הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס 249

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי. כב' בסיון תשנ"ה. 20.6.95. שעה 11:00

חברי הוועדה: ג' פת - היו"ר

ע' אלוהב דראושה

חה"כ ס' סלים

ח' מרגליות - הלשכה המשפטית, משרד התעשיה והמסחר

ע' שרגאי - הממונה על הגנת הצרכן

א' זיסבלט - משרד המשפטים

צפריר ענבר - מפקח על היהלומים

ד' הדני - מנכ"ל בורסת היהלומים

מי ברגר - סמנכ"ל התאהדות תעשייני היהלומנים

א' צגלה - מנכ"ל אוליבק, התאהדות התעשיינים

ח' ישראל - התאהדות התעשיינים

י' טמלר - מנהל מחלקת יבוא, לשכת המסחר

ס' בלט - כלכלנית אגף המזון,

התאחדות התעשיינים

מ' אבנר -יועץ משפטי , עלית

א' בנדלר

ל' ורון

ט' רם

1. תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי יהלומים, אבני חן

ופנינים), התשנ"ה-1995.

2. הצעת-חוק הגנת הצרכנות (תיקון-סימון טובין בשפת האם),

התשנ"ה-1995, של חברי-הכנסת סאלה סלים, האשם מחאמיד, תמר

גוז'נסקי.



1. תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי יהלומים. אבני חן

ופנינים). התשנ"ה-1995

היו"ר ג' פת;

לפנינו תקנות להגנת הצרכן. זהו מכתב מאפריל, שקיבלנו

מהגברת מרגליות והיתה לנו בנתיים פגרה. אני הקדמתי את הנושא,

משום שהמפקח על היהלומים ביקש אותי לעשות כן. בפנינו מונהות

תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי יהלומים, אבני הן

ופנינים). אלה תקנות של הממשלה ואני מציע שתציגו את התמונה

ונוכל לדון בכך.

צ' ענבר;

התקנה באה בעצם לכסות נושא שגם בא לידי ביטוי בפורומים

בינלאומיים לגבי גילוי נאות של טיפולים או נושאים אירים כמו אי

הבהנה בין יהלומים מלאכותיים או אבני הן מלאכותיות, כאשר הם

נמכרים בשווקים מבלי שיזוהו ככאלה.

הדבר הביא לכך שהיה צורך לגבי החלק האחרון בעצם בשרשרת

המכירות - לקמעונאי, להודיע למי שקונה ממנו שזה אכן יהלום טבעי

או שזו אכן אבן-חן טבעית או מלאכותית.

הצורך בגילוי אותם פרטים למשל במקרים בהם יהלום עבר קרינה

רדיואקטיבית לשם שינוי צבע, או אם אבן-הן עברה טיפול מיוחד

בשינויים פיסיים של האבן כדי שישתנו צבעה או צורתה כדי לתת לה

ערך יותר גבוה כי היא איננה בעצם במקורה כזו.

אלן לך כאן נושא של יהלום צבוע?

צי ענבר;

בהחלט יש. טיפול בשינוי צבע מופיע בסעיף 2(א)(1)(ד);

"נעשה בהם מילוי בהומר כלשהו או נעשה בהם טיפול לשם שינוי

הצבע".

מה שעושים היום ביהלומים, שמפריע מאד למסחר ביהלומים

ופוגע מאד, ועל כך היו דיונים ארוכים מאד בקונגרסים ליהלומים של

הבורסות ושל התעשיינים, זה שמתחילים להמציא חומרים שסותמים את

הסדקים הטבעיים שישנם ביהלום. פתאום היהלום נמכר כאילו אין בו

סדקים והוא יהלום נקי ויפה.

קודם כל זה לא נכון ובאיזשהו מקום זהו טיפול להעלים את

האמת והעלאה מלאכותית של ערך היהלום בטיפול יחסית פשוט. בסך הכל

זו באיזשהו מקום רמאות, אבל לצרכן אין שום כלי להתמודד עם זה.

אם לא נאמר שחייבים להצהיר על הטיפול הזה, העסק ימשיך כפי שהוא.

היו"ר ג' פת;

הרי מספיק שאתה נותן נקודת צבע כחול בשפיץ.

כתוב: "אם נעשה בהם טיפול לשם שינוי הצבע". ישנם טיפולים

הרבה יותר מתוחכמים. אם לוקהים יהלום, וזה מה שעושים עם יהלומים

זולים, לוקהים אותם לכור אטומי ומכניסים אותם לשטיפה של

איזוטופים ומשנים למעשה את צבעו של היהלום. אם הוא היה שקוף

לבן, הוא הופך להיות כחלחל או ירוק, והערך, לכאורה, של היהלום

צריך לקפוץ כדי להיות מסוג ,fancyשזה בערכים לגמרי אחרים.

