הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 7

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני. כ"ז חשוון התשנ"ו (20 בנובמבר 1995), שעה 11:00

חברי הוועדה: צי הנגבי - היו"ר

אי זנדברג

לי לבנת

עי לנדאו

אי פורז

ג' פת

סי שלום

איתמר בר-טוב - יועץ לשרת התקשורת

אבי גבאי - משרד האוצר

אלון ליאל - מנכייל משרד הכלכלה והתכנון

בני שרון - משרד הכלכלה ותתכנון

מרדכי קירשנבאום - מנכייל רשות השידור

עמית שכטר - יועץ משפטי, רשות השידור

רחל ריינפלד - נציגת עובדי המי נהלה, רשות השידור,הסתדרות

יעקב לוי - הערוץ הראשון

נחמן שי - מנכייל הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

יוחנן צנגן - מנכייל יירשתיי, הרשות השניה

עוייד עמוס ויסמן - יועץ משפטי, הרשות השניה

דניאל מימרן - סמנכייל כספים ומינהל, הרשות השניה

גדעון דורון - הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

רון ורבר - יועץ תקשורת פוליטי, עובד עם זכייני ערוץ 2

גוסטבו שרייבר - התאחדות חברות הטלוויזיה בכבלים

גלית חוס - עוזרת מנכייל התאחדות חבי הטלביזיה בכבלים

דן עם-שלם - אחראי לאיגוד התקשורת, ההסתדרות

יעקב אסל - יו"ר איגוד העיתונאים הארצי, ההסתדרות

ראובן קמינר - איגוד העיתונאים הארצי, ההסתדרות

מיכאל מירו - איגוד העיתונאים הארצי

רובי גינל - מתמחה של המכון ללימודים אסטרטגיים

ישי אשלג

אי בנדלר

לי ורון

רשמה: אי שלהבת

1. הפרטת הערוץ הראשון.



הפרטת הערוץ הראשון

אני מודה לכולם, לחברי הכנסת ולאורחינו, על ההשתתפות בישיבת ועדת הכלכלה

היום. אני לא מעריך שהישיבה הזאת תהיה אחרונה בנושא. היום נסקור מספר

היבטים שבוודאי יהוו בסיס להמשך הדיונים. הנושא הוא הפרטת רשות השידור,

מדובר לאו דווקא בטלוויזיה או ברדיו אלא בכלל ברשות השידור. אני רוצה כבר

בתחילת הדברים לומר שאין שחר לידיעות שהופיעו לכאורה מדובר באיזשהי יוזמה

בעלת רקע פוליטי שנועדה כאילו להעניש את הערוץ הראשון על אופן תיפקודו

בפרשת רצח ראש הממשלה. הנושא הזה עלה כבר לפני 7-6 חודשים על-ידי מספר חברי

כנסת, לאו דווקא חברי הוועדה. הנושא אפילו נדון בקצרה, הוועדה הזאת עסקה

בעבר כמה פעמים בסוגיית הפירסומת בכבלים וכבר אז עלתה השאלה האם לא כדאי

לנסות וליישר קו בין כל ערוצי הטלוויזיה ולאפשר לכולם לפעול במתכונת שבה

פועל הערוץ השני, לפטור את הציבור מן האגרה ולאפשר תחרות בשוק הפירסום

ותחרות בין ערוצים על בסיס שוויוני. נשמעו גם אז טענות שכנגד האופציה הזאת

ועמדות שבעד. אנחנו מצאנו לנכון, עוד הרבה לפני רצח ראש הממשלה, להביא את

הנושא לדיון. הדיון הזה בתחילתו יכול להיות אקדמי. בסופו, אם חברי הוועדה

ימצאו לנכון, הם יוכלו לקבל החלטה לפנות לממשלה ליזום חקיקה בתחום הזה או

לקדם חקיקה של הוועדה או חקיקה פרטית. הנושא הזה מיועד היום לסקירה ברמה

אקדמית. נשמע את הנציגים מרשות השידור ומן הערוץ השני וגופים רבים אחרים,

אם ירצו להתבטא. בהמשך תהיה אפשרות לכל גורם מעוניין שסבור שלעמדתו יכול

להיות משקל לומר את דברו. הרעיון בכללותו הוא לחוקק חוק במתכונת חוק הרשות

השניה לרדיו ולטלוויזיה ובמסגרתו לעגן בחקיקה ראשית את המעבר של רשות

השידור מרשות הנשלטת על-ידי גורמים ממלכתיים לרשות שתהיה לה זיקה לגורם

ממלכתי, כמו שיש לערוץ 2 באמצעות המועצה הציבורית שלו ולרדיו האיזורי

באמצעות המועצות שלו, אבל שבאופן עקרוני הנושא הזה יירד מנטל תקציב המדינה

ומנטל הציבור (באמצעות האגרה) וייעבור למצב של הפעלת מיכרז, מתן זיכיונות,

תוך ניסיון לתרגם את הפעילות של הערוץ השני לחוק 'ותר טוב. ודאי שיש לנו

ביקורת או הצעות לשיפור כל סעיפי ההוק שממנו נגזרת פעילותו של הערוץ השני.

השאלה היא האם הנושא הזה מתייחס רק לטללווזיה; אולי לא לטלוויזיה אלא

לרדיו; אולי לא לטלוויזיה ולא לרדיו; או אולי לשניהם. או שיכולה לבוא הצעה,

שכמוה שמעתי כבר על בסיס ביקורת כלפי הערוץ השני, לשים קץ לפעילות של הערוץ

השני במתכונת של הפעלתו הנוכחית ולמצוא איזשהו מכניזם אחר של הפעלת הערוץ

השני. כל הדברים האלה פתוחים לדיון. הדיון לא יגלוש לפסים של התנצחות

פוליטית. בוודאי שלכל חבר כנסת יש עמדות אישיות לגבי התיפקוד של הרשות

השניה ושל הרשות הראשונה לחיוב או שלילה, זה בוודאי יעלה כאן, ואולי במידה

דומיננטית על-ידי חברים מסויימים, אבל הגישה שלי ליושב ראש ועדה ואני חושב

שהגישה של מרבית חברי הוועדה צריכה להיות לבחון מקצועית ועניינית את

הרעיונות השונים, לא לאור תיפקודם בפרשה מסויימת אלא לאורך זמן. לפני חברי

הכנסת נדמה לי שמין הראוי לשמוע עמדות עקרוניות של אנשי רשות השידור והרשות

השניה, אלא אם כן הם יוותרו ואז נעבור לחברי הכנסת.

אני מעדיף לשמוע את האנשים ואחר כך לרגשי ב.

אני העליתי את הדרישה באופן פומבי להפרטת רשות השידור בכלל, לאו דווקא

לערוץ 1, מאחר ואני חושב שיש לנו מצב בעייתי בנושא של שידורים ממלכתיים שיש

להם מונופול ארצי, לפחות מבחינת הרדיו והטלוויזיה, ויש להם השפעה די מכרעת.

אני יודע על ההסדר ההיסטורי שערוץ 1 זה אגרה וערוץ 2 זה פירסומת וערוץ

הכבלים זה דמי מנוי, ועכשיו יש גם את הרדיו האיזורי, שהשקיע סכומים אדירים

ונראה שהוא לא ירוויח כלום. אני חושב שאנחנו צריכים לבחון האם רשות השידור

צריכה להמשיך לפעול כמסגרת ממלכתית שבה יש "קול ישראל" אחד שמחולק למספר



רשתות אבל עם מינהלת אחת, עם גוף אחד שמפקח על הרדיו ומעליו מנכ"ל הרשות.

באופן עקרוני אני תמיד בעד חפרטח אבל והאירועים האחרונים רק חידדו את הענין

והביאו אותי למסקנה שאני הייתי מעדיף שרשת אי תהיה אצל מישהו אחד ורשת בי

תהיה אצל מישהו שני ורשת גי תהיה אצל מישהו שלישי ואם רשת די נמצאת היום

בשידורים בערבית אז יכול להיות שהיא תישאר אצל מישהו רביעי. הדבר הזה לפי

דעתי יגרום לפלורליזם בתקשורת וייביא לכך שבסופו של דבר הציבור יוכל לקבל

מידע יותר טוב ויותר רחב. אני לא רוצה להטיל דופי באנשי רשות השידור, אני

חושב שב"קול-ישראל" ההקפדה על אובייקטיביות היא גדולה יותר מאשר בטלוויזיה

הישראלית. במישור העקרוני אני כבר הרבה זמן מדבר על כן שאני חושב שצריך

להיות איזשהו פלורליזם תקשורתי רחב. זה לא קל. כמו שאמרתי בתהילת דברי יש

גופים שהשקיעו והרשות השניה בוודאי לא תסכים שתהיה עוד רשות אחת שתעבוד על

אותה מתכונת ואולי תהווה לה תחרות על אותו נתח של עוגת הכנסות ויכול להיות

שברדיו האיזורי, שכפוף למועצה בכבלים, יחשבו שזה פוגע בהם. אין לי ספק

שהיום זה יותר קשה לעומת מצב בראשיתי, כשלא היה לנו את ערוץ 2 ולא את הרדיו

האיזורי ולא את השידורים בכבלים, אבל אני עדיין חושב שזאת הדרך הנכונה.

עכשיו נשאלת השאלה העקרונית האם בכלל צריכים רשות שידור ממלכתית במדינה

דמוקרטית. באנגליה יש את ה-BBC ובארצות הברית יש גם איזשהי רשת ציבורית

)PBS(אבל היא לא בדיוק נחשבת לרשת המובילה. לגבי החלוקה בשאר ארצות אירופה

אולי מר מוטי קירשנבאום או מר נחמן שי יוכלו לתת פרטים. אבל עברנו את הדרך

שרשות השידור היתה איזשהי מחלקה במשרד ראש הממשלה או את הימים שמר יצחק

נבון פיקח על ושידורים. היום הגענו למצב שלפי דעתי ההתערבות החיצונית כמעט

ולא קיימת אבל ההוויה של האנשים וההוויה של השידור מביאים לכך שבסופו של

דבר יכול לקרות מה שקרה בשבועיים האחרונים. מה שקרה בשבועיים האחרונים אולי

רק נותן לי דלק לטיעון ותומך במיושבה שלי שאני רוצה יותר פלורליזם בתקשורת.

מבחינתי אם יהיו 6-5 ערוצי רדיו ארציים ואם יהיו מספר ערוצים בשידורי

טלוויזיה שיהיו ערוצים פרטיים זה בסופו של דבר יכול להועיל לאזרח ולחזק את

הדמוקרטיה. אני בדיעה שהדבר הזה צריך לקרות, אולי בשלבים. צריך לבדוק את

הענין הזה, אולי לא להוציא מייד את כל הרדיו, אולי רק חלק מהרשתות שלו.

