הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 141

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שני. כ' בסיון תשנ"ד. 30.5.94. שעה 10:30

חברי הוועדה; י' מצא - היו"ר

בי טמקין

מוזמנ ים; חה"כ אי סלמוביץ'

יי פלג. - מנכייל המשרד לאיכות הסביבה

יי בר-אור- ראש אגף איכות מים, המשרד לאיכות הסביבה

יי ברזילי- ראש אגף חומרים מסוכנים, המשרד לאיכות

הסביבה

ר' אדם - יועצת משפטית, המשרד לאיכות הסביבה

בי אורן- יועץ משפטי, המשרד לאיכות הסביבה

אי ורדי- יועץ השר לחומרים מסוכנים, המשרד לאיכות

הסביבה

אי לבנטל - ראש שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות

די פרי - מנכ"ל רשות שמורות הטבע

ני קצב- יו"ר הרשות לאיכות הסביבה,הרשות להגנת הצרכן

די הר-אבן- מנהלת המחלקה לאיכות הסביבה,

הרשות להגנת הצרכן

י' בר - מינהלת הביוב

די פרגמנט - מנהל רשות נהל הירקון

יי שגיא - מינהלה לשיקום נחלי ישראל

צי מינץ -מנהל מחלקת תכנון, רשות הגנים הלאומיים

מי קפלן - קרן קיימת לישראל

בי גבעון- מנהלת היחידה לשימור הסביבה,

ההברה להגנת הטבע

מי בלסנהיים-מנהל השירות לאיכות הסביבה,

עירית תל-אביב

י' וענונו - מנהל המחלקה הטכנית, מועצה מקומית

אור-עקיבא

ממלאת מקום

מזכיר הוועדה; ר' בלומרוזן

קצרנית; ט' רם

סדר היום;

1. חומרים רדיואקטיביים ברמת-חובב.

2. פגיעה בתושבי אור עקיבא כתוצאה מהתפשטות גזים רעילים - הצעה לסדר

של הברת-הכנסת סלמוביץ'.

3. זיהום הנחלים בישראל - הצעה לסדר של חבר-הכנסת לס.

4. הנזק לאיכות הסביבה בירקון, ברמת חובב ובנחלי הנגב.

5. יבוא פסולת רעילה לישראל - הצעה לסדר של חברת-הכנסת בלומנטל.



1. חומרים רדיואקטיביים ברמת-חובב

אנו דנים היום בנושאים הקשורים באיכרת הסביבה, מאחר

שהוועדה מזמן לא קיימה דיון בנושאים אלה והם מצטברים. אני חש

בתוכי הרגשה רעה מאד, שבשל נושאים הקיקתיים שונים, הזמן שמוקדש

לנושאי איכות הסביבה אינו הזמן שצריך היה להקדיש. אגביר את

הטיפול בנושאי איכות הסביבה בוועדה בהודשים הקהובים.

לפני שנעבור לסדר היום הכתוב, ברצוני לשמוע ממנכ"ל המשרד

לאיכות הסביבה על ההודעה שפרצה הבוקר לתקשורת, בקשר להומרים

הרדיואקטיביים ברמת-הובב. רמת-חובב היא "פצע" קשה מאד בנושאים

של איכות הסביבה במדינת-ישראל, ואני חושב שלא נעשה מה שצריך

להיעשות לגבי פתרונות הולמים לנושא זה.

אנו יודעים שחומרים מסוכנים מאד מסכנים שם את מי התהום

וגורמים לתקלות לא מעטות לציבור שחי בסביבה, והיום אנו שומעים

על הרמרים רדיואקטיביים, שיש איסור מוחלט על כניסתם לאתר רמת-

הובב. למיטב זכרוני, חומרים רדיואקטייביים קיימים ברמת-חובב

מקדמת דנא.

לא צריכים להגיע.

גם אז לא היו צריכים להגיע והם ישנם, או שא הגיעו גם אז

והיום זוהי תקלה הדשה לחלוטין?

לפני מספר שבועות התגלו הביות שמכילות הומרים

רדיואקטיביים באתר הפסולת הרעילה ברמת-הובב. מקורם היה בבית-

החולים "סורוקה" בבאר-שבע, הם זוהו ככאלה והסתבר שבית-החולים

העביר חביות מעורבות בפסולת ציטוטוקסית, שאכן צריכה להיות

מועברת לאתר, יחד עם שאריות של חומרים רדיואקטיביים.

בעקבות גילוי זה הזמינה ועדת האתר ברמת-חובב את קמייג

לביצוע בדיקות של הביות באתר שמהן ניתן כנראה ללמוד, שנמצאות

במקום מספר הביות נוספות שמכללות חומרים רדיואקטיביים.

כפי שציין יושב-ראש הוועדה, חומרים רדיואקטיביים לא

צריכים להגיע לאתר וכניסת פסולת רדיואקטיבית אסורה וצריכה לעבור

לאתר היחיד לפסולת רדיואקטייבית, שנמצא בקמ"ט.

אנו בודקים את תכולת החביות ואת הדרך שבה הן הגיעו לאתר.

איןו לי כרגע אפשרות לקבוע כמה זמן הן נמצאות והאם הנושא של

העברה "משולבת" כזו, שלא היתה צריכה כלל להמצא שם, היא טקטיקה

של שבועות, הודשים, או יותר.

הגילוי האחרון מתייחס כנראה למקור נוסף, שאיננו בית-

החולים "סורוקה" ואנו מטפלים בענין.



על-פל החלטה של הנהלת המשרד, ביוזמתו של השר שריד, אנו

עורכים בדיקה מקיפה של נוהלי הסילוק ועמידה על ההנהיות הקיימות

היום, של הפרדה בין פסולת ציטוטוקסית, פסולת רפואית ביולוגית,

פסולת רפואית רדיואקטיבית ופסולת רפואית מהמטבהים, כפי שמקובל

לקרוא לה, פסולת מוצקה או עלרונית.

ישנם ארבעה מסלולים של פסולת, שצריכים לצאת מבתי-ההולים:

פסולת רדיואקטיבית, כפי שהעלה יושב-ראש הוועדה. בנפרד, פסולת

ביולוגית, שצריכה לעבור תהליך טיפול שלגביו התחיל מהלך משותף עם

משרד הבריאות, פסולת ציטוטוקסית שצריכה להגיע לרמת-הובב ואכן

מגיעה בכמויות של כאלפיים טון לשנה, והפסולת המטבהית של בתי-

החולים, שצריכה להיות מועברת לאתרים כפסולת עירונית רגילה.

מה הדש בנקודה הזו?

י' פלג;

מה שנתגלה הוא פסולת רדיואקטיבית בתוך הפסולת

הציטוטוקסית, באותן חביות שמוגדרות כפסולת ציטוטקסית וצריכות

להיות מועברות, ובנושא זה בתי-החולים די מקפידים.

האם הפרסום שפורסם הבוקר מתייחס לבית-החולים "סורוקה"?

הוא בהמשך לתגלית של בית-החולים "סורוקה". בעקבות תגלית

"סורוקה", הזמינו אנשי האתר את קמ"ט לערוך בדיקות והתגלו בבדיקה

זו חביות נוספות.

ממתי החביות הללו?

מהחודש האחרון וזה כנראה מגיע מבית-חולים "ביילינסון".

באותן חביות שקיימות שנים, של הפסולת הציטוטוקסית, אין

חומר רדיואקטיבי?

אחד הלקחים מן הארוע עם הפסולת של בית-ההולים "סורוקה",

הוא שמבצעים בדיקות של כל החביות באתר באופן שגרתי. עד כה לא

נבדקו חבלות שמכילות חומר רדיואקטיבי בתוך החביות הללו.

כלומר זהו נושא חדש לחלוטין. יש את מקרה "סורוקה"

ולאחריו.

היה ארוע נוסף לפני בית-הולים "סורוקה", כאשר היה מדובר

במפעל שעסק במחזור.

כיצד קורה שהאתר ברמת-חובב מקבל חומר רדיואקטיבי? האם זה

קרה מחוסר ידיעה?

כן. זה פשוט לא נבדק. היום זה לא יקרה, משום שהכל נבדק.

כתוצאה מלקחים של הארועים שקרו, הם מחוייבים היום בבדיקה.

מדוע לא היו מהוייבים קודם לכן?

החוק מחייב שכל פסולת רדיואקטיבית תועבר ואנו תמיד נותנים

קרדיט לאנשים שצריכים למלא את ההוק, עד שמתגלה שזה לא נעשה.

מדוע בתי-ההולים העבירו זאת?

זהו בדיוק הנושא שנמצא בבדיקה. השר הינחה את אנשי המקצוע

בשטח לבדוק היטב את הנוהלים.

כיצד גיליתם זאת?

באותה ביקור באתר.

מה הביא אתכם לבדיקה הזו?

נוכחנו, כתוצאה מטעויות, מאי הקפדה על נוהלים, וראה מקרה

"סורוקה", שמערבבים הומרים בניגוד להנהיות. התברר שאותן הביות

שאמורות להכיל רק פסולת ציטוטוקסית ובשום אופן לא פסולת

רדיואקטיבית, אכן הכילו.

יתכן שעושים זאת כבר שנתיים ואפילו חמש שנים?

אלה הם הדברים שנבדקים באתר.

היו"ר י' מצא;

מדוע אתם, כמשר לאיכות הסביבה, לא בדקתם לאורך כל התקופה

הזו? לכן אני שואל מה הביא אתכם לבדוק לפני מספר שבועות?

הגילוי של "סורוקהיי נבע ממקורות פנימיים ממידע שהגיע

למחוז הדרום שלנו, וכתוצאה מכך התחלנו לבדוק את הנושא.

אעבור לנושא שונה והוא, מה קורה עם המשרפה? זמנית, הייתם

צריכים להתקין משרפה.

ברצוני להסיר תחושה. בבדיקה זו שבה גילו שמונה חביות עם

הומרים רדיואקטיביים, עשו סריקה על כל המערכת וגילו את השמונה

שהן כנראה מהחודש האחרון. זה לא שפתאום גילו את שמונה החביות

ורצו לתקשורת. נכון שממשיכים את הבדיקה ונכון .שלא ניתן היום

לחתום שאין עוד משלוש השנים האחרונות.

אתייחס לנושא המשרפה. אחרי הההלטה לסיים את הפרטת ההברה

ולהכנס רק להפרטת השירות, הטלנו על ההברה להפש משרפה שתתהיל

לשרוף בהיקפים. בתהילה דובר על 5,000 טון ויותר מאוהר דובר על

יותר. בסופו של דבר, השר הינחה את ההברה לבדוק רכישת משרפה של

15,000 טון בתוך תקופה קצרה של מספר חודשים ולא מספר שנים.

ההברה נכנסה לתהליך מואץ מאד של בדיקת האופציות. באהד

ביוני, מחרתיים, ההברה מגישה לשר את ההלופות השונות להקמת משרפה

והוא צריך לההליט.

האם מדובר על משרפה קבועה?

