הכנסתת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 315

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי. כ"ב באדר התשנ"ו (13 במרץ 1996). שעה 15:00

חברי הוועדה: ג' פת - מ"מ היו"ר

שי אביטל

ני חזן

חה"כ י' שמאי

דידי לחמן-מסר - משנה ליועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים

שרה אביטוב - המחלקה המשפטית, משרד התקשורת

איתמר ברטוב - יועץ בכיר לשרת התקשורת

ירון טרובוביץ - הממונה על הגבלים עסקיים, משרד האוצר

אורי פורת - יו"ר גלובוס גרופ

עו"ד ראובן רביד - גלובוס גרופ באולפני נווה אילן

אליעזר ארן - אולפני גלובוס גרופ

עו"ד חגי נצר - מייצג את התאחדות ענף הקולנוע, סאט/קום

בע"מ וזאונד בע"מ

אמיר איבצן - מייצג את התאי ענף הקולנוע, סאט/קום וזאונד

גוסטאבו טרייבר - מנכ"ל התאחדות חברות הטלויזיה בכבלים

אודי מירון - מנכ"ל ,i.c.pהתאח' חברות הטלויזיה בכבלים

עמי גניגר - התאחדות חברות הטלויזיה בכבלים

מנחם אקרמן - מנכ"ל חברת "גוונים"

עמית לוין - מנכ"ל חברת מת"ב ישראל

עו"ד גדעון אביטל- יועץ משפטי, התאחדות חברות הטלויזיה בכבלים

חנניה גיבשטיין - התאחדות חברות הטלויזיה בכבלים

משה רונן - מנכ"ל "ערוצי זהב", יו"ר התאחדות חברות

הטלויזיה בכבלים

עו"ד טל אייל-בוגר-התאחדות חברות הטלויזיה בכבלים

נחמן שי - מנכ"ל הערוץ השני לטלויזיה ורדיו

עמוס ויסמן - יועץ משפטי, הערוץ השני לטלויזיה ורדיו

מיכל רפאלי - יו"ר המועצה לשידורי כבלים

גדעון גנני - יועץ למדיניות שידור, המועצה לשידורי כבלים

עו"ד יצחק הרצוג - מייצג משקיעים פרטיים בחברות הטלו. בכבלים

אי בנדלר

לי ורון

רשמה: אי שלהבת

1. הצעת חוק הבזק (תיקון מסי 14), התשנ"ו-1995.



הצעת חוק הבזק (תיקון מס' 14). התשנ"ו-1995

אני מבקשת להביא לתשומת לבכם שהנוסח המונח לפניכם הוא לא נוסח חדש. אני

ביקשתי מהמועצה לשידורי כבלים להשמיט מהנוסח של הממשלה את אותן הגדרות שיש

אליהן התייחסות בהצעת החוק לעידוד ההפקה של יצירה ישראלית מקורית, שנדונה

בוועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך, כדי שלא תהיינה הגדרות לא

תואמות או כפל הוראות וכיוצא באלה.

אני מבקש מעו"ד דידי לחמן-מסר להציג את התיקון, על דעת הממשלה.

