הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 237

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום די, בי בסיוון התשנ"ה, 31.5.1995 ,בשעה 09:00

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ג' פת

ש' אביטל

מוזמנים; שר החקלאות, י' צור

ג' הראל, מזכיר ארגון מגדלי ירקות, התאחדות

האיכרים

ש' אסף, מנכ"ל, המרכז החקלאי

ש' לשם, מנכ"ל המרכז החקלאי

א' חריטן, נציג תנועת משקי בית"ר

י' סלומון, נציג האיחוד החקלאי

מ' דינאי, עו"ד, מועצת הירקות

א' שלום, מנכ"ל מועצת הירקות

י' בלייר, מזכיר ארגון מגדלי ירקות

י' אסף, ראש אגף המשק, תנועת המושבים

ש' ברלנד, יועץ משפטי, משרד החקלאות

מזכירת הוועדה; לי ורון

יועצת משפטית; א' בנדלר

חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק המועצה לייצור ולשיווק של ירקות (תיקון מס' 7) התשנ"ה-1995



הצעת חוק המועצה לייצור ולשיווק של ירקות (תיקון מס' 7) התשנ"ה -1995

אנחנו דנים בהצעת חוק המועצה לייצור ולשיווק של

ירקות. זו הצעה שהועברה אלינו מטעם הממשלה.

אני שוחחתי על הדבר הזה עם אפרים שמחה, וכמובן עם שמוליק אביטל, שמתעסק

עם כל נושא החקלאות.

המצב המשפטי היום לפי חוק מועצת הירקות מוסבר

בסעיף 39, שמסדיר את הנושא של הטלת נתונים.

נושא ההיטלים מוסדר מכוח סעיף 39 לחוק המועצה לייצור ושיווק ירקות,

1959, וסעיף 39 קובע לאמור, - לשם ביצוע תפקידיה ושימוש בסמכויותיה לפי

חוק זה, רשאית המועצה בצו - להטיל על ירקות היטלים, שמגדלים או משווקים

יהיו חייבים בהם. היטל יכול שיהיה כללי או מסויג, לפי אזורים או מדורג

מבחינת המין, הזן או הסוג שלהם, עונת שיווקם או מטרתו וכן מבחינת מחיר

הירקות, ובלבד ששיעור ההיטל לא יעלה בשום מקרה על 4% ממחיר הירקות. -

אני בכוונה פתחתי בקריאת ההבהרות, מתוך הסעיף הרלוונטי בחוק. כי הבסיס

לתיקון נובע מסעיף 39 הנ"ל. שהתחשיב של ההיטל זה אחוז מסוים אותו

לקחתי, 4% ממחיר הירקות.

עד כמה שבדקנו את הנושא יחד עם אנשי המועצה, בהתחשב בניסיון המצטבר מאז

שהמועצה פועלת, וזה די הרבה שנים, מדובר בחוק מ-1959, מדובר במועצה

סטטוטורית מהראשונות. יש, נדמה לי, מועצה אחת שקדמה לה. אבל זאת בעצם

המועצה הגדולה. והיא המועצה הראשונה שממש הופעלה מכוח חוק של הכנסת. זו

מועצה סטטוטורית, כפי שאמרתי.

וכפי שהניסיון מלמד אותנו, הבסיס הזה של חישוב ההיטל הוא בעייתי. אחרי

דיונים מאוד מאוד יסודיים במשרד החקלאות עם אנשי אגף התקציבים הגיעו

להסכמה ולהחלטה, שיהיה גם נכון לקבוע בסיס אחר, בסיס, שהוא בסופו של

דבר, קיים כבר במועצה אחרת, במועצת הפירות.

מועצת הפירות היא מועצה סטטוטורית גם. אבל היא פועלת מכוח חוק משנת

1973. שם יש כבר הסדר אחד, שלא יצר את הקשר למחיר. אפשר לקבוע את ההיטל

על פי בסיסים של משקל או של שטח.

אנחנו הבאנו את ההצעה הזאת לממשלה, לוועדת שרים לחקיקה. התקיים שם דיון

מאוד ממצה. וההצעה אושרה.

הכנסנו בהזדמנות זאת עוד איזה שהוא תיקון לגבי מינוי יו"ר ועדת ערר,

וזה התיקון השני.

הגענו לזה כתוצאה מהמלצה של נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, כבוד בית

המשפט המחוזי, ד"ר אליהו וינוגרד, שהוא גם היה ממנה, מתוך ניסיון שלו,

את יו"ר הוועדה. הוא המליץ שיהיה הסדר אחר. ויו"ר הוועדה ימונה על ידי

שר המשפטים. כלומר, היו"ר, שהוא בעצמו שופט, יוכל למנות את החברים.



