הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 243

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, י"ד בסיון התשנ"ה (12 ביוני 1995). שעה 11:00

היו"ר גי פת

נ' חזן

י' ו נונו

א' זנדברג

ע' לנדאו

די מנע

ס י שלום

ג' קדוש - ראש עירית אילת

ב' קבלו - חבר מועצת העיר אילת

ש' בן-אליהו - ראש מועצת הערבה התיכונה

ט' מיכאלי - ראש מח' חקירות במח' התנועה

ב"צ סלמן - נציג מע"ץ

ח' איתן - המפקח על אזור- הדרום במשרד התחבורה

ד' לינק - סגן ראש המינהל לבטיחות בדרכים

י' זלברשטיין - ועד הפעולה למעו כביש הערבה

מ' זמזלג - """""

ע' יורן -" " " " "

ח' אגסי

נ י רז - משרד האוצר

מי גזית - דובר ועד הפעולה למעו כביש הערבה

לי ורוו

ת' בהירי

כביש הערבה



כביש הערבה

אני פותח את ישיבת הוועדה, המקדישה היום ישיבה מיוהדת לכביש הערבה. נמצאים

ראש עירית אילת, ידידי גבי קדוש. אני מקדמו

בברכה.

אני רוצה לומר כמה מילים בפתח הדיון: כולנו יודעים מה קורה בכביש הערבה,

הנושא הועלה על ידי חברת הכנסת נעמי חזן, ומיד הקדמנו את הדיון בו על פני נושאים

אחרים. הכביש בעייתי וכל מי שנוהג בכביש זה יודע במה דברים אמורים. מספר התאונות

הולך וגדל, ועל פי נתוני המדור לסטטיסטיקה במשטרה הין ב-1994 159 תאונות ובהן

155 נפגעים, מהם 119 פצועים, 30 פצועים קשה ו-6 הרוגים. מינואר עד יוני 1995.

81 נפגעים בחצי שנה, מתוכם 61 פצועים, 6 פצועים קשה ו-13

הרוגים. כלומר בחצי שנה הוכפל מספר ההרוגים לעומת המחצית המקבילה בשנה שעברה.

אנשים נוסעים בכביש הערבה כמטורפים. היו כמה בחורים שממש איבדו עצמם לדעת על

הכביש הזה, אבל הוא קורא לתאונות. לא ייתכן שכביש עליו נוסעים מאות אלפי אזרהים,

לא יתוקן. אני חייב בכל זאת לינת מחמאה למע"ץ: תיקונים נעשים, עבודות תחזוקה

נעשות, שילוט נקבע, אבל הבסיס אינו מספק. הכביש חייב לקבל טיפול מיידי.

אני רוצה לחזור כמה שנים אחורה, לתאונה שארעה בכביש הערבה, כאשר נשיא

האוניברסיטה זכרונו לברכה, פרופסור יורם בן-פורת, נסע עם אשתו ועם ילדם, ובפנייה

חוקית שמאלה נעקף על ידי סמיטריילר, וכתוצאה מכך נכחדה המשפחה כולה. מאותו יום

אני עוקבת בצורה עקבית אחר התאונות בכביש הערבה.

זהו כביש ישן יחסית, שנוהגים בו לעיתים במהירות מופרזת- אין בו שני נתיבים

בכל מסלול, כלומר לא קיימת התשתית הבסיסית הדרושה. יתרה מכך, אני רואה בחומרה רבה

את העובדה שהכביש המוביל לאילת הוא כביש כה צר. זהו החיבור היחידי ממרכז הארץ

לדרום, ולדעתי מזמן היה צריך להרחיבו ולשפר את הבטיחות בו, גם מבחינת התשתית וגם

מבחינת הנוכחות המשטרתית.

כאשר קיבלתי את החומר מוועד הפעולה לענין כביש הערבה, הזדרזתי לפנות ליושב

ראש ועדת הכלכלה ולדרום דיון דחוף. אני חושבת שיש לנו אחריות לאומית, ציבורית

ואנושית לפתור את הבעיה - ומיד. הנתונים רק מהזקים את ההרגשה הכבדה שיש לכל מי

שבודק את הסוגיה.

יושבים כאן נציגי ועד הפעולה המכירים את הנושא על כל פרטיו. אני מציעה שהם

יציגו אותו, ואני מקווה שמהדיון הזה תצאנה המלצות חד-משמעיות לגבי הרחבת הכביש

לאורך כל המסלול, מאילת ועד לבאר שבע. אם זה לא ייעשה, אנו צריכים להיות ערים

לעובדה שאנו נושאים באחריות לחיי אדם.

אני מבין שלא היה מצב בו לא נעשה דבר, אבל השאלה היא מה צריך לעשות מכאן

ואילך, כדי לשפר את המצב.

רבים טסים לאילת ולא נוסעים בכביש הערבה. כמי שנוסע בכביש הערבה, אני מכיר את

המצב בו. כביש הערבה נסלל לפני כ-30 שנה, כאשר מספר המכוניות בארץ היה מועט.

היום הוא מאכלס מאות ואלפי כלי רכב, והוא הפך לצי מרכזי. מדינת ישראל מייצאת

ומייבאת דרכו. תשוו את מספר המכוניות המיובאות היום למספר המכוניות שי ובאו דרך

אילת לפני 10-20 שנה, זאת בנוסף לפוספטים המובלים צפונה ודרומה. הכביש עמוס

במובילים ובמכוניות. זהו כביש העובר לאורך הגבול עם ירדן, אנשים נוסעים לשם כדי



לראות את הגבול,

זו התוצאה של אותו עומס על כביש הערבה, ומדינת ישראל חייבת להיות ערוכה

לבניית מסלול נוסף. אנשי מע"ץ עושים עבודה נפלאה בכל כבישי הארץ, הלקה כתוצאה

מתכנון ותקציב שהיו עוד בתקופת הממשלה הקודמת. כביש הערבה אדום מדם, לכן יש להפש

כל פתרון, אפילו קטעים של כבישי אגרה לתיירים. חייבים להתהיל היום בתכנון מסלול

מקביל בכביש הערבה, כדי שתושבי אילת ידעו שתוך 5 שנים יהיה כביש. יש לאורך הכביש

הזה הלקים שניתן לבנותם לא בעלות תקציבית גבוהה, ויש קטעים הדורשים תקציבים רבים.

