הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 13

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום רביעי. ז' בכסלו התשנ"ג (2 בדצמבר 1992). שעה 09:00

חברי הוועדה: היו"ר י' מצא

ט' אלסנע

י' סלמון - היועה"מ של החברה לעניני חנייה

נ' קונשטוק - מישנה ליועה"מ עירית ת"א

י' נוי - מנהל המייושוב עירית ת"א

ר' גיא - משרד הפנים

י' בראון - משרד הפנים

ש' רודיך - סגן ראש עירית חיפה

מ' ביטון - הממונה על הפיקוח עירית י"ם

ע' מאיר - מח' הפיקוח עירית י"ם

ב' בראון - המשרד לאיכות הסביבה

ל' משיח - משרד המשפטים

א' קמארה

ת' בהירי

הסדרי החנייה בארץ ושיטת העיקולים בעירית ת"א



הסדרי החנייה בארץ ושיטת העיקולים בעירית ת"א

אני פותח את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר-יומנו נדון גם בכנסת הקודמת,

והוחלט לחזור ולדון בו. אנו חוזרים לדון בו בעקבות פרסומים על הצעדים שנוקטת

עירית תל-אביב וטלפונים שקיבלתי מאזרחים על איומים בעיקולים. אני מבקש לדעת, האם

עיקולים כאלה כבר בוצעו , או שהדבר בגדר כוונה בלבד. אני רוצה שנשמע הסבר בנושא

כרטיסי החנייה. ישנן טענות על כרטיסי החנייה המשותפים לערים והשונות, אך מחירם

שונה מעיר לעיר. אני רוצה לשמוע מה קורה בתחום זה בערים ת"א וירושלים, והאם שיטת

כרטיס החנייה המשותף לכל הערים כבר יושמה.

אבקש מהנוכחים להציג את עצמם ( הנוכחים מציגים עצמם).

אני מבקש לשמוע מהיועצת המשפטית לעירית ת"א, מה קורה בתחום העיקולים.

לפני שנה וחצי התקיים דיון בנושא זה בוועדת הפנים. עירית ירושלים היתה

החלוצה, והיא שהתחילה בהפעלת תכנית נסיונית בנושא העיקולים. נציגי העיריה יוכלו

לעדכן את הוועדה ולומר, עד היכן הגיעו. באותו דיון סוכם כי העיריות תתחלנה ללכת

בדרך של עיקולים, ובעקבות זו התחילה גם עירית ת"א לבדוק את האפשרות הזו, וזאת תוך

התאמה לצעדים המשפטיים שעירית ירושלים נקטה. בעירית ת"א סוכם להפעיל בתחילה שלב

נסיוני ומצומצם, אך הענין הגיע לעתונות בטרם זמן. למעשה העיריה טרם עשוקה דבר,

אפילו לא פרסום ראשוני על הנסיון להפעיל עיקולים. מה שאנו עושים עתה הוא קרב

בלימה בעתונות.

מה שהעיריה עומדת לעשות הוא להשתמש באמצעים החוקיים העומדים לרשותה. על-פי

סעיף 70 להוק העונשין, קנס החניה כמוהו כמס לענין הגביה, על-פי פקודת המיסים

והגביה. זהו האמצעי שסוכם לנקוט בו. העיריה תעשה בדיוק מה שכתוב בחוק: קודם

תישלח התראה לאזרח, שחובו עומד על סכום מסוים. תינתן לו הזדמנות להסדיר את חובו,

ורק אם לא יעשה זאת ינקטו בשלב הודעת העיקול לבנקים. נשלח לבנקים את הודעות

העיקול על-פי שמות החייבים. הבנק חייב לבדוק ולומר אם יש או אין לאדם המסוים

חשבון אצלו. הבנק יצטרך לבצע את העיקול ולהודיע על ביצוע או אי ביצוע. מבחינה

משפטית הכל סגור. מבחינה צבורית וענינית, לא ננקוט באמצעי זה אלא לאחר שנבדוק

עצמנו שבע פעמים, ונוודא כי אנו אכן פועלים כנגד חייבים גדולים. בוועדת הפנים של

הכנסת סוכם כי לא נפעל כנגד כאלה שיש להם פחות מעשרה דו"חות, אך החלטנו לפעול

בשלב ראשון רק כנגד אלת שיש להם 75 דו"חות, כלומר חייבים גדולים, בעיקר חברות.

אנו סבורים שנוכל לעשות זאת במירב הזהירות.

הכנו לוועדה תיק עם נתונים. התיק מחולק לשניים, כאשר חלקו הראשון נותן את

הרקע לגבי עומק הבעיה, והחלק השני מתייחס לנושא העיקולים וכיצד תוקפים את הבעיה.

בתחום החניה יש שני סוגי עבירות: א. עבירות שקיימת לגביהם ברירת משפט, כלומר מוטל

קנס אך יש באפשרות האזרח להישפט. בתחום זה נכללות עבירות כמו חניה במעבר חציה,

בחנית נכים, בתחנת אוטובוס או ליד פס אדום-לבן, וכל מה שקשור לעבירות על הצמדת

תוי חניה. ב. עבירות שיש עליהן קנס, בעיקר חניה על מדרכה. המסה העיקרית של עבירות

חניה בת"א היא מסוג ברירת משפט - כ-95 אחוז מכלל העבירות. גם העיקולים חלים אך

ורק על הקטע הזה, ולא על עבירות שיש עליהן ברירת קנס.

אנו מתארים בחוברת את התהליך של מתן דו"ח חניה. בעבירות שיש עליהן קנס,

הטיפול הוא בבית-המשפט, וכאן עולה בעיה נפרדת של עומס על בתי-המשפט. כאשר האזרח

אינו משלם, מגדילים את הקנס והענין הולך ותופח, אך התהליך כולו הוא ללא שינים. אם

האזרח בוחר שלא לשלם, אין לנו דרך לאכוף עליו את התשלום.



בעמ' 3 של החוברת אנו מתארים את צמיחת הקנס. קנס רגיל הוא 45 שקלים. לאחר

30-45 יום מקבל האזרח הודעה לתשלום, ואם אינו משלם תוך 30 יום, הסכום מוכפל, וכל

חצי שנה הוא צומח בעוד 50 אחוז מעבר לקנס המקורי. כך נמשך העניו עד שהאזרח משלם.

טי אלסאנע;

זהו קנס בהתאם לחוק העונשין, כולל תוספת הפיגורים?

