיבה.

נעשה זאת בסוף הישיבה.

בסעיף 199ב אין כל תיקונים.

בסעיף 199ג בעמוד 48 יש תיקון.

אנהנו העברנו את ההגדרה של "יועץ סביבתי", שהופיעה קודם בסעיף 1, לסעיף

9ווג. זהו שינוי טכני.

אני מבקש שאם יש לכם הערות תפסיקו אותי בהרמת יד.

בסעיף 121(2) - יש תיקון של החוק לפי המצב בפועל. לפי לשון ההוק אי אפשר

היום לקבוע הלוקה של מגרשים שלא אוהדו אך בפועל לא נוהגים כך. מה שנעשה

בפועל לא תואם את המצב ההוקי ולכן יש צורך לשנות את ההוק. אני הושב שצריך

למהוק את "בדבר הלוקתם של מגרשים שאוהדו כאמור" ולקבוע "בדבר הלוקתם של

מגרשים", בלי המילים "שאוהדו כאמור הלוקה הדשה". ההוק כרגע אומר שרק אם

עשית פעם רה-פרצלציה אתה יכול לאהד אך זה לא מה שנעשה בפועל. בפועל מאהדים

מגרשים למרות שהיתה רק פרצלציה ולא רה-פרצלציה. אני מציע שניישר את הקו.

ואז הנוסה יהיה "בדבר הלוקתם של מגרשים בין בעליהם ...".

בהוברת של התיקון כתוב "המילה 'מפורטת' תימהק" ואילו בהצעה שהוגשה כאן

היא לא נמהקה.

אין צורך למהוק אותה כי היום זה קיים בסעיף 70א.

הערתו של מר שולמן היא הערה נכונה, צריך להוריד את המילה "מפורטת".

בנוסח המשולב המילה "מפורטת" תימחק.

לגבי סעיף 121(2) אין בעיה.

אני רוצה להעלות בעיה שתתעורר אם תימחק המילה "מפורטת" ביחס לאיחוד

וחלוקה. המגמה צריכה להיות שהאיחוד וחלוקה ייעשו בתוכניות מפורטות ולא

בתוכניות מיתאר גבוהות. מגמתנו היא לא להעמיס תוכניות מיתאר בהרבה פרטים,

כמו המצב הלא רצוי שהיה קיים עד כה.

בלאו הכי כל מה שאפשר לכלול בתוכניות נמוכה יכול להיכלל בתוכנית גבוהה.

בתוכנית מיתאר ארצית אתה גם יכול לקבוע מפורטת כי לפי ההיררכיה של תוכניות

כל אחת יכולה לכלול את זו שמתתחיה, לא שינינו זאת ואתה לא מרוויח כאן כלום.

אני לא מרוויח כלום אבל אני חושב שזה מנוגד למגמה.

בי ה"מן;

זו לא הפרקטיקה. בפרקטיקה רוב התוכניות הן שינוי במיתאר בגלל איזשהו פרט

קטן ולכן המילה מפורטת כאן היא מיותרת בפרקטיקה.

אנחנו עוברים לסעיף 124 - אני מבין שאין לנו כאן תיקונים.

בסעיף 127 - בסעיפים קטנים (א) ו-(ד) מחקנו בהתחלה את המילה "מפורטת".

בסעיף 129 - הוספנו את המילים "אם לא נאמר אחרת בתוכנית המיתאר", שזה

הנוסח הקיים. היה כתוב "למעט תוכנית שאושרה כדין לפי סעיף 70א" והחלטנו,

לאור כל השינויים שהוכנסו, להחזיר את סעיף 129 לנוסח הקיים היום.

סעיף 133 - היה סעיף לגבי "סמכות המועצה הארצית" ופה הפכנו את זה לסעיף

כללי ולכן שינינו את הכותרת ל"סמכות מוסד התכנון".

התיקון הזה שולל מהמועצה הארצית סמכות שניתנת לה היום. פה כתוב "מוסד

תכנון שבסמכותו לאשר תוכנית רשאי גם לבטלה". אם זו תוכנית מפורטת או מתארית

המועצה הארצית במילא מאשרת אך בחוק הקיים היתה לה גם סמכות לבטל אותה.

זה היה בקשר לערר בלבד.



י' ביבי;

האם אינכם סבורים שצריך היה להזמין את הוועדה כדי לשמוע אותם? האם מוסד

התכנון יכול לבטל תוכנית בלי לשמוע את הנוגעים בדבר?

זה כתוב בסעיף 134.

חשבנו שסעיף 133 מייתר את סעיף 134 לכן בהתחלה ביטלנו את סעיף 134. אך

נוכחנו שיש תוכניות מיתאר מקומיות שדווקא הוועדה המקומית, ולא הוועדה

המחוזית, מאשרת ואחר כך ועדת ערר ולכן נתנו במפורש לוועדה המחוזית סמכות

מיוחדת לגבי תוכניות מיתאר שבסמכות הוועדה המקומית. אין פה שום חידוש, אנו

משאירים את המצב הקודם בחוק אבל מחלקים את הסעיף לשני סעיפים.

זה מסוכן.

מה היה רע ב"התייעצות"? סעיף 134 אומר "לאחר התייעצות בוועדה המקומית"

ועכשיו זה שונה ל"לאחר שניתנה לועדה המקומית הזדמנות להשמיע את דעתה". למה

שינו את הנוסח הקודם? בית המשפט עשוי לפרש את זה כאילו הכוונה היתה לשנות.

זה הנוסח הקיים היום אחרי תיקון 26.

בסעיף 140(ב) יש שינוי מהמצב הקודם.

זאת היתה החלטה של ועדת המשנה. בתסריט חלוקת קרקע אפשר להעביר זכויות

מאחד לשני. נניח שבתוכנית נקבע שלראובן יש 50% מהקרקע ולשמעון יש 50%

מהקרקע. בא אחד מהם ומבקש בתסריט שיהיה כתוב שלו יש 80% ולשני 20% והוועדה

המקומית יכולה בלי ועדת ערר להחליט על זה בעצמה. אמרנו שכשאתה מעביר זכויות

קנין אתה צריך לתת אפשרות לערר כי אתה יכול לפגוע בזכויות קנין דרך התסריט,

לכן הוחלט בוועדת משנה לאפשר לערור לוועדת ערר.

בסיפא של סעיף 142 כתוב "רשאי בעל קרקע או מי שנפגע כאמור לערור לועדת

המשנה לעררים", כלומר לוועדת המשנה של הוועדה המחוזית. לדעתי זה סותר את מה

שכתוב בסעיף 140(ב), שם נאמר "אישרה ועדה מקומית תסריט שיש בו משום סטיה

... רשאי הרואה עצמו נפגע לערור על כך לועדת הערר - תוך 30 ימים - והחלטתה

תהיה סופית". אם היא סופית, איך אפשר לערור פעם נוספת?

פה מדובר על מצב שהיתה החלטה לגבי שינוי תסריט וזה עוד לא נרשם בטאבו

ואז מחליטה הוועדה עצמה לשנות את התסריט. על זה ניתן לערור. זו סיטואציה

אחרת לגמרי.

באיזשהו מקום כתוב שניתן לערור על החלטות של ועדת ערר רק על הנושא של

תוכניות, אז כדאי להוסיף גם את זה, כי פה ניתן לערור גם על תסריט.

אמרנו פה שיש שתי סיטואציות: 1) ערעור לוועדת הערר; 2) ועדת הערר עצמה

החליטה ואז זה עובר לגוף גבוה יותר.

אני לא מבין את שתי הסיטואציות, בשני המקרים זה תסריט שאושר.

השאלה היא מי אישר אותו.

נעבור לעמוד 56 לסיפא של סעיף 145.

השוני כאן הוא רק ניסוחי. החוק קובע שלא ניתן להוציא היתר אלא אם כן יש

תוכנית מפורטת שכוללת כל מיני מרכיבים. בוועדת המשנה נוכחנו שלא צריך את כל

המרכיבים האלה לגבי כל סוג של בניה. לכן אמרנו שמוסד התכנון - למרות שבדרך

כלל הוא לא יכול להוציא היתר אלא אם כן יש תוכנית מפורטת שכוללת את כל

המרכיבים, אם למשל מדובר על היתר שלא מצריך את כל ייעודי הקרקע כי הכל כבר

נקבע קודם לכן - יוכל לפטור מהגשת כל הפרטים. אין פה החלטה חדשה.

בפיסקה (2) נאמר "חלוקה למגרשים או לחלקות אם אלה לא נקבעו בתסריט".

בעמוד 55 למעלה מופיעות פיסקאות (1)-(4) והן מיותרות שם, זו טעות עריכה.

הערתי בעבר, וחבר הכנסת פורז קיבל את הערתי, ש"מוסד תכנון המוסמך

להוציא היתר לא יעשה כן אלא אם כן אושרו לגבי המקרקעין, שלגביהן מבוקש

ההיתר, תוכניות הקובעות". כי יכול להיות שארבעת הסעיפים האלה נמצאים ב-3-2

תוכניות.

מה שקובע הוא הנוסח המתוקן ולא הנוסח המשולב ובו כתוב "תוכנית או

תוכניות".

אם כך, אני חוזר להערה שלי כי פה זה כן כתוב.

נעבור לסעיף 148.

יש שני סוגי שימוש חורג: שימוש חורג מתוכנית חייב להינתן בתקופה מוגבלת

מראש; שימוש חורג מהיתר או הקלה אפשר לקבוע תקופה מוגבלת מראש אך לא חייבים

לעשות זאת.

תוכנית היא השלב המקדמי בהיררכיה. אם אתה רוצה לעשות שימוש חורג מתוכנית

הגבלת הזמן צריכה להינתן מראש כי אי אפשר לעקוף תוכנית באמצעות היתר. שונה

הדבר כאשר היה כבר היתר פעם ואתה מבקש שימוש חורג להיתר. במקרה כזה אין שום

סיבה לחייב מראש לתקופה מוגבלת כי בעצם התוכנית מאפשרת את הדבר, ולכן

הבדלנו בין שימוש חורג מתוכנית, שחייב להיות לתקופה מוגבלת, לבין שימוש

חורג מהיתר שלא מחייב זאת.

סעיף 146 עוסק בנושא של סוגי בניה או שימוש אשר לדעת משרד התכנון אינם

דורשים קיום כל ההוראות האמורות. לדעתי יש צורך להגדיר מה זה "סוגי בניה או

שימוש", כי מוסד תכנון יכול פה לקחת לעצמו חופש בלתי מוגבל. מוסד התכנון

יכול מחר בבוקר להחליט על מחצבה, שזה סוג של שימוש של כריית חול. אני חושבת

שיש פה פתח רחב מידי וצריך להגדיר את זה.

בשביל זה יש בג"ץ. אם נקבל את דבריך אז צריך בכלל לעשות את כל ההליך

אוטומטי ולא לתת כל שיקול דעת למוסדות התכנון. אם אנחנו נותנים שיקול דעת

לגופים אנחנו צריכים לסמוך עליהם. על זה יש התנגדויות ויש הליכים אחרים וזה

ייפתר שם.

בסעיף 153(ב) יש הבדל בין הנוסח המשולב לנוסח המתוקן. מה קובע? בסעיף

153(ב) המתוקן נאמר "סעיף קטן (ב) יימחק". בזמנו אני הערתי לגברת מירי

פרנקל-שור שבסעיף קטן (ב) מתואר גם כיצד מגישים את התקנות. זה מופיע בנוסח

המשולב אך לא בנוסח המתוקן.

הנוסח המתוקן הוא הקובע ולא הנוסח המשולב.

זה אמור להימחק בגלל שסדרי הדין של ועדת הערר, שנקבעים גם על ההגשה וגם

על הדיון, נקבעים על-ידי שר המשפטים.

משרד המשפטים סבור שהוא זה שצריך לקבוע.

אנחנו מחקנו את זה וזה ייעשה על-ידי משרדי המשפטים והפנים.

בסעיף 40ה כתוב "שר הפנים בהסכמת שר המשפטים ייקבע בתקנות את סדרי הדין



של ועדת הערר".

בסעיף 151(ג) - "תוספת שטחי שרות המתחייבת מהוראות חוק או תקנות" - אני

חושב שדובר גם "או מתוכנית". לפעמים יש תוכניות מיתאר שקיבלו תוקף, כמו

תוכנית מיתאר לחניה או כמו תוכנית מיתאר מקומית, שקובעות הגדלת שטחי שירות.

יש בעיה עם תוכנית מיתארית שמוסיפה שטחי שירות, שגוברת על תוכניות מפורטות

קיימות.

אם זה נכלל בתוכנית אז אין בעיה של הקלה. כאן הכוונה היא להוציא את שטחי

השירות, מה שנחשב כסטיה מתוכנית. אם זה במסגרת תוכנית זו לא סטיה מתוכנית

ממילא.

אני מבין שמר יוסי פרחי השתכנע.

בסעיף 151(ב) הנוסחים המופיעים בעותק המשולב ובעותק המתוקן שונים זה

מזה. הנוסח המשולב לדעתי עדיף.

הנוסח המשולב הוא הנכון.

הנוסח המתוקן לדעתי הוא הנכון - "תוספת לשטח הכולל לבניה" בלי "למטרות

עיקריות" - כי אחר כך מדובר על הוצאת מטרות שירות. ולכן זה צריך להיות

"תוספת לשטח הכולל לבניה מעבר לקבוע בתוכנית שהופקדה ... היא סטיה ניכרת".

המילים "למטרות עיקריות" בנוסח המשולב אינן במקומן.

אני חושבת שאתה טועה.

אחרת אין טעם בסיוג בסעיף קטן (ג). עד עכשיו היה כתוב "תוספת אחוזי

בניה". עכשיו אנחנו לא מדברים על "אחוזי בניה" אלא על "שטח כולל המותר

לבניה", שמורכב מ"שטחים עיקריים" ומ"שטחי שירות". אין כוונה לאפשר בדרך הזו

שכל שטחי השירות לא ייהוו סטיה ניכרת. הכוונה בסעיף קטן (ג) היא לסייג שרק

שטחי שירות שנקבעים בתקנות או בחוק לא ייחשבו כסטיה ניכרת. לכן הסעיף צריך

"תוספת לשטח הכולל לבניה", בלי סיוג של "למטרות עיקריות",

הכוונה היא גם למטרות עיקריות וגם למטרות שירות.

מר שולמן העלה נקודה מוצדקת, שלפעמים בעקבות תיקונים בחוק והחמרת דרישות

- כמו החמרת תקן חניה או כמו הנמ"דים שנוספו בחקיקה - נדרשים הייזמים

להוסיף שטחי שירות ולא מציעים שזה יהיה על חשבון אחוזי הבניה שלהם כי הם

נדרשים לכך על-פי חוק והם לא צריכים להיפגע. הוחלט להוסיף שתוספת שטחי

שירות המחוייבת מהוראות חוק או תקנות לא תיחשב כסטיה מתוכנית. לא שכל תוספת



שטחי שירות לא תיחשב אלא רק תוספת שמתחייבת מחוק או תקנות.

