הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 6

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום רביעי. ט"ו בחשבון התשנ"ג (11 בנובמבר 1992). שעה 09:00

נכחו; חברי הוועדה; י' מצא - היו"ר

שי אביטל

טי אלסאנע

אי אסעד

י' דיין

ת' זיאד

בי טמקין

מוזמנים; השרה לאיכות הסביבה אי נמיר

י' פלג - מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה

מי בן-פורת - רשות הגנים הלאומיים

די פרי - רשות שמורות הטבע

שי ברנר - משנה למנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה

עו"ד בי בר-און-המשרד לאיכות הסביבה

שי צימרמן - דוברת המשרד לאיכות הסביבה

די אמיר - המשרד לאיכות הסביבה

מזכיר הוועדה; אי קמארה

קצרנית; מזל כהן

סדר-היום; סקירת השרה לאיכות הסביבה על מדיניות המשרד לקראת תקציב 1993.



סקירת השרה לאיכות הסביבה על מדיניות המשרד לקראת תקציב 1993

היו"ר י י מצא;

אני פותה את הישיבה.

השרה לאיכות הסביבה רגילה מימים ימימה למעוט משתתפים בוועדות. הכנסת לא

השתנתה גם בקדנציה הזאת. אני מקווה שבהמשך יבואו הברים נוספים.

אני מקבל בברכה את השרה לאיכות הסביבה. אני משוכנע, כשרה בתפקוד מלא עם

סמכויות מלאות תדעי בוודאי לקדם את הנושאים הכואבים מאד במדינת ישראל שקשורים

לנושאים של איכות הסביבה. אני גם מברך את המשרד עצמו על הרווברת עבת הכרס שברגע

זה קבלנו. אני מניח שהיא מקיפה את הנושאים כפי שרואים אותם במשרד. אני מבקש,

גברתי השרה, לפרוס בפנינו את הנושאים כפי שאת מוצאת לנכון, ואחר-כך נקיים

דיון.

הצעה לסדר להברת הכנסת יעל דיין, בבקשה.

י' דיין;

בשעתו, באחת הישיבות אמרת שלא יכול להיות שלא יהיה פורום נורמלי של חברי

ועדה, בעיקר בנושאים מוגדרים, ושלא תקיים ישיבות. אני לא מציעה לבטל את

הישיבה, אבל אני רוצה להזכיר לך את אמירתך ולבקש איזשהו גינוי לעובדה הזאת.

מפעם לפעם עשינו זאת. פעם סגרתי ישיבה ועוד פעם. אבל זה לא הפתרון. כך

עובדת הכנסת, לצערי הרב, ואין מה לעשות. אני לא יכול להמתין עד שהאנשים יבואו.

מה קורה כשבאים בהתחלה כל העשרה ואחרי עשר דקות כולם נעלמים? זאת מציאות עגומה

בכנסת, אין מה לעשות. העבודה הפרלמנטרית צריכה לזרום. מפעם לפעם אני מתכוון

להתריע בפני האנשים.

השרה לאיכות הסביבה, אורה נמיר, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם כל להודות לך על עצם הזימון להופיע כאן

בפני הוועדה.

התיק שהכנו לחברי הוועדה הוא למעשה חומר רקע לאותם חברי כנסת שירצו

להשתמש בחומר בכל הקשור למשרד לאיכות הסביבה, לתפקודו, לבעיותיו, יש בהומר

אגפי המטה של המשרד שהם ארבעה, עשרה תהומי הפעילות המרכזיים שלנו, המערך

המחוזי, יחידות הסמך שזו רשות הגנים הלאומיים.

אני לא אלך על פי הסדר של החומר, אדוני היושב-ראש, כי הוא הוכן כחומר רקע

לחברי הוועדה, לשימוש שלהם בעבודתם בכנסת. אני רוצה לפרוס כאן, כפי שאני רואה

היום אחרי כארבעה חודשים את הבעיות המרכזיות של המשרד לאיכות הסביבה.

אני רוצה להזכיר לכולנו שהמשרד הוא יחסית משרד מאד חדש, ארבע שנים וארבעה

חודשים בסך הכל. הפעילות הגדולה של המשרד היתה בתקופה שהיה שר במשרה מלאה, וזה

היה חבר הכנסת רוני מילוא. לאחר מכן, גם כן היתה תקופה של פעילות, אבל כשלא

היה שר זה סיפור אחר. היה סגן השר יגאל ביבי.



אני רוצה להתחיל מהנושא שהוא בעיני הנושא הקשה ביותר והחמור ביותר. אולי

משפט מקדים. אני נולדתי בארץ ואני חייבת לומר שעד שבאתי למשרד כשרה לאיכות

הסביבה לא ידעתי שהארץ כל כך מלוכלכת וכל כך מזוהמת, לא היה לי שמץ של מושג.

הבעיה מספר אחת שמחייבת טיפול דחוף זו בעיית האשפה, מה שאנחנו קוראים: פסולת

מוצקה למי ניה השונים.

יש בארץ 2.7 מליון טון אשפה בשנה. 96% מהאשפה הזאת מסולקת לאתרים של

הטמנת אשפה. 4% הולכים למיהזור במיוחד בשני מפעלים: אמניר בעפולה ובמפעלי נייר

חדרה. בכל הארץ נמצאים כ-400 אתרי אשפה, כאשר הגדול ביניהם הוא היריה, שאליו

נשפכים מדי יום 2,500 טון אשפה. 95% מהאתרים האלה, וזה הנתון המדהים והנורא,

פועלים בצורה לא מסודרת וגורמים למפגעים סביבתיים. בנוסף ל-400 האתרים האלה

קיימות 35 תחנות מעבר לאשפה שמשם אוספים לכל האתרים האחרים. קיים בארץ אתר

לסילוק אשפה אחד שהוא נבנה כהלכה, הוא עונה על כל הדרישות ואיננו גורם למפגעים

סביבתיים, זה אתר דודאים ליד באר-שבע, היחידי בכל הארץ.

בתכנית מיתאר ארצית מסי 16 אושרו 20 אתרי הטמנת אשפה, מהם פועלים 15, אתר

אחד לפסולת רעילה ברמת חובב. כאן אני רוצה מיד לומר, שאנחנו בשלב זה לא נכנסים

לשום שינויים בדרך ניהול האתר, כלומר בהחלטה אם תהיה שם משרפה או לא, ואם

תהיה, תהיה כזאת או אחרת, משום שהוחלט על הפרטת האתר. ישבתי כבר שלוש פעמים

מאז כניסתי לתפקיד עם מנכ"ל החברות הממשלתיות. יש היום 40 מועמדים לקניית

האתר, שרוצים להשתתף במכרז, עדין הם בודקים את כל הפרטים כיצד להציג אותו, האם

להציג אותו כבר עם אלטרנטיבות של משרפה מסוג זה או אחר או להשאיר את זה

לשיקולו של הרוכש. אני הגעתי למסקנה שחייבים להשאיר את זה לשיקולו של הרוכש,

אחרת צריך להתחיל מחדש בבדיקות. מציעים בדיקה חדשה. רק הבדיקה צריכה לקחת עוד

שישה חודשים. לכן, הבטיח לי מנכ"ל החברות הממשלתיות שתוך חודש ימים הוא יתן לי

תשובה עם מועדים, משום שהאתר הזה במצב הקיים הוא אתר פסולת רעילה המסוכן ביותר

שיש בארץ.

צריך להיות אתר חירום אחד לאשפה, כך נקבע, שהוא צריך להיות תחליף במקרה

שקורה משהו נורא באחד האתרים. דובר בשעתו על האתר שליד בית גוברין, שהוא נקרא

אתר כלנית. עד עצם היום הזה לא נעשה דבר כדי שהאתר הזה אכן יוכן. 30 מאתרי

האשפה בארץ מטופלים בכמות שעולה על 25 טון מדי יום שנשפכים לאותם האתרים. כל

היתר הם אתרים יותר קטנים. יש לי כאן מפת אתרי האשפה עם הסימון מה מאושר מה לא

מאושר, עם כל הפריסה. מי מחברי הוועדה שירצה, אני מוכנה לתת אותה.

עכשיו אני רוצה לומר מה הן החלטותי בנושא של מיחזור אשפה. א. אני שמחה

להודיע לך, אדוני היושב-ראש, בשיחה שהיתה לי בדיוק לפני שבוע עם שר הפנים,

סוכם בינינו שהשר הממונה על אכיפת החוק יהיה השר לאיכות הסביבה. כל נושא שיהיה

בו מבחינת חיוב הרשויות המקומיות, ייעשה בהתייעצות עם שר הפנים. אני רואה בחוק

המיחזור דבר מאד משמעותי ובזאת אני פונה אליך רשמית, אדוני היושב-ראש, להחיל

את דין הרציפות על חוק המיהזור. עד כמה שהבינותי, הויכוח התמקד רק בנושא של

השר הממונה. תתקן אותי אם אני טועה.

אני חזרתי מסיור לימודים בן שבועיים בארצות הברית ושם למדתי שני דברים

אדירים. הם הולכים היום, כולל בעיר כמו ניו-יורק שהיא צפופת אוכלוסין, לדרך של

שריפת אשפה. הייתי בשני מתקנים כאלה. נכנסים למתקן זה כמו לתוך בית מרקחת. אין

זיהום אוויר. אם יש מעט עשן אלה אדים של הרתחת המים. 90% מהאשפה נשרפת, כאשר

הם שורפים לא רק את האשפה הנקיה, כלומר לא רק את האשפה הביתית אלא גם בקבוקים,

קרטונים ופחיות. 90% נשרף, הכל הולך לאנרגיה.