גדולה, של 15,000 טון. היא תהיה קבועה למשך תקופת השריפה,

כאשר תקופה זו נמדדת במספר שנים, מאהר שמשרפה זו צריכה לשרוף כ-

75,000 טון. היום הצטברו באתר כ- 35,000 טון, לפי פרסומי ההברה.

במסלול שני, אנו מבצעים את כל תהליך הפרטת השירות, כלומר בעוד

ארבע שנים אנו חושבים, מעריכים, או מתכננים, לשרוף באתר אהר, לא

על בסיס ההברה הקיימת. סוף התהליך, עם רכישת המשרפה הגדולה

והקבועה, יהיה בערר בשנת 1998 או 1999, שבה תהל לעבוד המשרפה

הקבועה לאורך שנים.

עדיין, אנו רואים בשריפה של ההומר הנוכהי, מהלך מאד השוב

והשר הינחה אותם לרכוש משרפה של 15,000 טון לפהות, קרי שהם

יצטרכו לעבוד בין ארבע לשבע שנים באתר הנוכחי.



היו"ר י' מצא;

אני חושב שאתם נ והגים לא נכון לגבי הטיפול ברמת-חובב.

היינו בסיור בחודש אוקטובר ברמת-חובב והבטחתם לוועדת הפנים שיש

תקציב למשרפה, וכי אתם עומדים להתקין משרפה זמנית ולשרוף את

הפסולת הרעילה. לאחר מכן, כאשר תגיע שארית ההפרטה, אתם תכניסו

בעת ההפרטה את המשרפה הקבועה, אני מחפש את הפרוטוקול, על מנת

להוכיה זאת.

אי ורדי;

אף אחד לא התחייב על לוח זמנים.

התחייבתם על לוח זמנים של חודשיים.

כעת תציג את הפרוטוקול. צריך קודם כל לבדוק מה נאמר ואז

לבוא בטענות. אף אחד לא הבטיח שזה יהיה תוך חודשיים.

אני חוזר על כך שהבטחתם להקים משרפה זמנית, שאלתי אתכם על

לוה זמנים ותבענו את ההתקנה של משרפה זמנית.

אני רואה בחומרה רבה מאד את העובדה שעדיין לא הותקנה

משרפה ברמת-חובב. אני הושב שהזיהום שמסכן את מקורות המים, קיים,

ואני חושב שהטיפול ברמת-חובב, מבחינת החומר הטמון באדמה, ממשיך

לסכן. אני חושב שאתם לא נ והגים נכון לגבי רמת-הובב.

נושא המשרפה הזמנית אכן עלה במהלך סיור הוועדה והסיור

נערך כאשר עמדה בעינה החלטת הממשלה בדבר הפרטת החברה. נאמר על-

ידי החברה, ובתמיכתנו המלאה מטעמים מקצועיים, שעד שיושלם תהליך

ההפרטה, שהוא תהליך ממושך שצריך להיעשות במכרז ושעלול לקחת

למעלה משנה ויש אף האומרים ארבע שנים, אמרנו שאיננו יכולים

להרשות לעצמו להמתין עד השלמת תהליך ההפרטה, והחברה, לא אנחנו,

חשבנו לנכון לקנות, משרפה קטנה שתוכל לשרוף כשניים שלושה טון.

זחו סדר הגודל של המשרפה עליה דובר.

בנתיים, החליטה הממשלה שלא ללכת להפרטה, מטעמים שכבר

הועלו במהלך הסיור, כולל על-ידי היושב-ראש, שטען שתהיה בעיה

גדולה בנושא של קביעת הסיכונים, שאי-אפשר יהיה לקבוע את מהיר

החברה בגלל שיפויים שיידרשו בעתיד. זו היתה רוח דבריך.

דברים אלה נאמרו על-ידך ועל-ידי אנשים נוספים, שהביאו את

הממשלה להחלטה שלא ללכת לתהליך ההפרטה. הוטל על ההברה לטפל

בחומרלם המסוכנים.

זהו חידוש עבורי, שהממשלה ההליטה שלא ללכת להפרטה.

ראיתי שיש אי התאמה בקביעת גודל המשרפה ובקביעת יעדיה.

כאשר אתם הייתם בסיור בשנה שעברה, דובר על ההפרטה במשרפה גדולה,

ועלתה אף אפשרות לחיפוש אתר נוסף. נאמר שצריך לטפל בכל מיני

דברים דהופים ובהומרים שמגיעים באופן שוטף ודובר על משרפה קטנה

בסדר גודל של שניים שלושה טון. כעת מציין יועץ השר שמדובר

במשרפה של 15,000 טון. המהלך הזה לא יכול לבוא עם שתי משרפות

זמניות. כאשר מדובר על 15 טון, מדובר על משרפה שתהיה עד סוף

תחילת שנה זו תחילת שנה הבאה. זהו לוה הזמנים לרכישה, הקמה

והפעלה של משרפה בסדר גודל כזה, לוח זמנים של עד תחילת שנת 1995

הוא לוה זמנים צפוף ביותר, בהתחשב בעובדה שהנושא מוזנח במשך

עשרות שנים.

אמצא את הפרוטוקול ואעיין בו. כבוד עוזר השר, ברור לי

שמאותה ישיבה יצאנו בהחלטה ברורה שהולכת לקום מיידית משרפה

זמנית. מיידית זהו סדר גודל של חודשים. מהסיור עברו כשבעה

חודשים ואני שומע שנושא המשרפה יקח עוד כחמישה שישה חודשים,

פירושו של דבר שנה ומעלה ללא משרפה, כאשר החלטנו שתוך חודשים

בודדים תקום משרפה.

אני חושב שאתם מסכנים את שלום התושבים באזור. אני אבדוק

את הפרוטוקול ואשלח לך אותו כדי שתעיין בו ותראה למה התחייבנו.

אקריא את מה שפרסמנו באותה ישיבה: "חבר-כנסת מצא קרא להקים

משרפה באופן מיידי ולהתחיל לטפל מיד בחומרים האורגניים הקבורים

בשטח. יי כאשר נאמר מיידי, אין הכוונה לשנה וחצי.

אתה מכריז הכרזות קשות מאד. באותה ישיבה דיברנו על משרפה

של 3,000 טון ואז נאמר שבאוגוסט ספטמבר יתכן שהיא תתחיל לעבוד.

מאז סברנו שצריך להקים משרפה של 15 אלף טון ולכן מדובר על דחייה

של עוד מספר הודשים.

בנתיים איננו רואים אפילו את קצה הביצוע, למרות הטיעון

שלך.



2. פגיעה בתושבי אור עקיבא כתוצאה מהתפשטות גזים רעילים -

הצעה לסדר של חברת-הכנסת א' סלמוביץ'

זוהי הצעה לסדר שהועברה לוועדה מן המליאה וצריך לקיים בה

דיון ולהגיש את המלצותינו.

חברת-הכנסת סלמוביץ', אשמח אם תציגי את הנושא שהעלית

במליאה כהצעה לסדר.

אדוני היושב-ראש, ההצעה הדחופה שלי לסדר עלתה בדצמבר 1993

בעקבות דליקה שפרצת במפעל "אליאנס פולימרים" באור עקיבא, שבה

נשרפו חומרי גלם שהכילו ספוג וגומי, שמוגדרים על-ידי המשרד

לאיכות הסביבה כחומרים מסוכנים, שכן כאשר הם נשרפים, הם פולטים

גזים רעילים כמו ציאניד וחד תחמוצת הפחמן.

המפעל נמצא בסמיכות לאתר קרוונים וכתוצאה מהדליקה

והתפשטות הגזים, היו אנשים שחשו ברע והובאו למרפאה, נבדקו

ואובחנו כמי שסובלים מהרעלה קלה.

על-פ המידע שבידי, נציג המשרד לאיכות הסביבה טען שהדליקה

פרצה כתוצאה מתנאי בטיחות לקויים שבהם אוחסנו החומרים. הם

אופסנו בחביות בחלק המזרח של המפעל, סביב המחסן.

על-פי הכתבה, נעשו שיפורים רבים במשך השנתיים האחרונות

במפעל, אולם כתוצאה מהדליקה שפרצה, נציג המשרד לאיכות הסביבה

טען שעדיין יש מקום לשיפורים ויש דברים שדורשים תיקון.

הייתי מבקשת להתייחס בתחום הספציפי לשיפורים שנעשו מאז

הארוע בדצמבר 1993, מה שונה ומה נעשה כדי למנוע הישנותה של

תופעה כזו באזור מגורים?

כמו כן אני מבקשת מהוועדה התייחסות במישור העקרוני לנושא

הרחקת מפעלים עתירי סיכון, מריכוזי אוכלוסיה לאתרים מיוחדים

שייועדו לכך. הציפיות שלי הן שזה יעשה במסגרת תכנית כלל ארצית,

מכיון שמפעלים כאלה באזור מגורים, מהוים פצצת זמן מתקתקת, ואי-

אפשר לאמוד מה גודל האסון שיכול לנבוע מפיצוץ או משריפה כזו.

הצעתי היא שיוגדרו אזורי תעשיה מיוחדים ומבודדים לצורך

העברת מפעלים כאלה. יקימו תשתיות משותפות למפעלים וכך העלות

תיחסך מהמפעלים השונים. באותן תשתיות להרחקת פסולת רעילה ושפכים

מזהמים, ניתן יהיה להשתמש במשותף ואז העלות תהיה הרבה יותר

נמוכה.

תודה. מי מהנוכחים יכול להתייחס לעובדות שמציגה חברת-

הכנסת סלמוביץ'?

אני חושב שאין פורום יותר מתאים כדי לפתוח בנושא זה.

ברצוני לאזכר את דבריה של חברת-הכנסת סלמוביץ'.



ליד הגדר של מפעל זה יש אתר קרוונים אתר מבנים טרומיים.

מתי הוא הוקם?

לפני כשלוש שנים וזהו אתר זמני.

הקמת האתר בוצעה בהליך המקוצר לקליטת עליה באמצעות ולייל.

בביקור שלי במפעל, גיליתי שעל הגדר של המפעל מקימים שכונת

מגורים. התושבים שיושבו באמצעות ול''ל טוענים, ובצדק גמור, שהם

נפגעים כתוצאה ממה שקרה במפעל כאשר נפלטו גזים רעילים. יתרה

מכך, ליד גדר המפעל נמצאים בתי מגורים של קבע, שהוקמו במקום

לאחר שהיה במקום המפעל וזוהי תופעה שחוזרת במפעלים רבים בארץ.

לדוגמא, מפעל אסיה בפתח-תקוה שלידו הקימו את בית-החולים "גהה"

במרחק של 150 מטר מגדר המפעל ולאחר מכן כמובן שבאות דרישות

למפעלים ואני חושב שכולנו חייבים לדרוש מהמפעלים, משום שכפי

שנאמר, אלה אזרחי מדינת-ישראל.

רוב המקרים הם הפוכים.

מר ברזילי, לא נכנס לשאלה מדוע מקימים אותם ליד מפעלים,

כל מלה אשאל אותך מדוע הנציג שלך בנושא הול"לים לא התריע כנגד

הקמה בסמוך למפעלים?

הוא התריע ולא שמעו לו.

כנראה שלא התריע מספיק. יש לכם שר והשר יושב בממשלה.

