הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 286

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי. כ"ח בחשוון התשנ"ו (21 בנובמבר 1995). שעה 11:20

חברי הוועדה: צי הנגבי - היו"ר

ג' פת

עו"ד שלום ברלנד - יועץ משפטי, משרד החקלאות

עו"ד תמי מור - עוזרת ליועץ המשפטי, משרד החקלאות

גיל להב - מתמחה בלשכה המשפטית, משרד החקלאות

משה ינון - משרד המשפטים

טנדרה אזינקוט - משרד המשפטים

נקדימון אמיאל - המועצה לזכויות מטפחים

שמואל אלחנן - המועצה לזכויות מטפחים

עו"ד ארנן גבריאל- מייצג את "זרע"

חוה אבירם - יו"ר עמותת מטפחים

ירחמיאל ברגנר - עמותת המטפחים

עו"ד טל בנד - ש. הורביץ ושות'

מיכה פרוכטר - מנהל יחידת מטפחים, מועצת הפרחים

עו"ד אברהם ננטל - לשכת עורכי הדין

רובי גינל - מתמחה של המכון ללימודים אסטרטגיים

אי בנדלר

לי ורון

אי שלהבת

ו. הצעת חוק זכות מטפחים של זני צמחים (תיקון מסי 2), התשנ"ה-1995.



הצעת חוק זכות מטפחים של זני צמחים (תיקון מס' 2). התשנ"ה-1995

אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה ומתנצל על איחורי. היום נדון בהצעת חוק

זכות מטפחים של זני צמחים (תיקון מסי 2), שכבר הובאה לוועדה ביולי על-ידי

משרד החקלאות. אז סוכם שנציגי הממשלה יישבו עם הגורמים הנוספים ויינסו

להגיע לסיכומים ולהפחית את ההתנגדויות. הנוסח המתוקן חזר אלינו היום ואנחנו

ננסה לקדם את הדיון בהצעת החוק. אני מבקש מהיועץ המשפטי של משרד החקלאות

להציג בפנינו מה התרחש מאז הישיבה הקודמת.

נשאר להם להגיע להסכמה ואני מבין שיש להם חילוקי דיעות לא מהותיים.

קיימנו ישיבת עבודה מאוד ארוכה ויסודית בלישכתי. עיבדנו את ההערות

שהתקבלו. המשכנו וגם התכתבנו עם משרד המשפטים וקיימנו ישיבת עבודה עם עו"ד

משה ינון, הרפרנט שלנו במשרד המשפטים. אחרי הישיבה גיבשנו את ההצעה שנמצאת

בפני הוועדה הנכבדה והפצנו את ההצעה הזאת גם לנציגי המטפחים. נראה לנו שמה

שגיבשנו עונה על ההערות שהועלו בפנינו. בסופו של דבר קיבלנו את רוב ההערות

והלכנו כמה שיותר לקראת המטפחים. אנחנו צריכים להיות מודעים לכך שכשמשרד

החקלאות מביא הצעת חוק הוא צריך לראות את האיזון הנכון בין האינטרסים של

המטפחים לבין האינטרסים של המגדלים, שי ישתמשו במוצר הזה שמייצרים המטפחים.

נראה לנו שההצעה עונה על הבעיות. אני רוצה גם להוסיף ולומר שלא התיימרנו

לעשות תיקון אורך לכל החוק. התיקון הזה בא כדי להתאים את החוק של 73 לאמנה

שחתמנו עליה ב-91, זאת אמנת u.p.o.v(הגנה לזכויות מטפחים) - international

- convention for the protection of new varieties of plantsשהיא אמנה

רב-צדדית. כדי לאשרר אותה אנחנו נדרשים להתאים את החוק המקומי שלנו להסדרים

החדשים שנקבעו באמנה, וכך עשינו. אמנות כאלה מאושררות על-פי החוק הישראלי

על-ידי הממשלה, שהיא הגורם והסמכות המשפטית אשר מאשררת אמנות. לאחר שיותאם

ההוק אנחנו ננקוט בפרוצדורה של אישרור האמנה על-ידי הצגת האמנה בכנסת במשך

10 ימים, כשחברי הכנסת יכולים להעיר את הערותיהם, ולאחר שהעירו או לא העירו

אנחנו נמשיך בהליך ונשים את האמנה על שולחן הממשלה. אבל לפני כל זה אנו

נדרשים להתאים את החוק המקומי להסדרים שנקבעו באמנה. אני מקווה שנוכל

להתקדם. אני חושב שזה הזמן המתאים לסיים את העבודה גם מטעם נוסף, מכיוון

שחשוב מאוד שאנחנו נוכל לעמוד מול ה .Europeanian community- ,E.c-הם עשו

את המלאכה והם חוקקו חוק באפריל 1995 (שאצלם נקרא "תקנות" Regulations()

אבל המעמד שלהן כחוק, המעמד הגבוה יותר זה אמנות). הואיל והסחר בכל הנושא

הזה הוא במיוחד עם המדינות המובילות בתחום הזה, שהן כולן חברות ב-.C.E, יש

חשיבות גדולה מאוד שאנחנו נתיישר ושנתאים את החוק שלנו לאמנה הזאת של UPOV

שהיא מהווה בסיס לחוק של זכויות מטפחים של הקהילה האירופית.

מה המעמד של המבוא לחוק?

המבוא הוא חלק מדברי ההסבר.

אני מציע שמר שלום ברלנד יתחיל בקריאת הסעיפים.

אני חושבת שראוי לקרוא את זה באופן משולב משום שאם למטיל הצעת הרזוק

מתחילה עם "תיקון להגדרת האמנה" הרי שהוועדה טרם אישרה את התיקון הזה, לא

אושר למעשה אף סעיף מהצעת החוק. אין טעם להתחיל בסעיף יותר מאוחר ולחזור

אחר כך לסעיף מוקדם, צריך ללכת לפי סדר הסעיפים הנכון. לא תוויה ברירה אלא

לקפוץ ממיסמך למיסמך.

אם למישהו יש הערה על משפט, סעיף או מושג כלשהו, נא להתערב בזמן אמיתי.

הצעת חוק זכות מטפחים של זני צמחים (תיקון מסי 2) התשנ"ה-1995.

תיקון סעיף 1

"1. בסעיף 1 לחוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973 (להלן - החוק

העיקרי) -

(1) בהגדרת "האמנה", בסופה, במקום "ובשנת 1978" יבוא "בשנת 1978 ובשנת

1991";

(2) בהגדרת "זן", הסיפא החל במילים "לרבות צמח יחיד" - תימחק;"

בפיסקה (2) שינינו את הגדרת "זן", כמפורט בנייר הלבן, וקיבלנו את הצעת

המטפחים. אימצנו את ההגדרה שמופיעה באמנה במלואה למרות שסברנו, וגם היום

אנחנו סבורים, שהיה הסדר נורמטיבי מתאים בהגדרה הקודמת, שהתיישרה עם האמור

"בסעיף 1 להצעה, בפיסקה (2), במקום הגדרת "זן"

יבוא: ""זן" - קבוצת צמחים בתוך מין בוטני יחיד מהדרג הידוע הנמוך ביותר

אשר, בלי להתחשב במידה שבה מולאו התנאים להענקת זכות מטפחים, יבול כי -

(1) תוגדר כביטוי לתכונות הנובעות מגנוטיפ נתון או משילובם של גנוטיפים;

(2) תובדל מכל קבוצת צמחים אחרת על-ידי ביטוי של לפחות אחת מן התכונות

האמורות לעיל;

(3) תיחשב כיחידה עצמאית באשר להתאמתה להתרבות ללא שינוי;".

יש לי הערה לשונית לגבי המונה "מין בוטני", שזה תרגום של המונח taxon

שמופיע באמנה. מזכיר העמותה של המטפחים פנה לאקדמיה ללשון העברית והם אמרו

שהם כבר דנו במונח taxonוהחליטו שזה יהיה או "יחידת מיון" או "טקסון"

באותיות עבריות. אולי כדאי לשמוע מה שהאקדמיה אומרת, במקום להגיד "מין

בוטני" לכתוב "יחידת מיון בוטנית".

אנחנו הסתמכנו על המתרגם הרישמי של משרד המשפטים, שתירגם את האמנה, והוא

אמר "מין בוטני". אני לא הייתי בקשר עם האקדמיה ללשון העברית אבל נראה לי

ש"מין בוטני" הוא מונח שמבטא נכון את משמעות העניין. לא נראה לי שכדאי

להשאיר את המילה הלועזית "טקסון".

"מין" בלועזית זה Taxon- ; speciusזאת "קבוצת מיון בוטנית". אני בכל



זאת מציע לקבל את ההצעה של האקדמיה ללשון העברית מכיוון שבתירגום האמנה

על-ידי המתרגם הממשלתי יש אין ספור שגיאות. אני מציע שההגדרה תהיה "קבוצת

צמחים בתוך יחידת מיון בוטנית".

אם זה מקובל על אנשי המדע מן המינהל, אני לא אתנגד. לא ננהל עכשיו ויכוח

לשוני. רצוננו להתקדם.