התיקון הזה הוא תיקון שיש לו אופי משפטי טהור, והוא אושר גם בוועדת

שרים, וגם משרד המשפטים יצטרף לתיקון המוצע. ובזה נתטכמה ההצעה שמונהת

פה לפניכם.

אנחנו קיבלנו פה הודעה ממשרד האוצר, שלאגף

התקציבים אין התנגדות לשינוי החוק. יגבו לפי

טון תוצרת משווקת בשוק המקומי וייצור, ולא לפי אחוזי הפדיון שנהוג

היום. מישהו יכול להטביר את זה?

א' שלום; אנחנו צריכים לגבות היטל עד 4%בהתאם למחירים

שנמכרים בשווקים הטיטונאיים, לייצור או

לתעשייה. בפועל, אנחנו גובים. אבל יש עם זה בעיות רבות מאוד.

הבעיה מתחילה בכך שאי, קשה לנו להיכנט לטפרים של המשווקים ולבדוק אותם.

וגם גילינו, שלא כל הדיווחים אכן אמינים. ויש לי פה טבלה, שמוכיחה

שב-93' היו משווקים שדיווחו, נאמר על 40 שקל, 35 שקל, ועד אפילו 12

שקל.

הבעיה החריפה בשנה האחרונה עוד יותר, מאז שמועברת תוצרת משטחי

האוטונומיה. נחתם הסכם גם עם ממשלת ירדן שבעתיד יעבירו תוצרת. ורוב

התוצרת הזאת מועברת לא לשווקים הטגורים, כמו חיפה, ת"א, ירושלים. לצערי

הרב היא מועברת לכל מיני סיטונאים, בעיקר במשולש, שעושים מזה סחר. והם

מדווחים לנו על פדיון נמוך, ואין לנו שום שליטה ובקרה.

אין לנו שליטה גם על איכות התוצרת, ודרך הדבר הזה אנחנו גם רוצים למנוע

מעבר תוצרת לא איכותית ולשמור על בריאות הציבור. אם אנחנו הולכים לקבוע

סימני זיהוי וסימני אריזה וכל זה, אז דרך הנושא הזה של ההיטל בטונות

אנחנו יכולים להסדיר, שהדבר יהיה יותר פשוט, כדי שנוכל לשמור.

היום מוטל עלינו הסיפור הזה של שטחי אוטונומיה. זו מעמסה כבדה מאוד.

אנחנו צריכים להשקיע מיליוני שקלים בבדיקות מעבדתיות על מנת לשמור על

בריאות הציבור וגם לקבוע סטנדרטים של אריזות וסימני אריזות. בצורה

הנוכחית אין לנו שום שליטה על התוצרת שמועברת. אחר כך מדווחים, שבמקום

שקל זה נמכר בחצי שקל. למה חצי שקל, כאשר היה ברוב הארץ שקל? כי האיכות

הייתה ירודה. אנחנו רוצים גם לשמור על האיכויות. ובדרך ההיטל ניתנות

לנו הרבה מאוד אפשרויות לשמור על הדברים.

בהצעת החוק הזו עומדים ויעמדו לרשותך בנושאים

שדיברנו עליהם.

א', זה מאפשר לנו שתהיה לנו בקרה על כל הכמויות

בטונות. היום קשה לנו לדעת את זה. המשווק מדווח

בסוף החודש "מכרתי מיליוני שקל", ומעביר לנו. הוא לא מעביר לנו את

הפירוט של הסוגים.

ודבר שני, אנחנו נצטרך כנראה לעשות הרבה מאוד פעולות, שבעבר לא עשינו.

זה מטיל עלינו מעמסה. נצטרך לקבוע יותר עובדים, יותר בדיקות מעבדתיות,

יותר פיקוח בשווקים לבדוק את הסטנדרטים ואיכויות. וכל זה באמצעות קביעת

מחיר היטל לטונה.

אני מדבר על סעיפים אחרים.

א' שלים; סעיפים אחרים אין. רק ההיטל מופיע פה בסעיף.

ויש הצעת תיקון של החוק לגבי ועדת קנסות המשפט.

זה מאפשר לנו כלים יותר פשוטים להתמודד עם כל הבעיות של ההוצאות,

הכרוכות בשיפור האיכות התוצרת ופיקוח על בקרת התוצרת.

ש' אביטל; כמה שאלות. א', אני מודה לך על הזריזות וקידום

העניין כבר משבוע שעבר.

