הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 52

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שלישי. י"ט בסיון התשנ"ג (8 ביוני 1993) , שעה 14:00

נכחו;

חברי הוועדה; י' מצא - היו"ר

פ' בדש

אי גור

מוזמנים; חבר-הכנסת די צוקר

בי דרורי - מנכ"כ ארגון הגג שכ ארגוני הנכים

נצ"מ די כירון - ראש מחלקת תנועה, משרד המשטרה

תנ"צ עי מודריק - יועץ משפטי, משרד המשטרה

בי רובין - יועץ משפטי, משרד המשפטים

א' פורטן - כשכה משפטית, משרד הפנים

עי וייס - מ"מ יועץ משפטי, משרד התחבורה

אי כנגר - משרד הרישוי, משרד התחבורה

פי מירון - מנהלת אגף רישוי, משרד התחבורה

נ י גדעון - ארגון הנכים

שי חיימובוץ - אדריככ, חבר בוועדה כדרכי גישה

בארגון נכי צה"ל, ארגון הנכים

אי פרקש - עורך-דין , ארגון הנכים

היועץ המשפטי לוועדה; צי ענבר

קצרנית; ח' צנעני

סדר-היום; חוק חניה כנכים, התשנ"ג-3 199 - הצעת חוק שכ

חה"כ די צוקר.



חוק חניה לנכים, התשנ"ג-1993

היו"ר י י מצא;

אני פותח את ישיבת הוועדה. על סדר-יומנו מונח חוק חניה לנכים,

התשנ"ג-1993. זוהי הצעת חוק זו של חבר-הכנסת דוד צוקר, שעברה במליאת

הכנסת, ועתה נמצאת בשלב הכנה לקריאה שניה. תחילה, יציג חבר-הכנסת דוד

צוקר את הצעת החוק.

ד' צוקר;

למעשה, התג המשולש, שכולנו מכירים, הוא כיום בבחינת המלצה. זהו

אולי נוהג, שלמדנו לכבדו, אך מדובר בסימון , שיש רשות, אם יש רצון

טוב, להתיחס אליו באהבה. תג זה נעדר מעמד משפטי, ואני מודה שזו היתה

ההפתעה הגדולה שלי כשעסקתי בעניין .

היו"ר י י מצא;

כעת, אתה מפתיע גם אותי.

די צוקר;

הייתי בטוח, כל השנים, שמדובר בעניין שמעוגן בחוק. מצב. זה גורם

לכך, שאכן הנוהגים החברתיים ברשויות המקומיות ואצל חלק גדול מהשוטרים

יש יחס של סימפטיה לסימון זה. סימפטיה זה דבר טוב ליחסים שבין אדם

לחברו, אך על סימפטיה לא בונים מערכות. אם החברה אכן חושבת שיש

להעניק באמצעות תג זה הקלות לבעל פגם בריאותי, ונדמה לי שזה מה

שהחברה חושבת, רעיון החוק הזה הוא קודם כל לתת מעמד חוקי לסימון הזה.

בנוסף, יש להכניס למסגרת זו גם תכנים; מה זה אומר לקולא? היכן מותר

והיכן אסור? החוק מפרט זאת. הצעת החוק נלקחה מפסיקה, מנוהגים

ומכללים, והיא מבקשת גם לעגן נוהגים קיימים. אבל, יש להחליט מה כולל

המעמד הזה.

לא אאריך, כי חלק מהדברים כתובים בצורה ברורה. יש לזכור,

שהעובדה, שתג זה נעדר מעמד ורק מתייחסים אליו ברצון טוב, גורמת לכך,

שלמשל ברשות מקומית אחת יתייחסו לעניין בצורה שונה מאשר ברשוח מקומיח

אחרת. אתן דוגמא קונקרטית של נכה שדיבר איתי, ואשר הוא תושב רחובות

העובד בתל-אביב. הוא יודע, שבתל-אביב הוא יכול להחנות את רכבו על

המדרכה במקומות מסויימים ולא יקרה לו דבר, אך אם הוא יעשה זאת

ברחובות, הוא יקבל קנס על חניה אסורה מדי יום. יכול להיות שרחובות

צודקת ויכול להיות שתל-אביב צודקת, אך לא יתכן ליצור מצב שבו יש חוסר

אחידות כה צורם בין רשויות מקומיות. מצב זה קורה גם אצל שוטרים.

