הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 159

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום רביעי. כ"ז בתמוז התשנ"ד (6 ביולי 1994), שעה 09:00

נכחו: חברי הוועדה: י' מצא - היו"ר

א' ויינשטיין

נ' רון

מוזמנים; חברת-הכנסת ל' לבנת

אי אלימלך - משרד הפנים

א' פורטן - " "

די טפר - יי "

סנ"צ ר' מור - משטרת ישראל

רפ"ק ר' קדמי - יועצת משפטית, משטרת ישראל

ח' קלר - יועצת משפטית, משרד המשטרה

ר' הלמן - משרד המשפטים

י' יוסף - קצין קליעה לשעבר של המשטרה

עי בן-עמרם - המטווח האולימפי הלאומי - הרצליה

א' אוג'לבי - "בול מטווחים"

ר' ארגוב - בעל מטווח - חיפה

ש' דרבי - בעל מטווח - תל-אביב

ג' זלצר - בעל מטווח - באר-שבע

אי מור

אי ששון - בעל מטווח - ירושלים

יי רחמים - חאיגוד הקליעה

נציגי רשויות מקומיות

א' דמביץ

א' קמארה

מזל כהן

הצעת חוק כלי היריה (תיקון - זכאות לרשיון), התשנ"ג-1993 -

הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת לי לבנת.



הצעת חוק כלי היריה (תיקון - זכאות לרשיון). התשנ"ג-1993

היו"ר י' מצא;

אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

הנושא שבפנינו הוא הצעת חוק כלי היריה (תיקון - זכאות לרשיון), התשנ"ג-

1993, של חברת הכנסת לימור לבנת. יש פניות לא מעטות גם ממשרד הפנים לקיים

דיון בנושא מתן רשיון לכלי יריה מכיוון שב-31 במרץ פג תוקף חידוש הרשיונות.

אנחנו צריכים לקיים היום דיון כיצד היחידה לחידוש רשיונות כלי נשק תנהג.

נמצאים אתנו אותם גופים פרטיים שעוסקים בהכשרה ובאימונים. כזכור לכולנו

החוק הקיים מדבר, אם אני לא טועה, על חידוש הרשיון אחת לחמש שנים, גם זאת

סוגיה. יושבת אתנו חברת הכנסת לימור לבנת שבזמנו הגישה הצעת חוק בענין זה.

הצעת החוק הועברה לוועדת הפנים לא כהצעת חוק אלא לדיון מקדמי בטרם הצעת חוק

משום שהיא הסכימה שנקיים דיון בנושא כהצעה לסדר. אבל אני רואה בנושא שהוגש

הצעת חקיקה שנצטרך אולי להתייחס אליה במקרו ולראות אם אנחנו לא נקבל היום

תיקונים לחוק הקיים.

חברת הכנסת לימור לבנת, בבקשה.

לי לבנת;

ב-1 במרץ השנה העליתי במליאה את הצעת החוק שלי, הצעת חוק כלי ירידה

(תיקון - זכאות לרשיון). אני רוצה לספר בכמה משפטים על הסיבות שהניעו אותי

להגיש את הצעת התיקון לחוק.

אני רוצה לחלק את הדברים שלי לשני חלקים שבסופו של דבר מתחברים אחד עם

השני. החלק הראשון נוגע למדיניות רישוי הנשק, והצעת החוק שלי בעיקרה באה לטפל

בנושא של מדיניות רישוי הנשק. החלק השני נוגע לתיפקוד כל מה שכרוך בביצוע

מדיניות רישוי הנשק, דהיינו כל מה שקורה בתוך משרד הפנים וכל המחלקות הנוגעות

בענין. שני הדברים האלה קשורים אחד בשני.

באשר למדיניות רישוי הנשק, אני רוצה להזכיר כאן דברים שאמרתי במליאה לפני

שנה ומשהו כאשר המפכ"ל היה עדין יעקב טרנר והיה גל של פיגועי טרור. טרנר אמר

אז שהוא קורא לאזרחים לצאת בכלי נשק, הוא אמר שאלפי כלי נשק נוספים ברחובות

ירתיעו מחבלים בבואם לבצע פיגוע.

לימים כאשר רפי פלד היה המפכ"ל הוא נשאל על ידי עתונאי: האם קודמך טרנר

לא הגזים כשהוא קרא לכל אזרח לשאת עמו נשק. הוא אמר; לא, אני אפילו בעד שיהיה

מספר רב יותר של אזרחים שיחזיקו בנשק, אבל כל זה אך ורק בתנאי שהם יעברו

אימוני ירי סדירים וכוי. הוא מוסיף ואומר; כמו כן צריך לפעול לכך שמרבית נושאי

הנשק יהיו אנשים העובדים בגופים גדולים ומאוגדים ואלה ידאגו לאימוניהם, ולדעתי

האימון שמחייב היום משרד הפנים לא מספיק, צריך לחייב אנשים להתאמן יותר.

שני המפכ"לים הקודמים קבעו מדיניות של ליברליות מסויימת בנשיאת נשק על

ידי אזרחים, כמובן תוך כדי שמירה על אותם קריטריונים כל כך חשובים של אימוני

ירי מעבר למה שהיום נמצא. אמרת, אדוני היושב-ראש, שאחת לחמש שנים חידוש

הרשיון. זו שאלה מאד רצינית, כל כמה זמן צריך להיות חידוש רשיון, זו שאלה בפני

עצמה. גם מה שהזכרת קודם לגבי 31 במרץ כמועד אחרון לחידוש הרשיונות הוא בעיה

בפני עצמה.



היום, מדיניות רישוי הנשק, בניגוד לדברי שני המפכ"לים שציטטתי עכשיו, היא

משהו בלתי ברור להלוטין. בהוק לא קבועים קריטריונים למי לתת רשיון לשאת כלי

נשק ולמי לא לתת רשיון. למעשה זה נתון לשרירות לבו של פקיד רישוי מי ישא נשק

ומי לא ישא נשק, למעט מקרים שהם ברורים על פניהם, גם בהם לא בהכרה כך קורה.

אני רוצה כאן לספר. בהור שאני מכירה אותו היטב, נדמה לי שגם יושב-ראש

הוועדה מכיר אותו היטב, רב סרן בחיל האוויר, טייס קרבי, טייס סקייהוק, ישב

בשבי הסורי, הזר אהרי מלחמת יום כיפור, המשיך להדריך בהיל האוויר, הוא גר בתל-

אביב, הוא מנהל מפעל בברקן. יש לי אתו היכרות אישית מאד קרובה, הוא במקרה גם

שותף של בעלי ולכן אני אומרת את זה כאן כדי שאף אהד לא יבוא אחר-כך ויגיד:

רגע, הוא שותף של בעלה. אבל הוא פנה בבקשה לקבל רשיון לנשיאת נשק, כי הוא נוסע

כל יום מתל-אביב לברקן, הוא קיבל תשובה מפקיד רישוי נשק שהוא מצטער אבל בקשתו

לא אושרה.

אני נותנת את הדוגמא הזאת - אגב זו דוגמא אהת ממקרים רבים שהובאו לידיעתי

- פני שיש כאן שאלה מאד עקרונית, מי כן ומי לא. אם טייס קרבי בחיל האוויר,

אחרי 25 שנות טיסה, אהרי 8,000 שעות טיסה במטוסים קרביים, שעובד בברקן לא יכול

לקבל רשיון לשאת נשק, משהו אולי לא בסדר. אין קריטריונים, שרירות לב מעשה של

יום יום, אנשים מרמים, מספרים שהם גרים ביש"ע, נותנים כתובות פיקטיביות כדי

שיוכלו לשאת נשק. אנשים שגרים ביש"ע, עובדים ביש"ע לא בהכרח תמיד מקבלים את

הרשיונות, קל להם יותר, זה נכון, אבל לא תמיד זה כך. גם מעבר למי שגר ביש"ע,

סתם אזרה שרוצה להגן על חייו, אזרח שחושב שהוא צריך לשאת נשק משום שבמדינה

שלנו, לרוע המזל, עד שיפרוץ השלום בקרוב מאד, אבל עד אז בכל זאת אנחנו לא

נמצאים במצב שבו אזרחים מרגישים שהם לא צריכים להגן על חייהם, אגב לא רק

מסיבות טרור, גם מסיבות פליליות, אבל בוודאי מסיבות טרור.

במשרד הפנים, אדוני היושב-ראש, אין ממונה על האגף. האדם שהיה ממונה על

האגף התפטר. אני לא צריכה לציין כאן שאין שר פנים.

א' פורטן;

יצא לפנסיה.

נכון, אתה צודק. תודה על התיקון. אין שר פנים כבר זמן רב מאד. העיכובים

הביורוקרטיים בהנפקת רשיונות לנשק, מעבר לשאלת הקריטריונים והזכאויות, הם בלתי

נסבלים. בתפקיד אחר שאני מכהנת בו כיושבת-ראש ועדת משנה של ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת לאבטחת מוסדות חינוך, אני מקבלת תלונות אין סופיות מחברות

אבטחה שאמורות להעסיק מאבטחים במוסדות החינוך ושאמורות לספק רשיונות לנשיאת

כלי נשק למאבטחים שלהם. אנחנו זוכרים את המקרה של הפיגוע באורט-קנדי, חבר

הכנסת יהושע מצא ואנוכי היינו שם ממש דקות אחרי הפיגוע, כאשר המאבטח לא היה עם

כלי נשק. המקרה הזה עלול לחזור על עצמו כל רגע בכל יום, משום שעדין תהליך

אספקת רשיונות הנשק למאבטחים לוקח חודשים לפעמים. בישיבה שקיימנו בענין הזה

בוועדת החינוך של הכנסת נאמר שיש בעיה כי אין פאקס. אני מקווה שבינתיים קנו

פאקס.

עוד אין פאקס.



לי לבנת;

יש בעיה של פאקס. אני מבקשת שהיושב-ראש ירשום לפניו שאין פאקס במשרד

הפנים ובגלל זה מתעכבים חודשים רשיונות כלי הנשק.