כן. בעמי 4 אנו נותנים נתונים ותמונת מצב: נכון להיום, בין השנים 1986

ל-1992. ישנם 1,260 מליון דו"חות שלא שולמו, 39 אחוז מהם שייכים לתושבי ת"א

והיתר לתושבים משאר חלקי הארץ. סך-כל הקנסות מגיעים ל-200 מליון שקל, בעוד שהקנס

המקורי היה 42 מליון שקל. זוהי הצטברות של פיגורים. בעמי 7 תמצאו שהסכום העיקרי

שייך לאזרחים שיש להם בין דו"ח אחד לשבעה דו"הות, אך יש גם אזרחים וחברות עם הרבה

מאד דו"חות. סך-כל החובות של חברות הוא 35 מליון שקל. המסה העיקרית מתרכזת במספר

דו"חות מועט לכל אזרח, אך ישנם אזרחים בודדים וחברות עם חוב של עשרות אלפי שקלים,

וכרגע אין לנו שום אפשרות לגבות את החובות האלה.

עירית ת"א הפעילה בסוף המלחמה ב-1991 תכנית בת עשר נקודות, שאחד מעיקריה הוא

ירידה משמעותית באכיפת חניה מוסדרת ובמתן דו"חות וסנדולים באזורים בהם לא קיימת

הפרעה לחניה. אם בשנת 1990 סך-כל הדו"חות היו 830 אלף, בשנת 1991 זה ירד ל-410

אלף וב-1992 היקף הדו"חות הוא 480 אלף. כלומר עירית ת"א נתנה כמעטב-50 אחוז פחות

דו"חות כתוצאה מאותה מדיניות של הקלה בנושא החניה. מספר הסנדולים ירד מ-44 אלף

ל-16 אלף ב-1992, כלומר ירידה בשני-שליש. כוונת העיריה היתה להחיל את הקנסות

בעיקר על עבירות חמורות בתחום החניה. התמונה המצטיירת היא שהיקף התשלומים הולך

ויורד, ובין 1990 ל-1992 ירד מ-53 אחוז ל-37 אחוז, שוב משום שאזרחים המשלמים את

הקנסות מרגישים כ"פרייארים". לרשות המקומית אין היום שיניים לאכיפת תשלום הקנסות.

בעמי 10 אנו מציינים את אופי העבירות: העבירות מתחלקות כמעט בשעורים שווים

בין אלו הקשורות בכרטיסי חניה - אי הצמדת כרטיס חניה או שהייה במקום חניה מעבר

לזמן המותר, לבין עבירות הקשורות בתנועה - חניה על פס אדום-לבן, חניה כפולה, חניה

במעבר חציה או בתחנת אוטובוס.

אשר למספר מקומות החניה, נכון שקיימת בעיה, אך למרות זאת אין החניונים מלאים.

יש לנו 130 אלף מקומות חניה בת"א: חניה מוסדרת - 35 אלף מקומות (כלומר חניה בפס

כחול-לבן), חניה מוגבלת לטעינה ולפריקה או לרכב נכים - 3000 מקומות, חניה מועדפת

לתושבי ת"א בפס לבן ולאחר השעה 5.00, חניה בחניונים צבוריים - 22 אלף מקומות,

חניונים פרטיים - 12 אלף מקומות וחניה חופשית - 50 אלי מקימות, כ-10 אלפים מתוכם

לאורך מדרכות אפילו במרכז העיר, כלומר מרח' הירקון ועד דרך סלמה. החניונים

הפרטיים והצבוריים יכולים לקלוט בפועל אף יותר כלי-רכב מן המספר שמסרתי. 30 אלף

מקומות נוספים הם בחצרות, בשטחים ריקים בעיקר בדרום העיר ובדרכי עפר. אלה הנתונים

של אגף התנועה. אנו מדברים על 100 אלף מקומות ספורים ועוד 30 אלף מקומות מוערכים

על-פי סקר שערכה העיריה.

בעמי 12 של החוברת, אנו מדברים על ההכנסות מקנסות חניה. זהו אחד הנושאים

שהוזכרו בעתונות, בה נאמר כי עירית ת"א משתמשת בקנסות כמרכיב עיקרי בתקציב.

ב-1991 היו ההכנסות מתשלום קנסות 12 מליון שקלים במשך 9 חודשים וב-1992 חגיעו

ל-16 מליון בתקופה מקבילה. זהו קצת למעלה מאחוז אחד מן התקציב העירוני. לא זה מה

שעירית ת"א בונה עליו את התקציב. כתוצאה מהמדיניות החדשה, היקף הדו"חות ירד

ב-1992 כמעט ב-50 אחוז.

הצידוק להפעלת מדיניות העיקולים הוא שחוסר היכולת לאכוף את החוק גורם לזלזול

ולאי תשלום הקנסות. האזרחים יודעים היום כי אין שינים לאכיפה, וכתוצאה מכך נגרמת

אנרכיה בתחום החניה. אנו מקבלים תלונות רבות על עבירות חניה בוטות, ואלו נגרמות

כתוצאה מכך שאנשים אינם נרתעים מקנסות שלא ניתן לאכפם.



ט' אלסאנע;

האם אי אפשר לראות בכך עבירה תחבורתית, שמשטרת התנזעה יכולה ליגת עליה דו"ח?

משטרת התנועה יכולה, אך היא נותנת מעט מאד דו"חות כאלה. היא עושה זאת רק

במקומות קריטיים, וזה כמעט לא משפיע.

נ' קונשטוק;

משטרת התנועה בת"א אומרת שאינה מוכנה לעסוק במתן דו"הות כאלה. הם הפסיקו את

פעולות הגרירה שבשעתו נעשו על-ידי המשטרה. הם מסרו את הטיפול בנושא החניה לרשויות

המקומיות.

המצב הקיים היום, בו רק חלק קטן מהאזרחים משלם את הקנסות, פגום מבחינה

צבורית, כי אלה שמשלמים נחשבים ל"פריארים". התוצאה היא שמספר משלמי הקנסות הולך

ופוחת. בארה"ב, כאשר אתה מקבל דו"ח חניה על רכב שכור, הוא מגיע לביתך, ואם אינך

משלם אותו, שמך נכנס למאגר האנפורמציה של אווזה מדינה שבה עברת את העבירה. אני

מכיר אנשים שנעצרו בשדה-התעופה של אותה מדינה, משום שלא שילמו את דו"ח החניה. אם

אין לך אמצעי אכיפה, תגיע לתוהו-ובוהו.

צידוק אחר לעיקולים הוא גביית חלק מן החובות לעיריה. מבקרת המדינה התריעה

אתמול על-כך שהרשויות אינן עושות די כדי לגבות את החובות, ויש בכך פגיעה במי נהל

תקין.

י י מצא;

האם אפשר לראות בכך חוב לעיריה.

