הכנסת השלוש עשרה

מושב שני



נוסה לא מתוקן



פרוטוקול מס' 16

מלשלבת ועדת ה3נים ואיכות הסביבה

מיום רבי?ל. י"ד בכסלו התשנ"ג. 9 בדצמבר. 1992. בשעה 09:00

חברי הוועדה: י ' מצא - היו"ר

נ' בלומנטל

י' ביבי

פרופ' י' אבנימלך - משרד איכות הסביבה

דר' י' ענבר - משרד איכות הסביבה

ר' רוטנברג - משרד איכות הסביבה

ר' אדם - משרד איכות הסביבה

י י כהן - משרד האוצר

ד- דרור - משרד המשפטים

אי פרוינד - מהנדס ראשי בהברת אמניר

מ' הלמן - מומחה לפלסטיק הברת אמניר

יי אורן - מזכיר ארנון מנדלי ירקות

אי קמארה

צי ענבר

שי צהר

תקנות בריאות העם (מניעת מפנעים)

(פינוי יריעות פלסטיק). התשנ"ג-1992



תקנות בריאות העם(מניעת מפגעים) (פינוי יריעות פלסטיק). התשנ"ג-1992

בוקר טוב. אני פוחח את לשלבה ועדת הפנים ואיכות הסביבה. אל

מכתבה של השרה לאיכות הסביבה צורפה הצעת נוסה לתקנות בריאות העם

(מניעת מפגעים) (פינוי יריעות פלסטיק), התשנ"ג-1992. אני מבקש מגברת

רוטנברג להציג בפנינו את הנושא.

אנהנו מבקשים להתקין את התקנות האלה מכוח הסמכות של השרה לאיכות

הסביבה על פי פקודת בריאות הציבור המסדירהאת נושא מניעת מפגעים

סביבתיים. התקנות באות לפתור בעיה קשה, שהולכת ונוברת בשנים

האחרונות, כתוצאה משימוש אינטנסיבי ביריעות פלסטיק בחקלאות. התוצאה

של השימוש ההולך וגובר ביריעות פלסטיק גורם לכך שאנחנו רואים יריעות

פלסטיק קרועות בשדות, בצדי הדרכים וכו'.

בחקיקה שלנו אין היום חובה מפורשת למי שהשתמש ביריעות פלסטיק

בשדה שלו, ובכמויות גדולות, לאסוף אותן ולסלק אותן למקום כלשהו בצורה

מסודרת. היריעות האלה עשויות מחומר שאינו מתכלה מעצמו ובסביבה,

והנזק שהן גורמות הוא גדול.

במסגרת תקנות אלה אנחנו מבקשים חייב את מי שיש לו יריעות פלסטיק

בשטה לאסוף ולפנות אותן, ולאסור עליו במפורש לשרוף אותן, כי שריפה של

פלסטיק גורמת לזיהום האוויר ולפגיעה בברי-אות האנשים.

החקלאות הישראלית משתמש בכמויות גדולות מאד של פלסטיק, והשימוש

הולך וגדל ומתרחב. חלק מיריעות הפלסטיק משמש למבנים לתקופה ארוכה,

כמו חממות, ובחלק משתמשים שימוש עונתי קצר, בצורה של מינהרות בשדה,

יריעות שתפקידן לאפשר נביטה מוקדמת וכוי. השימוש הזה ברוך מבחינה

כלכלית, ומשום כך הוא יילך וי יתרחב עם הזמן, כי החקלאותך שלנו

מתקדמת.

יריאות הפלסטיק, פרט לסוג מסויים, עשויות מחומרים שקצב הפירוק

שלהן איטי מאד. כך שרוב יריעות הפלסטיק יכולות להשאר על הקרק כמשך

שנים רבות מבלי שהן מתכלות. ישנס מעט מאד חייד'ים שמסוגלים לפרק את

החומר הזה, כניגוד לחיידקים שיכולים לפרק חומרים רבים שונים אחרים

כמו נייר, שיירי צמחים וכו'.

באם לא אוספים את יריעות הפלסטיק בצורה מסודרת, הן נשארות בשדה,

וגורמות לסדרה של נזקים, כנוסף לנזק האסטטי שנגרם לכל מי שעוכר

בכבישי הארץ ורואה יריעות פלסטיק קרועות מתעופפות לכל עבר. הפלסטיק

גורם נזקים לחקלאות, כמו למשל לכותנה שכאשר אוספים אותה היא מכילה גם

פיסות פלסטיק, וזה פוגע בטיב הכותנה ובאפשרוךת למכור אותו במחיר טוב.

הפלסטיק גורם נזק גם לגידולי מספוא לבקר, והוא גורם נזק גם לזרימת

מים בקרקע ומזהם את הקרקע.