אנחנו בודקים עכשיו אפשרות של הקמת אתר כזה, משרפה כזאת, באתר של חיריה.

אנחנו בדברים עם ראש עירית תל-אביב שמאד מעוניין באתר הזה. בקשתי מהמחלקה שלנו

לייעוץ משפטי כבר להכין ולבדוק את כל הנושא של מכרז בינלאומי. אנחנו גם לא

נחסום דרך בפני חברה ישראלית. הקמת אתר כזה עולה 300 מליון דולר. החברה שמנהלת

אתנו משא ומתן ולה יש ידע ונסיון בינלאומי אדיר בעולם כולו, כולל 40 מתקנים

כאלה ביפן, מוכנה להשקיע 100 מליון דולר. בביקור שלי בארצות חברית הם אמרו לי

שהם מוכנים גם לגייס את ה-200 מליון דולר הנותרים בתנאי שניתן להם ערבויות

להלוואות האלה. ראש הממשלה אמר לי שהוא בהחלט בעד, שבמסגרת הערבויות שאנחנו

מקבלים מממשלת ארצות-הברית שני דברים יקבלו סדר עדיפות בכיר, גם הטיפול באשפה

וגם הטיפול בביוב. עכשיו אנחנו מכינים את המכרז. החברה הזאת כבר באה בפעם

השלישית. אנחנו נעבור את כל ההליכים שהחוק מחייב. הבטחתי לאותם משקיעים, ברגע

שמישהו יזכה במכרז, אני אעזור לו אישית לעבור את כל הויה-דלרוזה של

הביורוקרטיה במשרדי הממשלה הישראלים.

דבר שני שראיתי בארצות הברית, גם כאן משקיע מוכן לבוא ארצה להשקיע והוא

לא היה היחיד, ראיתי זאת באטלנטח, מיחזור אשפה. אוסף של מכוניות, קרוניות

רכבת, חוטים, פלסטיקה וקרטון מעבירים למפעלים שונים, ממחזרים, מכינים את זה

לחומר גלם ומוכרים את הומר הגלם לתעשיות. אני חושבת שאפשר לנצל בארץ את אחד

המפעלים שכבר לא פועל ולא עובד. אני מתארת לעצמי היכן, זה צריך להיות באזור

שהוא נגיש יותר לתחבורה. גם בנושא הזח נעשה מכרז בינלאומי. אני חייבת לומר,

הרבה חברות ישראליות פנו למשרד שלנ, הן מאד מתעניינות בנושא חזה. ראיתי בארצות

הברית הרבה מאד יהודים שעוסקים במיחזור. שאלתי למה כל כך הרבה יהודים עוסקים

במיהזור. אמרו לי שעושים מזה עכשיו חרבה מאד כסף.

אני בעד הובלת כל הענין הזה כנושאים למשק פרטי, להפרטה, לחברות פרטיות

שתשקענה, שתרווחנה ושתנקנה את הארץ. אבל אני לא בעד להתחיל את הכל. אני בעד

להתחיל במשרפה אחת בשלב ביניים ולעשות משהו במיחזור אבל גדול, לא בסדר גודל של

חדרה, מה גם שמפעלי הנייר בחדרה עוסקים רק בנייר ובבקבוקי פלסטיק ולא במיחזור

של דבר אחר.

אני רוצה לסכם את הסעיף הזה ולומר שאני מתנגדת להטמנת אשפח. התכנית היתה

שהמשאיות הרבות שהיו מובילות את השפה לחיריה יסעו לאתר כלנית, זה על יד גן

נהדר שלנו בבית גוברין, ילכלכו את הכבישים ילכלכו את אותם אזורים בארץ שהם

נקיים. לאן שאני באה ויש מקום של הטמנת אשפה אומרים לי: זה נגמר בעוד שנה,

תעזרי לנו למצוא מקום אחר. אין. הארץ קטנה מדי כדי לנקות את המקום המלוכלכים

ולכלך את המקומות הנקיים. , מה גם שהיום בעולם אין פתרון של הטמנת אשפה, לא

עוסקים בזה יותר להוציא אותם 10% במשרפה, שבחלק מהם משתמשים לתעשיה. זה נושא

מאד מפותח היום. אני רואה בטיפול בנושא האשפה אחד הנושאים המרכזיים ביותר שלי

כשרה לאיכות הסביבה.

הנושא השני הוא נושא הביוב. זה נושא הרבה יותר מסובך. אם כאן דיברנו על

הרבה כסף, נושא הביוב יקר יותר מנושא האשפה. אבל הבעיה של הביוב והדאגה לנקיון

המים זו העובדה שאין ספור רשויות אחראיות על המים: משרד החקלאות, משרד

הבריאות, המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הפנים. אני שמהה שבפגישה שהיתה לי עם שר

הפנים, שר הפנים הסכים והציע שאנחנו נהיה בדרך יותר משמעותית, כולל חוקית,

מיוצגים לגבי קביעת המדיניות והביצוע במינהלת הביוב. יש בעיה קשח מאד עם

הכספים שיש בתקציבי הממשלה לביוב. החלק שנמצא במשרד הפנים, בשנה שעברה הוא היה

100 מליון שקלים, כולו היה הלוואה. מוך ה-100 מליון שקלים רק 8 מליון שקלים

נוצלו על ידי הרשויות המקומיות, כי הריבית היתה מאד גבוהה בשבילם, היא התחילה

ב-% 5.5 היא עברה ל-4.5%. מלבד כרמיאל ואולי עוד רשות אחת, הודיעו הרשויות

המקומיות שהן יכולות להשיג הלוואות בבנקים בתנאי מימון הרבה יותר נוחים ולא

השתמשו בכסף הזה. היום אמר לי שר האוצר שהמגמה היא להוריד בנושא הזה של



ההלוואות את הריבית ל-2% ויתכן אפילו ל-1%. עדין זה מאד קשה לרשויות המקומיות.

יש להן הרבה הובות והרבה ריבית על כל מיני הלוואות שהם לוקחות. כאן הפתרונות

מאד יקרים, אבל יש היום מודעות שהולכת וגוברת, אני לא אומרת שהיא לא היתה

בעבר, כי המים מזוהמים בצורה נוראה במיוחד כל המים שנמצאים על הוף המדינה,

מאשקלון וצפונה. בחלק גדול מהמקומות, הלק גדול מהשנה, אסור לשתות את המים. מי

שרואה את אתרי האשפה איך הנוזלים של האשפה מזהמים את מי התהום. מי שרואה את

הנחלים, להוציא נחל התנינים, שכולם תעלות ביוב. מי שרואה מה קרה עכשיו כתוצאה

מהול"לים, שהחליטו לפסוה על כל הדיונים, הבדיקות וההחלטות כולל של איכות

הסביבה. יש זרימות נוראות, הביוב לא הוסדר. ראיתי את זה בטבריה, ראיתי את זה

בראש העין ובהרבה ישובים בארץ. הוא פשוט נשפך בהלקו לירקון ובהלקו מזהם את מי

התהום.

אני שמחה למסור לוועדה שלאחר שנים של מאבק בין המשרד, בין רשות הגנים

הלאומיים, בין עירית חדרה ובין חברת החשמל, הגענו לסיכום על התחלת שלב אי של

פארק חדרה. נשארו שני סעיפים מינהליים מאד קטנים, שהגב' בינה בר-און מטפלת

בהם, היא ייצגה את המשרד במשא ומתן האחרון. אני באתי, ואני מודה שהודעתי,

שאינני רוצה דין ודברים עם יועצים משפטיים. הענין כל כך סובך מבחינה משפטית,

שלא היה שום סיכוי להתהיל בנושא של פארק חדרה.

אנחנו הולכים בשני שלבים. אנחנו נלך רק לשלב הראשון. הסכמנו זאת יחד עם

ראש עירית חדרה ועם מנכ"ל חברת החשמל. אני מעריכה שתוך שבועיים-שלושה התקלה

שישנה מסתיימת. הנושאים הכבדים נפתרו. חברת החשמל ויתרה על חלק גדול מהתביעות

שלה. עירית חדרה היתה יותר פתוחה לענין. אני מעריסה שתוך חודשיים נתחיל בשלב

אי של פארק חדרה. אנחנו לא מתחילים בכל הפארק, כי חלק גדול משלב בי אלה אדמות

פרטיות. ברגע שנתחיל לטפל באדמות פרטיות, בקנייתן או בהחלפתן, זה סיפור עד

הדור הבא אם לא הדור שאחריו.

י' דיין;

זה פארק חדרה פארק השרון?

