הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 280

מישיבת ועדת הכלכלה

יום חמישי. ב' חשון התשנ"ו (26 באוקטובר 1993). שעה 00;10

נכחו; חברי הוועדה;

צ' הנגבי - היו"ר

ר' אלול

י' בא-גד

ר' זאבי

א' זנדברג

אי יחזקאל

רן כהן

עי לנדאו

ג' פת

ס שלום

אי בן-ארי - היועץ המשפטי למשרד ראש-הממשלה

י' ג'בלי - קצין פיקוח מחוז מרכז, משטרת ישראל

עי שנלר - מנהל המינהל לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה

צי מסורי - מנכ"ל המועצה הלאומית למניעת תאונות

אי שגיא - מהנדס מחוז ירושלים, מע"ץ

ר' יום טוב - סמנכ"ל לאחזקה, מע"ץ

מי בקר - יועץ ליו"ר הוועדה

שי הרשקוביץ - יועץ ליו"ר הוועדה

אי בנדלר

לי ורון

ת' שפנייר

חוק המאבק הלאומי בתאונות הדרכים, התשנ"ה-1995,



חוק המאבק הלאומי בתאונות הדרכים. התשנ"ה-1995

היו"ר צי הנגבי;

לפני שאני פותח את הישיבה, נשמע הסבר מפי רפ"ק ישראל ג'בלי על התאונה

שהיתה פה שלשום ועל המשמעויות שלה ואז נתחיל בישיבה.

י' ג'בלי;

(נותן פרטים על התאונה),

היו"ר צ' הנגבי;

אני פותח רשמית את ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת. אנחנו מתכנסים - אני חושב

לראשונה בתולדות ועדות הכנסת - בפאתי כביש שמסמל את הטרגדיה הנוראה ביותר

שעוברת על כולנו כבר הרבה מאוד שנים, טרגדיית הקטל בכבישים. הוועדה הזאת עוסקת

במשך כשנה וחצי בניסיון למצוא מזור כולל ומהפכני לסוגיית הקטל הנורא הזה

ואנחנו מצאנו חובה ואחריות להתכנס גם ביום שאיננו יום כנסת וגם לא בחדר

הישיבות הממוזג של הוועדה כדי להתחייב בפני הציבור, בפני הכנסת ובפני עצמנו

לסיים את מהלך החקיקה שאותו התחלנו. נדמה לי שהממשלה והציבור וגם חברי-הכנסת

עצמם בשלים עכשיו למהלך שיוביל לחקיקה של פתרונות מקיפים, וזאת חובתנו המוסרית

והעניינית כאנשי ציבור. אני רוצה להודות לחברי-הכנסת גדעון פת, רן כהן, אליעזר

זנדברג, יוסף בא-גד, עוזי לנדאו, רחבעם זאבי, אבי יחזקאל, סילבן שלום ורפי

אלול שביום שאיננו יום כנסת מצאו לנכון לבטל עיסוקים שנקבעו מזה זמן רב כדי

להקדיש זמן לניתוח הבעיות שעומדות בפנינו.

בקצרה רק אזכיר ש-91 חברי-כנסת, לרבות כל היושבים כאן, חתמו על הצעת חוק

שנותנת מענה לשורה ארוכה של בעיות שהן, לפי חוות דעת כל המומחים, ביסוד הקטל

הנורא בכבישים. חה"כ אברהם בורג בשעתו היה לצידנו, הוא פרש מהכנסת; חה"כ רן

כהן, שאיננו חבר הוועדה, נרתם גם הוא לסייע ועושה ימים כלילות, וכל חברי-הכנסת

כאן תרמו תרומה נכבדה לגיבושו של החוק, להצלחה שלנו בקריאה הטרומית שבה העברנו

את החוק בכנסת פה אחד. כזכור לכם היה עימות עם הממשלה שבעקבותיו הושגה פשרה

שמבחינתנו היתה פשרה כואבת אבל לא היתה לנו ברירה, נאלצנו לוותר על חלקים

משמעותיים של החוק מכיוון שהממשלה טענה שהעדר התקציבים מקשה עליה לתמוך. אנחנו

כיבדנו את העמדה הזאת והמשכנו במשך החודשים האחרונים, גם בתקופת כהונתו של

חה"כ גדעון פת כיו"ר הוועדה וגם כעת כאשר אני מכהן כיו"ר הוועדה, בניסיון

להוציא את אותם קטעים שנדמים לממשלה כקטעים בעייתיים אבל להותיר על כנן סוגיות

מהותיות אחרות.

הדבר המרכזי שכולנו מאוחדים סביבו הוא הצורך להקים מהר רשות עליונה למאבק

בתאונות דרכים, מה שקורא השופט דב לוין כפר תקופה ארוכה "המטכ"ל - המטה הכללי

של המאבק בתאונות", שיופקד עליו שר התחבורה, שראש-הממשלה עצמו יהיה מעורב

ישירות באחריות להצלחתו של המטה הזה ושתחת כנפיו תגובשנה כל ההנחיות בכל

הנושאים הנוגעים לתאונות - בנושא החינוך לנהיגה בטוחה, בנושא ההדרכה, בנושא

הפיקוה על המדריכים ועל מורי הנהיגה, בנושא התשתיות שהן לדעת רבים בסיס עיקרי

להצלחה במאבק בתאונות, בנושא האכיפה, בנושא הגברת כוחה של המשטרה להעמיד מסה

של שוטרים בנקודות מרכזיות ולמעשה בכל רשת הכבישים בארץ כדי להרתיע נהגים

עבריינים, בנושא הסנקציות המוטלות, בין אם מדובר בקנסות ובין אם מדובר בעונשים

חמורים יותר כמו שלילת רישיון על אתר, בנושא השיפוט המהיר שמתחייב לאור העובדה

שבמשך תקופות ארוכות יש עומס נורא על בתי-המשפט ועוד סוגיות רבות שהוועדה הזאת

עסקה בהן.



אני רוצה להדגיש למי שחושש - אין שום כוונה לייצר מפלצת שתגזול סמכויות

של גופים אחרים שכבר יש להם ניסיון ויש להם אחריות וידע רב. אנחנו לא מבטלים

את מע"ץ, אנחנו לא רוצים לבטל את לשכת התנועה של המשטרה ואנחנו לא רוצים לבטל

את המינהל לבטיחות בדרכים. אנחנו חשים חובה שכל הרשויות האלה תפסקנה להיאבק

אחת בשנייה ולהתמודד אחת נגד השנייה ותרוכזנה תחת קורת גג אחת. אנחנו נפתח את

הדיון הזה בדברי חברי-הכנסת ולאחר מכן נשמע את המומחים. ראשון חה"כ זנדברג

שהגיע מחיפה וצריך לחזור לחיפה, לכן הוא ראשון הדוברים.

אי זנדברג;

אני מודה ליושב-ראש על ההזדמנות. הסיבה שהגעתי לכאן היא באמת החרדה

והזעזוע העמוק שכולנו חשנו כשראינו ושמענו על התאונה. אני מקבל את הדברים שאמר

יו"ר הוועדה - זה לא רק ביקור על מנת לראות מה קרה כאן, את התאונה המזעזעת

הזאת, וכל תאונה יש בה מן הזעזוע ומן העוצמה הרגשית של לראות דבר כה קשה

ולהתמודד איתו. אבל אנחנו באמת נדרשים, ואני מאמין שאנחנו צריכים להידרש,

למסגרת כולה. במסגרת הזאת אני חושב שטוב תעשה הוועדה אם כולנו כאן נצא בקריאה

אחת, קריאה שתופנה אל הממשלה - לעשות ככל שניתן על מנת שהחקיקה של החוק, גם

בגירסה המצומצמת שלו, ההשלמה של הביצוע וההפעלה שלו, יהיו נחלת כולם מחר

בבוקר.