לפני כשנה וחצי ביקרתי בסין, וראיתי שגם הם משתמשים בכמויות

גדולות של פלסטיק בעבודה החקלאית שלהם, ונם הם פועלים בכיוון של

אלסור השארת יריעות פלסטיק בשרה, החובה לאספם וכוי, כדי להימנע

מהבעיות והנזקים שהזכרתי.

החקלאי שיודע שהפלסטיק מזיק לתוצרתו, לאדמתו וכו', נפתר ממנו

בדרך הפשוטה והלא נכונה. שריפת פלסטי, למשל, גורמת לזיהום האוויר,

מעלה ריהות קשים, והיא מזיקה במיוחד מאחר והיא מהווה בעיה בריאותית.

פלסטיק מקבוצת p.v.c.מעלה בזמן שריפתו קבוצת גזים רעילים שגורמים

לסרטן, וגם בריכוזים נמוכים הם מאד מזיקים.

המתוקנות בארצות העולם תוקנות תקנות המורות מאד כדל להימנע

ממציאת הגזים באטמוספירה. הם נעים עם הרוח וגורמים נזק לבריאות האדם.

הם נוצרים משריפת חומרים פלסטיים מקבוצת ה- .p.v.c.

אי לזאת, בשיתוף עם משרד החקלאות ובברכתו פעלנו להתקנת התקנה

שמחייבת את החקלאי לסלק את הפלסטיק מהשדה עם סיום השימוש בו. כאשר

הסתיים השימוש בפלסטיק צריכים החקלאים לאסוף אותו, ואז אפשר לעשות בו

1. להעביר את יריעות הפלסטיק בצורה מסודרת

לאתר לסילוק פסולת. 2. הפתרון הרצוי, אף שאינו נכפה על החקלאים, הוא

להעביר את הפלסטיק למיחזור.

פלסטיק מיוצר, כידוע, עם נפט, שאותו אנחנו מייבאים ומשלמים

עבורו במטבע זר, אבל בפלסטיק הז-ה ניתן לעשות שימוש חוזר, ואז אפשר

יהיה לחסוך בדלק ולחסוך בהוצאת מטבע זר, וזה גם יוסיף פעילות כלכלית

מסויימת שחוסכת כסף למדינה ומאפשרת תעסוקה ונותנת קיום כלכלי.

נראה לנו שהתקנה הזאת הזאת פותרת בעיות חקלאיות, סביבתיות

ובעיות אסטטיות, וגם תורמת לכלכלת המדינה, ומשום כך יש, לדעתנו,

לקבלה.

אני נציג מגדלי הירקות, שהוא ארגון ארצי. המשרד שלנו נמצא במרכז

החקלאי בתל אביב. אין ספק שהשימוש ביריעות פלסטיק בחקלאות הולך

וגובר. בירקות בלבד לש קרוב ל- 10 אלף דונם ירקות מכוסים במינהרות

גבוהות וחממות, ועוד כ- 10 אלף דונם מכוסים במינהרות נמוכות.

חז"ל לימדו אותנו שאין גוזרים על הציבור גזירה שאין הוא יכול

לעמוד בה, וככזאת אנחנו רואים את התקנה שלפנינו. מעלים כאן דבר יפה,

אבל אנחנו פשוט לא נוכל לעמוד בזה, והרי גם אנחנו המגדלים הננו תושבי

המרינה, חלק מהציבור במדינה, ואלן לגזור עלינו גזירה שאיננו יכולים

לעמוד בה.

למזלנו, רוב החקלאות, ובמיוהד החקלאות האינטנסיבית, מתרכזת

היום לא במרכז הארץ, אלא באדמות שבאיזור הערבה, באיזור הביקעה, ברמת

הגולן וכוי, איזורים שמרוחקים ממרכז הארץ. ואילו המפעלים הממחזרים

שבהם מדובר כאן אינם מגיעים לאיזורים האלה כדי לאסוף מהם את ערימות

הפלסטיק שבהם השתמשו החקלאים ושהיו רוצךים להשתחרר מהם.



אתמול ביקרתי בערבה, והמגדלים התלוננו על שלא באים אליהם כדי

לאסוף אה יריעות הפלסטיק. יש להם המון פלסטיק וניילון, ולא באים לקחת

את זה מהם. חשוב גם לדעת בי המפעלים לא לוקחים את בל סוגי הפלסטיק.

יש סוגי פלסטיק שהמפעלים לא מעוניינים בהם, ולבן לא לוקחים את בל

הפלסטיק שהחקלאים אוספים. אז איך החקלאים יבולים להתגבר על דבר בזה?

האם יבול מישהו לצפות מהחקלאים שיעבירו חלק מהפלסטיק שלהם על משאית

אחת למקום אחד, וחלק מהפלסטיק שלהם על משאית שניה למקום אחר? והרי

אתם מבירים את מצבו הכלבלי של החקלאי. לבן אני חוזר ואומר בי זו

גזירה שחחקלאי אלנו יבול לעמוד בה.

