הכנסת השלוש-עשרה�
�
מושב רביעי�
�




מתוקן�
לא�
נוסח�
נ�
�




פרוטוקול מס' 227

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שלישי. ד' בניסן התשנ"ה (4 באפריל 1995). שעה 10:50

י' מצא - היו"ר

אי פורז

בנימין היימן - משרד הפנים

שלום זינגר - יועץ משפטי, משרד הפנים

דלית דרור - משרד המשפטים

בינה בראון - המשרד לאיכות הסביבה

אבי לפידות - משרד החקלאות

מיכל סגן-כהן - משרד החקלאות

אלון קסל - משרד האוצר

ישי יודקביץ - משרד הבטחון

תומר גוטהלף - הפרקליטות הצבאית, משרד הבטחון

אורי וכסלר - משרד הבינוי והשיכון

מירי חושן - משרד התיירות

ערי גושן - לשכת המהנדסים

אשר שולמן - אגודת מהנדסי ערים

משה גילאי - יועץ משפטי, מינהל מקרקעי ישראל

תמי רווה - התאחדות הקבלנים

פרופ' רחל אלתרמן - הטכניון

צ' ענבר

מי פרנקל-שור

רשמה: אי שלהבת

1. הצעת חוק התכנון והבניה (ייעול וקיצור הליכים) (תיקון מס' 42),

התשנ"ה-1995.



הצעת חוק התכנון והבניה (ייעול וקיצור הליכים) (תיקון מס' 42). התשנ"ה-1995

אנחנו פותחים את ישיבת ועדת חפנים.

התקיימה ישיבה אחת של ועדת המשנה ביום רביעי בשבוע שעבר, התקדמנו קצת

בחוק והגענו עד לסעיף 54ב, כולל. עסקנו בכמח דברים שבהם צעדנו אחורנית

ולדעתי סיכמנו אותם. עוד לא הספקתי לראות את הטיוטה השישית ולבדוק אם

ההחלטות שקיבלנו נוסחו.

התכוונתי להכניס את כל ההחלטות לנוסח.

בעמוד 25 בסעיף 46א לתיקון וכן סעיף 49 לתיקון.

סעיף 46א לתיקון (החלפת סעיף 110 לחוק העיקרי) - אלו ערעורים למועצה

הארצית.

ערר על אישור או דחיית תוכנית בועדה המחוזית

"110. (א) על החלטת הועדה המחוזית לאשר או לדחות תכנית רשאים לערור -

(1) שלושה חברי הועדה המחוזית כאחד, ועדה מקומית או רשות מקומית

(שהתכנית בתחומן);

(2) ברשות (יושב ראש) הועדה המחוזית - יזם תכנית, מי שהתנגדותו

לתכנית נדחתה או מי שהשמיע, לפי סעיף 106, טענה לדחיית התנגדות;

(כ) הערר יוגש תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לעורר החלטת הועדה

המחוזית או החלטת יושב הראש למתן רשות הערר."

אולי כדאי להוסיף בכותרת "ערר על אישור או דחיית תכנית בוועדה המחוזית

או ערר למועצה הארצית".

אין צורך בשלב זה.

עלתה שאלה אם רק רשות מקומית שהתוכנית בתחומה יכולה לערור, מכיוון שיש

רשויות מקומיות שהתוכנית רק גובלת בתחומן.

גם תוכנית גובלת צריכה להיכלל,

בפיסקה (2) החלטנו שזה יהיה ברשות יושב ראש הוועדה המחוזית. גברת דלית

דרור טוענת שזה ייטיל יותר מידי עומס על יושב ראש הוועדה והיא מבקשת שרשות

ערעור למועצה הארצית תהיה רק בפני כל הוועדה המחוזית.

אי פורז;

זה לא הגיוני להטיל על הוועדה המחוזית לדון בדברים האלה. היא זו שהחליטה

לאשר תוכנית ולכן זה יהיה יושב ראש הוועדה המחוזית.

או שנאמר "ברשות יושב הראש או מי שהוא ייקבע לכך". דרך אגב, גם בבית

המשפט העליון אפשר, כדבר שבנוהג, להעביר לשופט אחר. בבית המשפט העליון היתה

תקופה שנתנו סמכות למר שלמה לווין למרות שהוא לא היה אפילו ממלא מקום. הם

חשבו שהוא ייעשה את זה הכי טוב.

הייתי משאיר את זה ככה.

לפי הנוסח הנוכחי האם ממלא מקום יושב ראש הוועדה המחוזית, כלומר סגן

הממונה, יכול?

אני חושב שלא.

לדעתי את זה צריך לאפשר, ש"יושב ראש הוועדה המחוזית או ממלא מקומו".

"או חבר ועדה אחר שנתמנה לכך".

זה לא נראה לי.

יש לנו פה הרבה סעיפים שבהם כתוב "יושב ראש ועדה מקומית" או "יושב ראש

ועדה מחוזית". חבר הכנסת פורז אמר לי שזה כולל גם את ממלאי המקום. אם ממלא

המקום לא יוכל להחליף את יושב הראש אז תהיה לנו בעיה עם הרבה סעיפים אחרים.

כשמישהו לא מגיע לישיבה ומגיע ממלא מקומו, זה בסדר.

"יושב ראש הוועדה המחוזית רשאי לאצול את הסמכות לממלא מקומו".

אין בכלל ממלא מקום ליושב ראש הוועדה המחוזית.

יש לו ממלא מקום אם כי הסגן בדרך כלל לא מעורה בנושאי תכנון ובניה.

במחוזות תל-אביב והמרכז הסגן הממונה תמיד היה יושב ראש ועדת משנה

להתנגדויות ועררים והיה מאוד מעורה.

על החלטת הוועדה המחוזית אפשר לערור: "יזם תוכנית, מי שהתנגדותו לתכנית

נדחתה או מי שהשמיע טענות לפי סעיף 106 - אם קיבל רשות לכך מיושב ראש

הוועדה המחוזית; יושב ראש הוועדה המחוזית רשאי לאצול סמכותו לממלא מקומו",

"(ב) הערר יוגש תוך 30 ימים מיום שהומצאה לעורר החלטת הועדה המחוזית או

החלטת יושב הראש למתן רשות הערר."

רשאים לערור בפני המועצה הארצית.

לא נאמר כאן תוך כמה זמן צריך להגיש בקשת רשות ערעור. האם זה ייקבע

בתקנות?

לא. נכתוב ש"בקשת רשות ערעור תוגש תוך 15 יום מיום החלטת הוועדה".