כל היהלומים הצבעוניים יותר יקרים מהיהלומים הלבנים?

כן, מפני שהם הרבה יותר נדירים.

כשיוצאת אבן צהובה או אבן קצת חומה, צובעים אותה והיא

נראית אחרת, אלא שאם תשימי אותה בחומר מסוים...

טיפול רדיואקטיבי לא ישנה. בהרתחה עמוקה, הצבע של טיפול

רדיואקטיבי לא יורד וזה נשאר, מה גם שיש כאן בעיה אחרת של פחד

לגבי טיפולים רדיואקטיביים שצריכים להצהיר עליהם, שמא נשארה בו

שיורת כלשהי, שזהו נושא בפני עצמו.

זה יכול להזיק למי שעונד את זה?

באבני חן היתה בעיה של זירקוניות שהיו מיוצרות כאילו שהן

יהלומים. אדם מן השורה שבא לחנות תכשיטים, רואה תכשיט משובץ

ביהלומים ולא אומרים לו שמדובר בזירקוניה, אחר-כך חוזר הביתה

ומתחילות בעיות. זה גם חוזר כבומרנג עם תיירים. בדרך כלל, אדם

מך השורה לא מבין בכך ואם אין חובה על המוכר להצהיר שזו לא אבן

מלאכותית, אז הוא פשוט מוכר זאת כך.

היצוא שלנו הוא בסביבות השלושה מיליארד דולר, נכון?

ארבעה מיליארד דולר.

מה היקף המכירות בארץ?

הלקף המכירות של יהלומים בסביבות 80 מליון דולר, אבל זה

גם הולך לייצוא. בארץ מעט מאד.

היום אמנם יש יצוא יפה מאד בכמויות גדולות, אבל יש הרבה

צרות. האבנים הקטנות לא הולכות בכלל ויש תחרות גדולת.

די הדני;

בגלל עבודה זולה.

עבודה זולה גם במזרה הרחוק, בהודו ואפילו ברוסיה.

ראיתי מפעל בהודו שאני לא מגזים שיושבים בו אולי אלף

ילדים בגיל 7-8, יושבים כל היום ועובדים על המכונות. זה דבר

מזעזע ואי-אפשר להתהרות עם זה. הילדים האלה מקבלים כ-80 סנט

ליום. הרוסים התפתהו מהר ומייצרים אבן נהדרת וגם שם מהיר העבודה

ודאי שולי.

כמה פועלים יש לכם היום בענף?

לפי הנתונים זה ירד ל- 8,200 בערך.

איך האוטומציה?

האוטומציה התפתחה ונכנסה טוב, אבל עוד לא מספיק. עוד לא

הגענו לפיתוה שיכול לתת פתרונות לאבן קטנה. יש ב:עיה שהמגעים

תופסים מהר מדי ומסובבים את האבן ולא מגיעים לליטוש.

ביצוא שלנו, איזה אהוז הוא מרבעים ומעלה, כלומר רבע קראט

או 25 נקודות?

כולו רבעים ומעלה. עד 20 נקודות כבר כמעט ולא מייצרים

בארץ ויש מעטים מאד שמייצרים גדלים כאלה.

אתה אומר שקשה למכור אותם ויש את התחרות הגדולה. בכל

אופן, ה- 5 נקודות וה-10 נקודות מהירם גבוה מאד. היום 5 נקודות

זה בערך 600$ או 700$, וזה המון כסף.

רק סחורה מאד טובה ועבודה מלוטשת יפה. הסחורה ההודית

יכולה לעלות באותם גדלים, 100 דולר לקראט או 200 דולר.

כמה חברים יש היום בבורסה?

2,400 פעילים בבורסה יהלומנים, כולל כל שלל המקצועות, ויש

לנו עוד 300 ברשימת המתנה, שמבקשים להכנס להיות חברים.

מיהם חמשת היצואנים הגדולים?

ראשית השותפות של לביוב ואלישלוב שהם עובדים בעיקר עם

רוסיה. אחרי כן נמדר-שכטר, אחר-כך שניצר, שוורץ והאחים לוסטיג.

מהחומר גלם, כמה אנחנו מקבלים היום מהסינדיקט?

בסביבות 40% מהצרכים שלנו מהסינדיקט.

בהמשך לשאלה שלך, האם גם מייבאים אבנים מעובדות ומייצאים

אותן שוב?