זה קרה לפני היכנסו של השר הנוכחי.

לא מספיק להתריע, מכיון שהיום אתם בעלי עוצמה אדירה וצריך

לנצל אותה לא רק לצורך פרוטוקול. אני זוכר שהשר לאיכות הסביבה

לא נכח בדיונים. אני זוכר את המאבק שנאבקנו כאן לתת לכם נציג

בנושא הול"לים.

המפעל הזה מוכר לנו כבר שנים. יש לו הסטוריה של שריפת

ואין זו הראשונה שפרצה במקום. היתה שריפה הרבה יותר קשה ואיני

זוכר את התאריך.



היו"ר י' מצא;

לאיפה מגיעה השריפה, מעבר למבנים הצמודים?

השריפה לא, אך העשן ופליטת הגזים בהחלט מגיעים. גם חומרי

הגלם של המפעל שהם בחביות וכך המוצר המוגמר, דהיינו המזרון של

גומאויר, אלה הם מוצרים שאכן פולטים גזים רעילים בשעת שריפתם.

לכן, המפעל נדרש לקיים כל מיני הוראות, גם כתוצאה מהשריפות

הקודמות וגם כתוצאה מסקר שהמפעל הגיש, והוא ביצע את רוב הדברים.

בשריפה האחרונה שהיתה, צוין שכתוצאה מכך שהמפעל נקט

באמצעים, תוצאות השריפה הזו היו הרבה פחות גרועות מאשר השריפות

הקודמות שפרצו במקום.

אנו מקפידים ועומדים על כך שכל מה שנאמר בסקר הסיכונים של

המפעל הזה, יתקיים. המפעל מבצע את הדברים לפי לוח זמנים מוסכם

איתנו.

המפעל מקבל את אישורי רשות הכבאות לכל אחד מן חמתקנים

שמצויים בו ויש שם מתקנים לגילוי אש, להתראה ולתגובה מיידית בכל

מבנה שמאחסן חומר גלם או מוצר מוגמר.

היום יש תקנות של רישוי עסקים - מפעלים מסוכנ ים. מפעל

קיסריה פולימרים הוכרז על-ידינו כאחד מרשימה של עשרות מפעלים

שהם בעדיפות ראשונית למילוי הוראות התקנות, כלומר הכנת תיק

מפעל. זח מבוצע והדגם האחרון של תיק מפעל יצא בשבועות הקרובים.

זוהי עבודה משותפת של שלושת המשרדים שחתומים על התקנות, בצירוף

פיקוד העורף, בראשותו של יעקב מרקוביץ'.

מפעל זה הונחה כמפעל מסוכן, כמפעל שיש רגישות רבה עקב

הקירבה ולכן עליו להכין את תיק המפעל ולהראות שהוא עשוי להתמודד

עם ארועים מסוג זה.

מפעל זה משתמש בחומרי גלם ואנו הגבלנו את כמויות חומרי

הגלם שיהיו בתוכו ולא אישרנו את הכמויות שהמפעל ביקש. המפעל

הונחה לא לחחזיק תוצרים מוגמרים בכמויות גדולות, מכיון שהתוצר

המוגמר אמנם אינו מוגדר כחומר מסוכן, אך כתוצאה מסכנת האש, אנו

עומדים על כך שלא יאוחסנו במפעל כמויות גדולות של חומרים

מוגמרים, והמפעל מקיים זאת.

הדברים נעשים, אך צריך לזכור שיש לנו נתונים קשים מאד.

זהו מפעל שמשני צידי הגדר שלו יש שכונות מגורים וזה ממש צמוד.

אני מזמין אתכם לביקור במקום.

במקום הקרוונים מתכננים שם הוסטלים. הקרוונים הם אכן

צמודים מאד והיום, כל קרוון שמתפנה - נסגר, ולא מוכנסים אליו

תושבים נוספים. בביקור האחרון של שר חבינוי וחשיכון, הוא טען

שהוא מעונין להקים שם הוסטלים למבוגרים וכן "בנה דירתך".

ברצוני לשאול האם הליקויים שצוינו ודורשים תיקון, אכן

תוקנו?

רובם תוקנו.

אי סלמוביץ';

למה לא כולם?

י' ברזילי;

אנו עובדים עם מפעלים בדרך כלל בצורה כזו שאנו מכתיבים

לוהות זמנים, בשיתוף עם המפעלים, מכיון שאם מפעל יטען שהוא

מקיים את הדרישות שאנו דורשים מיידית, הוא יסגור את השערים

והמפוטרים יפגינו ליד בנין המועצה. הדרך שבה אנו נוקטים היא

קביעה של לוהות זמנים לביצוע הדברים ואני יכול להתחייב שכל

הדברים יבוצעו.

האם המשרד לאיכות הסביבה דואג להסברה לאותם תושבים שגרים

בסמיכות למפעלים כאלה, לגבי מהי הסכנה שיכולה להגרם בעצם

מגוריהם במקום כזה?

ו

אנו לא נוקטים בפעולות הללו ולא ידוע לי על כך.

אי סלמוביץ' ;

אם אדם בוהר לגור שם הרף הסכנות והוא מודע לכך שדברים

כאלה עלולים לקרות, ניחא, אך מה קורה עם אדם שאלנו יודע על כך?

י' ברזילי;

מבהינת מדיניות שקיבלנו כתכתיב מוהלט מהשר, כל מידע למעט

מידע בטחוני ומסהרי רגיש, אשר נמצא במשרד לאיכות הסביבה, פתוה

לעיון הציבור.

אי סלמוביץ';

האם האזרח ה"קטן" יודע את הדברים?

י' ברזילי;

אני הושב שהרעיון שלך הוא יוצא מן הכלל. בארצות-הברית יש

הוק כזה ולצערי עד היום, כתוצאה מהתנגדות של גורמים כבדי משקל

במשק הישראלי, בישראל אין את זכותו של הציבור לדעת. אם תצליהו

לקדם רעיון זה, מבחינת המשרד שלנו, נברך על כך.

ראינו דוגמא אהת שהגיעה לתקשורת, אך יש עוד אלפי, אם לא

מאות אלפי דוגמאות לאזורי מגורים בקרבת מפגעים שונים, כמו

מהצבות, מתקני אספלט, אגני חמצון, מזבלות וכמובן ליד מפעלים שיש

שבהם הומרים מסוכנים.



יתכן שכדאי שייערך סקר כדי לבחון זאת ולראות כיצד פותרים

את הבעיה. האינפורמציה שצריכה להיות בפני המשרדים ובפני הרשויות

המקומיות אולי תימנע תוספת של ציבור אל המקומות האלה.

במדינות מערביות בעולם ישנה רשימה של חומרים שאסורים בכלל

לייצור ואסורים בתהליכי הייצור. מדובר על חומרים שהם לקיחים או

רגישים, שבהחלט מהוים סיכון ברגע שקורית שריפה או תקלה אחרת.

יתכך שצריך לערוך רשימה של חומרים שאסור- להכניסם לייצור

בארץ, לא לתהליכי הייצור ולא לתוצר המוגמר.

אתייחס למישור העקרוני הנוגע להעברת מפעלים כאלה לאזורים

מיוחדים שיוכרזו ככאלה. יש כאן כיבוי שריפות ותיקוני טלאים

למיניהם, אך אין שיטה שפותרת את הבעיה במישור העקרוני.

הנושא מורכב מאד. אני אראה לך את הסיכום שנניח על שולחן

הכנסת, לפני שנוציא אותו בהדפס אחרון, ערוך סופית.

אומר כמה דברים כלליים ומתוך זה, נניח את המלצותינו. אור

עקיבא, אשר זועקת לצמצם את האבטלה שבתוכה, וזוהי הצעקה הגדולה

ביותר שאנו שומעים אצלם בשנתיים האחרונות. אין ספק שאנו לא

יכולים לחכות את המפעלים שם. צריך לתת את הדעת כיצד אנו גורמים

לכך, משום שאין בעיה למשרד לאיכות הסביבה והם יכולים מחר לסגור

את המפעל.

י' ברזילי;

אין לנו סמכות לכך, אך אנו יכולים לגרום לכך.

אתם יכולים בצו של בית-משפט להוכיח ואף אחד לא יקח על

עצמו את הסיכון, אם תוכיחו שנפש אדם נתונה בסכנה. הם ימצאו במצב

קשה מאד. אפשר לרדת לחיי המפעל והמשרד לאיכות הסביבה יכול

להצטייר כמשרד יוצא מן הכלל מבחינת הטיפול באיכות הסביבה, ויצא

נקי.

השאלה היא היכן אנו מוצאים את שביל הביניים בין הסכנות

שטמונות באזורים כאלה, לבין הרצון שלנו לא לסגור מפעלים, לבין

מה שנעשה? רמת-חובב קמה לא מעט בשל מפעלים מסוכנים שהעברנו לשם

במשך שנים, אך זה היה סוג של חומרים מסוכנים ולא חומרים דליקים.

בבינוי נכון ובתכנון ערים נכון, אנו רואים אזורי תעשיה

מיוחדים. לא היה קם היום האזור התעשייתי היכן שקם, אם המגורים

היו מיועדים שם. תכנית בנין ערים צריכה לעשות את ההפרדה. לטווח

הרחוק, איני מכיר אם צריך לעשות את ההפרדה, לשים אצבע ולומר

למפעל שהוא צריך לראות כיצד הא עובר לאזור תעשיה. איני יודע אם

קיים אזור תעשיה וכן קיימות בעיות של עלויות.

אין ספק שהשאיפה שלכם ושל כולנו, צריכה להיות, שמפעלים

תעשייתיים יקומו באזורי תעשיה. המדינה הולכת ומצטופפת, ואנו

מגלים שהמגורים כמעט בלב מפעל. צריך לשאוף בתכנון נכון, להביא

למצב שלמפעל יהיה כדאי לעבור ולא להיסגר.



אני בעד הצעת חקיקה שתאמר לציבור היכן הוא חי, אך רק בסדר

עדיפות עליון של מפעלים שהם ממש סכנה לציבור, ולא מפעלים שצריך

לשפר את סביבתם או את היכולת שלהם. לא הייתי רוצה שבחקיקה כמו

שלנו, בפרסום כזה, נפחית במכה אחת נכסים למחצית המחיר שלהם.

ברגע שמכריזים על דירה שהיא באזור מסוכן, מיד היא יורדת במחיר.

אני מאד בעד זה, שהמשרד לאיכות הסביבה יערוך רשימה ארצית

ויצביע על אותם מפעלים בודדים שמהוים סכנה לאזור, לחיים

ולתושבים.

אסכם בהתייחסות לאור עקיבא. אני חושב שאתם כמשרד, צריכים

להפנות את תשומת הלב של התושבים בסביבה שיהיו ערוכים למקרה הרום

שחס וחלילה פורצת שריפה. לא ראיתי את המקום, אך אם הם צמודים

לגדר וזה מסכן נפש אדם, איש לא יצא נקל אם תקרה תקלה.