אני, כמובן, תומך בחוק. אבל תכף ניכנס לכמה דברים בתוכו. יש לי כמה

שאלות, שזו הזדמנות לשאול אותן.

כמה כסף קבע ההיטל בסופו של דבר? זה כסף שנגבה. בסופו של התהליך, זה

מכיסו ומדעתו של החקלאי.

אני רק באורח נדיר מאוד מצאתי סיטונאי שהפסיד. בדרך כלל זה עומד מול

ההכנסה של החקלאי. כמה נגבה? א'. מה עושים עם הכסף? האם יש עוד

עודפים? מעבר לשימושים האלה, שההיטלים האלה צריכים לשמש להם, האם יש

עודפים, ולמה הם משמשים? והאם יש איזה שהוא מרכיב, שבו הכסף הזה,

שמקורו הוא כסף של חקלאים, איזה פעולות אתם עושים? אני חושב שחלק ממה

שאני מכיר, לא מכירים פשוט. אתם עושים לטובת העניינים האלה. הרי כל

הזמן, או שהממסד גנב משהו, או שחטפו מהחקלאים וכוי.

עוד שאלה, האם הממשלה יכולה להתחייב פה? כשאני שומע שהאוצר מסכים, אז

אני חייב לעצור. האם הממשלה יכולה להתחייב בשולחן הזה ישפה היא לא

הולכת לאיזה שהיא הגדלה?

נדמה לי שאתם עשיתם איזה שהיא פעולה דווקא באזור הנגב בשבועיים, חודש,

האחרון. אנחנו מכירים את המשחקים. מוכרים תלושים, קונים תלושים, ואין

שום קשר בין מה שהחקלאי גידל לבין ההיטל בגובה, כפי שאתם קובעים אותו,

עד 4%לפחות, כפי שהוא מופיע בחוק, בסעיף 39.

ועשו מזה מסחרה גדולה. אני חושב שזה לא סוד. לסיטונאים היו בעצם הכלים,

שאנחנו כממשלה העברנו להם, והם עשו.

אתה יודע כמה משלמים במילול, אחרי שסגרתם? זה, אגב, גם יצר פאניקה, כי

אי אפשר לסדר את הסידורים, אז יוצאים לכביש לא מסודרים. מדובר בסדרי

גודל של בין10% ל-30%. זה הגבייה שלו. והאם פה אתם לא פותחים פתח

לגבייה בפועל?

לפי דעתי, מבחינת החקלאי, הגבייה לא תשתנה. אבל איפה אתם סוגרים את

העניין הזה? והאם תוכל באותה הזדמנות להגיד עד כמה אנחנו יכולים עם

תעודות המשלוח לעבוד? כל פעם זה עולה מחדש. האם יש איזה שהוא חידוש או

רענון בעניין הזה?

לגבי סעיף ב' לא אנאם עוד פעם. לזה אני רוצה להתייחס בדיון על סעיפי

החוק, כי חסר לי פה חומר.

אפשר להתייחס לסעיף אי. היום אנחנו גובים קרוב

ל-40 מיליון שקל היטלים, לפי אחוזים. 31-32

מיליון שקל מכלל הירקות. ובין כ-9 מיליון שקל לתפוחי אדמה בלבד, שזה שם

קרן סגורה בהסכמת המגדלים, והיא משמשת לפעילויות של תפוחי אדמה בלבד.

מה אנחנו עושים? קודם כול, 85% מהכסף מועברים או לחקלאי ישירות או

לפעולות שהוא מבקשם. ואנחנו משלמים במקומו.

הנושא הראשון, לדוגמה, זה נושא ביטוח של הגידולים בקרן נזקי פגע ואסון

טבע. כידוע, לא יחול חוק אסון טבע על מגדל, אם הוא לא ביטח ולכן אנחנו

מבטחים את גידוליו. ואנחנו משלמים 650/0 מהפרמיות שהמגדל צריך לשלם,

אנחנו משלמים במקומו. זה מסתכם בסכומים של כ-9 מיליון שקל. זה נושא

ראשון.

נושא שני, אנחנו יודעים, וזה לא מהשנה הזאת, הרבה שנים הדבר הזה קיים,

אין תקציב לנושא מחקרים, הדרכה וניסיונות. היו תקופות, שהממשלה נתנה את

כל ההדרכה, המחקר והניסיונות, מלפני כמה שנים טובות הם צמצמו. ונאלצנו

אנחנו למלא חלק מהחלל הזה. אנחנו מממנים קרוב ל-5 מיליון שקל בנושאים

של תוספת מדריכים לגידולים ניסיוניים וחדשים. ויש ועדה מקצועית, שקובעת

את הזנים במכון וולקני באוניבסיטאות בנושא השבחת מים וזנים חדשים.

