הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 260

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי. י"ד בתמוז התשנ"ה (12 ביולי 1995) שעה 09:00

חברי הוועדה: ג י פת - היו"ר

נ w חזן

ש' ימין - משרד החינוך

עו"ד א' יפהר - סגן היועץ המשפטי, משרד החינוך

עו"ד ר' אולניק - משרד המשפטים

אי אביר - יועץ משפטי, משרד התחבורה

אי הולצמן - אגף הרישוי " "

אי בלר - אגף התקציבים, משרד האוצר

יי אנדורן - יי " " "

מי וייסמרק - מנהל אקי"ם, סניף ירושלים

חי יגודה - יו"ר ארגון צרכני חינוך ייחודיים

יי מונר - ארגון הורים ארצי, חינוך מיוחד

לי ורון

אי אלפיה

הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים נכים (תיקון), התשנ"ה-1995

של חה"כ גי פת, יי לוי ו-נ' חזן.



הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים נכים (תיקון), התשנ"ה-1995

של חה"כ ג' פת. י' לוי ו-נ' חזן

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה.

הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים נכים (תיקון), חתשנייה-1995.

חברי הכנסת שהגישו את הצעת החוק רוצים לשנות את שם החוק ולקרוא לו: "חוק הסעה

בטיחותי לילדים בעלי צרכים מיוחדים, התשנ"ד-1994 ", מתוך רצון שבעתיד זה גם

יורחב לכל חוק רלבנטי. זח אולי נושא יותר רגשי מאשר ענייני, אבל, מדוע לתת את

החותמת הזו של נכות? לכן, חשבנו שרצוי שכך יופיע שם חחוק. להזכיר לכם שהצעת

החוק עברה את הקריאה הטרומית, ואנחנו צריכים להביא אותה לקריאה ראשונה.

אם אין התנגדות, נוכל להעביר את הצעת החוק לקריאה ראשונה, ואחר כך, כמעט

אוטומטית, להעבירה לקריאה שניה ושלישית.

חברת-הכנסת נעמי חזן, בבקשה.

חבר-הכנסת יצחק לוי ביקש ממני לדבר גם בשמו, ולהביע את התנצלותו על כך

שלא יכל להשתתף בישיבה כיוון שהוא משתתף כרגע בישיבה אחרת.

אני רוצה להתייחס קודם כל לנקודח של המינוח שאני מייחסת לה חשיבות עצומה.

אני חושבת שבהדרגה, אם אנחנו משנים את השיח ואת המונחים, אז משנים גם את

התפיסות והגישות לגבי שאלות והתייחסות לאנשים. אני ממש לא רוצה להגזים בחשיבות

שאני מייחסת לדבר שנראה לכאורה כדבר פעוט, וזה אני רוצה להגיד למען הפרוטוקול-.

אגב, אנחנו עושים זאת בצורה שיטתית בחקיקה הקשורה לנשים, ובמקום לדבר על

קידום האשה, אנחנו מדברים על שוויון בין המינים, ואני חושבת שזה משנה גם את

מערכת ההתייחסות.

קיבלתי איזה חוות דעת מעורכת הדין רות אולניק, ממשרד המשפטים, והיא

הסעה בטיחותית לילדים נכים, אז אנחנו חוזרים על

הטעות. ועל כן, ייתכן מאוד כי יהיה מדוייק יותר להרחיב את תיקון שם החוק בסעיף

1, ולקרוא לו: "חוק הסעה בטיחותית לילדים בעלי צרכים מיוחדים". זו וריאציה על:

"חוק הסעה בטיחותית לילדים הזקוקים להסעה" או ייחוק הסעה בטיחותית לילדים".

מחפשים פה מינוח שהוא אפילו יותר מתון, שבמקום "ילד נכה" ייאמר: "ילד הזקוק

להסעהיי.

לא, זה כבר מסבך.

בעצם, רות נמצאת והיא יכולח להסביר.

אבל, כל שינוי שנעשה, אני מציעה שיהיה ברוח הדברים המקדימים שאמרתי. זאת

אומרת, שאני צריכה להשתכנע שזה באמת משנה לא רק את המינוח אבל לכיוון שינוי

השיח.