האם הניסוח "לאשר או לדחות תוכנית" לא אומר שאי אפשר לערער כלל על תנאיי

האישור?

זה כולל את הכל, כולל אישור בתנאים.

אנחנו שיפצנו את הנוסח. אמרנו שרשות ערעור למועצה הארצית יכול לתת גם

ממלא מקום יושב ראש הוועדה המחוזית, שהוא בעצם סגנו. ואלה שרשאים לבקש רשות

זה יזם תוכנית, מי שהתנגדותו לתוכנית נדחתה, ומי שהשמיע טענות לפי סעיף 106

לחוק. בקשת רשות ערעור מוגשת תוך 15 יום ואם היא מתקבלת אז את הערר עצמו

אפשר להגיש תוך 30 ימים נוספים.

כלומר פה לא צמצמתם אלא הרחבתם.

צמצמנו ל-3 חברי ועדה מחוזית ובעבר היו רק 2.



א' פורז;

בעבר יזם בתובנית מיתאר לא היה יכול להגיע למועצה הארצית וכעת הוא יוכל.

יש לי תיקון קטן בניסוח. בעברית אי אפשר לומר "דחיית אישור או דחיית

תוכנית". צריך לומר "אישור או דחיה של תוכנית" או "אישור תוכנית ודחייתה".

סעיף 49 לתיקון (החלפת סעיף 111 לחוק העיקרי)

"ערר על אישור או דחיית תכנית לפי סעיף 70א - תוכנית של הוועדה המקומית

"111. (א) ואלה רשאים לערור על החלטת הועדה המקומית בפני ועדת העררים

(1) שני חברי הועדה המקומית כאחד;

(2) שניים מבין הנציגים בעלי הדעה המייעצת כאחד, כאמור בסעיף 18(ג);

(3) שני חברי הועדה המחוזית כאחד;

(4) יזם התכנית;

(5) מי שהתנגדותו לתכנית נדחתה;

(6) מי שהשמיע טענות לפי סעיף 106 לדחיית התנגדות."

בסעיף קטן (ב) הייתי מקצר את המועד ל-15 יום. מי שרוצה לערור ניתן לו 15

יום. בשביל מה הוא צריך חודש?

כי זה בזכות. גם בסדר דין אזרחי יש חודש.

15 יום זה מספיק, בואו נקצר הליכים. הרי הוא כבר נתן את הטענות, הוא כבר

יודע הכל. אם הוא לא מרוצה מההחלטה הוא צריך לנסח את הטענות. "תוך 15 יום".

"(ג) ועדת העררים תיתן החלטתה תוך שישים ימים." זה בסדר.

אולי נשים לוח זמנים גם לערר במועצה הארצית? מצידי תכתוב 3 חודשים אבל

צריך להחליט על כך.

אולי אפשר לכתוב "המועצה הארצית בוועדת העררים", אבל צריך להיות "המועצה

הארצית" בסעיף קודם.

נוסיף לסעיף 110 (א) ו-(ב) "המועצה הארצית תיתן החלטתה תוך 60 ימים".

נחזור לעמוד 2.עשינו תיקון לסעיף 6 לחוק העיקרי (סעיף 2א לתיקון):

"ולענין עררים אף שלא מבין חבריה".

לכן הם יוכלו לעמוד ב-60 יום.

בעמוד 26 בסעיף 122 לחוק העיקרי (סעיף 52 לתיקון) קיבלנו החלטה אך היא

לא מופיעה בנוסה שלפנינו. אמרנו שלא יכול להיות שוועדה מקומית תמנה בורר על

ערעור עליה. אמרנו שזה ייעבור לוועדת עררים.

אני מבקש שהיועצת המשפטית תתקן את זה.

תיקנו בעמוד 31 את סעיף 160 לחוק העיקרי (סעיף 74ב לתיקון) לגבי המתקנים

הבטחוניים.

"אחרי פיסקה (3) יבוא: -

"(3א) שר הבטחון יודיע למוסדות התכנון הנוגעים בדבר על ההלטות הועדות

למתקנים בטחוניים להטיל מגבלות בשל מתקן בטחוני ועל כל שינוי שיחול במגבלות

אלה." "

סעיף 161 המקורי אומר: "חיה המיתקן הבטחוני, שבקשה לפי פרק הי מתייחסת

אליו, בתחום עיריה או באזור מגורים שלא בתחום עיריה, יתחשב המבקש ככל האפשר

בהנחיות הארכיטקטוניות של הועדה המחוזית וישמור על קו הבנין שנקבע על ידי

הועדה המחוזית." על זה החלטנו שזח באמת קצת ארכאי.

סעיף 75 לתיקון (במקום סעיף 161 לחוק העיסרי)

"התחשבות בהנחיות ארכיטקטוניות

"המבקש והועדה למיתקנים בטחוניים יתחשבו ככל האפשר בהנחיות התכנוניות

והסביבתיות שנקבעו בתכנית החלה על שטח המיתקן. בהעדר תכנית תקפה יתחשבו

בהנחיות שתיתן הועדה המחוזית לענין זה." "

"בתוכנית החלה על שטח מתקן או בסביבתו".

לא, התוכנית חלה על שטח המתקן, ההשפעה היא על הסביבה אבל התוכנית לא.

אם זה חל על הסביבה ו/או משפיע על המתקן אז הוא חל על, זה בסדר.

אבל הסיפא מוטעה. במקום "בהעדר תכנית תקפה" צריך להיות "בהעדר תכנית

תקפה או בהעדר הנחיות כאלה", כי יכולה להיות תכנית תקפה שלא קובעת הנחיות

וזה לא מכסה את המהות של הענין.

אם אין הנחיות האם רק מערכת הבטחון מכל הבונים באיזור תתחשב בכך?

הבונים האחרים צריכים תוכנית תקפה, הם לא יכולים לפעול בלי תוכנית תקפה.

ההבדל הוא שאחרים לא יכולים לבנות אם אין תוכנית תקפה, רק אתם יכולים

לבנות.

לכן מביאים את זה לוועדה למתקנים בטחוני ים, זה הליך היתר כמו הליך לפי

"שנקבעו בתכנית החלה על שטח המיתקן או לפי הנחיות הוועדה המחוזית", וזו

הרי בקשה להתחשבות וזח לא מחייב.

זה אומר שאם יש תוכנית אתה יכול לבחור לך, או את זה או את זה.