הנושא הנוסף והעיקרי הוא כ-10 מיליון שקל בתקציב, שמיועדים לקליטת

עודפי התוצרת. קרי, לשלם לחקלאי את המחיר המינימלי, במקרה שהוא לא

מצליח למכור את תוצרתו, או שיצטרך להעביר אותה לעודפים, לתעשייה,

לחלוקה, להשמדה. אנחנו משלמים עוד 10 מיליון שקל.

נושא נוסף, שמופיע, למעשה, גם כן בחוק: יש רשות פיקוח, ואתה היית אחד

מראשי הפיקוח. הרשות הזאת היא רשות ממלכתית, אבל נקבע בסף ששר החקלאות

יטיל את הוצאותיו על מועצות הייצור. בסוף אנחנו משלמים קרוב ל'3 מיליון

שקל הוצאות. דרך אגב, עכשיו בגלל האוטונומיה וכל מה שכרוך בה, אנחנו כל

פעם מגבירים, ואפילו ישבנו אצל השר לפני שלושה חודשים, וסיכמנו לתגבר;

שגם הממשלה תתגבר, וגם אנחנו תגבר.

נושא נוסף זה בדיקות ומעבדות והגנת הצומח לתוצרת הייצוא. אחרת שום

מדינה בעולם לא תיתן להכניס תוצרת, וגם תוצרת של שוק מקומי התחלנו

לבדוק בצורה מאסיבית. גם זה למעלה ממיליון שקל.

אני יכול למנות עוד. בדרך כלל אם היינו מטילים על החקלאי את כל העלות

של הדבר הזה, אז היה החקלאי משלם את זה.

דבר נוסף, אנחנו גם נותנים עידוד לייצוא. התמיכה שהממשלה משלמת לא

מספיקה, ואנחנו מעבירים למעלה מ-2 מיליון דולר כתמיכה לייצוא. זה עוד 6

מיליון שקל. עדיף שתוצרת במקום לבוא לשוק המקומי ולייצור עודפים, תצא:

א', בייצור יזום ובי, בעודפים.

השנה יהיו 20,000 טון עודפי תפוחי אדמה.

ובאירופה המחירים טובים, אז אנחנו מעבירים את תפוחי האדמה, במקום

להשמיד אותם או לחלק אותם. אפשר לחלק כמות מסוימת, אבל אי אפשר לחלק את



הכול. והחלטנו לתת לכל טונה עידוד של 250 שקל, אם נייצא את ה-20,000

טון, זה חמישה מיליון שקל.

יש כ-10,000 טון עודף בבצל. החלטנו לייצא את זה, ולתת לו תמיכה, במקום

להשמיד אותו. כל הפעילויות האלה באות בעצם לסייע לחקלאי. ואני לא יכול

להגיד שאין גם הוצאות מועצה. מפני שהוצאות המועצה הן מינימליות ביותר.

מכל ההיטלים אולי 3 מיליון שקל הולכים להוצאות המועצה. אנחנו מחזיקים

רכזים ופקחים וכל זה.

זה אשר להיטלים ולשימוש בכסף.

מדי שנה אנחנו עושים תקציב. התקציב עובר את כל הוועדות של החקלאים

עצמם, ורואים את הצרכים, ובאים וגם מצביעים על איזה שהם שירותים, שהם

רוצים. לפעמים מעבירים מסעיף לסעיף בהתאם לרצונם. מביאים את זה לאישור

המליאה. שלושה שרים חותמים על התקציב פלוס המנכ"ל והיו"ר, והתקציב שלנו

הוא בדרך כלל מאוזן. יש שנה שיש בה יותר מדי עודפים, נכנסים לגירעון,

ואז אנחנו באים ובוכים אצל יעקב צור ובייגה שוחט, ומקבלים תוספות; כמו

שקרה בשנה שעברה ולפני שנתיים. והשנה, מראש נקבע הסכם עם הממשלה: 10

מיליון שקל השתתפות הממשלה בפינוי עודפים ו-18 מיליון שקל בעידוד

הייצוא מעבר לתקציב שלנו.

אגב, איך זה יכול להיות שיש לנו עודף כזה גדול

של תפוחי אדמה ובצל?

א' שלום; גם בבית הזה, וגם מחוץ לבית הזה, אמרו כל הזמן

חומות רוסיה נפלו, מה אתם ממשיכים בתכנון,

ובמדידת שטחים? צריך לתת חופש עיסוק לחקלאי, שיגדל בעצמו, היצע

וביקוש".

