הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 155

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שלישי. י"ט בתמוז התשנ"ד (28 ביוני 1994). שעה 00;12

י' מצא - היו"ר

בי טמקין

מוזמנים; חבר-הכנסת אי פורז

חבר-הכנסת די שילנסקי

ט' שדה - משרד החקלאות

מי סגן-כהן - יי "

ת' גולן - משרד המשפטים

גי ויסמן - " "

ז' בן-גרשון- משרד הבריאות

אי מישר - " "

די טפר - משרד הפנים

י' עליוף - משטרת ישראל

ע' ברוק - משרד המשטרה

יי גולדיאק - המשרד לאיכות הסביבה

ר' אדם - " " יי

בי אגרסט - משרד החינוך והתרבות

הי פרידשטיין-יו"ר אגודת צער בעלי חיים - תל-אביב

קי פרידשטיין-אגודת צער בעלי חיים

אי מנשה - אגודת נוח

די בן-דב - אגודת צער בעלי חיים - תל-אביב

שי לפיד - עמותת צער בעלי הי ים חיפה והצפון

אי אלטמן - עמותת תנו לחיות לחיות

י י ארקין - " " " "

צי תמוז - " " " "

ת' רייטר - " " " "

זי האן-אפרתי- אגודת צער בעלי חיים - ירושלים

מזכיר הוועדה; אי קמארה

קצרנית; מזל כהן

1. התאכזרות לכלבים וצער בעלי חיים - הצעה לסדר-היום של חברי הכנסת;

רענן כהן, אבנר-חי שאקי ודב שילנסקי.

2. התעללות בבעלי חיים - הצעה לסדר-היום של חברי הכנסת; עמיר פרץ

ודב שילנסקי.



1. התאכזרות לכלבים וצער בעלי חיים

2. התעללות בבעלי חיים

היו"ר י' מצא

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה.

התאכזרות לכלבים וצער בעלי חיים, של

רענן כהן, אבנר-חי שאקי ודב שילנסקי; והתעללות בבעלי חיים של חברי

עמיר פרץ ודב שילנסקי.

אני לא יכול לומר שאני שמח לקיים את הדיון בנושא זה. אני מצטער לקיים את

הדיון הזה בימים לא שקטים לבעלי החיים. אנחנו שומעים ורואים בתקשורת התעללות

נוראית, נדמה לי בעיקר ברחבי תל-אביב בבעלי חיים, התעללות שאפילו הדמיון

המרושע ביותר לא יכול להעלות על הדעת. אנחנו רואים תמונות זוועתיות, שמי שרואה

אותן, גם אם הוא לא אוהב בעלי חיים הוא מתחלחל, בוודאי שלאוהבי בעלי חיים

החלחלה היא נוראית. נשמע מנציגי המשטרה ומהגורמים האחראים מה עושים כדי לשים

קץ לתופעה הנוראית הזאת.

אך לפני כן רשות הדיבור לחבר-הכנסת דב שילנסקי, ששנים רבות ישב על כסא

יו"ר ועדת הפנים וניווט את הספינה.

אני שמח להיות בוועדה הזאת שאני אוהב אותה, ואני שמח שמי שנכנס במקומי

מנווט את הוועדה בהצלחה וביעילות, מצליח יותר ממה שאני הצלחתי וכשיש ידידות

אישית זה משמח אותי.

תרשו לי להביע הערכה לשוש המזכירה המסורה והנאמנה שהיתה לי וממשיכה עם

יו"ר הוועדה חבר-הכנסת יהושע מצא, ומזכיר הלשכה שהתקבל גם בעזרתי פה לתפקיד.

לכן לא פלא שהיו"ר מצליח.

אני רוצה להביע הערכה גם לכל האנשים שנמצאים פה, אני יודע שהם אנשים בעלי

רגש. ואם התחלתי בדבר הזח, אני רוצה לומר שאינני מספר אחד בכנסת בכל הקשור

בנושא בעלי חיים וצער בעלי חיים. הלוואי והייתי פועל כל כך טוב בנושא ארץ

ישראל בשלמותה עם חבר-הכנסת פורז כפי שאני נהנה ושבע רצון ממנו בכל הקשור

בבעלי חיים. אני מוכרח להגיד שהתהילה מגיעה לו בכל הדברים האלה, כי ישנם עוד

חברי כנסת שמתעניינים, חלקם מתפרסמים בעתון ובצילומים, אבל הוא פעיל בשטח.

אדוני היושב-ראש, אתמול הכינותי נאום בקשר לרופאים הווטרינריים, הצעה

שהעלה כרגיל חבר-הכנסת פורז, והתכוננתי לנאום בנושא שהוא קרוב ללבי, אבל אני

החלפתי את סגן יו"ר הכנסת, חבר-הכנסת עזרן, בניהול הישיבה ולא יכולתי לדבר כי

לא היה מי שיחליף אותי, אבל אני הבעתי משהו בקשר לכלבים והוזכרה שם המלה

גרמניה. היום קיבלתי טלפון מאדם, ניצול שואה, שמתח עלי ביקורת למה ישבתי בשקט,

למה לא קראתי קריאות ביניים, למה לא צעקתי, כי הוזכרה שם המלה גרמניה. הוא

אמר: איך אתה, דב שילנסקי, שהיית במחנות המוות ובגיטאות, איך אתה יכול לחיות

כך לגבי כלבים.



תרשה לי לתת פה את התשובה במשפט אחד. לא הכלבים אשמים במה שעשו לנו

בתקופת השואה, הגרמנים אשמים. הכלבים לא אשמים, כי כך אילפו אותם. אני יכול

לאהוב בעלי חיים למרות כל מה שראיתי. ישנם אנשים שאוהבים את הגרמנים ושונאים

את הכלבים. אצלי זה להיפך, אני שונא את הגרמנים ואוהב את הכלבים. אין בזה כל

השוואה ושום קשר.

אחרי ההקדמה הזאת לא נותר לי הרבה מה להגיד, אדוני היושב-ראש, כי פה ישנם

אנשים שהם עוסקים בנושא הזה יומם וליל, הם מסורים ונאמנים ואין בפי מלים לשבה

את האנשים האלה.

מצד אחד, אדוני היושב-ראש, גדלה המודעות בישוב בארץ. מצד שני, אינני יודע

איך זה יכול להיות, גברה האכזריות ובפרט אכזריות של ילדים שלא מקבלים את

החינוך החל מבית הספר. נדמה לי שהמשטרה עדין לא מפעילה את החוק שחוקק בכנסת.

לפני יומיים ראינו ב"ידיעות אחרונות" תמונות זוועתיות, אינני יודע איך בן-אדם

יכול לעשות את זה. ראינו למה בני-אדם יכולים להגיע, אבל לחתוך את הפח.

אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, שיש שיפור בנושא הרעלת בעלי חיים

בחצרות. אולי את הדחיפה הראשונה נתן הווטרינר החדש של עירית תל-אביב, דייר צבי

גלין, שהוא גם ידידי האישי, אני מכיר אותו מתקופת הלימודים. בעקבות תל-אביב

התחילו ללכת כמה רשויות מקומיות, ואני חושב שהזוועה הזאת של ההרעלה תיפסק בכל

הארץ, במקום זה תהיינה זריקות. יתר הדברים נשמע מהאנשים שיושבים כאן.