כפי שאמרתי בישיבה הקודמת, התיקון הזה בא לצלם, לפי דעתנו, את המצב

המשפטי הקיים, שניתן לפרש בו את חוק הבזק, כפי שהוא בא לידי ביטוי בהסדר

הכובל שהוגש, על דעת הממונה להגבלים עיסקיים, בבקשה לאישור הסדר כובל שהוגשה

לבית-הדין להגבלים עיסקיים. מאז תחילתם של שידורי הכבלים במדינת ישראל היו

השידורים שידורים ארציים בכל איזורי הארץ בערוצים מסויימים, למעט שידורים

מסויימים שהם בענייני האיזור. וכך, למרות שאולי הדברים יכלו להיראות אחרת,

כולנו רואים מתחילת שידורי הכבלים את הערוצים הארציים - 3, 4, 6, 8 וכיוצא

באלה. התעורר ויכוח משפטי בשאלה האם המצב הקיים תואם את חוק הבזק. אנחנו

סבורים שכן; אחרים סבורים שלא. בית-המשפט פעם אחת אמר את עמדתו, ולא קיבל

את דעתנו, ואז הוגש הסדר כובל אחר. הוגש גם ערעור ואז, בגלל מועד סיום

ההסדר הכובל, השאלה לא הוכרעה והושארה פתוחה לחלוטין להכרעת בית-הדין בהסדר

הנוכחי. בית-הדין להגבלים עיסקיים אמר מספר פעמים.שלמעשה עומדות בפניו שתי

1) האם יש בסיס משפטי לקיומו של ההסדר הכובל; 2) האם ההסדר הכובל

הזה הוא אכן לטובת הציבור או לאו. אנחנו בהצעה הזאת מבקשים להסיר את הספק

המשפטי, אשר לא קיים לדעתנו, ולהבהיר שבעלי הזיכיונות בשידורי כבלים רשאים

לשדר במשותף ובלבד - וכאן ההוספה - ובלבד שהם לא יהיו רשאים לשדר יותר

מ-2/5 מהערוצים שהם רשאים לשדר, כל אחד לפי הזיכיון שהוא קיבל. קרי, גם

כשמותר לכל אחד מהם לשדר 5 ערוצים, אומר ההסדר הכובל שמונת היום בפני בית

הדין - שלא כמו ההסדר הכובל הראשון או הפשרה שהגיע אליה הממונה על ההגבלים

העיסקיים - שבעלי הזיכיונות יישדרו במשותף רק 2 ערוצים ואילו יתר הערוצים

יוצאו לגורמים חיצוניים אשר בעלי הזיכיונות, כולם או מקצתם, רשאיים להתקשר

עימם. במילים אחרות, אנחנו עוברים לשיטת האמצע. בעלי הזיכיונות לשידורי

הכבלים אינם משדרים עוד 5 ערוצים בעצמם אלא הם ישדרו רק 2/5 וכל הי יתר ייצא

לגורם חיצוני, אחד או יותר. כאן אנחנו מקבלים הערה שהועלתה, ובלבד שגורם

חיצוני שכזה, קרי מפיק ערוץ, לא יהיה רשאי להפיק בעצמו יותר מ-2 ערוצים.

אנחנו לא רוצים להחליף ICPפנימי ב-ICP חיצוני והמגבלה על מפיק ערוץ תהיה

הגדולה יותר, שני ערוצים בלבד ולא יותר.

מוצע כאן להסדיר, למען הסר הספק, גם את הייחס בין השידורים הארציים

והשידורים האיזוריים, כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 6כ; וכן את סמכות המועצה

להטיל חיובים כספיים על בעלי זיכיונות, סמכות שאנו טוענים שהיא כבר קיימת,

אך בעלי הזיכיונות מערערים עליה ואנחנו מציעים למען הסר כל ספק משפטי בעידן

של חוקי הייסוד לעגן במפורש את סמכות השר להטיל עליהם חיובים כספיים בשל

הפרות תנאי הזיכיון ולא לחיות בעולם שבו הם מפרים את הזיכיון והאמצעי

הייחיד שעומד לכאורה לשר הוא לבטל את הזיכיון. חייבים להיות אמצעי ביניים.

אלה הם שני הנושאים העיקריים, יש פה אולי עוד כמה נושאים קטנים שנציין

כשנעבור על הסעיפים, כמו הרכב המועצה וכיוצא בזה. בסך הכל ההצעה הזאת היא

על דעת הממונה על ההגבלים העיסקיים, המועצה לשידורי כבלים, שרת. התקשורת וכל



יתר משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. אני רוצה לציין, שההסדר ביין בעלי הזיכיונות

בייחד יהיה כפוף לחוק ההגבלים העיסקיים, כך שהשאלה האם ההסדר המשותף הוא

לטובת הציבור אם לאו, תישאר פתוחה לדיון בפני בית-הדין להגבלים עיסקיים והוא

י וכל להכריע בנושא הזה.

התיקון המוצע כאן בא לצלם את המצב הקיים, להפסיק את האנומליה שטוענים לה

צדדים מסויימים, בין פרשנות של החוק לבין המציאות, ולהסדיר אותה בצורה

ברורה, בכפוף לשאלת טובת הציבור בקיומו של הסדר כובל, שתידון ותוכרע על-ידי

בית-הדין להגבלים עיסקיים. במקביל אני רוצה לציין שמספר הגדרות על הפקות

מקומיות הועברו לוועדה שדנה בנושא הפקות מקומיות, וזאת על דעת כל הגורמים

הנוגעים בדבר.

יכול להיות שאנחנו עושים מלאכתנו לחינם, אם אנחנו לא נגמור את הדיון כאן

תוך שעה והכנסת אכן תינעל בשעה 6.

סוכם שבשבוע הבא תהיה אפשרות לקריאה שניה ושלישית של כל החוקים שהסתימו.

כל רגע משנים את הדברים. אנחנו בכל אופן נלך לפי הסדר שקבענו לעצמנו.

חשבתי שנשמע עכשיו את מר ירון טרובוביץ אבל אני הייתי מעדיף אולי שנשמע חלק

מהאנשים שבאו להביע את עמדתם. היתה אלי פניה מרשות השידור.

אני היועץ המשפטי של הרשות השניה. דייר שכטר, היועץ המשפטי של רשות

השידור, נאלץ לעזוב בשל השעה המאוחרת. הוא ביקש ממני להגיד שהוא מתנגד, כפי

שהוא התנגד בעבר, לתיקון המוצע והוא מבקש שהתנגדותו תישמע כאן במועד מאוחר

י ותר.

אילו היה פה חבר מושבעים הייתי אומר להם למחוק את זה מהפרוטוקול. אם

פקיד במדינה עסוק בעניינים אחרים כנראה שהעניין הזה לא חשוב לרשות השידור.

אני לא אקבל שום עמדה של רשות השידור דרך שליח.

עמדת רשות השידור היא בניגוד לעמדת השר הממונה.

אנחנו מייצגים מספר גורמים שפועלים בשוק התקשורת, שמתנגדים להצעה הזאת,

כמו להצעות אחרות. אנחנו צד לדיונים שמתקיימים היום, והם למעשה לקראת סיום,

בבית-הדין להגבלים עיסקיים. אני רוצה לציין שבאופן לא מפתיע יש כמעט שיקוף

מלא בין הצדדים שנוכחים כאן לצדדים שנוכחים בבית-הדין. הגירסה הזאת של

תיקון מספר 14, שהיא כבר לא גירסה ראשונה, למיטב ידיעתי היא גירסה שלישית,

היא בסך הכל חוליה אחת נוספת בנסיונות, באמצעים של חקיקה ראשית ושל חקיקת

-משנה, להסדיר מצב, שהוא בוודאי איננו רצוי לציבור במדינת ישראל או לציבור

שמתעסק בתחום התקשורת, והוא בא בעצם להסדיר מצב שבו חברות הכבלים, נכון

להיום, פועלות בניגוד לחוק ובוודאי בניגוד למטרה של חוק הבזק (ואני סבור

ומאמין שזה גם יתברר כך בבית-הדין).

