הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 241

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי. לי בסיוון התשנ"ה (28 ביוני 1995). שעה 09:00

הברי הוועדה: ג' פת - היו"ר

שי אביטל

חה"כ ב' טמקין

רות אולניק - משרד המשפטים

סנדרה אבן-גוט - משרד המשפטים

שלום ברלנד - יועץ משפטי, משרד החקלאות

תמר מור - עוזרת ליועץ המשפטי, משרד החקלאות

ברוך ברתל - בוחן זנים, מכון וולקני, משרד החקלאות

דייר נקדימון אומיאל - מי נהל המחקר החקלאי, מכון וולקני, משרד

החקלאות

שמואל אלחנן - חבר המועצה לזכויות מטפחים, משרד החקלאות

עו"ד רחל אדם - לשכה משפטית, המשרד לאיכות הסביבה

מיכה פרוכטר - מנהל אגף מטפחים, מועצת הפרחים

עו"ד דורון דינאי - יועץ משפטי, מועצת הפרחים

ירחמיאל ברגנר - מזכיר, עמותת מטפחים של זנים חדשים

חוה אבירם-שמי - יו"ר, עמותת מטפחים של זנים חדשים

אברהם ראבד - חברת "הזרע"

עו"ד אבי לוי - חברת "הזרע"

עו"ד אברהם ננטל - עורך דין, מייצג מטפחים ישראלים וזרים

אי בנדלר

לי ורון

רשמה: אי שלהבת

1. הצעת חוק המים (תיקון מסי 10), התשנ"ה-1995 (של חה"כ בי טמקין)

2. הצעת חוק זכות מטפחים של זני צמחים (תיקון מסי 2), התשנ"ה-1995



הצעת חוק המים (תיקון מס' 10). התשנ"ה-1995

למעשה כבר אישרנו את החוק אבל היינו צריכים להמתין לוועדת הפנים שתעדכן

את הרשימה. הרשימה הוצגה ובכך אנחנו נדון היום.

בישיבה הקודמת סוכם שהרשימה של הגופים הציבוריים שיהיו רשאים להגיש

קובלנה לעניין חוק המים תהיה זהה לרשימה בענין חוק מיפגעים סביבתיים,

שנדונה בוועדת הפנים. אני לקחתי את הפרוטוקול של ועדת הפנים מה-17.5 שדנה

בענין הזה ואני מצטטת מתוך דבריו של חבר הכנסת בני טמקין: "יש לי הצעה לגבי

המועצה לגנים לאומיים ושמורות הטבע; רשות הגנים הלאומיים; רשות

שמורות הטבע; החברה להגנת הטבע; המועצה לארץ ישראל היפה; יש לי ספק לגבי

אגודת האדריכלים; המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אוויר בישראל (מלר"ז);

וכן "אדם טבע ודין". אם מישהו חושב שיש משהו רלוונטי ברשימה אחרת, בבקשה".

בהמשך אומר מר צבי ענבר, היועץ המשפטי של ועדת הפנים, "אלה הגופים. סעיף

103 בחוק התכנון והבניה, שאליו חשבו להפנות, יימחק. במקום סעיף 103 ייבואו

הגופים האלה בתוספת והשר יהיה רשאי לשנותם באישור הוועדה". בהצעה המונחת

לפניכם אני הלכתי פחות או יותר על אותו דבר. התייעצתי עם חבר הכנסת בני

טמקין והוא הציע להוריד את אגודת האדריכלים, שהיא לא רלוונטית לעניין שלנו.

"ו. בסעיף 20כה(א) לחוק המים, התשי"ט-1959 1) (להלן - החוק העיקרי),

אחרי פיסקה (2) יבוא:

"(3) כל אחד מהגופים הציבוריים והמקצועיים המנויים בתוספת - לגבי כל

עבירה לפי סעיף זה; השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי

לשנות את התוספת." "

ואז יש את התוספת עם הרשימה שהקראתי קודם, למעט אגודת האדריכלים.

האם בחוק למניעת מיפגעים סביבתיים גם מדובר על הגשת תביעות?

בפירוש לא, וזה כבר עומד שם לדיון, כי שם מדובר על הכנות אזרחיות.

שנית, האם הרשימה מקובלת על המשרד לאיכות הסביבה?

כן.

רציתי להוסיף שאת הרשימה יוכלו לשנות שר הכלכלה וכן גם השר לאיכות

הסביבה ושר המשפטים. צריך להיות ברור מי רשאי להגיש קובלנה. הייתי מציעה

להוסיף את זה.

דבר נוסף, בחוק התכנון והבניה, שממנו התחילו, מדובר על כך ששר הפנים



ייפרסם ברשומות גוף ציבורי או מקצועי, וכתוב גם "גוף שיש לו ענין ציבורי

תכנוני". אני סבורה שרצוי גם כה להוסיף שלגופים המפורטים יש ענין ציבורי או

מקצועי בנושא.

לפי הנסיון שיש לי, היועץ המשפטי של כל משרד הוא עובד משרד המשפטים. אני

לא מעוניין ששר נוסף ייכנס לתמונה. ידידי שר המשפטים הוא מאוד עמוס.

הסעיף הרי מדבר על הגשת קובלנות ומפנה להוק סדר הדין הפלילי, שהוא

באחריות שר המשפטים. החוק הזה יחד עם התוספת השניה לחוק סדר הדין הפלילי

חולש על השאלה למי יש סמכות להגיש קובלנות.

סביר להניח שהשר הממונה, השר לאיכות הסביבה, ייקח בחשבון את היועץ

המשפטי של משרדו, שקשור למשרד המשפטים, וסביר להניח שהוא לא יציע הצעה

שמנוגדת לעמדת משרד המשפטים. אנחנו נתעלם מהבקשה הזאת ונאשר את הרשימה כפי

שהוגשה לנו. בזה סגרנו את המעגל וזה יילן לקריאה שניה ושלישית.

אני מבקשת, כדי למנוע ספק, לכתוב כאן במפורש, אחרי בדיקה נוספת בחוק,

ש"השר" לצורך הענין הזה הוא "השר לאיכות הסביבה".

אני מבקשת אישור להגיש הסתייגות לעניין.



הצעת חוק זכות מטפחים של זני צמחים (תיקון מס' 2). התשנ"ה-1995

עכשיו אנחנו עוברים לנושא כבד. זהו חוק ארוך ואנחנו נשתדל להתקדם בו מהר

ככל חאפשר. אני מבקש שמישהו ייציג את החוק לפני שנתחיל להיכנס לפרטים. מה

זו האמנה, שהוכנה ב-1962 ואחר כך חודשה ב-73? מדוע צריך את זה? מהם חילוקי

הדיעות? הבנתי ש"בגדול" יש קונצנזוס לגבי החוק אבל יש אולי ויכוחים לגבי

סעיפים בחוק. הייתי רוצה לשמוע הערות ממשרד החקלאות, מהמועצה ומגורמים

אחרים. בבקשה.

התכוונתי לתת סקירה כללית על פעולת המערכת הישראלית בהתבסס על האמנה

הבינלאומית. ישראל הצטרפה לאמנה הבינלאומית, ,u.p.o.vב-1978. לפי התפיסה

של U.P.0.Vמדינה יכולה להצטרף כחברה לאירגון אם החוק המקומי מתאים

לעקרונות האמנה. במשרד החקלאות ישבו במשך תקופח ארוכה על המדוכה וחוקקו

ב-1973 את החוק, שנקרא בתחילה "חוק זכות מטפחים, התשל"ג-1973". הוא תוקן

ב-83 ונקרא "חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973". לפי הפרוצדורה של

האירגון כל מדינה שרוצה להצטרף לאיגוד חייבת להופיע תחילה כמשקיף ולהוכיח

שיש לה חוק מקומי שמתאים לעקרונות. עמדנו במבחן הזה והתקבלנו כחברים

ב-1978, כאשר הבסיס לפעילות המשפטית הוא החוק מ-1973.

