הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 33/ 15

מישיבה משותפת של הוועדה לעניני ביקורת המדינה וועדת הפנים

יום שלישי. י"ג בכסלו התשנ"ג, 8.12.92. שעה 12.30.

חברי הוועדה: די תיכון - יו"ר הוועדה לעניני ביקורת המדינה - היו"ר

י' מצא - י ו"ר ועדת הפנים

י' ביבי

שי יהלום טי אלסאנע

רענן כהן אי אסעד

עי לנדאו פי בדש

י' לס נ' בלומנטל

ר' מילוא

מבקרת המדינה מ' בן-פורת

י' הורביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

אי שילה - משרד מבקר המדינה

מ' בס - יועץ משפטי של משרד מבקר המדינה

שי יונס - משרד מבקר המדינה

ט' סיון - משרד מבקר המדינה

צי סגל - משרד מבקר המדינה

ע' קלעגי -מנכ"ל משרד הפנים

לי אנטבי - יועצת משפטית של משרד הפנים

אי בלק - סמנכ"ל לתקציבים. משרד הפנים

ר' יוסף - מנהלת מחלקת תקציבים, משרד הפנים

מי זבצקי - כלכלן. מרכז השלטון המקומי

שי שילה - כלכלן. מרכז השלטון המקומי

עי הירשמן - רכזת הקשרים לכנסת. מרכז השלטון המקומי

י' אפרתי - גזבר עיריית ירושלים

י' הוכוולד - עיריית תל-אביב. סגן הגזבר והממונה

על הכנסות העיריה

די שטטמן - סגן ראש עיריית חיפה

אי רוזין - ממונה על ההכנסות בעיריית חיפה

די אטיאס - ממונה על ההכנסות בעיריית באר-שבע

די בונפלד - יו"ר ועדת הכספים, עיריית באר-שבע

די ראש - ראש מועצת כוכב יאיר

יורם כהן - אגף התקציבים, משרד האוצר

אי דמביץ

בי פרידנר

מרים כהן

ארנונה כללית - חיובים, הנחות ופטורים

(דו"ח מבקר המדינה על השלטון המקומי. עמי 11).



ארנונה כללית - חיובים, הנחות ופטורים

(דו"ח מבקר המדינה על השלטון המקומי, עמ' 11)

היו"ר די תיכון;

הישיבה פתוהה. אנחנו מתהילים היום לדון בדו"ח מבקר המדינה על השלטון

המקומי. זו ישיבה משותפת של הוועדה לעניני ביקורת המדינרו וועדת הפנים. אנו

עוסקים היום בנושא החשוב של ארנונה כללית - חיובים, הנחות ופטורים. זה החלק

הראשון של הדו"ח. מדוע שר הפנים לא הגיע?

ע' קלעג'י;

הוא שלח את המנכ"ל שלו.

היו"ר די תיכון;

הדבר הזה לא מקובל עלי. אנחנו פותחים כאן בדיון באחד הדו"חות הרציניים

ביותר שנכתבו על-ידי מבקרת המדינה. הדו"ח הזה נוגע לכ-4.5 מיליון תושבים

במדינת ישראל. השר יכול היה להודיע לי אישית שאינו יכול לבוא. אנחנו נפתח את

הדיון, אבל בהחלט לא נתקדם, כי יש כאן בעיות קשות ביותר שנתגלו. לכן אני מופתע

ששר הפנים לא מצא לנכון לבוא, ואף לא טרח להודיע לנו על פך.

אני מקווה שהעני ן יובהר. אם זה ייהפך לשיטה, יש לנו אמצעים לחייב אותו לבוא

לכאן, אם כי לא הייתי רוצה לעשות זאת.

אני מבקש שמישהו ממשרד מבקר המדינה יציג את הנושא.

י י הורביץ;

הגב' טליה סיון היא מנהלת האגף, והיא תציג אותו.

טי סיון;

(קוראת מתוך התקציר. תקציר הדו"ח מצורף לפרוטוקול),

היו"ר די תיכון;

תודה. אני רוצה לסכם את הפתיה. בשל העדרו של שר הפנים אנחנו נקיים היום

דיון כללי, ורק בנוכחותו נרד לפרטים. כי בכוונתי להמליץ בפני הוועדה לקבל

החלטות שלפיהן, למשל, עיריה שנתנה הנחות מיוחדות לעובדים פשוט תידרש לדרוש מהם

להחזיר אותן.

אני רוצה לסקור בקצרה את פרשת הדו"ח ואת פרשת החקיקין. זה מאד מענין, כי

בחדר הזה יושבים כמה מהאנשים שהגו את נושא החקיקה הראשית בתחום הארנונה. הם

נתנו הנחיות. ויושבים גם האנשים שניסחו את החקיקה הזאת. שהרי מ-1985 אנחנו

מעגנים את החקיקה הזאת בחקיקה ראשית. משפירסמה הממשלה את התכנית הכלכלית

הראשונה שלה, בשנת 1985 קבענו במליאה תקרה ראשונה לארנונות לשנת 1986. קבענו

תקרה של לא יותר מ-% 170. כחלוף אותה שנה נדהמנו לשמוע שהיו חריגות רבות, והן

אושרו בצורה כזאת או אחרת על-ידי משרד הפנים ומשרד האוצר.

בשנת 1986 חשבנו שאנחנו יותר חכמים, וקבענו תקרת מכסימום שהגיעה ל-22%.

ואז נוכחנו לדעת שבאמצעות סעיף שלא ייחסנו לו משמעות, הרשויות המקומיות,

בשיתוף פעולה עם משרד האוצר ומשרד הפנים, עקפו כמעט לאורך כל הקו את המגבלה

הזאת.



בשנה השלישית חשבנו שאנחנו כבר למודי נסיון, ואנחנו יודעים איך וכיצד

עקפו את החקיקה הראשית, ונכנסנו ליתר פירוט. נזקקנו לכמה יועצים משפטיים מקרב

חברי ועדת הכספים, בשיתוף פעולה עם היועץ המשפטי של ועדת הכספים, כשעזר לנו

היועץ המשפטי של משרד הפנים.

אני רוצה לומר מה החלטנו בחקיקה ראשית. מצאנו שבעצם הרשויות המקומיות

עוקפות את החקיקה הראשית באמצעות כמה תרגילים. האחד, משנים סיווג. מה שהיה

אזור בי הופך להיות אזור אי. ואז, כשאתה קובע למשל תקרה של 22%, משווים את מה

שהיה כביכול אזור בי והופכים אותו לאי, ועל זה מוסיפים 22%. בצורה כזאת עקפו

את המגבלה בחקיקה שהתירה להעלות רק 22%. ואז הכנסנו סעיף שאוסר על שינוי סיווג

באותן השנים.

כמו כן הכנסנו הגדרה של "בשל נכס". ידענו שהרשויות המקומיות, כשלא יוכלו

להתגבר על התקרה, יחפשו דרכים לעקוף את החקיקה הראשית. לכן הגדרנו את הארנונה

וקבענו בחוק שאין להגדיל ארנונה בשל נכס. פירוש הדבר שאין לכלול מרפסת במדידת

השטח. כי פתאום ראינו שהרשויות המקומיות התחילו למדוד את הדירות ומצאו כל

מיני חללים ריקים, מרפסות ויציעים, ובצורה כזאת הגדילו את המטרז' של הדירה

וביטלו את המגבלה של ה-^22.

נושא נוסף שנזקקנו לו דן בהנחות. ראינו שהרשויות נותנות הנחות בשיעורים

גדולים. אמרנו לעצמנו שאם לא נשמור על כך ששיעורי ההנחה יישמרו, אז מועצה או

רשות מקומית שנתנה הנחה של כ-% 20, תוריד את ההנחה ל-5%, 4.9%, 4.4% , ובצורה

כזאת היא תוכל להעלות לתושבים את הארנונה. כאן נעשתה התחכמות מאד מענינת.

אנחנו ניסחנו את החוק כך ששיעור ההנחות שניתן לא יפחת משיעור ההנחות שניתן

כדין בשנה שקדמה. ואז להפתעתנו הרבה באו אלינו אנשי משרד הפנים ואמרו שלא

ניסחנו כהלכה את החוק, ואם אנחנו אומרים "כדין", המשמעות היא שכל הרשויות

המקומיות ללא יוצא מן הכלל נתנו הנחות במשך שנים שלא כדין. ואם כך, המשמעות

היא שבעצם הרשויות יכולות להוריד את שיעורי ההנחות. ובצורה כזאת העלו פעם

נוספת.

מאחר שלראשי הערים יש לובי חזק מאד בכנסת, חלק מהם מיוצג בוועדת הכספים,

וגם אנחנו חברי הכנסת מושפעים מאד מהלחצים, לא הצלחנו להבין מה קורה בנושא

הארנונה. כל החיקוקים שלנו היו כלא היו. הכל נעקף. ואני שאלתי את עצמי מדוע לא

נמצא אזרח במדינת ישראל שהיה מוכן לעתור לבג"ץ כדי לבחון את המגבלות שהיו

מעוגנות בחקיקה ראשית, ולשמוע מה דעת הבג"ץ. אגב, היתה שיטה, שהרשויות

המקומיות בחלקן "ציפצפו" על החקיקה הראשית, העלו מעבר לתקרה, לא טרחו לקבל את

האישור של שר הפנים ושר האוצר, חייבו את האנשים, אנשים החלו לשלם, עד שפתאום

הם נעצרו. ואז הם באו במרוצה אל שר הפנים ושר האוצר ואמרו להם: כבר גבינו את

הכסף, ועכשיו קיימת סכנה שמישהו יכריח אותנו להחזיר את הסכום העודף. ואז

בדיעבד שר האוצר ושר הפנים במשותף הכשירו את מה שאני קורא "השרץ".

מעשה באזרח תושב פתח-תקוה, שלא ויתר, ואמר: ראיתי את החקיקה של דן תיכון,

ראיתי את המגבלות, ראיתי את הנוסח. הוא עתר לבג"ץ ואמר: בבקשה תיכפו את הרשות

המקומית החלטה בהתאם למה שנאמר בחוק. היתה מהומה גדולה. פנו לשר האוצר, הוא

סירב. התייעצו אתי, ואני נאלצתי בפעם הראשונה להסביר לשר האוצר את מה שכתוב

בחוקים. ואז, במקום שבג"ץ יפסוק, בחרה הרשות הזאת לקבל בדיעבד, לאחר שנים, את

האישור של שר הפנים ושר האוצר. ובג"ץ, בפעם היחידה שמישהו אזר עוז לפנות אליו,

בעצם נמנע ממנו לקבוע אם כל החיקוקים הללו תופסים או לא.

במשך שנים סברתי שאם יימצא אזרח שיבחן את הענין בצורה רצינית בבג"ץ,

יכול הבג"ץ לכפות על הרשויות המקומיות להחזיר סכומים אדירים, ובעצם למוטט את

כל הרשויות המקומיות. ותמיד עמדתי בפני הדילמה האם לגרום לכך שהרשויות

המקומיות יפעלו על פי החוק, ויתמוטטו כאשר ייאלצו להחזיר סכומים בהיקף של מאות

מיליונים, או שאני המחוקק אעבור בשתיקה על מה שקרה.



אבל אני יכול לומר לכס בוודאות, כמי שבעצם יזם את החקיקה הזאת והגה את

הרעיונות, ולאחר שהתייעצתי עם יועצים משפטיים נכבדים ביותר, אחד מהם יושב כאן,

אינני יודע מה לומר לאזרחים במדינת ישראל ששילמו במשך שנים רבות ארנונה בהיקף

ובשיעור שעלו על המותר על פי חוק. ובעצם התלונה שלהם מוצדקת. ואם היה כאן נוהל

תקין, אם היו שומרים על החוק גם כשמדובר במוסדות ממלכתיים, כולם היו צריכים

להחזיר את הכסף, ללא יוצא מן הכלל. גם כשההכשר ניתן לאחר חודשים או שנים, לאחר

שהאזרח לא ידע, צריך היה להתערב, אדוני מנכ"ל משרד מבקר המדינה, צריך היה

לבדוק את הענין הזה כמה שנים לפני כן, כי אז ניתן היה לטפל בנושא הזה ביתר

רצינות. יש לי טענה קשה בענין זה.

תקרא את עמי 22 בדו"ח. אנחנו עמדנו על זה, והרשויות המקומיות החזירו. יש

שני בג"צים שחסתיימו בפסק-דין, האחד של השופט ברק, והשני בצו ביניים. בקרית-גת

החזירו ל-5,800 אנשים בעקבות הבג"ץ של השופט ברק, שאמר מלים כמסמרות: "האינטרס

של שלטון החוק הינו שגוף שלטוני לא יגבה מס ללא הסמכה בחוק. חוקיות המיסוי

הינה בסיס לכל משטר תקין. אין זה ראוי לאפשר לרשות שלטונית לגבות מס ללא הרשאה

בחוק". על פי פסק-הדין החזירה עיריית קרית--גת בחודשים יוני ויולי 1988 לכ-5800

הבי מס את תשלומי היתר שגבתה מהם, בסכום כולל של 437 אלף שקלים.

בעיריית פתח תקוה ההיתר ניתן רק לארנונה למגורים, לא ניתן לגבי ארנונה

לעסקים. ואנחנו דיווחנו, בדקנו, עקבנו. בסוף פברואר 1991 אישרו שר הפנים ושר

האוצר את ההעלאה החריגה של הארנונה באזורי המגורים דלעיל, ובעקבות כך החליט

בג"ץ ב-26.2.91 לדחות את העתירה. את הסכומים החריגים ששילמו בעלי עסקים במיגזר

התעשיה והמלאכה ובמיגזר הבנקים, החזירה העיריה.