שואל חבר-הכנסת דראושה אם יש גם יבוא של מלוטש?

בהחלט. יש יבוא של מלוטש. הוא לא עולה, כלומר הוא נשאר

בערך יבוא קבוע. אנחנו אומרים שישראל צריכה להיות מרכז מסחר, כך

שאתה לא יכול לבוא ולא למצוא כאן סחורות שלא מייצרים כאן, אלא

רצוי שיהיה כאן את מלוא המבחר.

אולי ההצטיינות הישראלית תהיה בעבודת הגמר, במוצר המוגמר,

ואז המיירים יהיו יותר זולים.

את המוצר הישראלי עושים בארץ מאלף עד תו. מביאים חומר גלם

ומייצרים את המוצר עד הסוף בכל השלבים.



למשל לגבי הסחורות ההודיות, אותן סחורות זולות מאד,

שהילדים עובדים שם, כאשר מגיע הנה קניין והוא מעונין לקנות

סחורה ישראלית, הוא לא יסע אחר-כך להודו לקנות שם. לכן אנחנו

רוצים שתהיה גם סחורה אחרת כאן, כך שהוא ישאר כאן.

יש הרבה יהלומנים שבאים הנה עם המשפחות וטוב מאד שהם

יכולים לקנות כאן את הכל, אבל מה שהיה קורה הוא, שהוא בא לחפש

סחורה, הוא היה רואה סחורה כאן בישראל, אבל היתה לו אילוזיה

שבבלגיה הוא יקנה זאת יותר בזול. הוא לא צריך לנסוע להודו, כי

יש לו הכל באמריקה, ברוסיה. כשיש כאן מלאי של כל המוצרים, הוא

קונה כאן את הכל.

ע' אלוהב דראושה;

האם התפתח מסחר עם העולם הערבי בנושא הזה?

צי ענבר;

יש כמה פניות מירדן. יש תערוכות במפרץ, אבל איתם עדיין זה

לא הולך. יש indirectדרך מדינות שלישיות.

בדרך כלל השוק הערבי היה קונה את התכשיטים.

ע' אלוהב דראושה;

הצרכן הערבי גם התפתח ויש מעורבות עם אירופה ועם ארצות-

הברית.

יש היום יצרני תכשיטים בארצות המפרץ, שם מונה הכסף, והם

מבקשים את הסחורות שלנו, אך דרך צד שלישי.

מה שקרה הוא שיצרני התכשיטים בארצות ערב עסקו בתכשיטים

ללא יהלומים. עם השלום ועם קשירת הקשרים דרך מצרים, דרך ירדן,

יש התפתחות גם בתכשיטים משובצי יהלומים.

הייתי לפני חודש במצרים בשוק תכשיטים ושם מוכרים לא רק

זהב אלא מתחילים להכניס גם יהלומים.

היו גם פניות מלבנון, אבל זה נעצר.



ע' אלוהב דראושה;

אבל המחירים, גם בישראל, לקרים מאד.

היו"ר ג' פת;

מתח המחירים בארצרת-חברית הוא בין %100 ל- %150 בתכשיטים.

לא ביהלומים. ביהלומים הרבה פחדת.

בתכשיטי יהלום, כשהיהלום משובץ, יש הרבה מקום לרמאות כי

אומרים שיש קראט וחצי, אבל יש רק קראם ורבע ואף אחד לא יוציא את

האבנים הקטנות וישקול אותן. יש גם שיטה שאם אתה מכניס לתוך

שיבוץ, אתה מכסה על הפגמים בתוך האבן.

אני רוצה להשלים את מה שאמר צפריר ענבר. היידע של הצרכנים

בארץ או של הקונים בארץ הוא פשוט אינו מקצועי בתחום הזה, ומי

שקונה - קונה למעשה או לשם השקעה או שקונה פעם כמתנה. לא מדובר

בדברים שרוכשים מדי פעם, כאשר הסכומים הם מכובדים כלפי אותו איש

שרוכש אותם.

התלונות שהגיעו אלינו בנושא הזה והביאו אותנו למעשה להכנת

התקנות שעיקרן או כולן גילוי נאות, הן גם מתיירים. תיירים חזרו

לארצות-הברית אחרי שקנו כאן משהו והלכו אל המבטח שלהם כדי לבטח

את התכשיט או את היהלום, ואז התברר להם שמה שהם קנו זה לא מה

שהם חשבו. מאחר שלא היו להם הפרטים בכתב, אותו עוסק טען כך,

הקונה טען כך ותמיד היו סכסוכים ובעיות.