לא. פארק השרון זה מהצד השני של הכביש. פארק נחל חדרה הוא על יד חברת

ההשמל. זו המחוייבות של חברת החשמל מאז הקמתה, לתת. 6.5 מליון דולר כדי להעניק

איכות סביבה טובה יותר לכל תושבי המקום. מטפלים כבר בנחל חדרה מהמקורות שלו

בהתחלת נקיונו. רק לנחל הירקון הוקמה רשות על פי רווק. הייתי פעמיים בסיור בנחל

הירקון, עושים שם עבודה יוצאת מן הכלל. אנחנו רוצים באותה מתכונת ללכת לנחל

הקישון. אנחנו מוכרחים לנקות את נחלי הארץ. אבל דעו לכם, המזהם הגדול ביותר של

נהל הקישון הוא "חיפה כימיקלים", ששופך חומרים רעילים, 200 קוב מדי שעה

לקישון. זה למעלה מ-50% מריה האוויר הנורא במפרץ חיפה. עכשיו הם מתכננים

צינור. הקמת הצינור זה ענין של 2.5 עד 3 שנים לפחות. עד שלא יהיה הצינור הזה,

אי-אפשר יהיה לנקות את הקישון. זה המזהם הגדול ביותר. הם כבר היו אצלי במשרד

פעמיים. הם מבינים את זה, הם יודעים. אדוני היושב-ראש, אתה יודע שבמשרד לאיכות

הסביבה אני בדילמה מאד עקרונית. אני באה מוועדת העבודה והרווחה. גם אם אני

יכולה על פי הוק לסגור מפעל שלא עומד בתקנים ולא ממלא את החוק של איכות

הסביבה, אני לא אתן יד לסגור מפעל כאשר אני יודעת שמאה או מאתיים או שלוש מאות

עובדים ייזרקו לרחוב. זה מביא את המשרד ליתר הידברות עם התעשיות, משום שהן

עובדות ליצוא ויש תקנים מאד מחמירים בארצות אליהן הן מייצאות, כמו מפעלי הברום

שמייצאים לארצות-הברית, לאירופה וליפן. המדינות שקונות מהם את הברום מאד

מחמירות בתנאים של איכות הסביבה. אני חייבת לומר, יש פתיחות גדולה אצל המנהלים

להשקיע כספים באיכות הסביבה. לשמחתנו, התעשיות המזהמות הן התעשיות שמצבן

הכלכלי טוב, בחלקן הגדול טוב מאד. לדוגמא, בתי הזיקוק משקיעים בשנה הבאה 20

מליון דולר בנושאים של איכות הסביבה וטיפול בזיהום אוויר ושפכים.



אנחנו עושים עכשיו בהתנדבות יחד עם עוד גורמים, גם חיפנים, עבודת סקר ועבודת

הכנה איך מטפלים בנחל הקישון. המקום היחידי שעוד נקי זה על יד כפר רוסידים. אבל על

יד חיפה זה נורא. אנחנו רוצים להפוך את זה למינהלת הקישון כדוגמת מינהלת הירקון.

לפי דעתנו זו הצורה. זו תהיה יחידה עצמאית שזה כל תפקידה, עם תקציב סגור שלה. זו

הדרך היחידה לטפל בצורה נמרצת בנושא של הנחלים.

מכאן אני עוברת לחומרים מסוכנים. האזור הקשה ביותר בארץ הוא מפרץ חיפה. במפרץ

חיפה מרוכזים גם מיכלי הגז, גם המפעלים הפטרוכימיים, גם מאגרי הנפט, גם חברת

החשמל. שם בשעות לא של מלחמה אלא בשעות של שלום, אם קורית איזושהי תקלה, והיה

כבר דבר כזה בקרית אתא, זה ארח- האזורים צפופי האוכלוסין הקשים ביותר בארץ ושם

יכול להתחולל אסון נורא. יש שם צנרת של חומרים רעילים שעוברת מתחת לפסי הרכבת,

מתחת למפעלים. אף ארח- לא יודע איפה הצנרת הזאת עוברת. הייתי פעמיים בסיור בחיפה.

יש היום מרכז מידע, ואתה אדוני היושב-ראש מכיר את זה בוודאי הרבה יותר טוב

ממני, שהיה ויכוח בכפיפות למי יהיה מרכז המידע לחומרים מסוכנים בארץ. הוא נמצא

היום בידי הצבא. יש לו כנראה סיבות טובות, ואני שוכנעתי שחלק מהדברים, בייחוד

אחרי מלחמת המפרץ, חייבים להיות בידי הצבא. אנחנו עומדים לעשות איתם עכשיו הסדר,

שכל הנושאים האזרחיים יועברו אלינו. כלומר, תהיה חפיפה ואנחנו נהיה הכתובת לכל

הנושאים האזרחיים. הם מכינים לנו מפה של כל צנרת החומרים המסוכנים במפרץ חיפה.

נסעתי ברכבת הפרברים בחיפה, כי אמרו לי במשרד שאם אני אסע ברכבת הפרברים אני

אראה יותר טוב את אתרי האשפה של חיפה, את החצר האחורית של חיפה. אמר לי מנכ"ל

אנחנו נוסעים בפסי הרכבת על צנורות של הומרים רעילים ומסוכנים

שאיננו יודעים היכן הם, כמה הם מסוכנים, פגועים או לא פגועים. יודעים על זה רק

כשעובד שם טרקטור, הוא פוגע בצנור ופתאם יש סכנה סביבתית.

דבר שני, חוות הגז. בתוקף תפקידי כשרה לאיכות הסביבה אני עומדת בראש ועדת

השרים לאיכות הסביבה ולחומרים מסוכנים. אני מפעילה מאד את הוועדה הזאת. קיימנו

כבר שלוש ישיבות בנושא של חומרים מסוכנים. יש כאן כמה בעיות. יש בעיה של מיפוי

הימצאות החומרים המסוכנים. נקיטת אמצעים כדי שאם חס וחלילה משהו קורה, זה לא יסכן

את האוכלוסיה. דבר נוסף שצריך לדעת, כל טיפול הוא טיפול יקר מאד. יש בארץ שלוש

חוות דלק. בקרית אתא, בפי-גלילות ובראשון לציון, שאם חס וחלילה קורה שם משהו, זה

סיכון לרדיוס עצום של אוכלוסיה.

היינו בישיבה וביקשתי ממינהל הדלק שיציגו לנו אלטרנטיבות כיצד לטפל בחוות

הדלק. אחת, שמראש לא נראית לי, זה להעביר אותן לדרום. מעבירים הכל או לרותם או

לרמת-חובב ואז צריך לשנע את החומרים חמסוכנים בכבישים שזה אחד הדברים הכי

מסוכנים.

לדעתי, יש להם שתי אלטרנטיבות. האחת, הטמנה מאד עמוקה של המיכלים, שזה גם

פותר את בעיית שעת חירום, אבל זה מאד יקר; או הטמנה שהיא לא כל כך פנימית, שהיא

פותרת רק את הבעיות כשאין מלחמה. אבל אין ספק שבשלוש חוות הגז האלה, אנחנו יחד עם

משרד האנרגיה ומינהל הדלק נצטרך לטפל. הודעתי לחברות הדלק: מצבכן הכלכלי מצוין,

אתם תממנו את העלות של זה. אני לא רואה שהמשרד לאיכות הסביבה צריך או יכול לממן

את הטיפול בנושא איכות הסביבה. זה מאות מליוני דולרים.

הנושא השני בנושא החומרים המסוכנים, והזכרתי זאת קודם לכן, זה הנושא של

השינוע. מעבירים את החומרים המסוכנים או ברכבות או ברכבים גדולים מאד, במסילות

ברזל ועל כבישי הארץ. אתם ודאי קוראים מפעם לפעם בעתונות, אין כמעט יום שאין תקלה

באחד הרכבים. לפני כשנה נשרף הנהג בתוך מיכלית של ברום. ברום זה החומר הכי מסוכן,

שמשונע על כבישי הארץ. כולו מיוצר בים המלח, בנגב ובמישור רותם. "צים", משום שהיא

רצתה לחסוך מליון דולר, הפסיקה לשלוח את החומר הזה מנמל אילת. זה גם הביא

לפיטורים של למעלה מ-150 עובדים בנמל אילת. זה היה מקור העבודה המרכזי שלהם.



מעבירים את הברום בחלקו לנמל אשדוד ובחלקו הגדול לנמל חיפה. חלק גדול מהברום נשלח

למזרח הרחוק, אז ממילא עוברים את תעלת סואץ. אנחנו עכשיו נחייב את חברת צים יחד

עם משרד התחבורה להחזיר את זה לנמל אילת, לעשות גם בשביל אילת כביש שוקק. כפי

שאתם יודעים, השנה ובשנה הבאה יש תקציבים אדירים לכבישים. הלוואי שרק יהיו

מסוגלים לבצע אותם. אני ראיתי את המצב שהיה בתחנת הרכבת בבאר-שבע, שהיא היתה

תחנת מעבר להעברת המכולות לנמל חיפה. לא ייאמן מה שהיה שם. זה היה מונח פרוץ, חלק

לא מסומן. גפרור אחד היה מבעיר את הכל, וזה על יד העיר באר-שבע. אנחנו יחד עם

הצבא ובחיוב המפעלים, והם יודעים זאת, נצטרך לטפל באופן הכי רציני בחומרים

מפרץ חיפה, חוות הגז והשינוע בכבישים.

מכאן אני עוברת לנושא של זיהום אוויר. יש לי ויכוח מאד קשה עם ראש עירית

חיפה. חיפה היא העיר היחידה שהקימה תחנות ניטור לבדיקת זיהום אוויר. 24 שעות

ביממה בודקים שם את זיהום האוויר. לפי תחנות הניטור, האוויר של חיפה איננו מזוהם.

מיום שאני השרה לאיכות הסביבה, כשאני מגיעה למפרץ חיפה, כשאני עוברת את חיריה,

כשאני עוברת את אתר האשפה של הרצליה וחדרה אני פותחת את החלונות. כשאני פותחת את

החלונות במפרץ חיפה, אי-אפשר לנשום. מה מעניין את התושבים מאין זה בא, אם זה בא

מהקישון או אם זה בא ממפעל המלט או אם זה בא מחברת החשמל או אם זה מבתי הזיקוק או

מהמפעלים הפטרוכימיים.

לכן אנחנו שוקלים היום, המרולקה המשפטית שלנו בודקת זאת יחד עם מומחים, לקבוע

תקנים לפי הישוב ולפי הבעיות. לא יכול להיות אותו תקן לישוב שיש לו רק מפעל מזהם

אחד, ולישוב כמו חיפה, ששם כמעט כל המפעלים שפועלים הם מפעלים מזהמים.

