הכנסת השלוש עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 320

מישיבת ועדת הכלכלה

יוס שני, ב' בסיון תשנ"ו, 20.05.96,, שעה 12:40

חברי הוועדה: צחי הנגבי - היו"ר

מאיר בובר - שליח בנציגות ישראל בארצות הברית

ירון ביבי - משרד האוצר

פסקוואל ברויד - מתכנן מחוז ירושלים, משרד הפנים

מאיר ויזל - ראש המועצה מטה יהודה

עובדיה רחמים - המחלקה המשפטית, מנהל מקרקעי ישראל

ג'ק לייבוביץ' - יזם פרויקט הר כיתרון

דבורה לייבוביץ'

לאה ורון

הילה לוי

פרויקט הר כיתרון.



פרויקט הר כיתרון

אנחנו מחדשים את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר יומנו פרויקט הר כיתרון.

בנושא הזה אני מאד לא אוביקטיבי מקריאת החומר וממעורבות וליווי הפרויקט הזה

לאורך השנתיים והאחרונות. הגעתי למסקנות מאד קשות מהתנהגות המדינה ורשויותיה

בכל הנוגע להגשמת אחד מן היעדים הבסיסיים שלנו, והוא קליטת יהדות העולם

והיכולת לאפשר ליהודי העולם להשקיע מכספם בפרוייקטים לאומיים. החובה שלנו

כמדינה היא לסייע להגשמת היעד הזה שכל מנהיגי המדינה הציבו אותו תמיד לנגד

עיני כולנו. זהו יעד שלא נופל מכל יעד לאומי אחר; לא מיעדים בתחום השלום ולא

מיעדים בתחום הבטחון. אני מניח שגם החלטות שגויות שהתקבלו, בין אם בתום לב או

מתוך רצון טוב לא נועדו להכשיל במזיד את הגשמת היעד הזה, אבל עובדה היא שמר

לייבוביץ' מנסה במשך שנים לקדם את הנושא. הוא גייס שורה ארוכה של יהודים ברחבי

ארצות רוברית שלא רוצים מהמדינה כמעט שום דבר, ודאי לא משאבים, אבל נכון להיום

פרויקט הר כיתרון הוא חזון ורעיון שטרם הוגשם.

זאת דעתי הסובייקטיבית. אני אשמע את הצדדים הנוכחים ונראה איך אפשר

להתקדם. אני מבקש לאפשר למי שיזם ופנה אליי בשעתו, בבקשה לערב את הוועדה בנושא

ולהשפיע באמצעותה, שייתן לנו סקירה קצרה - היכן עומדים הדברים היום. מר

לייבוביץ', בבקשה.

אני לא מתכוון לפרט את כל שלבי התהליך שארך כשבע שנים. הנקודה החשובה

ביותר היא שהיה לי הסכם עם נציגי מדינת ישראל, עמדתי בכל התנאים ויותר אבל

לצערי מדינת ישראל לא עמדה בתנאי ההסכם. לא ביקשתי פטור ממכרז אלא נציגי

המדינה אמרו שהם רוצים שאני אקבל את השטח בצורה זו, לפי חוק חובת המכרזים,

אמרו לי מה אני צריך לעשות כדי לקבל את והשטח בתנאים והאלה ואכן כך עשיתי. נציגי

המדינה לא עמדו במילה שלהם.

מדוע לדעתך קיבלת תשובה שלילית?

לא קיבלתי תשובה שלילית. ר' הכניסו אותי למילכוד.

אני מעיין במכתבו של מר עוזי וכסלר למר אחז בן-ארי ונאמר בו כי

"תשובה שלילית ניתנה כבר ליזם".

גי לייבוביץ';

זה לא מה שהוא כתב לי. הוא כתב לי שהוא מחכה לאהוד קאופמן ממשרד

האוצר ובלעדיו הוא לא יכול לפעול. המכתב מונח לפניי. מר מיכאל ורדי, שהיה

בתפקידו, המליץ בכל לישון על כך שהדבר יהיה בלי מכרז. מר קאופמן אמר לי שהוא

מחכה לדם כדי שיביאו את הנושא למכרז. אם הנושא לא יובא למכרז הוא יתן המלצה

ואני הייתי יכול לעמוד בתנאי חוק חובת המכרזים. חסרה היתה חתימתו של אהוד

קאופמן. אהוד קאופמן הבטיח לי ושינה את דעתו.