אני מציע שוועדת הכלכלה של הכנסת תקרא למע"ץ ולמשרד השיכון להתהיל מיד בתכנון

ובסלילת המסלול השני בכביש הערבה.

נושא הקטל בכביש הערבה עולה לצערנו לכותרות לעיתים תכופות. גם בכנסת עלה

הנושא מספר פעמים בשנה האהרונה, על רקע הקטל והפצועים קשה בכביש הזה. כביש הערבה

נעשה סואן יותר ויותר, גם בגלל הצמיחה של העיר אילת. אני מעריך שההתרהבות תהיה

יותר ויותר מואצת. מובן שגם התיירות גדלה בצורה מואצת, הן התיירות מחו"ל והן

תיירות הפנים. גם השלום עם ירדן יגרום להרחבת נפח התנועה בכביש הערבה. אי אפשר

עוד להמשיך בטיפול שגרתי בנושא. מע"ץ הוא גוף יעיל וטוב, והוא חייב כבר עוזה לגלות

ראייה מקיפה הכוללת את כל הצרכים המתפתחים של דרום הארץ. יש להניח סוף סוף את פסי

הרכבת לאילת. אני מקווה שכל הצעדים האלה יפהיתו את מספר התאונות והנפגעים.

אני מציע לא להתייחס לנושא הרכבת לאילת. הוחלט על כך לפני 10 שנים, דבר לא

יצא מכך ולא ייצא גם בעתיד. ההצעה הגיעה לממשלה לראשונה על ידי השר יגאל הורוביץ.

לא היה שום טעם בהצעה, אך הממשלה החליטה בפזיזות על הנחת מסילת הרכבת לאילת.

הפופוליזם חגג, והחליטו על כך פעם אחר פעם. גם אם יוחלט להניח מסילת רכבת לאילת,

לא נראה את מתוצאות לפני תוך 10 שנים. גם אם נוסעות מדי יום 7500 מכוניות בכביש

הערבה, ובכל אחת מהן 3 אנשים, מדובר ב-21 אלף אנשים. אם אין מליון טון נפח משאות

ברכבת - אין טעם בהנחת פסי רכבת. אם לא יהיה מספר מסוים של נוסעים - זה לא יהיה

כדאי. אני חושש מכך שימשיכו לדבר על הרכבת, ובינתיים רק יתקנו את הכביש.

מע"ץ צריך להתחיל בהרחבת הכביש מדרום לצפון, קודם כל בחלק היותר קריטי. יש

להפוך את הכביש לבעל 4 נתיבים, 2 מסלולים בכל כיוון, בחלקים ממנו עם כביש חוצים.

חלק גדול מן התאונות בכביש הערבה הן תאונות חזיתיות. חוצה ימנע תאונות כאלו. אני

חושש שאם נשאף לטוב ביותר, לא נבצע את הטוב.

הוועדה לא תצא מכאן עם המלצה מימית. אולי נקיים ישיבה נוספת, אך נהליט על

דברים ברורים, ונעשה כל מאמץ כדי שהחלטותינו תחייבנה את הממשלה.

אני מודה לוועד הפעולה שהעלה את הנושא הנמצא אצלנו בעדיפות ראשונה, על סדר

היום הציבורי. אני מודה גם לחברת הכנסת חזן שנרתמה להעלות את הנושא כאן. תודה

ליושב ראש הוועדה שמעורבותו ותרומתו לאילת וכלכלתה ידועות, והן רבות שנים.

נושא הקטל בכבישים חוצה מפלגות. הכביש הזה הוא עורק החיים לאילת. יש לנו את

טיסות "ארקיע" ואת כביש הערבה, אין לנו דבר אחר. אי פיתוחו של הכביש יגרום

לעצירת הפיתוח והתיירות. כולם נהנים מן הכביש הזה, כולם מתפרנסים באמצעותו, גם

הנמל והברת מפעלי תובלה. כולם נפגשים על הכביש הזה, ולצערנו חלק נפגשים חזיתית.

תיארה קודם חברת הכנסת חזן את התאונה המחרידה של המשפחה אשר רצינה לבוא לנוה

באילת וסיימה חייה בכביש הערבה. התיאורים קשים ועצובים. הם מופיעים כל פעם בעתון,

ולצערנו לאחרונה מדי חודש בחודשו, מדי שבוע בשבוע ואפילו יום אחר יום. כביש הערבה

שונה מכל כבישי ישראל. לכל כביש יש אלטרנטיבה, לכביש הערבה אין אלטרנטיבה. הההלטה



צריכה להיות שמתחילים לסלול את הכביש מאילת צפונה. חלק מהעומס על הכביש נובע גם

מאתרי התיירות בתמנע ובקבוצים, עד הקילומטר ה-101 הכביש עמוס יותר מאשר הלאה.

כמובן שצריך להרחיב את הכביש כולו, אך יש להתחיל בתכנון הקטע מאילת צפונה, ולגשת

לביצוע. אין צורך לחכות עד שיתכננו את הרחבת כל הכביש. מע"ץ הוכיח לנו את יכולתו,

כאשר פתח את דרך הערבה לירדן תוך 48 שעות.

החשיבות המיידית היא בכך שלא נהיה כלואים בדרום. כל תכנית כלכלית לגבי אילת

נבחנת קודם כל מבחינת הכדאיות שלה. כאשר התחיל השר פת לפתח את התיירות באילת

בסוף שנות השבעים, הוא התחיל בתשתית. היום יקרה תשתית דרכים מאילת ואליה. עיר

המכניסה 850 מליון דולר, זקוקה לתשובה מתאימה בעורק הראשי המוביל אליה.

יש לי הרבה מה לומר בענין הרכבת וחברת תעופה נוספת. בוועדה הזו כבר דנו

בנושא. יש דרכים נוספות לשפר את הדרכים אל אילת וממנה צפונה. הנושא אינו יכול עוד

להמתין, שכן הוא פוגע גם במספר המבקרים באילת. החשיבות העליונה היא הנוסעים

המקפחים את חייהם בכביש הערבה.

אני מקווה שהוועדה תקבל החלטה אופרטיבית שתשמש קטליזטור לעיר אילת.