"(3) אחרי הגדרת "זן" יבוא: ""זן נגזר בעיקרו" - כמשמעותו בסעיף 36;"; "

"(4) בהגדרת "מדינת האיגוד", הסיפא החל במילים "וכי השר רואה אותה" -

תימחק;

(5) במקום הגדרת "ניצול" יבוא: ""ניצול", לענין זן -

(1) גידולו או ריבוי ו;

(2) הכנה לצורך ריבוי ו;

(3) הצעה למכירתו;

(4) מכירתו או שיווקו בכל דרך אחרת, לרבות ייצואו או ייבואו;

(5) אגירתו לצורך אחת הפעולות לפי פסקה זו;

(6) פעולות אחרות, שהשר קבע באישור ועדת הכלכלה של הכנסת." "

"2. בסעיף 1 להצעה, בפסקה (5), בפסקת-משנה (5) של הגדרת

"ניצול", במקום "אגירתו" יבוא "החזקתו"."

זו הערה של המטפחים, שקיבלנו אותה.

בפיסקת-משנה (4) - "מכירתו או שיווקו בכל דרך אחרת, לרבות ייצואו או

ייבואו" - ההצעה משום מה סטתה מנוסח האמנה. בנוסח האמנה הייצוא והייבוא

מופיעים בפיסקה נפרדת ואינם קשורים עם המכירה או השיווק. לא ברור בדיוק מה

המשמעות של זה אבל אנחנו היינו רוצים כמה שאפשר להיצמד לאמנה. אם האמנה

מצאה לנכון לכתוב את הייצוא והייבוא בנפרד אנחנו ממליצים שכך ייכתב גם בחוק

הישראלי. זאת אומרת להוציא את "הייצוא והייבוא" מפיסקת-משנה (4) ולשים אותם

כפיסקה נפרדת. זה לא עניין מהותי.

זו הערה טכנית ולא מהותית ואני חושב שאנחנו לא צריכים להיכנס לוויכוח

הזה. אנחנו הכנסנו את כל ההסדרים הנורמטיביים של האמנה, ואף יותר מזה,

נכנסנו לתיקונים שלא התבקשו מהאמנה. אני מבקש להבהיר שאנחנו גם לא העתקנו

את האמנה כלשונה. הוויכוח הזה הולך ונמשך וצריך שיהיה ברור מה התפקיד שלה.

נדמה לי שמעבר לזה שבאמנה אכן מופיעים "ייצוא" ו"ייבוא" בנפרד עשוייה

להיות לזה גם משמעות פרשנית. כרגע כמו שמציע מר ברלנד "ייצוא" ו"ייבוא"

נכפף בעצם לאותו סוג - כתוב "מכירתו או שיווקו בכל דרך אחרת לרבות ייצואו

או ייבואו". אם תהיה פעולה של ייצוא - ייבוא פחות מטריד אותי - שאיננה

מוגדרת כפעולה של יצוא לצורך שיווק, למשל יצוא לצורך העברת חומר הריבוי

כשלעצמו, היא לא תיכלל לפי הפרשנות בהגדרה הזאת והיא כן היתה נכללת אם

היינו משתמשים באותה טכניקה שבה משתמשת האמנה. אם בעיני מר ברלנד זה לא כל

כך משנה אז אני מציע לדבוק בלשון האמנה ולא לסטות ממנה.

אמרתי שלא העתקתי את האמנה כולה לספר החוקים שלנו. יש לנו חוק מ-1973

ואנחנו התאמנו את החוק לדרישות של האמנה מ-1991. לא התכוונו לבנות חוק חדש

אלא להתאים את החוק מ-973ו, שהוא מתיישב עם האמנה של 1978, לאמנה של 1991.

בישיבה שמשרדו של מר ברלנד ב-18.7 זה היה סעיף שלא הוסכם עליו. אנחנו

ציינו באותה הזדמנות שאנחנו שומרים לעצמנו את הזכות להעלות את זה בוועדת

הכלכלה של הכנסת. במבוא להצעה כתוב שמטרת התיקון היא להתאים את החוק

הישראלי לאמנה המתוקנת. בהמשך לקביעה הזאת במבוא, שאנחנו מסכימים לה במאה

אחוז, אנחנו מבקשים שהמילים "ייצואו או ייבואו" יופיעו בפיסקה נפרדת, בעיקר

בגלל מה שהסביר עו"ד בנד, שלפעמים אפשר גם לשלוח צמח אחד בלבד של זן מוגן,

או לייבא או לייצא, שממנו מעבדה יכולה תוך שנה אחת לעשות 100,000 צמחים.

נראה לנו שזו אחת הנקודות העיקריות ביותר ואנחנו לא מבינים על מה הוויכוח.

אני רוצה לחזק את מה שאמר מר ברלנד לגבי העיקרון שלא צריך להעתיק את

האמנה פסיק אחרי פסיק. יחד עם זאת יש משהו בהערה של עו"ד בנד. אולי מר

ברלנד יסכים שנוריד את המילה "לרבות". עו"ד בנד אמר לי שזה ייספק אותו. אני

חושב שזה גם ייענה על מה שכתוב באמנה. אם נוריד את המילה "לרבות" לא יהיה

מקום לפרש את "ייצואו" כאילו מדובר בסוג של מכירה או שיווק. יהיה כתוב

"מכירתו או שיווקו בכל דרך אחרת, ייצואו או ייבואו".

אין לי בעיה.

"מכירתו או שיווקו בכל דרך אחרת; (נקודה פסיק) ייצואו או ייבואו".

אם אתה שם נקודה פסיק אתה חייב להעביר את זה לפיסקה אחרת. אני גם לא

בטוחה שהנוסח שהוסכם עליו כאן י יעבור את כללי הניסוח של מי שממונה לכן

במשרד המשפטים. אנחנו ננסה להעביר את זה כפי שהוצע עכשיו עם אופציה להעביר

את זה לפיסקה אחרת. הכוונה הרי ברורה לכולם.

הוספנו בסעיף 1, לפי בקשת היועץ המשפטי של הוועדה הנכבדה, שתי הגדרות

שלא מופיעות בנוסח הכחול. ידוע לי שקיבלנו הסכמה להגדרות האלה. ההגדרות

""חומר ריבוי" - כל חלק של צמח המיועד לגידול או לריבוי, לרבות זרעים

ותרביות ריקמה;

"חומר מאוסף" - כל חלק של צמח, לרבות פריו, שלא מיועד למטרת גידול או

ריבוי."

ראיתי את ההגדרה הזאת רק הבוקר. אני חושב שעצם הוספת ההגדרות הוא רעיון

מצויין, למרות שזה לא מופיע מכוח האמנה זה מבהיר הרבה יותר טוב את החוק.

אבל נדמה לי שיש איזשהו קושי עם הכנסת המבחן של מה שמיועד לגידול או מה שלא



מיועד לגידול כי זה מכניס מבחן סובייקטיבי להגדרות, שצריכות לענות באופן

אובייקטיבי ומדעי על מתו חומר ריבוי ומהו חומר מאוסף ולא לתלות את זה במה

שהתכוון פלוני או אלמוני. ניקח דוגמא פשטנית. האם תפוח אדמה זה חומר ריבוי

או חומר מאוסף? האם זה מוצר שמיועד או שאיננו מיועד לריבוי? יכול להיות

שאפשר לתת פיתרון של "עשוי לשמש כ", או כל דבר אחר. אני מציע לנסות ולהגיע

לפיתרון של מבחן אובייקטיבי ולא מבחן של כוונת המטפח או המגדל.

אגודת המטפחים הציעה מלכתחילה להכניס להגדרות גם את הצמח השלם. כאן כתוב

"כל חלק של צמח". ומה אם צמח שלם עשוי לשמש לגידול ולריבוי או לחומר מאוסף?

זה בהחלט אפשרי מבחינה מקצועית בוטנית, שהצמח כולו ולא רק חלקים ממנו יישמש

למטרה הזאת. האם בהגדרה הנוכחית ברור שזה חל גם על הצמח השלם?

אתה אומר שבשלם אין חלקים.

זו שאלה פרשנית ואני לא מבין מה מפריע לכם לכתוב את זה. הלא מוסכם על

כולנו שגם צמח שלם יכול לשמש בתפקיד הזה אז כדאי לרשום את זה.

"צמח וכל חלק ממנו", זה מה שאתה מציע? מה שלא נראה לי היא המילה

"מיועד". היא לא מתאימה.

אין לנו הגדרה יותר טובה. ישבנו על הנושא הזה, גם ראינו ניירות של

מדינות אחרות וזה דומה למדי להגדרות שמצאנו בגרמניה ובהולנד. זה התקבל

בזמנו בישיבה וזה מה שיש פה.

אני מתנצל שלא הייתי שותף לאותה ישיבה לכן אני אולי חוזר על דברים. אני

מציע להשתדל לא להכניס מבחנים אובייקטיביים שתלויים בכוונה. הצעתי למשל

"עשוי לשמש" אבל כמובן שכל ניסוח אחר שהוא סובייקטיבי הוא שווה ערך בעיני.