אני מעוניין לשמוע את מאיר גובר, שמכיר את הנושא מקרוב.

מי בובר;

אני קשור לנושא הזה מההיבט האמריקני. קיבלתי מכתב ובו התבקשתי לבצע

בדיקה כלכלית על מר לייבוביץ' המעוניין להקים פרויקט בניה בישראל. התפקיד שלי

היה לבדוק אם לג'ק ולקבוצה שעומדת לצידו יש היכולת הכלכלית להרים את הפרויקט

הזה. זימנתי אלי למשרד את מר לייבוביץ' והוא נתן בידי את פרטי האנשים בקבוצה

כולל מספרי חשבונות הבנקים שלהם. דיברתי עם חלק מהאנשים מהקבוצה ומאד שמחתי על

הפרויקט הזה. למרות כל מה שנאמר היה מספר קטן יחסית של אנשי עסקים אמריקנים

ויהודים שו-צו להשקיע בארץ.

לאחר בדיקה מדוקדקת שביצעתי, שלחתי את תשובתי החיובית והמפורטת

למינהל מקרקעי ישראל ולמשרד האוצר, לד"ר קאופמן. כעבור למעלה משנה חזר אלי ג'ק

לייבוביץ' ואמר לי שכל מה שנעשה לא עזר ובסופו של דבר ישנם גורמים במשרד האוצר

ששמים לו מקלות בגלגלים ולא מעונינים להמשיך. ערכתי בדיקות משלי, גם מול מינהל

מקרקעי ישראל וגם מול משרד האוצר והתברר לי שנכנס לתוקפו חוק שמחייב אזרחים

לעבור מכרזים. נראה לי תמוה כיצד מנסים להחיל חוק חובת מכרז כאשר התהליך נמצא

כבר בעיצומו, לא כל שכן, היו בידי מר לייבוביץ' מסמכים שהעידו על היענות

חיובית, לפחות מצד מינהל מקרקעי ישו-אל לגבי הפרויקט.

סיימתי את תפקידי לפני כשנתיים וחזרתי לסקטור הפרטי. ג'ק סיפר לי את

השלשלות הדברים ומצאתי לנכון להופיע בפני הוועדה הזאת ואף לכתוב מאמר על כך

ב"ג'רוזלם פוסט". אני חושב שמישהו מפספס את אחת המשימות שבשעטיין נשלחים

שליחים כלכליים לכל העולם מטעם מדינת ישראל. ג'ק לא מבקש דבר ממדינת ישראל,

בניגוד להרבה מאד משקיעים שביקשו הטבות שונות על סמך החוק לעידוד השקעות הון.

הפרויקט נראה בעיניי טוב, גם מההיבט הכלכלי וגם מההיבט הלאומי של הבאת אנשים

מהשכבות היותר גבוהות בארצות הברית לארץ. לצערי מנסים לשים לו רגליים.

כמה אנשים היו לדעתך שותפים אמיתיים?

יש קבוצה של משקיעים וקבוצה נוספת של אנשים שרוצים לגור שם. מדובר

במאות אנשים וקשה לנו לשתף אותם כל עוד הענין תלוי ועומד.

מיקום הפרויקט מלכתחילה היה על הר היערן וכחברי מועצה התנגדנו למיקום

הזה כנקודת ישוב. ראינו בזה אתר תיירותי ולא התיישבותי. הרעיון להעתיק את

הפרויקט להר כיתרון היה של המינהל, של מר משה אדרי, שהיה מנהל המחוז. הבעיה

היתה שאם אין אישור - הפרויקט לא יכול לצאת לדרך. באותו זמן התלבטו בשאלה האם

הפרויקט הזה עונה על הקריטריונים של חוק חובת המכרזים. ג'ק המשיך להאמין

ובינתיים יאזור הולך ונעשה מבוקש מיום ליום. הר כיתרון הוא למעשה אזור צור

הדסה ועכשיו לא יתנו לו את המקום.