עכשיו לגבי תל-אביב. ברידינג למעשה אלה שתי תחנות. ברידינג עברו לתחנה הישנה.

הם החליפו דלקים ועברו לדלק דל-גופרית. זה לא פורט- את כל הבעיה. אבל כשבאתי למשרד

והתחלתי לבדוק את הענין של רידינג וזיהום האוויר, לימדו אותי המומחים שנכון שאלה

שני סוגים של זיהום אוויר, אבל זיהום האוויר מרידינג גורם לכ-40% מזיהום האוויר

של תל-אביב. 60% המכוניות והרכבים. זה לא אומר שאנחנו לא נחמיר עם רידינג, אבל

אני רוצה שנדע שלטפל ברידינג אינו פותר את הבעיה של זיהום אוויר בתל-אביב.

יש בתל-אביב בעיה מאד קשה, שאנחנו מאד מעורבים ומאד מטפלים בה, וזו התחנה

המרכזית. לתחנה המרכזית יכנסו ויצאו מדי שעה 250 אוטובוסים. היא בלב האוכלוסיה.

העיריה מטפלת בבעיה הזאת, נושא פינויים הוא קשה מאד. מבחינת זיהום אוויר אי-אפשר

יהיה להימצא ברדיוס, לדעתי של קילומטר או שני קילומטרים מהתחנה המרכזית.

אנחנו הודענו גם ל"אגד" וגם ל"דן" שלא נתיר פתיחת התחנה אם הם יעברו על התקן

המותר בנושא של זיהום אוויר. אותם זה מחייב מאד. זה לא רק מחייב החלפת דלקים, חלק

מהם זה מחייב גם החלפת אוטובוסים. אנחנו איתם במשא ומתן, הם צריכים לדווח לנו

מבחינת המשרד אנחנו מוכנים לעזור לכם, אבל אנחנו רוצים

שתדעו שלא נוותר על העיקרון, כי בערים הגדולות זה מתחיל להיות דבר שאי-אפשר יותר

לחיות אתו. הצפיפות, הלכלוך, זיהום האוויר, זה נורא.

המדיניות שלי במשרד היא לעבוד יחד עם כל הגופים, יחד עם המשרדים הממשלתיים,

יחד עם הרשויות המקומיות, ואני חייבת לומר שהצלחתי בתקופה הקצרה, עם הרבה מאד

רשויות מקומיות שהן הבעייתיות ביותר, לעבוד בשיתוף פעולה מאד גדול. אבל אני רוצה

שנדע שאנחנו כאן צריכים להתמודד עם דברים שהם מאד מאד מסובכים, חלקם עומדים

בקונפליקט של איכות סביבה לעומת מקומות עבודה; וחלקם עומדים בקונפליקט של חקיקה

מול אכיפה. אני לא מדברת עכשיו על רקיקה נוספת. מה שיש לא אוכפים. אני בדקתי את

חוק כנוביץ. שאלתי את היועצות המשפטיות שלנו אם צריך לתקן, לשנות את חוק כנוביץ.

לא, צריך רק לאכוף אותו.



אני מודעת לעובדה שאי-אפשר יהיה לעשות חוק מיחזור, אי-אפשר יהיה להביא

למודעות הציבור את חשיבות חנושא של איכות הסביבה אלא אם נעשה דבר יסודי אהד

מאד חשוב. סיכמתי עם שרת החינוך, ובשבוע הבא יש פגישת עבודה ראשונה של שני

הצוותים, הצוות של משרד שלנו והצוות של משרד ההינוך, החל מספטמבר 1993, תחילת

שנת הלימודים הבאה, נושא איכות הסביבה יהיה נושא חובה בכל בתי הספר היסודיים

בארץ. אנחנו רואים בילדים ובתלמידים, כמו שזה היה בדוגמא הנצחית שכולם מראים

והיא בלעדית בנושא הפרחים, החיילים והמסייעים שלנו להחדרה יותר חזקה של נושא

איכות הסביבה.

דבר אחרון, נושא של איכות הסביבה הוא אחד הנושאים המרכזיים בשיחות

השלום. יש חמש ועדות. הוועדה שלפי הערכתי הכי פעילה והכי מתקדמת זו הוועדה

לאיכות הסביבה, משני טעמים, ואני אומר לכם את זה בכל גילוי הלב. א. זה לא נושא

פוליטי, זה לא נושא מדיני. נושא המים הוא נושא פוליטי, לא נושא איכות הסביבה.

ב. באזור שלנו עוד לא הושבים שאיכות סביבה הוא נושא כל כך חשוב. אני לא מוציאה

מכלל אפשרות שגם המחשבה הזאת אצל השותפים שלנו הערבים מביאה אותם לידי כך שהם

יושבים יחד אתנו, גם במליאת הוועדה וגם בתת-ועדות.

אבל, אני מודה, שזה גוזל מהמשרד הרבה מאד זמן. עד היום המנכ"ל היה האחראי

לנושא הזה מטעם המשרד. קודם זה היה דייר אורי מרינוב, הטלתי את זה על המנכ"ל

החדש, ד"ר ישראל פלג. הוא היה אחראי על הנושא הזה מטעם המשרד. החלטתי להפסיק

את הנושא הזה, אי-אפשר שהמנכ"ל של המשרד יעסוק בשיחות השלום. 50% מעבודת המשרד

אלה שיחות השלום. בשביל זה יש משרד חוץ. אנחנו ניתן את הידע המקצועי שנחוץ.

יתכן שאטיל את זה על מישהו אחר מהמשרד. אנחנו מוכרחים להתמסר במאת האחוזים

לאיכות הסביבה במדינת ישראל. אנחנו משרד קטן. כבר היום הסמנכ"ל שלנו משתתף

קבוע בשיחות השלום בוושינגטון. הוא איננו נמצא במשרד. בשבילי היעד של המשרד זה

לשפר ולהעלות משמעותית את נושא איכות הסביבה במדינת ישראל.

אלה הדברים, אדוני היושב-ראש. אני מתנצלת אם הארכתי מעט. אנשי המשרד יענו

על שאלות שתהיינה.

הייתי אומר בחצי הלצה שלפי התיאורים שלך כמעט צריך לברוח מהארץ, אי-אפשר

לחיות בה.

סיירת? תבוא אתי יום אחד.

הו, כמה שאני מסייר. התיאורים באמת מזעזעים, אבל בסך הכל כשנוגעים בנושא

שפרטת, כולם נכונים, כולם אמיתיים וכולם מציאותיים. צריך רק לברך אותך שתוכלי

לעמוד במשימות ולו בחלק מהן.

שאלת אם סיירתי. אני יוצא הרבה מאד עם דן פרי לראות את יופיה של הארץ.

לא דברתי על הדברים היפים. אפילו לא דברתי על רשות הגנים הלאומיים.



היו"ר י' מצא;

אני נוהג לצאת לסיורים שנקראים: סיורי יושב-ראש הוועדה, כי קשה מאד לתאם

עם ההברים. שמונה חברים נותנים הסכמה בסוף בא חבר אחד ואז אני מתבזה, כל אחד

שואל איפה חברי הוועדה. אז מראש אני מגדיר את זה: סיור יושב-ראש הוועדה ואני

לא מתבזה ועושה את זה לבד. אני רואה דברים לעומק ולומד אותם. עשיתי את זה הרבה

במהלך השנים.

אמרתי ואני מתכוון ברצינות, שכמעט אין נושא שלא צדקת לגביו וצריך לפעול

ביד קשה, בהתמדה ובעקביות כפי שאת מתכוונת לעשות זאת. חוק המיחזור לא התעכב רק

בגלל הנושא של השר. לא הייתי שלם מחוק המיחזור מבחינת הביצוע שלו. לא הייתי

שלם אתו מבחינה זו שכמעט כולו היה קשור לקבירת האשפה והמיחזור שלה באיזשהו אתר

ולא ניתנו תשובות כיצד ומי יאסוף מכל הארץ הזאת את האשפה ויוביל אותה לאותו

אתר במערכת הכבישים הקיימת. אני מכיר את הנושא הזה, עסקתי בו רבות. את מה

שראית עכשיו בארצות-הברית אני ראיתי עשרים שנה. ברור שמאז היתה התקדמות. עשר

שנים הייתי סגן ראש עיר בירושלים. לנו היה המפעל הראשון בארץ לסילוק אשפה

ומיחזורה בשיטת הקומפוסט.

זה מה שיש היום בעפולה?

כן. בסופו של דבר המפעל בירושלים נסגר. הבעיה מורכבת הרבה מעבר לויכוח אם

שר זה או אחר.

אני רוצה לדבר עם חבר-הכנסת דן תיכון לגבי החלת הרציפות על החוק ומה

שניתן לעשות נביא לדיון ונקדם את הנושא.

אני מברך אותך על הדבר המעשי והוא הסיכום שלך עם שרת החינוך. החינוך

לנושא איכות הסביבה הוא בעל חשיבות עליונה, בלי זה לא יעזור מאומה, ימשיכו

לפתוח חלונות במכוניות ולזרוק החוצה אשפה. טוב שסיכמת עם שרת החינוך שנושא

איכות הסביבה יכנס לתכנית הלימודים בשנה הבאה בבתי הספר. אני רואה את זה כאחד

הדברים המעשיים שאת מסוגלת להוביל, כי זה בר-ביצוע, זה לא נתון לכל הויכוחים

המשפטיים שאת נתקלת בהם, זה לא נתון לויכוחים הכספיים האדירים שקשורים בנושא

הזה.