מי וייסמרק;

אני חושב ש"ילדים בעלי צרכים מיוחדים" זו כבר קפיצה מהותית קדימה.

לא הייתי רוצה שהביטוי הזה יישאר רק לצורך ההסעות. אני הושב שצריך להוציא

את המלה "נכה" מכל מקום שרק אפשר. אני חושב שהביטוי: "בעלי צרכים מגי וחדים"

הוא טוב, כי יכולים להיות צרכים מסיבות שונות, ולא רק נכות. אני תושב שזו

התחלה טובה, ונראה איך המלה "נכה" לא תוזכר בעתיד בכל החוקים הקשורים לנכים

במישור האזרחי.

רות אולניק, בבקשה.

ההצעה שלנו אומרת שבמקום "חוק הסעה בטיחותית לילדים נכים" יהיה כתוב:

"חוק הסעה בטיחותית לילדים הזקוקים להסעה". ובמקום "ילד נכה" יהיה כתוב: "ילד

הזקוק להסעה או ילד". ה-"או" בא כדי למנוע אחר כך, בהמשך החוק, את החזרה על

"זקוק להסעה".

ואסביר למה. כפי שאני מבינה את החוק, כל הנושא שלו הוא הזדקקות הילדים

האלה להסעה. זה באמת לא רק ילדים נכים, זה כל מי שהוא חושב, או המישהו האחראי

מטעם החוק - שהוא במקרה שר החינוך שקובע את הכללים - חושב שהוא זקוק להסעה.

הוא יכיל להיות נכה, והוא יכול להיות עם איזה שהיא בעיה אחרת, שגורמת לזה

שצריך שיסיעו אותו.

אני חושבת - וכך אמרה גם הממונה על הנוסח במשרד - שמראש לא היה צריך לומר

"נכה".

לענין "צרכים מיוחדים". גם "צרכים מיוחדים" זה דבר רחב יותר ממה שהחוק

הזה רוצה לומר, וזה מרמז, כביכול שלילדים האלה יש עוד צרכים, חוץ מזה שהם

זקוקים להסעה. ובעצם, כל מה שהחוק הזה רוצה לומר הוא, שיש ילדים שזקוקים

להסעה.

לכן, לפי דעתנו, זה נוסח מדוייק יותר.

מה את מציעה?

כל הקריטריונים, מי זקוק ומי לא זקוק, כתובים בתקנות, והבאתי את. טיוטת

התקנות.

יש לי חשש שאם אתם אומרים רק "ילדים הזקוקים להסעה" זה מרחיב, ואפשר יהיה

לומר שגם מי שגר במרחק מבית הספר זקוק להסעה.

זה לא מרחיב דבר משום שבסך הכל אני מחליפה את המלה "נכה", ובמקומה אני

"הזקוק להסעה". בהגדרות, בסעיף 1 לטיוטת התקנות, כתוב: "... אדם בגיל

3 עד 21 שמחמת ליקוי בכשרו הגופני, השכלי, הנפשי או ההתנהגותי אינו מסוגל

לנסוע בכוחות עצמו ונזקק להסעה".

בסעיף 2 (א) בתקנות כתוב: ילד נכה זכאי להסעה ממקום מגוריו או ממקום סמוך

לו למוסד חינוך וממנו, לפי צרכיו ובהתחשב בסוג הנכות או המיגבלה שלו".

ובסעיף 2 (ג) כתוב: "שר החינוך והתרבות יקבע בתקנות כללים ומבחנים לענין

סעיף זה ". זאת אומרת , לא כל אחד שאני חושבת שזקוק להסעה.

אני משאיר זאת להחלטתה של חברת-הכנסת נעמי חזן. אני רק רציתי להוציא את

המלה "נכה".

אני רוצה לסיים ולומר, ההנחה שגם המלה "נכות" מופיעה פה כמה פעמים. במידה

וההצעה שלנו תתקבל, היות וכתוב בהגדרה שלנו "ילד נכה" ... מחמת ליקוי...". אני

הייתי מחליפה, ובמקום סוג נכות, הייתי כותבת: "ליקוי", כי עצם הרעיון פה הוא

"ליקוי".