צריך לבחון איך עושים את זה לגבי ערוץ ו. לדעתי בסופו של דבר זה יהיה לטובת

הטלוויזיה, לטובת ערוץ 1 ולטובת כל המערכת.

אני לא רוצה להוסיף הרבה על הדברים שאמר חבר הכנסת סילבן שלום אלא רק

לחזק ולחדד אותם. נכון הזכיר קודם את העובדה ההיסטורית ש"קול-ישראל" היתה

מחלקה במשרד ראש הממשלה אצל ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, ולפעמים אני

מודה שאני לא ממש בטוחה שהימים האלה חלפו ועברו מן העולם. אומנם אנחנו

נמצאים בזמנים אחרים לגמרי כאילו ואומנם אנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית

חופשית ופתוחה כאילו ואומנם רשות השידור כפופה לחוקים וכפופה לכל מיני

מסמכים, למסמך נקדי, כאילו אבל בפועל מה שקורה שאנחנו עדים לכך שבחלק

מהתוכניות, אצל חלק מהעורכים - אני בוודאי לא רוצה להטיל פה כתם על ציבור

שלם של אנשי מקצוע שעושים עבודה נאמנה - לא מכירים ולא מוכנים להבחין

בהפרדה שצריכה להיעשות בין עמדותיהם הפרטיות ובין תפקידם ומקצועניותם

כעיתונאים. אני, כמו חברי חבר הכנסת סילבן שלום, אומרת את הדברים קודם כל

מתוך השקפת עולם לפני כל דבר אחר. תפיסת העולם שלי אומרת ששמי התקשורת

צריכים להיות פתוחים, תפיסת העולם של משק חופשי, של שוק חופשי, שבו הכל

צריך להיות פתוח. חוץ מאשר אולי נושאים בטחוניים שום דבר לא צריך להיות

בבעלות המדינה והכל צריך להיות נתון למשק החופשי.

אפילו מרגרט תאצ'ר לא הפריטה את ה-BBC.

אני לא מציעה שאנחנו נלמד ממרגרט תאציר דווקא, אני לא חושבת שמדינת

ישראל נמצאת במצב של אנגליה. הפלורליזם בשמי התקשורת ושמי תקשורת פתוחים

נראו פעם כמשהו בלתי אפשרי והיום אחרי ערוץ 2 אני חייבת לומר שזה נראה הרבה



יותר ריאלי וזח באמת תזמן הנכון לדון בהם. התחרות שנכפתה על ערוץ 1, בגלל

השידורים בערוץ 2 בטלוויזיה, עשתה רק טוב לציבור כולו. היא עשתה רק טוב גם

לערוץ 1, מפני שחוא נאלץ להתמודד פתאום ולהתחרות בתנאים שונים לגמרי ממה

שהוא היה רגיל אליהם והוא שיפר בחוסר ברירה את שידוריו במובנים רבים.

התחרות הזאת גם הוכיחה שערוץ 2, כנראה בגלל שהוא צריך לדאוג למימון שלו לא

מאגרה שכפוייה על כל אזרחי המדינה אלא מפירסומות, הוא הרבה יותר מאוזן. לא

שאין לי פה טענה, שם טענה, אבל ככלל יש בהחלט ניסיון בולט יותר לאזן את

השידורים בערוץ 2. דברים שקרו במהלך השבועיים וחצי האחרונים בעיקר הם פשוט

בלתי נסבלים. אם בעבר היו לנו תלונות פה ושם הרי שיותר מידי פעמים שמעתי

בשבועיים וחצי האחרונים "אתם צודקים, אבל מה אפשר לעשות?" ושוב "אתם

צודקים" ועוד פעם תקלה ועוד פעם בעיה. רשות השידור נהפכה פשוט למגוייסת

למען מפלגה וזה דבר בלתי נסבל לחלוטין. מפיק "פופוליטיקה" עמד וצרח על אנשי

הצוות שלו "התוכנית הזאת תהיה שמאלנית כל זמן שאני מפיק אותה ואני ארדוף את

אנשי הליכוד כל זמן שאני כאן", אם זה היה קורה תחת שלטון הליכוד, בהיפוך

כמובן, כל העיתונאים היו שובתים ברשות השידור ולא היתה נשארת כאן אבן על

אבן. מפיק "פופוליטיקה", מר אהרון ג ולדפי נגר, צרח במסדרונות ורק בטעות קרתה

לו תקלה ואני עמדתי שם והוא לא ראה אותי. זה מצב בלתי מתקבל על הדעת. הוא

צעק על גברת שלי יחימוביץ "לא סיפקת את הסחורה" כי היא העיזה להגיד שהליכוד

הוא לא זה שאשם ברצח של ראש הממשלה; הוא צעק על מר טומי לפיד "אתה מסריח

והבאת לפה את הסרחון"; הוא צעק על מר דן מרגלית "לך להר הרצל, איזה מין

תוכנית עשית כאן הערב?" ואחרי כל זה הוא צעק על כולם ביחד. אמר לו מר טומי

לפיד "ואם הייתי תוקף את הליכוד היית מרוצה?" ועל זה הוא ענה לו "כל זמן

שאני כאן התוכנית הזאת תהיה שמאלנית ואני ארדוף את הליכוד". אני לא מבינה

איך לא נפלו השמים, אני לא מבינה איך טלוויזיה ממלכתית, רשות שידור

ממלכתית, שממומנת מכספי משלמי האגרה, מאיפה החוצפה ומאיפה העוז לא לתת דין

וחשבון. אני פניתי למר מוטי קירשנבאום בשבוע שעבר לאחר ששמעתי שבמליאת רשות

השידור הוא קרא מכתב התנצלות של מר אהרון ג ולדפי נגר. אמרתי, אולי כדאי

לציבור כולו לדעת מה כתוב שם בהתנצלות אבל מר קירשנבאום אמר שהוא לא יכול

להעביר לי את המכתב. אני לא מבינה, זה עסק פרטי של מישהו?

האם זו דוגמא משקפת?

זו דוגמא משקפת ומייצגת באופן קיצוני. אני לא אומרת שזה תמיד כך, אני לא

אומרת שכל העיתונאים כך. אני מראש הסתייגתי ואמרתי שאני לא רוצה להכפיש

ציבור שלם. עשו שידור ישיר מ"הבימה" עם הכפשות והסתות ומנכ"ל רשות השידור

אמר בעיתונים שהוא שקל לסגור את השלטר, אבל הוא לא סגר את השלטר. אנחנו

נתקלים בזה יום יום, שעה שעה, כל הזמן. הבוקר בתוכנית של גברת דליה יאירי

הופיע עיתונאי אורח, מר נתן זהבי. אני מכירה את מר זהבי, שהוא איש שמאל,

במשך שנים רבות. הוא שאל את חבר הכנסת יוסי אחימאיר "האם זה נכון מה ששמעתי

שמשרדי אי"ל ממוקמים בקומה ה-11 של המצודה?" מה עוד? מה עוד? אחר כך כשאני

התקשרתי לדוברת אמר מר נתן זהבי "מה קרה? קיבלתי מידע ואני שאלתי". ואחר כך

חצי מהתוכנית של גברת דליה יאירי עשו קרקס וצחוק מהליכוד, שהוא עושה מזה

ענין, כי "מה יש? אסור לשאול?". השמים פתוחים, מותר לשאול הכל. מכיוון

שרשות השידור מתנהגת כאילו שהיא ערוץ פרטי של מפלגה אני מציעה שרשות השידור

תהפוך לערוץ פרטי שיופרט, ובוודאי יהיו על זה דיונים רבים מאוד. אני משלבת

כאן גם תפיסת עולם אבל גם מסקנות שבלתי אפשרי לא להסיק אותן לאור המציאות

הבלתי נסבלת שאנחנו עדים לה יום יום. למרות המכתבים, למרות ההתנצלויות,

למרות האמירות שכאילו הכל בסדר - הכל לא בסדר. את התולעת הזאת צריך להוציא

מתוך התפוח. אנחנו צריכים לפעול בעיקביות, בהדרגה ובצורה מסודרת להפרטת

רשות השידור. אני מאוד מכבדת את הממלכתיות של יושב ראש הוועדה, הלוואי

ורשות השידור היתה לומדת שמץ מהממלכתיות הזאת. הפיתוי לעסוק במה שקרה כאן

בשבועיים וחצי האחרונים הוא מאוד גדול. נדמה לי שבהפרטת רשות השידור אנחנו

נעשה דבר שהוא נכון וענייני, גם עקרונית אבל גם בעיקר במציאות של עכשיו.

אם כל מה שחברת הכנסת לימור לבנת סיפרת ואמרה עד עכשיו, בלי להיכנס

לשאלה אם זה נכון או לא נכון, לא היה קורה האם אז היית בעד או נגד הפרטה של

רשות השידור?

לי לבנת;

אמרתי שכן, אמרתי בצורה ברורה שזוהי תפיסת עולמי.

אין לי שום התנגדות שנקיים דיון גם על מה שעשה הערוץ הממלכתי בשבועיים

שלושה האהרונים אבל אני תושב שזהו לא הדיון כאן. אני חושב שהדיון כאן הוא

דיון אחר וצריכים לשקול שיקולים אחרים כשאנחנו מדברים על מדיניות לטווח

ארוך. היום יכול להיות שיש ביקורת מאוד קשה של האופוזיציה על מה שקורה,

אולי מחר זה יתחלף וזה ישתנה והביקורת תהיה הפוכה. אבל יש כאן שאלה

עקרונית, האם אנחנו יכולים במדינת ישראל לשאת מבחינה כלכלית, האם שני

ערוצים יכולים להתקיים זה בצד זה כששניהם מסחריים? זאת השאלה שמעניינת אותי

יותר מכל. אני חייב להודות שאני לא מומחה ולא יודע את התשובה עליה. גישתי

ברמה העקרונית היא שאם אפשר היה שהערוצים יהיו חופשיים אז אני לא רואה שום

סיבה או הצדקה לכך שיהיה ערוץ ממלכתי. בזמנו התקיים ויכוח בוועדת הכספים

ושם אמרו לי שצריך לשמור על רמה מסויימת של תרבות בשידורים של ערוץ ואני

אמרתי שאפשר להגיע לפיתרון של הבעיה הזאת בדרכים אחרות. אבל בדיון ההוא

הנטיה שלי היתה לחשוב דווקא שאי אפשר היום להחזיק שני ערוצים שייחזיקו את

עצמם כלכלית זה ליד זה. פה אני רואה את שורש הבעיה. לכל אלה שמבקשים להגיע

למצב של הפרטה בעתיד הקרוב אני אומר - בואו נחשוב איך עושים את הדבר הזה,

בואו נשמע נתונים. אינני יודע מי הוזמן מאנשי המקצוע והייתי מאוד רוצה

לשמוע אותם. בלי כל קשר לדברים האלה, אולי כדאי שהוועדה הזו גם תיתן את

דעתה לאגרה כאגרה. גם אם הרשות תהיה ממלכתית צריך למצוא מקור מימון

אלטרנטיבי לאגרה כי בעיני אגרת רשות השידור, כפי שהיא היום, צריכה לעבור מן

העולם. יש לי הצעות בעניין הזה, כל פעם אנחנו דנים בהן מחדש. אני חושב

שכדאי שנתמקד בשאלה האם ראוי והאם אפשר להחזיק כלכלית שני ערוצים שיופעלו

על בסיס מסחרי בלבד. למרות כל הלהט והסערה והכעס, וגם לי יש דיעה לא חיובית

בעניין, אני מציע שנעזוב בצד את הביקורת על המהלכים שקרו בזמן האחרון.

