הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 227

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום די, הי בניסן תשנ''ה, 5.4.1995 , בשעה 09:00

נפחו;

חברי הוועדה; חיו"ר ג. פת

ל. לבנת

סגנית שר התמ"ס, מ. לובלסקי

י. קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד

ו. לוסטהויז, מחלקה משפטית, בנק ישראל

ש. מישלי, ממונה על פניות הציבור, בנק ישראל

ח. מרגליות, לשכה משפטית משרד התמ"ס

ד. מורג, משרד ההינוך

ט. נדב, עו"ד, איגוד הבנקים

מ. פייו, ממונה על יחסי בנק לקוח, בנק ישראל

ע. שרגאי, משרד התמ"ס

מזנירת הוועדה; ל. ורוו

יועצת משפטית; א. בנדלר

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

בללי הבנקאות (שירות ללקוח) (פרסומת המכוונת לקטינים). התשנ"ה-1995



כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (פרסומת המכוונת לקטינים). התשנ"ה-1995

אנחנו דנים היום בנושא שבא להקל על האזרח

הקטן, כולנו אזרחים קטנים ושמחתי לשמוע

שכבר רואים תוצאות בשטח ולאנשים יש מכשיר נוטף לשמור על זכויותיהם.

אני כמובן יכולה רק לברך על ההצעה שמונחת

כאן לפנינו בנושא של קטינים שנוגעת

לבנקאות. אני התנסיתי בהליכה לכל מיני בתי טפר היכן שמשווקים מוצרים

לקטינים. כאשר נפתחת שנת הלימודים יש לנו היום דגמים של מחברות ושל

טפרי לימוד ושל יומני שנה ואין גבול בכלל לדגמים. אין גבול למה שנקרא

לכל מה שצריך להיות קישוטים או מה שצריך להיות צבעוניות או אמצעי משיכה

של כל העטיפות. כמה שהתייעצתי עם היועצים המשפטיים שלנו במשרד התמ"ס,

קשה מאוד כאשר רוצים לבחון מהו הגבול הדק בין מה שאולי נדמה לנו, או

אולי נדמה לי באופן אישי, שזה פרטום פורנוגרפי או שימוש באמצעים

מיניים, יש גבול דק מאוד וקשה מאוד להגיד פרטומת כזו אטור שתהיה על גבי

המחברת, או פרטומת כזו אטור שתהיה על גבי יומן השנה. מה שבראש שלי זה

אולי לא בראש שלו ואולי לא בראש שלה ואולי לא בראש שלך. יש פה בעיה

גדולה מאוד שניטינו להעמיד אותה גם עם אנשי משרד החינוך, גם בבדיקות לא

הצלחנו כמעט להוכיח שפרטום לקטינים הוא פרטום פורנוגרפי או מטתייע

בשימוש באמצעים מיניים וכד'.

לעומת זאת, רק לאחרונה, עם כל השמחה והששון בנושא של הפוגים, פתאום אחד

היצרנים בישראל מצא לנכון להכניט מלים גטות וגם לעשות לזה אילוטטרציה

לא רק במלים אלא גם בהמחשות. בעקבות פנייה שלנו אליו הוא החליט להפטיק

את טידרת היצור הזאת ולרדת מקו היצור הזה. זה הביא אותנו להחלטה, וכאן

נמצא עובדיה שרגאי ממונה על הגנת הצרכן במשרד שלנו, שגם במטגרת התקנות

שלנו, במטגרת חוק הגנת הצרכן וכל מה שנוגע לפרטומת לקטינים, אנחנו

צריכים להכניט שינוי ולחדד יותר את במה מדובר, אם מדובר בטפרים או

מדובר במחברות או במשחקים שהדברים לא לגמרי מחוורים היום על פי חוק

הגנת הצרכן. אני אומרת את זה, כי פה הכללים המוצעים במטגרת התקנות

שצריך לאשר אותן והכללים המצויינים כאן מתבטטים הרבה מאוד על חוק הגנת

הצרכן. יתכן מאוד שבתקופה הקרובה נצטרך עוד יותר לחדד בחוק הגנת הצרכן,

בנושא של פרטומת לקטינים, את כל הנושא של שימוש באמצעים מיניים ורמזים

מיניים ופרטום פורנוגרפי וכוי, ועל מה מטילים את האיטור במפורש. לא

משהו מאוד כוללני, אלא על מה מטילים את האיטור כשזה נוגע לילדים. בטך

הכל אני מאוד מברכת ואני חושבת שזה טוב. תרומה קטנה, אבל תרומה חשובה.

אנחנו יודעים שהאטרקציות שמציעים לקטינים הן קודם כל לחץ על ההורים,

והתרומה כאן לא רק למען הקטינים אלא למען המשפחה כולה.

אני רואה שהפרטומת ממוקמת ברמת הידע, אני

חושב שאני אדם עם ידע בינוני ואני מטתכל

על תוכניות החטכון שפתחתי לילדים שלי אני לא מבין שום דבר. ילד לא יבין

שום דבר. אני רק יודע דבר אחד, שמדי שנה אני רואה שהחטכון קטן בערכו.

אני לא מבין איך הם מארגנים את העניינים.

היינו בביקור בתנובה ואני שומע ילד קטן מדבר כמה שהוא אוהב את הדני, זה

אולפן, ושם ראיתי אשה כבת חמישים מדברת כמו ילדה קטנה. נראה לי שכאן

מרמים את הילדים הקטנים שלנו. זה כמעט כמו שבטוף הוא מדבר כמו מכונה.