אנחנו חושבים שאם היו מקימים תחנות איזוריות, אפשר היה להתגבר

על הבעיה הזאת. אם היו מקימים תחנה איזורית בערבה, למשל, ושם היה

יושב אדם שהיה מממן את הפלסטיקים המגיעים וקובע מה מהם הולך

למיחזור, ומה הולך לקבורה או לשריפה, זה היה מועיל לבולם, ואפשר היה

לעמוד בזה.

אני יודע שרמת חובב יש חומרים רעילים אחרים שמצאו להם פתרונות

על ידי קבורה בזו או אחרת, עם ציפוי תחתון על מנת להבטיח שהזיהום לא

יגיע למי התהום, ועוד פתרונות אחרים. אם יגידו לחקלאי הערבה שהם

צריבים להוביל את יריעות הפלסטיק המשומשות שלהם למפעל אמניר שנמצא

באיזור חדרה, ברור שזו תהיה גזירה שהם לא יובלו לעמוד בה. אין להם

בסף הדרוש לעשות זאת, והפלסטיקים ימשיבו להתעופף בצדי הדרבים.

האלטרנטיבה הראשונה היא סילוק הפלסטיק לאתר הפסולת הקרוב, המשרת

את הישובים באותו איזור, ולא להשאיר אותו בשטח.

האם יש אתר בזה?

יש אתרי סילוק.

אין דבר בזה.

אני מבקש לקבל אינפורמציה מהימנה, בלי מריחה. נשמעה באן טענה

אין לחקלאים לאן לפנות את יריעות הפלסטיק המשומשות. לעומת

זאת שמענו את דייר ענבר אומר לנו תשובה חד משמעית-. צריך לסלק זאת לאתר

סילוק האשפה הקרוב. אני מבקש לקבל אינפורמציה בדוקה על מיקומם

באיזורי הארץ השונים של מקומות לסילוק אשפה בזאת.

אתר לסילוק פסולת ביוזית יבול לשרת נם את יריעות הפלסטיק

המשומשות, שהרי לא נמנע הכנסת יריעות פלסטיק לאתר לסילוק פסולת

ביתית, מזבלה בלשון המקובלת, ואתרים באלה ישנם בכל רחבי הארץ ממתולה

ועד אילת.

אתה אומר לנו רשמית כי במקום שאליו מכנים את האשפה הביתית ניתן

לפנות גם את יריעות הפלסטיק המשומשות?

זו האופציה הראשונה. אנחנו מציעים לבל ריכוז חקלאי להקים מרכז

שאליו יביאו החקלאים של המקום את היריעות שלהם, וחברות המיחזור יבואו

לאסוף משם את הפלסטיק, במירה ותהיינה מעוניינות בזה. את מקום הריכוז

תקים הרשות המקומית בתמיכה שלנו עד כמה שניתן.

האם סיכמתם אתם שהם יעשו את זה? כולנו יודעים את מצבן של

הרשויות המקומיות. האם אתה מסוגל לסכם אתן הסדר כזה?

בן.

ומתי ייצא החוק הזה לפועל, האם אחרי שסיכמת על כך עם הרשויות

המקומיות? אולי אפשר לקבוע בתקנה שהחוק יכנס לתוקפו רק אחרי שיוסדרו

מקומות לסילוק יריעות הפלסטיק?

אתרי אשפה קיימים היום בכל ישוב, כך שאפשר חיה להתחיל בזה עוד

אתמול.

זח לא פותר את בל הבעיות שהועלו כאן.

ברגע שהכרתי בכל אתרי האשפח זה פותר את כל הבעיות. אין הצדקה

לכך שהפסולת מההקלאות לא תוכל להגיע לאתר אשפה רגיל. ואני אומר

שבגלל ערכה הכלכלי צריך לאפשר את המלחזוד של הפסולת הזאת. סללוק נפרד

לאתר שאפשר לעשות בו שימוש חוזר. אנחנו רוצים להקים מהר ככל האפשר

אתרים כאלה, ויש דרישה כזאת מהרשויות המקומיות שבאות אלינו בענין זה.

רק אתמול באה אלי בענין זה מועצה איזורית תמר וגם אחרות.

זה לא מסובך להקים אתר כזה, וגם לא צריך להשקיע בו הרבה כסף.

חברות חמיחזור מוכנות להגיע לשם כפונקציה של כדאיות כלכלית.

האלטרנטיבה הראשונה היא, כאמור, אתרי האשפה הביתית הקיימים. זו

האופציה הטובה ביותר הקיימת.

מר אורן, מדוע אינכם יכולים להשליך היום את יריעות הפלסטיק חאלה

למקום שבו אתם זורקים את האשפה חביתית, כל אחד במקומו הוא?

אני חושב שזה פתרון חלקי בלבד, בי במקומות אלה של סילוק הזבל

שורפים מדי פעם את האשפה, כך שזה לא פותר את הבעיה של סילוק יריעות

הפלסטיק. כי שמענו כאן ששריפה הפלסטיק גורמת לזיהום האוויר ומהווה

סכנהלבריאות. זאת ועודל. הדבר חזה אפשרי אולי בריכוזי אוכלוסיה

גדולים, אבל לא במקומות קטנים.