עקבנו לא רק בפתח-תקוה ובקרית-גת. יש עוד מקומות שבהם מבקר המדינה דורש

את ההחזר. אבל בעמי 22 דיווחנו שמשרד מבקר המדינה העמיד את הרשויות המקומיות

האמורות - בדקנו כמה רשויות מקומיות - על החומרה הטמונה בגביה שלא כדין. הן

נדרשו לבטל את החיובים החריגים בארנונה, להחזיר תשלומי יתר בתוספת הפרשי הצמדה

וריבית, כמתחייב מהוראות החוק. בבדיקת מעקב הועלה כי הרשויות המקומיות שאליהן

פנה משרד מבקר המדינה בענין זה אכן פעלו כנדרש.

דרשנו ואנו ממשיכים לדרוש בכמה רשויות מקומיות. היינו ביותר מעשרים

רשויות מקומיות. אינני יכול להגיד לך מעבר לזה. אבל אנחנו יכולים להגיד שיש

לאזרח סעד בבג"ץ, ופעמיים בתקופה הנדונה זה בא לידי ביטוי אפקטיבי. והדרך

פתוחה בפני כל אזרח, כמו לביקורת המדינה ולו ועדה לעניני ביקורת המדינה, לדרוש

חד-משמעית להחזיר את תשלומי היתר עם הפרשי הצמדה וריבית.

הדרך הזאת לא פתוחה בפני כל אזרח. זה מוגזם. זה עולה הרבה כסף.

אפשר לפנות לנת"ץ. יש פניות לנת"ץ שגם עליהן דיווחנו. עסקנו בזח גם

באמצעות נציבות תלונות הציבור.

אני נשאר בדעתי. אני חושב שנעשה כאן עוול גדול לאזרחים רבים. נכון שבקרית

גת הענין טופל. נכון גם שנמנעה התמודדות בכל מה שקשור בבג"ץ של פתח-תקוה,

והעיריה בחרה להחזיר את הכסף לפני שתינתן פסיקה של הבג"ץ, ושני השרים מיהרו

לחתום. אני הייתי מעורב בכל הבקשות הללו, כולם באו לבקש את חוות דעתי בענין.



אני יכול לומר לחברי הכנסת שיש כאן בעיה מוסרית ממדרגה ראשונה. הכנסת

חוקקה חוק מפורט, ברור, וההתחכמויות גרמו לכך שהחוק סולף, היה כלא-היה, והכל

התאפשר. וכתוצאה מזה בא מבקר המדינה ומגיש לנו היום דו"ח ארוך, עם שורה ארוכה

של ליקויים, שכדי לדון בו אנחנו זקוקים לוועדת משנה שתיכנס לעבי הקורה ותבדוק

כל טענה וטענה.

במשך שני אני מתהלך בהרגשה שניתן היה לעזור לאזרחים. ועל כך יש לי טענה

למשרד הפנים, שהעדיף את האינטרסים של הרשויות המקומיות ובחר להתעלם מהאינטרסים

של כלל אזרחי מדינת ישראל, ללא הבדל.

י י מצא;

ועכשיו נתת לשר הפנים את הסמכות המלאה בחוק ההסדרים להטיל את הארנונות.

עדיין לא נתנו. חוק ההסדרים יוצבע בוועדת הכספים.

י י לס;

לי יש הסתייגות רשמית לוועדת הכספים בענין הזה. ביטלו את סעיף 280 לפקודת

העיריות.

היו"ר די תיכון;

כל אחד יוכל להסתייג, ויהיה מענין מאד במליאה.

אני רוצה לשאול אתכם, מנכייל משרד מבקר המדינה ומנכייל משרד הפנים, איך אתם

תפרשו את הנושא של "נכס", מה משמעו של נכס? איך תפרשו את הסעיף שדן בהנחות

שניתנו כדין? איך תפרשו את הסעיף שאומר שאסור לשנות את הסיווג של הנכס ולהעלות

אותו מאזור גי לבי, או מאזור בי לאי? מה נעשה בענין הזה? והאם החוק אכן נשמר?

אנחנו עוברים לדיון. רשות הדיבור לחבר-הכנסת יגאל ביבי.

י י ביבי;

נושא הארנונה הוא נושא חמור ביותר. אני מוקיר את עבודתה של מבקרת המדינה

בנושא הזה, ושמח על הדיון בוועדה. נושא הארנונה גרם להרס עצום בכל התחומים.

היתה תקופה שהממשלה החליטה לקצץ בתקציבי הרשויות המקומיות, הרשויות עמדו בפני

התמוטטות, והפתרון היה שהממשלה שלחה את הרשויות המקומיות לכיסם של האזרחים,

התעשיינים, המשקיעים. זה היה השוד הגדול, ההתנפלות הגדולה. זה היה ממש שוד

לאור היום, כאשר בשנה אחת שלושים עיריות מהגדולות ביותר, שמטפלות ב-70%

מהמדינה, שכל השנים נתמכו על ידי המדינה, הפכו לעיריות נטולות מענק. והיתה שנה

אחת שהיה להן הרבה מאד כסף, הן לא ידעו מה לעשות בו. שכרו רואי חשבון כדי

לעשות את המאזנים בצורה נכונה, בצורה שתעלים ממשרד הפנים את הכספים.

היו"ר די תיכון;

דומני שאתה היית אז ראש עיר, אתה בקיא בזה.



י' ביבי;

אני זוכר שביקרתי בעירית אחת בגוש דן, וראש העיר אמר לי: יש לי 50 מיליון

שקלים ואינני יודע איך לדווח, אינני יודע מה לעשות בהם. קרה לעיריות האלה מה

שבדרך כלל קורה למהמרים. אלה שמרוויחים כסף בקלות גם מפסידים אותו בקלות, כך

מראות הסטטיסטיקות, והס נשארים עם גרעונות וחובות. זה מה שקרה לעיריות האלו,

נטולות המענק. היתה שנה, בתקופת האינפלציה הגדולה, שהארנונה עלתה באלף אחוזים,

ואחר כך הכל היה צמוד לעוול הזה. זה עוול שנמשך כל הזמן. מי שגזל הרבה קיבל

הצמדה גדולה. הרבה כספים קלים הגיעו אז לכיסיהם של אנשים ולעיריות. רמת החיים

של העיריות באותן שנים של השוד הגדול עלתה מאד. והעיריות החלשות שלא היה להן

כסף חיקו את הגדולות. זה התבטא בקבלת עובדים בצורה מופרזת, בחוסר שליטה על

השכר, בפיצויי פרישה וכו'. היתה השתוללות גדולה ובזבוז של מיליארדים. ומשרד

הפנים לא יכול היה להשתלט עליהן, כי המדינה לא נתנה להן כסף, הן היו נטולות

מענק. הן ציפצפו על משרד הפנים. תבדקו כמה תב"רים עשו בלי חתימה של הממונה על

המחוז, בלי משרד הפנים.

פי בדש;

על איזה שנים אתה מדבר?

י י ביבי;

מתחילת שנות השמונים עד השנים האלו. לפני כן לא יכול היה לקרות דבר כזה

שעשו תב"רים בלי חתימה של משרד הפנים, כאשר ראשי הערים היו זקוקים למענקים. זה

החל כאשר המדינה הוציאה את עצמה מזה וצמצמה את המענקים. ועכשיו בחוק ההסדרים

היא רוצה להוריד גם את ההתחייבויות על מס רכוש ועל מס השבחה. את כל זה מורידים

עכשיו, והשוד נמשך. בא אלי בעל בית-מלון ואומר; את כל הרווחים שהרווחתי השנה,

אתה לוקח לי. אם בית-מלון מגיע לסכום של 1.5 - 2 מיליון שקלים ארנונה, כמה הוא

יכול להרוויח? ותראו בדו"ח את גובה הארנונה שמשלמים עסקים בפתח-תקוה. יש עסקים

שהארנונה כפולה מדמי השכירות שבעל העסק משלם בעד המפעל שלו.

אם הממשלה לא תתעשת מהר ותחליט ותקבע כללים בעני ן הזה, תהיה שערוריה. כי

ברור שאם אזרח צריך לשלם משכורת חודשית, או 10% מההכנסה השנתית שלו לארנונה,

זה הרבה כסף. תמיד אמרנו שהמס הכי לא צודק בעולם הוא הארנונה. הוא אינו נקבע

על פי ההכנסה, אלא על פי גודל הדירה. אבל פעם זה עוד היה נסבל איך שהוא, זה

היה נמוך, רבע מהכנסות העיריה. אבל היום המס הזה גבוה מאד, ואינו צודק. כתוצאה

מכך יש כל מיני לחצים ופרוטקציות. אנשים מוצאים אפיקים לנבחרים, ולדעתי ועדות

השחרורים ברשויות המקומיות, בגלל גובה הארנונה היום, עושות דברים לא חוקיים.

לעסקים לא יכולים לתת פטור, אבל נותנים. לפי החוק אפשר לתת פטור רק לפי מצב

כלכלי. רוב העיריות היום, בגלל המסים הגבוהים, מצאו דרכים לא חוקיות, והן

נותנות שחרורים ופטורים לא חוקיים. אפשר לבדוק את זה.

יי הורביץ;

זה כתוב בדו"ח.

י י ביבי;

נותנים פטורים המסתכמים במיליוני שקלים. ובכן מי שחזק, מי שיש לו אפיקים

לחברי המועצה, מי שיש לו אפיקים לחברי ועדת השחרורים, מקבל פטור. אם תקחו את

הדו"חות של ועדות השחרורים, תראו שהם כל כך לא צודקים, לא לפי קריטריונים.



הנושא תזה הוא אחד החמורים ביותר. וצדק יושב-ראש הוועדה שאמר שבנושא הזה

צריך למצות את הענין עד הסוף. זה גורם נזקים אדירים לתעשיה, יש בזה אי-צדק

לאזרחים במדינה, זה בזבוז משאבים, ואין ביקורת. למשרד הפנים כמעט ואין עוד

שליטה על העיריות נטולות המענק. לכן צריך לדון בזה ולהוציא מסקנות והמלצות

ברורות של הוועדה. ואחרי כמה חודשים צריך להיות מעקב על יישום ההמלצות.

אני רוצה להתריע על השערוריה והעוול הגדול בענין של מוסדות ממשלה. ערי

עולים מקבלות מהממשלה ארנונה ושודדות את המדינה. תל-אביב למשל החליטה לקחת

שליש אשפה, ולפעמים מה שהיא לוקחת מהמדינה יותר יקר מהארנונה של ערים רגילות.

יש תחנות כוח, למשל תחנות הכוח בחדרה, היא קרובה יותר לקיסריה, מזהמת יותר את

קיסריה, אבל חדרה מקבלת את המסים, 3-2 מיליון שקלים. יש מקומות אחרים שבהם

תחנות כוח לא משלמות, ואז החשמל יקר. בחיפה, למשל, זו שערוריה. הנמל לא משלם

אגורה אחת. יש עיריות שמחנות צה"ל שנמצאים בשטחן משלמים ארנונה, יש עיריות

שמחנות צה"ל שבשטחן לא משלמים. יש ראש מועצה שהחליט לגבי בית-חולים לחולי נפש

שנמצא בתחום העיר שלו, שאו שהוא סוגר להם את המים, או שהם נותנים לו 7-6

מיליון שקלים.

כלומר יש כאן אי-סדר מוהלט, הוסר שליטה, חוסר הנחיות. המדינה הכניסה

מאגרי נפט בתחום השיפוט של רשות מקומית מסויימת, על שטח של 1,000 דונם, רק

במקרה זה התגלה לראש הרשות, והמדינה משלמת על זה 10 מיליון שקלים ארנונה. אין

שם שום שירותים, ובכל זאת העיריה מקבלת 10 מיליון שקלים.

כל הדברים האלה הם שערוריה. הגיע הזמן שיהיה סדר בענין הזה.

תודה. חבר-הכנסת אסעד אסעד.

א' אסעד;

אני רוצה לשאול את מנכ"ל משרד מבקר המדינה האם הנושא נבדק גם ברשויות

מקומיות של המיעוטים?

י י הורביץ;

כן. ויש מימצאים.

כי תמיד אומרים שהגביה שם היא מהנמוכות בארץ. אבל אנחנו יודעים ששם אין

תעשיה.

חבר-הכנסת אסעד, תעיין בדו"ח הביקורת, הוא מפרט רשויות מקומיות במיגזר

המיעוטים. זה לא קטע שהם צריכים לקבל עליו צל"ש. נעשתה בדיקה ויש מימצאים, עם

רשימות מפורטות לגבי כל הרשויות. ויש גם דוגמאות רבות.

אבל בדרך כלל שוכחים שבמיגזר הזה אין בכלל תעשיה. כל הגביה של הארנונה

היא על בתים, על דירות מגורים.



היו"ר ד' תיכון;

אנחנו מדברים על חוק וסדר בגביה.

י י הורביץ;

בדקנו את אום-אל-פחם, שפרעם, בקה-אל-גרביח, ג'דדה, ג'וליס, דלית-אל-כרמל,

טורען, ירכא, כפר קרע, מעיליה, מעלות-תרשיחא, נאחף, עוספיה, עראבה, פסוטה,

פרדיס, שעב, תמרה. זה מייצג. אני מציע לך לעיין בדו"ח.

היו"ר די תיכון;

חבר-הכנסת יהלום, בבקשה.