יש פה שני דברים: תוספת שטחי שירות המתחייבת מהוראות חוק או תקנות לא

תיחשב כסטיה מתוכנית, וזח פשוט הועתק מהתקנות; כעת מדובר פה על הקלה, על

סטיה שהיא לא סטיה ניכרת - למשל ועדה מקומית רוצה שיהיו יותר מקומות חניה,

או לתת מחסנים יותר גדולים - ולפי הסעיף הזה היא לא יכולה היום לעשות את

זה. כאשר נחקק תיקון 26 לחוק התכנון והבניה "אחוזי בניה" היו רק שטח עיקרי,

לא היה משהו אחר.

אפשר לעשות את זה בתוכנית.

עם תוכנית חדשה אין לי בעיה כי אחרי פברואר 1992 כל תוכנית כוללת שטחי

שירות ושטחים עיקריים. אני מדבר על שלב הביניים. אם מחליטים להגדיל שטח

שירות, ושטח שירות לא מגדיל פעילות (להפוך שטח שירות לשטח עיקרי זו סטיה

ניכרת בין כה וכה), אז לדעתי אפשר להשאיר את הגמישות הזאת, וזו גם היתה

הכוונה. פה מדובר על סטיה ניכרת ושם מדובר על סטיה ואלו דברים שונים לגמרי.

בנושא שטחי שירות חייבת להיות גמישות. למשל, בלי השינוי בחקיקה, אם אנו

רוצים לעשות הקלה בשתי קומות, שמותרת לנו על-פי החוק בהליך של הקלה, נאמר

שבאותם אחוזי בניה עיקריים, באותן מספר יחידות דיור, רוצים לחלק את זה

במקום ב-4 קומות - ב-6 קומות, מכיוון שחדרי המדרגות הם שטחי שירות הרי

באופן אוטומטי גדל שטח השירות. אם ההקלה לא תאפשר גם להגדיל את שטח השירות

בעצם תתבטל כל הגמישות בבינוי.

דרך שטחי השירות והשינוי שלהם אתה יכול להגיע לנפח כפול של בנין, שכלל

לא התכוונת אליו בתחילה. אנחנו רואים בבניינים גדולים שחצי מהשטח הבנוי הוא

שטח שירות. בדרך של הקלה אתה עשוי לקבל בנין אחר לגמרי מאשר התכוונת אליו.

זה שם לאל את תיקון 26. מה שאתה מעלה יבוא לידי פתרון בסעיף קטן (ג).

רק מקום חניה במרתף זה 35 מטר. תקן החניה אומר 1:40, זאת אומרת ש-100%

שטחי שירות זו דוגמא מחחיים, זו לא הגזמה. שטחי שירות זה שטח לא רווחי שבא

לרווחת המשתמש בבנין. להיפך, זה נגד האינטרס של הייזם לתת הרבה שטחי שירות

ושטחי שירות מרווחים הם לטובת רווחת דיירי הבנין.

כיצד תבטיח ששטחי השירות האלה לא ייהפכו בסופו של דבר לשטחים עיקריים?

זה כמו כל עבירת בניה רגילה. אין לזה סוף. אי אפשר לעשות בזה שימוש חורג

כי זה ייחשב כסטיה ניכרת.

אני חושבת שאם אנחנו לא נאפשר את הדבר הזה אז אנחנו נכבול את ידי

הוועדות המקומיות, כאשר מטרת התיקון הזה היתה דווקא לתת להן יותר סמכויות,

בעיקר כאשר הם רוצים דברים שהם לרווחת התושבים. הרי אם רוצים להגדיל חדרי

מדרגות, אם רוצים להוסיף תקני חניה מעבר למה שמתחייב בחוק, למה שאי אפשר

יהיה לעשות את זה במסגרת הקלות? אם על כל דבר כזה יצטרכו להפקיד תוכנית אז

ההליכים יתמשכו זמן רב ואי אפשר יהיה לבנות. אני לא רואה שום בעיה בכך

שניתן יהיה לתת את זה במסגרת הקלה. אם אנשים מעוותים ועוברים על החוק

והופכים את זה לשטחים למטרות עיקריות, זה כמו כל עבירת בניה אחרת.

י י פרחי;

אולי אפשר להגביל את זה באחוז מסוים, שזה לא יהיה בלתי מוגבל.

בעבר היה אפשר להוסיף עד 24% לשטחים עיקריים אז אפשר לעשות זאת גם פה;

או שניתן לשר הפנים להחליט ולקבוע בתקנות עד כמה אפשר להגדיל את שטחי

השירות בדרך של הקלות.

זה נכון ששטחי שירות נועדים לרווחת המשתמשים בבנין אבל תוכנית מיתאר

מתייחסת לעוד שיקולים, סביבתיים ואחרים, כמו סך כל נפח הבניה והגבהים.

בתיקון 26 דובר על הצורך להתייחס לסך הנפחים ולא לאפשר להגדיל וכן על הרצון

להפחית ככל האפשר את ההקלות הכמותיות. אני חושבת שאנחנו פועלים בכיוון הפוך

ממה שניסו לעשות בתיקון 26.

בתיקון 26 שטחי השירות היו בלתי מוגבלים.

בתיקון 26 דובר על סך הנפח ובעקבותיו נעשתה הבחנה בתקנות בין שטחים

עיקריים לשטחי שירות.

אני רוצה לדבר על הבעייתיות שנובעת מכך שנלך עם החוק. אפשר, דרך תקנות

חישוב שטחים, ליצור שטחי מחיה ציבוריים, כמו מועדון בריאות, ולהגדיר את זה

כשטח שירות. אפשר בעצם ליצור מרכזי פעילות מחוץ לבתים, להקטין את הדירות

ולתת לאנשים בתמורה להקטנת הדירות שטחים ציבוריים והם ייחשבו מכוח התקנות

כשטחי שירות ועל-ידי כך ליצור בית שניפחו כמעט כפול ממה שתוכנן במקור.

ההשלכה של זה היא הרבה מעבר לבנין אחד ואפשר לשנות כך את כל העיר. אפשר

היום, גם לפי התקנות, להגדיל את מספר הקומות וליצור בנין שונה לגמרי ממה

שמתכנני התוכנית, כולל הוועדה המקומית, החליטו עליו במקור. אנחנו אומרים

שהדבר הזה יכול להיעשות על-ידי הוועדה המקומית אך רק בהליך ראוי במסגרת של

תוכנית.

אבל את זה אתם מגדירים בתקנות, זה בידיכם.

אני רוצה להסב את תשומת הלב שמדובר על תוכניות שהוגשה לאחר אוגוסט 1989;

בתוכניות שהוצאו לפני 1989 הכל פתוח והן מוגבלות על-ידי אחוזים לפי מה

שנקבע בתקנות של שר הפנים. אני מציע שגם פה שר הפנים ייתקין תקנות בכמה

אפשר להרחיב. זה יהיה שרירותי אבל תהיה אפשרות להרחיב. היום אנחנו נגיע

לאבסורד. היום תוכנית שקיבלה תוקף ב-1990 שמוסיפים לה קומה נוספת בדרן של

הקלה, אם אני מוסיף לה חדר מדרגות זו עבירה על החוק.

מר זינגר, מדוע זה מפריע לך שנפשר לשר הפנים להתקין תקנות?

אם כך אני מציע שזה ייעשה בדרך הפוכה, ששר הפנים רשאי לקבוע בתקנות איזה

שטחי שירות לא ייחשבו כסטיה ניכרת.

אני מבין את החשש שהועלה הכאן. נושא שטחי שירות נקבע בתקנות של תיקון

33. בתיקון 26 שטחי השירות היו חופשיים לחלוטין. בתקנות חישוב שטחים נקבע

שבכל התוכניות שאושרו לפני 1992 ממילא הוועדה המקומית תיקבע את היקף שטחי

השירות ולא התוכנית תיקבע. רק לגבי תוכניות חדשות שאושרו אחרי 1992 שטחי

השירות נקבעו בתוכנית. לכן ממילא הסמכות הזו נתונה לגבי כל התוכניות שאושרו

לפני 1992 בידי הוועדה המקומית. כמו כן חלק גדול משטחי השירות שעליהם

מדובר, לדוגמא חניות, הם בדרך כלל מתחת לפני הקרקע וזה לא משנה את הנפחים.

או שתהיה גמישות כזאת בתקנות; או שזה יוגבל באחוז מסויים.

הגמישות הזאת היא כורח הכרחי לגמישות התכנונית הראויה.

היתה מגמה מאוד ברורה להבהיר בדיוק מהן זכויות בניה ולרדת מענין של

ההקלות הכמותיות, שזו היתה רעה חולה בכל הדרגים, גם מבחינת מה שקרה בחוץ

וגם מבחינת הלחצים הבלתי אפשריים על הוועדות המקומיות. במסגרת החוק הזה

בסעיף 70א נתנו לוועדה המקומית במסגרת תוכנית בסמכותה אפשרות לשנות את מספר

יחידות הדיור ואת שטחי השירות ללא הגדלת סך כל השטחים למטרות עיקריות, אבל

הוחלט שזה צריך להיעשות בתוכנית שתוגש לוועדה המקומית. הקלות היו רעה חולה.

לא רק זאת, גם על פי הנוהג ועל-פי פסיקות, ברגע שמישהו רשאי לקבל משהו

בהקלה זה כבר הופך ברבות הימים לזכות מוקנית. הכוונה היא לרדת מכל הנושא של

ההקלות ולכן אני לא חושב שצריך כאן לפתוח פתח לשר הפנים לקבוע בתקנות. אני

בדיעה קיצונית חד-משמעית שכל מה שהוא תוספת שטחי בניה מהווה סטיה מתוכנית.

הכוונה להשיג מצב של שקילות שלא מאפשר שינוי אלא על-ידי תוכנית הוא לא

מצב טוב. תמיד אפשר להביא דוגמאות קיצוניות שמצדיקות עמדה כזו. אני חושב

שההצעה ששר הפנים ייקבע בתקנות, שאני מבין שהיא מקובלת על מר זינגר, תיתן

הגנה מספקת מלחצים. לא צריך שכל שינוי כזה לא ייתאפשר אלא על-ידי שינוי

תוכנית. לא צריך להגן על הגמישות מפני השר, מפני חקיקת משנה. השר גם אינו

חשוף ללחצים האלה שמפניהם אתה חושש.

כבר כתוב פה, בהמשך הסעיף, שיושר ייקבע בתקנות.

היום קבענו תוכניות נקודתיות שהן בסמכות הוועדה המקומית, וזה הליך שונה

לגמרי וקצר יחסית. כל אחד יכול להגיש תוכנית לוועדה המקומית והיא רשאית

היום, לפי התיקון החדש, להגביל את שטחי השירות.

אבל צריך להוסיף לגבי זה סעיף. כאן כתוב רק בנושא של שינוי מספר יחידות

דיור וצריך לעשות את זה כולל.

אבל אז אתה פותח פתח שהוועדה המקומית תעמוד כל הזמן תחת לחצים לשינויים.

אם הוועדה המקומית היא בין כה זו שצריכה לתת דין וחשבון על הלחצים והיא

זאת שצריכה לעמוד בהם ונותנים לה את הסמכות לעשות את זה במסגרת תוכנית -

ואנחנו בחוק קיצור הליכים להזכירכם - אז למה לא לתת לה לעשות את זה בהקלה,

שהוא הליך י ותר קצר?

הקלה היא לא הליך יותר קצר מתוכנית נקודתית.

התשובה היא שבתוכנית יש ראיה כללית ובהקלה - לא.

נסתפק בסעיף קטן (ג).

הנוסח שייתקבל הוא הנוסח המופיע בתיקון: 151(ב) "במקום המילים "תוספת

אחוזי בניה" יבוא "תוספת לשטח הכולל לבניה";". "תוספת לשטח הכולל לבניה

מעבר לקבוע בתוכנית שהופקדה לאחר כ"ט בתמוז התשמ"ט (1 באוגוסט 1989), היא

סטיה ניכרת;"

בעמוד 62 בסעיף 58וג מחקנו "הקלה כאמור טעונה אישור ועדת הערר" והוספנו

"הועדה המקומית תעביר למתכנן המחוז הודעה על מתן הקלה כאמור וזה יהיה רשאי,

תוך חמישה עשר ימים, לערור עליה לועדת הערר".

היות והקלה כיום לא טעונה אישור הוועדה המחוזית, חשבנו שאין סיבה שהקלות

על סידורים מיוחדים לנכים כן יועברו לוועדה המחוזית.

נעבור לעמוד 66 סעיף 158יד. מופיעה כאן כוכבית.

בפיסקאות (5) ו-(6) היה כתוב "ובלבד שאינו נמנה עם המפורטים בפיסקה



(7)". התוספת הזאת יצרה הוראה הפוכה, זו היתה טעות בניסוח והורדנו אותה.

בעמוד 71 סעיף 158לב, הדן בנושא של מורשה להיתר, לדעתנו יש פה טעות.

כתוב "אישור ההיתר" ואחר כך "שולמו התשלומים...ייראו את הבקשה כאילו

אושרה", ובזה נגמר הסיפור. כלומר כל הכוונה של המורשה להיתר - שהוא יכול

לצאת לעבוד כך ובך ימים - לא קיימת פה, מכיוון שאם "אושרה" אז מה קורה

הלאה? הוא יכול לצאת גם יותר. דיברנו בוועדת המשנה על סוג הפרוצדורה שתהיה

לו על מנת לתת הותמת של היתר. אני מציע שהוא ייגש ליושב ראש ועדת ערר,

שייתן לו את החותמת שייעשו כל התנאים האלה ויש לו היתר אם הוועדה המקומית

לא נותנת. אני אומר "ייראו את הבקשה להיתר כאילו אושרה כעבור 10 ימים ממועד

התשלום וממתן ההתחייבות כאמור - אם הבקשה להיתר היתה לבניית בית מגורים,

וכעבור חמישה עשר ימים - לגבי עבודות ושימושים אחרים."

החוק אומר "אושרה" ואכן נתקן זאת ל"כאילו אושרה או כאילו ניתן היתר".

אין בעיה אמיתית, אני לא יודע מה מפריע למר שולמן. בדרך כלל כשמאשרים בקשה

להיתר זה לא מספיק, החוק קובע שצריך היתר ביד כדי להתחיל את העבודה. מר

שולמן רוצה פה שלא רק ייאמר "כאילו אושרה" אלא גם "כאילו ניתן לו היתר".

אין בעיה מהותית וממילא לא משתמשים בזה.

מר שולמן אומר שהוועדה המקומית כאילו תיתן לו נייר ואז ייראו את התוכנית

כאילו אושרה. זו פיקציה, זה לא שבאמת יש לו היתר, הרי לא נתנו לו נייר.

בית המשפט קבע שהאישור עצמו, גם בהליך רגיל, לא נחשב כהיתר עד שיש לך את

הנייר. הפיקציה צריכה להיות לא רק "כאילו אושרה" אלא "כאילו אושרה והבקשה

"כאילו אושרה וניתן לה היתר".

נאמר "כאילו אושרה והבקשה תיחשב להיתר".

בעמוד 75 סעיף 161 - התחשבות בהנחיות ארכיטקטוניות.

הכוונה כאן היא להתחשב בהנחיות בטחוניות בהקמת מתקן בטחוני, זה המצב

הקיים.

אנחנו ביטלנו את סעיף 169 כי יש סעיף 46 שמקביל אליו.