תבוא עליך הברכה בענין הפרטת רמת-חובב. כמה שיותר מהר להעביר לידיים

פרטיות טובות, כך יצלח המקום הזה.

לא נותר לי אלא לברך שתצליחי. אני רק מתרעם על דבר אחד, ואני לא יודע

עדין על מי להתרעם, וזה בנושא הול"לים. רק פעם בשנה יכולה הממשלה לעשות את

התרגיל הזה., אמנם היא למדה את זה מממשלת הליכוד, אבל זה עבר את כל מה שרק

אפשר להעלות על הדעת. קיימנו פה דיונים ממושכים בנושא הול"לים. הבאנו מומחים

ונציגים ממשרדי הממשלה והתעכבנו על כל תג. לא יכול להיות שממשלת ישראל, כדי

לעקוף את ועדת הפנים, תוביל את זה לחוק ההסדרים. כח השלטון בחוק ההסדרים יכול

לעקוף ועדה פרלמנטרית. אני משוכנע שבמהלך השנה אי-אפשר לעשות את זה רק



בתרגילים אלה ואחרים. מה שעשתה הממשלה זה חמור מאד והשנה חוק הול"לים לא ידון

פה, הוא לעבור עם כל מאות הרבות של הסעיפים התקציביים בוועדת הכספים בלי שאיש

יוכל להתייחס לזה. אני מתריע ואני יכול רק לומר שהפעם, ידיה של ועדת הפנים

נקיות ממה שיקרה בשנה הבאה. אם כי מיד אחרי שזה יעבור בוועדת הכספים,

אבדוק איך ועדת הפנים תוכל לקיים דיון למרות שזה יהיה לאחר מעשה.

עד כאן, רבותי. עכשיו התייחסות של חברי הכנסת. חבר-הכנסת מנחם פרוש,

בבקשה.

ברשות היושב-ראט וברשות השרה, ידעתי את הצלחתך בתפקידך הקודם ועניין אותי

לשמוע איך את מציגה את הנושא הזה. אני מוכרח לומר לך: כל הכבוד. בסיורי בחוץ

לארץ אני יודע שנושא איכות הסביבה תופס במדינות מתורבתות את אחד המקומות

החשובים ביותר, כאשר לצערי כאן בארץ היתה לנושא זה התייחסות שולית ולא רצינית

ביותר. אני שמח שאת קיבלת את התפקיד הזה.

טוב שכיעד ראשון נפגשת עם שרת החינוך כדי להחדיר את הנושא הזה בתודעת

התלמידים. אני מבקש, מכיוון שנושאי איכות הסביבה לא מטופלים כראוי עד עכשיו,

להתרכז בנושא חיפה, כי אם חלילה יקרה שם משהו לא נוכל להאשים את עצמנו שלא

פעלנו.

אני כמובן מצטרפת לברכות, להערכה ולכל הדברים הטובים. אני גם עומדת בראש

השדולה של חברי כנסת להגנת הטבע ולאיכות הסביבה. אני רוצה לציין שזו השדולה

הגדולה ביותר שקיימת בכנסת, לא רק מבחינת ההרשמה אלא גם חוצה קווים בגדול. זה

רק מראה שהמודעות היא גבוהה מאד. זה לא אומר שלא נהיה לפעמים בצדדים שונים של

המתרס, אבל בסך הכל השדולה עומדת לרשות המשרד כדי להפעיל, לזרז, להאיץ ולהביא

לתודעת הציבור נושאים של איכות סביבה והגנת הטבע.

אני רוצה לשאול שלוש שאלות. אחת, ביחס לאילת. אני מבינה שעירית אילת

קיבלה אישור להוציא צינור ביוב צפונה, לא איזשהו מתקן טיהור. זאת אומרת,

להוציא את זה לשדות כולל המטרה חופשית של עודפים. זה דבר שלא יעלה על הדעת.

הטענות שהגיעו אלי, שוב זה חוזר לנושא הפוליטי, ראש העיר שלנו סיכם עם זה וזה

סיכום עם ההוא. אני שואלת ספציפית לגבי הנקודה הזאת.

דבר שני, דובר על נושא ההטמנות, שריפות וכו', האם יש איזושהי דרך לשלב גם

ענין של אתרי פיצוץ תחמושת, שזה גם כן סילוק אשפה. זה סילוק חומרים מסוכנים.

יש לזה השפעה ישירה על איכות הסביבה, על איכות הנוף ועל התושבים באזור. אין

טעם על כל דבר כזה לרוץ לבג"ץ. לא יכול להיות שבג"ץ יפתור לנו את העניינים.

נושא של עזוז עומד עכשיו על הפרק. הצבא הפסיק, חם דנים בזה. הוצע להם אתר

חילופי על יד ניצנה, על יד כביש. אני מניחה שהשרה מכירה את הנושא. הוא פשוט

עומד השבוע להכרעה, אבל זה נכון בגדול גם לגבי אתרי פיצוץ תחמושת וההתייחסות

שלהם למידת הפיקוח ולמידת התיאום שיש לנו לגביהם.

דבר נוסף, אולי למנכ"ל, לא רק בשיחות הרב-צדדיות אלא גם בשיחות הדו-

צדדיות, ב-34 העמודים, מפוקפקים לטעמי, שהגשנו לפלשתינים, יש גם פרק בנושא

איכות הסביבה. זה לא דבר פוליטי מרוחק אלא זה דבר מאד משמעותי לגבינו. אנחנו

מנהלים כרגע שמורות בגדה, פחות ברצועה. אני רוצה לדעת מי האיש במשרד שעוסק בכל

ההיבט של שמורות בשטחים ואם יש איזשהו תיאום מה הולך להיות עתידן, יש בעיה

שהחחיות לא יודעות גבול, המזיקים לא יודעים גבול והצבאים לא יודעים גבול. אם

אפשר לשמוע כמה מלים על ההתייחסות בשיחות הדו-צדדיות.

ברכות לשרה לאיכות הסביבה אורה נמיר. כפי שאנחנו מכירים אותה, אני מאמין

שדווקא נושא מהסוג הזה, שאולי בעיני חלק מהציבור נחשב לשולי או מטופל בצורה

שולית, יזכה לטיפול משמעותי של שר במשרד.

אני הצטרפתי לשדולה של חברת הכנסת יעל דיין, גם בגלל שזו שדולה של יעל

וגם כנציג ההתיישבות, של המושבים בפרט, יותר ויותר אנחנו נזקקים לנושאים בתחום

הזה. אחד הנושאים הקשים ביותר היום זה הנושא של הביוב המרכזי. יש לא מעט

ישובים שיושבים על אגמי מים, מקוואות מים. השרה דיברה על צינורות כאלה ואחרים

שעד שלא נכנסים בהם לא יודעים שהם קיימים.

אלה צינורות של חומרים מסוכנים.

שי אביטל;

אני רוצה לשאול את השרה, האם יש התייחסות ספציפית לנושא הביוב בישובים

קטנים? ישובים מי שמכיר את תקציב המדינה, מדובר בסכומים פעוטים ביותר לטיפול

בענין הזה.

דבר שני, מה קורה במיגזר הערבי בתחום הזה? כל הזמן אנחנו שומעים על זרימת

ביוב ברחובות. האם יש טיפול בנושא הזה?

האמת היא שחברי כאן חסך ממני את הנושא של מערכת הביוב בישובים הערביים.

לא פעם ראינו מי שופכין זורמים על הכביש.

תופעה נוספת. בנוסף למפעלים הכימיים הקיימים בנגב: רמת-חובב, מכתשים

ומפעלים נוספים, שמזהמים ומסכנים את בריאות התושבים שמתגוררים בקרבת המפעלים

האלה, משתמשים באזור הזה בתור מזבלה לכל שאריות החומרים הכימיים גם של מפעלים

אחרים בצפון. שאלתי היא מה המשרד מתכוון לעשות כדי להקטין את הנזק הזה ולשמור

על הבריאות של התושבים שחיים שם.

אנחנו שומעים על כבישים שיש בהם גם מפגע אקוסטי לתושבים בסביבה, למשל

הכביש ליד הקריות שנחשב למפגע. האם יש טיפול בנושא הזה מתחום של איכות הסביבה

ולא מתחום של משרד התחבורה?

קודם כל אני רוצה לברך את השרה לאיכות הסביבה על כניסתה במרץ לתפקיד.

בנוסף למה שנאמר פה, הבעיה היא לא רק בעית הביוב אלא כל המצב של הכפרים

הערביים, למשל העדר רחובות אספלט פנימיים, העדר מדרכות, העדר גנים ציבוריים,

איסוף אשפה. אלה דברים אלמנטריים עוד לפני שבאים לענין איכות הסביבה.



היו"ר י' מצא;

אתה כראש עיר יודע שחלקם הגדול מותנה ביכולת של ראש העיר, בתקציבים שלו

ובעשיה שלו.

ת' זיאד;

אני יודע. בלי מכונות לאיסוף אשפה אי-אפשר לאסוף אשפה. בלי תקציב אי-אפשר

לקנות מכונות. סבלתי שנים רבות מהנושא הזה. כשאתה נכנס לכפר הערבי, הכל מלא

עפר. אלה דברים מאד אלמנטריים. אני חושב שיש להדגיש את הדברים האלה.

יש בעיה, שמעבירים מחצבות ובתי חרושת ממקומות מסויימים למי גזר הערבי.