תודה.

אפרים יפהר, סגן היועץ המשפטי במשרד החינוך, בבקשה.

א' יפהר;

מבחינת הפונקציה של המונחים שמוגדרים בסעיף הזה בחוק, הם בעצם אומרים

שאחר כך, אם תיתקל במונח הזה בחוק, תדע לך, המשמעות של המונח הזה היא כזאת.

המשמעות לא משתנה. פה, בסך הכל, נאמר, איך אנחנו קוראים לילד.

אני מציע לקרוא לו "ילד". כלומר, ההצעה פה מדברת על כך שזו תהיה

אלטרנטיבה או "בעל צרכים מיוחדים" או "ילד". ואחר כך, בהמשך החוק, יופיע רק

"ילד". מכיוון שאחר כך מופיע המונח "ילד" בלי המונח הנלווה לזה, הייתי אומר

שהחוק ייקרא "בעלי צרכים מיוחדים". אבל שהמונח העיקרי יהיה "ילד".

איזה עוד "צרכים מיוחדים" יש לילדים בחוק הזה? לצורך החוק הזה, כשאני

כותבת "ילד בעל צרכים מיוחדים" למה אני מתכוונת?

לי אין התנגדות למה שאת אומרת, אני פשוט חשבתי שזה מאוד מרחיב.

זה לא מרחיב בכלל, זה הצבה של מונח בתוך חוק. המשמעות נשארת כפי שהיא, זה

רק השם, לא מעבר לזה.



נ' חזן;

יש בידי אישור עקרוני של חבר-הכנסת יצחק לוי להצעה שלך. אבל, ככל ששמעתי

את הדיון, אני נוטה יותר ויותר לדייק במינוח. אני נוטה להשאיר זאת "צרכים

מיוחדים" משום שאז אנחנו מקבלים מונח שייתכן מאוד שנוכל להעביר לסידרה של

חוקים אחרים, וזאת היתה הכוונה.

נקודה שניה, ובה אני חולקת עליך. את בעצם מסתכלת על החוק הספציפי הזה

בצורה מאוד צרה ואומרת, מי זקוק להסעה? ילדים שיש להם צרכים מיוחדים או

מוגבלים מאוד, וכל זה הרי מוגדר בצורה זו או אחרת בחוק, ולכן, בואו לא נסבך

ונתייחס לחוק עצמו.

אם את שואלת אותי, כוונת המחוקק פה מאוד ברורה. יושב ראש הוועדה מנסה

לומר זאת, חבר-הכנסת יצחק לוי אמר זאת בצורה אחרת, ואני אומרת שהכוונה פה

להחדיר מינוח אחר. אם את מסתכלת רק על החוק הזה, את בעצם מטעה את כוונת

המחוקק. לכן, אני מציעה שבשם החוק נישאר עם המונח "צרכים מיוחדים". אני מקווה

שחבר-הכנסת יצחק לוי לא יתנגד לכך. אם בהמשך, את רוצה להחליף ל"ילד" אין בעיה.

אבל, אל תיצמדי לחוק הספציפי, כי אז את לא עושה את מה שאנחנו מנסים לעשות.

זה באמת יותר ענין טכני-ניסוחי. תסתכלו בבקשה להגדרות בחוק הראשי. כתוב:

"ילד נכה". ומי שיש לו את הזכות, זה "ילד נכה". אז יש לי מונח ואני צריכה

להציב בו משמעות. היום, המשמעות שלו היא, אדם בגיל מסויים שבגלל ליקוי איקס לא

יכול לנסוע.

אבל אנחנו משנ ים זאת.

בסדר, אבל תוכן ההגדרה לא השתנה. גם אם אקרא לו רותי, הוא אומר: אדם בגיל

3 עד 21 שמהמת ליקוי מסויים לא יכול לנסוע.

רותי, מה שכתוב בחוק מתייחס כולו לכותרת. הכותרת פוסלת את המלה "נכה". אם

היה אפשר להוציא את המלה "לקוי", הייתי עושה זאת. הילד לא לקוי, זה נדבק לו

כילד לקוי אבל הוא לא לקוי.