ציינת שמגבילים הכנסת חומר מסוכן למפעל. אני מציע להגביל

ולבדוק שוב ושוב שאמנם מקיימים את הצו ואת ההוראות שלכם ולפרסם

בצורה ברורה מה הם צריכים לנקוט על מנת למנוע את הסכנה.

אני פונה לממשלה, לשר הבינוי והשיכון. מכיון שאין כוונה

להעביר את המפעל ומפעל כזה מהווה חיים לתושבים, צריך להפנות את

תשומת לב הממשלה לא לחזק מקום זה על-ידי הוסטלים ולהנציחו, אלא

לנקוט בהליכים של היסול האסבסטונים והמבנים הללו שצמודים, כלומר

לא לחזק אותם על-ידי הפיכתם קבע למגורים כאלה או; אחרים,

כל קרוון שמתפנה - נסגר, ואני מעריך שתוך שנה וחצי האתר

יפונה, אך השטח הוא אופציה לבניה.

אם הממשלה מפנה כל קרוון וקרוון, אני אפנה את תשומת לב

הממשלה שתיתן דעתה לכך שפינוי הקרוונים לא יוחלף בדירות קבע או

בהוסטלים, שמהוים סכנה כל עוד שהמפעל קיים שם, וכנראה שהמפעל

ימשיך ויתקיים שנים לא מעטות.

הציבור נוטה להקריב את בריאותו על מזבח של יצירת מקומות

עברדה ושימורם, ואני חושבת שזה נובע מחוסר מודעות, מחוסר הכוונה

ומחוסר חינוך לנושא איכות הסביבה.

ומדמגוגיה. פעמים רבות משתמשים בנימוקים אלה כנימוקים

דמגוגיים ולא ענייניים. השימוש בטענה שזה יפגע בפרנסה, הוא לא

כל-כך ענייני.

כדי שיקום ציבור שיהיה יותר רגיש ויותר מודע לבעיות

האקולוגיות, מן הראוי שהמשרד לאיכות הסביבה יזום פרוייקטים

לימודיים בבתי-הספר בנושאים אלה, כדי להגביר את רגישות הציבור.

גברת נוזהת קצב, אני מברך אותך על התפקיד שאת נושאת בו.

שתהיה לך הצלחה.

אני בהחלט שמחה על הסיכום של יושב-ראש הוועדה והייתי רוצה

שאולי תצא מכאן פניה ספציפית למשרד הבינוי והשיכון, לא רק

לממשלה. הקטע הספציפי ביותר הוא להסל את האתר ולא להפוך אותו

למקום עבור קשישים או גני ילדים.

זהו הסיכום. אני פונה במפורש לשר הבינוי והשיכון שחיסול

המבנים הקיימים, לא יחודש בבניח שמתוכננת.

לא מדובר בתכניות, כל אם ברעיונות.

השאלה הינה אם המשרד בדק אם בחוק רישוי עסקים יש הגבלה

לגבי נושא איכות הסביבה.

אני מציע לך לשקול בסיכום שלך להתייהם לעובדה, שבעצם הלק

מן ההערות האחרונות הללו הן תוצאה של התכנון המזורז, הוראת שעה

של הול"לים.

היום בשעה 16:00 עולה נושא הוליילים לאישור במליאה לקריאה

שניה ושלישית. תהיה שם.

זהו משחק מכור.

מדוע משחק מכור? תנחל את המאבק שלך עם חברי-הכנסת. שום

משחק אינו מכור.

תודה רבה.



3. זיהום הנחלים בישראל-הצעה לסדר של חבר-הכנסת י' לס

4. הנזק לאיכות הסביבה בירקון. ברמת-חובב ובנחלי הנגב

חבר-הכנסת לס לא נוכח ואיני מעונין לבטל את הישיבה משום

שהוא לא הגיע.

אני מציע שנשמע את מנכייל המשרד לאיכות הסביבה בשני

הנושאים הללו. קיימנו דיון ארוך בנושא הירקון בוועדה.

נושא שיקום הנחלים הוא אחד מארבעה חמישה נ ושאים שהם בראש

סולם העדיפויות של המשרד לאיכות הסביבה. עסקנו כאן בנושא חומרים

מסוכנים, ביישום החוק וגם בהיערכות לטיפול בארועים עם חומרים

מסוכנים, שהיה אחד מהמהלכים היותר גדולים שהובלנו בשנה שעברה.

נושא שיקום הנחלים מופיע אצלנו גבוה בסולם העדיפויות וכפי

שידוע לוועדה, אין נחל מנחלי ישראל שלא נפגע. יש מי שמזהה את

נחל תנינים כפגוע פחות, אך אין נחל שלא "נהנה" מהזרמת שפכים

וממפגעים אחרים.

המהלך של שיקום הנחלים הוא בראש ובראשונה- לפיכך, מהלך של

הפסקת הזרמת שפכים אליהם ונמצא כאן יהודה בר - ראש מינהלת

פרוייקט הביוב הארצי, שוודאי יוכל לספר על כך. נמצאים איתנו גם

אנשים שעוסקים בשטח בנושא מרשות שמורות הטבע, שיש להם יחידה

שעוסקת באיתור נחלים. ישנם אנשים מרשות הגנים הלאומיים שעוסקים

בשיקומם של נחלים, ואחד מהמהלכים היותר מוכרים לך הוא הנושא של

פארק נחל חדרה. יש כאן נציג של רשות נחל הירקון וכן איש המינהלת

שעוסק בעיקר במורד של נחל הירקון. נמצא כאן יואב שגיא, שמוכר לך

מתחומים אחרים, אך בהקשר שלנו מאז הקמתה של המינהלה לשיקום

נחלים, הוא מרכז את הפרוייקט. המשרד מנסה לאחד את כל הגורמים

שהזכרת לכלל מאמץ אהד משולב ומתואם, שיגייס תקציבים מגורמים כמו

הקרן הקיימת לישראל, שמשקיעה במהלך זה גם משאבים וגם תשומת-לב

רבה.

עד כאן נגעתי בצד הארגוני ואתייחס כעת לצד המהותי. ישנם

ארבעה חמישה נחלים בתהליך מואץ של טיפול, במגמה לשקמם. לגבי נחל

הירקון, לא נחזור על הסקירה הארוכה שניתנה, אך נספר בתמציתיות

מה קרה מאז הישיבה. אז דובר על שיקום של שבעה וחצי קילומטרים

במעלה הנהר וזה עלה בעקבות פרשת הרעלת הדגים. נאמר אז, שעד שלא

יסולקו הביובים מהנהל, אנו עלולים לראות את המחזות הללו פעמים

נוספות. בנתיים הונחה אבן הפינה למכון הטיהור של שפכי כפר-סבא

הוד השרון.

בנוסף לכך, אנו מצויים בהשלמת מהלך של הקמת מאגר נחל

אלקנה. גם במידה שמתקן הטיהור יעבוד, אנו מקוים תוך שנה וחצי

שנתיים שנוכל לאגור את השפכים המטוהרים חלקית של כפר-סבא הוד

השרון, לפני שהם יגיעו אל הירקון.

הוקם באזור אתר סגולה מאגר שיודע לאצור את השפכים של ראש-

העין בדרכם אל השפד"ן, כדי לדעת לווסת את הובלת השפכים במהלך

הימים, כלומר ביום הוא אוגר ובלילה הוא מזרים אותם ועל-ידי כך

יוצר איזשהו איזון.



הירקון מטופל היטב ודוד פרגמנט - מנהל רשות נחל הירקון,

ישמח בודאי להרחיב בנושא. אנו יוצאים בתכנית אב לשיקום הנחל.

תכנית האב הושלמה על-ידי הנהלת רשות הנחל חמש שנים אחרי הקמתה,

לא קצב מסחרר מדי, אך מכיון שהוא הסתיים, אנו מברכים על המוגמר.

בנחל לכיש פועלת יוזמה שהחלה בה אביבה הררי במהלך שמתואם

עם היחידה הסביבתית באזור אשדוד, והם מקיימים את שיקום נחל

לכיש.

בנחל אלכסנדר, עירית נתניה יצאה במכרז, ראשון מתוך 12

מכרזים של רשויות מקומיות, להפרטה של מתקני הטיהור- של השפכים

שלהן. במקביל, הלכנו על פרוייקט נסיוני כנסיון טיהור נוסף

באמצעים טבעיים של יצירת צמחים.

בנחל קישון הוקמה בשבוע שעבר רשות נחל הקישון בשותפות כל

הגורמים מסביב לנחל, בראש ובראשונה עירית חיפה, המפעלים הגדולים

והגורמים שמסביב.

נדמה לי שברמת גיוס המערכות המטפלות פלוס תשומת-לב

הגורמים שעסקו בכך עד היום, אך עם אינטנסיפיקציה של העבודה

וכוונתי בעיקר לרשות שמורות הטבע, יש היום סכוי יותר טוב, שתוך

שנתיים נראה כמה נחלים מטוהרים או מטוהרים חלקית.. נראה, שעל

המשפט שאיתו פתחתי, דחיינו שכל נחלי ישראל חם תעלות ביוב, כבר

לא יחזרו בוועדה.

לצידי הנחלים הללו יש טיפול לרווחת הציבור, כלומר שיוקמו

אתרים לקייט, שייט, נופש, בילוי, פיקניקים וכדומה. הדוגמא

הפועלת כבר היא פארק מקורות הירקון במעלה הירקון, שנחנך לפני

כחצי שנה.

אנו מדברים כעת על האצת הפרוייקט של נחל חדרה שכ- 15 שנה

חתגלגל בין חברת החשמל ורשויות אחרות. זהו השילוב שבין שיקום

פיסי של חנחלים, החל מהוצאת פסולות מחאפיק וקביעת תתרמי הטיפול

ברשויות שקמות, והטיפול המשלים של צעדים לנוחיות הציבור. הדברים

הללו יהפכו את הנחלים למה שהם היו במקורם לפני שהם נפגעו. זהו

חזון לא לעתיד הרחוק מכיון שעוסקים בו כל הגורמים שיושבים סביב

השולחן, ונדמה לי שנוכל להשתבח בצעד שיזמנו שהוא סדר עדיפות של

המשרד לאיכות הסביבה, שלא היה עד לפני שנה על סדר טיפולו של

המשרד.

בתור דברי פתיחה, אני חושב שנגעתי בכל הדברים המשותפים.

ישעיהו בר-ארר - ראש אגף מים ושפכים במשרד לאיכות הסביבה, מרכז

מטעמנו את הטיפול בכל הנושאים בהקשרים שדיברתי עליהם.

היתה תכנית להקמת מינהלת ביוב ארצית לחיסול הזרימה

החופשית ברחבי חנחלים. מה קורה עם זה?

י' בר;

מינהלת הביוב קמה לפני כשנתיים ואני עוסק בנושא כשנה.

היו"ר י' מצא;

האם אתה עומד בראשה?

אני מנהל היחידה לקידום הפרוייקטים. בראש המינהלה עומד

מנכ"ל משרד הפנים ואני זה שמבצע את העבודה.