יש מספר גורמים שמבצעים את החוק. הגוף העיקרי זאת "המועצה לזכויות

מטפחים", והוא גוף מאוזן. המועצה מורכבת מ-9 חברים: 3 נציגי ממשלה וכן 6

אנשי מדע ומחקר ונציגים של מגדלי זרעים ומטפחי זנים. כדי שהמערכת הזאת

תיפעל היא צריכה סטרוקטורה מחקרית וגם ביצועית, שתוכל לבצע את הבדיקות

בשטח. צורת ההגנה הזאת של u.p.o.vבנוייה על המוזות, על החומר. המטפח מביא

את החומר שהוא מצא וטיפח ומבקש לקבל זכות מטפחים על סמך זה שאותו זן שונה

מזן אחר ידוע ואז חמערכת נכנסת לפעולה. המערכת צריכה לבצע מבחנים כדי לוודא

האם יש פה המצאה מבחינת זכות מטפחים, כלומר האם הזן שונה בתכונת יסוד אחת

או במספר תכונות מזן אחר ידוע, או אם לאו. זו מערכת שעובדת בשיטה שונה

משיטת ההגנה הוותיקה על פטנטים. בפטנטים הממציא מביא את הרעיון על הנייר

והבוחן יכול לבדוק, בעזרת כל המערכת שעומדת לרשותו, אם יש פה אלמנט המצאתי,

אם יש פה חידוש. המערכת שלנו בנוייה על המהות, על החומר, ולכן האנשים

שחוקקו את חוק תשל"ג הבינו שחובה לקיים את המערכת עם המבנה הזה של המינהל

למחקר החקלאי, כי בלי המערכת הזאת אני לא חושב שאפשר היה לעמוד בכל הדרישות

הבינלאומיות ולהיות חברים נכבדים ב .u.p.o.v-במערכת הזאת קיים גם רשם,

שאחראי לצד הטכני של המערכת. כמו כן אנחנו נעזרים בבוחן זנים, שהוא גם עובד

המינהל, והוא נמצא פה איתנו, והוא מתמודד עם הצד הבחינתי של רוב הבקשות

המוגשות. כאשר הבוחן מסיים את הבחינה, המימצאים שלו מוצגים בפני המועצה,

שדנה בבקשות ומקבלת החלטות.

החוק מ-1973, בגלל סיבות שונות, לא עמד כמעט בכלל במבחנים בבתי המשפט

ולא זכינו כמעט לפסיקה. רק בזמן האחרון התחילו לפנות לערכאות, ועד כמה שאני

יודע עומדים ותלויים מספר תיקים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. לאור זאת אפשר

היה אולי לומר שהחוק הוא מוצלח ומושלם וההסדרים הנורמטיביים היו כל כך

ברורים כך שהאנשים שעסקו במאטריה הזאת ידעו למצוא את נתיבם ולא היו זקוקים

לפנות לערכאות כדי שי יכריעו במחלוקת זו או אחרת. אבל אני סבור שלא רק זאת

הסיבה. אני סבור שבהיות המאטריה הזאת מאטריה חדשה היא לא הובילה בשלב של

עשרות השנים הראשונות למחלוקות משפטיות, וכן גם מטעמים טקטיים ומטעמים של

הוצאות. עלינו לדעת שרק חלק מהזנים שנרשמים על-ידי מטפחים מגיעים לידי

מיצוי מסחרי שמצדיק עימותים משפטיים (כמו שקורה גם בהמצאות שונות, כשהרבה

אנשים זוכים להמצאה אבל רבות מההמצאות לא מיושמות במציאות הטכנולוגית).

ישראל נחשבת לחברח מאוד נכבדה ב- u.p.o.vש לנו אנשי מקצוע שמאוד מאוד



מכבדים אותם ואנחנו גם תורמים לא מעט לפעילות של האירגון בכל מיני תחומים.

היום חאיגוד מדבר על מיחשוב כל המערכת ולנו יש תרומה נכבדה מאוד בתחום הזה

והקדמנו מדינות מפותחות מאוד בתחום הזה. יושב פה מר ברתל שבנה לפני כמה

שנים מערכת ומיחשב את עבודת הבוחן עם תוכנה פשוטה ומתקדמת. אנחנו מפעילים

את המערכת בסבירות וברמה נאותה, בהתחשב בכל האילוצים שנובעים מהיותנו יחידה

ממשלתית, וזאת צריכה להיות יחידה ממשלתית, כי כבוחנת ומחליטה בזכויות שיש

בהן גם אופי קנייני היא צריכה להיות אובייקטיבית.

,U.P.0.Vשישב כמה שנים על המדוכה, חיפש ומצא דרך של פשרה כיצד לעבות,

על-ידי פעולה משפטית ראוייה, את הזכות המשפטית של המטפח. עם כל הפיתוחים

הטכנולוגיים הגענו למצבים שיש כל מיני מוטציות, שהן חשובות כשלעצמן, או

פיתוחים בהנדסה גנטית, שמתבססים על איזשהו זן ידוע, שהיה בו משהו שמנע ממנו

להיות זן מוצלח מבחינה מסחרית. ניקח לדוגמא איזשהי עגבניה שיש לה תכונות

מאוד מאוד טובות והיא טעימה ויפה אבל אורך חיי המדף שלה היה קצר למדי ואי

אפשר היה לעשות איתה הרבה בתחום של הייצוא החקלאי. על-ידי איזשהו פיתוח

בתחום הגנטי, של שינוי שנראה לנו קטן, קיבלנו עגבניה שאורך חיי המדף שלה

הוארך באופן משמעותי. במקרה זה יכול להיות שייבואו הבוטניקאים וייגידו שיש

לנו פה, לפי המינוח שלהם, "זן ניגזר", כלומר הגנוטיפ שלו (הצד התורשתי שלו)

דומה מאוד ל"זן העיקרי" אבל יש איזשהי תכונה חשובה שעושה אותו לאחר. יש פה

המצאה חדשה של ממציא חדש אבל יש עוד ממציא, שהוא הממציא העיקרי, שיש לו

זכות מטפחים על הזן המקורי, אף שבמשך שנים לא ראה פירות ולא היה מסחרי.

ב-u.p.o.v קראו לזה "זן ניגזר" והם הרחיבו את זכות הניצול. אם התיקון

ייתקבל לבעל "הזן העיקרי" תהיה זכות לומר שגם לו מגיעים תמלוגים כלשהם.

המחדש השתמש בחומר הריבוי שלו ושיפר אותו כך שהיום יש לנו דבר חדש שהופך

להיות מסחרי אבל גם לו מגיעים תמלוגים. אני צופה שהתיקון הזה של u.p.o.v,

שמשתקף גם בהצעת החוק המונחת לפניכם, ייביא להרבה מאוד מחלוקות משפטיות

ובית המשפט י יזדקק לעיתים תכופות יותר להכריע במחלוקת שבין צדדים, בין בעל

זן מקורי עיקרי ובין בעל זן ניגזר, סביב השאלה האם זה זן ניגזר או לאו.

u.p.o.vהיה מעוניין לשפר את הזכות המוגנת, לעבות ולהרחיב אותה, וכמו שזה

מופיע באנגלית ,Scope of protectionמרחב ההגנה גדל.