אני סבור שיש מקום לטלוויזיה ממלכתית ויש צורך בה במדינת ישראל. יש

דברים שגופים פרטיים אינם עושים ויכול לעשות אותם רק ערוץ ממלכתי. זה בתנאי

אחד, שהערוץ באמת יהיה ממלכתי. היתה תקופה לפני 3-2 שנים שהודעתי שאני חדל

לשלם את אגרת הטלוויזיה והרדיו משום שאינני רוצה לממן מכיסי את השימוש

באגרה הזאת למען מפלגה אחרת. אני חדלתי מזה, התחלתי לשלם מחדש עם כל הקנסות

הכרוכים בזה, לאחר שמר מוטי קירשנבאום נכנס לתפקידו-, מתוך הערכה לאיש,

וקיוויתי שהוא יעשה סדר ברשות הזאת. יש דברים שבמדינה כמו ארצות הברית לא

היו יכולים להתקיים ולא יכולים היו לזכות לאותו שוויון נפש כמו שזכו להם

כאן בטלוויזיה של רשות השידור הישראלית. במדינה כמו ארצות הברית לא היו

עוברים בשקט על כך שראשי המדינה משקרים, למשל כמו במקרה של המכתב של

פרס-רבין לערפאת דרך שר החוץ הנורבגי הולסט. בסוף איכשהו עזבו את הדברים

האלה. היתה פרשה שהתפרסמה על המגעים לפני הבחירות בין חברי מפלגת העבודה

לבין ראשי אש"ף כדי שיהיה מסר לציבור הערבי במדינת ישראל להצביע בדרך

מסויימת. רשות שידור בארצות הברית לא היתה מניחה לממשלה אחרי שתי הדוגמאות

האלה. היו עוד דוגמאות רבות נוספות, לא אלאה אתכם. זה לא קרה. בשבועיים

האחרונים היה ניסיון שיטתי לגייס מספר עיתונאים בערוץ הראשון, שלצערי נענו

לכך בשמחה, כדי להשחיר ציבורים מסויימים, לפי הסדר - דתיים, אחר כך מתנחלים

ואחר כך גופים שונים בימין הלאומי-ציוני, וכשאני אומר לאומי-ציוני זה רק

כדי לא לומר שהאחרים אינם לאומיים ואינם ציוניים. הקואליציה קוראת לעצמה

"מחנה השלום" ואני בטוח שאתם לא מתכוונים לכך שאחרים שאינם שייכים לכם אינם



רוצים בשלום. אני במיוחד מציין את הניסיון השיטתי הזה להכפיש ציבורים

גדולים במדינה. אתן לכם מספר דוגמאות שקשורות לאותו אבישי רביב. לפני שנח

בדיוק עשה ארגון אי"ל פוגרומים בתוך הקאסבה של חברון, הסתובבו, זרקו אבנים,

ירו. כמה מתושבי חברון, שדיבתם הוצאה רעה, הגישו על כך תלונות, שלא נחקרו.

אבל הטלוויזיה הישראלית ורשות השידור הושיבו על ספסל הנאשמים ציבור שלם

והכפישו את שמו בזמן שמישהו אחר עשה פרובוקציות. זה אגב חזר על עצמו

במתכונת דומה בשמחת תורה האחרונה. באחד המקרים האלה זרקו אבנים וירו על

ערבים שגרים בשכנות לשכונת "אשמורת יצחק". אלה ערבים שלפחות לפי אנשי הקריה

חיים איתם בשכנות טובה הרבה שנים. באו לעצור את אנשי אי"ל, התלוננו במשטרה,

אבל שום חקירה לא נעשתה. אנשי חברון לא הבינו למה לא נעשתה חקירה ולא

הצליחו להציג את עצמם כראוי בטלוויזיה כמי שבעצם אינם אחראים לדברים האלה.

כל תושבי חברון וקרית ארבע הוצגו כמי שעומדים מאחורי הסיפורים האלה. כשהיתה

פרשת רצח הערבים בחלחול, לא רק שרי הממשלה אלא גם אנשי רשות השידור יצרו את

הרושם שבעצם מי שאשם בזה היה ארגון אי"ל, שהודיע שהוא לוקח על עצמו את

האחריות לרצח, ובשמחה עשו את המתנחלים אשמים בפרשה הזאת.

היתה גם כתבה של מר איתן אורן בטלוויזיה, עם אבישי רביב על ההשבעה

והטקסים על-ידי קיברו של מר יאיר שטרן, שהיתה ככל הנראה כתבה מבויימת.

אי אפשר להשתחרר מהרושם שיש מחנה מאורגן עם טקסים ואירועים שמבויימים

על-ידי סוכן שב"כ המוצא לעצמו בקלות בעלי ברית בערוץ 1. כל מה שצריך לבדוק

זה מה טיבם של בעלי הברית האלה. אני לא רוצה לחטוא בשפתי ואני לא רוצה

להשחיר פני כל העובדים שם, זה בפירוש לא נכון, אבל יש כמה אנשים שעמדתם היא

מרכזית והשפעתם מופלגת והם מוצאים באמצעות הכלי שניתן בידיהם דרך לכל בית

ובית בישראל. אינפורמציה אינה דבר ניטרלי, זה דבר שיכול להיות כלי נשק חד

מאוד. השאלה היא איך דואגים לכך שכלי נשק זה לא ייהפך כלי לעשות בו לינץ'

ציבורי נגד בערך מחצית הציבור. זאת אחריות כבדה שמוטלת על אנשי ערוץ 1.

הייתי מבקש לשאול האם יש איזשהם כלים עימהם תבקר רשות השידור את עצמה

ותיבדוק מה השתבש בדרך שבה היא בקלות כל כך רבה מסקרת אירועים מבלי שהיא

בודקת, מבלי שהיא שואלת את עצמה שמא אולי יש שם בחישה של מי שמבקש לבחוש

ולהציג ציבור מסויים בדרך מאוד מיוחדת. אולי מישהו צריך לשאול את עצמו אותן

שאלות שמתנהלים שאלו את עצמם, האם הבחור אבישי רביב איננו סוכן של השב"כ?

לפחות אנשי כ"ך טוענים שהם הרחיקו את עצמם ממנו בשנה האחרונה. מדוע למשל

אנשי רשות השידור לא שאלו את עצמם שאלות כאלה?

רשות השידור היא זאת שפירסמה את הטענה שאבישי רביב היה סוכן של השב"כ.

זה לא היה בשידור מפלנטה אחרת, זה היה ברשות השידור.

הייתם חייבים לשדר. יש מקרים שאדם איננו יכול שלא לשדר.

אתה אומר שאחרים שידרו ואז לרשות השידור לא היתה ברירה אלא לשדר? הרי רק

רשות השידור שידרה זאת.

אנשי כהנא טוענים במשך יותר משנה שאבישי רביב הוא איש שב"כ, וכך אומרים

גם אנשים אחרים בקריה, ולכן הם התרחקו ממנו ולא פעלו איתו בשנה האחרונה.

אין לי ספק שהעיתונאי, שכה בקלות ניגש ועשה את הכתבה יחד עם אבישי רביב על



קיברו של יאיר שטרן, הסתובב בקריו! וגם שמע את הטענות של אנשי כהנא לגבי

הפרובוקציות שנעשו בחברון.

אני לא רואה את סמכותנו, לא כוועדה מפקחת על השידורים ברמה הנקודתית

ובוודאי לא כמליאת רשות השידור. חשוב לי לדעת את עמדתך העקרונית כחבר

איך מגדילים את עצמאות רשות השידור? איך מנתקים את הקשר הפוליטי?

האם ההצעה שתעלה כאן, להפריט את הרשות, היא לשיטתך הצעה אפקטיבית? האם יש

בזה פגיעה בלתי נסבלת בערוץ השני או לא? אני מבקש שתחווה דיעה על העניין

המקצועי ופחות על הבעיות של שידור כזה או אחר.

לא ניסיתי להציג תמונה של שידור זה או אחר כי אז באמת הענין נקודתי

ויכולה להיות טעות ונגמר הענין. אני מנסה להסביר משהו שהוא שיטתי ומאוד

מטריד אותי. השאלה שלי האם ניתן להשתלט על זה. הבאתי את הדוגמא של כל

השידורים האחרים והעובדה שבעצם תנועה שלמה טוענת זמן ניכר שאבישי רביב הוא

סוכן שב"כ והשאלה אם לא היה ראוי שאנשי רשות השידור י יתייחסו לכך.

למה לא פורסם בעיתונות הכתובה, שהיא לא ממלכתית ולא כלום, שאבישי רביב

הוא סוכן שב"כ? הידיעה הזאת פשוט נראתה כמו בלוף.

אם תישאל אותי מה דעתי על העיתונות הכתובה אהיה מוכן לומר לך. לאחר

שרשות השידור הושיבה את חצי מהציבור על ספסל הנאשמים ומול כל מיקרופון

שאלו: "האם אתם מתחרטים? האם אתם עושים חשבון נפש?" אני חושב שראוי במקרה

זה לשאול את אנשי רשות השידור - האם אתם עושים חשבון נפש לגבי הדרך שבה

טיפלתם בסוגיה הזאת של איזון פוליטי סביר בין ימין ובין שמאל בשנה האחרונה?