למעשה, זה עשוי לתת פתרון גם לתיירים וכן להמריץ אותם

לקנות כאן, כי ברגע שהם יקבלו זאת עם הפרטים המלאים בכתב,

יוכלו, אם יצטרכו, לתבוע, ואיני אומר שחס וחלילה כולם מרמים,

אבל אם יהיה בידם גם מסמך כלפי המבטח בחוץ-לארץ ששם נהוג לבטח

תכשיטים וכדומה, יהיה להם מסמך שיוכל לאמת זאת.

למעשה, כמי שאמור לייצג את היצרנים ואת הסוחרים, למרות

שלכאורה כאילו יש ניגוד, אני רוצה להביע את הדיעה ההפוכה, שישנה

קורלציה מלאה בין האנשים שאני מייצג כאן - האנשים שמייצרים את

היהלומים, לבין הצרכן. אנחנו תומכים תמיכה מלאה בנושא של הגילוי

הנאות ואנחנו עומדים על כך בתוך הארגון שלנו. זאת אומרת שגם בכל

שלבי העיבוד והמסחר אנחנו דורשים את הגילוי הנאות הזה, כפי שאמר

צפריר, שמבוסס גם על החחלטות של ההנהלה שלנו ועל ההחלטות של

הפדרציה של כל בורסות היהלומים בעולם, שמבקשת את התמיכה הזו של

הגילוי הנאות, כי אנחנו שומרים על השם הטוב גם של האנשים

שעוסקים בענף ומבקשים לכן בדיוק את מה שהוצג כאן על-ידי משרד

התעשיה והמסחר.

איזו שליטה יש על המסמכים? הרי אתה נכנס לחנות ומקבל קלף

שהכד שקנית, בא ישר מהמטבח של דוד המלך. האם אתם יוצרים מצב

שהתעודה הזו תינתן לייצרנים או לחנויות במספור, כך שזה יהיה

שלכם ולא שלהם? כך כל אחד יכול להדפיס לעצמו מסמך.

גם בענין הזה, לפחות בצורה חלקית, אני חושב ששמנו לב

לאפשרות הזו ונמצא כאן לפניי מכתב בחתימתי, מאפריל 1994, למכון

היהלומים שלנו שמחזיק את המעבדות, שמורה לו שכאשר מוצג יהלום

מהסוג שדיבר עליו המפקח, אין לתת לו דירוג, אלא יש רק לכתוב

מלאכותי או משופר וזהו, ולא להוסיף תעודה שמפרטת את התכונות

כאילו זהו יהלום טבעי או יהלום שלא טופל.

זה לא תואם את האמור בתקנות.

כאשר מוכרים יהלום בסדר גודל מסוים, ואני לא מדבר על

היהלומים הזולים מאד והקטנים, אלא מחצאי קראטים ומעלה, יש דרישה

לתעודה של מכון גמולוגי, שאומרת מהו היהלום שמשובץ באותו תכשיט.

בתעודה של המכון לשנה רשימה ארוכה, שלא מופיעה כאן, של כל מיני

תכונות, גם של זוויות, גם של נקיון וגם של צבע.

ההוראה שדני הדני הצביע עליה היא, שאם מכון גמולוגי מגלה

אבן שאיננה עומדת בתנאי אותו גילוי נאות, הוא לא יוציא לה

תעודה.

באמריקה למשל, אתה רוצה אבן טובה, יש לך את המכונים

הגמולוגיים, אבל כאן אני חושש שבאותה חנות יתנו תעודה יפה

ומקושטת והתעודות האלה יהיו תעודות שאינן שוות הרבה. השאלה היא

איזו שליטה יש לכם על התעודות?

אין לנו שליטה. אין תשובה לגבי בעלי העסקים, אלא ברגע

שבעל עסק נותן בכתב, בקבלה או בחשבונית והוא מפרט את הפרטים

הללו, כי אי פירוט הפרטים זו עבירה. אם הוא מפרט והפרטים אינם

תואמים את מה שהוא מכר - זו רמאות.

מי יכול לבדוק אם אכן נעברה עבירה או לא?

על זה מדובר. התלונות שהגיעו, הגיעו מאנשים שרכשו תכשיטים

משובצים והתלונה היתה שכאשר הם באו לחברת הביטוח, ביקשו לבטח את

התכשיט ונניח אמרו שרכשו זאת ב- 5,000$, אמר בעל חברת הביטוח:

"אחרי שבדקנו, זה שווה 500$".



אין כאן שאלה שמראש כולם גנבים, אבל ברגע שמישהו בודק

ומתברר שהוא טעה, הרי יש לו כיסוי בחוק, גם באזרחי וגם בפלילי.

