הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



240

פרוטוקול מס' 240

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג/ ח' בסיוון תשנ"ה, 6.6.1995, בשעה 12:00

חברי הוועדה: יו''ר ג' פת

מ' שטרית

ס' שלום

י' ונונו

מ' לובלסקי, סגנית שר התעשייה והמסחר

ע' שרגאי, ממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה והמסחר

א' גלר-סבן, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות

ח' מרגליות, משרד התעשייה והמסחר

ש' גולומב, מנכ"ל איגוד חברות הביטוח

י' מנור, סגן יו"ר ועד ענף הרכב, איגוד חברות הביטוח

ד' רוזנפלד, יו''ר ועדת השמאים, איגוד חברות הביטוח

מ' מלמוד, סגן יו"ר תביעות ומשפטנים, איגוד חברות

הביטוח

ת' לקר, כלכלנית, הרשות להגנת הצרכן

א' אביר, יועץ משפטי, משרד התחבורה

פ' מירון, מנהלת אגף רישוי, תחזורה

ח' קלר, משרד המשטרה

ג' ויסמן, משרד המשפטים

ש' לסינג, איגוד המנעולנים הישראלי

י' רוזנברג, ראש מפלג רכב, משרד המשטרה

ל' ורון

יועצת משפטית; א' בנדלר

חבר המתרגמים בע"מ

255 הצעת הוק למיגור נגע גניבות רכב. ח"כ שטרית



הצעת חוק למיגור נגע גניבות רכב. ח"כ מ' שטרית

אנחנו עוברים לסעיף שני בסדר היום, זו

הצעת חוק, שהגיש ח"כ מאיר שטרית. אנחנו

מחכים למספר מוזמנים נוסף. אנחנו נשמע מח"כ שטרית, ואחר כך ניכנס

לדיון. הצעת החוק הזו עוד רחוקה ממה שכתוב בכותרת: להביא למיגור גניבות

הרכב. אבל כל פעולה בעניין הזה היא חשובה, משום שהמצב הגיע לכמעט

קטסטרופה. אני מעריך, שאם לא תהיינה פעולות מאוד מאוד דרסטיות, המשחטות

תמשכנה לפעול, ולא בירכתי מדינת ישראל, אלא בפרדסים הקרובים לבתינו.

חלקי חילוף משומשים יימכרו בחופשיות מוחלטת. תארו לכם, אם היום מכוניות

גנובות עוברות לשתי נקודות באוטונומיה, מה יהיה מחר, כשתהיה אוטונומיה

רחבה יותר?! ואנחנו השנה נגיע לכ-40 אלף מכוניות גנובות. ברבעון הראשון

הגענו ל-12 אלף. 12 אלף שלא נמצאו. מה עם אלה שכן נמצאו?! אנחנו במו

ידינו גם נהרוס את כל מערך הביטוח במדינת ישראל כי במסגרת של 40 אלף

מכוניות, מתוך הנחה שמכונית היא בערך 20 אלף דולר, אנחנו מדברים,

במיליארד דולר. שום משק לא יכול לעמוד בזה. שום חברה אינה יכולה לעמוד

בזה. אני אולי נוגע בדבר, לי גנבו שתי מכוניות בלילה אחד. ברחוב שלי

גנבו שבע מכוניות בלילה אחד. לא מצאו אותן. את המכונית שלי לא מצאו.

בני אומר שבוודאי אחד המג'ובים יושב ונוהג בוולוו, מדבר בפלאפון שלי,

ומעשן את הפייפים שבוודאי מצא במכונית. אבל את המכונית של רעייתי מצאנו

אחרי שלושים יום מתחת לתעלה של עצים בפרדס, ליד מכוניתו של פרופ'

ריגנבוגן, בפרדסי כפר מע"ש, לא בירכתי המדינה. אדם נחמד מאוד, חבר בדן,

שיש לו פרדס. הוא עבר וראה משהו מנצנץ. הוא ניגש, פתח את הדלת, מצא את

המסמכים, ולכן טלפן אלינו. המכונית היתה שמורה יפה מבחוץ, אמנם שברו את

ההגה וכד', אבל אפילו שבתוך הפרדס כיסו את המכונית בכיסוי, ומעל הכיסוי

שמו זרדים. בוודאי חיכו למועד מתאים בכדי לשחוט את המכונית או להעביר

אותה למקום אחר. הסתובבתי שם כמה שעות, כי נאלצתי להמתין עד שתבוא

הגרר. בני טילפן למשטרה ביום שישי אחר הצהריים, עד שמשיגים את משטרת

פתח-תקווה זה גם כן סיפור. אמרו לו - בוא מחר להגיש תלונה, אז ביום

ראשון נשלח גרר. - בינתיים המכונית כבר היתה ודאי נעלמת. אבל מה שהרשים

אותי במיוחד הוא, שהפרדס הזה היה מלא במכוניות שרופות ושחוטות; ואיפה

משטרת ישראל?! למה היא לא נכנסת לשטח? למה היא לא מחפשת? למה היא לא

בודקת? אומרים לי, שלמשטרת ישראל אין כוח אדם לא לגניבות, לא לגניבת

רכב, לא לתאונות דרכים, לא לשמירה נגד רכב עם עומס יתר. אז למה כן? רק

לפיזור הפגנות? אני טוען את הטענה הזו בשם אלפי, עשרות אלפי אזרחים

במדינת ישראל. מה שמוצע לנו כאן זה כקמצוץ הטבק. אנחנו נשמע את דבריו

של ח"כ שטרית, אבל אני מתכוון על בסיס הצעת החוק של ח"כ שטרית להרחיב

את היריעה, ולהביא לכך שמשהו ייעשה בשטח. אנחנו נשמע את חברות הביטוח.

הרי זה פשוט לא יאומן באיזו הפקרות אנחנו חיים בנושא, שהוא כל כך חשוב

גם מבחינה ביטחונית, לא רק מבחינה כלכלית. ח"כ שטרית, בבקשה.

אדוני היו"ר, קודם כול אני מודה ליו"ר על

הבאת הנושא לדיון כדי לנסות לקדם את הצעת

החוק הזו. אין לי שום יומרות, אדוני היו"ר, לומר שהצעת החוק הזו תמגר

את נגע גניבת כלי הרכב בארץ, אבל אני בהחלט חושב, שהצעת החוק שלי תקשה

על חלק לפחות מזייפני הרכב, אלה שמנצלים את תמימותם של אזרחים רבים

וגורמים נזק עצום לבעלי רכבים תוך זיוף, הונאה ורמאות של בעלי הרכבים

עצמם וגרימת נזק די גדול ברכוש לאותם אנשים. אקבל בברכה, אדוני היו"ר,

כל הרחבה של החוק, שהוועדה תמצא לנכון להרחיב כדי להשיג את אותה מטרה,

להקשות על הגנבים וליצור כלי בקרה יותר חזקים, שימנעו אפשרות מסחר בכלי



רכב שחוטים. אולי כדאי לחשוב על החמרת הענישה בצורה קיצונית לאותם אלה

שמנצלים, כפי שאפרט לאחר מכן, את תאונות הדרכים. יש כלי רכב שנקראים

"טוטל לוט", ובעצם לא נתנו להם "טוטל לוס", ואחר כך טוחרים ברשיונות

המזויפים שלהם, ובאמצעותם גונבים כלי רכב זהים לאותם כלי רכב. אני

חושב, אדוני היו"ר, כפי שאמרת, שהתופעה מגיעה לממדים חמורים ביותר.

ב-1989 על פי הדוח השנתי של המשטרה נגנבו בארץ 15,954 כלי רכב. ב-1990

נגנבו 15,219 כלי רכב, ב-1991 נגנבו 16,087. ב-92' 21,380. ב-93'

23,656. זאת אומרת, המספר נמצא בעלייה מתמדת חרף הרעיון, שאולי הסדר

הביניים עם הפלשתינאים יוריד את גניבות כלי הרכב. אני לא בטוח בכמה הוא

הוריד את זה עד היום, אבל לא נראה לי שמספרים ירדו בצורה משמעותית.

כנראה שיש דרכים להבריח, אם לא לעזה אז ליהודה ושומרון או למשחטות

אחרות. אבל משמעות הדבר שמספר כלי רכב כל כך גדול נגנב כל שנה חמורה

ביותר.

אני יזמתי את הדיון ואת החוק בעקבות כתבתו של שלמה אברמוביץ מידיעות

אחרונות ב-14.1.94, שכותרתה "האם המכונית שלך מזויפת". בכתבה הזו מפרט

שלמה אברמוביץ את תלאותיהם של שורה של אזרחים, שבתום לבם קנו מכונית,

ולאחר מכן, בדיעבד, הסתבר להם שהמכונית שהם קנו למרות ששילמו עליה מחיר

מלא וקיבלו רשיון כדין, היא בעצם לא שלהם. זייפני רכב, בכל מיני אמצעים

מתוחכמים, לקחו מכונית גנובה שנשחטה, מאותו דגם, אותו צבע, וזייפו

רישיון., בתרגיל מתוחכם הם העבירו את הפרטים של אותו רכב שנגנב מבעליו

לרשיון החדש, ומכרו את הרכב הזה כרכב, שיש לו רשיון כחוק וכדין.