אני גר במושב תעוז שבפרוזדור ירושלים, ומרכז סילוק האשפה שלנו

הוא בשדות מיכה. המועצה האיזורית מביאה לשם את האשפה. לנו אין בעיה,

אבל יש מקומות רבים שיש להם בעלה.

אלן שום סיבה לכך שהמועצה האיזורית שלכם לא תיקח לשדות מיכה נם

את יריעות הפלסטיק הישנות שלכם.

שם נוהגים לשרוף את האשפה, וזה כאמור מזהם את האוויר ומהווה

סכנה לבריאות, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? נוסף על כך אני חוזר

וטוען שעיקר הבעיה זה באיזורים המרוחקים יותר, כמו הערבה, הביקעה

וכיו"ב.

אתה לא נותן לגו תשובות משכגעות, ואני לא רוצה שנקבע כאן גזירה

שאתם לא תוכלו לעמוד בה. בשלב זה איננו מדברים על מיחזור, כי הנושא

טרם מוסדר. בשלב זה מדברים על אתרי אשפה ביתית, ואתרים כאלה נמצאים

ככל מקום ומקום בארץ, גם ברמת הגולן. אין מקום בארץ שאין בו אשפה

ביתיתתתתת, וכל מועצה איזורית מפנה את האשפה הביתית של תושביה, וגם

ברמת הנולן כך. ואם ישוב קטן במקום זה או אחר בארץ שאין בו מועצה

מקומית, סילוק האשפה בכל זאת נעשה בו, ובאותה מסגרת יימצא פתרון גם

ליריעות הפלסטיק.

אנחנו עוברים לקריאת התקנות.

סעיף 1 - הגדרות

"אתר לסילוק פסולת" - מקום המשמש לפינוי וסילוק פסולת שתוקם

כדין.

אני רוצה להפנות תשומת לבכם לעובדה שיש הרבה מקומוךת המשמשים

לפינוי וסילוק פסולת והם לא הוקמו כדין. מכאן שאינני בטוח שאפשר

להשאיר כאן את המלים "שהוקם כדין".

יש היום תקנות האוסרות שריפה באתרים לסילוק פסולת, ובאותן תקנות

לא הוסיפו את המלים "שהוקם כדין", כי לא רצו להוסיף חטא על פשע.



לא די שהאתר הוקם שלא כדין, אז עוד ישרפו בו את הפסולת? יש תקנותך

המחייבות כיסוי הפסולת, ואוסרות על שריפתו. שרלפת פסולת זו עבירה

פלילית במדינת ישראל, ומי שעושה זאת עובר עבירה. ההול, מחייב, כאמור,

כיסוי הפסולת, ולא שריפתו, והוא מתייהס לכל אתר לפינוי פסולת.

אנהנו בעד השמטת המלים "שתוקם כדין".

מר הלמן, התוכל לומר לנו מה גורמת קבורה של פלסטיק?

פלסטיק קבור אינו מתפורר וגם אינו משחרר חומרים רעילים, אבל יש

לראות בזה בזבוז משאבים, ובמיוחד בזבוז מטבע זר.

אתה יכול לראות מקומות המשמשים לסילוק פסולת, ולידם שלט האומר: אסור

לזרוק כאן אשפה. מה דינו של מי שמפנה לאתר כזה את הפסולת שלול?

אני לא יכולה להשיב על השאלה, כי אין בידי נוסח התקנות. אנחנו

נם נבדוק את הנוסה בתקנות למניעת מפגעים, איסור שריפה וכוי באתרי

סילוק פסולת.

אנחנו לא נסכם היום את ההגדרה הזאת. נחזור אליה בישיבה הבאה.

ה ו ח ל ט - להשאיר את ההגדרה "אתר לסילוק פסולת" לבירור נוסף.

"השטח" - השטח החקלאי שבו נעשה שימוש ביריעות פלסטיק.

למעשה יכול כל חקלאי להקים ליד השדה שלו לאתר פסולת שלא כדין.

העיריה נותנת לפעמים אישור זמני ל- 6 חודשים או ל-8 חודשים,

להפעלת אתר פסולת, גם אם זה לא לפי הכללים והתקנות.

הוחלט - לאשר הנוסח של ההגדרה "השטח" כנ"ל.

"יריעות פלסטיק" - יריעות המשמשות בחקלאות, לרבות עטיפות או שקיות

במטעים והעשויות מחומר סינתטי המיוצר בתהליך של פולימריזציה.

הסיפא של ההגדרה מזמינה התדיינויות בבית משפט, כאשר יהיה צריך

להוכיח שהפלסטיק עשוי בדרך זו ולא אחרת. אני מציע למחוק את המלים

"והעשויות מחומר סינתטי המיוצר בתהליך של פולימריזציה".