דוגמא ישנה ודוגמא חדשה. דוגמא ישנה, העברת מפעל "נשר" מחיפה לכפר תמרה. זה

מפריע. אתה נכנס לכפר תמרה, הכל עפר. היה נסיון להעביר מחצבות לכפר טורען ליד

צומת גולני. היה מאבק ומישהו בסופו של דבר השתכנע. אבל יש דבר חדש. מקימים או

מעבירים בית חרושת לכימיקלים לאמצע קומפלכס של כפרים ערביים.

איפה זה?

ת' זיאד;

על אדמות משהד, עינה, כפר קנה, רומני, כפר מנדה. כשהרוח חזקה זה יגיע

לטורען וגם לנצרת.

דבר כזה טעון בין היתר רשיון של המשרד לאיכות הסביבה. הם יבדקו את זה.

בסדר, בודקים את זה. מישהו יכול לתת דו"ח שזה אפשרי בתנאי שאחוז הרעל

יהיה ברמה מסויימת. אבל מי יכול לבדוק אחר כך אם שומרים על התנאים. אני אביא

לוועדה ולכבוד השרה נתונים מלאים בקשר לנושא הזה. נאמר לי שחושבים לפנות

לבג"ץ. לך תרוץ אחרי בג"צים, אם הכל נעשה לפי החוק, חוץ מהחוק לאיכות הסביבה.

לכן אני רוצה להפנות את תשומת הלב האישית של השרה לאיכות הסביבה ושל

יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה. אני מציע לבקר במקום ולשמוע את התושבים.

אני מצטרף לברכות.

הנושא הראשון שאני רוצה להתייחס אליו זו הידיעה שהופיעה היום בעתו ן

"הארץ" לגבי הסיור שלך אתמול בבקה אל-עירביה. יש לנו פה בדיוק דוגמא קונקרטית

לבעיות שעליהן מדובר.



דבר שני, זה אולי פיקנטריה. יצא לי לצאת לסיור של ועדת הפנים. מכיוון שלא

יכולתי לנסוע במיניבוס של הוועדה, נסעתי ברכב מאחורי המיניבוס. לא יכולתי

לנסוע מאחורי המיניבוס הזה בגלל העשן שיצא מאהורנית. זה קורה לא רק כשאתה

נוסע אהרי מיניבוס כזה. אני רואה את זה הרבה. מצד שני, כשאני עובר את הטסט עם

הרכב, בודקים שם כמה עשן יוצא מאהור וכך הלאה. האם יש טיפול בנושא הזה? כי אני

רואה בכביש הרבה מכוניות שבאופן כמעט בהול לא היו צריכות להיות שם מבהינת כמות

העשן שהן מייצרות.

דבר אהרון, אני רוצה להצטרף לענין הזה של הקריות. אמי גרה שנים ליד אותו

כביש דרך עכו, ולפעמים הייתי צריך לישון אצלה. אני רוצה להגיד לכם, אני לא

יודע בדיוק איך הרעש בגיהנום, אבל זה בוודאי מתקרב לרעש הזה בשעות מסויימות.

אם היה אפשר לעשות משהו בענין, מה טוב.

י' דיין;

זה שלא העליתי את ענין "קול אמריקה", שלא יהיו אי-הבנות, זה בטיפול יום-

יומי, לפי דעתי עם ניצני תוצאות בההלט חיוביים. אני רוצה לציין שסגן נשיא

ארצות-הברית הוא מהמובילים בעולם בנושאי איכות סביבה, גם כתב על זה וגם ממש

מחוייבות טוטלית. זה היה אהד הדברים שהוא רץ עליהם.

אני הגשתי הצעה לסדר-היום. ההצעה הועברה לוועדת הפנים. לכן אני לא מעלה

את הנושא הזה עכשיו כי נדון בזה כשהנושא יגיע לוועדה.

השרה לאיכות הסביבה אי נמיר;

להברת הכנסת יעל דיין בנושא אילת. הוגשה תביעה בבית המשפט נגד עירית

אילת. אלי הגיעה שמועה שראש עירית אילת ואנשיו אמרו: עכשיו יש לנו שר משלנו.

אני מודיעה לך, זימנתי אותם למשרדי והודעתי להם הד-משמעית: קודם כל, אישית,

ציבורית, פוליטית, אני לא אתערב בשום הליכים של בית משפט. שנית, ככל שאני רוצה

להביא להבנה בדרך עבודתי עם כל הרשויות, אני לא אהסס לרגע מלהשתמש בחוק. שלא

תהיה שום אי-הבנה, בנושא הזה אין הברים של... מי שעובר על ההוק, ההוק ימוצה

נגדו עד תום, כולל ראש עיר. את הפרטים ימסור לך המנכ"ל, כי אנחנו מטפלים בזה,

והיתה ישיבה גדולה בשבוע שעבר אצל שר הבריאות.

אני רוצה מראש להתנצל. לא סיפרתי על רשות הגנים הלאומיים. אני לא סיפרתי

על הדברים היפים והטובים. יש לנו כמה דברים בסיסיים נהדרים בארץ, אם הם לא

היו, לא היתה איכות סביבה, אלה ההברה להגנת הטבע, רשות הגנים הלאומיים, רשות

שמורות הטבע וכל הארגונים המתנדבים, יש עשרות. שלוש הרשויות הגדולות האלה

ההדירו בארץ הזאת את התודעה לאיכות סביבה.

אדוני היושב-ראש, ברצון אשמח לשבת אתך יחד עם גבי בינה בר-און שמלווה גם

את נושא האכיפה וגם את העבודה בוועדת הכנסת, ולבדוק אם יש דברים בהוק המיהזור

שאנחנו יכולים לתקן אותם. למשל, דווקא בפגישה עם שר הפנים הוצע על ידם שאנחנו

נכלול כאן את כל ענין האשפה, כי גם בענין האשפה יש כל מיני רשויות. ביקשתי

מהיועצת המשפטית לבדוק אם זה לא יעכב את העברת החוק, אם לא יותר טוב להעביר

אותו במתכונתו הנוכחית ולאחר מכן להביא תיקון. אבל כחברת כנסת ותיקה אני יודעת

שכשאתם מבקשים החלת דין רציפות החוק חוזר לדיון בוועדה. אז תיאורטית כל הדברים

פתוחים.

אין ספק שאחרי שיחול חוק הרציפות נפתח בדיון בזה. בקדנציה הקודמת, לקראת

סיום הקדנציה, הרצנו את החוק מהר מדי ונשארו הרבה שאלות פתוחות.



השרה לאיכות הסביבה אי נמיר;

ברצון, אני רק מבקשת כשזה יעבור לתת לזה קדימות כי זה דבר מאד חשוב.

מבחינת הול"לים, אני מכירה את את הסיפור הזה של חוק ההסדרים במשק. הפטנט

הזה נוצר בממשלת האחדות הלאומית הראשונה. אני זוכרת את המאבק הנורא שניהלתי

נגד נושא עלות העבודה בצורה שזה התבצע והוציאו את זה באופן בוטה מוועדת

העבודה.

היו"ר י י מצא;

אבל עדין נושא עלות העבודה קשור במידה מסויימת לנושאים פיננסיים. מה

לול"לים ולנושאים פיננסיים.

השרה לאיכות הסביבה אי נמיר;

לצערי הרב, דברים לא טובים שעשו קודם ממשיכים בחלקם לעשות.

כשבאתי למשרד והיה דיון על התקציב אמרו לי היועצים המשפטיים שלנו ומנהלת

האגף ללכנון ובניה שלנו שמתכוונים להאריך את הול"לים לשנתיים. כשהם הסבירו לי

מה זה הול"לים אמרתי בישיבת הממשלה; אם יש ול"לים, אפשר לסגור את המשרד לאיכות

הסביבה, בשביל מה צריך את המשרד? אין לנו שום אמירה לא בבנייה, לא בכבישים,

בשום דבר. טלפנתי לשר הפנים, חשבתי שהוא יהיה שותף שלי בנושא הזה והוא אמר לי;

את חוק התכנון והבניה מוכרחים לשנות ולפשט, הוא מאד ביורוקרטי. אמרתי; נעשה את

זה. ניתן תקופה של זמן ומעבר לה לא יהיו יותר ול"לים. הוא היה מוכן להגיע אתי

לפשרה. טלפנתי לשר המשפטים, ושנינו העלינו את זה בישיבת הממשלה. הפשרה שנתקבלה

היא שמאריכים את תוקף קיומם של הול"לים לעשרה חודשים בלבד. בתוך הוועדה יישבו

שני נציגים נוספים, נציג המשרד לאיכות הסביבה ונציג משרד המשפטים. במשך התקופה

הזאת יכינו את התיקונים ואת השינויים בחוק התכנון והבניה בצורה שחושב משרד

הפנים ואז זה שייך לכם, לוועדת הפנים ואיכות הסביבה. היה על זה קרב גדול

בישיבת הממשלה שניהלנו אותו רק שני שרים, נכון שאני הייתי היוזמת ושר המשפטים.

הי ו"ר י' מצא;

לא על זה דיברתי. דיברתי על עקיפת הוועדה מבלי להיכנס כרגע לנושא

הול"לים, אם היו צריכים ול"לים או לא, ואני מצהיר שהיו צריכים ול"לים באותן

תקופות בנייה. בואו לא נעשה שחור ממה שהיה שם, בוודאי לא היית רוצה לראות 400

אלף עולים באוהלים, אבל לא ניכנס לויכוח הזה. אני מתרעם על כך שדווקא השרה

לאיכות הסביבה נתנה יד לכך שהול"לים יילכו במסגרת חוק ההסדרים ולא יידונו כלל.