אני מציע להשאיר את זה כי סעיף 46 מדבר על שמירת סוד, כשמוסד תכנון

החליט שיש נושא שיישמרו בו סוד; ואילו בוועדה למתקנים בטחוני ים זה להיפך,

הכל בסוד אלא אם כן החליטו אחרת.

המילים "על אף האמור" מיותרות.

אולי "בנוסף לאמור".

בסעיף 178 נעשו שינויים קטנים והוא מאושר.

בסעיף 179 עשינו שינוי קטן, לפי הערת מר שולמן, והוא מאושר.

בסעיף 180 היה כתוב "הוועדה המקומית תקבע" ואנחנו הצענו פה נוסח שונה -

"לכל בנין חורג לפי סעיף 178 תיקבע תקופת המקסימום". זה לא משנה מהותית.

בסעיף 181 - קודם היה כתוב רק "ועדה מקומית" והיות ועכשיו זו לא רק

הוועדה המקומית אז אנחנו התאמנו את זה לתיקונים השונים.

בסעיף 182 - תיקנו את המיקשה, כי זו לא קביעה אלא בקשה. קודם נאמר

שהוועדה המקומית תיקבע ואחר כך זה מגיע להחלטה. תיקנו את הנוסח.

אני מציעה שהנוסח לא יהיה במשפט פאסיבי, שדבר מסויים "ייקבע", אלא

"נקבע". אם ז ו לא רק הוועדה המקומית אז נאמר "הוועדה המקומית או הוועדה

המחוזית, לפי הענין, ייקבעו זאת", ולא בנוסח פאסיבי, כדי שלא יישאלו על מי

החובה. זו הערה ניסוחית.

החובה היתה כבר קודם לכן. קודם בעצם נאמר שהוועדה המקומית תיקבע ואחר כך

הוועדה המחוזית תאשר. פה אנחנו עושים התאמה לתיקונים שקיבלנו בחוק.

"הוועדה המקומית או הוועדה המחוזית ייקבעו לפי הענין".

בסעיף 184 הוסף "וחייבת היא לפי דרישת הועדה המחוזית".

בעמוד 81 בסעיף 189 יש כוכבית - סמכות הוועדה המקומית.

לא עשינו כאן כלום. חזרנו לנוסח המקורי של החוק.

סעיף 196 עוסק בנושא של הקניית שטחים לצורכי ציבור. במציאות היום אנחנו

מנסים להגביר את יעילות השימוש בקרקע אולם הגישה המוצגת בתיקון הזה היא של

הפרשות לצורכי ציבור שהופכות את הקרקע הציבורית להפקר. צריכה להיות מגמה

לצמצם את ההיקפים של הפקעה לצורכי ציבור ולקבוע לכך גג. אנחנו נתקלים



בתוכניות מקומיות רבות שבהן מנסים להקנות לצורכי ציבור שטחים מכוח איחוד

וחלוקה ולא במסגרת הפקעה. נוצר מצב שיש הקנייה במסגרת תוכנית ועל זה גם

באות הפרשות לצורכי ציבור במסגרת של 40% והתוצאה היא בזבוז רב שטחים. אנחנו

יודעים שזוהי בעיה ארצית שהופכת להיות אופנתית והיא מפריעה לייזמים, שלא

מעיזים להרים על זה את קולם כי הם מנסים לקבל איזשהו פיצוי דרך זכויות.

המגמה היום צריכה להיות להגביל את העוצמה שם. כמובן שאין בכוונתי למנוע מתן

תשובה לצורכי ציבור, בענין זה אין לי בכלל מחלוקת, אבל לא יכול להיות שמצד

שני זה יהיה תלוי ברמה של תשובה מקומית. צריך לקבוע שהקנייה של שטחים מכוח

תוכנית תיכלל בחשבון הכללי של הפקעות ללא פיצויים, זו.התשובה היחידה לבעיה.

אנחנו ערים לבעיה שמר עוזי וכסלר העלה - ומקומה בעצם לא בסעיף הזה -

ולהערכתי יש אכן צורך לתקן אותה. יש כמה סוגי הפקעה. יש הפקעה כללית

שמחייבת פיצוי לפי חוק התכנון והבניה; יש פטנט אחר שנקרא "איחוד וחלוקה".

מכוח החוק על-פי הפרשנות הטבעית אי אפשר היה לעשות איחוד וחלוקה ולהפקיע

שטחים במסגרת איחוד וחלוקה. דא עקא שבית המשפט לפני הרבה שנים ראה את

הדברים אחרת - לעניות דעתי שלא בצדק - ואמר שבמסגרת איחוד וחלוקה אתה יכול

להפריש שטחים. אתה לוקח קרקע ומחלק אותה בין כל הבעלים הקודמים ויש פה עוד

שותף בכיר אחד שהיא הרשות המקומית ורשויות אחרות ואז מפקיעים ללא פיצוי.

ספק בעיני אם זה היום יעמוד בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זאת בעיה אמיתית

כי זאת הפקעה ללא פיצוי. להערכתנו אכן צריך לקבוע בחוק שאיחוד וחלוקה לא

יכול לכלול הפקעת שטחים, בטח לא הפקעת שטחים ללא פיצויים. להערכתי צריך

לקבוע הסדר שאם רוצים להפקיע שטחים בתוכנית שי ילכו בדרך הרגילה של הפקעת

שטחים עם פיצוי.

באיחוד וחלוקה יש מושג של טבלת איזון ואנשים שנכנסים לאיחוד צריכים לצאת

בחלוקה לפחות עם אותו השווי, אם לא יותר. מי שיוצא עם שווי יחסי פחות יכול

לקבל פיצויים לפי סעיף 197. פסק דין איראני המפורסם אמר שניתן לעשות איחוד

וחלוקה יחד עם היטל ההשבחה, זה צריך ללכת יחד. בעלי הקרקע לא נפגעים באיחוד

וחלוקה בגלל מאזן זכויות נכנסות ויוצאות. אמנם גברת דלית דרור אמרה שהכוונה

לזכויות כניסה יחסיות אבל כמעט שאין תוכניות שבהן בעל הזכויות נכנס יחסית

נמוך ויוצא עוד יותר נמוך, זה דבר נדיר מאוד ואז הוא יכול לקבל פיצוי מלא,

100% מההפרש. חבל היום לשנות את ההליך הזה של איחוד וחלוקה.

לדעתי גם הגיע הזמן שי יחוקקו חוק שמינהל מקרקעי ישראל יהיה חלק ממדינת

ישראל, מה שהוא היום לא, ושיישלם היטל השבחה כמו כל אדם אחר, אבל את זה לא

עושים. אני מבין שמר וכסלר לא הציע את זה כעיסקת חבילה וזה חבל.

אין שום קשר בין צורכי ציבור לבין 40%, צורכי הציבור הם בדרך כלל הרכה

מעבר ל-40%. לא במקרה ועדת המשנה עקפה את כל הסוגיה הזאת, של הקניית שטחים

לצורכי ציבור, מכיוון שזה נושא מאוד מסובך ומורכב, ואני מסבים עם מר שלום

זינגר שהוא מצריך טיפול. אני סבור שאין מקום לדון ולטפל בו במסגרת התיקון

הזה, עכשיו בדיון האחרון בחוק, כי צריך לראות את הסוגיה בכללותה, איך רשות

מקומית יכולה לקבל - בין בפיצויים, בין בהסכמה, בין באיחוד וחלוקה או בכל

דרך אחרת - את צורכי הציבור וצריך כמובן לקשור את זה גם לכל הנושא של

הכנסות הרשות המקומית דרך היטל השבחה.

זה היה בפני ועדת המשנה והוחלט שהנושא הזה ראוי לטיפול.

יש את הנושא של הפקעות והפקעות עם פיצוי ואיחוד וחלוקה. להערכתי יש בעיה

נקודתית כשאתה נכנס עם קרקע כשיש לך 4-3 שותפים אותם אתה מכיר, עושים איחוד

וחלוקה ופתאום מתברר שיש לך עוד שותף בכיר אחד והוא הופיע קודם. זה נכון

שאתה לא הפסדת כי הקרקע כולה הושבחה אבל האפשרות להפקיע או לקחת חלק בלי

איזשהי עילה לפיצוי - רק אם ירד הערך יש עילה לפיצוי - היא בעייתית. נכנסתי

עם דונם, יצאתי עם חצי דונם ויש לי שותף בכיר.

עי וכסלר;

מר שולמן, אני לא יודע עד כמה אתה בקיא בהיטל השבחה. אתה מדבר בנושא הזה

מאי-ידיעה או דרך הצגה לא נכונה של דברים. 10% היטל השבחה של המינהל שקולים

בהכללה ל-50% של ההפרשה של פרטיים. היות וברוב עוונותי הייתי 10.5 שנים

גיזבר של עירית ירושלים ועוד 6 שנים מנהל הרשות לפיתוח ירושלים, אני מודיע

לך שאתם מציגים דבר שלא קיים. יותר מזה, אתם מקבלים 10% מהתקבולים וכשזה

בתוך עיר זה כולל עלויות של פיתוח וכשערכי הקרקע עולים זה כולל את ערכי

הקרקע העולים. זה לא מצג של תוכנית לפני ואחרי, לכן הערתך לא רלוונטית כלל.

אז למה אתה מתנגד ל-50%?

אני עוררתי כאן נושא אחר. בהפרדה לצורכי ציבור אין ענין של ערכי קרקע,

יש רק צורך של רשות בקרקעות. וכשנותנים באיחוד וחלוקה קרקע השאלה היא לא אם

זו קרקע חקלאית או לא חקלאית אלא אלו דונמים שמשמשים לצורכי ציבור ולענין

הזה יש משמעות כלכלית. היות ואני לא מייצג פה אינטרס ברמה המקומית, של

הכנסות או לא הכנסות, אלא של שימוש יעיל בקרקע, אני מעורר בעיה ואתה מכניס

את זה בהיטל השבחה. הפקעות שייתנו באיחוד וחלוקה הם דונמים שניתנו לצורכי

ציבור ורשות מקומית שצריכה קרקע לא צריכה אותה בחשבון כלכלי אלא צריכה אותה

לבית ספר או למוסד או לכל דבר אחר. איזה חשבון כלכלי בכלל קיים כאן? קיים

כאן ענין של קרקע במובן הפיסי והבזבזני שלו וזו הבעיה שאני מעורר.

מדוע לדעתך דווקא איחוד וחלוקה גורם לניצולת לא יעילה של הקרקע?

את הייזם הפרטי בעל 100 דונם שנכנס בתוך תוכנית של גוש של 800 דונם לא

מעניין אותו אם נשאר לו 60 דונם מה-100 אלא מעניינות אותו זכויות הבניה

הנוצרות מזה. אני לא מערער על הענין, זה מקובל עלי. הענין הוא שכשהרשות

יוצאת מה-800 דונם האלה עם 100 דונם היא לא פוגעת בצד המטריאלי של ה-800

אבל היא קיבלה 100 דונם לצורכי ציבור. לכן כאשר יהיה חשבון כללי של שטחים

עם הרשות חייבים להביא בחשבון את השטח הזה כי החשבון הוא לא בצד הכלכלי,

הוא בצד הפיסי של שימוש בשטחים. יוצא שיש אופציה לצורכי ציבור ולא משתמשים

בה, ועלויות האחזקה נופלות על הרשות המקומית, זה בזבוז נוראי של שטחים

לצורכי ציבור. אני מבקש שכאן תינתן תשובה לבעיה הזאת.

הקצאה שהיא נטולת עלויות, נטולת תחשיב כלכלי במובן הזה שאתה לוקח ואתה

לא צריך לשלם כלום, אם היית צריך לשלם פיצוי לפי סעיף 197 או שהיית צריך

לשלם הפקעות - והיום אנחנו יודעים שבג"ץ אומר שעל הפקעות אתה לא משלם 40%

כי היום אתה מתחיל לשלם בייעול התוכנית על האחוז הראשון ואז מדובר על 16%



כבר. בג"ץ אומר שצריך לעשות זאת כי צריך אדמות לצורכי ציבור אבל הוא אומר

שיש להתנות את צורכי הציבור בשיקול כלכלי, בואו נראה כמה יש מזה לציבור

וכמין מזה צריך להטיל על הייזם. לרשות המקומית היום יש פטנט שאתה נכנס עם

איחוד וחלוקה ולוקחים מהפרטיים וכך הן לא צריכות לשלם כל פיצויים. השיקול

של הרשות כשהיא לא צריכה לשלם הוא שונה לגמרי, אז יכולים להיבנות למשל בתי

ספר ענקיים. הם גם לא מוגבלים פה בהפקעה רק לצורכי ציבור. היות ואיחוד

וחלוקה לא נעשה מכוח חוק, הרשות המקומית בעצם יכולה להעביר את זה אליה לאו

דווקא לצורכי ציבור ואחר כך למכור את זה בכסף.

היום דורשים כבר בחלק מהעיריות את ההפרשות ללא הגבלה לא לצורכי ציבור

אלא לשינוי יעוד עתידי.

הנושא הזה צריך בירור וליבון מחדש. מר וכסלר לא דיבר פה על הסכמי פיתוח

שגם המינהל וגם הקונים לא משלמים היטל השבחה בגלל הסכם פיתוח. אני מציע

לדון בזה בתיקון נפרד.

איזה תיקון היית מכניס פה עכשיו?

לסעיף 196 הייתי מבקש נוסח שהוא קצת לא מהוקצע אבל כדאי להקציע אותו:

"לענין סעיף זה, יראו מקרקעין - שקמו לקניינה של רשות מקומית לצורכי ציבור

מכוח תוכנית איחוד וחלוקה חדשה - כאילו הופקעו לפי חוק זה ללא תשלום

פיצויים".

אתה מדבר על שלב ההחזרה. אני מדבר על השלב הראשון, שתוכניות איחוד

וחלוקה לא תוכל

הנוסח הזה חולק לחברי ועדת המשנה ואנו טענו שהנושא מאוד מורכב והוצע

שהוא יידון בתיקון נפרד.

אם אתה רוצה שהוועדה תתייחס לכך - אני לא יודע אם נספיק בחוק הזה, יכול

להיות שכן - אני מציע שתקיים דיון עם משרד הפנים ועם גברת דרור ואנשי

השלטון המקומי ותנסו להגיע לנוסח מוסכם, בלי להרחיב את כל היריעה. אם תגיעו

לסיכום אני אהיה מוכן להכניס אותו לחוק.

אני מדבר על סעיפים 197 ו-98ו. יש לי בעיה עם עניין הפיצויים על גרימת

נזק למקרקעין על-ידי תיקון. הוכנס תיקון לפי בקשה שלנו לגבי אפשרות של יזם

פרטי להגיש תוכנית. היום התוכנית צריכה להיות מוגשת לוועדה המקומית אבל

נקבע שעל דחיית תוכנית יש זכות ערעור לוועדה המחוזית שיכולה לשנות אותה.

כלומר יכול להיות מצב שייזם פרטי ייגיש תוכנית שלא תהיה מקובלת על הוועדה

המקומית, היא תגיע לוועדה המחוזית, שתאשר אותה. נגרם נזק למקרקעין על-ידי

התוכנית של יזם פרטי והרשות המקומית תצטרך לשלם את הפיצוי י. זה מצב שהוא



בלתי נסבל. צריך לקבוע שכאשר מוגשת תוכניות כזו הייזם "שלם את הנזק שנגרם

על-ידי התוכנית לאותם בעלי מקרקעין שנפגעו על-ידי התוכנית.