עכשיו למסקנה האחרונה באשר לדיון, אני מתנגד להפרטה של ערוץ 1. אני חושב

שצריך להיות ערוץ ממלכתי אבל השאלה היסודית היא האם ניתן להביא למצב כזה

שרשות השידור תיתן את השירותים שלה באורח מאוזן ואחראי ותיתן לציבור מה

ששירות פרטי לא יכול לתת. אני לא מקבל בדיוק את מה שמציע כאן חבר הכנסת

זנדברג, שמדבר על טווח ארוך וטווח קצר. השאלה שלנו היא האם בטווח קצר הנראה

לעין אפשר לעשות את השינוי הזה. אם במתכונת הנוכחית אני צריך לבחור בין

קיומה של הרשות הממלכתית, כפי שהיא היום, לבין שום דבר וביטולה הגמור, אני

מעדיף את ביטולה הגמור מפני שאני חושב שהנזק שהיא גורמת הוא גדול מאוד. אני

בוודאי מאמין שניתן להביא לשידוד מערכות בתוכה אבל לגבי זה צריך לשמוע מה

אומרים אנשי הרשות עצמה, איך ניתן להבטיח שיהיה איזון סביר בשירותים שלה.

אם עסקינן כרגשות בלבד לא הייתי יכול להוסיף על הדברים שאמרה חברת הכנסת

לימור לבנת כי הרגשות בהחלט מוצדקים על סמך המציאות, והמציאות מאוד מאוד

כואבת. אבל אני רוצה לדבר בכיוון שמציע יושב הראש, על המערכת התקשורתית

האלקטרונית בכלל. הממשלה התחייבה למנות ועדה בלתי תלויה שתיבדוק ותסיק האם

יש להרחיב את הפירסומת גם לערוצי הכבלים. היתה חשיבה נכונה שנתנה לערוץ

השני תקופה של שנתיים ימים כדי להתבסס ועכשיו תיבדוק הוועדה אם אכן התבסס

הערוץ השני ובהתאם תיקבע. עכשיו אני מדבר ככלכלן, אם אנחנו נשאיר את כל

הערוצים למערכת היניקה מבחינת משאבים לפירסומת, אז שלושתם לא יחיו, שלושתם

ימותו. אני לא יודע אם הציבור ייצא מורווח או מופסד מהענין הזה. אין לי כל

ספק שצריך לעשות בדק בית באשר לאובייקטיביות של הערוץ הראשון. אין לי גם כל

ספק בכך שהערוץ השני שיפר את רמת הערוץ הראשון. אבל אני רוצה לדעת איך הם

חיים מבחינה כלכלית. אני חושש שאנחנו מושיטים יד למטרה גדולה שהיא בוודאי



לא תתבצע בחודשים הקרובים ובינתיים הערוץ הראשון כמינהגו יינהג. אני לא

בטוח אם לוועדה הזו אין סמכות לבדוק את הענין הזה מכיוון שהוועדה הזו היא

שנותנת את הגיבוי לכל נושא הערוץ השני וערוצי הכבלים מבחינת זכויותיהם.

הוועדה הזו הגנה על הערוץ השני עד כה והיא זו שהעבירה את כל החוקים והתקנות

הקשורות לערוץ הכבלים. אני רואה אפשרות שאנחנו נצא מבחינת הרגשות עם תחושה

שנתנו זבנג אבל בכלל לא נחסל את הערוץ הראשון אלא נגמור את כל הערוצים בבת

אחת. על זה יש לי שיקול אחר, שיקול כלכלי ולא שיקול ריגשי. אני רוצה לומר

לכם שאני הייתי מאוד מאוד עצוב, כמו כולנו, אבל לפחות הייתי בארצות הברית

בתקופה הקשה הזו וזכיתי בטלוויזיה אובייקטיבית. CNN הראה את הדברים בצורה

יפה מאוד. גם הופעתו של ראש הליכוד בתוכנית של לארי קינג היתה מאוד מאוזנת

וטובה ולא היה מצב שפתאום עמדה אוכלוסיה מול אוכלוסיה. אני חושב שאנחנו

עלולים שלא לפגוע במטרה אם נתחיל לדון עכשיו בנושא העקרוני הגדול - כן ערוץ

ממלכתי או לא ערוץ ממלכתי - וניתן לערוץ הממלכתי לנהוג כפי שהוא נוהג היום,

לא רק בשבועיים האחרונים. זה שהיה כתב טיפש שאמר כך וכתב לא מוצלח אחר שאמר

אחרת, זה שלכתבים יש הרגשה שאם הם יותר אנטי ציבור מסויים הם אולי יעלו מהר

יותר כסולם הדרגות, זו תעודת עניות לניהול האדמיניסטרטיבי. זו בעיה כוללת

קשה מאוד מבחינה עניינית. אני בעיקרון אוהב את הנושא של ההפרטה אבל, רבותי,

היו כמה מישגים גדולים מאוד בהפרטה שנעשתה במדינת ישראל בנושאים עיסקיים

ואני לא בטוח שהפרטה זה הפיתרון. אולי הפיתרון הוא מבנה אחר של ועד מנהל;

אולי בהקשר להרכב של יושב ראש הוועד המנהל ולא הענין הקואליציוני של הוועד

המנהל. גם אנחנו מינינו אנשים רבים על-פי הסכמים קואליציוניים, פעם זה היה

מפד"ל ופעם זה היה מישהו אחר, וגם כשאנחנו מינינו מנכ"ל לרשות השידור המצב

לא היה כל כך מבריק מבחינת העמדה האובייקטיבית לגבי ציבור מסויים.

הבעיה היא בקרה על חלק מהמפיקים ומהכתבים.

אני בעיקרון לא רואה פה את המלחמה על הנושא הזה. אני חושב שצריך לראות

את זה במיכלול הגדול של התקשורת האלקטרונית. כמובן שאנחנו רוצים לדעת

תשובות על הנושאים שהעלתה חברת הכנסת לבנת בצורה מאוד נכונה וברורה. 50%

מהמדינה הזאת, אולי יותר, אולי כמה אחוזים פחות, מרגישים שאין להם פה בערוץ

הראשון ואסור שזה שיימשך. זה יימשך כך אם נעשה דיון על "כן הפרטה או לא

הפרטה", שבוודאי לא תיעשה השנה, הרי אנחנו יודעים את המערכות. אדוני יושב

הראש, הייתי מציע שתמשיך לנווט את הדיון כפי שהצעת כדיון ענייני, כי הנושא

האחר הוא נושא של מטרה שלא תתבצע ובינתיים ניתן לאלה שעושים את מלאכתם שלא

כדין להמשיך ולעשות מלאכתם שלא כדין.

אני לא יודע אם הערתך לגבי זה שההפרטה לא תתבצע נאמרה בנימה אופטימית או

פסימית אבל ברור שאם תהיה לנו תחושה שזה הקו אז הקו הזה מותנה בנו. אם

הכנסת תחליט שזה לא הזמן ושזה בכלל לא הפיתרון, אז זה לא יתבצע. אבל זה לא

רלוונטי לדיון הנוכחי.

הליכוד היה בשלטון כמה שנים ולא הפרטתם את רשות השידור.

הליכוד יושב באופוזיציה מכיוון שהוא עשה כמה שגיאות. אני סבור שהדיון

הזה חייב לבוא גם על רקע הצעת הממשלה באשר לוועדה לבדיקת יחסי הערוץ השני

עם ערוץ הכבלים. אם אנחנו נזרוק את כל הערוצים ביחד לשוק הפירסומת אף אחד

מהם לא יתקיים. אני מזהיר מנקודת מבט כלכלית ששוק הפירסומת לא יוכל לפרנס 3

ערוצים.

אני חייב קודם כל להסב את תשומת ליבם של האורחים שאני הנציג היחיד של

הקואליציה בדיון, שלא תיווצר איזשהי תחושה שמה שנאמר פה משקף את התפיסה

הרווחת בכנסת. במשך 3 שנים הייתי ראש מינהלת ההקמה של 3 פרוייקטים בתחום

ערוץ 2, הטלוויזיה בכבלים והרדיו המקומי. בתקופה הזאת, שבה היתה

ממשלת אחדות לאומית, היו מאבקים לא קלים. באותו זמן רצינו, והיום אני חושב

שצדקנו, לשבור את המונופול של רשות השידור שבעצם אז היתה לבד, פרט לגלי

צה"ל ששידר איזו מהדורת חדשות, וגם היא בפיקוח של הוועד המנהל של רשות

השידור. בינתיים קרו כבר כמה דברים טובים, קודם כל אפשר לראות את ה-CNN,

אפשר לראות כל מיני תחנות זרות, אפשר לראות כבלים, אפשר לראות ערוץ 2 ואפשר

לשמוע רדיו מקומי ויש מגוון עצום. חשבתי שאחד הדברים שייקרח הוא שסף

הרגישות שלנו הפוליטיקאים לגבי מה שאומרים בטלוויזיה ומה אמר כתב זה או אחר

יירד כי מטבע הדברים כשיש מגוון אז אחוז הצפיה בכל אחד מהערוצים בנפרד הוא

קטן והדרמטיזציה יורדת. אני זוכר פעם, כשהיה רק הערוץ הראשון, מר חיים יבין

הרים את הגבות וכתבו אחר כך על זה ושאלו למה הוא התכוון או לא התכוון.

זה דווקא רלוונטי, זה היה על מנחם בגין.

קיוויתי שאנחנו, קרי חברי הכנסת והפוליטיקאים, לא נתרגש כל כך מזה

שבאיזשהו ערוץ מישהו אמר משהו, הרי חוץ מזה יש גם עיתונות כתובה ויש הפגנות

ועצרות ומה לא, יש לנו עודף של תקשורת ולא חוסר של תקשורת. אבל אני רואה

שהדברים כנראה לא מסתדרים. אני יכול להגיד לכם דבר אחד באופן אובייקטיבי,

אני בתקופה הזאת שמעתי וראיתי בטלוויזיה את חברי הכנסת עוזי לנדאו ובני

בגין ודן מרידור וביבי נתניהו ואת בן אלישר, באיזשהו מקום ראיתי את כולם

מדברים. אני מניח שזה לא היה "דאבינג", זאת אומרת שהם אמרו מה שהם רצו,

ושמעתי את חברי הכנסת אריאל שרון ויצחק שמיר ברדיו, ואני לא רואה את כל

הערוצים, אני גם עושה כמה דברים חוץ מלצפות בזה, ולא התרשמתי שלכל אלה באמת

לא ניתן להתבטא. אני אגב לא הייתי בשום שידור ואני לא מתלונן. אל תחשבו

שמנצחים או מפסידים בחירות בגלל זה, זה לא חשוב. אומרים? אומרים. הכל

דיבורים. הבוחר הישראלי לא מצביע בגלל שלאיזשהו כתב היתה נימה אנטי-ליכוד

באיזשהי תוכנית טלוויזיה או רדיו או שהוא כתב בעיתון, הציבור מחליט לפי

דברים אחרים לגמרי. אז בואו לא נהיה כל כך רגישים.