אדוני היושב-ראש, אני מתנגדת לכל הענין של חוק ההסדרים במשק. אמרתי את זה

בממשלה. אני רוצה לרענן את זכרונך, אני לא הצבעתי בעד התקציב בממשלה, בגלל כמה

נושאים, זה היה אחד הנושאים.

היו"ר י י מצא;

לידיעתך, בדיון שהיה בוועדה נתנו ארכה אחרונה לקיומם של הול"לים לחמישה

חודשים נוספים, שבימים אלה היו צריכים להסתיים. מכאן ואילך זו האחריות של כל

אלה שנתנו יד להעביר את זה בחוק ההסדרים.



השרה לאיכות הסביבה אי נמיר;

אני רוצה להזור ולומר לך שחוק ההסדרים במשק, מבהינה עקרונית, מרוקן מתוכן

את ועדות הכנסת. אני לא מכירה מישהי שנלחם נגד זה, נגד יושב-ראש חבר סיעתי,

בוועדת הכנסת. האדם היחיד שעזר לי היה מיכה רייסר זכרונו לברכה. אז זה התחיל

בגדול.

לחבר הכנסת פרוש, בדברי התמקדתי בכל הנושא של חומרים מסוכנים בחיפה. אני

גם סיפרתי איך התחלנו לעבוד. הצבא כבר גומר להכין לנו את המיפוי של הצינורות.

איש לא יודע היכן נמצאים הצינורות של החומרים המסוכנים, מתחת לרכבת, מתחת

למפעלים, מתחת לבתים, איש לא יודע רק כשטרקטורים עובדים שם.

דבר שני, חייבנו את מינהל הדלק להגיש לנו הצעות אלטרנטיביות עם התקציב

לפתרון בעיית שלוש חוות הדלק המסוכנות: קרית אתא, פי גלילות וראשון לציון.

דבר שלישי, אנחנו דנים עכשיו, ונכפה זאת על "צים" יחד עם משרד התחבורה,

להעביר חלק מהברום, לפחות זה שנשלה למזרח הרחוק, לנמל אילת. הכוונה היא קודם

כל למנוע אחסנתו בחצר הנמל. היית צריך לראות איך מאחסנים את החומרים המסוכנים

? האלה עד שמגיעה אניה. שנית, לשנע פחות את הברום על כבישי הארץ. לכן מפרץ חיפה,

מבחינת החומרים המסוכנים, הוא אצלנו אתגר מספר אחד.

לחברת הכנסת יעל דיין יענה המנכ"ל מה הסיכום שהושג כי הוא היה בדיון שהיה

אצל שר הבריאות.

לגבי פיצוץ תחמושת, בדקנו את הענין הזה וטפלנו בו. יש כאן בעיה של רמת

הרעש, כי עושים את זה במקומות שאין בהם פגיעה באוכלוסיה. המקום הכי קרוב שסבל

מאד מפיצוץ התחמושת הוא ישוב של ארבע משפחות. גם לארבע משפחות צריך לדאוג,. אבל

הם חיים בנפרד, במקום שהוא לא מיושב. בדקנו ועד היום הם לא חרגו מהתקן. למרות

זאת, המלצנו, וכך ביצע מנהל המחוז שלנו בדרום, לוועדה למתקנים בטחוניים להעביר

את הניסויים לאתר חילופי. אם תשאלו אותי, אני לא יודעת היכן יש בארץ אתר

חילופי. אבל יכול להיות שדרומה יש מקום כזה. בכלל יש לנו בעיה. יושב פה מנכ"ל

רשות שמורות הטבע, הלא 80% מהנגב אלה שמורות טבע וכמעט בכולן יש תמרונים של

הצבא והם פתוחות לקהל רק בחגים ובשבתות. את הפנייה הזאת הגשנו בצורה יסודית,

ממצה בכתב שלא תהיינה בנושא זה שום אי-הבנות.

אני רוצה להוסיף ולומר, שלאחר אסון נוף ים, ונמנע שם אסון נורא, נענה ראש

הממשלה וצורף לוועדה דייר ברנר, המשנה למנכ"ל, שבנושאים האלה הוא מאד מומחה,

וכתוצאה, גם מהמלצה שלו באותה ועדה, הוקמה ועדה לרישוי עסקים של מתקנים

בטחוניים. זה דבר שלא היה ומה שקרה בנוף ים נתן לנו את האפשרות לבקש זאת

ולטפל. היום המפעלים הבטחוניים מחוייבים ברישוי עסקים. לתע"ש לא היה רישוי

עסקים. איש שלנו לא יכול היה לבדוק שום דבר, הוא היה צריך לקבל היתר מיוחד כדי

להיכנס. לנו יש, מלבד כי"ל, המיכשור הכי מודרני, לא מספיק, לבדיקת זיהום אוויר

ותקלות של רעלים כתוצאה מפיצוץ או אירוע מסוכן.

בקשר לשמורות ביהודה ושומרון, אני יודעת שבנושא הזה אין גבולות, למדתי

זאת מדן פרי. השמורות מטופלות על ידי אנשים שלנו גם ביהודה ושומרון וגם בתוך

הארץ. אני מציעה שלאחר מכן דן פרי ישלים את הנושא.



חבר הכנסת שמואל אביטל שאל אותי על הכללת ישובים קטנים בנושא הביוב.

מינהלת הביוב שהוקמה במשרד הפנים, ואתה יודע זאת אדוני היושב-ראש טוב ממני,

הוקמה כדי לדאוג לביוב בכל הארץ, ישובים קטנים כגדולים. הנושא הוא רק כסף.

הסברתי את זה בפתיהת דברי. יש השנה, לפי הערכתי, בתקציבים שונים כ-400 מליון

שקל לנושאים של ביוב, אבל תמיד יש השאלה של קדימויות. מה שקורה היום באזור גוש

דן זה פשוט פצצת זמן. שפך דן מלא, הוא כבר לא יכול להוביל יותר שפכים. כדי

למצוא פתרון מיידי לראש העין שהביוב של הבתים ההדשים נשפך בגלוי למעיינות

הירקון. נתן שר הפנים בינתיים מליון וחצי שקל כדי לחבר אותם לשפך דן. אם חס

וחלילה יקרה משהו לשפך דן שהוא עמוס מאד, אם זה יתפוצץ, סוגרים את הים. יש

תכנית לצינור שיחבר את רמת השרון. ומי שהיה בירקון ראה בוודאי את צינור הביוב

מרמת השרון שנשפך לתוך הירקון, זה דבר נורא.

יש תחילת תכנון למוביל ביוב למתקן הטיהור בחולות ראשון לציון בצמוד לכביש

גהה. שוב זה פרוייקט של 200-300 מליון שקל, אבל הוא נלקח עכשיו בחשבון, כי אי-

אפשר יותר, זו מחצית האוכלוסיה שבחלק מהרשויות המקומיות אין שום סידור יסודי

וטוב. ברמת השרון, המתקנים של טיפול במים מיושנים. עד שהם יחליפו אותם בינתיים

הם מספיקים לזהם וזה דבר נורא.

לגבי רמת-חובב, בסיור שערכתי ברמת-חובב אמרו לי שאין אוכלוסיה מסביב ולכן

אפשר להחזיק שם את כל המפעלים המסוכנים ולפעמים גם לא כל כך לדאוג לבטיחות.

אבל בכל זאת יש שם אנשים. אני כבר לא מדברת על באר-שבע שנמצאת קילומטרים

בודדים משם. יש בדואים על יד רמת-חובב שחיים שם הרבה זמן, יש שם מהנה צבאי.

אנחנו הלא חיים בתפיסת עולם שכל אדם הוא אדם. לכן אנחנו כל כך רוצים שהמדינה

תיתן להפרטה את החברה לאיכות הסביבה שהיא בבעלות המשרד לאיכות הסביבה כדי

שיטפלו בנושא הזה מיד.

יש בעיה נוספת ברמת חובב. יש שם הרבה מאד מפעלים רעילים. יש שם מפעל

הברום הגדול ביותר של כי"ל. נבנו שם בריכות והשפכים של המפעלים הרעילים

מועברים אליהן. אלה בריכות אידוי גדולות מאד שנבנו להם תחתיות מתוכננות על ידי

כל מיני מהנדסים, אמרו לי שזה מהדברים המתקדמים בעולם. אבל המפעל הכי מזהם

והכי מסכן, מפעל הברום, מעביר ישר בצינורות את החומרים הרעילים לתוך אותן

בריכות, כאשר החובה היא שאת הטיפול הראשון במים הרעילים יעשו בתוככי המפעל. הם

עכשיו תיקצבו את זה בתקציב מפעל הברום ברמת-חובב, הם לקחו על עצמם לממן ולדאוג

למתקן כדי שאת הטיפול הראשון במים הרעילים הוא יעשה, כי אם המים הרעילים

יועברו לבריכות האידוי, זה גם יכול לזהם אוויר וזה יכול להיות דבר מאד מסוכן.

זה נושא שאנחנו מאד מקפידים עליו. הנה עכשיו אישרה הממשלה לחיפה כימיקלים

להקים מפעל נוסף במישור רותם. הודעתי בישיבת הממשלה והודעתי את זה בכתב גם לשר

התעשיה והמסחר שאנחנו לא ניתן להקים את המפעל, ועל פי חוק יש לנו אפשרות לעשות

זאת, אלא אם יילקחו בחשבון וייעשו כל הדברים שקשורים בנושא איכות הסביבה, כי

המפעלים מהסוג הזה הם הכי רעילים והכי מסוכנים.