העיכובים הביורוקרטיים, מעבר לשאלת המדיניות, הם בלתי נסבלים ובלתי

אפשריים. המשרד של אבי אלימלך פשוט לא מתפקד. מכתבים אליו לא נענים. הזכרתי

קודם את המקרה של חברי עמי גיא, ואני רוצה לספר שלאחר פנייה שלו אלי פניתי

בכתב למר אבי אלימלך כדי לברר למה הוא לא יכול היה לקבל רשיון לשאת נשק, אני

לא נעניתי. אחרי חודש התקשרתי וצעקתי ופתאם זה טופל ופתאם קיבלתי תשובה. ואז

כששאלתי את אבי אלימלך למה הוא לא משיב למכתבים שלי, אני כבר לא מדברת על

אזרח, על איזשהו גוף, איזושהי חברה, נעניתי על ידו שמונחים אצלו אלפי מכתבים

שהוא לא יכול לענות עליהם. יכול להיות שאבי אלימלך לא יכול לעמוד בכל העומס

הזה, יכול להיות שאבי אלימלך הוא לא האדם המתאים במקום המתאים, יכול להיות

שהוא כן מתאים רק חסר לו כוח אדם. אני לא יודעת, אבל ועדת הפנים מוכרחה לתת את

הדעת למצב בלתי אפשרי שבו השירות הזה, שהוא הגנה על חיי אזרחים, לא ניתן בצורה

מתקבלת על הדעת.

כל המדיניות שנקבעה לצורך רישוי כלי יריה לא נאכפה, אני מניחה שלזה צריך

יהיה להתייחס לחוד. השאלה היא מה עושים עם אותם אנשים שלא ניגשו ולא חידשו את

הרשיונות שלהם. גם כאן הביצוע, כפי שהוא נעשה על ידי משרד הפנים, הוא בעייתי

משום שמשרד הפנים כל פעם מאריך את המועדים, הוא לא עושה עם זה שום דבר אחר-כך,

האזרחים יודעים שהם יכולים לצפצף ובלאו הכי שום דבר לא יקרה, כי כל הענין לא

רציני, כי אין כאן מדיניות ברורה מלמעלה עד למטה שתגיע לאזרח.

הצעת החוק שלי קובעת, וזה ענין של תפיסה, שכל אדם יוכל להיות זכאי לשאת

נשק בתנאים מסויימים וצריך יהיה לתת לו רשיון נשק תוך 21 יום.

כל אזרח?

לי לבנת;

כל אזרח ששירת כלוחם ביחידת שדה בשירותו הסדיר, ממשיך בשירות מילואים

פעיל או גומר קורס קצינים בצה"ל או גומר קורס ירי מעשי באקדח במטווח מוכר, שמו

אינו מופיע ברישום הפלילי, לא אושפז ולא קיבל שום מחלת נפש, לא קיימת לגביו

סיבה סבירה לאי-מתן רשיון. סיבה סבירה, על פי הפרשנות המשפטית כפי שאני מבינה

אותה, היא שהסיבה צריכה להיות כזאת שמשרד הפנים יוכל לעמוד בפני בג"ץ כדי לנמק

מדוע לא ניתן לאותו אדם רשיון נשק. זה לא יכול להיות סתם איזה שרירות לב של

פקיד. אינני אומרת שהקריטריונים האלה, כפי שאני קובעת בהצעת החוק הם כזה ראה

וקדש. אני רק אומרת שלא יכול להיות שלא יהיו קריטריונים קבועים בחוק, לא יכול

להיות שזה יהיה נתון לשרירות לבו של פקיד רישוי כזה או אחר, שאף פעם אי-אפשר

למצוא אותו.

אני גם הוספתי כאן סעיפים; בתנאי שהאזרח עבר הכשרה מתאימה לשימוש בנשק

כפי שייקבע בתקנות ושמבקש הרשיון חייב כתנאי לחידוש רשיונו לעבור הכשרה במטווח

ירי מוסמך אחת לשנתיים לפחות כפי שייקבע בתקנות שיתקין שר הפנים באישור ועדת

הפנים של הכנסת. אני מדברת על 21 יום כדי לעשות סדר וכדי לאפשר לכל אזרח את

הזכות המוקנית שלו לשאת נשק ולהגן על חייו.



יש לי כאן ערימות של מכתבים שהגיעו אלי מגורמים שונים בהם תלונה על כך

שהם לא מקבלים תשובות ממשרד הפנים. יש לי פה פניות של עולים חדשים שבכלל לא

מצליחים לקבל רשיונות לנשק מכל מיני סיבות כאלה ואחרות, פנו בשמם אבל אף אחד

לא קיבל תשובה לא לטוב ולא לרע. קודם כל לא נותנים תשובה. גם אילו היו כותבים

תשובה, עדין הקריטריונים האלה נשארים לא ברורים. אני חושבת שבכל הנושא שקשור

לנשק, אדוני יושב-ראש הוועדה, ראוי, צריך, נחוץ, הכרחי שייעשה סדר ונדמה לי

שוועדת הפנים היא המקום הטוב ביותר לזה בהיעדר ממשלה שתעשה את הסדר הדרוש.

תודה רבה.

תודה רבה לחברת הכנסת לימור לבנת.

אני רוצה לשמוע עכשיו את אבי אלימלך. למרות שנאמרו דברים ישירים אליך,

אני מבקש שתתייחס לעבודת היחידה, אני מבקש שתתי יחס לקריטריונים, תפרט מה

הנוהג, מה הנוהלים, איך היחידה עובדת ותתעלם מהנושאים שנגעו לך אישית.

מתי יצא חגי לפנסיה?

אי אלימלך;

לפני שלושה חודשים. הוא היה מנהל האגף.

כמה שנים?

את נושא כלי היריה הוא מלווה כחמש שנים.

אני רוצה לציין, לא להשיב על דברים אישיים כמובן, שאני עוסק לצערי הרב

במיגוון רחב של תפקידים מחוסר כוח אדם. כלומר, אם אין היום מנהל אגף, בחלק

מהדברים אני צריך להחליף אותו, ואם אין מפקח ארצי לכלי יריה אז אני צריך

להחליף גם אותו.

לגופו של ענין, קודם כל יש קריטריונים. את הקריטריונים האלה שלחנו לפקידי

הרישוי כבר לפני חמש שנים. הקריטריונים האלה מצביעים בדיוק מי רשאי לקבל וכיצד

רשאי לקבל אדם כלי יריה. הקריטריונים האלה באו לסייע בשיקול הדעת של אותו פקיד

רישוי והדבר לא נעשה בשרירות לב במרבית המקרים. יכול להיות שבמקרים מסויימים

יש גם שרירות לב, אני לא יודע. במרבית מן המקרים פועלים פקידי הרישוי על פי

קריטריונים ובימים הקרובים אעביר אותם ליושב-ראש הוועדה כדי שהם יהיו גם פה.

פרט לקריטריונים האלה יש גם נוהלי עבודה. כלומר, כדי שכל העבודה הזאת

תיעשה בצורה מסודרת ואחידה, נקבעו נוהלי עבודה בין פקידי הרישוי והגופים איתם

אנחנו עובדים.

לאחרונה, משרד הפנים עובר רה-ארגון רציני בנושא המיחשוב, כך שתוך שנה-

שנתיים כל הנושא של רישוי כלי יריה יהיה ממוחשב בצורה שונה ממה שהוא ממוחשב

היום, ואז גם הפיקוח שלנו יהיה יעיל יותר.



מה שקורה כיום, בשיתוף עם המשטרה ומשרד הבריאות, וזה דבר חדש שבחצי השנה

האחרונה קיבל תנופה, כל הנושא של בדיקת האנשים שמגישים בקשות לרשיונות נשק

נעשה תוך פרק זמן מצומצם ביותר, קרי עד שבוע ימים יש תשובות. זה לגבי 95%

מהאוכלוסיה שלגביהם אין בעיות פליליות, אבל לצערנו יש גם אוכלוסיה שיש לה

איזשהן בעיות ואז הדבר מצריך בדיקה מעמיקה יותר במשטרה, ומכאן שהבדיקה עשויה

להימשך זמן רב יותר. במרבית המקרים התשובה מהמשטרה וממשרד הבריאות נעשית תוך

פהות משבוע ימים. זה ייאמר לשבחם של כל הנוגעים בדבר.

אני רוצה לציין עוד דבר אהד. בעקבות אותו מקרה מצער שקרה בשכונת קרית

יובל, רוב פקידי הרישוי, וזה לא על פי חוק, לפני שהם נותנים רשיון לנשק הם

פונים לצבא כדי לקבל מידע מן הצבא. יש מקרים לא מעטים של אנשים שלא רשומים

במשרד הבריאות כאנשים שיש להם בעיות נפשיות ומהצבא אנחנו מקבלים תשובות שלאותו

אדם יש בעיות נפשיות, ואז כמובן הדבר מצריך התערבות רפואית נוספת. הבקשות שלנו

שהצבא ידווח ישירות למשרד הבריאות לא נענו עד היום. יכול מאד להיות שאם הצבא

היה מדווח למשרד הבריאות, היינו מקצרים את פרק זמן מתן הרשיונות לשבוע-שבועיים

ימים ואנחנו יכולים לעמוד בזה, משום שהיום הכל הולך דרך המחשב.

בקשר למוסדות חינוך, הייתי באותה ישיבה שהזכירה חברת הכנסת לימור לבנת.

הדברים השתנו. כאמור הכל עובד בצורה ממוחשבת. העדיפות שניתנת למוסדות חינוך

היא עדיפות עליונה.

מה עובד בצורה ממוחשבת?

אדם שמגיש בקשה לרשיון לנשק ממלא כיום שני טפסים. טופס אהד מיועד למשטרה

וטופס שני מיועד למשרד הבריאות לשם בדיקה. זה לוקח זמן רב. היום פקיד הרישוי

מכניס את השם של האדם למחשב, פעם בשבוע זה עובר למשטרה ולמשרד הבריאות ואנחנו

מקבלים את התשובה דרך המחשב. זה לגבי אותה אוכלוסיה שאין איתה בעיות. לגבי

אוכלוסיה שצריך לבדוק בדיקות נוספות, גם המשטרה וגם משרד הבריאות משהים את

התשובה לאדם זה או אחר וכך זה עובד.

לגבי מוסדות חינוך, מאחר ואני ער לבעיה הזאת כמו חברים אחרים, לקחתי את

זה כפרוייקט אישי שלי ותוך שלושה-ארבעה ימים אנחנו מאשרים את אותם אנשים

שמיועדים לשמור במוסדות חינוך. כמובן שבתוך אותה אוכלוסיה ישנה גם אוכלוסיה

שלצערי הרב התשובות לגביה מתעכבות. מדובר בעיקר באוכלוסיה הדרוזית, שהתשובות

לגביה עשויות להימשך שבוע, שבועיים, חודש וחודשיים. עוד פעם, זה לא ענין שאני

יכול לפתור אותו, זה ענין של המשטרה. אנחנו העלינו את הבעיה הזאת מספר פעמים

וכעת חל שיפור בנושא. גם בשנה הקרובה, למרות שלא רציתי בגלל עומס עבודה, לקחתי

על עצמי, לפחות בתקופה הראשונה של פתיחת שנת הלימודים, לרכז את כל נושא

השומרים של משרד החינוך בצורה מרוכזת אצלנו כדי לאפשר שהשומרים אכן יעמדו

בפתחי בתי הספר ב-1 בספטמבר.