אבל קשה להשתחרר ממה שקרה כאן. אני הלכתי פה ופשוט הסתכלתי כדי לראות את

השרידים - אותה דלת שנשארה, כמה חלקים חרוכים של מנוע ועוד כמה פיסות של פח,

וההרגשה קשה מאוד. הייתי שמח לשמוע גם עוד כמה פרטים לגבי נהגי משאיות. אני

יודע שצריכים לראות את התמונה בכללותה, אבל השאלה איך אנחנו אוכפים ואיך אנחנו

מוודאים שאנשים באמת ינהגו בכלי הרכב כשהם ערניים ולא נגיע למצב שאנשים

נרדמים. אולי בנוסף לקופסה השחורה שמדברים עליה צריך להיות כרטיס מגנטי של

נהג, שאפשר יחיה לעצור את המשאית ולבדוק כמה זמן האדם נוהג וכמה לא, אולי יש

פתרונות אחרים. אני לא בא להמציא את הגלגל, אבל אני חושב שאנחנו נדרשים לבעיה

של נהגי משאיות ותאונות שנגרמות עקב נהיגה במשאיות כתאונות הרבה יותר מחרידות

מבחינת האפקט, התוצאה וההשלכה על מי שמעורב. שמענו כאן תיאורים מזעזעים לגבי

מה שהתרחש בתאונה ואני חושב שכדאי שניתן את הדעת גם על הבעיה הספציפית.

אני אסיים את הדברים במה שפתחתי. אני מציע לוועדה, בסיומו של מהלך, לאמץ

את מה שכבר אמר היושב-ראש - לקרוא לכך שהחוק ייושם ויופעל כבר מחר בבוקר. אני

יודע שמחר זה בלתי אפשרי, אבל כמה שיותר מוקדם. זה בנפשם של כל אזרחי מדינת

ישראל. זה אינטרס של כל אדם שמשתמש בדרך, ואין אחד שלא עושה זאת. תודה.

היו"ר צי הנגבי;

תודה רבה. נשמע את חה"כ גדעון פת.

גי פת;

אין הרבה צורך להוסיף על דברי הפתיחה של יו"ר הוועדה, אבל אני רוצה

להתייחס לשתי נקודות. אני התביישתי אתמול בשל המיתקפה הבלתי מרוסנת כנגד שר

התחבורה על-ידי מספר קטן של חברי-כנסת דווקא ממפלגתו. אם יש מישהו שאפשר לדבר

איתו, מישהו שמבין את הבעיה ובאמת נותן את תמיכתו למאמצים האדירים שנעשו

בשנתיים האחרונות, אמנם בראשות ועדת משנה - וחה"כ הנגבי עשה בזה ימים כלילות -

זה השר ישראל קיסר. זה לא הוגן לבוא היום ולזרוק עליו את האהריות, כשהממשלה

כובלת את ידיו. כשהוא עלה על דוכן הנואמים במליאה לבקש מן הכנסת לדחות את הצעת

החוק כפי שהוצעה על-ידי ועדת המשנה, הוא התפלל בליבו - כך אמר לי - שלא יצלח

בידו. לכן אני רוצה לתת תמיכה לשר קיסר. היום זו חוכמה גדולה - כל פרחח או

פרחחית, מטעמים שונים ומשונים, נטפלים לאיש זה או אחר. הבעיה העיקרית היא

שסירבו להעמיד לרשותו מימון, באמת מימון קטן בהיקפים העצומים של תקציב המדינה

ומול ההפסדים העצומים שיש כתוצאה מתאונות הדרכים.



דבר שני, ישנה הפקרות מוחלטת בנושא המשאיות בישראל, המשאיות שבאות מן

השטחים. והמשאית שאנחנו מדברים עליה, זו שגרמה לתאונה האיומה, היא משאית

מחברון והבעלות היא בחברון, אין שום פיקוח עליהן, איש לא יודע כמה שעות עובד

נהג על משאית כזו, כמה עומס יתר יש על משאית שכזו ואת התוצאות, לצערנו הרב,

אנחנו רואים על כבישי הארץ. אנחנו מוכרחים להכניס סדר בעניין. אני חייב עוד

פעם לציין שבנושא של עומס יתר משרד התחבורה פעל במהירות, אמנם נעזר רבות

בוועדת הכלכלה של הכנסת, וב-60%-70% נגמרה הבעיה של עומס יתר במשאיות.

את האצבע צריך להפנות למשאבי המדינה. אם המדינה לא תעמיד משאבים מתאימים,

לא יעזור דבר. ושלא יאשימו את הנהג ולא את הכביש ולא את השוליים ולא את מזג

האוויר, צריך לעשות את מה שניתן לעשות בצורה מרוכזת כפי שהדבר מוצע כיום

בחוברת עבת קרס המונחת על שולחן חברי-הכנסת. אם הדבר הזה אכן יעלה בידינו, יש

סיכוי לא שייפסקו תאונות הדרכים, לצערי הרב, אבל שהירידה תהיה תלולה מאוד

והפעולה החשובה שנעשתה במשך השנתיים האחרונות בהכנת החומר, בפשרות השונות, אכן

תוצא אל הפועל ומהר. אם הכנסת רוצה בכך והממשלה לא תפריע, אפשר להעביר את

החקיקה הזו בשבוע ימים בלבד. לכך אנחנו נצטרך לגייס את חברי-הכנסת האחראיים,

כי 91 חתמו, כמה באמת יירתמו למשימה הזו? אינני יודע, אבל אין לי כל ספק שיהיה

למשימה הזו רוב גדול בכנסת,

תודה רבה, לפני שחה"כ רן כהן יתייחס לנושא, אני רוצה לשבח את רן. זה לא

קל ליו"ר סיעה קואליציונית - שיודע שלא כל השרים ששים שהכנסת מכתיבה חוק ולא

הממשלה - להירתם לעניין ואני מודה לך על כך.

רן כהן;

אני קודם כל מתנצל על הקול, אני באתי חולה אבל מאחר והעניין נראה בעיניי

חיוני מאוד יצאתי מהמיטה ובאתי לכאן. אני רוצה לומר לכם שאחרי הסיור שעשיתי פה

ובעקבות הניסיון הקרבי שלי, אני מודה על האמת שהתמונה של שרידי התאונה היא

התמונה המקורבת ביותר שאני מכיר לתמונת מלחמה ולהרס במלחמה ושריפה במלחמה,

נדמה לי שלא רק המראה צריך להביע את הדברים, אלא הזוועה הזאת צריכה גם להנחות

את כולנו להתייחס אל הנושא של תאונות דרכים כאילו יש מלחמה על ישראל ולהילחם

בו כאילו גורם זר ועויין רוצה להרוג בנו ולחסל נפשות על הכבישים. אני לא בטוח

שמלבדנו כאן אכן זאת התחושה בכל הציבור, בכל הכנסת ובממשלה. מדי פעם מזדעזעים

והזעזוע לדאבוני עובר. כשמתחילה הבירוקרטיה לעבוד, הזעזועים נעלמים.

לדעתי היוזמה של חה"כ צחי הנגבי היא חשובה ביותר ואני מציע שלא נבזבז

אותה. זאת לא בעיה של קואליציה ואופוזיציה, זאת לא בעיה של ממשלה ושל

אופוזיציה, יש לנו עכשיו, לדעתי, מטרה אחת: לעשות איחוד בין הכנסת והממשלה -

בלי זה הדבר לא ילך - כדי להעביר את החוק בקונצנזוס האפשרי, אבל לא קונצנזוס

מרוח. חייבת לקום רשות אחת, שהרשות הזאת תהיה הכי מתאמת שרק אפשר, אבל היא

חייבת לקום, חייב להיות מנגנון אכיפה מלא, מקיף, בעל עוצמה. הרי אי אפשר

להילחם נגד אוייב שיש לו עשר דיביזיות עם פלוגה וחצי. כדי להביס אוייב כזה

צריך לגייס את הדיביזיות, והדיביזיות הן גם תקציב וגם שוטרים וגם פקחים וגם

הסברה וגם מבחנים לנהגים, בלי שכל המערכת הזאת תהיה מתואמת ביחד ברשות אחת,

האוייב ינצח; האוייב של הטרור על הכבישים ינצח.