נכון , שמי שדיברתי איתו אמר לי שבמרבית המקרים שוטר, ולא המשטרה,

מתייחס לזה באהדה גדולה, אך אין אחידות. כלומר, יכול להיות שיבוא

שוטר, שאיננו כפוף לחוק משום שאין זה חוק, ויחליט אחרת לגמרי מאשר

מרבית חבריו ליחידה.

לכן , ראשית יש לתת לעניין מעמד. שנית, יש לקבוע מה יש בתוך המעמד

החוקי הזה, כלומר מה מותר ומה אסור. שלישית, וזו התוצאה של שני

הדברים הקודמים, יש לתת אחידות לנוהגים האלה בכל הארץ.

היו"ר י י מצא;

אני מניח, שכולם מברכים על זה.

לדעתי, יש הכרה בנכה ובזכויותיו; כיום, חוק התכנון והבניה מתחייב

הקצאת מקומות חניה לנכים. מה שיקרה בהצעת החוק הוא, שאנו מוצאים

חוקים שקובעים מה מותר ומה אסור בנושא חניה, וככל שהזמן עובר נושא

החניה במרכזי ערים הופך לנושא חשוב וקריטי במיוחד עם הצפיפות הגדלה,

וכאן יש חוק כלשהו, שבמעשה, עומד בסתירה לרציו של כל מערכת החקיקה

שעוסקת בחניה. אני יודע כמוך, שהמשטרה, בסך-הכל, נותנת יחס מתאים

לבעלי חגי חניה לנכים, ולא שמעתי על טענות מיותרות למשטרה בנושא הזה.

אבל, אני מבין שגם הגישה איננה אחידה ודבר איננו אחיד, שהרי גם

כשאעבור על עבירת חניה, אני עשוי להיתקל בגישות שונות אצל שופטים

שונים. כלומר, גם הנסיבות הן אחרות ושונות ממקום למקום. גם ההפרעה

לתנועה איננה אחידה בין מקום למקום, ואנו יכולים למצוא את עצמנו

במקום שבו יהיה היתר גורף להתנות היכן שלא צריך. אלה הן הערותינו

המרכזיות בנושא זה. התשובה לבעיית החניה לנכים היא קודם כל בהקצאת

מקומות חניה ספציפיים לנכים.

עי מודריק;

שמי עודד מודריק, ואני היועץ המשפטי של המשטרה. איחרתי מעט,

ואינני יודע אם נמסר שהעניין הוסדר, למעשה, בהנחיית היועץ הממשלתי

לממשלה. בחודש יולי 1990 הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיה, שאמורה

להסדיר את הגישה הכללית כלפי דו"חות חניה, שמוגשים כנגד נכים. שניים

או שלושה מהמרכיבים העיקריים של ההנחיה אומרים, שתובע יבטל דו"ח

שהוגש נגד נכה, שדרגת נכותו 80% ומעלה או שיש לו, נדמה לי, נכות קשה

בגפיים התחתונות. כל זה לא יחול, כשמדובר בחניה במקום המפריע או

המסכן את התנועה. מבחינה זו, ישנה תשובה כלשהי לפחות לטענה שאין

מדיניות אחידה, כלומר ישנה מסגרת כללית כלשהי למדיניות אחידה.

