הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 234

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג' כ"ג באייר התשנ"ה, 23.5.1995, בשעה 11:00

נבחו;

חברי הוועדה; - היו"ר ג. פת

א' גור

י' ונוכו

א' זנדברג

נ' חזן

ע' לנדאו

מוזמנים; א' לנגר, .המפקח על התעבורה במשרד תתחבורה

ג' נאור, עו"ד, היועץ המשפטי, משרד התחבורה

ע' וויס, עו"ד, ס/היועץ המשפטי, משרד התחבורה

ר' אולניק, משרד המשפטים

א' חוף, סגן ראש אגף השיקום, משרד הבטחון

ש' מורן, מנהלת מדור מוניות, משרד תתחבורה

ש' אלישר, מנהל מטעם כלכלת רכב, משרד התחבורה

ר' וולפמן, אגף התקציבים, משרד האוצר

מזכירת הוועדה; ל' ורון

יועץ משפטי; א' בנדלר

חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

1, הצעת הוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקוו מס' 39)

והקצאת רשיונות להפעלת מוניות), התשנ"ה-1995

2. קביעת מכסה לרשיונות להפעלת מוניות לנכי צה"ל

לשנים 1994 ו-1993 ואגרת רשיון



1. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 39)

(הקצאת רשיונות להפעלת מוניות), התשנ"ה-1995

2. קביעת מכסה לרשיונות להפעלת מוניות לנכי צה"ל

לשנים 1994 ו-1993 ואגרת רשיון

היו"ר ג' פת; אני מאוד רוצה שאנחנו נגמור את הדיון בחוק הזה

היום, ונעלה אותו לקריאה שנייה ושלישית במליאת

הכנסת.

נשארו שניים שלושה נושאים שהיו צריכים להתברר ואנחנו נדבר על זה. אני

רוצה שח"כ ע' לנדאו יסביר את הנקודה שבה הוא מציע לנו חשיבה מסויימת.

ע' לנדאו; לגבי סעיף 4(א)(3). כתוב כאן מתנים את הזכות

לקבל מן המדינה את ההטבות למיניהן, בתנאי שהוא

לא היה בעלים בהליך של רישיון להפעלת מונות. אני חושב שחשוב כאן לציין

שהוא לא היה בעלים של רישיון להפעלת מונית שניתן ממשרד התחבורה עם

הטבות מסויימות בעבר. כי עלול להיות מקרה שאדם קנה את הרישיון הזה בשוק

החופשי. מכר דירה וקנה את הדברים האלה. ולכן אני חושב שהוא לא נכון

בקטגוריה הזאת.

במילים אחרות, אין פעמיים זכות מן המדינה. פעם אחת וזהו. ולכן, בהתאם

לזה גם צריך לתקן את הסעיף הבלעדי שאומר, עניין זה הוא היה בעלים של

רשיון להפעלת מונית, אם בעלותו ירושה וחלקו לא עולה בה על 250/0. והמוריש

קיבל את זה ישירות מן המדינה.

היו"ה ג' פת; דעתי בהחלט נוטה רבות להערה של ח"כ ע' לנדאו.

אני הייתי אומר, הוא לא היה בעלים של רישיון

להפעלת מונית שאותו קיבל מרשויות המדינה.

ע' לנדאו; כל רישיון אתה מקבל באמצעות המדינה.

י' אריאל; מה שאמר ח"כ ע' לנדאו זו הבקשה. רציתי להזכיר

שהבעיה היא סעיף 4(3) להצעת חוק, שהיא זו

הפרבולמה. בעצם בעבר, יש לנו הצעת חוק מ-1990, שהיה אותו דבר. אלא

שבהצעת החוק הקודמת היתה גם כן הוראת שעה, כתבו למעט רישיון שהועבר לפי

סעיף 14(ה) לפקודה.

סעיף 14(ה) לפקודה קובע העברת רישיונות מאדם שיש לו כבר רישיון להפעלת

מונית, שרשאי להעביר את זה לאדם אחר. זו הדרך המקובלת. ולכן, כתבו בחוק

שעבר שהועבר לפי סעיף 14. אני רק מציע לתקן את זה, כי בוועדת המוניות

שאני מופיע בה היה מעט פרובלמטיקה בסעיף הזה. סעיף 14 נחקק רק ב-1986.

אז רק אלה שעברו בשנת 1986, או גם אלה שלפני כן? לכן, כדי למנוע ספקות,

הם החליטו בוועדה בעצם, שאנחנו רואים את זה כאילו כל מי שקיבל בשוק

החופשי אנחנו נותנים לו.

היו"ר ג' פת; זה בדיוק מה שכתוב ומתוקן ע"י ח"כ ע' לנדאו,

בסעיף 3. אל תסתמך על חוקים קודמים. כך אתה לא

מסתבך בכלל.



י' אריאל; ב-1969 לא נתנו בכלל לאלה שיש להם מספרי

מוניות, גם לאחד שקנה בשוק החופשי, ולא במשרד

התחבורה. אח"כ שותפים ולא שותפים. עד שעשו את זה תקופת הצטננוות כזו,

אמרו לי שרשום חמש שנים. בסוף, ב-1990 ואילך, נתנו לכולם פרט לאלה

שקיבלו במשרד התחבורה. ז"א, אם מדובר על זכויות או קיפוח, אין הבדל

בעצם.

ואדוני בפעם הקודמת ציין את זה, אפילו נתן דוגמה של המאפייה של פת. שם

יכול להיות, וזה נרשם לי בראש, בעל מאפייה קנה מכספו הוא, השקיע עשה

הכל, ולעובד שלו רוצים לתת. ולו עצמו אומרים, לך יש. הוא השקיע את כספו

והשני צבר וכוי.

כתבתי מכתב גם לשר התחבורה בעניין הזה. היתה לי שיחה עם עוזרו, מר דוד

כוכבא, והוא אמר לי שהוא רוצה לדבר עם השר. גם השר לא כ"כ התחיל

בדקויות האלה, אם היה לו או לא היה לו. הוא הבין בגדול, אמרו לו מי שיש

לו מספר היום, לא צריך פעמיים.

ואתמול הוא נתן לי תשובה, שהשר מסכים שיתנו גם לאלה שיש להם רישוי, כמו

שמציע מר ח"כ ע' לנדאו. עלה לו רעיון, אולי לתת להם את ה-500 של 1996.

היו"ר ג' פת; השר דיבר איתי אתמול, וכך סיכמנו. ואנחנו

לא מחלקים את האלפיים מספרים ל-500. אם יש אדם

שהיה לו מספר שהוא קנה בשוק, לא קיבל מהמדינה, והוא עובד שמונה

שנים, למה אתה מכניס אותו לקטגוריה אחרת? הוא בקטגוריה של השמונה שנים.

י' אריאל; אנחנו בעד, אני רק רציתי להעביר, כי שאלתי את

המפקח.

היו"ר ג' פת; השר דיבר איתי על העניין, ויש הבנה מלאה על

העניין הזה.

י' אריאל; בהצעת החוק היה כתוב שבחלוקת המספרים יקבעו שני

דברים. אני מבקש לתקן. בסעיף 14(ב) לחוק, להצעה

גם כן, לפי החוק הישן כתוב, שכל מי שהורשע, מי שיש לו רישום פלילי, הוא

לא מקבל. ויש לנו בעיה גדולה בוועדות. אין התיישנות בעצם. אדם שיש לו

עבירה בעבירות תעבורה, מ-1970 מחשיבים לו את זה, למרות שהוא לא יכול

להשיג את המסמכים שאין לו אותם. הם אבדו. אין בבתי המשפט.

אני חשבתי, ובית המשפט הציע לא פעם, ויש עכשיו פסק דין חדש של השופט

חשין, שתהיה התיישנות משבע שנים, כמו שמתייחסים בכל העולם. יש התיישנות

בתנאי שהוא לא עשה עבירה נוספת במהלך השנים בתעבורה. אבל אם נניח הוא

עשה חנייה.

היו"ר ג' פת; חנייה זו לא עבירה.

י' אריאל; לפי החוק רישום פלילי של החוק זה גם עבירה. ואז

הרציפות של הוותק.



בחוק הישן, הרגיל, לשר התחבורה יש הסמכות לקבוע את המועדים בסעיף

14(ג), ואת התנאים ואת הבקשות וכוי. בסעיף הזה לא נמחק אני מבין 14(ג).

מצד שני, בהוראת שעה, בסעיף 4 קבעו, הגשת בקשתו עד.

על הנושא הזה חשב ח"כ אי זנדברג, והוא יציע

הצעה.

י' אריאל; בכל מקרה כתוב 29.6.95, זיו כבר עבר מזמן. אז

צריכים לתת מספיק זמן לא להכניס ללחץ. למרות

שאנחנו רוצים לקבל מיד, אבל מצד שני מכניסים ללחץ תוך חודש, תוך

שבועיים ואין זמן.

היו"ר ג' פת ; ח"כ א' זנדברג יביא הצעה ברוח הדברים שאתה מדבר

עליהם.

אם אתם זוכרים, למעשה עברנו על החוק בשתי הנקודות היותר חשובות שנותרו

לנו, לאחר שסיכמנו את המחיר וכדומה. זח עניין של תשלומים. ויש נושא

נוסף של תקנות, מה כן יכנס בחקיקה ראשית, ומה לא יכנס .בחקיקה ראשית.

אני חושב שהרעיון טוב. בחקיקה של מדינת ישראל לא נכנס ללא הצמדח לדולר

או משהו כזה. אז יצטרכו מידי פעם להסדיר את העניין הזה, של הצמדה למדד

או דברים מהסוג הזה. ואז שהדבר הזה יעשה באמצעות תקנות, שיוציא שר

התחבורה, או באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. אני חושב שזה די ראוי.

הנושא השני היה נושא התשלומים. אני כ"כ התעקשתי וגל עניין התשלומים, כי

אתה בא לנהג שעובד במשך עשר שנים. הוא במשך עשר שינים שילם 80,000 דולר,

ורכש מספר ירוק. וכמו שאמר ח"כ ש' אביטל, שילם משכנתא לא קיבל דירה.