זהו תיקון אחד חשוב, שהקדמתי אותו קצת בסדר הדברים, אבל יש עוד מספר

תיקונים באמנה שהם לא פחות חשובים ומוצאים את ביטויים בתיקון שעומד בפני

הוועדה הנכבדה. התיקון הראשון הוא פתיחת ההגנה, שבא לידי ביטוי הן בתפיסה

הראשונית של u.p.o.vוהן בחוק שלנו מ-973ו. לדעתי האנשים שיישבו על המדוכה,

בכנסת ובמשרד החקלאות, היו מאוד נבונים כשגיבשו את המתכונת של החוק ב-1973.

הם קבעו שזנים יהיו מוגנים בהתאם לחוק על-פי צמחים וסוגי צמחים שמפורסמים

בתוספת, כלומר שר החקלאות היה רשאי להוסיף לרשימה צמחים חדשים, שהמועצה

החליטה שהגיע הזמן לכלול אותם ברשימת הזנים שאפשר יהיה לבקש לגביהם זכות

מטפחים. היום לפי התפיסה של ,u.p.o.vשבאה לידי ביטוי באמנה, ההגנה תהיה על

כל הצמחים וכל הסוגים הבוטניים בטבע. אצלנו זה מופיע בסעיף 2 להצעת החוק

"הוראות חוק זה יחולו על כל הסוגים והמינים הבוטניים", כלומר פתיחה כללית

של כל הסוגים הבוטניים שיהיו ניתנים להגנה.

תיקון חשוב אחר הוא הגדלת תקופת ההגנה. על-פי החוק (סעיף 16 לתיקון,

סעיף 38(א) לחוק) תקופת ההגנה על זכות המטפחים עמדה על 15 שנים מיום

שנרשמה. בזני גפנים, עצי פרי ועצי יער וכל צמח רב-שנתי היא עמדה על 18

שנים ב u.p.o.v-הוחלט להגדיל את תקופת ההגנה ולהעמיד אותה על 20 ו-25 שנה,

בהתאמה. גם זה בא לידי ביטוי בתיקון המוצע.

הכנסנו גם שינוי בנושא של בטלותן של זכויות. בחוק הקיים, בסעיף 29, היה

הסדר של ביטול זכות מטפחים. אנחנו הרחבנו את ההסדרים האלה בעקבות שינויים

חלופה אחת דומה לסעיף 29 בשינויים קלים, של ביטול

זכות מטפחים באותן העילות המפורטות בחוק; והוספנו סעיף שמדבר על בטלות

מעיקרו, מתי ובאילו עילות זכות מטפחים מתבטלת כאילו שהיא לא היתה. התאמנו

את זה להסדרים באמנה.

אני רוצה להדגיש שאנחנו התאמנו את ההסדרים הנורמטיביים בחוק הישראלי



לאמנה החדשה. מצאנו שהחוק המקומי עונה על הדרישות ויש בו הרבה מאוד הסדרים

שאנחנו יכולים להתגאות בהם ואנחנו יכולים גם יכולים להיות אור לגויים אחרים

שעוסקים בתחומים האלה, גם אם היקף הפעילות שלהם הוא גדול יותר. אנחנו

אימצנו את ההסדרים המנדטוריים באמנה והכנסנו אותם לחוק, כאשר ההסדרים

העיקריים הם היקף זכות המטפחים, תקופה ההגנה ופתיחתה. כמו כן יש פה שינויים

פרוצדורליים. הרחבנו את האפשרויות של תושבים, אזרחים או תאגידים במדינות

האיגוד, כך שיהיו להם כל הזכויות שיש לאזרח או תושב ישראלי בכל הנוגע

ליישום והפעלת החוק. התאמנו סעיפים שונים, כשהדבר התבקש, בעקבות התיקונים

המהותיים ואנחנו עושים את הפעולה הזאת גם מתוך החובה שלנו לבוא ל-u.p.o.v

ולהודיע להם שאישררנו את האמנה בחוק המקומי. אנו מצפים לכן לפעולה מהירה של

הוועדה ואני חוזר ומודה לוועדה שנטלה על עצמה את הטיפול בחוק הזה. כאשר דבר

החקיקה ייסתיים אני סבור שזה ייתרום רבות לענף. אני חושב שלחוק הזה יש גם

חשיבות להתפתחות החקלאית בארץ. שמעתי בדבריהם של הנהלת משרד החקלאות ושל שר

החקלאות שהדגשים עוברים יותר ויותר לפיתוח היידע החקלאי ומיסחורו ומכירתו.

יותר ויותר קשה להתמודד ולהתחרות על המוצר הסופי. יש לנו את התנאים ואת

היכולת בהרבה מאוד מקרים לייצר ידע, לבוא איתו עד כמה שיותר מהר לשווקים

באירופה ולהקדים אחרים ולעשות את מה שצריך לעשות ולקדם את הייצוא החקלאי.

החוק הזה בסופו של דבר צריך לתת את האפשרות להגן על היידע.

יש פה עוד סעיף מאוד חשוב, במסגרת הרחבת זכות המטפחים, שמאפשר לתפוס,

על-ידי טיפול משפטי נכון, גם את המוצר (אנחנו קוראים לזה "החומר המאוסף").

עד היום לא היתה אפשרות חוקית כזאת, לא רק אצלנו אלא גם במדינות חברות

.U.P.0.Vעלי לציין שב u.p.o.v-חברות רק 20 וכמה מדינות, מדינות שנחשבות

כמדינות מפותחות בתחום החקלאי. יש היום דרישה מאוד חזקה מצד מדינות מתפתחות

להצטרף למערכת הזאת, כי זאת המערכת שמאפשרת את המסחר הבינלאומי בחומרי

ריבוי, אבל הדרישות של u.p.o.vהן לא קלות ויש שם גופים מאוד קפדניים

ומקצועיים שבודקים כל מדינה ומדינה ועובר תהליך ארוך עד שהיא זוכה להתקבל.

לגבי המדינות שכבר חברות באיגוד לא היה הסדר, כאשר היתה הפרה והיה שימוש

בלתי חוקי בחומרי ריבוי, שייאפשר להוציא צווי מניעה ולתפוס את העגבניה או

את הפרח הקטוף, את המוצר הסופי שהתקבל בסופו של דבר מחומרי ריבוי אלה או

אחרים. במסגרת התיקון באמנת u.p.o.vמ-1991 הופיעה הוראה מנדטורית שתהיה

אפשרות לתפוס את המוצר הסופי. לדוגמא, אפשר יהיה להגיע למרקס-אנד-ספנסר,

לאתר ולאסוף עגבניות או פרחים שהוכח שהם תוצאה של חומרי ריבוי שלא שולמו

עבורם תמלוגים. במערכת הקיימת היום, עם הקומוניקציה המפותחת ועם כל המערכת

של המומחים, הדברים האלה הופכים להיות מאוד רלוונטיים ואפקטיבי ים. נאמר פה

שבגרמניה כבר עושים את זה אך איני סבור שזה כך. הייתי במושב האחרון של

u.p.o.vושם דווח שהגרמנים עדיין לא התאימו את החוק המקומי שלהם להוראה

הזאת של ,u.p.o.vשמופיעה בסעיף 14 של .Scope of protectionלפי סעיף זה

באמנה אפשר יהיה לבוא עם צילום של זן מסויים של עגבניה, שיש לה סימנים

מורפולוגיים ברורים. אם יימצא יצרן שהגיע לשוק כתוצאה מהפרה ושימוש בלתי

חוקי בחומרי הריבוי אפשר יהיה להגיע לחומר המאוסף, למוצר הסופי, כמובן עם

צווי מניעה ופניות מתאימות לערכאות המשפטיות. ההליך המשפטי כרוך אומנם

בהוצאות והוא אינו פשוט כלל, אבל זה ייקבע נורמות שיירתיעו וייעשו סדר

במערכת. כולנו יודעים, גם המחוקקים שיושבים פה וגם היועצים המשפטיים ועורכי

הדין, שיש הרבה מאוד נורמות שלא מקויימות אבל יש גם הרבה מאוד הסדרים

שמקויימים כי קיימת נורמה. אנחנו לא יכולים בשום פנים ואופן למנוע הפרות

ולסגור מערכות באופן מוחלט.