אני תושב אילת מזה 30 שנה. הכביש הזה היה סיוט עבורי מילדות, והיום הסיוט הזה

עובר על הילדים שלי. אם צריכה משפחה בת 4 נפשות להגיע לתל-אביב, ברור שהחישוב

הכלכלי הוא שעדיף לנסוע במכונית מאשר לטוס. הצעירים היורדים לאילת ברכב, הם

הנהגים המסוכנים ביותר. איני יכול לספור את הפעמים בהם בירכתי הגומל בכביש הזה,

וכך כל מי שאני מכיר. אנשים לא מבינים עד כמה מפחיד לנהוג בו באופן קבוע, לא אחת

לשנה, כאשר זהו עורק התנועה היחיד שלנו. אנו לא יכולים להיות תלויים בכך שעדיין

לא נעים 12 אלף כלי רכב ליום אלא 7500 .חובתכם לספק לנו את הביטחון בכביש. כביש

בטיחותי משרת את המדינה. כל פעם אנו שומעים על מישהו שאנו מכירים אשר נהרג בכביש

- עד מתי? אתם צריכים לשקול את הנושא דרך ההיבט של צינור הנשימה של אילת. ישנם

במדינה דברים שהם מעבר לחישוב כלכלי.

איני יודע כמה מכם חצו את הכביש יותר מפעם בשנה. תסעו עליו פעם ועוד פעם, ואז

תגלו שאתם לא רואים דבר, כי אתם נוסעים על גשרונים הנכנסים לו ואדיות וגאיות. ישנם

סבובים שאתם יודעים היכן אתם מתחילים אותו, אך לא היכן הם נגמרים. הכביש הזה צריך

להיות יעד לאומי ראשון עבור הממשלה. אני מקווה שלאחר שלב הדיבורים וההחלטות,

נתחיל לראות את הכלים עובדים בכביש, ואז נדע שיהיה גם סוף לענין.

ע' יורן;

אני מצטרף לברכות לחברי הוועדה, בפרט לחברת הכנסת חזן. אני יכול לומר לכם

שאתם בין היחידים שנתנו לנו תשובה בכתב, שאתם מתכוונים לעשות משהו. מתוך 120 חברי

הכנסת, רק 32 ענו לנו. אני מקווה שתמשיכו לעשות את העבודה.

מתוך 3 מכתבים לכל שרה, ענתה לנו רק השרה שולמית אלוני, וענה לנו ראש הממשלה

שהעביר את הענין הלאה.

הנתונים שאנו עומדים להציג בפניכם, נמסרו לנו על ידי הלשכה המרכזית .

לסטטיסטיקה, מע"ץ וחברת יעיין המבצעת ספירת רכבים על הכבישים.

היום הוא היום השלושים למותה של המשפחה, שאת תאונת הדרכים בה היתה מעורבת

אתם רואים בתמונה שלפניכם. היום עולה האב שנותר מן המשפחה לבית הקברות. השוטרים,

אנשי מד"א והכיבוי, רואים את המראות האלה באזור שלנו. הנתונים שאנו מעלים בפניכם,

נמצאים גם בשתי המפות המצורפות בתיק. כאשר התחלנו לבדוק את הנתונים, הגענו למסקנה



שחייבים לחלק את הכביש לשני קטעים: מאילת ועד הקילומטר ה-101(צומת כושי), ומבאר

מנוחה עד צומת סדום. מספר ההרוגים בכביש הערבה מיוני 1994 ועד היום, עלה ב-425

אחוז. מע"ץ תיקן את הצמתים והאיר אותם, ולמרות זאת חלה עליה במספר התאונות. אחת

הסיבות לכך היא שהיקף התנועה בכביש גדל כל הזמן. מיוני 1994 יעד היום נהרגו 20

איש. בכל שנת 1993 נהרגו רק 6 וב-1994- 8.

הגורם לתאונה בה היה מעורב נשיא האוניברסיטה העברית לא היה הכביש. זהו נושא

שאנו מטפלים בו עתה במסגרת ועדת הכלכלה, והוא עומס היתר למשאיות. אם ונתקבל הצעתי,

אנו עומדים להעניש את בעלי המשאיות על עומס יתר. איני רוצה להיכנס לוויכוח מי

האשם - בעל המשאיות או הנהג. אני מעניש את המשאית. אם הנהג ינהג יותר מ-8 שעות

ביום, המשאית תושבת למשך חודשיים באחד מחניוני המשטרה. אני בטוח שבעל המשאית כבר

ידאג לכך שהנהג לא יעבוד אצלו יותר מ-8 שעות. באסון בו נהרג נשיא האוניברסיטה

העברית היה מעורב נהג שעבד 18 שעות.

אני חושב שאנחנו לא צריכים להתעסק עם סטטיסטיקות ואחוזים. הכביש נשאר כפי

שהיה ב-1993.פרט לשינויים קוסמטיים כמו הגשרים בצפון והרחבת קטע כביש שהאמריקאים

שילמו עבורו, כאשר דובר על הקמת תחנת קול אמריקה.

רוב התאונות הקטלניות ארעו כתוצאה מסטיה מהנתיב והתנגשות חזיתית. במפה

שלפניכם תוכלו לראות את הנקודות המסמנות את 88 התאונות אשר ארעו בשנים 1994

ו-1995 .מבאר מנוחה ועד הכניסה לאילת היו 83 אחוז מהתאונות. לכן חייבים להרחיב

את הכביש מהדרום צפונה. השטחים המתים בהשקעה שהיתה למע"ץ בחלק הדרומי נבעה מכך

שהשאירו את הגשרים האיריים. ישנם מקומות בהם שדה הראיה מוגבל. 100 אחוז מהתאונות

הקטלניות בהן נהרגו 8 אנשים ב-1994, ארעו בקטע הדרומי.

גם אזור יהל, בסביבות הקילומטר ה-70, הוא אזור מסוכן מאד.

76 אחוז מכלל תאונות הדרכים ב-1995, גם הן היו בחלק הדרומי. 57 אחוז מהתאונות

הקטלניות, בהן נהרגו 13 אנשים, ארעו בחלק הדרומי.

אשר לכמות כלי הרכב על הכביש, המדידה האחרונה נערכה על ידי חברת יען באוקטובר

1994. הותאמה לספירה שנעשתה ב-1992 .מספר כלי הרכב ביום א' הגיע ל-6325, וביום ה'

ל-7590. המדידה נעשתה בחלק הצפוני של כביש הערבה, בעוד שהחלק הדרומי הרבה יותר

עמוס, בגלל התיירות, כלי הרכב הצבאיים והאחרים המקבלים שירותים באזור.

אנחנו עומדים בפני פיתוח מואץ באילת: אנו עומדים להכפיל את מספר הדירות באילת

עד שנות האלפיים, וכך גם את מספר חדרי המלון ואולי אף יותר בחמש השנים הבאות.