אבל זה בסמכות הוועדה המחוזית. קודם כל צריך שתהיה יוזמה של מישהו

שייגיד שהוא רוצה לתת הנחיות.

ההערה של גברת מיכל טגן-כהן היא נכונה. יכול להיות שיש תוכנית תקפה ויש

בה הנחיות. בניטוח שלך הוועדה המחוזית יכולה אחר כך לעשות הנחיות אחרות.

היא לא יבולה לתת הנחיות בניגוד לתוכנית תקפה.

אז זה סותר את מה שאתה אומר. צריך לכתוב "בהיעדר תוכנית תקפה או בהיעדר

הנחיות כאמור".

"בהיעדר הנחיות בתוכנית תקפה כאמור ייתחשבו בהנחיות שתיתן הועדה

המחוזית לענין זה".

בטדר, אני לא רואה ועדות מחוזיות נותנות הנחיות אבל.

"המבקש והוועדה למיתקנים בטחוניים יתחשבו ככל האפשר בהנחיות התכנוניות



והסביבתיות שנקבעו בתכנית החלה על שטח המיתקן. בהעדר הנחיות בתכנית תקפה

כאמור יתחשבו המבקש והועדה למיתקנים בטחוניים בהנחיות שתיתן לענין זה הועדה

המחוזית".

בסעיף 160(3א) (סעיף 74ב לתיקון) אנחנו תלינו את זה, כמו שאתה ביקשת,

ב"הועברה הודעה". במחלקת בטחון שדה הודיעו לנו שלא בכל מקרה הם ייתירו

להעביר הודעה. אנחנו מוכנים שבמקרה שאנחנו מעבירים הודעה - תחול ההוראה;

אבל תן לנו רשות גם לא להעביר בחלק מהמקרים הודעות. היום זה מותנה בהעברת

ההודעה ואנחנו רוצים שהעברת ההודעה תהיה ענין שברשות.

נתקן את סעיף 160 ונאמר: "שר הבטחון או נציגו יודיעו למוסדות התכנון

הנוגעים בדבר על החלטות הועדות למתקנים בטחוניים". אבל אז אנחנו כביכול

מחייבים אותו להודיע תמיד.

אני רוצה שזה יהיה "רשאי, אם שיקולי בטחון המדינה מאפשרים זאת, להודיע",

כלומר שבמקרה שזה מתקן מאוד מסובך וסודי שהוא יוכל גם לא להודיע. אנחנו כל

פעם נעביר זאת לחוות דעת של בטחון שדה והם ייאמרו מה אפשר ומה אי אפשר.

אז צריך לומר להיפך, "אלא אם כן יש שיקולים שלא להודיע".

אולי נאמר ככה: "שר הבטחון (או נציגו) יודיעו למוסדות התכנון הנוגעים

בדבר על החלטות הועדות למתקנים בטחוני ים להטיל מגבלות בשל מתקן בטחוני ועל

כל שינוי שיחול במגבלות אלה, אלא אם כן טעמים של בטחון המדינה מונעים זאת."

ואז פיסקה 2(ב) בסעיף 177 תישאר: "הועברה הודעה כאמור בסעיף 160(3א), לא

יאשר מוסד תכנון ...".

אני מבקש שאם הועברה הודעה זה יהיה "לא יפקיד" (ולא "לא יאשר"), שמוסד

התכנון יישמע עוד לפני שלב ההפקדה ושזה לא ייגיע רק בשלב האישור. חבל שמוסד

התכנון ייעשה את כל ההליך.

אתה צודק. בסעיף 177(2)(ב) ייאמר: "הועברה הודעה כאמור בסעיף 160(3א),

לא יפקיד ולא יאשר מוסד תכנון תכנית בניגוד למגבלות שהוטלו בשל מתקן בטחוני

אלא אם כן שמע מוסד התכנון את עמדת נציג שר הבטחון בענין מגבלות אלה".

היה ושר בטחון מסיבותיו שלו לא העביר הודעה, איך מוסד התכנון המסכן יידע

מהן המגבלות? זה חוזר למצב שנציגי משרד הבטחון צריכים תמיד להיות בוועדות.

ואז אנחנו נצטרך להגיש התנגדות בזמן.

באותם מקרים שבהם שר הבטחון לא נותן הודעה משום שזה רגיש אז הנציגים שלו

בוועדות המחוזיות יצטרכו להיות יותר ערניים.

ברוב המקרים הוא לא נותן הודעה ואף אחד לא יודע אם זה רגיש או לא רגיש.

ברוב המקומות אין הנחיות תכנוניות. פרט לכך רוב הדברים הם גלויים, זה

שדות תעופה ודברים כאלה.

המצב כיום הוא שמבקרת של הוועדה והמחוזית עוברת על התוכניות, אבל זה מצב

שהוא לא סטטוטורי ואנחנו רצינו שיהיה לכך איזשהו עיגון בחוק. יש מקרים שאין

בעיה לחשוף מגבלות הבניה באיזור מסויים; במקרים אחרים, כשזה יכול לחשוף

מתקן שהוא בסיווג מאוד גבוה, אנתנו לא נעביר את מגבלות הבניה ונתנגד

לתוכנית רק בשלב ההתנגדויות. כדי שלא תהיה בעיה עם הוועדות המקומיות אולי

כדאי שהוועדה המקומית תעביר קודם תוכניות שבסמכותה אל הוועדה למתקנים

בטחוניים לאישור, כי יושב ראש הוועדה הוא מתכנן המחוז. עברתי על כל הנושאים

ויש רק נושא אחד בעייתי בתוכניות של ועדה מקומית (לפי סעיף 70א) וזהו

"שינוי חלוקת שטחי הבניה המותרים כתוכנית אחת". לפעמים השילוב בין גובה

לשטח הוא בעייתי.

סעיף אחר שיכול להיות רלוונטי הוא הגובה.

תעבירו הנחיה שבתל-אביב אתם לא מוכנים לבניה מעל גובה מסויים וגמרנו.

בתל-אביב יש לנו צרות רבות עם בנייני המשרדים בגלל קרניים אלקטרומגנטיות

של העברת תקשורת.

מה אתה מעדיף, שנוציא את המטכ"ל מתל-אביב או שנוציא את תל-אביב מהמטכ"ל?

רק השבוע היה כתוב בעיתון שגם עוד 150 שנה לא יזיזו את המטכ"ל.

גם את תל-אביב לא יזיזו. האם אתה רוצה שתל-אביב תהיה כפר בגלל שיש

מטכ"ל?