חומרתו העיקרית של הדו"ח היא בכך שיש לו השלכות חברתיות על האזרח. ונוצר

מצב שהאזרח הפשוט מגיע למסקנה שיש כאן אי-צדק בהתנהגות של הרשויות כלפיו. זאת

הנקודה החשובה, שיש אי-צדק חברתי, שיש אנשים שמקבלים הנחה כזאת או אחרת, ויש

אנשים שאינם מקבלים הנחה כלל, שיש אפליח בין עסקים, לאחד נותנים הנחה גדולה

ולאחר הנחה קטנה, וכו'. ראינו שבבאר-שבע, עסקים שהם בעלי אפשרות ומשלמים את

הארנונה מראש, מקבלים הנחה כפולה, וכוי. לגבי אזרחים המצב שונה. ומעלים את

הארנונה באופן שרירותי. כל הדברים האלה יוצרים הרגשה של חוסר יושר וצדק כלפי

האזרח הפשוט. זו החומרה שבדבר.

אין ספק בכך שהאשמה העיקרית מוטלת על הרשות. אבל אי אפשר לפטור מכך את

משרד הפנים, כי הוא האחראי מטעם המדינה על הרשויות המקומיות. לא ייתכן שכל

רשות תעשה דין לעצמה. צריכים להעמיד אותה על חומרת הענין. משרד הפנים הוא

האחראי לכך שדברים כאלה לא יקרו, הוא ה"משטרה" של הרשויות המקומיות. ברור שאם

יש פושעים וגנבים, זה מצער; אבל זה שהמשטרה לא תופסת אותם, זה הדבר הגרוע

ביותר. באותה מידה אנחנו נבוא בטענות למשרד הפנים, אם יש בעיות כאלה ברשויות.

אני חושב שמשרד הפנים צריך לחזור בתשובה, הוא צריך לעבור על כל הנושא,

לבדוק את הכל ולתקן את כל הטעון תיקון, הן על-ידי חקיקה וצווים, והן בהענשה

ממש של הרשויות המקומיות. והוועדה צריכה לקבוע שיהיו מעקבים, ובהמשך הדיון

נצטרך לשמוע איזה סנקציות הטיל משרד הפנים על רשויות שנהגו שלא כשורה בדברים

האלה, ומה עשו הרשויות כדי לתקן את המעוות ולהחזיר את הכספים.

מבקרת המדינה מעלה בדו"ח נושא מסויים, ואני מבין שזה לא תוקן. השאלה היא

מדוע משרד הפנים לא עושה את הדבר המינימלי, מדוע הוא לא מאחד את התנאים לגבי

עיריות ולגבי מועצות מקומיות. כפי שאני מבין, בחלק מהדברים רק העיריות חייבות,

ואילו המועצות המקומיות אינן חייבות.

היו"ר די תיכון;

הוא מחכה ליוזמת חקיקה שלך. ואני אומר זאת ברצינות.

שי יהלום;

אני נענה לאתגר, אבל אני רוצה להבין למה משרד הפנים אינו עושה זאת. מצדי

אני מוכן לפעול בנושא הזה.



היו"ר די תיכון;

חבר-הכנסת לס, בבקשה.

אני מסכים עם הרבה דברים שנאמרו כאן. אינני מומחה בנושא הזה, ואני רוצה

לומר רק כמה דברים. אני חושב שברור לכולם שזה המס אולי הרגרסיבי והמעוות ביותר

שקיים היום. למשל, בגבעתיים העיריה מרשה לעצמה לגבות ארנונה בגובה של 17.4

שקלים למ"ר, ובבת-ים שנמצאת במרחק לא גדול משם גובה הארנונה למגורים הוא 9.9

שקלים למ"ר. יש כאן הפרש גדול מאד, של כמעט פי שנים בשיעור המס, בין שתי ערים

שבסך הכל מה מבדיל ביניהן?

איכות השירותים שונה בשתי הערים.

איזה חוק מדינה מאפשר הפרשים עצומים כאלה בשיעורי המס שנגבים מהאזרחים?

זה דבר בלתי סביר.

אני רוצה לתת דוגמה נוספת. בתחום המועצה המקומית באר-יעקב נמצאים בית

החולים אסף הרופא ובית-החולים שמואל הרופא, כלומר גם בית-חולים סיעודי, גם

כללי, גם לחולי רוח. ומדובר בשטחים עצומים. במה מגיע לבאר-יעקב תזרים מזומנים

יותר גדול מאשר למועצה מקומית קטנה.

באר-יעקב לא מקבלת שום דבר. בתי-חולים לא משלמים.

אם תהיה רציונליזציה בענין הזה, ויגידו שכל המוסדות הציבוריים משלמים, או

שכל המוסדות הציבוריים לא משלמים, אז יהיו בוודאי מקומות שיש בהם הרבה מוסדות

ציבוריים, כמו למשל באר-יעקב, ויהיו מקומות שאין בהם מוסדות ציבוריים. אז אי

אפשר גם לעשות רציונליזציה של הענין הזה, כי כל דבר יגרום לעיוות, לכאן או

לכאן.

לגבי הענין של ערי העולים, זה חוק ארכאי משנות החמישים שצריך לבטל אותו.

הרי אין בו שום דבר שקשור לעולים. ובכן זה דבר נוסף מעוות בענין הזה.

הנושא של הנחות לגימלאים הוא חשוב מאד. הם נלחמים על הזכויות שלהם. בחוק

יסודות התקציב מתכוונים לבטל סעיפים מסויימים מפקודת העיריות, כי חוק יסודות

התקציב עומד מעל לחוקים אחרים. הכוונה לבטל את סעיף 280. ולתת לשר הפנים את

הסמכות להחליט על גובה ההנחות שיינתנו לגימלאים. אינני רואה בזה שום הצדקה. כי

ממה נפשך? אם הוא רוצה לתת את ההנחה, אפשר להשאיר את הסעיף הזה בחוק. הוא לא

יתן הנחה גדולה י ותר.

ולבסוף, ניסיתי לחשוב איך אפשר לעשות סדר וצדק בענין הזה. אולי צריך לבטל

את הארנונה? תזכרו את ה"פול טקס" באנגליה, זה כמעט הפיל את תאציר. זה דומה.

הייתכן ש-% 60 מתקציב עיריה יהיו בנויים על ארנונה, שהיא מס רגרסיבי ומעוות?

איך נרפא את זה?



אם באמת רוצים לעשות רציונליזציה, צריך להוריד את שיעורי המס במידה

רצינית. צריך שהקשר בין האזרח והרשות יישאר. אבל ההלק של הארנונה מהתקציב צריך

להיות בשיעורים סבירים, לא 60% מתקציב הרשויות. והעיקר, שזה יהיה בצורה

מסודרת, על פי קריטריונים ברורים, על פי מצב סוציו-אקונומי, וכוי. אנחנו רוצים

שיהיה צדק בנושא הזה.

את כל הדברים האלה צריך לתקן בדחיפות, ובעצם האחריות היא עלינו,

המחוקקים, להגיע למצב שהמערכת הזאת תתנהג בצדק וביושר כלפי האזרח.

היו"ר די תיכון;

חבר-הכנסת בדש, בבקשה.

פי בדש;

אני מרגיש שאני חייב להגן על הרשויות. יש פה תחושה שכולם שודדים ועושקים.

אני בטוח שכל ראש רשות ישמח מאד אם יבטלו את הארנונה, אם הוא לא יצטרך לגבות

אותה, ושיתנו לו את הכסף לנהל את העיר ממקורות אחרים. זה כמו שיציעו היום לבטל

את מס הכנסה. אף אחד לא יתנגד לזה.

י' לס;

מס הכנסה הוא מס צודק, מס פרוגרסיבי.

פ' בדש;

אם מחליטים שהארנונה היא מס לא חוקי ורוצים לבטל אותה, צריך למצוא לה

אלטרנטיבה, כדי שלרשות המקומית יהיה תקציב לנהל את העיר. בסך הכל אנחנו צריכים

לזכור שהרשויות המקומיות נותנות היום לכלל אזרחי המדינה את איכות החיים

הסביבתית שלהם. הם קובעים והם נותנים שירות לכל אזרה במדינת ישראל.

רענן כהן;

ולפי דעתך הרשויות המקומיות מתנהלות בסדר.

פ' בדש;

אני מציע לא לעשות הכללות. אם יש פה ושם חריגים שעוברים על החוק, צריך

לטפל בהם.

הרשויות המקומיות עומדות לפני שנת בחירות. ובצדק משרד הפנים החתים השנה

את כל ראשי הרשויות על מסמך, אני קורא לו "מסמך כניעה", שמגביל אותן מבחינה

תיפקודית, מבחינת הנחות, מבחינת אי-קיום חוק התקציב, מכל הבחינות, בצורה

מחמירה מאד. במסמך הזה בוטלו כל ההנחות הגלובליות, כולל לפנסיונרים. כל סוג של

הנחה בוטל. אני אומר שיש בזה צדק, אלא שבמסמך הזה אין התייחסות לכך שהמוסדות

הממשלתיים יעבירו את הכסף בזמן. ואז יש מצב שהרשות צריכה לקבל כסף ממוסדות

ממשלתיים, הכסף לא מגיע, הן נכנסות לגרעון, משלמות ריבית, חורקות שיניים,

משלמות משכורות, ובסוף מגיע הכסף. כאמור אין במסמך הזה התחייבות שעל המוסדות

הממשלתיים לשלם את הכסף בזמן.

אני חושב שכדי להגיע לכך שיהיה סדר בנושא הארנונה, צריך לקבוע מינימום

ומכסימום, גם בארנונה למגורים וגם בארנונה לעסקים. נוצר מצב אבסורדי, שרשויות

שהיו במצב קשה העלו את הארנונה במידה ניכרת. לא היה פיקוח, והן יכלו להעלות

כמה שרצו, ותמיד קיבלו אישור. ברגע שחוקק חוק ההסדרים, נקבע בו שחייב להיות



אישור של משרדי הפנים והאוצר, והיום בכלל מאשרים העלאת הארנונה רק על פי עליית

המדד. וכך נוצר מצב אבסורדי. בבאר-שבע, למשל, שאי אפשר להגיד שהעסקים בו

פורחים, היא במקום השני בארץ מבחינת גובה הארנונה לעסקים. היא גובה שם 135

שקלים למ"ר, כאשר בתל-אביב ובירושלים זה 40% פחות. וזה מפני שהיו שנים

שהעיריות היו זקוקות לכסף, והן העלו עוד ועוד. עד שבשלב מסויים אמרו שאי אפשר

להעלות עוד, והצמידו למדד מסויים. וכך נוצר אי-הצדק שמדברים עליו, שאי אפשר

לתקן לא למעלה ולא למטה. זה המצב הקיים.

לכן אני אומר שצריך לקבוע מחירי מינימום ומכסימום לעסקים בכל תחום ותחום,

ולתת לרשויות אפשרות לתמרן במירווח הזה, בהתאם לצורך. אם רשות מסתדרת ויכולה

להוריד, תוריד. אם חסר לה, תעלה קצת. והכל בתחום המירווח הזה שבין המינימום

והמכסימום.

גם ההעלאה של הארנונה עד היום, שהיא העלאה ריאלית, זו בעצם מדיניות

ממשלתית שהיתה לאורך כל הדרך. צריך להבין שהרשויות מטפלות בבעיות שהן לא

מקבלות עליהן תיגמול. למשל, בקליטה הישירה כל הנטל נופל על הרשויות. והתיגמול

שהן מקבלות ממוסדות ממשלתיים אינו עונה על הצרכים. צריך למצוא לזה פתרון.

אתה צודק בהחלט, אבל למה אתה קושר את זה לאי-הסדר בתחום הארנונה. הרי את

אותו דבר אפשר לעשות גם בסדר, על פי אמות מידה נכונות, על פי כללים

וקריטריונים.

אינני מצדיק פה שום אי-סדר. במקום שיש אי-סדר, משרד הפנים צריך לטפל בו

במלוא החומרה. אבל במקביל צריך לתת לרשויות את האמצעים לנהל את עניניהן בצורה

נכונה וסבירה. וכל מעמסה נוספת שהמדינה מטילה על הרשויות, היא צריכה לתת להן

את התיגמול בהתאם.

חבר-הכנסת רענן כהן, בבקשה.

הדבר הראשון שאני רוצה להתייחס אליו הוא שבמשך חמש שנים החלק של הארנונה

בתקציבי הרשויות המקומיות עלה 30%-nל-% 60. חוץ מזה גם תקציבי הרשויות גדלו

במידה ניכרת. קשה לקבל את זה. מה שאנחנו רואים פה הוא שאין דין ואין דיין, כל

רשות עושה מה שהיא רוצה, אין שליטה, אין חוק וסדר. מספיק לקרוא את הדברים של

מבקרת המדינה, אפילו בצורה שטחית, כדי לראות מה קורה כאן. זו פשוט גניבה. אני

גר ברמת-גן, ואני משלם משכורת חודשית אחת לארנונה. יכול להיות שאחרים משלמים

יותר. בשנת 1989 שילמו ברמת-גן 16.48 שקלים למייר.

מאז זה כבר עלה במידה ניכרת.

אגב, לגבי החישובים של הארנונה, בשנה אחת לקחו את המדד של השנה, ובשנה

שאחריה כללו את המדד הזה פעם נוספת. כלומר בגין אותו חודש שילמו פעמיים את

אותו מדד, כי זה היה מדד גדול וכבד, ואז הוא נתן תוספת.