ואז לקחנו את זה בחשבון במחיר. אבל לנהג כזה אין 30,000 דולר ששוכבים

לו באיזה שהוא מקום, ולא תמיד הוא יכול לעמוד במצב שבו הוא יוכל ללכת

לבנק ולקבל את ה-30,000 דולר. ואני חושב שגם ח"כ נ' חזן העירה, שאנחנו

לא רוצים שפתאום יכנסו אנשי עסקים לתמונה. יכנס איש עסקים ויגיד אין לך

30,000 דולר, הנה אני נותן לך 30,000 דולר, נכנס, נהיה שותפים, ואז

אנחנו לא תיקנו דברים. אנחנו רוצים שבעל הרישיון יהיה בעל רישיון, ולא

יהיו לו שותפים נלווים.

ר' וולפמן; דרך הקרן הממשלתית כנראה לא הצלחנו. זה לא עומד

בקריטריונים. נאמר לי שקיימות קרנות פרטיות

לעסקים של הבנקים, שכן יכולים ויש סיכוי שאפשר לקבל את האשראי.

היו"ר ג' פת; זה נכון. אולי זו לא הקרן. אני דיברתי היום עם

נציג האוצר, אני הצעתי שתדבר יפתר על ידי הקרן

לעידוד עסקים קטנים במשרד המסחר והתעשייה.

בינתיים, אני מקבל פה מכתב מאברהם פריד. והוא אומר שהוא מודיע לי

שכארגון המוניות, הגיע להבנה עם הרשות לעידוד עסוקים קטנים. לא הקרן,

אלא הרשות. זה מה שאתה מדבר עליו. "ובאמצעות גוף המתמחה בנושא, תוענק

הלוואה בתנאים נוחים בערבות המדינה לכל דורש מקרב נהגי המוניות". זה

בערבות המדינה?



ר' וולפמן; להלוואה יש ערבות מדינה.

היו"ר ג' פת; אז מדובר פה, שההלוואות תנתנה באמצעות הרשות

לעידוד עסקים קטנים. אני חושב שאם זה מסודר

בצורה כזו זה פותר את הבעיה. זה מונע את כניסתם של המכרים לתוך

התמונה.

יש שני אלמנטים. יש הקרן, ויש הרשות. הרשות פועלת באמצעות הבנקים.

מה שאמרת פה אדוני היו"ר מאוד נכון. זה פותר

את הבעיה. אני רק רוצה להיות בטוחה שהבעיה

נפתרה.

היו"ר ג' פת; הבעיה נפתרה. אני העליתי את הרעיון הזה בפני

נציג האוצר, והוא בדק את זה, אז יכול להיות

שצריך לשנות את הקריטריונים, אנחנו נמצא את הדרך. אני מציע שנחליט

ביננו שהדבר הזה לא יעשה כפי שאני הצעתי אותו, באמצעות תשלומים. אלא

באמצעות או הקרן, או הרשות. יתכן מאוד שהרשות תצטרך לקבוע גם שהיא

מקבלת, הבנק שנותן את ההלוואה מקבל את המספר, את הרישיון, כערובה,

כבטוחה, כי הרישיון הזה שווה יותר מ-30,000 דולר. אין כל ספק בדבר.

אולי הוא לתקופת מה לא יהיה שווה 90,000 דולר, כמו בשוק החופשי. אבל

ודאי שווה הרבה יותר מ-30,000 דולר. אני חושב שהנושא הזה גם כן נפתר.

א' בנדלר; אני מחזיקה את מכתבו של עו"ד הומשטיין, בהמשך

לדברים שלך, והוא מבקש שניתן יהיה לרשום שעבוד

או משכון על הרישיון. יש היום הגבלה חוקית על זה? אין שם. כי הוא

מתייחס לעניין כאילו יש הגבלה חוקית לרשום שעבוד. ז"א, זה לא מחייב

תיקון חוק, כי הוא מבקש תיקון חוק לצורך העניין הזה. אין הגבלה בחוק.

א' גור; לי יש תיקון לסעיף מספר 4 פיסקה ב'. החוק הזה,

כמו גם הסעיף הספציפי שאני מדבר עליו, פוסח על

עולים חדשים נהגי מוניות שהגיעו למדינת ישראל.

ישנם כאן מספר שלא ידוע לי במדוייק של נהגי מוניות, שעבדו במקצוע הזה

במשך שנים רבות בחו"ל, בכל מקום באשר הוא. ובהגיעם לישראל הם רוצים

להמשיך בעיסוק העיקרי שבו עבדו במהלך כל חייהם.

פיסקה 2 בסעיף 4 מדבר, על אדם שנהג בישראל במונית. בעצם העובדה שכתוב

כאן בישראל, זה בעצם משמיט כל קרקע אפשרית לנגישות של עולים חדשים

לקבלת רישיון למונית. ומה שאני מציע שהמילה הזאת בישראל, תושמט, דבר

שיאפשר גם לעולים חדשים לגשת ולבקש רישיון נהיגה, תוך הסתמכות על הוותק

שלהם בחו"ל.

אני מודע לקשיים הטכניים שעלולים להתעורר כתוצאה מקביעת מסמכים, או

מקביעת קריטריונים בעצם איזה מסמכים דרושים. כיצד בודקים את אמיתותם של

המסמכים.

אני מאוד לא הייתי רוצה שאנחנו נפתור כלאחר יד את הבעיה הזאת, בזה

שנאמר שמסמכים שיגיעו הם בעצם מסמכים לא כשרים. לא הייתי מציע שאנחנו

נדבר בהכללה כ"כ פשטנית על אמיתותם של המסמכים שהעולים החדשים מביאים



. כאן למדינת ישראל. גם אם יש אחוז מסויים, שהוא אחוז קטן לשמחתי של

אנשים שכן מזייפים את המסמכים, אסור לנו לצאת מתוך נקודת הנחה שכל

המסמכים מזוייפים, אחרת אוי לנו. הגיעו לכאן 13,000 רופאים, שהביאו

מסמכים, ורבים מהם עובדים כבר במקצוע הזה, וחיי תושבי מדינת ישראל

מופקדים בידיהם.

היו"ר ג' פת; יש בסיס למה שאתה אומר. ארבע השנים האלה הן

שנים שבהן אנחנו חושבים שנהג צריך ללמוד את

כבישי הארץ, צריך ללמוד את חוקי הארץ, צריך לראות מה מצב התאונות.

יבוא אדם ויגיד אני עבדתי בריגה ארבע שנים, בריגה היו ודאי 300

מכוניות בכבישים. זה לא אותם הכבישים, זו לא אותה מציאות. יבוא אדם כזה

ויגיד אני עבדתי בברית המועצות. אני עבדתי בארצות הברית שמונה שנים,

לכן מגיע לי ללכת לשמונה שנים. כן שכרתי מספר ירוק, לא שכרתי מספר

ירוק, מגיע לי. אתם לא יכולים לדרוש ממני ארבע שנים. בארבע שנים האלה

אנחנו רוצים לדעת מי אדם שמוביל נוסעים. זה לא סתם שרירותי שאנחנו

אומרים ארבע שנים.

מכיוון שאנחנו הולכים לתת את הרישיונות האלה, ואלה שעובדים 12 שנים,

ו-10 שנים, ו-9 שנים, כשיגיעו לאלה שאין להם את הוותק הזה, אז יהיה להם

כבר, הם נהגי מוניות היום בישראל, כבר עבדו שנתיים שלוש כנהגי מוניות.

המגבלה הזו, אגב מאוד אושרה. דרשו מגבלות הרבה יותר קשות מזה, אבל

המגבלות האלה חלות גם על הישראלי. אנחנו רוצים לדעת שהוא יכול לשאת את

העבודה הזו.

א' גור; אני האחרון שרוצה שנהגים בישראל, וכמו זה נהגי

מוניות, יסכנו את חייהם, ואת חיי האזרחים

במדינת ישראל. אני בהחלט חרד כמו כל אחד שנמצא כאן מן הקטל בדרכים, ומן

התאונות האיומות שמתרחשות בכבישי ישראל.

את הנקודה הזאת, לדעת מי נוהג, ומי שנוהג אכן יודע לנהוג ומכיר את

כבישי ישראל, אפשר לפתור. משרד התחבורה, אגב, הנהיג לפני מספר חודשים

מבחנים מעשיים לעולים חדשים, כתנאי להמרת רישיון מחוץ לארץ ברישיון

נהיגה ישראלי. לפני כן זה לא היה קיים. כל עולה שהגיע למדינת ישראל עם

רישיון נהיגה ניגש לאחד ממשרדי הרישוי והמיר, כמובן אם הוא לא הביא

מסמך מזוייף. היה אחוז אחד מתוך 100 אחוזים שהביאו רישיונות מזוייפים,

והמשטרה שמה עליהם את היד. היו למשרד התחבורה בודק מסמכים, ביניהם

עולים שעבדו במערכת משטרתית ומשרד הרישוי בברית המועצות לשעבר, ולכאלה

לא ניתן.

אבל מתוך דאגה שמא האנשים האלה לא מכירים את כבישי ישראל, אולי לא

יודעים לנהוג, הם הנהיגו מבחנים מעשיים כתנאי להמרת רישיון מחו"ל,

ברישיון נהיגה ישראל.

לגבי נהגי מוניות, הנקודה היא יותר חמורה ויותר מסובכת, הם בוודאי

צריכים להכיר גם את הכבישים, כדי להסיע את הנוסעים למקומות היעד שלהם.

לכן, בשיתוף משרד הקליטה ומשרד ומשרד התחבורה, אפשר לבנות קורס מקצועי,

ויש כלים מקצועיים למשרד התחבורה, לצורך העניין הזה, למשך שישה חדשים,

או למשך שנה.



אגב, גם את הרופאים מעבירים הסתכלות במשך שישה חודשים בבתי חולים,

ובמרכזים רפואיים, כתנאי לקבלת רישיון רפואה במדינת ישראל. כם אם יעבדו

עשרים שנה במקצוע.

לכן, אפשר לבנות קורס שישה חודשים, שנה, את הקורס יכולים לממן רשויות

המדינה, המרכז להכשרה מקצועית במשרד העבודה, בשיתוף משרד הקליטה ואולי

הסוכנות היהודית, ובהחלט להביא את העולים לכך שהם יכירו את כבישי ישראל

ואת חוקי התנועה ואת התמרורים וכל מה שצריך. אבל לא לבוא ובאופן גורף

לפסול אותם, ולפסוח עליהם לחלוטין.