אפילו אם אני שמה בסוגריים את המלים "מחמת ליקוי", ואני רק אומרת, אדם

בגיל כזה וכזה שאינו מסוגל לנסוע בכוחות עצמו, זה אדם שבו אני מטפלת ולו אני

נותנת את העזרה.

"ילד בעל צרכים מיוחדים", מה הצרכים המיוחדים

האלה?

בתוך החוק כתוב מה הצרכים המיוחדים.

לא, בחוק כתוב צורך אחד בלבד והוא, שהילד הזה אינו יכול לנסוע בכוחות

עצמו, והצורך שאני מספקת לו עכשיו הוא צורך ההסעה ולא מעבר לזה, ולא איכפת לי

אם הוא נכה, או משהו אחר. ויכול להיות שהוא גם זקוק לעזרה סוציאלית מסוג אחר.

החוק הזה לא אומר דבר מעבר לזה.

במקום להשתמש במונח "נכה" שזו תווית שאנחנו רוצים להסיר מקבוצה של אנשים,

נתנו את המונח "צרכים מיוחדים", ואת נתת לזה פירוש כל כך מילולי שאני ממש

מופתעת. יש קבוצה של אנשים שבמקום "נכים", אנחנו רוצים לכנות אותם "בעלי

צרכים מיוחדים", ולכן גם ביקשנו לשנות את ההגדרה, את המינוח בסעיף 1, ובמקום

"ילדים בעלי צרכים מיוחדים".

לדעתי, יש לנושא הזה גם השלכות אחרות, ואגב, זו כוונת המחוקק. אנחנו

רוצים להוציא מספר החוקים את הביטויים "נכה", ו"לקוי". ועל ידי זה שאני קורא

להם "ילדים בעלי צרכים מיוחדים", אולי, באיזה שהוא מקום, אני עוזר לרעיון הזה.

מכיוון שזו כוונת מציעי הצעת החוק, אנחנו נאשר את ההצעה הזו לקריאה

ראשונה. אם עד לקריאה השניה והשלישית, המערכת המשפטית תצליח לשכנע אותנו,

נשתכנע, ואם לאו, הצעת החוק הזו תובא למליאה לקריאה שניה ושלישית. זו החלטת

הוועדה.

הסעיף הבא להצעה הוא סעיף 4, תיקון לסעיף 2 (ב) לחוק העיקרי הקובע כי

"הסעה כאמור של ילדים נכים, תלווה בידי אדם מבוגר בנוסף לנהג". וכאן, מר יפהר,

אני חייב לבוא בטרוניה למערכת שלכם. החוק הזה אושר בקריאה ראשונה במרץ 1992.

בפברואר 1994, עבר בקריאה שניה ושלישית, ואושר במרץ 1995. ועד היום לא פורסמו

התקנות.

נכון, העברתי את התקנות לחתימת השר רק ב-6 ליולי, ואני מניח שתוך שבוע-

שבועיים הן תפורסמנה. אני מודה, זה באשמתי.

מר יפהר,-מכיוון שהכנסת יוצא לפגרה ב-3 לאוגוסט, אני מאוד מבקש שלקראת

סוף החודש תפרסמו את התקנות ותשלח זאת אלינו.

אדוני היושב ראש, כשהצעת חוק זו תאושר, יהיה צורך להכין עוד תקנות בענין

הליווי.

רציתי להעיר בענין הליווי. סעיף 2(ב) להוק העיקרי קובע כי "הסעה של ילדים

נכים, תלווה בידי אדם מבוגר בנוסף לנהג".

עכשיו, התיקון שמבקשים חברי הכנסת להכניס בסעיף 4 אומר: "לפי הצרכים

ובהתחשב בסוג הנכות או המגבלה שלהם". זאת אומרת, שלא תמיד יהיה ליווי.

בנוסח התקנות שראיתי אין קריטריון - - -



אי יפהר;

כי החוק הזה עדיין לא אושר.

כלומר, התקנות שלך לפי החוק הישן יבטיחו גם לפי החוק החדש?

ר' אולניק;

הבנתי.