אנחנו מייצגים חברות שפועלות בשוק התקשורת ושהיו רוצות להשתלב בנושא של



שידורי הכבלים. מדובר על התאחדות ענף הקולנוע, סאט/קומ בע"מ וזאונד בע"מ.

אני רוצה לציין בפתח דברי שיש באן הרגשה של ניסיון לאיזשהו מחטף. יושב ראש

מועצת הבבלים בעצמה, בדיון האחרון שהיה בבית-הדין, ציינה לגבי תיקון מספר

14 של חוק הבזק, ששרת התקשורת ביקשה לדחות אותו.

האם זה נושא שעומד כחלק מהדיון שמתקיים בבית-המשפט?

בהחלט לא. הצעת החוק הזאת הולכת לעשות שינוי מהותי בכל תחום התקשורת

במדינת ישראל. בעצם הולכים להקים כאן רשות שלישית על שתי הרשויות שקיימות,

רק שבהבדל מהרשות הראשונה והרשות השניה, שיש להן עדיין איזשהו קשר לממשלה,

מדובר כאן על רשות שלישית שתהיה נתונה אך ורק לשליטה של גופים כלכליים,

לצרכים עצמיים שלהם, הפרטה. לא רק שלא יהיה מספיק פיקוח אלא הם גם ייאחזו

ב-5 ערוצי שידור ארצי, מהבדל מהרשות הראשונה והרשות השניה.

הייתי רוצה להצביע על כמה קשיים שהנוסח הזה יכול לעורר. בראש ובראשונה

אני רוצה להתייחס לסעיף 3(ד) לתיקון (החלפת סעיף 6כ). הסעיף הזה בצורה מאוד

חריגה, שלא מתאימה למדינת ישראל, מאפשר לגורמים פרטיים ליצור לעצמם אפשרות

לשדר חדשות ותוכניות כמו "מבט שני" ולהקים חברת חדשות נוספת.

בסעיף קטן (ד) נאמר "להפיק מישדרים העוסקים בחדשות או בנושאים אחרים

המיוחדים לאותם אזורים".

צריך להסתכל קצת מעבר למילים כי אנחנו הרי מתעסקים בסוף בפרשנות של

חקיקה. גם אם אין פה כוונה לתת אפשרות לגוף פרטי כלשהו להפוך להיות ל"מבט

לחדשות" הרי מחר עשוי לבוא גוף פרטי שכן יירצה לעשות את זה. במדינה - ותקנו

אותי אם אני טועה - ישנם כ-29 איזורים, שמוחזקים על-ידי 5 זכייניות. הסעיף

הזה מאפשר ליצור רצף של איזורים - החל ממטולה שבצפון ועד אילת שבדרום - כי

כתוב כאן "שניים או יותר". מותר להם להתארגן בייחד, וכל האיזורים האלה

יכולים לשדר מהדורת חדשות שעניינה ענייני האיזורים. נפילת קטיושה בקרית

שמונה היא בוודאי עניין של איזור קרית שמונה אך ברגע שאני יכול לשדר את זה

גם באילת אז יצרתי לעצמי בעצם שידור ארצי.

אתה לא יכול לשדר את זה באילת לפי החוק הזה.

אני מדבר עכשיו על נושא של חקיקה. היום אתם כותבים מילים ואם לא תחשבו

עליהן עד הסוף זה יכול ליצור קשיים בעתיד.

האם כל הטענות האחרות שלך הן באותו נוסח כמו הטענה הזאת?

לדעתי הסעיף הזה י יאפשר לכל אחד לשדר מהדורת חדשות ארצית. הדבר היחיד

שאולי הוא לא יוכל לשדר זה האם יורד שלג בניו-יורק. זה סעיף בעייתי אחד.



אמרה עו"ד לחמן-מסר שזה בסך הכל בא לייצג את עמדת הממשלה ואת תכלית

חקיקת חוק הבזק, ולגברת מסר למיטב ידיעתי גם היה חלק בעניין הזה.

זאת שאלה אחרת, ובית-הדין אמר שזאת שאלה אחרת, תיקרא את החלטות השופט.

עוד לא אמרתי כלום וכבר תוקפים אותי. בשאלת האיזוריות: בשנת 1990, כאשר

חוק הבזק עוד היה טרי, פירשו אותו, גם אנשים שיושבים כאן, בדרך הפוכה ממה

שהם עכשיו טוענים.

הוא מדבר על תצהיר שלי, שנתתי לבית-הדין.