לא פוסלים אותם.

א' גור; אתה אומר שיחכו ארבע שנים.

גם מישראלי אנחנו דורשים ארבע שנים של נהיגה.

א' גור; זאת בדיוק הנקודה. אתה בעצם אומר אני לא מכיר

בעשרים שנות ותק, ובשלושים שנות ותק שהוא נהג

בחו"ל, רק בגלל שלא מכיר את כבישי ישראל.

היו"ר ג' פת; את כבישי ישראל, את החוקים בישראל, זה צריך

לקחת ארבע שנים.

ח"כ א' גור, אתה לא חבר הוועדה, ואם הוועדה לא תקבל את דעתך, אנחנו

נאשר שאתה תגיש הסתייגות בהצעתך.

אבל פה היתה זהירות רבה מאוד. אתמול, למשל, היה דיון אצל נשיא המדינה.

באו הערות מצד גורמים רבים, שיש מצב במדינה שאם אתה לא עובר בחינת

רישוי בירושלים, שולחים אותך לקריית מלאכי, שולחים אותך לקריית ארבע,

ושם אתה עובר את זה. ואין דין קריית ארבע כירושלים, מבחינת עומס

התחבורה. אז אתה נוסע לשם, שם אתה עובר את הבחינה. שם קל לעבור את

הבחינה. אם אתה עושה בחינה בשעה 10, בקריית ארבע, בשעה 10 יש שתי

מכוניות על הכביש. אתה עושה את הבחינה בקריית ארבע, אתה עובר.

אני מכיר אדם, שנכשל 49 פעם. בא מישהו ואומר לו, תשמע למה אתה צריך את

זהל תעשה את זה בבאר שבע. אחרי 49 פעמים נכשל בבאר שבע 6 פעמים. אח"ר

מישהו בא ואמר לו תעשה את זה בקריית מלאכי, בקריית מלאכי הוא עבר את

? הבחינה. הוא נכשל מפני שהוא פוחד לנהוג. והוא אדם מבוגר, הוא למד איתי

יחד בכיתה אחת, ירושלמי ותיק מאוד. הוא לא נוהג עד היום הזה.

פה יש מצב דומה. זה לא בעיה רק של רישיון נהיגה. כשאדם מקבל רישיון

נהיגה, הוא מסכן את עצמו. כשהוא נהג מונית, הוא מסכן גם את האנשים

שנוסעים איתו. לכן, תקופת ההכשרה היא ארוכה יותר. אבל נדון בזה.

א' זנדברג; לפי מה שאני יודע, ישנה ועדה אחת שעוסקת היום

בחלוקת רישיונות. העניין הוא שתיאורטית לא היתה

מניעה, שתהיה יותר מוועדה, או יעסקו בזה. אני מציע שבהזדמנות החגיגית

הזאת נשקול אולי, לעגן גם בחקיקה את העניין.



דהיינו, לבוא ולהבהיר שאפשר או שצריך שתהיה יותר מוועדה אחת. שכל

העניין יעשה במקביל. הדבר מובן, והדבר אפשרי. היות שהוא לא נעשה עד

היום, אני מסיק מכך שמישהו לא מבין אותו, או לא רוצה אותו. אני רוצה

שגם יבינו וגס שיעשו.

היו"ר ג' פת; אנחנו צריכים להתייחס לעניין הזה של התאריכים.

אנחנו רוצים לקבוע מועד שבו יוכלו כולם להגיש

את הבקשות, ויתחילו לעבוד. והם יחלקו את שתים עשרה השנים, ואחד עשרה

השנים, ושמונה שנים ושבע שנים, ואז יהיה להם מלאי של סדר עבודה. גם את

הדבר הזה העלה ח"כ א' זנדברג, ושלא נתחיל להגיד מי שמשמונה שנים יגיש

תוך שלושה חודשים, מי ששבע שנים, יגיד... תגישו כולם, יהיה איוונטל,

הוא יטופל, וזה יקל מאוד על עבודות הוועדה.

א' בנדלר; זה קצת בעייתי. ישבתי עם עמיתותיי להכין את

הצעת החוק, לעשות דיונים בוועדה, וכמובן הבסיס

לזה היו החלטות הוועדה. ונתקלנו כאן בכל מיני בעיות, בין היתר בנושא

הזה של הבקשות שדנו בזה.

מה קורה אם אומרים, כל מי שיש לו ותק של לפחות ארבע שנים, מתוך החמש

השנים האחרונות, שיגיש בקשתו. אתה יוצר ציפיות לגיטימיות בקרב אותם

אנשים שאכן יש להם סיכוי לקבל רישיונות במסגרת ההצעה. אתה מדבר כרגע על

הקצאה חד פעמים, במסגרת הוראת השעה. ומאוד יתכן שכל המכסה תחולק לאלה,

שיש להם שמונה שנים והלאה, או שבע שנים והלאה.

היו"ר ג' פת; אנחנו נדון בזה כשנגיע לסעיף הזה. אבל יש הרבה

טעם בדברים שאמר. אם אדם יודע יפה מאוד שיש לו

ותק של חמש שנים, אז הוא לא בקטגוריה של שמונה שנים. איך הוא יודע?

ממאות הטלפונים שקיבלתי אני יודע שהם יודעים יפה מאוד, אז מי שיש לו

ותק של ארבע שנים, לא חושב שמחר בבוקר הוא יהיה הקליינט שיקבל את

הרישיון. אבל אני חושב שפעם אחת ולתמיד זה גם יקל מאוד על הוועדה.

אני גם לא בטוח לגמרי שאלפיים הרשיונות הללו באמת יתחלקו כ"כ מהר. יהיו

הרבה אנשים שיגידו אני נהג עשר שנים. תוכיח. זה כבר סיפור אחר. אני לא

יודע כמה יוכיחו. הערכה שלי שזה יהיה בסביבות ה-800-700 במסגרת של

שמונה שנים ויותר. כי הוא צריך להוכיח את זה באמצעות ביטוח לאומי,

באמצעות מס ערך מוסף, באמצעות מס הכנסה. יש רבים שלא עשו את זה. המילה

שלו שאני עובד עשר שנים, זה לא מספיק. ואז האינוונטר שעליו תעבוד

הוועדה, הוא יהיה ידוע לה, ומוכר לה.

א' בנדלר; סעיף 1 למעשה הוא סעיף כפי שאושר בוועדה בפעם

הקודמת. לא ערכנו בו שום שינויים.

"תיקון סעיף 14 1. בסעיף 14 לפקודת התעבורה 1) (להלן- הפקודה) -

(1) המקום סעיף קטן (א) יבוא:

(א) (1) המכסה השנתית של רשיונות להפעלת מונית אשר יוקצו למבקשים

שנתקיימו בהם התנאים האמורים בסעיף 14ב, תהיה 550 (להלן - המכסה

השנתיתי);



(2) נותרו במסגרת המכסה השנתית רשיונות להפעלת מונית, שלא הוצאו,

תיתווסף יתרת הרשיונות שלא הוצאו למכסה השנתית שלאחריהן

(3) שר התחבורה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי להגדיל את המכסה

(2) בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא: 'הודעה על מספר הרשיונות אשר יוקצו לפי

סעיף קטן זה תפורסם ברשומות';

(3) סעיף קטן (ג) - בטל".

אני כבר מזכירה, שתוקף הסעיף הזה שדן בהקצאה השנתית בהתאם לסעיף האחרון

בהצעת החוק הזו, הוא רק משנת 1997.

"תיקון סעיף 14ד 2. בסעיף 14ד לפקודה, סעיף קטן (ד) - בטל".

סעיף 14(ו) הנוכחי דן באגרות בגין רישיון להפעלת מונית, במסגרת המכסה

השנתית.

את הסעיף הזה אני רוצה להחליף, והיום בבוקר קיבלתי עוד הערה, של רונן

וולסמן מהאוצר, לסעיף הזה, והוא מציע לתקן את זה. אני אקרא את זה כבר

ברשותכם עם נוסח מתוקן שנמצא רק בפניי לסעיף הזה.

במקום סעיף 14(ו) לפקודה, יבוא, כותרת שוליים,

"אגרות, בעד מתן רישיון להפעלת מונית, ישלם מקבל הרישיון אגרה בסכום של

135,000 שי'ח; שר התחבורה בהסכמת שר האוצר, ובאישור ועדת הכלכלה של

הכנסת, יקבע בתקנות כללים לעידכון סכום האגרה".

הנוסח הזה, כפי שקראתי אותו עכשיו, הוא נוסח שמוצע במקום פיסקאות 1 או

2, שכלולות בהצעה שמונחת לפניכם.

הסעיף האחרון של הצעת החוק אומר, שתוקפו של הסעיף הזה, של סעיפים 1 עד

3, הוא החל מ-1.1.97. או משנת הכספים 97'.

במסגרת ההקצאה השנתית של רישיונות להפעלת מונית, שתוקפו החל משנת 1977,

. האגרה שתשולם תהיה 135,000 ש"ח, בערכים של 1997, כמובן.

אני קוראת עכשיו את הנוסח של סעיף קטן (א) המוצע, "אגרות 14ו. (א) בעד

מתן רשיון להפעלת מונית, ישלם מקבל הרישיון אגרה בסכום של 135,000

שקלים חדשים; שר התחבורה בהסכמת שר האוצר, ובאישור ועדת הכלכלה של

הכנסת, יקבע בתקנות כללים לעידכון סכום האגרה".

היו"ר ג' פת; זה מה שאמרתי קודם לכן, אני חושב שהדבר צריך

להיות מקובל. שלא תהיה פה חקיקה ראשית לא קובעת

את זה, אלא יהיו תקנות, והתקנות באישור ועדת הכלכלה, הן שיפעלו.

א' בנדלר; מבחינה משפטית, מיד כשרונן הציע לי את ההצעה

הזאת, אמרתי שאני אמליץ לוועדה בהמלצה חמה לקבל



את זה, משום שזה באמת ראוי ונכון שכללים לעידכון לא יקבעו בחקיקה

ראשית.

לאור הנוסח הזה שקראתי, פסקאות 1 ו-2, כפי שמופיעות לפניכם, ימחקו,

ופיסקה 3 תהפוך לסעיף קטן (ב), שבה יאמר, "הסכום המעודכן בהתאם לסעיף

קטן (א), יקבע לא יאוחר מ-31.12 של כל שנה, לגבי השנה שלאחריה".