כשעולים על הגניבה, הקונה התמים שמגלה שרכבו לא שייך לו נמצא במצב נורא

ואיום. הוא גם שילם את הכסף על האוטו, גם האוטו לא שלו, והוא לא יכול

לקבל חזקה על האוטו בשום פנים ואופן. הוא לא יכול למכור אותו, הוא לא

יכול לעשות שום דבר. הוא בעצם תקוע מכל הכיוונים. הוא מפסיד גם את הכסף

שהוא שילם וגם את הרכב. כאשר מזייפים רכב, אדוני היו"ר, נפגעים שלושה

נפגע זה שגנבו ממנו את הרכב; נפגע זה שקנה את

הרכב; נפגע האיש שמכרו לו את הרכב או רוצים למכור לו את הרכב המזויף.

אני חושב שהחוק הזה בא לתקן נישה קטנה. הכתבה המפורטת של שלמה אברמוביץ

מתארת את תהליך הרמאות. אחת החוליות החלשות ביותר היא העברת הבעלות. כי

אין בחוק שלנו שום דבר, שמכריח את האדם שהולך להעביר בעלות לבוא בעצמו

למשרד הרישוי. מספיק שהוא חותם על הטופס לקונה. הקונה יכול ללכת לעשות

את העברת הבעלות בעצמו בבנק. אין שום כורח להזדהות, להביא את האיש שבא

עם הרכב ללכת למשרד הרישוי או למקום העברת הבעלות. אין שום תקנה בחוק

שמחייבת את הנוהל הזה. הצעת החוק שלי נועדה לגרום לכך, שרשות הרישוי

תבצע העברת בעלות על רכב מנועי רק בנוכחות בעל הרכב או בא כוחו, המצויד

בייפוי כוח נוטריוני או עו"ד. הרעיון הוא למנוע את הזיופים ואת המסחר

ברשיונות מזויפים, אם לא יבוא בעל הרכב בעצמו. אם החוק הזה יתקבל,

אדוני היו"ר, אני מניח, למשל, שאותו רכב שהולך ל"טוטל לוס" ו"מכבסים"

אותו על ידי זה שמורידים את ה''טוטל לוס" בכמה מאות שקלים, ואחר כך

מוכרים את הרשיונות לסוחרי רכב, שבאמצעותם מזייפים כלי רכב, לא יוכלו

לעשות העברת בעלות כזו. כי מי שהרכב שלו נפגע בתאונה צריך לבוא באופן

אישי למשרד הרישוי נוטריוני ולעשות העברת בעלות. זה יהיה בלתי אפשרי.

אם בשנה נגנבות רק אלף מכוניות, שווה לעשות את המאמץ הזה. אדם לא מוכר

רכב כל יום. חלק מהתשובות שקיבלתי הן, שזה יגרום טרחה רבה לציבור. אני

מוכן לשאת בטרחה, וכל פעם שאני מוכר רכב שלי ללכת אישית למשרד הרישוי

ולהעביר את הרכב או לתת ייפוי כוח נוטריוני, ובלבד שאהיה בטוח, שלא

יגנבו את הרכב שלי וימכרו אותו בצורה כל כך קלה למישהו אחר ללא אישור

שלי, בלי ידיעתי.



החלק השני, אדוני היו"ר, זה שכפול מפתחות. במצב הקיים היום אין שוס

צורך להוכיח בעלות על הרכב, כדי שישכפלו לך מפתח של הרכב. מספיק שאתה

לוקח מרכב מושכר, למשל, את המפתח, הולך לחנות למפתחות, משכפל את המפתח,

ואתה יכול לדעת איפה הרכב ולגנוב אותו בקלות. מי יכול להשגיח על זה

בכלל?! אם היה אדם צריך להוכיח בעלות על הרכב כדי לשכפל מפתח, עם ענישה

מתאימה למי שעובר על החוק הזה, לדעתי, זה היה יוצר הרתעה מאוד מחייבת.

לא ישכפלו מפתחות אלא לכאלה, שבאמת יש להם רשות לשכפל מפתח. אני הזמנתי

לכאן, אדוני היו"ר, את יו"ר איגוד המנעולנים. אני חושב, שיש לו מה

לתרום לעניין הזה. יש להם ידע וניסיון רב מאוד בתחום הזה. הם פורצים

מורשים. אם אתה נתקע ורוצה שיפרצו לך יפרצו לך, בקלות. אבל המנעולנים

המורשים עושים בעצם את כל שכפולי המפתחות בכל הארץ: לבתים, למכוניות,

לכל דבר אחר. הוא יכול לספר לך יותר ממני פרטים על מה שקורה בתחום הזה

של שכפול מפתחות. די בצורה קלה יכולים לעשות את זה.

אדוני היו"ר, אני חושב שעצם העברת החוק תהווה איתות נכון. ואני אמרתי

בפירוש, שאני מברך על כל הרחבה של מי שרק יציע החמרת ענישה או כל דרך

אחרת כדי להביא לכך, שתהיה מלחמה אמיתית בנושא של גניבת כלי רכב. תודה

רבה.

היו"ר פת.- תודה רבה. אני רוצה לומר משהו, שאולי

יישמע קצת חורג. למה גונבים כלי רכב?

בעיקר, בגלל השימוש בחלקי החילוף. כמה מכוניות עוברות לעזה? כמה

מג'ובים יש? 400-200, לא 15 אלף. חלק גדול מהמכוניות הנגנבות יוצאות

בשלמותן אל אזורי האוטונומיה. אפשר עוד להשתלט על זה. על מה אי אפשר

להשתלט? על אלפי המכוניות שנגנבות, נשחטות וחלקי החילוף שלהן עוברים

למוסכי ישראל. אז אפשר לומר דבר קיצוני, שאנחנו נקבע, שבשנתיים הקרובות

אין מכירה של חלקי חילוף משומשים. אבל זה נטל, שהציבור לא יכול לעמוד

בו, כיוון שבכל אופן זול יותר לרכוש מוצר משומש מאשר מוצר לא משומש. אם

כי מי מאיתנו יודע מה מכניסים לו למכונית, אם זה משומש או לא משומש.

אני מדבר על המוסכים ההגונים, וישנם רבים כאלה, בוודאי הרוב הגדול. אני

רוצה להציע, שאם אני קונה חלק חילוף למכונית שלי, יהיה לחלק החילוף הזה

תג, תג של וולוו. אז אני יודע בדיוק מי האבא של החלק שלי.

זה נכון בוולוו, זה נכון ברנו, זה לא נכון

ביתר. אין תג על החלק.

אין תג על החלק שמראה שהוא שייך לסוברו?

על הקופסה החיצונית. את התג אני מכניס

פנימה. יש בכל אופן אפשרות לקבוע מי האבא של החלק. בחלקי חילוף משומשים

אין כל אפשרות לקבוע. בואו נקבע חוק, שעל כל חלק (אני לא מדבר על בורג

או משהו קטן) עליו צריך להיות תג, שבו ייאמר מאיזה מכונית נלקח החלק

הזה, מאיזו שלדה נלקח החלק הזה, וגם מאיזה מספר מכונית. אני לא חושב

שצריך לפרסם את שם האיש או מי שמכר את הרכב הישן שלו, שמהחלקים הללו

עוברים גם חלקים לשוק. מוכרח להיות פיקוח. הרי היום, כשבא פקח או בא

שוטר למוסך, ורואה שם ערב רב של חלקי חילוף, מה הוא יכול לעשות? באיזה

טענות הוא יכול לבוא? הוא יכול לבוא אל בעל המוסך ולהגיד לו פה -

שוכבים עשרת אלפים חלקי חילוף. ממי קנית אותם? - אני רוצה שגם האזרח,

שלמכונית שלו מכניסים מוצר משומש, יקבל תגית. אז במקום שאני אצטרך

שוטרים שאין, ופקחים שאין כל הציבור יהיה פקחים. כשבעל המוסך צריך לתת

לו תגית שכזו ולומר לו - החלק הזה נלקח ממנוע, שמספר השלדה שלו הוא כזה



וכזה, הוא יהיה יותר זהיר. - אז אפשר יהיה לבוא אליו ולומר לו - אדוני,

מאיפה קנית את זה, ממי קנית את זהי - הוא יצטרך לבוא ולהוכיח ממי הוא

קנה את זה. היום הרי יש הפקרות מוחלטת. יש ויכוח בארה"ב באיזה צד של

בצד של היצרנים או בצד של הרוכשים. נוכחו

לדעת, שבצד של היצרנים אין טעם לטפל. כל עוד יש צרכנים בכמויות כפי

שיש, יש יצרנים שמייצרים עבור אותם צרכנים. אנחנו מתעלמים לחלוטין מן

הצרכן. מי דואג לצרכן? ואנחנו יוצרים שוק לחלקי חילוף משומשים. איך יש

חלקי חילוף משומשים? על ידי זה שגונבים רכב, שוחטים את הרכב, ומציעים

את חלקי החילוף למוסכי ישראל.

יש גם חלקי חילוף משומשים כשרים.

אני מקבל את זה. אני מבין, שמייבאים לארץ

חלקי חילוף. אז בבקשה, לחלק חילוף משומש

תהיה תגית קטנה ממי קניתי אותו; ובזה נגמר העניין. כשהוא קונה מוצר

חדש, הוא יודע ממי הוא קנה, כך הוא ידע גם מאיזו שלדה ומאיזו מכונית

הוא קנה את המוצר המשומש.