מאז הקמתה של היחידה שלנו וכניסתנו לנושא זה, בעצם הוכנה

תכנית עבודה שבאה לתת מענה לטיפול בביוב של כל מדינת-ישראל

במתואם עם כל הגופים שיש להם יד ורגל בנושא, החל מהמשרד לאיכות

הסביבה, דרך משרד הבינוי והשיכון והרשויות המקומיות, כל מי

שהביוב עלול לעכב, למנוע או להקשות עליו.

צריך כאן לסגור פער של הרבה מאד שנים. אם אנו עורכים היום

מיפוי, אני יכול לציין שרוב הביוב במדינת-ישראל אינו מטופל.

המקומות שבהם הביוב מטופל כפי שצריך הם ספורים.

היו"ר י' מצא;

היכן הביוב כן מטופל?

הביוב מטופל באיכות באזור איגוד ערים דן, בחיפח ובהדרה -

מה שמטופל, מטופל באיכות, ואלה פחות או יותר המקומות בהם הביוב

מטופל באיכות.

לירושלים יש מכוני טיהור?

אחוז קטן מאד מהביוב של ירושלים מטופל היום. ירושלים

נכנסה להליך ופרסמה מכרז למכון טיהור מרכזי לצד המערבי. ירושלים

זקוקה לשלושה מכוני טיהור כדי לטפל בביוב שלח.

היכן יש היום?

יש לה בעין כרם ועומד לקום מכון טיהור הרבה יותר גדול

באזור נהל שורק.

אחת חבעיות חיא הזמנים הטכניים. כדי שמכון טיהור יפעל,

מהרגע שי יזמים אותו ועד שהוא פועל, מדובר על לא פחות משלוש ארבע

שנים, כאשר העלויות הן בסדר גודל של 20 עד 30 מליון שקל למכון

טיהור בינוני.

יש לכם כסף רב מאד.

אין לנו כסף. המגבלה העיקרית שלנו היום בביצוע, היא מגבלת

התקציב. יכולת הביצוע שלנו היא בערך פי שניים מהתקציב. אנו

עומדים היום על תקציב של 213 מליון שקל לשנת 1994, ואנו מסוגלים

לבצע השנה בעוד בערך אותו סכום ובשנה הבאה בסדר גודל של פי

שלושה.

על סמך התקציב ועל סמך התייעצות עם כל הגורמים שיושבים

כאן, נקבעה תכנית אשר באה לתת מענה. טיפול בנהלים הוא בעדיפות

גבוהה ובא לתת מענה לאותן תכניות שיקום, טיפול בנהלים ומניעת

זיהומם.

כדי שלא תהיינה אשליות, בעיה זו לא תיפתר לפי הערכתי

במסגרת התקציב הנוכחית בסדר גודל של פהות מהמש שנים. אפשר לקצר

זאת בשנתיים שלוש, כלומר למהצית הזמן, אך מותנה במגבלות התקציב.

אנו עובדים היום במתואם עם כל הגורמים, אך לא בכל מקום אנו

מסוגלים לתת את המענה לפי הבקשה, כי ישנם עוד כמה אילוצים, בין

היתר אכלוס ישובים.

התכנית אושרה על-ידי המינהלה והובאה לידיעת כל הגורמים

הקשורים בנושא. בנתונים הללו, אני הושב שהיא לשביעות רצונם והיא

ודאי לא לשביעות רצונם בנתונים המוהלטים. אני הושב שאין טעם

לגשת לכל נהל ונהל בנפרד, למרות שיש לנו יכולת להתייהס לכל אהד

מהם.

מה פירוש שיש לכם לשנת 1994 תקציב של 213 מליון שקל?

העיריות הן שלוקהות את ההלוואות בבנקים או איך זה מתבצע?

התקציב הוא של משרד הפנים, תהת הכותרת של מפעלי ביוב.

תקציב זה מהולק לפי סקטורים יהודי וערבי ויש בו שני מרכיבים. יש

בו מרכיב הלוואה שהוא השנה 80% ומרכיב מענק שהוא 20%. הכסף בעצם

אינו בבנקים אלא באוצר השלטון המקומי. זוהי מערכת שהיא סגורה

ומאד יהודית בניהול הכספים שלה.

במידה מסויימת, אנו מתעלמים מהערים הגדולות תל-אביב והיפה

כי יצאנו מנקודת הנחה שבעיות התקציב שלהן הן פהות מסובכות ואת

רוב הבעיות הם פותרים עצמם. אנו משתדלים להתמקד באותם סקטורים

שברור להלוטין שללא סיוע זה, הם לא ירימו את הנושא. המימון ניתן

בתנאים מאד נוהים כלומר 3.5% לעשרים שנה.

היו"ר י' מצא;

כל השנים העיריות לא ניצלו זאת. האהוז היה גבוה יותר וכעת

ירד בחצי אחוז, השאלה כיצד אתם מאלצים את העיריות להשתמש

בתקציב?

היום הבעיה שלנו אינה לאלץ את העיריות אלא לבלום, כי יש

לנו מגבלת תקציב. נעשו כמה דברים.



קיימת היום מודעות של כמעט כל הרשויות לאיכות הסביבה,

לאיכות חיים ולמניעת זיהום. אנו עומדים בלחץ בלתי רגיל בביצוע

נושא זה.

כמו כן, במאמץ משותף של משרד הבריאות והמשרד לאיכות

הסביבה, ברור לחלוטין לאותן רשויות שאינן מוכנות ללכת לנושא של

טיפול בביוב, שלא יאפשרו להן את הפיתוח שלו הם כה ממתינים,

כלומר לא יאשרו בניה ולא יאשרו אכלוס. מפעילים לחצים וזה מביא

למערכת משולבת, כך שברור שכפי שצריך בית-ספר, כביש, מתנ"ס ומגרש

כדורסל, כך צריך לטפל בביוב.

היום, בכוחות משותפים יש נכונות לבצע ואף לוחצים לבצע את

הטיפול בביוב.

המצב, כפי שתיאר ישראל פלג, הוא נכון וזה אף מופיע בהצעה

לסדר של חבר-הכנסת לס וכן בתשובת השר לאיכות הסביבה. המצב כרגע

הינו חמור, אך ניתן בהחלט לומר שרואים איזשהו אור בקצה המנהרה.

יש התקדמות יפה ואני חושב שקידום נושא הביוב שתיאר כאן יהודה

בר, הוא חשוב ביותר.

הכנתי דו"ח והוא מונח על שולחנך, היושב-ראש, לגבי המינהלה

לשיקום הנהלים. יש בדוייח סיכום של הפעילות. זוהי מסגרת שהוקמה

בסוף שנה שעברה ביוזמת השר לאיכות הסביבה, ותפקידה להוות גורם

תיאום. זו לא עוד רשות, אלא גורם שתפקידו לתאם בין כל שאר

הגורמים, ושותפים בו כל הגורמים שמופיעים כאן. גורם חשוב ששותף

בו ואיננו מיוצג כאן זוהי נציבות המים. משרד הפנים שותף גם

כמינהלת ביוב וכן בתור אחריותו על הרשויות המוניציפאליות, ניתן

לראות שקיימת נכונת גדולה לשיתוף פעולה וידוע לך, היושב-ראש,

שלא קל לשתף פעולה במדינת-ישראל, אך כאן יש מסגרת שבאה לתאם בין

כל הגורמים, כך שכל אחד יעשה את עבודתו במסגרת סמכויותיו, טוב

יותר ובשתוף פעולה.

היעדים הם לקדם את כל נושא השיקום של הנחלים, להבטיח את

תפקוד הנחלים גם לנקזים, ובמסגרת זו קיימת גם רשות הניקוז כגורם

מאד חשוב. כמו כן, פיתוח הנחלים על בסיס הפוטנציאל הטבעי והנופי

שלהם למען רווחת הציבור - לצרכי נופש, חינוך, ומחקר ופיתוח

לתיירות. אחת המטרות היא לנווט את הפעילות גם בצורה מתואמת וגם

בצורה מקצועית. אפשר לראות במסמך של מטרות המינהלה וכן במסגרת

הפעולה ואמות המידה לקביעת עדיפויות טיפול, את הקריטריונים שעל-

המצב הנוכחי וחומרתו, סיכויי הצלחה

ופוטנציאל הרווחה.

מופיעה כאן צורת הטיפול בנחל, שמבטיחה שהדברים ייעשו על-

פי אמות מידה מקצועיות ותוך תאום בין כל הגורמים.

מאז שהוקמה המינהלה, גובש הדגם לטיפול, ולפי זה הדברים

מתקדמים. נקבעו אמות מידה לסדרי עדיפויות וקבענו סדר עדיפויות

לנחלים. בעדיפות ראשונה קיימים שישה נחלים ובעדיפות שניה ישנם

עוד עשרה נחלים, כלומר יש 16 נחלים שמוסכם שהם הנחלים בעדיפות.

יש לכך חשיבות רבה, משום שלדוגמא בתיאום עם מינהלת הביוב, חשוב

לראות שיקודמו הדברים בקצב מהיר יותר.



אתייחס לאופן העבודה של המינהלה. זוה מסגרת ארצית מתאמת,

כאשר המגמה היא ליצור בכל מקום, בכל קטע נחל שיש בו טיפול, את

המסגרת המקומית שתטפל. המינהלה אינה לוקחת אחריות על הטיפול

בשיקום עצמו, אלא בקביעת הקדימויות, ההנחיה והסיוע בטיפול.

לדוגמא, נחל הירקון ונחל קישון נזכרים כאן, אך אינם מופיעים

בתוך סדר העבודה, משום שבירקון יש רשות נחל, שדואגת לדברים

ובקישון גם כן הוקמה רשות נחל בשבוע שעבר.

דוגמא לנחל הראשון בו הדברים מתחילים "לזוז" קדימה, היא

נחל חרוד שהיתה בו איזושהי התארגנות רדומה. בעקבות פעולות

המינהלה, הפעילות התעוררה והוקמה מינהלה מקומית לשיקום נחל

חרוד, הפועלת בשיתוף עם המינהלה הארצית ועם הגורמים האחרים

וניגשת בימים הקרובים לביצוע סקר ובחינת מצב פוטנציאל והערכה,

כהנחיות לתכנון. תוך זמן קצר יהיה תכנון של נחל זה.

האם אתם עדיין בשלבי תכנון או שישנם נחלים שיש בהם כבר

ביצוע?

הנחלים שיש בהם ביצוע, אלה הנחלים שטופלו בעבר. הוזכר נחל

לכיש שבו יש טיפול, נחל הירקון שבו יש רשות וישנן ערד כמה

דוגמאות. אנו רואים את תפקידינו בעיקר לקדם את הטיפול בנחלים

שעדיין לא החל בהם הטיפול.

צריך לציין שצוואר הבקבוק בהשלמת השיקום הוא כמובן נושא

הטיהור. יש פיגור בנושא זה ואם יש מקום להמלצות, ההמלצות הן

שי ושקעו משאבים רבים יותר כדי לזרז את הענין.

אני חושב שצריך להגיד מילה טובה למשרד לאיכות הסביבה על

היוזמה ואין ספק שזוהי דרך שתביא גם לתוצאות. יחד עם זאת, יש

לזכור שלנחלים יש משוואה שמורכבת משתי צלעות: ביוב ומים נקיים.