התיירות בסיני גם היא מתפתחת, וכך יקרה כנראה גם בירדן. הכביש הזה יהפוך לאסון

גדול יותר, אם לא ננקוט כבר היום בצעדים הראשונים להרחבתו. אנו צופים גידול של 30

אחוז לשנה.

ו

היום יש לנו 6000 חדרי מלון, ועד שנת 2000 אנו עומדים להוסיף עוד 6000 חדרים.

אנחנו מוסיפים עוד 7000 יחידות דיור על 14 אלף קיימות. השנה אנו מוסיפים עוד

2000 חדרי מלון ובשנה הבאה עוד 1000.

גם בסיני נבנים כמה אלפי חדרים.

מי האנשים שנותנים לכם את הנתונים?

ע' יורן;

מהנדסים ועורכי דין. אם מדברים היום על 7500 כלי רכב ליום, בעוד 4 שנים נגיע

ל-13 אלף. זהו הסף שמע"ץ מוכן להתחשב בו, כאשר מדובר בסלילת כביש דו-מסלולי עם

שני נתיבים. לדעתנו נגיע גם ל-21 אלף כלי רכב, עם השלום ועם פתיחת הגבולות.

אנהנו משוכנעים שהפתרון למניעת הקטל בדרכים, הוא בהרהבת הכביש. אנו סבורים כי

גם משיקולים של איסטרטגיה מדינית וצבאית, הכביש הזה חשוב. אנהנר חושבים שהפתרון

הוא בהרחבת הכביש לשני נתיבים בכל מסלול.

אני רוצה לצטט ממכתבו של שר התחבורה ישראל קיסר מחודש פברואר", ובו נאמר שאין

היום למע"ץ אפילו תכניות לכביש הערבה. זאת אומרת שיש צורך בשנה לצורך תכניות,

ועוד 4 שנים כדי לסיים את הרחבת הכביש.

אני רוצה להתייחס למספר האנשים הנעים על הכביש: מספר כלי הרכב הכבדים הנעים

על הכביש הזה, יחסית לכל כביש אחר בארץ, גבוה בהרבה. מספר הנוסעים בכלי הרכב גם

הוא הרבה יותר גדול, כי אנשים יורדים עם משפחות. הקו הרווחי ביותר של "אגד"

הוא מתל-אביב לאילת.

הנתונים שהושמעו כאן נשמעים לי הגיוניים. מה קיים היום אנו יודעים, וגם מה

שיהיה בעתיד. מי שנוסע היום בכביש הזה, יודע שאינו מתאים לעיר- הדרומית ביותר

במדינת ישראל. מאילת יוצאים גם לסיני 160 אלף ישראלים, מרביתם לא באים בטיסה אלא

ברכב. בקרוב ייצאו אנשים בכלי רכב גם למסוף המעבר לירדן. אנו מכירים את הצפי

לחדרי מלון באילת. אנו מדברים היום על 8000 או על 9000 חדרי מלון, אנו יודעים על

תכניות מאד-מאד מענינות לבניה נוספת. אני מעדיף לא לדייק, אך למנוע הרוגים מאשר

להפך.

הבאתי לכאן נתונים מינואר עד מאי 1994. לעומת ינואר עד מאי 1995- אם תרצו, יש

כאן נתונים מכל שנת 1994 לעומת שנת 1995.

בהשוואה לכבישים אחרים, כמו כביש תל-אביב-חיפה וכביש ירושלים-תל-אביב, מהם

נתוני התאונות?

אני רוצה לשאול אותך, כמה שוטרים מוצבים על כביש הערבה במשך יממה. נסעתי

פעמים רבות על הכביש הזה, ואף פעם לא ראיתי עליו שוטר. כמה ניידות וכמה שוטרים

מוצבים על הכביש.

בדקנו את הנתונים, ויש ירידה. תראו זאת בטבלאות של 1994 לעומת 1995 .הירידה

היא במספר התאונות על רקע עקיפה, בהתשוואה לתאונות אחרות. האכיפה עזרה בכך.

אנו יודעים ש-7500 כלי רכב עוברים מדי יום את כביש הערבה. כנגה דו"חות תנועה

אתם רושמים בכל יום?

אין לי את הנתון על כך. חשבתי שאולי תרצו להשוות את מספר תאונות הדרכים על

כביש זה למספר התאונות בכל הארץ. בשנת 1994 היו בכל רחבי הארץ 8026 תאונות, לעומת

8900 ב-1995- ב-1994 היו 205 תאונות קטלניות, וב-1995 - 197.

כמה מהן בכביש הערבה?

25 תאונות.

זהו נתון מדהים בחומרתו. על כביש שאינו מן הכבישים העמוסים בישראל, ארעו 10

אחוז מהתאונות הקטלניות.

אני מבקש ממך לדעת, כמה דו "חות תנועה ניתנו על הכביש הזה בשנים 1994 ו-1995-

אני מתאר לי שבמקרים רבים מסתפקים השוטרים באזהרה, ואינם רושמים דו "חות.

הסיבה העיקרית לתאונות היא הירדמות הנהג.

וכתוצאה מכך סטיה והתנגשות חזיתית.

אני שמח על שהנושא עולה לדיון, גם אם בעקבות ארועים. מדובר במקום הנחשב לשכוח

אל, שחלק גדול ממקבלי ההחלטות אינם עוברים בו. כאשר מדובר בצומת כפר שמריהו, כולם

יודעים מה קורה שם, ולכן משקיעים שם יותר. איני רוצה להפוך את הנושא לפוליטי, אך

הבטיחו הרי שינוי בסדר העדיפויות. אפשר להעביר מאות מליונים לגורמים מחוץ למדינה,

ולשיפור כביש הערבה אין כסף.

תוספת כוחות משטרתיים בכביש הערבה, היא תוספת לענין המרכזי: קודם כל צריך

לשפר את הכביש, ואז . יפחת מספר התאונות. הבטיחות היא פונקציה של תוואי הדרך.

התוואי הנוכחי גורם לתאונות. קשה להעריך כמה כלי רכב יסעו בכביש בעתיד, אך ברור

שיחול גידול ניכר במספרם. את הפעולה המתבקשת צריך לעשות ומיד. מקרית גת דרומה, או

מבאר שבע דרומה, קצב העבודות הציבוריות איטי יותר. במשך שנים המשיכו לנסוע לשם

בכבישים הישנים, גם כאשר היה די כסף למטרות אחרות. יכול להיות שההחלטות הן גם

פועל יוצא של שיקולים אלקטורליים, על אף שראיתי גורמים בעלי כה אלקטורלי קטן יותר



אשר הצליחו להגיע להישגים.