דבר נוסף, לענין הניסוח, אם בכל זאת אתם רוצים להשאיר את הענין של "צרכים

מיוחדים", בסעיף 3 להצעת החוק כתוב: "בכל מקום בחוק העיקרי בו נאמר "ילד נכה"

או "ילדים נכים", ייאמר "ילד בעל צרכים מיוחדים" או "ילדים בעלי צרכי

מיוחדים". המלה נכה או נכים מופיעה הרבה פעמים עם חוק, לכן, אני חושבת שזה

יהיה מסורבל מאוד, ואני מציעה לכתוב "ילד בעל צרכים מיוחדים או ילד".

היו"ר ג' פת;

בסדר, זה במסגרת החוק.

דבר שלישי, בחוק מופיעה גם המלה "נכות". לזה אין ביטוי בהצעה, ורציתי

לשאול אם אתם רוצים להשאיר זאת. למשל, בסעיף 2(א) לחוק העיקרי כתוב: "לפי

הצרכים ובהתחשב בסוג הנכות ...". גם בסעיף 2 (ב) המוצע כתוב: "לפי הצרכים

ובהתחשב בסוג הנכות או המגבלה שלהם".

בסדר, שיהיה מגבלה.

אפילו לא מגבלה, יש ילדים שאין להם שום מגבלה, אולי רק התנהגות או משהו.

לקרוא לזה מגבלה?

היום, ההגדרה של נכה אומרת: "שיש לו ליקוי מסויים". החוק לא משנה זאת, זה

נשאר כמות שהוא.

צריך לשנות את זה.

בחוק החינוך המיוחד יש התייחסות לליווי בהסעות תלמידים. בשעתו הצעתי

שהליווי, על פי החוק הזה, יהיה תואם את מה שכבר השיג חוק החינוך המיוחד. ואכן,

בחוק החינוך המיוחד מאבחנים בין סוגי הליקויים, ובאמת, לא כל ליקוי מזכה אותו

בליווי בהסעה.

כדי שלא תהיה סתירה בין שני החוקים, אני מציעה להצמיד את חובת הליווי על

פי מה שחוק החינוך המיוחד כבר קבע.

זה ענין של תקנות שאנחנו צריכים להתקין.

אחרי ארבע שנים של דיונים אתם באים ומציעים - - -

הצעתי זאת לאורך כל הדרך.

התקנות החדשות שמונחות על שולחנו של השר, מה המניעה לחתימתם?

אין מניעה אלא שלאחר אישורה של הצעת חוק זו, ישתנה המצב בנושא הליווי,

וכתוצאה מכך יצטרך השר לתקן גם את התקנות האלה בנושא הליווי.

בקשר למה שרותי אמרה על הנכות, אני הייתי משאיר את המלה "נכות" משום שזה

מתקשר לכל מיני חוקים אחרים. יש את חוק הביטוח הלאומי, וחוק נכי צה"ל, יש כל

מיני נכים ואי-אפשר להתעלם מזה.

או שיש כאלה שהם פשוט נכים. משום כך שאלתי.

צרכים מיוחדים כולל את כל הנכים.

זה עדיין לא עבר חקיקה גורפת שכל הנכים הם בעלי צרכים מיוחדים. מחר תהיה

לך בעיה עם ביטוח לאומי, שהוא שותף בהסעות. ביטוח לאומי מכיר את המלה נכה,

צריך להיזהר, כי גם הביטוח הלאומי וגם הרשויות המקומיות משתתפים בהסעות.

החוק הזה לא מגדיר נכות. יש כל מיני חוקים שמגדירים נכות.

רבותי, אני לא רוצה בהזדמנות חגיגית זאת לפתור את כל הבעיות. אנחנו

מתייחסים לחוק הזה. בחוק הזה אנחנו רוצים להוציא את המלה "נכה" ו"נכות"

ו"ליקוי". ובמקום זה אנחנו מכניסים את המלים: "צרכים מיוחדים", וכל אחד יבין

במה מדובר. אם זה יחיה מכוון דרך לחשיבה שגם בחוקים אחרים יכניסו הגדרה אחרת

במקום "נכה", מה טוב. זה לא אותו דין. ילד קטן שמדביקים לו את הכותרת "נכה",

זה לא אדם מבוגר שיצא מהצבא ונקרא "נכה". לכן אנחנו יותר רגישים לענין הזה. זה

חוק של רגש, זה לא חוק של הגיון.