בפני הוועדה נמצא דבר חשוב, הן מבחינת המקרו של המשק והן מבחינת ההסדרים

ועידוד המחקר. השקענו לא מעט עבודה בתיקון הזה. לא התיימרנו לקחת את החוק

מ-973ו, לעבור עליו מהתחלה עד הסוף ולהביא תיקונים לחוק. אני סבור, כיועץ

משפטי של משרד החקלאות, שקשה מאוד לבוא עם תיקונים לחוק שאין פסיקה בגינו

ושלא זכה לטיפול של בתי המשפט. מתוקף היותי יועץ משפטי של משרד החקלאות יש

לי אחריות על החקיקה של שר החקלאות ועל ההסדרים הנורמטיביים של החוקים

הקיימים. לא מצאתי טעם, וגם לא מצאתי סיבה אחרת, לעשות רביזיה בחוק הישן.

אני סבור שהחוק הוא כמו יין ואם אין דברים מיוחדים לא צריך לרוץ ולמהר

ולתקן סעיף זה או אחר רק בגלל שמישהו סבור שסעיף מסויים לא עונה לבעיה שלו.



הרחבתי קצת את הדיבור, ואני מקווה שלא שיעממתי, בדי לתת את התמונה

הכללית של ההצעה שמונחת בפני יושב הראש הנכבד, שמכיר לא מעט את הסקטור

החקלאי. אבקש לקדם את הטיפול על מנת שנובל לצאת לדרך. תודה רבה.

אני מציע שאנחנו נשמע את גברת אבירם. אני רק רוצה לשאול כמה שאלות ואבקש

ממכם לשלב את התשובות בדבריכם. כמה טיפוחים היו לנו ב-10 השנים האחרונות

שהגיעו להבשלה? על כמה טיפוחים פוטנציאליים מדובר כיום? מה נמצא ב"צנרת"?

כמה טיפוחים, מאלה שפותחו ב-10 השנים האחרונות, נמצאים כיום ברשותם של

גורמי חוץ? ומהן המגבלות לגבי מטפח, שקיבל סיוע ממלכתי, שלא להעביר ידע

מחוץ למדינת ישראל? חבר הכנסת גדליה גל ואנוכי עקבנו מאוד מקרוב על נושא

הייצוא החקלאי, גם ביקרנו לראות את הלוגיסטיקה של הנעת הייצוא החקלאי.

חזרנו במצב רוח די מדוכא. ביקרנו באמסטרדם וברוטרדם, בלונדון ובפריס וראינו

שאנחנו בסך הכל סרח קטן, אנחנו מחפשים פה נישה ושם נישה. הכמויות הן

עצומות, המראה הוא מלהיב והנתונים בשטח כולם נגדנו. לתפוז צבוע ועטוף שמגיע

מאיטליה או מספרד במשך כמה שעות נסיעה יש יתרון רב על התוצרת שלנו. מה שהכי

מרגיז הוא שכשאנחנו מדברים עם הקניינים והייבואנים באותן המדינות הם

מצביעים על כך שהתוצרת הספרדית למשל היא פיתוח ישראלי. קשה מאוד להשתלט על

זה. נדמה לי שאנחנו בנזיד עדשים מעבירים ידע שטופח פה בישראל והוא מתחרה

בנו קשות בשוק. הלוואי ואני אתבדה אבל אני מעריך שהייצוא החקלאי שלנו יישאף

לאפס בעוד כמה שנים" היו תקופות בהן ייצאנו פרי הדר ב-270-250 מיליון דולר

של אז, שזה היום 750 מיליון דולר, והשנה אם הייצוא שלנו ייגיע ל-70-60

מיליון דולר נצטרך לשמוח. גם בנושא הרכז יש לנו בעיה, אנחנו גם לא פועלים

נכון ולא פועלים על פי חוק. אנחנו מערבבים את הרבז שלנו עם רכז ברזיליאני,

וישנם שמערבבים את הרכז שלנו עם הרבה מים והרבה סוכר, עד שאנחנו נתפסים.

אני זוכר תקופות שהייצוא החקלאי היה שליש מהייצוא הישראלי. היום הייצוא

החקלאי הטרי - אני מדבר על סחורות ולא על שירותים - מהווה כ 4%-מהייצוא

הכולל. זה כואב מאוד. למי שאין שוק יצוא לא כדאי לקיים שוק פנימי כשהמדינה

היא כל כך קטנה. בנוסף לזה במתכונת של "מזרח תיכון חדש" אנחנו נותנים חופש

לייבא תוצרת חקלאית מעזה, מיריחו ומירדן, וזה בוודאי יילך וייתרחב. 50,000

טון של ירקות ופירות מיובאים על-פי ההסכם שלנו עם ירדן. כשר תעשיה בזמנו

אמרתי שהתפקיד שלי אינו לגרום לכך שישראל תהיה חיריה של כל העולם. מגיעה,

בעיקר מעזה, תוצרת חקלאית שמסכנת את בריאות הציבור ואנחנו, בהתלהבות שלנו,

נסגור את שוק הייצוא החקלאי כי הוא לא יהיה כדאי. אם אנחנו נוצף בתוצרת

חקלאית שאי אפשר יהיה להתחרות בה מבחינת כוח האדם, לאף אחד מאיתנו אין 4

נשים ו-32 ילדים שיכולים לעבוד בשדה שלנו, אז אנחנו נגיע למצב שהכל יהיה

מיובא. אומרים לי שהייבוא יותר זול. אמרתי פעם בישיבת ממשלה שגם לייבא

תינוקות מרומניה יותר זול. אם כך יהיה, הדבר היחידי שיישאר לנו זה הטיפוח

ואת הטיפוח נייצא. זו לא הכוונה. אודה לכם אם תוכלו להתייחס גם לשאלות

האלה. האמת היא שחבר הכנסת אביטל יודע את כל התשובות, אין בכנסת מי שמכיר

את הנושא החקלאי כמוהו. האם יש לך שאלות או שאתה רוצה רק לשמוע?