אני אגלה לכם שאני לא מדבר דברים בעלמא, אני אומר דברים שגם חה"כ צחי

הנגבי וגם אני פועלים בהם ביחד ובתיאום. אנחנו הולכים לפגישות עם כל השרים

הנוגעים בדבר ואנחנו מתכוונים שהדבר הזה יהיה משותף עם כל הוועדה ועם כל חברי-

הכנסת. אנחנו נעשה מאמץ לא להגיע להתנגשות, אבל אני מודיע שאם יהיה צורך

בהתנגשות, תהיה התנגשות. משום שעדיף לי להתנגש פה ושם עם שרים מאשר להתנגש

במכוניות המוות שמסתובבות פה על הכבישים. לדעתי המצב הוא עד כדי כך חמור שהיה



אפילו ראוי שכבר הממשלה הזאת תמנה שר מיוחד לעניין. ותאמינו לי חברים, בואו

נדבר מלב אל לב - הכביש הזה לא נולד בימי הממשלה הזאת במתכונת הזאת, והכביש

הזה לא שונה בימי הממשלה הזאת, זה לרע ולטוב לכל הממשלות. אני חושב שהיה ראוי

שכבר הממשלה הזאת תמנה אפילו שר מיוחד למלחמה בתאונות הדרכים - שר עם עוצמה,

עם סמכויות, שיהיה ממונה על החוק, משום שבמקום שישנה חזית שם צריך למנות מפקד

לחזית. נדמה לי שזה לא מוגזם לומר שמשרד התחבורה עד כדי כך משופע שהפרדה כזאת,

אפילו זמנית עד שכל המערכת הזאת תסודר, לא תהיה מוגזמת. תודה רבה.

תודה. חה"כ אבי יחזקאל, בבקשה.

השאלה האם במלחמה כמו במלחמה, זו השאלה הפשוטה. האם הפוליטיקאים - ואני

אומר את זה ברצינות - מכל המפלגות ימשיכו לשלם מס שפתיים? בינתיים מה שקורה

בכל המפלגות, ואולי בכל הממשלות, הוא שבמלחמה בתאונות הדרכים הפוליטיקאים

משלמים מס שפתיים. זו האמת לאמיתה. אחרי שאתמול ירו בשר קיסר מעל במת הכנסת,

דווקא חברים מהמפלגה שלו, אני שואל - נניח שיחליפו את קיסר, האם לא תהיינה

תאונות דרכים במצב הנוכחי? מישהו פה רוצה "לעבוד" על הציבור שהבעיה היא של איש

כזה או אחר? יקריבו קורבן פוליטי, זה העניין? אני מציע לחה"כ צחי הנגבי ולחה"כ

רן כהן שהוא יו"ר סיעה ובכיר בכנסת - בואו, למשל, נתנה תמיכה בסעיפים מסוימים

בתקציב המדינה (והממשלה הזו היא ברוב לא הכי גדול) בכך שחלקים מן החוק הזה

יעברו עד ה-31 בדצמבר. הנה, זה קייס, אני מצהיר - אם חה"כ רן כהן יתמוך, כי

הוא המוביל את העניין - שאם אנחנו הולכים היום לממשלה ואומרים: 'רבותי, החוק

הזה עובר עד ל-31 דצמבר', יש לנו איך לאחוז את הממשלה וזה באמת א-פוליטי.

העובדה היא שבאמת חה"כ רן כהן, שהוא איש עסוק, יחד עם חה"כ צחי הנגבי מהליכוד

ויחד עם חברים בוועדת הכלכלה רוצים להעביר את הצעת החוק הזו.

לכן בואו נקבע לנו, הפוליטיקאים, את ה-31 בדצמבר כתאריך יעד. זו לא בעיה

של שטחים וזו לא מדיניות חוץ, זו המלחמה פה. אתה אומר: צריך להחליף מישהו - או

את העם הזה והציבור הזה או חס וחלילה את הפוליטיקאים שלו. בסוף יחליפו את

הפוליטיקאים וזהו, אז בואו נתנה את התמיכה בתקציב בהעברה של החוק הזה. אתמול

ניסו לעלות על השר קיסר ואמרו: 'אולי נגמור עם הסיפור של קיסר ונביא ישועה לעם

ישראל בנושא תאונות הדרכים'. זה לא נכון. זו לא בעיה של אנשים. זה כסף. זו

מלחמה. במלחמה כמו במלחמה. אחרי תקרית אחת בלבנון נוחתים שם שמונים הליקופטרים

ובאים לשם הרמטכ"ל ושר הביטחון שהוא ראש-הממשלה, ופה עשרה נהרגים בבוקר,

מתבזבזים, ושום דבר לא קורה. נהרגים כמו פלסטלינה, דבוקים, אי אפשר להפריד

ביניהם. הם אפילו לא יכולים למות גוף אחד שלם. מה זה? קבר אחים? קדימה, בואו

נלך עם המהלך הזה עד ה-31 בדצמבר. תודה.

תודה רבה. חה"כ עוזי לנדאו.

אני חושב שהעבודה של הוועדה והלחץ שלה להיאבק כראוי בתאונות דרכים הוא

חשוב מאוד. יחד עם זה אני חולק על הצורך בחוק. אני לא אפרט את ההסתייגויות שלי

כאן, אבל אני לא שותף לחוק הזה, אני לא חושב שהוא חשוב, אני חושב שאסור יהיה

להעביר אותו. מה שדרוש מכל הצעדים הרבים מאוד - ומדובר בדרך כלל על הליכה

בחזית רחבה - זה להתמקד בדבר אחד או שניים פשוטים וברורים, בהם לנעוץ שיניים

כמו בולדוג ואותם לא לעזוב. הדבר האחד הוא כל צד האכיפה. צריך שיהיו

3,500-3,000 שוטרים במשטרת התנועה. אתמול אמר השר שיש 150 שוטרים נוספים לשנה

זו ועוד כ-275-200 בשנה הבאה. זה צחוק מהעבודה. צריך שיהיו שוטרים בכל מקום

אפשרי כמו בכל מקום בעולם. החוליה השנייה בשרשרת האכיפה זה כל מה שקשור בשפיטה



מהירה. על סדרה שלמה של עבירות יש להביא אנשים לדין מיד במקום, ועל אחרות יש

לעשות זאת בפרק זמן סביר. החלק האחרון הוא - עונשים ראויים לשמם. אם האזרחים

בארץ ידעו שהסיכוי שייתפסו על עבירה הוא גדול מאוד ואם ידעו שהשיפוט מהיר

והעונש יהיה ראוי, ההרתעה תהיה אפקטיבית. כמעט בכל מקום בעולם הדבר הזה קיים,

וזה צריך להיות גם פה.

הדבר השני הוא כל צד ההנדסה במאבק הזה. כבישים מן הסוג הזה צריך שיהיו

כבישים דו-מסלוליים עם הפרדה באמצע. במקרים כאלה התאונות - לא שלא יהיו אבל

מספרן יהיה הרבה יותר קטן והן גם יהיו פחות קטלניות.

הסוגיה השלישית, החשובה, היא כל מה שקשור בהסעה המונית. האוכלוסיה גדלה

ומספר כלי הרכב גדל ורמת החיים עולה, תהיה יותר תנועה על הכבישים. אבל צריך

שחלק ניכר מהתנועה הזאת יוסע על-ידי מערכת של הסעה המונית - בין חיפה לתל-אביב

ובין תל-אביב לבאר-שבע ובין ירושלים לתל-אביב - ושהדברים האלה יהיו בשירות

שהרמה שלו גבוהה. אם מירושלים לתל-אביב יהיה אפשר להגיע תוך 35 דקות ומחיפה

לתל-אביב תוך 45 דקות וכך גם מבאר-שבע לתל-אביב, עשרות אלפים שהיום משתמשים

בכלי-רכב פרטיים ייסעו בעתיד בתחבורה הציבורית הזאת, שלא רק שהיא יעילה יותר

לצורך השגת מטרות אחרות של פעילות כלכלית במשק אלא הדבר הזה גם יהיה חשוב

תחבורתית.