רענו כהן;

התמונה שעולה מכל זה היא שאין קריטריונים, אין מפת סיווגים, אין שום דבר

שעל פיו אפשר לדעת כמה צריך לשלם. אני רוצה לומר למשרד הפנים שהוא היה צריך

לפרסם לידיעת הציבור מה מותר ומה אסור בתחום הזה, בצורה קלה ופשוטה. צריך היה

להביא לידיעת הציבור את המינימום והמכסימום של הארנונה בישובים שונים, כדי

שהציבור ידע מה מותר ומה אסור באותו ישוב, איזה סוגי הנחות יש, למי מגיעה

הנחה, למי מותר לתת הנחה ולמי לא, מה לגבי עולים, קשישים, חיילים, ומה אחוז

ההנחה. יש בעיה גם במיגזר הערבי. צריכים לדעת את הקריטריונים הברורים.

יש בתחום הזה רמיסת החוק. אני מקווה שהדברים שנאמרים כאן יובאו לידיעת שר

הפנים, כדי שאכן יוציא הנחיות חדשות, שיביא לפרסום הדברים בכלי התקשורת, כדי

שהציבור ידע מה קורה עם זה. וצריך להגדיר שסך הכל החלק של הארנונה לא יעלה על

30% מהתקציב הכולל של הרשות, כפי שהיה בעבר.

אני רוצה להעלות נושא נוסף ששייך לתחום המוניציפלי. יש תופעה לא פחות

חמורה, למשל בעיריית תל-אביב, והיא הבעיה של דו"חות החניה. זה השוד השני.

היו"ר די תיכון;

חבר-הכנסת רענן כהן, אנחנו נקיים על זה דיון נפרד.

רענן כהן;

בכל זאת אני מבקש לומר כמה מלים בנושא דו"חות החניה. לא הצליחו לגבות את

כל הקנסות. חלק מהציבור שילם את הקנסות, חלק גדול לא שילם, ואז החליטו להכפיל

את גובה הקנס. גם אז לא הצליחו לגבות את כל הכספים. היום מדברים על עיקול

כספים בבנקים. אני חושב שזאת בושה גדולה שבכל חצי שנה מכפילים את הקנס, כשחלק

מהאנשים לא יודע בכלל שהוא חייב קנס. ועכשיו רוצים לבוא ולעקל כספים בבנק, לא

כשהאיש חייב 60 שקלים, אלא לאחר שהקנס הזה תפח והגיע ל-5,000 שקלים. זו תופעה

מקוממת ביותר. אסור לנו לאפשר את זה. יכול להיות שעיריית תל-אביב זקוקה היום

לכספים בסכומים עצומים כדי לשלם את המשכורות של עובדיה הבכירים. מדובר על

סכומים אדירים, שערורייתיים. אסור לנו לתת יד לתופעה החריגה הזאת, וצריך לעקור

אותה מן השורש. אודה לך מאד, אדוני היושב-ראש, אם הוועדה תקיים דיון בנושא

הזה.

היוייר די תיכון;

אני מבקש שתפנה את הבקשה בכתב, וברצון נקיים על כך דיון. חבר-הכנסת

אלסאנע, בבקשה.

טי אלסאנע;

אני רוצה להגיד שהנושא הזה של הארנונה לא פסח גם על השבטים הבדואים בנגב.

באחרונה הוקמה המועצה האזורית שוקת, היא כוללת שני ישובים, חורה ולקיה. בשני

הישובים האלה החלו רק עכשיו לאכלס את בתי חקבע. יש שם כ-60-50 בתים. לעומת זאת

יש הרבה מאד משפחות שממשיכות להתגורר בבתים זמניים שהוצאו נגדם צווי הריסה.

אלה בתים שנבנו ללא היתר. מדובר בפחונים וצריפים. ומחייבים את התושבים האלה,

עוד לפני שעברו לישוב הקבע, עוד לפני שחם החלו לקבל שירות כלשהו מהרשות

המקומית - מחייבים אותם לשלם ארנונה. חם לא מקבלים שום שירות, הם לא מחוברים

לרשת החשמל, הם לא מחוברים למערכת טלפונים, אין להם כבישי גישה, שום דבר.

ומחייבים אותם לשלם ארנונה. אינני מבין זאת. האם זו גזירה משמים? האם זה מס

שצריך לשלם אותו בכל מקרה, בלי שום קריטריון, ללא שום צורך? זה גורם לכך



שאנשים אינם מוכנים לעבור לישובי הקבע, כי הם רואים בתשלום הזה קנס שעליהם

לשלם מיד עם כניסתם לישוב הקבע, בלי שום הצדקה. אני סבור שבישובים האלה שטרם

החלו להתאכלס צריך לתת לתושבים פטור מארנונה.

דבר נוטף. אני סבור שהעיריות והרשויות המקומיות צריכות לגבות תשלומים

בגין השירותים שהן נותנות, והתשלום הזה הוא בגדר מס. כלומר התשלום נעשה תמורת

שירות שהרשות נותנת, ולא מס על פי גודל הדירה. כי גודל הדירה נקבע על פי גודל

המשפהה. ככל שהמשפחה יותר גדולה, יש לה הוצאות יותר גדולות. אם קובעים את

הארנונה על פי גודל הדירה, זה מכביד על המפרנס של המשפחה. כי נוסף למשפחה

הגדולה שהוא צריך לפרנס, הוא צריך להחזיק דירה יותר גדולה, ואז הוא חייב לשלם

מס יותר גבוה. אין בזה שום הגיון.

בישובים הערביים כמעט לא קיימים אזורי תעשיה, אין מוסדות ציבוריים,

ממשלתיים, ולכן אין להם הכנסות עצמיות. מצד שני מחייבים אותם לגבות ארנונה. אם

הם אינם מצליחים לגבות את הארנונה, לא משלמים להם את התקציבים שמגיעים להם,

ואז הם נכנסים לגרעונות. הדבר גורם לשביתות של הפקידים, של המורים, של בתי

הספר. יוצא שמענישים את הציבור הרחב, את תושבי הישובים האלה, ללא הצדקה.

דבר נוסף. מי שמטפל בדברים במסגרת הרשות המקומית הוא פקיד שלא תמיד קובע

על פי שיקולים אובייקטיביים. לפעמים יש קשרים שמשפיעים. אם מגישים ערר על

חיוב, הפקיד מחליט על כך, כאמור לא תמיד על פי שיקולים אובייקטיביים. אפשר

למצוא בעלי עסקים דומים, זהים, סמוכים, האחד קיבל פטור, השני לא. וזה נעשה על

פי שיקולים אישיים. כלומר בהחלטה על חיוב בארנונה משפיעים גם קשרים, ויש גם

השיקול של הבחירות ההולכות וקרבות. נותנים הנחות כדי לזכות בתמיכה של ציבור זה

או אחר.

לכן אני סבור שתשלום הארנונה אינו ממלא את הפונקציה שהוא מיועד למלא.

צריך למצוא אלטרנטיבה אחרת, כשהתשלום יהיה עבור השירות שנותנת הרשות.

היוייר די תיכון;

תודה. מר קלעג'י, לא דנו בהרכב ועדות הערר, מה הכללים שעל פיהם הן

פועלות, מה מצבם של אזרחים שאינם יודעים איזה שיעור הנחה מגיע להם, איפה הם

יכולים לקבל את המידע. לא דנו בהגדרה של המלה "נכסיי, בהגדרה של חמלה ייכדיןיי.

האם כשכוללים מרפסת בשטח החייב בארנונה, לא הופכים משפחה פטורה בשל בעיות

סוציאליות, למשפחה חייבת בתשלום? כי הרי הצפיפות הוקלה, זאת אומרת מצבה שופר.

כי אם מוסיפים את שטח המרפסת, כאילו יש למשפחה דירה גדולה, ואז הם לא נזקקים,

לא נתמכים.

אבל הבעיה שמענינת אותנו, ואתם מודעים לענין חזה, היא שכל שנה בא שר

הפנים לוועדת הכספים ומבטיח שסוף כל סוף ועדת זנבר, או ועדה בשם אחר, תגבש

המלצות ויטפלו בענין הזה. ואתם באים ואומרים לנו שיש לכם מחשבה כזאת או אחרת,

ומשנה לשנה אנחנו מתדרדרים.

הדו"ח הזה שסוקר את מה שקרה מאז 1985 מהווה כתב אישום חריף ביותר כנגד

הפיקוח של משרד הפנים. אינני בא בטענות אל העיריות והרשויות המקומיות. יש להן

בעיה, הן פועלות על פי חוק הכלים השלובים: לא נותנים להן שם, הן לוקחות פה.

אבל אתה, מר קלעג'י, אתה המפקח. איפה אתה היית? מה עשית במשך שש שנים כדי

שהענין הזה יבוא על תיקונו. אם לחבר-הכנסת בדש יש בעיות במועצה שלו, אם הממשלה

לא משלמת לו, הוא מטיל על האזרחים. וכשאני מגביל אותו באמצעות תקרה, בחקיקה

מי שמך, דן תיכון? האם אתה מבין יותר טוב ממני? הוא בא

בטענות אל הכנסת ואומר שאנחנו לא מבינים בעניני ארנונה, שראשי הרשויות יודעים

יותר טוב. הם צריכים להיבחר, ובשל הצורך להיבחר, התמונה היא כפי שצויירה כאן.

מר קלעג'י, איפה אתם עומדים בנושא הזה?

ברשותך אתחיל מהסוף. כל הדברים שנאמרו כאן אמיתיים, שרירים וקיימים. אגיד

מה אנחנו מציעים בענין הזה. שר האוצר ושר הפנים הניחו הצעת חוק בנושא הארנונה.

אגיד מה עקרונותיה.

היו"ר די תיכון;

איפה הם הניחו את הצעת החוק הזאת?

אי דמביץ;

בחוק ההסדרים.

העקרונות של הצעת החוק הזאת הם למעשה סיכום של הדיון הזה. אומר מה הם.

עקרון אחד הוא שבחוק עצמו ייקבעו מינימום ומכסימום, כלומר ייקבע איזה מירווח,

תיקבע מסגרת שבה אפשר יחיה לפעול. דובר כאן על אחידות, אתייחס גם לזה.

ייקבעו בחוק כללים לגבי הנחות. כלומר כל ההנחות הסוחפות,

הגורפות, שתוארו פה, יבוטלו, וייקבעו כללים מסודרים וברורים לגבי הנחות. זה

ייקבע בתקנות. לצורך זה שר הפנים הקים ועדה המורכבת מאנשי ציבור ואנשים

שעוסקים בנושא. בראש הוועדה עומד דוד קפח. כבר הוצאנו לוועדה כתב מינוי.

דבר שלישי שיש בהצעת החוק הוא שתיקבע שיטח אחידה לחישוב שטחים. כלומר שלא

יהיה מצב שאצל אחד המטר יהיה מטר וחצי, ואצל אחר זה יהיה 90 ס"מ. כלומר

שייקבעו אמות מידה ברורות, שנדבר באותו סגנון, על אותן מידות.

אלה הכללים המנחים בחצעת החוק שבאה לסכם את כל הבעיות שהועלו כאן. ומה

שאני מבקש מחברי הכנסת שנמצאים כאן זה שבמקום להציע הצעת חוק חדשה, יירתמו

להצעת החוק הזאת. היא בא להכניס סדר בכל הנושא הזה.

מר קלעגיי, אתה משמש כמנכ"ל משרד הפנים שנה אחת. אני כבר כמעט שתים-עשרה

שנים חבר הכנסת, ואני שומע את הדברים האלה עוד מימי השר בורג.

הצעת החוק כבר מנוסחת, והיא מופיעה כהצעת חוק בחוברת כחולה. היתה אצלנו

התלבטות גדולה בלנושא, והצעת החוק היא תוצאה של ההתלבטות הזאת.

יש בעיה של עובדי רשויות שנטלו לעצמם הנחות. האם אתה מורה להם להחזיר את

הכסף?

אתייחס לזה.



לגבי העקרונות, אני רוצה לומר רק כמה משפטים. התפיסה הכללית בארץ היא

ללכת לקראת עצמאות של השלטון המקומי. כשמתפרסם דו"ח כזה או אחר, מיד משנים

צריך לארגן את הכל מהדש, להכניס את הכל במסגרות,

במשבצות, ולהגיד לכל ראש רשות מה לעשות. אלה שני כוהות שמתרוצצים כל הזמן. אני

חשתי את זה כל השנים, כשהייתי במחוז הצפון, במחוז חיפה. שני הכוחות האלה

מתרוצצים, ואין לנו נקודת איזון מוגדרת. מנסים למצוא את האיזון בין שני הכוחות

האלה. מצד אחד אנחנו מאד מעונינים שחרשות תתנהל בצורה עצמאית. מי שקובע את

הרכב הרשות הוא הציבור. וראש הרשות צריך לתת דין וחשבון לציבור שלו. איננו

רוצים שהשלטון המרכזי יתערב בכל צעד של השלטון המקומי, בשום צורה. זה כיוון

אחד, אני מקווה מאד שנגשים אותו, ולאט לאט יתקדמו. במקביל יש רצון להגיע למצב

שתהיה אחידות בין כל המועצות.

יהיו ביקורות כאלה ואחרות, ואנחנו צריכים להתייהס ברצינות לכל ביקורת.

אני התייחסתי בכל הכבוד לביקורת הזאת. הזמנתי את אנשי הצוות שלי, הם נמצאים

כאן, וישבנו על זה שעות רבות. כלומר איננו עוברים על זה כלאחר יד. ולגבי שני

הכוחות שדיברתי עליהם, שאני מנסה להגדיר אותם, אנחנו חייבים למצוא את נקודת

האי ז ו ן.

לגבי דבריו של חבר-הכנסת יגאל ביבי, בתקופה שהוא דיבר עליה הוא היה ראש

העיר טבריה.

פי בדש;

מאז שהוא עזב, התחיל לקרוא לנו שודדים.