ברור, שלנכה ישנן זכויות, ויש לבדוק ולהסדיר את מצב הנסים בצורה

הטובה ביותר. השאלה היא האם חקיקה יכולה לעזור בנושא הזה, מפני

שחקיקה יכולה ליצור מצב, שבו מצד אחד תינתן לנכים רשות כלשהי גורפת

מדי; יכול להיות, שהעניין ראוי לבדיקה פרטנית של כל אירוע ואירוע -

האם לא היתה ברירה ביד הנכה אלא להחנות במקום שהוא חנה בצורה שלא

הפריעה יותר מדי לתנועה, או שמא לא? לכן , יש להשאיר זאת לשיקול דעת

על בסיס הנחיות כלליות כלשהן . לא כל כך נראה, שההסדרה הזו בחקיקה היא

הסדרה כה נחוצה. זוהי חקיקה יותר מדי כללית, ונראה לנו שהיא תניח להם

איזו שהיא רשות גדולה יותר מדי. הרעיון עצמו הוא, שיש, כמובן , לדאוג

לנכים ואין להשאירם במצב ללא הסדר. נאמר כאן , שישנם הסדרים מסויימים

במקומות חניה מוסדרים לנכים. לא תמיד זה מספיק, ויש לבחון את

הנסיבות. בחינת הנסיבות תגרום להחלטת שוטר/תובע האם מוצדק לבטל את

הדו"ח או לא.

די לירון ;

שמי דני לירון , ואני ראש מחלקת התנועה במשטרה. ישנן הנחיות

לשוטרים, שאומרות באלו מקרים ונסיבות יש לרשום דו"ח. כלומר, מה שיש

בתקנות זה פחות או יותר מה שאנו מנחים את השוטרים. והיה ואכן נרשם

דו"ח לנכה, יש לנו מערכת בקרה נוספת - הנכה יכול לפנות למטה הארצי,

וישנה מערכת שלמה שבודקת אותו שוב בהתאם לקריטריונים האלה, ויש נוהל

מיוחד שמטפל באותו נכה. אני אומר דברים אלה, כי אינני תושב שחוק,

במקרה הזה, יכול לפתור לנו את הבעיה, משום שגם החוק משאיר מקום

לפרשנות שהיום קיימת; כשמדברים על סיכון להולכי רגל או לכלי-רכב או

על הפרעה ממשית לתנועה, זהו עניין סובייקטיבי לגבי כל שוטר. כלומר,

תמיד לא תהיה אחידות, וכל שוטר יכול לראות זאת אחרת, ובכל מקום זה

יכול להיות אחרת. במצב הקיים, יש לנו לפחות 3-2 בלמים בדרך, ואינני

בטוח שחוק זה יכול לשפר את המצב הקיים. נניח, ששוטר רשם דו"ח כי

לדעתו בנסיבות הסובייקטיביות שלו היתה הפרעה לתנועה - האם הוא עבר



עבירה בטיחותית? מעבד לזה, אם כבר בדברים על הצעת החוק, הרי שלא

מוגדר בה מהו "תג נכה". כיום, בדברנו על הזכויות לנכים, אנו מדברים

על נכה רגליים 100% עם עגלה וכו'. יש להגדיר נושא זה בחוק.

די צוקר;

מדובר על נכים בעלי קשיי תנועה ממשיים.

פ' בדש;

ישנם נכים עם נכות של 20%, שיש להם תג חניה משולש.

בי דרורי;

שמי בתיה דרורי, ואני מנכ"ל ארגון הגג של ארגוני הנכים. צריך

להיות חוק בנושא זה, וברצוני לברך על הצעת החוק. לצערי הרב, אני

נתקלת מדי יום ביומו בנכים, שמתלוננים על קבלת דו"חות תנועה וגם

הפקחים, הרשויות והשוטרים שלא כולם מכירים את תגי החניה השונים. כדאי

להכיר את תגי החניה השונים.

א' פרקש;

שמי עו"ד אהרון פרקש. תחילה, ברצוני להתיחס להיבט הכללי, לגבי

הנקודות השונות שהועלו כאן ע"י חבר-הכנסת דוד צוקר וע"י נציא משרד

התחבורה והמשטרה. צריך שיהיה חוק בנושא, אך השאלה היא מה יכלול חוק

זה, ונדמה לי שזה מה שנתון לדיון בפני הוועדה הנכבדה. בחלק ח' לתקנות

התכנון והבניה נאמר, שליד בנייני ציבור, להגדרתם בתקנות, יוקצו 5%

ממקומות החניה לנכים. מנסיוני האישי ומנסיון חבריי, אנו יודעים כמה

1. אין הקצאה של 5% ממקומות החניה לנכים.