לדעתי אסור לוותר, והדברים אמורים לראש העיר ולחברי המועצה. חייבים להגיע

ליישום כבר בתקציב 1996 ,שכבר עוזה דנים בו. הממשלה אמורה לאשר אותו בעוד שבועיים

עד חודש, וצריך להבטיח שיהיו בו הסכומים הדרושים לכביש הערבה.

כאשר פתחו את הכביש המהיר מהדרה לחיפה, בתחילת שנות השבעים, ירדה עקומת

התאונות החזיתיות באופן חד. הדבר הטוב ביותר, אם אפשר היה לעשותו, הוא להפריד

בין שני המסלולים בכביש הערבה. הסיבה שאין עושים זאת היא כספית בלבד. מעל לנפח

תנועה מסוים, הדבר חשוב י וו/ר מפרוייקטים תהבורתיים אחרים בארץ. ברוב מדינות

העולם, הכבישים הבין-עירוניים דווקא אינם אוטוסטרדות, כמו הכביש לאילת. נפה

התנועה אינו תשובה לשאלה, מדוע אין עושים יותר לשיפור כביש הערבה.

אני מבקש לשמוע מאנשי מע'יץ, מה עושים לחיזוק שולי הכביש, ודברים נוספים שאפשר

לעשות באופן מיידי. אולי אפשר לקבל מכם הערכה, באיזו שנה יהיה כדאי להפוך את

הכביש לדו-מסלולי, אם לא לכל אורכו כי אז ב-30-40 הקילומטרים הראשונים, מאילת

צפונה. בתודעה הציבורית נחרטות יותר מדי הגאונות קטלניות באזור ההוא.

כאשר עורכים השוואה בין התאונות בקטעי הכביש השונים, יש לקחת קטעי כביש דומים

במקומות אחרים בארץ, ולראות האם הכבישים האחרים יותר מסוכנים ולכן צריך להשקיע

בהם, או להיפך. אני רוצה לשמוע מכם, מהן ההקצאות הנדרשות מבחינה כספית, כדי שנדע

מה ייעשה השנה ומה בשנים הבאות.

איני מסכים עם ההערכה שנוכחות שוטרים אינה משפיעה. למשטרה יש תרומה מהחשובות

ביותר, להפחתת מספר התאונות.

אבקש מנציג מע"ץ להתייחס לדבריו של הבר הכנסת סילבן שלום. מצומת סדום ועד

אילת, עלות הרחבת הכביש מוערכת ב-700 עד 750 מליון שקל. אנחנו צריכים לדעת מה

יהיה שמור לכביש אם יוחלט עליו, במסגרת תקציב מע"ץ. אני משוכנע כי אם מע"ץ יקבל

אור ירוק, יוכל להתחיל לעבוד מיד, תוך מתן התחייבות כספית לעתיד. הקבלן יתחיל

לעבוד, אם ידע שאת הכסף יקבל מאוחר יותר. אם לא ונהיה הקצאה של לפחות 200 מליון

שקל ב-1996. אי אפשר יהיה לצאת לדרך.

אני מבקש מנציג מע"ץ להתייחס לדברים שנאמרו כאן. הדיון לא נועד לכך שנסתפק

בשוליים קשים או בסיבובים פחות חדים, את השלב הזה כבר עברנו. ישנה רק אפשרות אחת:

להכפיל את מספר הנתיבים בכביש. אני יודע שעלות ההפרדה בין מסלול למסלול, כמו

בכביש בית קמה, גדולה מאד. יספיק בהחלט כביש שיש לו שני נתיבים בכל מסלול,

כשביניהם חוצה. התברר שכל התאונות הקשות ארעו כאשר מכוניות סטו למסלול הנגדי. אין

אפשרות למנוע תאונה אם נהג נרדם או מנסה לטוס במהירות של 170 קילומטר לשעה.

כל תאונה היא דבר מחריד, ואנו מתמודדים עם מציאות זו מדי יום. אני רוצה להביא

ב-1993 היו 53 תאונות כאלה, ב-1994 - 63, במחצית

הראשונה של 1994 היו 16 ובמחצית הראשונה של 1995 - 20. ב-1993 היו 11 הרוגים,

במחצית הראשונה של 1994 היה הרוג אחד, ובמחצית הראשונה של 1995 - 10.

ו

1993 היועץ שנה שלאחר מלחמת המפרץ, ועבר זמן עד שהתיירות לאילת התאוששה. באותה

שנה היתה גם ירידה במספר כלי הרכב שנסעו לאילת.



ב"צ סלמן;

עלות הרחבת הכביש ל-4 נתיבים היא כ-700 מליון ש"ח, מן הקצה הצפונה של הערבה

ועד לאילת. כבישי אגרה לא יהיו כדאיים. נפה התנועה היומי הממוצע הוא 5000. יכול

להיות שאפשר יהיה להפוך את הכביש לדו-מסלולי ההל מתנועה של 10,000 כלי רכב ביממה.

ישנם בארץ כבישים לא מעטים שנפה התנועה היומי בהם 20 ואף 25 אלף כלי רכב, ועדיין

אינם דו-מסלוליים. איני יכיל להבטיה לכם שהחל ממחר יהיה כביש הערבה דו-מסלולי,

בהתחשב בתקציב העומד לרשותנו. ישנה בעיה של שטפונות בכביש הערבה, ובקושי אנו

משלימים את מה שאנו חייבים לעשות כדי להתגבר עליה, בנחל צין ובנחל נקרות. אנו

צריכים להתחיל באופן מיידי בעבודות בנחל פארן, אך אין תקציב לשם כך. קודם כל אנו

צריכים להבטיח שאילת לא תנותק במקרה של שיטפון.