יושב הראש כרך פה פחות או יותר את כל הנושאים שסביבם אנחנו סובבים

בעניין החקלאי, בייצור החקלאי. אנחנו רצינו, כעמותת מטפחים, להביא מידע על

מה שקורה בשטח. אמר היועץ המשפטי של משרד החקלאות, מר ברלנד, בסוף דבריו

שזה ענף דינמי בצורה בלתי רגילה. לפני 15-10 שנה, כשחוקקו את החוק, היו 5-2

מטפחים בלבד בישראל ואילו היום יש להערכתנו - לפעמים זה חקלאי בודד בשטח

שעושה את עבודת הטיפוח, לפעמים זה למצוא את הזן המיוחד בתוך מיכלול של

גידולים - יותר מ-50 מטפחים, ידועים ולא ידועים. לפני מספר שנים רוב הייצוא

החקלאי היה של תוצרת גמורה אבל התחרות עליה הולכת ונעשית קשה, ואתה ביטאת

את זה וראית את זה, ומה שנשאר למדינת ישראל זה הטיפוח, זה היידע, זו חקלאות

ההיי-טק, בדיוק כמו שקורה בתחום של תוכנות המחשבים. אנחנו לא נוכל להמשיך

לייצא עגבניות ותפוזים - בגלל כל המגבלות שידועות פה לכולם, ואני לא רוצה

להרחיב, של חוסר מים וכוח אדם, מרחק מהשוק וכולי - ולכן הידע הוא היום

העתיד של החקלאות. יושבות פה חברות שהיום מקבלות תמלוגים מכ-12-6 ארצות



שונות, ממגדלים שם שמשלמים עבור הטיפוח ותיידע מיליוני דולרים, דבר שלא היה

בעבר. אני מייצגת חברה כזאת שמרוויחה מעל ל-1.5 מיליון דולר עבור טיפוח

זנים של פרחים בתחום אחד צר ואחרים עוסקים בזרעים ואחרים עוסקים בצמחים

אחרים. התחום הזה נושק לנושא החוק דרך ההגנה. אם תהיה הגנה יהיה עניין לטפח

ולהתאמץ. אני יכולה לומר פה, ואני חושבת שלא ייחלקו עלי, שטיפוח זן לוקח

10-8 שנים ואפילו 5ו שנים בעצי פרי ובגידולים אחרים. ההשקעה בזן היא בין

100-80 אלף דולר. יש לפעמים גם קיצורי דרך אבל הם נובעים מתוך עבודת

הטיפוח. זה בדיוק העתיד וככל שההגנה תהיה יותר ברורה ויותר חד-משמעית יהיה

יותר עידוד לאנשים לעסוק בזה.

סקרנו היטב את הצעת החוק ואין לנו כמעט חילוקי דיעות. נעשתה עבודה טובה,

ממצה ועניינית. יש עוד כמה נקודות, לגבי טיפוח, השבחה והטבה, שדרושות שיפור

בהצעת החוק, במיוחד שחלק מהדברים מופיעים באמנה הבינלאומית. היטיב להגדיר

את זה עו"ד ברלנד, שאמר שהמדינות השותפות באמנה , כמו הולנד, צרפת ואיטליה,

נחשבות למדינות המובילות בטיפוח. אני יכולה לספר מנסיוני האישי, בנסיעה

הראשונה לסין הלכתי עם הנספח המסחרי של ישראל למשרד הפטנטים הסיני, שם

קיבלו אותנו במאור פנים, הוצאנו תעודות בסינית עם תרגום לאנגלית, כדי

שהסינים ייצרו את הזנים שאנחנו מטפחים. כולכם יודעים שמתקיימת מלחמת סחר

בין סין וארצות הברית, שהסינים ייכבדו את האמנות הבינלאומיות של שמירת

זכויות פטנטים. בנכס הרוחני הזה הושקעו מאמץ ועמל שלא יתוארו, וצריך לשפץ

עוד כמה פינות, אני לא יודעת אם זה ייעשה בישיבה הזאת, כדי לתת מוצר הרבה

יותר טוב שלא י יזדקק לשום בתי משפט. מספר המקרים שהגיעו לבתי משפט עד היום

היה נמוך ביותר אבל זה נבע גם מכך שלא כל כך עסקו בנושא. העתיד הוא בתחום

הזה, בדיוק כפי שציינת. בתחום של יצוא תוצרת חקלאית טריה תמיד ייכו אותנו.

אם ספרד תייצא לאירופה זנים שטופחו בישראל אנחנו נהיה מאוד גאים, אבל שלא

ייגנבו את הזנים האלה ושיישלמו עבורם תמלוגים. אותו דבר נכון גם לגבי יבוא

של זנים. אני מודיעה לכם שהרבה מאוד מטפחים - הולנדים, צרפתים - לא נתנו

לייבא זנים למדינת ישראל במשך הרבה שנים כי היתה להם הרגשה שפה גונבים אותם

ולא משלמים, כך שכמובן צריך לשמור על ההדדיות ועל ההרגשה של המפתחים. חלק

גדול מהתוצרת החקלאית שמיוצאת מקורה מזנים שיובאו לארץ.

לגבי השאלות הספציפיות שלך לגבי כמות הטיפוחים שהיתה, יכול לענות מר

ברתל, שהוא בוחן הזנים שמעביר את הרישומים והוא יודע בדיוק כמה. אבל ככל

שהשנים עוברות לפי דעתי הגרף עולה. יחד עם זה ישנה גם התמקצעות בתחום הזה

וזה מופיע איפשהו בסעיפי החוק. אתה לפעמים מוציא 10 זנים אבל כבר למדת

שהסיכוי ל-3-2 להיקלט הוא טוב יותר ואתה שם עליהם את הדגש.

נקודה נוספת שעולה בהצעת החוק היא נושא של זנים ני גזרים ומוטציות. מצבע

אדום בתהליך גנטי מסויים יכולה להיווצר מוטציה וההצלחה של התאום, שהוא

מוטציה מקרית או לא מקרית, מבחינה מסחרית עשוייה להיות הרבה יותר גדולה

מאשר של הצמח שטופח באופן מכוון. יש לי פה דוגמאות מתחום פרחים אבל זה קיים

בוודאי גם בתחומים אחרים. חשוב מאוד להגן על המטפחים מכיוון שזה שמוצא את

הזן הוא לא תמיד זה שהשקיע בפיתוחו ויש למצוא חלוקה מתאימה שתפצה את שניהם.

יש זנים שההצלחה שלהם זה בכלל מוטציה, מקרים ממש במאות דולרים, וחבל

שהמדינה תפסיד אותם.

הגרף של כמות הטיפוח הולך ועולה, לדעתי עוד מעט לא י יספיק גם בוחן אחד

ורשם אחד, גם עם המיחשוב, כי הבוחן צריך לבדוק שאכן זה חדש ואפשר להגן

עליו, זאת בהחלט עבודה קשה ולפעמים מבלבלת.

מר ברתל אומר שהוא לא מתבלבל.

לסיכום, דיברת על נישות בייצוא, על נישות של היי-טק, על נישות של מוח

ישראלי, של עובדים מקצועיים. אצלנו במכון עובדים היום יותר מ-20 עובדים



יוצאי רוסיה, 3 אגרונומים. זהו תחום החקלאות שייתפתח. אנחנו גם מזמינים את

הוועדה, אם יהיה לה זמן, לבוא ולראות את זה, זח מאוד יפה וזהו העתיד.

לגבי מה שאמר מר ברלנד, לגבי תפיסת תוצרת חקלאית טריה בגרמניה, הייתי

מבקש להשאיר לוועדה אסמכתא כתובה. בגרמניה הקדימו לתקן את החוק בקשר לאמנה

ובדצמבר השמידו פרחים עקב תיקון החוק. אם אצלנו לא י יקבלו זכויות מטפחים יש

גם לנו סכנה כזאת בייצור שלנו.

גם אני רוצה שזה ייתוקן מהר וטוב. אני אמרתי זאת כדי שהחוק יתוקן.

ציינתי בתחילה שיש קונצנזוס לגבי החוק. יש כמה בקשות ולא מן הנמנע שבין

הישיבה הזו לישיבה הבאה אפשר יהיה לגשר על הפערים.