בעל המוסך, כאשר הוא קונה חלקים, חייב

לקבל חשבונית. את החשבונית הוא חייב

להציג בפני הלקוח. כך שלמעשה כל חלק צריך להיות מכוסה; ולא משונה אם זה

חדש או ישן.

רבותי, הוא צריך להיות מכוסה, ולהלכה איש

שהוא אדם הגון וישר ושומר חוק והמשטרה

תבוא אליו ביום בהיר, יוכל לגלות את כל המסמכים שבידו. אבל אין לנו

משטרה שתעשה את זה. יש כמה אלפי מוסכים במדינת ישראל. אנ רוצה שכל אזרח

יהיה פקח. אם הוא ידע שהוא מקבל חלק משומש, והוא יודע מי המוטב של אותו

חלק, זה בכל אופן יגרום לכך, שבעלי המוסכים שרוכשים חלקי חילוף משומשים

יחשבו פעמיים. אני רוצה שהצרכנים ידעו מה הם מקבלים וממי הם מקבלים;

ושלא יהיה מצב, כמו שמתאר לנו ח"כ שטרית לגבי מכוניות בשלמותן, גם

בנושא חלקי החילוף. אבל כמובן, אם נחליט על הדבר הזה, נוסיף את זה

להצעות האלה. יש ודאי כמה דברים, שרצוי שנשמע בעניין. ואני אבקש את ח''כ

סילבן שלום לומר כמה מילים.

הצעת החוק באה לענות על מצב ועל בעיה מאוד

קשיו. ישנם שני דברים. גם אם גנבו לך את

האוטו, ואת האוטו קנה מישהו בתום לב, לפי סעיף 34 יש מצב, שבו הבעלות

עוברת לזה שקנה את זה בתום לב או בדרך עסקים רגילה. אני לא זוכר את

הסעיף. נוצר מצב, שלאדם גנבו את האוטו, ומישהו אחר, זה שקנה את האוטו

זוכה בעדיפות עליו. היה ניסיון של ח"כ זנדברג לתיקון חוק המכר. הוא

אפילו ביקש ממני להצטרף אליו. אבל אז אנחנו משאירים את ההוא שקנה את

האוטו בבעיה. כך, אם גנבו את האוטו, יש לך אפשרות לקבל חזרה מהביטוח.

אם נעשה את התיקון בסעיף בחוק, כפי שרצה ח"כ זנדברג, דווקא בהמלצה של

אותו עיתונאי, מר אברמוביץ, אני חושב שאנחנו נותרים בבעיה עוד יותר

גדולה. היה נוצר מצב, שבאמת זה שקנה את האוטו בתום לב - אין איש שיכול

לפצות אותו. לאחר מכן לחזור אל אותו סוחר בתביעת שיפוי זה דבר שאני לא

יודע כמה זמן הוא לוקח, ואם בכלל אפשר לעשות עם זה משהו. קודם כל יש

מצב, זו גם העתקה של החוק האנגלי, שהוא המצב קיים כיום. אני חושב

שמהבחינה הזאת אנחנו נמצאים במצב, שאת התסריט הזה לא צריכים לשנות.



מה כו צריכים לעשות? הבקשה שלך, ח"כ שטרית, שכל אדם יגיע באופן פיזי

לרשות הרישוי יוצרת לפעמים בעיה קשה. ייפוי כוח נוטריוני מחייב הוצאות

נוספות אצל נוטריון. הרי איש לא ייתן לך את העניין הזה מבלי שתוציא

הוצאה מסוימת. הרעיון הוא רעיון טוב. היישום שלו אולי דורש פישוט הליך.

כי אם לדוגמה אדם מוכר את האוטו שלו בשש בערב, בשישי-שבת, יש דברים

רבים שקורים, דווקא כשאין בדיוק פעילות של רשות הרישוי. אנחנו צריכים

לאפשר מסחר שוטף.

מ' שטרית; אם אתה מוכר את האוטו שלך, למה שהקונה

יעשה העברת בעלות? תעשה אתת העברת בעלות.

אנחנו צריכים מסחר שוטף. כשעשו את מס

הבורסה טענו, שהכול ממוסה. יש דברים

מסוימים, שכדי להביא למסחר שוטף לא עושים עליהם מיסוי. למשל, בהשכרת

דירות, שרוצים שיהיה בה יותר מסחר. אחת הסיבות לכך, שאין מס הכנסה על

מכירת מכוניות זה כדי לנהל מסחר. שלא יהיה מצב שבו אתה מכרת משהו כמו

רהיט משומש, ותשלם על זה מס. אנחנו רוצים להגיע למצב, שבו לא תהיה

נוקשות, שלא תהיה ביורוקרטיה, שהדברים יזרמו, יעבדו ירוצו. לכן אני נגד

כל דבר שהוא בירוקרטי. אם הכיוון שלך יכול להביא למצב, שגם נשמור על

מצב שבעל הרכב לא יינזק וההליך לא יהיה הליך נוקשה, הייתי תומך. הייתי

באמת רוצה לראות אולי בקריאה שנייה ושלישית מה קורה עם היישום, איך

אפשר לעשות את זה.

לגבי הקנס של 5,000 שקלים כקנס מרבי, איני יודע אם זה בכלל עונש מרתיע.

יכול להיות שקנס של 50 אלף זה גם קנס לא פרופורציונלי. לפעמים כן. לא

יודע. צריך לעשות מצב, שתהיה ענישה הולמת. 5,000 שקל זה קנס מרבי; ואני

בא, והדודה שלי חולה, והילד שלי לא מרגיש טוב וכדי, ואני חוזר עם אלף

ועם אלפיים שקל. זה לא יהיה עונש מרתיע. אני מציע, אדוני היו"ר, ח"כ

פת, להעביר את ההצעה בקריאה טרומית; ולקראת קריאה שנייה ושלישית באמת

לבדוק את האפשרות להביא לפישוט ההליכים. כי אם זה יהיה בצורה הזאת, שבה

כל אחד יצטרך לרוץ כל הזמן לעוד מוסד בירוקרטי ולעמוד בתור עוד כמה

שעות ולהפסיד שעות עבודה - לא לזה התכוון המשורר. תודה.

אני מצרף את תמיכתי להצעת החוק, כיוון

שגניבות כלי הרכב הפכו למכה ולחלק שגרתי

מחיינו, עד שאנחנו מתרגלים לתופעה הזאת; ותופעה זאת הולכת ומתרחבת. רק

השבוע פגשתי מישהו, שאמר לי - מה קורה עם האמצעים כדי להקשות על גונבי

הרכב? - האמת היא, שתשובה לא היתה לי בשבילו. יש גם הנושא של קניית

מכוניות, שבסוף מסתבר שהקונים רומו במהלך הקנייה. לכן איני יודע אם מה

שמוצע פה מבחינת החוק אכן יכול לענות בצורה מלאה. אבל ברור שדבר זה,

שמוצע כאן, יש לתמוך בו. צריכים לחפש דרכים נוספות, אפקטיביות, כדי

להפחית בצורה משמעותית את כל התופעה הזאת של גונבי הרכב.

מ' לונלסקי; אני בהחלט מצטרפת להערכה לגבי חומרת

התופעה, אבל כמו ח"כ סילבן שלום, אני

מוכרחה לשאול את עצמי, מה יקרה לצרכן. האם כתוצאה ממה שמציע כאן ח"כ

מאיר שטרית, אנחנו בעצם מכבידים עליו את העברת הבעלות. ואם אנחנו עושים

הכבדות, האם כתוצאה מזה אנחנו בטוחים יותר שהדברים יסתדרו על הצד הטוב

ביותר? התייעצתי עם המשפטנים במשרד התמ"ס, כנ"ל גם בנושא של התקנת

המפתחות. האם יש בידיו של כל מתקין מפתחות האפשרות להתחיל לבדוק ולזהות



את מי שבא? אנחנו מתחבטים בעניין הזיהוי של נותן השירות. אנחנו מתחבטים

בכל מיני תקנות או חקיקות אחרות, האם יש בידיו של נותן השירות האפשרות

באמת לעשות את הבדיקה, והאם יש מי שאחר כך יאכוף את הדברים האלה. כי

אנחנו יכולים ללכת לקראת החקיקה הטובה ביותר, ועולה השאלה של האכיפה:

האם יש מישהו לאחר מכן, או מישהם, שילכו לכל אותם מתקיני מפתחות, ויראו

אם הם אמנם פועלים על פי החוק, ברגע שבא אליהם מישהו ורוצה להתקין

מפתח. אני מאוד מחשיבה את הדיון, ואני מאוד רוצה ללכת בעקבותיו של יו"ר

ועדת הכלכלה, ח"כ גדעון פת, ולומר שאולי הרקע להגשת הצעת החוק צריך

להיות ניסיון להתמודד עם כל הבעיה, כולל הראייה איך מצמצמים את הנזק

שנגרם היום בכל כך הרבה מקומות ולכל כך הרבה בעלי רכב במדינת ישראל.

אבל כשאנחנו נדרשים לדברים הקונקרטיים, שמביא לנו ח"כ מאיר שטרית, יש

לנו צורך לבדוק האם מה שנקרא "הציבור" יוכל לעמוד בזה, והאם יהיה מי

שיוכל לאכוף את זה.