אני רוצה לסכם. כאשר ניגשים למערכה כל כך מורכבת של מאבק בתאונות דרכים,

עם כל זה שהגישה צריכה להיות מערכתית וצריך לטפל בהרבה נושאים, אסור לערפל את

התמונה. צריך בכל רגע להדגיש מהו המאמץ העיקרי שאותו צריך לנקוט ושהליכה בו

תביא לפירות הרבים ביותר בנקודת זמן נתונה. אין שום ספק שהפירות המרובים ביותר

והתפוקה היעילה ביותר פר שקל חדש מושקע הוא בנושא אכיפה. אני חוזר ואומר -

משטרת תנועה, לא דחליל, לא תופעה אנמית של עוד 150 שוטרים לשנה אלא 3,000 איש

מוקדם ככל האפשר. תודה.

תודה רבה. עכשיו נשמע את חה"כ רחבעם זאבי.

ר' זאבי;

ראשית, אני רוצח לברך את יו"ר הוועדה שיזם - יחד עם הח"כ רן כהן - את

הישיבה הזאת כאן במקום הזה ובעיתוי הזה, אפילו שזה על חשבון ימי אי-עבודה

בכנסת. מכיוון שחה"כ רן כהן הזכיר את הכביש הזה ואמר שהוא נוסד בימי ממשלה

אחרת, אני רוצה לעשות צדק היסטורי - את הכביש יזם ופרץ יוסף וייץ, איש הקרן

הקיימת לישראל, איש האדמה, עוד בטרם מלחמת ששת הימים. הוא יצא מבן-שמן, הקיף

את שילתא, ביר-מעין, הגיע לצד השני של לטרון. המשכו, מכפר רות לירושלים, הוא

יוזמה של אחרי מלחמת ששת הימים, וכאן אני לא אגיד את היוזם כדי שלא אתפאר.

אנחנו באנו לכאן וכדאי שנתייחס לאסון שקרה כאן. ראשית, היה לנו מיקבץ של

עשרה הרוגים. אם עשרה הרוגים היו מתפזרים על שבוע או עשרה ימים, הזעזוע

הציבורי וגם הזעזוע שלנו ושל הממשלה היו שונים. אז אולי אם היו צריכים להיהרג

עשרה אנשים, חסד הוא שזה קרה בפעם אחת ואז כולנו יוצאים משיווי המשקל ומחפשים

דרכים לתקן את המצב. בואו נבחן את המקרה הפרטי שהיה פה. המקרה הזה היה יכול

להימנע בשני אמצעי מניעה פשוטים - האחד, אם הכביש היה לא משותף לשני המסלולים

אלא כביש כפול, ושנית אם בתווך בין שניהם היתה אותה גדר הפרדה שמע"ץ מקימה

היום בהרבה מקומות בארץ. ואז גם אם היה נרדם אותו נהג, הוא לא היה פוגע בכלי

רכב מהמסלול הנגדי. אני נוסע על הכביש הזה די הרבה, וגם על כבישים אחרים,

ומתפעל מהעבודה של מע"ץ אבל לא מתפעל מהקצב. אני סבור שאותם הכספים שאנחנו

משלמים אחר כך כתשלום ביטוח לאומי לפצועים ולמשפחות חהרוגים, אם היינו משקיעים

אותם במע"ץ כטיפול מונע, נותנים למע"ץ לעשות כביש כזה בקצב אחר, בהתארגנות

אחרת לעבודה - ולא שמענו עדיין מאנשי מע"ץ אם הם מסוגלים, אני מניח שכן כי



מע"ץ מלווה את ההתפחות בארץ כל השנים - אם היינו נותנים להם יותר אמצעים, כביש

כזה לא היה צריך להיסהב. אנחנו רואים שישנם קטעים שעוד לא נעשתה בהם אפילו

הפריצה הקרקעית להרחבה. כשנוסעים מנאות קדומים לכאן, יש קטעים שעוד לא עשו בהם

אפילו את הפריצה הקרקעית. אם נעשה את זה כפי שעושים זאת במקומות אחרים בעולם -

מתלבשים על קטע כביש ועושים אותו במהירות - היינו רואים דבר אחר.

חה"כ לנדאו דיבר פה על נפח התנועה. נפח התנועה על הכבישים הוא כזה

שלמדינת ישראל אין סיכוי להתמודד איתו מבחינת פריצת כבישים. מתווסף לכבישים

מספר כלי-רכב כל כך רב כל יום, כל חודש, שאין לנו סיכוי מבחינה תקציבית, אפילו

לא מבחינת מקרקעין. אני יודע שכל כביש שאתם פורצים, מתחילים הסיפורים עם הקרקע

ועם בג"צים של מניעה והתנגדויות ותשלום פיצויים. מבחינת כושר הביצוע אתם לא

מסוגלים להשיג את נפח התנועה. לכן הוועדה הזאת שיושבת על המדוכה בנושא הזה

צריכה לחשוב ברצינות על עידוד התחבורה הציבורית. תחבורה ציבורית רצינית -

רכבות, רכבות פרברים, רכבות בין ארבעת הערים הגדולות בארץ (כולל באר-שבע} -

היתה משנה את מספר כלי הרכב שמתרוצצים על הכבישים, וכפועל יוצא מיד גם את מספר

החללים, מספר תאונות הדרכים.

אנחנו צריכים לצאת מהישיבה הזאת עם החלטה לעצמנו ועם תביעה אל הממשלה -

לחקיקה שמתבשלת, עם קשיים והתנגדויות, צריך לשים נקודת זמן ולסיים עד אז. אם

זה יחייב התמודדות לא נעימה בין הכנסת לבין הממשלה, שתהיה ההתמודדות הזאת. אני

אומר זאת לא מפני שאני באופוזיציה, אני שומע שגם חברים שלנו בוועדה שאינם

נמנים על האופוזיציה סבורים שבנושא כזה צריך להתמודד.

נקודה אחרונה - מהדהדת הצעה למנות שר למלחמה בתאונות דרכים, ואין איוולת

גדולה מזאת. כמו שאין שר למלחמה באינתיפאדה אלא יש שר ביטחון, כך יש שר

תחבורה. ברגע שנוסיף שר נוסף למלחמה בתאונות דרכים, אנחנו מזמינים שלב

בירוקרטי נוסף של תיאום בין שר התחבורה, שיהיה הגאון הכי גדול, לבין שר אחר

שייתן החלטות מצב-רוח, ירצה להוכיח את עצמו. אנחנו רק נקשה על אותו דבר שאנחנו

רוצים אותו. אני לא סבור שהשר קיסר איננו מתאים ולא עושה את עבודתו נאמנה. אני

בהחלט מתרשם מהעבודה הטובה שהוא עושה ואני חושב שלא צריך ליטול ממנו את המשימה

הלאומית הזו שהיא בגדר ההגדרות של המיניסטריון שלו. רק באמירה שרוצים שר מיוחד

יש כבר פגיעה בשר שלא חטא בתחום הזה; אני מקווה שהוא גם לא חטא בתחומים אחרים,

אבל ודאי לא בתחום הזה. בכל אופן אני בוחן את זה עניינית בלי קשר ליחסי האישי

אל קיסר ומפעלותיו. לא יכול להיות שלכל נושא שעולה אנחנו נוסיף עוד שר ללגיון

השרים, עד שעוד מעט הכנסת תהיה הרבה שרים ומעט חכי"ם. כבר היום שרים וסגני

שרים זה סיפור מעיק על עבודת הכנסת. אם צריך, צריך, אבל כאן לא צריך. אני חושב

שלא כדאי שתצא מאיתנו הקריאה למנות שר מיוחד למלחמה בתאונות דרכים, שהרי זה

תפקידו המובהק והמוגדר של שר התחבורה ואנחנו צריכים רק לעזור לו בחקיקה, וזה

בהחלט בכוחנו מפני שכפי שאמר חה"כ צחי הנגבי: מקיר לקיר, תשעים וכמה חברי-כנסת

חתמו בסיסית על החוק הזה. עכשיו צריך רק להוציא אותו מן הכוח אל הפועל וזה

בכוחנו.