היו"ר י' מצא;

תודה רבה, חבר-הכנסת פורז, בבקשה.

אי פורז;

אדוני חיושב-ראש, הדיון הזה הוא בעיקר לעורר מודעות ציבורית ולהגדיל את

הרגישות. לדעתי בשנים האחרונות יש בהחלט שיפור עצום באווירה בנושאים האלה. יש

כמה דברים חיוניים שהיתה לי יד בהם, נושאי חקיקה בעיקר. לפני כמה חודשים עבר

חוק צער בעלי חיים שהגדיל את העונש על התעללות משנה לשלוש שנים. החוק מזה גם

אוסר לחלוטין קרבות בין בעלי חיים ואחת ההצעות בו נוגעת לפרסומים שהיו בשעתו

בקריות על אנשים שעושים הימורים בקרבות בין בעלי חיים. אנחנו עוסקים עכשיו

בקטע האחרון, אנחנו כבר בשלב הסופי של השלמת החקיקה בכל הנושא של פיקוח על

הניסויים על מנת שגם הניסויים שנעשים בבעלי חיים יהיו בכמה שפחות סבל.

דבר נוסף, בשנה שעברה, זו היתה שנה ראשונה שהמדינה הקציבה כסף להגנה על

בעלי חיים והמשרד לאיכות הסביבה קיבל 400 אלף שקלים. השנה זה כבר יגדל לבערך

מליון שקלים. יחסית לתקציב המדינה זה לא מי יודע מה, אבל זה גם כן איתות

בכיוון הנכון והמשרד לאיכות הסביבה נתמנה הגורם, עובד מדינה, שתפקידו יהיה

לטפל בענין הזה.

במהלך שנה וחצי האחרונות קם ארגון גג לכל הארגונים למען בעלי חיים שמלכד

את כולם. בסך הכל יש התקדמות. גם הענין שהזכיר חבר-הכנסת דב שילנסקי, ענין

ההרעלות, היום השימוש בסטריכנין אסור באופן מוחלט, גם הרעלות אחרות הן לא

מומלצות ורוב הרשויות המקומיות משתדלות, במקרה שיש בעיה עם חיות משוטטות,

לתפוס ולא להרעיל ברחובות. התופעה הזאת שרואים חתולים מפרפרים במשך שעות עד

שהם מתים כנראה הולכת להיעלם.



בענין של כמה סוטים, ובעיני אנשים שמתעללים בצורה אכזרית, כורתים איברים

של בעלי חיים או גורמים להם כוויות, אלה אנשים מטורפים והסכנה מהם גדולה, כי

מי שעושה את זה לחתום או לכלב יכול לעשות את זה מהר גם לילד. לדעתי אלה אנשים

עם הפרעות נפשיות קשות. לא חייבים לאהוב חיות, אבל ברור שמי שלוקח חיה ומתעלל

בה בצורה כזאת הוא מטורף, הוא חולה רוח ואין בידי הגורמים כלים כדי להתמודד עם

זה. אין להם לא אפשרות צפיה בלילה ולא אפשרות למעקבים. הגוף היחיד שיכול לעשות

את זה זאת המשטרה, והמשטרה צריכה להבין שזה חשוב לא פחות מאשר ללכוד סוחרי

סמים וללכוד עברייני מין וסוטים. אני לא מציע לזנוח את כל היתר, אבל אני בהחלט

מבקש מהמשטרה, שבמקרים שמגיעה תלונה כזאת, שההתייחסות אליה לא תהיה כמו אל

תלונה על לכלוך ברחוב אי מישהו קילל את השכן, אלא להתייחס לזה במלוא החומרה,

משום שאנשים כאלה יגיעו בסוף ליותר מזה, וצריך לעצור את זה בזמן הראוי.

היו"ר י' מצא;

אני רוצה לשמוע מנציגי המשטרה, האם יש לכם אינפורמציה בנושא האקוטי, אותה

התעללות בבעלי חיים?

י' עליוף;

קודם כל באתי עם סטטיסטיקה שאני חושבת שהיא קצת מפתיעה מבחינת הדעה

הכללית על פעילות משטרת ישראל. בקשתי להוציא סטטיסטיקה אודות סעיף 451, שזה

הסעיף שהיה הכי חמור עד לחוק חחדש, וסעיף 495 לחוק העונשין. בניגוד לנתונים

שנמסרו בדיון בכנסת, אני רק אגיד שבשנה הקודמת, שנת 1993, מ-102 תיקים שהגיעו

בגין הסעיף הזה - אני הבנתי שהמשטרה מותקפת על שהיא סוגרת תיקים מהסיבה שאין

ענין לציבור - מספר התיקים שנסגרו היו 13 מתוך 102 תיקים, כאשר יש שלוש

הרשעות, שישה תיקים בתביעה.

אי פורז;

אפשר לעשות את זה גם עבריין לא נודע על ידי זה שלא מתאמצים למצוא אותו.

יי עליוף;

יש לנו 47 תיקים - עבריין לא נודע. אני מתארת לעצמי שבהרבה מקרים יש

התאכזרות בבעלי חיים ולא מוצאים את האדם.

היו"ר י' מצא;

מה טיב התלונות, רק התאכזרות?

יי עליוף;

זה הסעיף החמור יותר, הריגה או חיזק לבעל חיים. הסעיף הקל, הסעיף שהיה עד

לחוק החדש, סעיף 495, שהיה חודש מאסר, אין לי נתונים על הסעיף השני.

השנה נפתחו שני תיקים, כאשר תיק אחד זה התיק של חיפה שזכה לתקשורת, קרבות

כלבים. התיק הועבר לתביעה ובהכנה לכתב אישום. יש תיק נוסף של עבריין לא נודע,

ותיק שלישי שלא בא לידי ביטוי, זה הענין של האיש שבעט בכלב באזור חיפה, התיק

כרגע בחקירה. אלה הנתונים שבידי.



אני מוכרחה להגיד שהמדיניות של המשטרה ככלל היא לאכוף את החוק בתחום זה.

לכל תלונה מתייחסים כאל כל תלונה פלילית אחרת. אני יודעת שנושא התעללות בבעלי

חיים והחוק החדש יידון בפורום אגף החקירות ביום חמישי זה ואנחנו ממשיכים,

אנחנו לא מנסים להתחמק מהחובה המוסרית והחוקית שלנו לאכוף את החוק.

היו"ר י' מצא;

הדיון יתקיים בנושא הזה האחרון?

י' עליוף;

הדיון יהיה באופן כללי, התפקיד המשטרתי באכיפת החוק.

היו"ר י' מצא;

אולי תביאי את זה לידיעתם או תעלי את זה על סדר-היום, התייחסות למקרה

קונקרטי או למקרים הזוועתיים שמתחוללים ולא התייחסות כללית.

יי עליוף;

המקרה בחיפה נחשף בעקבות מידע שהגיע מאחד הארגונים והמשטרה באופן סמוי

הקליטה שם. זה לא שאנחנו מנסים להתחמק. כאשר יש לנו מידע אנחנו פועלים.