תודה רבה, אני רק רוצה להעיר ולתת תשובה

לח"כ מאשה לובלטקי וגם לח"כ טילבן שלום מה

בעצם ההצעה שלי מציעה. אדם שימכור את הרכב שלו יצטרך באופן אישי ללכת

ולעשות העברת בעלות. מכירת רכב זה לא שולחן. רכב עולה עשרות אלפי

דולרים. אדם מוכר רכב לא כל שבוע. אני צריך ללכת לבנק או יחד איתך או

בעצמי, ולעשות העברת בעלות על שמך. הטרחה כלל לא גדולה. הוא הולך לבד,

הוא לא צריך שום בירוקרטיה, לא צריך נוטריון, לא צריך כלום. אני הולך

לבנק, אני מזדהה, מכירים אותי בבנק שלי, אני מבקש לעשות העברת בעלות,

עושים לי. באלטרנטיבה, שאני לא עושה את זה, אני אולי לא נפגע, אתה לא

נפגע, אבל רבים נפגעים. העובדה מדברת בעד עצמה. אני חושב שהטרחה היא לא

כל כך גדולה. זה יכול להיעשות בבנק או בכל מקום. אדם צריך להזדהות לפני

הפקיד. היום רשות הרישוי עושה העברת בעלות גם בסניפי הדואר. אז באותם

סניפי דואר ידעו, שאי אפשר לעשות העברת בעלות בלי שאתה מזדהה. גם כשאתה

בא לפדות צ'ק, מבקשים ממך להזדהות, ואתה מגיש תעודת זהות. כך לפחות

אני מכרתי לך, השטר נשאר אצלי, אני הולך ועושה העברת

בעלות. כל מה שרציתי לומר הוא, שהטרחה היא לא כל כך גדולה לאיש, כיוון

שבסך הכול הוא עושה את זה פעם בשנתיים-שלוש, מזדהה, ומעביר את הבעלות

על שמו.

פנינה מירון תסביר לנו כמה הם עמלו על מנת

לנתק את הצרכן מהצורך לבוא למשרדי הרישוי.

אינני יודע אם פה לא נכביד על הצרכנים יותר מאשר נעזור. אני חושב שצריך

לעשות את כל המגבלות, אבל צריך לחפש את הדרך הנכונה. אני לא מציע,

שאנחנו נעביר היום את ההצעה. אני חושב שהצעה זו היא טובה, ויש צורך

ללמוד אותה לפרטים. אבל אני רוצה להוסיף להצעה זו, כפי שאמרתי בתחילת

דבריי, כמה הצעות נוספות. אם אנחנו נפתור פה בעיה של רישום ופה בעיה של

מנעול, לא פתרנו את הבעיה. מישהו סיפר לי שמנעול, מפתח למכונית מרצדס,

צריך בשבילו קוד מסוים. האם זה נכון - אינני יודע. אבל, רבותי, בואו לא

נלך לפיצ'יפקעס הקטנים. הם לא יפסיקו את גניבת הרכב. אנחנו נחפש את

הדרך איך לא יהיה כדאי לגנוב רכב, איך לא יהיה כדאי לשחוט רכב, ואיך לא

יהיה כדאי למכור חלקי חילוף, שאין להם אבא או אמא. שבאו מאיזשהו מקום,

ונמכרים לאזרח, שלא לטובת האזרח. גב' מירון, מנהלת אגף הרישוי, בבקשה.

תודה רבה. רציתי להתייחס לקטע של העברות

הבעלות ופעולות נוספות רבות, שעשינו

בתקופה האחרונה, כדי לטפל באותם מקרים, מעטים יחסית, שהופיעו בכתבה



מלפני שנה וחצי. בסך הכול מבצעים בסביבות 300 אלף העברות בעלות לשנה.

נאמרו פה דברים נכונים. אם אנחנו נביא 300 אלף איש, מוכר וקונה, למשרדי

הרישוי לשנה, אנחנו משתקים את כל העבודה של משרד הרישוי. המגמה שלנו

היום היא לשפר תהליכים ככל האפשר ולבזר את השירות.

מי היום עושה העברת בעלות? המוכר או

הקונה. רק אחד מהם צריך לבוא.

אני אסביר. אני אפרט וגם אספר על כל

החידושים שהנהגנו השנה בתחום הזה.

היום העברות הבעלות מבוצעות באחריות מוכר הרכב לפי התקנות בבנקים.

נדרשים לזהות מוכר וקונה, אבל הם לא ממוחשבים. אז יכול להיווצר מצב,

שאיש עשה העברת בעלות, ובינתיים נכנס עיקול אחרי שבוע או נכנס שעבוד.

עשינו פה מערכת שלמה של פעולות לשיפור הנושא הזה. מאידך, יש לנו הסכם

עם רשות הדואר, שעובד בצורה מאוד חיובית; והוא עונה לשיטתך, ואני רוצה

להתייחס. ההסכם עם רשות הדואר הוא למחשב סניפי דואר לביצוע העברת בעלות

בצורה מקוונת, תוך זיהוי מלא של מוכר וקונה. זאת הדרישה שלנו. יבוא

מוכר, ויבוא קונה. כבר ראיתי כתבות בעיתון, שבאים בטענות גם נגד זה. על

כל פעולה שנעשית יבואו בטענות. אבל אנחנו הולכים לכיוון הזה. זיהוי

מוכר וקונה במקום מתבצע בשבעים סניפים של רשות הדואר. נוסף לזה

החידושים הם, שלאחר שמזדהים, אנחנו מעלים את הפרטים ברשות הדואר על

המחשב שלנו. ברגע שיש הגבלה לביצוע העברת בעלות, נרשם במחשב "לא ניתן

לביצוע", והאיש מופנה למשרד הרישוי. זה קורה אם הרכב נגנב, אם יש

עיקול, אם יש שעבוד, אם יש בעיה עם הבעלות על הרכב. רשות הדואר לא

מבצעת את העברת הבעלות במקרה כזה, והאיש בא למשרד הרישוי ומקבל את כל

ההסברים. אם כתוב "אין הגבלות", מבוצעת העברת הבעלות בצורה מקוונת. זה

החידוש הנוסף בקטע הזה של העברת הבעלות. זה החל לפני כשנה, והשנה נכנסו

שבעים סניפים. המגמה שלנו היא להגיע ל-120 סניפים ברשות הדואר.

כשהפיזור יהיה ארצי, אנחנו סוגרים את המערכת הזאת. ההיענות של הציבור

לנושא הזה היא מאוד חיובית. הציבור מודע, פרסמנו את זה, אנחנו מפרסמים

ללא הרף. באים מוכר וקונה, מזדהים, והעברת הבעלות מבוצעת.

אבל אני מבין שאתם מספקים למערכת המחשוב

של רשות הדואר את האינפורמציה. לא כן הוא

הדבר לגבי מערכת המחשוב של הבנקים. אם בנק ירצה להצטרף למערכת המחשוב

הזו, אז גם לפניו יהיו כל הפרטים. זה מה שמבקש ח"כ שטרית. אז הדבר לא

חייב להיות רק ברשות הדואר. הוא יכול מחר להיות גם בבנק דיסקונט, בנק

לאומי או כל בנק אחר, ובלבד שהתכנה המצויה בידיכם תועבר למערכת המחשוב

של הבנקים.

אנחנו עשינו הסדרים עכשיו עם הבנקים,

שנכנסו לתוקף ב-1 למאי, בנושא של ביטולי

שעבודים ורישום שעבודים ממוחשב. זאת היתה פריצת הדרך שלנו לבנקים כדי

למחשב את התהליכים איתם. כי הם לא ידעו מה קורה אצלם, זייפו שעבודים

שלהם, לא היה להם מושג. הבאנו את הדברים לידיעתם, ויצרנו איתם את

הפריצה הראשונית של תהליך ממוחשב. המגמה היא בדיוק כפי שציינת. רשות

הדואר מרחיבה את הפעילות שלה, במקביל אנחנו ניצור קשר עם הבנקים,

ונעניין אותם בהצטרפות להסדר של ביצוע העברת בעלות ממוחשבת. זאת תהיה

פריסה עצומה, ונמנע כל תהליך אחר.



היו"ר ג' פת; היום כמה יחידות, כמה תחנות יש?

שבעים.

מעצם העובדה, שח''כ שטרית ואני ואחרים לא

שמענו על כך, הבנתי שזה מוגבל מאוד. צריך

לעשות פרסומת מתאימה, ולומר לכל מי שרוכש רכב או מוכר רכב, - דע לך,

שבאמצעות רשות הדואר אתה תהיה בטוח, שלא מכרת ולא קנית משהו, שמו הראוי

שלא תקנה ולא תמכור. -

בפנקס הרכב אנחנו מוסיפים את המידע הזה.

אבל יש שני מיליון שיש להם רשיונות רכב.

לא נקרא להם ונשים להם תווית חדשה. אתה

מתחיל את זה, אני רוצה גם לשמור על זכותי. אני עכשיו חמש שנים לא אקבל

רשיון חדש. אז למה שאני לא אהיה זכאי לדעת את האינפורמציה הזוי כל שנה

פרסום זה דבר חיובי. אפשר לפרסם בציבור ולהודיע לו. יתכן שמחר יהיה

פרסום, שגם בנק דיסקונט נכנס לתמונה וגם הוא שומר על הנושאים, שהיום

נשמרים באמצעות רשות הדואר.

רציתי להוסיף, שיש גם 25 משרדי רישוי

ממוחשבים, שבהם אנחנו מבצעים העברות בעלות

חריגות. הם פתוחים גם לשירות הציבור כדי לקבל את המידע, לפני ביצוע

הפעולה.