בוודאי. הקנסות הם מס לכל דבר.

בעירית ת"א וברשויות, האמצעי היחיד לאכיפה הוא באמצעות עיקולים על-פי פקודת

המסים והגביה. בשעתו אכפנו את התשלום באמצעות עיכוב רשיונות הנהיגה. היום בודקים

את הנושא הזה מחדש. אנו לא רואים בעיקולים מטרה בפני עצמה אלא כאמצעי. הפעלת

עיקולים בעיקר על בעלי חוב גדולים, הוא הכלי שיביא להרתעה גם אצל 90 אחוז מבעלי

הקנסות, שיש להם רק קנסות ספורים. אנו רואים כי כבר לאחר הפרסומים על עיקולים,

היה אצלנו גידול במספר האזרחים ששילמו את חובותיהם.

האם ישנה כבר החלטה של מועצת העיריה בענין העיקולים?

עדיין לא. אנו נמצאים עדיין בשלב עבודת המטה. הכוונה היא לקבל את האישורים

לכך במהלך החודש הנוכחי, ולהפעיל את העיקולים בשנה הבאה.

מבחינה משפטית אין צורך בהחלטת מועצת העיריה.

יש צורך בכך מבחינת ההשלכות הצבוריות.

מבחינה משפטית איו צורך באישור המועצה. האיש הנוגע לכך קיבל הסמכה כפקיד גביה

משר האוצר, כפי שפקודת מסי העיריות מחייבת. מבחינה צבורית יכול להיות שהענין יגיע

לאישור המועצה.

השלב הראשון של ביצוע מדיניות העיקולים יימשך חצי שנה עד 8 חודשים. אנו

מדברים על 300 עד 500 אלף בעלי חוב, גם פרטיים וגם חברות. אנו מדברים על בעלי-חוב

בגין 5 דו"חות ויותר. אנו מדברים על עבירות שנעברו משנת 1990. וזאת בשלב הראשון.

אנו מדברים על חוב המסתכם ב-1500 שקלים ומעלה. מי שיש לו שני דו"חות מן התקופה

האחרונה, אנו מחייבים אותו גם עבור דו"חות משנים קודמות. בחודש ינואר נתחיל

לפעול בענינם של 50 בעלי חוב פרטיים וחברות, בעלי חוב של 5000 שקלים ומעלה.

הקו המנחה אותנו בכל הנוגע למדיניות כלפי המעוקלים הוא אמינות של 100 אחוז.

נכין תיק לגבי כל מעוקל. נבצע הצלבות עם מאגרי מידע שונים, כדי להבטיח שאזרח לא

יקבל התראה בגלל טעות. אנו מחייבים את מנהל מחלקת החניה לאשר כל התראה אישית,

ולפני שנוציא את ההתראה גם מנכ"ל העיריה וגם היועץ-המשפטי יאשרו אישית את

ההתראות. אנו מתכוונים לשלוח את ההתראה הראשונה בדואר, תוך מתן אפשרות להסדיר את

החוב. תהליך זה יימשך כ-40 יום. אם האזרח לא ישלם את הקנס בתקופה זו, תישלח לו

התראה נוספת לפני עיקול, והפעם לתשלום מידי. לאחר שלושים יום נבדוק אם הקנס שולם

ואם לא שילם - נכין את צו העיקול שיישלח לבנקים. אנו לא מוציאים מידע מוקדם, גם

לא מקבצי העיריה, לגבי חשבונות הבנקים. נשלח את ההודעות לבנקים, על-פי החוק

לגביית מסים, ונתחיל את התהליך באמצעות הבנקים.

אם הרשות לא תצליה לאכוף את הטיפול, המצב יתדרדר לכדי אנרכיה.

יש לי שלוש שאלות, והראשונה נוגעת לחוב - איזה חלק ממנו הוא הקרן ואיזה הלק

הוא חוב מצטבר?

42 מליון שקלים הם הקרן, ויחד עם ההצטברות - 200 מליון שקלים. התוספת היא

כ-160 מליון שקלים.

האם תוכל לומר לי מהו הפער, בהתחשב באינפלציה.

אין ספק שהקנסות, לפחות עד שנת חודש יולי 1990. עלי בקצב מהיר מקצב

האי נפלציה.

עי מאיר;

הם עלו ב-400 אחוז.

קנס של 45 שקלים בתחילת השנה, הגיע בסוף השנה ל-135 שקלים.

אם אנו אומרים שהקנס הוא 45 שקלים, ובתום השנה הוא מגיע ל-135. זהו גידול

ב-300 אחוז.

עי מאיר;

בשנה הראשונה צמיחת החוב היא יותר מהירה, אחר-כך היא עולה ב-100 אחוז לשנה,

עכשיו החוב עולה ב-100 אחוז לשנה, אבל בעבר הוא עלה ב-400 אחוז לשנה.

כרגע החוב עולה ב-200 אחוז לשנה, ולאחר-מכן הוא עולה ב-45 שקלים לשנה. ברגע

שאזרח חגיע לחוב של 1000 שקלים, כדאי לו שהחוב ימשיך לגדול, כי כל שנה תהיה תוספת

של 45 שקלים על החוב. אני יודע שהיועץ המשפטי מנסה לפעול להורדת הקנסות האלה

בעתיד, יחד עם משרד המשפטים. אנו חושבים שבקצב האינפלציה הנוכחי, קצב עלית הקנסות

גבוה. המלצתנו היא להוריד את קצב עלית הקנסות.

הנושא הזה אינו בתחום סמכותן של הרשויות המקומיות. כל ההוראות האלה הן הוראות

שבחוק, ואין לנו סמכות לעשות דבר בענין זה, אלא אם יתוקנו התקנות.

ברור לגמרי שאתם פועלים על-פי הרוקיקה. רקיקה זו, המאפשרת להגדיל את הקנסות

ב-200 אחוז בשנה, האם גם לדעתכם במצב בו האינפלציה מתייצבת על 10-20 אחוז לשנה,

אין מקום להפחית את קצב גידול הקנסות? המצב הנוכחי נקבע כאשר האינפלציה היתה

גבוהה יותר.

לא. המצב הנוכחי נקבע ביוני 1990.

אני רוצה לשמוע מנציגי עירית ת"א, מהו מספר הדו"חות שנרשמו באזורים השונים.

אני מניח שיש בידיכם נתונים על התפלגות הדוייחות בהתאם לאזורים והשונים. לדוגמה,

במרכז תייא, מה מספר הדוייחות שנרשמו שם לעומת מספר מקומות החניה המוסדרים, כולל

החניונים.