2. התקנות מדברות על הקצאת מקומות חניה ליד בנייני ציבור בלבד. אבל,

מה קורה במקומות אחרים שאין בהם בנייני ציבור, למשל בתוך ערים

לתל-אביב ולירושלים?

3. ישנם בערים רחובות, בהם כל בניין שני הוא בניין ציבור, שכן "בניין

ציבור" מואדר בתקנות למסעדה, בית-קפה שבקומת קרקע, בנק, מרפאה,

קופ"ת וכו'. עקרונית, ליד כל בניין ציבורי כזה היו צריכים להקצות

5% מקומות חניה, אך אנו יודעים שזה לא קיים.

אנו מבקשים, שבחוק הזה, לפחות יוסדר אותו עיוות מסויים שקיים. אם

עיריה מסויימת מאיעה למסקנה שבמרכז העיר, למשל מרכז העסקים, יש

עקרונית 1,000 מקומות חניה, אזי ייאמר שכמו שלגבי בנייני ציבור 5%

ממקומות החניה אמורים להיות שמורים לנכים כך אם 5% ממקומות החניה

שנמצאים במרכז העיר יהיו לנכים. היכן בדיוק יוקצו, כמה יוקצו ברחוב

או בסימטה מסויימים, זה כבר עניין שיישאר לשיקול דעתה של הרשות

המקומית. כיום, רשות מקומית, עיריה או מועצה, על דעתה היא, בלי

קריטריונים כלשהם, מציבה תמרורי חניה לנכים. חלקם תמרורים אישיים

לנכה מסויים, עם מספר רכב על תמרור הנכה, כי מקום עבודתו או מאורי ו

שם. אבל, אין מקומות אחרים ששמורים לנכים. כלומר, אם אני בא למרכז

העיר, ישנם רק 3-2 מקומות חניה. למשל, לגבי מרכז ירושלים, אני יכול

לפרט 4-3 תמרורי חניה בלבד בכל מרכז ירושלים, כאשר אנו יודעים שאחוז

הנכים מכלל האוכלוסיה הוא כ-10%.

היו"ר י י מצא;

האם היית מצפה שיסומנו כ 10%-ממקומות החניה לנכים?



א' פרקש;

לא. ביקשתי שיוקצו 5% ממקומות החניה לנכים.

היו"ר י י מצא;

האם היית מצפה שיסומנו 5% במקום אותם 3-2 מקומות שמסומנים?

א י פרקש;

כן , זו חייבת להיות נקודת המוצא של החוק.

היו"ר י י מצא;

אם היו הרשויות הולכות לקראת זאת, אזי ההצעה שמועלית כאן , שרשאי

נכה בעל התג המסויים להחנות את כלי רכבו בתנאים האמורים, לא צריכה

להתקיים בכלל. חשוב להבין לאיזה כיוון להפנות את ההצעה הזו. אם נגבש

כאן מסקנות, שיש להמליץ ולקבוע בחוק, שהרשויות המקומיות חייבות

להקצות x מקומות לנכים וכו', אזי אינכם צריכים את החוק הזה. וזאת,

משום שאינכם יכולים להחזיק את המקל בשני קצותיו ולומר שיהיה אם חוק

בו מקצים לכם מקומות חניה וגם יכולת להחנות היכן שרוצים.

ד' צוקר;

נכון .

היות ואף אני נכה, אני מדבר מנסיון החיים. ראשית, חייבים לחייב

את הרשויות המקומיות להקצות את מקומות החניה. כפי שחייבו בחוק את

הרשות המקומית להנמיך בכל מעבר חציה את השיפוע של המדרכה לגובה

הכביש, יש לחייבה גם להקצות אחוז מסויים ממספר מקומות החניה לנכים.

שנית, כפי שהסברתי, ובמיוחד בירושלים הדבר יכול מאד לבלוט, שגם אם,

נניח, הרשות אכן תקצה 5% מקומות חניה במקומות מסויימים ששם עקרונית

מוסדרת חניה, בהחלט, יכול להיות מצב, שהחוק יכול לענות עליו. למשל,

באיזור שעקרונית אסור לחניה, המסומן בפסי אדום-לבן , כשבדיוק מולו

ממוקמת מרפאת קופת-חולים.