הזמנו מחקר שנערך ב-1994 על ידי מומחי בטיחות בטכניון, אשר הגיעו למסקנה לגבי

הדברים הטעונים שיפור. המסקנה הראשונה היתה שיש לשפר את השוליים, שכן התברר

שנהגים סטו מן השוליים וחזרו אחר כך לנתיב הנגדי. בשנים 1993 ו-1994 ייצבנו את

השוליים לאורך כביש הערבה, לאורך של למעלה מ-2 מטר, פרט לקטע של 20 קילומטר שנשאר

ברוחב של מטר, ועוד 6 קילומטרים - 3 ליד נחל צין ו-3 ליד נחל נקרות - שגם אותם

נשלים עם השלמת הפרוייקט בשני הנחלים. מסקנה אחרת היתה שיש להוסיף תחנות ריענון

לאורך הכביש. יחד עם קק"ל איתרנו מקום ל-10 תחנות ריענון. 4 תחנות כבר הוקמו, 1

מהן נשלמה.

בין ההמלצות של ועדת המומחים היתה גם ההמלצה להתקין "עיני חתול" לאורך

הכביש. התקנו אותן לאורך הפס הצהוב והפס הלבן שבאמצע הציר. המליצו גם על צבעים

מרעידים או צבעים משוננים. קיימת בעיה להתקין חריצים לאורך השוליים, היות ועובי

האספלט הוא 4 ס"מ, ואת החריצים קובעים בעומק של ס"מ וחצי, דבר שיכול להחליש את

צבע משונן או צבע מרעיד ברוחב של 3 מ"מ או 6 מ"מ.

כאשר עולים על הפס הצהוב או הפס הלבן, הרכב מתחיל לרעוד.

כאשר עולים על הפס הצהוב או הפס הלבן, זה עלול להיות מאוחר מדי.

גם בכביש דו-מסלולי , אתה לא יכול לפתור את כל הסיבות לתאונות קטלניות. התאונה

שלפני האחרונה לא קרתה כאשר מישהו חצה את הנתיב, אלא כאשר מישהו פגע בעמוד של שלט

הריענון. נשלים את השוליים, בימים הקרובים ייצא מכרז לסימון החדיש שלהם. קודם

נשלים קטע נסיוני, ולאחר מכן נקבע את הסימון החדש לכל אורך הדרך.

בגשרים האיריים הקיימים היום, צריך להשקיע

למעלה ממליון ש"ח. יש לנו תכניות לפתור את בעית השטפונות בכל הנחלים, ואני מקווה

שבשנה הבאה נוכל להתחיל בנחל פארן, שם הבעיה רצינית מאד, ובמספר גשרים לאורך כביש

הערבה.

התרשמותי היא, שמע"ץ חושב - בטעות - כי הוועדה הזו תעבור לסדר היום על תשובה

כזו. הצעות הפתרון לגבי שולי הכביש הן הצעות לפתרונות שוליים. אנו מדברים על מה

שצריך לעשות, כדי שכביש הערבה לא ישאר כפי שהוא, ואתם מדברים על נסיונות. אם

הכנסת תגרום לכך שהממשלה תקציב בשלוש השנים הקרובות את הסכום הדרוש, אם נפעיל את

חברינו בוועדת הכספים על מנת ,שידאגו לכך ששום תקציב לא יאושר, אם לא יהיה בו סכום .

של 200 מליון ש"ח לכביש הערבה - מדוע אינכם קופצים על כך כמוצאי שלל רב? מדוע

אינכם אומרים שתתחילו לעבוד כבר ממחר בבוקר? מדוע אינם באים עם תירוצים? ההצעות

שאתם באים איתן מצחיקות. חריצים או צבעים ימנעו תאונות דרכים?

אם יהיה תקציב, לא תהיה כל בעיה לסלול את הכביש הדו-מסלולי עם 6 נתיבים. אבל

צריך לדעת על מה צריך יהיה לוותר. יש בעיות בטיחות חמורות לא רק בכביש הערבה,

במערכת העירונית ובמערכת הבין-עירונית. אנו לא מפסיקים לעבוד, נמשיך במעקב בכל

קטע וקטע. אם נראה שנפח התנועה הוא במימדים המחייבים הפיכת הכביש לדו מסלולי,

נכניס את הפיתוח לתכנית העבודה. אי אפשר לומר חיום לאוצר, כי זהו הכביש החיוני

ביותר במדינה, מבחינת הפיכתו לדו-מסלולי. איני רוצה להצהיר הצהרה כזו, כי היא

תהיה לא נכונה.

את עמדתי הבהרתי אני חושבת שהגיע הזמן לדייק גם בנתונים ההשוואתיים. אני

רוצה להקריא מתוך הדו"ח שמסר לי נציג מע"ץ. הדו"ח אומר בפירוש שמדדי השכיחות

לתאונות בכביש הערבה, הי נם דומים למדדים בכבישים הבין-עירוניים, אבל - ואת האבל

הזה היית חייב להזכיר לפי דעתי - אחוז התאונות הקטלניות גבוה פי שלושה מן האחוז

הממוצע בדרכים בין-עירוניות. אחוז התאונות הקשות והקטלניות הוא כמעט כפול מן

האחוז הכלל ארצי .

האחוז גבוה פי שלושה בקטע הדרומי של כביש הערבה.

בכל הכביש, אחוז התאונות הקטלניות גבוה פי שלושה. אחוז התאונות הקשות

והקטלניות בכל הכביש גבוה פי שניים מהממוצע הארצי. נכון ששעור התאונות לאורך כל

הכביש איננו שונה מן הממוצע הכלל ארצי, למעט החלק הדרומי שהוא מעל הממוצע הארצי

כפי שהוצג כאן.

הדו"ח הזה נכתב במטרה לקבוע גישות טיפול הנדסי בכביש הערבה, כדי להקל על בעית

הנהיגה המונוטונית, הנובעת מאורכו ומאפיינים הטופוגרפיים והסביבתיים. הדו"ח

אינו עוסק באספקטים אחרים.

אספקטים אחרים לא קיימים. עומס לא קיים. צריך להביו מדוע הזמנו את הדו"ח הזה,

ולא דו"ח על בעית עומס. זו הבעיה הקיימת..

האם השיקול של נפח התנועה, הוא השיקול היחידי בו אתם משתמשים, כאשר אתם

מחליטים אם להרחיב או לא להרחיב את הכביש?

אנו מביאים בחשבו ו את רמת הסיכון גם בתכנית החומש, ולא ראיתי שכביש הערבה

נמצא בתכנית החומש. יש בידי תכנית חומש לשנים 1995 עד 2000. לקחתי בחשבון את רמת

הסיכוו בכביש הזה יחד עם נפחי התנועה, ואיו שום הצדקה להכניסו לתכנית החומש. לא

אני הכנתי את התכנית אלא המכון לתחבורה וגורמים אחרים.