אני טוען שהתיקון הזה עומד בסתירה מוחלטת לתכלית של חוק הבזק, שבי יחד עם

חוק הרשות הראשונה והשניה ראה איזשהי חלוקה, שמחלקת את כל אמצעי השידורי

כארץ לפי מיגזרים ותחומים שונים, כאשר חלק מהערוצים הם בעלי גוון ארצי, כמו

שיש היום תחנות רדיו איזוריות, וכאשר לגבי הכבלים היתה שם חלוקה מובהקת בין

מה שנקרא Carrierלבין מה שנקרא .Progranmerאני רוצה להפנות בעניין הזה את

הגברת לחמן-מסר לכללים המקוריים של הזיכיונות. כאשר היה מדובר שם על התכנים

של שידורי בעל הזיכיון דובר שם על תכנים איזוריים בלבד. יש כאן ניסיון

להגיד שכאילו העמדה שאני מציג כרגע מכוונת לאיזשהי מערכת כבלים שלא ניתן

להסתדר איתה כי כל התכנים שיישודרו בה יהיו תכנים איזוריים, שהם בוודאי

אינם מעניינים. זה איננו המצב. חוק הבזק בכללים המקוריים, לפני שהם תוקנו

על-ידי מועצת הכבלים, ששיקף מצב קיים, התייחס להבדל שבין התפקיד של חברות

הכבלים ב Carrier-(כמשדרים) ולבין אלה שמעבירים שידור. אין שום חשיבות

לשאלה האם הערוצים המועברים הם בעלי גוון ארצי או מקומי. לעומת זה בכללים

היתה הגדרה ברורה וספציפית, שהתייחסה לתכנים. הכותרת היתה "שידורי בעל

הזיכיון", ובכללים האלה נאמר שלבעל הזיכיון יהיה ערוץ אחד ובו יישודרו אך

ורק תכנים אי זוריים.

הכללים מונחים פה לפני, כולל הכללים המקוריים, ואין שום מיתאם, עם כל

הכבוד, בין מה שאתה אומר לבין המציאות.

הנושא הבעייתי השני הוא נושא העברת השידורים, למה שבגירסה הקודמת נקרא

"משדר", מה שנקרא בבית-הדין "הספק החיצוני". יש כאן שוב ניסיון של חברות

הכבלים להתאים או לפתור באמצעי חקיקתי איזשהי בעיה שקיימת היום, שבה בעצם

אסור לחברות הכבלים לתת למישהו אחר רשות להפיק ולשדר ערוץ מושלם. אני מזכיר

שחברות הכבלים עצמן היו צריכות לעמוד במיכרז על מנת לקבל את הרשות הזאת וגם

היום, כאשר מועצת הכבלים עומדת להוציא ערוץ חדש, הערוץ הערבי, מדובר על

הליך של מיכרז. אותו דבר היה בנושא של ערוץ הקניות. משום מה את שאר הערוצים

לא הוציאו בהליך של מיכרז. אני חושב שבעניין הזה אני בהחלט פונה לאינטרס

הציבורי, שכל דבר שהוא רכוש הציבור ושהממשלה מוציאה אותו צריך לצאת בדרך של

מיכרז, בין אם זה כרגע נופל לחוק המיכרזים ובין אם לאו, זו איננה הסוגיה.

אני סבור שהאפשרות הניתנת פה לבעלי החברות, להתאגד בייחד ולהוציא החוצה את

הזכות לשדר שלא בדרך של מיכרז, נוגדת את טובת הציבור. אני סבור שברגע שיהיה

מותר על-פי החוק הזה לעשות את אותם מעשים, שהממונה על ההגבלים העיסקים

אמור לפקח עליהם, הרי העניין הזה בעצם ייצא משאלת ההגבלים העיסקיים ותינתן

פה תרופה לחברות הכבלים, שלא מסוגלות לקבל אותה בתהליך של דיון משפטי.

למעשה דבר החקיקה הזה בא לתת גושפנקה בדיעבד למצב שבו לחברות הכבלים

במדינת ישראל יש 5 ערוצים שהן היום בעלות הבית שלהם, גברת דידי לחמן-מסר

ציינה שזה המצב דה-פקטו. אני אומר שהמחוקק במדינת ישראל לא העלה על דעתו

להעניק לחברות הכבלים 5 ערוצים ארציים. אם אני משווה את זה לערוץ השני, שם

התנהלה תחרות כבדה ביותר בין גופים מהגדולים במשק על הזכות לשדר בערוץ אחד

בודד במשך יומיים בשבוע. פה אנחנו מדברים על שבוע שלם, 5 ערוצים, לחברות

הכבלים.

כמה שעות שידור הכבלים משדרים בשבוע? פחות מערוץ 1.

אני מצטער אבל אנחנו חייבים לעלות להצבעה.

(הישיבה הופסקה בין 15:30 ל-16:30)

הממונה על ההגבלים העיסקיים ביקש להתנצל שהוא נאלץ לעזוב את הישיבה.

אינני יודע אם נגיע לאיזשהו סיכום היום. זה נושא רציני מאוד ולעשות אותו

ככה, כדרך אגב, כשהממונה איננו וזה איננו וההוא איננו, זה מעורר בי קצת

מחשבות. אבל נשמע.