אבל אם קניין פרטי שרכש, רוצה ללכת לאבטח את זה באיזה

מקום.. .

זה כמו בזהב. בזהב חייבים להטביע סמל מסוים ואם זה 14 או

21 קראט, וכדומה. כאשר אדם רוכש ואין הטבעה כזו - אז יש עבירה,

אבל אם הוא לא מתלונן ואם הוא לא בודק - הוא לא יודע. אתמול

ראיתי בעיתונים מידעה של מכון התקנים, שמציע לכל הציבור לבוא

ולבדוק את הזהב והתכשיטים שהוא קנה, ללא תשלום, כדי לאמת אם אכן

התכשיט הוא מזהב או שאינו מזהב. הדברים הללו, גם הציבור הצרכני

צריך להיות מודע אליהם.

ע' אלוהב דראושה;

האם המודעה הזו כוללת גם יהלומים?

בשלב זה לא. זה ענין של גילוי ולא הצד של האימות.

כשאדם הולך לקנות אבן גדולה בארצות-הברית או באירופה, הוא

פונה למכונים הגמולוגיים וכך גם כאן. המכון הגמולוגי אומר לו

שזו אבן נקיה ואבן לא צבועה בטיב כזה וכזה, בדרך כלל הברות

הביטוח מקבלות את זה.

רציתי לשאול שאלה את היועצת המשפטית. בחקיקה ראשית הדבר

לא יעלה על הדעת לעשות זאת, אבל מכיון שכאן מדובר בתקנות, בסעיף

"המידע כאמור בתקנת משנה (א) יימסר לצרכן

בעל-פה, זמן סביר לפני המכירה, ובכתב בזמן ביצוע העיסקה", הייתי

"... ובכתב בשפה העברית ובשפה האנגלית". השפה

העברית לא אומרת דבר לתייר.

הבעיה היא אם המוכר אינו יודע אנגלית.

אם הוא נתן הסברים בעל-פה, כנראה שהוא יודע אנגלית. מכיון

שרוב הסחורה נמכרת לתיירים, הוא צריך ללכת עם המסמך שיש לו

גושפנקא של מדינת-ישראל. הוא מגיש את המסמך הזה לחברת הביטוח

בעברית, ולכן אני מציע שיהיה כתוב גם באנגלית. בתקנות אפשר

להכניס את זה. הרי כל המטרה היא לשמור על האזרח. בחקיקה ראשית

לא הייתי מציע שנבוא ונבקש שיהיה כתוב "בשפה העברית ובשפה

האנגלית", אבל בתקנות אפשר.

לבוא יום, וחבר-הכנסת דראושה ודאי ישמח וגם אני אשמח,

שנבקש להכניס את זה בשפות הרשמיות של מדינת-ישראל - עברית

וערבית, אבל בשלב זה הייתי מצלע שאנחנו נעשה זאת גם בשפה

האנגלית. זה בסדר מבחינת החקיקה?

לי ודאי אין מניעה, אך יש הערות נוספות לתקנות.

בואו ניגש לקריאת התקנות.

ח' מרגליות;

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 4(א)(3) ו-37 לחוק הגנת הצרכן,

התשמ"א-1981(1), ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות

הגדרות 1. בתקנות אלה

"יהלום טבעי" - גביש שקוף, צבעוני או אטום של פחמן במבנה

מונוקריסטלידי או פוליקריסטלידי, בעל קשיות העולה על קשיות כל

פחמן אחר, ואשר נוצר בטבע;

אבן חן טבעית" - אבן הן אשר נוצרה בטבע לרבות אלמוג, ענבר

ושנהב;

"יהלום מלאכותי" ו"אבן חן מלאכותית" - יהלום ואבן הן שאינם

טבעיים;

אבן חן טבעית - אבן הן אשר נוצרה בטבע. כשאתה אומר "לרבות

אלמוג, ענבר ושנהב"...

הן לא אבני חן. האלמוג הוא לא אבן. הוא חי. גם שנהב הוא

חלק של בעל חי.

"פנינה טבעית" - פנינה שנוצרה בטבע בצדפה ללא מגע יד אדם;

"פנינה מתורבתת" - פנינה שנוצרה בצדפה בעזרת מגע אדם;

מה הכוונה בעזרת מגע אדם?

מפני שהזריקו לצדפה.

בצדפות היום שותלים פירור.