זו שאלה לאנשי מקצוע.

אפשר אולל להסתפק ב"יריעות פלסטיק למיניהן וסוגיהן". למה להקשות

על החיים? שהרי אם תוגש תביעה, צריך יהיה להוכיח ממה בדיוק עשויה

יריעת הפלסטיק, וזה בוודאי מכביד ומקשה.

הוחלט - למחוק את הסיפא שבהגדרה "יריעות פלסטיק", מהמלים

"והעשויות מחומר סינתטי" וכוי.

"מחזיק" - בעל השטה, החוכר או המחזיק בשטח בפועל, או אדם אחר

האחראי על העבודה החקלאית בשטח.

הוחלט - להשאיר הגדרת "מחזיק" כנ"ל.

"מפעל מיחזור" - מפעל המייצר מוצר מיריעות פלסטיק משומשות.

נראה לנו שבמקום ""מוצר" היה עדיף ששיבוא: "חומרי גלם". כי

למעשה אנחנו מייצרים מזה חומר גלם, ומחומר הגלם עושים דברים שונים,

אולי אפשר להוסיף את המלים "לרבות חומר גלם".

אני חושב שלא נטתבך אם נכתוב:"מפעל הממחזר יריעות פלסטיק

משומשות", וזה למעשה מכסה הכל.

הוחלט - להשאיר את ההגדרה של "מפעל מיחזור" כפי שהוצע

על ידי ראש הוועדה, כנ"ל.

סעיף 2. - חובת פינוי יריעות פלסטיק

(א) לא ישאיר מחזיק יריעות פלסטיק בשטח לאחר גמר השימוש בהן.

גם הנוסח הזה נראה לי כמזמין סיבוכים. כי מי יקבע אם החקלאי אכן

גמר את השימוש ביריעות הפלסטיק? אם יישאל, יוכל תמיד להשיב שטרם סיים

את השימוש בהן, ושהוא מתכונן להשתמש בהן שוב.

בחקיקה יש תמיד שתי בעיות. האחת - קביעת הנורמה; השניה - איך

מוכיחים שאכן נעברה עבירה.

גמרת להשתמש ביריעות הפלסטיק, אל

תחזיק בהן יותר. בל מקרה ייבדק. אם היריעות עודן שלמות, והחקלאי יטען

שהיריעה טובה והוא ממתכונן להשתמש בה שוב כעבור חודש, אין לחייבו

לסלקן מהשטח.

אנחנו עשינו את ההבחנה הבאה: א. קביעת האיסור; ב) קביעת

החובה. האיסור להשאיר יריעות פלסטיק בשטח לאחר נמר השימוש בהן.

החובה לאסוף את היריעות בשטח מתייחסת גם לתקופה שבין שימוש אהד

לשימוש חוזר ביריעות.

הוחלט - להשאיר את סעיף 2(א) במוצע.

2(ב} המחזיק יאסוף את יריעות הפלסטיק בתום השימוש בהן, או בין

שימוש לשימוש, ויחזיקן באופן שימנע את התפזרותן וכדי שלא

יהוו מפגע.

ומה קורה בין שימוש לשימוש כשמדובר בפרק זמן ארוך?

אני מציע למחוק את המלים "בין שימוש לשימוש". די בכך שאם הוא

מחליט להשתמש שוב ביריעות הפלסטיק שלו הוא יאסוף אותן באופן שימנע

התפזרותן ועל מנת שלא יהוו מפגע. אם היריעות נמצאות במצב מסודר ואינן

מהוות מפגע, למי זה מפריע אם לשארו שם שתי עונות, או אפילו שלוש. זה

מאד מפריע לנו כשאנחנו רואים את היריעות מתעופפות ברוח לכל עבר, או

שהן נערמות בצדי הדרכים, וזה יוסדר בניסוח של הסעיף הזה.

המלים "בין שימוש לשימוש" באו דווקה להקל, כאשר לא רוצים לחייב

את החקלאי לאסוף את היריעות בין שלמוש לשימוש.

יריעת פלסטיק הנמצאת על המתקן, אפילו היא קרועה, והחקלאי רוצה

לשקול שימוש חוזר בה, איננה מפריעה לאיש, וגם אין בזה פגיעה באיכות

הסביבה. המלים "ויהזיקן באופן שימנע התפזרותן" עונה על הבעיה,

ובוודאי גם המלים "שלא יהוו מפגע".

אם נוותר על המלים "בין שימוש לשימוש" יטען החקלאי שיש לו

תכניות לשימוש בהן, אפילו אם זה בשנה הבאה, ולכן הוא משאירן בשטח.

כל זמן שהיריעות מונחות בצורה מסודרת ואינן מחוות מפגע ואינן

מתפזרות בשטח, זה לא צריך להפריע לאיש.