כאן אנחנו קובעים את העקרון שהאגרה תהיה אגרה שנתית, ותקבע מראש. שלא

ניתן יהיה לקבוע בה כללים עדכון כללים לעדכון האגרה מספר פעמים בשנה.

"המפקח על התעבורה יפרסם ברשומות, אחת לשנה, את סכום האגרה המעודכן לפי

אותו סעיף קטן". סעיף קטן (ב) הופך להיות סעיף קטן (ג).

ר' אלניק; כשחיברנו את מה שהוועדה אישרה וההצעה של האוצר,

יוצא שיש פה הגבלה על מה ששר התחבורה יכול

לקבוע בכללי העדכון. משום שלפחות צריך להיות מצב שהוא קובע בסוף כל שנה

מה קורה.

היו"ר ג' פת; זה גם על דעתו של שר התחבורה.

נ' חזן; לא יווצר מצב שנגיע ל-97', וכל אלה שנסחבו

עדיין לא קיבלו רישיונות?

א' בנדלר; לכאורה יכול להיות מצב כזה, שלא יגמרו לחלק את

כל הרשיונות של המכסה החד פעמית עד 97'.

נ' חזן; אני רוצה להיות בטוחה, שלא נוצר מצב שתהיה סחבת

של אנשים, שכאילו עומדים בתור.

א' בנדלר; סכום האגרה לאלה שזכאים לפי המכסה המיוחדת נקבע

בסעיף אחר, גם אם הם יקבלו את זה ב-97', האגרה

שלהם תהיה נמוכה יותר.

נ' חזן; היא לא יכולה לבקר את הבסיס.

א' בנדלר; סעיף קטן (ב), ההופך להיות סעיף קטן (ג).

"(ג) שר התחבורה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת,

יקבע בתקנות לגבי שנת 20000, וכל שנה שלאחריה, אגרה בסכום נמוך מהסכום

שנקבע לפי סעיף קטן (א)". זה בעצם סוכם על דעת הוועדה בפעם הקודמת.

סעיף קטן (ג), ההופך להיות סעיף קטן (ד), "שר התחבור, באישור ועדת

הכלכלה של הכנסת, יקבע בתקנות אגרה בעד מתן היתר להעברת רישיון להפעלת

מונית". שוב, זה נוסח שאושר עוד בפעם הקודמת. אלה בעצם ההוראות לעניין

המכסה השנתית שתחול החל בשנת 1997 ואילך.

סעיף 4, זוהי הוראת השעה, וכאן מדובר בהקצאה חד פעמית של 2,000 רשיונות

על חשבון השנים 93'-94'.

"הוראת שעה 4(א) על אף האמור בסעיף 14(א) לפקודה", 14 (א) בנוסחו היום

מדבר על הקצאה שנתית. "מכסת הרשיונות להפעלת מונית לגבי השנים 1993,

?1994, 1995 ו-1996 תהיה 2,000 רשיונות, למבקשים שנתקיימו בהם, ביום



הקובע כמשמעותו בפסקה(2), לגבי כל אחד מהם, כל אלה": וכאן יש רשימת

תנאים.

המילים "ביום הקובע את משמעותו" בפיסקה(2) נוספו בעקבות הדיונים של

היועצים המשפטיים, שערכנו ביננו אחרי ישיבת הוועדה הקודמת. ובעקבות

שאלה שעורר ח"כ ג' שגיא, ששאל מתי בעצם צריכים להתקיים התנאים המפורטים

בפיסקאות שמפורטות להלן שאנחנו נקרא אותן. "היום הקובע", לפי פיסקה(2),

זה היום שהגיש המבקש את בקשתו. אני אבקש אח"כ את התייחסותכם אם זה נראה

לכם המועד המתאים.

"(1) הוא בעל רשיון בר תוקף לנהיגה במונית שניתן לו לפי הפקודה;

(2) הוא נהג בישראל במונית כעיסוק עיקרי; לעניין סעיף זה, עיסוק עיקרי

- עבודה בפועל בנהיגת מונית בישראל, במונית הרשומה בישראל, במשך

התקופות המפורטות בסעיף קטן (ב). ובכללן 4 שנים לפחות מתוך 5 השנים

שקדמו ליום שבו הגיש בקשתו (בסעיף זה - היום הקובע)";

בנוסח הכחול, דובר על 8 מתוך 9 שנים אם אינני טועה. בהתאם להחלטת

הוועדה, דרישת השר כ-4 מתוך 5 השנים האחרונות, אם כי ניתנה, כפי שאנחנו

נראה מיד, עדיפות לבעלי ותק יותר גבוה. זה בעצם השינוי העיקרי שנעשה

בפיסקה הזאת.

מ' זנדברג; אני לא זוכר אם סיכמנו או לא סיכמנו שלא נתייחס

אליהם בשום צורה, נחייב פרסום שלהם לפחות. הוא

עבד, תיק במס הכנסה וכוי.

היו"ר ג' פת; הסעיף הזה יותר כיסה את הנושא המקצועי.

א' בנדלר; לנושא הזה אין התייחסות בהצעת החוק לגבי דרכי

ההוכחה.

היו"ר ג' פת; זה מה שאמרנו קודם, שהוא צריך להביא הוכחה של

מס ערך מוסף והלאה.

פיסקה (3) התנאי הנוסף שצריך להתקיים במבקש הוא

ש"הוא לא היה בעלים של רישיון להפעלת מונית;

לעניין זה לא יראו מבקש כבעלים של רישיון להפעלת מונית, אם קיבל את

הבעלות בירושה וחלקו בה אינו עולה על 250/0".

היו"ר ג' פת; אם אדם קנה בשוק החופשי רישיון, ואח"כ מכר

אותו, זה לא מונע ממנו מלהיות מועמד. אבל אם

אדם קיבל מהמדינה רישיון ומכר את הרישיון מכספי המדינה, הוא קיבל

רישיון בתקציב אפס, ומכר את הרישיון, המדינה היא לא מוסד להנפקת

רשיונות שאח"כ יעברו לשוק. מה שמוצע פה על ידי ח"כ ע' לנדאו, ואני מבין

גם על ידך עכשיו, הוא לא היה בעלים של רשיון להפעלת מונית שאותו קיבל

מרשויות המדינה. ז"א, זה סוגר את זה. זה גם על המוריש.

א' ננדלר; תנאי נוסף שצריך להתקיים בו הוא, שמתמלאים בו

הוראות סעיף 14(ב) רק על הפקודה. בנושא הזה אין



שום שינוי. זה בעצם הסעיף שמתייחס לגיל, לתושבות, אם אני זוכר גם לעבר

פלילי.

היו"ר ג' פת; אם הוא קנה את הרישיון ומכר אותו הוא לא פסול

מלהשתתף. יכול להיות שמכר את הדירה שלו, קנה

רישיון ב-60,000 מכר אותו ב-70,000. הוא לא קיבל את הרישיון מרשויות

המדינה. אבל אם הוא קיבל את הרישיון מרשויות המדינה, ומכר אותו, הוא לא

יכול עוד פעם לעשות בעלות.

א' בנדלר; פיסקה (5) "הגיש בקשתו עד המועד שקבע המפקח על

התעבורה בהודעה ברשומות ובשני עיתונים יומיים

לפחות בעלי תפוצה רחבה; המפקח על התעבורה ראשי לקבוע מועדים שונים

למבקשים, בהתאם לתקופת עיסוקים העיקרי, כאמור בסעיף קטן (ב}".

א' זנדברג; אני רציתי להתייחס גם לחלק השני, גם לעבודת

הוועדה.

המטרה שלי היא להוציא את כל הרשיונות כמה שיותר מהר, בפעם אחת. זאת גם

עמדת משרד התחבורה. הייתי מעדיף שהדברים האלה ימצאו את הביטוי שלהם גם

בחוק, שהדברים יהיו כתובים.

יש היום ועדה אחת. אפשר לעשות יותר. ואני מבקש ומציע שתהיה חובה לעשות

יותר, או לפחות לפתוח ביותר בקבוצה של האלפיים. אני חושב שאפשר לדון

בכל הבקשות יחדיו, וגם להתייחס לדברים שהתחלנו לדבר עליהם. אפשר לאסוף

את כל הבקשות כולן, ואחרי שאוספים את כל הבקשות כולן, לחלק לפי הקבוצות

על פי מה שהמחשב הוציא.

אם אנחנו נעשה את זה, ונדון בקבוצות שונות במקביל, בוועדות שונות,

אפילו אולי על בסיס איזורי, לצורך ההקלה על אלה שבאים להתדיין, אנחנו

נוכל לקדם את העניין הרבה יותר.

שמעתי הערות על הדברים והם נשמעים באוזניי הגיוניים. ההחלטות, כל

ההחלטות וכל הדיונים בעצם הם דיונים שאיש לא יודע פרטים לגביהם. יש

החלטות שיש להן גם ערך תקדימי, מכיוון שמדובר באיזו שהיא ועדה שקובעת

דברים, ויש פה גם קריטריונים לעתיד לבוא.

אני מציע שנשקול את האפשרות של פומביות מסויימת לפחות של הדיונים האלה.

אני לא יודע מה ההיתר, אפילו הביאו לידיעתי שיש בוועדה הזאת כל מיני

גופים שונים, שאלו אותי מדוע שלא יהיה נציג גם של שכירים בוועדה כזאת,

ויהיה חלק מן הדיונים שעוסקים בעצם באותו גוף.

א' לנגר; לגבי מספר המוטבים. צריך להפריד בין כל מיני

שמועות, וראיתי את הפניות של השכירים, ומה

שבאמת קורה. למשל חלק גדול בדיונים שקיימים, בוועדות המוניות, הם על פי

בקשות המבקשים, שלא הצליחו לארגן את המסמכים שלהם, על פי המצב הקיים,

כולל תצהירים של בעלי מוניות. ולכן, כל המהלך הזה מתארך לעיתים בבקשת

המבקש, בזה שאחרת הוועדה לא תאשר. אין מניעה בחוק הקיים לקיים מספר

מוטבים. אנחנו הצענו להפעיל מספר מוטבים.