היו"ר י' מצא;

העובדה שההתעללות נמשכת מעידה שאין מידע. כשאין מידע, המשטרה צריכה

להיכנס קצת יותר לעומק ובכוחות עצמה להגיע למידע. אבל זה לא תפקידך. אני אביא

בפני המשטרה את הבקשה והמשאלה הזאת. ממך הייתי ממבקש שהנושא הזה יעלה על סדר-

היום ביום חמישי, לפחות תנסי לעשות את זה.

טומי שדה, אתה רוצה לומר משהו בשלב זה?

אני מבין שיש כאן תמימות דעים בהתנגדות להתעללות בבעלי חיים.

היו"ר י' מצא;

גבי מיכל סגן-כהן, בבקשה.

מי סגן-כהן;

שר החקלאות ממונה על ביצוע חוק צער בעלי חיים החדש. התעוררה אצלנו בעיה

טכנית שאנחנו מקווים לפתור אותה בעתיד הקרוב עם משרד האוצר. בשונה מהמשרד

לאיכות הסביבה שקיבל תקן להעסקת איש מיוחד לענין, אנחנו לא קיבלנו עדין תקן

לתפקיד הממונה על פי החוק ממשרד האוצר. גם אתמול דיברתי איתם, אני מקווה

שתהיה תזוזה בענין ואפשר יהיה לאייש ולפעול כפי שמתחייב מהוראות החוק.

תודה רבה. אנחנו נשמע את האגודות השונות שיושבות פה. גבי דגנית בן-דב,

בבקשה.



ד' בן-דב;

קודם חבר-הכנסת שילנסקי העלה שאלה, הוא אמר שהוא לא מבין איך זה שבזמן

האחרון גוברת המודעות ובו בזמן גוברת ההתעללות. אני הושבת שהתשובה לשאלה הזאת

היא חלק מאד מהותי מהדיון בנושא. זה נכון שהמודעות גוברת, אבל היא גוברת בצורה

חלקית והרבה פעמים מידע חלקי הוא דבר מאד מסוכן. מה שקורה הוא, יותר ויותר

אנשים מודעים, יותר אנשים מאכילים חתולים, יותר אנשים מחזיקים כלבים אבל אין

מודעות בנושא של פיקוח על הרבייה. זה אומר שיש יותר ויותר גורים, יותר ויותר

בעלי חיים שמגיעים לרחוב, והתשובה לשאלה למה מתעללים בהם היא מאד פשוטה, הם שם

ואין מי ישמור עליהם.

היו"ר י' מצא;

מהי המודעות שאת מצפה לה?

די בן-דב;

יותר עידוד לנושא של פיקוח על הרבייה.

היו"ר י' מצא;

איך עושים את זה?

די בן-דב;

כמה שיותר הסברה. להכניס תכניות בנושא זה במשרד החינוך.

היו"ר י' מצא;

תני לי דוגמא של פיקוח על רבייה בנושא של חתולים.

די בן-דב;

אתה מדבר על אלה שמסתובבים ברחוב?

היו"ר י' מצא;

אני מדבר על חתולים ברחוב, שם הם מתרבים. אני לא מדבר על כלבי בית.

די בן-דב;

אני אתחיל מהכלבים מפני שפה נעשתה איזושהי פעילות אבל זו חצי עבודה. עשו

איחוד של אגרת כלבת ועשו 50% הנחה לכלבים מעוקרים ומסורסים. ההפרש במחיר הוא

בין 51 שקלים ל-25 שקלים. לא פעם ולא פעמיים אני שומעת אנשים שאומרים; עיקור

עולה לי 300 שקל, לא שווה לי. אם היו הולכים עוד צעד במחשבה קדימה ועושים אגרת

כלבת 100 שקל ו-25 שקלים לכלבה מעוקרת, לא מעט אנשים היו מעקרים את הכלבה.

לגבי חתולים הבעיה הרבה יותר מסובכת, כי חלק גדול מהרבי יה הוא ברחוב.



היו"ר י' מצא;

אני רוצה לשאול שאלה ותסלחו לי על הבקורת. עיקור לא גורם למצב של אותו

צער בעלי חיים?

די בן-דב;

לא. יש לנו נטיה לעשות האנשה, בעיקר אלה מאתנו שאוהבים בעלי חיים. כלב זה

לא בן-אדם.

היו"ר י' מצא;

כלב זה לא בן-אדם אבל זה בעל חי. אשאל שאלה אחרת. יש תמימות דעים בין כל

הציבור פה שהעיקור הוא טוב ולא נמצא בקנה מידה של צער בעלי חיים?

קריאות;

כן.

אני נציגה של העמותה למען החתול ואנחנו מתמחים בטיפול בבעיות של חתולי

רחוב. כפי שאתה מבין, המצב הוא באמת קטסטרופלי. מליונים משוטטים. מקורם בחתולי

בית שנזרקו. זאת אומרת, היתה אצל אדם המלטה, הוא לא טרח לעקר אם מחוסר מודעות

אם מחוסר חיוב בחוק - זאת השאיפה שלנו - זרק את הגורים לרחוב, חלק מהם שרדו

והמשיכו הדורות הבאים. היום חייבים להתמודד עם מצב נתון מאד מאד קשה.

מעבר להצעות שהצענו בנושא ההתעללויות, אנחנו ממליצים על עיקורים המוניים

ברחובות. יש לנו טכניקה, יש לנו שיטה, עשינו כבר אלפי עיקורים ברחובות בהצלחה.

זה לא באופן מיידי אמור לחסל טוטלית את הבעיה, אבל זה גורם לאוכלוסיות

מבוקרות, מפוקחות ברחובות.

היו"ר י' מצא;

איך העיקור, באמצעות הזרקה?

נ' אדלר-בלו;

אנחנו עושים את זה בהרדמה מלאה. זו פרוצדורה מאד מאד פשוטה שלא גורמת סבל

לחיה וזה מצליח. אנחנו לוחצים על הרשויות לקבל את ההמלצה הזאת. עירית תל-אביב

קיבלה את ההמלצה, היא מתחילה בפרוייקט. היא הקימה כבר חדר ניתוח. מדובר על

לכידת חתולים, תפיסת אלה שלא כשירים לחזור לרחוב מבחינת מצב בריאותי, הם

יורדמו כי אין לנו ברירה, ומי שכשיר לחזור לרחוב, יחזור תחת פיקוח של אנשים.

אנחנו גם מסמנים אותם. היינו מאד רוצים שהענין הזה יתקבל כדבר כללי בכל הארץ

ואז אנחנו רואים בעוד עשר שנים איזשהו פתרון לבעיה.

היו"ר י' מצא;

מה יקרה בעוד עשר שנים?

אנחנו מקווים שמה שיקרה זה מה שקרה ברחוב שלי לדוגמא. אני ניקיתי את

הרחוב שלי, אין המלטות, מי שיש ימות מזקנה.

היו"ר י' מצא;

כלומר, התמונה הכוללת היא לצמצם עד כדי כך שיהיו חתולים רק בבתים.