הייתה גם חצי שנה, שחקלאים הפסידו בה הרבה כסף. הפסיקו לייצר בעיסקה

הקודמת, ואז מחיר העגבנייה עלה ל-12-10 שקל. הממשלה ראתה שאולי עשתה

משגה בזה שלא נכנסה למעורבות, ואז הגענו להסכם, ושיפרנו קצת את מחירי

קליטת העודפים, ונתנו יותר חגורת ביטחון לחקלאי, שאם הוא מייצר, אז יש

לו.

היום יש חופש ומייצרים. עם תפוח אדמה יש בעיה של יבולים. מתכננים את

רמת היבולים על בסיס ממוצע ארצי של 5-4 שנים, נניח של 4.5 טון. השנה

מזג האוויר היה פנטסטי גם מבחינת הקור וגם מבחינת החום בחורף. זה נותן

טונה יותר יבולים. 27,000 דונם יוצרים מעל 20,000 טון. אם נתכנן פחות,

זה ייצור מחסור. קילו תפוחי אדמה היה החודש 4 שקלים. התחילה צעקת

איימים. ולכן, אנחנו מסדירים את זה דרך קליטת עודפים. אני מקווה,

שבעתיד הדברים האלה יתייצבו. לרוב אנחנו משמשים בזה או לייצוא או

לתעשייה.

תפוחי אדמה ובצל זה נושא כבד מדי מבחינת ההוצאה

של האחסון בבתי קירור. בשנת 1982, אם איננו

טועה, הייתה לנו בעיה דומה, ומישהו הציע לנו ללכת ולאחסן תפוחי אדמה על

החרמון.



היו לנו שתי בעיות. בעיה אחת, שזו הייתה שנת שמיטה, אם איננו טועה. היה

לנו הרבה מאוד, ולא יכולנו להשתמש בזה. נזכרתי שראיתי פעם תוכנית

באוסטרליה, שהם אוגרים את החיטה בבורות באדמה. ואז מצאנו את הפרופסור

הזה, שיעץ לממשלה אוסטרליה. ועל יד ברור חיל עשינו בורות, עם השיטה

שלהם, והשתמשנו בהם בתור מחסנים. אני שלחתי אנשים כל פעם לראות ולגדל

שם דשא. זה היה דבר יוצא מן הכלל.

אחר כך עשינו הסדר עם האמריקאים, שאנחנו נתנו את החיטה, הבאנו חיטה

שלהם. מתברר שבחרמון מספיק קר בשביל תפוחי אדמה, שישכבו שמה, לא בתוך

בורות, והם לא ינבטו. כי הבעיה תיווצר אם הם יתחילו לנבוט. ובבצל יש לך

בעיה יותר קשה, מפני שהבצל, נדמה לי, זקוק ל-4-0 מעלות.

עוד מילה על תפוחי האדמה, אנחנו עכשיו בדיוק

בעונת ההוצאה. עד סוף יולי תגמר ההוצאה. אנחנו

לא הולכים ביד נדיבה ושולחים לייצוא או משאבים. קודם כול, אנחנו דואגים

ליישום עד מחצית דצמבר, משהו כמו 160-150 אלף טוו בערך שנתי. ורק אז את

העודף, לפני שייכנסו לקירור וכדי לגמור עם כל הוצאות היתר, מנסים

לייצא.

אני מאוד תומך בהצעת החוק. זה מהווה אולי קצת

יותר יד על הדופק ואגרוף על השוק, כדי לשלוט

בנושא הזה של החופש כביכול, של זרימת תוצרת חקלאית לאזורי האוטונומיה.

ועכשיו גם נתנו מתנה לירדן. אנחנו נייבא מירדן 50,000 טון של פירות

וירקות, בעיקר ירקות. אז אני רואה בהצעת החוק הזו מכשיר טוב יותר לאור

הבעיות שאנחנו נתקלים בהן.

אני יודע, שישנם כאלה, שאומרים, שצריך מדיניות כלכלית של מדיניות שוק

וחופש. אז אם אנחנו נלך לפי השיטה הזו, אז הסכם סחר עם מדינות הקהילה,

שהממשלה לא תחתום עליו בפזיזות, רק בכדי להיראות טוב, מצד אחד.

הסכמי סחר הם פזיזים, מצד אחד. כי, לדעתי, הייצור החקלאי שלנו לקהילה,

תוך שלוש ארבע שנים, אני מצטער לומר את זה, יתחסל. אתה לא יכול לעמוד

בתחרות עם פורטוגל ואיטליה, עם נכסים. זה בלתי אפשרי.