אין בידי כרגע את הנתונים על חלוקת מספר הדוייחות לפי האזורים. 50 אחוז

מהדוייהות ניתנים על אי הצמדת תוי חניה או חניה מעבר למגבלת הזמן, כלומר עבירות

משמעת.

אין היום בעית חניה במרכז תייא, אם מוכנים ללכת 10 דקות מהחניון. יכול לקרות

שאזרח יגיע בשעות העומס לאזור דיזנגוף ולא ימצא חניה.

דווקא בשנה האחרונה גדל מספר מקומות החניה במרכז העיר. במקומות רבים התירו

חניה גם על המדרכה וגם בחצרות. פס רחב מסמן אפשרות חניה על המדרכה.

האם גם בירושלים קיים אותו הסדר?

ע י מאיר;

כן, ברח' אגרון למשל.

נ' קונשטוק;

העיריה עודדה שימוש במגרשים ריקים, בשלב שעד לתחילת הבניה. לתקופה בה בעל

המגרש מעמידו לצרכי חניה, ניתן לו פטור מתשלום מסים. הסידור הזה מצליח במיוחד

במרכז העיר. באזור דיזנגוף הכשרנו את חניון תל-נורדאו. אנו משקיעים הון עתק

בהקמת חניון תת-קרקעי בשטח בית-הספר. חניון אחר נבנה ברחי באזל. הפעולה של הקמת

חניונים היא בלתי פוסקת.

אני רוצה לדעת מהי יכולת החניה באזורים בהם נרשמים רוב הדו"חות.

נוכל לספק את הנתונים.

קנס על חניה במקום אסור מוצדקת, אם האזרח עושה זאת רק מטעמי נוחיות ואי

התייחסות לחוק. אך ישנם מקרים בהם האזרח מסתובב מספר פעמים, ובסופו של דבר מרים

ידים וחונה במקום אסור.

זה משום שלא משתמשים בחניונים. בחניון גן העיר, קומה שלישית במרתף תמיד

ריקה.אני יודעת זאת מידע אישי ומטענותיו של בעל החניון. אנשים לא למדו להכנס

לחניונים, והם מעדיפים להסתובב ברחובות.

אנשים נאלצים להסתובב מספר פעמים, בגלל שאחרים אינם משחררים את מקום החניה

במועד.

בת"א נרשמים 500 אלף דו"חות חניה בשנה, ויש כ-35 אלף מקומות חניה, זה אומר

14 דו"חות חניה על כל מקום, וזה מעט מאד. אתמול חניתי מעבר לזמן המותר, וקיבלתי

התראה ולא דו"ח חניה, כלומר יש גם אפשרות כזו.

מה אתה מסיה מכך שישנם 14 דו"חות על כל מקום חניה?

שאלת שאלה והושבתי. המסקנה שלי היא שאין כאן הנחיה לפקחים לתת דו"חות בכל

מחיר.

לא מדובר ב-14 אלא ב-7 דו"חות על כל מקום חניה, על מקומות חניה מוסדרים

ניתנים רק מחצית מכלל הדו"חות.

מרכז השלטון המקומי הקים ועדת הגוי הכוללת את כל הרשויות שיש בהן חניה

מוסדרת. אני חושב שעיקר הבעיה היא בתחום החניה המוסדרת. הנושא נדון בוועדה, וכל

הרשויות ללא יוצא-מן-הכלל תמכו בעיקולים כשיטה לאכיפת החוק. התהליך התחיל ביוני

1990. כאשר שינו את החוק. אז הפחיתו את ההצמדה ואת הקנסות, ובמסגרת השנוי פנו

למסלול עיקולים כאמצעי אכיפה. התהליך איטי וזהיר מאד. בישיבת וועדת ההגוי

האחרונה שהתכנסה לפני כחודש וחצי, הרשויות התבקשו לתת מענה לשאלה, האם הן מסכימות

שלקראת כניסה לעיקולים מסיביים יותר בעוד חצי שנה או שנה, הן מוכנות להכנס למבצע

של הורדת הקנסות. יש מחשבה לתת לצבור אפשרות לשלם קנס מופחת. עירית ת"א המליצה

על-כך, ואנו ממתינים לתשובת כל הרשויות. כמעט כל חברי ועדת ההגוי הם משפטנים או

אנשי מיכון ופיקוח, ומעט מאד אנשי כספים. מה שמנחה את חברי הוועדה הוא הצורך

לשמור על כיבוד החוק. הרשויות המקומיות מוכרות כל שנה 14 מליון כרטיסי חניה,

אנשים משלמים קרוב למחצית הדו"חות, אך ישנה קבוצה של אזרחים שאינה שמה כרטיסי

חניה, ולדעתי אלה אותם אנשים שאם לא נאכוף עליהם את החוק, הם גם אלה שיחנו ליד פס

אדום-לבן או במפרץ חניה לאוטובוסים.

חניה מוסדרת אינה מכשיר לגביית כספים מהצבור. ברגע שאנו מגבילים את החניה

במרכז העיר לזמן קצר, אנו מסייעים להסדרת התחבורה. אחרי המלחמה הקלה עירית ת"א

בנושא אכיפת החוק, והתוצאה היתה שאנשים חנו יום שלם ללא תוי חניה. אנשים מקבלים

דו"חות לבתיהם, אך אינם משלמים. פעם היה המסלול נמשך עד לבית-המשפט, אך בתי-המשפט

נסתמו. אחר-כך קבעו את ברירת המשפט, והתהליך הסתיים בעכוב רשיון הנהיגה, אך משרד

התחבורה הפסיק את התהליך משקוליו-הוא. היום התהליך אינו מסתיים. קיים בזוי מוחלט

של החוק. מזה שנתיים ת"א היא המובילה בנסיון לאכוף את החוק. יש לה אגף מיכון

גדול וצוות גדול של משפטנים. אנו חייבים למצוא תהליך שיפתור את בעית האכיפה.

מרכז השלטון המקומי הביא להסכמה בין כל הרשויות , למעט בת-ים ואילת בהן

מונהגת חניה ליום שלם, על הנהגת כרטיס חניה ארצי. רשות אחת בלבד אינה מסכימה

להנהיג כרטיס חניה ארצי, והיא בני-ברק. אני מקווה שתוך חודש יונהג הכרטיס הארצי,

שיהיה שונה מהרגיל. הוא יהיה יקר מן הכרטיס הרגיל, והוא יופעל בנוסף לו. היו

רשויות שטענו כי הן עלולות להיפגע מהנהגת כרטיס ארצי. התושבים יעדיפו לרכוש את

הכרטיס בפתח-תקוה ולחנות בת"א, דבר שיפגע בעירית ת"א. הכרטיס הארצי יתן אפשרות

לחנות בכל הארץ.