צריך להחזיר גם מים נקיים לנחלים ולצערי, נציב המים אינו נוכח

כאן היום. אחרי שנוציא את הביוב, צריך שמשהו יזרום.

כיצד עושים זאת?

הקצאות מים מסודרות לנחלים, כמו לעיריה, כמו לישוב וכמו

לחקלאות. נקבע הדגם העקרוני והוא כבר עובד בחלק מן הנחלים.

בימים בהם הנחלים לא היו מזוהמים וזרמו בטבעיות שלהם,

ואני מדבר על עשרות שנים אחורה, מי הזרים להם מים?

המעיינות והגשם. אנו צריכים לא לקחת 100% אלא להשאיר חלק

מהאחוזים, לפי תכנון והקצאה מסודרים. הטכנולוגיה מאפשרת היום

בפחות מים להשיג יותר טבע. נציב המים הוא הכתובת ובחלק מן

הנחלים זה כבר בוצע. חייבים לחדד את המשוואה הזו.

האם יש אפשרות להקצות לנחלים, מבחינת הצעקה שלנו לחוסר

מים, ובאותה נשימה שלא יחסרו מים בעדיפויות של שתיה וחקלאות?

בחלק גדול מן המקומות, הבעיה אינה מים אלא אנרגיה, כלומר

את אותם מים, במקום לקחת למעלה, יש לקחת במורד וזה יעלה את

השאיבה. ניתן לקחת מים בנחל הירקון, להזרים שני מליון קוב

מהמקורות למטה, ולשאוב אותם מקץ 16 קילומטר. ההפרש הוא האנרגיה

לשאוב אותם, כי למעלה הם באים מנקודה גבוהה יותר ויורדים

בגרביטציה. זהו פתרון טכנולוגי עם עלות סביבתית יחסית קטנה ועם

תועלת סביבתית גבוהה. זה בידינו, במחשבה נכונה ובתכנון נכון

ולכן המשוואה היא להוציא מים וביוב אך את אלה לשמר ולהכניס.

החקלאות יכולה להשתמש יותר במים מושאבים ופחות במי מקור,

בלי לפגוע בחקלאות. נציב המים הינו זרוע מרכזית כאן.

אנו עדים לתופעה שפרוייקט הביוב הארצי מממן לישובים,

למועצות ולרשויות, הן עושות את המאספים, יוצרות צינור אשר שולח

את הבעיה לשכנים, ובכך מסתפקות. הם לא מתחילים במכון הטיהור,

אלא מתחילים בשכונות ואנו רואים ישוב אחר ישוב בהם מוקם מפעל

ביוב מצוין שמסתיים בצינור לוואדי מתחת לישוב. פרוייקט הביוב

חייב לערוך את עצמו להתמודד ולא לאשר קוים מאספים שיוליכו לשום

מקום.

משרד הבינוי והשיכון, מדינת-ישראל, מאכלסים ובונים ללא

פתרונות ביוב, כאשר יש חוק שנקרא יהודה ושומרון, שכולנו מתעלמים

ממנו. בל מה שיורד שם הוא או לים-המלח או לים התיכון וכל מה

שעובר לים התיכון, עובר דרכנו. אנו ננקה נחלים ונטפל בהם ואחר-

כך נקבל את העודפים מלמעלה.

היו"ר י' מצא;

מהי התשובה?

התשובה היא לטפל גם שם. קודם כל הישובים שלנו: עמנואל,

אריאל וכולי. שנית, במסגרת כל ההסדרים זה חייב לקבל בטויים

מחייבים.

במסגרת הגנים הלאומיים, יש לא מעט גנים שבמרכזם עובר נחל.



חלק מהנחלים במסגרת חטיפול במינחלת וטיפולים אחרים, עובר

בגנים ורשות חגנים נערכת בסופו של דבר על-ידי קידום או נסיון

לתמוך בשיקום הנחלים, לפתח את גדות חנחלים ואת החורטות מסביב,

כשטח לרווחת הציבור.

מעבר למה שצויין כאן לגבי נחל הירקון, ברצוני לציין גם את

נחל אלכסנדר שהוא הפרוייקט בעדיפות שלנו. בעבר התחלנו בטיפול

בשיקומו על-ידי ניקוי ראשוני. בשלב הראשון היינו מעוניינים

להכניס לנחל אפשרויות של שייט ודייג ולשם כך מספיק שיהיו מים

מושאבים והעיקר שלא תהיה צחנה ולא יהיה ריח. לכן, אנו פועלים

בקטע זה כדי לשלב וחשוב מאד שככל שחנחל יהיה משוקם יותר מהר, כך

ניתן יהיה לפתח את החורשות כקולטות קחל ואותו קהל יוכל להנות

משייט, דייג ופעולות אחרות.

יש לנו פרוייקט נוסף שצויין כאן והוא נחל חרוד. נחל חרוד

הינו גדול, אך קטע מרכזי שלו יושב בלב גן לאומי בית-שאן. אנו

מעוניינים להרחיב את הגן מעבר לעתיקות ולדברים הסטנדרטיים

ולהראות גם את הנחל, שהוא חלק מהמרקם העירוני של אותו גן לאומי.

דובר כאן על נחל חדרה בו רשות הגנים הלאומיים מקדמת את

הפרוייקט לרווחת הציבור.

רשות הגנים הלאומיים מאד דוחפת ומעוניינת שחנחלים יהיו

משוקמים, כדי שנוכל לפתחם לרווחת הציבור.

לדעתי, המפתח לטיפול נכון בנחלים הוא שיהיה גוף מוגדר

שתפקידו לטפל בנחל בכל ההיבטים, בין אם ביצוע בפועל או קשר עם

הגופים הסובבים. ללא פונקציה כזו, שתהיה לה ראיה כוללת ויכולת

לבצע דברים, דווקא צוואר הבקבוק יהיה בנקודות האלה ולדעתי לא

בטיפול בביוב. צוואר בקבוק אחר זוהי נציבות המים ומשק המים

בכלל, משום שברור לנו שחלק מהקצאות המים לנחלים יהיו קולחים ואז

דרגת הטיפול בקולחים חייבת לספק את הצרכים של הנחל ולא רק

חקלאות. אז יש בעיה כספית של המשך הטיפול.

ברצוני להוסיף היבט נוסף והוא ההיבט החברתי. אנו מצויים

במקום הצפוף ביותר בעולם, מקו באר-שבע צפונה. הצורך של

האוכלוסיה בשטחים לרווחה, נופש, שטחים ירוקים, מקום לצאת, מקום

להתרגע, הוא צורך ברור ומוכח, ומספיק לראות את הפקקים בכל שבת

וחג ואת נהירת עם-ישראל, שיושב רובו ככולו במרכז הארץ, צפונה

ודרומה.

צירי הנחלים הם צירים אחרונים שנותרים בתוך חמרקם הצפוף

הבנוי הזה, כשטח שהוא עדיין פתוח, ויתכן שלא פתוח לאורך זמן,

ראו נתיבי איילון. לוקחים צורך תחבורתי אמיתי שמים אותו על נתיב

של נחל, ומי לידינו יתקע שבעתיד, עם ריבוי הצפיפות, נחלים

נוספים ואפילו הירקון שהוא כעת לתפארת, לא יהפכו גם הם בגלל

אילוצים, לצרכי תחבורה או לשימושים אחרים?

במסגרת הזו, אנו מבקשים להפוך נתיבים של נחלים שעוברים

היום בתוך ישובים ונתיבי צחנה ושפכים בתוך ישובים, והדוגמאות

קיימות כמעט בכל ישוב בארץ, אפילו בירושלים, לשטחים של גנים

ציבוריים, של פארקים לציבור.



עם המצוקה שהזכרתי קודם לכך, בעיקר במרכז הארץ, שהציבור

משווע לשטחים ירוקים, ראו את פארק הירקון שהינו דוגמא מצויינת

לגדות נחל שהן שטה נופש ושטה ירוק לציבור בלב העיר.

המהשבה שלנו, עם טיהור הנהלים ועם כל ההיבטים האקולוגיים

והסביבתיים, היא לא לשכוח את הצד האנושי החברתי וליצור את הנחל

כמנוף לסביבה טובה יותר, רגועה, לציבור היושב בצפיפות, בעיקר

במרכז הארץ-.

מטבע הדברים, זה קורה, אם מנקים את הנהל ואם מזרימים אליו

מים.

כולם דיברו על נהלים שיש בהם זרימות, או של ביוב או של

מים נקיים. שנם הרבה מאד ואדיות שאין בהם זרימות קבועות, אלא רק

בעונות מסויימות, לדוגמא בנגב. מסביב לישובים בנגב ישנם לא רק

שפכים אלא אתרי פסולת ביתית, לעיתים פסולת מוצקה, ומסביב לכל

ישוב בעצם מצויה הגדרת זבל.

במסגרת השיקום, מדברים כאן על שמונה נהלים ואני מדברת על

ואדיות יותר קטנים, אך כשאנו מסתכלים מסביב לדימונה, זוהי

קטסטרופה. מסביב לכל ישוב ישנה הגורת זבל, אשדי כוללת לא רק

שפכים נוזליים, אלא גם שפכים מוצקים, אשפה ופסולת, ואף אהד אינו

עושה דבר בענין.

קיים גם זיהום נהלים בעקבות מפעלי תעשיה ושפכי תעשיה. לא

שמעתי מאומה על נושא זח.

בשכלם האחרונות אפשר למנות עשיה לאורך כמה נהלים, שסילקה

כמה גורמי זיהום גדולים. הקישון, עד כמה שהוא עדיין במצב רע

ובעייתי, ולמרות דבריו של אהד מקודמיי, קולחי היפה הם עדיין

מזהם גדול שלו. עד ההודשיים האהרונים, היה מזוהם הרבה יותר

משפכי תעשיה על-ידי שורה של מפעלים, כאשר נושא זה בחלקו נפתר,

אך לא כולו. זוהי סוגיח של התמודדות עם מפעלי תעשיה, שהבעייתיות

של השפכים שלהם לעיתים קשה מאד טכנית ומדובר לפעמים על מפעלים

גדולים מאד ולפעמים על מפעלים פושטי רגל. זו קומבינציה קשה מאד

להתמודדות ועדיין יש לנו הצלהות.

מה יועיל אם תנקה את נהל הקישון מביוב ושפכי התעשיח

ימשיכו לזרום שם? כל עוד שהלק, אפילו אהוז קטן, ממשיך לזרום,

הנהל לא משוקם ולא ניתן להזרים אליו מים נקיים. נצא מהנהה שפתרת

90% מהבעיה, אך עדיין ה- 10% הנותרים לא מאפשרים לטפל. כיצד אתם

מתגברים על כך?

אמירתך נכונה מאד, אך לא ניתך להעלות על הדעת שבעיות כה

כבדות וקשות כמו זיהום הקישון, תיפתרנה בשנה, גם לא בשנתלים.

ברור לגמרי שנושא זה לצרלך עבודת אכיפה, עבודת תקצוב ומצלאת

פתרונות טכניים, שיהיו על-פני כמה וכמה שנים. אני טוען שהרבה מן

העבודה כבר נעשתה, אך אני רחוק מלקבוע שכולה נעשתה.