עי וכסלר;

צריך להסדיר את זה מול כתב שיפוי אבל הרשות המקומית צריכה להשתתף בכתב

השיפוי בגובה היטל ההשבחה. אתה לא יכול לזרוק את הכל חזרה רק על הייזם ולא

לקחת על עצמך חלק.

אבל הסכם השיפוי צריך להיות מעוגן בחוק.

עד כמה שאני זוכרת בוועדת המשנה התלבטנו בשאלה האם להכניס פה הסכמי

שיפוי וחבר הכנסת פורז התנגד לכך וזה נפל.

חבר הכנסת פורז יצא מתוך הנחה שבמציאות ישנם הסכמי שיפוי וזה בין כה

עובד. אבל כאשר ישנה חקיקה כוללת שבאה להסדיר את הענין אי אפשר להשאיר את

הנושא הזה בסיכון שהסכמי השיפוי ייחשבו כבלתי חוקיים.

בג"ץ אמר שזה חוקי.

הוצגה פה בעיה מאוד קשה. ככל שאנחנו נרצה לחזור למרכזי ערים ולהביא

לשינוי של תוכניות בנין עיר כדי להגדיל את ניצולת הקרקע אז בעיית השיפויים

והנזקים או הסיכון לנזקים תגדל. זהו אינטרס של המדינה, המינהל הוא פה צד

שולי, לעודד את התהליך. ברור שברגע שתהיה אופציה לשנות תוכניות בנין ערים

ולהגדיל ציפופים תבואנה תביעות על הפרעה ופגיעה ונוף ואוויר וים, אבל אין

ברירה, כי אם המדינה לא תעזור להגיע למהלך הזה זה חלק מהבעיות שמונעות בעצם

תיקון של תוכניות בנין ערים. הצד השני זה תשתיות אבל לתשתיות יש תשובה

פיסית שאפשר למדוד ולכמת. תביעות זה דבר שאי אפשר לתת לו תשובה היום כי

אינך יודע מה יתפתח. לאור מה שקרה בנושא אחר לגמרי של כשלים מקצועיים התפתח

לבירינת, שלפני 10 שנים לא חשבו שיכול לקרות. נראה לי שהנושא צריך לקבל

תשובה גם במסגרת החוק. יתכן, כמו בסעיף הקודם, שזה דורש חשיבה והתייעצות

עמוקה יותר כדי לא לעשות מהלך חפוז. עם זאת, האחריות צריכה להיות אחריות

קולקטיבית ולכן נראה לי שצריך לאפשר כתבי שיפוי בחוק ולא בסחר מכר כמו שזה

נעשה היום. זה לא נושא להתמקחות, לפי דעתי הוא צריך להיות מאוזן בחלקו

בהשתתפות של הרשות המקומית בגובה היטל ההשבחה, זה הוגן יותר לגבי האחריות

הכוללת לשינויי יעוד. אין לי ספק שזו תהיה טעות אם אנחנו לא ניתן בחוק

תשובה בכוח, כי אז הקטסטרופה של אי ניצול שטחים והליכה לעוד ועוד שטחים

חדשים במקום לחזור ולראות מה אפשר לעשות בתוך הערים תגדל. מה עוד שאנחנו

כבר יודעים שיש פער של 10 שנים בין כל תיקון של החוק הזה ואי אפשר שלא לתת

על זה את הדעת.

אני מסכימה עם מר עוזי וכסלר שזה נושא שצריך לדבר עליו. אנחנו דיברנו על

הנושא הזה בוועדת המשנה ולאור המציאות הקיימת, שהוועדות המקומיות מחייבות

הסכמי שיפוי והדברים האלה נעשים בפרקטיקה והבג"ץ אישר את ההסכמים האלה, חבר

הכנסת פורז החליט שאין מקום עכשיו במסגרת החקיקה הזאת להכניס את זה בחוק.



אם בכל זאת יש כוונה כזו, אני מציעי; שאותו פורום שיידון בנושא הקודם, בנושא

של איחוד וחלוקה, ייתן את דעתו גם על הנושא הזה, אבל לא כדאי שכאן נמצא

איזשהו נוסח חפוז, כי צריך לחשוב על הדברים.

זה לא נוסח חפוז. פה ישנו תיקון שנעשה לגבי האפשרות להעביר תוכנית שלא

אנחנו יזמנו אותה ונצטרך לשלם עליה. זוז חייב להיות חלק אינטגרלי. אני מסכים

איתך שהענין מחייב שקלול של האינטרסים.

אבל זה לא שייך לדבר הזה. הסכמי שיפוי היו גם קודם.

הסכמי שיפוי זו התשובה שניתנה. אני אומר שלא יתכן מצב שבו הייזם הפרטי

מגיש תוכנית שתקבל תוקף והרשות המקומית תשלם.

המחוקק הכיר בנושא הזה בתיקון 37, כשמע"ץ מבקשת לסלול דרכים המדינה משפה

ב70%-והיא שותפה במשא ומתן. גם פה צריך למצוא הסדר דומה.

אני מציע שבמהלך השבוע הזה תיפגשו ותדונו על שני הסעיפים. היום נסיים את

קריאת החוק והכנתו. אהיה מוכן, אם תבואו עם הצעה מוסכמת לגבי הסעיפים האלה,

לכלול אותם בתוך החוק. אני מקווה שהיום נגמור את הדיון בכל החוק.

בנוסח המשולב הושמט בשוגג סעיף 197(ג) שמופיע בנוסח המתוקן. בסעיף קטן

(ג) נאמר "על אף האמור בסעיף קטן (ב), התביעה לפיצויים כשל תוכנית שהופקדה

לפני טי בטבת התשנ"ו (1 בינואר 1996) תוגש תוך שנה."

יש לי הערה פרוצדורלית לגבי סעיף 198. בזמנו נאמר בפרוטוקול על-ידי חבר

הכנסת אברהם פורז "התביעה לפיצויים דומה מאוד לתביעה להיטל השבחה, זה עליית

ערך הקרקע או ירידת ערך הקרקע. אנחנו רוצים לעשות מנגנון ישוב חילוקי דיעות

שיהיה דומה מאוד למנגנון שמצוי בתוספת השלישית שגם שם בסוף אפשר יהיה להגיע

לבית משפט". הציעו לעשות מנגנון דומה להיטל השבחה לנושא של הפיצויים, זה

היה גם על סמך המלצת השופט חשין מבית המשפט העליון, שהתפלא למה בחישוב

פיצויים הולכים ישר לבית משפט ולא מאפשרים קודם ערר. בהיטל השבחה כל אחד

מהצדדים קובע סכום ויש בוררות - אני לא מכיר מהפרקטיקה מקרה שלא הצליחו

להגיע לבוררות בהיטל השבחה - ורק על נושא משפטי הולכים לבית משפט שלום.

בנושא של פיצוי לפי סעיף 98ו אם צד אחד לא מסכים ישר הולכים לבית המשפט

המחוזי וזה מגיע לבוררות דק אחרי 10 שנים, מכיוון שלאחר כל ישיבה בבית

המשפט המחוזי ממתינים שנתיים. ההצעה היא לפעול פה בדיוק באותו הליך כמו

שנעשה לגבי היטל השבחה. אני מבין שההצעה הזאת מקובלת כעקרון על משרד הפנים.

בהנהלת בתי המשפט רק יישמחו.

אני הצעתי שבמקום בורר מוסכם, יושב ראש ועדת הערר ימנה בורר. חשבתי

שייקח זמן עד שייגיעו להחלטה על בורר מוסכם, אני מעדיף שגוף חיצוני ייקבע

מי יהיה הבורר. אני מציע שייחפשו בורר מוסכם אך אם לא הסכימו תוך זמן נקוב

- תוך חודשיים - אז יושב ראש ועדת הערר יימנה בורר שייחשב כבורר מוסכם.

בסעיף 198(ב) בנוסח המתוקן בסיפא מופיע "בכפוף להוראות סעיף 256".

היו"ר י' מצא;

הכל י ורד.

מי פרנקל-שור;

סעיף 199 בטל לאור הניסוח של סעיף 198.

בסעיף 204 אנחנו מחקנו את הלירות.

בפרק י' אנחנו מחקנו בכל מקום את הסכומים, כי סעיף 63 לחוק העונשין קובע

כמה קנס נותנים לכל עבירה.

בחוקים ספציפיים שכתוב בהם כמה לירות או כמה שקלים כל פעם היה צורך

לעדכן את הסכומים. הטכניקה היא בדרך כלל להפנות לסעיף 63 בחוק העונשין שבו

יש סכום שמקביל לכל מאסר, או לכתוב מכפלות של מה שכתוב שם. משרד המשפטים

מעדכן בצווים כמה פעמים בשנה את הקנסות בסעיף 63 לחוק העונשין. צריך לכתוב

פה פי 2 או פי 15 ממה שכתוב בחוק העונשין ושם מעדכנים.

בסעיף 205 הוספנו "על-ידי הועדה המחוזית", כלומר שבית המשפט יכול להטיל

צווי הריסה או ביצוע צווים לא רק על הוועדה המקומית אלא גם על הוועדה

המחוזית.

בסעיף 207 - היום בתי המשפט נותנים צווי הריסה וביטול צו ההריסה מושעה

ומותנה בכך שתוך שנתיים תוגש תוכנית. לבית המשפט יש סמכות כיום לפי החוק

לקבוע רק פעם אחת את משך הזמן ואם קיבלת שנתיים אורכה והתוכנית התאשרה רק

לאחר שנתיים ושבוע, לבית המשפט אין סמכות להאריך את המועד. אנחנו חושבים

שיש מקום לאפשר לבית המשפט להאריך את מועד דחיית צו ההריסה בתקופה נוספת.

ההצעה במקור באה מהערה של מחלקת הבג"צים, ולא ראיתי מקום להסתייג ממנה.

בסעיף 207א(ב) שינינו את הנוסח לאור השינויים שעשינו בסעיף 207.

עמודים 87 ו-88 בנוסח המשולב הם זהים והודפסו פעמיים.

לגבי הכנסת התיקונים של הוועדה המחוזית: היום כל סמכויות האכיפה הן בידי

הוועדה המקומית. הוועדה המהוזית יכולה, אם הוועדה המקומית לא ממלאה את

תפקידה - וזה קורה, במיגזר הערבי היו אפילו קנוניות בין ראשי המועצות

והיועצים המשפטיים לבין עברייני הבניה - להיכנס לנעליה של הוועדה המקומית

ולאכוף במקומה את החוק. אני חושבת שראוי להכניס את הוועדה המחוזית לנושא

האכיפה בצורה יותר מאסיבית עם אפשרות יותר קלה וללא צורך באישור שר הפנים.

יחד עם זה יש לי ספק אם הניסוח פה, של סמכות מקבילה של ועדה מקומית או ועדה

מחוזית, הוא טוב. אנחנו רצינו להקל על הוועדה המחוזית ולהוריד ממנה תפקידים

וצריך שהוועדה המקומית לא תיפטר מאחריותה לאכוף את חוק התכנון. רק אם

יווכחו שהוועדה המקומית לא עושה את תפקידה יש לאפשר לוועדה המחוזית לעסוק

באכיפה. איני סבורה שיש לנסח זאת בצורה של "ועדה מקומית או ועדה מחוזית"

אלא עדיף לומר "ועדה מקומית" ואחר כך לעשות סעיף נפרד שאומר: "אם הוועדה

המקומית לא מקיימת את תפקידיה על פי סעיפים אלה ואלה רשאית הוועדה המחוזית

לפי שיקול דעתה וללא צורך באישור שר הפנים להיכנס במקומה".

הסעיף הזה הוסף על-פי בקשת היועצים המשפטיים של הוועדות המחוזיות

המוסמכות על-ידי שר המשפטים, זאת אומרת התובעים. זה הפיקוח על הבניה וזה

כלל לא נוגע לעבודה המהותית של הוועדה. בית המשפט מטיל את זה על הוועדה

המקומית. אני מציע להשאיר לבית המשפט שיקול דעת על מי להטיל את זה - על

הוועדה המחוזית או על הוועדה המקומית.

אני חוששת שתתפתח פרקטיקה שהוועדה המחוזית היא האוכפת. הרי לוועדה

המקומית מאוד נוח לא להיות ה"רעה" ולא לאכוף אבל זה תפקידה והיא לא יכולה

להתחמק ממנו. אין ספק שצריך להכניס את הוועדה המחוזית לאכיפה, השאלה אם

כדאי לעשות זאת בדרך הזו של סמכות מקבילה. אם הוועדה המקומית לא אוכפת את

החוק אז הוועדה המחוזית יכולה לבוא במקומה והיא רשאית לעשות את זה גם לגבי

צו של בית משפט.

צריך לתקן את סעיף 28 בהתאם ולהוסיף בו שזה נכון גם לגבי צווי בית משפט.

אני חושבת שהיועצים של הוועדות המחוזיות לא י יעמדו בזה אם תתפתח פרקטיקה

שעיקר האכיפה היא על-ידי הוועדות המחוזיות.

הצענו שבית המשפט יוכל להטיל צווי הריסה לא רק על הוועדות המקומיות אלא

גם על הוועדות המחוזיות. היום מתפתחת לצערנו פרקטיקה שוועדות מקומיות רבות

לא אוכפות את החוק, מטעמיהן שלהן, ואז הוועדה המחוזית עושה את זה. אומרת

גברת דרור שאל לנו להטיל סמכות מקבילה, לא לאפשר לבית המשפט להטיל את זה גם

על הוועדה המחוזית, אלא להכליל את זה במסגרת סעיף 28, שייחול גם על צווים

שהוציא בית המשפט לפי פרק י' לחוק התכנון.

במידרג סביר, לא בחפיפת סמכויות.

בעמוד 89 למעלה, סעיף 208(א)(8) - אין הערות.

בסעיף 213 נוריד את "או המחוזית" לאור מה שאמרנו קודם.

בסעיף 214 הורדנו את הלירות.

בסעיף 218 - קודם לכן, לאור פסיקה של בית המשפט בגלל הלשון הלא ברורה של

החוק, היה אפשר להטיל כפל קנס רק אם אדם עדיין לא שילם את האגרה. אמרנו שאם

אדם רץ מחר לוועדה המקומית ושילם את האגרה בית המשפט לא יכול להטיל עליו

כפל קנס. היתה פסיקה שאמרה שכן, אדם שילם אגרת ובית המשפט קבע כפל קנס.

הורדנו את החלק הזה כדי שיהיה מצב שבו אם אדם רץ ושילם את האגרה אי אפשר

יהיה להטיל עליו את הכפל. תמיד אפשר לחטיל כפל שווי אם אדם עשה פעולה

בניגוד להיתר או בניגוד לתוכנית. אם אדם בנה ללא היתר, אם היה מבקש היתר

היה משלם אגרה.

בסעיף 219 ביטלנו את סעיף קטן (ח).

בסעיף 220 אנחנו חוזרים לנוסח הקודם לאור התיקון של הוועדה המחוזית.

בסעיף 224 הוספנו "או למתכנן המחוז".