אני רוצה לחזק את ידיו של יושב ראש הוועדה. קודם היתה לי תחושה שאני

עומד מול איזה גוף מלוכד שגמר בדעתו להעביר את החוק הזה תוך הימנעות משאלות

ובירורים לגבי החוק הזה. זה חוק מאוד רציני שמשנה את מפת התקשורת במדינת

ישראל. לעניות דעתי דבר חקיקה כזה צריך לעבור ליבון רציני, צריך לבדוק

אותו, בפרט אם יש מתנגדים - רשות השידור, הרשות השניה, גורמים פרטיים - זה

לא דבר שצריך להעביר אותו כלאחר יד. בית-הדין להגבלים עיסקיים יושב בדיוק

על אותם עניינים, שהם נשוא החוק הזה. פסק הדין שלו עתיד להינתן תוך חודשיים

ובעצם יש בדבר החקיקה הזה כדי למשוך את השטיח מתחת להחלטת בית-הדין, כאשר

האינטרס לעשות את זה מצד גורמים מסויימים הוא ברור. אני חושב שזה יהיה יותר

מכובד ויותר נכון ויותר רציני להמתין עם הנושא הזה עד להחלטת בית-הדין. אני

גם לא מבין מה הבהילות.

(הישיבה הופסקה בין 16:32 ל-16:40)

המצב כיום הוא שיש 5 ערוצים ארציים שמשודרים על-ידי הכבלים והחוק הנוכחי

בא לתת גושפנקה למצב הזה. אני אומר, וזה גם נדון בפני בית-הדין, שהמתכונת

של החוק לא חזתה את המצב הזה ולא כיוונה אליו אלא היא יעדה לחברות הכבלים

מיגזרת מאוד מצומצמת של שידורי כבלים. הם היו אמורים להיות רשת שקיימת בכל

הארץ אבל משדרת בספקטרום איזורי. התכלית היתה ליצור מצב של תחרות, דהיינו

שתהיה במדינת ישראל רשת של כבלים שבתוכה יהיו כל מיני גורמים נפרדים



שי ישדרו בכבלים כ.Programmer s-במצב דברים שכזה היה משודר במדינת ישראל

ערוץ אחד על-ידי חברות הכבלים, איזורי באופיו, וכל המרחב הארצי היה פתוח

לכל מיני בעלי זכות שימוש. המצב היום הוא שהמנוי בבית מקבל בכ-100 שקל

לחודש חבילת ערוצים שהוא לא יכול לבחור בתוכם מאומה. כל קשיש וקשישה חייבים

היום במדינת ישראל לראות גם ערוץ ספורט.

מה זה רלוונטי לדיון היום? אתה רוצה שבדימונה יעשו ערוץ נפרד מאשר

בתל-אביב?

בישראל מנוי כבלים צריך לרכוש ב-110-100 שקל לחודש חבילת שידורים, הוא

לא יכול להפריד בתוכה, וכל זוג קשישים חייב לרכוש גם את ערוץ הספורט.

המתכונת של חוק הבזק קובעת, והדברים כתובים, שיוכלו להזמין ערוץ אחד ואחר

כך לבחור איזה ערוץ שרוצים. הדבר הזה היה מתאפשר אלמלא הם היו משתלטים על

כל הרשת הארצית. ההשתלטות שלהם על רשת הכבלים הארצית מונעת אפשרות של בעל

זכות שימוש, שקיימת בחוק, מלהשתלב באותה תשתית כבלים ולזה החוק הנוכחי בא

לתת גושפנקה.

יש ערוצים פנויים לבעלי זכות שימוש. אף אחד לא הגיש בקשה עד היום.

רבותי, בעוד חצי שעה לכל היותר אני אנעל את הישיבה.

אותה כוונה של החוק באה לידי ביטוי בסעיף 6כ הנוכחי, שאומר: "בעל זיכיון

ישדר מידע ותכניות בענייני היום הנוגעים לאיזור בלבד. כן ישדר מיגוון סרטים

ותכניות בתחומי הבידור ... תוך מתן ביטוי נאות לנושאים ולצרכים הייחודיים

של האיזור". והנה בא החוק הנוכחי והוסיף מילה אחת קטנה לסעיף 6כ: "בעל

זיכיון ישדר מיגוון סרטים ותכניות, בין היתר ב...". המילה "בין היתר" הופכת

את הסעיף על פיו. גם בית-הדין להגבלים עיסקיים כבר הביע על כך את דעתו

ואמר: "אנו סבורים כי ההסדר הכובל אינו עולה בקנה אחד עם מטרת המחוקק בחוק

הבזק. כוונת המחוקק, כפי שהיא משתקפת בחוק הבזק והתקנות שהותקנו מכוחו,

היתה ליצור רשתות שידור בכבלים איזוריות". על-ידי המילים "בין היתר" הופכים

את כל המשמעות של הסעיף. לא רק גופים פרטיים, שרוצים לשמש כבעלי זכות שימוש

ולשדר ברשת הכבלים, מתנגדים לכך אלא מתברר שלאותה ארציות מתנגדים גם הרשות

השניה והרשות הראשונה, כי החוק הזה משנה את כל מפת התקשורת בישראל.

עו"ד רביד, היועץ המשפטי של "גלובוס גרופ", יציג את עמדתנו.

יש לי שתי הערות, אחת פרוצדורלית ואחת מהותית לתיקון עצמו. הדיון הזה לא

מתנהל במנותק ממה שקורה בבית-הדין להגבלים עיסקיים. אני מניח שהחיפזון

שאנחנו נמצאים בו כרגע הוא לא במעט בגלל מה שאנשים חושבים שעלול או עשוי

לקרות בבית-הדין להגבלים עיסקיים. אני רוצה לציין שבהכנתו של חוק הבזק

הושקעו שנים רבות ועבודות של מומחים ואין סוף ימי עבודה של ועדות הכנסת כדי

שהחוק יתקבל כראוי.