כמו בכל מדינה מערבית מתוקנת.

זה הפתרון שלנו לעומת ההרעלות שהיו נהוגות עד היום. אנחנו לא רואים את זה

כפתרון, העובדה היא המצב הקיים בשטח.

היו"ר י' מצא;

עירית תל-אביב אימצה את ההמלצה הזאת?

עירית תל-אביב בשלב זה אימצה את ההמלצה הזאת. לצערי היא לא קיבלה את כל

התקציבים שהיתה רוצה לקבל.

היו"ר י' מצא;

עניינתם בזאת את העיריות בארץ?

נ' אדלר-בלו;

כן.

. טי שדה;

הבעיה של החתולים מתחילה למעשה בענין אקולוגי. כל זמן שעקרת הבית או הגבר

זורקים את האשפה בפח ולא סוגרים את המכסה, יש מזון בשפע ותהיה בעיה של חתולי

רחוב, אפשר לקרוא להם חתולי אשפה. אם נפתור את הבעיה הזאת בהרעלה או בעיקור,

הבעיה היא שאם לא יהיו חתולים והמזון יהיה בנמצא, יהיו חולדות ועכברים. בכל

מערכת ביוב לפחות של עיר גדולח, יש אותם בשפע וחעיריות נלחמות בצורה רוטינית

להשאיר אותם במערכת הביוב.

היו"ר י' מצא;

גם החתולים נלחמים בהם. באין חתולים, מה יהיה עם החולדות?

ט' שדה;

עדיף חתולים על חולדות מבחינת בריאות הציבור. העכברים מעבירים יותר מחלות

מחתולים, אבל הפתרון הוא לא כל כך פשוט כמו שמתואר כאן. צריך למעשה לשלב מספר

שיטות כולל עיקור, כיוון שאם כל החתולים יהיו מעוקרים זה עדין לא יפתור את

הבעיה, המקור של הבעיה הוא חינוך. למשל בשוויצריה לא תמצא חתולי רחוב, בוודאי



לא בכמויות כאלה כיוון שחינכו שם את הציבור לטפל באשפה כמו שצריך, לסגור את

המכסים. זה גם לא בעיה של מזג אוויר. אילו האשפה היתה בנמצא בציריך אז היו שם

חתולי רחוב.

אי פורז;

גם במינוס 10 ברחוב?

טי שדה;

גם במינוס 10. הפתרון הוא לא כל כך פשוט, לעקר 50 אלף חתולים שלפי הערכת

הווטרינר יש בתל-אביב ולהערכתי מספר דומה יש בירושלים, זה לא כל כך קל גם

מבחינה כלכלית והוא גם לא מעשי. הוא לא פותר בעיות. אם יש לנו כ-200 תלונות על

מטרדי חתולים מתושבים בירושלים בחודש, אני לא אפתור את הבעיה שלהם אם אני אתן

להם תשובה; החתול שלקח את הסטייק מהשיש במטבח שלך, היום הוא מעוקר. זאת לא

תהיה התשובה הנאותה לאדם שמתלונן על המטרד הזה.

אני לא מזלזל בעיקור, זה חלק מהתמונה. אבל הענין הוא לא כל כך פשוט, זה

לא זבנג וגמרנו.

אי פורז;

גם ציפור יכולה להיכנס ולאכול.

אם אדם זורק את הזבל בפח האשפה וקופצים עליו 20 חתולים מעוקרים ושורטים

אותו והוא צריך לקבל זריקות נגד כלבת, את הבעיה הזאת העיקור לא יפתור. אני

יכול למנות כאן שורה של תלונות שחתולים מפריעים לאזרחים. יש יום יום עשרות

תלונות על מטרדים שנגרמים על ידי בעלי חיים, כלבים וחתולים. צריך לתת את הדעת,

צריך לעשות את המכסימום שאפשר.

אני לא הולך לשקול את העניינים על המאזניים, אבל יש בעיה ופתרון העיקור

הלוואי והוא היה בלעדי. הפתרון הזה הוא גם לא זבנג וגמרנו. כמה חתולים עיקר

הווטרינר בתל-אביב עד היום?

מעל 1,000.

ט' שדה;

עד שהוא יגמור לעקר 50 אלף חתולים הוא כבר יהיה בפנסיה ויהיו 50 אלף

חתולים חדשים לא מוכרים. זה לא כל כך פשוט. הבעיה הקרדינלית היא האשפה. צריך

לחנך את הציבור שלא תהיה אשפה זמינה לבעלי חיים, לא לחולדות, לא לחתולים ולא

לכלבים. כשמדברים על חינוך צריך לתת את הדעת גם על זה, לחנך את האזרח שיגיע

לרמה מערב אירופאית. אם לא תהיה אשפה, מהרבה בחינות של בריאות הציבור זה יהיה

דבר טוב.



ר' אדם;

אני רוצה לברך את העמותה למען החתול, זו יוזמה ממש ברוכה. חשוב מאד לעקר

כמה שיותר חתולים, תמיד יהיו מספיק חתולים בשביל החולדות.

הפרדוכס הוא שחתול שלא מעוקר ונמצא בתת-תזונה בכלל לא צד. מי שצד זה חתול

יחסית שבע. זאת אני יודעת ממחקרים וגם מנסיון אישי. לכן כל הנימוק של מאזן

אקולוגי לא תקף כשהם לא מעוקרים ומטופלים.

ט' שדה;

היוזמה של גוף שלוקח על עצמו את ענין העיקור היא ברוכה. כמו שאמרתי, זה

לא פתרון טוטלי, אבל היוזמה ברוכה.

צריך לשקול גם לאמץ את השיטה הזאת.

היו"ר י' מצא;

זה כרוך בכוח-אדם רב? זה כרוך בהוצאה גדולה?

ט' שדה;

כפתרון טוטלי, בוודאי שזה בלתי אפשרי. זה גם תלוי בנסיבות. יש נסיבות

שבהן רצוי לעקר חתולים ורצוי שהרשות המקומית תהיה מאורגנת לזה כאחד הפתרונות.

כפתרון, לעקר במשך שנתיים 50 אלף חתולים, זה לא ילך, זה לא מעשי ויהיו 20 אלף

חתולים חדשים לפני שאני אעקר 1,000.

היו"ר י' מצא;

מעקרים גם את הזכר וגם את הנקבה?

נ' אדלר-בלו;

כן.

היו"ר י' מצא;

למה לא מעקרים רק את הנקבה, ואז צריך לעקר רק 25 אלף במקום 50 אלף?

ט' שדה;

אפשר.