אני חושב שזו התפלספות ותו לא.

בתזכיר שאנחנו הגשנו לוועדת הכלכלה של הכנסת ב-24.6 בעמוד 4 אנחנו

מציעים את ההגדרה של "חרמר ריבוי" - "צמחים שלמים וחלקי צמחים למטרת גידול

או ריבוי".

"מיועד" ו"למטרת" הן מילים נרדפות, אין הבדל ביניהן בשפה העברית.

הצענו "חומר מאוסף" - "צמחים שלמים וחלקי צמחים שלא למטרת גידול או

ריבוי". בהצעה שלנו יש צמחים שלמים והיינו מבקשים להשאיר את זה. לגבי



הניסוח המשפטי ישנו כאן צוות מכובד של עורכי דין שבוודאי יציעו מה שמתחייב

מן החוק.

נציג משרד המשפטים, יש לך תגובה לענין הזה?

יש הבדל בין "עשוי לשמש" ל"מיועד". ההבדל הוא לא רק בסובייקטיבי או

אובייקטיבי. "מיועד" זה חלק של צמח שנועד למטרה הזאת, זאת מטרתו; "עשוי

לשמש" אומר שייתכן שאפשר לנצל אותו למטרה הזאת אבל זאת לא בהכרח מטרתו. אני

הבנתי שבכוונה נכתב "מיועד" כי הכוונה היא לצמח שזאת היתה המטרה שלו, שלכך

נועד.

נתקדם פה על-פי הנוסח של מר ברלנד.

אני רוצה להפנות לסעיף 14 לחוק המתקן (הנוסח הכחול) סעיף 36(ג): "זכותו

של בעל זכות מטפחים תחול גם על חומר מאוסף, לרבות צמחים שלמים וחלקי

צמחים". זאת אומרת שהיום יכול להיות - אני רק מעלה מחשבה ולא מציג עמדה -

שיש מקום לשנות את ההגדרה של "חומר מאוסף" באופן שי יכלול גם צמח שלם.

זה כבר הוסכם. סוכם שב"חומר ריבוי" וב"חומר מאוסף" במקום המילים "כל חלק

של צמח" יבוא "צמח וכל חלק ממנו".

החלפת סעיף 2: "2. במקום סעיף 2 לחוק העיקרי יבוא:

"תחולה 2. הוראות חוק זה יחולו על כל הסוגים והמינים הבוטניים." "

תיקון סעיף 3: "3. בסעיף 3 לחוק העיקרי, במקום סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ב) אזרח ישראלי או תושב ישראל, או מדינת האיגוד, לרבות תאגיד שהוקם

לפי חוק או הרשום בישראל, או במדינת האיגוד, רשאי לבקש רישום זכות

מטפחים בספר הזכויות גם לגבי זן שטופח מחוץ לישראל." "

התוצאה של סעיף 3(ב) היא שאם אני לא חבר במדינה ששייכת לאיגוד ואני בעל

זכות שרוצה לרשום את הזכות בישראל, אני לא יכול. האם זאת הכוונה? יש מדינות

רבות שאינן מדינות איגוד ואין סיבה שלא לאפשר את היכולת לרשום את הזכות

בישראל.

גם היום אתה לא יכול.

סעיף 71 בחוק העיקרי קובע ש"השר רשאי, על אף האמור בסעיף 3(ב), להורות

כי אף מי שאינו אזרח ישראלי", והסעיף הזה נשאר ללא שינוי. לשר תהיה סמכות



לאשר גם למי שלא שייך לאיגוד.

אם לא היינו דנים בחוק אז לא הייתי מעיר את ההערה אבל מאחר וכבר דנים

בחוק אז למה אני צריך את כל הפרוצדורה המסובכת הזאת, שהשר רשאי או לא רשאי,

לבקש מהשר, כאשר לפעמים יש משמעות ללוחות הזמנים בדברים הללו. אם זה ניתן,

זה ניתן. אם זה לא ניתן, זה לא ניתן. למה צריך את כל המסלול הארוך והמסועף

הזה לגבי צדדים שלישיים?

יש עקרון מקודש אולי, הוא עמוד השידרה של הסכמים, זה עיקרון ההדדיות. גם

אנחנו לא מקבלים את המתנות האלה. לכן השארנו אפשרות ששר החקלאות ישתמש

בשיקול הדעת שלו מתי לקבוע הסדרים מיוחדים.

לגבי מדינות האיגוד האמנה בעצם קובעת את ההדדיות. אין ביטחון שמי שאיננה

מדינת איגוד תיתן למטפחים שלנו זכות ואין שום סיבה שאנחנו ניתן להם.

כמה מדינות יש היום באיגוד?

האיגוד היום הולך וטופח. היום נמצאות בו 28 מדינות ויש מאבק גדול להיכנס

לאיגוד כי יש לו משקל עצום. יש לחצים חזקים מאוד של world Trate - w.T.o-n

- Organizationלהכניס את המדינות המתפתחות אבל אין להן תשתית מתאימה,

משפטית וגם מדעית, כדי להיכנס לאיגוד הזה, שהוא איגוד מקצועי פרופר.

חתלפת סעיף 7 (סעיף 4 לנוסח הלבן): "4. בסעיף 4 להצעה, במקום סעיף 7

"זן חדש הוא זן השונה באופן ברור מכל זן אחר שהיה זן ידוע ביום שהוגשה

הבקשה לרישום זכות מטפחים בו (להלן - היום הקובע), ולא נמכר או הועבר בדרך

אחרת, על-ידי מטפח הזן או בהסכמתו למטרת ניצולו של הזן, חומר הריבוי או

(1) בישראל - שנה אחת מהיום הקובע;

(2) מחוץ לישראל - בגפנים, עצי יער, עצי פרי ועצי נוי - שש שנים מהיום

הקובע, ובצמחים אחרים - ארבע שנים מהיום הקובע."

"בפרט ייחשב זן כזן ידוע אם הוגשה בקשה להענקת זכות מטפחים בזן או

לרישום זן במירשם רשמי של זנים במדינה כלשהי, ובלבד שהבקשה הסתיימה בהענקת

הזכות או ברישומו במירשם, לפי הענין."

אני לא מבינה את הסיפא. קודם כל מה הכוונה במילה "בפרט"?

כך זה מופיע באמנה.

אנחנו מדברים על החוק הישראלי ואתם הצהרתם שאתם לא מעתיקים את האמנה כפי

שהיא. אני אומרת בכנות שכשאני קראתי את זה פשוט לא הבנתי. האם הכוונה היא

ל"במיוחד"? "בנוסף"?

בהצעה הכחולה זה לא מופיע בכלל וזאת היתה הצעה ודרישה של המטפחים. לקחנו

את הנוסח שהופיע באמנה. המתרגם של משרד המשפטים תירגם זאת באופן כזה והוא

השתמש במילה "בפרט". הכוונה היא ל"במיוחד". אנחנו סברנו שאנחנו לא צריכים

את הדוגמא הזאת בכלל.

הייתי אומרת שזה יותר נוסת של הסכם מאשר נוסח של חוק.

מבחינה מהותית זה "בנוסף" כי זה מצב מאוד חריג שמעצם הגשת בקשה עוד לפני

שהיא פורסמה כבר הופכת משהו.

זה לא "בנוסף". זה "בעיקר".

"בהדגש" אולי, אם נירצה לתרגם במדוייק את המילים in particular.

הייתי מוחק את כל תארי הפועל האלה והייתי כותב "זן ייחשב כזן ידוע אם

הוגשה בקשה".

אפשר להוריד את המילה "בפרט", זה לא יישנה כלום.

אם נוריד את זה, זה יישאר סגור. אנחנו רוצים להשאיר את זה כמקרה ולא

לעשות רשימה סגורה. אנחנו הרי לקחנו את זה מהאמנה. אנחנו גם הגדרנו ואימצנו

את ההגדרה של זן, שהיא הרבה י ותר מסורבלת באמנה מאשר היתה בהצעה שלנו.

אני מרשה לעצמי להיות קצת יומרנית ולומר שאני מניחה שאם אני לא הצלחתי

להבין למה הכוונה, וישבו כאן מספר אנשים שכל אחד הציע משמעות שונה, אם

אנחנו נשאיר את זה בצורה כזאת אז יהיו עוד כמה אנשים שאולי יזדקקו בעתיד

לחוק הזה ולא יצליחו להבין למה הכוונה. אם כבר יושבים על המדוכה אז כדאי

לברר את העני ן מראש.

אני מציע שבמקום "בפרט" נאמר "במיוחד ייחשב זן".

המילה "במיוחד" לא מבהירה דבר. עדיין אני לא יודעת אם זה בנוסף או אם זה

למען הסר ספק.

לדעתי זה לא הסרת ספק. אם מותר להשוות את זה לפטנטים, אם הוגשה בקשה

לפטנט וטרם התקבלה וטרם פורסמה היא לא נחשבת לחלק מהיידע הכללי. כאן קבעו

שגם אם זה רק הוגש כבקשה וטרם התקבל זה ייחשב כי ידוע.

אז זה מקרה נוסף שאיננו מנוי בהגדרה.