חבר-הכנסת דראושה, הרי הפנינה נוצרת מהחיכוך שבצדף ויש

פנינה מתורבתת שהיא למעשה פנינה לכל דבר, אלא הצדפים האלה גדלים

בתוך כלובים, מזריקים להם גרגיר חול. הגרגיר חול בחיכוך גדל כל

הזמן, לוקח מהצדפה וכך הוא גדל מאד. זה שוכב בתוך המים וזה תלוי

לפי זמנים, לפי שנים. כך אתה יכול לקבל דבר יותר גדול או דבר

יותר קטן.

למעשה, יש כאן אפילו משהו קצת אכזרי כי מזריקים גרגיר וזו

המתורבתת, אבל למעשה, בסופו של דבר, זה טבעי.

"פנינה מלאכותית" - פנינה שלא נוצרה בטבע;

גילוי פרטים מהותיים

2. (א) עוסק המציע למכירה במהלך עסקו יהלומים, אבני הן או

פנינים, בין אם הם משובצים בתכשיטים ובין אם לאו, חייב

(1) ביהלומים -

(א) שם היהלומים;

(ב) הם טבעיים או מלאכותיים;

(ג) משקל היהלומים בקראטים;

(ד) נעשה בהם מילוי בחומר כלשהו או נעשה בהם טיפול

לשם שינוי הצבע;

מה זה שם היהלומים?

שם היהלומים צריך לחיות יהלום טבעי או שהוא יכול לתת את

הצורה של היהלום, כלומר מרקיזה או פרינצס.

אז למה לא כתוב צורה?

מפני שהשם הוא לא תמיד רק צורה. אם נלכנס יותר לפרטים,

נצטרך לפרט את כל האפשרויות.

הייתי מכניס כאן: יישם וצורת היהלומים".

אני לא חושב שכדאי. מספיק לכתוב natural diamond . זה מאחד

את (א) ו-(ב).

צריך למחוק את (א).

בתעודה הזו הייתי בכל אופן מוציא את השם "שם" והייתי כותב

"צורת היהלומים", כי הטופס הזה צריך ללכת אהר-כך להברת הביטוח.

"שם וצורת היהלומים".

אם אתם אומרים ששם זה טבעי או מלאכותי, זה כלול בפסקת

המשנה.

אם כך, צורת היהלום.

במקום "שם" יבוא: "צורת היהלום".

אני מדבר על להקל על הצרכן שרוצה לבדוק. הוא בא ואומר:

"קניתי אבן עגולה" והוא לא יכול להראות שהוא קנה אבן לא עגולה.

נשנה ל"צורת היהלום".

משקל היהלומים בקראטים ובחלקי קראטים.

גם נקודות זה קראטים.

(2) באבני חן -

(א) שם אבני החן;

שם אבני החן וצורתן.

כאן אני חושב שלא צריך. זה לא מפריע, אבל אין צורך.



היו"ר ג' פת;

כתבת זאת בסעיף (1) ולכן תכתוב זאת גם בסעיף (2).

ח' מרגליות;

צורת אבני החן.

ביהלומים, צורת היהלום בהחלט משנה הרבה לגבי המחיר יש

מחיר שונה לחלוטין אם האבן היא עגולה או אחרת. באבני חן, צורת

אבן ההן אינה משנה הרבה לגבי הערך. לכן זה פחות משמעותי.

היו"ר ג' פת;

מה הבעיה לכתוב גם מרקיזה?

צ' ענבר;

זה פשוט לא מקובל במסחר.

היו"ר ג' פת;

אנחנו מדברים על תעודת המכירה. אם כך, "שם וצורת אבני

החן".

"(ב) הן טבעיות או מלאכותיות;

(ג) משקל אבני החן בקראטים;"

העירה היועצת המשפטית שקיימת שאלה אם הן מלאכותיות. האם

צריך להוסיף את הקראטים?

א' בנדלר;

אני תמהתי אם כל הפסקה הזו - פסקה 2, שמתייחסת לאבני חן,

רלבנטית בכלל לאבני חן מלאכותיות, כל לכאורה גם פלסטיק שמשובץ

בטבעת, זה אבן חן מלאכותית, וודאי שאנחנו לא מצפים שייתנו תעודה

עם כל הפרטים האלה. אני חושבת שכל הפרטים האלה אמורים לחיות

רלבנטיים רק לאבני חן טבעיות.

צי ענבר;

הבעיה שלנו הלא לא באלה שהוא מוכר פלסטיק מצידי, כשהוא

מוכר טבעת עם פלסטיק, שלא יכתוב כלום ושלא יתן תעודה. הבעיה היא

כאשר הוא מוכר את אותו פלסטיק ואומר שזה אמרלד או הוא מוכר

אמרלד מלאכותי.