על שני חוקים חתמו הרבה חברי-כנסת ואת שניהם לא יישמו - חוק אחד הוא בקשר

לג'ונתן פולרד, עליו חתמו 85 חכי"ם, והחוק השני הוא לגבי תאונות הדרכים.

חה"כ יוסף בא-גד, בבקשה.

יי בא-גד;

אני מצטרף למברכים על היוזמה המהירה והברוכה של היושב-ראש. אני רוצה

להזכיר לממשלה ש-91 חכי"ם בלי פיתויים זה יותר מ-61 חכי"ם עם פיתויים.



דבר אחרון, נוסף לכל הדברים הנכונים שאמרו וצריכים לעשות אותם, כדי

להשפיע על הגורם הפסיכולוגי של הנהגים ושל האומה כולה העליתי הצעה, לא מקבלים

אותה ברצינות, אבל אני לא אפסיק מלהעלות אותה פעם נוספת - שבכל מקרה של תאונה

תהיה הודעה ברדיו, תהיה צפירה ויעצרו כולם לדקה דומיה בכל רהב' הארץ. אולי

סוף-סוף הנהגים, שהם הגורם האנושי, יזדעזעו ויבינו שאהר' האזעקה הזו ועמידת

הדומיה יכול להיות שאתה הבא בתור ואז כבר לא תועיל לך אזעקה אלא תהיה בקבר

ותהיה לוויה. לכן כמה שזה נראה לא שגרתי וזה יעכב את התנועה, מוכרהים לעשות פה

משהו, עיכוב קריאה, וזה על-ידי צפירה ועמידת דומיה כדי שגם הגורם האנושי,

מבחינה פסיכולוגית, יתעורר ויבין שלא יתכן שמאז מלהמת השהרור יש יותר קורבנות

בתאונות הדרכים מאשר קורבנות הקדושים. לכן - לצפירת דומיה.

תודה רבה. חה"כ רפי אלול.

ר' אלול;

אתמול, בשולי הדיון בכנסת, חלק מהדוברים - ואני לא מת"הס כרגע לסיעות

כאלה או אחרות - נתנו לציבור הרגשה כאילו שר התהבורה ישראל קיסר אשם בעניין

הזה. דרך אגב, הה"כ עוזי לנדאו היה אתמול בין המגינים. אני רוצה להגיד לכם

בצורה הכנה ביותר - מה שצריך לעניין זה קודם כל תקציבים ואומץ לב שלנו; אומץ

לב שלנו לקבל חקיקה בכנסת ואומץ לב שלנו להגיד: חלק מהתקציבים לא וחלק

מהתקציבים כן. אני מניה שאולי אפשר (ופה אני פונה לאנשי מע"ץ שנמצאים כאן),

בעקבות הביקור כאן - וטוב עשתה הוועדה שהגיעה לכאן - לעשות מאמץ, באותם כבישי

דמים, לזרז את העבודות. אני מניח שנעשים מאמצים אבל אם אנחנו נבקש פעם נוספת,

אולי אפשר לשנות את השיטה, אולי אפשר להתחיל משני כיוונים שונים או לקחת

צוותים נוספים ולפצל את המכרזים (והתקציבים כרגע קיימים), אולי בזירוז העבודות

ניתן להציל חי ים.

אני מציע ליו"ר הוועדה - יכול להיות שהממשלה עושה, ואולי לא עושה מספיק,

אבל אולי כדאי שפעם בשבוע נייחד את ישיבות הוועדה לדיווח איך קידמנו חקיקה

בנושא ומה עשינו באותו שבוע להקטנת מצבת תאונות הדרכים. יכול להיות שאם יהיה

כל שבוע דיווח מסודר עם שקפים - שנדע כמה תאונות היו באותו שבוע, כמה הרוגים

חלילה וכמה פצועים, אם יהיה מעין מדד שבועי גם לגבי החקיקה, גם לגבי אופן

ביצוע העבודות וגם לגבי השגת תקציבים לטיפול במניעת תאונות דרכים, אולי זה

יעיר את כולנו. אדוני היו"ר, אני חושב שאם זה יקרה כל שבוע, עד סוף דצמבר גם

נוכל להביא לחקיקה של יותר תקציבים ויותר משאבים לנושא וגם אולי נתרום אנחנו,

כחברי הוועדה, את תרומתנו הצנועה להקטנת מצבת תאונות הדרכים. תודה רבה.

תודה רבה. אחרון הדוברים מבין חברי-הכנסת - חה"כ סילבן שלום.

אני רוצה להצטרף, כמובן, למברכים את היושב-ראש על היוזמה המהירה והנכונה

שאמורה אולי להביע מעט מרחשי הלב של כולם כלפי מה שקורה. אינני חושב שזה עוד

מס שפתיים של נבחרי ציבור לעניין של תאונות הדרכים. יש היום הרגשה בציבור

שהדבר הזה חייב להשתנות, יש הרגשה שלא יכולים עוד, שההרג הזה חייב להיפסק. אני

הושב שאנחנו אולי לא עושים את מה שהיינו אמורים לעשות, לא רק מבחינת העלאת

הנושא על סדר היום; יכול להיות שהוא כן על סדר היום, אבל בנושא של הקצאת

משאבים עושים מעט. אמנם רואים שיפורים בתשתיות, אבל הקצאת משאבים צריכה להביא

לשינוי דרסטי של כל מערך התהבורה במדינת ישראל. אני חושב שמהבחינה הזאת צריכים

לעשות הכל כדי שהצעת החוק שמועלית תזכה לתמיכה מקסימלית של כלל החברים. בעניין

הזה אני חושב שאם לא נעשה מיד, סתם וסתם וסתם נהיה צפויים לעוד קורבנות. אני

יודע שנמצא כאן היועץ המשפטי של משרד ראש-הממשלה ולכן הייתי ממליץ שהדבר הזה



יובא ממנו אל ראש-הממשלה באופן ישיר כדי שהדברים ייאמרו בצורה הברורה ביותר

ויגיעו לאוזנו, כך שנוכל לקדם את העניין ולהביא לחקיקה מהירה בלי עיכובים ובלי

השהיות מיותרות. אני יודע שכולם רוצים עוד תקציב, אני בדרך כלל בעד קיצוצים

בתקציב, אני לא חושב שצריכים לפזר, אבל לצערי חרב בשנים האחרונות ראיתי שלהרבה

דברים שלא היו אמורים להעביר אליהם כספים העבירו בידיים נדיבות. לכן בעניין

הזה, שאין עליו שום מחלוקת פוליטית, אני חושב שכולנו היינו צריכים להתאחד וטוב

שאני רואה כאן התגייסות של כל המערך הפוליטי במדינת ישראל.

לסיכום, אני באמת מודה לך, אדוני היושב-ראש. אני חושב שזה צעד נכון

ומבורך.

היו"ר צי הנגבי.;

תודה. עכשיו נשמע את עתניאל שנלר, מנהל המינהל לבטיחות בדרכים.

עי שנלר;

ראשית אני רוצה לומר שלנו, כפקידים, ההתכנסות הזאת חשובה מאוד לעבודה

הצמודה עם ועדת הכלכלה כי זה בעצם פורום שמקשר בינינו, כפקידים, כמייצגים

ממשלה, עם הציבור. נדמה לי שיש לזה חשיבות עצומה לעבודה הקונקרטית. אני בוודאי

לא אדבר על המשרד שמא זה יישמע לא אמין; רק אומר שאני כבר תשע שנים במערכת

הזאת והבעיה היא לא בשרי תחבורה מכל מפלגה שהיא, הבעיה היא שהנושא לא מספיק

חשוב לכל מי שמעבר לאלה שעוסקים בכך ביום-יום. זה בא לידי ביטוי בממשלות,

בתקציבים ואני אדבר על זה אחר כך בקצרה רבה.