בסעיף 237 הורדנו את הסכומים.

בסעיף 238א הוסף "מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר שהסמיכו לכך".

בסעיף 238א(ב1)(1) כתוב "מתכנן המחוז או למי שהוא הסמיך לכך" והכוונה

היא שמתכנן המחוז הסמיך, עד כמה שאני מבין. בסעיף 238א כתוב "מהנדס הרשות

המקומית או מהנדס אחר שהסמיכו לכך" ויש נטיה לחשוב שרק ראש העיר יכול

להסמיך מהנדס אחר ולא מהנדס הרשות. נדמה לי שגם יש פסיקה על כך.

יש פה טעות. בסעיף 238א(א) צריך למחוק את "מתבנן חמחוז" מכיוון שזח נוגד

את 238א(ב1).

כמו כן צריך לומר "מהנדס הרשות או מי שהוא הסמיך לכך", כיוון שלפי חוק

רשויות מקומיות מהנדסי רשויות מקומיות יכולים בעצמם להסמיך.

בסעיף 238א נמחוק את "ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד" וכן נמחוק את

"מתכנן המחוז או" ויישאר "מהנדס הוועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או

מהנדס אחר שהוא הסמיכו לכך".

מר אשר שולמן רוצה שמתכנן המחוז יוכל להצהיר

יש לו את זה בסעיף 238(ב1).

זה משהו אחר, זה מדבר על מרחב גלילי, שהוא מרחב תכנון מקומי מחוזי, וזה

מדבר על כל המחוז. בשום אופן אסור למחוק את זה.

בסעיף קטן (ב1)(1) כתוב "בתחום המחוז ובתחום מרחב תכנון מחוזי".

אין טעם להשאיר בסעיף קטן (א) את ה"או המחוזי".

נכון, גם את "או המחוזית" צריך למחוק.

בסעיף 238א(ט) יש רשות לבצע צו הריסה מינהלי אם חלפו שלושים ימים מיום

הגשת התצהיר. קורה לפעמים שישנם חגים וארועים מסוגים שונים ואז הבקשה היא

להרשות לבית המשפט להאריך את התקופה הזו. כאן הוא לא מוסמך לכך. אני מציע

להוסיף בסוף סעיף קטן (ט) "ורשאי בית המשפט להאריך מועד זה אם ראה טעם

לעשות כן". זה אותו נוסח כמו בסעיף 207.

בסעיף 240 מחקנו את הלירות.

בעמוד 100 בסעיף 254 - זכות מעצר - אין שינוי.

סעיף 255א עוסק בחלוקת סמכויות חדשה בין בית המשפט המחוזי ובית המשפט

העליון. הנוסח שמוצג פה הוצג על ידי משרד המשפטים ואנחנו מקבלים אותו כמות

שהוא. רצינו להבהיר במפורש ולקבוע אילו עתירות יהיו בבתי המשפט המחוזיים

ואילו עתירות יהיו בבית המשפט העליון, כדי לא להשאיר את זה לכוונות

שי יפורשו לכאן או לכאן. אין פה שום דבר שלא היה מוסכם על כל הנוכחים כאן.

סעיף 255א(א) קובע "עתירות נגד מוסדות תכנון בכל ענין הנוגע לתכנון

ובניה - יהיו בשיפוטם של בתי המשפט המחוזיים, אשר ידונו בעתירות כאמור

בשבתם כבית משפט לעניינים מינהליים. עתירות שאינן תוכנית מיתאר ארצית או

מחוזית ועתירות נגד החלטות שר הפנים לפי חוק זה - יידונו בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק."

הכנסנו תיקון נוסף בסעיף 255ז(א) שיאמר "תחילתו של פרק זה - למעט סעיף

255א(ב) (כלומר מה שאנחנו רוצים שכבר עכשיו ייעבור לבית המשפט עליון וזו גם

הפרקטיקה הנהוגה בפועל) - בצו שר המשפטים". זאת אומרת שמה שעובר לבית המשפט

העליון יופעל כבר עכשיו, אין סיבה לחכות לכך.

אין לי מנדט לשינוי של סעיף התחולה (סעיף 255ז}. אני תוהה אם אני יכולה



להוציא את שר המשפטים מישיבת ממשלה כדי לשאול אותו לגבי התחולה. מר זינגר

הציע שני תיקונים. אחד מהם, שלדעתי אין בו צורך, הוא פיצול של סעיף

255א(א). קודם נאמר "עתירות נגד מוסדות תכנון, בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה

יהיו בשיפוטם של בתי המשפט המחוזיים". פה הכנסנו "למעט עתירות שעניינן

תוכנית מיתאר ארצית או מחוזית ועתירות נגד החלטות שר הפנים". המשמעות של

ה"למעט" - של מה שלא יידון בבית המשפט המחוזי - היא שזה יידון בבג"ץ.

שי זינגר;

אני רוצה שיובהר במפורש שזה הולד לבית המשפט העליון.

מר זינגר העלה את הגירסה הזאת בפני שר המשפטים ושר המשפטים לא קיבל אותה

מהטעם שזה ברור ולא מהטעם שהוא התנגד לכך. לכן אני מבקשת להתייעץ עם שר

המשפטים גם בענין הזה.

הענין השני הוא שתחילת הפרק הזה היא בצו של שר המשפטים. מר זינגר רוצה

שאותו תת-סעיף שאומר שעתירות מסויימות - נגד שר הפנים או אלה שעניינן

תוכנית ארצית או מחוזית - שאנחנו קובעים שהן יידונו בבג"ץ, שזה ייחול מייד.

המצב הקיים אינו שזה בבית המשפט העליון אלא שזה כבר בבית המשפט המחוזי, זאת

אומרת אנחנו בחוק פה הולכים נגד בית המשפט העליון ומחזירים את אותו קטע

לעליון בלי לסדר את כל שאר הדברים בבית המשפט המחוזי. אני חושבת ששר

המשפטים לא יירצה ללכת נגד נשיא בית המשפט העליון בענין הזה ואני רוצה את

השהות לפגוש אותו ולהביא את עמדתו. אצל שר המשפטים סוכם שהפרקטיקה הקיימת,

שבפועל זה נדון בבית המשפט המחוזי, תישאר עד ששר המשפטים י יפעיל את זה בצו.

מר שלום זינגר הציע שהקטע של ההחזרה לבג"ץ יופעל מייד, לא בצו של שר

המשפטים. אני מניחה ששר המשפטים י יתנגד לזה.

מר זינגר, בין כה יש כבר אי בהירות בסוגיה הזאת, מה הולך לאן. מה זה

"נגד החלטות שר הפנים לפי חוק זה"? לדוגמא, שר הפנים מחליט לאשר תוכנית

מסויימת עם שינויים ומחזיר את זה למוסד התכנון. מוסד התכנון מאשר או לא

מאשר את התוכנית ובעקבות זאת מוגשת עתירה נגד מוסד התכנון ונגד שר הפנים.

לאן זה הולך?

ברור שאם שר הפנים מחליט לא לאשר את התוכנית עתירה נגדו תהיה לבג"ץ. אם

י יצרפו אותו אחר כך, אני מניח שתהיה סמכות נגררת.

אני רוצה לתמוך בהצעה של מר שלום זינגר לגבי ההחלה המיידית של אותם

קטעים שנשארים בסמכות בג"ץ. בית המשפט העליון, מטעמים של עומס, החליט

להעביר את זה. שר המשפטים, בשל כבודו של בית המשפט, לא היה מוכן להביא

חקיקה שתחזיר עטרה ליושנה ותחזיר את כל הסמכות לבית המשפט העליון. ההצעה

הזאת בעצם מורידה את העומס מבג"ץ במרבית העניינים והיא מוצאת את ביטויה

ברישא. מה שעלול לקרות לפי הגישה שלך, שאותם דברים שכוונת המחוקק להשאיר

בסמכותו של בג"ץ יועברו, אם י יזדמן מקרה, לבית המשפט המחוזי. אם התכלית של

הענין היא שאותם נושאים יישארו בתחום סמכותו של בג"ץ, מדוע לעכב את זה?

אני רוצה להכניס את חבר הכנסת פורז לתמונה. אנחנו קובעים פה באופן ברור

לחלוטין ולא משאירים את זה לפרשנות, שלפי הנושאים "עתירות שעניינן תוכנית



מיתאר ארצית או מחוזית ועתירות נגד החלטות שר הפנים לפי חוק זה - יידונו

בבית המשפט העליון". בנוסח הקודם הופיעה המילה "למעט" ושר המשפטים פירש את

ה"למעט" בכך שזה ממילא יידון בבית המשפט העליון. מר זינגר רוצה להבהיר את

זה חד-משמעית ואני מקבל את הנוסח הזה, לפיו יידונו בבית המשפט העליון, ולא

להשאיר את זה לפרשנות שאומרת שבמילא כך יינהגו.

אי פורז;

אבל לכאורה אם הסעיף הזה לא ייאמר אז בית המשפט המחוזי יידון בכל.

אנחנו מדברים על ניסוח. היה ברור לכולנו מה אנחנו מתכוונים. אני רוצה

שלא רק יהיה ברור לנו אלא יהיה ברור לכל אחד. אנחנו קובעים שעתירות נגד

מוסדות תכנון בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה יהיה בשיפוטם של בתי חמשפט

המחוזיים. עתירות שעניינן תוכנית מיתאר ארצית או מחוזית ועתירות נגד החלטות

שר הפנים לפי חוק זה - יידונו בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה

לצדק. מה שקבוע פה בסעיף קטן (ב) היה קבוע קודם ב"למעט". קודם נתנו סמכות

למחוזית וקבענו "למעט כך וכך"; היום אני מפרש במפורש למה אנחנו מתכוונים

ב"למעט". "למעט" הכוונה שבג"ץ יידון בזה.

אנחנו סברנו שאין צורך לומר את זה במפורש.

למה אנחנו בכלל צריכים את סעיף קטן (ב)? מה השוני מכל עניין מי נהלי?

זה היה קודם. זו הצעה של שר המשפטים.

הכוונה היתה שיימונו שופטים מבין השופטים המחוזיים. זו התחלת בניה

תקציבית לבית משפט מינהלי ברמה מחוזית.

כדי שלא יהיה מצב שי יגידו שאפשר לקחת מישהו שעד היום ישב בפלילים ומחר

הוא יישב בענייני בניה.

האם על-ידי זה לא עושים בעצם שתי קטגוריות בין שופטי המחוזית?

אני סבורה שלא. אין מנוס מכך שיהיו מחלקות מקצועיות, יחיה בית משפט

למשפחה ובית משפט פלילי. בטווח הארוך הכוונה היא שנושאים מינהליים לא

ייבואו לבית הדין הגבוה אלא לבית המשפט המחוזי ובבג"ץ יהיה ערעור.

האם עתירה תהיה בפני 3 בבית המשפט המחוזי? אני נגד הרכב של שלושה

שופטים.

בסעיף 255ב נאמר ש"יהיה בית משפט בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

אולם רשאי נשיא בית המשפט להורות כי ענין מסויים או סוג עניינים יידון

בשופט אחד או בשלושה, בהתאמה". במשך הזמן אני מעריכה שנשיאי בית המשפט

י יחליטו על פרקטיקה מסויימת, למשל שכשמדובר על היתר יהיה שופט אחד וכשמדובר

על תוכנית יהיו 3 שופטים. לא כל ערר על כל דבר שייגיע אליהם יהיה בהרכב של

3 שופטים. הם יכולים להחליט על סוג עניינים, לא רק על עניין מסויים.

דברים מאוד חשובים מגיעים לבית המשפט המחוזי מול דן יחיד והוא יכול

לקבוע מאסר עד 10 שנים, שזה קצת יותר חמור בעיני מאחד שנשלח לכמה שעות מאסר

בענייני תכנון. למה שלא יידון בפני דן אחד? אתם רוצים שזה ייתקע במחוזי?

זה היה עד היום בבג"ץ, שם דנו בזה בפני הרכב של שלושה שופטים. כמו כן

אני מזכיר שזו הצעה של שר המשפטים.

לפני 3 שנים יזמתי חוק שערעורי תעבורה יישמעו בפני שופט יחיד ולא בפני

שלושה כדי להקטין את העומס על בתי המשפט. האם אני צריך שכל מיני שמונצס

כאלה יידונו בפני 3 שופטים?

זאת נראית לי קפיצת מדרגה גבוהה מידי, להוריד את זה מהבג"ץ לבית המשפט

המחוזי ומשלושה שופטים לאחד.

אני מציע שנקבע שנשיא בית משפט המחוזי רשאי להורות, להיפך, שיהיה בהרכב

של 3 שופטים.

אז הוא לא יורה כך אף פעם.

אני לא רוצה להטיל עומס על בתי המשפט. זה ייסרבל ויישניא את הענין על

הנשיאים של בתי המשפט. היום זה נדון כהמרצת פתיחה מול דן יחיד.

העברת נושאים מינהליים לבתי משפט מחוזיים היא פשרה של המדינה. להעברה

לבית המשפט המחוזי יש מחיר מבחינת סוג ההתדיינות. במיכרז, לאור תקנות

המיכרזים, האפשרות לשיקול דעת היא קטנה מאוד, אתה בודק את זה כמעט אחד לאחד

ואחר כך אתה בודק את תקינות ההצעה ותקינות המציע.

בית המשפט העליון דן בהרכב של 3 שופטים בבג"ץ כי לכאורה הוא גם ערכאה

אחרונה. אם על ענין זה יש ערעור בפני בית המשפט העליון מדוע צריך לסבך את

בתי המשפט המחוזיים? אני בעניינים האלה בעד יעילות. אני חושב שבחלק גדול



מהעתידות בדיון בבית המשפט המחוזי - לדוגמא לא קיבל הזמנה לדיון, לא היה

פרסום מתאים, בהתנגדות לא נתנו לו - אין צורך ב-3 שופטים. אני מציע שנשיא

בית המשפט יהיה רשאי לקבוע שיהיו 3, ולא להיפך כפי שמוצע כאן.

זה נכון שזה ייעל את בתי המשפט ואני תושב שלך, כחבר ועדה למינוי שופטים,

יש ענין בייעול בתי המשפט. אני לא בטוה שזה ייעל את קבלת ההכרעות.

אי פורז;

מה שיהיה הוא שייעשו הרכב של 3. מאהר וזה להץ גדול הם י יכניסו את הדיון

בבוקר לפני פשע המור, כשכל העדים מהכים והנאשם באזיקים עולה למעלה ומזדרזים

לסיים את הדיון. עדיף לי שופט אזרחי שיושב בשקט לבדו, אלו עניינים אזרחיים.

אני מקבל את הגישה של חבר הכנסת פורז, שעדיף שופט יחיד. אם נשיא בית

המשפט חושב שיש מקרה יוצא דופן הוא יחליט על הרכב של 3 שופטים.

כעת נשארה נקודה אחת לגבי תחולה.