אבל אם אנחנו מוחקים את המלה "נכה", למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים

"סוג הנכות"? אני שואלת כי אנחנו צריכים לנסח את החוק.

יש לנו את הילדים עם "צרכים מיוחדים" ובתוכם יש ילדים הזקוקים לתנאים

מיוחדים. אז אולי אפשר להשתמש בשני המונחים.

לא איכפת לי שבניסוח תסתמכי על החקיקה שהיתה בהוק החינוך המיוחד.

בחוק החינוך המיוחד יש הגדרה של "ילד חריג" שהיא מאוד דומה להגדרה שיש

כאן.

אני לא אוהב את ההגדרה "ילד חריג".

גם שם יש הצעה לשינוי החוק.

אני מדברת רק על ניסוח החוק, אני מצטערת, זה התפקיד שלי.

מה את מציעה?

בהגדרה כתוב: "ילד נכה הוא אדם בגיל 3 עד 21 שמחמת ליקוי בכשרו הגופני,

השכלי, הנפשי או ההתנהגותי אינו מסוגל לנסוע בכוחות עצמו ונזקק להסעה". עכשיו,

אנחנו מוחקים, בשם, במה שנמצא במרכאות את המלה "נכה" וכותבים: "ילד בעל צרכים

מיוחדים". אני לא יודעת מה זה "ילד בעל צרכים מיוחדים".

אז צריכים להגדיר במדוייק מי הם הילדים עם צרכים מיוחדים?

עם זח התחלתי, אנחנו לא יודעים מה זה "צרכים מיוחדים". כל מח שאנחנו

יודעים בחוק הזה הוא שיש אנשים שזקוקים להסעה. גברת יגודה מדברת על הנקודה

שהצבעתי עליה.

חי יגודה;

בבקשה, יש לך כאן רשימה.

רותי, פה כתוב "ילד נכה". אני מציע שבמקום זה ייכתב: "ילד בעל צרכים

ייאדם בגיל 3 עד 21 שמחמת ליקוי בכשרו....". במקום זה

''אדם בגיל 3 עד 21 שבגלל מגבלה בכושרו הגופני, השכלי... וכו'. מה דעתך?

אני אומר זאת לא כמשפטן, אני חושב שזה אותו דבר.

דווקא בהצעה של בזכות כתוב אנשים עם מוגבלויות.

אתה מרחיב את זה, למשל, ילדים בגן ילדים או בכיתה אי, ילדים רגילים

לחלוטין שחייבים לבוא לבית הספר או לגן בלוויית אדם מבוגר. אתה מכניס אותם

למסגרת הזאת. יש להם מגבלה מסויימת בכשרם הגופני.

בשביל זה צריך להביא אישורים רפואיים.

רותי, מבחינתך, אם כתוב: "ילד בעל צרכים מיוחדים" - אדם בגיל 3 עד 21

שמחמת מגבלה בכושרו הגופני, השכלי, הנפשי או ההתנהגותי אינו מסוגל לנסוע

בכוחות עצמו ונזקק להסעה".

לדעתי, אין שום הבדל. אני רק מזכירה שכל הניסוח "שמחמת הליקוי וכוי וכוי,

נלקח מחוק חינוך מיוחד, וככל שאני מבינה, כתובה שם המלה "ליקוי". אבל, אני לא

רואה את ההבדל בין ליקוי ומגבלה.

רותי, את יכולה לתת לנו את ההנאה שהתחלנו את השינוי ונמשיך בחוקים

אחרים.

אני לא חבר האקדמיה ללשון העברית, אבל, באוזן שלי, ליקוי ומגבלה זה שני

דברים שונים. ליקוי זה משהו קבוע, ומגבלה זה דבר חולף.

בכל אופן, אני חוזרת לענין של ה"נכות", עדיין השארנו את המלה "נכות"

בחוק.

איפה?

יש לך את זה בסעיף 2(א), בסעיף 4, בסעיף 5.

יש דבר פשוט מאוד. איפה שכתוב "נכה" יבוא: "ילד בעל צרכים מיוחדים".

זה ברור.