עכשיו לגוף הענין, אני חושב שאי אפשר להפריט את רשות השידור ואי אפשר

להפוך אותה לערוץ 2 בי. הרי זאת האפשרות, במקום שיהיה ערוץ אחד מסחרי יהיו

שני ערוצים מסחריים. במקרה כזה צריך לסגור אותם לגמרי, לתת למישהו זיכיון

עם פירסומת שיישדר מה שהוא רוצה. אי אפשר להכריח זכיין פרטי לקלוט 1,800

עובדים ולעשות את זה בדרך שהם עושים את זה. אני לא אקנה את רשות השידור על

בסיס מיסחרי כי אני אפשוט את הרגל אחרי שבוע. אף גוף מיסחרי לא יכול להוציא

מתקבולי פירסומת 600 מיליון שקל בשנה. ההוצאה ברורה, ההכנסות לא ברורות. אל

תישכחו שרשות השידור מייד תתחרה בשני ערוצים ושוק הפירסומת הקטן - ויש גם

שילוט חוצות ועיתונות כתובה וכל זה - י יתחלק בעוד כמה פיות. אפשר לקיים 10

ערוצים רק מפירסומת אם נשדר רק סרטים קנויים מחוץ לארץ שנשים להם פירסומת,

ספורט וקליפים, אין שום בעיה. בלי חדשות ובלי תוכניות דרמה ובלי תוכניות

דוקומנטריות אפשר לעשות ערוצים כאלה. פשוט אפשר להביא מברזיל "אופרות

סבון", לתרגם אותן לעברית ולשדר. כל פרק בטח עולה 1,000 או 2,000 דולר.

אם הברירה היא זה או הסתה כלפי ציבור שלם, אולי כדאי.

אי אפשר להפריט וגם האנגלים לא הפריטו את ה ,BBC-אפילו בתקופה של תאציר

שאז היתה דוגמא לפריבטיזציה מובהקת. גברת תאציר הרי הפריטה את החשמל ואת

המים ואת הטלפון, כל מה שהיא יכלה היא הפריטה, אבל את ה- BBC היא לא הפריטה.

אני מצפה מרשות השידור, ויש לי איתם ויכוח על כך, שהם דווקא לא ייפנו

לרייטינג והם ייתנו לנו תוכניות איכות כי רוב הרייטינג הולך על כל מיני

שעשועונים וכל מיני שטויות שאני לא רוצה לראות. לכן רשות השידור הממלכתית

לא יכולה להיות מופרטת. אל תישכחו דבר נוסף, להפיק תוכנית טלוויזיה עולה

אותו דבר בין אם צופים בה 10 אנשים ובין אם צופים בה מיליארד. כשהטלוויזיה

הסינית מפיקה תוכנית יכולים לצפות בה 1.2 מיליארד צופים והעלות של הפקת

התוכנית זהה לעלות הפקת תוכנית בשביל 5 מיליון ישראלים.

אבל ההכנסות מהתוכנית הן לא זהות אם צופים בה 10 אנשים או מיליארד.

"פרקליטי "l.a.משודרת מול כמות כזו של צופים ואחר כך בעולם שהתקבולים

הם אחרים לגמרי. לדעתי זה לא אחראי לומר שצריך להפריט את רשות השידור אלא

אם כן אתם רוצים שלא יהיו חדשות בטלוויזיה ולא יהיו תוכניות איכותיות אלא

רק סרטים קנויים וקצת ספורט. גם אם שוק הפירסומת יגדל וייהיה יותר מ2%-

מהתל"ג לא נגיע למצב שבו נוכל לקיים 2 רשתות טובות באוויר מכספי פירסומות.

אני מדבר גם על הטלוויזיה וגם על הרדיו. ברשות השידור יש עכשיו 800

עובדים שמתחלקים בין הרבה מאוד רשתות. כל אחד ייקנה את הרשת שלו, יהיה כאן

מגוון רחב של בעלויות. מה רע בזה?

הכל יהיה תוכניות קנויות. בשיחות שמתקיימות אצלנו לפעמים בסיעה שואלים

שרים למה הטלוויזיה הישראלית כל כך לא אוהבת אותנו? למה הם מראים רק את

הפגמים? למה הם מבקרים אותנו כל היום? למה הם מחפשים רק סקנדלים? למה הם לא

מראים את העשיה החיובית? אני אומר שזה אותו דבר כי גם הם מגלים את אותה

רגישות מופרזת לכל הענין הזה. הוא פשוט הרבה פחות חשוב ממה שאנחנו חושבים.

תביא לי מפיק אחד בטלוויזיה שאמר שהוא ירדוף את מפלגת העבודה או את מר"ץ

וכל זמן שהוא יהיה שם התוכנית תהיה ימנית. אתה מכיר תופעה כזאת?

גברת רחל ריינפלד, שיושבת שם מאחור, האם אמרת שגם כשהליכוד היה בשלטון

היו מפיקים מהימין שאמרו את הדברים האלה?

בזמן הליכוד רדפו עורך של תוכנית עד כדי פיטוריו, אני לא אזכיר מי זה.

פיטרו אנשים מהשמאל בתקופת הליכוד ולא נסתיר את העובדות.

אם מישהו בטלוויזיה אמר דבר כזה, זו טעות והוא לא הית צריך לעשות זאת.

לא שמתי לב שבתוכנית "פופוליטיקה", שצפיתי בה מספר פעמים, אין ביטוי לאנשי

האופוזיציה. כמעט כל אהד מהיושבים פה השתתף בתוכנית הזאת לפהות פעם אחת

בחייו. הרי אותי לא מעניין מה דעתו של העורך, העורך יכול להיות מצידי

טרוצקיטט, וגם לא מה הוא אומר מאחורי הקלעים. אותי מעניין האם בתוכנית כזאת

כשיש תיזה מביאים אחד שהוא בעד אי ואחד שהוא בעד בי, אם יש איזון.

השאלה היא האם יש אחד שמייצג דיעה אחת ו-5 שמייצגים דיעה אחרת.

ב"פופוליטיקה" הופיעו יותר מכפול אנשים מהקואליציה מאשר מהאופוזיציה.

עשינו חלוקת שוק מסויימת שמאפשרת לכל אחד איכשהו למצוא את הפלח שלו

הכבלים מדמי מנוי, ערוץ 2 מפירטומת, הרדיו המקומי מפירטומת, קול

ישראל מפירטומת במידה מטויימת, גל"ץ - אם מישהו היה אומר שגל"ץ צריך לקבל

חלק מאגרת רשות השידור וזה כרוך בתוטפת של חצי שקל או שקל לאגרת רשות

השידור הייתי תומך בזה - ורשות השידור מהאגרה. זה טידור נכון והעובדה שיש

לנו ביקורת על התוכנית או על מה נאמר בה לא צריכה להביא אותנו לשנות את

המתכונת הנכונה הזאת.

אתה שומר על האינטרטים של הערוץ השני והטלוויזיה בכבלים?

יותר טוב שאני לא אטפר לכם מה שהיה לי עם ערוץ 2. אני לא הופעתי אפילו

פעם אחת בתוכנית בערוץ 2 מאז שאני בכנטת. זה עניין כלכלי, כשמדובר בענייני

כטף הם באים.

לפני שאבקש מבעלי הענין, שהם בעלי הי ידע וגם בעלי הנתונים, להביע את

עמדתם ביקשתי ממתמחה בוועדה, מר רובי גינל, להכין טקירה תמציתית כמבוא

לדיון על האופציה להפרטת הערוץ הראשון. אני מבקש שהוא יציג אותה בקצרה.

חבר הכנטת פת שאל האם הפירטומת בטלוויזיה תחזיק את כל הערוצים. לפי

ההצעה הזאת אנחנו נבחן את זה בצורה הדרגתית, שמידי שנה בשנה יקוצץ אחוז

מסויים מהאגרה ובמקביל יותר פירטום בשיעור מקביל. עדיין זה יהיה ממלכתי. כל

שנה יוגדלו אפשרויות המימון של הערוץ ובמקביל תיבדק הכדאיות הכלכלית של

הערוץ. הבעלות על הערוץ תהיה ממלכתית כל עוד הערוץ ימומן על-ידי אגרה וחחל

מהשנה השלישית, לפי ההצעה שלי, הוא יהפוך לעצמאי לגמרי. ההצעה היא ש-30%

ממניות הערוץ ייעברו לעובדים ו-% 70 יילכו לזכיינים, כדוגמת ערוץ 2. חבר

הכנטת פורז דיבר על תוכניות איכות. ערוץ 2 כיום מחוייב בהפקות מקוריות

בשיעור של שליש מהשידורים. אנו מציעים שערוץ 1 יחוייב בתוכניות איכות

בשיעור מקביל.

זו סוגיה אחרת שעליי; צריך לדבר בנפרד. זה לא מספיק, יש להם שתי דרגות

חופש: כמה זמן הם מקדישים להפקות מקוריות ומה איכות השידורים. אגב, זה חלק

מהטענות כלפי ערוץ 2.

אלה קריטריונים שייקבעו מראש. נטען שבמקביל ערוץ 2 ייפגע בגלל התחרות

בענף הפירסום. אנחנו מציעים להפחית את שיעור התגמולים שכיום משולמים - 8%

מכלל ההכנסות - ובמקביל להחיל תמלוגים על,הערוץ הראשון החל מהשנה השלישית,

ברגע שהוא יהיה עצמאי לגמרי. כמו כן לערוץ 1 יש את ערוץ 33 היום ובמקביל

אליו אנחנו מציעים לתת זמן שידור נוסף לערוץ 2 בערוץ נוסף או באמצעי אחר

שייקבע ולהוריד את שיעור החיוב של הפקות מקוריות, שעומד כאמור על שליש,

מאחר והם ישודרו גם בערוץ הראשון.

זה ממילא קיים. הערוץ הראשון אמור לשדר גם עכשיו הפקות מקוריות ובכך אתה

בעצם תפחית את הסך הכל של ההפקה המקורית.

אני לא יודע אם הם משדרים שליש כרגע. באופן כללי זאת ההצעה. היום העלות

של הפקות מקוריות משתווה לעלות של הפקות קנויות בגלל התחרות בשוק.