כמתכנן מחוז אני לא יבול להתייחס לתכנית הזאת. לא קיבלנו תכנית ולכן

אני לא יודע במת מדובר. ידוע לי שמכינים תכניות שונות באזור הזה וכל אהוד עושה

מה שטוב לו. בעתיד יבנו שם כ-20 אלפי יחידות וצריך לעשות תכנית כוללת כדי שלא

תהיה אנדרלמוסיה מוחלטת. יש תכניות שמבין מינהל מקרקעי ישראל בנפרד לצד משרד

והשיכון ולכן אני מציע לא לקבל תכניות פרטיות ללא תכנית אב בסיסית.

בדקתי את הנושא מבחינה משפטית. הוזכר כאן שיש והסכם והמינהל פועל רק

על פי חוק. והאפשרויות לתת ללא מכרז הן או על פי אחד הפטורים שבתקנות האלה או

אילו ישנה התחייגות ישנה, לפני כניסת החוק לתקפו. מר לייבוביץ' ציין שהיה

איזשהו הסכם. אם זהו הסכם מחייב היינו צריכים לתת את הקרקע, אבל אני מבין שלא

כך הדברים. ייתכן שהיו דיבורים או משא ומתן אבל והדבר לא הגיע לידי הסכם

והתחייבות מבחינת והחוק.

היו"ר צי הנגבי;

למה לא הוציאו מכרז?

כשהוא בא עוד לא היה מכרז.

יוצאים מכרזים ומר לייבוביץ' יכול היה להשתתף.

לא חיה מדובר בספקו לציה. לא חיפשתי פיסת אדמה כדי להתחיל לבנות עליה

ולמכור לישראלים. הפרויקט שלי היה מיוחד לקבוצת אנשים אמריקנים.

יש אפשרות לתת פטור ממכרז אם העניין מוכרז כעניין לאומי.

חוק חובת המכרזים אומר שאם פרויקט מביא תועלת למדינה לא מתקיים מכרז.

הסעיף הזה בחוק לא בוטל ואפשר גם היום להחליט שהפרויקט מביא תועלת

למשק המדינה.

אני לא מייצג את רשות ההשקעות ולא יודע מה היו והשיקולים שלה לא לאשר.

עצם הפטור ממכרז, ואני מפנה את כולנו לדו"ח מבקרת המדינה, גלומה בו הטבה כספית

גדולה מאד. הערכות השמאי הממשלתי הן, לצערנו, על פי הנסיון בשלוש והשנים

האחרונות, נמוכות מדי וקטנות ממחיר השוק.

אתה מסתכל רק על הקרקע ולא על כל התמונה. מדובר על משקיעי חו"ל

שלגביהם הפרש של 20% או 30% הוא קטן מאד. הם מביאים פי 300% ומציגים אותנו

כאילו אנחנו מנסים, חס וחלילה, לחטוף את הקרקע. אנשים גאים לכאן כדי לגור

ולעשות עסקים וזה נוגע לחוק חובת המכרזים שמדבר על תועלת המשק.

יי ביבי;

מראש אמרתי שאני לא רואה את השיקול הכולל והתייחסתי לעניין הפטור

מהמכרז. לעניין זה אי אפשר להתייחס כאילו אין בו הטבה.

מינהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון רוצים שהפרויקט הזה ייצא לפועל כפי

שהיה מוסכם, אם היה מתקיים מכרז הפרויקט שלנו לא היה קם. אני היחיד שמביא

אמריקנים ואנשים מהתפוצות שמשקיעים בארץ.

בשיחה עם אהוד קאופמן נאמר לי שאם הפרויקט היה מיועד לנופש ולא

למגורים, הקרקע היתה ניתנת ללא מכרז. מר לייבוביץ' לא מספיק מתוחכם, כמו כל

קבלן שני במדינה, שאומר - אני בונה דירות נופש, ואחר כך משכיר אותן.

