הכנסת השלוש-עשרה

מוסב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 115

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שני. יי באדר תשנ"ד. 21.2.94. מעה 10:20

חברי הוועדה; י' מצא - היו"ר

אי ויינשטיין

חה"כ די מגן

לי ענתבי - סגן בכיר היועץ המשפטי, משרד הפנים

ש' דנה - סגן היועץ המשפטי, משרד הפנים

עי איסרוב- כלכלן הרשות להגנת הצרכן

בי יערי

אי קמארה

ט' רם

חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)

(תיקון - השגה בשל אי החזקה בנכס), התשנ"ד-1993,

חבר הכנסת דוד מגן.



חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית).

(תיקון-השגה בשל אי החזקה בנכס). התשנ"ד-1993. חה"כ דוד מגן

היו"ר י' מצא;

לפנינו הצעת החוק עול חבר הכנסת רור מגן, עומספרה תתתי'סה.

נתקן ובמקום התשנ"ד -1993, נכתוב התשנ"ד-1994. חבר הכנסת מגן,

תציג בפנינו בבקשה את הצעת החוק.

די מגן;

כררכי, אני מצביע בררך כלל על מקור הרעיון והפעמ המקור

הינו סגן מנהל הכנסות העיריה בעירית נתניה, אטר הציע לי להעלות

הצעת חוק זו, מתוך הנסיון פזהצטבר טם. ניסחתי את ההצעה עם אנשים

טבקיאים בפקורה זו.

להפתעתי הרבה, וערת הטרים, הממטלה, לא רק תומכת כי אם

תומכת בהתלהבות בהצעה זו ואני מציע טאם הנוטא יאוטר בקריאה

ראטונה, לקראת קריאה טניה וטליטית נרחיב זאת לפי הרמז ולפי בקטת

הממטלה.

אני מקריא את החלטת וערת הטרים טקובעת: "לתמוך בהצעת חוק

הרטויות המקומיות מטום טווערת הטרים לענייני חקיקה ואכיפת החוק

בריעה, טיט לנסח מחרט את סעיף 3 אי לחוק הרטויות המקומיות - ערר

על קביעת ארנונה, הן בגלל ביטולו טל סעיף 274 בי בפקודת העיריות

והן בגלל הצורך להגדיר את ההגדרה טל המחזיק בנכס".

ציני מציע לעטות הכל לקראת קריאה ראטונח, אך אני אומר את

הדברים הללו מאחר טיט כאן יותר מאטד רמז ואפילו בקטה טל הממטלה,

בהזדמנות חגיגית זו להרחיב את התיקון, ואני כמובן בעד.

היו"ר י' מצא;

נדמה לי טעל פניו הנוטא מאד ברור.

א' ויינשטיין;

אני מבין טבדברי ההסבר הכוונה לא למחזיק, כי אם לבעלים.

די מגן;

המוטג "מחזיק" כפי טמופיע בדברי ההסבר, כולל או את השוכר

או את הבעלים.

א' ויינשטיין;

אדם מכר נכס ועזב והרי השגה על ארנונה ניתן לעטות ער 90

יום. נניח טעבר הזמן והוא כבר איננו הבעלים טל הנכס. הוא מכר

דירה ולאחר זמן מסוים מגיע לטם חיוב בארנונה. לפי חוק זה, הוא

יטען בצדק טהוא איננו הבעלים וכי הוא מכר את הנכס. העיריה תטען

טהוא יכול היה לערער עד 90 יום ועברה התקופה. יט למצוא לכך

פתרון.



ל' ענתבי;

חבר הכנסת ויינשטיין קלע לקושי עולנו. חוק הרשויות

המקומיות - ערר על קביעת ארנונה כללית, קובע עילות שבגינן ניתן

להגיש ערר, כגון ששטחו של הנכס אינו כזה ותלה טעות בגורל הנכס

או באזור, וכרומה.

החוק קובע מוער של 90 יום בו ניתן להגיש את ההשגה למנהל

הארנונה. לכאורה, החוק הינו למען המחזיקים, מפשט את ההליכים על

מנת לא לטרטר את החייב להגיש תביעה לבית-משפט, על כך ששמנו אותו

בשטח יותר גרול או באזור אחר. הכוונה לפשט הליכים ובררך מינהלית

לקבל את נתוני האמת, כלומר מהו השטח ואיזה אזור.

רא עקא, שיש לנו פסיקה שקובעת שאם נקבע בחיקוק דרך

מסויימת להגשת ערר או השגה על החלטה מינהלית מסויימת, חייבים

ללכת בררך שנקבעה באותו חוק. אדם לא יוכל למצות את ההליכים בדרך

רגילה, בדרך של פניה לערכאות, אלא אם מיצה קודם לכן את הערר,

כלומר בית-המשפט לא ישעה לטענותיו כאשר הוא בא למצות את ההליכים

בדרך של בית-המשפט.

לפיכך, כאשר אנו מוסיפים עילה נוספת, הוא אינו מחזיק

כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות. כל מי שקיבל הודעת תשלום,

למעשה אינו מחזיק, לא היה מהזיק ולא היה הבעלים. בטעות או שלא

בטעות, תוך אי מתן תשומת-לב, לא הגיש ערר תוך 90 יום, הוא לא

יוכל לפנות לאחר מכן לערכאות, לבית-המשפט ולמצות את תביעתו.

די מגן;

האם את מציעה להוריד את מגבלת הזמן?

לא. כוונתי היא שזו עילה יותר מדי רחבה, שלמעשה פועלת

לרעת המחזיקים, מאחר שכאשר לא מערערים תוך 90 יום, אין אפשרות

לפנות לאחר מכן לבית-המשפט.

ברצוני להזכיר שבנוסח הקודם בסעיף 274 בי היה מדובר על כך

שהוא אינו מחזיק בבנין ריק. זוהי אחת העילות שמקובלת עלינו, אך

לא להרהיב זאת.

נניח שאדם מכר דירה וגר שם שוכר חמש שנים, אשר לא שילם

ארנונה ולא מילא אחר החוק. הוא עזב את הדירה וברח. הרשות

המקומית שהשוכר חייב לה תשלום ארנונה עבור חמש שנים, מניחה

בתיבת הדואר חיוב ארנונה. הבעלים כבר עזבו מזמן ומכרו את הדירה

והבעלים החדשים חושבים לעצמם שזה כבר עבר וזורקים את החיוב לצד.

בעל הבית יטען שהוא עזב את הבית ומכר אותו, וכי השוכר היה חייב

לשלם אך לא גבו ממנו.

החוק הוא טוב וצריך לאפשר ולמצוא פתרון שבמקרה זה זכות

הערעור תהיה עד שנה וחצי.

היו"ר י' מצא;

ברצוני להעביר את הצעת החוק לקריאה ראשונה ואני מבקש

שהמשפטנים יתנו את הדעת לסוגיה שהועלתה כאן. תנסחו תיקון שיובא

לכאן במידה שהחוק עובר במליאה, כדי שנוכל להכניס את התיקון לפני

קריאה שניה ושלישית.

הפתרון שלנו שנקבע בחוק זח חינו שזה לא ימנע את החייב

להתגונן באותה טענה, כלומר טבית המשפט לא "יזרוק" אותו כפי שכעת

הוא "זורק" אותו.

היו"ר יי מצא;

נתייחס לכך בשלב התכנה לקריאה שניה ושלישית.

מי בעד הצעת החוק?

החוק עובר לקריאה ראשונה לפני היציאה לפגרה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.