על-פי סעיף 255ז הציע שר המשפטים להחיל את זה על כל הארץ אבל שזה ייכנס

לתוקף רק כשהוא ייגביל בצו, והוא יוכל להגביל בצו שיהיה רק מותאם לטכניקה

של בית משפט מחוזי אחד בירושלים. זאת הטכניקה שמציע שר המשפטים ואנחנו

מסכימים איתה. אנחנו אומרים שיש הצדקה לדחייה של תחולה, שלא יהיה מייד בכל

בתי המשפט המחוזיים, ובצו של שר הפנים זה יהיה רק לגבי אותו חלק של בתי

המשפט המהוזיים שיכולים לדון. אין סיבה שמה שאנחנו משאירים לדיון בבית

המשפט העליון לא ייכנס לתחולה מיידית.

כבר היום בתי המשפט המחוזיים בכל הארץ דנים בנושאי תכנון ובניה ובכל

התביעות לפיצויים לפי סעיף 197. הם דנים בדן יחיד בכל הענין מאז שהעבירו

להם את ההחלטה של בית המשפט העליון. אני סבור שאין צורך בצו. אני חושב

שצריך להחליט על תקופת ביניים שזה יהיה בבית המשפט המחוזי בירושלים ובתום

התקופה זה יופעל בכל בתי המשפט המהוזיים בארץ. אגב, הסעיפים האלה מעוררים

תרעומת גדולה אצל השופטים המחוזיים שאינם בירושלים. אם החלטנו שהענין עובר

לבתי המשפט המחוזיים, ובצדק, אז הוא יעבור לבתי המשפט המהוזיים ובעוד שנה

או קצת יותר כולם ייכללו בענין הזה.

כרגע אנו שואלים שאלה ארזת, האם התחולה של מה שאנחנו רוצים להשאיר בידי

בית המשפטי העליון - תוכניות ארציות בסעיף 255 - תהיה מיידית או לא.

על זה אין ויכוח, התחולה של מה שנשאר בדיון של בית המשפט העליון תהיה

מיידית. לגבי האחרים, אנחנו קובעים כהוראת מעבר שבמשך שנה הדברים יופעלו

בבית המשפט המחוזי בירושלים ובתום השנה זה יופעל בכל בתי המשפט המחוזיים

בארץ. אין לנו צורך לפגוע בשופטים המחוזיים.

אם הכל מתחיל בצו של שר המשפטים אז גם ההחזרה לבית המשפט העליון,

שר המשפטים לא צריך עוד לחצים.

אם אתה מעלה עכשיו את השאלה הכללית, זה סיפור אחר. מר שלום זינגר מקבל

את זה שזה מתחיל בצו של שר המשפטים אך הוא אומר שההחזרה לבית המשפט העליון

צריכה להתחיל מייד. אני ביקשתי שהות לבדוק את זה עם שר המשפטים ואתם לא כל

כך מאפשרים לי. אולי אני מתנגדת לשווא, אולי שר המשפטים מסכים לכך, אבל תנו

לי לבדוק. אני מבקשת להשאיר את הסעיף בהחלה הדרגתית של שר המשפטים ולא

לכתוב שבית המשפט המחוזי בירושלים עולה באיזשהי צורה על בתי המשפט המחוזיים

האחרים. יש פה רגישות גדולה מאוד ואפילו לתקופה זמנית הם לא היו רוצים

לראות את זה. הסעיף הזה נוסח בצורה של פשרה. אנחנו כותבים בו את המצב החוקי

של דיון בבתי המשפט המחוזיים וההחלה תהיה הדרגתית בצו של שר המשפטים. שר

המשפטים הביא לידיעת הוועדה שהוא סיכם עם שר הפנים שהוא מתחיל בירושלים אבל

לא צריך לכתוב זאת בחוק.

אני מציע נוסח אחר, שתוך שנה וחצי זה יופעל בכל בתי המשפט המחוזיים.

לא צריך להתערב בזה. תן לשר

יש פה הרבה מאוד שיקולים, צריך להוסיף שופטים, צריך בינוי. אם בתי המשפט

המחוזיים י יקבלו עכשיו בנק גדול של עתירות צריך להיערך לכך. שר המשפטים רצה

צו באישור הממשלה כדי לגבות את זה תקציבית. הוא הסביר פה את שיקוליו.

ניתן לשר המשפטים אפשרות לקבוע.

אולי נקבע "ובלבד שזה יופעל בכל בתי המשפט המחוזיים תוך תקופה".

הוא בלאו הכי מעוניין בכך ומבצע זאת.

חבר הכנסת פורז מסכים איתי שדיונים שנשארים בבית המשפט העליון יוחלו כבר

עכשיו. את השאר משאירים.

האם ברור פה שאנחנו לא העברנו למחוזית משהו? לאן תלך תביעה לפיצויים לפי

סעיף 197 בערך כספי שבסמכות בית משפט שלום?

כתוב היום "בית משפט", ואז הכל לפי הענין.

בי היימן;

בסעיף 198(ד} כתוב שזה יועבר לבית המשפט המחוזי.

סעיף 198 עוסק בבית המשפט המחוזי אך סוכם להעביר את זה לבית משפט שלום,

כמו היטל ההשבחה.

בואו נשאיר את זה במחוזי. היום בית משפט שלום עמוס אף יותר מהמחוזי.

מה הרבותא של תביעה לפיצויים כזאת על פני כל תביעה כספית אחרת?

תן לבית משפט אחד להתמחות בנושא הזה, ואם הוחלט על מחוזי - שיהיה מחוזי.

היום יש לבית משפט שלום סמכות לדון בתביעות כספיות של עד מיליון שקל

והמגמה היא שדברים כספיים י יעברו לבית משפט שלום, שאכן נמצא בכל מקום.

תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 היא הביעה לפיצויים. שופט צריך להבין אותה כמו

תביעה לפיצויים בנושא אחר, כמו תביעה לפיצויים על ליקוי בניה ותביעה לפיצוי

על הפרת חוזה. אני לא רואה סיבה למה תביעות פיצויים בסכומים קטנים יגיעו

לבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה.

לפי ההצעה של מר שולמן ייקבע על-פי סעיף 197 בורר מוסכם והשאלות שי יעברו

לבית המשפט יהיו רק שאלות משפטיות. כן שלא ייגיעו לבית המשפט תביעות

פיצויים רגילות ואז יש הצדקה שזה יילך לבית המשפט המחוזי. גם בתוספת

השלישית יהיה כתוב "בית משפט מחוזי" כי זה יהיה בית משפט שייתמחה בנושא.

מי מטפל בהפקעות? סעיף 197 גורר ברוב המקרים הפקעות. הסוגיה היא לא שאלה

כספית אלא שאלות של מיון בין הפקעות.

עד היום זה טופל בבית המשפט העליון ועכשיו זה הועבר לבית המשפט המחוזי.

זה רק אומר שצריך להיות דן יחיד בבית המשפט המחוזי.

ואז צריך לתקן את סעיף 255ד לגבי סדרי דין, שפה נוהגים בסדרי הדין של



הבג"ץ. צריך לנהוג בסדרי דין של המרצת פתיחה.

אי פורז;

אני מציע ששר המשפטים ייקבע בתקנות סדרי דין.

זה כבר נאמר: "סדרי דין של בית המשפט העליון, אלא אם כן ייקבע אחרת".

כשזה עובר לבית המשפט המחוזי זה מאפשר שתהיה חקירת עדים, ובאמת המרצת

פתיחה היא ההליך הטוב ביותר. שר הפנים ייקבע סדרי דין, אני לא רוצה שזה

יהיה כמו סדרי הדין בבג"ץ שאינם מתאימים פה.

אני חושבת שעם כל הרצון לקצר הליכים זה קצת מוגזם לעבור במכה אחת משלושה

שופטים בבית משפט עליון לשופט אחד בבית חמשפט המחוזי. השופטים בבית המשפט

המחוזי לא בקיאים במאטריה הזאת. זה לא מתקבל על הדעת, זה מעבר חד מידי. כמו

כן אין להם כבר פסיקה מגובשת והלכות מגובשות של בית המשפט העליון.

יש אפשרות ערעור בזכות.

זה לא טוב, כי זה ייתקע בבית המשפט העליון למשך שנתיים.

שופט יחיד בבית המשפט המחוזי מסוגל לדון בזה כמו שהוא דן בהרבה דברים

אחרים.

אם ניתן פסק דין שדחה משהו, כדי לקבל עיכוב ביצוע, צריך שמישהו ייסכים

לעיכוב ביצוע. אם הוא לא מצליח לקבל בבית המשפט העליון עיכוב ביצוע אז הוא

יכול להגיע לערעור מבחינה עקרונית.

אם בית המשפט יידאג לעיכוב ביצוע, אז הוא יוציא עיכוב ביצוע תמיד. היום

בית המשפט העליון נותן צווי ביניים כמעט בלי מחשבה.

לכן זה טוב שזה עובר לבית המשפט המחוזי.

אז תעביר את זה לבית המשפט המחוזי אבל תעביר את זה להרכב של 3 שופטים

ותעשה ערעור בזכות.

בית המשפט המחוזי לא בנוי לשבת בהרכב של 3 שופטים כמו הבג"ץ.

איפה תמצא 3 שופטים מחוזיים שהתמחו בנושא הזה?

בגלל זה זה מתחיל בצו של שר המשפטים, שיידאג לתפעול של זה. שר המשפטים

לכן רוצה זמן להיערכות ורוצה צו באישור הממשלה ולקבל גיבוי תקציבי ולהוסיף

שופטים.

אני רוצה שאנחנו לא נכבול את עצמנו. מאחר ויש לי ויכוח אתכם, והגישה שלי

היא לגיטימית, בואו נשאיר שיישר המשפטים ייקבע תקנות לסדרי דין בהליך הזה".

אני אנסה לשכנע אותו שייעשה את זה יותר קרוב להמרצת פתיחה.

זה כתוב כבר בסעיף 255ו.

אני לא רוצה לכתוב פה שזה יהיה כמו בבג"ץ, זה לא מתאים. זה לא בג"ץ. הרי

צריך לחקור עדים ובג"ץ עושה זאת רק במקרים יוצאי דופן.

כאשר נדונו האפשרויות השונות בלשכתו של שר המשפטים עם נשיאי בתי המשפט

המחוזיים ועם נשיא בית המשפט העליון ועם פרקליטי המחוז האפשרויות היו או דן

יחיד עם ערעור בזכות או 3 דיינים עם ערעור ברשות. אבל לא היתה אפשרות של דן

יחיד עם ערעור ברשות.

אני מציע דן יחיד בערעור בזכות.

מה שמפריע לי זה חוסר היכולת לערער. אם נקבע ערעור בזכות אז צודקים אותם

שטוענים שזה ייעכב את ההכרעה זמן רב. ברגע שאתה מקנה זכות ערעור אתה גורם

לעיכוב. אני מציע שנקבע 3 שופטים וכשכעבור שנה שר המשפטים יתקין תקנות לגבי

מקומות אחרים וניתן לו אפשרות לקבוע את עמדתו אז.

מה שנקבע עכשיו זה מה שיישאר, זה לא יישתנה יותר.

אבל יש פרוצדורה לנשיא בית המשפט לקבוע אחרת.

בבתי המשפט המחוזיים יש אנשים קטועי רגליים שמחכים שנים לפסק דין. אני

לא רוצה לקחת 3 שופטים ולתת להם לטפל באיזו שטות של תכנון ובניה ובמקביל

אנשים רבים מחכים לפסק דין. תכנון ובניה אינם חזות הכל.

לגבי דברים פחותי ערך יחליטו נשיאי בתי המשפט המחוזיים על העברה לדיון

בפני דן יחיד.

בדברים שדינם מאסר 7 שנים יושב שופט דן אחד, בתיקים של עבירות חמורות של

צווארון לבן. ואילו פה אחד שלא הזמינו אותו לוועדה או לא טען, לא ראה, לא

שמע, יופיע בפני הרכב של 3 שופטים? זה לא הגיוני.

החלטנו שזה יהיה שופט יחיד וערעור בזכות.

אם כך, לא רק ערעור בזכות בפני בית המשפט העליון אלא גם לא רק בשאלות

משפטיות, אם זה ערעור אז זה על הכל. וסדרי דין יהיו כמו בבג"ץ.

מה זה סדרי דין כמו בבג"ץ בבית משפט מחוזי?

עד ששר המשפטים ייקבע סדרי דין אחרים וזה ייקח זמן מסויים. אנחנו רוצים

לגבש את זה בצורה הגיונית.

זה יהיה כמו בבג"ץ כפי שייקבע שר המשפטים בתקנות. אנחנו ננסח את זה

ביחד.

למה צריך את המילה בג"ץ? נאמר "סדרי הדין שייקבע שר המשפטים". אם הוא

יירצה בג"ץ - ייעשה בג"ץ.

לא. מדובר פה על בית משפט מי נהלי. מישהו כבר השקיע מחשבה וסדרי הדין

שנוצרו בבג"ץ נוצרו בגלל היותו בית משפט לעניינים מינהליים, אם תיתן את זה

היום לשר המשפטים תתחיל כל המערכת ללחוץ עליו מחדש. ההחלטה הזאת היא החלטה,

שאני לא יודע אם היא חכמה אבל היא מושכלת, חשבנו עליה הרבה, גם במשרד

המשפטים וגם במשרדים אחרים היו שותפים להחלטה כמעט כל הגורמים המשפטיים,

כולל פרקליטי מחוז והמשנים ליועצים המשפטיים, שזה יהיה סדרי דין של בג"ץ.

ננסח ש"סדרי הדין יהיו נהוגים כמו בבג"ץ אולם רשאי שר המשפטים להתקין



תקנות כדי להתאים". נמצא את הנוסח.

בסעיף 255ד נאמר: "ככל שלא נקבעו סדרי דין אחרים בתקנות".

לסיכום: "זה יהיה כמו בבג"ץ ושר המשפטים רשאי בתקנות להכניס את השינויים

שהוא רואה לנכון". "ככל ששר המשפטים לא קבע בתקנות סדרי דין אחרים".

"ככל שלא נקבעו שינויים מחוייבים בתקנות על-ידי שר המשפטים".

הנוסח הקיים בסעיף הזה הוא טוב, תשאיהו אותו.

הסעיף ייאמר פחות או יותר כך - "סדרי הדין הנהוגים בבג"ץ בשינויים

המחוייבים ואולם שר המשפטים רשאי בתקנות לקבוע סדרי דין אחרים".

אנחנו נעבור לנושא אחר. מר אלי גונן, מנכ"ל משרד התיירות, צריך ללכת.

לפיכך הוא יירצה בפנינו כעת על הנושא של הוועדה המחוזית ואנחנו ניתן לו

ללכת ונחליט בהמשך.

אני מעלה את נושא צירוף נציג שר התיירות לוועדה המחוזית. אני יודע

שהוספת עוד חבר לוועדה ועוד משרד הוא נושא שתמיד מעורר בעיות. אני יודע

שאפשר במצב הזה להגיד למה משרד כזה ולא משרד אחר והשאלות האלה הן

לגיטימיות. לאחרונה ערכנו בדיקה של תחום התיירות, הן בחתך של הנושא והן

בחתך של השוואות לנושאים אחרים. אנחנו סיימנו זה לא מכבר תכנונים איזוריים,

ביניהם תמ"א 12, ואנו צופים שאם התהליכים באיזור יימשכו כמו עכשיו אנחנו

נגיע תוך כמה שנים ל-4.5 מיליון תיירים בשנה במדינה, דהינו מדינת ישראל

תצטרך להכפיל ואף יותר את מספר חדרי המלון ואת התוכניות של האטרקציות

לתיירות, וזו תוכנית פיתוח משמעותית ביותר. מצאנו שירושלים מקבלת היום

מהנושא התיירותי הכנסה בסדר גודל של 750 מיליון דולר אילת מקבלת סדר גודל

של 300 מיליון דולר. זו מתחילה להיות כבר הכנסה מאוד מהותית בחיי העיר ואנו

חייבים לראות איך להתארגן ולתת תשובה לנושא הזה.