היו"ר די תיכון;

לא, הוא התייחס לתקופה שבה הוא היה ראש עיר. אם אני אומר את הדברים האלה,

אומרים שאני לא מבין. אבל כשאומר את זה ראש עיר לשעבר, יש לזה משקל.

עי קלעג'י;

בתקופה שחבר-הכנסת ביבי דיבר עליה, אז בעיריית טבריה, למרות הגידול

בהכנסות שהוא דיבר עליו, היה לו גרעון. אינני רוצה לדבר על יושר אינטלקטואלי.

אבל מדובר באדם עם נסיון, שעבר לצד השני של המיתרס, אז שלפחות יזכור את מה

שהיה באותה תקופה. אני הייתי אז הממונה על המחוז, אני מכיר כל מקרה, ואותי זה

מרגיז.

אנחנו מאד רוצים להגיע למצב שראשי הרשויות לא יהיו סמוכים כל הזמן על

שולחן המדינה. אנחנו רוצים להגיע לכך שהם ינהלו את המערכת שלהם בצורה עצמאית,

בצורה כלכלית, שיוכלו למצוא אפיקי הכנסה נוספים, לפתח את הכלכלה והמסחר

במקומותיהם, ושיזדקקו עד כמה שאפשר פחות לעזרתו הנדיבה או הפחות נדיבה של

השלטון המרכזי. אם נצליח בכך, ירווח לכולנו. כי לפי דעתי צריך לשאוף לצמצם את

ההתערבות הכספית של המדינה. חלק מהדברים שנאמרו פה, לבטל את כל ענין הארנונה,

המשמעות של זה היא לגרום לכך שכולם יעמדו בתור לקבל כספים מקופת המדינה. חלילה

לנו להעלות על הדעת אפשרות כזאת. זה יהיה דבר הרסני ביותר. לפעמים אפשר להשיג

בתיקונים בשוליים הרבה יותר מאשר במהפכים גדולים.

ובכן הצעת החוק והתקנות שאנחנו מציעים הם כמה צעדים כתוצאה מדו"ח הביקורת

שאנחנו מתייחסים אליו בכל הרצינות הראויה. אלה צעדים שיש בהם כדי לקדם את

הנושא.



אני רוצה לומר שיש רשויות מקומיות שמנוהלות באמת בצורה הטובה ביותר

האפשרית. אסור לעשות הכללות. ואין קשר לזה אם הרשות קטנה או גדולה. באזור

הצפון יש רשויות עם אותו חתך סוציו-אקונומי, עם אותה אוכלוסיה, ולמרות זאת יש

ישוב שאצלו יש גרעון, ואחר שאצלו יש עודף. אינני רוצה להזכיר שמות.

ראשי הרשויות נבחרים על-ידי הציבור בישוביהם. הם אינם מתמנים. ראש עיר

שנבחר לתפקיד, רישומו ניכר בניהול של הישוב. יש ישובים שבהם העבודה נעשית

בצורה יפה מאד, תקינה מאד; ויש ישובים שיש אתם בעיות.

לשאלתו של יושב-ראש הוועדה, אבדוק מבחינה משפטית מה אני יכול לעשות

בנושא.

אני מבקש שתשיב לנו על כך בישיבה הבאה של הוועדה.

אני מציע שנשמע עכשיו מישהו ממרכז השלטון המקומי. מר מירון זבצקי, בבקשה.

מי זבצקי;

אני רוצה להתקומם על האווירה הקשה מאד כאן כלפי הרשויות המקומיות. לפי

דעתי היא לא מוצדקת.

לא כלפי הרשויות המקומיות, כלפי משרד הפנים.

אקח דוגמה אחת מהדוייח. במעבר משנת 1985 לשנת 1986 יש רשות אחת שחרגה

בהגדלת התעריפים. זה מנוגד לרושם שהתקבל כאן, שכביכול היתה פריצת גדר מושלמת.

כלומר לא היתה כאן פריצת גדר גורפת. נכון שיש רשויות שחרגו, יש רשויות שעשו

מעשים בניגוד לחוק, ובהן כמובן צריך לטפל. זה לא מצב שיש כאן איזו השתוללות

טוטלית או התפרעות. זה פשוט לא נכון. גם הדו"ח לא קובע זאת.

אני קובע שהיתה השתוללות טוטלית, כללית, שהוכשרה בדיעבד על-ידי חתימות של

שני השרים.

אני קורא מהדוייח. אתה כמובן יכול לקבוע מה שאתה רוצה. דרך אגב, המסמך הזה

בהחלט סוקר בצורה טובה מאד את המצב החוקי בנושא הארנונה לגבי הרשויות

המקומיות, וגם מציין במדוייק את הנושאים שבהם יש הריגות או אין חריגות. והייתי

רוצה להפריד בין הסוגים השונים של הביקורת, כפי שהם באו לביטוי בדו"ח. יש סוג

אחד של ביקורת, שלפיה רשויות מקומיות נתנו הנחות למשל לעובדי עיריה. התופעה

הזאת אינה חוקית, ואנחנו כמובן מתנגדים לזה. היא נמצאת בתהליך של צמצום. עד

כמה שאנחנו יודעים, יש כרגע שלוש רשויות שנתנו בשנת הכספים האחרונה הנחות

לעובדיהן. לגבי הדברים האלה אנחנו בהחלט מסכימים לביקורת. אנחנו גם מתריעים

לפני הרשויות המקומיות. בעקבות הדו"ח אנחנו גם נוציא מכתב לרשויות המקומיות

ובו נפרט את הנושאים שהועלו בביקורת. כך שלקראת הטלת הארנונה של השנה הבאה

הרשויות יוכלו לתקן את זה.



יש סוג אחר של חריגות, הן אמנם לא חוקיות, אבל הן מאד בעייתיות. למשל

הנושא של הנחות לעולים. אסור לתת הנחות לעולים. היום אין שום אפשרות לרשויות

מקומיות לתת הנחות לעולים. עם זאת, גם משרד האוצר, גם משרד הפנים וגם הרשויות

המקומיות, כולם מקבלים שצריכים לתת הנחות לעולים חדשים. כל בר-דעת מבין זאת.

ואני חושב שברוב הרשויות מקובל לתת בשנה הראשונה פטור מלא, פטור של 100%. ולא

רק שיש הסכמה בנושא הזה. הרשויות המקומיות מתוקצבות באופן חלקי עבור הפסד

ההכנסות שיש להן כתוצאה מהפטור. ובכן יש צורך להתאים את החוק לאווירה הכללית

או למצב בפועל בנושא זה ברשויות המקומיות.

תחום נוסף של ביקורת הוא בנושא של העידכונים משנה לשנה. כאן כמובן יש

בעיות, הן לא רבות. אבל הייתי רוצה לציין שבכל שנה מהשנים האחרונות, בדיונים

על התקציב, הכנסת מטילה הגבלות על שיעורי עליית הארנונה. השנה, למשל, הרשויות

המקומיות כבר היו צריכות לקבל החלטה על הארנונה, ב-31 בנובמבר. אבל החוק

וההגבלות עדיין לא התקבלו. לכן קורה מצב שהרשויות המקומיות מקבלות החלטות,

בדיעבד מסתבר להן שהן לא חוקיות. יש רשויות שמתקנות את ההודעות, מחזירות או

מבטלות את החיובים. אבל עדיין זה נושא מאד בעייתי. כלומר כל החקיקה וההגבלות

צריכים להיעשות לפני הטלת הארנונה על-ידי הרשויות המקומיות. לא ייתכן שיימשך

המצב הקיים, שלפיו לרשות המקומית יש סמכות, היא מחליטה, ובסופו של דבר, לאחר

שהיא כבר מטילה את הארנונה ושולחת הודעות לחייבים, עליה לשנות את ההודעות.

אבל יש הנחיות בכתב של שר הפנים.

נכון, יש הנחיות בכתב. השנה נעשתה פעולה.

היו"ר די תיכון;

ולפני שנתיים הקדמנו את הקטע הזה ואישרנו אותו בקריאה ראשונה, שניה

ושלישית שלא במסגרת חוק ההסדרים.

מי זבצקי;

אבל עדיין יש אי-בהירות לגבי המצב החוקי התקף. נכון שנעשתה פעולה מבורכת

של משרדי הפנים והאוצר ושל השלטון המקומי, והגיעו להבנות. למעשה מדובר כאן על

הבנות, כי מה שחברי הכנסת יקבעו בסופו של דבר אינו נתון בידינו.

פן נוסף של הביקורת שאני רוצה להתייחס אליו זה הנושא של הטבלאות כפי שהן

מופיעות בדו"ח. יש הטבלאות של ההעלאה הריאלית. ההעלאה הריאלית הזאת היתה

מדיניות של הממשלה. אין שום חוק שאסר אותה. אינני רואה מח כאן מי נהל לא תקין.

היו"ר די תיכון;

אני רוצה להזכיר לך שעל פי חוק יציבות המשק, כפי שקראו לזה ב-1985,

הוקפאו כל התעריפים ללא יוצא מן הכלל, פרט לארנונה. אני לא הבנתי אז, לצערי

הייתי במיעוט, חשבתי שהתקרה של 170% היא שערוריה. אני זוכר את הדיון במליאה,

כאשר חבר-הכנסת יגאל כהן ז"ל העלה פתאום את הענין של ה-% 170. אני לא הבנתי

מאין זה בא בכלל. לכן העליה היא גדולה מאד, היא ריאלית, בתקופה שבה הכל הוקפא,

השכר של כולנו, כל התשלומים, כל האגרות של הממשלה.



מ' זבצקי;

אין לי ויכוח אתך בנקודה הזאת. נכון שהיתה עליה ריאלית. אבל קודם כל, זו

היתה מדיניות מכוונת של הממשלה. שנית, המס הזה החליף מקורות אחרים שהיו

לרשויות המקומיות, כמו מס עסקים, כמו תמורת מס רכוש.

היו"ר די תיכון;

זה היה לפני הרבה השנים, לא בתקופה הזאת.

מי זבצקי;

העובדה היא שסך הכל התקציבים של הרשויות המקומיות לא גדלו באופן ריאלי,

אלא אפילו קטנו ביחס לגידול באוכלוסיה. כך שלא נכון מה שנאמר כאן, שכביכול

הארנונה שימשה לאיזו התפרעות תקציבית. זה לא נכון. הארנונה שימשה כתחליף

למענקי ממשלה ולמקורות מס אחרים.

אני רוצה להתייחס לטבלאות של השוואת שיעורי הארנונה בין הרשויות

המקומיות. העובדות ידועות. גם בג"ץ בחן את המצב החוקי כיום, והוא קבע שבמקרים

מסויימים יש לגיטימציה מלאה לרשויות מקומיות לקבוע שיעורי מס אחרים, בינן לבין

עצמן. כך שהטבלאות האלו אמנם מזדקרות לעין, אבל למעשה שתי הטבלאות האלו

מציינות מצב קיים, שהוא מצב חוקי ותקין.

אבל הוא אבסורדי,

האם יש קריטריונים שלפיהם הרשויות המקומיות קובעות את גובה הארנונה?

ומדוע יש הבדלים כאלה בין גבעתיים לבין בת-ים?

רבותי, הדיון רק החל, זו רק ההקדמה. אנחנו נחזור ונדון בפרטי פרטיו של

הדו"ח הזה. לא נרפה עד שיובהרו כל הנקודות הטעונות הבהרה.

אדוני מנכ"ל משרד מבקר המדינה, שמעתי כמה מהערותי שאינן נכללות בדו"ח,

אבל הן חשובות ביותר. והייתי רוצה שתבחנו את אותן הבעיות. אם בחנתם, תאמרו לנו

שבחנתם ושאני שוגה. גם זה יכול להיות. אבל אנחנו רוצים התייחסות מלאה לנושא

הזה שמטריד כל אזרה במדינת ישראל.

מר קלעגיי, אני בכוונה לא רוצה לסכם את הפתיח ללא נוכחותו של שר הפנים.

בפעם הבאה הוא יהיה כאן, ויהי מה.

תודה רבה לכולם.

(הישיבה נסתיימה בשעה 14.10)



אגף ב' לביקורת הרשויות המקומיות

3.12.1992

0001



ארנונה כללית-חיובים, הנחות ופטורים

תקציר

10 חשיבותו של נושא הארנונה הכללית נעוץ, בין היתר, בהיותו נוגע

לכל בית-אב במדינה כמשלמי מיסיס לריאות המקומית, ובהשפעה שיש

ככל שגדל מרכיב ההבנסה

מארנונה בתקציב הרשויות המקומיות, כן פוהת חלקו של תקציב

המדינה במימון הוצאותיהן.

10 בשל חשיבות הנושא בדק המשרד היבטים שונים בתחום זה במשך מספר

שנים, לסירוגין. הביקורת נערכה ב-20 רשויות מקומיות בכל רחבי

הארץ, ונושא ההנחות נבדק גם ב-21 רשויות מקומיות נוספות במחוז

חיפה ובמחוז הצפון.

2 הארנונה הינה אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של הרשויות

המקומיות, משקלה בכלל הכנסותיהן בתקציב הרגיל גדל והלך בשנים

האחרונות, מ-% 29.7 בשנת 1984 ל-% 57.9 בשנת 1989.