היום אין שום חוק, שאוסר על פקיד, שמעניש

אדם ברשות הדואר, שעושה העברת בעלות בלי

הזדהות, נכון?

התנאי שלנו עם רשות הדואר הוא זיהוי מלא

של מוכר וקונה. רשות הדואר אחראית על

העובדים שלה.

א' אביר; העברת הבעלות מוסדרת היום בתקנות תעבורה.

על פי מה שכתוב בתקנות החרבה היא על המוכר

לעשות את העברת הבעלות. זאת אומרת, הוא צריך ללכת עם הקונה ולהזדהות.

אם זה אכן ייעשה כך, אז העברת הבעלות צריכה להיות כשרה. לא יכול,

למעשה, לבוא קונה או מישהו ללא המוכר כדי לעשות העברת בעלות.

זאת אומרת, החוק עולה בקנה אחד עם מה

שאתם רוצים, שבאמת יהיה זיהוי של מוכר.

אבל אני מבין שבתקנות, שאם אדם בכל זאת לא עושה את זה, כמו שאתה

יודע...

הוא עבר עברה.

אבל האם התקנות קובעות ענישה על העברה?

בוודאי.

אני יכול להעיר לך משהו, כל סוחרי הרכב לא

מוכנים לקנות עם העברה על שמם, אלא אם יש

לזה סיבה. אז אנשים חותמים "בלנקו". אם אני רוצה למכור את המכונית,

והוא נותן לי מחיר טוב אז אני חותם לו "בלנקו". אם אני מעביר לו את

זה, אז אני עברתי עברה. אף אחד לא מחפש אותי על העברה, וזה עובר בצורה

הזאת. האם ניתן במסגרת התקנות, שסוחר רכב, שקונה, חייב להעביר את זה

קודם כול על שם החברה שלו? זה מה שרציתי לשאול.

היום חובת העברת הבעלות היא על מוכר הרכב.

לא משנה למי הוא מוכר.

אז אולי כדאי קצת לחשוב בעניין התקנות.

מר גולומב, חובת העברת הבעלות בתקנות היא

על מוכר רכב. לא משנה למי הוא מוכר.

א' בנדלי; אין חולק על כך, שבתקנות התעבורה אכן

החובה להעברת בעלות מוטלת על מוכר הרכב,

דהיינו על מי שרשום כבעלים של הרכב. למרות שזה לא נאמר ברחל בתך הקטנה

בנוסח התקנות, עולה מהנוסח שלהם, שהוא גם צריך להופיע פיזית ולהזדהות

לפני משרד הרישוי או לפני הבנק, שבו הוא רוצה לבצע את העברת הבעלות

בפועל. אגב, אין חובת התייצבות בכלל של קונה הרכב. מה שיש בתקנה 283,

פסקה 2, הדנה במכירת רכב, אומר - הבעל הרשום ימסור את שטר המכר למשרד

הרישוי או לאחד הבנקים כאמור בתקנה 272א' לאחר ששולמה האגרה. - "ימסור"

- מכאן אפשר ללמוד, שהוא צריך לעשות את זה פיזית או באמצעות בא כוחו,

כי זו הפרשנות הסבירה. נכון שכך כתוב בתקנות. אני חושב שהמסר שמנסים

להעביר לכם הוא, שאין שום הקפדה על ביצוע ההוראה הזאת,- ובפועל, מי

שמתייצב בדרך כלל הוא רוכש הרכב עם טופס שחתום מראש על ידי הבעלים של

הרכב או מי שמתיימר להיות הבעלים של הרכב. וכך מבצעים העברת בעלות. אין

לכם אפשרות להפעיל שום סנקציה נגד הבעלים של הרכב, כי הרי על מה בוכה

הנביאי על זה שמי שחתום הוא לא באמת הבעלים. מדברים על זייפנות, על

גניבת כלי רכב. לכן מבקש ח"כ שטרית לתקן את הליקוי הזה בחוק.

רבותי, שמענו את מנהלת אגף הרישוי. אני

רוצה לשמוע את אנשי הביטוח. אנחנו נשמע את

המשטרה ואת משרד המשפטים, כמובן.

מאחר שאני עומד להתייחס גם לאוטונומיה וגם

ליהודה ושומרון, אני רוצה להבהיר, שאין לי

שום התייחסות פוליטית לנושא, אלא רק כלכלית.

בשנת 94' שילמו חברות ביטוח עבור גניבות רכב 330 מיליון ש"ח. לפי

הנתונים שאתה ציינת, ואני מחזיק את דוחות המשטרה בארבעת החודשים

הראשונים, נגנבו למעלה מ-10,600 כלי רכב. אם המגמה תימשך, אנחנו נשלם

600 מיליון ש"ח עבור גניבות רכב במהלך השנה. אני רוצה, שהנקודה תהיה

ברורה. אין יש מאין. זה יחייב להעלות את הפרמיה. אני יודע, שבעידן

הפריימריז נורא קשה להעלות פרמיה, כי זה נופל על הציבור. אבל, ואני לא

רוצה לומר ברורות את המילה, אם חס וחלילה לא תעלה הפרמיה, וזה יימשך

בצורה הזאת, אני חושב שהציבור ייפגע הרבה יותר, כשחברת ביטוח תיפגע.

ואני יודע על מה אני מדבר, כשאני אומר - תיפגע. - היו כבר ניסיונות



כאלה. אני חושב, שגם בכנסת כשידינו על העלאת תעריף, עדיף לשלם עוד מאה

שקל פרמיה, ולא להגיע למצב, שאתה נשאר תקוע עם חברה, שלא יכולה לשלם לך

את הסכומים וכד'. ואני חושש שזה יכול לקרות לגבי חברות מסוימות, אם

הקצב הזה יימשך.

לפני שהיתה אוטונומיה יכלה משטרת ישראל להיכנס גם לעזה וליריחו,

למקומות האלה, כדי לחפש רכב. היו מבצעים כאלה. מאז שקמה האוטונומיה,

קודם כול עבר המשקל משחיטת רכב להעברת רכב שלם. אינני יודע מאיפה לקחת

את הנתונים. יש היום בעזה ויריחו בערך 25 אלף מכוניות גנובות. אני לא

רוצה לגעת ברג'ובים, כי האמת היא, שאנחנו בדקנו את זה. הם נוסעים

במכוניות מרצדס, שהם הביאו מטוניס. הגיעו לכאן תשע מכוניות מרצדס

מטוניס באישור ממשלת ישראל, וזה מה שערפאת והרג'וב הזה וכל הדומים

נוסעים בו. אבל משטרת האוטונומיה כך נוסעת ברכב גנוב. ועכשיו אני בא

בטענות לממשלת ישראל, ומאשה, הקשיבי לי. לפני כחודש וחצי מצלצלת אלי

בערב גברת דוברת אנגלית, שחזרה מעזה. הם צוות טלוויזיה זר. היא מספרת

לי על הלבנת רכב בעזה. יצאה הודעה, שכל מי שיש לו רכב בלי מקורות ובלי

רשיונות - שיתייצב במשרד מסוים (הם צילמו את זה), ישלם 300 שקל ויקבל

רישוי של עזה. למחרת בבוקר דאגתי להופיע בטלוויזיה, ופניתי לבייגה,

כולל במכתבים, ולשמעון פרס. דבר אחד אני יודע, לו משרד החוץ היה מדבר

עם ערפאת ברורות, ולו בייגה היה מבהיר שלא יועבר כסף לאוטונומיה, אלא

אם ינוכה קודם הכסף של גניבות הרכב, אני חושב שערפאת היה מסוגל לפחות

לגבי עזה ויריחו לסגור את השערים האלה. אף אחד לא הגיב, לאיש לא אכפת.

אנחנו נוסעים ומשפיעים (ואני לא מדבר פוליטית) על הארצות התורמות

להעביר עוד כספים לאוטונומיה, זה חשוב. יכול להיות שזה חשוב, זה מונע

טרור אולי. הכול אני מקבל. אבל דבר אחד היה צריך להבהיר. העברנו לא

מזמן 70 מיליון דולר ממדינת ישראל לאוטונומיה. בשנה שעברה זה עלה לנו

110 מיליון. אני לא אומר שהכול בעזה. יש גם יהודה ושומרון, בהחלט.

לגבי המשטרה הגישה שלי יכולה להיות שונה. באנגליה עוסקת המשטרה למעלה

ממאה שנה בטרור אירלנדי, אבל יש הפרדה מוחלטת. יש משטרה כפולה, שמטפלת

בטרור, ויש ה"בובי'ס", שמטפלים בשלום הציבור. אלה אינם מטפלים בטרור.

על משטרת ישראל מוטל תפקיד, שאין אולי למשטרות אחרות בצורה כזאת. יכול

להיות, שמכאן או מוועדות אחרות מהכנסת צריכה לצאת קריאה שיהיו יחידות

משטרה כפולה, מה שאני קורא, מיוחדות, עם כוח אדם ומשאבים דרושים. ואז

יוכלו השוטרים, "הבובי'ס" שלנו, להתפנות לשמור על שלום הציבור.