אני מציע שהצעות כאלה או אחרות יתכנסו בחוק. למשל הצעה של ועדות

איזוריות יכולה להיות טובה ויכולה להיות לא טובה. מהניסיון שלי אני

יודע שרק בחיפושים אחרי משקל לוועדות, וחברים בכל מיני מקומות, דברים

מהסוג הזה עשויים לפגוע באפשרות שלנו לבצע את ההקצאה כמה שיותר מהר,

וכמה שיותר חלק. וזה האינטרס שלנו, גם תחבורתית זה האינטרס שלנו. לא רק

בגלל שמדובר בבקשות של מבקשים שרוצים לברר. מעבר לזה, גם תחבורתית,

אנחנו מאמינים שאפשר לעשות את זה.

ולכן, אני לא מציע להתערב בשיקולים המינהליים האלה. אחרת, פשוט נגיע

למצב שבגלל קביעות כאלה ואחרות יותר קשה לבצע את הדברים.

אנחנו מרחיקים לכת מהבקשות יותר, ואנחנו אומרים שבהחלט איננו רוצים את

כל הבקשות ביחד, כי אז יש בפנינו קודם כל כמות גדולה מאוד שאנחנו לא

יודעים מה היא. איו לנו נתונים לגביה של בקשות, שרובן הגדול לא יפתרו,

כי יווצרו ציפיות, ויעמיסו על המערכת פניות ובקשות, ולא נוכל לעמוד

בזה. גם נפגר בלוח הזמנים, רק בגלל אלפי בקשות.

והבדיקה של אלפי בקשות, היא בדיקה, והיא בדיקה פיסית, וצריך לבדוק מספר

מסמכים. צריך להצליב למשל את רישיון הנהיגה מול תאריך במס הכנסה, מול

התצהיר שלו. עצם הבדיקות הן בדיקות שגוזלות זמן, ולכן אנחנו היינו

מעדיפים לעשות אותה קבוצה קבוצה. נלך לקבוצת הוותק הגדולה ביותר, נטפל

בה.

א' זנדברג; נראה לי על פניו, שאס תלך קובייה קובייה,

ותדרוש מאנשים ותק מסויים להגיש את הבקשה,

ואח"כ אחרי שתסיים לטפל בכולם, תפנה הלאה והלאה, יש לי הרגשה לפי איך

שאתה מתאר את הדברים, שעסק לא יתקדם בכלל.

א' לנגר; אתה מתייחס לקוביות. אני היום יוכל להסביר את

הקובייה של שמונה שנים. ואז אני אקום בבטחון

לוותק הבא, של שבע שנים. יהיו לי 10,000. ועצם הבדיקה של 10,000 תערך

הרבה זמן.

א' זנדברג; זה לא מה שאני אומר. אני בדיעה שאם אתה תודיע

לכולם על זכותם להגיש, ותבהיר שיהיה סדר

עדיפויות, אתה תדע מראש כמה מכל קבוצת שנים הגישו בקשות.

אני גם סומך על דברים שאמר היו"ר, שמספר הוותיקים מהקבוצה הוותיקה,

אפילו מגישי הבקשה, לא יהיה לנו מה לומר על האלף. אז במקום מלכתחילה

אתה יכול לחלק ולומר, הוועדה דנה באלף בקשות של קבוצה א' הוותיקים

ביותר. ועוד אלף בקשות של קבוצה ב', הפחות ותיקים.

אבל אם אתה תאמר רק הותיקים ביותר יגישו, ואתה תמיין ותראה מה קורה,

ועוד לא תתחיל לדון לגופו, אלא רק תתחיל לבדוק פורמלית כמה בקשות

הוגשו, משמע שיקח עוד זמן עד שתדון בקבוצה השנייה, ועוד זמן עד שתדון

בקבוצה השלישית. למה שלא תעשה את הכל בבת אחת. תהיה לך קבוצה גדולה

מאוד של בקשות, זה נכון. אבל תתחיל לדון בסדר יורד.

יש כאן בעיה עם סעיף קטן (5). והבעיה היא בעצם

שכבר נכנסו לעניין המינהלי, בעצם באיסור הסעיף.



כי הסעיף אומר שהמפקח על התעבורה רשאי לקבוע מועדים שונים. זה כבר

כניסה בצורה זו או אחרת לנושאים המינהליים.

הרי לכולנו יש אינטרס לעשות את זה בצורה היעילה ביותר, והמהירה ביותר.

ואני גם תומכת בעניין, שאולי עדיף לעשות את זה בשלושה-ארבעה מוקדים

שונים, ולא במוקד אחד.

אבל אם אני לוקחת את מה שאתת אמרת, ואתה אומר אל תכנסו לנו, איך אנחנו

נעשה את זה? אז צריך לפחות להשמיט את הסיפא של סעיף 5.

היו"ר ג' פת; החוק הזה מסביר את השיטה. אנחנו מעוניינים

לדרבן את השיטה, ועל זה מדבר ח"כ א' זנדברג.

ואני חושב שוועדת הכלכלה הוכיחה את עצמה בעזרה שהיא נתנה למשרד

התחבורה, בהכנת החוק.

יכול להיות שיש מקום להשאיר משהו למן הדרגתיות. אבל פה אני מעדיף שיהיה

כתוב שר התחבורה, לא מפקח על, התעבורה. "שר התחבורה באישור ועדת הכלכלה

של הכנסת, רשאי לקבוע שונים למבקשים".

נ' חזן; הרי נגה שאנחנו רוצים לעשות, זה לייעל את ההצעה

הזאת. ואם אנחנו רוצים לייעל את התהליך, ויש פה

מצוקה תחבורתית אמיתית, הרי זי לא מצוקה סתם. נסו להשיג היום נהג מונית

בת"א, זה בלתי אפשרי. אז בעצם זה שאתה מחזיר את זה, אני חושבת שזה

מסרבל.

היו"ר ג' פת; אני רק נותן לשר התחבורה הרבה שיקול דעת לפני

שהוא יעשה את זה. על ידי זה שאני אומר לשר

התחבורה, אתה רשאי להציע לוועדת הכלכלה של הכנסת, והוא יציע הרבה

שיקולים לפני שהוא יביא את זה לוועדת הכלכלה של הכנסת. אני סומך על השר

הנוכחי. אני יודע את כיוון דעתו. אולי מחר יהיה אחר, או רמטכ"ל או משהו

כזה.

לכן, אני הייתי נותן לו פתח. אם דעתכם לא כך, אני מצטרף למה שאתה

מציע.

א' זנדברג; ליצור בקשה למחשב זה לוקח חודשים?

א' לנגר; עם המסמכים, עם הבדיקה, חודשים.

א' זנדברג; אתה מקליד למחשב את כל הבקשות כולן, ואז אתה

לוחץ על כפתור אחד במחשב שאומר, תוציא לי את כל

הבקשות האלה, שיש להם 12 שנה. כמה זמן לוקח לעשות את הפעולה הזאת?

להערכתי, בשבועיים אתה גומר את זה, עם כל ההקלדה. ואז אתה ממשיך לטפל

בהן.

היו"ר ג' פת; גם כשר ראיתי את עצמי כאיש המנגנון הממשלתי. לא

ליצור מצב שמה שקשה לנו אדמיניסטרטיבית, הציבור

צריך לסבול בגלל זה. היום יש מחשבים.



ג' נאור; לא בכדי ח"כ א' זנדברג כרך זה בזה את עניין

המוטבים לעניין פרסום הרשימה. אני מסכים, וזו

גם דעת השר, שבהקצאות האלה ימונו יותר ממוטב אחד, יהיו כמה שיותר

מוטבים. אנחנו נגדיל את ועדת המוניות, והמוטבים יעבדו במקביל.

סעיף 14(א) רבתי לחוק הקיים מחזיר את העניין. ואני אקפוץ ל-(ב). ושם

נאמר "ועדת המוניות תדון במוטבים של שלושה שימנה ראש ועדת המוניות,

שהוא השופט, מתוך רשימה. כיו"ר מוטב יכהן יו"ר ועדת המוניות, או מישהו

שמונה כך על ידי רשימת החברים".

היו"ר ג' פת; הוא הממנה.

ג' נאור; לכן, יעבדו מוטבים במקביל. והדבר הזה כבר מוסדר

בחוק הקיים, ושר התחבורה ידאג יחד עם המפקח

שיו"ר ועדת המוניות יעבוד במקביל.

פה אני נכנס לשאלה השנייה, איך עובדים במקביל בצורה מסודרת? התאריכים

הקובעים לא יהיו תאריך קובע אחד. עכשיו, אנחנו קראנו בסעיף, שהתקיימו

בו כל התנאים בתאריך הקובע.

אם אנחנו ניקח את כל סדר העדיפויות משמונה עד ארבע שנים, ונפרסם את

כולם בתאריך קובע ראשוני אחד, אנחנו נקפח חלק מהאנשים בהתשתלשלות

העניינים.

א' זנדברג; אם אתה תסיים את המכסה לפני שהגעת אל ב(5) ארבע

שנים לפחות, ממילא חילקת לוותיקים יותר, שאתה

לא יכול לקפח אותם, כי הם כבר ברמת הוותק.

ג' נאור; אתה רוצה לקבוע כמה וכמה ימים קובעים, כל אחד

לפי מכסתו.

א' זנדברג; אני יוצא מנקודת הנחה תיאורטית שיש יותר

מאלפיים נהגים שיגישו בקשה, וזכאים לקבל מכוח

זה שהם שמונה שנים לפחות מתוך עשר.

ג' נאור; נניח שיש אלפיים. אנחנו כבר יודעים היום

שאלפיים לא מתחלקים כולם לשמונה שנים. הם ילכו

בסדר עדיפויות, וגם המחוקק פה.

א' זנדברג; נניח שיש אלפיים. אם יש אלפיים אין בעיה. איפה

מתחילה להיות הבעיה? כאשר יש פחות ואתה אומר

היות וקבעתי את היום הקובע היום, ולא מאוחר יותר, בעצם מי שהיה יכול

לצבור ותק ולהיכנס לקטגוריה, כתוצאה מהימים שהיו חולפים עד ליום מאוחר

יותר, מקופח.