אני באופן כללי מצטרף למה שאמר רשם זכויות המטפחים. אני מצטרף גם לדברי

יושב הראש, אני חושב שאין חילוקי דיעות גדולים אלא יש צורך להבהיר חלק

מהעניינים על מנת שהחוק יהיה ברור ונזדקק מה שפחות לבתי משפט.

לנו יש 13 הערות ובמשפט אחד הייתי רוצה להתייחס לכל אחת מההערות הללו.

1) הגדרת הזן: הצעת החוק אינה תואמת את האמנה. אנחנו מציעים, בהתאם

להקדמת הממשלה להצעת החוק, להתאים את החוק לאמנה, בהתאם להצעה המופיעה

בנספח מסי 2 בתזכיר שלנו, ולהגדיר את הזן בהתאם לאמנה.

2) ניצול הזן: הסברנו מדוע יש לנסח את ההגדרה של ניצול ב-8 סעיפים, 7

סעיפים של האמנה וסעיף נוסף שיהיה תוספת של הממשלה. אנחנו חייבים לשים את

הייצוא והייבוא, כמו באמנה, בסעיפים נפרדים ולא לכלול את זה בסעיף 4 מכיוון

שהמילה "לרבות" מבחינה משפטית אומרת שמכירה ושיווק זה גם ייצוא וייבוא.

3) הבהרת החוק: יש לנו חומר ריבוי, שהיה מכוסה על-ידי החוק. המדינה

היחידה, כפי שכתבנו בתסקיר, שאין בה הגדרה בחוק מה זה "חומר ריבוי" זאת

מדינת ישראל, אם כי אני יכול להשאיר כאן מסמכים של רשם זכויות מטפחים

ולהזכיר גם סעיפים בחוק בהם יש הגדרה של "חומר ריבוי" שלא נכללה בחוק.

אנחנו מציעים להגדיר בחוק "חומר ריבוי" על מנת שלא יהיו בעיות בדיון משפטי.

באמנה יש מושג חדש - "חומר מאוסף" - )Harvested material(ואני מבקש מיושב

הראש שי יאפשר לי להסביר את הבעיה. יש לנו כאן זרעים של חמניות לזריעה, זהו

חומר ריבוי. מכיוון שזו חקלאות אורגנית, שבה מקבלים מחירים גבוהים, הזרעים

האלה לא מחוטאים בכלל. החקלאי שהיתה לו טונה זרעים לזריעת 150-100 דונם

חמניות החליט לא לזרוע, כי בשנה הבאה המון זורעים, ובמקום זה למכור את

הזרעים האלה לגרעיני עפולה. באותה שניה אותם הזרעים שהיו חומר ריבוי הפכו

לחומר מאוסף. אחרי זה הוא שינה שוב את דעתו, החזיר את המשאית לסיטונאי של

הזרעים והחליט לזרוע את זה. באותו רגע זה הפך לחומר ריבוי. בניגוד לתעריף

המכס, ששם מסווגים לפי מהות הטובין, כאן הסיווג הוא לפי יעוד הטובין. יש פה

אבונימוס, צמח ירק לייצוא, שעכשיו הוא חומר מאוסף. אם החקלאי י יחליט לעבות

את זה ולא לשלוח, הוא יוריד את הייחור בראש הצמח, יישריש אותו, והצמח

ייהפוך להיות חומר ריבוי. אלו דוגמאות בהן אותו מוצר הוא פעם חומר ריבוי

ופעם חומר מאוסף. אנו מציעים להגדיר בחוק מה זה "חומר ריבוי" ומה זה "חומר

מאוסף" כדי למנוע מחלוקות משפטיות והיכנסות של שופטים שהם לא חקלאים.

הייתי רוצה לראות פסיקה בענין.

בסדר גמור, אבל אתם תדונו ביניכם על הנושא הזה. אני חושב שמה שהוצג עד

עכשיו הן הצעות שאתם צריכים לקבל בברכה מכיוון שזה ייקל על הבנת החוק. החוק

הטוב ביותר הוא חוק שלא צריך להסביר אותו בבתי משפט. הציע מר ברגנר דרך

שבכמה נושאים נרחיק את החוק מבתי המשפט ואם הם י יגיעו לבתי המשפט אז הם גם

יוכלו לטפל בו בצורה יותר מהירה משום שהניסוח יהיה ברור יותר.

4) תכונת יסוד "שניתנת להבחנה באופן ברור": ניסוח כזה קיים באמנה ולא

מופיע אצלנו. אני הבאתי כאן מובאות לחוק מדוע צריך לעשות את זה. זה מתחייב

מהחוק הישראלי עצמו. עוד פעם, אלו הבהרות ולא חילוקי דיעות.

5) זן חדש מהו? איזה זן ניתן לרישום? עד שמחליטים אם כדאי בכלל לרשום את

אותו זן רושמים הרבה מאוד זנים ובסוף רק מעטים נשארים. אלה שמגישים אותם

לרישום מניחים על סמך הנסיונות שאנחנו עושים שיש להם עתיד בקנה מידה קטן.

אנחנו כאן הבהרנו מהו זן חדש על מנת שהנסיונות שאנחנו עושים - והנסיונות לא

יכולים להיעשות ב-0ו צמחים - אחרי זה לא ייביאו לטענות שהזן נוצל ולכן הוא

אינו בעל רישום יותר.

6) הממשלה הציעה להשמיט את הפירסום בכתב עת מקצועי. בחוק המקורי הפירסום

היה ב"רשומות", בעיתון מקצועי ובעיתון יומי. בתיקון של החוק ב-1983 הוציאו

את זה מעיתון יומי והשאירו עיתון מקצועי. המטרה שלנו בפירסום להגיע לאותו

ציבור שנוגע בחוק בצורה הברורה ביותר. חקלאים לא קוראים "רשומות", למרות

שהחוק מחייב לפרסם ב"רשומות", ואנחנו מציעים להשאיר את הפירסום בעיתון

מקצועי. בעבר אי אפשר היה לעמוד בחוק ולפרסם בעיתון מקצועי תוך 30 יום אבל

מכיוון שמאריכים כרגע בהצעת הממשלה, בצדק, מ-30 יום מיום הגשת הבקשה ל-60

יום אין כבר מניעה מעשית לפרסם את זה תוך 60 ימים בעיתון מקצועי, "השדה",

שיוצא פעם בחודש.

זה רק עולה הרבה כסף.

אינני חושב שזהו נימוק טוב מדוע להשמיט את הפירסום בעיתון מקצועי מהחוק.

אז יהיו פחות תקבולים למכון וולקני, כי את כל הכסף מקבל מכון וולקני.

מה שאתה אומר הוא לא אחראי ולא מכובד. על סמך מה אתה אומר את זה?

אין מקום להתנצל. אנחנו מקיימים פה שיחה עניינית. אתם תשבו ביניכם ותנסו

להגיע להבנות לגבי הנקודות האלה.

7) אני מגיע לנושא של היקף זכות מטפחים (לתיקון סעיף 36(א) לחוק, סעיף

14 להצעת התיקון לחוק). היועץ המשפטי שלנו, עו"ד ארנן גבריאלי, הפנה את

תשומת ליבנו שמבחינה משפטית צריך להיות ניסוח שונה ואנחנו מסרנו פה את



הצעתנו. אני משאיר לעורכי הדין להחליט אם זה נכון או לא נכון.