ר' רוטנברג;

חליתי מציעח לפצל את סעיף קטן (ב) לשני סעיפים קטנים: (ב)

חמחזיק יאסוף את יריעות חפלסטיק בתום השימוש בחן. (ג) חמחזיק יחזיקן

באופן שימנע את חתפזרותן ובדי שלא יחוו מפגע.

ח ו זז ל ט - לפצל סעיף 2 (ב) בהצעת גב' רוטנברג, כנ"ל.

2(1:). שיחיח עכשיו (ד) - חמחזיק יפנה את יריעות חפלסטיק לאתר

לסילוק פסולת לצורך סילוקן או למפעל מיחזור לצורך מיחזורן.

המלים "לצורך סילוקן" ובן "לצורך מיחזורן" מטילות על חחקלאי

חברה נוספת, ולבן נראה לי בי אפשר לוותר עליחן.

ח ו ח ל ט - למחוק את חמלים "לצורך סילוקן" וK"לצורך מיחזורן".

סעיף 3 - איסור שריפח

אני רוצח להתייחס למלים "ולא ירשה לאחר לשרפן". איך אפשר לדרוש

מחחקלאי לחיות אחראי לזח שאחר לא ישרוף את יריעות הפלסטיק שלו? אפשר

לחייב אותו אישית לא לעשות זאת, אבל איך אפשר לחייב אותו לחבטיח שאחר

לא ישרוף אותן? ומח אם הוא יביאן לאתר פסולת, ומישחו שם ישרוף

אותן, האם חוא יחיח אחראי לזח?

אפשר לחייבו שלא לשרוף בעצמו ולדאוג לבך שאף אחד אחר לא ישרוף

את יריעות חפלסטיק אצלו בשטח.

הו ח ל ט - להוסיף לסעיף 3 את המלים "בל עור לא פינה אותן".

ס ע י ף 4 - שמירת דינים.

הוחלט - להשאיר סעיף 4 במוצע.

סעיף 5 - עונשין

אני חושב שאפשר למחוק את חסיפא של תקנח 5.



ר' רוטנברג;

כדי שהדברים יהיו ברורים אנחנו מבקשים להשאיר נם את הסיפא.

ה ו ח ל ט - להשאיר סעיף 5 כמוצע.

סעיף 6 - תחילה

ה ו זז ל ט - להשאיר סעיף 6 כמוצע.

אנחנו חוזרים לנושא של האתרים לסילוק הפסולת.

זה מונדר כמקום המשמש לפינוי וסילוק פסולת. ויש הוראות שחלות

על אתר כזה. כתוב שהמפעיל את האתר יפעילו באופן שימנע זיהום אוויר

וריחות בלתי סבירים מהאתר.זה סיפור אחר. אבל השאלה היא אם לא כדאי

לקשור את זה לתקנות למניעת מפנעים וכו'?

היו"ר י' מצאי.

השאלה היא איך החקלאי יעמוד בפני הנזירה הזאת. מועצה מקומית

מפנה את הפסולת שלה לאתר מסויים, שהוקם שלא כדין. האם תסנרו את

המקום? במה אשם בזה החקלאי, ומדוע להטיל עליו את האהריות לכך? אני

מסכים שצריך להיות אתר לפי הפקודה הזאת, וההקלאי צריך להוביל את

הפסולת שלו לאתר הזה.

אולי צריך להבהיר שמדובר באתר שנמצא בטווח מסויים ממקום מושבו

של החקלאי, וגם לקבוע מה הוא הטווח. לא יתכן שהחקלאים צריכים להיות

אחראים להובלת יריעות הפלסטיק המשומשות שלהם מרחק מאות קילומטרים

למשל, ואפילו לא מרחק עשרות קילומטרים.

אשר לחברות שאוספות את הפלסטיק, לא החקלאי הוא שצריך להיות

אחראי לזה. הוא צריך להיות אחראי לתהליך עד לשלב מסויים, ומהשלב הזה

ואילך אחרים יהיו חאהראים.

החקלאי אחראי לאיסוף היריעות בשטח הבית והשדה שלו. המועצה

האיזורית או חעיריה, או כל גוף אחר באותו מקום, אוסף את זה. את

החקלאי לא מעניין כלל לאן יובילו את זה, והוא לא צריך ולא יכול להיות

אחראי לזה. אני לא רוצה שהוא יתבקש לתת את הדין על שאת יריעות

הפלסטיק שלו לקחו לאתר שאינו כדין.

אני חושבת שאי אפשר לדרוש מהחקלאי אחריות למקרה שמישהו אחר שורף

את היריעות שלו. הוא אסף את היריעות והן מונחות בסדר, וילד החליט



לשחק במדורה, הצית גפרור ושרף את היריעות. איך אפשר לדרוש מהחקלאי

אחריות למעשח בזה.

חובת ההוכחה במקרה כזה חלה על התובעים. הם חייבים להוביח שהוא

הירשה להם לשרוף את היריעות. אם זה לא הוכח, הוא לא ישא באחריות.