מדוע ישלמו עבור הכרטיס הארצי, היקר מן הכרטיס המקומי?

בגלל הנוחיות שבדבר.

1

בו בזמן אנו משאירים לרשות את החופש להחליט על הנחה לתושביה.

נתנו בכך תשובה לרשויות שטענו כי הכנסתן תיפגע.

במקביל לכך אנו בודקים את האפשרות להוציא כרטיס אלקטרוני חד-פעמי. 4 חברות

הציעו לנו כרטיסים אשר נבדקו על-ידי צוות מצומצם של הרשויות המובילות בתחום

החניה. הוא נמצא עתה בשלב השיפורים. היתרון הגדול של הכרטיס הזה הוא בכך שניתן

יהיה לחנות איתו בכל מקום בארץ, אך תהיה אפשרות להתחשבנות מדוייקת בין הרשויות.

ניתן יהיה לדעת במדויק, כמה זמן חנה הרכב בת"א או בחיפה, והכל בזמן אמיתי. כמו-כן

ניתן יהיה לקבוע תעריפים שונים לחניה באזורים שונים. בעל הרכב יחוייב עבור זמן

אמיתי של חניה. בכרטיס יירשם כל דו"ח חניה. ב-20 לחודש נקבל את הכרטיס, לאחר

שיוכנסו בו שיפורים. לאחר-מכן נקיים סקר עמדות הצבור, ובמקביל לכך תצטרכנה ארבע

החברות לתת הצעות מחיר לכרטיס. אני מניח שתוך חצי שנה נקבע איזו חברה תזכה,

ואחר-כך יהיה צורך בעוד חצי שנה לשם ייצור המוני. בשלב זה יוצאו כרטיסי החניה

הארציים מנייר. יש אישור ממשרד הפנים לרשויות המקומיות להשתמש בו. הוא יהיה יקר

ב-20-22.5 אחוז לעומת הכרטיס המקומי. במקביל לכך אנו עובדים על הכרטיס האלקטרוני.

שי רודיך;

אני מתנצל על האיחור.

לא בכל מקום מטפלים בנושא החניה באותה דרך. אנו בחיפה מתנגדים לכרטיס

האלקטרוני. זה מכביד וזה יקר. הוא עלול לעלות כ-20 דולר, ואנו הרי לא רוצים

להכביד על האזרח אלא להקל עליו.

מי שירצה, יוכל להמשיך להשתמש בכרטיס הרגיל.

שי רודיך;

אנו חברים במרכז השלטון המקומי, אך הם אינם בעלי-בית עלינו. הם יכולים להציע,

אך אני מוכן לקבל זאת רק אם הכרטיסים יהיו זולים יותר. מזה שנים יש לחיפה הסכם עם

עיריות ת"א, ירושלים ובאר-שבע, שאותו כרטיס חניה יהיה טוב לשימוש בכל הערים האלו.

חלק מבעלי הרכב אינם יוצאים כלל מחיפה, ואיני רוצה להטיל עליהם לשלם יותר. עבור

אלה נמשיך למכור את הכרטיסים המקומיים. איננו רוצים להכביד על הצבור ולקומם אותו,

על-ידי עיקולים. האזרח מזלזל בדו"ח של העיריה, אך אם הדו"ח יוצא על-ידי המשטרה,

האזרח ישלם אותו, בפרט אם חידוש רשיון הנהיגה יהיה מותנה בתשלום הקנס. אילו

יכולנו להגיע להסדר כזה עם משרד התחבורה ומשרד המשפטים, היינו פותרים את הבעיה

מבלי לקומם את הצבור.

נכון שהצבור מקפיד על כספו, והוא מוכן להסתובב כמה פעמים מסביב לבלוק, לשרוף

דלק אך לא לשלם עבור חניה בחניון. בהדר-הכרמל אין לנו מגרשים פנויים שניתן להפכם

למגרשי חניה, כפי שהם קיימים בתייא לאורך נתיבי-איילון. יעבור זמן רב, עד שנצליח

לחנך את הצבור לכבד את החוק. בגרמניה, אין נכנסים ברחי עם שלט אין כניסה. אצלנו

נכנסים ברוורס. אני מתפלא על שתושבי ת"א אינם מתקוממים נגד הסנדול, עד שעה 1.00

בלילה. בת'יא הקנס לחניה על המדרכה הוא 225 שקלים. בחיפה אנו מתירים חניה על

המדרכה, בתנאי שנותר די מקום למעבר עם עגלה.

אני סבור שהפתרון יימצא בהוצאת דו"חות על-ידי המשטרה. לקצין משטרה יש

שקול-דעת. אם אני מקבל דו"ח בלתי מוצדק, אני יכול לערער על-כך בפני משטרת התנועה.

לעיריה לעומת זאת אין סמכות לבטל דו"ח חניה. לפני שבועיים פנה אלי אדם מעפולה

שהגיע לחיפה. בזמן שהלך לקנות כרטיס חניה, קיבל דוייח על חניה ללא כרטיס. למרות



שחשבתי שהוא צודק, לא הימה לי סמכות לבטל את הדו"ח.

היועץ המשפטי של העיריה מוסמך לבטל את הדו"ח.

שי רודיך;

אני חושב שלראש עיר ולקצין משטרה, צריך להיות שקול-דעת בכל הנוגע לביטול דו"ח

חניה.

אני רוצה לשמוע מנציגי עירית ירושלים, מה נהוג אצלכם בירק לעיקולים.

מה שאנו עושים עתה הוא נסוי בקנה-מידה קטן, על כ-100 תיקים שנבחרו על-פי סוגי

חייבים שונים, לא כולם גדולים. כולם חייבים קנסות על למעלה מעשרה דו"חות. התחלנו

בכך לפני שנה, קודם-כל במשלוח התראות לחייבים ואחר-כך התראות לפני עיקול. כבר

בשלב זה גבינו את הקנסות מ-40 אחוז מן החייבים. חלק גדול מהחייבים הציגו בפנינו

עילות המצדיקות הפחתת ריבית הפיגורים. החוב הרשום הופחת, והם שילמו אותו. ביצענו

גם עיקולים על חשבונות משכורת ובנקים על-ידי רישום בסמכות שר האוצר, עפ"י צו שנתן

הממונה על הגביה שהתמנה על-ידו. העיקול היה באמצעות הודעה שנשלחה לבנק או למעביד,

לאחר שאיתרנו את פרטי החייב ולאחר שנשלחו לו התראות.

כמה עיקולים כאלה עשיתם באמצעות הבנקים?