הוקדשו לחוק הבזק (תיקון מסי 4) 4 ימים בדיוק בוועדת הכלכלה של הכנסת.

לעומת זאת בית-הדין להגבלים עיסקיים כבר יושב על המדוכה למעלה משנה, שמע

מומחים מהטובים ביותר במדינת ישראל - מר יעקב גדיש, דייר שיינין, ואחרים -

והוא כרגע עומד בפני החלטה. הוא התחייב לסיים את זה וייקח לו להערכתנו

כחודשיים. למה צריך למהר עכשיו לעשות שינוי כל כך מהפכני כאשר בית-דין, עם

אנשי מקצוע, עם עדים מומחים עדיין לא הכריע?

בית-הדין שאל למה אנחנו לא מתקנים את החוק. בית-המשפט ייחל לכך שהוא

יוכל להסיר מסדר היום את הנושא הזה.

מכיוון שבית-המשפט עומד להכריע בכמה סוגיות כבדות מאוד, אחרי שמיעת

מומחים, אני לא רואה שום סיבה לבהילות. בינתיים בית-הדין הוציא היתר זמני,

החברות משדרות, חס וחלילה אף אחד לא עומד להתמוטט. למה לא להמתין ולראות מה

ייעלה בית-הדין בחכתו? אם אחרי זה אי אפשר יהיה לחיות עם ההסדרים שבית-הדין

ייקבע, יבוא מי שייפגע מהענין הזה וייבקש לתקן. אני גם חושב שזח לא נאה

שתוך כדי דיון בבית-משפט, כשעומדים לקבל החלטה בקרוב, המחוקק - למרות שזה

מסמכותו, אף אחד לא מתווכח על כך שהמחוקק רשאי בכל עת לשנות את החוק, אין

ספק בכך - אבל אני חושב שמבחינת הצורה, כשבית-דין עומד לפסוק, בשלב קבלת

ההחלטה, המחוקק שומט מתחת לרגליו של בית-הדין את התשתית המשפטית. גם מהטעם

הזה נראה לי לא נכון לעשות כזה שינוי ערב קבלת החלטה. משני הנימוקים האלה

אני חושב שמן חראוי יהיה לדחות את הדיון כאן עד להחלטת בית-המשפט. בסך הכל

מדובר על חודשיים או שלושה חודשים. המצב הזיו כבר נמשך למעלה מ-5-4 שנים. לא

ייקרה שום דבר לאף אחד מהמעורבים בעניין, ונחכה וניראה מה תהיה התוצאה של

בית-המשפט. יכול להיות שהפיתרון שיימצא בעקבות פסיקת בית-המשפט יהיה יותר

חכם, יותר נבון ויותר מתוקן.

לעניין עצמו, בהצעת החוק הזאת יש מושג חדש, שלא קיים בחוקים אחרים, של

"מפיק ערוץ". אני לא ראיתי כאן את ההגדרה של "מפיק ערוץ" וזאת דרך להעביר

זכויות שנתקבלו במסגרת הזיכיון לגוף שלישי. אם רוצים להעביר למפיק ערוץ

זכויות שלא ניתנו במסגרת הזיכיון, שייעשו את זה אך ורק בדרך אחת, בדרך שקבע

"מי שקיבל זיכיון מהציבור צריך להתנהג כלפי הציבור באופן

המצדיק את הענקת הזיכיון. אין כעל הזיכיון עושה בו כבתוך שלו אלא הוא עושה

למען הציבור". זה ציטוט מדברי השופט ברק. אני מבקש שבהצעת החוק שלפנינו

ייאמר ש"ערוץ, או חלק מערוץ, שיימסר למפיק ערוץ, יימסר רק באמצעות מיכרז,

כפי שהזיכיון עצמו נמסר במיכרז.

החוק לא מטפל בעניין הזה. דרך קביעתו של מפיק הערוץ לא רלוונטית לחוק.

מיכרז של מי? של בעלי הזיכיונות? אם המחוקק יירצה שזה יהיה רלוונטי, אם

הוא יירצה שהצעתו תהיה מובנת, אז הוא ייאמר ש"בעלי הזיכיונות ייבחרו את

המפיק של הערוץ בדרך של מיכרז".

הרשות השניה מתנגדת להצעת החוק ממגוון הטעמים שכבר הושמעו בדיון עד כה.



הייתי רוצה לחדד מספר נקודות. ראשית כל אנחנו דנים בהצעת חוק בשעה שבית

משפט דן ומנסה להגיע להסדר פשרה. הדבר הזה לא רק שהוא ידוע, הוא גם הוצהר

על-ידי נציגי הרשויות השונות שנמצאים כאן, והם נאים ואומרים שהסדר icp

שעומד כרגע בפני בית-הדין להגבלים עיסקיים משתקף בהצעת החוק שכרגע נמצאת

בפנינו. אני רוצה להפנות את תשומת לב חברי הוועדה להליך הזה. אין לי ניסיון

לומר האם זה הליך תמוה או לא תמוה, אותי זה קצת מתמיה.

הכנסת ריבונית, ואתה מבין את זה היטב.