היו"ר ג' פת;

צריך את זה, משום שחלק גדול מהתכשיטים משובצים גם באבני

חן וגם ביהלומים. לכן צריך שזה יהיה כתוב.

צריך גם את הקראטים אם הן מלאכותיות?

אם זה אמרלד מלאכותי, שיהיה כתוב כמה קראט.

אני רוצה להבהיר מהי החובה שמוטלת כאן. אם זו תהיה

ההחלטה - בסדר, אבל אתם מטילים כאן על כל מי שמוכר תכשיט שמשובץ

באבן מלאכותית כלשהי, להוציא תעודה עם הפרטים האלה.

לא בהכרה. יהיה רק פיקוח אם זו אבן הן.

אם זו זכוכית, זו לא אבן הן.

ברגע שהיא משובצת בתכשיט, זו אבן הן לצורך הענין.

לא.

" (ד) נעשה בהן צביעה או מילוי בחומר צובע או הקרנה;

(3) בפנינים - הן טבעיות, מתורבתות או מלאכותיות.

(ב) המידע כאמור בתקנת משנה (א) יימסר לצרכן בעל-פה זמן סביר

לפני המכירה, ובכתב בזמן ביצוע העיסקה" .

"...זמן סביר לפני המכירה ובמסמך בכתב בשפות העברית והאנלית,

עליו מצויינים גם פרטי העוסק בזמן ביצוע העיסקה".

חבר-הכנסת דראושה, אנחנו מאשרים את התקנות?

כן.

אנחנו מאשרים את התקנות.



2. הצעת-חוק הגנת הצרכנות (תיקון-סימון טובין בשפת האם).

התשנ"ה-1995.

של חברי-הכנסת סאלח סלים. האשם מחאמיד ותמר גוז'נסקי

אנחנו ממשיכים את ישיבת הוועדה ובפנינו הצעת-חוק של חברי-

הכנסת סאלח סלים, האשם מחאמיד ותמר גוז'נסקי. זו הצעת-חוק הגנת

הצרכנות, והחוק - תוכנו מדבר בעדו. אני רוצה להסביר מה הקושי

שלי בחוק לאחר שחבר-הכנסת סלים יציג את הצעת-החוק.

אני העליתי את הצעת-החוק במליאה לאחר הרבה פניות של

אנשים, וגם לאחר מקרים מסויימים שקרו. יש היום קרוב למליון

תושבים ערבים במדינה. נכון שחלק מהם קוראים עברית, אבל לש חלק

שלא קורא עברית.

שנית, לפי מה שכתוב בחוק, במדינת-ישראל השפה הערבית היא

השפה השניה הרשמית ולצערי זה רק כתוב. בפועל, בפרקטיקה, זה לא

קיים.

קרה לי מקרה שבאתי לאנשים והם אכלו בשר וסרדין, אבל כתוב

על זה "לחתולים" והם לא ידעו את השפה. אני בטוח שאם הם היו

יודעים, לא היו קונים זאת.

או נניח "פג תוקפו".

נכון. היום יש הרבה דברים שנוגעים לבריאות של האדם, שמוצר

הוא עד תוקף מסויים ואחר-כך זה מזיק. היום יש כל מיני מאכלים

שכוללים כל מיני מרכיבים וזה כתוב על המוצרים. זה נוגע לחלק

גדול שסובל ממחלות מסויימות, שאסור לו לאכול דברים מסויימים.

לכן, אי כתיבת הדברים האלה, לפי דעתי, פוגעת ולא מיישמת את

החוקים שישנם.

אני לא יודע מה זה מפריע לממשלה או מה זה עולה לממשלה.

הרי כל חברה שמייצרת מוצר, כמו שהיא מדביקה בשפה העברית, כך היא

תדביק בשפה הערבית. זה לא הון תועפות ואי-אפשר להגיד שיהיה צורך

בשטנץ מיוחד. פעם אחת החברה תדביק וזה לא כל כך מזיק ולא עולה

עלויות גדולות. לכן הצעתי את ההצעה הזו. יש בה צורך ואני מקווה

שאני הבהרתי זאת.

יש גם את ענין השילוט. הרי היום הולכים לכיוון השלום.

יתחילו לבוא ערבים מירדן, מסעודיה ומסוריה. חלק גדול מאיתנו

קורא עברית. מה יעשו הירדנים? זה גם יהיה מתאים לתהליך,

להתפתחות המדינית באזור.

אני אומר לכם מה הקושי שלי בענין הזה. אני לא חושב שאפשר

להכניס לקופסה אחת את השפה הערבית עם שפה של 10% מיעוט. השפה

הערבית היא על-פי חוק אחת משתי השפות של מדינת-ישראל.