חברי-כנסת העלו את בעיית המשאיות. אכן בעיה קשה מאוד. הזכיר חה"כ לנדאו

מיקוד. אחת הבעיות הקשות ביותר היום זו באמת בעיית המשאיות. אתן נתונים על מנת

שיהיו לכם ביד כלים מבחינה סטטיסטית. פחות מ-5% מצי הרכב מעורב ב-24% מהתאונות

הקטלניות.

ר' זאבי;

אבל תאונה של משאית זו תאונה!

ע' שנלר;

אכן כך. מתוך סך-הכל סל המשאיות מעורבות בתאונות הקטלניות והקשות 67%

שאינן משאיות מאורגנות, כולל התאונה הזאת; במקרה הזה המשאית רשומה על שם אזרח

ישראלי שגר באחד הכפרים בצפון. אני חוזר - ב-67% אחוז מהתאונות בהן מעורבות

משאיות, המשאיות האלה אינן רשומות ומאורגנות בחברה. במילים אחרות, הן אינן תחת

פיקוח.

עי לנדאו;

מה אחוז הקילומטרז' של המשאיות הלא מאורגנות מסך כל המשאיות?

עי שנלר;

חלוקת הקילומטרז' בין המשאיות הלא מאורגנות לבין המשאיות המאורגנות היא

כמעט זהה, אין פער גדול. אבל הנקודה היא פשוטה - על מנת להגיע ליכולת להשפיע

על המשאית הלא מאורגנת, צריך לתת למערכת כלים והכלי הוא חוק פשוט יחסית של

היתר עיסוק. אנחנו מנסים להיאבק על החוק הזה כבר הרבה זמן, לא יכול להיות שלכל

דבר קטן צריך לקבל היתר עיסוק אבל בגלל חוק יסוד חופש העיסוק אי אפשר להטיל את

הדבר הזה על טנק דוהר ורוצח! אילו היתה לנו יכולת להגיע לאותו אדם על-ידי זה

שהוא דורש אישור לעבודה, אפשר היה לפקח על הרכב, אפשר היה לפקח על הרקורד של

הנהג, אפשר היה לפקח על שעות עבודה ומנוחה בהיבט המערכתי - לפחות הרבה יותר

מאשר היום. לכן, אם מדברים על חקיקה - ואני לא מדבר עכשיו על הרשות, אדבר על



זה עוד דקה - מעבר לרשות זה חוק שאפשר לעשות אותו. כל מה שצריך לעשות הוא

למצוא את הפיתרון המשפטי בין חוק יסוד חופש העיסוק לבין רישיון או היתר עיסוק

לתחום הזה.

הערה נוספת שקשורה לענף המשאיות - אינני נכנס עכשיו לסיבות מדוע, אבל חלק

גדול מאוד מענף המשאיות היום מופעל על-ידי אזרחי ישראל שאינם דוברי עברית.

לצערי הרב האוכלוסיה הערבית הישראלית - והיא יודעת זאת, אנחנו עובדים איתם וזה

לא סוד - לא קיבלה עד היום את הכלים החינוכיים, ההסברתיים והאכיפתיים כפי

שמקבלים שאר אזרחי ישראל.

לא הבנתי..

עי שנלר;

חלק ניכר מאוד מנהגי המשאיות הינם נהגי משאיות דוברי ערבית, אזרחי ישראל

לא מאזורי יהודה שומרון וחבל עזה. הם לא קיבלו עד היום שירות שאנחנו מחויבים

לתת להם - בחינוך, בהסברה, באכיפה וכיוצא באלו. כבר שנתיים אנחנו עובדים מאוד

חזק על מנת לתת להם את הכלים. אין פיקוח נאות. צריכים לדעת את הנתונים ולא

להסתיר אותם אפילו שמבחינה ציבורית לא בהכרח קל לומר זאת.

למה לא נותנים להם הדרכה בערבית? ערבית זו שפה מוכרת במדינת ישראל.

לכן אנחנו באמנת נותנים עכשיו מערכת מאוד מסיבית בסקטור הערבי. אנחנו

עושים זאת איתם, עם ראשי הרשויות; אנשי הסברה שלהם עובדים איתנו. זו נקודה

שצריך לקחת אותה בחשבון.

כמה דברים שיכולים לעזור בנושא המשאיות, מעבר להיתר עיסוק - חה"כ פת

הזכיר את עומס היתר. אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה בקטע הזה. טכוגרף, תקנה 168

לשעות נהיגה ומנוחה - זה חודר אך אין אכיפה מספקת לעניין הזה; מיד אגע בנושא

האכיפה. אי אפשר לעשות תקנה בלי אכיפה, כמעט אין לה משמעות. נקודה קריטית בקטע

ההז היא אכיפה, שלא לדבר על שעות או מסלולי נהיגה עם חומרים מסוכנים.

העלה חה"כ פת ואחר כך חה"כ לנדאו את נושא האכיפה. אני חושב שזה הנושא הכי

חשוב היום. לפני כמה שנים, לא הרבה, המינהל לבטיחות עם משטרת ישראל תיכנן

מערכת למשטרת תנועה ארצית כוללת בהיקף של 3,600 שוטרים לפחות וגם זה מעט מדי.

כמה יש היום?

היום יש פחות מ-1,700 שוטרים. אני מדבר על הברוטו, לא על הכביש. בכביש יש

הרבה פחות; מתוכם יורדים כ-30% לעניינים כמו לימודים, מחלה, חופשה וכו'. כשאתה

מחלק את היתרה לשלוש משמרות על כל הארץ, בחמישה ימי עבודה בשבוע, אתה רואה

שאין אכיפה. היינו בממשלה והממשלה קיבלה החלטה חשובה מאוד: לאמץ את התוכנית של

3,000 שוטרים (ברוטו) אבל במהלך ארוך. אני אומר, בהיבט המקצועי בלי להתייחס

לשום שיקול אחר, שטווח ארוך פירושו כישלון, כי המשק מתפתח יותר מתר מטווח

הפריסה התקציבית. הערה שנייה - גם אם קיבלו את ההחלטה, אני חייב לומר כמידע

נטו שעד היום עוד לא תיקצבו זאת. אז מה לי אם ההחלטות לא מתוקצבות ואנחנו לא

יכולים לממש אותן בפועל בשטח? זו לא רק משטרה, זו גם האכיפה הנכונה בהיבט של



בתי-המשפט - השיפוט המהיר, התזרים המהיר. במילים אחרות, המערכת של האכיפה

והשפיטה-

רן כהן;

אתה אומר לנו ש-150 השוטרים שהוחלט עליהם ל-1995 לא תוקצבו?

עי שנלר;

הם לא תוקצבו.

רן כהן;

שמעתי את מפקד משטרת התנועה אומר שעד דצמבר הם מתווספים.

עי שנלר;

זה לא תוקצב, אפילו שוטר אחד לא. אני רוצה לומר לך יותר מזה - המספר של

150 הוא פשרה כי הדרישה שלנו היתה 475 שוטרים כבר עכשיו, אחרת לא נגיע ל-3,000

שוטרים עד שנת 2000.

לגבי החוק המוצע עצמו, ארבעה דברים חייבים להיות בשביל להצליח בו. האחד,

לייצר מנגנון של איחוד מידע על מנת שאני אוכל לומר לכם, כמו כל אחד שיעסוק

בתחום הזה, בדיוק כמה תאונות יש, מה עומסי התנועה וכו'. הדבר השני הוא תיאום

הכלים והאמצעים שדיברתם עליו. הדבר השלישי, שהוא מהותי, זה התקציב. אי אפשר

להילחם בתאונות דרכים בלי משאבים - אני אומר זאת כאחד שמרכז עבודה בתחום הזה -

אי אפשר, זה לא יעזור, כמה שלא ידברו על העניין. הדבר הרביעי, אולי יותר חשוב

מהכל, זה אומץ לב לקבל החלטות בחקיקה. זה לא פופולרי להילחם בתאונות דרכים. זו

הרי הכבדה לכאורה על הציבור, אבל זה מה שצריך - אומץ לב ציבורי. אני לא רוצה,

כפקיד, להרחיב את העניין מעבר לאימרה הזאת.