אבל אם אנחנו עושים באלה שיש להם שמונה לפחות מתוך עשר קודם כל, ואח"כ

שבע מתוך תשע, אני אומר, אם ביום הקובע הראשון לא נמצאו אלפיים, באופן

טבעי היית צריך לרדת לקבוצה השנייה והשלישית.



היו"ר ג' פת; אבל אין לנו בדיקה של מחשב של כל האלפיים,

ואומרים נמצאו 600, ואז המפקח מוציא את ההודעה

לפי סעיף קטו(2) פיסקה (2). הרי כל האלפיים נבדקים על ידי ועדת המוניות

על פי אותו קריטריון.

לקראת סיום הבדיקה, שנראה שנותר לוועדה עוד חודש, המפקח יוציא כבר את

המועד הקובע לעדיפות השנייה, וכוי, וכוי.

ג' נאזר; לעניין העבודה במקביל של המוטבים, הרי לא יתכן

לשים מוטבים שכל אחד יעבוד לאוכלוסיה על פי

קרטריונים שונים, מפני שאז יוצא שהוועדה לא תגמור את קצב בדיקת העדיפות

לפי סידרה. ולכן, אתה מסכים איתי שגם כשהמוטבים יעבדו במקביל, הם תמיד

יעבדו על אותה אוכלוסיה, לפי סדר העדיפויות פה, ולכן אין מנוס, אלא

שפחות או יותר לקראת סיום הקטגוריה הראשונה, יעברו לעדיפות שנייה.

א' זנדנרג; אם במסגרת הקטגוריה הראשונה יגישו רק 300 נהגי

מוניות בקשות, ישארו לך 1,700, שהם אנשים

שמבקשים כלל את הרישיון הזה. ואז אתה תפרסם עוד מכרז.

מה שאני הצעתי, וזה בעצם כל העניין, שמראש תנו לכל הקבוצה להגיש. אם

תראו שמספר הבקשות, לא מספר הבקשות הראויות, אלא מספר הבקשות בכלל

פורמלית שהוגשו, נמוך מאלפיים, באותו שלב כבר הוועדה תדון גם בקטגוריה

השנייה. והיא תוכל. כיוון שאין לך מספר בקשות בכלל.

ג' נאור; יכול להיות שכך יפעלו.

א' חוף; אני מבין שיש חשש שאולי הנושא הזה יימשך מידי

על המידה, תמשכו את העניין. הייתי פה מציע

בסעיף 5, המפקח על התעבורה רשאי לקבוע מועדים שונים למבקשים, בהתאם

לתקופת עיסוקם העיקרי, ובתנאי שבין מועד למועד לא יחלפו 60 יום, 50

יום.

היו"ר ג' פת; בחקיקה ראשית אתה לא יכול לתת הוראות

אדמניסטרטיביות, למערכת האדמניסטרטיבית.

נ' חזן; אני בקטע של הייעוד עדיין. ואני הבנתי עכשיו את

כל מה שנאמר.

היא חקיקה ראשית, אבל זו הוראת שעה. היא באה לפתור בעיה ספיציפית. ועל

כן, בוא ניקח את המצב ההיפוטתי שח"כ א' זנדברג הציג. הוא אמר, בסדר,

פרסמתם לקטגוריה הראשונה, יצאו 300 בקשות. זה ברור שיש 1,700 פנויים.

אז בו ביום אפשר לפרסם על הקטגוריה השנייה. ז"א, את העניין של המועדים

של הפרסום, אפשר לקבוע בצורה קצת יותר מדוייקת, ותוך מה שאני הצעתי

בלית ברירה, להשמיט. אם לא משמיטים אז צריך לעשות את זה בצורה יותר

ברורה.

המפקח רשאי לקבוע מועדים שונים למבקשים, בהתאם למספר הבקשות שהתקבלו.

ז"א, שישחרר כל פעם. המועד הראשון ביולי, מועד ראשוני התקבלו 300

בקשות, בו ביום הוא חייב לשחרר את הקטגוריה השנייה את ההודעה. לפרסם.



ואם אנחנו עושים את זה בתוך העניין הזה, אז יש פה תהליך של יעיל שונה

על הבקשה של ח"כ א' זנדברג.

א' זנדברג; אני מקבל את הדברים ורוצח לקשור אותם בהצעה

שלך. אתה בעצם הצעת שהעיקרון שאנחנו נקבע יהיה

שמציעים את כל האלפיים בבת אחת. אבל שר התחבורה יביא תקנות לפה שיסדירו

או יסבירו את העניין המודרג. ואז אני מתגבר על הבעיה שהערת בצדק, שלא

כ"כ ראוי שבחוק אנחנו נקבע את ההוראות הפורצדורליות. זה יכול לגשר על

הפערים. לא יודע כמה זמן צריך משרד התחבוררה לעניין הזה.

בכל מקרה, זה יכול לגשר בהנחה שמשרד התחבורה יכול להגיש איזו שהיא

הצעה. אולי זו בעצם תוכנית עבודה שמימלא כבר קיימת אצלכם, שתהיה מפורטת

בתקנות שאומרות, אנחנו נציע את הכמות הראשונה עד יום מסויים. אם תוך

שבוע לאחר אותו מועד יתברר שלקחו מכך וכך בקשה, אנחנו תוך שבועיים

מגישים את הקבוצה השנייה, שבעצם נועדה לכסות עד המכסה של האלפיים

לתקופת ותק יותר קטנה.

בחוק זה לא יאמר. החוק יקבע את העיקרון שצריך להגיש את הכל בבת אחת.

אבל אנחנו כוועדת כלכלה נוכל לאשר, אני מניח בישיבה אחת, אחרי שנשמע את

התוכנית הזאת של שר התחבורה על הפרטים, עם הנתונים השונים.

היו"ר ג' פת; מה דעתך שבחקיקה הזו יהיה כתוב, שר התחבורה

באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, נניח, רשאי לקבוע

תקנות לקביעת מועדים שונים למבקשים. אני חושב שזה סיכום.

א' חוף; ח"כ אי זנדברג, אתה הולך עם כוונה של מיליון

דולר, שאני מזדהה איתה, שאומר משרד התחבורה לא

ימשיך את הבקשות, ויגש להקצאה מיידית. ומה אתה מגיש לי תיקון? במקום

הודעה שלי ברשומות, אתה עכשיו כותב ששר התחבורה יעשה תקנות. אני לא

יודע איזה ניסיון יש לך בתקנות. מהניסיון שלי זה חודשים, וזה אישור

משרד המשפטים, וזה לכשעצמו הליך שלוקח המון זמן.

ולכן, אני עוד לפני הישיבה התעניינתי אולי בכלל להוריד את הרשומות, את

ההודעה, להשאיר אותה בעיתונות. כי הודעה ברשומות כשלעצמה לפעמים גורמת

עיכוב.

היו"ר ג' פת; היו"ר המשפטית של הוועדה, אתי, מציעה : "ובהתחשב

במספר הבקשות שתקבלו לגבי כל קבוצת מבקשים

כאמור, נקבעו מועדים שונים כאמור, עם מסור המפקח על התעבורה דיווח

לוועדת הכלכלה של הכנסת".

נ' חזן; זה יותר טוב, משום שזה מייעל, זה נותן לך את

הקיפוח הפרלמנטרי, החקיקח, וזה הולך לכיוון.

אני חושב שהדבר מקובל. תודה רבה לאתי.

א' זנדברג; אתם רושמים את ההצהרה, את ההודעה של המשרד, גם

לגבי הכוונה להריץ, וגם לקיים כמה ועדות

במקביל.



היו"ר ג' פת; "ובהתחשב במספר הבקשות שהתקבלו לגבי קבוצת

מבקשים כאמור", ז"א הסמכות לעשות את זה, "נקבעו

מועדים שונים כאמור, ימסור המפקח על התעבורה דו"ח לוועדת הכלכלה של

הכנסת". זה הוראת שעה.

קריאה; אני מפחד מניגוד אינטרסים של מי שיש לו בקשה,

הוא גם ישב בוועדה.

היו"ר ג' פת; בחוק הקודם היתה התייעצות עם שר התחבורה. אבל

איו ארגון יציג. מסתובבים סביבי כמה עורכי דין,

וכל אחד מייצג מספרים שלפי הערכתי יש 500,000 נהגי מוניות בארץ.

ר' אולניק; לעניין הפרסום. היום אנחנו כותבים פה שהפרסום

של הבקשה שיהיה ברשומות, ובשני עיתונים בעלי

תפוצה רחבה. זה נושא שעוד לא נידון פה. אני אומרת את זה מראש, וגם

אמרתי את זה היום למשרד התחבורה.

יש עניין שנדון בימים האחרונים אצל היועץ המשפטי לממשלה, של פרסום

מכרזים. היום בתקנות המכרזים כתוב שצריך לפרסם בעברית, ונדונה השאלה

האם לא צריך לפרסם גם בערבית? וההנחיה, ככל שאני יודעת, היא, שצריך

להכניס שם גם פרסום בערבית.

היו"ר ג' פת; אני מציע לא להתייחס לזה.

ר' אולניק; בקיצור, היום במקום שכתוב איך מפרסמים לפי

ההנחיה הזו צריך להיות פרסום גם בעברית, וגם

בערבית. אין עיתונים יומיים בעלי תפוצה. כשצריך לבוא המפקח ולשאול, מהם

העיתונים בעלי התפוצה הרחבה, אז התשובה שהוא יקבל תהיה שיש "הארץ",

"ידיעות", ו"מעריב". אין עיתון בערבית שהוא עיתון יומי שאנחנו יודעים,

בעל תפוצה רחבה.

היועץ המשפטי מתלבט בעניין הזה. יש שתי שפות

רשמיות במדינת ישראל, עברית וערבית. אני לא

רוצה באמצעות חקיקה זו, פתאום להיות הראשון שנכנס לעניין הזה.

ר' אולניק; אני יודעת כי אני הייתי שותפה לניסוח הזה,

כשעוד לא היתה החלטה.

היו"ר ג' פת; מה שיקבע במכרזים, יחול.

ר' אולניק; ההצעה שלי היתה, או להגיד שבכל מקרה יהיה עיתון

בערבית. או להגיד שיהיו שניים בעברית, ואחד

בערבית.

היו"ר ג' פת; אני לא הייתי נכנס לעניין הזה. אין שום היום

חוק במדינת ישראל שאומר את זה.