חברות הביטוח העמידן כסף. כמה אנחנו יכולים? כשאתה מפסיד ברבעון הראשןן

210 מיליון ש"ח, אז אתה פוחד לתת את המיליונים הנוספים. כי אתה לא יודע

איך תצא מזה. זה לא פתרון. שיהיה ברור עוד דבר, כשגונבים לי את

המכונית, אני מקלל את המשטרה, לא את חברת הביטוח. זו בעיה לאומית,

והמדינה צריכה לדאוג לה, והממשלה צריכה לדאוג לזה.

נעשות פעולות. קודם כול אני מברך על הצעת החוק ועל התוספת של גדעון פת

ועל כל תוספת נוספת, שתהיה בעניין הזה. יושבת פה היועצת המשפטית של

משרד המשטרה, תת-ניצב חנה קלר. העברנו למשטרת ישראל חוק, שעבר פדרלית

בארה"ב. אם אתם תעזרו למשטרה להעביר את החוק הזה, אני חושב שזה לא יהיה

בחזקת שכולם מדברים על מזג האוויר, אבל אף אחד לא עושה כלום, אלא יקרה

משהו. בגרמניה, ברגע שפתחו בין מזרח גרמניה למערב גרמניה, התחיל תהליך

של גניבות רכב בצורה בלתי פוסקת. הגרמנים הוציאו חוק, חוק קשה מבחינת

העונשים, ובמקביל משרד האוצר הגרמני הוציא חוק לגבי חברות הביטוח:



ההשתתפות העצמית על גניבה היא אדירה. כשגונבים ממך פעם שנייה, זה נהיה

כפול. ואנשים התחילו יותר לשמור. מישהו פה התייחס למפתחות, למשהו בתוך

מרצדס, זה נכון. אני לא מבין במפתחות, אבל אני יודע על מה מדובר.

בגרמניה יצא חוק, גם הוא נגד גניבות, שבכל רכב גרמני, שמיוצר מתאריך

מסוים חייבת להיות עין אלקטרונית "בילד-אין", או ברכב מיובא לגרמניה.

צריך להיות אי-מובילזייר, אבל לא מה שקוראים פה אי-מובילזייר, פה

קוראים לכל ניתוק של דלק אי-מובילזייר. אגב, גם ברכב אמריקאי יש

הצ'ופצ'יק המיוחד על גבי המפתח, על חלק מהרכבים. אני לא משלה את עצמי.

מדינת ישראל לא תוכל לסגור את היבוא לרכב, שאין לו הדבר הזה.

המצב כמו שהוא היום לא יכול להימשך, ושיהיה ברור, פריימריז או לא

פריימריז. בסופו של דבר ייפגע הציבור בצורה כזו או אחרת. כל הזמן דנים

בכל מיני ועדות ומדברים, ושום דבר מכל העניין הזה לא יוצא. והעלייה

בגניבות הרכב הולכת וגדלה; ויותר מזה, עוד יותר חמור, יש ירידה במציאת

רכב גנוב. זה משני הכיוונים. תודה.

יואב מנור מאיגוד חברות הביטוח. אין צל של

ספק, שכל הצעת חוק שתועבר בנושא של צמצום

או מניעת גניבות רכב צריך לברך עליה. יחד עם זה, נראה לי שכל הדיון

שאנחנו דנים בו הוא דיון בסימפטום, ולא במחלה עצמה. אנחנו מנסים להקשות

על הגונבים בביצוע החלפת רכב במשרד הרישוי. אנחנו מנסים לטפל בנושא

המפתחות. זאת לא הבעיה בכלל. צריך לזכור, שההיסטוריה של האנושות

מוכיחה, ששום אמצעי ענישה לא פתר בעיות. אנחנו מדברים פה על תופעה,

שבעיקרה היא תופעה כלכלית. כל ענישה שלא תהיה לא תפתור את הבעיה

הכלכלית, כי תמיד יימצאו מספיק אנשים, שיקחו את הסיכון להתמודד עם

הבעיה הכלכלית כדי להרוויח מזה. כל זמן שהפערים בין חלקי חילוף ישנים

לחלקי חילוף חדשים נעים באלפי אחוזים, יהיה למישהו כדאי לגנוב רכב

ולמכור את החלקים שלו. אני יכול לתת דוגמה, שדלת של מכונית מסוימת כחלק

חילוף משומש עולה 700 שקל וכחדש עולה 6,000. האם לא יימצא תמיד הגנב,

שימצא את הקומבינציה איך לתלות את אותה תווית על הקופסה כדי להרוויח את

הפערי! אם לא נטפל בהפרשים האלה, וזאת בעיה כלכלית, אז כל המנעולים וכל

הקנסות וכל הענישה, שממילא אנחנו יודעים מראש, לצערי הרב, שאנחנו לא

מסוגלים לאכוף אותם, (עובדה אנחנו לא אוכפים דברים אחרים) לא יעזרו.

אולי תאמר איך אפשר לטפל בזה.

להוריד את המיסוי על חלקי חילוף.

צריך לטפל בנושא של מיסוי על חלקי חילוף

בצורה כזאת, שמחיר חלקי החילוף לא יהיה

מחיר מוגזם. לא יהיה פער כל כך גדול. אם הוא יהיה חצי מחיר, אז הסיכוי

והכדאיות יהיו שונים לגמרי מהכדאיות היום. כי המצב היום הוא אבסורדי.

היום כולם נהנים מגניבות הרכב. בואו לא נטמון את הראש באדמת. כולם

נהנים מגניבות הרכב במדינת ישראל. היות שהבעיה היא בעיה כלכלית, תמיד

יימצאו אותם גורמים, שימצאו לנכון לקחת את הסיכון שבכל התקנות שיתוקנו

על ידי הכנסת. הם יקחו את הסיכון לעבור על התקנות האלה.

אני מציע לטפל בנושא מיסוי חלקי החילוף בצורה דרסטית. אני מציע לקחת

בחשבון את העובדה, שכל אדם שישלם השתתפות עצמית גבוהה בגניבת רכב גם לא

יפקיר את רכבו, כפי שזה נעשה היום מדי יום. כל אדם ידאג לאמצעי הגנה.

רוב האנשים עושים את המרב.

אני לא מדבר על מיעוט או רוב. אני אומר,

שיש בעיה לא קטנה. והאמינו לי, אנחנו

רואים את כמויות התביעות, בהן אנשים שמים את הרכב, ולא מתייחסים להגנות

שמחויבות לפי תנאי הביטוח שלהם. הם לא מתייחסים לזה. נמצאו 57 כלי רכב,

שברובם הגדול אמצעי ההגנה, שחויבו בהם, והלקוחות הצהירו עליהם, כלל לא

מותקנים.

אבל יש נקודה, שחברות הביטוח מוכרות את

המכוניות הפגועות לשוק, לחלקים.

רבותי, אנחנו לא נוכל לגמור את הדיון

היום. אנחנו רוצים לשמוע את הבנקים, את

רשות הדואר, ואם אנחנו רוצים להטיל עליהם מטלות נוטפות, אנחנו צריכים

לשמוע אם הם מטוגלים להתארגן לכך.

אני רק רוצה לומר לך, שבמקרה הפרטי שלי, בשתי המכוניות, באמת האזעקות

והסגירות עזרו הרברו מאוד. בכלל לא לקחו אותם בחשבון, כי את המכונית שלי

גנבו באמצעות מנוף. עברו מעל לגדר, לקחו את המכונית, שמו אותה על

המשאית, ונסעו.

זה יוצא דופן. אנחנו מכירים את המקרים. זה

לא כך. רוב המכוניות נגנבות בצורה של

פריצת הרכב חיבור וכד'. יש חמישה-שבעה מקרים בשנה שלקחו את המכונית עם

מנוף. תשאלי את ראש המפלג שעוסק בזה, והוא יגיד לך בדיוק אותו דבר.

אני חושב שהיתה אי הבנה פה, שכאילו חברות

הביטוח מטילות את האחריות על בעלי הרכב,

שלא סוגרים כאן ושם. זו לא היתה הכוונה. אבל רבותי, אנחנו נצטרך להיכנס

לזה לעומק. אילו הנושא היה רק ההצעה שהציע פה ח"כ שטרית, היה מקום

להעביר את זה הלאה לקריאה טרומית, ראשונה בשינויים הנצרכים. אבל ח"כ

שטרית הסכים, שאנחנו נשתמש בהצעת החוק הזו כפלטפורמה להרחבה. אנחנו

נצטרך להתעמק. אנחנו כמובן נבקש את המשטרה לתת לנו תמונה מדויקת מה

המצב. נשמע עכשיו קצת מנציג המשטרה, היועץ המשפטי של המשטרה.

אני לא רוצה לחזור על דברים אחרים, אלא רק

על נושא האכיפה של החוקים. נכון שכל חוק

נוסף, כל תקנה נוספת תבורך. הבעיה, לדעתי, היא בין השאר, שאנחנו לא

שמים דגש מספיק על נושא האכיפה. אני יודע שיש הרבה מאוד מידע, גם

במשטרה על מעשים בלתי חוקיים שנעשים, במיוחד בנושא הזיופים, ששם לא כל

אחד יודע איך לזייף. יש המון מידע במשטרה על המקומות בהם זה נעשה. אולי

אין מספיק כוח אדם, אולי מסיבות אחרות, איני יודע, לדעתי, בטיפול,

באכיפה בעניין הזה לא משקיעים מספיק, וצריך היה לעשות הרבה הרבה יותר.