היו"ר י י מצא;

זהו מקרה ספציפי, ובמקרים כאלה מאשרים בעיריות מקומות מיוחדים

לחניה, בפתח ביתו של נכה או במקום אחר, על-פי בקשתו.

אני מדבר על חניה ציבורית באותה מרפאה. היות ויש לי תמרור חניה

במרחק של 100 מטר מהמקום, לכאורה אומרים שאחנה שם. אבל, בגלל שיפוע

תלול, עליה חדה וכו' אינני יכול להגיע מאותו מקום חניה שיכול לשמשני

למקום אחר, כמו למרפאת "מעוז" שנמצאת ברח' בן-יהודה. שם, הייתי מבקש,

שאכן החוק הזה יתיר להחנות על המדרכה. בפירוט נושא זה נעסוק מאוחר

יותר. אני מבקש, שלא ימנעו ממני את האפשרות להחנות בצמוד למדרכה,

עליה או חלקית עליה, באופן , כנאמר בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שבו

"החניה גרמה להפרעה חמורה לתנועה".

היו"ר י' מצא;

אם החוק יקבע בסעיף כלשהו, שבהקצאה של הרשויות המקומיות תהיה

התחשבות לתת מקומות חניה במקומות רגישים ציבוריים כמו מרפאות וכו',



העיריה תצטרך לעשות זאת. אפשר לקבוע זאת, ולא לקבוע מראש שמותר או

אסור להחנות על מדרכה. עיריה, שאין לה מקומות חניה בסביבה של מרפאת

"מעוז", בודאי תמצא את הדרך לאפשר חניה על המדרכה ותקבע שילוט חניה

לנכים. אפשר להגדיר זאת בחוק. אם נלך בכיוון שבו נאמר היכן מותר

להחנות על מדרכות והיכן אסור, הרי שיש לי כמה הצעות לתיקונים בחוק.

אבל, לדעתי, ומאוחר יותר נשמע את דעתו של מגיש הצעת החוק, מוטב שנלך

לחקיקה של כל הרשויות המקומיות בארץ, בה נאמר שעליהן להקצות כך וכך

מקומות חניה. זה צריך להיעשות בהתייעצות עם ארגוני הנכים. נקבע גם

מקומות רגישים, שם יש לתת יותר מקומות תניה, ומקומות בהם יש לתת

פחות, וזה יכלול את אותו אחוז שצריך להשיב על הדרישה. - זה עדיף על

המציאות הנוכחית, בה ניתן למצוא את כלי הרכב האלה על כל מדרכה.

בעוונותיי הרבים, חשבתי שמותר לכלי רכב כזה להחנות היכן שהוא רוצה.

לא ראיתי בירושלים שרושמים להם דו"חות, ואין זה אומר שאני מזמין

לרשום להם דו"חות.

אם נמשיך את קו המחשבה של יושב-הראש, מצבנו יורע בצורה משמעותית;

כיום, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מדברות על השלב שלאחר שניתנו הדו"ח

והקנס, ובהן ישנה סמכות לתובע המשטרתי או לתובע העירוני לבטל את

הדו"ח. אנו מבקשים למנוע את מתן הדו"ח מראש.

נושא זה נשאר, אך השיקול שלו לבטל דו"ח כזה יהיה נוקשה יותר.

כלומר, תצטרך להסביר שבמרחק הקרוב האפשרי לא היתה חניה ולא היה כך

מנוס לא להחנות היכן שחנית, ואז הוא יבטל כך את הדו"ח.

בי דרורי;

לעיתים, מקום החניה תפוש.

א י פרקש;

חבר-הכנסת דוד צוקר, בצדק, דיבר על תג נכה מסויים - המשולש, אך

ידועים לנו 3 סוגי תגים. התג הראשון הוא זה שמצוייר עליו כסא גלגלים.

עקרונית, הוא מוכר לתמרור ג/43 של תקנות התעבורה. זהו גם תמרור וגם

סימון על מכונית. רשות הרישוי נותנת תג זה וגם את התמרור של המשולש.