א. החיוב בארנונה

1. הבסיס לקביעת החיוב

3/ סמכותן של העיריות להטיל ארנונה כללית נקבעה בפקודת העיריות

(נוסח חדש) (להלן - הפקודה), וזו של המועצות המקומיות - בצו

המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950, ובצו המועצות המקומיות

(ב), התשי"ג-1953 (להלן ייקרא כל אחד מהצווים - הצו). הארנונה

מוטלת על בניינים ועל קרקעות (להלן - נכסים) שכתחום רשות

מקומית, למעט אדמת בניין. שיעורי הארנונה נקבעים לכל שנת

כספים על-ידי מועצת הרשות המקומית כהתחשב בסוגי הנכסים,

בגודלם, באיזור בו הם נמצאים ובשימוש הנעשה בהם.

14,6 בהטלת ארנונה מודרכות הרשויות המקומיות על-ידי הנחיות של משרד

הפנים, הניתנות להן מדי שנה בשנה, בתוקף הסמכויות המוקנות לשר

הפנים בנושא אישור תקציבי הרשויות המקומיות. בשנות הכספים 1986

עד 1992 הגביל המחוקק את סמכותן של הרשויות המקומיות, בכל

הנוגע לשיעור העלאת הארנונה ולמתן ההנחות.

20-18 (א) בחלק מהרשויות המקומיות לא הונהגו הסדרים להעברה סדירה של

נתונים עדכניים בדבר בנייה חדשה ותוספות כנייה, מהמהלקה הטכנית

למחלקת הגבייה, כדרוש לצורך חיוב המחזיקים בארנונה סמוך למועד

סיום הבנייה. כתוצאה מכך התבססו חלק מ החיובים בארנונה על

נתונים לא עדכניים, וחיובים בגין השטחים שהוספו נעשו באיחור

רב.



35-34 (ב) עשר מהרשויות המקומיות שנבדקו (העיריות: אילת, אשדוד,

אשקלון, באר שבע, בת ים, קרית גת, ראשון לציון ורמלה; המועצות

נתיבות ושדרות) לא נהגו להביא לידיעת תושביהן, בי על

פי החוק מוקנית להם זבות ההשגה והערר על החיובים בארנונה.

בעקבות הביקורת בללו בהיטלי הארנונה שלהן שלוש מהרשויות

אילת, קרית גת ורמלה - מידע כאמור.

33-31. (ג) ארבע מהרשויות המקומיות הניסקרות לא מינו מנהל ארנונה

וועדת ערר. הדיון בהשגות ובעררים על חיובים בארנונה הופקד

ברשויות מקומיות אלה בידי אותם גורמים שטיפלו בהטלת הארנונה

ובגבייתה, דבר העומד בניגוד להוראות החוק בעניין זה ובניגוד

לסידרי מינהל תקין.

(ד) העלאת שיעורי הארנונה

43-36 אמור למן שנת הכספים 1986 הוגבלה העלאת הארנונה על פי חוק בו

נקבע, בי בל העלאת ארנונה בשיעור שמעבר לקבוע בהוק תיעשה רק

באישור שר הפנים ושר האוצר.

66 הממצאים שהועלו בתהום העלאת שיעורי הארנונה מצביעים על תופעה,

לפיה מספר גדול של רשויות מקומיות בארץ הרשו לעצמן, חרף איסור

מפורש בהוק, להעלות ולגבות ארנונה בשיעורים ההורגים מהמותר

58-52 (1) שבע עיריות העלו בשנת הבטפים 1990 את הארנונה בשיעורים

שהרגו מאלה שנקבעו בהיתר הבללי שניתן על ידי שר הפנים ושר

האוצר (אילת, אשדוד, אשקלון, ירושלים, נתניה, רחובות ותל

אביב-יפו). שבע העיריות אומנם פנו למשרד הפנים, לאחר קבלת

חוזר המנכ"ל, בדי שיטפל בקבלת אישור של שר הפנים ושר האוצר

לההלטתן להעלות את הארנונה מעבר להיתר הבללי; ואולם, חמש מהן

(אילת, אשקלון, ירושלים, נתניה ורחובות) לא המתינו לאישור,

ובמקביל להגשת הבקשה האמורה חייבו את חבי-המיסים, בבל סוגי

הנבטים או בחלקם, בארנונה על-פי השיעורים החריגים עליהם

החליטו. יצויין, בי משרד הפנים הודיע לרשויות המקומיות

האמורות, בעת שקיבל את בקשותיהן, בי אין לחייב בארנונה מעבר

להיתר הבללי, בל עוד לא נתקבל לבך אישור משרד הפנים ומשרד

האוצר.

<>

67 משרד מבקר המדינה העמיד את הרשויות המקומיות האמורות על

החומרה הטמונה בגבייה שלא בדין, והן נדרשו לבטל את החיובים

החריגים בארנונה, ולהחזיר תשלומי-יתר בתוספת הפרשי הצמדה

וריבית, במתחייב מהוראות החוק. בבדיקת מעקב הועלה, בי הרשויות

המקומיות, אליהן פנה משרד מבקר המדינה בעניין זה, אבן פעלו

בנדרש.

59 (2) מועצת עיריית ראשון לציון החליטה ב-22.2.1990 להעלות את

הסיווג של שכונת "קרית ראשון" לעניין החיוב בארנונה - מאיזור

ב' לאיזור א'. בתוצאה מבך, ועקב העלאת שיעורי הארנונה באותה

שנה בתחום העירייה בכ-17%, הועלתה הארנונה בשבונה זו, החל

באפריל 1990, בשיעור של 55.7% (מ-9.87 ש"ח למ"ר ל-15.37 ש"ח



למ"ר). לדעת מבקר המדינה, גם העלאה הנובעת משינוי סיווגו של

נכס נופלת בגדר איסור העלאת הארנונה מעבר לשיעור שנקבע בהיתר

שניתן על-ידי שר האוצר ושר הפנים לאותה שנת כספים. העירייה לא

ביקשה היתר להעלאה החריגה, וממילא נם לא קיבלה היתר בזה.

60 (3) מועצת עיריית פתה תקוה החליטה, באמצע שנות השמונים, להעלות

את רמת סיווגם של מיספר אזורי מגורים - מאיזור בי לאיזור אי.

ביצוע ההחלטה נפרש על-פני מיספר שנים (האחרונה בהן - 1990}.

בתוצאה מבך הועלו שיעורי הארנונה בשנת 1990 בחמישה אזורי

מגורים בשיעורים שבין 27% לבין 32%, בעוד השיעור המירבי שהותר

על-ידי שר הפנים ושר האוצר היה 20.7%; החיובים החריגים באזורים

האמורים הסתכמו בכ-1 מיליון ש"ח.

61 גם למיגזר התעשייה והמלאבה ולמיגזר הבנקאות העלתה עיריית פתח

תקוה את שיעורי הארנונה בשיעורים מעבר למותר על-פי ההיתר

הבללי; במיגזר התעשייה והמלאבה - ב-% 17.5 במקום ב-% 16.5,

ובמיגזר הבנקאות - ב-20.7% במקום ב-10%.

62 עיריית פתה תקוה אומנם פנתה למשרד הפנים, לאחר קבלת חוזר

המנכ"ל, בדי לקבל אישור להעלאות החריגות, אולם חייבה את

חבי-המיסים ואף גבתה מהם ארנונה על-פי השיעורים החריגים עליהם

החליטה, בלא להמתין לאישור.

64-63 בדצמבר 1990 פנה אחד מחברי מועצת עיריית פתח תקוה לבית-המשפט

העליון, בעתירה נגד ראש העירייה והעירייה, בשל העלאת שיעורי

הארנונה בניגוד לחוק (בג"צ 540/90).

65 רק בסוף פברואר 1991, סמוך לסיום שנת הכספים, אישרו שר הפנים

ושר האוצר את ההעלאה החריגה של הארנונה באזורי המגורים דלעיל,

ובעיקבות כך החליט בג"צ ב-26.2.1991 לדחות את העתירה. את

הסכומים החריגים ששילמו בעלי עסקים במיגזר התעשייה והמלאבה

ובמיגזר הבנקים החזירה העירייה.

2. הגידול בחיובי הארנונה כשנים1984 - 1990

70-69 משרד מבקר המדינה ריכז נתונים על חיובי הארנונה והגידול בהם

בשנות הכספים 1984 עד 1990 בשמונה העיריות הגדולות מבחינת מספר

תושביהן.

מהנתונים עולה, כי בכל אחת משמונה העיריות הגדולות בארץ הוטלה

בשנת הכספים 1990, ארנונה גבוהה ריאלית מזו שהוטלה בשנת הכספים

1984 (פרט לארנונה לעסקים בעיריית פתח תקוה}. מניתוח הנתונים

לגבי העלאת שיעורי הארנונה למגורים בשמונה העיריות האמורות,

בכל אחת מהשנים 1985 עד 1990 לעומת השנה שקדמה לה, הועלה, כי

בשנים 1985 ו-1986 הייתה מגמה של גידול ריאלי בשיעורי

בשנים 1987 ו-1988 הייתה מגמה שלי שחיקה ריאלית

בשיעורי העלאת הארנונה, ואילו בשנות הכספים 1989 ו-1990 שוב

חל, בדרך כלל, גידול ריאלי.



72 בתשובתו מאוקטובר 1990 לפניית משרד מבקר המדיני; הבהיר משרד

הפנים, כי ההעלאה הריאלית הבוללת בשיעורי הארנונה בתקופה

1985 עד 1989 נובעת מכך, ששיעורי הארנונה בשנים 1984 ו-1985 -

שנים בהן לא הוגבלה סמכותן של הרשויות המקומיות על-פי חוק

לקבוע את שיעורי הארנונה (ראה לעיל) - היו גבוהים. עוד הסביר

משרד הפנים, בי העלייה בשיעורי הארנונה נבעה מהצורך למצוא מקור

הבנסה הלופי נובה צימצום השתתפות הממשלה באיזון תקציבי

הרשויות המקומיות, ובי את סבירות רמת התעריפים של הארנונה יש

לבחון לנוכח המדיניות האמורה.

3. נתונים השוואתיים על שיעוריה של

הארנונה בעיריות סמובות במרבז הארץ

73 משרד מבקר המדינה ערך השוואה של שיעורי הארנונה - למגורים,

לתעשייה ומלאבה, לעסקים ולבנקים - שהטילו שמונה עיריות סמוכות

בגוש דך (בת ים, בני ברק, גבעתיים, חולון, פתה תקוה, ראשון

לציון, רמת גן ותל אביב-יפו), על-פי היטלי הארנונה שלהן לשנת

74 מגורים - לצורך הטלת ארנונה למגורים חילקו שמונה העיריות

האמורות את תהומיהן לאזורים. בטבלה שלהלן מובאים נתונים על

שיעורי הארנונה בכל אחת מהן, והשוואתם (באהוזים) לעירייה בה

היו השיעורים הגבוהים ביותר. הנתונים מתייחסים לדירת מגורים

בשטה של 100 מ"ר בשני אזורים שונים (במיקרה שקיימים בעירייה

הנדונה יותר משני אזורים, נכללו בטבלה שני האזורים הגבוהים

�
איזור בי�
�
איזור אי�
�
�
מישקל

יחסי

ב-%�
החיוב למ"ר

בש"ח�
מישקל

יחסי

ב-%�
החיוב למ"ר

בש"ח�
הרשות המקומית�
�
100�
13.90�
100�
17.40�
גבעתיים�
�
100�
13.88�
95�
16.118�
רמת גן�
�
81�
11.32�
82�
14.35�
תל אביב-יפו�
�
67�
9.26�
79�
13.78�
פתח תקוה�
�
71�
9.87�
75�
13.08�
ראשן לציון�
�
82�
11.34�
71�
12.42�
בני ברק�
�
57�
7.91�
70�
12.19�
חולון�
�
54�
7.52�
57�
9.90�
בת ים�
�




75 מהנתונים שבטבלה עולה, כי ההבדלים בין שיעורי הארנונה, בשמונה

העיריות הניסקרות כה, הגיעו עד 76% באיזור אי, שהינו היקר בכל

עירייה (עיריית בת ים 9.90 ש"ח למ"ר, לעומת עיריית גבעתיים

17.40 ש"ח למ"ר), ועד 85% באיזור בי (עיריית בת ים 7.52 ש"ח

למ"ר לעומת עיריית גבעתיים - 13.90 ש"ח למ"ר).



76 מיגזרים אחרים - מהשוואות שערך משרד מבקר המדינה לגבי שיעורי

הארנונה במיגזר העיסקי בשמונה העיריות האמורות עולה, כי גם

במיגזר העיסקי קיימים הבדלים גדולים בין שיעורי הארנונה בשמונה

העיריות (שבאמור כולן במרכז הארץ, וחלקו גובלות זו בזו).

ההבדלים מגיעים עד כ-50% במיגזר התעשייה והמלאבה, עד 64% -

בחנויות, בתי-קפה, מסעדות ומשרדים, ועד % 68 - בבנקים.

<>

77 כבר ב-1988 הצביע משרד מבקר המדינה בפני משרד הפנים על הצורך

לבהון, במישור כללי-ארצי, את נושא הטלת הארנונה על-ידי הרשויות

המקומיות, הן בסקטור העיסקי והן בסקטור המגורים, ולפעול במידת

הצורך שזו תהא אפקטיבית וצודקת יותר. צורך זה קיבל מישנה תוקף

על רקע ההבדלים הגדולים בשיעורי הארנונה, שמטילות רשויות

מקומיות באותה קבוצה סוציו-אקונומית על נכסים דומים.

78 בראשית ינואר 1990 מינו שר האוצר ושר הפנים ועדה לבדיקת

הקריטריונים הקיימים לקביעת שיעורי הארנונה במיגזר העיסקי

ובמיגזרים האהרים, שאינם מגורים, ולהגיש את המלצותיה באשר

לשינויים הדרושים בשיטת המיסוי ובקריטריונים - תוך שמירה על

ההכנסה הריאלית, מארנונה עיסקית, של כל הרשויות המקומיות

שקיבלו באותה תקופה מענק ממשרד הפנים. בראשות הוועדה עמד

מנכ"ל משרד האוצר לשעבר. השתתפו בה נציגים של משרד הפנים, של

מרכז השלטון המקומי ושל לישכת התיאום של האירגונים הכלכליים.