עכשיו אני מגיעה למיגזר הערבי. אתמול הייתי בבקה אל-ע'רביה, לא בפעם

הראשונה בחיי, והסתובבתי כל היום באתרי האשפה של בקה אל-ע'רביה. אני לא יכולה

להגיד לכם כמה אתרי אשפה יש שם. קודם כל יש מה שקוראים האשפה המסודרת. ירדתי

מהמכונית ונכנסתי לאתר האשפה. בשעתו, לפני עשר שנים או שתים-עשרה שנים, הקימו

אותו. האתר עולה על גדותיו. לבקה אל-עירביה אין אף רכב לאיסוף אשפה. מובילים

את האשפה בעגלות קטנות ופתוחות, עד שהן מגיעות לאתר האשפה נשפכת בדרך מחצית

האשפה. זה דבר שאי-אפשר בכלל לתאר. בכל קרן רחוב ובכל חצר שופכים פסולת בנין

ופסולת מתכת.

יש בארץ 22 יחידות סביבתיות והן עושות עבודה נהדרת. באותה פגישה שהיתה לי

בשבוע החולף עם שר הפנים החלטנו ששנה ראשונה תמומן על ידי משרדי הפנים

ואיכות סביבה ולאחר מכן המימון יהיה מתקציב הרשויות המקומיות שחלקו מממן משרד

הפנים. אין אף יחידה סביבתית אחת במיגזר הערבית. היוזמה היתה שלי, הצעתי והשר



דרעי הסכים. השנה נקלס חמש יחידות, שתיים במיגזר הערבי, שתיים במיגזר הדרוזי

ואחת במיגזר הבדואי. אני מאמינה שהיחידות האלה, שבנויות על אנשי מקצוע, תהיינה

גוף מסייע לעבודה הזאת.

חבר הכנסת תופיק זיאד, כשאתה שואל מה הפתרונות למקום כמו בקה אל-עירביה,

יכול להיות שגם לנצרת, לפני שבוע הייתי בסיור במפעלים של אמניר. הייתי בעפולה,

שם אוספים את האשפה מישובי הסביבה והופכים אותה לקומפוסט; והייתי במפעלי נייר

אתם מסוגלים לקלוט במתכונת הקיימת של המפעל

כן. אמרתי לראש המועצה של בקה אל-ע'רביה, שאיש שלנו יסע

אתם למפעל, יבדוק, זה לא המיחזור היקר שצריך לעלות הון עתק לרשויות המקומיות,

ונעזור להם להוביל את כל האשפה מבקה אל-עירביה לאמניר. יש לנו השנה בתקציב

סכום לא גדול, אנחנו נעזור להם ב-% 50, הם יבחרו להם בתוך בקה אל-עירביה, עד

שיהיה לזה פתרון, מגרש לפסולת חומרי בנין ומגרש לפסולת מתכת. אני נותנת את זה

כדוגמא לישובים אחרים. אנחנו מוכנים לעזור בתכנון, בידע המקצועי ובהקמה ולאחר

מכן בפיקוח, כי אחרת הכל מזבלה אחת גדולה. במיגזר הערבי, התחום הזה מוזנח

בצורה נוראה עשרות שנים. אני רוצה לומר לראש עירית נצרת ולחברים בוועדה, החובה

להקים מערכת ביוב היא על הרשות המקומית. נכון שבמיגזר הערבי יש בעיה קשה מאד

של כסף, יש להם גם בעיה של גביית מסים.

חבר הכנסת תופיק זיאד, באשר למפעל הכימי שאתה מספר עליו, אני לא יודעת אם

זה חיפה כימיקלים. הם היו אצלי ולא שמעתי על מפעל כזה. יש לנו סיירת קטנה אבל

מאד טובח. עומד בראשה אדם מאד נמרץ, מאד חרוץ ומאד פעיל. זו הזרוע שלנו לאכיפת

החוק. תן לי את שם המפעל והכתובת, הסיירת תצא לשם.

מפעל נשר חיפה עובר, הם היו אצלי במשרד בשבוע שעבר כי אני לחצתי עליהם

מאד להתקין עוד מסננים בחיפה. יש לנו בעיה בבית שמש מאד קשה אבל הם זירזו

עכשיו את התהליכים. הם הזמינו ארובה ומתקנים, זה עולה להם 2.5 מליון דולר,

תוך שישה חודשים הם יגיעו ארצה ואז תיפתר הבעיה של זיהום אוויר בבית שמש. אבל

כשביקשתי מהם לעשות משהו בחיפה, הם אמרו לי: אנחנו לא יכולים עכשיו להשקיע

סכום של 10 עד 15 מליון דולר. אנחנו עוברים למקום חדש. נכון שזה יקח לנו חמש-

שש שנים, אבל אין שום טעם שנשקיע עכשיו. עם הפשרות האלה חייבים לחיות.

לחברת-הכנסת נעמי בלומנטל, דיברתי ארוכות על כל הנושא של אזור חיפה. כשאת

מדברת על הכבישים, הנושא הבוער היום הוא הנושא של רכבת הפרברים. ברגע שרכבת

הפרברים תתחיל לפעול, תהיה בעיה קשה מאד של רעש לתושבי כל הקו שהיא תעבור

דרכו: כפר שמריהו, הרצליה, תל-אביב ואשדוד. קבעתי לעוד שבועיים כינוס מיוחד של

ועדת השרים לאיכות הסביבה לדיון בנושא הרעש כולל חומרים מסוכנים שיובילו ברכבת

הפרברים.

אשר לרעש בכלל, ביקשתי פגישה עם שר הבריאות. נושא של רעש וקביעת עוצמת

הרעש שייך לשר הבריאות. אני רוצה לבקש ממנו אם הוא מוכן להעביר לי את הסמכות

הזאת.

לחבר הכנסת טמקין, אמרתי כאן שחוק כנוביץ לא מצריך שום שינוי, הוא מצריך

רק אכיפה. יש כאן בעיה של תקנים. עוד מהימים שהייתי בוועדת העבודה והרווחה

הגעתי למסקנה שכדי שבמדינה הזאת ישמרו על חוקים צריך שוטר לכל אזרח. אבל

בעקבות הטיפול שלנו בנושא של זיהום אוויר בתחנה המרכזית, יש לנו יום מדיניות

מיוחד של המשרד שעומד לדון גם בחקיקה וגם באכיפה. בשלב זה אני לא איש בשורות

לך.



בענין הטסטים, בבירורים ובדיונים שלנו עם אגד ודן בנושא זיהום אוויר

בתחנה המרכזית, הסתבר לנו שהם עושים את הטסטים במוסכים שלהם. הם אומרים

שהטסטים במוסכים שלהם יותר טובים מהטסטים שעושים במשרד התחבורה. אבל מאותה

פגישה הבנתי שלא כל כך בודקים בטסטים.

י' פלג;

הפגישה שהתקיימה בראשות השרה לאיכות הסביבה מצאה כבר הסדר שאליו הגיעו

מנכ"ל משרד הפנים יחד עם המועצה אזורית אילות ועירית אילת, כאשר הרעיון היה

העברת צינור של קולחין במועצה האזורית אילות להשקיית של מטעי תמרים. ההסדר הזה

היה טעון בעצם הסכמה של המשרד לאיכות הסביבה בשאלה אם הוא רואה בזה פתרון

לנושא של הזרמת הקולחין לים והסכמה של משרד הבריאות מהטעמים שלו. אנחנו ראינו

בזה פתרון זמני כאשר עמדנו על הענין שצריך להקים מתקן טיהור כפי שאמרה בצדק

חברת-הכנסת יעל דיין, אבל ראינו בזה פתרון מעשי, ענייני שכל הצדדים מרוויחים

ממנו. קולחי אילת מופנים צפונה ולא לים ואנחנו רוצים לשמור על ים ועל מפרץ

נקי. המועצה האזורית אילות מוכנה להשתמש במים. ופה להעיר, נציב המים שאתו

נפגשתי שעה קלה לפני הפגישה בלשכת שר הבריאות, נתן את תמיכתו להנחת הקו באמירה

שאם בעתיד אכן יוקם מכון הטיהור ולא יזדקקו יותר לפתרון הזה שהוא הפתרון המעשי

היחידי שקיים, הוא יעשה שימוש באותו צינור להובלת מים ומהטעם הכלכלי הוא אפילו

תומך בהנחת הצינור.

בשבוע שעבר התקיימה פגישה אצל שר הבריאות שהביא את אנשי המקצוע שלו

שהעירו הערות לגבי רמת הקולחין והשימוש להשקיית התמרים, אבל נקבע באופן חד

משמעי שזה הפתרון המעשי היחידי שקיים היום כאשר מאיצים בעירית אילת להקים את

מכון הטיהור בהתחשבות בהערות שהשמיע ראש העיר אילת וששר הבריאות ראה בהן נימוק

מעשי משכנע, שהקמת המכון עולה כ-20 מליון שקלים שלעירית אילת הסכום הזה כרגע

לא קיים ושגם אם יהיה קיים זה יקח זמן, ואנחנו מצידנו לא מוכנים שתימשך ההזרמה

לים לנצח.

לפיכך בעצם באו כל הצדדים, והצדדים הם עירית אילת, המועצה האזורית אילות,

נציבות המים, המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הבריאות לסיכום הזה שיונח כאן בלי

לוותר על הרעיון שעירית אילת, בטווח הארוך, צריכה להקים מכון טיהור. צריך לדעת

שבשלב הזה עירית אילת צריכה להתמודד עם תוספת עצומה של שפכים בגלל גידול

האוכלוסיה המואץ שהיו לה בשנתיים האחרונות.

אני מודה לשרה לאיכות הסביבה, לחברי הוועדה, למוזמנים. אנחנו ניפגש

בדיונים הבאים בנושאים של איכות הסביבה. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 00;11