אני רוצה להוסיף שהדיון בבית-הדין להגבלים עיסקיים יימשך בשאלה האם

ההתקשרות המשותפת היא לטובת הציבור או לא. מה שאנחנו באים כאן זה למנוע את

הוויכוח המשפטי. בית-הדין פנה מספר פעמים ושאל למה אי אפשר להבהיר בחקיקה

את הספק שהם העלו מבחינה משפטית. חשוב לציין שהתשתית המשפטית תהיה קיימת

בכל מקרה ועדיין השאלה האם ההסדר הזה הוא לטובת הציבור או לא תהיה כפופה

לבית-הדין להגבלים עסקיים.

איש לא כופר בסמכותה של הכנסת כריבון וכמחוקק לחוקק איך שהיא רוצה. זו

יותר שאלה של אתיקה מאשר שאלה של סמכות. אני משאיר את זה לשיקול דעתכם.

אני רוצה להציע שתימשוך את הערתך. האם בחקיקה הזאת יש משהו לא אתי?

רבותי, אתם חוזרים על אותם הדברים כל הזמן.

אנחנו שמענו כאן שההסדר הזה משקף את הסדר icpשמתגבש ושבכל מקרה ההסדר

הזה לא ייפגע כתוצאה מתיקוני חקיקה אלו או אחרים, והתיקון הזה בפרט. אני לא

משוכנע לא בזה ולא בזה. אני לא משוכנע שהסדר 1CPהמתגבש משתקף במלואו בהצעת

החוק הזאת. אני רואה חלקים עיקריים מהסדר icpשלא נמצאים כאן כחלק מהצעת

החוק. דבר שני, אם הסדר ICPשמתגבש משתקף בחקיקה הזאת אז מדוע להטריח את

חברי הכנסת בהצעת חוק? יפסוק לו בית-המשפט בהתאם לחוק. דבר שלישי, מדובר

כאן, כפי שנאמר על-ידי מספר אנשים, בשינוי מאוד עיקרי של מפת התקשורת בארץ

לטווח ארוך (אלא אם כן עו"ד לחמן-מסר רוצה להתלות את תוקף התיקון הזה לשנים

מסויימות). בהנחה שמדובר בשינוי כל כך יסודי של מפת התקשורת בישראל אני

הייתי מצפה שדיון כזה יוכרע לאחר שיישמע הממונה על ההגבלים העיסקיים למשל.

הוא בא להביע את תמיכתו בהצעת החוק ולא כדי לעמוד בחקירה נגדית שלך.

לכן הייתי מבקש לדחות את הישיבה הזאת כדי לקיים דיון מסודר, לאחר מלאכת

הכנה ראויה, שבה יישמע הממונה על ההגבלים העיסקיים, ושלא נעביר חקיקה כל כך

חשובה לטווח הארוך בדרך שייתכן שלא תהיה שלמה.

אם הערוץ השני ישמור על החוק אז תוכל לבקש את הדבר הזה.

לא פעם ולא פעמיים בכנסת הנוכחית ובכנסות קודמות חברי הכנסת מתבקשים

על-ידי בתי-המשפט ובתי-דין למיניהם להבהיר עמימות חקיקתית זו או אחרת. אחת

המטרות של הישיבה הנוכחית והחקיקה הזאת היא בדיוק להבהיר חקיקה שהיא עמומה.

זה התפקיד שלנו, אנחנו מחוקקים, ולכן תמוהה בעיני התמיהה שלך על כך שהכנסת

ריבון. אתה יודע היטב שכך הדבר ואם צריך להסביר לך את זה אז זה קצת חבל.

עד עכשיו שמענו את המתנגדים ואני חושב שיהיה נכון לשמוע גם את התומכים.

כמו שאמר יושב הראש, הטיעונים בעד ונגד כבר מוכרים וי ידועים. אנחנו לא

נמצאים כאן בבית-המשפט. מן הטעמים שאמרה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אנחנו

מקבלים בברכה את הצעת התיקון הזאת, הגם שיש בה הוראות שמאוד י יכבידו על

חברות הכבלים. חברות הכבלים דוחות מכל וכל, כפי שגם אמרו נציגי המדינה, את

הפרשנות שנאמרה כאן בדבר האופי האיזורי הפרובינציאלי של חברות הכבלים. יש

חוות דעת ברורה של היועץ המשפטי לממשלה בעניין הזה. אני גם לא חושב שצריך

שוב לחזור לעיקרון שאין הצדקה שמשחק כדורסל בשידור חי ייראה בשעות שונות

ברמת-גן ובגבעתיים, זה מה שחברינו רוצים כאן.

זה לא מה שאנחנו טענו.

אומר את דברי בקצרה ואבקש לא לשסע אותי. הדברים הרי חוזרים על עצמם שום

ושוב. לדעתנו הטענות שנאמרו כאן אינן מבוססות ואינן מדוייקות. הזיכיון

שניתן לחברות הכבלים הוא זיכיון לשדר ולא להקים מערכת פיסית בשטח. אנחנו

מבקשים לקבל את הצעת החוק.

יש לנו רק הערה אחת. הגם שאנחנו יודעים שישנה הצעת חוק שנדונה בהמשך

בוועדה משותפת של ועדת הכלכלה וועדת החינוך והתרבות, אנחנו לייתר ביטחון

מבקשים שגם בהצעת החוק שמונחת כאן ייכנס תיקון בהתייחס לסעיף 6מ', שהוא

האיסור הנוכחי על שיתוף פעולה בעניין הפקות מקור, ושייאמר כאן לפחות שסעיף

6מי, האוסר על הפקות מקור, יהיה תקף.