הוועדה הזו לא קיבלה החלטות בקלות ראש. אציע לתאם כל החלטה בנושא זה עם חברי

הכנסת בוועדת הכספים, נציגי כל המפלגות. אם נגיע למסקנה .שצריך לעשות את זאת -

וזוהי המסקנה שלי היום - נגרום לכך שיתחילו לעשות זאת. תמיד אפשר לומר שיש גם

כבישים אחרים. לא אציע שזה יבוא במקום תקציב מע"ץ על פי תכנית החומש, מה גם שאיני



יודע אם יש למע"ץ די כסף כדי לבצע את תכנית החומש. אציע שזה יהיה מעבר לתכנית

החומש. כביש חוצה ישראל חשוב מאד, אך אם אני צריך לשלם על כך בדחייה של חצי שנה

בביצוע תכנית כביש חוצה ישראל - אני חושב שהייתי מעדיף את כביש הערבה.

א' זנדברג;

אני מבין את העמדה העקרונית של נציג מע"ץ, כי במסגרת התקציב הקיים, איו מקום

לכל פתרון או שינוי, ולכו הכדור מתגלגל אל חברי הכנסת אשר צריכים להתגייס ולהביא

לאישור תקציב נוסף. אני מבקש לדעת, האם יש תכניות אשר עד כה נפסלו משיקולים

תקציביים, ובהם תקציבים מעבר לאלה שפירטת באזנינו? האם תוכל לומר כי אילו היה

תקציב, מע"ץ היה יכול לגשת לביצוע? התרשמתי שפעלתם עד כה במסגרת מגבלות התקציב.

אילו היה תקציב נוסף, מה הייתם מבצעים?

עד כה התרכזנו בגשרים למניעת שטפונות. פרוייקטים חיוניים נדהו מחוסר תקציב.

דחיתי ביצוע מחלף חיוני במרכז הארץ ב-3 חודשים, כי אני חייב לשמור על מסגרת

התקציב. אילו היה לנו תקציב נוסף לכביש הערבה, הייתי מבצע את ההשקעה בגשר פארו -

20 מליון ש"ח, וזאת גם כדי להתגבר על בעית השטפונות וגם מסיבות בטיחותיות. אם

יהיה תקציב, לא תהיה בעיה של מרקור בתכניות. אתה לא צריך לתכנן את כל הכביש בבת

אחת. אתה יכול לתכנן את הכביש בשלבים. היות ואין מדובר כאן בשטח עירוני, יש

אפשרות להרחיב את הכביש ללא שום בעיה. כאשר טיפלנו בבעית השטפונות בנחלים צין

ו נקרות, ביטלנו מספר סיבובים לאורך הכביש.

אנשי ועד הפעולה למען כביש הערבה הציגו כאן פתרון שנראה להם סגור. הם חושבים

שזוהי החלופה הנכונה והמועדפת. לעומתם, חברי הכנסת העלו מספר חלופות, גם כאלו

הנוגעות לאכיפה וענישה. הבעיה העיקרית בכביש זה היא הנהיגה המונוטונית. נהגים

נוסעים במהירות מטורפת, נהגים נרדמים - וכך נגרמות תאונות. הכביש מסוכן בקטעים

מסוימים, ובכך מטפל מע"ץ. על פי בדיקת הטכניון נקבעו מספר חלופות. אם יש מחשבה

ש-750 מליון השקל האלה לא יבואו על יושבו ו כבישים אחרים - הרי היא מוטעית. מדובר

כאן בכביש שיש בו תנועה דלילה יחסית לכבישים אחרים. צריך לבדוק נתונים השוואתיים

וחלופות אחרות, לפני שקובעים כי יש להפוך את כביש הערבה לדו-מסלולי לכל אורכו.

כביש עם ארבעה מסלולים היה מונע יותר הגאונות. ישנם כבישים היוניים יותר.

האמירה האחרונה שלך הסרת אהריות, כי אתה טוען בעצם שלא שקלנו את החלופות,

וזאת מבלי שאתה מסוגל להביא לנו את ההלופות אשר חייבות לעמוד לנגד עינינו, כאשר

אנו מקבלים החלטות.

אמרתי שאפשר לקבוע פתרונות אחרים, הרבה יותר זולים. אכיפת החוק ופתרונות

אחרים, יכולים להקטין את הסיכון.

ניר מייצג את האוצר, והוא בא להציע מאין יקהו את הכסף. אילו דובר כאן על

מליארדי שקלים, הייתי יכול להבין את הגישה הזו. אם לא יהיה פתרון לבעיה, חברי

הכנסת הנוכחים כאן יכולים להגיש הצעת חוק בענין כביש הערבה שתעבור בקלות, והיא

תחייב את הממשלה. אתם רוצים זאת? האם זה הגיוני? מדובר ב-60 מליון דולו-, כאשר

קיבלנו ערבויות על הכספים שגייסנו ממערכת הבנקאות האמריקאית - כספים המופקדים

בבנקים בישראל - כאשר כל מליארד דולר עולים לנו 30-40 מליון דולר לשנה, כהפרש ביו

הריבית בארה"ב למה שאנו מקבלים מהבנקים כאן. כסף זה נועד כביכול לתשתית. מדובר על

שלום אפקטיבי עם מצרים, לא שלום די קריר כמו עד עכשיו. מדברים על שלום עם ירדו,



מדברים על שדה תעופה בין-לאומי משותף לירדן ולישראל, מדובר על עקבה ועל מה לא?

האם הענין נגמר בחאפלות אצל המלך בווילה שלו? כאן מדובר על תכל'ס. מה כל כך קשה

להתהיל לסלול את הכביש הזה? אל תסללו 50 קילומטר בשנה, התחילו עם 20 הקילומטרים

הראשונים מאילת צפונה.

לא מדובר בבעיה של עומם על הכביש הזה, אשר מסוגל גם היום לקלוט הרבה יותר כלי

רכב. הבעיה היא המונוטוניות של הנהיגה בו.

כיצד פתרו את הבעיה ב NEW YORK THR0UGHWAY-או ב ?NEW JERCYTURNPIKE-באמצעות

הוצה, כדי שמכוניות לא תעבורנה מצד לצד. יכולה להיות גם הצעה להתקין הוצה על

הכביש כפי שהוא היום, כלומר יהיה רק נתיב אחד בכל מסלול.