אשר לטרווח, אם אנחנו קובעים טווח, והחקלאי חורג ממנו ומסעי

יותר רחוק מתוך שיקול כזה או אחר -

החובה תחול על אתר פסולת כמשמעותו בתקנות אלה ואלה, ובלבד שאתר

כזה מצוי בתחום של כך וכך ק"מ, כמו שתקבע הו וערה. אם יש אתר במרחק

גדול יותר של קילומטרים לא תחול עליו החובה הזאת.

ענין הקילומטרים מהווה בעיה. התקנות האלח, שהיועץ המשפטי של

הוועדה הפנה את תשומת לבנו אליהן, חלות היום לגבי כל אתרי הפסולת

בארץ. התקגות שלפנינו במפורש אינן קובעות אתר המותקן כדין. בלומר, יש

היום במדינה גם אתרים שהם לא מוסדרים כדין, אבל הם פועלים הלכה

למעשה. כל זמן שהם מופעלים על פי תקנות, כלומר - לא שורפים פסולת אלא

מכסים אותה וכוי, הם מקובלים עלינו.

מכל ישוב וישוב מפנים את הפסולת הביתית לאיזה שהוא מקום, ולאותו

מקום יפנו גם את יריעות הפלסטיק. כל זמן שהרשות המקומית מפעילה את

האתר במסגרת התקנות, זה מקובל עלינו.

אני מניח שאין לכם התנגדותך לכך, שאם במקרה אין אתר פסולת במרחק

כך וכן קילומטרים ממקםו הישוב, כמו שייקבע, אז לא תחול חובה על

החקלאי. נניח שאתר כזה מצוי במרחק של 50 ק"מ.

הרשות המקומית מפנה את זה.

הפתרון הוא בכך שהרשות המקומית נוהגת לפנות תא הפסולת. הרשות

המקומית קבעה את המקום, את הקילומטרז' למקום הזה, ולשם הלא מפנה את

הפסולת. מה קורה במקומות שם אין פינוי כזה של רשות או מועצה מקומית?

אין דבר כזה.

אבל יש פינוי לאתרים שהוקמו שלא כדין, לא חוקיים.

ר' רוטנברג;

הם לא חוקיים במובן הפורמלי, אבל הם קיימים ופועלים בפועל, הלבה

למעשה.

אני מציע שההגדרה קול אתר לסילוק פסולת תהיה: מקום המשמש לפינוי

וסילוק פסולת. ולא תהיה דרישה שיהיה כרין, עם רשיון תפעול וכוי. על

אתר כזה חלות ההוראות שבאות להבטיח את מה שאנחנו רוצים, כלומר: שאסור

לשרוף שם וכו'.

די בבר שהחקלאי יידע שי© מקומות שלרשות המקומית יש אתן הסדר

בענין הפסולת. אני מבקש שתמציאו לנו לישיבה הבאה את הנוסח שיבהיר

את הדברים האלה.

לדעתי חסרה באן החובה מצד הרשות המקומית או של מפעיל אתר

חסילוק. עליהם לא חלה בל חובה שהיא. חייבים להטיל על הרשות המקומית

לדאוג לבך שבאתר הסילוק תהיה פינה לאיסוף הפלסטיק, למשל.

זה לא צריך לעניין אותך כחקלאי, או כנציג החקלאים. עליך כחקלאי

מטילים רק את החובה לאסוף את יריעות הפלסטיק שלך. אתה צריך לערום

אותן בערמה ולהניח אותח ליד הלפסולת הביתית שלך, או בפינת השדה שלך.

בזה סיימת את תפקידך בנדון. הרשות המקומית אחראית לבוא ולאסוף את זה

משם. אם המועצה המקומית אינה מסוגלת להגיע לשדה שלך, בשל סיבה כזו

או אחרת, אתה תדאג לכך שהערימה תימצא על אם הדרך, מקום שאליו המועצה

המקומית כן יכולה להגיע כדי לאסוף את זה.

חשוב לתת לזה ביטוי כאן, בדי שזה יהיה ברור לכולם.

אם המועצה המקומית אינה יבולה לבוא אליך, צריך לעשות איזה שהוא

סידור. אבל לאמיתו של דבר אין מועצה מקומית ואין ישוב בפרי שאין

לוסידורים בנושא הזה, אף שישנם מקומות ישוב ללא מעמד מוניציפלי, ושם

קוברים את הפסולת בשטח.

בתחילת הישיבה הבאה של הוועדה נקדיש מספר דקות לאישור התקנות

האלה, אחרי שינוסחו שוב, בהתאם לתיקונים ולדברים שהערנו באן היום.

אני מציע שהיועץ המשפטי של הוועדה ביהד עם היועצים המשפטיים של המשרד

לאיבות הסביבה ומשרד המשפטים יעשו את מלאכת הניסוח.