ר' אולניק; יש בחוק התכנון והבנייה, למשל, ששם זה קצת

מיוחד, שאומר שאם אתה מפרסם במקום שבו יש אחוז

מסויים של ערבים.



היו"ר ג' פת; זה לא מה שיש כאן.

ר' אולניק; אם בוחנים את זה מבחינה ריאלית, מה שיצא בסוף

לפי זה, אני מניחה, או עשוי לקרות, הוא ישאל

איזה מהעיתונים היומיים הם בעלי תפוצה רחבה. יקבל תשובה, שלושה שאנחנו

מכירים, וזה מה שיהיה.

"(ב) לעניין סעיף קטן (א)(2), תקופת העיסוק

(1) 8 שנים לפחות מתוך 10 שנהים שקדמו ליום הקובע;

(2) 7 שנים לפחות מתוך 9 שנהים שקדמו ליום הקובע;

(3) 6 שנים לפחות מתוך 8 שנהים שקדמו ליום הקובע;

(4) 5 שנים לפחות מתוך 7 שנהים שקדמו ליום הקובע;

(5) 4 שנים לפחות מתוך 5 שנהים שקדמו ליום הקובע;

(ג) במתן הרשיונות במסגרת המכסה לפי סעיף קטן (א), תינתן עדיפות

למבקשים שתקופת עיסוקם העיקרי היתה ארוכה יותר, לפי הסדר האמור בסעיף

קטן (ב)".

הסטייה שאנחנו עשינו, קודם כל אני מזכירה לכם שלפי פיסקה (2), למשל

שמונה השנים לפחות מתוך עשר השנים שקדמו ליום הקובע, צריכות להיות גם

ארבע שנים מתוך החמש השנים האחרונות. ז"א, שלא יתכן שתהיה לו הפסקה

רצופה, שהוא עשה בזה שמונה שנים, והיתה לו הפסקה רצופה של שנתיים,

לפני יום הגשת בקשת בקשתו.

היו"ר ג' פת; אנחנו כאילו מתחילים רק בעשר השנים. אבל זה הרי

מובן מאליו שאם אדם בא ומוכיח שהוא עבד עשר

מתוך שתים-עשרה שנה, אז גם כן יש לו את העדיפות הגבוהה ביותר. אנחנו פה

מתחילים שמונה מתוך עשר.

נוסיף לרישא את המילה "לפחות". לעניין סעיף קטן

(א)(2), תקופת העיסוק העיקרי תהיה לפחות: שמונה

שנים מתוך עשר השנים וכיוצא בזה.

ההערה השנייה שאני ביקשתי להעיר, זה שבוועדה ביקשו מאיתנו בעצם לא

לקבוע איקס שנים מתוך וויי שנים, אלא לקבוע שזה יהיה איקס שנים עם

גרייס של 20%. ראינו שה-20% יוצא מאוד מסובך, כי בשנים מסויימות זה

יוצא חודשים, וחלקי חודשים. לכן, אם הוועדה מאשרת את זה.

כן.

א' בנדלר; "(ד) לא ניתנו עד יום י"ד בתמוז התשנ"ו (1

ביולי 1996) כל הרשיונות במסגרת המכסה למי

שנתקיימו בהם הוראות סעיף קטן (א), יפרסם המפקח על התעבורה, בדרך

האמורה בסעיף קטן (א) (5), ודהעה על יתרת המכסה, ויקבע מועדים להגשת



בקשה לקבלת רישיון להפעלת מונית לפי סעיף קטן זה, למבקשים שנתקיימו בהם

הוראות סעיף 14ב לפקודה".

הרעיון של הסעיף הקטו הזה, הוא שבעצם משרד התחבורה, או הממשלה, הצהירה

כאן שהיא מעוניינת שעד סוף 96' יעלו על הכביש אלפיים מוניות, ינתנו

אלפיים רישיונות. אם מסיבות כלשהן לא יספיקו עד אותו מועד לחלק את כל

אלפיים הרשיונות האלה, אז אומרים, כל מה שלא חילקנו אנחנו מפרסמים

לציבור הרחב. אנחנו עדיין נמשיך לטפל בהתאם לסעיף הקטן הבא, שאני אקרא

אותו מיד, באלה שהגישו ושכן עונים על הקריטריונים. כיוון שאנחנו רוצים

שעד לסוף 96' יהיו עוד אלפיים מוניות על הכביש, אנחנו נאפשר כל מה שלא

חולק עד המועד שנקבע, לפרסם גם למי שעונה על הקריטריונים הכלליים של

המכסה השנתית הרגילה.

מה שאני מבקשת לומר כאן, זה שבוועדה דובר על כך שלא ניתנו הרשיונות עד

סוף 96'. היתה כאן איזו שהיא טעות שלא שמנו לב אליה, כיוון שאם ירשם עד

סוף 96', שהמוניות יעלו על הכביש, אנחנו צריכים לקחת תאריך קצת יותר

מוקדם, כדי שיפרסמו את ההודעה. ולכן, אנחנו הצענו כאן את ה-1 ביולי

1996.

"(ה) מתן רשיון על-פי סעיף קטן (ד) לא יגרע מהמכסה שנקבעה לשנים 1993

עד 1996. לגבי מבקשים שנתקיימו בהם הוראות סעיף קטן (א); רשיונות כאמור

בסעיף קטן (א) יוצאו, במסגרת המכסה הנקובה באותו סעיף קטן, גם לאחר שנת

1996, באותם התנאים שהוצאו בשנים 1995 ו-1996 רשיונות כאמור".

אמרנו שהמכסה החד פעמית הזאת, במסגרת הוראת השעה היא של אלפיים

רשיונות. נניח שעד ה-1 ביולי 96', חולקו בסך הכל 1,700-1,500 רשיונות.

באותו מועד מפרסם המפקח על התעבורה הודעה, ואומר, יש לי עוד 300

רשיונות במסגרת המכסה הכללית הזאת שלא חולקו, כל דכפין יגיש בקשה. כל

מי שעונה על הקריטריונים הרגילים, בלי דרישה של ותק בנהיגה וכך הלאה.

ומתחילים לחלק 300 רישיונות לרגילים.

אבל באותו מועד עדיין יש בטיפול אצל המפקח על התעבורה עוד 400-300

בקשות, איננו יודעת כמה של כאלה שייתכן שהם כן עונים לקריטריונים של

תקופת העיסוק העיקרי ושאר הפנויים שנדרשו. פשוט לא הספיקו לטפל בהם מכל

מיני סיבות.

לכן, אומרים שזכותם תישאר. על פני הדברים יתכן אם כך שלא תהיה הצעה של

2,000 רשיונות, אלא 2,300, 2,400. זו התוצאה בשורה התחתונה.

ג' נאור; אני מסכים שאלה שלא קיבלו מהמכסה של האלפיים עד

סוף 96', זכאים לקבל את זכותם גם בשנים שלאחר

מכן. פה מנוסח "לא יגרע מהמכסה", אבל אין פתרון מאיפה הם יקבלו את זה.

הכוונה המקורית היתה, שבמסגרת המכסה של ה-550 בכל שנה להם תהיה שוב

עדיפות.

א' בנדלר; זו בקשת הממשלה.

היו"ר ג' פת; מה שאמר ח"כ א' זנדברג ברור ביותר. למעשה,

אנחנו נגיע למצב שחילקנו 1,700 או 2,000

רשיונות. אנחנו אומרים שמי שהגיש בקשה ב-93' או 94' ו-95', יש לו זכות



קדימה על זה שהגיש בשנת 1996. ובלבד שהוא עומד בכל הקריטריונים

הרגילים, בשנים וכדומה.

אני בשום פנים ואופן לא מסכים, שבאמצעות הסעיף הזה אנחנו נגדיל את

האלפיים. אומרת היועצת המשפטית אז יהיה 2,200. לא. זה יבוא מה-550 של

השנים הבאות.

הולכים לאלף האלה לפי הקרטריונים, ולפי הזמנים שהם פנו. אם פנה אחד

ב-94 ' ופנה אחד ב-93'. לא על חשבון האלפיים. לא להגדיל את האלפיים.

אנחנו נותנים עדיפות למי שהגיש בקשה ב-93', ועמד בכל הקריטריונים. מי

שהגיש ב-93' יש לו עדיפות על זה שהגיש ב-94'. זה מוצדק. אבל חס וחלילה

שלא ישמע מתוך הסעיף הזה, כאילו אנחנו הולכים לתת עכשיו 2,300, ואח"כ

נתחיל את ה-550. ועדת המוניות תיתן עדיפות.

גמרנו 1,900 נשארו 100. ויש לנו 1,000 בקשות ל-100 האלה, על פי איזה

קריטריונים נקבע אותם? לפי ותק הגשת הבקשות. מי שהגיש ב-93' הוא יהיה

הראשון.

ר' אולניק; נדמה לי שזה מה שהבנו כשישבנו על החוק. מאה

השכירים האלה שנותרו בדוגמה שהיו"ר הביא, ב-1

ליולי 96', לא יודעים עוד מה איתם, מבחינת אנשי 96'. מפני שהוגשו

בקשות, הם במובן זה, שייתכן שיתנו, וייתכן שלא. במועד הזה שלא יודעים,

אומרים אני כאילו מהמר על המאה האלה, ואני נותן אפשרות, אני ממשיכה

לטפל בהם לפי סדר עדיפות. גם הרגילים הרי הגישו את זה למחרת כיבכול,

אני יכולתי להגיש ואני מחכה שיטפלו בי. עכשיו, למי יתנו?

היו"ר ג' פת; למי שהגיש לפנייך. אני הגשתי ב-93', ואת הגשת

ב-94', אז יתנו לי.

אז בשביל מה מפרסמים בשבילי?

היו"ר ג' פת; אנחנו תמיד בערפל, שאנחנו לא יודעים כמה אנחנו

נותנים. אני רוצה לא להעלות את זה מעל אלפיים,

ותמיד יש לי בשנים הבאות 550. גם אם אדם יודע שהוא מקבל בשנה הזו, הוא

מקבל דמי טורח 550, משום שהוא הגיש ב-93', ב-97' הוא מקבל מה-550 הוא

מקבל תשובה. אנחנו נותנים עדיפות למי שהגיש.