אני מציע שלפני שננקוט עמדה - וכל עמדה שננקוט תהיה מאד-מאד יוצאת דופן -

שחברי הכנסת יקיימו דיון סגור עם שר הבינוי ומע"ץ. נאמר לו מהן האפשרויות שאנו

רואים. מדברי חברי הכנסת אני מבין כי קיימת נחישות לנקוט בצעדים בלתי

קונבנציונליים, על מנת לפתור את בעית כביש הערבה.

מעבר לכל חילוקי הדעות, גם לאחר שמע"ץ השקיע בשוליים והוסיף פסי צבע כאלה

ואחרים, חלה עליה של 425אחוז בהרוגי תאונות הדרכים ב-12 החודשים האחרונים. זו

הנקודה החשובה ביותר, בונים דרך של שלום ליד גדר הגבול עם ירדן, משקיעים שם עשרות

ואולי מאות מליוני שקלים, למרות שאף אדם לא נהרג שם. לעומת זאת בכביש הערבה

מתרחשת מלחמה. עם ירדן ועם מצרים יש לנו שלום - באמצע הדרך יש לנו מלחמה.

הבסיס לדיון עם שר הבינוי והשיכון יהיה השקעה של 25 אחוז מעלות כביש הערבה

כפי שהוא צריך להיות כבר ב-1996.

אני מציע לא לזלזל בכך. זה מונע תאונות רבות.

ג י קדוש;

אתה יודע כיצד אחר/ נכנס לדרך הערבה, אך לא כיצד אתה יוצא ממנה. תנו לנו לצאת

ממנה בשלום.

די לינק;

אני עומד מאחורי דברים רבים שנאמרו כאן, על מידת התועלת או אי התועלת של

צעדים שאפשר לנקוט. לא הייתי מזלזל באמצעים קונבנציונליים שננקטו. תאונת דרכים

היא דבר אקראי במקרים רבים. אם נהג נרדם, אי אפשר להסיק מכך אם הצבע היה טוב או

השוליים היו גרועים. עובדה שהשוליים נסללו לפני3-4שנים, ובמשך כמה שנים לא

עורר מספר הנפגעים את הציבור הזה, אלא רק הגדלת המספרים בחודשים האחרונים. את

הגידול במספר הנפגעים אפשר לראות כדבר אקראי, קורה גם במקומות אחרים שיש עליה

בלתי מוסברת במספר הנפגעים, ואחר כך ירידה. אין זה אומר שהאמצעים שננקטו אינם

טובים.

גם אם מבחינה כלכלית כדאי להרהיב את הכביש פי שניים

ולקבוע חוצה בין שני המסלולים, את המאפיינים המעצבנים של הכביש הזה אי אפשר יהיה

לבטל. קשה מאד להשוות את מה שקרה בקטעים קצרים מאד במרכז הארץ, החל בעוקף רמלה



הנמשך 2 קילומטרים וכלה בקטע של גבעת אולגה-חיפה, שהוא 50 קילומטר לכל היותר, למה

שקורה בכביש הערבה. במאפייניו של כביש הערבה צריך יהיה להילהם בדרכים אהרות,

הכוללים בין השאר הסברה. אני חושש שבמקרה זה הדבר לא יהיה אפקטיבי. נושא האכיפה

הוא קריטי, מפני שאת המרחק מתל-אביב לאילת לא נשנה על ידי הכפלת הדרך. את עייפות

הנהגים לא נמנע, וגם את התנהגותם לא נשפר. עובדה שדווקא בכבישים בהם הנהגים

משוכנעים כי אף אחד לא יבוא מולם, הם נוהגים פחות בזהירות. הוכח שגם שיפורים ברכב

למשל מערכת ה- .A.B.Sמספר ההרוגים בכלי רכב שיש

בהם מערכת כזו אינו נמוך יותר, כי הנהגים מרשים לעצמם לנהוג פחות בזהירות.

בכביש הזה, במשך יומים בשבוע, עומס התנועה גדול יותר מהממוצע. בימים א' ו-ה'

יורדים בו ועולים בו. מספר כלי הרכב הכבדים - טריילרים או סמי-טריילרים כפולים -

הולך ועולה. נוסעות שתי משאיות כאלו אחת אחר השניה, ואם אתה רוצה לעקוף אותן, ארגה

צריך לתכנן את העקיפה לאורך קילומטרים. הן נוסעות צמודות, כך שאי אפשר כלל להיכנס

ביניהן. אני חושב שבמצב הנתון הזה, גם אם יש קטעי כביש מסוכנים נוספים במדינה,

שנהרגים בהם יותר אנשים - יש למצב כביש הערבה השפעה על התיירות.

מה שמעניין אותי הוא כיצד מגיעים מעין יהב צפונה, לא ב-3 או ב-5 שעות אלא

בפחות זמן. ככל שהכביש יהיה משובח יותר, אפשר יהיה לקצר את משך הנסיעה ואת

העייפות הנגרמת כתוצאה מכך.

ניתוק ישובים והיסחפות כלי רכב. אין כמעט

שיטפון בו לא נסחף כלי רכב. בשנה האחרונה היו 7 שטפונות כאלה, כלי רכב נסחפו

ואנשים ניצלו בנס.

אלה שחיים בנגב ובאילת, אינם חושבים שצריך למדוד את השיפורים בכביש הערבה רק

במדדים של כדאיות, בהתחשב במספר כלי הרכב העוברים על הכביש, או מספר האנשים החיים

לאורך כביש הערבה. הבעיה המרכזית בעיני היא כיצד גורמים לכך שיחיו שם הרבה יותר

אנשים דרך קבע. תשתית טובה של כבישים יכולה להקל על-כך. אני שמח על העמדה של חברי

הכנסת כפי שהובעה כאן. צריך אולי לומר כי למרחב זה של ישראל יש להתייחס אחרת,

וצריך מעט יותר דמיון מאשר במקומות אחרים.

כאשר יתקיים דיון עם שר הבינוי והשיכון, יוזמן גם נציג האוצר. שוחחתי עם

חברי ועד הפעולה לפני הישיבה ובפתקים במהלך הישיבה. אני רוצה לחזור ולומר לכם כי

קיימת נחישות החלטה אצל חברי הכנסת, להביא את הענין לפתרון שלא במסגרת אילוצי

התקציב. אני בטוח שהנושא יחצה מפלגות. צריך להיות ברור לחברי הכנסת כי אם הממשלה

לא תלך איתנו בנושא זה יד ביד, נמצא את הדרך להתחיל בביצוע התכנית. אני מודה

לכולכם.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:15)