לדעתי ניתן היה לעשות זאת, במיוחד אם היו עוד תוספות. אם יעשו את

החוקים בלי שתיעשה אכיפה, לא יעזור שום דבר.

אני מעוניינת להתייחס לשני מישורים. קודם

כול ההצעה הספציפית שלפנינו - ספק אם יש

בה לקדם אותנו במלחמה בנגע גניבות הרכב, הן מהטעמים שמשרד הרישוי עמד



- 14 -

עליהם והן מהטעמים בחלק השני של ההצעה: אנחנו לא חושבים שהמפתח הוא מה

שיועיל כאן. רוב הפריצות לא נעשות באמצעות מפתחות. יש לזה גם השלכות על

חוק יסוד חופש העיסוק. השאלה היא באמת אם זה בר פיקוח, אם יש כוח אדם

לפקח, אחר כך קיימת סוגיית העומס על המנעולנים וכד'. אבל דבר אחד אי

אפשר לומר, שמשטרת ישראל לא מטיבה תשומת לב מספקת לנושא, ולא מודעת

להחמרה ולהחרפה. גם נציגי חברות הביטוח היו כבר פעמיים, למיטב זיכרוני,

אצל שר המשטרה בדיונים משותפים בפתרונות אפשריים למציאת דרך. הפתרונות

נעשים גם בשטח. לגבי האוטונומיה צריך לזכור, שהוקם מחוז מיוחד, שאחת

המשימות החשובות שלו היא להילחם בתופעה הזו של גניבות הרכב, כמו שיגיד

סגן ניצב רוזנברג. הוא יבהיר כאן מה היו ההצלחות שלהם עד עכשיו. צריך

לזכור, שלפני שנה וחצי הוקם מפלג. הרי אנחנו צריכים לסגור מכל מיני

כיוונים, מכל מיני היבטים את הבעיה. אנחנו שוקלים, אני לא אפרט כאן את

כל דרכי החקיקה, שאנחנו נשקול, כמובן, עם המשרדים הנוגעים בדבר. אחת

הדרכים היא לתקן בצו רישוי עסקים, שזה הליך מהיר, שלא דורש חקיקה

מרובה, את העניין של מוסכים, שיעסקו בפירוק רכב בתנאים מסוימים שיאפשרו

לנו בקרה. ישקלו את האפשרות הזו. אני לא חושבת שזה כל כך ישים באמת

לאסור שימוש בחלפים שאינם חדשים. יש לזה השלכות והיבטים על האזרח.

דברים אלה נשקלים. נשקל גם חיוב יבואנים לסמן את חלקי הרכב השונים. היה

פעם מבצע זיהוי רכוש של מז"פ המשטרה על כלל הרכוש שיש לאדם, על רכב,

שזה כמובן אחר כך עוזר באיתור הבעלים ובמציאת הגנבים. למיטב ידיעתי,

יהיה בממשלה דיון, כנראה בראשית השבוע הבא, ושם גם יפרסו דרכי פעולה.

אבל פעולת החקיקה משולבת בין כמה משרדים. אלה דברים, תהליכים, שלוקחים

זמן. אנחנו נשתדל כמה שיותר להשלים אותם.

אני לא רוצה להיכנס לפגרת הקיץ. אני מציע,

שתוך ארבעה שבועות אתם תגישו לנו הצעות.

אז יבואו לכאן כל המשרדים הנוגעים בדבר, ואז נוכל לקיים דיון איך

מבצעים את העניין. נביא לכאן את כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, נשב עד

שייגמר העניין הזה, ואם הפלטפטורמה לעניין הזה תהיה הצעת חוק קטנה

מבחינת היקפיה, אני חושב שח''כ שטרית יבוא על שכרו ביד נדיבה.

אולי אפשר שסנ"צ רוזנברג יפרט מה עשו

עכשיו בשטח.

אני ברשותך, אתחיל בהתייחסות להצעת החוק,

כמו שהיא כיום. א. אני חושב שהיוזמה של

משרד הרישוי במחשוב סניפי הדואר והעברת בעלות על ידי זהות היא טובה.

צריך לזכור, שמי שרוצה לזייף את הזהות שלו ולהזדהות בתעודת זהות כוזבת

יכול לעשות את זה גם אם יידרש להציג תעודת זהות. גם מקרים כאלה עברנו.

לגבי רישום שכפול מפתחות. גם כיום יש חברה שמייצרת מפתחות לבתים,

ומחייבת את המשכפל להציג תעודת זהות. רק בשבוע שעבר הייתי בחנות כזו

ללא מדים. שכפלתי מפתח כזה, ואיש לא ביקש ממני להזדהות ולא להציג את

עצמי.

אם זה חוק עם עבירה מרשיעה, אז המנעולן

נזהר חמש פעמים.

מהבחינה המעשית, למיטב ידיעתי, רוב כלי

הרכב נגנבים ללא מפתח. פריצה אלימה כזו או



אחרת, המכונית נגנבת, ונעלמו עקבותיה. לי הרבה יותר מפריעות לוחיות

הרישוי. דוגמה, לוחיות רישוי במדינת ישראל - המתקין אינו חייב בשום

רישוי, בשום רישום, וכל אחד רשאי לגשת לכל מתקין ולהזמין כל לוחית

רישוי וכל מספר ודמות וצבע, שיעלה על דעתו. זו דוגמה לפרצה נוספת.

נשתמש בפלטפורמה הזו לעוד כמה דברים.

באשר לכלל התופעה, זה נכון שאנחנו ברבעון

הראשון, בחמישה החודשים ראשונים של 95',

רואים עלייה חדה וחריפה בגניבות כלי הרכב, עד לכדי 40% ביחס לרבעון של

שנה שעברה. בד בבד אנחנו אכן מזהים גם ירידה במציאת כלי רכב לאחר

גניבתם. שמבחינתנו זה הופך את התופעה לחמורה יותר. אם בעבר, לפני 15-10

שנה, התייחסנו לגניבות כלי הרכב כאל "מעשי נערות", שגונבים ומותירים את

הרכב לאחר מספר קילומטרים, והרכב נמצא לאחר מספר ימים, (אני מדבר על

נטישת רכב שלם, לאחר שנהגו בו מספר קלומטרים). הרי היום אין הדברים כך;

ורוב כלי הרכב אכן נגנבים ומתאיידים מעל פני האדמה. לא מוצאים אותם.

אנחנו מזהים את התופעה הזו כתופעה חמורה ביותר, שמצביעה על פשיעה

חמורה. המשטרה בהחלט נותנת את הדעת על כך, וצוותים ויחידות שלמות

עוסקים יום-יום בכך, גם בשעה זו, כשאנחנו יושבים פה. אבל מכיוון שהמניע

העיקרי, כמו שנאמר פה, הוא מניע כלכלי, לעניות דעתי, המשטרה לא תוכל

לבדה לתת את הפתרון. המשטרה הקימה בשנה האחרונה מחוז חדש באזור יהודה

ושומרון, שאמור לתת כיסוי ללקונה, שהיתה באזור הזה. כי אצל צה"ל,

מסיבותיו שלו, התחום הפלילי היה בסדרי עדיפויות נמוכים, אם אתבטא

בעדינות, ולא טופל. והמשטרה הקימה מחוז, שמשימתו הראשונה במעלה היא

לטפל ביהודה ושומרון בתופעה הזו. כבר כיום הוא רשם לזכותו הצלחות לא

מועטות. אחת מהן היא, שהוא הפעיל סוכן סמוי בשטח של סחר במכוניות

גנובות. זה די חדשני. אנחנו רגילים לסוכנים סמויים בנושא הסמים.

השלוחות שהסוכן הזה פרס בפני המשטרה הגיעו לכל רחבי הארץ, להרבה מאוד

בתי עסק מורשים, חוקיים שהחלקים שמגיעים אליהם הם חלקים שמקורם

במכוניות שנגנבו על ידי אותם תושבי אזור דרום הר חברון, במקרה

הספציפי.

אבל מצאתם את האנשים? סגרתם מוסך שכזה?

זו דוגמה אחת. הדוגמה השנייה היא המציאה

במערות באזור דרום הר חברון של מנועים של

משאיות שנגנבו, פורקו, אוחסנו במערות עד לשעת רצון, ואז, כאשר יש

הקונה, שיש לו הכסף, המנועים מוצאים ממחבואם ונמכרים. ראה דוגמאות

להצלחות משטרתיות, שהן המרב והמיטב שהמשטרה היום במשימותיה, בכוחותיה,

יכולה לעשות.

לגבי המעצרים, חוקקו בבניין הזה חוקים חשובים של חופש העיסוק וכבוד

האדם. כשאני מגיע לבית משפט עם חשוד שנתפס, גם כשהוא נתפס על חם, עורך

דינו קם, ובצדק מבחינתו, טוען את טענותיו, והחשוד לאחר מספר ימים

שהשופט קובע, לפעמים זה ארבעה, לפעמים זה שמונה משוחרר לביתו. עבר

תיקון בכנסת בסעיף 413 לגבי פירוט העבירות. הכניסו שם יג' סעיפים לגבי

עבירות הקשורות ברכב, וכלולים בהם הזיוף הפירוק, המסחר בחלקים גנובים,

שהעונש עליו מגיע עד לכדי עשר שנות מאסר. החקיקה מספיק חמורה. אני לא

חושב, שבתחום של החקיקה יש מה לשפר. אבל בהחלט בדרך עד. והיום אמור

להתפרסם הבג"צ, שדן בנושא זה ממש: האם עבריין רכב, גנב רכב במקרה הזה,



יישאר במעצר עד תום ההליכים. זו סוגייה, ואלה בעיות, שאנחנו צריכים

להתמודד איתן.