אני חושב שלא צריך לומר שכל האחרים רמאים.

יש והחלטה של שר האוצר ושל שר השיכון שאומרת שקרקע למגורים במרכז הארץ

תוצע למכירה אך ורק במכרזים.

כאשר התחיל הפרויקט, האיזור הזה קצה הקו של מרכז הארץ.

לפני שבע שנים, כאשר התחלתי בפרויקט, אף אחד לא היה מעוניין ללכת

לגור שם. כאן בארץ מאד שמחו ובאו לקראתי מאד יפה. הסיבה היחידה שהם הצליחו היא

בכך שפירסמו שאמריקנים באים להשקיע שם ופרסמו את זה בעיתונות. עשיתי כל דבר

שהתבקשתי, ואני מרגיש שזה לא צודק.

הנושא הזה מאד עצוב. אנחנו חיים עם תחושה שמשהו לקוי בפער שבין

הדיבורים הקסומים של פוליטיקאים, מנהיגים וראשי ממשלות על ישראל שצריכה להוות

אבן שואבת ליהודי העולם, ולהעניק להם את הדברים האלמנטרים. לא מדובר בצדקה אלא

באנשים עשירים שרוצים להקים קהילה ולחנך את ילדיהם בפרויקט יפהפה, שיהיה מודל

לפרויקטים נוספים שיבואו בעקבותיו ע"י יזמים אחרים וגורמים נוספים. מדובר

בתרומה אדירה למשק הישראלי והחוק מאפשר את מתן הפטור המדובר. אם לא נותנים

פטור היו צריכים להציע אלטרנטיבה ולקיים את הפרויקט בפועל על בסיס הוצאת מכרז

למקום הספציפי הזה.



מאות אנשים נותרו מתוסכלים, עם תחושה שמדינת ישראל איננה מדינה

רצינית וזהו לדעתי עוול לעצמנו. מר לייבוביץ' יחיה טוב מאד גם אם לא יהיה לו

בית בהר כיתרון. הדבר נוגע גם לאנשים שהוא אסף, טיפח ושכנע, ונתן להם תחושה.

שהם בקצה המינהרה הבירוקרטית הזאת, ובסופה יש אור. כרגע מסתבר שאין.

לפני הישיבה הודעתי לו מראש שהסיכוי שלישיבה הזאת יהיה אפקט מעשי לא

קייס. חשוב היה לי לשמוע מכלל הגורמים העוסקים בנושא מדוע הדברים קרו בצורה

הזאת והגורמים המופקדים על הנושא לא מוכנים לצאת מגדרם כדי לאפשר את מציאת

הפתרון. אני יכול לומר שלא משנה מה תהיינה תוצאות הבחירות, זאת צריכה להיות

ברכה לכל ממשלה, להניח את אבן הפינה לפרויקט תזה. אני מקוה שמר לייבוביץ' לא

ירים ידיים ויראה שיש גם בכנסת וגם בהנהגת המדינה אנשים שרואים לעצמם לכבוד

ולזכות לנסות ולהיאבק כדי שהפרויקט הזה יעלה על הקרקע.

אני רואה את זה כדבר החשוב ביותר, למרות שרק לפני ימים לא רבים

היכרתי את מר לייבוביץ'. בתקופה הזאת עקבתי אחריו וראיתי נחישות שאנחנו יכולים

להתגאות בה. אני מבקש לסכם את הישיבה בכך שאני אישית אפעל בימים הקרובים

להעביר את עמדת הוועדה לשרים הנוגעים בדבר. אני חושב שלא תהיה פעולה כלשהי

בימים הקרובים לפני הבחירות, אבל לאחר הבחירות ננסה לסייע בנושא. אני חושב

שהצדדים האחרים, אם יש להם יכולת להעלות רעיון שיש בו כדי לגשר ולאזן בין החוק

לבין הפרויקט היפהפה הזה, צריכים לסייע בכך ולא להתבצר מאחורי עמדות פורמליות.

אני מודה לכולכם ומאחל בהצלחה לכולם. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10.