בסעיף 2 (ג) נאמר שהמחזיק יפנה את יריעות הפלסטיק לאתר לסילוק

פסולת או למפעל מיחזור. אלך אפשר לחייבו לפנות את לריעות הפלסטיק

למפעל למיחזור כשמפעל כזה טרם הוקם?

הוא לא חייב לפנותו למפעל למיחזור רווקה, בי בתוב באן שהוא חייב

לפנותו או לאתר לסילוק פסולת, או למפעל מיחזור. באין מפעל מיחזור,

יצא ירי חובה אם פינה אותו לאתר לסילוק פסולת.

כשיוקם מפעל למיחזור פלסטיק, ויבואו גורמים שירצו את הפלסטיק,

מאיפה יקהו את יריעות הפלסטיק? המועצה המקומית אוספת את כל הזבל,

כולל יריעות הפלסטיק, וקוברת אותו. איך ניתן להבטיח שתהיה למפעל

למיחזור אפשרות להשיג את יריעות הפלסטיק המשומשות?

יש מספר אפשרויות, אבל החוק שלפנינו אינו נוגע בקטע הזה.

כשנסיים את חוק המיחזור יימצאו בו ההסררים המתאימים. בינתיים הרשות

המקומית תצטרך לקבוע בתחומה מקום ריכוז של היריעות האלה, ולתאם עם

מפעל המיחזור את איסופו משם. הרבר הזה לא נאמר בתקנות שלפנינו, כי זה

לא שייך לכאן.

למעשה מדובר בכמה ק"מ של יריעות פלסטיק, בכמויות גרולות ממש,

שההובלה שלהן מצריכה משאית או שתיים. האם זה סביר להניד שהמחזיק

ביריעות יצור אתכם קשר ויגיד לכם שיש לו כך וכך יריעות של פלסטיק,

ואתם תשלחו אליו מיד משאית?

אנחנו מגיעים לכל מקום כדי לאסוף את הפלסטיק, גם לערבה אנחנו

מגיעים.

אבל אין להניח שתבואו מיד לכל מקום על פי קריאה טלפונית.

לש לנו הסדרים עם מועצות מקומיות, ואנחנו באים ואוספים את

הפלסטיק מנקודות ריכוז.

מבחינת התקנות די למחזיק שהוא אסף את היריעות, ובזה יצא ידי

חובתו.

בכל רשות מקומית יהיה מגרש מרכזי לאיסוף הפלסטיק למיחזור. החוק

שלפנינו אינו מונע זאת. כשתצטבר שם כמות ראויה, יתקשרו עם מפעל

המיהזור.

ברגע שיהיה חוק מיחזור לא נרשה אלטרנטיבה.כדי שהמועצה המקומית

לא תגיר לך שכיוון שאינך משלם לה את המחיר שהיתה רוצה בו היא מפנה את

הפסולת שלה, בולל הפלסטיק, לשרות מיכה, ואני פועלת על פי החוק. אלא

שאנחנו נרצה אז שהחוק יענה נם על הצורך בחיסכון כספי, וזה יחייב

מיחזור. ויתכן שאז נכניס תיקון לחוק הזה.

אילו אמרתם לנו שכאשר יעלה ויבוא ענין המיחזור אתם תבואו עם

הצעת תיקון, ושיתכן שיהיה צורך לתקן ולהתאים את התקנות, הייתי מבין

זאת.

אני רוצה להבטיח שלא תהיה כאן ירידה לחיי החקלאי.

לא צריך החקלאי לדאוג לכך שחפסולת שלו תפונה, אבל הוא צריך

לוודא שהדבר ייעשה. כאשר פח הזבל שלי עולה על גדותיו, אני מודיעה על

כך לעיריה. החקלאי יעשה דבר דומה לגבי הפסולת שלו.

בכל רשות מקומית יש הסדרים הקובעים שהתושבים מוציאים החוצה סוגי

פסולת מסויימים בימים מסויימות, וכך ינהגו גם עם יריעות הפלסטיק. אבל

לא הייתי רוצה שהחקלאי יהיה זה שיחוייב לדאוג לפינוי פסולת הפלסטיק

שלו. העיריה, המועצה המקומית וכוי הם האחראים לדבר. מטרידה אותי

המחשבה איך ידאג החקלאי לפינוי הפסולת הזאת אם הוא גר בישוב שאינו

במעמד מוניציפלי. אבל במחשבה שניה נראה לי כי במקום כזה אין יריעות

פלסטיק, כך שהדבר פחות מטריד אותי.

דווקה באיזורים אלה יש כמויות עצומות של פלסטיק.

סיימנו את הישיבה. כפי שאמרנו, אנחנו נפתה את הישיבה הבאה של

הוועדה בקריאה והצבעה על התקנות האלה, כפי שינוסחו על ידי היועץ

המשפטי שלנו ושל המשרד לאיכות הסביבה ומשרד המשפטים.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:20)