8} לגבי הנושא שזכות מטפחים תהיה בת-תוקף כלפי המדינה: בהצעת החוק

משאירים את זה. מדינת ישראל היא מטפחת כמו שמכון וולקני ועוד גופים

ממשלתיים הם מטפחים וזה טיפוח מקצועי וחלק מהתקציב שלהם בא מהתמלוגים. אני

אינני רואה מדוע מדינת ישראל לא תהיה ברת שיפוט לגבי הנושא הזה, ומדוע אם

מדינת ישראל תפר זכות מטפחים אפשר יהיה אולי לתבוע פיצויים כספיים אבל אי

אפשר יהיה להוציא צו של בית משפט. מדינת ישראל היא מטפחת ומרוויחה כסף מזה,

בדיוק כמו שמטפחים מרוויחים כסף. רק לשם הדגמה, אם מכון וולקני, שהוא גוף

ממשלתי, ייפר זכות מטפחים אני כאזרח לא יודע למה נותנים לו חסינות בחוק. זה

מבחינת האזרח לא נראה לי מדוע למדינה יש זכות-יתר.

איפה החסינות? אולי רק תפנו את תשומת ליבי.

בסעיף 36 זה הסעד העיקרי.

לא על כל דבר צריך לקבל יעוץ משפטי בדיון הזה. הוא מעלה נושאים שיש בהם

הבהרות שמבקשת העמותה. נראה לי שחלק מהבקשות האלה י יתקבלו על דעת המשרד ואם

לא, נשב פה בדיון יותר מפורט ואנחנו נחליט מה כן ומה לא. אבל בשלב זה יש

הצגת דברים. אני לא יודע מדוע ההתרגשות הזו על כל מילה.

9) סעיף 36 - הרחבת זכות מטפחים לגבי זנים ניגזרים: היום, כפי שכתבנו

כאן בהקדמה, להכניס אמידות נגד מחלה לזן זו הוצאה לפעמים של 100,000 דולר

ויותר. הבעיה של זנים אמידים בטיפוח זאת אולי הבעיה מספר אחת. המטפחים

מוציאים כל כך הרבה זנים נהדרים ורק עקב אי-עמידות נגד מר1לות הזנים האלה לא

יכולים לשרוד. אני יכול להביא דוגמאות רבות.

10) באמנה נעשה עוול, מעין עשיית עושק שלא במשפט, בכן שמטפח יכול להשקיע

הון תועפות בטיפוח, וחקלאי אחר שמצא בשדה מוטציה של אותו פיתוח, למשל זן

אדום שהפך לזן לבן, הוריד יחור אחד, השריש אותו ואחרי 3-1 שנים הוא נהיה

בעל הון מהעסק הזה. האמנה מתקנת את העוול הזה רק בחלקה. אם יש לי זן

שטיפחתי שהוא אדום ויש לי מוטציה לבנה, האמנה נותנת עכשיו למטפח הגנה. אם

מהזן האדום יצאה לי מוטציה כחולה זה נותן הגנה. אבל אם מהזן הלבן, שהוא

מוטציה, יצאה לי מוטציה כחולה, שהיא גם כן עמידה נגד אותה המחלה, ואני

השקעתי 100,000 דולר לטפח, במקרה כזה האמנה לא נותנת לי הגנה. למרות שהאמנה

איננה מעניקה את זה אין שום מניעה שמדינת ישראל לא תלך צעד אחד קדימה ותיתן

הגנה למטפחים של הזן המקורי גם על מוטציה שבאה ממוטציה. כאשר ייראו בעולם

שמדינת ישראל התקדמה בחוק מעבר למדינות אחרות כל המטפחים יינהרו הנה, ייתנו

לנו זנים חדשים והחקלאות שלנו תיתקדם.

11) לדעתנו המדינה מעניקה בחוק מונופול למטפחים. מונופול הוא דבר שלילי

אבל אם מדינה כבר מחליטה להעניק מונופול למישהו כנראה שיש בזה לטובת

הציבור, אחרת לא היתה מעניקה. הציבור צריך הגנה וסעיף 41 לחוק נותן הגנה.

אני עכשיו יוצא בביקורת נגד ממשלת ישראל שלא העניקה למגדלים הגנה מספקת.

אנחנו מציעים כאן, כי אנחנו בתור אגודת מטפחים רוצים שהחוק יהיה צודק,

להרחיב את ההגנה בסעיף 41 מעבר להצעת הממשלה. הצעתנו מנוסחת כאן ויותר

מאוחר תיקראו אותה.

12) לגבי תחולת החוק: אין צל של ספק שמי שרשם זכות מטפחים על מוטציה

לפני החלת החוק, זה שלו ואי אפשר רטרואקטיבית לשלול את זה ממנו. בכלל תחיקה



רטרואקטיבית היא דבר שלילי. מטפח, שקיבל זכויות מסויימות, יכול למנוע כל

אחד זולתו מלנצל זן, על-פי הגדרת חוק הפטנטים, הוא יכול לנצל את הזן לבד

ולא לתת לאף אחד רישיון. סעיף 41 של החוק מגן על הציבור מפני איזשהם מעשים

שרירותיים. אי אפשר גם לקחת למישהו שניתנו לו זכויות קיימות - למשל משתלה

בעלת רישיון שהעניקה רישיון למשתלה אחרת להרבות זנים שלה - ובעקבות חוק

חדש, הרחבת זכות מטפחים, להגיד שעכשיו רטרואקטיבית אנחנו מחילים את תנאיי

החוק החדש על רישיון קיים. דעתנו היא שאי אפשר לקחת רטרואקטיבית את

הזכויות שניתנו לפי החוק הקיים. אבל אם מישהו מקבל רישיון, על זן שנרשם

לפני תחולת החוק החדש, לאחר תחולת החוק החדש, אינני רואה שום סיבה מדוע אי

אפשר להחיל עליו את החוק החדש. זה אדם שלא היו לו שום זכויות קודמות מכיוון

שהוא לא נפגע ולא צריכים לתת לו את הבונוס הזה.

לסיכום, אינני רואה שום חילוקי דיעות עם הממשלה, פרט אולי לנקודה

האחרונה שהזכרתי, וכל הצעותינו הן הבהרות ולא חילוקי דיעות. אני חושב

שאנחנו יכולים, כמו שכבוד יושב הראש אמר, לשבת ולדון על זה. תודה.

מר דינאי, אתה מדבר על קטע, אתה מייצג את הקטע של הפרחים.

הפרחים הם חלק מכריע מכל הנושא אבל ההערות שלי מתייחסות לכל החוק.

נדמה לי שהדיון פה הוא דיון מאוד ענייני. אני מבקש שבסוף הדיון תורו

לאנשי משרד החקלאות לשבת איתנו בצורה מסודרת על ניסוח הצעת החוק.

ננסה להגביל את ההמתנה בין הדיונים לשבועיים. אני רוצה שהדיון הבא שלנו

יהיה לפני תום מושב הקיץ של הכנסת.

מר ברתל, השאלה היתה כמה פיתוחים היו ב-10 השנים האחרונות? כמה יש היום

ב"צנרת"? כמה, ממה שנגמר ב-10 השנים האחרונות, עבר לרשות זרים? ומה המגבלות

שיש, לגבי מפתח שקיבל סיוע מהמדינה, לא להעביר את התוצאות שלו לגורמי חוץ?

מאז הפעלת החוק ב-1973 הוגשו כ-2,500 בקשות. מידי שנה מגישים כ-150

בקשות. כחצי ממספר הבקשות הן בקשות מחוץ לארץ, בעיקר מאירופה אבל יש גם

מיפן, ניו-זילנד ומקומות אחרים. על הצלחת הפיתוחים אני לא יכול לדבר

במונחים משפטיים אבל אני אעזר בבדורגל. רצים הרבה, מנסים הרבה ורק מידי פעם

יש גול, שכנראה מצדיק את כל הנושא. יש התייחסות בחוק - וזה מוזר שביתר

החוקים לא מתייחסים לזה - לכך שמטפח בשירות המדינה רשאי למכור ידע אבל

אנחנו מאוד מאוד טובים גם בקבלת ידע. גם אני כבוחן משחק את אותו המשחק, אם

אני רוצה לדעת משהו לפעמים אני חייב לספק מידע.