עי מאיר;

בין עשרים לשלושים.

מיהם אותם אנשים?

עי מאיר;

מתוך 100 תיקים, 40 הסתיימו עוד לפני שהגענו לשלב העיקול. החייבים באו

והסדירו את התשלום. מבין האחרים, איתרנו רושבונות בנקים לעוד 20-30 איש, ונגדם

פעלנו על-ידי הטלת עיקולים.

על-פי אלו קריטריונים בחרתם את אותם 100 אנשים?

עי מאיר;

על-פי ממוצעים סטטיסטיים. לקחנו קבוצות שונות של חייבים, ובדקנו כל תיק

בנפרד. כמעט כל התיקים הם תיקים שלגביהם וידאנו כי האנשים מודעים לקיום החוב,

כלומר היינה התכתבות קודמת איתם. בנינו תיק שהכיל את כל החובות של אותו חייב,

והתיק הגדול ביותר שלנו הכיל 161 קנסות על עבירות חניה, כאשר הדו"ח הישן ביותר

היה משנת 1986. סך-כל החוב הגדול ביותר הוא 121 אלף שקלים.

ואתם רוצים שאותו אזרח ישלם חוב כזה?

אותו אדם זילזל בחוק באופן בוטח, והתעלם מכל דו"חות החניה שנשלחו אליו. הוא

צבר 310 דו"חות. ישנן דוגמאות נוספות של חייבים גדולים.

האם ביצעתם עד כה עיקולים באמצעות חשבונות הבנקים?

עי מאיר;

כן.

באלו מקרים?

עי מאיר;

אין לי את הנתונים כאן. אוכל להמציא אותם.

אנו רואים בעיקול אמצעי ולא מטרה. גם אם לא ישלם את העיקול, אנשים אחרים

יבואו לשלם את הקנסות שלהם.

זהו מקרה קלאסי של אזרח שמצפצף על החוק. מדוע לא תגישו כנגדו תביעה

לבית-משפט?

נ' קונשטוק;

כי אי אפשר.

ל' משיח;

זהו מסלול אחר.

מדוע שלא תכתבו לו כי אם לא ישלם את הקנס עד לתאריך מסוים, תוגש נגדו תביעה

משפטית?

עי מאיר;

אלה שני סוגים שונים של הליכים. על-פי ההליך המקובל, אין אפשרות להגיע איתו

לבית-משפט.

מדוע שבית-המשפט לא ישמע את האזרח ויחליט על הענשה.

זח מקרה קצוני מאד. הבעיה היא בכמות האדירה, של עשרות ומאות אלפים של מקבלי

דו"חות.

אין לי ספק שצריך להסדיר את בעית החניה בארץ. אין לי ספק שתהיה אנרכיה, אם לא

ננקוט גם באמצעי של סנדול. גם את הרכב שלי סנדלו. זה הרגיז אותי מאד, אך לאחר חמש

דקות אמרתי; מה תעשה העיריה, אם לא תסנדל. אין ספק שצריך למנוע אנרכיה. יחד עם

זאת, זה מקומם ששמים יד אל תוך כיסו של האזרח בלי צו בית-משפט, מבלי שבית-משפט

שמע את האזרח.

עי מאיר;

האזרח יכול היה ליזום פניה לבית-משפט, אך הוא לא יזם אורנה.

נושא ברירת משפט אינו סגור הרמטית בפני תביעה משפטית בבית-משפט. אם אתם

יודעים במי מדובר, יכולה להיות הנחיה שלא לאפשר לאותו אדם ברירת משפט, אלא להגיש

כתב אישום נגדו. תוכלו להצדיק זאת על-פי סעיפים מרנאימים בסדר הדין הפלילי.

איני מבין אותך. נניח שהעיריה יודעת כי זבולוני ראובן הוא עבריין מועד,

החונה כל הזמן במקומות אסורים ואינו משלם את הקנסות. האם הם יכולים להעביר הנחיות

לפקחים?

בת"א בלבד ישנם כאלפיים עברייני חניה שיש להם קנסות בסכומים שבין 10 אלפים

ל-25 אלף שקלים.

לי משיח;

אני מתייחסת רק לאותם מקרים בהם מכירים את האיש בשמו.

אני רוצה שנחשוב על דרך שתמנע אנרכיה, ויחד עם זאת שהאזרח ידע כי אינו יכול

לצפצף על החוק. יחד עם זאת, איני רוצה לאפשר כניסה לנכסיו של אדם באמצעות עיקולים

אלא באמצעות בית-משפט. יכול מאד להיות, כי בניתוח הנתונים האלה אפשר יהיה להגיע

למסקנה כי אזרח אשר יצבור כמות כזו של דו"חות, תוגש נגדו תביעה משפטית. אם אין

אפשרות להגיש תביעה משפטית על-פי החוק הקיים, צריך לתקן את החוק כך שי יאפשר זאת.

מה המצב בתחום הדו"חות שיש לגביהם ברירות קנס?

שם המצב עוד יותר קשה, בגלל הצורך בבתי-המשפט.

בבתי-המשפט יש פיגור של 3-4 שנים, לפחות בת"א.

כלומר, את אומרת שגם במקרה שקיימת ברירת קנס, אין מגיעים למיצוי הדין, בשל

העומס על בתי-המשפט.

העיקולים חלים רק על ברירות משפט.

כאשר ניתן גזר-דין והאיש משלם, הכל בסדר. כאשר אינו משלם, או כאשר הוא נשפט

בהעדרו, מתחילים בפרוצדורה של הוצאה לפועל. אנו צריכים לאתרו עם שוטר.

אבל אין לך שום ברירה אחרת. בין אם הגיעו למיצוי דין אך הנשפט הוא סרבן תשלום

ובין אם לא הגיעו למיצוי דין, בגלל העומס המוטל על בתי-המשפט - אנשים אלה אינם

בקטגוריה המאפשרת לכם להכנס לחשבונות הבנק שלהם.

אלה אינם נכללים, כי יש לך אמצעי שאינו יעיל. אם יהיה אמצעי יעיל לגבי עבירה

שיש אפשרות להישפט עליה, המגמה הכללית צריכה להיות להעביר מקרים מקטגוריה של

ברירת קנס לחטגוריה של ברירת משפט.

נ י קונשטוק;

אנו חושבים שעדיף לעקל כסף מחשבון הבנק על עיקול טלוויזיה על-ידי כניסה לביתו

של החייב.

ברגע שאדם צריך לשלם קנס בתוספת של 200-300 אחוז, הוא ימנע מתשלום. אתם

לוקחים לעצמכם את הסמכות, או ששר האוצר נתן לכם את הסמכות הזו, אך הוא עדיין אינו

שופט.