איפה שמופיע הנושא של ה"נכות", למשל, בסעיף 2{א) כתוב: "ילד נכה" - או

ילד בעל צרכים מיוחדים - "זכאי להסעה ממקום מגוריו או ממקום סמוך לו למוסד

חינוך וממנו, לפי צרכיו ובהתחשב בסוג הנכות או המגבלה שלו". במקום זה נכתוב:

"ובהתחשב בסוג המגבלה שלו".

בסדר, אבל בהמשך יש עוד כמה דברים הרבה יותר מסובכים.

תשתמש תמיד באותו ניסוח.

אני חוזרת להגדרה. בהגדרה נכתוב, "מחמת מגבלה" ולא "מחמת ליקוי"?

כן. כן.

אם ייכתב "מחמת מגבלה", זה יכול להרהיב את האוכלוסיה. כי החוק הזה בא

לטפל באותה אוכלוסיה שחלקה הגדול שייך גם לחוק חינוך מיוחד.

במה זה ירחיב, תן לי דוגמה.

כמו שאמר אפרים יפהר, ילד שצריך ללכת לגן ילדים, והוא לא יכול ללכת ללא

ליווי של אדם מבוגר.

היו"ר ג' פת;

הוא צריך להמציא לך אישור רפואי.

אז זו מגבלה. מבחינה משפטית, מה ההבדל בין ליקוי למגבלה?

זה ענין של ניסוח.

מה שאני כן רוצה לשאול את אפרים, האם יש איזה שהיא סיבה שצריך להשאיר

את ההתאמה בין חוק חינוך מיוחד לפה?

בדיונים קודמים הצעתי שפה יהיה המונח "ילד". מבחינתי, המונח הזה טוב לחוק

הזה, המונח ההוא טוב לחוק ההוא, ואין לערבב בין השניים. אני מדבר על הנושא של

ההסעות, גם שם הנושא של ההסעה מוסדר בצורה כזאת שעדיין יוכל בשלבים.

היישום שלו בשלבים, אבל החקיקה כבר נעשתה.

משפט קצר, ואני אומר זאת בעיקר להורים. אני גם הורה, אבל אני גם יושב ראש

הנהלת אקי"ם. בפועל אני מפעיל היום בירושלים עשרות דירות, הוסטלים והסעות. רק

לפני שנה לא היינו מעלים בדעתנו לעשות מה שעושים היום. אז, עוד ניסינו לחפש

מספר שקלים או את המכונית שתסיע בלי כסאות. ותראו למה הגענו היום.

לפני כמה שבועות עבר בכנסת חוק תכנון ובנייה. שלוש שנים נתקענו, כי רצינו

25 מפגרים בבנין. ירדנו ל-6 בדירה, והחוק עבר בקריאה שניה ובקריאה שלישית,

למרות התנגדות הממשלה והשלטון המקומי. קפצנו קפיצת דרך בלתי רגילה.

לכן, אני אומר להורים, לכולנו, יש פה את הצעת התיקון לעבור מ"נכים"

ל"צרכים מיוחדים". בואו נתקדם עם זה, נפתח את הדלת, ואחר כך, יהיה הרבה יותר

קל לתקן.

אני רוצה לסכם.

שינינו את שם החוק. איפה שכתוב בחוק "ילד נכה", יבוא: "ילד בעל צרכים

"נכות" או "ליקוי", יבוא: "מגבלה".

יש לענין הזה איזה שהן השלכות תקציביות?

אם "מגבלה" זה דבר שהוא מרהיב מעבר ל"ליקוי", אז יפול להיות שכן.

אתם יודעים מה? אם יהיו בעיות שיבואו למחוקק וישאלו מה היו כוונותיו.

מר יפהר, אנחנו מחכים לתקנות.

התקנות בדרך.

רבותי, הצעת חוק זו שהוצעה על ידי חברי הכנסת, בשלמותה, עולה למליאת

הכנסת לקריאה ראשונה. נשתדל להעבירה בקריאה שניה ובקריאה שלישית לפני תום

המושב הנוכחי.

לא אישרנו את סעיף 2.

אני חוזר, סעיפים 1, 2, 3 ו-4 אושרו על ידי הוועדה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:00)