האם בחנת מה זה ייעשה לעיתונות הכתובה, האם לא ייסגרו עוד כמה עיתונים?

לא בחנתי את זה בעיתונות הכתובה אבל אני יודע שעלות הפירסום בטלוויזיה

היא מאוד גבוהה יחסית לעיתונות הכתובה. הפירסום בטלוויזיה באירופה מהווה

היום 27% מכלל ההוצאות של פירמה לפירסום ובארץ השיעורים הרבה יותר קטנים,

כ-5%.

שוק הפירסום לא יגדל.

מתוך שוק הפירסום הכלכלי, כמה לוקחת הטלוויזיה וכמה לוקחת העיתונות?

מקובל בעולם שטלוויזיה לוקחת 30% משוק הפירסום.

זו לא הצעה שעוברת מחר להצבעה. יש פה בסך הכל גישה. בואו נתקדם.

למטה רשומים היתרונות המקרו כלכליים, שידועים לכולם. במקביל כמובן שתהיה

גישה לגלי האתר בשעת חירום, כמו שיש בערוץ 2. המטרה היא הגדלת עצמאות הערוץ

הראשון וניתוק הקשר הפוליטי בצורה הדרגתית תוך בחינה הדרגתית של הכדאיות.

אני מדבר כאן בשם זכייני ערוץ 2. שני המנכ"לים האחרים מתנצלים שלא יכלו

להגיע וביקשו אותי לייצג אותם בדיון הזה. אנחנו הגענו היום לאיזשהו מצב של

סטטוס קוו בנושא הכלכלי ובמימון של אמצעי השידור, ואני אתייחס דק לנושא

הכלכלי כי אנחנו יושבים בוועדת הכלכלה והנושא הוא הפרטה, שעיקרו הוא כלכלי.

אני חושב שכל דיבור על שינוי בסטטוס קוו הזה מבורך אבל כל החלטה צריכה

להיבחן בצורה הרבה הרבה יותר רצינית מאשר הנייר הזה שהוגש לנו, ואני מניח

שזה רק נייר ראשון, נייר טיוטה. "קח לי זמן לקרוא את הנייר הזה ולהגיב

עליו בצורה רצינית.

אני רוצה לשתף אתכם במספרים. סך הכל גודל שוק הפירסום במדינת ישראל הוא

סביב 500 מיליון דולר. הערוץ השני בשנתיים הראשונות לקיומו הצליח להגיע

למצב שבערך בסביבות 120-100 מיליון דולר מתוך אותו סכום הולך לפירסומת

בטלוויזיה. יתר הסכום מופנה למקורות פירסום אחרים, כולל גם פירסום ברדיו,

שילוט חוצות ועיתונים.

האם ידוע לך מהו הנתח של הערוץ הראשון בכאילו פירסום?

הערוץ הראשון טוען שהכנסותיו מתשדירי שירות וחסות הם בערך 8 מיליון דולר

+ הכנסות משידורי פירסומת ברדיו, שאנ מעריך אותם בסדר גודל של 40 מיליון

דולר נוספים. אבל יושבים פה אנשי רשות השידור שייתקנו אותי אם אני טועה.

דרך אגב, גם אותם 8 מיליון דולר שרשות השידור היום מכניסה ממקורות מסחריים

או סמי-מסחריים הם כרגע באיזשהו דיון בבג"ץ שאנחנו הגשנו נגד רשות השידור

כי אנחנו חושבים שהפעולה הזאת היא מעבר למה שהחוק מסמיך את רשות השידור

לעשות. כל תוספת של גורמים שצריכים לינוק מתקציבי הפירסום האלה תביא בדיוק

למצב עליו הצביע חבר הכנסת פת, לחיסול של אחד או יותר מהערוצים ש"צטרכו

להיות ממומנים מהמקור הזה. אני חושב שאפשר לדבר על הפרטה אבל אי אפשר לדבר

על הפרטה כשמקור המימון של הגוף המופרט יהיה אותו מקור מימון שהיום מפרנס

בקושי ערוץ אחד. ב-4.11.93 התחיל הערוץ השני לשדר. ב-4.11.95 ניכפה עליו

המבחן הרציני ביותר עד היום והוא עמד בו להערכתנו בהצלחה. ערוץ 2 עדיין לא

עבר את בחינת הבגרות הכלכלית, עדיין כל הערוץ הזה כערוץ כולל מצוי בגרעון.

אם רצו לתת לו את השנתיים האלה להתבסס מסתבר שהשנתיים האלה לא מספיקות. אני

חושב שכל החלטה צריכה לקחת בחשבון גם את הנתון הזה. דרך אגב עבדתי ברשות

השידור 15 שנים, לפני שהתחלתי לעבוד בערוץ השני, ובאותה תקופה, כשרשות

השידור היתה מונופול ולאחיו לה מתחרים בשוק, לא אחת עלתה אצלנו השאלה האם

רשות השידור צריכה לעבור לפעילות מסחרית כאיזשהי הכנה לקראת הערוץ השני,

שכבר דיברו עליו בתחילת שנות ה-80. בכל דיון הנושא הזה ירד מהפרק. בין יושאר

אנחנו הסתמכנו גם על ועדות שהיו גם בממשלת הוד מלכותה, שבדקו את יחסי

המימון הרצויים בין גורמי השידור. היתה ועדה אחת מפורסמת שנקראה ועדת

פיקוק, שעבדה בשנת 86, והיא הגיעה למסקנה שלא נכון שערוצי השידור יתחרו על

כיסו של המפרסם. הנכון הוא שהם יתחרו על עינו ואוזניו של הצופה ולא נכונה

התחרות על תקציבי הפירסום משום שהם בסופו של דבר מביאים לירידה בולטת ברמת

השידורים, לתחרות פרועה ולירידה במקורות ההכנסה של שאר אמצעי התקשורת

במדינה. ראוי שהערתו של חבר הכנסת פורז תיבחן משום שלכל שינוי כזה יש השלכה

גם על מעמדם ומצבם של העיתונים ואנחנו רואים שרק מאז שערוץ 2 התחיל לשדר

נסגרו שני עיתונים ועיתון שלישי נמצא בסכנה, בסך הכל נשארנו עם 3 עיתונים

במדינה. אין לנו כזכייני הערוץ השני שום התנגדות שתיעשה רביזיה מוחלטת בכל

חוקי השידור שקיימים במדינת ישראל ולא בצורה הדרגתית ולא בצורה של הקלות פה

והקלות שם אלא פשוט לבטל את כל החוקים הקיימים - חוק רשות חשידור, חוץ

הערוץ השני, חוק ה"בזק" שדן בשידורי הכבלים - ולפתוח את השמים לתחרות, ואז

מי שהכי טוב "שאר ומי שהכי טוב ימצא בוודאי את הדרך לתת את השידורים הכי

טובים והוא גם יוכל להתפרנס מזה.

במה העמדה הזאת שונה מהרעיון המקורי של הפרטת הערוץ הראשון?

היא שונה משום שהיא לא דנה בחוק הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו או בכל נושא

הכבלים שיש להם הכנסה מובטחת. אולי נתון נוסף רק כדי לסבר את האוזן. גורמי

השידור במדינת ישראל מתפרנסים היום מסדר גודל כולל של בערך 2.25 מיליארד

שקל ואותם כספים מקורם גם בכספים שהציבור מעביר וגם בכספים שהמפרסמים

מעבירים. אותם 2.25 מיליארד שקל מפרנסים להערכתי סדר גודל של 50,000 בתי-אב

במדינת ישראל. זה כולל את דמי המינוי של הכבלים, את אגרת רשות השידור, ואת

ערוץ 2. ההתפלגות היא בערך 20% הולך לערוץ השני, בערך 50% הולך לכבלים,

ובערך 30% הולך לערוץ הראשון. יוצא איפה שמקור ההכנסה שעליו אנחנו מנסים

לתפוס טרמפ מהווה בעצם 20% ממקורות ההכנסה הקיימים היום לשידור במדינת

ישראל. על אותם 20% אני מבין שיש איזשהי מחשבה להעמיס גם את הכבלים וגם את

רשות השידור. אני חושב שעל פניו הדבר נראה בלתי אפשרי. בכל מקרה אני לא

ממליץ להסתמך רק על מה שאני אומר אלא יש לבדוק את הדבר בצורה האובייקטיבית

והמקצועית ביותר שניתן. שרת התקשורת והאומנויות מינתה ועדה שתבדוק זאת,

שבראשה עומד מר גביש. זו לא ועדה שמונתה על-ידי הממשלה.