אני מייצג את משפחות הייסטל ושלוס מאינדיאנפוליס. החברה שבה הם השקיעו

פרוסה היום בבאר-שבע, בעכו ובנהריה, דימונה וירוחם, רחובות ונס ציונה. אני

חושב שאני מייצג פה את משקיעי החוץ בענף הזה, כמו "שמרוק" ו"יונייטד

קייבל", חברות מאוד גדולות בענף וגם בארץ. חוסר הוודאות שמרחף מעל הענף

בתחום הזה הוא מצב שהוא כמעט בלתי נסבל למשקיע סביר. מדובר פה על משהו

שקיבל ברכה של כל הרשויות הרלוונטיות, החל מהמדינה, עובר לבקשת בית-הדין,

המועצה לשידורי כבלים וכיוצא בזה. כל דחיה נוספת מוסיפה למחול השדים

ולאי-הוודאות שמרחפים מעל הייכולת של משקיע סביר לדעת איך מתפקד הענף שלו.

ולא רק זאת אלא אני חושב שהיום זה הפך להיות ממש חלק מהתרבות הישראלית,

שילד בבאר-שבע או בירוחם מקבל אותו שירות ורואה אותו דבר כמו ילד ברחובות

ובנס-ציונה. לאור זאת אני מבקש מהמחוקק לאשר את הצעת החוק בהקדם. ככל

שייקדם, כן ייטב.

אני מבקשת להציג פה את עמדת המועצה לשידורי כבלים וכמובן את עמדת המשרד

ושרת התקשורת. הממונה על ההגבלים העיסקיים היה פה כדי לומר את דברו, הוא בא

כדי לתמוך בהצעה. ההצעה נעשתה בשיתוף פעולה איתו, ביידיעתו ובייעוץ ובליווי

מקצועי שלו. גם המדינה תומכת בזה, ונמצאת פה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

הצעת החוק הזאת איננה מחטף, אנחנו עובדים עליה שנים. נמצאת פה קבוצה של

עורכי דין רציניים ומכובדים שהצטרפו לתיק הזה לפני חודשיים שלושה ומבחינתם

יכול להיות שלוחות הזמנים קצרים. המדינה והרשויות עוסקות בסוגיה הזאת בין

6-3 שנים, ובחקיקה עוסקים כבר למעלה משנתיים. בית-הדין קרא למדינה לפחות 6

פעמים בפרוטוקול, שמציגים פה רק קטעים ממנו, לשנות את החוק ולהבהיר את

הראוי להבהרה.

זה פשוט לא נכון.

הצעת החוק הזאת היא הצעה טובה וראויה. נגזרת ממנה הצעה נוספת, שעומדת

להכניס בין 20-18 מיליון דולר להפקות מקוריות בתעשיה הזאת על-ידי בעלי

הזכיונות, ואלמלא הכלים שאנחנו נותנים בחוק הזה לא יכולנו לעשות זאת. בהצעה

הזאת יש כלי פיקוח נוספים למועצה. יש פה הליך קנסות וכשהבאנו את זה בראשונה

גם כבוד יושב הראש, חבר הכנסת גדעון פת, סבר שזה מחייב חקיקה ראשית או

לפחות נטה לשמוע את העמדה הזאת. התנהל הליך מאוד קשה מול חברות הכבלים. זה

לא סוד שניסו למנוע את הליך החקיקה הזה. זאת הזדמנות מבחינתנו להעביר עוד

אלמנטים כמו הנושא הזה כדי להגביר את הפיקוח עליהם ובצידו לאפשר דברים

שאינם משנים כהוא זה את מפת התקשורת, נהפוך הוא. מבחינת תחום הכבלים החוק

הזה לוקח את המצב הקיים, משפר אותו, את הדברים הטובים בו משאיר ומכניס בו

אלמנטים וגורמים חדשים, פלורליזם ואמצעים שהחוק הזה מאפשר. אני מבקשת מיושב

ראש הוועדה לאפשר את העברת החוק ולא להיענות לבקשות לדחות אותו.

רבותי, אנחנו שמענו את הדיעות, את עמדת המתנגדים, את עמדת התומכים ואת

עמדת המדינה. הוועדה תכונס בשעה 6 לצורך ההצבעות, גם בנושא אחר שעומד על

סדר היום להצבעה. בחוק התכנון והבניה כבר קראנו את כל הסעיפים וההצבעה תהיה

רק על החוק בכללותו לפי בקשת חבר הכנסת פורז, שמילא את מקומה של חברת הכנסת

חזן. בשעה 6 אנחנו נתכנס לקרוא את סעיפי החוק ואז נחליט אם להעביר את ההצעה

למליאה לקריאה שניה ושלישית או לאו. יש גם אפשרות לדחות את העניין לאחת

מישיבות הוועדה בתקופת הפגרה וליישיבת הכנסת שעשוייה להתקיים בסוף הפגרה.

אני רוצה להודות לבאי הישיבה ואני מצטער ומתנצל על כך שנאלצנו מידי פעם

להפסיק את ישיבת הוועדה. הנושא הוא לא נושא פעוט, הוא לא נושא קל להחלטה,

לכן חברים שיהיו פה בישיבה בשעה 6 בוודאי ייקחו את העניין ברצינות רבה. גם

אני וגם היועצת המשפטית של הוועדה מבקשים למסור לנו פרטים על הטיעונים

ששמענו כאן, שהיו ברמה גבוהה ובהחלט משפיעה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 17:10