מצד שני, גבולות פתוחים, אמרתי גם בדיוני הוועדה לנושא הבריאותי, שפכו

עלינו כמויות ללא גבול ובלי שיהיה בידינו מכשירי בקרה, כפי שהחוק הזה

מציע עכשיו. אנחנו נהיה חיריה של כל העולם. כל אחד בא אלי ואומר לי -

צריך לייבא, צריך לתת יותר זול. -

בשולי הדברים שאמרת. א', תפוחי האדמה מלמדים,

שהתכנון איננו ערובה לשוק מאוזן.

הבעיה היא לא בתכנון, אלא מה הם כלי התכנון. אני חושב, שהדבר החשוב הוא

להגדיר מה בימינו הם כלי התכנון. כי כולם רוצים שוק מאוזן. אבל מהו

האינטרס המשותף של כל הגורמים- של הצרכן, של החקלאי, של האוצר, של

הממשלה, של כולם? שתהיה סחורה כל השנה, תוצרת כל השנה, במחירים יפים.

אי אפשר להגיע לזה, אם לא יהיו עודפים. זה כל הסיפור. כי אין קומפיוטר

לא על תפוח האדמה, ולא על העטין של הפרה ולא על התרנגולת.



ענף הירקות הוא ענף הכי פרובלמטי, עוד לפני השטחים והכול. בענף ההטלה

ההחלטה היא פעם בשנתיים. בענף הפטם היא כל רבעון. אבל בירקות זה כל

יום. שישים יום אתה שם, יש לך מלפפון. וזה אלפי מגדלים. זה ענף מאוד

בעייתי.

הענף הזה הוא עוד יותר בעייתי, כי הוא הענף הקלאסי. כי תשומת העבודה בו

היא מאוד גבוהה. אני לא שייך לאלה שמודאגים מכך שמחר, אם ישראלים לא

יהיו מעורבים בזה, אפשר לייצר בעזה ליטר חלב יותר זול מאשר בישראל. אני

חושב שמי שחושב ככה מאוד מזלזל בחקלאי הישראלי. אבל בירקות יש להם

יתרון יחסי של עבודה זולה. ובירקות תשומת העבודה היא תשומת מפתח.

והעניין מתחדד עוד יותר בענף הירקות, כי ענפים אחרים לא יוקמו בקלות

בשטחים בגלל המחסור במים. נזכור, שבסך הכול ביהודה שומרון ועזה משתמשים

ב-200 מיליון קוב מים. אם הם היו בצריכה ביתית משתמשים ברמה שלנו, היה

נשאר לנו לחקלאות אפס. כי אנחנו משתמשים ב-100 קוב לנפש. להם נשאר מים

לחקלאות, כי הם משתמשים ב-4 קוב לנפש לצריכה ביתית. ועוד עם מעט המטעים

שיש להם בפרדסים, אז עכשיו הם גם ממירים את זה, בגלל שזה ממליח.

הענף הזה הוא ענף בעייתי גם בגלל יכולת התכנון. נכון, אתה נוטע עץ, אבל

אתה יודע שזה סיפור של שנים.

אני חושב, שבתחום התכנון אין לנו דרך אחרת כדי להבטיח את היציבות,

שיהיה פינוי עודפים ברמה מסוימת כל שנה, ושאת האיתות יקבל החקלאי לא

מהפקחים שילמדו את המטרים, אלא מזה שיהיה עודף. הוא יחטוף קצת מכה, וזה

יהיה עליות ומורדות, ונשקיע בזה את הסכומים. הם תמיד יהיו יותר זולים.

אם השנה יש עודפים, רוב העודפים הם לא בגלל עזה. להפך, מעזה נכנס פחות

ממה שנכנס בשנים האחרונות. כל מי שיושב בארז רואה מה הולך עד שמוציאים

מכונית. הבעיה גם שהיא לא נכנסת לשם. אתה רואה משני הצדדים עומדים, אתה

לא יודע מה יותר חשוב. כי אנחנו מוכרים להם יותר ממה שהם מוכרים לנו.

אז עומדות שם משאיות עם בננות, משאיות עם עופות, משאיות עם פירות. 25%

מהפירות שאנחנו מגדלים אנחנו מוכרים בשטחים. זה לא ככה שאפשר היה להגיד

להם, - אל תשלחו הנה. - אז הם אומרים - אנחנו גם לא קונים פה. - זה

מאוד בעייתי.

לכן אני חושב שזה נכון. אנחנו צריכים למצוא תמיד את נקודת האיזון.

פינוי העודפים הוא לא גבוה מדי, כדי שיעודד גידול, שהוא לא נמוך מדי,

שזה יקרוס. אבל אין דרך אחרת, כשאתה רואה תפוח אדמה בתכנון.