בוועדה נמצאים מר משה גביש, מר צוקרמן, פרופי סדן, מר ירון אזרחי ומר

אמנון רפאל. הוועדה הוקמה זה מכבר והיא פועלת ורק לאחרונה היא קיבלה מהערוץ

השני מסמך של מאות עמודים בנושא. כתב הסמכות שלה בא לבחון את שאלת מימון

השידורים לציבור. הטריגר להקמת הוועדה היה המחוייבות של השרה להכריע בנושא

הפירסומת בכבלים אבל דווקא מתוך ההערות שרואים כאן, בגלל היקף ההשפעה של

ההחלטה הזו, ביקשה השרה לבחון בצורה רחבה יותר את סוגיית המימון ולראות מה

תהיה ההשפעה של ההחלטה ומה הבסיס הקיים ומה התמונה הרחבה יותר של כל מימון

השידורים על-פי החלוקות. הוועדה הזו לא באה להכריע רק בשאלת הפירסומת, אף

שלשם כך הוא קמה, אלא היא באה ליצור תשתית הרבה יותר רחבה. הוועדה הזו

שומעת את כל הגורמים הרלוונטיים ובוחנת הרבה מאוד אופציות שמובאות בפניה

על-ידי כל הגופים לגבי אפשרויות המימון וחלוקת המימון והשלכות כל שינוי וכל

תג על כל אחד מבעלי הענין. בנוסף להתייחסותה לסוגיית הפירסומת בכבלים היא

התבקשה להתייחס לסוגיית המימון בכלל ולראות האם המצב הקיים מחייב שינוי וגם

לבחון את המצב הקיים. פחות או יותר היה תיאור של עוגת המימון היום אבל

השאלה מהם באמת מקורות המימון של כל אחד מהגורמים ומה תהיה ההלשכה של החלטה

כזו או אחרת זה נתון שלא קיים בפני אף אחד. נקבע תאריך יעד לסיום עבודת

הוועדה למרץ 1996. אני לא רוצה להיכנס לכל הסוגיה עכשיו כי יש עכשיו הסדר

שעומד בפני בית הדין להגבלים עיסקיים וגם הוא ישפיע על הסוגיה הזו והוא בא

לדון באפשרויות ההפקה ושיתוף הפעולה של חברות הכבלים. כל הנושאים האלה

נדונים בהרחבה רבה, התמונה היא מאוד רחבה והבדיקה מאוד מעמיקה. הדיון הגיע

למשרד התקשורת ככותרת וכמובן שאני לא בא עם עמדה מגובשת לצד זה או אחר ואני

רק מתאר את המצב הקיים ואת הצורך הברור באיזשהי בדיקה. יכול להיות שיורחב

המנדט של הוועדה, לא במובן זה שהיא תיבדוק עוד נושאים אלא שהפניה אליה או

ההסמכה שלה תבוא גם משרים אחרים, לפחות יש יוזמה כזו בוועדה לאור ההיקף

העצום של החומר וההשלכות הרבות של האמירות שלה. מתוך הוועדה יש רצון לראות

האם הדברים שהם יגידו וייבחנו יוכלו לגעת גם בשרים אחרים. הנחת המוצא היא

שדווקא על רקע הפלורליזם בשידורים ובערוצים נודעת חשיבות מיוחדת לקיומו של

ערוץ אחד, ואמר את זה בקצרה חבר הכנסת לנדאו, שהוא ערוץ ממלכתי, גם בגלל

היכולת שלו להתייחס לאיכות תוכניות בהתעלם מהרייטינג וגם בגלל היכול להעמיד

לדיון את האובייקטיביות שלו ואת העמידה שלו בתנאים מסויימים. כלומר כל

הדיון הזה היום לא היה מתקיים לולא היה ערוץ ממלכתי.

הוא גם לא היה מתקיים אילו הערוץ הראשון היה באמת ממלכתי.

אני לא משיב לטענות הספציפיות אני רק אומר שעצם האפשרות שיהיה ערוץ אחד

שאפשר יהיה לקיים לגביו דיון ולדרוש שהדיווח שלו יהיה מאוזן התאפשרה בגלל

שהוא ערוץ ממלכתי. ההנחה והתחושה כרגע הן שקיימת חשיבות לשמור על הייחוד

הזה של הערוץ הזה. לאחרונה הגשנו הצעת תיקון לחוק רשות השידור שעניינה לחזק

את העצמאות של רשות השידור, להרחיק אותה מדיונים. הרי כל דיון על האגרה

הופך למעשה לדיון של מעורבות בהפעלת רשות השידור. למרות שאפילו סביב השולחן

הזה היתה הסכמה שהמינוי האחרון של מליאת רשות השידור נעשה בדרך ראויה עדיין

יש איזשהו ניסיון להפוך את המליאה לגוף ניהולי מצומצם יותר ויעיל יותר.

הכוונה היא להגדיל את הוועד המנהל ל-15 אנשים. הדבר הזה גם מונח על שולחנה

של ועדת השרים לחקיקה בימים אלה. הכוונה היא להותיר רק ועד מנהל, שיהיה

מצומצם יותר, שלא תהיה הכפילות הזאת. זו הצעת חוק של משרד התקשורת, שהוצעה

עוד בכנסת הקודמת על-ידי חבר הכנסת דוד ליבאי, והיא עדיין לא הגיעה לכנסת.

המגמה היא לייעל ולהגדיל את עצמאות רשות השידור, שאם האגרה תיקבע רק אחת

ל-5 שנים אז הכפיפות לדיונים סביב תקציב רשות השידור יהיה פחות אינטנסיבי.

הדיון מתחלק לשניים. אלמלא הלהט של האירועים האחרונים והטענות כלפי

הכיסוי שלהם אני לא בטוח שהדיון היה מתקיים, למרות שהיושב ראש אמר שהדיון

הזה נקבע הרבה זמן מראש, אבל הוא נקבע לא כתוצאה מרצון באמת למצוא איזשהו

פורמט נכון לכל ערוצי התקשורת.

לא צריך לשים מיקרופון של תחנת שידור פירטית, ערוץ 7, למנכ"ל רשות

השידור.

זה מקובל בכל ועדה. הערתך נרשמה.

חלק גדול מהנימוקים מדוע יש לשמור על ערוץ ציבורי שממומן על-ידי אגרה

העלה חבר הכנסת פורז, ואני בהחלט מסכים איתם. גם חבר הכנסת לנדאו אמר שהוא

מכיר בצורך בערוץ ממלכתי. אחד הדברים שהחוק הולך לשנות זה שהוא ייקרא "ערוץ

ציבורי" מכיוון שהערוץ הזה ממומן על-ידי הציבור והוא צריך להיות ערוץ של

הציבור. לכל גופי השידור טוב מאוד המפתח הזה שיש ערוץ אחד שממומן על-ידי

פירסומת ולרשות השידור יש ענין שהערוץ הזה יהיה חזק. העילה לעשות פלורליזם

בתקשורת היתה על מנת שתהיה תחרות ואת התחרות אפשר לקבל רק מגורמים חזקים.

האפקטיביות של התחרות הזאת בהחלט ניכרת. ייקח עוד זמן עד שאפשר יהיה לנתח

את הדברים אבל אנחנו רואים כבר את הסימנים. יש עניין לרשות השידור שיהיה

ערוץ מיסחרי חזק ושיהיו ערוצי כבלים שייתנו שירות של ,Narrow castingשל

צפיה יותר סלקטיבית ויותר צרה לכל מיני קהלים בכל מיני צורות ויותר מענה

לדברים שערוצים 1 ו-2 לא יכולים לתת. באירופה הגיעו למסקנה שדווקא כשיש

ריבוי ערוצים יש צורך עצום בערוץ ציבורי, גם ברדיו וגם בטלוויזיה, שייכול

להתפנות לטפל גם בנושאים לא מסחריים, נושאים שאי אפשר למכור אותם למפרסם.

יש רשת "רקע" לרוסים ויש רשת בערבית ויש מטלות אדירות בשידורים לחו"ל ויש

כמובן גם שידור של חדשות ואקטואליה, שחיוני מאוד שיהיה גם ערוץ ציבורי, לא

רק ערוץ פרטי, ששם יכולים לפעמים שידורי פירסומת ושיקולים כלכליים להשפיע

עליהם (אף שזה לא קורה היום).

זאת היתה המגמה בהקמת הברת החדשות, לנתק את זה מההיבט המסחרי.

נכון, וזה עובד, יש לי רק מחמאות לדבר הזה. אבל עדיין חייבים שמול זה

יהיה גם ערוץ ציבורי על מנת שמקורות המידע יהיו מגוונים כי המטרה הראשית

לריבוי ערוצים היתה שאת החדשות לא י יקבלו ממקור אחד.

לפעמים יכולות להיות תקלות וטענות כאלה ואחרות ולפעמים גם ברשות השידור

היתה פוליטיזציה, אנחנו יודעים את זה גם מתקופות עבר. השיקולים בעיקרם הם

שיקולים פתוחים וחופשיים לחלוטין, חופשיים גם לצערנו לעשות שגיאות, ואנחנו

עושים שגיאות. את השגיאות שלנו אנחנו מתקנים מיידית, את כל השגיאות שאתם

מניתם פה, גם בימים האחרונים, כולל השידור שהזכרת של מר נתן זהבי בבוקר.

מייד באותו שידור גברת דליה יאירי הקריאה את תגובת הליכוד, מייד הועלו

מאזינים נוספים שתקפו את מר נתן זהבי, זה חלק מהדיאלוג הציבורי. אילו היינו

משאירים רק את מר נתן זהבי לבד עם השאלה זה באמת לא היה בסדר אבל הרי למר

נתן זהבי ניתנה תגובה מיידית. מר מאיר איינשטיין, שאמר דבר שלא היה צריך

לומר בשידור, כשהוא פתח במקום גברת שלי יחימוביץ את השידור ואמר "לחברי

כנסת מן הימין שרוצים להתנצל הנה מספר טלפון", חטף על הראש והתנצל תוך כדי

השידור. הבאנו גם את חברי הכנסת רחבעם זאבי ויהושע מצא להגיב בתוך השידור

ולתקוף את מר מאיר אינשטיין ואת "קול-ישראל" על הדבר הזה. בהחלט זה חלק

מהדיאלוג הציבורי. צריך להבין שהתקופה האחרונה, השבועות האחרונים, היא לא

תקופה שיגרתית במדינת ישראל, למרות שקשה לדבר על שיגרה במדינת ישראל. נרצח

ראש ממשלה, זה דבר שלא היה - יש כאלה שמשווים אותו לטראומת יום הכיפורים,

יש אחרים שלא, זה בכלל לא משנה - אבל זה זעזוע בקנה מידה גדול. צריך להבין

שזה גם רצח פוליטי וכשיש רצח פוליטי ואתה משדר שידורים חיים וישירים במשך

שעות על שעות בטלוויזיה ובערוצי רדיו, וכל זה כאשר העם באמת חלוק בתוכו,

אתה תקבל תקלות מפה וטעויות משם, אין מנוס. אז אפשר לבוא ולהגיד שבתקופה

הזו לא נעשה שידורים ישירים בכלל, רק נקליט את הדברים, נסנן, נמיין ונערוך

אבל איש לא יציע דבר כזה. אנחנו פותחים את המיקרופון ומנחים את האנשים

להיות זהירים ועדיין אף אחד לא הכתיב למר נתן זהבי היום את הושאלה הזו.

גברת דליה יאירי היא זאת שהיא עובדת רשות השידור, לא מר נתן זהבי.

אין לי עניין שהנושא הזה יהיה פוליטי אבל בכל זאת בבסיס התחושה הקשה

נמצאת העובדה שאף פעם אין טעויות מהכיוון השני.

אני מוכרח לומר, ראש הממשלה לא דיבר איתי שנה שלמה לפני מותו משום

שבמפלגת העבודה יש טענות קשות לרשות השידור, שאתם אפילו לא מסוגלים להבין

אותן, ובמר"ץ חושבים שאנחנו בגדנו בהם. כל זה משום שאנחנו מנהלים ערוץ פתוח

ומאוזן. וכשהרב יואל בן-נון התארח בתוכנית של מר צבי לידר "חמש אחרי

החדשות" כל הטלפונים בלי יוצא מן הכלל שנכנסו היו טלפונים שתקפו אותו, אף

טלפון אחד אפילו לא הגן עליו, וזה קורה לנו בתוכניות האלה יום יום ושעה שעה

ואף אחד לא בא ואומר "רגע, אבל מה עם האיזון פה? הרי זה הכל הימין. הימין

משדר פה, הדתיים משדרים פה, ומה קורה?". אין איזון בדברים האלה ואף אחד לא

בא בטענות. גם משמאל באים אלינו בטענות שאנחנו לא מאוזנים.