לי משיח;

זו סמכות שיש גם למס-הכנסה וגם למע"מ.

ועוד מעט גם למשרד לאיכות הסביבה.

אני חושב שאנו מחטיאים את העיקר, אם אנו שמים את הדגש על אוכלוסיית המעוקלים.

האפקט העיקרי הוא בהרתעת כל האחרים. זוהי הדרך היחידה שיש לנו כדי למנוע אנרכיה.

כמה כסף יש לכם בקרן?

ישנה קרן חניונים המשותפת לחברת נתיבי-אילון ולעיריה, ואליה נכנסים הכספים

המתקבלים מהחניונים המשותפים. זהו תקציב של 15 מליון שקלים לשנה. היתרה בסוף

ספטמבר היתה 1.700 מליון שקלים. להערכת מנהל הקרן, היתרה בסוף אוקטובר תהיה אפס.

הכסף יוצא על הרחבת חניונים ושיפורם. אנו מבצעים כל אפשרות של הרחבת חניה. בתוקף

תפקידי אני ממונה על תחום הפיתוח בעירית ת"א, ואני יכול לומר כי זהו תחום שאיננו

חוסכים בו. ישנה קרן שניה לנושאי חניה, ובה היה בסוף 1991 סכום של 11.8 מליון

שקלים, כסף שהצטבר מכמה שנים. הפרוייקט הראשון שבוצע מכספי הקרן הזו הוא חניון

תל-נורדאו. נכון להיום שולמו 6 מליון שקלים עבור החניון הזה. תקציב החניון הוא

בסביבות 8 מליון ש"ח. היתה קרן משותפת עם האוניברסיטה, שהכשירה את כל מגרשי החניה

שבאזור האוניברסיטה. ישנו חניון באזל המקורה, שגם בו הושקעו מליונים.

ני קונשטוק;

רק לאחרונה הופשרו המגרשים עליהם היו מגרשי הטניס של מכבי ליד שוק בצלאל,

ואליהם התווסף שטח הקולנוע שנהרס. אלה מגרשי חניה אשר הוכשרו על-ידי חברת

נתיבי-אילון והעיריה. מגרשים אלה משמשים כבר היום לחניה.

מגרשי חניה אלה לא נבנו מכספי כופר החניה?

מגרשי החניה נוראו ובאזל כמעט וגמרו את הכסף של קרן כופר החניה. הקרן המשותפת

לנתיבי-אילון ולעיריה הכשירה את החניה במגרשי הטניס, עד אשר תוגשנה תכניות הבניה

ועד שיוחל בבניה.

ר' גייס;

אני חושבת שצריך לחזור למצב הקודם של עיכוב רשיונות נהיגה. בדרך זו אין

פוגעים בכספיו של האזרח, להם הוא זקוק לצורך כלכלתו היומיומית.

ולמה אין עושים זאת?

משרד התחבורה מתנגד לכך.

אנו ערים לכך שבמצב הנוכחי קיים ביזוי החוק. העיקולים יהיו אבן בוחן לגבי

החייבים בעתיד, ולא לגבי אלה שכספיהם יעוקלו עכשיו.

עקרונית, אפשר לומר ששתי הדרכים נכונות, על מנת לאכוף את גביית ההכנסות. לפני

שנתיים עדיין היה נהוג לעכב את הרשיונות, אך הענין הופסק משום שהיו תקלות רבות

במשלוח ההודעות, ואלו נשלחו הרבה פעמים לאנשים הלא נכונים. בקשנו לשכלל את השיטה,

על מנת להגיע לכתובת הנכונה.



ני קונשטוק;

קיימת ועדת מעקב שמינה שר התחבורה החדש, אך היא רק החלה לפעול. עדיין קיימת

התנגדות לפעול דרך עכוב רשיונות הנהיגה.

אם תציעו למשרד התחבורה מעט מן הכסף שאתם גובים, הם יסכימו לכך.

לי משיה;

עקרונית, אנו תומכים בשיטת עכוב רשיונות הנהיגה, אם נתגבר על התקלות הטכניות.

יהד עם זאת, אין זה אומר שדרך העיקולים אינה נכונה. כל הדרכים לגביית הקנסות הן

לגיטימיות.

עירית ת"א שותפה לוועדה המיוחדת שמינה שר התהבורה, על מנת לבדוק את האפשרות

להזור לשיטת עיכוב רשיונות הנהיגה. יהד עם זאת, יש לזכור כי חידוש רשיון הנהיגה

נעשה עוזה אחת לחמש שנים, והדבר מקטין את האפקטיביות של חשיטה. בשעתו שינה משרד

התהבורה את השיטה באופן חד-צדדי. הוא החליט לפרוס את תשלומי הקנסות על-פני שלושה

חודשים במקום שנתיים. הרשויות לא היו ערוכות לכך, כי לא הכינו אותן מראש.

אני שותף לוועדה הזו. יש קונצנזוס בין כל הערים, שהדרך של עיכוב רשיונות

הנהיגה טובה ויעילה. בסופו של דבר צריך יהיה להגיע לשלושה אמצעים לאכיפת ההוק;

א. עיכוב רשיונות נהיגה - אם אפשר יהיה לדרבן את משרד התהבורה לקדם את הענין, כל

הרשויות תערכנה זאת; ב. דרך העיקולים - צריך להחליט מתי להשתמש באמצעי הראשון

ומתי בשני; ג. יציאה במבצע "נקוי שולחנות" - תשלומי קנסות קודמים.

הי ו "ר י' מצא;

אומרים לי נציגי עירית ירושלים כי המבצע שערכו לא היה פורה.

י' נוי;

המבצע בת"א הביא לגביה של כ-7 מליון שקלים. הבעיה היתה שגם למבצע הזה לא היו

שיניים, כלומר לא יכולנו לומר כי אחריו נתחיל בעיקולים.

נ י קונשטוק;

העובדה שהגענו להוב של 200 מליון שקלים מעידה על-כך.

י' נוי;

אם יוצאים עכשיו במבצע כזה, ואם אזרהי ת"א ידעו שיש לענין שיניים, הוא יזכה

להערכתי בהצלחה יותר גדולה.

הי ו "ר י י מצא;

מהו החוב הכולל בירושלים?

כארבעים מליון ש"ח.

הירושלמים שומרי חוק יותר מהתל-אביבים.

הבעיה היא שבתל-אביב 60-70 מהחייבים הם תושבי חוץ.

ל י משיה;

גם אם אתה מוריד את תוספת הפיגורים, אינה לא מצליה לדרבן אנשים לשלם.