כשזה בתכנון, יוצא שמשלמים 25 אגורות על כל קילו כדי להעביר תלושים דרך

שרון. זה מה שיוצא. בסוף מתעסקים במסחר בפתקאות.

לגבי ירדן. אני חושב שיש לנו אינרטסים גדולים מאוד בירדן. אני מאוד

מחשיב שני סעיפים בהסכם שלנו עם ירדן. האחד, שלא תהיה לנו הפליה לגבי

גורמים אחרים שפעילים בירדן. ירדן קונה את רוב תוצרת החלב שלה באירופה.

היא קונה אבקת חלב, היא קונה גבינות קשות.

והדבר השני, זה סעיף בתוך ההסכם, שנקיים דיונים איתם על טרנזיט. ירדן

תשמש כטרנזיט לעבר מדינות המפרץ. אני מוסיף, וזה לא כתוב, וזה חשוב



מאוד. בנושא ההפליה כתוב, שישראל לא תופלה לעומת גורמים אחרים בסחר עם

ירדן.

אני רואה את זה בטווח קצת יותר ארוך. בנושא ה-50,000 טון כתוב שם,

שהמועדים והמינים הם בהחלטתנו. והכוונה היא ללכת על חדרים לתעשייה.

אנחנו גם מנסים לקנות במצרים חדרים לתעשייה, וללכת על ירקות לתעשייה,

ולא ללכת על שום דבר שמגיע לשוק, וללכת לירקות תעשייה. זו לא בעיה

גדולה, 40-30 אלף טון. ואני אומר את זה, כי יש לנו ענייו גדול בירדן.

אם אנחנו דרכה נפרוץ את השוק במדינות המפרץ, עשינו מהלך, שיכול להחליף

במידה רבה את השוק האירופי.

והערה אחרונה לגבי השוק האירופי. זה נכון שאנחנו נעשה את כל המלחמות.

יש לנו גם הישגים בסך הכול, כמעט בכל הנושאים. אני מסכים שהשוק הזה בטח

ילך ויהיה יותר ויותר קשה.

אבל קיבלנו בעצם מהם עד עכשיו שחרור ממכס, מכל מה שאנחנו מייצאים היום.

מה שלא קיבלנו זה לקראת השנים הבאות. אנחנו רצינו 25,000 טון פרחים,

אבל אנחנו מייצאים 24,000. קיבלנו 24,000 משוחררים ממכס, לעומת 19,000

שהיה לנו.

אנחנו היום מייצאים 32 טון קליפים. קיבלנו 32 טון קליפים. אבל לא

קיבלנו כמות שתגדל בשנים הקרובות. אנחנו עכשיו בונים את הכול על זה

שקול יהיה פה ב-5 לחודש. ראש הממשלה ינסה ללחוץ שנקבל את המקסימום, וזה

מאוד חשוב לנו.

לפי דעתי, בנושא הסחר החקלאי, דבר שיותר מאיים, זה המצב עם האמריקאים.

הם מפרשים את ההסכם שלנו איתם בצורה מאוד מאוד גורפת. ויהיו דיונים

מאוד מאוד קשים איתם בנושאים האלה. ואני רואה בזה איום.

אני בהחלט מסכים עם הדברים של שר החקלאות. אבל

יותר ברור שיותר קל להשתלט על השוק מאשר על

הגזר.

ש' ברלנד; "תיקון מס' 7 התשנ"ה-1995

1. בסעיף 39 לחוק המועצה לייצור ולשיווק של

ירקות, התשי"ט-1959, (להלן החוק העיקרי)-

(1) במקום סעיף קטן (א) יבוא:

"(א) לשם ביצוע תפקידיה ושימוש בסמכויותיה לפי חוק זה, רשאית המועצה,

בצו -

(1) להטיל היטלים על מגדלים, משווקים או יצואנים; ההיטל יכול שיהיה

כללי או מסויג או מדורג לפי אזורים, לפי מינים, זנים או סוגים של ירקות

וכן על פי עונת שיווקם, ייעודם, מחירם, שטח גידולם, משקלם או צורת

אריזתם של הירקות;

(2) לקבוע מועדים ודרכים לתשלום ההיטלים, לרבות בדרך של ניכוי מתמורת

הירקות שנמכרו באמצעות המועצה, משווקים, יצואנים, או תעשיינים, או



לידיהם, או בכל דרך אחרת, לעניין זה "תעשיין" - מי שעסקו או חלק מעסקו

הוא ייצור מוצרי ירקות;

(3) לחייב מגדלים, משווקים, יצואנים ותעשיינים לנהל רישום ולמסור דינים

וחשבונות לעניין סעיף זה".