התג השני הוא המשולש, שמיועד, באופן כללי, לנכי ביטוח לאומי מוכרים,

נכים פגועי גפיים בעלי מגבלות ניידות של 60% ומעלה כמדומני ולא רק על

כסא גלגלים. כמו-כן , ניתן תג המשולש לנכים בעלי כסאות גלגלים או נכי

צה"ל בדרגת נכות של 100%. התג המשולש אינו מיוחד לנכי צה"ל, אלא לכל

הנכים, וגם מי שלא בהכרח מרוחק לכסא גלגלים אך הוא בעל דרגת נכות

שקרובה ל-100% בגלל הגפיים יכול לקבלו. התמרור השלישי הוא תמרור

הכלנית, דהיינו תמרור המשולש בצירוף חרב עם הכלנית האדומה. זהו תמרור

של נכי צה"ל, שגם הוא הונפק לנכי צה"ל על-פי המלצת משרד הבטחון לנכי

גפיים מעל 30% . יש לנו 3 סוגי תגים, כאשר התמרור הראשון הוא דוגמא

לזה המוכר בתקנות התעבורה.

שמי שמואל חיימוביץ, אני אדריכל במקצועי וחבר בוועדה לדרכי גישה

בארגון נכי צה"ל. נראה לי, שאכן יש לעשות סדר בבלאגן של סוגי התגים.

כל התגים האלה קיימים על בסיס המלצת ועדות רפואיות, שבדקו ומצאו שאכן

הנכה בעל התג הזה הוא אכן נכה המוגבל בגפיו. כלומר, השיקולים, בבסיס

הדברים, באים לתת הכרה כלשהי למוגבלות של הניידות. הואיל ונוצר מצב

שאין די מקומות חניה שמורים לנכים, נוצרה במשך הזמן סגרגציה והגדירו

את תג המשולש הירוק כאילו הוא חמור יותר. למעשה, נוצר מצב שנכים בעלי



תג משולש ירוק זכאים אולי לפחות מקומות חניה. לפעמים, לנכה המוגבל

בגפיו קשה יותר לנוע מאשר לזה בכסא גלגלים, ויש להכיר בעובדה זו.

בדרך כלל, הגורמים שמתיחסים לזה, לא רואים זאת כך. כלומר, לדעתי, יש

להגיע לפישוט הדברים, לחג אחד מוסכם וידוע. יש לקבל את התג הראשון

שהוצא (עם תמונת כסא הגלגלים), שהוא תג בינלאומי, שכולם מכירים אותו

ויודעים עליו.

בנוסף, יש לספק די מקומות חניה. נכים רוצים להחנות בצורה מסודרת

במקומות שמתאימים להם, ולא להיות עבריינים ולהיאלץ להחנות בצורה

שנוגדת את החוק. ברגע שיהיו די מקומות חניה, תיפתר יותר ממחצית

הבעיה. וזאת, אם יהיו די מקומות חניה היכן שצריכים אותם. תישארנה

בעיות נוספות, למשל מה קורה כשנכה מגיע למקום חניה מוסדר ומוצא שכל

מקומות החניה תפושים? האם הוא יחזור הביתה ולא ישלים את משימתו?! מה

קורה אם הוא מוצא שתמרורי החניה אינם נמצאים במקומות שהם היו צריכים

להיות, או שהרשויות, לצערנו, לא הציבו תמרורי חניה? מה קורה אם דוקא

בחניות המוסדרות לנכים חונים אנשים שאינם נכים? האם על הנכה, במקרה

כזה, ללכת הביתה?! כלומר, יש לעשות את החוק, כפי שהוא מופיע כאן ,

בשינויים מסויימים. חייבים לתת הכרה לתג הזה, ואני סמוך ובטוח שנכים

לא ישתמשו בו לרעה. כשגורם כלשהו מוצא שרכב מפריע, עליו, בהחלט, לתת

דו"ח. איננו בעד הפרעה ע"י נכים למעבר אנשים במדרכה וכו'.