המטרה היא להתחשב, כלומר את הבתים אפשר להזיז קצת.

יש דבר נוסף שאני רוצה לשאול את מר היימן. האם אמרנו מה דין תוכנית

שוועדה מקומית נותנת לה תוקף? שהאם אמרנו שהיא צריכה להעבירה לוועדה

המחוזית?

לא כתבנו את זה. כתבנו שהיא צריכה רק כשמגישים. זו הערה נכונה, באמת

צריך להוסיף את זה.

צריך לכתוב בסעיף 70א "החליטה הוועדה המקומית לתת תוקף לתוכנית, היא

תעביר עותקים ממנה לוועדה המחוזית ולשר הפנים".

אם החלטנו שהוועדה המקומית צריכה להעביר עותקים, צריך לכתוב שגם הוועדה

המחוזית תעביר עותקים. לגבי הוועדה המחוזית יש היום הוראה רק לגבי כך שהם

חייבים להעביר לשר הפנים אם שר הפנים רוצה בכך.

הוועדה המחוזית היא גוף של משרד הפנים.

האם אתם רוצים לקצוב זמן להעברה הזאת? אחרת זה י יתחיל להתברבר.

"תוך 15 ימים מיום מתן התוקף".

בסעיף 177 (סעיף 76 לתיקון) צריך להחליף את סדר הסעיפים הקטנים (א)

ו-(ב) ולשנות את כותרת השוליים, כי הפקדה היא לפני התנגדות.

בסעיף 118 בחוק הקיים. שעוסק ב"שמירת תכנית שאושרה", כתוב: "תכנית, לאחר

שאושרה לפי סימן זה, תימצא ..." ופה מעוגן עניין של העברת תוכניות. אולי

כדאי שאנחנו נעגן את זה.

"(1) בתכנית מיתאר מחוזית - במשרד הפנים ובמשרד הועדה המחוזית;

(2) בתכנית מיתאר מקומית - במשרד הפנים, במשרד הועדה המחוזית, במשרד

הנפה ובמשרד הועדה המקומית;"

אפשר למחוק "במשרד הנפה", כי אין דבר כזה.

"(3) בתכנית מפורטת". כדאי לעשות את זה בדיוק כמו בתכנית מיתאר מקומית.

אמרנו שמבחינה זאת אין הבדל בין תוכניות המיתאר המקומיות והמפורטות.

נכתוב: "בתוכנית מיתאר מקומית ובתוכנית מפורטת - במשרד הפנים, במשרד



הועדה המחוזית ובמשרד הועדה המקומית". למחוק את פיסקה (3) ולהוסיף את זה

בפיסקה (2).

בעמוד 16 בסעיף 22 לתיקון (תיקון סעיף 63 לחוס העיקרי) פיסקת (8): ביקשת

לבדוק את הנושא של "עוגני קרקע זמניים". אחרי ששוחחתי באריכות עם מר ערי

גושן אני חושב שמן הראוי להוסיף שני דברים לרשימת הדברים שאפשר לחייב בעל

קרקע.

1) שניתן לחייב בעלי קרקע בהתקנת עוגני קרקע זמניים,

2) להוסיף על כל הסעיף חיוב להודיע לאותו בעל קרקע או בנין או בעל זכות

בהם המוזכר ברישא הודעה אישית בדבר כוונת החיוב ואפשרות להגיש התנגדות.

בעקרון אנחנו בעד. אני מבקש שתנסח את זה לישיבה הבאה.

בסעיף 70א יש לי שתי הערות. בסעיף קטן (א) צריך לומר "על אף האמור בסעיף

62 לחוק, תהיה הועדה המקומית מוסמכת להחליט על הפקדתן ואישורן של - תכנית

מיתאר מקומית או תכנית מפורטת - הכוללות ...". הנוסח הזה מקביל לסעיף 62

ומבהיר את זה.

נרשום: "תכנית מיתאר או תכנית מפורטת".

דבר נוסף, בסעיף 70א(א) פיסקה (2) כתוב: הרחבת דרך בתוואי המאושר בתכנית

בת תוקף, או הגדלת שטחים לצרכי ציבור כהגדרתם בסעיף 188(ב) ...". הפנו את

תשומת ליבי לכך שיש כאן הרחבה מאוד גדולה, ואני לא בטוח שלזה התכוונו.

בסעיף 188(ב) מדובר על הגדלה של: "דרכים, גנים, שטחי נופש או ספורט,

שמורות טבע, עתיקות, שטחי חניה, שדות תעופה, נמלים, מזחים, תחנות רכב,

תחנות אוטובוסים, שווקים, בתי מטבחיים, בתי קברות, מבנים לצרכי חינוך, דת

ותרבות, מוסדות קהילתיים, בתי חולים, מרפאות, מקלטים ומחסים ציבוריים,

מיתקני ביוב, מזבלות, מיתקנים להספקת מים וכל מטרה ציבורית אחרת שאישר שר

הפנים לענין סעיף זה".

"מטרות ציבוריות שאישר שר הפנים לענין סעיף זה" כולל גם: "שכונות מגורים

לצורך קליטת עליה, מתקני תקשורת של בזק, תחנות מוניות, בתי אבות, תחנות

משטרה ותחנות לכיבוי אש". את כל הדברים האלה אנחנו נותנים להחלטת הוועדה

המקומית ואני חושב שלא זו היתה כוונתנו. אולי צריך ללכת להגדרה היותר צרה

בסעיף 190(א)(1). בסעיף 190(א)(1) מדובר על "מקרקעין לצרכי גנים, שטחי נופש

וספורט וכן ענייני חינוך, תרבות, דת ובריאות". הגדרה זו מצמצמת את התחולה.

בסעיף 188(ב) מדובר על כל צרכי הציבור שלשמם מותר להפקיע ובסעיף

190(א)(1) מדובר על מה שמותר להפקיע ללא תמורה.

מה ההבדל בין סעיף 188 לסעיף 190, פרט לנושא של שכונות?

יש תחנת מחסן חירום שאני חושב שצריך להשאיר.

הבעיח היא שבסעיף 188 כתוב "וכן כל מטרה שאישר שר הפנים" ושם נכנסות כל

מיני הרחבות, כולל בתי אבות וכדומה.

למה לא לתת סמכות כזאת לרשות הוועדה המקומית באישור שר הפנים?

זה מרחיק לכת מידי ואז ההרחבה היא אינסופית.