סי שלום;

לא נכון לבוא ולומר שהנהג תמיד אשם. זאת אומרת, ההכבדה לפעמים מביאה

למצבים אבסורדיים. אני חושב שגם בעניין הזה צריך לקחת אמות מידה, שלא יפגעו

בנהג עצמו.

עי שנלר;

חה"כ סילבן שלום, אני חושב שגם התאונה הזאת הוכחה כתאונה באחריות הגורם

האנושי.

סי שלום;

לא. עכשיו שמעתי בדרך שכנראה הבחור הזה היה מסומם.

קריאה;

גם זה גורם אנושי.

עי שנלר;

חה"כ שלום, אני ראיתי את תיק החקירה. הערה אחרונה - חה"כ זאבי דיבר על

הקצב של העבודות, על תיאום עבודות. הכביש הזה, בגלל היותו כביש רווי תאונות,

קיבל דחיפה גדולה מאוד בסל האמצעים הקטן שיש, אבל לקבוע את האיכות שלו זו

התקינה. אם לגוף הזה תהיה סמכות התקינה לקבוע שלא סוללים כביש בלי שוליים

מי וצבים, לא סוללים כביש ללא גדר הפרדה בתנאים מסוימים, לא סוללים כביש ללא

תאורה בצמתים, אותו גוף יקבע את התקינה. לכן החשיבות של החוק הזה היא גם לתת

upgrading לכל התקינה והאיכות של סך-הכל סל המאבק הגדול הזה.



היו"ר צי הנגבי;

תודה. ד"ר משת בקר, היועץ של הוועדה, שליווה אותנו בהכנת החוק במשך כשנה

(הצי, בבקשה.

רבותיי, אני מצטער מדי פעם לגלות שאנחנו בונים עוד פעם את מגדל בבל, מפני

שאחרי שהיה קונצנזוס בוועדה על הצעת החוק אנחנו פורטים כרגע את העניין לפרוטות

ולדעתי אנחנו נמסמס אותו. אדוני היו"ר, חשוב לומר לך כאן משפט מסוים - דווקא

התאונה הזאת אולי מי יצגת את המצב של המדינה ואת המצב של הרשויות השונות בטיפול

בבעיה. למשל, נאמר כאן שהתאונה היתה רק בגלל הגורם האנושי ושמענו כבר את

הפיתרון שאילו היה לנו היקף כזה של שוטרים שעל כל קילומטר היה מפטרל פה שוטר,

התאונה היתה נמנעת.

את זה לא שמעתי .

זה לא נאמר על-ידי אף אחד.

מדובר על 3,500 שוטרים, שבכל קטע יהיה שוטר. מבחינה מקצועית, לפי מיטב

ההכרה שלי - אולי אני טועה - אני עומד מאחורי העניין של הקמת מערך האכיפה

בהיקף שהומלץ על-ידי הצעת החוק. אבל לדעתי, לפי סדר הפעולה שבה המדינה צריכה

ללכת היום, יש לומר שכלי הרכב הוא אמצעי טכנולוגי שיכול לייצר תאונות בהשפעת

האנשים שמשתמשים בו. אי לכך צריך לפתח את התשתית שבה אותו אמצעי טכנולוגי מול

counterpart טכנולוגי - במקרה זה התשתית הבטיחותית המתאימה - יהיה ברמת סיכון

מינימלית ככל האפשר. צריך לחנך את הציבור להשתמש בשתי הטכנולוגיות האלה - כלי

הרכב מצד אחד והתשתית מצד שני - ברמה המירבית כדי להתמודד בצורה נכונה עם

הכלים שעומדים לרשותו בתנאים שמתפתחים. אחרי כל זאת, אחרי שאנחנו מחנכים

ומדריכים, צריך לאכוף את החוק על אלה שלא מוכנים לנהוג על פי כללים סטנדרטיים

בדוקים כדי שייכנסו לאותם סטנדרטים.

אני לוקח את התאונה הזאת ואני כרגע לא יודע - מספרים שהנהג היה מסומם,

מספרים שהוא ישן, מספרים שהוא ערבי, מספרים שהוא כזה או אחר. אבל לגבי דידי,

לא מגיע עונש מוות לעשרה בני-אדם, ולא משנה מי הנהג הזה, ויכול להיות שגם הוא

היה נשרף חיים בתאונה הזאת. כי באמת יכול להיות שבעקומה הזאת, הוא נבהל מרכב

שבלם לפניו ונתן בלימה, וכשרכב מהסוג הזה - משאית שהיא ארוכה, סוס ועגלה -

מקבל זווית קטנה של סטייה של העגלה ביחס לסוס והוא בולם בלימת חירום, העגלה

תדחף אותו בכיוון האנרציה שלה לכיוון הנתיב הנגדי למרות שהוא בלם כי הוא נבהל.

אם הוא לא היה נוסע במהירות, זה היה נמנע.

אנחנו מדברים וגל מערכת שנוסעת במהירויות סבירות. אתה יכול לראות פה - 80

קמ"ש, 90 קמ"ש, אלה מהירויות שבני-אדם נוסעים בהן היום. ככה בנויים כלי הרכב

בכל העולם. אז בכלים הטכנולוגיים האלה, עם כל כלי הרכב שבאו בנתי-ב הנגדי,

אפילו אם היה פה שוטר קילומטר אחד לפני ושוטר קילומטר אחד אחרי, בבלימה הזאת

ובסטייה של הרכב שהוא עלול לסטות, לי לא מגיע עונש מוות, לך לא מגיע ולאף אחד

אחר לא מגיע עונש מוות. כך שאני לא מזלזל בעניין של החוק, אבל אני אומר כרגע -



ניקרו את הכביש הזה והוא מייצג את המצב במדינה. רבותיי, היום אנחנו עם 1.5

מיליון כלי רכב, תוך חמש שנים אנחנו נהיה עם 2 מיליון כלי רכב. כלומר, הצפיפות

שאנחנו רואים פה - ואנחנו רואים את הצפיפות הזאת - תהיה נחלה של עוד הרבה

כבישים ברשת הזאת וגם ברשת הראשית.

ע' לנדאו;

צפיפות היא לא בהכרח סיבה לתאונות. קח את אנגליה, למשל, הצפיפות שם לא

רחוקה מכאן ויש בה הרבה פחות תאונות.

מי בקר;

צפיפות היא סופר סיבה לתאונות. אם אנחנו עושים גרף של כמות התאונות יחסית

לשעות היממה ולפי צפיפויות הרכב לפי שעות היממה, אנחנו רואים שיש קורלציה.

בנוסף לכך יש סיכונים של תנאים מיוחדים - למשל חשיכה ודברים אחרים, אני לא

אכנס לצד המקצועי.

עי שנלר;

צפיפות גורמת אולי קצת יותר לתאונות אבל היא מקטינה את החומרה באותם

גרפים.

רבותיי, אני לא רוצה להיכנס לדיון מקצועי. צפיפות השיא שגורמת לעצירת כלי

רכב בין השעות 8:00 ל-9:00, תגרום להרבה תאונות נזק בלבד ולא תאונות קטלניות.

אבל שעתיים לאחר מכן, באותו קטע, כאשר הצפיפות היא חצי, צפיפות שמאפשרת כבר

זרימה חופשית יותר, התאונות תהיינה גדולות מאוד.

אני חוזר לעניין של המשאיות - התלבשנו, ובצדק, על הנושא של עומס היתר.

בעקבות זאת מתפתחת תופעה - בעלי המשאיות למדו שכדי להימנע מעומס היתר, כל

משאית שאפשר להתקין לה גורר מאחור, מלבישים עליה היום עגלה נוספת. נדמה לי

שהשר דיבר על כך שבמקום רכבות על המסילות הוא רואה עכשיו רכבות על הכבישים.