שי לפיד;

אני רוצה להגיב על הדברים של טומי שדה. עם כל הכבוד, הפתרון לא יהיה

הרעבה. נכון, שווייץ נקיה, אבל חתול אשפתות כזה נמצא כמעט בכל בית משותף. ישנם

אנשים ששונאים חתולים, הם ידאגו לזרוק אבן או לגרש, ותהיה גם השכנה הטובה

שתזרוק אוכל מהקומה העליונה ואז החתולים האלה מצליחים להישרד. לא תמיד הבעיה



היא אשפה. אני חושב שהבעיה היא גם לא יעילות העיקור לעומת הרעלה. בוודאי

שהרעלה היא פתרון מוחלט, סופי וטוטלי, אפשר לחסל ולהרוס אוכלוסיה שילמה, אבל אז

באמת תתעורר בעיה של חולדות ועכברושים ותהיינה לעיריות בעיות אחרות. אם אנחנו

רוצים למצוא פתרון שהוא שילוב, גם פתרון הומני, גם פתרון אקולוגי הגיוני וגם

תשובה תברואתית לווטרינרים העירוניים שהבעיה שלהם היא מטרדים ותלונות הציבור,

הפתרון צריך להיות כוללני. קודם כל לנסות להוריד את מחירי העיקור, מפני שהיום

350 שקלים עבור- משפחה שמחזיקה חתולה או כלבה, זהו פתרון יקר, זה פתרון שלא

תמיד הוא זמין ואנשים מעדיפים לוותר עליו, מכסימום לזרוק את הגורים לרחוב.

דבר שני, אני חושב שהענין פה הוא באמת פרוייקט חינוכי, ואולי כדאי שניקח

דוגמא מהחברה להגנת הטבע. אני כילד הייתי הולך לקטוף פרחים, צבעונים וסחלבים,

היום חס וחלילה מי שנוגע בפרח מוגן. זאת אומרת, חינכו ציבור שלם באמצעות החברה

להגנת הטבע לשמור על ערכי הטבע. אני חושב שאין מניעה, במיוחד עכשיו לאור

ההתעוררות הציבורית לבעלי חיים, שתהיה התעוררות דומה לגבי שמירת ערכי בעלי

חיים, למניעת התעללות, למניעת נטישה ברחובות, למניעת הרעלות, התאכזרות וכן

הלאה.

היו"ר י' מצא;

טומי שדה, יש לי שאלה אליך. דיברת על פחי אשפה, שצריך לסגור אותם. זו

בעיה תברואתית בפני עצמה. אם אתה אומר את זה כדי למנוע מזון מחתולים, באותה

נשימה אתה צריך לצאת בקריאה לאלה שמאכילים אותם, להגיד להם: תרעיבו אותם.

ט' שדה;

קודם כל זה מצטלב קצת עם הדעה הקודמת. אני התכוונתי כן לעקר התולים בדיוק

במקרה הזה כשיש מישהו שמאכיל אותם. זאת שאלה בפני עצמה, קצת קשה לענות עליה.

אי מנשה;

אני רוצה לברך על היוזמה, במיוחד של יושב-ראש הוועדה לפנות למפכ"ל להעלות

את הנושא בסדר היום, כי אני יודע שסוגרים הרבה תיקים או שלא רוצים לפעמים

לפתוח תיק כי חושבים שאין ענין לציבור.

הדבר השני, אם אזרח פשוט נתקל במקרה של התעללות ברחוב, אפילו על פי החוק

החדש של חבר-הכנסת פורז, זה עדין נחשב כעוון. זה מאסר עד שלוש שנים. אותו אזרח

פשוט לא רשאי להפעיל כוח סביר בכדי לעצור את האדם המתאכזר בבעל חיים. בכדי

לאפשר לו להפעיל כוח סביר לעצור את המעשה, הבנתי מהיועץ המשפטי שלנו שצריך

להפוך את העוון לפשע וצריך להעלות את המאסר מעבר לשלוש שנים. אנחנו יודעים

ואנחנו מקבלים את זה שאף שופט לא יתן שלוש שנים מאסר על מקרה של התאכזרות, אבל

לפחות שהחוק יאפשר לאזרח הפשוט ברחוב, במידה והוא נתקל במקרה כזה, להפעיל כוח

סביר בכדי לעצור אדם שנותן מכות רצח לסוס או לחמור או לכלב ברחוב.

מדברים כאן על דברים מאד חשובים, אבל לי יש בעיה שהיא כואבת ואני רואה

אותה בחיי היום-יום. ילדים, שבדרך כלל אם הם עושים עבירה פלילית פותחים להם

תיק במחלק הנוער, עושים מעשים שלא ייעשו, אם הם תופסים גורים ושוהפים או אם הם

מטביעים. אני רואה בשכונה שלי, ברמת אשכול, דברים נוראים שעושים ילדים כשהם

יוצאים מבית הספר.



השאלה שלי היא פשוטה. כמה פעמים פניתי למנהל בית הספר ופניתי למשטרה

והתשובה היתה מאד לא נעימה. אמרו לי: גב' רייטר, על שטויות כאלה את מטרידה

אותנו, אין לנו כוח-אדם. נעשים דברים שידי קצרה מהושיע.

רציתי להגיד לד"ר טומי שדה, כשאני שומעת את שמך אני מפחדת. אני אומרת זאת

בכנות. שנים רבות אני מורה בגימנסיה העברית, אני זוכרת את התקופות של השמדה

טוטלית של כלבים וחתולים. כל עוד יהיו בני-אדם, גם טובים וגם רעים, כשרואים

חתולה עם גורים נותנים להם לאכול, ואני אחת מאלה שנותנת להם לאכול. אני לא

יכולה לעבור ולראות גור קטן שימות מרעב. זה אופי של האדם, יש כזה שמתעלם, יש

כזה שבועט ויש כזה שמביא קצת חלב או קצת אוכל.

אני חושבת שאחת הבעיות כרגע זה לדאוג שאם אזרח מן השורה פונה ואומר: יש

פה קבוצת ילדים שמתעללת או שורפת כשהיא יוצאת יום יום מבית ספר מסוים, אנא

שלחו ניידת, שלא נקבל תשובות זלזלניות: גברתי, אין לנו זמן לעסוק בדברים האלה.

מישהו כאן דיבר על חינוך. גם אני קטפתי צבעונים וסחלבים ולא חשבתי שזה

עוול. קיבלנו חינוך, הילדים שלנו גדלו עם חינוך של שמירה על פרחי בר ופרחים

מוגנים. זה ענין של שנים, אבל צריך לעשות תכניות במשרד החינוך ובין השאר

להכניס גם את הנושא של שמירה על בעלי חיים.

ז' האן-אפרתי;

אני רוצה לחזור לנושא של חינוך. בבית הספר גבעת גונן סיימו לפני פרוייקט

של שלושה חודשים בנושא בעלי חיים ונגד התעללות בבעלי חיים. בחופשת הקיץ, אנחנו

נעבוד עם צוות המורים לראות מה ההצלחות בתכנית הזאת. אני מאד ממליצה ומבקשת

מאלה שעוסקים בחינוך במקומות אחרים שיכניסו את הנושא בתכניות בית הספר.

זי בן-גרשון;

בהמשך לנושא החינוך, נדמה לי שלהרבה מאד ילדים זה מאד טבעי לטפל בגור,

להאכיל גור ומה שמסתמן כאן זה בעצם לנסות לא לעודד את התהליך הזה. האם במסגרת

הפרוייקטים לחינוך של ילדים לאהבת בעלי חיים היינו רוצים לחנך את הילד שלא

יאכיל את הגור החמוד הקטן הזה?

מי אמר את זה? מדברים פה על חינוך לאהבת בעל חיים.