אני רואה את הסעיף הזה כסעיף נסיוני. הייתי הולך קודם ב"קטן" ואחר כך אם

נראה שזה עובד טוב, נרחיב את זה לעוד סמכויות. אנחנו לא התכוונו שבסמכויות

האישור של הוועדה המקומית ייכללו גם שדות תעופה, נמלים, מזחים, תחנות רכבת

ותחנות אוטובוסים. דרך אגב, דרך "שווקים" אפשר לעשות כל דבר.

אבל למה לא להרחיב בתי קברות?

מה ייקרה אם נוריד את המילים "לכל מטרה ציבורית אחרת" ונשאיר רק את מה

שכתוב במפורש בסעיף 188?

אולי נשאיר רק את הפתיחה "מותר לוועדה מקומית להפקיע על-פי חוק מקרקעין

שנועדו בתוכנית לצרכי ציבור", נקודה.

אתה לא יודע מה זה "צרכי ציבור".

הכוונה היתה שהוועדה המקומית תקבל אפשרות לבנות לצרכי ציבור פרופר.

המטרה לא היתה להגיד, למשל, ששכונת מגורים וכדומה היא לצרכי ציבור.

אבל תחנת כיבוי אש, תחנת משטרה ומחסן חירום הם כן לצורכי ציבור.

אז במקרה כזה לא ייעשו, ייפנו לוועדה המחוזית.

אני מציע שהנוסח יהיה ש"צורכי ציבור יהיו כאמור במה שנאמר בסעיף 188".

דרכים, גנים, שטחי נופש או ספורט, עתיקות, שטחי

חניה, תחנות אוטובוסים, שווקים, בתי מטבחיים, בתי קברות, מבנים לצרכי

חינוך, דת ותרבות, מוסדות קהילתיים, בתי חולים, מרפאות, מקלטים, מחסני

חירום ומחסים ציבוריים, מיתקני ביוב, מיתקנים להספקת מים.

שדות תעופה, נמלים, מזחים, תחנות רכבת. זה צריך

ללכת לוועדה המחוזית, לא יתכן שוועדת מקומית תרחיב שדה תעופה. גם מזבלות,

שהן דבר מסובך ומורכב, לא ייכללו בסעיף וכך גם לא נכליל "שמורות טבע"

אני מבינה שסעיף 188 המקורי לא שונה. עכשיו משנים רק את הסמכות של

הוועדה המקומית לאשר.

בסעיף 70א(א)(2) נאמר "הרחבת דרך בתוואי המאושר בתוכנית בת תוקף, או

הגדלת שטחים לצרכי ציבור כמפורט להלן" ואז תיכנס הרשימה שהכנו עכשיו.

אפשר למחוק את "הרחבת דרך בתוואי המאושר בתוכנית", שכבר כלול ב"דרכים".

אחת הבעיות, שחזרה ועלתה בפני הוועדה הזאת ואולי כדאי לפתור אותה

בהזדמנות הזאת, היא כל המוסדות המיוחדים כמו מעון לנשים מוכות, מעון

לגמילה, מוסד למפגרים ומוסדות למטופלים שונים, שהם לא בדיוק מוסדות בריאות

ושאף אחד לא רוצה אותם על-ידו. הוועדות המקומיות מתקשות מאוד למצוא לזה

מקום.

חבר הכנסת יצחק לוי העביר עכשיו הצעת חוק שתחייב את הוועדות המקומיות

לאשר הקמת מוסדות כאלה בתחומן ואין לי ספק שהצעת החוק הזאת תתקבל במליאת

הכנסת.

(התעוררה שיחה סביב הצעת החוק של חבר הכנסת שמואל אביטל, לא שייך לנושא)

אני מבקשת שיידונו בוולק"ח היום מכיוון שמר אבי לפידות, נציג משרד

החקלאות, לא יוכל להיות פה מחר. בעמוד 35 בסעיף 87 לתיקון (תיקון התוספת

הראשונה לחוק העיקרי).

(מקריא את סעיף 87 לתיקון).

בפיסקה (4) במקום סעיף 9(ב) לתוספת הראשונה - הכוונה היא ליישם מודל

דומה למודל שיישמנו בתיקון 26 לגבי שר הפנים ואישור תוכניות, כמו בול"ל.

בעבר היה צריך להעביר כל תוכנית לוולק"ח. היום קבענו שוועדת משנה של



הוולק"ח תוכל להגיד אם יש צורך להעביר את התוכנית לוולק"ח או לא. לדוגמא אם

בתוכנית משנים 3-2 דונם אין להם עניין להתערב בזה ונותנים למוסד התכנון

להמשיך בתכנון בלי התערבות הוולק"ח; אם ועדת המשנה של הוולק"ח חושבת שזה

ענין "כבד" שיש בו היבטים חשובים ויש בו הרבה קרקע חקלאית, אז היא מבקשת

שזה יידון בפני הוולק"ח.

בסעיף קטן (ה) צריך לכתוב: "מוסד התכנון או היזם רשאי לבקש את החלטת

הועדה לפני שתופקד התכנית".

בפיסקה (5) הוספנו את המילה "שטחים פתוחים" כי אנחנו יודעים שהייעוד

האמיתי של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית הוא לא רק קרקע חקלאית אלא גם

שמירה על שטחים פתוחים. בעבר הכריזו על שטחים שלעולם לא ייצלחו לחקלאות,

ובצדק הכריזו עליהם כי היו צריכים אותם כשטח פתוח, והיום רוצים שאחד

מהשיקולים שהוועדה מופקדת עליהם יהיה שמירה על שטחים פתוחים, ריאות ירוקות.

אני מציע עוד תיקון. בסעיף 11(א) לתוספת הראשונה בחוק העיקרי כתוב שבקשר

לדרך הוולק"ח יכולה להחליט תוך 90 יום. אנחנו פה הגבלנו ל-60 יום וצריך

לתקן גם שם כדי "ליישר" את לוחות הזמנים.

ההערה נכונה.

נתבקשתי על-ידי מרכז הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית, שמתעסק בזה באופן

יומיומי, להעלות כמה הערות והסתייגויות בפני ועדת הפנים.

ראשית, הוא ביקש בסעיף 9(ד) לעשות 60 יום בנוסף ל-21 יום ולא כפי שנאמר

כאן, כשזה בעצם חופף.

אתה אומר שאם הוא מודיע תוך ו2 יום שהוא רוצה שהתוכנית תועבר לוולק"ח

מתחילים אז לספור עוד 60 יום מיום שהיא מגיעה לוועדה. זה הגיוני.