אני כבר פועל כמה זמן, וחבר-הכנסת דראושה יודע על כך,

להבטיח את השילוט בכבישים בשפה הערבית ואני שוחחתי על כך גם עם

נשיא המדינה במסגרת טיפולים שהוא עושה במקרה של תאונות הדרכים.

נניח בחור ערבי נוסע מהר ליד שילוט שהוא בעברית, גם אם הוא יודע

עברית, הוא לא יכול לקרוא את השילוט כל כך טוב, בעוד שבערבית

הוא היה קורא זאת כמו שאני קורא בעברית.

זו שפה רשמית. יש פסיקה ברורה של היועץ המשפטי לממשלה

לשעבר- מאיר שמגר, שקבע שבכל המסמכים, בכל השילוטים ובכל מה

שקשור בשירות לאזרח, השפה הערבית צריכה להיות מופיעה לצד השפה

העברית. לא הייתי רוצה פתאום להפוך את זה ולפזר את זה בהחלטה.

אני מתאר לי את מע"צ. כשאני תובע ממע"צ ערבית, הם אמרו לי

כך: "אנחנו נעשה זאת בשילוט שאנחנו מחליפים". זה לא מספק אותי.

או שבאו ואמרו לי שבאזורים שבהם גרה אוכלוסיה ערבית, יש שילוט.

אני לא מודאג מהשילוט במקומות שבהם האוכלוסיה הערבית מתגוררת.

אזרח ערבי שגר בגליל, נוסע גם לתל-אביב, ולמה שבתל-אביב לא יהיה

"מה אתם רוצים, שנכסה את כל המדינה

בשילוט?" גם בעברית, גם בערבית וגם ברוסית, כל היום הם יותר מ-

10% .לפני שתזוזו, יגידו: "למה רק לאוכלוסיה שהיא 10%? אולי גם

ל- 5%, ובסוף אנחנו נמצא שלטים באמהרית.

אני רוצה להציע לך, חבר-הכנסת סלים, וזהו נסיון ראשון שלך

בוועדה הזו, אבל יגידו לך חברי-הכנסת דראושה וגוז'נסקי, שהשיקול

בוועדה הוא שיקול עניייני. אני מציע לך שתאפשר לנו לא להמשיך את

הדיון בהצעה הזו, אלא ללכת על הגדול. לא דין הציבור הערבי כדין

10% מן האוכלוסיה, מכיון שבחוק נקבע שהשפה הערבית היא שפה רשמית

של מדינת-ישראל.

יש עורך-דין בשם דחלה - בחור יוצא מן הכלל, אשר פעל

בחיפה, ובחיפה היה בג"צ על כך. כמה ימים לפני הפסיקה של הבג"צ,

העיריה משכה את ההתנגדות שלה ובחיפה התחיל עכשיו התהליך של

השילוט הזה. אני לא רוצה לבייש את הציבור הערבי וללכת בשביל זה

לבג"צ, אלא אני רוצה לעשות זאת באמצעות הפעילות הזו.

בואו תצטרפו אליי לענין הכולל הזה ולא נלך עם דבר שהוא לא

הגיוני. %10 זה לא דבר הגיוני. יכול להיות מצב שאוכלוסיה

מסויימת בשנה מסויימת תהיה %10, ואם החא תגחע לנקודה שבה היא

תהיה 7.5%, אז נמחוק את השילוט בשפה הזו?

אני בדקתי אישית והבאתי זאת לנשיא המדינה. ספרתי בגליל

250 שלטים, מהם היו בסך הכל 32 בשפה הערבית, בכניסות לכפרים. מי

שגר בכפר, לא צריך את השילוט של שם הכפר שלו. אני רוצה שאותו

ערבי שנוסע בירושלים, נוסע בתל-אביב, או נוסע בחיפה, יהיה לו את

השילוט.

הנושא של האוכלוסיה התיירותית שתגיע לכאן, בוודאי מחזק את

הענין. לכן, בואו לא נפרוט זאת לפרוטות. תרשו לי לעשות זאת

ונעשה זאת במשותף. עם חבר-הכנסת דראושה דיברתי על כך בשנה

שעברה. יש לי הצעת-חוק מוכנה בנושא.

ס' סאלים;

מקובל עליי.

בואו נשאיר זאת כך. אנחנו נודה לאורחים הנכבדים שהיו כאן,

וכשנהיה מופנים לכך, נזמין אתכם שוב. אני מצטער שהזמנו אתכם, כי

לא הייתי בטוח שחבר-הכנסת סלים יקבל את הצעתי, אבל יש הגיון

בדבר.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10.