הוועדה התבקשה להגיש את המלצותיה עד דצמבר 1990. זמן קצר לאהר

מינויה התפטר יו"ר הוועדה, לא מונה אהר תחתיו, ועד למועד סיכום

הביקורת, בסוף 1991, הוועדה לא התכנסה.

79 ב-10.2.1991, הוציא מנכ"ל משרד הפנים הנחיות לרשויות מקומיות,

בדבר הטלת ארנונה לשנת הכספים 1991. מעיון בהנחיות עולה, שמשרד

הפנים הביר בעובדה שבסיס החיוב בארנונה בסקטור העיסקי חינו

גבוה, והינחה את הרשויות המקומיות להגביל את שיעור העלאת

הארנונה בסקטור . זה בטנת 1991, כך שלא תעלה על שיעור עליית

המדד, ולגבי מיקרים בהם היה שיעור הארנונה גבוה במיוחד בבר

בשנת 1990 - אף פהות מעליית המדד.

80 לדעת מבקר המדינה, ההנחיות האמורות של משרד הפנים, הגם שהגבילו

את שיעור העלאת הארנונה בסקטור העיסקי בשנת 1991, בשל היות

בסיס החיוב גבוה - לא היה בהן כדי להוות תחליף לבחינת השיטה של

קביעת שיעורי הארנונה מראשיתה. לשם כך על משרד הפנים לפעול,

ללא דיחוי, לאיוש הוועדה האמורה ולהפעלתה.

ב. הנחות ופטורים מארנונה

82-81 על-פי הפקודה והצו, רשאית רשות מקומית להפחית ארנונה או לוותר

עליה, בהתחשב במצבו החומרי של החייב, או בסיבה אחרת שתאושר

על-ידי שר הפנים. בקשתו של אדם להנחה או לפטור מחמת מצב חומרי

חייבת להיבדק בכל מיקרה ומיקרה, לגופה, על-ידי ועדת הנחות,

שתוקם לפטרה זו בכל רשות מקומית.



83 פירוט העילות למתן הנחות שונות, שלא עקב מצב חומרי, נכלל

בהנחיות אותן מעביר משרד הפנים לרשויות המקומיות לקראת תחילת

כל שנת כספים. המדובר, בדרך בלל, בהנחות בגין תשלום הארנונה

מראש לבל השנה וכן למשלמים במיסגרת הסדר תשלומים. עוד נקבע

באותן הנחיות, כי יש להימנע ממתן הנחות לקבוצות אוכלוסייה

(בגון - משפחות מרובות ילדים, גימלאים, עובדי הרשות המקומית,

זוגות צעירים, אלמנות ועולים חדשים) - ככאלה.

1. הנחות לקבוצות אוכלוסייה שונות

85 בהיטלי הארנונה של הרשויות המקומיות הניסקרות נקבעו, בשנות

הכספים 1985 עד 1989, הגהות מיוחדות לקבוצות אוכלוסייה שונות,

בניגוד להנחיות משרד הפנים - הן בנימוק שהמדובר בקבוצות בעלות

זיקה למצב חומרי קשה והן מסיבות אחרות.

91-86)1( מרבית הרשויות המקומיות שנבדקו העניקו, בניגוד להנחיות

משרד הפנים, הנחות לקבוצות אוכלוסייה שונות (גימלאים, עולים,

משפחות ברוכות ילדים, משפחות שבניהן לומדים במוסדות להשכלה

גבוהה), שהיו אומנם בעלות זיקה אפשרית למצב חומרי קשה, אך בלי

? שנבדק מצבו החומרי של בל מבקש.

92 לעניין הקריטריונים למתן הנחות לקבוצות אוכלוסייה קבע בית-

המשפט העליון, בשיבתו כבית-משפט גבוה לצדק. (בג"צ 577/89), בין

"על-פי אופין, גם ההנחות הקבועות בפיסקאות (הה) ו-(וו) (הנחה

בשיעור משתנה לפי גובה ההכנסה והנחות למשפחות ברוכות ילדים

בהתאמה למיספר הילדים) באות בגדר התנאי של בהתחשב 'במצבו

החומרי י של החייב. אומנם, הגדרת ההנחות נוקטת לשון כללית

וסתמית במקום שמן הדין שייקבעו קריטריונים ברורים, כגון: מהו

י גובה הכנסה' המזכה בהנחה ומהו שיעור ההנחה ההולם 'גובה הכנסה'

נתון - לעניין ההנחה שבפסקה (הה); והתייחסות למצבו הכללי של

בעל משפחה ברוכת ילדים - לצד ובנוסף לימיספר' הילדים, שגם אותו

יש לקבוע - כשלעצמו. כרם, לא הייתי רואה בהיעדרם של קריטריונים

ברורים באמור, בסיס מספיק לפסילתן של ההנחות האמורות מן הטעם

שאין הן מצויות בגדר התנאי האמור. הקריטריונים האמורים דרושים

ליישומה של ההנחה הלכה למעשה, ואין די בהעדרם מהגדרת ההנחה כדי

להפכה להנחה שהוענקה 'שלא כדין"'.

91 93 מפסק דין זה עולה, כי דרושים קריטריונים ברורים בצד ההשתייכות

לקבוצה זו או אחרת, גם אם אין בעצם העדרם כדי לפסול את מתן

ההנחה. לפיכך עצם ההשתייכות לקבוצת אוכלסייה יכולה להצביע

לכאורה, על קיום מעמסה כלכלית שאינה נחלת כלל האוכלוסייה, אולם

ההשתייכות לקבוצת אוכלוסייה כזאת כשלעצמה אין בה בהכרח כדי

להעיד על מצבו החומרי הקשה של המבקש ויש לבדוק בל מיקרה ומיקרה

לפי נסיבותיו, תוך קביעת קריטריונים ברורים למתן הנחה.

94)2( ביולי 1988 נתקכל בכנסת תיקון לפקודת העיריות, ולפיו

רשאית מועצת עירייה -



"להפחית עד 25% מהארנונה למחזיק טחגיע לגיל 65 והמקבל

מהביטוח הלאומי קיצבת ז יקנה;

לפטור מארנונה בגין 100 מ"ר מחזיק שהניע לגיל 65 והמקבל

מהביטוח הלאומי קיצבת זיקנה בצירוף הטבה סוציאלית, בתנאי

שאיו לו דירת מנורים נוספת".

עד אמצע 1991 לא נקבע בצווים תיקון מקביל לנבי תושבי מועצות

מקומיות.

96-95 לדעת מבקר המדינה, אין להשלים עם אי-שיוויון בין תושבי עיריות

לביו תושבי מועצות מקומיות. על משרד הפנים לתת את דעתו לשוני

המתואר, ולפעול לקיום אחידות בתחום זה.

97 (3) שבע רשויות מקומיות העניקו לעובדיהן (ואחת מהן גם לחברי

98 (א) ארבע עיריות (ירושלים, בת ים, ראשון לציון ורחובות) ומועצה

מקומית אחת (ג'וליט) העניקו הנחות כאמור לכל עובדיהו. בתשובה

להערות הביקורת הן הטבירו, כי ההנחות האמורות לעובדיהו אינו

בעלות משמעות בלכלית, שבו תשלומי הארנונה של עובדיהן מבוצעים

בדרך של ניבוי ממשכורתם, ופריטת התשלומים היא קצרה יותר מזו

הנהוגה במיטנרת הטדר התשלומים לו זכאים שאר חבי-הארנונה. לפי

חישובים שערך משרד מבקר המדינה, המשמעות הכטפית של הטדר

התשלומים האמור עם העובדים, בשנת הכטפים 1989 לדוגמא, הייתה

הנחה ריאלית בשיעורים שבין כ-9% בעיריית ירושלים, לבין כ-24%

בעיריית ראשוו לציוו.

99 (ב) רשות מקומית אחת (מועצה מקומית עיטפיא) העניקה הנחה בשיעור

של 50% לחברי מועצת הרשות ולעובדיה ששילמו מראש, עד 31.5.1987,

את מלוא הארנונה לשנת הכטפים 1987. בעיקבות הביקורת, הודיעה

המועצה המקומית עיטפיא למשרד מבקר המדינה, בי מועצת הרשות

המקומית ההליטה לבטל את ההנחה המיוחדת.

100 (ג) עיריית נתניה העניקה, בכל אחת משנות חכטפים 1985 עד 1989

הנחה בשיעור 34% לעובדי עירייה ששילמו את הארנונה באמצעות

הוראת קבע לניכוי ממשכורתם. הניכוי בוצע ב-10 תשלומים חודשיים,

בלא הפרשי הצמדה, בעוד שלתושבים אשר שילמו באמצעות הוראת קבע

לבנק אישר שר הפנים, בשנים אלה, הנחות שנעו בין 3% ל-6% בלבד

(ראה להלן), והפירעון בוצע כשישה תשלומים דו-חודשיים, צמודים

למדד המחירים לצרכן. ב-3.9.1990 הודיע ראש העירייה למשרד מבקר

המדינה, כי בעיקבות הביקורת הופחתה ההנחה בשנת הכטפים 1990

ל-% 32, וכי העירייה מתכננת להמשיך ולצמצם את ההנחה, בהדרגה,

בשנים הבאות.

<>

101 מתו חטבות מיוחדות לעובדי הרשויות המקומיות, חרף האיטור המפורש

של משרד הפנים, נוגד את פקודת העיריות ואת צווי המועצות

המקומיות. אי-נביית הפרשי הצמדה על חיובים שנפרעו במיטגרת הטדר

תשלומיס, כמבואר לעיל, גם נוגדת את הוראות חוק הרשויות

המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980,

כפי שתוקו ביולי 1984. ההטכה האמורה פטולה גם בכך, שלא נהנו



ממנה כל עובדי אותן רשויות מקומיות, מאחר שיש בין עובדיהן באלה

המתגוררים ברשויות מקומיות אחרות.

102 משרד הפנים אומנם הוציא לרשויות המקומיות הנחיות שנתיות בדבר

מתן הנחות מארנונה, שבהן אסר עליהן לתת הנחות מיוהדות

לעובדיהן, אולם בכך לא יצא, ידי חובתו, ועליו לנקוט צעדים

ממשיים למניעת הישנות התופעה של מתן הנחות חריגות לעובדי

רשויות מקומיות.

155-151 (4) מיספר רשויות מקומיות העניקו הנהות מארנונה לעסקים, בלא

שנתמלאו ההוראות לכך בפקודה או בצו.

150-147)5( . מספר רשויות מקומיות נתנו למשלמים מראש, בנוסף על ההנחה

מארנונה, מנוי למספר הנרלות של מפעל הפיס, גם זאת בניגוד

להנחיות משרד הפנים בעניין זה. בעקבות הביקורת הופסק הסדר זה.

2. הנהות למשלמים ארנונה מראש לכל השנה

בתחילת שנת הכספים, ולמשלמים כהסדרי תשלומים

109 בחוזרים של מנכ"ל משרד הפנים כדבר מתן הנחות מארנונה, ניכללו

שיעורי ההנחות המירביים, כפי שאושרו על-ידי שר הפנים בגין דרכי

128-122 פירעון שונות, וביניהן: תשלום הארנונה מראש לכל השנה (משרד

הפנים גם קכע את המועד האחרון לתשלום הארנונה מראש המזכה בהנחה

כאמור); פירעון על-פי הסדר תשלומים באמצעות הוראת קבע לבנק;

תשלום בשיקים מאוחרים ותשלום על-פי הסדר של גבייה מרוכזת

במקומות העבודה. בדיקת יישום ההוראות האמורות של משרד הפנים

העלתה, שחלק מהרשויות המקומיות לא נהגו על-פי הוראותיו; להלן

110(א) שנת הכספים 1989 - שש רשויות מקומיות (אפקים, אשדוד,

דימונה, נתניה, קרית גת ושדרות) העניקו למשלמי הארנונה מראש

לכל השנה הנחה העולה על 4% (שהוא השיעור שאושר לעניין זה

המועצות המקומיות אפקים

ושדרות - 10%, עיריית דימונה 8%, עיריית קרית גת - 7.5%

והעיריות אשדוד ונתניה -5%. כ-3.9.1990 הודיע ראש עיריית

נתניה למשרד מבקר המדינה, כי למן שנת הכספים 1990 תואם שיעור

ההנחה למשלמים מראש את הנחיות משרד הפנים.

/ (ב) שנת הכספים 1990 - ב-27.2.1990 החליטה מועצת עיריית באר

שבע להעניק הנחה בשיעור 4% לשלמים מראש לכל השנה - עד

ה-14.5.1990. ב-20.3.1990 הודיע מנכ"ל משרד הפנים לרשויות

המקומיות, כי הנחה בגין תשלום מראש תינתן כשנה זו רק למשלמים

עד 30.4.1990. על אף הודעת מנכ"ל משרד הפנים, ועל אף שהעירייה

הייתה זקוקה לכספים נזילים כאותה תקופה (ראה להלן), לא שינתה

מועצת העירייה את החלטתה, והתאריך הקובע לתשלום המיסים מראש

המזכה להנחה נותר ה-14.5.1990.