פה כתוב שזה חופף. השינוי שהוצע רצוי לצורך יכולת עבודה של הוולק"ח.

יש שני שלבים. בשלב ראשון ועדת משנה בת 5 חברים מודיעה שהם רוצים את

התוכנית הזאת לאישורם. היה והם הודיעו כך, מיום שהתוכנית מגיעה אליהם יש

להם 60 ימים להחליט בה.

בסעיף קטן (ד) האם ה-60 ימים נספרים מסעיף קטן (א) או מסעיף קטן (ב)?

אם אתה לא אומר אחרת אז זה מסעיף קטן (א). בסעיף 9(א) לתוספת הראשונה

כתוב "...יעבירה מוסד התכנון לועדה", וכאן כתוב: "מיום העברתה לועדה", לכן

ברור שזה מסעיף קטן (א).



א' לפידות;

זה צריך להיות "להעברתה מסעיף קטן (ג) או מסעיף קטן (ב)", שזח אחרי

חחלטה של ועדת המשנה.

ננסח להבהיר את סעיף קטן (ד); "היתה התוכנית טעונה אישור בוועדה, תחליט

הוועדה תוך 60 ימים מיום שהתקבלה ההחלטה כאמור בסעיף קטן (ב)", ואז זח נותן

לכל היותר 81 ימים.

הערה שכיח, לגבי סעיף 9(ת). חוא אומר שלא ברור שסעיף קטן (ח) כפוף לסעיף

קטן (א). קודם כל חייבת להיות חחלטח להפקדה של מוסד התכנון ורק אחר כך יכול

לבוא, סעיף קטן (ח) נשמע כאילו שחוא בא בתור מסייג את סעיף קטן (א).

בסעיף קטן (ה) נאמר: "רשאי מוסד התכנון או היזם - מבלי לפגוע בסעיף קטן

(א) - לבקש את חחלטת הועדה לפני שתופקד התכנית".

או שאנחנו נאמר "מוסד התכנון או היזם רשאים לבקש את החלטת הוועדה גם

לפני הפקדת התוכנית".

קיבלנו את זח, למרות שלדעתי גם קודם לא היתח בעיח.

הערה נוספת לגבי הייזם בסעיף קטן (ה), שמי שיהיה רשאי לפנות יהיה מוסד

התכנון. אם הייזם רוצה בינתיים לעכב את הפקדת התוכנית הוא ייפנה לאותו מוסד

תכנון שהחליט על ההפקדה.

הוא לא רוצה לאפשר לייזם לפנות אלא באמצעות המוסד.

ואז אתה תצטרך לכתוב לו פרוצדורה שלמה.

אני מציע להשאיר את זה ככה.

אם גמרתם עם התוספת הראשונה אני רוצה לחזור על סעיפי העררים.

אני מתנצל שאני נאלץ לעזוב, אני חייב ללכת למועצה הארצית.

נעבור לעמוד 25 לסעיף 110 (סעיף 46א לתיקון).

לגבי "הוועדה המקומית" או "הרשות המקומית" אני שמחה שהורדתם את "שהתכנית

בתחומן" כי זה יכול להיות גם תוכנית גובלת ברשות. עדיף להגיד "הנוגעת בדבר"

כדי לא לאפשר שימוש לרעה כך שאיזו ועדה רחוקה או רשות מקומית שאין לה כל

נגיעה תגיש ערר. הרי זה לא מצמצם לעומת הכוונה שלכם.

אבל זה גוף ציבורי. טוב, נכתוב "הנוגעת בדבר".

דבר שני, אתם כתבתם עכשיו מועד של 60 יום לקבלת ההחלטה. אני מבקשת

שייכתב ששר הפנים רשאי להאריך את המועד להחלטת ועדת הערר. היום כתוב בתקנות

שהוא רשאי להאריך את המועד הזה.

למה שאנחנו נפלה לטובה את המועצה הארצית ואת ועדת המשנה ונעשה לה מועדים

יותר טולרנטיים מכל גוף תכנוני אחר?

"60 יום" באופן שגרתי זה מועד קשה אבל אפשר להסתדר איתו. אבל יש לפעמים

עררים שמעלים שאלות מיוחדות שמצריכות מומחים, וכבר היו דברים מעולם, לגבי

סילוק פסולת ודברים אחרים. היום שר הפנים יכול להאריך בתקנות את המועד

לקבלת התנגדות.

אולי צריך לעשות הוראה כללית, ש"לפי בקשת מוסד תכנון רשאי שר הפנים

מטעמים מיוחדים להאריך את המועד". למה דווקא רק למועצה הארצית? זה יהיה

לגבי כל מוסד תכנון.

אני לא מתנגדת לסעיף כללי כזה.

נעבור לסעיף 55 לתיקון (ביטול סעיפים 134. 135 ו-139 לחוק העיקרי).

למה סעיף 134 מבוטל?

עשינו סעיף כללי בסעיף 54ב לתיקון (החלפת סעיף 133 לחוק העיקרי) שאומר:

"מוסד תכנון שבסמכותו לאשר תכנית רשאי לשנותה, לבטלה או להתלותה בדרך שבה

מאושרת התכנית". לכן סעיפים 134 ו-135 מיותרים.

על-ידי זה אתה פוגע בסמכות הוועדה המחוזית. הוועדה המחוזית לפי סעיף 134

היתה רשאית ליזום למשל שינוי תוכנית שהיא בסמכות הוועדה המקומית. היום אם

ועדה מחוזית רוצה ליזום שינוי לתוכנית שהיא בתחום סמכותה של ועדה מקומית

היא לא מוסמכת יותר לעשות זאת.

יש סעיף קודם שאומר שהיא מוסמכת.

אבל היא לא תהיה מוסמכת לבטל תוכנית.

לדעתי סעיף 134 צריך להישאר ונבטל רק את סעיפים 135 ו-139. סעיף 133

החדש נותן פתרון לסעיף 135. אם נוריד את סעיף 134 אז הוועדה המחוזית לא

תוכל ליזום שינוי תוכנית שהיא מסמכות הוועדה המקומית, וזה לא הגיוני.

למה שהיא בכלל תשנה תוכנית שבסמכות הוועדה המקומית לפי סעיף 70א? אם

סעיף 134 נשאר אני מציע שננסה אותו בצורה שונה: "הוועדה המחוזית רשאית,

לאחר שנתנה לועדה המקומית הזדמנות להשמיע דעתה, או על פי בקשת הועדה

המקומית, לבטל, להתלות או לשנות כל תוכנית מיתאר מקומית או מפורטת".