אני דווקא רציתי לברך מאד את המשטרה. אני נתקלת בעזרה יוצאת מן הכלל מצד

המשטרה. אני פועלת איתם כמעט יום יום. אני מזעיקה אותם כמה פעמים ביום ואני

מקבלת עזרה יוצאת מן הכלל מהמשטרה. הדבר היהידי שהייתי מבקשת, שכל שוטר יכיר

את החוק החדש כי הרבה שוטרים לא יודעים על מה אני מדברת.

אנחנו מדברים כמה זה מפריע לנו ואנחנו לא מדברים מה היא בעצם טובת בעל

החיים. אחת הבעיות במדינה שלנו זה מאות ואלפים בעלי חיים משוטטים. אני בעד זה

לא תצא נקבה לא מעוקרת. יש סטטיסטיקה לא

הגיונית, חתולה אחת, אם כל הוולדות שלה יחיו ויתרבו, תוך שנתיים וחצי יש 3,200

חתולים. אני לא פוסל את נושא העיקור, אנחנו בעד כל אפשרות לעשות את זה. אבל זה

לא יפתור את הבעיה. הבעיה היא הרבה יותר רצינית.



אנחנו מדברים רק על חתולים. אין יום שאנחנו נוסעים בכבישים ולא רואים

בעלי חיים נדרסים. אנחנו לא נותנים את הדעת למעשה כמה סבל היה לאותו בעל חי עד

שהוא מת אחרי שהוא נדרס. לכן צריך להתמודד גם עם הענין איך להקטין את

אוכלוסיית בעלי החיים במדינה, ואני רוצה להגיד פה דבר מאד קשה. בכל העולם

עוסקים גם בענין של בעלי חיים משוטטים. אם אין אפשרות למצוא להם בית, לתת להם

מקום, חלק גדול מהאגודות עוסקות בענין המתת חסד. זה דבר מאד קשה אבל זו הדרך

היחידה להקטין את האוכלוסיה כדי למנוע סבל מאותם בעלי חיים.

נסגור את הפחים. אם נסגור את הפחים הם ימותו ברעב. גם זה

לא טוב.

טי שדה;

אני חותם על כל מה שאתה אומר.

ק' פרידשטיין;

באגודתנו מקבלים כל יום סדר גודל של 50 בעלי חיים, בממוצע שנתי 12 אלף.

חלק מהם חולים, חלק מהם קטנטנים, חלק מהם טובים ובריאים. אנחנו מלאים ואם לא

נקבל ונשאיר אותם ברחוב, אנחנו יודעים מה קורה להם ברחוב. יש בעיה קשה מאד

וצריך להתמודד איתה.

למשטרה אין לי טענות. בזמן האחרון בעיקר יש הרבה היענות למקרים כאלה.

ט' שדה;

קודם כל זאת לא רק בעיה ישראלית. לדוגמא בארה"ב, ארגוני צער בעלי חיים

בלבד הורגים בהמתת חסד כ-15 עד 17 מליון כלבים וחתולים בשנה. אין דרך אחרת.

לדעתי ארגון צער בעלי חיים שמתכחש להמתת חסד זה ארגון צבוע. אני מכבד את ארגון

צער בעלי חיים עבור מה שהם אמרו כאן, כך הם פועלים כי אין דרך אחרת, אין פתרון

אחר.

אני רוצה לומר מלה לעצמנו כאן. צריכה להיות אחריות על בעל חיים. אם בן-

אדם מחזיק בעל חיים, צריכה להיות החזקה עד הסוף. כשהוא חולה ללכת לווטרינר,

להאכיל אותו ולדאוג לו. הצי החזקה זה דבר אכזרי וזה דבר שגורם גם למחלות. אני

חייב לא לשכוח את חאספקט הרפואי, מניעת מחלות בבני אדם. אני אתן דוגמא. כלבה

בתלפיות נשכה במשך מספר חודשים כ-6-7 אנשים, ובצדק באו אלינו בטענות שנתפוס

כבר את הכלבה הזאת. כאשר תפסנו אותה הסתבר שנציגה של "תנו לחיות לחיות"

בירושלים מאכילה את הכלבה הזאת, והרי לכם מה קורה מחצי החזקה של כלב. כלבה בלי

רשיון שרק מאכילים אותה, אלה התוצאות. אנא קהו לתשומת לב גם את הצד הזה של

המטבע.

הפתרון הוא גם עיקור. אני לא אומר שזה הפתרון הבלעדי.

היו"ר י' מצא;

באיזו צורה נעשה העיקור? עיקור זה ניתוח?

ט' שדה;

זה ניתוח יחסית פשוט.



היו"ר י' מצא;

מה יותר פשוט, המתת חסד או העיקור, מבחינת הצער שנגרם לבעל החיים?

ט' שדה;

זה שווה ערך. בשני המקרים יש טראומה של ללכוד את בעל החיים ואחרי זה

משתדלים בצורה הכי הומנית האפשרית.

זו זריקה וזו זריקה. משתמשים באותו חומר. הטראומה העיקרית זו הלכידה.

קריאה;

האם הארגונים שקמו להגן על בעלי חיים קמו בכדי להמית אותם או בכדי להגן

עליהם?

אני רוצה להגיד שני דברים. אחד, לגבי המשטרה. אני חושבת שקצת תקפו אותה

פה ואני רוצה להגיד שלנו היא עוזרת הרבה. יש בעיה אחת, החוק שיצא בפברואר 1994

כנראה לא הועבר הלאה לתחנות המשטרה. יש בעיה עם זה.

לגבי נושא החתולים, עמותת "תנו לחיות לחיות" עוסקת גם כן בעיקור חתולים

וכלבים, לא כמו העמותה למען החתול כמובן. אני רוצה להגיד לך, טומי שדה, אם אתה

כל כך בעד עיקורים, למה אתה לא עושה את זה בעירית ירושלים, למה לא לאמץ את

השיטה הזאת גם בירושלים, למה צריך להרעיל חתולים וכשילדים חוזרים מבית הספר הם

רואים חתולים מפרפרים ברחובות.

אני פונה פה גם למשרד החינוך. לדעתי חייבים לשלב את הנושא הזה בתכנית

הלימודים. יש הרבה פניות על התעללות של ילדים, אם זה ניקור עיניים של חתול, אם

זו שריפת חתולים בעודם בחיים. בשבוע שעבר היה מקרה של ילד שקבר עשרה חתולים

בחול בעודם נושמים. אני חושבת שנושא תעללויות של ילדים מחייב התייחסות, בראש

וראשונה של משרד החינוך. זה חייב להיכנס לתכנית הלימודים.

בנושא של חתולים הועלתה השאלה; נתחיל לחנך ילדים לא להאכיל יותר חתולים?

טומי הזכיר קודם את מלת המפתה אחריות. כן, אני אגיד לילדים לא להאכיל חתולים,

כי בן-אדם טוב לב שרואה חתולה עם גורים ומאכיל את אותם גורים, במקום ששלושה

גורים ימותו מרעב, בעוד שנה ימותו 50. צריך לחשוב קדימה, צריך לחשוב רחב.

ת' רייטר;

את מסוגלת להגיד את זה לילדים?