אני רוצה שתפרט בפני חברי הוועדה אחד לאחד את הקריטריונים שקיימים בנושא

חידוש רשיון או מתן רשיון.

אין לי את כל הנתונים בראש.

יש לך את הקריטריונים כפי שהבאתם אותם פה בפנינו ואישרנו אותם בזמנו?

אי אלימלך;

כרגע אין לי את הקריטריונים האלה.

אים יתכן דבר כזה? אנהנו מדברים בדיוק על הנושא הזה.

אי אלימלך;

הקריטריונים האלה הם אוגדן גדול ולא לקהתי את זה אתי.

האם מישהו השב אי-פעם שזכותו של הציבור לדעת מהם הקריטריונים לזכאות לשאת

נשק מעבר לאוגדן גדול? עכשיו אני מבינה שגם לא זכותם כנראה של חברי ועדת הפנים

לקבל את זה?

אי אלימלך;

את זה לא אמרתי. אני אמרתי ליושב-ראש שאני אמציא לו את זה באופן אישי.

לי לבנת;

מה זה באופן אישי? זה לא ענין אישי.

אי אלימלך;

אני אמרתי שאני אתן לו את זה אישית. הקריטריונים האלה, נכון להיום חסויים

בפני הציבור כאשר פקיד הרישוי, על פי הוק, לא הייב לנמק את סירוב מתן הרשיון.

אתה קצת מפליא אותי. קיימתי פה כמה דיונים, מעולם לא אמרתם לי שזה חסוי.

כעת אומר לי מזכיר הוועדה, שתקנות כלי יריה זה דבר חסוי.

אי אלימלך;

הקריטריונים, לא התקנות. הקריטריונים היו הסויים בפני הציבור.

אני פה פרסמתי הודעות לעתונים עם הקריטריונים שהבאתם בפני לפני שישה

חודשים.

דרך אגב, אני יודע שיש איזושהי הצעת חוק לבטל את חוק ההנמקות, אני יודע

שזה בדיונים. אנחנו גם פנינו ללשכה המשפטית שלנו לערוך מחדש את כל הקריטריונים

כדי לפרסם אותם בפני הציבור הרחב.

של מי היתה המדיניות שהקריטריונים חסויים?

אי אלימלך;

אני לא יודע של מי היתה המדיניות.

אי פורטן;

בענין הקריטריונים, המחוקק קבע בחוק הנמקות שפקיד הרישוי פטור ממתן הנמקה

לגבי החלטות שלו. זו היתה המדיניות שקבע המחוקק. הוא ידע שיש דברים רגישים

בנושא.

לאחרונה היתה הצעת חוק פרטית שנדונה גם בוועדת שרים לענייני חקיקה והעמדה

כפי שאנחנו הבענו אותה היתה שיש לבטל את אותו סעיף בחוק ההנמקות בסייגים

מסויימים של חשש מפגיעה בפרטיות של האדם, וזה חשיפת מידע רפואי רגיש, אבל

באופן כללי תמכנו בביטול הסעיף.

לי לבנת;

זה נמצא בהליכי חקיקה?

אי פורטן;

כן. היה דיון אצל היועץ המשפטי לממשלה איזה סייג לעשות. אני לא יודע

באיזה שלב זה נמצא בכנסת.

לגבי הקריטריונים עצמם. לנו היתה דילמה בנושא פרסום הקריטריונים. אני

חושב שבדבריך גם נגעת בנקודה הזאת. כיום, בניגוד להצעת החוק שלך, הקריטריונים

לא מעוגנים בחוק אלא בהוראה מינהלית כאשר יש ספר שלם שמפרט כל קריטריון ומה

הדרישות כדי לענות על אותו קריטריון. אותם קריטריונים נדונים על ידי ועדה

בינמשרדית שהיא משותפת לנו, למשטרה, משרד הבריאות, שירותי הבטחון, צה"ל, כל מי

שקשור לנושא. הרציונל של הקריטריונים הוא שבנוסף לדרישות הכשירות שיש בחוק שהן

היעדר עבר פלילי שנוגע לענין, יכול להיות שהאדם עבר עבירה פלילית שהיא לא

רלבנטית, מצב נפשי תקין ובעקבות תיקון שהתקבל בחוק גם הנושא של הכשרה. אלה

דרישות הכשירות.

אני מברך את חברי מועצות מקומיות, מועצות עיר שנמצאים פה בסיור מטעם

השלטון המקומי. אתם נקלעתם פה לדיון בנושא כלי נשק וכלי יריה שבתחום האחריות

של משרד הפנים ומתוך זה גם ועדת הפנים מקיימת את הדיונים בנושא זה. אנחנו בתוך

הדיון. אנא תקשיבו.

אבי פורטן, בבקשה.

הרעיון שעומד מאחורי הקריטריונים הוא שבעצם אתה צריך עילה לקבלת נשק.

כלומר, אין זכות מוקנית לכל אזרה באשר הוא, גם אם הוא שירת בצבא ביחידה קרבית

או כקצין, לקבל נשק. בזה הכיר בית המשפט. דרך אגב, גם היום בארצות-הברית כבר

הולכים על חקיקה לצמצום מתן רשיונות במדינות שונות ואנחנו מקבלים פניות

ממדינות בארצות-הברית שמבקשות לדעת איך זה נעשה בארץ כי גם הן רוצות להגביל.

גם הזכות החוקתית בארצות-הברית בעצם מתייחסת לזכות של המליציות המדינתיות

להתקיים, להבדיל מהצבא הפדראלי, וזו לא היתה זכות חוקתית לכל אזרח להחזיק

בנשק,

לי לבנת;

זה לא לגמרי מדויק, אבל זה לא חשוב כרגע. אנחנו בכל אופן במדינת ישראל

ולא בארצות-הברית. השאלה של מה שקורה בארצות-הברית היא לא שאלה רלבנטית

לענייננו.

כתבת את זה בדברי ההסבר לכן הערתי. אני גם מוכן להביא פסיקה אמריקה

שמפרשת את התיקון לחוקה. מכל מקום, הקונספציה בארץ, כפי שאמרתי באה לידי ביטוי

בפסקי דין של בית המשפט העליון, היא שאין זכות מוקנית לאזרח באשר הוא אזרח, גם

אם הוא עומד בדרישות הכשירות, להחזיק נשק אלא הוא צריך עילה שמצדיקה את הצורך

עצמו, ואלה בעצם הקריטריונים. זה יכול להיות צורך שנובע ממקום מגורים, אם זה

אזור ספר, אם זה יש"ע. זה יכול להיות סוג העיסוק שלו, אם הוא נהג מונית, נהג

אוטובוס וכדומה.

למה התלבטנו לפרסם את הקריטריונים או לא? כפי שאת הזכרת בדבריך, אנשים

שנודעו להם הקריטריונים, זה לא סוד מדינה, בעצם מסרו מידע פיקטיבי, שינו כתובת

למשל, כתובת אתה משנה על ידי הודעה במירשם האוכלוסין, אתה יכול לרשום את עצמך

כתושב קרית שמונה ולהיות זכאי לנשק. אנחנו חששנו מאותם מצבים שאנשים יוצרים

מצגים פיקטיביים בשביל לקבל את הנשק.

לי לבנת;

חשבתם שאם תסתירו מהציבור הוא לא יידע שמי שגר מעבר לקו הירוק או באזורי

ספר רשאי לקבל נשק על פי הקריטריונים שלכם? זו היתה המדיניות? זכותו של הציבור

לחופש המידע, לדעת מה זכויותיו המוקנות לו בתקנות, אין לה בעיניך כיועץ משפטי

שום חשיבות, שום נפקות, זה בכלל לא קיים?

אמרתי שדעתנו כמשפטנים וכמשרד הפנים, כאשר דנו באותו תיקון לחוק, היתה

שצריך לתקן את החוק.

נקודה ציון נוספת. בעקבות אותו אירוע טרגי בקרית יובל, הקים שר הפנים דאז

ועדה בינמשרדית שתבחן את כל הנושא של רישוי כלי יריה. אותה ועדה בחנה את

הקריטריונים והיא אימצה את הקריטריונים כפי שהם, היא הכניסה כמה שיפורים,

תיקונים. אחת ההמלצות של אותה ועדה היתה כן לתת פומבי לקריטריונים, לא לכל

הספר של מאה עמודים, זה גם לא יעיל, ואנחנו נערכים בעצם לניסוח קצר וקולע של

הקריטריונים שיפורסם במשרדים של פקידי הרישוי.

מתי היו המלצות הוועדה? אפשר לקבל עותק של המלצות הוועדה?

אי פוויטן;

אוגוסט 1993.

במשך שנה לא מצאתם פתרון איך בכל זאת למלא אחר ההמלצה הזאת להביא את

הקריטריונים לידיעת הציבור.

אי פורטן;

השורה התחתונה של דברי היא שאנחנו, כפי שאמרתי, נערכים לפרסם בראשי פרקים

את הקריטריונים. אנחנו לא חושבים שרישוי כלי יריה צריך להיות דבר כוללני לכל

מי ששירת בצבא ביחידה קרבית או לכל מי שהיה קצין, אלא אנחנו רואים חשיבות

בשמירת המצב לפיה צריך עילה שתצדיק את הצורך בנשק כיום, לאו דווקא על סמך

שירות שעשית בעבר. כבר כיום יש כרבע מליון כלי יריה בשוק. אנחנו חושבים שפתיחה

מסיבית של הנושא והוספה של עוד כמה מאות אלפים עלולה לסכן את שלום הציבור.

אנחנו יודעים שכלי יריה גם נגנבים ומגיעים לידיים עויינות, על זה המשטרה תוכל

בוודאי להרחיב יותר ממני. זו היתה המדיניות מאז ומתמיד, כפי שאמרתי גם בית

המשפט אימץ אותה ואישר אותה.

מה אימץ בית המשפט?

אי פורטן;

הוא אימץ את המדיניות שאין לאזרח זכות מוקנית לקבל נשק.

אבל יש לו זכות לקבל נשק על פי אותם קריטריונים שמוגדרים בתקנות?

אי פורטן;

אם הוא עומד בקריטריונים ודאי.

הוא רשאי לדעת מה התקנות האלה כדי שהוא לא יתרוצץ מחדר לחדר? זו לא זכות

מוקנית לנשק, זו זכות מוקנית למידע.