צריך להכניס את זה בהגדרה של זן ידוע כאחת החלופות.

אני מציע פשוט למחוק את המילה "בפרט".

יש לי הצעה פרקטית. מה שמסומן עכשיו כסעיף 7 יסומן כסעיף קטן (א).

הפיסקה שהוספה תסומן כסעיף קטן (ב) ויהיה כתוב: "לעניין סעיף קטן (א) זן

ייחשב כזן ידוע ...".

השאלה אם לא יהיו סוגים אחרים של זן.

זה לא מסייג. זה רק נותן דוגמא אחת. אומרים - הנה דוגמא אחת שנחשבת לזן

ידוע. אפשר גם לכתוב "מבלי לפגוע בכלליות", אבל אני חושב שזה לא מתאים.

זו אחת הדוגמאות. צריך להיות כתוב "זן ידוע" וזאת אחת האלטרנטיבות.

אולי "מבלי לפגוע בכלליות האמור בסעיף קטן (א) ייחשב זן כזן ידוע".

זה לא נוסח של חקיקה.

אנחנו מותירים בידי היועצת המשפטית של הוועדה את ניסוח הסעיף.

יש לי עוד הערה ניסוחית. בסעיף 7 בחוק העיקרי היה כתוב "זן חדש או זן

שונה בתכונת יסוד אחת לפחות" ומחקו את המילים "בתכונת יסוד אחת לפחות".



אנחנו לא מערערים על זה אבל יש הגדרה בסעיף ההגדרות של החוק העיקרי לתכונת

יסוד והיא נשארת ללא צורך בגלל שהתוק לא משתמש במונה הזה בהמשך. אולי צריך

למחוק את זה. זה המקום היהידי שבו החוק משתמש בהגדרה.

אתה בטוה שהמונה "תבונת יסוד" מופיע רק פה?

לפי מיטב בדיקתנו.

אני לא יודע מתי יתקיים הדיון הבא. אני מבקש להשאיר את המילים "תכונת

יסוד אתת" לדיון נוסף ביננו. עדיף שיהיה שלא לצורך מאשר שיימהקו את זה, כדי

שלא יתברר אהר כך שעשינו שגיאה.

אני מבקש להשאיר את ההגדרה. אני כלל וכלל לא בטוח שזה לא מופיע באחד

מסעיפי ההוק.

אני יכולה לבדוק את זה במחשב.

סעיף 4 בתיק הצהוב שלנו מתייחס לנושא הזה. אנחנו מציעים להשאיר את זה

מכיוון שכאשר רושמים זן חדש יש תמיד סימן שאלה והנוסח הזה מבהיר טוב יותר.

כבר ראיתי שזה מופיע בסעיף 6 לחוק העיקרי.

אז אין מה לבדוק. תודה.

בהצעת התיקון של תיקון סעיף 4 נאמר: "זן חדש הוא זן השונה באופן ברור

מכל זן אהר שהיה זן ידוע ביום שהוגשה הבקשה לרישום זכות מטפחים בו". יש שני

הגשת הבקשה - שאני מגיש אותה ומחזירים לי היעתק חתום עם מספר הבקשה

- ופירסום הבקשה. בין שלב הגשת הבקשה ופירסומה ברשומות החוק מחייב לשמור את

זה בסודיות. לציבור נודע רק ברגע של הפירסום ברשומות. בסעיף 34 החוק קובע

גם עונשין אם מישהו י יפרסם את זה לפני הפירסום ברשומות. לכן הייתי מציע כאן

לומר: "זן הדש הוא זן השונה באופן ברור מכל זן אחר שהיה זן ידוע ביום

שפורסמה הבקשה לרישום זכות מטפחים", ולא "ביום שהוגשה הבקשה".

אם רוצים ללכת לפי האמנה הרי זה היום של הגשת הבקשה ולא פירסומה.

יש בזה גם היגיון, אפשר להגיש בקשה ולהחזיר אותה גם מבלי לפרסם אותה.

אני מבקש להפנות את תשומת הלב למילים "על-ידי מטפח הזן או בהסכמתו"

שהועתקו מהאמנה. אני חושש שהפירוש שעלול להינתן לסעיף עלול שלא לשקף נכון

את התפיסה שבייסוד החוק. כאן יש לנו את אחד התנאים היסודיים של הענקת זכות

המטפחים. כנגד המונופולין שאנחנו נותנים למטפח הוא נותן לציבור את החידוש,

את התרומה של הזן החדש. ברור לגמרי, וזאת לדעתי גם כוונת האמנה, שכאשר מטפח

הזן עצמו או בהסכמתו חושף את הזן הזה לפני שהוא הגיש בקשה לרישום אז זה

"גול עצמי", הוא חשף את עצמו ולא מגיע לו רישום. אבל ייתכנו עוד שני

תרחישים שבהם נחשף הזן לציבור לפני שהוגשה בקשה שלא על-ידי מטפח הזן או

בהסכמתו. תרחיש אחד הוא שמישהו נטל את זה שלא ברשות וחשף את זה לציבור, ואז

יש כאן שאלה ערכית של איזון. אנחנו מצד אחד לא רוצים לעודד ליטול מאנשים

מידע ומצד שני הציבור לא מקבל כלום וזאת ההחמרה שיש בחוק.

מה זה "נטל"? אם זה לא על-ידי מטפח הזן ולא בהסכמתו אז זו גניבה.

במקרה הזה אומנם ניתן היה לסבור שלציבור כבר יש את הזן אבל הפיתרון

שמוצע בחוק ובאמנה הוא פיתרון הגיוני. התרחיש השני הוא שזן כזה פותח באופן

עצמאי על-ידי אדם אחר, כמו בפטנטים, ואותו אדם אחר לא טרח להגיש בקשה

ושיווק ופירסם והזן הזח נמצא ב-domain .Publicכשזה התרחיש לא יתכן לאפשר

למטפח אחר, שגם הוא פיתח באופן עצמאי, לבוא וליטול מונופולין מהציבור על זן

שכבר מצוי אצל הציבור. אני בטוח שלא לזה התכוונו מכיני הצעת החוק אבל זה

בהחלט עשוי להתפרש כך.

האם זה תרחיש שיש לו סיכוי להתרחש?

יש לנו בוחן שיש לו תמיד התייחסות לזנים והוא נמצא במצב שהוא יודע ולגבי

הזן היידוע הזה הוא עושה את ההשוואה.

ביטול סעיף 8: "5. סעיף 8 לחוק העיקרי - בטל."

סעיף 5 לנוסח חלבן: "5. בסעיף 6 לחוק העיקרי -

(1) בפסקה (2), בסופה, יבואו המילים "בהתחשב בשיטת הריבוי של הזן".

(2) בפסקה (3) במקום "לאחר שרובה" יבוא "לאחר ריבוי חוזר". "

אנחנו נענינו לבקשת המטפחים ומצאנו לנכון להשתמש במונחים האלה, זה נראה

באמת יותר יפה ואני מבין שזה מקובל.

תיקון סעיף 16: "6. בסעיף 16(ב) לחוק העיקרי, בסופו, יבוא "וכן רשאי

הוא, לאחר 30 ימים מיום מסירת התראה למגיש הבקשה למחוק את הבקשה". "

תיקון סעיף 22: "7. בסעיף 22(א) רישא לחוק העיקרי, המלים "ובכתב-עת

מקצועי בשטח החקלאות" - יימחקו ובמקום "30 יום" יבוא "60 ימים"."

פה יש לנו תיקון. קיבלנו את בקשת המטפחים והשארנו בחוק "ובכתב-עת מקצועי

בשטח החקלאות".

זאת אומרת כל התיקון של תיקון 7, כלומר התיקון של סעיף 22(א) לחוק

העיקרי, מתמצה בסעיף 6 בנוסח הלבן.

יש לנו רק הערה אחת לתיקון הזה, אנחנו ביקשנו את זה גם בישיבת העבודה,

שהפירסום יכלול גם את מוצא הזן.

אנו מתנגדים לכך. זה יכול ליצור בעיות קשות. אני בחנתי את זה גם במדינות

אחרות ושם לא מפרסמים את הפרמטר הזה והוא לא בא לידי ביטוי.

תרשה לי לנמק מדוע אנחנו סבורים שזה חשוב. אנחנו רוצים שבחוק המתקן תהיה

הגנה גם על זן ניגזר, כלומר מוטציה של זן. חשוב שבפירסום ייוודע מוטציה של

מה זה, לזה אנחנו מתכוונים ב"מוצא הזן". אנחנו רוצים כשיודיעו לציבור על

רישום או על הגשת בקשה לרישום זכות מטפחים הוא יידע בנוסף לשם המבקש, שם

הזן, תיאור הזן ופירוט תכונותיו גם את מוצאו אם הוא מוטציה. זה לא מטיל על

מועצת זכויות מטפחים שום נטל נוסף, זה מופיע במילא בטופס הבקשה. אנחנו

מבקשים שזה גם יהיה בפירסום כדי לאפשר לציבור ללמוד את הדבר מתוך הפירסום

בלי לבוא לעיין בתיק עצמו. זה עניין טכני בעצם.