די בן-דב;

כן. לא רק מסוגלת, אני מעבירה ערכת הסברה בבתי ספר שלוש שנים ואני בפירוש

מדברת על המתת חסד, אני בפירוש מדברת על נושא של עיקור. הילדים מוכנים לשמיע.

כשמסבירים להם דברים בצורה נכונה, כשנותנים להם לראות תמונה רחבה, הם קולטים,

הם מבינים.



היו"ר י' מצא;

מה תאמרי לילד, תאמרי לו גם לדאוג לכך שהחתול יעוקר?

ד' בן-דב;

אני אגיד לו להאכיל בתנאי שהוא יכול לדאוג לזה שהחתול יעוקר. חצי עבודה

מכפילה את כמות הסבל.

ה' פרידשטיין;

אני מטפלת בבעיה כאובה זו משנת 1950 יום יום. בעלי חיים ברחוב, בשבילם זה

גיהנום. אנחנו רואים באיזה מצב הם מגיעים אלינו. יש לנו גלריה של תמונות. כל

מקרה כזה שמגיע אנחנו מצלמים. אפשר לראות דברים זוועתיים שקורים לבעלי חיים

מזה שהם משוטטים וגם מסיבות אהרות. הם מגיעים אלינו שלדים, הם מגיעים אלינו

אחרי תאונות דרכים בלי רגליים, משותקים. בעיני זו התעללות לא פחותה מאשר

התעללות של פסיכופטים ואנשים חולי נפש, כי אלה רוב המקרים שיש. עד שלא נפנה את

תשומת הלב למספרים העצומים של בעלי חיים משוטטים, הבעיה הזאת תימשך.

היו"ר י' מצא;

מה את מציעה בנושא של בעלי חיים משוטטים?

הי פרידשטיין;

אני מציעה עיקור וסירוס. אנחנו עושים את זה כבר 30-40 שנה. אלה שמעקרים

את בעלי החיים זה לברכה ואנחנו תומכים בזה. בעלי חיים שלא שייכים לאף אחד ולאף

אחד לא איכפת מהם, אנחנו לא מוכנים לתת להם להמשיך לסבול כי עיקר העבודה שלנו

זה מניעת סבל והסבל הזה מגיע אלינו יום יום. אנחנו פשוט לא יכולים להתמודד עם

הקריאות לבוא ולקחת גורי חתולים מהרחוב. זה עשרות כל יום. גור חתול אי-אפשר

לעקר, אבל להשאיר אותו ברחוב שימות, שיידרס, שהכלב יטרוף אותו? חתולים

מעוקרות, אם אין מי שיטפל בהן, הבעיה של הסבל והכאב קיימת גם אצלן.

היו"ר י' מצא;

מה שנות החיים של חתול או חתולה?

די בן-דב;

בבית הם יכולים להגיע כמעט לגיל 20 שנה. ברחוב, ארבע זה הרבה.

הי פרידשטיין;

אני אומרת שצריך לראות את הבעיה בכללותה.

שי לפיד;

אני חושב שבנושא המתת החסד לא תמצא מחלוקת בין ארגונים ובין ווטרינרים

לגבי הקלה על סבל או יסורי הגסיסה של בעל חיים סובל. חתול או כלב או בעל חיים

כלשהו פצוע בצורה שלא ניתן לעזור לו וסובל בצורה שלא ניתן לעזור לו, איש לא

יחלוק שצריך להרדים אותו ובאמת בצורה ההומנית ביותר. הבעיה היא שנושא של המתת

חסד הפך לפינג-פונג בין רשויות לבין ארגונים להגנת בעלי חיים. אגודת צער בעלי



חיים בתל-אביב באמת מופצצת בכמות אדירה של בעלי חיים, מפני שמאז ומתמיד היה מאבק

מי יקבל ועיריות שולחות לארגון צער בעלי חיים. מוזר שארגון מתבקש לעשות עבודה של

גוף מוניציפלי.

ז' בן-גרשון;

יש דיווחים לא מעטים על כך שיש יתרון רב להרגשתם הטובה של אנשים מבוגרים,

חלקם בבתי אבות, כשהם מטפלים בבעל חיים. זה כמובן לא שיקול גדול מבחינה כמותית

אבל השאלה אם יש נסיון להעביר לבתי אבות.

אסור בבתי אבות.

היו"ר י' מצא;

לא העליתי על דעתי שהדיון הזה יגלוש לתחום של החתולים כאשר על תחום הכלבים

כמעט לא דיברנו. הייתי רוצה לשמוע בנושא הכלבים אם יש איזשהן הערות כואבות.

שמענו על העומס במקומות כאלה שממיתים אותם ואז קמה צעקה ציבורית. כלבים משוטטים

ברחוב, עיריות מטפלות בדרך של הרעלה, אני לא חושב שנתנו את הדעת מהבחינה הזאת.

טומי שדה, הייתי רוצה לשמוע אותך בנושא זה.

ט' שדה;

מבחינה חוקית הענין יותר פשוט עם כלבים, כיוון שיש פקודת הכלבת שנותנת את

הדעת עד הסוף. ענייני חתולים קצת נופלים בין ההוקים. כללית זה חוזר לאותה משבצת.

כלב חייב להיות מוחזק ברשיון, חייב בחיסון אחת לשנה, דברים שלא קיימים לגבי

חתולים. התמונה גם לאזרח, בגלל שיש חוק ויש מי שאוכף אותו, היא יותר ברורה. זה

לא אומר שאין כלבים משוטטים שהם מסכנים ובדיוק באותה מידה מזי רעב כמו חתולים

משוטטים, כמו חתולי אשפתות. הבעית היא חינוך הציבור להחזקה נאותה, לא חצי החזקה.

אין רבע החזקת כלב ושמינית ושלושת רבעי אלא רק החזקה שלמה עם כל האחריות. לדעתי,

זאת אחת הבעיות של פורום כמונו שיושב כאן ורוצה אולי לצאת בהצהרה כזאת או אחרת,

שהחזקת בעלי חיים מחייבת ומי שנושא באחריות חייב לשאת בה עד הסוף. אנחנו צריכים

לתת את הדעת גם לענין חינוך הציבור, או לא להחזיק בעל חיים בכלל או להחזיק אותו

במאת אחוזים עם כל מה שמתחייב בחוק ומבחינה אנושית.

הי פרידשטיין;

הדאגה שלנו היא שאם בעלי החיים ישארו ברחוב במצב שלהם, בכמויות שלהם, יש

אנשים שלוכדים ואוספים אותם בשביל כל מיני מטרות, כולל ניסויים. אנשים שלא

מקבלים תשובה מאף גורם על מטרד של בעלי חיים אומרים במפורש; אם אני לא אקבל עזרה,

אני אקח אבן, אזרוק אווזה על החתול ואהרוג אותו. אין להם הגנה וזה noשיקרה להם.

קריאה;

חבל שטומי שדה לא גמר לספר את הסיפור על הכלבה. הכלבה היתה שייכת למיגזר

הערבי. נכון, שמונה שנים רדפו אחריה. ברגע שלכדו אותה, השכנים הודיעו לי.