אי פורטן;

על כך השבתי שאנחנו מקבלים כיום את העמדה של חשיפת הקריטריונים. אנחנו

נערכים לזה למרות שאמרתי שיש לזה מחיר מסוים.

מה המחיר?

אי פורטן;

אתן לך דוגמא. מפרסמים בעתונות, חלק מהמטווחים שאולי חלקם נמצאים כאן

היום, תעבור קורס ירי מעשי ומובטח לך רשיון. זה למשל אחד מקריטריונים שהוא גם

בהצעת החוק הזאת, מי שעובר קורס בירי מעשי, הוא מקבל רשיון, ואז אנשים עוברים

את הקורס רק על מנת לקבל את הרשיון.

לי לבנת;

מה רע שמי שעבר קורס מעשי בירי יקבל רשיון נשק?

אתם הזהרתם את החברות לא לעשות את זה?

אי אלימלך;

כן.

והם המשיכו? ניסיתם לשלול מהם את הרשיון? זה להטעות את הציבור.

אי אלימלך;

מאחר וזה ירי מעשי זה הוגדר אצלנו כירי ספורטיבי, כאשר כל מי שמארגן את

אותו ירי ספורטיבי זו התאחדות הקליעה בישראל. כלומר, כל התלונות שהיו במקרה

הזה הופנו להתאחדות הקליעה בישראל, כי לא כל בעל מטווח רשאי להעביר קורס ירי

מעשי אלא רק באותם מטווחים שאושרו על ידי התאהדות הקליעה.

אחרי שפנית המשיכו לפרסם מודעות כאלה?

אי אלימלך;

חלקם המשיך וכעת זה בטיפול התאחדות הקליעה.

לי לבנת;

שאלה ליועץ המשפטי של משרד הפנים. איך אתם רואים את המשך הטיפול באותם

עשרות אלפים בעלי נשק שלא חידשו את הרשיונות שלהם במועד האחרון שהיה נקוב.

דהיינו 31 במרץ? הגשתם תביעות נגד אנשים? יש לכם רישום מי הם, במה מדובר?

יש כאן המספר המדויק. זה לא שהם לא חידשו את הרשיון אלא שהם לא עברו את

האימון במועד שהם נדרשו לעבור, שזה תוך שנתיים ממועד הידוש הרשיון. אנהנו הארכנו

את זה בשלושה הודשים נוספים. אנהנו, בשיתוף עם המשטרה - אנחנו לא משרד שיש לו

אמצעי אכיפה בפני עצמו - מתכוונים לבטל את הרשיונות שלהם. כלומר, הרשיונות

פורמלית בטלים, לא צריך לבטל אותם משפטית. הם לא קיימו תנאי מתנאי הרשיון.

לי לבנת;

הגשתם תביעה משפטית נגד אדם שלא עמד בפני הרשיון?

אי פורטן;

שוב אני אומר, לא אנהנו מגישים תביעות אלא המשטרה. אנהנו מתכוונים להודיע להם

שהם חייבים להפקיד את הנשק שלהם כי הרשיון פקע.

אני שואלת, האם משרד הפנים, שהוא זה שנתן את הרשיון לאזרה והאזרח לא עמד בפני

הרשיון, נקט באיזשהו צעד כגון פנייה למשטרת ישראל עם רשימת השמות, כגון העברת שמו

של אדם אהד מתוך אותם אנשים כדי לשלול ממנו את הרשיון, להגיש נגדו תביעה משפטית,

לדרוש ממנו להחזיר את הנשק, אינני יודעת מה, האם נקטתם באיזשהו צעד? אל תפילו את

זה על המשטרה. אני שואלת מה משרד הפנים. המשטרה תענה אחר-כך.

זו לא שאלה של להפיל או לא להפיל על המשטרה. אני רק מסביר את התפקידים. אנחנו

לא מגישים תביעות פליליות נגד עבריינים. אנחנו נעביר את הרשימה של 22 אלף אנשים

למשטרה על מנת שיינקטו ההליכים הפליליים.

אי אלימלך;

הנושא הזה של אימון הובה, לאהר שקיבלנו את הארכה, שלחנו תזכורת לכ-80 אלף איש

שלא עברו את האימון מתוך מגמה שהם יעשו את האימון הזה. הדיווח שקיבלנו מהמטווחים

היה דיווח ידני, כך שהדבר לא איפשר לנו להעביר את הכל באמצעות קריאה אופטית במחשב

והדבר הצריך קריאה ידנית. זה לקח לנו הרבה זמן. רק לפני יומיים או שלושה סיימו את

ההקלדה של כל אותם אנשים שעשו את האימון. אלה היו מאות אלפים ועושה את זה אדם אהד

או שניים בכל הארץ. נתונים נמסרו אליכם הבוקר. עם הנתונים האלה אנחנו נפנה

למשטרה, כי איתה כבר סיכמנו שתהיה תפיסה מידגמית של הנשק של 500 אנשים ברחבי הארץ

ועל פי תוצאות הטיפול הזה נראה מה עושים הלאה. בכל אופן המטרה שלנו היא שהאנשים

יעברו את האימון. אגב, יכול להיות שיש ביניהם אנשים מבוגרים, שאין לנו שום ענין

לעשות אותם עבריינים. צריך לברר מה קורה. אני מניח שישנם אנשים רבים שנמצאים

בחו"ל בשליחות זו או אחרת שאין לנו מידע על זה. לכן הבדיקה צריכה להיות זהירה.

אני רוצה לשמוע מנציג המשטרה לגבי מציאות עובדתית, שיש 22 אלף מחזיקי כלי נשק

עם רשיון ללא תוקף, יש עוד כ-7,000 שבכלל מתעלמים מכל הנושא הזה ומחזיקים כלי

נשק, וזה לא דבר שמתגלה רק לאחרונה, אלא בשנה האחרונה, כבר פעם חמישית הארכנו את

הנושא של האימון.



סנ"צ ר' מור;

נדייק פה, יש בסך הכל 21,200 תושבים שחייבים עדין לבצע מטווה. אנהנו מצפים

שמשרד הפנים יעביר להם הודעה בדואר שבזה הופסקו בל ההארבות ואנהנו מבטלים להם את

הרשיון. בנוסף יש 7,022 תושבים שלא הידשו את הרשיון שלהם, התעלמו, גם להם צריך

להעביר הודעה שתוקף רשיונם פג. ברגע שתוקף רשיונם פג, אני פועל מולם ביכולות שיש

לנו, לוקה ומהרים להם את הנשקים.

אבי אלימלך, מתי אינם מעבירים את ההתראות לכ-29 אלף?

אי אלימלך;

לפני שמבטלים רשיון צריך לתת התראה. כמובן שזה ילווה בהתראה.

אנהנו הזהרנו המש פעמים בשנתיים האהרונות באמצעות הארכה. כל פעם אמרנו זו

הפעם האהרונה. למה עד היום לא פניתם לבטל את רשיונם של כ-29 אלף מהזיקי כלי נשק?

אי אלימלך;

אמרתי שההקלדה של כל אותו נושא של מעבר אימון ירי הסתיימה בסך הכל לפני

יומיים. בימים האלה אנהנו נוציא מכתבים לביטול רשיון לכל אותם אנשים שלא עברו את

האימון. הדבר יהייב את המשטרה להיערך לתפיסת כל אותם נשקים, כאשר המשטרה ביקשה

לקבל שוטרים בשכר כדי לבצע את דבר האכיפה.

זה לא מעניין אותך. אתה צריך להעביר למשטרת ישראל את רשימת אותם 29 אלף

אזרהים שמחזיקים בכלי נשק ואין להם רשיון מסיבה זו או אחרת. המשטרה צריכה לההליט

מה היא עושה.

אי אלימלך;

המכתבים האלה ישלהו בימים הקרובים. אני אבדוק היום במהלקת המיכון ואני מוכן

עוד השבוע לתת לך תשובה מתי זה יבוצע.

הסיכומים עם נציגי משרד הפנים בדיונים שקיימנו איתם לפני מספר הודשים היו

שברגע שנקבל את הרשימות נצטרך לפעול מול אותם בעלי כלי יריה שלא הידשו את הרשיון

ולא התאמנו. המשמעות היא שנצטרך להפעיל מספר שיטות באמצעות התהנות. כבר העברנו

התראה לתהנות המשטרה.

מה הסנקציה שיש היום על פי ההוק למהזיק כלי נשק ללא רשיון?

עד שישה הודשים מאסר.

אני רוצה לשאול שאלה עקרונית. האם המדיניות של הקריטריונים או הזכאות לנשיאת

נשק נקבעת על ידי המשטרה או על ידי משרד הפנים?

יש ועדה בינמשרדית בהשתתפות צה"ל, משטרה, השב"כ וגופים אהרים. אנהנו יושבים

מעת לעת ומעדכנים. הוועדה הבינמשרדית לא התכנסה מאז שוועדת שלמה כהן התכנסה,

כי הרעיון היה להסתמך על ההמלצות של ועדת שלמה כהן ולאמץ את הקריטריונים שלה. היא

אכן פרסמה את הקריטריונים ואנהנו מקבלים את מה שפורסם ומרהיבים בכיוון שדיברת

עליו.

לי לבנת;

ואם חל שינוי מאז?

משרד הפנים צריך לכנס את הוועדה הבינמשרדית, לאמץ את הקריטריונים שרשומים פה

ולשנות אצלם. מבחינת המשטרה, מקובלים עלינו הקריטריונים של ועדת שלמה כהן.

לי לבנת;

ועדת שלמה כהן זו אותה ועדה שזימנו אותה באוגוסט 1993?

כן.

לי לבנת;

האם מאז אוגוסט 1993 נעשה איזשהו שינוי בקריטריונים בהתאם לאותן המלצות?

הקריטריונים נקבעים על ידי משרד הפנים. על סמך מה שאני יודע, עדין לא שונו

הקריטריונים על ידי משרד הפנים. זה בדיוק מה שנאמר, שהם עורכים את זה, מנסהים את

זה והכוונה היא כן לשנות, כי הבנתי ששר הפנים אימץ את המלצות ועדת שלמה כהן.

אני רוצה כרגע להתייחס רק לנושא אחד וזה הנושא של הידוש הרשיון והחובה לעבור

אימון איות לחמש שנים או אחת לשנתיים או אחת לשלוש שנים. על פי התקנות שאימצנו

פה, אחת לחמש שנים מהדשים רשיון, מגישים בקשה לרשיון והרשיון ניתן בתנאי שגם עברו

את האימון איות לחמש שנים. סנ"צ רמי מור, מה דעתך בענין זה, האם אנחנו צריכים

להשאיר את זה אחת לחמש שנים? שמענו קודם את חברת הכנסת לימור לבנת שמציעה אחת

לשנתיים. הייתי רוצה לשמוע את עמדתך. אחר-כך הייתי רוצה לשמוע את אבי אלימלך

באיזו עמדה נוקט משרד הפנים או אותה ועדה בינמשרדית.