ישנם נחלים נוספים, שגם לגביהם אפשר להצביע על התקדמות.

ניתן לדבר על נחל חדרה, שבו היה זיהום ממפעלי נייר חדרה על נחל

דליה שבו היה זיהום ממפעל זהר דליה, שלמעשה הופסק לאחרונה

ונמצאו דרכים לפתרון הבעיה, נחל השורק אשר סבל מזיהום בשטח

תעשיה כמו משחטת עוף ירושלים, מפעל רהיטי צרעה. אלה מפעלים

שטופלו בצורה כזו שתימנע במירב האפשרות זיהום.

מדוע נחל שורק נמצא בעדיפות שניה ולא בעדיפדת ראשונה?

גורם הזיהום המאסלבי של נחל שורק הוא עירית ירושלים.

בעקבות לחץ שלנו, עירית-ירושלים הוציאה לאהרונה מכרז להקמת מכון

טיהור בעלות גבוהה מאד והשלמת הקמת המכון תארך במקרה הטוב

ביותר, שלוש שנים מהיום. זוהי הסיבה שנחל שורק נמצא בעדלפות

שניה. עדיפות ראשונה היא לנחלים שניתן לשקם אותם בפרק זמן קצר

מזה.

באיזה מצב נמצא נחל הקישון?

הקישון נמצא בטלפול והבהרתל שהוקמה רשות לטלפולו. ברגע

שהוקמה רשות, הול אומר שהנחל בעדלפות מעל ראשונה וזה בטלפול.

הקטע התחתון של נחל שורק, באזור

החוף, שהוא גם מזוהם וגם פוטנצלאל גדול לשלקום ולשלמוש לרווחה,

נמצא בעדלפות ראשונה, ואילו הקטע העליון נמצא בעדלפות שניה,

משום שרק כעת נפתח המכרז לטלהור. פעולת השיקום העיקרית בנחל

עצמו, להבדיל מנחלים אחרים, היא פשוט הפסקת הזרמת הביוב.

במקומות אחרים צרלך גם לנקות ולטפל בדברלם אחרים.

ברצוני לסכם את הדלון. ברצוני להבלע את הדאגה למצבם העגום

של הנחללם במדלנת-לשראל, שעדיין נתונלם לפגלעה, הן של ביוב

הופשל זורם ובחלקם האחר, הן של שפכי תעשלה.

אני חושב שהמשרד לאלכות הסביבה צרלך להמשיך ולהגבלר את

המודעות הציבורית לצורך הצלת נחלי ישראל, מאותה זוהמה וביוב

שזורמים אללהם.



ברצוני לציין לשבח את המשרד לאיכות הסביבה, שלקח על עצמו,

בעדיפות גבוהה את הטיפול בנחלים. יעו חשיבות גדולה להחיות חזרה

את נחלי ישראל שהם ללא ספק רק מוסיפים ויוסיפו לאיכות הסביבה

ולאיכות החיים במדינה. הם נפגעו במהלך שנים רבות אחורה ויש

להציל אותם. אני מברך את המשרד לאיכות הסביבה, שדאג לכך שתוקם

מינהלה. מעיון בחומר של המינהלה לשיקום נחלי ישראל, אפשר ללמוד

היטב שיש סדרי עדיפות ברוריס וכן שבמסגרתם יש גם טיפול וקידום

של אותם סדרי עדיפויות.

אני רוצה אף לשבח את הקידום והדחיפה שנוכחנו בהם וכן

מנתונים שיש בידי בכל נושא מינהלת הביוב הארצית. מסיבות שונות,

עד לפני שנתיים ומעלה, תקציביה של מינהלת הביוב הארצית כמעט שלא

נוצלו על-ידי הרשויות. הרשויות הקימו צעקה לגבי הריבית הגבוהה

שנתבעה מהם ונערכו דיונים לא מעטים בכנסת. באינפורמציה שנמסרה

לנו, הריבית הופחתה, אך איני חושב שזהו הגורם היחיד שעמד לרועץ

בלקיחת הלוואות וניצול התקציב. אני חושב שחוסר המודעות היה

ראשון הגורמים אצל ראשי הרשויות, והם לא ניצלו את התקציבים שהם

יכולים היו לנצל. באיזו מידה נוצלו ומנוצלים התקציבים היום,

לעומת התקציבים בעבר?

י' פלג;

לפי מיטב ידיעתי, עד לפני כשנתיים נוצל סדר גודל של 8%

מתקציבי פרוייקט הביוב הארצי על-ידי הרשויות המקומיות. היה בידם

תקציב של למעלה ממאה מליון שקל ונוצלו פחות מעשרה מליון שקל.

השנה יש בידם תקציב של 213 מליון שקל, הם מנוצלים עד תום והם

מוכנים לנצל באופן מיידי כ- 400 מליון שקלים ואף מכינים תכנית

תלת שנתית בסדר גודל של 600 מליון שקל.

היו"ר י' מצא: אנו רואים שיש ניצול אדיר וקידום של התכניות הללו, וברור

לגמרי שככל שמערכת הביוב הארצית תיכנס לביצוע, כך נוכל להתפאר

בכל אותם אתרי סביבה במדינה זו שאינם מזוהמים. כאשר רואים את

הביוב הפתוח שנשפך, כולנו, או ודאי אותם אלה שערים לכך, נתפסים

בבושה. אני חושב שלשני הנושאים הללו ניתנה דחיפה על-ידי המשרד

לאיכות הסביבה, ועל כך אני מברך אתכם.

לאור הסקירה ששמענו מינהלת הביוב, אנו רואים שצוואר

הבקבוק הוא קצב ביצוע התקציב. נדמה לי שיש מקום לשקול פניה

להקצאת תקציב מיוחד בנוסף לתקציב הקיים, לנושא שיקום הנחלים

ולפתרון בעיות הביוב, על מנת לזרז את הקצב.

אני מאמץ את דבריך ואנו נפנה בסיכום שלנו לייעד לנושא

שיקום הנחלים תקציבים מיורודים, שבאים לידי ביטוי הן בהגברת

התקציב למערכת הביוב והן בהגברת התקציבים לצורך השיקום עצמו.

אני אומר דברי ברכה למשרד לאיכות הסביבה, כאשר בדרך כלל

ועדה זו אינה אומרת דברי ברכה, אך לנוכח החומר שראינו, אני שמח

שאני יכול לעשות זאת ובאותה נשימה, כל מי שנרתם למערכה זו וקשור

אליה, כולם יחד תחת חסותו של המשרד לאיכות הסביבה, תבוא עליהם

הברכה ואני משבח על כך.



אני חוזר לנקודה שבה פתחנו את הדיון. הופתעתי היום

לחלוטין מן הנושא של רמת-חובב, שהממשלה החליטה לא להגיע להפרטה.

איני יודע האם זה פורסם, אך זה נעלם מעיניי. קיימנו דיונים

וסיורים בנושא והסיכום היה שתהיה הפרטה.

אני מבקש שתביאו בפני השר לאיכות הסביבה את התרעומת שלי

על כך שעדיין לא פועלת במקום משרפה.

אחזור לנושא בעוד ימים אחדים ולא ארפה מרמת-חובב. בעקבות

ההחלטה שלא ללכת להפרטה, ארצה לשמוע לאיזה כוון אתם הולכים.

איני מעונין לפתוח כרגע בדיון, אך יש כ- 30 אלף טון טמונים

באדמה, מסכנים מקוררת ואין זה חדש. כולנו מודעים לכך ויודעים,

שאם לא יהיה טיפול היום וקשה לטפל בכך, אנו צפויים לסכנות, מאהר

שלא ניתן לדעת איזה חומר טמון שם. זוהי פסולת רעילה, אך באותם

ימים שטמנו זאת, לא רשמו ולא דיווחו על סוגי הפסולת ולא ידעו מה

עושים שם. הייתי מבקש, אם אי-אפשר לסגור את אתר רמת-חובב, צריך

לתת את הדעת כיצד מטפלים בחומר.

אני מבקש מן המנכ"ל שתעבירו אליי דו"ח בכתב ויתכן שנקיים

דיון בוועדה, לגבי החומר הרדיואקטיבי. אני ארצה לשמוע מכם

סיכומים ואם תחברו דו"ח, העבירו אליי אותו, כדי שאוכל לדעת מה

קורה באתר.

תודה רבה.



5. יבוא פסולת רעילה לישראל -

הצעה לסדר של חברת-הכנסת נ' בלומנטל

ישראל צריכה לנהוג. בנושא של יבוא פסולת, כפי שקובעות

אמנות בינלאומיות. אנו מצטרפים לאמנה בינלאומית לפסולת רעילה-

יבוא ויצוא, וזוהי אמנת בזל. לפני שבועות אחדים השתתפו נציגים

מן המשרד לאיכות הסביבה בדיונים של הוועדה, כולל ישראל ברזילי

שנמצא עימנו.

העיקרון שנקבע במשרד הוא, שלא יותר יבוא של פסולת לישראל,

אלא בתנאים מאד מחמירים. לצורך הענין יהיו בדיקות קפדניות של

מהות הפסולות, שימושים בפסולות יותנו ביצואם לאחר מכן וסידרה של

התנ יות אחרות.

האם ממשיכים לייבא פסולת?

י' פלג;

אנו נגד יבוא פסולת.

אתם נגד, אך האם ממשיכים לייבא?

יש הגבלות על יבוא וקיימים כאן שני היבטיס: ההיבט המשפטי

העקרוני וזוהי אמנת בזל והמשמעויות של מחוייבותנו אליה, שעורך-

דין בועז אורן יפרט, ומר ישראל ברזילי יפרט לגבי הצד המעשי.

לדוגמא, קיים היום מפעל "אביב" שמייבא גרגרי פלסטיק שהם

במהותם חומר ממוחזר, אך המטרה של הייצור היא בעיקר לייצוא.

בי אורו;

אמנת בזל באה להסדיר את נושא המעבר הבין גבולי של פסולת

מסוכנת ופסולות אחרות. הרחיבו את האמנה גם לפסולות שאינן נחשבות

כמסוכנות, למשל שנוצרות במהלך השימוש הביתי, ולכן ההשלכות של

האמנה הן מאד רחבות. ישראל חתמח על האמנה כבר בכינוס הראשון

בבזל, היא טרם אישררה אותה. בימים אלה ממש, המשרד לאיכות הסביבה

עומד להשלים את תרגום האמנה, את כתיבת דברי ההסבר ואת ההפצה

לאישור הממשלה.

על מנת שנוכל לעמוד בדרישות של האמנה, הכנו טיוטא של

תקנות חומרים מסוכנים בענין יבוא ויצוא של פסולת חומרים

מסוכנים. מהאספקט של יבוא פסולת, אנו אוסרים לחלוטין כל יבוא של

פסולת חומרים מסוכנים לצורך סילוק בארץ, כלומר לא יחיה יבוא

לצורך סילוק באתרים כמו רמת-חובב.

היו"ר י' מצא;

מה קורה עם הפסולת של יבוא לצורך עיבוד וייצור?