העיריה איכסנה אותה תמורת תשלום שלושה חודשים ואחרי זה היא שוחררה לידי הכלביה של

ארגון תנו לחיות לחיות בתל-אביב והיום מצאו לה בית. היא עברה עיקור. פשוט, אחרי

כל המלטה היא הפכה להיות כלבה תוקפנית. גם אנחנו ניסינו שמונה שנים ללכוד אווזה

ולא הצלחנו. השירות עזר לנו, הוא לכד, הוא גם שיחרר אותה.

בנושא החתולים בירושלים, האוניברסיטה העברית פנתה אלינו בבקשה לעזור להם. הם

פנו גם לשירות הווטרינרי והתשובה היינה מאד יפה; אנחנו לא מרעילים חתולים, והם

החזירו חזרה את האוניברסיטה אלינו. אנחנו אהבנו את התשובה הזאת. היום האוניברסיטה

נותנת לחתולים לחיות.



היו"ר י' מצא;

אני רוצה לסכם את הדיון. ראשית, כפי שאמרתי, ההצעות לסדר-היום האלה הועלו כדי

להעלות את הנושא למודעות הציבורית, החשיבות שלא לפגוע בבעלי חיים ושיהיה טיפול

נאות בהם. אני מבין את הוויכוח על המתת חסד. אני לא רוצה שניכנס לדיון הזה, אני

מבין שהוא דיון שנוי במחלוקת. לא נוכל למסור מסר מסוג כזה, הוא ייקלט לא טוב ולא

זה מה שיגרום להגברת החינוך.

אני מתכוון לפנות למפכ"ל בענין ההתעללות שמתרחשת ברחבי תל-אביב הגדולה, גוש

דן, בבעלי חיים. זה חייב להיפסק. זה נושא שחייב לעמוד בסדר עדיפות גבוה, אני לא

רוצה להגיד עליון, כי יש למשטרה כמה סדרי עדיפויות בתחום הלאומי קשים מאד, שהם

מתמודדים איתם יום יום, אירוע רץ אחרי אירוע והמשטרה עסוקה בהם.

יחד עם זה, ההתעללות שהתקיימה לאחרונה בבעלי חיים צריכה להדאיג את המשטרה,

מכיוון שאנחנו לא יכולים לדעת לאן זה יתפתח. חס וחלילה, אני כבר רואה את זה

מהאספקט של בטחון המדינה בכלל, אם ביום מן הימים ניתקל בפסיכופט הזה שנטש בעלי

חיים מסוג זה ועבר לבעלי חיים מסוג אחר וצריך לשים את היד על הפסיכופט הזה. אני

מבקש שביום חמישי יעלה לסדר-היום של המשטרה גם הקטע הזה, כי אני מייחס חשיבות

גדולה מאד לקטע הזה, ללכוד את מי שמבצע את המעשים הנוראים האלה.

אני צריך להניח סיכום דברים על שולחן הכנסת. בסיכום הדברים אנחנו נייחד קטע

רחב לצורך בחינוך בבתי ספר. אני רואה בזאת מפתח. ילדים, עם כל הצורך להעניש אותם,

לא זה מה שיגרום להפסקת ההתעללות בבעלי חיים. פתיחת תיקים במשטרה לקטינים זאת

פרובלמטיקה בפני עצמה, היא לא פשוטה. אני לא אומר שלא צריך לטפל בזה, אבל אני

רואה את הטיפול בנושא של ילדים שמתעללים בבעלי חיים בהסברה מיידית בבתי הספר. את

זה צריך לתבוע ממשרד החינוך. במסגרת המסקנות שנניח על שולחן הכנסת, נעביר לשר

החינוך את הקטע הזה על מנת שבתי ספר יקנו את הנושא הזה בשעת חינוך מיוחדת.

החינוך צריך להיות מתמיד, ארוך לאהבת בעלי חיים ואי-התעללות.

קריאה נוספת למשטרה תהיה באותו מכתב למפכ"ל שכבר מתייחס להתעללות הזאת שקורית

להפצת החקיקה שהיתה פה בכנסת.

י י עליוף;

אני כבר מתחייבת, מבחינת אגף החקירות, לדאוג לעדכן את השטח.

היו"ר י' מצא;

שהגוף המשפטי שלכם שאחראי לנושא, יפיץ את החוזר שצריך להפיץ על מנת שתהיה

מודעות בקרב השוטרים.

אנחנו גם נאמר לציבור את מה שאתם אומרים כאן, שהחחזקה של בעלי החיים צריכה

להיות החזקה נאותה, שלמה, לא חלקית, כי החזקה חלקית עדין משאירה את בעל החיים

לגורלו ולגורל הרחוב, ואם רוצים למנוע את גורל הרחוב, צריכה להיות החזקה תקינה.

בנושא העיקור, הייתי רוצה שהפניה תהיה של האגודות, כי אני לא משוכנע שהיא

צריכה להיעשות על ידי הכנסת. אנחנו נציין במסקנות שלנו את פתרון העיקור כפי

שהובע פה על ידי האגודות לצער בעלי חיים, ובאותן מסקנות נבקש מהאגודות לצער בעלי

חיים, שאנחנו, כגוף פרלמנטרי, בהחלט תומכים בפעילות שלהן, שהן תעניינה באופן

פרטני כל עיריה ועיריה בנושא הטיפול, וכפי שנאמר הטיפול הוא לא רק עיקור, צריך

לגבש תכניות לכל מקום ומקום בנפרד, בין אם זה התולים ובין אם זה כלבים. אבל אני

רואה את הפתרון של הנושא הזה יותר פתרון של האגודות לצער בעלי חיים, כי אני לא

משוכנע שהציבור יבין את נושא העיקור אם הוא לא יבוא מתוך האגודות עצמן, כי אם זה

ייאמר לא באמצעות האגודות, יכולים לתת לזה גם פרשנויות לא טובות. אבל אם זה ייאמר



על ידי האגודות, הוא יתקבל נכון. אם הדיון הזה יתקיים לא במסגרת העמותות, הוא לא

יובן נכון, יראו בזה יותר התעללות. חשוב שאגודות צער בעלי חיים תיתנה את הדעת

לנושא הזה של המתת חסד כאשר הריבוי הוא אדיר ויש פתרונות עיקור, אבל אומרים

שאי-אפשר יהיה להשתלט על זה. אנחנו לא נתייחס לזה, אבל נפנה את תשומת הלב לנקודה

הזאת.

אם יש למישהו דבר נוסף שהיה רוצה לראות במסקנות שלנו, אני מוכן לשמוע. בבקשה.

שי לפיד;

במקום שעיקור יעלה 350 שקלים, לבקש מהשירות הווטירנרי להפחית את המחיר הזה.

רשומה לי הנקודה הזאת. חשוב שהרשויות המקומיות תטפלנה בנושא זה אצל הרופאים

הווטרינריים, שהעיקור יהיה במחיר עממי, מחיר עלות, כיוון שיש צורך ציבורי בכך.

אני מודה לכולכם. אני מאחל לכולנו שבנושא הזה נראה פחות התעללויות ויותר

שמירה על בעלי חיים. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45