א' שלוט; כשתקנו את החוק והיה מחסור ירקות, איש לא חלם

שיתחילו בעצם לעבד תוצרת טרייה, וכוי. היום

כמעט שליש מכלל הירקות הולך לתעשייה. 550,000 טון מתוך 1,5 מיליון הולך

לתעשייה.

מ' דינאי; ההיטל לא מוטל על התעשייה. תראי את ההבדל בין

סעיף קטן 1 לסעיף קטן 2. בסעיף קטן 2 התעשיין

לא מוזכר, רק היצואן.

בסעיף 2 אכן מוזכר היצואן. ההיטל לא חל עליו, הוא לא משלם את זה מכיסו.

הוא רק מעביר את זה למגדלים.

זאת אומרת, אם מישהו נכנס היום למסגרת ההיטל

שלו, היה קודם, זה היצואן.

בוי דינאי; זה לא הוכנס במובן הזה, שלא הטילו עליו היטל.

גם היום אין עליו היטל. רק הסבירו בצורה יותר

ברורה מה שהיה קיים גם קודם. הייתה כתובה בצורה כללית החובה, היכולת

להטיל עליו חובה לנהל את הרישום ולהעביר את הניכויים שמורידים

לחקלאים.

א' בנדלר; לא על התעשיין, אלא על היצואן.

מי דינאי; המילה יצואן לא הייתה קיימת.

דרך אגב, אני רוצה להעיר, גם לפי הנוסח הקודם,

לכאורה, היצואנים היו חייבים בזה, כי הייתה מילה כללית שנקראה

"משווקים", משווקים בלי סייג. גם שיווק לחו"ל הוא שיווק. תיאורטית אפשר

היה בהחלט גם להרחיב. מאחר ואנחנו בשנת 95' בסטנדרטים אחרים של ניסוח

חוקים מאשר בשנת 59', והיום אוהבים להגיד את הדברים בצורה ברורה, ולא

להשתמש במילים כלליות, אני חושב שמן הראוי שהדברים ייאמרו בצורה ברורה,

למרות שגם קודם לכאורה אפשר היה להטיל עלינו.

אני יכול להפנות את כבוד הוועדה וגם אותך לסעיף

36 לחוק מועצת הפירות, שחוקק ב-1973. שם גם

נקבע להטיל היטלים על מגדלים, משווקים או יצואנים.

כלומר, ב-1973 כבר היה ייצוא חקלאי. והיה מדובר כבר בציבור המסוים הזה.

כך שהעניין הוא ברור. גם בדברי ההסבר זה בא לידי ביטוי.

"לחייב מגדלים, משווקים, יצואנים ותעשיינים לנהל רישום ולמסור דינים

וחשבונות לעניין סעיף זה".

"(2) בסעיף קטן (ב), במקום "השרים" יבוא "שר החקלאות".



גם זה כבר נידוו בוועדת שרים, זה מקובל.

מדובר פה בשר החלקאות ושד- האוצר. נשארים פה שני שרים, ולא שלושה. זה

בסופו של דבר עניין חקלאי פרופר.

ש' אביטל; שר התמ"ס לא צריך להיות פה?

לא צריך. זה עניין שעבר, ונידון.

יש פורצדורה, סוכם עם האוצר. הם לא העירו, לא

דרשו. זה מקובל. הרי הצעת כזאת עושה טיול מאוד ארוך, עד שהיא מגיעה

לוועדה.

"בסעיף 43 (ד) לחוק העיקרי. המילים נשיא בית המשפט המחוזי שבאזור

שיפוטו מכהן השופט שהוא, יימחקו". ושוב, הדברים נאמרו. מדובר פה בתיקון

בעל אופי משפטי. וכפי שכבר נאמר בדברי ההסבר, מומלץ לאמץ את ההסבר

הקבוע בסעיף 6(ב) לחוק בתי הדין המינהליים.

כלומר, לא רק המלצה של כבוד הנשיא ד"ר אליהו וינוגרד הייתה לעינינו,

אלא גם חוק בתי הדין המינהליים מדבר על פורמולה מסוימת. ואת הפורמולה

הזאת אימצנו. זה התיקון. אני מבקש לאשר זאת.

שמוליק, אנחנו מאשרים את החוק, ומעלים אותו

לקריאה שנייה או שלישית. אני מקווה שיהיו

במליאה מספיק חברים, אני מדבר על שלושה, שלא יטרפדו לנו את החוק.

הישיבה ננעלה נשעה 10:25