אני מעיד מידיעה אישית שזה נכון.

גם אני כמנכ"ל רשות השידור, כעורך ראשי, מותקף מכל הכיוונים. אני הודף



את הדברים האלה כי אנחנו רואים את מלאכתנו בראש ובראשונה כערוץ ציבורי, לא

ערוץ מפלגתי של אף אחד, לא ערוץ ממשלתי, אפילו לא ערוץ ממלכתי. היום כשאתה

אומר ערוץ ממלכתי יש לזה קונוטציה ממשלתית, אנחנו אפילו לא רואים את עצמנו

ככאלה. אנחנו רואים את עצמנו כערוץ ציבורי שפועל לפי קריטריונים עיתונאיים.

וזה נכון שחולשה של כתב פה, שגיאה של במאי פה או מפיק שם, לפעמים יכולה

להיות אפקטיבית ויכולה להיות אפקטיבית בשידור מסויים לכל כיוון פוליטי שהוא

והדברים האלה או שהם מתוקנים או שהם מאוזנים. סך כל השידורים, גם בשבועיים

האחרונים - אתם יכולים לצפות בהם, אני מוכן להעמיד בפניכם קלטות לראות,

לעשות את הספירה, לעשות מה שרוצים - השידורים הם מאוזנים. רק צריך להבין,

יש פה רצח פוליטי והרוחות סוערות. נרצח ראש ממשלה שהוא לא מין ראש ממשלה

אמורפי כזה, הוא ראש ממשלה של מפלגה מסויימת, שרשות השידור בשידורים שלה

ברדיו ובטלוויזיה במשך שנה הראתה את כל הצעקות נגדו, את כל הכתובות על הקיר

שהוא בוגד ושהוא רוצח ואין הפגנה או חסימת כבישים של "זו ארצנו" שלא צילמנו

ולא הראינו. את כל הדברים האלה הראינו, את כל הדברים חשפנו, כי חשבנו שזה

סיפור חדשותי ממדרגה ראשונה שצריך להראות אותו. האם אתם חושבים שהתגובות

מהממשלה היו שזה בסדר שאנחנו מראים את זה? לא. אמרו לנו - למה אתם מראים רק

את זה? זו היתה הריאקציה. יחד עם זה נכון שאפשר להציג קייס כזה או קייס כזה

ואני לא רוצה להיכנס לזה יותר מידי. הניתוח של חבר הכנסת פורז לגבי הערוצים

ולגבי השאלה למת היינו זקוקים לריבוי הערוצים הוא נכון. אני מאוד שמח

שלמרות ריבוי הערוצים סף הרגישות למה משודר בערוץ 1 הוא גבוה. להיפך, הייתי

מרגיש מאוד רע אם היו אומרים, נו טוב, אז שידרו את זה שם, אז מה זה חשוב

ששידרו את זה שם, יש עוד ערוצים. אנחנו גם מתייחסים ברצינות לביקורת ואנחנו

לא מזלזלים בה. זה לא אומר שעם כל דבר אנחנו מסכימים. אני הגעתי למצודת זאב

בתל-אביב ונחשפתי לביקורת קשה ביותר, אי אפשר לתאר, וחברי הכנסת לנדאו

ולבנת היו שם, וקיבלתי את הביקורת וחזרתי לרשות השידור והסברתי בפורום

חדשות מה שמעתי, מה אומר המחנה הזה, מה אומרים האנשים האלה ומה אומרים

הדברים האלה. אנחנו לא מזלזלים בדברים האלה. אבל לבוא ולהגיד כאילו אנחנו

ערוץ ממשלתי, ערוץ שמאלני? לא. הוא לא, לא הרדיו ולא הטלוויזיה, והם אמינים

לחלוטין ומאוזנים וחשוב שיהיו קיימים במערך כזה.

יש כל מיני הצעות, ובאירופה היו ניסויים כאלה, להכניס מידה מסויימת של

פירסומת לתוך הערוצים. פה הכוונה היא להכניס פירסומת לערוץ על מנת לשחרר

אותו לאט לאט מהתלות בציבור, להפוך אותו לפרטי ואז להפריט אותו, חלק

לעובדים וחלק לזכיינים. ברגע שהכנסת את תולעת הפירסום, וזה הוכח גם

באירופה, אפילו לשעתיים שלוש שידור ביום, באופן כאילו חלקי, אתה הכנסת

תולעת לתפוח. אני לא אומר את זה חלילה כי הפירסום הוא רע אלא כי זה מחייב

אותך להתחיל לפעול לפי קריטריונים של ערוץ שמשדר על-פי פירסום, למכנים

משותפים רחבים ביותר, לרייטינג, אחרת משרד הפירסום לא ייתן לך את הפירסום.

יש האומרים שגם ערוץ 1 פוזל לרייטינג ופה אני אומר את מה שאמרתי תמיד,

אנחנו לא מקדשים את הרייטינג אבל אנחנו לא מזלזלים בו כי אנחנו גובים את

האגרה מבית לבית. אנחנו חייבים שיהיו לנו במערך השידורים, בין "מבט שני"

לבין "רואים עולם" ובין דרמה ובין סרט דוקומנטרי גם תוכניות שיש להן אפיל

רחב לרייטינג, לא הרבה, אבל כמה, כי אנחנו גובים את האגרה מבית לבית.

כשאנחנו באים לגבות את האגרה האיש צריך להגיד שהוא גם צופה בערוץ 1. אם הוא

לא צופה בערוץ 1 הסרבנות לאגרה תהיה גדולה. לכן כל החוכמה היא לבנות תפריט

שמצד אחד י ישמור על האיכות ועל הדיפרנציאציה של הערוץ שלך מערוץ מסחרי -

אני מקווה שאנחנו עושים זאת אף שלא תמיד מצליחים - ומצד שני גם לדעת

להתמודד בחלק מהשעות עם רייטינג. בשעות האלה שאנחנו מתמודדים עם רייטינג אם

אנחנו לא משיגים אותו זה כישלון שלנו, זה לא תירוץ. לכן המצב שקיים היום

הוא מצב טוב. אני יכול לתת לכם עוד אינפורמציה חשובה. מעולם ברשות השידור

לא היתה גביה של אגרה כמו בשנתיים האחרונות. לפי דו"ח מבקרת המדינה 83%

מהמיגזר היהודי משלמים אגרה. בתקופה שהאגרה כביכול היא באקלים הכי עויין

כלפיה, כשיש כבר ערוצים ואנשים אומרים "למה אני משלם גם לכבלים וגם אגרה",

83% מהציבור היהודי משלמים אגרה, 50% בכלל בהוראות קבע. אפשר לומר שמעולם

לא היתה תקופה כזו של פריחה לאגרה. יש ועדה, שהתמנתה על-ידי שרת התקשורת,

שעוסקת במימון השידורים והיא תצטרך לתת את הדעת כמה זמן תימשך עוד האגרה.

ואני מסכים פה עם חבר הכנסת זנדברג, אי אפשר לדעת. גם ה-BBC אישר את הצירטר

לעוד 5 שנים. מה ייקרה אחרי זה? ב-BBC היתה תופעה אחרת, שם הבעיה היתה של



עודפי כסף, היו טענות שה-BBC נשאר עם עודפים של 100 מיליון לירות שטרלינג

והתחיל להשקיע בקרקעות ואז אמרו, רגע, בשביל מה גובים אגרות פח? האם זו

חברה של סחר בקרקעות?

זה קרה גם לרשות השידור. ברשות השידור נשאר תקציב והאוצר לקח את הכסף.

מעניין שגם אחרי זה אתה, חבר הכנסת פורז, לא מקבל דקות שידור.

האגרה של רשות השידור מאז 1985 לא עלתה ריאלית. היא כורסמה בערך ב-% 40

מערכה בעשר השנים האחרונות. האוכלוסיה גדלה אבל העולים החדשים פטורים

מאגרת. כל פעם מנסים למצוא איזה טריק אחר, כמו אגרת הרדיו או משהו אחר, על

מנת לפצות על זה שלא מעלים את האגרה. בשנתיים האחרונות חלק מעלויות הייצור

עלו במאות אחוזים בעקבות התחרות, כולל סרטים תעודיים, כולל סרטי קולנוע,

כולל הפקות מקור, כולל שכירת שירותים, והאגרה נשארה אותה אגרה. אז גם על זה

יצטרכו לתת את הדעת.

אני בסיכום רוצה לומר שאני אף פעם לא נגד זה שייבדקו אפשרות להפריט או

ללכת לפורמטים אחרים. צריך לבדוק גם את נושא ההפרטה משום שבשנים הקרובות

משהו ייקרה בנושא של מימון השידורים ובנושא של ריבוי ערוצים, ייכנסו לפה

צלחות קטנות.

מה זה להפריט? הרדיו האיזורי הוא לא בדיוק רדיו איזורי.

קיבלו זיכיון לרדיו איזורי, שמו משדרים כי אמרו שלתדרים אין גבולות, כלומר

אתה יכול לשמוע את הרדיו של תל-אביב באנטליה, אתה לא יכול לחתוך תדר

באוויר. הרדיו האיזורי הוא כבר רדיו ארצי, לפחות עם שאיפות לשידור ארצי.

כל עוד הרדיו הארצי הפך להיות פתאום למקומי אז גם המקומי הוא ארצי.

אם יבואו וייגידו "תפריטו את רשות אי עם מטלות השידור של רשת אי" אני לא

בטוח שרשות השידור תעמוד על הרגליים האחוריות ותסרב. אם גוף פרטי יהיה מוכן

לקחת על עצמו את השידורים של רשת אי אני חושב שבהחלט יש מקום לדון בדבר. יש

רדיו ארצי במדינת ישראל, יש גלי צה"ל, יש קול ישראל, הרדיו האיזורי הוא גם

כן איזורי + . הרדיו האיזורי לדעתי בכלל הוא על הצירטר של "מזרח תיכון חדש".

אני לא חושב שפה הבעיה. הבעיה שמועלית בעיקרה היא בעיה של הטלוויזיה ולא של

הרדיו ופה הדברים כבר עלו. אני חושב שבריבוי ערוצים יש מקום חשוב מאוד

לרדיו וטלוויזיה שממומנים על-ידי הציבור. תודה רבה.

תודה. רבותי, ראשון הדוברים בישיבה הבאה יהיה מר גוסטבו שרייבר מהכבלים.

אני מודה לכם. תודה ולהתראות.

הישיבה ננעלה בשעת 12:50