1// עד ה-14.5.1990 גכתה העירייה, בגין תשלומי ארנונה מראש לכל

השנה, סכום כולל של 13.5 מיליון ש"ח, מזה סכום של כ-5.9 מיליון

ש"ח שנגבו משכעה מוסדות, אשר להם ניתנו הנחות חריגות, כמפורט

ההנחה החריגה�
ההנחה הכוללת�
�
�
�
�
השיעור�
הסכום�
השיעור�
הסכום�
מועד

הפירעון�
החיוב

השנתי�
שם המוסד�
�
%�
�
�
�
�
�
�
�
2.5�
36.050�
6.5�
93,728�
4.4.90�
1,441,980�
בנק מיסהרי אי�
�
3.5�
62,862�
7.5�
134,703�
3.4.90�
1,796,045�
בנק מיסחרי בי�
�
3.5�
4,696�
7.5�
10,063�
3.4.90�
134,179�
בנק מיסהרי גי�
�
4.0�
37,922�
8�
75,844�
3.4.90�
948,054�
הברה ממשלתית�
�
�
28,821�
8�
57.641�
2.4.90�
720,522�
הברה מיסחרית�
�
4.0�
35,454�
8�
70,908�
8.4.90�
886,354�
משרד ממשלתי�
�
1.5�
6,939�
5.5�
25,442�
14.5.90�
462,598�
בנק מיסהרי די�
�
�
212,744�
�
468,329�
�
6,389,732�
סה"כ�
�




113 בדיקת נושא ההנהות החריגות למוסדות האמורים העלתה, כי בתהילת

אפריל 1990 פנתה גיזברות העירייה לשישה מהמוסדות דלעיל (לא

כולל בנק מסהרי גי בעניינו ראה לעיל), והציעה להם להקדים את

מועד פירעון הארנונה שהוטלה עליהם לשנה זו, ולפורעה מראש כבר

בתהילת אפריל 1990, תמורת הנחה נוספת על ההנחה של 4%, שהוענקה

בהיטל המיסים לכל המשלמים את מיסיהם מראש עד 14.5.1990.

114 הפנייה למוסדות נעשתה בעיקבות סיכום דברים בין ראש העירייה

לבין גיזברות העירייה, על דעת יו"ר ועדת הכספים של העירייה,

ולפיו יפנה הגיזכר כהצעה האמורה להכי-ארנונה, שגובה ההיוב

השנתי שלהם בארנונה הסתכם בלמעלה מ-500,000 ש"ח (על כלילת

מוסדות שלא עמדו בקריטריון זה ברשימת הנהנים - ראה להלן); זאת,

מפאת מצבה הכספי הקשה של העירייה, שאילץ אותה לגייס במהירות

חמישה מיליון ש"ה, לשם תשלום משכורות לעוכדים ולשם עמידה

בהתחייבויותיה כלפי מוסדות וספקים.

115 הביקורת על טיפול העירייה במתן ההנחות החריגות לשיבעת המוסדות

116 (1) ממיסמכי העירייה עולה, כי ל-19 מוסדות בתהומה היו בשנת

1990 חיובי ארנונה בסכום של מעל 500,000 ש"ה כל אהד, מהם שישה

שחיוביהם היו מעל 1 מיליון ש"ה כל אחד. בחירת ששת המוסדות

אליהם פנה הגיזבר נעשתה, לפי הסבריו, באופן מיקרי, ולידיעת שאר

13 המוסדות לא הובא דבר סיכום הדברים האמור כלל. באשר לשאר

חבי-המיסים של העירייה - אלה, לפי הסברי הגיזבר, לא נבללו

מלכתהילה בסיכום הדברים האמור בדבר האפשרות לקבל הנהה נוספת

כנגד הקדמת התשלום, ולפיכך לא הייתה כל פנייה אליהם בנושא זה.



117 (2) הפנייה לכל אחד מהמוסדות נעשתה בעל-פה, וכך גם המשא-ומתן

על נובה ההנחה הנוספת. נוכה ההנחה לא נקבע על-פי תקופת הקדמת

התשלום, או על-פי כל קריטריון אובייקטיבי אחר, אלא על-פי בושר

המיקוח של המוסד. כך נוצר מצב (ראה טבלה דלעיל), בו מוסדות

ששילמו באותו יום נהנו משיעור הנחה שונה (השווה - בנק מיסחרי

ב' לעומת חברה ממשלתית) ולמוסד שהקדים לשלם הוענקה הנחה

בשיעור נמוך מזו שהוענקה למוסד שפרע את חובו מיספר ימים מאוחר

יותר (השווה - בנק מיסחרי אי לעומת משרד ממשלתי).

118 (3) בנק מיסחרי די, ששילם וזוב בנין הארנונה ב-14.5.1990 (בשעה

13.45) נהנה מהנחה חריגה של 1.5%. במיקרה זה נתנה העירייה לבנק

הנחה, שהסתבמה בכ-6,940 ש"ח, לא שהייתה לכך הצדקה, אפילו לפי

טענותיה היא.

119 (4 ) בנק מיסחרי ג' נהנה מהנחה חריגה של 3.5%. אף שלא עמד

בקריטריון שקבעה העירייה, שכן חיובו בגין ארנונה הסתכם בשנת

הכספים 1990 ב-134,179 ש"ח בלבד. העירייה הסבירה, כי היא אומנם

לא פנתה ביוזמתה לבנק זה בהצעה להצטרף להסדר המתואר, אולם לאחר

שהתלונן בפניה כי אי-צירופו מהווה הפלייה לרעה ודרש ליהנות

מההנחה המוגדלת, נאלצה העירייה להיענות לדרישתו.

120 (5) העלות הנוספת של ההנחות החריגות הסתכמה, לפי חישובי

העירייה, כמשתקף בטבלה, בכ-213,000 ש"ח.

בתיתה את ההנחות החריגות פעלה העירייה שלא כדין, שבן הדבר לא

הובא לדיון ולהחלטה בפני מועצת העירייה ולאישורו של שר הפנים.

זאת ועוד, גיוס כספים בצורה שתוארה לעיל, נוגד את כללי המינהל

הכספי והציבורי התקין, ועל העירייה, כמוסד ציבורי, מוטלת

החובה להימנע מכך. יש לראות בחומרה מתן הנחה בשיעור של 5.5%

לבנק מיסחרי די, שעה שהגיעה לו, בהתאפ להיטל המיסים, לכל

היותר, הנחה בשיעור של 4% בלבד. בעצם מתן הנחות בשיעורים

מוגדלים רק לחלק מהנישומים שמצבם שווה יש משום איפה ואיפה.

3. הנחה למשלמים ארנונה מראש לכל השנה לפני תחילת שנת הכספים

באשרו את שיעור ההנחות בגין תשלום מראש בטנות הכספים 1986 עד

1989, לא התייחס שר הפנים לאפשרות תשלום הארנונה לפני תחילת

143-141 שנת הכספים (האחד באפריל). מיספר רשויות מקומיות נהגו לאפשר

לתושביהן להקדים ולשלם את הארנונה עוד לפני האחד באפריל, תוך

מתן הנחה גבוהה מזו שאישר שר הפנים בגין תשלום מראש, כמפורט

לעיל. מן ההיבט הפיננסי ניתן לראות בכך מעין אשראי, שהרשויות

המקומיות קיבלו מחבי-הארנונה, לתקופה שבין מועד התשלום בפועל

לבין המועד שנקבע בהנחיות כמועד האחרון לתשלום מראש. משרד מבקר

המדינה היפנה את תשומת לב משרד הפנים לשיטה זו, ובאוקטובר 1988

הודיע משרד הפנים למטרד מבקר המדינה, כי הנושא ייבדק במיסגרת

מחקר כולל על החיובים ועל ההכנסות מארנונה, עליו החליט משרד

הפנים בעיקבות הביקורת. להלן דוגמא לגבי מתן הנחות כאמור

על-ידי עיריית ירושלים;

139 בשנת הכספים 1989 חחליטח עיריית ירושלים, כי בעלי נכסים, אשר

יפרעו את מלוא הארנונה מראש לפני 31.12.1988, ישלמוה על בסיס

החיוב בשנת הכספים 1988 בתוספת -'13.96 ובהנחה של % 8.88.



146 הבדיקה העלתה, כי הסכום הכולל של ההסבות שניתנו לכ-34,800

התושבים, שהצטרפו להסדר האמור, הסתכם ב-6.3 מיליון ש"ח.

העירייה הפקידה הלק מהכספים טנבתה במיסנרת זו בפיקדונות נושאי

ריבית, ובשאר היא שילמה הוצאות שוטפות, דבר שמנע ממנה, לפי

הסבריה, את הצורך באשראי מבנקים בתנאי חח"ד. הריבית בגין

פיקדונות אלה, בצירוף ההטבה הנעוצה במניעת הצורך בלקיחת אשראי,

כמבואר, הסתבמו, על-פי הישובי הביקורת, ב-2.8 מיליון ש"ח;

לפיכך, ההפסד הכספי הישיר של העירייה בנין הקדמת תשלום הארנונה

הסתכם ב-3.5 מיליון ש"ה - במהירי מאי 1989.

144 המימצאים המתייחסים לנביית הארנונה מראש, לפני תחילת שנת

הכספים, בנגד הנחה נוספת בשיעור ניכר, מצביעים על בך, שעלות

קבלת אשראי בדרך זו הייתה גבוהה בהרבה מאפשרויות הלופיות.

בסופו של דבר יש בדרך זו, הגורמת להקטנה בהכנסות הרשות, כדי

להביא לאי-איזון תקציביהן של אותן רשויות מקומיות - דבר שלא

תמיד נלקח בחשבון מראש.

145 לדעת מבקר המדינה, בבל מיקרה בו שוקלת רשות להעניק לתושביה

הנהה בגין תשלומי ארנונה לפני תהילת שנת הכספים, עליה לעשות

זאת רק לאהר בדיקה של הכדאיות הפיננסית, והכל במיסגרת הנחיות

משרד הפנים. גבייה מראש של ארנונה לפני תחילת שנת כספים, כמוה

כקבלת הלוואה, והיא מאפשרת לרשות המקומית הנוהגת כך, להגדיל

את נפה המזומנים העומד לרשותה, מעבר לסכומים המאושרים לה כדין.

146 מעבר לעצם הליקויים הטמונים ביד הנדיבה שהרשויות המקומיות נהגו

בה בגיוס הכספים בדרך זו, יש להדגיש את מחדלו של מטרד הפנים

למנוע את התופעה, דבר שיש בו משום פגיעה בפיקוה, שהמשק מעוניין

בו, לצימצום היקף ההלוואות שרשות מקומית לוקחת על עצמה.

147 4. פטורים למוסדות ללא כוונת רווח

164 שלוש מבין 20 הרשויות המקומיות הניסקרות כללו בהיטלי המיסים

לשנות הכספים 1984 עד 1987 פטור מארנונה למועדוני מיפלגות

(עיריות דימונה וקרית גת והמועצה המקומית אפקים); שתיים

מביניהן (עיריית. דימונה והמועצה המקומית אפקים) נהגו כך גם

בשנות הכספים 1988 ו-1989. שתי רשויות מקומיות (עיריות אשדוד

ובאר שבע) חייבו בשנות הכספים 1988 ו-1989 משרדים ומועדונים

שבהחזקת מפלגות ב-1/3 מהארנונה שהלה עליהם. בבדיקת השלמה,

שנערכה באשדוד באמצע 1991, הועלה, כי מטרדי מפלגות מהוייבים

במלוא שיעור הארנונה, ואילו למועדונים ממשיכה העירייה להעניק

פטור הלקי. שתי רשויות מקומיות אהרות לא הייבו בארנונה כמה

עיריית בת ים לא חייבה בשנות הכספים

1984 עד 1987 שמונה מיבנים שבהחזקת שמונה מפלגות; בשנות הכספים

1988, 1989 ו-1990 חייבה העירייה מיבנים שבהחזקת מפלגות בסכום

סמלי של 1 ש"ה, 1.2 ש"ה ו-1.45 ש"ח, כהתאמה, למיבנה. המועצה

המקומית שדרות לא חייבה בשנות הכספים 1984 עד 1987 ארבעה

מיבנים שבההזקת ארבע מיפלגות.

165 משרד מבקר המדינה העיר לרשויות המקומיות האמורות, כי לא היה

בסיס הוקי לפטור נכסים אלה, פטור מלא או הלקי, ועליהן להפסיק

נוהג זה לגבי כלל הנכסים המוחזקים בידי מפלגות. בעיקבות

הביקורת, ביטלה עיריית קרית גת את הפטור האמור מאפריל 1987

והמועצה המקומית שדרות - מאפריל 1988.



173 על הרשויות המקומיות שנבדקו לתקן את הטעון תיקון. כדי שגביית

הארנונה תתבצע על פי הכללים הקבועים בחוק ובהנחיותיו של משרד

הפנים. על משרד הפנים מצידו להפעיל פיקוח יעיל, במטרה לוודא

שהרשויות המקומיות אינן חורגות מההוראות המחייבות - הן בכל

הנוגע לשיעורי הארנונה שהן מטילות על תושביהן, והן בבל חנוגע

להנחות ופטורים מארנונה שהן מעניקות לחבי-המיסים.

174,77 כבר ב-1988 הצביע משרד מבקר המדינה בפני משרד הפנים על הצורך

לבחון, במישור בללי-ארצי, את נושא הטלת הארנונה על-ידי הרשויות

המקומיות, הן בסקטור העיסקי והן בסקטור המגורים, ולפעול במידת

הצורך שזו תהא אפקטיבית וצודקת יותר. צורך זה קיבל מישנה תוקף

על רקע ההבדלים הגדולים בשיעורי הארנונה, שמטילות רשויות

מקומיות באותה קבוצה סוציו-אקונומית על נכסים דומים.