סנ"צ רמי מור, בבקשה.

אם נתייחס לעבר, אנחנו יודעים שהתיקון הזה של אחת לחמש שנים אימון הוא תיקון

מאוחר יחסית, זה תיקון שחל רק לפני כשנתיים. בעבר האזרח לא היה צריך להוכיח שהוא

התאמן במטווח וחידשו לו את הרשיון באופן אוטומטי. אני חושב שטוב היה לתת איזשהו

פרק זמן סביר. כרגע חמש שנים זה מין מצב שמאפשר לאזרח להתארגן ולא לינת לו במכה

אחת את הסנקציות החריפות מדי של אחת לשנתיים. אנחנו כבר עם הנסיון של איות לחמש

שנים, ואני חושב שיש מקום להעלות את הרף. להערכתי, על סמך שירד! עם מקצוענים,

יושבת פה חבורה של מקצוענים שאמנם הם גם סוחרים, הם ישמחו אם תגיד כל שנה, אבל

גבול הסבירות הוא אחת לשנתיים, זה בהחלט זמן סביר מבחינה מקצועית, שהאזרח יבוא

ו יתאמן. במסגרת האימון גם בודקים לו את כשירות הנשק. יש אזרחים שלמעט המטווח

וההכשרה הזאת הם לא יורים בכלל, ואחת לשנתיים זה מינימום שחייבים לקרות אותו

בחשבון.

אבי אלימלך, מה אתה אומר?

אי אלימלך;

קודם כל אני רוצה לתקן. אדם שקיבל רשיון תמיד היה חייב באימון. כלומר, לפני

שקיבל את הנשק לידיו היה חייב במעבר אימון במטווח, כאשר בחידוש האחרון נכנס

השינוי ברקיקה שהוא גם חייב לעבור את האימון התקופתי. על פי המלצת הוועדה, מספר

השעות צריך להיות גדול יותר וצריך לבדוק אחת לאיזושהי תקופה צריך לעשות את

האימון. כרגע אני לא יכול לתת תשובה מדוייקת. אני בטוח שצריך לעשות אימון יותר

מסיבי, אבל לומר אם זה איות לשנתיים או אחת לשלוש שנים אני לא יודע כי עדין לא

בדקתי את כל מה שקרה בעקבות האימון הנוכחי.

השאלה היא אם גיבשוזם עמדה ברורה בנושא הזה.

אי אלימלך;

העמדה שאנחנו גיבשנו היא כמובן שהייבים באימון.

במה אתם מצדדים באימון אחת לשנתיים או אחת לחמש שנים?

אי אלימלך;

היום אני מתלבט עם עצמי, כי אין לי עם מי להתלבט בנושא הזה.

למה אין לך עם מי להתלבט? יש לך ועדה בינמשרדית, אתה לא צריך להתלבט בכלל.

אי אלימלך;

אמרתי שכבר קיבלו את ההמלצה, רק השאלה היא אם זה יהיה כל שנתיים או כל שלוש

שנים.

אני מדבר על תקופת זמן. איזו המלצה קיבלה הוועדה הבינמשרדית?

אי אלימלך;

הוועדה הבינמשרדית אמרה שצריך להתאמן, אם אני לא טועה שש שעות.

כל כמה שנים?

הם לא ציי נו שנים.

אז איות לעשרים שנה שש שעות.

אי אלימלך;

הם אמרו שש שעות. הם דיברו כנראה על תוקף הרשיון, אני לא יודע.

סנ"צ רמי מור, ידוע לך אם הוועדה התייחסה לעניו כל כמה שנים?

היא לא התייחסה.

אני רוצה לשמוע שניים מבעלי המטווחים. יקותיאל יוסף, בבקשה.

בזמנו הייתי 13 שנה קצין הקליעה הראשי של המשטרה. כשהייתי קצין קליעה ראשי של

המשטרה, אני יהד עם עמנואל בן-עמרם היינו הברים בוועדה שקבעה את כמות האימונים,

את שעות האימונים, את תכנית האימונים לכל האזרחים במדינת ישראל על מנת לחדש

רשיון. הוועדה הזאת קבעה בצורה הד משמעית שהאימון יהיה המש שעות כל שנה. הוועדה

הזאת הוציאה מסמך של משטרת ישראל, משרד הפנים ואיגוד הקליעה. המסמך התקבל גם על

דעת משרד הפנים. לא נעשה עם זה שום דבר במשך שבע שנים. אני פרשתי מהמשטרה לפני שש

והצי שנים. כשהייתי קצין הקליעה הראשי של המשטרה קבעתי יהד עם ההברים המקצועיים

את התכנית שהיא לא תכנית לסוחרים, אזרח שלא מתאמן 3-5 שעות בשנה אימון בנשק לא

רשאי לשאת נשק מבחינה מקצועית. זו סכנת חיים לעצמו ולכל האזרחים האחרים. את זה

אני אומר כאיש מקצוע, זה לא קשור למה שאני עושה היום, כי אני כתבתי את זה לפני

שמונה שנים.

דבר נוסף. ועדת שלמה כהן, שאני הייתי עד בפניה לפני כשנה וחצי קיבלה את

ההמלצה הזאת. היא קבעה 5-6 שעות בשנה. יכול להיות שבכתובים זה לא יצא.

יש למישהו הדו"ח של ועדת שלמה כהן?

אני רוצה, ברשותכם, לקרוא את הציטוט מדו"ה הוועדה. לגבי סעיף הכשרה: "הוועדה

ממליצה לחייב הכשרה ראשונית לכל מבקש רשיון לכלי יריה, וזאת בלי להתרחב ברקע

הקודם". זה מה שקיים היום. זאת אומרת, היום, אדם שמבקש בקשה לרשיון, חייב להוכיח

לפקיד הרישוי שהוא עבר הכשרה מינימלית במטווה, הכרת נשק, ירי וכדומה.

לגבי הנושא של הידוש הרשיון; "אנו ממליצים להייב הכשרת ריענון בחצי תקופת

הרשיון - זאת אומרת, כאילו הם אומרים אחרי שנתיים והצי - וכן לפני הידושו בהצי

שנה האחרונה. זאת אומרת, אחת לשנתיים, קצת יותר, פעמיים במהלך חידוש הרשיון.

אני מבקש לשמוע גם התייחסות למחירים שנגבים בארץ בנושא הזה.

מאחר ואני לא מאמן אזרחים בודדים אלא רק מוסדות ציבוריים ומשרדי ממשלה, בית

הספר שלי לא עוסק באדם הפרטי, הוא עוסק רק בגופים ציבוריים.

ארזה מאמן לא את המוסד אלא את האיש.

אני לא גובה מהאיש כסף. בית הספר שלי מאמן מדי שנה כ-8,000 איש, התשלום מגיע

דרך המוסד ואין שום קשר בין המהירים שאנחנו גובים לבין המחירים שהמטווחים גובים.

חשוב לציין שהכשרת אדם לשימוש באקדח, שזה כלי נשק מסוכן מאד, קשה מאד להפעלה,

ואני מדבר על נסיון של עשרות אלפי בני אדם שאני אימנתי אישית, שהחברה שלי מאמנת,

לוקח לאנשים הרבה מאד זמן להיות מיומנים. אהרי שנתיים והצי לבוא ולעשות אימון של

שעה-שעתיים, כמו שמתכוונים לעשות היום, זה לעשות צחוק מהנושא. אם באמת רוצים לטפל

בענין הזה, חייבים להבין שכלי נשק הוא מסוכן. אני רוצה לציין שלמעלה מ-95%

מהתקלות בנשק, מהאסונות נגרמים לא בזמן שבן-אדם יורה על מישהו אלא בזמן שהוא מטפל

בנשק שלו בבית לצורך ניקוי ובדיקה. אנשים לא יודעים להחזיק נשק, לא יודעים לטפל

בו.

איזה אסונות היו בשנתיים האחרונות באימונים או בשימוש לא נכון בבית? יש לך

סטטיסטיקה?

אנחנו לא מנהלים את זה ביחידה המבצעית שלי. יכול להיות שהסטטיסטיקה מופיעה

ביחידת החקירות ואז יש בה התפלגויות של אסונות. אני מסכים למה שאמר יקותיאל יוסף.

אין הרבה מקרים שאזרח משתמש בנשק להגנה עצמית, מטבע הדברים.

כמה אסונות היו? הערכה גסה.

אני אעביר לוועדה קטעי עתונות בשנתיים האחרונות של עשרות אסונות כתוצאה

משימוש בנשק ברשלנות או אי-ידיעה.

אני הושב שאתה טועה. אני לא זוכר מקרים רבים מסוג זה.

אי אלימלך;

אנהנו עשינו על זה מרקר קטן, זה לא מדעי משום שזה לקוה מקטעי עתונות. שימוש

לא נכון בכלי יריה, זה יכול להיות גם שוד, במקרה הזה יכול להיות שיש כמה עשרות

מקרים, אבל במקרה של פציעה, זה בטל בשישים לעומת כמות הנשק שיש. גם את ההומר הזה

אני מוכן להביא לידיעתכם.

קריאה;

יש שבעה מקרים יושנה.

כדי לשמור על רמת אימון מינימלית ההצעה היא אחת לשנתיים. אני חושב שההצעה של

הברת הכנסת לימור לבנת עונה על הרבה דברים במציאות היום. שנה או שנתיים, לא פהות.

להדש את הרשיון כל שנה, כמו חידוש רשיון רכב. אדם יודע שפעם בשנה הוא צריך לחדש

את רישוי הרכב והוא לא שוכח. אחת לשנתיים זה מינימום. משך השיעור צריך להיות כמה

שעות ולא רק שעה כדי שלאדם יהיה האימון והידע המעשי.

גם עלות האימון יכולה להיות מבוקרת. אין כאן ענין של רווח. הוקמו מאות

מטווחים בשנתיים האהרונות כדי לענות על הנושא של אימון בנשק. יש לנו 147 סניפים

של מטווחים. יש היום מספיק מטווחים טובים כדי לאמן את עם ישראל בכלי יריה.

האימונים הם במכונים פרטיים?

ע' בן-עמרם;

האימונים רובם במטווחים ציבוריים, מעט מאד במטווחים פרטיים. כלומר, יש היום

מודעות לנושא הזה ויש גם מודעות לספורט הקליעה, זה הולך במשולב.