אני חושב שהייחודיות של הנושא התיירותי הוא בשזירה הבלתי ניתקת בין

הנושא של הפיתוח התיירותי לפיתוח האורכני ובהשפעות ההדדיות ביניהם. אם אין

תיאום מלא בין תוכניות הפיתוח התיירותיות לבין תוכניות הפיתוח העירוניות

יכול להיווצר נזק בלתי הפיך. בחיפה למשל אנחנו נכנסים היום לפרוייקט

שייהפוך את איזור המושבה הגרמנית לאיזון תיירותי והפרוייקט הזה חייב להיות

כלול בתכנון של הסביבה. אם מחר עירית היפה או כל גורם אחר יתחילו לתכנן ליד

אותו איזור מיתחם או נושא שלא קשור לחלוטין לנושא התיירותי, יהיה ניטרול

אחד של השני כי ההשפעות הן קריטיות. בירושלים גמרנו תכנון בסיסי של מיתחם

ימק"א שייהפוך את מגרש הכדורגל לאיזור מלונאי. אם מחר ייתפתה באיזור

פרוייקט מנוגד פשוט יהיה ניטרול אחד של השני. הנושא התיירותי היום שזור

בתוך התחום העירוני. היום איזורי תעשיה יוצאים החוצה מהערים ואין להם כמעט

השפעה לגבי העיר עצמה, יש להם את המרחב שלהם. הנושא החקלאי בכלל לא שזור



במערכת העירונית. רק הנושא התיירותי הוא חלק מהנושא העירוני. באילת למשל -

שהיא די מייצגת - פחות מידי לקחו בחשבון את השילוב של התכנון העירוני עם

התכנון התיירותי ועשו איזשהו נתק שגרם לנזק רב. אני חושב שהיום מוכרחים

לנסות לראות את כל הדברים במשולב.

יש הרבה פתרונות, יש פתרונות של משקיפים ויש פתרונות של מוזמנים ויש

פתרונות של ממלאי מקום, ואלו הם פתרונות ראויים ויכולים לתת תשובה. אנחנו

רוצים פתרון שיהיה אפקטיבי ושיוכל לעבוד בשטה. עד היום במקומות שבהם נציג

משרד התיירות היה ממלא מקום לא הצלחנו. הרבה פעמים גילינו בדיעבד נושאים

שהיה להם השפעה דרמטית על נושא התיירות והתחילו התמקחויות האם הנציג שלנו

כן קיבל הודעה או לא (זה סוג הדברים שעובר מישהו שהוא לא חלק אינטגרלי

מהמערכת).

אני חושב שאין היום נושא שמקבל פיתוח כל כך מיידי ורחב בכל איזורי הארץ

כמו הנושא התיירותי, ואנחנו רק בהתחלת הדרך. אני בטוח שבטווח של 4-3 שנים

נראה פריצה בלתי רגילה בעבודות בשטח. אני מדבר כרגע על סמך דיונים ומשאים

ומתנים שאנחנו עושים עם יזמים בינלאומיים ועם רשתות ניהול בכל הנושאים - גם

בנושא אטרקציות, גם בנושאי מלונאות, גם בנושאים של מערכות תומכות אחרות של

התיירות, עם השילוב האיזורי של החבילות. יש עליה גדולה של התיירות, כשכבר

ב-3 החודשים הראשונים של 1995 עלינו בסדר גודל של 15% בכמות התיירות,

והמגמה הזו מבטיחה.

אני חושב שאם אנחנו רוצים לקבוע סדרי עדיפויות ולתת תשובה ראויה לפיתוח

התיירותי חיוני שייצורף נציג התיירות לוועדה המחוזית. אפשר לעשות מגבלה של

זמן, מאחר ואנחנו הגשנו תוכנית בטווח של 10-8 השנים הקרובות, להגיד שמאחר

והתוכניות האלה הן התוכניות שצריכות לרוץ בתקופה הקרובה שייצורפו נציגי

משרד התיירות לוועדות המחוזיות ב-10 השנים הקרובות והם יידאגו שבאמת

י יתחשבו באספקטים התיירותיים, ואחר כך נראה מה ייקרה. אני מקווה שההחלטה

תהיה לצרף את נציג משרד התיירות לא באופן זמני. חשוב לנו לראות איך אנחנו

יכולים לקדם את תוכניות הפיתוח ולתת תשובה ראויה. לאור זה שאי אפשר לעשות

הפרדה בין התכנון הכללי לתכנון התיירותי - ותיקחו את טבריה ותיראו למה אני

מתכוון בשילוב של שני הדברים האלה - אני חושב שזאת החלטה מתבקשת. אנחנו לא

רוצים 3 נציגים אבל אנחנו רוצים נציג אחד בוועדה המחוזית. אם יש שאלות או

הערות אשמח להשיב.

כולם כבר גיבשו עמדה.

אני מתנגד לכך. אני גם מצטער על כך שנציגי מינהל מקרקעי ישראל ומשרד

השיכון הם חברים בוועדה המחוזית משום שהם אינטרסנטים. מה שאתה אמרת פה זה

בדיוק למה אתה לא צריך להיות משום שאסור לתת למשתמש את היכולת להחליט מה

טוב. נציגכם בוועדה המחוזית יהיה בניגוד עניינים מוסדי, מאחר והמיזמים

התיירותיים הם בשבילו הדבר החשוב ביותר והוא לכאורה לא אובייקטיבי.

אם אתה מוציא משם את כל נציגי הממשלה, אהה צודק.

לפי דבריך אז צריך להוציא משם את נציגי משרד השיכון והחקלאות ולעשות

עבודה רק של פנסיונרים. המשרד לאיכות הסביבה למשל רואה מול עיניו רק את

הדיונות באשדוד ולא מעניין אותו שום דבר אחר, ואני לא אומר את זה לשלילה או

לחיוב, הוא מאוד אינטרסנטי.

זה אינטרס לגיטימי. לוועדה המחוזית היה הרכב הטטורי מאז ומעולם. אם נציג

משרד התיירות מתווטף לוועדה אני לא יכול לענות למה נשיב ריקם את פניהם של

משרד התעשיה והמטחר ומשרד הכלכלה. פרט לכך י ישתנה האיזון ויהיה צריך להוסיף

עוד נציג לרשויות המקומיות. אני חושב שזה ייסרבל את עבודת הוועדה המחוזית.

אני לא רוצה להכשיל את זה.

אני יודעת שהנושא הזה טעון. אני מסכימה עם חבר הכנסת פורז. בכל זאת

בהרכב של הוועדה המחוזית היום יש הגיון, כולל לנציגות של משרד השיכון. אני

מיינתי את ההרכב הנוכחי ל-3 סוגים: 1) נציגי גופים תהליכיים - למשל הממונה

על המחוז, נציג משרד המשפטים, המתכנן; 2) גופים שיש להם היבט רגולטיבי

ומווסת - למשל נציג המשרד לאיכות הסביבה, משרד התחבורה שיש לו היבט

רגולטיבי של שמירה על תקנים, משרד הבריאות שיש לו היבט רגולטיבי של שמירה

על אכויות וסטנדרטים; 3) ישנם מספר גופים שיש להם היבט חזק יזמי אבל יש

הבחנה. משרד השיכון ומשרד החקלאות מייצגים משהו אחר - ואני תמכתי מאוד

בצירוף נציג משרד החקלאות לוועדה - הם במידה רבה מייצגים מיגזר כוללני,

בניגוד למשרד התיירות. משרד החקלאות לא מייצג חקלאות אלא מייצג אורח חיים

מאוד מגוון - השתכנות, צורות ישובים, שירותי ציבור שחלים בהם, בסיס כלכלי

שהוא לא רק חקלאי אלא במידה רבה מייצג מיגזר. גם משרד השיכון עוסק לא רק

בי יזמות - הוא מתעסק בתפרוסת של ישובים, בשירותי ציבור של ישובים, בתשתיות

של ישובים - יש לו ראיה יותר מאשר יזמית, יש לו ראיה גם כוללנית, גם

היסטורית וגם עכשווית. משרד התיירות לעומת זאת הוא אך ורק צרכן של המערכת,

הוא לא בעל מימד תכנוני חזק ויש עוד צרכנים כמוהו.

אני חושב שהם מתאימים לתחום הרגולטיבי. אני לא רואה אותם כי יזמים אלא

כמי שצריכים להשגיח על מה שקורה בתחום התיירותי. לשם דוגמא, הם צריכים

לעמוד על המשמר לגבי מיתחם ימק"א שנמצא היום בדיון כזה או אחר.

אז נציג שר התיירות ייבוא לוועדה וייטען את טענותיו.

נכון שמשרד התחבורה הוא חלק חשוב מפיתוח הכלכלה אבל מבחינת הייצוא של

ישראל אין שום ספק שהמסחר והתעשיה הוא במקום הראשון. יש עוד אנלוגיות לענין

הזה ועם בל הכבוד אני לא רואה שום נימוק לצירוף משרד התיירות, להיפך.

לא ערכתי מחקר אקדמי אך הייתי בשטח הרבה שנים בוועדה מחוזית בעיר

תיירותית, בירושלים, ואני יכולה להעיד על הצורן הגדול מאוד של נוכחות נציג

משרד התיירות. היו הרבה מאוד פרוייקטים תיירותיים שהתעכבו כי לא היה שום

נציג, כי היה צריך להזמין אותו כמשקיף והוא לא קיבל הזמנה ולא בא והתכתבו

איתו ושאלו אותו אם צריך מלון דירות וכדומה. המסחר לעומת זה לא התעכב.

התעשיה לצערנו הרב בתוך העיר ירדה מהפרק. כשתיקנו את החוק ב-965ו למשרד

התיירות לא היתה השפעה כפי שיש לו היום. אני חושבת שזה חיוני לצרף את משרד

התיירות לוועדה המחוזית, ואם כבר פתחנו את הנושא של ההרכב, כבר הוספנו נציג

אחד, אז לא ייקרה כלום אם נוסיף עוד נציג.

אנחנו לא רואים מניעה לצרף את נציג משרד התיירות לוועדה המחוזית. אני

חושב שבקטגוריות שהציעה פרופסור אלתרמן חם נכנסים להיבט הרגולטיבי. אני לא

מבין מה עושה שם נציג מינהל מקרקעי ישראל.

רגולציה זה של מישהו אחר, לא של עצמך.

אני מבקש שהנציג שלהם יהיה מבין מומלצי שר התיירות שייקבע על-ידי שר

הפנים.

אני חושב שמשרד התיירות הוא ברמת רגולציה כמו כל דבר אחר. אגיד משהו קצת

עצוב, כל התשובה להתפתחות של המיגזר החקלאי בתקופה האחרונה כולה ממשרד

התיירות. כדאי ללמוד את זה, זה פרק מאלף.

אני רוצה להביע מחאה על כך שוויכוח כזה מתנהל פה. יש הצעה ממשלתית לגבי

הרכב ועדה מחוזית והייתם צריכים לנהל את הוויכוח הזה לפני שאתם באים לפה.

זה לא ענייננו פה לדון בריב בין משרדי ממשלה.

חבר הכנסת פורז, אני סבור שאתה שוגה בנקודה הזאת. בדרך כלל אני מעיר

למשרדים שפועלים בניגוד לעמדת הממשלה, זה דבר שאסור שייקרה. אבל משרד

התיירות הפנה את תשומת לב הוועדה לכך שחל מישגה מסויים ושהוא צריך להיות

נוכח בוועדות המחוזיות, אני לא רואה בכן סטיה מנוהל תקין.

לי מותר ליזום למשל את צירוף משרד התיירות. אבל לא יכול לבוא מנכ"ל

המשרד ולהגיד - צרף אותי. היה דיון בוועדת שרים והחליטו שלא.

רציתי לומר מילה אחת לגבי סדרי דין. בבג"ץ נותנים תצהיר, אומרים שכל

העובדות נכונות ולא צריך לפרט את מהות העובדות. בהמרצת פתיחה אתה צריך לפרט

אותם ואתה צריך להצהיר מידיעתך האישית. כאשר קובעים לפי פרוצדורה של בג"ץ

למעשה עושים את כל ענין התצהיר לדבר מיותר.

אני מבקשת לחזור לפרק על בתי המשפט לאור שיחתי עם שר המשפטים. שר

המשפטים מתנגד לאותו תיקון שביקש מר שלום זינגר להכניס היום לגבי תחילת

התוקף של ההחזרה לבג"ץ. השר מוכן "לבלוע" את הדן יחיד ואת הערעור בזכות אבל

דווקא לגבי תחילת תוקף של ההחזרה לבית המשפט העליון הוא אומר שזה חוסר

נימוס כלפי השופטים. הוא מבקש לסמוך עליו כשהוא מצהיר בפני ועדת הפנים

שמייד עם כניסת החוק לתוקף הוא יוציא צו על בית המשפט בירושלים והצו הזה

י יכניס את כל הפרק לתחילת תוקף לרבות ההחזרה לבית המשפט העליון. ברגע שהוא

יוציא צו המשמעות של החוק היא שה"למעט" הזה חוזר לבית המשפט העליון.

הוא מדבר על סעיף התחולה. אנחנו רצינו שייקבע במפורש שזה מייד עובר לבית

המשפט העליון.

הוא ביקש לעשות זאת בצו.

אנחנו חוזרים לנוסח הקודם שבו דובר על דחיית התוקף.

בסעיף 256ב הניסוח לא טוב.

עמודים 110 ו-1ו1 הם זהים. גם חסר עמוד באמצע שכולל את סעיפים 8, 9, 10.

בעמוד 110 למעלה לגבי הרכב הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית בפיסקה (7)

נאמר "נציג הרשויות המקומיות שימנה שר הפנים", ולדעתי זה צריך להיות "נציג

הרשויות המקומיות שי ימונה על-ידי השלטון המקומי".

למה לא להשאיר את זה "השלטון המקומי"? השלטון המקומי זה המרכז לשלטון

המקומי על כל מוסדותיו. אני מקבל את הערתך.

דובר על כך שנציגי השלטון המקומי ונציגי משרד הפנים ייפגשו.

שר הפנים נסע בנסיבות אישיות מאוד קיצוניות.

אני מציע שאותו דין לגבי מינוי הוועדה המחוזית ייחול גם פה. אם נחליט

שהשלטון המקומי ממנה את נציגיו לוועדה המחוזית אז הוא גם יימנה פה. זו אותה

לוגיקה.

הוועדה החליטה להחזיר עטרה ליושנה ולקבוע שהאדריכלים ייבחרו את נציגם.

אין שום סיבה להפלות לרעה את נציגי הרשויות המקומיות.