אתה אומר שב-10 השנים האחרונות הגישו כ-500,ו בקשות. מתוכם אתה אומר

שמחצית מהבקשות הוגשו על-ידי גורמי חוץ ומחציתם על-ידי מפתחים ישראלים. כמה

מה-750 הפכו להיות לנכס וכמה מהן עברו לידיים לא שלנו?

אין לי תשובות מדוייקות. יכול להיות שחברה מסויימת יכולה לענות מה אהוז

ההצלחה שלה אבל זו לא תשובה כללית.

לגבי פרחים, רוב הזנים הרשומים בשימוש מועצת הפרחים ורוב הזנים שאנחנו

משתמשים בהם לייצוא היום הם זנים שפותחו בחוץ-לארץ.

לפני 15 שנים הייתי אורח של בורסת הפרחים באמסטרדם. אני זוכר שאז

התרשמתי מאוד מריח הניחוח. הייתי עכשיו בביקור דומה ויש צבעים הרבה יותר

יפים אבל הפרחים חסרי ריח. אמרו לנו שישנם הרבה אנשים שהם אלרגי ים לריח.

דרך אגב, אנשים אלרגי ים לאבקנים ולא לריח, ואת זה לא פתרו. אבל יש עכשיו

חזרה כלשהי לפרחים עם ריחות.

אני יכול רק להתפרץ פה לדלת הפתוחה ולומר שחייבים לעשות דיון ממוקד יותר

על-ידי הפורום המשפטי המקצועי במשרד החקלאות, בשיתוף משרד המשפטים, כל כל

ההערות החשובות שנשמעו. המדיניות שלנו, כמי שגם נטלו חלק מסויים בהכנת

הטיוטה של הצעת החוק, היתה במפורש לנסות להצטמצם ככל שניתן. הדברים הם מאוד

מאוד מהותיים, למרות שברור לנו שיש פה ושם דברים שראוי ואפשר היה לתקן (כי

הרי מושלמות זה דבר שתמיד אפשר לחתור אליו ואין גבול לזה). אנחנו צמצמנו

במתכוון את ההערות שלנו במכתב רק ל-5-4 נקודות בודדות. למרות שאין לנו

מחלוקת גם לגבי לרוב הנקודות שהעלה מר ברגנר העדפנו על חלקן לא להתעכב

בניסיון להחיש את קבלת החוק.

כפי שציינה גברת אבירם, החוק הזה מבוסס על הדדיות. אני חושב שהחוק הזה

לא בא רק, או בעיקר רק, להגן על המטפח הישראלי אלא בא ליצור מצב שבו תהיה

הגנה בישראל על כל הזכויות של המטפחים, לא רק הישראלים. אם אנחנו לא נגן

כמו שצריך על זכות המטפחים, או נגן פחות ממדינות אחרות, זה י יגרום לכך

שנהיה מוחרמים. כתוצאה מזה למגדלים הישראלים של המוצר הסופי לא תהיה נגישות

לזני המטפחים הזרים, שייעדיפו להדיר את רגליהם מכאן, ובסופו של דבר זה

ייפגע בכל הערך המוסף של הייצור הישראלי, גם בשוק המקומי וגם בשוק הייצוא.

אני לא רוצה לקבוע מה יותר חשוב, להגן על המטפח הישראלי או להגן על המגדל

שנזקק למטפחים זרים לצורך עבודתו, שני הדברים חשובים ולכן ההדדיות כאן היא

קריטית וחשוב שהחוק י יתקבל במהירה. המקרה שהוצג, של ההשמדות בגרמניה, הוא

רק דוגמא לכך שחוסר הדדיות בין המדינות השונות בקצב החקיקה יכול בסוף להיות

בעוכרנו. לכן אין לנו שום מחלוקת על כך שהחקיקה צריכה להיעשות במהירות.

אני לא אתעכב פה עכשיו על פרטי הפרטים של ההערות שאנחנו הגשנו. יש מספר

הערות שאנחנו הגשנו, גם לשר המשפטים וגם למשרד החקלאות, שלדעתנו הן מהותיות

1) לאופן אכיפת הזכויות בבתי המשפט;

2) להגדרת זכות המטפחים עצמם;

3) לפטור הבלתי מוסבר של המדינה מצווי מניעה, שלדעתנו אין לו מקום

בקניין הפרט (זו לא הפעלת זכות שלטונית כאן);

4) ובעיקר לגבי אותה הוראת מעבר בחוק המתקן, שהיא מרחיקת לכת בחשיבותה



משום שפה עושים שינוי מהותי בהיקפי הזכות.

5) והנושא העדין והמורכב של איך מחילים את השינוי בהרכב הזה ועל איזה

זכויות מחילים למפרע ואיזה לא, ועד כמה למפרע, הוא נושא חשוב ביותר, שאני

חושב שצריך להתעכב עליו. אני חושב שמוסכם על כולם, כולל נציגי הממשלה,

שההוראה שקיימת היום בהצעת החוק לא מוצלחת ויהיה צורך לעשות עבודה נוספת.

אני מציע שאנחנו נסכם. אני חושב שהישיבה האירה את הנושא, החל מהדברים של

היועץ המשפטי של משרד החקלאות וכלה בדברי אחרון הדוברים.

הממשלה מעוניינת בהעברת החוק וכך גם המטפחים ואני מציע שלא ניצור מצב של

חוסר תיאום. אני מציע שאנחנו נחזיר לכם את הצעת החוק לשבועיים. הכנסת יוצאת

לפגרה ב-26.8 וחוזרת בסוף אוקטובר. אנחנו נכנסים לחודשים מאוד מאוק עמוסים

ולא ענייניים של מושב הפריימריז. מאוד הייתי רוצה לקדם את הצעת החוק הזאת

ולהבטיח שנוכל לחזור למושב החורף עם קריאה שניה ושלישית. אם אתם תעשו את זה

בשבועיים הקרובים וזה ייחזור אלינו בסביבות 20-15 לחודש, אנחנו עוד ניתפוס

טרמפ על המושב הזה. אם לא, אנחנו דוחים את זה ל-3 חודשים. אני לא מתרשם שיש

פה חילוקי דיעות בסיסיים, ואם יש חילוקי דיעות בעניינים מסויימים אז הוועדה

תכריע, לכן אני מבקש ממכם לנסות להגיע לסיכומים עד ה-20 לחודש. לאחר מכן

תשובו הנה עם רשימה של חילוקי דיעות או עם רשימה שאין חילוקי דיעות, ואם

משרד המשפטים יהיה אתכם בדבר הזה, אז נוכל להתקדם. אני מבקש שתעשו את

המאמץ. אנחנו ניקבע ישיבה של הוועדה בנושא הזה בשבוע הראשון שלאחר ה-20.7.

אני מבקש שהישיבה תיקבע מספר ימים אחרי ה-20.7 כי עובדי המשרד יוצאים

לחופש לפני כן.

אנחנו זקוקים להיכנס לתור לדיון במליאה, והתור יהיה ארוך מאוד בסוף

המושב. אנחנו נקבע יעד של השבוע שמתחיל ב-20.7.

אני מודה לכם מאוד, למדתי הרבה.

הישיבה ננעלה נשעה 10:35