אני אומר, שלוש-ארבע שעות של אימון, אחת לשנה או אהת לשנתיים. אני חושב שמשרד

הפנים צריך לקבל תיגבור בכוח-אדם כי שם הבעיה היא באמת כוח-אדם.

זה לא הנושא שלך.

ירי מעשי זה הדבר הטוב ביותר שקרה לעם ישראל בנושא השימוש בנשק. אדם מקבל 44

שעות של אימון מקצועי לשימוש בנשק, כשהדגש בו הוא בטיחותי, וזה גם ספורט. מי

שבוגר קורס ירי מעשי, וזה קורס בינלאומי, הוא אדם מיומן מאד בשימוש בכלי יריה,

הוא למעשה הייל בכושר טוב ברהוב. זה הרבה יותר טוב מ-500 נושאי נשק שלא מיומנים.

לכן הנושא של ירי מעשי הוא טוב מאד. היו מקרים שמטווחים פרסמו שמי שעובר קורס

כזה מקבל רשיון. קיבלנו פנייה ממשרד הפנים. הגבנו ביוריפות, סגרנו מטווחים כאלה,

ביטלנו את הרשיון לקיים קורסים כאלה ואנהנו רואים זאת כעבירה.

ממשיכים לפרסם.

לא. מי שמפרסם, זו הטעיית הציבור. יש טיפול משפטי.

יש לנו בעיה. בירי מעשי למשל, יש הגבלה, זה ליוצאי צבא בלבד. הוועדה הנכבדה

הזאת צריכה לדון גם בהיבט הזה. מי שעובר ירי מעשי הוא מומחה לירי.

מה מוטל על האזרה?

האזרח נכנס למועדון קליעה, הוא עובר קורס כזה, הוא יודע לקלוע, יש לו רשיון

טוב ויש לו תהמושת זולה.

זה לפי לוח זמנים או ברציפות?

קורס רגיל נמשך 44 שעות במשך שישה הודשים.

מה העלויות של הנושא הזה? והאם זה מיועד, כפי שאמרת, אך ורק ליוצאי צבא? עד

מתי הוא נחשב כיוצא צבא?

יוצא צבא, יש לזה משמעויות רבות. אנחנו לא רוצים לאמן ילדים עד גיל גיוס.

הקורס המעשי זה פטנט שלכם, או זה מומלץ על ידכם?

אי אלימלך;

זה ירי ספורטיבי עולמי.

לי לבנת;

אבל כתוב אצלכם בתקנות, אני מבינה, שמי שעבר קורס בירי מעשי מקבל רשיון. זה

אחד הקריטריונים.

בתקנות מדובר על אימון אחת לחמש שנים. בין יתר האימונים אתם מדברים על סוג

האימון הזה.



קריאה

זה לא קשור לרשיון.

אני יודע, אבל אתם מדברים גם על סוג האימון הזה. באותו רגע שאתם מדברים

על סוג האימון הזה ומדברים על יוצא צבא, אתה קובע מי זה יוצא צבא? מדוע אתם לא

מנחים בנקודה הזאת?

איגוד הקליעה קבע את זה כי זה קורס ספורטיבי, אנחנו מייצגים אותו בישראל

וחברי המועדונים שלנו בנושא הזה הם יוצאי צבא. יש מועדונים פתוחים. את הקורסים

האלה הגבלנו ליוצאי צבא מטעמים שונים וכל מי שמראה שהוא היה איש מילואים או

איש בשירות סדיר יכול להיכנס לקורסים האלה. אנחנו שמחים שמשרד הפנים הכיר בזה

כקורס בעל ערך והוא בקריטריונים לקבלת רשיון.

מה העלות של קורס כזה?

750 שקל.

כמה עולה חידוש רשיון אחת לשנתיים?

50 שקל.

מה זה כולל?

כניסה, הדרכה וירי. התחמושת היא של האדם.

קריאה;

אם הוא קונה תחמושת זה כ-35 שקל 50 כדור.

אדוני היושב-ראש, כידוע אני אחד מנציגי השלטון המקומי. אני יושב כאן בצד

ומרגיש שכל הסקטורים מיוצגים, המשטרה, משרד הפנים, איגוד הקליעה, הסוחרים,

הסקטור היחיד שלא מיוצג אלה אותם 220 אלף בעלי רשיונות שמחזיקים 257 אלף כלי

נשק. הם לא מיוצגים כאן, נופלות כאן החלטות בלי לשמוע אף אחד מהם מה ההשלכות

לגביהם.

ברשותך, אני רוצה להתנדב כמי שמחזיק למעלה מ-40 שנה רשיון לכמה סוגי נשק.

יש הגזמה אדירה בכל מה שמבקשים כאן. יש אנשים שמחזיקים כלי נשק כמוני, שמעולם

לא השתמשו בהם לצורך הגנה עצמית. יש מקרים רבים מאד בהם אנשים מתאמנים בבית

בלי לירות, סתם מכוונים למטרה, כמו שבצבא לימדו מטווח יבש. יש הרבה אנשים

שמחזיקים את הנשק רק בשביל לירות באוויר כדי להזעיק כוחות בטחון. אי-אפשר

להכניס את כל המערכת של מאות אלפי מחזיקי כלי נשק לתוך קורסים כאלה.

איזה קורסים?

בי לוי;

6 שעות פעם בשנתיים זה הרבה מאד בשביל אדם שמחזיק כלי נשק שפעם בשלושה

חודשים הוא שם אותו בתיק או לוקח אותו אתו בנסיעה לאיזשהו מקום. סך חכל זה כלי

קטן, הוא יכול לגמור את האימון הזה בעשר דקות. הוא הרי כבר מיומן. הוא יורה

במילואים בכלי נשק כזה ובכלי נשק אחר, חלקם גם יורים במילואים עם האקדח. להטיל

עליו שש שעות אימון בשנה או בשנתיים, זו הכבדה אדירה. מה עוד, שעד היום, 46

שנה מאז קום המדינה, מעולם לא היתה חובה לירות במטווח וכוי.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני מאד מבקש שהסקטור הזה ישמיע את קולו. אני

באקראי נמצא כאן וברשותך הרמתי את היד לומר את דברי.

אנחנו בוחנים את המקרים בהם השתמשו בנשק לרעה, דהיינו אירועים שכן הנשק

הוצא מהנרתיק, מהתיק על ידי אותם אנשים שלא מתאמנים, כפי שציין מר לוי, במשך

46 שנה ומה כן קרה. ברוב המקרים, לצערנו הרב, אנשים לא הצליחו להביא תועלת

מפני שאין להם את הידע, אין להם את הנסיון, אין להם את האימון. 6 שעות אימון

אחת לשנתיים זה מינימום, מינימום, כי אף אחד לא יתקע לידינו שמר לוי יוציא את

האקדח ורק יירה באוויר, וכשהוא יצטרך לפגוע במטרה הוא לא יוכל לפגוע, הוא יפגע

באנשים חפים מפשע. את זה אנחנו מבקשים למנוע.

י י רחמים;

כל הזמן מערבבים בין רובה לבין אקדח. אנשים שיורים בצבא, ברוב המקרים הם

יורים ברובה. הם מאומנים ברובה, הם לא מאומנים באקדח. זה דבר הרבה יותר מסוכן

ולא כמו רובה. זה דבר אחד.

דבר שני, לגבי הקריטריונים. מומלץ לתת רשיון למשל לאנשים שגרים בשטחים.

לא יעלה על הדעת שמישהו יקבל רשיון נהיגה אם הוא לא עשה טסט, אם הוא לא עונה

על דרישות מסויימות. אני חושב שאותו דבר ראוי שיהיה עם הנשק.

דיברנו קודם על אין חובה לנמק. זה דבר שמטריד אותי הרבה שנים, אני עוסק

בזה 25 שנים. אין חובה לנמק הוא רווק מנדטורי, צריך לציין זאת.

אי פורטן;

הוא לא מנדטורי.

הוא מקום המדינה ומאז הוא לא שונה. הוועדה התכנסה לפני שנה, לא היו שום

מסקנות, משרד הפנים לא קיבל שום תיגבור ואנחנו הסובלים הישירים, אנחנו עוסקים

בזה בחיי היום-יום ואנחנו לא מסוגלים לתפקד בצורה הנוכחית.

נמצאים אתנו אורחים מהשלטון המקומי. אם יש למישהו מכם איזושהי שאלה, אני

אאפשר לשאול כמה שאלות. בבקשה.

רבותי, דנו פרז בסכנות של חוסר זהירות בשימוש בנשק. העובדה היא שבמשרדי

הממשלה, דהיינו משרד העבודה, משרד הבריאות נמצא מאגר אינפורמציה על אנשים

מסוכנים הרבה יותר, כמו משתמשים בסמים ללא רישום פלילי. מדובר בערך על 400 אלף

תושבים משתמשים בסמים במדינת ישראל, שלחלקם הקטן יש רישום פלילי. מדובר על

הפרעות אישיות שאינן מוגדרות כמחלות נפש, שהם אנשים מאד מסוכנים. לגבי

האוכלוסיות האלה אין חובת דיווח של משרדי הממשלה למשרד הפנים על מנת למנוע

מהאנשים האלה להחזיק בנשק.

נושא אי-זהירות או השימוש הרשלני הוא נושא כבד מאד. דרך אגב, אם מישהו

יכנס קצת למה קרה באירועים ממעלות עד אוטובוס 300 כולל פי גלילות, דווקא אנשים

מיומנים מאד, שעברו אימונים טובים מאד, הרגו יהודים טובים. לא צריך להסתפק אך

ורק בסכנות האלה, צריך לראות שכבות רבות של אנשים שהיום נושאים נשק והם

מסוכנים מעבר לאי-זהירות.

שי לוי;

בהחלט אני חושב שההצעות שהועלו כאן הן, אבל צריך אולי להפריד בין הרכבי

האוכלוסיות. קרי, אותלם מבוגרים שנושאים נשק, אולי לגביהם צריך יותר להקפיד

לגבי האימון בנשק, כי הידיים רועדות, הראייה לקויה. אנשים צעירים יותר, שעדין

משרתים במילואים, לגביהם צריך להקל יותר במשך תקופת האימונים.

יש בקריטריונים אבחנה בגילאים?

אי אלימלך;

לא.

ישנה בעיה של יוצאי צבא, שמחזיקים בבית הרבה כלי נשק במזכרות ולא לשימוש.

לגבי כל כלי נשק כזה או רובה כזה צריך רשיון, בעצם אף פעם הוא לא אמור לצאת

אתם החוצה להגנה עצמית.

אתה בעד זה או נגד זה?