היו"ר י' מצא;

כפי שאמרתי, אי-אפשר להחזיק אח המקל בשני הקצוות: גם החוק שיאפשר

חניה במקומות כפי שהחוק מסביר, ואפשר להגדיר על פי החוק הזה בשינוי

מיחה אחת או שתיים, וגם ללכת לכיוון של הקצאת חניות. עליכם לבחור לכם

את הרצוי לכם. לעניות דעתי, רצוי ללכת בכיוון של חקיקה, כלומר להורות

לרשויות המקומיות לאפשר לכם מקומות חניה.

די צוקר;

באופן עקרוני, אלה אכן שתי האלטרנטיבות שישנן . האלטרנטיבה היותר

מסודרת ומועדפת היא לגרום למצב, שבו אין צורך להחנות על המדרכה ובכל

מקום יהיו די מקומות חניה. אבל, לדעתי, החיים לא מתנהגים כך.

במציאות, ידוע שיש החונים במקום החניה של נכים, למרות שזו עבירה.

בנוסף, פעמים רבות נוצר לחץ במקום מסויים בזמן נתון וכל מקומות החניה

שסופקו לא יענו על המצב. זה יכול להיות קופת-חולים או אירוע כלשהו.

אני מסכים עם דברי יושב-הראש, שאי אפשר לאחוז את המקל בשני קצותיו,

ולכן אינני מציע ללכת על עניין הסדרת מקומות החניה. זו גם, אגב,

חקיקה אחרת לגמרי בחוק התכנון והבניה. גם היא מועדפת, אך אני לא כל

כך מאמין בה, משום שהחיים יתנהגו אחרת - יתפשו מקומות, רשויות

מקומיות תעמודנה בלחצי השכנים וכל הפרשיות והסיפורים הידועים.

בהצעת החוק זו צריכים לחול מספר תיקונים. אני יכול להצביע, כבר

עתה, עוד לפני השיחה וודאי שגם אחריה, על תיקונים דרושים, למשל

בהגדרה של "תג-נכה". אני מסכים לדברי נציגי המשטרה, שאסור שזה יהיה

גורף. במידה וזה יהיה גורף, גם הנכים ייפגעו, כי יהיה לחץ נגדי

ואנשים לא יהיו מוכנים שעל כל חניה ותחת כל עץ רענן תחנינה 10

מכוניות. לכן , יש להגדיר הגדרה מסננת דקה מאד על מי זה חל ומאיזו

דרגת נכות.

העובדה שהיועץ המשפטי נזקק לעניין הזה, אומרת, שראשית יש בעיה,

שנית יש להסדיר משהו, שלישית, כפי שעודד מודריק יודע, לאחר מספר שנים

של תקנות היועץ המשפטי בתחומים מסויימים ישנה דינמיקה ידועה בחקיקה

שהן הופכות לחקיקה ראשית. כלומר, תקנות היועץ המשפטי נבחנו, והן כבר

3 שנים בפועל, ולדעתי הן כבר בשלות להפוך לחקיקה על-פי הנורמות שלהן .

הוראוח היועץ המשפטי קובעות מתי אפשר לבטל

אח הדו"חות, וזו לא חוכמה. אני מציע לומר לפני כן היכן מותר או אסור



לנכה להחנות. מי שלא מציית לכללים האלה בחוק, 'יחטוף' אח מה שצריך כי

הוא עובר צבירה. אני מציע ללכת בכיוון הזה פחות או יותר.

ע' מודריק;

אני חושב, כמובן , שרעיון חקיקה לגבי מקומות חניה מוסדרים לנכים

הוא רעיון טוב. בודאי, שלמשטרה לא צריכה להיות התנגדות לכך. יתכן

שחבר-הכנסת דוד צוקר צודק, שזה לא כל כך פשוט לחוקק זאת ואולי תהיינה

התנגדויות של רשויות אחרות, אך אינני יודע. חשבתי, שבאופן עקרוני,

הגישה, של קביעת החובה להסדיר מקומות חניה לנכים באחוזים כאלה או

אחרים מכלל מקומות החניה בצירוף כללים של היועץ המשפטי לממשלה וכללים

של המשטרה, כלומר פקודות מנחות של המשטרה לשוטרים בדבר הגשה או אי-

הגשה של דו"חות כדי להסדיר את הבעיה של מניעת הגשת הדו"ח, על פי אותם

כללים שקבע היועץ המשפטי, היא טובה. השילוב הזה נראה כי טוב יותר,

מפני שמדברי מר פרקש הברורים עולה למעשה הבעיה, שלדעתי עולה מהחוק.