אנחנו נכנסים פה ומכבירים מילים אינסוף במסגרת הזאת. ראשית, זה נמצא

במסגרת החוק הקיים בסעיף 20. נאמר ש"בקשה לרישום בספר הזכויות תוגש בתנאים

תיאור הזן ופרטים על הזן המטופח, לרבות

פירוט תכונותיו". זה ניתן להסדר בחקיקת-משנה, בתקנות, ולא צריך להיכנס

ולקבוע את זה במפורש בחוק. יש עוד סמכות בסעיף 20(6), שם נאמר: "כל פרט אחר

הנוגע לביצוע חוק זה כפי שנקבע". כלומר יש פה סמכויות למכביר לעשות הסדרים

כאלה, אם הרשות המקצועית שלנו תמצא לנכון לעשותם.

הדבר הוא הרבה יותר עמוק מכפי שהוצג כאן. פירסום מוצא הזן איננו פוגע

בשום סודיות כיוון שעל-פי החוק לכל אחד מותר להיכנס לרשם זכויות מקרקעין

ולעיין בפרטי התיק כשהוגשה בקשה לרישום זכות מטפחים. דרך אגב זה מופיע בתיק

הצהוב שלנו בעמוד 3. האמנה החדשה המתוקנת הרחיבה את זכות המטפחים בדרך זו

שאם מישהו טיפח זן לבן ומישהו אחר מצא מוטציה לזן הלבן שהתבטאה בזן אדום

הוא עד עכשיו יכול היה לרשום את הזן הזה על שמו ולהיות בעלים בלעדיים של

הזן, כאילו טיפח זן חדש. זה היה דבר בלתי צודק. מטפח לפעמים צריך להשקיע

מאות אלפי דולרים בטיפוח זן ופתאום בגלל שינוי טבעי בצבע מישהו אחר מנצל

זאת. האמנה החדשה הרחיבה את הזכות. מי שמצא מוטציה - את הזן האדום - יכול

לרשום אותה אבל איננו יכול לנצל אותה ולמסחר אותה בלי רשותו של בעל הזן

המקורי - הזן הלבן. זה מופיע בחוברת הכחולה סעיף 36(ה). צריך לתת אפשרות

מינימלית על-ידי פירסום לבעלי הזנים המקוריים לדעת שזאת מוטציה של צמח שלחם

ולדאוג, מאותו רגע שזה פורסם, לעקוב אחרי זה שהגיש בקשה למוטציה האדומה

ולבוא איתו למשא ומתן. בגלל שאנחנו לא מפרסמים את זה אזי בעלי הזנים

המקוריים יצטרכו ללכת למועצה לזכויות מטפחים ולבדוק כל תיק, לראות האם זו

מוטציה בזן שלהם או לא. בסעיף 22(א) לחוק המקורי - שבו נאמר מה חייבים

לפרסם ברשומות - וזה איננו מופיע כלל בתקנות, נאמר שחובה לפרסם: את שם

המבקש, השם שמציע המבקש לזן שלגביו הוגשה הבקשה, תיאור הזן ופירוט

תכונותיו. אנחנו מבקשים שבסעיף 22(א)(4) ייאמר ש"ייפרסמו את מוצא הזן".

בצורה כזאת אם זאת מוטציה אז בעל הזן המקורי יוכל מייד לבוא בקשרים עם זה



שמצא את המוטציה ולממש את זכויותיו, לדון איתו. זו גם טובת הציבור שאפשר

יהיה לבוא לידי הסכם ע0 נעל המוטציה עוד לפני שהזן נרשם מכיוון שבסופו של

דבר אנחנו רוצים שייבואו לשוק זנים טובים יותר. אינני מבין מה הסיבה

להתנגדות שנוסיף בסעיף 22(א)(4) "מוצא הזן".

יש לי תשובה פשוטה. כמו שאמרתי, ההוק מסדיר זאת. בסעיף 22(ב) נאמר

"בכפוף להוראות חוק זה רשאי הרשם לכלול בהודעה כל פרט אחר שלדעתו ראוי

להיכלל בה". אלו מילים מאוד מאוד פשוטות וברורות. זה נתון לשיקול הדעת

המקצועי ואני לא יודע מדוע ממשיכים לבחון עוד דברים שאין להם שום משמעות

מבחינה משפטית.

"רשאי" זה לא ברור שזה עשוי.

אני מתכוון לשיקול דעת של הגורם המקצועי האם צריך או לא צריך לפרסם.

איזה נטל זה מוסיף? ממילא המידע נמצא לפניכם, ממילא חייבים לעשות פירסום

ברשומות, אז רוצים להוסיף עוד שורה. איזה נטל זה?

אני מצטער שלא נוכחים פה כל אנשי המקצוע שעוסקים בהתמודדות היומיומית עם

העניין ושבוחנים את הדברים. יש פה הסדרים בחוק הקיים ואין צורך לתקן אותם.

נדמה לי שבפירסום הזה כמעט מתמצית נשמת אפו של השינוי בחוק, שעוסק במידה

רבה בהגדרות של דברים. מה תהיה המשמעות אם מקור הזן לא ייבוא לידי ביטוי

חיצוני בפירסום? כאשר מפרסמים שנרשמו או הוגשו בקשות לרישום של 20 זנים

חדשים מסוג ציפורן פירושו של דבר בפועל, אם לא מוסיפים את הפיסקה הזאת, שכל

200 בעלי הזנים המקוריים יצטרכו ללכת ולעיין בכל 20 הבקשות כדי לבדוק האם

במקרה זה זן שלהם, במקום שיוכלו לראות בקלות האם זה שייך אליהם. מדוע לא

ללכת לברירת המחדל הפשוטה ביותר?

בפעם שעברה הבאתי דוגמא צבעונית לוועדה. המציאות בשטח הצמחים והפרחים

היא פעמים רבות בדיוק כזו שאתה מוצא זן מצויין אבל המוטציות שלו הן פי כמה

יותר טובות. אנחנו מבקשים דבר שהוא כמעט טכני. במילא אנחנו ממלאים כמה

טפסים ומשלמים עבור זה אגרה גדולה מאוד וגם הפירסום הוא על חשבוננו. אנחנו

מבקשים שמי שמוצא את הזן יידבר עם בעל הזן המקורי וייגיע איתו לאיזשהו

הסכם. אין פה איזה דבר מי יודע מה וזה ייתן למטפח מוטיבציה עצומה להגן גם

על הקטע הזה, שהוא מאוד משמעותי היום.

אני חושב שאין ויכוח שזו אינפורמציה נחוצה לציבור ולכן כדאי לפרסם אותה.

האינפורמציה הזאת בפירסום באה לא רק לידי תושבים ומטפחים ישראלים.



האינפורמציה הזאת גם מופצת בגאזט שמופץ בין-לאומית עם רציפרוקליות בין כל

חברי .u.p.o.vלמעשה זה אולי המקום היהיד שבו מישהו יכול לגלות שנעשה מעשה

בזן שלו ושהוא צריך לעמוד על המשמר מבחינה משפטית, אין שום דרך אחרת.

תת-הסעיף המוצע הקטן (4) צריך לכלול את "הצהרת המטפח לגבי מוצא הזן". היה

נהוג בין המטפחים, לפני העידן של הזנים הנגזרים לפי התיקון לחוק, על כל דבר

עשיתי הכלאה וגידלתי מזרע צמח חדש. ברגע שמישהו מצהיר על זן נגזר

הוא עובר על כל מיני חוקים שאני לא מוסמך לדבר עליהם, אני לא עורן דין.

המטפח במקרים מסויימים לא יכול לדעת בדיוק את מוצא הזן במאה אחוז. אני

אומר, כמטפח וחבר מועצה שעוסק בתחום הרבה שנים ומכיר את העבודה היומיומית,

שלפעמים קורות טעויות תוך כדי העבודה היומיומית והרישום עשוי להשתבש. לכן

צריך לבקש את הצהרת המטפח לגבי מוצא הזן והוא יהיה חייב להגדיר בכל מקרה אם

זן הוא נגזר או לא נגזר.

אנחנו הולכים הלא בכיוון של הגדלת חופש המידע, יש אפילו הצעת חוק על-פי

ועדה ציבורית שמגדילים את חופש המידע. אני לא מבין בכלל על מה הוויכוח. זה

חלק מחופש המידע שהציבור ייקבל את המקסימום, על חשבון המבקש, זה לא עולה

כסף למדינה, זה לא מטיל עליה שום נטל כי הכל כבר כתוב בטפסים.

יושבים פה אנשים שיש להם אינטרס לגיטימי ואנחנו שומעים רק צד אחד של

המיתרס. אני מודיע לוועדה הנכבדה שיש לנו סמכויות לפי החוק. אני חושב

שהעניין הזה, אם בכלל, צריך להיות נדון על-ידי אנשים אובייקטיביים. קיימת

מועצה מדעית של 9 אנשי מקצוע. בין הי יתר תפקידה של המועצה הוא להנחות את

הרשם בכל עניין הנוגע לשימוש בסמכויותיו ולביצוע תפקידיו, ככה נקבע בסעיף

11 לחוק לגבי תפקידי המועצה. המועצה היא גוף אובייקטיבי, יש בה אנשים

מהמיגזר של המטפחים, אנשי מדע מהמינהל, מהאוניברסיטה וגם מהפקולטה ברחובות.