אני בעד שיהיה להם, אבל לגבי תקופת האימון, אולי תקופה יותר ארוכה, אבל

לא יקה 10 או 20 כלי נשק למטווח להתחיל לירות בהם. צריך להקל עליהם.

אי בראודה;

אני הושב שאלה שהולכים בכיוון להחמיר צודקים. נהגים שמסתובבים על הכביש

ומחזיקים כלי שיכול להרוג בני-אדם, צריכים לעבור מבחנים, צריכים לעבור בדיקות

ומשלמים על זה הרבה כסף בשביל הכיף להיות נהג. מי שרוצה להחזיק כלי יריה בבית,

שיבין שזה דבר מאד מסוכן, מאד אחראי וצריך לקבל הכשרה מתאימה על מנת להשתמש בו

בלי כל מיני פילוסופיות על יד זה.

לדעתי אין מקום לליברליזציה בלי גבול של מתן רשיונות לכלי נשק. זה דבר לא

רצוי ומאד מאד מסוכן.

כלומר, את בדעה שצריכים להחמיר בקריטריונים.

מלי;

כן.

גי זלצר;

אני רוצה שיעשו הפרדה ברורה בין כלי נשק בצבא לבין כלי נשק אזרחי. בצבא

יורים ברובים ואקדח זה משהו שונה לחלוטין, כך שאין לערבב בין הנושא של ירי

ברובים בצבא לבין ירי באקדחים, זה שונה לגמרי.

היום זה שש שעות?

אי אלימלך;

היום זה שעתיים.

כמה כדורים הוא יורה בשעתיים האלה?

50 כדור לפחות. אני אומר לפחות כי אם הוא לא מגיע לרמת פגיעה סבירה או

שהוא יורה הלאה או שהוא לא מקבל את האישור. אני חושב שפעם בשנה זה מינימום.

אם הוא מתאמן אצלך שעתיים, הוא יורה 50 כדור והוא עדין יורה בצורה

מסוכנת, אתה לא מאשר לו. אז למה לדבר על שעתיים או שש שעות. הוא צריך לעשות

מינימום מסוים ואם הוא לא יודע, אתה מאריך לו.

ר' ארגוב

מדריכי הירי שאושרו על ידי משרד הפנים הם הטסטרים של האוחזים בנשק. או

עובר או לא עובר. יש תכנית הכשרה שנקבעה על ידי משרד הפנים והועברה לכל מדריכי

הירי במדינת ישראל שהם רבים. הם מעבירים בוחן כל מחזיק נשק ואם הוא לא עובר את

הבוחן, הם רשאים לפסול את רשיונו.

לי לבנת;

כמה אחוזים נפסלים?

ר' ארגוב;

מעט מאד. אנחנו מנסים לעשות טסט נוסף ונוסף ונוסף.

כמה פסלת אחרי כל הנוסף ונוסף?

ר' ארגוב;

אני מעריך 2%-1%.

יש כאלה ששולהים אותם ואומרים להם; לא תקבלו רשיון?

ר' ארגוב;

בוודאי.

קריאה;

זה קורה בדרך כלל לאנשים מבוגרים שמחזיקים רשיונות.

אם חייבים לעבור אימון אחת לשנתיים ומתברר שהיד כבר רועדת, אני מבין שאתם

פוסלים.

בהחלט.

ואז הופכים את זה להחזקה בלבד.

בזמן האימון הרבה כלי נשק נבדקו ונמצאו לא שמישים. אנשים הלכו אתם ולא

ידעו. אני מדבר מאקדח שהנוקר לא היה עד לאקדחים שהמצב המיכני שלהם היה מסוכן

למשתמש בו.

יי יוסף;

יש מעל ל-1,400 בעלי רשיונות מדריכי ירי. באחריות אני אומר, למעלה מ-50%-

60% אין להם ידע בהדרכת נשק. אני מוכן להתחייב פה כלפי כל תנוכחים שנמצאים

כאן. למה אני אומר את זה? חלק גדול מהם גובים כסף בלי לאמן את האיש וחותמים

להם על הרשיון. אני מוכן לעמוד בפני כל ועדה ושיגידו לי פה הסוחרים שזה לא

נכון.

קריאה;

יש פתרון לזה.

יש פתרון לזה ואני הצעתי את הפתרון הזה לפני שמונה שנים במסמך רשמי.

הפתרון הוא שיחוייבו לציין על גבי הרשיון בספח מיוחד מספר החשבונית, מספר

השעות, המדריך והמטווח. כשכתבתי את המכתב לפני שמונה שנים כקצין קליעה ראשי

במשטרת ישראל ידעתי שהדבר הזה יקרת. כתבתי את זה על דעת המשטרת ועל דעת משרד

הפנים וכולנו הסכמנו שזו הדרך היחידה לפקח על אותם מדריכים.

אתה העלית נושא די קריטי לקראת סיום הדיום הזה, אבל אני לא יכול שלא

להתעכב עליו. כאן אנחנו שומעים שניתנו כ-1,400 רשיונות למדריכי ירי. באיזו

תקופה ניתנו הרשיונות האלה?

יי יוסף;

לפני שנתיים.

אבי אלימלך, כאן נאמר שכ-1,400 קיבלו רשיונות להדרכה. יש איזשהו

קריטריון שמגביל את מתן הרשיונות, כדי לא להציף במדריכים, או בודקים אם יש

למדריך מקום לאמן, אם יש לו בית ספר?

בתקנות נקבע בדיוק מי רשאי להיות מדריך ירי וכל מי שעומד בקריטריון, מקבל

רשיון.

בשום מקום לא כתוב שצריכה להיות לו איזושהי פינה כדי לאמן.

אנחנו למדנו מהטעויות והחלטנו שבפעם הבאה יצטרכו לתת את הלוגו של המטווח.

לי לבנת;

מה זה בפעם הבאה? הרי האימונים מתחדשים כל הזמן. אנשים מחדשים רשיונות כל

הזמן.

בפעם הראשונה, כמובן האישור בא מהמטווח עצמו. אני מדבר על חידוש הרשיון

כשלנו אין שליטה ובעצם זה מגיע כספח.

הוצאתם הנחיות כאלה?

אמרתי שלמדנו מהנסיון, כי לא ידענו שיהיו רמאויות כאלה ואחרות. בפעם

הבאה, זה אחד הלקחים, לא יתקבל אישור של אימון ירי אלא אם אין האישור של

המטווח.

ר' נחמן;

ההערה הראשונה שלי היא לסעיף של רישום פלילי. אני חושב שבנושא זה צריך

לעשות הבחנה איזה אישום פלילי, כי אדם שיש לו רישום פלילי על זה שהוא עשה

עבירה של צווארון לבן, זה לא אומר שהוא לא יכול להחזיק אקדח. לעומת זה אדם

שהואשם בתקיפה, בהסגת גבול, באלימות, בוודאי צריך להגביל לו את האחזקה של

הרשיון. לכן הנושא של רישום פלילי באופן גורף מפריע לי, אני חושב שהוא לא נכון

וצריך לתקן אותו.

דבר שני, יש אנשים שמחזיקים נשק ואין להם שום רישום פלילי. דיברו כאן על

התיקים שנמצאים במשרד הבריאות וכדומה. אני חושש מהאנשים שסובלים מהפרעות נפש

יותר ממקרים אחרים. זה דבר חמור ביותר. גם הרציחות שהיו נובעות יותר מאנשים

שיש להם הפרעות נפשיות, אלה דברים שקשורים יותר בטיפול נפש.



דבר שלישי, מספר פקידי הרישוי או צורת הפעלת המשרדים של רישוי נשק. אני

אומר את זה כראש רשות מקומית וכמי שמספק שירותים כאלה. הדבר הזה לוקה בהסר. יש

צורך לעדכן מיידית, דרך משרד הפנים, את נושא הפקידות של רישוי נשק. זה צוואר

בקבוק, אלה בעיות קשות ביותר ביוס-יום. אמנם זה לא הדיון, אני מבקש שבהמשך

לדיון הזה שיתקיים דיון בוועדה בכל הנושא של רישוי נשק, כי הקטע שאנהנו דנים

בו היום הוא קטע צר מאד לעומת כל הדברים האהרים.

אני לא ממליץ לחדש את הרשיון אחת לשנה או אחת לשנתיים. יכול להיות אחת

לשלוש שנים. יש צורך לבחון את הנושא הזה, לא לקבוע מסמרות, זה עומס וטרחה על

האנשים.

אני מצדד בליברליזציה במתן רשיונות. יש לפתוח ככל האפשר את מתן הרשיונות,

כי אני חושב שצריך למנוע את חסכנה ואת האפשרות שבמקום מסוים יחסר כלי שיכול

להציל אולי עשרות. זה עדיף בעיני מאשר נסתכל בזכוכית מגדלת ואז נמנע רשיונות

והכלי הזה יחסר כשנצטרך.

לגבי מה האזרח שמקבל את הרשיון צריך לתת מבחינת שעות אימונים וכדומה, אני

חושב שצריך לראות מה קורה בארצות אחרות. אני חושב שארצות אחרות, שאין להן

בעיות כמו שיש לנו, הן ודאי התקינו תקנות.

את הדיון בנושא הזה נחזור ונקיים. כדי שנקיים את הדיון הזה, דבר ראשון,

אני תובע כהחלטה שמשרד הפנים יפרסם ומיד את הקריטריונים שיש בידיו לצורך קבלת

נשק. אני רוצה ויכוח ציבורי בנושא הזה. אני לא חושב שזה צריך להישאר סגור

בחדרים. פרסום הקריטריונים לציבור, לעתונות, שאדם ידע איך מקבלים נשק במדינה,

מה מותר ומה אסור.

דבר שני, למרות שהארכנו ארבע-חמש פעמים, עדין יש כ-29 -27 אלף מחזיקי כלי

נשק שתוקף רשיונם פג או לחלק מהם בכלל אין רשיון, לא פנו, לא התאמנו וכלי הנשק

בבית. יש להתייחס לזה בחומרה. אני לא מקבל את ההנמקות המחשב, ההקלדה. אנחנו לא

חיים במאה ה-19 כשלא היו מחשבים או בראשית המאה ה-20 כשהתחילו המחשבים. אולי

יש בעיה כספית, אז תשאו באחריות.

נקודה נוספת, אתם חייבים ומהר מאד למחשב את הנושא של מחזיקי כלי נשק.

אי אלימלך;

הכל ממוחשב.

אז מה הבעיה שלך?

אי אלימלך;

אמרתי, עכשיו אין בעיה.

סנ"צ רמי מור, בימים אלה אתם מקבלים את ההודעות ששלה משרד הפנים לאנשים,

מצדכם אתם צריכים לעשות את הפעולה של אכיפת ההוק לגבי אותם אזרחים שמהזיקים

כלי נשק בלי רשיון.