צריך למצוא שיטה לנקוי שולחן.

העונש על אי תשלום קנסות מורכב משני גורמים; א. האינפלציה, ששעוריה היום אינם

כמו לפני שנתיים; ב. אלמנט העונשין.

כיצד אתם עומדים לפעול?

ב-1 בינואר אנו עומדים להפעיל את העיקולים, עדיין ללא מבצע קנסות והנחות.

אני מלווה את הנושא משנת 1986, ואני יודע שמדי שנה אנו גובים כ-54% מכלל

תדוייהות. אנו שולהים מדי שנה בין 106 ל-120 אלף דו"חות. אנו מדברים על כ-14 אלף

ז-ו"הות בחודש, ועל כ-1500 נעילות רכב בחודש.

בתל-אביב היו בשנת 1992 16 אלף נעילות.

כל האמצעים בהם נקטנו עד כה רק אותתו לאזרח שבעצם אין לנו שיניים. אם יש

חוק, צריך לקיימו. האמצעי היחידי שעבד היטב הוא עיכוב רשיונות נהיגה. מה שמפריע

לי הוא שהאמצעים קשורים במדיניותו של שר זה או אחר. המחוקק צריך לתת תשובות

מתאימות לאכיפת החוק.

נ' קונשטוק;

דרך של עיכוב רשיון הנהיגה אינה נראית לי נכונה. אפשר היה לפעול בדרך של

התערבות בהעברת בעלויות על רכב.

אפשר לנקוט בדרך הבאה: האזרח יקבל את ההודעה על חידוש רשיון הרכב שלו

חודשיים לפני המועד, וייאמר לו כי אם עד אז לא ישלם את החוב לעיריה, לא יוכל לחדש

את רשיון הרכב.

משרד התחבורה מתנגד לכך.

אני מבין שבנושא זה אין אחידות דעות בין העיריות. עירית חיפה למשל, אינה

נוהגת בדרך של עיקולים.

מי רודיך;

כאשר החליטה עירית חיפה על חנינה, באו 87 אחוז מן החייבים ושילמו את הקנסות.

הורדנו את גובה הקנסות עד לגובה הקרן. על-פי שיטה אחרת, אפשר לרדוסיף לכך את גובה

ההצמדה.

עי מאיר;

אפשר לרשום עיקול על הרכב.

אני חושב שמיצינו את הדיון, אך קשה לסכמו. מה שברור הוא שאין שיטה אחידה, וכל

רשות נוהגת על-פי ראות עיניה, על-פי שיקולים זרים או לגופו של ענין.

האחידות היא בכך שאין עושים כלום.

אני חושב שאחידות תתקבל כאשר ייקבע שכל אזרח ייעצר בשלב בו הוא צריך לחדש את

רשיון הנהיגה או רשיון הרכב שלו.

ר' גייס;

גם אז לא מובטחת אחידות, כי רמת הביצוע של הרשויות שונה.

אני מעריך את עירית ירושלים כעיריה רצינית העושה עבודה טובה, ולמרות זאת אני

שומע כי לקחה מאה מקרים, עם 40 מביניהם התפשרה ורק כנגד 20 הוגשו עיקולים. יכולה

לקום צעקה, מדוע אלה ולא אחרים. מי נהל צבורי תקין אינו יכול לפעול כך.

איני רוצה לסכם את הישיבה, אבל אני רוצה להזהיר את עירית ת"א שלא ונתחיל במבצע

עיקולים דרך חשבונות הבנקים, אלא תנסה למצוא את הדרך המשפטית הנאותה.

היום אין דרך כזו.

אני יודע, אך ניתן לשנות את החקיקה.

אנו עלולים להביא למצב של סתימת בתי-המשפט.

יכולה העיריה להוסיף שופטים במסגרת בית-משפט עירוני.

לי משיח;

זה לא יפתור את הבעיה. - ?

העיריות אומרות שאינן רוצות להפיק רווחים, אלא להביא לכך שהסדר והחוק יישמרו.

אני מציע שתקימו זרוע שיפוטית עירונית אשר הוצאותיה תכוסינה מההכנסות המגיעות

מקנסות. אתם יכולים להעסיק שופטים בדימוס, בתל-אביב ובירושלים.

בקושי הצלהנו להגיע למצב בו אנו מממנים שופט נוסף בתל-אביב, אבל יש צורך גם

במבנים ובמקום.

אני מזהיר מפני הנוהג של עיקול כספים, בטרם מוצה ההליך המשפטי. מכיוון שכיום

לא ניתן למצות את ההליך המשפטי, צריך לחשוב על שנויי חקיקה. אני חושב שגובה

הקנסות והקפיצות בתשלומים בגין פיגורים אינם מוצדקים. אני מבין שלמשרד המשפטים יש

קושי בכל הנוגע לשנויי וחקיקה, יחד עם זאת אני מציע שתעבירי אלי טיוטת הצעה לשנוי

החוק.

צריך לבחון את האפשרות לברירת משפט ואת הצורך בהפחתת ריבית הפיגורים.

האם תוכלי להעביר אלי הצעות ברוח זו?

אני חושבת שיש צורך באישור הממשלה לשם-כך.

האם אפשר לקבל מעירית ת"א הצעה להפהתת הקנסות? אם לא, אבקש מהיועץ המשפטי

שלנו לבדוק את אפשרות אכיפת החוק בדרך של עכוב חידוש רשיון הרכב. אני חושב שניתן

יהיה לממן את ההוצאות המשפטיות הכרוכות בהגשת משפטית באמצעות חלק מההכנסות

שתתקבלנה מתשלום הקנסות.

הצענו למשרד התחבורה לממן את העלות.

האזרח צריך לדעת חודשיים לפני חידוש רשיון הרכב, כי אם לא ישלם את קנסותיו,

לא יוכל לחדש את הרשיון.

כדאי לציין כי למשרד התחבורה יש בעיות קשות מאד בכל הנוגע לחידוש רשיון הרכב.

אני מציע שתשבו ותדונו בנושא, בטרם תתחילו לנקוט בדרך של עיקולים. צריך להגיע

להסדר חובות ולהתחיל דף חדש.

בנושא כרטיסי החניה המשותפים, ייתכן שנזמן את כל הגורמים לדיון מיוחד על-כך.

השיטה של הכרטיס האלקטרוני אינה ברורה לי. אני חייב לציין את עבודתה היפה של

עירית ת"א, אשר הכינה את החוברת שהוגשה לנו היום. אין לי ספק שעוד נחזור לנושא

שנדון כאן היום. תודה לכולכם.

(הישיבה ננעלה בשה 11.00)