אנחנו רואים כלי רכב ארוכים מאוד, פלטפורמות ארוכות מאוד; כדי לא לתת עומס יתר

על משאית אחת, פורסים את זה על שטח גדול יותר. הדבר יגרום לכך שמהירויות

הנסיעה של המשאיות תהיינה נמוכות יותר, רכב שנתקע מאחורי "רכבת" כזאת בכבישים

מסוג כזה יצא בשלב מסוים לעקיפה והסיכון ילך ויגדל. גם אם נגיד לרכב שנתקע

אחרי משאית ונוסע 50 קמ"ש 'אל תעקוף', הוא יעקוף בשלב כזה או אחר, הוא בסך-הכל

בן-אדם; אפילו אם יהיה שוטר, בשלב מסוים הוא יעקוף.

אנחנו צריכים, ראשית, לנתח היטב את המערכת שלנו. אנחנו יודעים שיש לנו

1.5 מיליון כלי רכב, הולכים ל-2 מיליון כלי רכב; החוק הזה הוא מקיף, הוא

כוללני, הוא מתייחס להיבטים השונים של הנושא, לא צריך לוותר כהוא זה באף סעיף

מהסעיפים שלו, אולי צריך אפילו להוסיף עוד כמה סעיפים. יש להקים את הרשות,

לקבל את התקציבים וללכת לעבוד. לדעתי, אם יש תיאום בין חברי-הכנסת - אני אומר

זאת כמי שמלווה הרבה ועדות כנסת - שאומרים: 'לנוכח הנסיבות האלה (ושלא נשכח

זאת) אנחנו מוכנים ללחוץ על תקציב המדינה לקראת סוף דצמבר ולשתף פעולה בנושא

של חיי אדם', לדעתי זאת ההזדמנות להעביר את החוק.

תודה רבה. אחרון הדוברים - ציון מסורי, מנכ"ל המועצה למניעת תאונות.



צ' מסורי;

אני רוצה לציין כמה נקודות. נקודה ראשונה, הקמת רשות למאבק בתאונות

דרכים. אמר בצדק יו"ר הוועדה, חה"כ צחי הנגבי, שהשופט דב לוין ואנחנו במועצה

הלאומית למניעת תאונות, מדברים על כך מזה חודשים ארוכים. הכוונה היא להקמת

מטכ"ל או הקמת רשות שתהיה לה עוצמה ושתוכל להפיק לקהים. אם ישנה תאונה, הרשות

הזו תוכל לשבת וגם לכוון בהתאם תקציבים לשטח. היום אנחנו - גם המועצה הלאומית

למניעת תאונות וגם גופים אחרים - מבצעים פעולות בנפח גדול שגדל משנה לשנה, אבל

אנחנו לא יודעים אם הפעולות שאנחנו עושים אכן מצמצמות את עקומת התאונות.

נקודה שנייה - נושא החלופה למכונית. אנחנו מדינה שנשענת על האספלט ועל

הכביש ועל המכונית, ואין לנו חלופות לרכב - החל מחלופה של אופניים. כשבונים

שכונות חדשות, ערים חדשות, צריך לעשות מסלולים לאופניים, כמו בארצות מתקדמות.

אנחנו ארץ שמתפתחת וזה לא הולך. כשאני אומר אופניים כחלופה למכונית, אני

מתכוון לזה בכל הרצינות. חלופה למכונית זה גם כל מה שקשור ברכבות תחתיות

ועיליות. אי אפשר לבוא ולהגיד לציבור 'תסעו בתחבורה ציבורית' ואין תחבורה

ציבורית.

הקציבו 50 מיליון שקל לרכבות. זה מספיק לקטר וחצי.

צי מסורי;

אני אומר שצריך לדחוף את העסק הזה קדימה. הנקודה הבאה - אנחנו היינו

בוועדת הכלכלה של הכנסת בכל הדיונים בנושא של המשאיות, דיברנו על היתר-העיסוק

שדיבר עליו ראש המינהל, על כל ה"חאפערים" ועל מטען יתר. המועצה הלאומית הציבה

הרבה מאוד מתנדבים בנמלים כדי לסייע לפקחים להשתלט על הנושא של מטען יתר. אבל

לגבי היתר עיסוק וכל מה שקשור בכך - אני חושב שאם יחוקקו את זה, אנחנו אחת

ולתמיד ניפטר מכל הבעיה של "האפערים", של כל מיני תרגילים שמשאית מחברון רשומה

על שם תושב ערבי-ישראלי.

לגבי הטכוגרף - אני חושב שלמשטרת ישראל הטכוגרף הוא אמצעי מצוין כדי

לעשות ביקורת על הרכב, כמה הרכב נסע, באלו מהירויות, האם היתה הפסקה או לא

היתה הפסקה. בהרבה ארצות באירופה הטכוגרף הוא כלי לבדיקה עבור השוטר. השוטר

עוצר את האוטו, אומר לנהג להוציא את הטכוגרף, הוא רואה את הטבלה ויכול להגיש

דו"ח בעקבות המימצאים שהוא מוצא בטכוגרף.

אני, כמנכ"ל המועצה ובשם המועצה הלאומית למניעת תאונות, אומר שאם יצטרכו

עצומה ציבורית, אנחנו מוכנים לגייס את עם ישראל לתמוך בחוק. והיה אם תעשו מה

שהציעו פה מספר חברי-כנסת - סנקציות ותרגילים בכנסת על מנת להעביר את החוק -

אנחנו במועצה הלאומית למניעת תאונות נגייס את כל התמיכה הציבורית. אני מדבר

בשם המועצה הלאומית למניעת תאונות, לא בשם ציון מסורי.

תודה. רבותיי, ראשית אני מתנצל בשם מי שלא הגיע לזכות דיבור. ביום שלישי

הקרוב בשעה 11:00 תהיה ישיבה של הוועדה שבה נגבש כבר את הסעיפים המדויקים של

החוק לקראת ההמשך.

אני תמיד מתרגש מחדש כשאני נוכח שבנושא הזה, שאין בו אידיאולוגיה ואין בו

יריבות פוליטית - למוות אין קואליציה, לא של ימין ולא של שמאל, ולקטל אין שום

היבטים של תחרות על השלטון - יכולים להתאחד חה"כ רן כהן ממרצ, חה"כ אבי יחזקאל

ממפלגת העבודה וחברים מהליכוד וממולדת והמפד"ל ומצומת. נדמה לי שבקו הזה, כפי

שהובע בישיבת הוועדה, צריך להמשיך בשבועות הקרובים. ב-14 לנובמבר יתקיים יום



הבטיחות בכנסת. כשדיבר אתי יו"ר הכנסת, שבח וייס, על היום הזה - אמרתי לו בשם

החברים שאיתם התייעצתי שאנחנו לא רוצים עוד יום בטיחות שמתחיל בטקס ונגמר בטקס

ומאחוריו אין התפתחות של ממש שיש לח השלכה מעשית על חיי אדם. אנחנו רוצים

שביום הבטיחות ב-14 לנובמבר נתייצב בכנסת ונעביר את החוק שלב נוסף לכיוון סיום

הליכי החקיקה.

אני מבקש מהיועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה שנמצא איתנו, אחז בן-ארי,

לומר לראש הממשלה שהוועדה מעוניינת להיפגש איתו. אני חושב שצריך לקבל את הצעתו

של חה"כ רן כהן שצוות שרים של הממשלה שעוסק בנושא באופן רשמי יעמוד בקשר מתמיד

עם הוועדה לקראת הבאת החוק הזה למליאה. נוכיח שהכנסת והממשלה גם יחד משלבות

ידיים ומצילות חיי אדם, מצילות (תרתי-משמע) את מדינת ישראל מן המכה הנוראה

ביותר שמכה בה,. יותר ממכת הביטחון, יותר מכת הטרור, יותר ממכת הפשע - מכת

ההרג בכבישים. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20.