גם בלי ההערה תיכננו את זה.

אני מבקש זאת ממך כיוון שיכול להיות שהתיכנון קיים אבל הביצוע איננו. אם

אתה רוצה הערה נוספת שלי, אני אתן לך אותה. אתה לא צריך להמתין בכלל למכתבים

האלה, מכיוון שלוקהים רגליים, עולים למשרד הפנים ולוקהים 19 דוגמאות.

סנ"צ ר' מור;

אין להם נתונים כרגע. הם עדין לא הקלידו את זה במחשב, זאת הבעיה. יש להם

בעיה להקליד את ההומר במהשב.

אבי אלימלך, כמה מחזיקי נשק בלי רשיון יש לכם ברשימה היום?

אי אלימלך;

25 אלף איש.

לא צריך להכות לתיכנון. צריך לאכוף את ההוק, לפהות לגבי מספר מקרים, למען

יראו ויפחדו.

שלהתם להם התראות?

עוד לא. אני מבקש ממשרד הפנים וממשטרת ישראל לבצע את חלקם בנושא הזה.

אני ממליץ, כחלק מהמסקנות שלנו, שתאמצו את דו"ח ועדת שלמה כהן שמדבר על

אימונים אחת לשנתיים פלוס במסגרת חמש השנים. אני ממליץ בפניכם שתכנסו את

הוועדה הבינמשרדית כדי לקיים דיון בענין זה, מכיוון שאחת לחמש שנים זה הרבה

זמן. אני מקבל את הנימוק שלהחזיק אקדח זה יותר מסובך גם למי שמכיר כלי נשק.

אני לא משוכנע שהוא צריך את מלוא השעתיים, אני לא אגע בזה, אבל אני רק מפנה את

תשומת הלב לבדוק אם לא צריך לקצר את השעתיים, מכיוון ששעתיים זה הרבה זמן אם

הוא עושה את זה אחת לשנתיים פלוס. אני מבקש מאותה ועדה בינמשרדית שתיתן את

הדעת אם למרות האימונים לא צריך להבחין בגילאים המבוגרים יותר לום אולי להקשות

בבחינה.



אני ריצה לגעת בנושא של מרכז מידע. אני רואה בחומרה את אותן הערות שנשמעו

פה וידענו אותן לפני כן. צריך שיהיה מרכז מידע אחד. אני יודע את הבעייתיות של

הנושא הזה, אבל אני מבקש שהוועדה הבינמשרדית תתייחס לזה. אם משרדים שונים

מחזיקים אינפורמציות שונות לגבי אזרחים מבחינת הכשירות, צריך לתת את הדעת על

זה. אני משוכנע שאף אהד פה לא יכול לתת לי תשובה לזה. לכן אמרתי שנחזור לנושא

הזה, כשאחד הסעיפים יהיה מרכז מידע כולל, אם אפשר בכלל. אני יודע את התסבוכת,

אני יודע את הבעיות החוקיות, אני יודע שאסור להעביר אינפורמציה ממשרד למשרד,

כל זה ידוע לנו, אבל צריך לתת את הדעת על מאגר מידע במקום אחד לגבי קריטריונים

מסויימים שחשוב לדעת אותם בצורה מרוכזת כשנותנים כלי נשק.

הבעיה היא שרוב המידע נמצא אצל גורמים פרטיים, לא אצל גורמי מדינה.

אנחנו לא יכולים להתייחס לגורמים פרטיים. אני יודע שהנושא מורכב.

נקודה נוספת והיא נושא המאמנים. נראה לי דבר פגום כשנותנים רשיון לאמן

למי שאין לו מקום אימון. אם אדם בא לקבל רשיון לאמן, הוא צריך להראות איפה הוא

מאמן. אם תגידו לי שאחר-כך הוא ילך לשכור מקום, זו תשובה לא מספקת. אם הוא

רוצה לאמן, שישכור מקום. אם הוא רוצה לקבל רשיון כדי להראות שיש לו רשיון ביד,

זה סיפור אחר. אם הוא רוצה את הרשיון כדי לעבוד אצל מעביד מסוים כשכיר, גם פה

צריך למצוא תשובה למעביד שפונה ואומר; אני מתכוון להעסיק את האיש הזה. אבל לא

יכול להיות שיסתובבו חופשי מאמנים בלי שיש להם מקום לאמן. זה הפתח למה שנשמע

שם.

נקודה נוספת, תנו את הדעת איך לסגור את הנושא של מאמנים שמחלקים רשיונות

בלי חשבוניות, בלי מיספור וכו'. הוועדה הבינמשרדית חייבת לתת את הדעת לזה. מתי

התכנסה הוועדה הבינמשרדית בפעם האחרונה?

אי אלימלך;

לפני כשנה.

הגיע הזמן שהיא תתכנס ותיתן את הדעת לנושא הזה.

נושא חובת ההנמקה, אני יודע את הרגישות. יחד עם זה, נראה לי שצריכה להיות

חובת הנמקה. צריך למצוא לזה פתרון, אבל לא יכול להיות שידחו את האזרח והוא לא

יודע למה.

לי לבנת;

עוד שתי הערות לסיכום שלך, שאני מסכימה לו, אני מקווה שתאמץ אותן. קודם

כל, לגבי המלצות ועדת שלמה כהן, ציינת קודם את ההמלצה לגבי ענין תקופת האימון,

אחת לשנתיים או אחת לשנתיים וחצי. נדמה לי, כפי שהבנתי כאן, שוועדת שלמה כהן

המליצה על עוד כמה דברים. למשל, היא המליצה על שינוי הקריטריונים, ככל הנראה,

והיא המליצה גם על חשיפתם לציבור. יכול להיות שיש עוד המלצות שלא עלו כאן על

השולחן היום, אינני יודעת. אני חושבת שזה המור שיש המלצות של ועדה כזו,



שקיימות כבר מאוגוסט 1993 ועד לעצם הרגע הזה לא ידענו שיש ועדה כזאת, לא

קיבלנו עותק של המלצותיה. אני מבקשת לקבל עותק, אם אפשר, אם זה משהו לא סודי

מדי עבור חברי הכנסת. אני חושבת שהעובדה שמאוגוסט 1993 לא התקיים שום דיון על

יישום המלצות ועדת שלמה כהן, מעיד שמשרד הפנים בענין הזה פשוט לא מתפקד. אני

הושבת שוועדת הפנים צריכה לקבוע מועד ישיבה נוספת כדי לוודא שמשרד הפנים ניגש

ליישום המלצות ועדת שלמה כהן, כמובן אחרי שנראה אותן, גם צריך לראות מה כתוב

שם, אינני יודעת מה יש שם, זו תעלומה.

דבר שני. אני הערתי קודם, העיר גם חבר הכנסת רון נהמן והעירו אחרים. אני

רואה בהומרה רבה את התשובה שקיבלתי מאבי אלימלך, שאלפי מכתבים מונחים במשרדו

ללא תשובה כי אין לו מספיק כוח-אדם. לא יכול להיות שוועדת הפנים לא תתייחס

לשאלה זו. אם משרד הפנים לא מסוגל לספק את השירות הזה, מישהו צריך לתת לזה

פתרון או לשלם בראשו. אבל לא יכול להיות שכשזה מגיע לכאן, ועדת הפנים תתעלם

לחלוטין מהסוגיה הזאת. אני מבקשת התייחסות של הוועדה לסוגיה של תיפקודה של

אותה מחלקה שעוסקת ברישוי נשק מפאת מחסור בכוח-אדם מיומן או מחסור בכוח-אדם

בכלל, אינני יודעת מה, אבל מישהו צריך לתת על זה את דעתו ואנחנו לא יכולים

לעבור על זה לסדר-היום.

למה לא קיימתם דיון בנושא דו"ח ועדת שלמה כהן?

אי אלימלך;

צריך לשאול את הנהלת המשרד.

חברת הכנסת לימור לבנת, בואי נזכור שאבי אלימלך אחראי לאגף זה רק בתוקף

נסיבות שבעל הבית שלו יצא לפנסיה.

ר' נחמן;

לא ידעו את זה? זה מצב של הפקרות, שמשרד ממשלתי לא נותן את השירות שלו.

צריך להיות כאן דיון ולעשות סדר בענין הזה.

לי לבנת;

שיבוא לכאן שר הפנים ויתן תשובה.

היו"ר י' מצא;

בואו נזכור שאבי אלימלך בתפקידו זה בראש הפירמידה, בלי הגדרה אפילו, רק

בחודשיים-שלושה האחרונים. לפניו היה מנהל אגף חמש שנים ובואו ניקח את הדברים

בפרופורציה נכונה.

לי לבנת;

הוא בתפקיד הרבה זמן. מנהל האגף שלו לא נמצא שלושה חודשים, אבל הוא

בתפקידו זה הרבה זמן.

צריך לזכור שחמש שנים היה לו בעל בית שלפני חודשיים יצא לפנסיה. בואו

נראה את הפרופורציות. מי היה אחראי חמש שנים על המחלקה?

הוא היה אחראי חמש שנים על המחלקה, מעליו היה מנהל אגף.

היו"ר י' מצא;

כל מה שאני מדגיש הוא שנזכור דבר אחד, הוא לא מנהל האגף.

אני תובע מהוועדה הבינמשרדית לקיים מיד דיון בדו"ח ועדת שלמה כהן.

בשבועות הקרובים נקיים דיון בוועדת הפנים. אני מבקש להביא לוועדת הפנים את

דו"ח ועדת שלמה כהן כדי שנחלק אותו לחברי הוועדה. זה שאין שר במשרד והמשרד לא

מתנהל באמצעות שר, אני רואה את זה בחומרה רבה, אבל אתם לא אשמים בכך שראש

הממשלה הוא שר הפנים והוא מחזיק בתיק הזה. בוודאי צריך להעיר ולהביא לתשומת

הלב נקודה זו. אין ספק שהתיפקוד של משרד הפנים לקוי. אבל זה שאין כוח-אדם לאבי

אלימלך, הוא לא אשם בזה.

לי לבנת;

בוודאי שהוא לא אשם. דווקא בגלל זה אני אומרת שיבוא השר או מנכ"ל משרד

הפנים.

אנחנו יודעים שזה לא המשרד היחיד שלא מתפקד. להישיבה הבאה תהיה בנוכחות

מנכ"ל משרד הפנים כדי לדעת מה קורה ביחידה הזאת שבאה במגע עם קהל רב. אם יש

מקום למעורבות שלנו לעשות סדר, נעשה סדר.

תודה רבה. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15;11