אינני נגד הנושא, וחשוב לדאוג לקבוצת אוכלוסיה זו. הבעיה היא,

שלעיתים, יש מקום חניה לנכה, אך הוא תפוש, ואולי ברגע שהנכה יודע שיש

לו רשות לעלות על המדרכה, יהיה לו יותר נוח לעלות על המדרכה במקום

ללכת למקום חניה מוסדר שיש לו 10-5 מטר משם. את זה החוק לא יוכל

למנוע. החוק לא יוכל לכתוב שמותר לו לעלות על המדרכה, בתנאי שמקום

החניה המוסדר נמצא במקום שממנו יש עליה תלולה וכו' - אי אפשר לרדת

לרמת פירוט כזו בחוק. זה מוכרח להיות במסגרת של הנחיות פעולה של

המשטרה וכמובן של היועץ המשפטי לתובעים לאחר שמוגש דו"ח.

כיצד אתה חי עם ההבדלים בין רשויות שונות?

עי מודריק;

אינני יודע אם זה קיים. אפשר לנסות להגיע לנוסחת חוק להצעה שכזו,

שתהיה בה מצד אחד רמת פירוט מספיקה ומצד שני הימנעות מניסוח גורף.

ואז, אין סיבה שנתנגד להצעת חוק זו.

די צוקר;

אין לי התנגדות לכך, אם אפשר לעשות זאת בצורה מסודרת יותר, על

סמך נסיונכם. יש כאן דבר מוזר, שכן ועדת השרים לחקיקה תמכה בהצעת

החוק הזה, וזה כולל את שר המשטרה ואת כל השרים.

הצעת החוק הזו קובעת שתי נורמות התנהגות: אחת לכלל הציבור, ואחת

לנכים.

אני מוכן לא לקיים עתה הצבעה על הצעת החוק, לשבת תחילה עם נציגי

המשטרה ונציגי הנכים, כדי לעשות את הצעת החוק הזו קבילה יותר בעיני

המשטרה.

אני מקבל זאת. אני מבקש להעיר שאולי יש לתקנה. בסעיף 3(2), בהצעת

"אין להחנות את הרכב במקום שהחניה אסורה והיא עלולה

לגרום לסיכון". - כדי שלא יהיה ויכוח מהו "סיכון" וכו', שכן זהו מונח

גמיש שאפשר לפרשו לכאן ולשם, יש להכניס בחוק סעיף שמקום כזה יסומן

בסימון האומר שזוהי חניה אסורה או שזהו מקום מסוכן לחניה. אם יש



שילוט כזה, כבר אין צורך להסביר מהו סיכון . בנוסף, זה נותן תשובה לכל

הסעיפים הקודמים לסעיף 3, כמו לסעיף 2 שאומר "...לא תגרום לסיכון

להולכי רגל או כלי-רכב אחרים" מה שמתיר את החניה.

אנו מבקשים שאם משרד התחבורה יצורף לצוות שידון בהצעת החוק, שכן

גם לנו ישנן הצעות אחדות.

די צוקר;

כאמור, אני מבקש שבצוות, שידון בהצעת החוק, יהיו נציגי המשטרה,

שר התחבורה וארגוני נכים. אנו נגיש כיושב-ראש ועדת הפנים הצעה שהיא

על דעת הגורמים השונים.

אי פורטו ;

האם ההצעה תהיה על בסיס הצעת החוק המונחת לפנינו?

כן, יישבו הגורמים השונים וידונו בהצעת חוק זו. חבר-הכנסת דוד

צוקר, ברגע שתהיה הצעה המקובלת על דעת הגורמים השונים, תבקש לזמן

דיון בוועדה ואנו ננסה לקדם את הנושא.

אני נועל את ישיבת הוועדה.

תודה לכולם.

14:50.