עוד משפט אחד בקשר לעשייה המשטרתית בשרשרת אכיפת החוק. אנחנו החוליה

הראשונה והרחבה ביותר. אנחנו עושים את המוטל עלינו. אנחנו "מנפקים" או

יוצרים תיקים ועבריינים לכל אורך השרשרת אחרינו, קרי תביעות,

פרקליטויות, בתי סוהר וכו' וכו', במידה הגדולה מיכולת המערכת לעכל. אם

מישהו טען פה, שהמשטרה לא עושה מספיק, אני חושב שלא כך הם פני הדברים.

אני מודה לך מאוד על הדברים שאמרת. זה

מאוד מעודד. אבל הנה שמענו שישנם 25 אלף

כלי רכב, שנמצאים היום בשטחי האוטונומיה. אני לא הייתי מעביר להם פרוטה

אחת, לא רק פרוטה אחת, גם הכספים שאנחנו גובים מהעובדים כאן, מס הכנסה,

מס ערך מוסף, הייתי מוריד מזה את ערך 25 אלף מכוניות. יחזירו 25 אלף

מכוניות, יקבלו כסף. לא יחזירו את 25 אלף המכוניות, ימתינו עד שיקבלו

את הכסף. אנחנו מדברים פה על 25 אלף מכוניות. הערך שלהן בערך 50 מיליון

דולר. אני מדבר על הממוצע.

רוב כלי הרכב מתפרסים על שני ענפים

ענף המשאיות וציוד כבד, שהוא ענף

גדול מאוד מתוך הכמויות שצוינו פה, וענף כלי הרכב שהם יותר פופולריים,

בדרך כלל הם מיועדים למשטרה או לשב"כ שלהם או לאנשים כאלה. אלה כלי רכב

מהירים יותר. אבל יש שם כמויות אדירות.

אתה מדבר על סכומים שנעים בקירוב סביב מאה

מיליון דולר. יושב שם רכוש שלנו, שנגנב

מהמשק הישראלי, ואנחנו מרביצים להם כמה צ'קים מדי פעם.

רבותי, בוודאי שצריך לעמוד על כך. הדיון הזה, כפי שאמרתי קודם, הוא

דיון חשוב מאוד. אם יש ועדה בכנסת, שיכולה לרכז את כל המשרדים הקשורים

לעניין הזה, זו ועדת הכלכלה. משטרה, משרד התחבורה, תעשייה ומסחר וכד',

תקשורת. אנחנו ודאי נמשיך את הדיון, ונוסיף כהנה וכהנה להצעות, שאותן

הציע ח"כ שטרית.

אשי: אולי כדאי שניקח חומר למחשבה, שהחברים

ישמעו. הביטחון האישי הוא לא מבוקר בתחום

של כל אחד. שכל אחד יוציא את המפתחות יניח אותם על השולחן. ישנה אפשרות

ליצור את העותקים גם ממבט של עין. כלומר, אפשר ליצור לך מפתחות לבית

אחרי שנייה שאני מסתכל עליהם. אני יכול לשלוח לך צרור מפתחות הביתה.

הכלים האלה זה כלים שמגיעים לארץ לא בבקרה. נאמרו פה דברים רבים, אני

רוצה להתייחס בהמשך מהנקודה החשובה שאתה העילת, כלומר להביא את הצרכן

לכך, שהוא יהיה שוטר לעצמו. כלומר קיימים היום אמצעים טכניים משוכללים

מאוד למניעה. וכל מי שיגיד, שאמצעים טכניים אלה לא עוזרים הוא חוטא

פשוט. אני מתייחס רק לנקודה השנייה בהצעת החוק, כי בנקודה הראשונה של

בעלות על רכב אני לא מתמצא. הנקודה השנייה זה תחום שיכול להתפתח לשעות

של דיון. זה יכול להתפתח עד לנקודה של הביטחון האישי שלך. כשאתה הולך

לשכפל מפתחות, אין לך שום ביטחון, שלא שכפלו מפתח נוסף. מדובר בבית,

שזה הדבר היקר ביותר של האדם. מדובר בכספות, בכלי רכב. בכלי רכב, בקטע

של חברות הביטוח, כבר יש תקנה באירופה. אנשים לא יודעים אותה, ואני

אחדש לחברות הביטוח בארץ. אנחנו פועלים כדי שיישמו את זה גם בארץ: לא



נכנס רכב משנת 95' ומעלה ללא מחשב ששולט על כלי הרכב. דרך הנקודה של

הסוויטש, על ראש המפתח, יש שביב אלקטרוני. בלי השביב הזה לא נכנסים כלי

רכב משנת 95' ומעלה בכל חברות הביטוח. קיבלתי מסמך מחברת ביטוח

באירופה. באירופה זה כבר נכנס.

איך זה נעשה? מגיע לקוח. על הרשויון הרכב יש אפשרות לרשום את קוד

המפתח. כלומר, במשרד הרישוי, כשאתה קונה רכב חדש, אתה מקבל לוחית קטנה.

רשום מספר. במידה שירשמו את זה, אז כמו בחגורות הבטיחות, זה התחיל ביום

מסוים בשנת 68/ אז זה יתחיל היום, תהיה תקנה, כלומר רכב חדש, מסרו

למשרד הרישוי מספר שלדה, מספר רישוי, יוסיפו מספר קוד מפתח. ידפיסו את

זה על רשיון הרכב. הבעלים רשומים. הוא יבוא לשכפל מפתח. כך זה נעשה

באירופה. הוא לא יכול לשכפל מפתח. החיתוך של המפתח לא מספיק. המפתח

צריך להיכנס למכשיר, שקולט את הצריבה הסודית שיש שם, ומעתיק אותה למפתח

חדש, לאחר שנעשה שכפול מכני. המפתח לא נמסר ללקוח אלא אם הוא מזדהה עם

רשיון רכב. הקוד של המפתח נלקח דרך הרשיון.

אתה מוכן להעביר לנו תזכיר על העניין הזה?

כי זו כוונתו של ח"כ שטרית.

אשי: תגובה שנייה לקצין המכובד שיושב לידי. פה

הוא נתן מידע מטעה. הוא אמר, שהוא הלך

לשכפל מפתח. אני נותן לקצין המכובד את המפתח הזה. זה יוצר בחברת

רב-בריח לפי תכנון שלנו באיגוד המנעולנים הישראלי, לפי מיטב ההבנות

שלנו בתחום. סגרנו את הנושא הזה בצורה מוחלטת. זה מספר אחד בעולם היום.

המפתח הזה - הקצין יקח אותו. בערבות שלי של 50 אלף דולר הוא לא מצליח

לשכפל אותו.

רבותי, זה לא קורס לזיוף מפתחות.

אשר: רציתי קצת לפתח את הנושא הזה.

אני רוצה, שמה שאתה אומר יהיה גם אפקטיבי.

אשי: אם אנחנו נשמור את הגורם האנושי, שזה

המקור של דברים אלה, אני חושב שבעיות רבות

ייפתרו.

אני אבקש, שתעביר אלינו את האלמנטים

הטכניים, כדי שנוכל לשבץ אותם בתוך

החקיקה. זה מה שחשוב.

אשי: היה פה משב מרענן בניסיון של מר שטרית

להיכנס לתחום הזה. הביטחון האישי של

האנשים, הם לא יודעים, אבל בפועל הוא לא קיים. אנשים לא יודעים אם יש

להם עוד מפתח. אדם אל צריך להיות גנב היום. הוא צריך לעבוד בחנות

לחומרי בניין ולעשות כפל של מפתחות.

בשורה האחרונה, מכוניות נגנבות בלי קשר

למפתח.

רבותי, שמענו היום דברים מרגיזים מאוד על

מצב נתון, שהאזרח חסר אונים למולו. הדבר

כמובן מחייב דיון נוסף. אבקש לרכז את כל החומר של חברות הביטוח, משרד

התחבורה, המשטרה וגורם מקצועי כמו המנעולנים. ואנחנו נחזור לדיון נוסף

בזמן הקצר ביותר.

בישיבה כאן איתנו משתתף חבר טוב שלי, עבדנו במשותף, עובדיה שרגאי, שעזב

את תפקידו כממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ"ס. בכל הצורות ובכל הדרכים

הוא עשה מלאכתו נאמנה. הוא אחד מהפקידים האנונימיים הללו, שלא מניח

לעניין עד שלא מגיעים למסקנות הנכונות ולדרכים הנכונות. והרבה מאוד

תודה ציבור הצרכנים במדינת ישראל במאות אלפיהם חייבים לו על עבודתו

המצוינת במשרד התעשייה. אני אומר את זה כקולגה שלו, כי עבדנו יחד משך

כשבע שנים - אני בקומה שנייה, ואתה בקומה הראשונה, אם איני טועה. אני

רוצה בשם הוועדה, עובדיה, להודות לך על השירות הנאמן שביצעת בהיותך

עובד מדינה, ולאחל לך הצלחה בכל מעשי ידיך, בדרכים בהן תבחר ללכת

ולעסוק בשנים שיבואו. תודה רבה לך.

הישיבת ננעלה בשעה 30;13