אני אביא את הנושא בפני המועצה ואם היא תימצא לנכון להנחות אותי בעניין הזה

אני אפעל בהתאם, גם על-ידי תקנות וגם על-ידי שימוש בסמכויותי. אם אנחנו

נקבל הסדר חוקי יתכן מאוד שאחרי זה לא נוכל להתמודד איתו. הפיתרון ישנו כבר

בחוק ואנחנו נבחן את העניין ונשתמש בסמכות הזאת אם נצטרך להשתמש בה.

אני רוצה לסכם את העניין. כהדיוט נראה לי שקל מאוד להיענות לבקשה הזאת

מכיוון שבסך הכל הם מבקשים רק תוספת שמחדדת או מבהירה עוד פרט אחד. אני

חושב שזה הגיוני שאתה תיבחן את הענין באופן יותר רציני במהלך הזמן שבין

הישיבה הזאת לישיבה הבאה. תתייעץ עם האנשים במועצה או עם האנשים שלך במשרד

ולקראת הישיבה הבאה נראה אם יש צורך לחדש את הדיון בנושא הזה או לא.

אני אעלה את זה בפני המועצה, שתתייחס לכך. יש לזה גם היבטים בוטניים

ומקצועיים. זה לא כל כך עניין של פתיחות האינפורמציה, יש פה עוד היבטים.

תיקון סעיף 23: "8. בסעיף 23(א} לחוק העיקרי, במקום "30 יום" יבוא "90

ימים". "

תיקון סעיף 26: "9. בסעיף 26(ב) לחוק העיקרי, במקום "שלושים יום" יבוא

"שישים ימים". "

תיקון סעיף 27: "10. בסעיף 27 לחוק העיקרי, במקום "שלושים יום" יבוא

"שישים ימים". "

תיקון סעיף 29: "11. בסעיף 29 לחוק העיקרי -



(1} בסעיף קטן (א), פסקה (4) - תימחק;

(2) סעיף קטן (ד) - בטל. "

"7. בסעיף 11 להצעה, פיסקה (1) תימחק."

זאת אומרת שאתם לא עושים שום שינוי בסעיף קטן (א) לסעיף 29 בחוק העיקרי

אלא יש רק ביטול של סעיף קטן (ד).

הוספת סעיף 29א: "12. אחרי סעיף 29 לחוק העיקרי יבוא: "בטלות מעיקרה של

זכות מטפחים

29א. (א) המועצה, ביוזמתה או על-פי בקשת אדם שיש כ7 ענין בזן רשום,

תכריז על זכות מטפחים בזן כבטלה מעיקרה, אם ראתה אחת מאלת:

(1) הזן לא ענה על הדרישות המנויות בסעיף 6 בעת שהועכקה זכות המטפחים;"

בפיסקה (2) יופיע הנוסח לפי הנאמר בסעיף 8 בדפים הלבנים:

"8. בסעיף 12 להצעה, בסעיף 29א(א), במקום פסקה (2) יביא:

"(2) הזכות הוענקה לאדם שאינו זכאי לה, זולת אם הועברה לידי אדם

הזכאי לה". "

כלומר פיסקה (2) שמופיעה בנוסח הכחול בטלה.

"29א(ב) הודעה כי המועצה עתידה לדון ביוזמה שננקטה להכריז על בטלות

מעיקרה של זכות מטפחים או בבקשה שהוגשה לכן לפי סעיף קטן (א)(1), תימסר

לבעל הזכות ותפורסם ברשומות.

(ג) המועצה לא תכריז על בטלות מעיקרה של זכות מטפוקים לפי סעיף קטן

(א)(1) בטרם ניתנה לבעל הזכות ולמבקש ההכרזה הזדמנות להשמיע את טענותיהם.

(ד) בקשה להכריז על בטלות מעיקרה שהוגשה בזמן שתלוי ועומד בבית משפט

הליך בשל הפרת זכות המטפחים, לא דון בה המועצה אלא ברשות בית המשפט.

(ה) נפתחו הליכים בבית המשפט בשל הפרת זכות מטפחים לאחר שהוגשה למועצה

בקשה להכריז על בטלותה מעיקרה, תוסיף המועצה לדון בבקשה אם לא הורה בית

המשפט הוראה אחרת לענין זה.

(ו) לענין סעיף זה יהיו למועצה כל הסמכויות האמורות: בסעיף 16, אפילו

פעלה ביוזמתה היא בלבד."

תיקון סעיף 30: "13. בסעיף 30 לחוק העיקרי -

(1) כותרת השוליים תהיה: "תוצאות החלטה בדבר ביטול או בטלות זכות

מטפחים";

(2) בסעיף קטן (א), אחרי "זכות מטפחים" יבוא "בזן או הכרזה על זכות

מטפחים בזן כבטלה מעיקרה" ובמקום "לפי סעיף 87" יבוא "לפי סעיף

86";

(3) בסעיף קטן (ב), במקום "בוטלה זכות מטפחים סרפית" יבוא "הוכרז

על זכות מטפחים בזן כבטלה מעיקרה, כאמור בסעיף 29א(א)".



(4) במקום סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ג) בוטלה זכות מטפחים, ירשום הרשם את דבר ההכרזה על הבטלות

בספר הזכויות ורואים את הזכות כמבוטלת מיום ההחלטה בדבר הביטול

כאמור בסעיף 29." "

זה צריך להיות "ירשום הרשם את דבר הביטול" ולא "ההכרזה על הבטלות".

"13.(5) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ד) הודעה על ביטול זכות מטפחים והודעה בדבר הכרזת זכות מטפחים

כבטלה מעיקרה יפורסמו ברשומות." "

החלפת סעיף 36: "14. במקום סעיף 36 לחוק העיקרי יבוא: "היקף זכות מטפחים

36. (א) בכפוף להוראות פרק זה ופרק זי, ניצול זן רשום טעון קבלת רשותו

של בעל זכות המטפחים בזן.

(ב) בעל זכות מטפחים זכאי למנוע כל אדם זולתו מלנצל, ללא רשותו או

שלא כדין, את הזן שלגביו נרשמה הזכות (להלן - הזן המוגן); לניצול כאמור

ייקרא הפרה.

(ג) זכותו של בעל זכות מטפחים תחול גם על חומר מאוסף, לרבות צמחים

שלמים וחלקי צמחים, שהושג על ידי שימוש ללא רשות בחומר ריבוי של הזן המוגן,

זולת אם ניתנה לבעל זכות המטפחים הזדמנות נאותה לממש את זכותו בנוגע לחומר

הריבוי."

בסיפא של סעיף 36(ב) כתוב: "לניצול כאמור ייקרא הפרה". איזה "ניצול

כאמור"?

ללא רשות של עורן דין. זה מופיע כך גם בחוק הנוכחי.

האם לא צריך להבהיר שהכוונה של "הניצול כאמור" היא: "ניצול שלא כדין,

כאמור, ייקרא הפרה"? כדאי לדייק בניסוח.

הנוסח הקיים הוא מדוייק.

"(ד) השר רשאי, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע כי זכותו של בעל

זכות מטפחים תחול גם על מוצרים המיוצרים ישירות מחומר מאוסף של הזן המוגן,

לרבות מצמחים שלמים וחלקי צמחים שלו, זולת אם ניתנה לבעל זכות המטפחים

הזדמנות נאותה לממש את זכותו בנוגע לחומר המאוסף.

(ה) זכותו של בעל זכות מטפחים כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ד) תחול גם

על -

(1) זן שנגזר בעיקרו מן הזן המוגן, ובלבד שהזן המוגן איננו בעצמו זן



שנגזר בעיקרו; לענין זה, זן ייחשב כנגזר בעיקרו מזן אחר (להלן - חזן

(א) הוא נגזר בצורה בולטת מן חזן חמקורי, או מזן שבעצמו נגזר

בצורה בולטת מן הזן המקורי, בעודו שומר על ביטוי מאפיינים עיקריים

הנובעים מן הגנוטיפ או משילובם של גנוטיפים של הזן המקורי;"

לפיסקה זו אנו מוסיפים את ההערה הבאה מהנוסח הלבן, למרות שאני אישית לא

הייתי מכניס אותה, שנמצאת גם באמנה: "זן שנגזר בעיקרו יכול שהושג על-ידי

בחירתו של מוטנט טבעי או מושרה, או של משתנה סומקלונלי, בחירתו של יחיד

משתנח מצמחי הזן המקורי, הכלאה חוזרת, השתנות באמצעות הנדסה גנטית או בכל

דרך אחרת כיוצא באלה". יש פה אנשים שיכולים לתת לנו הסבר על המשמעות

הבוטנית. אני לא חשבתי אז שצריך את חתוספת חזאת וגם כיום אני סבור שאפשר

לוותר עליה אבל היתה בקשה להוסיף זאת היות וזה מופיע באמנה.