בי אורו;

נוכל לשקול ויהיה לצורך זה אישור בכתב מראש של השר לאיכות

הסביבה, של כל יבוא ויבוא של פסולת רעילה לישראל, כאשר מדובר רק

על השבת משאבים, מחזור, שיקום, שימוש חוזר וכדומה. אנו נדע

שיבוא זה הוא רק ממדינה שהיא צד באמנת בזל, נדע בדיוק מה עומדים

להביא, נדרוש את האישור המוקדם של בדיקת מעבדה לגבי מה יש בדיוק

בפסולת, כך שלא נופתע ונקבל דברים אחרים ממה שחשבנו. הפסולת

תובא לישראל, תועבר, תאוחסן, תוחזק ותטופל באופן שלא יגרום

לפגיעה באיכות הסביבה.

מי קובע את כל התנאים הללו?

המשרד לאיכות הסביבה.

מי מאשר יבוא?

השר לאיכות הסביבה לגבי כל יבוא.

האם זה פועל כבר מהיום?

לא. התקנות הללו הן כטיוטא.

כאשר יבואן רוצה היום להביא פסולת רעילה, מי צריך לתת לו

את הרשיון?

לגבי יבוא של פסולת רעילה, ואני מדבר לפני התקנות הללו,

אנו עובדים עם המכס על מנת שפסולת רעילה תהיה במספרי המכס, כך

שבכל פעם שמגיעים למכס, המכס ידע שיש צורך לפנות לאישור המשרד

לאיכות הסביבה.

כאשר תקנות אלה תאושרנה, יבוא של פסולת יצטרך לקבל אישור

מוקדם של המשרד לאיכות הסביבה. כפי שהיום על מנת לייבא, יש צורך

באישור ממשרד התעשיה והמסחר, בבוא היום כאשר התקנות תאושרנה,

ימשיכו לפנות למשרד לתעשיה ומסחר או שהפניה תהיה רק אליכם?

אין צורך לפנות למשרד לתעשיה ומסחר, משום שזה נכלל בתוך

צו יבוא חופש י.

כאשר אתם תאשרו את התקנות הללו, זה ימשיך להיות בצו יבוא

חופשי?

לא.

כלומר, אתם הולכים לתקנות שחומרים מסוכנים לא יכנסו לארץ-,

אלא באישור השר לאיכות הסביבה?

נכון.

בטרם התקנות הללו מאושרות, המציאות היא שזה נכלל במסגרת

יבוא הופשי ומגיע לנמלים. האם שם זה נכנס או לא?

נכנס, לגבי המכס, אנו נוציא זאת מצו יבוא חופשי כלומר

תהיה תוספת חדשה של המכס, יהיו מספרי מכס לכל הפסולות הללו. מה

שהמוכס יראה במחשב הוא, שיש צורך בקבלת אישור של איש המשרד

לאיכות הסביבה.

מדוע לא לעצור זאת קודם, עוד לפני שזה מגיע לנמלי הארץ?

בעז אורן טוען שהיום זה מגיע בצו הופשי ונכנס למדינה.

כאשר תאושרנה התקנות, המספור של כל הפריטים של הומרים מסוכנים

והקוד שלהם יהיה שהיבוא שלהם מותנה באישור המשרד לאיכות הסביבה.

לא שזה ימצא במחסנים והם יעצרו זאת כשזה מגיע, אלא אסור יהיה

לייבא זאת. אם מישהו יעבור על החוק וייבא זאת, זה יעצר במחסנים.

אם קיימת אמנת בזל שהיא אמנה בינלאומית, הרי שבמדינות

שחתומות על האמנה כבר צריכים להיות אותם מספרים ומלכתחילה לא

לשלוח אותם בין אחד לשני.

זהו נושא אחר. את אומרת למשרד לאיכות הסביבה שירוצו יותר

מהר.

משום שזה ישב אצלנו במחסנים וזה מהווה סכנה.

לא יהיה במחסנים, משום שאסור יהיה לייבא זאת, אלא אם השר

אישר. מי שייבא ללא אישור השר, הסחורה תשכב במחסנים של מדינת-

ישראל.

לפי אמנת בזל, המדינה שייצאה ולא בדקה עד הסוף שהמדינה

שקיבלה זו ישראל, תהיה חייבת על חשבונה, לפנות חזרה את הסחורה

למדינת האם.

אך קודם כל זה יכנס למחסנים וייעצר שם.

כמה זמן מאז אמנת בזל?

אמנת בזל היא משנת 1989.

מדוע עד היום לא סיימנו זאת?

הקהיליה האירופית אישררה את האמנה רק בחודש שעבר.

כלומר, מדינות אחרות עדיין לא פועלות לפי האמנה?

ארצות-הברית לדוגמא חתמה ולא אישררה עד היום. אנו הולכים

בקו אחד עם הקהיליה האירופית.

עם אישור אמנת בזל, אתם עושים את החקיקה? האם תצטרך להיות

חקיקה מיוהדת? האם זו הקיקה או תקנות?

אלה תקנות ויש לנו כבר הסכמה עקרונית של כל משרדי הממשלה,

למעט הילוקי דיעות קטנים לגבי נוסח.

כלומר, זה לא יובא בפני אף ועדה של הכנסת ואתם מאשרים זאת

אצלכם?

התקנות הן באישור ארבעה שרים.

מהו המצב כלום, בפירצה זו של הומרים מסוכנים?

באשר לפסולת, קיבלנו כאן תמונה מלאה. לגבי חומרים מסוכנים

המצב דומה בדיוק. לגבי פסולת אנו למעשה אוסרים על יבוא, מלבד

מקרים מסויימים. העולם הולך למחזור של פסולות. מכיון שהטיפול

הוא כה יקר ומכיון שהטיפול באתרים כמו רמת-חובב גורם בעיות

רבות, בכל מקרה שקיימת אפשרות למחזור, מתפתחת תעשיה.

בארץ יש התחלה של תעשיה כזו. יש מפעל למחזור מתכת שעשה

"פאשלה" עם חומרים רדיואקטיביים ברמת-חובב. בימים אלה כנראה

לפתח במישור אדומים מפעל שממחזר קטליזטורים שמשמשים בעיקר

בתעשיות המזון ובתעשיות הפטרוכימיות. מפעלים אלה יקבלו היתר

ליבוא של פסולת, בתנאי שהם ייחויבו להחזיר כל פסולת שנוצרת

כתוצאה מהתהליך שלהם, לארץ המוצא, דהיינו שלא יהיה יבוא נטו של

פסולת לארץ. אלה הן הנחלות ברורות של השר לאיכות הסביבה ואנו

פועלים גם לפני התקנות הללו.

בהתייחס לחומרים מסוכנים, יבואן לארץ חופשי היום לחלוטין

ויכולים לייבא כל רעל בכל כמות שרוצים וזה הולך תחת צו היבוא

חחופשי.

האם אינכם יכולים לעצור זאת בשלב הביניים?

אין לנו אפשרות חוקית לעשות זאת.

אתם יכולים להכניס זאת לקודים של איסור יבוא חופשי.

בימים אלה, אנו מכניסים בשיתוף פעולה מלא עם הנהלת המכס,

מאות פריטים שנמצאים בספר המכס, ופריטים אלה יכנסו לתוספת לצו

היבוא החופשי. יבואן לארץ יותנה באישור של המשרד לאיכות הסביבה.

עוד בטרם התקנות?

זה לא שייך לתקנות הללו.

האם כאשר תהיינה התקנות, זה במילא יתבטא משום שזה יכנס

לתקנות?

זו תהיה השלמה.

שמענו שנושא פסולת רעילה תהיה מטופלת בצורה טובה ותהיינה

תקנות כפל שצריך. ברצוני להתייחס לפסולת שעליה מדברת אמנת בזל

והיא הפסולת האחרת שעד היום אנו מייבאים לארץ. יש לנו שתי השגות

לגבי נושא זה. ראשית, יש חוק איסוף ופינוי פסולת למחזור, שנכנס

לתוקף במדינת-ישראל. מדוע לא להתחיל לעשות מחזור במדינת-ישראל,

וליבא מגרמניה פסולת ששם אין לה פתרון למחזור?

היו"ר י' מצא;

נכנסת לתחום שונה.

ברשותך, גם נושא זה צריך לעלות לדיון.

היו"ר י' מצא;

יש בדעתי לקיים דיון נוסף ואף כתבתי השבוע מכתב לשר

לאיכות הסביבה לגבי נושא המחזור.

אחזור לענייננו. ראשית, הוועדה מתריעה על כך שעדיין

במדינת-ישראל נכנסים במסגרת יבוא חופשי חומרים מסוכנים אשר

מסכנים. שמענו מנציגי המשרד לאיכות הסביבה, שכדי למנוע את

התופעה הזו, עד אשר יותקנו התקנות על-פי אמנת בזל, אתם בשיתוף

עם המכס הופכים את כל אותם פריטים שיש בהם משום חומרים מסוכנים,

למסגרת של מותנים באישור השר או המשרד לאיכות הסביבה, לצורך

היבוא שלהם, ואני מברך אתכם על כך. זה צריך להתבצע ולהסתיים

מהר, משום שאין שום הצדקה שיהיה פער כזה בין התקנת התקנות

ותקופת המעבר, כך שימשיכו להכנס למדינת-ישראל חומרים מסוכנים

מבלי שנתתם את דעתכם לעצור זאת. הפעולה שלכם חשובה, מבורכת, אך

צריך לקדם ולזרז אותה.

נקודה נוספת שברצוני לציין בסיכום שלנו היא העבודה שנעשית

בחיבור התקנות באמצעות ארבעה שרים, שבסופו של דבר יחתמו עליהן.

על אלו שרים מדובר?

בי אורו;

השר לאיכות הסביבה הוא החותם. יש אישור של שר הבריאות, שר

החקלאות, שר התעשיה והמסחר ושרת העבודה והרווחה.



היו"ר י' מצא;

מתי אתם חושבים לסיים את התקנות?

בקרוב, משום שיש אישור עקרוני של כל השרים וכן של משרד

המשפטים. לפי נסיוננו בתקנות, תקופה של הצי שנה תחשב למהר.

איני מאיץ בכם ואני מניח שיש כאן עבודה, אך נוכח העובדה

שלא מדובר בתקנות שתכנסנה לתוקף בצורה מיידית, יש חשיבות גדולה

ומרובה לכך שתסיימו את הקטע של תקופת המעבר ותחסמו את הכניסה של

חומרים מסוכנים בהתניית רשיון יבוא, כך שבמסגרת זר אפשר יהיה

לפחות לנסות ולסגור את היכולת של כניסה חופשית של חומרים

מסוכנים.

תנסו כמה שיותר מהר לסיים את העבודה, על מנת שאפשר יהיה

לפעול על-פי אמנת בזל, שאוסרת וקובעת ברורות בנושא זה דברים

שאיני מכיר עד תומם, אך גם איני צריך להכיר.

מזכירת הוועדה, בסיכום הישיבה שהינו יותר מקצועי מאחר

שהוא קשור באמנה, אני מבקש ממך שתסתייע' במשרד לאיכות הסביבה

לצורך הנחת המסקנות על שולחן הכנסת.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.