נאמר "או לשנות כל תוכנית" ונוריד את המלה "מפורטת".

לפי זה מדובר גם על תוכנית ארצית ומחוזית.

לא מדובר על תוכנית ארצית כי זה הרי לא בסמכות עניינית. בסדר, נאמר "כל

תוכנית מיתאר או מפורטת". אז סעיף 134 יישאר עם השינוי שהכנסנו להלן.

בסעיף 55 לתיקון יבוטלו רק סעיפים 135 ו-139.

בעצם אנחנו מרוקנים מתוכן את סעיף 70א. החוק הזה נכתב כשכל הדברים היו

בסמכות הוועדה המחוזית. עכשיו נתנו בחלק מהדברים סמכות בלעדית לוועדה

המקומית ואי אפשר בד בבד גם לתת סמכות לוועדה המחוזית לבטל.

לא נכון. הוועדה המקומית תתחיל את ההליך ותעשה אותו.

הוועדה המחוזית לא מעוניינת לקחת על עצמה עוד סמכויות.



ר' אלתרמן;

ב-30 השנים האחרונות כמה מקרים אתה מכיר שוועדות מחוזיות נטלו את היוזמה

במקום הוועדות המקומיות?

סעיף 23 לתיקון (סעיף 64 לחוק העיקרי) יכול לכסות את הנושא אם תאמר גם

"להתלות" או משהו מסוג זה.

לא, אנחנו בעצם נותנים פה סמכות מקבילה לוועדה המחוזית. יכול לפנות אליה

יזם ולהגיד שיש לו בעיה עם הוועדה המקומית. זה מה שמשתמע מהדברים.

לא זאת הכוונה. במקרה שיש תוכנית, שהיא בסמכות הוועדה המקומית, שהוועדה

המחוזית רוצה ליזום לה שינוי, אם הוועדה המקומית מתנגדת אז הוועדה המחוזית

יכולה בכל זאת להציג שינוי.

היא תורה לוועדה המקומית להכין תוכנית שונה ואם היא לא תכין, אז הוועדה

המחוזית תכין בעצמה.

חוץ מזה היא יכולה להוסיף איזשהו פרט שהוא לא בסמכות הוועדה המקומית.

תשאירו את זה ככה, זה לא מפריע.

אבל אז סעיף 134 (ב) מיותר.

רק סעיף 134(א) יישאר והוא ישונה כך שבמקום "תוכנית מפורטת" יבוא

"תוכנית מיתאר או תוכנית מפורטת". סעיף 134(ב) יירד. כמו כן סעיף 55 לתיקון

ייקבע שגם סעיפים 135 ו-139 בטלים.

למה צריך לבטל את סעיף 135 לחוק העיקרי?

אמרנו שזה ייעשה באותה דרך. אם אתם רוצים להשאיר - נשאיר את זה. אז

"ייבוטלו סעיפים 134(ב} ו-139".

סעיף 58 לתיקון (תיקון סעיף 140 לחוק מעיקרי)

"בסעיף 140 לחוק העיקרי, במקום "הועדה המחוזית, והחלטת הועדה המחוזית

היא סופית" יבוא "ועדת העררים והחלטתה תהיה סופית".".



סעיף 59 לתיקון (תיקון סעיף 141 לחוק העיקרי)

"(א) במקום "יושב ראש הועדה המחוזית" יבוא "יושב ראש מוסד התכנון שאישר

את התכנית ובו התסריט אושר כדין".

ננסח את סעיף 141 כדלהלן: "רשם המקרקעין ירשום בפנקסי המקרקעין, על פי

בקשת בעל הקרקע ולאחר תשלום האגרות שנקבעו לכך על פי כל דין, תסריט הנושא

עליו אישור של מוסד התכנון שאישר את התסריט על כך שהתסריט אושר כדין."

צריך להוסיף ש"התסריט צריך להיות כשר לרישום לפי פקודת המודדים בחוק

המקרקעין". זה צריך להיות מודד מוסמך.

כוונתנו שבמקום "הוועדה המחוזית" יהיה "מוסד התכנון שאישר את התוכנית".

"רשם המקרקעין ירשום בפנקסי המקרקעין, על פי בקשת בעל הקרקע ולאחר תשלום

האגרות שנקבעו לכך על פי כל דין, תסריט הכשר לרישום על פי פקודת המודדים

וחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ובו ייאשר יושב ראש מוסד התכנון שאישר את

התסריט כי התסריט אושר כדין".

מספיק שנחליף את המילים "יושב ראש הוועדה המחוזית" ב"יושב ראש מוסד

התכנון שאישר את התכנית".

אבל אחר כך צריך לבדוק שאין סטיות. זה לא טוב.

במקום כל השינוי הזה אני מציע שנכתוב בסעיף 59 לתיקון "במקום "יושב ראש

הועדה המחוזית" יבוא "יושב ראש מוסד התכנון שאישר את התכנית וכן כי התסריט

אושר כדין". העברית פה לוקה, המשפט "ובו התסריט" מבלבל את הכל וצריך לשנות

רק אותו. "וכי התסריט אושר כדין".

אבל אז צריך לשנות חלק מהדברים שכתובים פה. כל הקטע הזה - "המעיד כי אין

בתסריט סטיות מתוכנית שאושרה וכי הוועדה המקומית אישרה את התסריט, או

שהוועדה המחוזית אישרה את התסריט או הסכימה לו" - נופל.

במקום "ועדה מקומית" נאמר "מוסד תכנון" וכך נשפר את הסעיף. נשאיר את

הסעיף כמו שהוא.

במקום הסיפא, החל ב"יושב ראש הוועדה המחוזית ..." יבוא "... המעיד כי

התסריט אושר כדין".

סעיף 60 לתיקון (החלפת סעיף 142 לחוק העיקרי)

"כל עוד לא נרשם תסריט, רשאי מוסד התכנון שאישר את התסריט לבטלו או

להתלותו או לשנותו ובלבד שניתנה לבעל הקרקע או למי שלדעת מוסד התכנון עלול

להיפגע, הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו; על החלטת מוסד התכנון לפי סעיף

זה, רשאי בעל הקרקע או מי שנפגע כאמור, לערור בפני מוסד תכנון גבוה יותר."

מוסד תכנון גבוה יותר לוועדה המקומית זו הוועדה המחוזית ולא ועדת ערר.