פה ייחול אותו דבר. הסיפור הוא מורכב יותר, כי יש בעיה עם הדרך שבה

הורכב מרכז השלטון המקומי. אמרנו לכם דבר פשוט, תיפגשו עם שר הפנים. אם

תגיעו להבנה, מה טוב; לא תגיעו להבנה, נכריע אנחנו. אבל אפילו את הפגישה

לנסות ולהגיע להבנה טרם קיימתם. אני מציע לידידי הטוב חבר הכנסת יהושע מצא,



שמה שנחליט לגבי מינוי הנציגים בוועדה המהוזית יוחלט גם פה.

אבל אנחנו גומרים היום את החוק.

יש 4-3 סעיפים שאי אפשר להצביע עליהם היום.

אני סקפטי לאור מה ששמעתי ממר שלום זינגר. אם אתם תחליטו, תחליטו.

אני בעד להחליט היום ולתת למרכז לשלטון מקומי לבחור את נציגיהם.

האם אתה רוצה שהמרכז לשלטון מקומי "בחר את נציגיו גם לבל הוועדות

המחוזיות?

זה שינוי מהותי מהמצב הקיים היום.

זה שינוי לטובה. זה מוסד דמוקרטי, אנשים נבחרים. "הארגון הייציג", כמו

שהיה כתוב אצל האדריכלים.

המרכז לשלטון מקומי הוא לא גוף נבחר.

מכירים בו רק כשזה נוח.

אני מקבל שיילכו לשר הפנים, יש לכם סיכויים טובים לקבל מהשר את בקשתכם,

ובינתיים נשאיר את זה פתוח. נשארו מספר נקודות שעליהן על משרד הפנים עוד

לקיים דיונים - עם מינהל מקרקעי ישראל, עם השלטון המקומי ועם הקבלנים: 1)

כל הנושא של איחוד וחלוקה מחדש של מגרשים; 2) שיפוי ופיצויים לפי סעיף 198.

יש הטכמ' שיפוי, כמו היטל השבחה, וצריך למצוא נוסח ש"אפשר לקבוע חובת

שיפוי ל"זם בתוכנית. כמו כן עלינו לנסח את סעיף 198.

3) נציגות השלטון המקומי בוועדה המחוזית, תיפגשו עם שר הפנים, ברגע שהוא

י יחזור, לנסות להגיע להסכמה; 4) יש לדון במה שהעלה מינהל מקרקעי ישראל לגבי

ניגוד העניינים שקיים ועל פיו לא ניתן לנציג הממשלה לערער כשהוא נוגע בדבר.



אני מבקש שתעלו את ארבעת הנקודות האלה בפגישה שתקיימו השבוע. את כל

הייתר אנחנו למעשה סגרנו.

בי היימן;

בעמוד 114 בתוספת השלישית שמדברת על היטל השבחה יש כאן ביטול של הגדרת

"תוכנית". זה אומר שבעצם היטל השבחה ייחול על כל סוגי התוכניות, גם על

תוכנית מיתאר ארצית וגם על תוכנית מיתאר מחוזית. אני לא זוכר בדיוק אם זה

נעשה מתוך כוונה מושכלת.

זה באמת מאוד מוזר אבל זה היה גם בנוסח הצעת הממשלה, בעותק הכחול.

אנחנו יודעים שיש מקרים שתוכנית ארצית נעשית למעשה בשביל לעקוף את כל

הליכי התכנון. אז למה שלא י ישלמו היטל השבחה? לא צריכה להיות שום הבחנה

כאן.

בסעיף 197 אתה משלם פיצוי. זה צריך להיות אקוויוולנטי גם פה.

בתוספת הראשונה משרד השיכון מסתייג מהחלפת שם הוולק"ח ל"וועדה לשמירה על

קרקע חקלאית ושטחים פתוחים".

למיטב זכרוני הוחלט על השם אך לא הוחלט על הסמכויות. פיסקאות (9) (10)

ו-(11) נשמטו מהנוסח המשולב משום מה. בנוסח המתוקן יש תיקון של פיסקה (11).

בעמוד 46 בנוסח המתוקן בסעיף 11(6) לתוספת הראשונה זה בעצם המקום היחיד

שבו זה מופיע. הנושא של שמירה על שטחים פתוחים בעצם מרחיב את היריעה של

הוולק"ח ומוציא את ההתייחסות המשולבת של השטחים הפתוחים ממוסדות התכנון

האחרים. השיקול להעברה לוולק"ח הוא בהחלט לגיטימי אבל הוא צריך להיות חלק

מהראיה הכללית והשיקולים של ועדות התכנון הסטטוטוריות, ולא כוולק"ח.

פשוט מורידים את ה"בלוף", כולכם יודעים שיש פה הרבה שקר. היום מכריזים

על קרקע חקלאית שלא צומח בה שום דבר. אין פה שום שינוי מהותי.

אחד השיקולים של מוסד הוא שיקול של שטחים פתוחים. אם צריך להוריד את

הבלוף - כי באמת "קרקע חקלאית" היום זה לא מה שחשבו לפני 30 שנה והיום חשוב

הערך של השטחים הפתוחים ששומר אופציה לעתיד ואיכות חיים - אז צריך לתקן את

כל התוספת הראשונה ולא להכניס לאיזשהו הרכב ועדה שבו ישנם 2 נציגים לחקלאים

ו-2 נציגים לשר החקלאות, הרכב לא מאוזן שלא י יתחשב בשיקולים האמיתיים של

שטחים פתוחים, ולהכניס להרכב זה על-ידי איזה שינוי קוסמטי תפקיד חדש שיוסיף

גם שטחים פתוחים. אם צריך, אז צריך לתקן את זה באופן מסודר. לא טוב לעשות

טלאי קטן כזה ולנתק את כל המשמעויות.

הוא צודק.

אפשר לעשות רפורמה מקפת, אבל לא פה. כרגע אנחנו בסך הכל צילמנו מצב

ושינינו מילים כדי להתאים למצב האמיתי.

שינוי הסמכויות הוא לא רק מילים.

אם אתם רוצים ליזום תיקון תבואו עם הצעה ממשלתית לבטל או לשנות את

הוולק"ה בכלל. הכל יהיה על-ידי מוסדות התכנון.

יתכן שאתם צודקים אולם אנחנו מקיימים בחוק הזה דיון בוועדת משנה ובמליאה

במשך למעלה מ-4 חודשים. יכולתם להשמיע את הדברים האלה ולא יושמעתם.

קיימנו את הדיון ובשם הוועדה זה מה שהוחלט.

לא השתנה כלום בסמכויות. אנחנו מדברים רק על שטחים שמוכרזים היום כקרקע

חקלאית ולכן הם תחת הוולק"ח היום.

האם אותם בעלי הזכויות בקרקע, נציגי החקלאים, הם אלו שייחליטו על שטחים

פתוחים? זה מה שיהיה וזה לא מצב תקין. השינוי הקוסמטי הזה רק ייזיק. את

מבנה הוועדה אתה יכול להשאיר אך להוריד את סעיף 11.

אני מבין שבמקור כשהממשלה הגישה את הצעת החוק התוספת הזאת לא היתה, ועדת

המשנה הוסיפה זאת.

יש היום בלוף ולא מתאים לו להיות בספר החוקים של המדינה. הכריזו כקרקע

חקלאית על שטחים שלא טובים לחקלאות, לא מטעמים חקלאיים, גם אלה שהכריזו

ידעו שהיא לא מתאימה לחקלאות, אבל בצדק הכריזו, כי שמירה על שטח פתוח היא

חשובה. אני לא מציע לשנות שום דבר. אם רוצים לשנות את הענין של ולק"ח,

רוצים ולק"ח אחרת, רוצים מוסדות אחרים, תציעו הצעה אחרת. אני מציע להכניס

את הפיסקה הזו שלא היתה בהצעה המקורית כדי להתאים את זה לאמת. הוולק"ח היא

בסך הכל עוד שסתום נוסף לבקרה מפני המגמה להפוך את כל ישראל לבטון אחד גדול

ממטולה ועד אילת. אני בעד השסתום הזה. המכשול הוא שכשמדובר על קרקע חקלאית

או קרקע שמוכרזת היום כחקלאית צריך לעבור גם את הוועדה לשמירה על קרקע

חקלאית. מאחר ובתחום שיפוטה של הוועדה הזאת -היו כל השנים גם שטחים פתוחים

לא חקלאיים, פשוט קראנו לילד בשמו. לא שינינו מבחינה מהותית כלום. מדובר רק

על השטחים הפתוחים שהיו מוכרזים כשטחים חקלאיים. מה שלא מוכרז, לא נכלל.



ת' רווה;

בוולק"ח כל השיקולים היו שיקולים חקלאיים וכך גם נבנה הרכב הוועדה בהרכב

חקלאי. אם אתה רוצה לשנות את הקונספציה, תשנה את הקונספציה ואת ההרכב. למה

דווקא האנשים האלה ייקבלו את הסמכויות ולא הוועדה המחוזית?

להיפך, החקלאים היום רוצים להפשיר קרקעות יותר מכל אחד אחר.

לוועדה המחוזית יש סמכות גם בשטחים חקלאיים.

שינוי השם מזמין שינוי מהותי.

בחוק הזה אין לי ספק שבפזיזות שאנחנו מקבלים אותו, למרות כל הדיונים

הארוכים, יהיו משגים וגם סתירות. אנחנו על סף מצב שאם לא מאשרים אותו תבוא

הממשלה, אולי בצדק, ותגיד שהיא רוצה בהמשך הוול"לים. אני רוצה להכריז היום

שהוול"לים שבקו חיים. לא כל החוק הזה יוכל להיכנס לתוקף מייד, צריך להתקין

לו תקנות. הממשלה כבר ביקשה 6 חודשים להתארגנות וזה לא מקובל עלי. אם

הממשלה רוצה את הוול"ל שייאמרו זאת בקול רם ולא בשפה רפה ושהם ייאמרו לנו

בתוך כמה חודשים הם יכולים להתקין תקנות. אני חושש שבעוד 4 חודשים נמצא את

עצמנו פה בוועדה עם תיקון חדש, חוק חדש לגמרי שייבקשו מאיתנו להעביר, שיהיה

מעין חוק ול"לים משופר. אני לא רוצה את כל התרגילים האלה. לכן אני חושב

שאנחנו נאשר היום את החוק כפי שהוא, גם אם יש פה ושם מישגים. נניח שהוולק"ח

זה משגה קשה ואנחנו טועים אז שי יגישו ברוב טובם תיקון לנושא הזה ספציפית.

אז תשאיר את זה כמו שהיה. למה אתה צריך להוסיף להם עוד סמכויות?

אם ייגיש שר הבינוי והשיכון תיקון, נתייחס לנושא הזה ונקדם אותו. אני לא

רוצה פה להיעצר. חבר הכנסת פורז עשה עבודה גדולה כיושב ראש ועדת המשנה, הוא

השקיע עבודה וזמן ואינני רוצה להפוך לו את כל הקערה על פיה.

כעת רק נשאר לנו הנושא של הרכב הוועדה המחוזית. אני מציע שנצרף לשם את

משרד התיירות. יש לזה הצדקה. אני יודע שאפשר להעלות טיעון למה לא משרד זה

או אחר.

אני מבין שהשלטון המקומי לא מבקש עוד נציג. אז אני נמנע.

אז מוסיפים את נציג שר התיירות לוועדה המחוזית.

מה עם סעיפי תחולה?

בעמוד 47 בנוסח המתוקן בסעיף 150 מדובר על הוול"ל. (מקריא את הסעיף)

בסעיף קטן (ד) בשורה השניה זה צריך להיות "מוסד התכנון" ולא "הוועדה

המחוזית".

סעיף 150 מקובל בניסוחו הנוכחי ואנחנו מאשרים אותו.

כיצד נולד סעיף 151(א)? למה זה לא כמו כל יתר סעיפי התקנות.

זה צריך להיות כמו כל הייתר, "תוך ששה חודשים". סעיפים קטנים (א) ו-(ב)

צריכים להיות כמו כל יתר סעיפי התחולה.

למה צריך את סעיף 151(ב)?

כי השתנה ההרכב. אולי ייבואו נציגים אחרים של השלטון המקומי.

למה אני צריך לתת עכשיו לשנות את כל הוועדות המחוזיות בארץ? למה צריך

להחליף?

יש הרבה בדבריו. הוא אומר שבלי כל קשר לממשלה זו או אחרת, כל מי שיש לו

סמכות ושררה יכול לעשות פה שינוי כזה או אחר וצריך לעמוד לפיתחו, ואין צורך

בכך. יש כבר הרכב של ועדה מחוזית שלקח חודשים להחליט עליו. אם רוצים לעשות

השלמה או החלפה שמתחייבת, בבקשה. אבל לא לעשות את הכל למישמש גדול.

הסעיף הזה שמדבר על המינוי מחדש הוא הכרחי בגלל כמה סיבות: (1) מעכשיו

כל חבר ועדה מחוזית יהיה 5 שנים ולא 4 שנים; (2) חלק מתוך האנשים עכשיו

יהיו חברים קבועים; (3) יש כאן בחוק סעיפים שמדברים על חובת נוכחות.

אני לא מקבל את זה. הוועדות כפי שהן י ישלימו, לא תצליח לשכנע אותי.

תם ונשלם, פג תוקפו של הוול"ל. מה ייקרה כעת בהליכי התכנון בארץ? נחזור

לחוק התכנון הקיים כולל תיקון 26 וכל מה שמתחייב מהחוק הזה, שאין בו צורך

בתקנות ובהוראות שעה.

צריך חצי שנה לא רק להכנת התקנות אלא גם לשם הקמת גופים חדשים ולהדרכה.

הוול"ל בטל אך צריך לקבוע מתי החוק הזה י יתחיל לחול בהוראות החדשות.

היו"ר י י מצא;

אני רוצה לקבוע שתבואו הנה עוד 3 חודשים. אני יודע שאתם תבואו אלי

להאריך את המועד. אני רוצה לקבוע 3 חודשים כדי לא לאפשר להם לבוא אלי בבקשה

להארכת ול"ל.

אם דעתנו נחרצה שאין ול"ל אז לא מפריע לנו שזה יהיה בינואר 1996. כל מה

שרצו לעשות בוול"ל כבר נמצא בצנרת. תן לצנרת להתרוקן מהוול"ל, אל תשפוך עוד

ול"לים לתוך הצנרת.

ב-3 חודשים לא נספיק לעשות כלום. אנחנו נביא לכם רשימת סעיפים.

התחולה תהיה 1.1.96, למעט סעיפים שאפשר להפעיל בתחולה מיידית. למעשה פג

תוקפו של הוול"ל ב-30.4, הוזל ממחר המדינה ורשויות התכנון למיניהן חוזרות

לחוקי התכנון הקיימים, כולל תיקון 26, למעט התוכניות שנמצאות בצנרת של

הוול"ל. אני גם מקווה שהחוק י יאושר במליאה מייד לאחר הפגרה.

אני רוצה להודות לכל החברים שהשתתפו איתנו בדיונים, על אורך הרוח

והסבלנות והסיוע שקיבלנו מכל מי שהשתתף, גם ממשרדי הממשלה וגם מהגופים

הוולונטריים. אני מאוד מודה לכולם.

נעבור להצבעה

מי בעד אישור החוק? 3.

מי נגד? 0.

החוק אושר.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30