אני מניחה שהמילים עוד יישתנו בנוסח הסופי.

"(ב) הוא ניתן בבירור לאבחנה מן הזן המקורי;

(ג) למעט הבדלים הנובעים מפעולת הגזירה, הוא תואם את הזן המקורי

במאפיינים העיקריים הנובעים מן הגנוטיפ או משילוב גנוטיפים של

הזן המקורי;"

את סעיף קטן (ד) הקיים בנוסח חכחול אנחנו מוחקים.

"(2) זן אשר אינו שונה בבירור מן הזן המוגן;"

"(2) זן אשר, בהתאם לסעיף 7, אינו שונה

באופן ברור מן הזן המוגן".

"(3) זן אשר ייצורו מצריך שימוש חוזר בזן המוגן."

"(ו) זכות מטפחים תהא בת-תוקף כלפי המדינה". נקודה. ההמשך יימחק לפי

סיכום עם משרד המשפטים.

תיקון סעיף 37: "15. בסעיף 37 לחוק חעיקרי, במקום פסקה (2) יבוא:

"(2) לנצל זן רשום לצרכי מחקר, מדע או בדיקות מעבדתיות וכן לכל

פעולה הנעשית באופן פרטי שלא למטרות מסחריות." "

תיקון סעיף 38: "16. בסעיף 38(א) לחוק העיקרי -

(1} במקום "בכפוף להוראות סעיפים 2 ו-4" יבוא "בכפוף לסעיף 4";

(2) בפסקה (1), במקום "חמש-עשרה" יבוא "עשרים";

(3) בפסקה (2), במקום "שמונה-עשרה" יבוא "עשרים-וחמש"."

תיקון סעיף 41: "17. בסעיף 41 לחוק העיקרי, במקום סעיף קטן (א) יבוא:

"(א) ראתה המועצה כי בעל זכות מטפחים לא ניצל את הזן הרשום או שניצלו

בנסיבות ובתנאים שאינם לטובת הציבור, או מנע מבעל זן נגזר בעיקרו מנצל את

הזן הנגזר או היתנה רשותו לניצול הזן בתנאים שאינם לטובת הציבור, רשאית

היא, בהתייעצות עם הועדה לזכויות מטפחים, להרשות ניצול כאמור בתנאים שקבעה



וללא הסכמת בעל הזכות." "

האם משרד המשפטים בחן אם הסעיף הזה מתיישב עם "חוק יסוד: כבוד האדם"?

בכל זאת מדובר על כך שיש לבעל זכות מטפחים זכות קניין בזנים. האם זה נכון

לתת בידי המועצה את הסמכות להפקיע מיידיו את זכות הקניין?

זה רישיון כפיה לטובת הציבור.

עומד בפני הוועדה, למשל, נושא של רישיון כפיה בעניין של תיקון חוק

ה"בזק", בנושא של זכויות משדרים, המפעילים של הכבלים. הרהרנו שם בקול רם

והוחלט לרדת מהעניין הזה. אני חושבת שהעניין הזה טעון בדיקה.

מה שטעון בדיקה זה רק התוספת לגבי "זן נגזר בעיקרו" כי לגבי זן שאינו

נגזר בעיקרו יש את ההגנה של הדין קיים. "זן נגזר בעיקרו" זה חידוש של החוק,

החוק נתן למטפח עוד זכות.

לא הבנתי את ההערה לגבי הדין הקיים. אתה משנה את הדין הקיים.

אבל רישיון כפיה קיים גם היום בסעיף ו4(א) לחוק העיקרי.

כל התוספת היא רק לגבי הזן הנגזר. אני מגדיל את זכויותיו של המטפח,

שחלות כעת גם לגבי זן נגזר בעיקרו, אני נותן לו עוד משהו ובד בבד מוריד

ממנו קצת מהזכות הזאת. אני אומר לו שאם הוא לא יינצל את הזכות הזאת בצורה

הראוייה, בתנאים מסויימים אני יכול לתת למישהו אחר לנצל אותה.

דהיינו הפרשנות של משרד המשפטים היא שלמעשה אין כאן שינוי מהותי של החוק

אלא מדובר כאן בדין קיים ולכן הוראות חוק היסוד אינן חלות על הענין.

מכיוון שיש עוד ישיבה אז אני מבקש להביא את עמדת משרד המשפטים בהמשך.

זה לתכלית ראויה, זה לטובת הציבור, אין פה שום בעיה. אם למישהו יש

איזשהי המצאה שאפשר לנצל אותה לתרופה או לדבר אחר אז הוא יחזיר אותה אם לא

תהיה אפשרות לנצל אותה. סעיף זה הוא קלאסי לפיסקת ההגבלה.

כיוון שאינני מכירה מספיק לעומק את כל הסוגיה הזאת של זנים מטפחים קשה

לי בשלב זה להביע עמדה. מקובלת עלי עמדת המומחים לעניין הזה - היועץ המשפטי



של משרד החקלאות ונציג משרד המשפטים - שאכן מדובר כאן בסעיף שעומד באחת

משתיים, או שהחוק איננו חל עליו או שאם הוא חל עליו הוא עומד בתנאיי פיסקת

ההגבלה של חוק היסוד. מאליו מובן שאם משרד המשפטים רוצה להרהר בכך מחדש

ייקח לנו עוד איזשהו פרק זמן עד שנכין את החוק לקריאה שניה ושלישית ובמקרה

כזה אני אבקש לפנות אלינו.

תיקון סעיף 58: "18. בסעיף 58 לחוק העיקרי, במקום "בסעיף 29(א)(4)" יבוא

"בסעיף 29א(א)(2)". "

הוספת סעיף 62א: "19. אחרי סעיף 62 לחוק העיקרי יבוא: "העברת חובת הראיה

62א. בתביעה של בעל זן מקורי מוגן (להלן - התובע) כנגד בעל זן שנטען

לגביו כי הוא זן נגזר בעיקרו (להלן - הנתבע), על הנתבע חובת הראיה כי אין

(1) התאמה גנטית בין הזן המקורי המוגן לבין הזן שנטען כי הינו נגזר

בעיקרו;

(2) הזן שנטען כי הינו זן נגזר בעיקרו שומר, למעט הבדלים קלים, על

ביטוי מאפיינים עיקריים הנובעים מן הגנוטיפ או משילובים של

הגנוטיפים של הזן המקורי המוגן." "

בסעיף 19 בחוברת הכחולה, סעיף 62א, על מנת שהדבר יהיה ברור הייתי מציע:

"לתביעה של בעל זן מקורי מוגן כנגד בעל זן שנטען לגביו כי הוא זן נגזר

בעיקרו - מן הזן המקורי המוגן". האם זה ברור כאן?

בוודאי שזה ברור.

תיקון סעיף 64 (בנוסח הלבן): "10. בסעיף 64 לחוק העיקרי, אחרי המילים

"עילה שניתן על-פיה להתנגד לרישום זכות מטפחים" יבוא "או עילה כמפורט

בסעיפים 29(א)(1) ו-29א(א)(1)"."

שוב נענינו פה לדרישות של המטפחים ותיקנו. אתם רק רואים מה היקף ההיענות

של משרד החקלאות.

תיקון סעיף 70: "20. בסעיף 70 לחוק העיקרי, במקום "לפי סעיף 29(ד)" יבוא

"לפי סעיף 29(ה) או בבקשה להכריז על בטלות לפי סעיף 29א(ד)". "

תיקון סעיף ו7: "21. בסעיף 71 לחוק העיקרי, במקום הרישא עד "תושב ישראל"

יבוא "השר רשאי להורות כי גם מי שאינו נמנה עם המפורטים בסעיף 3(ב)". "

תיקון סעיף 73: "22. בסעיף 73 לחוק העיקרי, במקום "לגבי כל מדינה, בין

שהיא מדינת האיגוד ובין שאינה מדינת האיגוד" יבוא "לגבי מדינה שאינה מדינת

האיגוד". "

תיקון סעיף 91: "23. בסעיף 91(א) לחוק העיקרי, המספר "23" - יימחק."

תוספת סעיף 96א: "24. אחרי סעיף 96 לחוק העיקרי יבוא: "מסירת חומר ריבוי

96א. חומר ריבוי המצוי בידי המועצה לא יימסר לצד שלישי אלא על פי בקשת

המטפח שהמציאו למועצה או אם החליט על כך בית משפט, אם ראה שמן הצדק לעשות

כן."

"11. במקום סעיף 25 להצעה יבוא: "ונחילה

ותחולה

25. (א) תחילתו של חוק זה, למעט סעיפים 2, 7, 8, 9, ו-10, 90 ימים מיום

פרסומו.

(ב) הוראות סעיף 38(א) לחוק העיקרי בנוסחו לפי סעיף 16(2 )ו-(3)

לחוק זה, יחולו על זכויות שבעת פרסומו של חוק זה היו קיימות לפי

סעיף 38 לחוק העיקרי.