אני חושב שוועדה מקומית צריכה להעביר דווקא לוועדת ערר. צריך להכניס את זה.

ת' רווה;

פרט לכך, בחוק המקורי יש מועד של חודשיים ובסעיף הזה אין מועד.

אי פורז;

אולי צריך לפרט, ש"אם אושר התסריט על-ידי הוועדה המקומית - בפני ועדת

הערר; אם אושר התסריט על-ידי הוועדה המחוזית - בפני המועצה הארצית". נקבע

מועד "תוך 15 יום".

עי גושן;

למה זה צריך להגיע למועצה הארצית? למה לא לוועדת המשנה של הוועדה

המחוזית, לוועדת העררים?

אי פורז;

אם מוסד התכנון אישר את התסריט, במקרה זה נניח שהוועדה המחוזית אישרה את

התסריט, האם הוא לא יוכל לערור? לא איכפת לי שבכל מקרה ערעור בענין הזה, גם

על הוועדה המקומית וגם על הוועדה המחוזית, יוגש לוועדת העררים.

בי היימן;

ההגיון הוא שהוועדה המקומית תהיה רשאית לאשר את התסריט, שזו תהיה

סמכותה, והערר על החלטתה יהיה לוועדת העררים. אישור תסריט הוא דבר טכני.

אי פורז;

"הערר על אישור תסריט, בין אם אושר על-ידי ועדה מקומית ובין אם אושר

על-ידי ועדה מחוזית, יהיה לוועדת העררים".

בי היימן;

מדובר על ענין של תסריט חלוקת קרקע, שזה דברים קטנים ומשניים, זה בדיוק

מסוג הדברים שאנחנו שמנו בסעיף 70א. כדאי בכלל שכל האישור הזה

אי שולמן;

לא, זה לא איחוד וחלוקה לפי פרק זי, פה מדובר על איחוד וחלוקה לפי

תוכנית, זה משהו אחר לגמרי. יכולה להיות גם תוכנית שאושרה בוועדה המחוזית.

מדובר פה על תסריט שאושר ושאחר כך רוצים לשנות את הדיעה. אני מתארת

לעצמי שזה כמעט אף פעפ לא מיושם. השאלה היא למה יש לנו הצעה יחודית דווקא

לדבר הזה?

סעיף 61 לתיקון ( תיקון סעיף 145 לחוק העיקרי)

"(א) במקום סעיף קטן (ג) יבוא:

"נקבעו בתכנית החלה על קרקע או בנין שלבי ביצוע שונים, לא יינתן היתר

לעבודה או לשימוש בהם אלא אם העבודה או השימוש תואמים את השלב שאליו הגיעו

בביצוע התכנית; מוסד התכנון, המוסמך לאשר את התכנית, רשאי לאשר סטיה מהאמור

לעיל"."

"(ב) בסופו יבוא:

"(ז) מוסד תכנון המוסמך להוציא היתר, לא יעשה כן אלא אם כן אושרה לגבי

המקרקעין, שלגביהם מבוקש ההיתר, תכנית הקובעת הוראות בעניינים אלה:

(1) פרוט יעודי הקרקע;

(2) הלוקה למגרשים או להלקות וגבולותיהם;

(3) קווי הבנין המזעריים, מספר הקומות או הגובה המרבי של הבנינים;

(4) שטחי הבניה המותרים." "

אולי נעבור ל"קו בנין מקסימלי"? מי אומר שחייב להיות "מינימלי"?

השאלה מאיזה צד את מסתכלת. זה בעצם "הוראות בדבר קווי הבנין".

לא צריך "מזעריים". נאמר "קווי הבנין, מספר הקומות או הגובה של

הבניינים". הורדנו "מזערי" ו"מרבי".

אני מתנגד לתיקון שהצעת כי הוא יוצר בעיה הרבה יותר גדולה. לפי מה שאמרת

יהיה צריך לקבוע בתוכנית בדיוק את הגובה של הבנין. אם לא ייקבעו את הגובה

של הבנין לא יוכלו לבנות. יש הבדל בין "גובה מירבי" לבין "גובה" בלי

"מירבי". ברגע שאתה אומר רק "גובה" זה אומר שאתה מחייב לקבוע בתוכנית בנין

ערים את הגובה של הבנין וזה לא המצב שקיים בפרקטיקה. המטרה היא רק להגביל

את גובה הבנין.

כתוב "הוראות בדבר העניינים האלה".

אבל אם תכתוב בתוכנית 100 מטר יכולים לומר שאי אפשר לעשות בנין של 90.



א' פורז;

אם בתוכנית יהיה כתוב "לא ייעלה על 100" אז זה לא ייעלה על 100. התוכנית

תקבע גובה מקסימלי וגובה מינימלי.

בסעיף 1 הגדרנו את זה קצת אוזרת - "השטח הכולל לבניה". כדאי שגם פה יהיה

אותו מינוח.

יש פה בעיה כיוון שיש המון תוכניות ישנות שבהן זה לא מוגדר ואי אפשר

יהיה להוציא לגביהן היתר. לגבי תוכנית חדשה אין לי בעיה. אפשר לעשות הוראת

מעבר שהסעיף הזה ייחול רק על תוכניות הדשות. מסוכם על דעת משרד הפנים

שמשאירים "שטחי הבניה המותרים".

145(ב) "... ואולם לגבי סוגי בניה או שימוש אשר לפי אופיים אינם דורשים

קיום כל התנאים האמורים, לא יחולו אותם תנאים שאינם דרושים לסוג הבניה או

השימוש שאליהם מתייחסת הבקשה להיתר שהוגשה." יש הערות?

בסעיף 61(ב)(ז) לתיקון צריך לומר "אושרו לגבי המקרקעין שלגביהם מבוקש

ההיתר תכנית או תוכניות הקובעות הוראות בעניינים אלה". כי יש מספר תוכניות

בשכבות שאחת נותנת את ייעודי הקרקע והשניה חלוקה למגרשים. אם יש לי את

המכלול אז אני גם יכול להוציא היתר.

"יחיד" לפי חוק הפרשנות כולל גם "רבים". "תוכנית" זה גם "תוכניות".

מר שולמן חושש שמישהו יאמר שאם אין בתוכנית אחת את הכל אז אי אפשר ייה

לתת היתר. אולי נכתוב "תוכנית או תוכניות". עלולה להיווצר תחושה שהכל צריך

להיות מרוכז בתוכנית אחת.

אנחנו מסיימים את הישיבה ונמשיך מחר.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30