הרי לא יעלה על הדעת שאת מי שהגיש ב-96' נכניס לאותה קטגוריה של מי

שהגיש ב-93'.

ר' וולפמן; האם הכוונה היא שכתוצאה מעיכוב הטיפול בבקשות

יוצאו למעשה חלק מהמכסה לגורמים שאינם, או

לאנשים פרטיים שאינם נהגי מוניות. ואז אם יתברר לאחר השלמת הבדיקה

שעדיין יש זכאים נוספים שמגיעים לא יותר מהמכסה של האלפיים, אז הם

יבואו מתוך ה-550.

בכל מקרה הסך הכל יהיה יום שקובע, ומעבר לו לא יגישו בקשות נוספות.

היו"ר ג' פת; התנאים המיוחדים חלים רק על האלפיים.



קריאה; אמרנו שאם לא נספיק את כל האלפיים, אנחנו לא

נעכב הוצאה של אלפיים רשיונות. ניתן לאלה שלא

מקיימים את התנאים של איסוף עיקרי. מה שצריך לעשות בסעיף (ה) ניתן

להחזיר את המצב המאוזן אחורה. להשלים את זה קדימה. ז"א, יותר מאלפיים

שיקבלו, יקבלו את זה על חשבון אלה שהקדימו לתת להם לפי סעיף קטן (ד).

היו"ר ג' פת; אני חילקתי 500 לשמונה שנים ויותר, ו-500 לארבע

שנים ויותר, ונשארו לי אלף. אני הולך על ארבע

שנים ופחות, ועד שאני סוגר את זה. אח"כ נשארו לי בתוך האלפיים יתרות.

ר' אולניק; יתרות בכל מינית מובנים. אחד מהמובנים הוא שיש

מצב שלא ביקשו, וזה מצב קל. ויש מצב שביקשו ולא

גמרתי לטפל, זה המצב הבעייתי. ואז יתכן שהם יקבלו, ויתכן שלא.

אם זה מספר מאוד גדול, לפי מה שהוועדה אומרת, ואני אומרת שהרגילים

האלה, שאני פותחת להם את זה עכשיו ב-1.6.96, עשויים לבקש את זה,

ועשויים לקבל את זה הרבה יותר מהר, מהגמר טיפול של הוועדה, ואלה שהיא

עוד לא גמרה ב-1.6. אז אני אומרת עכשיו, שזה על חשבון השנים הבאות.

היו"ר ג' פת; רותי, זה בדיוק מה שאני אמרתי. ויש לי תמיד

תקרה. והתקרה שלל היא, עד סוף 97' אלפיים.

מ-97' ואילך, 550.

א' בנדלר; סעיף "(ו) (1) בעד מתן רשיון להפעלת מונית,

שיוציא המפקח על התעבורה למבקש שנתקיימו בו

התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ישלם המבקש אגרה בסכום כדלקמן:

(א) אם תקופת עיסוקו העיקרי היתה כאמור בסעיף קטן (ב)(1), דהיינו לפחות

שמונה שנים, סכום של 90 אלף שקלים חדשים;

(ב) אם תקופת עיסוקו העיקרי היתה כאמור בסעיף קטן (ב)(2) עד (5),

(ג) השר יקבע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, כללים לעדכון

הסכומים הנקובים בפסקאות (1) ו-(2); עודכנו הסכומים לפי פיסקה זו

יפרסמם המפקח על התעבורה".

פיסקה 2 מבוטלת. פיסקה 3 שתהפך לפיסקה 2.

"(2) בעד מתן רישיון להפעלת מונית, שיוציא המפקח על התעבוה למבקש

שנתקיימו בו התנאים האמורים בסעיף קטן (ד)", אלה בדיוק המבקשים הכלליים

שמתוך המכסה השנתית, "ישלם המבקש בשנת 1996 אגרה בסך 135,000 ש"ח",

שזהו בעצם אותו סכום אגרה שמשולם מ-97' ואילך. "ואם ניתן הרישיון לאחר

שנת 1996 - בסכום שנקבע לגבי השנה שבה הוא ניתן כאמור בסעיף 14ו

לפקודה, כנוסחו בסעיף 3 לחוק זה".

הפיסקה הזו מאושרת. למעט זה שבמקום לאחר שנת 96/ זה יהיה לאחר שנת

97'.



ר' אולניק; לאור מה שאמרתם לי, אני רוצה לוודא שאפשר לפחות

יהיה לעשות את זה, בעניין הפרסום. כי היום כתוב

בשני עיתונים יומיים לפחות. ואם אין לי עיתון יומי? אני רוצה שתהיה

אופציה של ניסוח שיאפשר את זה.

היו"ר ג' פת; יש לכם אופציה של ניסוח, אם הניסוח יהיה

הגיוני, קבלו אותו.

זה מכתב של השר. קביעת מכסה לרישיונות להפעלת מונית לנכי צה"ל, לשנים

94' ו-93'. בדעתי לקבוע לשנים 93' 94' מכסה של מאה רשיונות להפעלת

מוניות, 50 בכל שנה, שיוקצו לנכי צה"ל לגבי משפחות שכולות, לפי סעיף

14 (ב) לפקודת התעבורה.

אני מבקש להקדים להקצות את הרשיונות האלה עתה, ולא להמתין עד שהכנסת

תקבל תיקון לפקודת התעבורה.

אנחנו אישרנו 130 רישיונות שינתנו לנכי צה"ל, מעבר להקצאה של האלפיים.

ר' אולניק; אם כך אני מבקשת לתקן בהצעת החוק שלנו, שההקצאה

תהיה לא של אלפיים, אלא 2,130. משום שההקצאה

לנכים היא מתוך המכסה השנתית.

היו"ר ג' פת; אנחנו גם קבענו את זה. אלא בהבדל אחד, ש-130

שמורים לנכי צה"ל. ומחיר האגרה לפי זה, יהיה

לנכה צה"ל 60,000 ש"ח.

ר' אלניק; גם עם זה יש בעיה, כי אני חושבת שזה מחייב

תיקון חוק.

אני מבקשת להסביר את הבעיה שאני ניתקלתי בה. סעיף 14 לחוק הנוכחי, בו

לא נגעו, ואותו לא הוצע לתקן, קובע כדלקמן בסעיף קטן (ב): "במסגרת

המכסה השנתית יקבעו מספר רשיונות להפעלת מונית אשר יוצעו למבצעים ששר

הבטחון הודיע להם למפקח על התעבורה, והם נכים כמשמעותם וכוי, ובלבד

שנתקיימו בהם התנאים האמורים בסעיף 14(ב}". ז"א קודם כל עיקרון ראשון

שקבוע הוא, שזה במסגרת המכסה השנתית. לכן, אם רוצים שה-130 יהיו בנוסף

ל-2,000, צריכים לקבוע 2,130".

"(ג), הודעה למכסה השנתית ועל אותו חלק ממנה, שיוקצה לנכים ולבני

משפחותיהם כאמור בסעיף קטן (ב), תפורסם ברשומות". אין בסעיף כל הסכמה

וכל אפשרות לקבוע אגרה מופחתת לנכים.

קריאה; הליכי החוק לא נסתיימו, ויש היום אגרה.

ר' אלניק; אין לי אגרה קיימת למכסה שנתית של 93', משום

שלא היתה מכסה לשנת 93'. אין אגרה.

היו"ר ג' פת ; בסעיף 5(ב) שאנחנו עושים את הפירוטים האלה של

שמונה מתוך עשר וכדומה, נוסיף סעיף נוסף 6.

אפשר להוסיף את זה בסעיף 5 שבו יקבע, שמתוך ה-2,130, 130 שמורים



לקטגוריה הזו, ומכירם יהיה כמו שיש לנו פה תקופת עיסוקו, 90,000,

ו-108,000. לגבי ה-130,000 יכנס סעיף קטן שיאמר שזה 60,000.

יש לנו כמה הסתייגויות. יש לנו הצעתו של ח"כ א' גור, אני מציע שלא נקבל

אותה. מפני שאני רוצה שנהג מונית, יהיה נהג מונית שעבד בישראל ארבע

שנים. וכל הסיפורים האלה על נהגים שעבדו שלושים שנה, עשרים שנה, כל

האישורים יגיעו במילא מקריית מלאכי או מאשדוד.

אני מציע שהוועדה לא תקבל את ההסתייגות. תתיר לו להגיש הסתייגות.

א' בנדלר; יש את ההסתייגות של ח"כ ד' מגן.

היו"ר ג' פת; ירד.

א' בנדלר; ח"כ א' זנדברג הציע בזמנו בסעיף 1 בסעיף קטן

(א). הוועדה מאשרת.

אושר באופן כללי שתי הסתייגויות לח"כ ט' אסנע, לא הבנתי אם יחד עם א'

יחזקאל, או ע' דראוושה, עדיין לא קיבלתי את נוסח ההסתייגות.

היו"ר ג' פת; אם לא ניתן לו את זה אז תיכף יהיה משבר

קואלציוני. שידבר כמה שהוא רוצה. הוא מציע

הסתייגות במקום 144 שיהיה 140 אלף שקל. שהוא יבחר מה שהוא רוצה.

מתי הדבר הזה יהיה גמור, כדי שנוכל להעלות אותו לוועדה? מחר בבוקר.

ר' אולניק; לגבי השינוי, במה שאנחנו הבנו לעניין הפתיחה של

האלפיים. המצב כפי שהוועדה החליטה עליו, יכול

ליצור מצב שאם נניח יוציאו מאוד מהר את העודף הזה לרגילים, אז יהיו

שנים שלא תהיה בהם הקצאה בכלל.

היו"ר ג' פת; . נכון. ראשית כל, זה לא יקרה. כי אנחנו כבר

עומדים על סף שנת 1996-97. אבל דבר אחד ברור,

רותי, כל הרעיון הזה הוא שאנחנו לא מעוניינים להציף את השוק במוניות.

ואנחנו דיברנו על 2,130, וב-98' יתחילו את ה-550, כפי שקבע החוק.

אני מקווה תוך שבוע ימים הוועדה תקבע את החוק. החוק הזה יועלה במהרה

למליאה.

אני חושב שמשרד התחבורה עשה עבודה חשובה מאוד. אני מודה לרפרנט, לרונן.

ואנחנו נמשיך הלאה.

הישיבה ננעלה נשעה 11;13