(ג) הוראות סעיף 36(א) עד (ד) לחוק העיקרי כנוסחן בסעיף 14 לחוק זה,

יחולו רק על זכות מטפחים שנרשמה בספר הזכויות לאחר תחילתו של

חוק זה, והוראות סעיף 36 כנוסחן ערב תחילתו של חוק זה יחולו על

זכות מטפחים שהיתה רשומה בספר הזכויות ערב תחילתו.

(ד) סעיף 36(ה) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה יחול גם על זכות מטפחים

שנרשמה לפני תחילת החוק, אך לא יחול על זן שנגזר בעיקרו שהיה

רשום בספר הזכויות ערב תחילתו של חוק זה או שבקשה לרישומו הוגשה

לפני תחילתו, ובלבד שהסתיימה ברישום הזכות."

האם אי אפשר לקצר את התקופה של 90 ימים עד תחילת החוק?

לי אין התנגדות לכן. אפשר לקצר את זה ל-60 ימים.

אפשר שזה יהיה מייד עם הפירסום.

זה כאילו דחינו את החוק בעוד 90 ימים. 30 יום זה סביר.

יכול להיות שאנחנו נהיה זקוקים לזמן מסויים כדי להתקין תקנות. אני יכול

לקבל חודשיים ימים. אולי כדאי שמשרד המשפטים יאמר את דברו.

לנו אין בעיה עם תחולה לאחר 60 ימים.

הוראת מעבר (בנוסח הלבן): "12. אחרי סעיף 25 להצעה יבוא: "הוראת מעבר

26. (א) הוראות סעיפים 22(א) ו-26(ב) לחוק העיקרי כנוסחן לפי סעיפים 7

ו-9 לחוק זה, בהתאמה, יחולו גם לגבי בקשה שהוגשה לפני פרסומו של

חוק זה.

(ב) הוראות סעיפים 23(א) ו-27 לחוק העיקרי כנוסחן בחוק זה, יחולו גם

על הגשת התנגדות לבקשה שפורסמה לפני פרסומו של חוק זה, אם המועד

להגשת התנגדות לפי החוק העיקרי, כנוסחו ערב פרסומו של חוק זה,

טרם עבר."



תודה רבה. אני סיימתי את הקראת הסעיפים.

אני רוצה להתייחס לעוד שתי קטגוריות נוספות שלא מופיעות בנוסחים הכחול

והלבן. עשיתי השוואה בין הוראות האמנה החדשה, שאנחנו מנסים להתאים את עצמנו

אליה עכשיו, לבין הוראות החוק. חסרות מספר הוראות שאני רוצה להסב את תשומת

הלב אליהן. קטגוריה שניה זה מספר הוראות בחוק הקיים שלאור תיקונים שנעשו

עכשיו נדמה לי שהן טעונות תיקון כי הן עומדות בסתירה לתיקונים החדשים.

לגבי תיקונים חדשים שדרושים לפי האמנה נדמה לי שהדבר הבולט ביותר לעין

והמהותי ביותר זה הוראת סעיף 16 לאמנה, שעניינה מיצוי זכויות המטפחים. היא

קובעת הסדר מפורט מאוד מנדטורי שאומר שאם מטפח מכר את הזן, את הצמח או את

היבול, פקעה זכותו, הוא לא יכול להמשיך לשלוט בצינורות השיווק, אבל היא גם

קובעת חריגים לזה. היא קובעת שלעומת זאת גם אם מישהו קנה זאת בכסף לא יהיה

ניתן לקחת את מה שקנו ולעשות לו אחר כך ריבוי מחודש. היא קובעת גם שלא ניתן

יהיה לייצא זאת למדינה שאיננה מקפידה על אכיפת זכויות מטפחים. אלה הוראות

מאוד מהותיות באמנה, הן מנדטוריות, ואין להן זכר בהצעת החוק.

יש עוד שתי הוראות כאלה באמנה, יכול להיות שהן פחות חשובות, אני לא

יודע, אני רק מסב את תשומת ליבה של הוועדה אליהן: 1) הוראת סעיף 11(3)

בעניין דין קדימה; 2) הוראת סעיף 20 לעניין החובה להגיש בקשה לרישום זן בכל

המדינות באותו שם. זה לגבי הוראות שהאמנה מחייבת ולא כלולות בהצעת החוק.

האם הבאתם את זה בפני משרד החקלאות?

שי ברלנד;

אלה דברים חדשים, זה מוגש בצורה כזאת שמקשה עלינו להתייחס. זה לא עבר את

ועדת השרים לחקיקה. יכול להיות שדברים כאלה צריכים להיות נדונים בשלבים

מוקדמים יותר.

אני מבקש למחות על ההערה הזאת. אני לא התכוונתי להעלות את הנקודה אבל

אני אעלה אותה. אני מופיע כאן לא כנציג של קבוצת אינטרסים אלא כארגון של

זכויות הקניין הרוחני של ה .A.v.p.i-אנחנו כתבנו והגשנו נייר ליושב ראש

הוועדה. בעקבות הישיבה הקודמת בוועדת הכלכלה יושב ראש הוועדה ביקש שתיערך

התייעצות משותפת עם היועץ המשפטי של משרד החקלאות על מנת לדון בכל ההערות.

הנייר שלנו מצוי בפני הוועדה. משרד המשפטים ביקש לזמן אותי לישיבה כנציג

הארגון עם מר ברלנד על מנת לדון בנייר זה ומר ברלנד סירב לקבל אותי לישיבה.

זה לא נכון. לא היו דברים מעולם. האם דיברת איתי באופן אישי?

לא הייתי מעלה את זה אבל אתה לא יכול לומר שההערות לא הועלו כשהן מונחות

פה על השולחן.

הן לא היו אצלי מעולם.

ההערות מונחות בכתב לפני הוועדה מיוני, זאת הערה שאיננה במקומה. לגופו

של ענין אני מנסה לעזור לוועדה לעשות את מה שהוועדה רוצה לעשות, להתאים את

החוק לאמנה. אלה דרישות של האמנה ותעשו עם זה מה שתימצאו לנכון.

הקטגוריה השניה היא תיקונים בחוק כתוצאה מתיקונים שנעשו עכשיו. מתוך

הרשימה שכלולה בנייר שלנו אפנה תשומת ליבכם רק לשתי דוגמאות.

אחת זה תיקון שנדמה לי שנחוץ לסעיף 23(ב) לחוק הקיים. סעיף 23(ב} לחוק

הקיים מדבר על העילות שבהן יכול כל אדם להתנגד לרישום ולהענקת זכות מטפחים.

נדמה לי שיש מקום להשוות את העילות להתנגדות עם העילות לבקשת הביטול. אתה

יכול להתנגד לרישום זכות מטפחים רק בעילה אחת, שהזן איננו חדש, אבל אם יש

לד עילות אחרות, כמו שהוא איננו אחיד או איננו נבדל או כל סיבה אחרת תצטרך

להמתין ולתת לגלגלים לעשות את שלהם ורק ברגע שהבקשה תתקבל תוכל להגיש את

בקשת הביטול שלך. זה הסדר מוזר לוגית והוא גם לא מתאים לאף אחד מחוקי

הקניין הרוחני האחרים.

הנקודה השניה היא סעיף 39 לחוק הקיים, שקובע שהרישום של זכות המטפחים

הוא רישום לכאורי וניתן בבית משפט בתביעת הפרה לטעון נגד תוקפו של הרישום

הזה. הרישום הלכאורי מתייחס שם רק לנקודה של החידוש בזן. לאור התיקונים

שנעשו היום בוועדה, בהסכמת משרד המשפטים, כולל תיקון סעיף 64 שהוכנס עכשיו

בנוסח הלבן, ברור שהרישום הוא לכאורי לא רק לעניין החידוש אלא לגבי כל

העילות שבהן ניתן לתקוף. אני מסב את תשומת הלב שגם סעיף 39 טעון תיקון.

בחוק הקיים יש מספר טעויות-סופר שהן מאוד משמעותיות. למרות שאנחנו כבר

התקדמנו הייתי מבקש במעמד הוועדה להעביר את הערותי למר ברלנד ולבקש שבכל

זאת הוא ייתקן את זה כדי שהחוק לא ייצא תחת ידינו עם שגיאות.

אני רוצה לסכם את הישיבה. ב-16.1.96 תהיה ישיבה סופית ומסכמת. יכול

להיות שלא כדאי להמתין כל כך הרבה. במידה ומשרד המשפטים ומשרד החקלאות

יודיעו לנו שהושגה הסכמה - בהתייעצות עם המועצה - בעניין הזן המוסף, ואם

תקבל ממר ברגנר את המסמך שעוסק בטעויות סופר, ולאחר שתאורגן פגישה בין עו"ד

בנד לביניכם, בעקבות אי-ההבנה, ותוכלו לגמור את הדברים האלה ותודיעו לנו על

זה, אנחנו נקדים את הישיבה ונצמיד אותה לישיבות אחרות שיש לנו כי אז ודאי

כל מה שנצטרך זה לקרוא 3-2 סעיפים ולמעשה לאשר את החוק לקריאה שניה

ושלישית, להביא אותו למליאה ולסיים אותו.

אני מודה לכולכם. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעת 13:00