זה נכון שהסתמכנו על פרסומת של קטינים של

תקנות הגנת הצרכן. בזמנו דיברתי עם עובדיה

הוא סיפר לי שהכללים בשעתו מכוח חוק הגנת הצרכן נעשו עם כל המומחים

בענף הרלוונטי. אין ספק שכשיהיו תיקונים אנחנו נאמץ את התיקונים. זה

פשוט מקור אולי חוקי בהסמכות אחרות, אבל אני לא רואה בזה בכלל בעיה.

אנחנו בכללים שלנו מחקנו את שתי ההגדרות של ילד וקטין. בתקנות של הגנת

הצרכן יש הגדרות של ילד, מי שטרם מלאו לו 12 שנים, ואח"כ הגדרה של

קטין. אבל הכללים עצמם לא עושים את האבחנה בין ילד לקטין. חשבנו שלא

נכון לעשות הגדרות שלא משתמשים בהן. אם בעתיד יוחלט שלגבי פרסומות

מסוגים שונים צריך להפעיל כללים שונים על ילדים בגילאים שונים, אנחנו

כמובן נאמץ את זה בהתאם. אנחנו סך הכל רואים את עצמנו כגרורה לנושא

הזה.

ע. שרגאי; עדיין לא ברור כאן מה זה קטין. בחוק

הבנקאות יש הגדרה מה זה קטין. אבל אני לא

בטוח אם ההגדרה שם תואמת גם כאן, ולכן צריך לראות אם יש אצלכם לגבי

פתיחת חשבון לקטינים. אם כך מתוך זה שעברתי על חוקים בחוק האפטרופסות

זה גיל אחד, בחוק אחר זה גיל שני. יש יותר מאשר הגדרה אחת לגבי גיל של

קטין בהיבטים שונים למיטב זכרוני. לכן נדמה לי שאפילו אם אומרים כאן

קטין, צריך להגדיר עד איזה גיל, כי זו לא בהכרח הגדרה כוללת.

כדי להשלים את נושא התיקון שאנחנו מתייחסים אליו,

הכללים מתייחסים לפרסומת. לא הגדרנו פרסומת, כי פרסומת

יכולה להיות בצורות שונות ומשונות. קיימת בעיה עקרונית האם הצגת תמונה

היא פרסומת או היא תמונה. האם מצלמים את הכנרת, האם זו פרסומת או האם

זה מעשה אמנות שיכול להיות או ציור על גרב או כל מיני דברים כאלה, האם

זו פרסומת או עיצוב, האם זה רכוש של אמן או דבר אחד. כאשר דיברנו על

הפוגים, או על מחברות, על המחברת עצמה היו נאמר צילומים אירוטיים או עם

רמזים מיניים של ציירים מאוד ידועים, לדוגמה, בעולם, שבגיל מסוים זה

נחשב לאומנות, ומגיל של ילדים זה עלול להחשב לרמזים מיניים או למוצרים

אירוטיים. לכן הבעיה של הגדרה או הכפיפה של הנושא הזה מצידנו לא היתה

יכולה להיות שלמה מבחינת החוק, כי פרסומת זה ברור, זה כדי לשכנע לקנות

מוצר אחר, או כדי לקנות את המוצר עצמו. אבל האם העיצוב, ולא משנה כרגע

אם זה רמז או בצורה אחרת, הוא כשלעצמו יכול להוות פרסומת. זה אחד

הדברים שאני מניח שאנחנו משתדלים בהקדם לנסח כדי שהחקיקה תאפשר, שהנושא

הזה יכלל בתוך אותם כללים גם שלנו, ואני מקווה שאח"כ גם יאומץ על

ידיכם, כי זו בעיה, ואני כרגע לא מדבר אם פורנוגרפיה זה ענין של

גיאוגרפיה או דברים מעין אלה, אלא אני מדבר על הצד הפילוסופי, האם אפשר

להגדיר פרסומת גם ציור של מישהו שהוא יכול להגדיר את זה כחלק מאמנות,

ומבחינה חקיקתית, כאשר אנחנו רוצים לתבוע את אותו איש שמפרסם את הפוגים

ששמים את הערפל על הילד, עם התמונות שהן לכל הדעות תמונות שיש בהן רמז

מיני ברור, ועל זה לא היו חילוקי דיעות. השאלה הפוג עצמו, מה הוא מכר,

איזו פרסומת היתה בזה, כי לא היתה בזה כל פרסומת. כלומר עצם הפוג זה

היה יצירה כאילו כביכול אמנותית. אנחנו לומדים את הבעיה, היא מאוד

סבוכה, גם מבחינת אח''כ, איך לתקוף את זה בחוק. זאת אומרת באכיפה.

זה מזכיר לי סיפור על פולה בן גוריון,

שהיתה אשה מיוחדת וגם חכמה, שפגשה את

פיקסו ושאלה אותו למה אתה מצייר נשים כאלה. הוא אמר לה ככה אני רואה

אותן. למה אתה מצייר נשים שיש להן עין במצח, כי ככה אני רואה אותן, על



כל שאלה שהיא שאלה הוא ענה, כי ככה אני רואה אותן. אז היא אמרה לו, אם

אתה לא רואה טוב למה אתה מצייר.

ו. לוסטהויז; הרי אין התנגדות להכניס פה את ההגדרה של

קטין. אני רק חושבת שמבהינה חקיקתית זה לא

נכון בכל חוק וחוק להגיד מחדש את הגדרת קטיו כשהחוק הכללי הוא חוק

החסות המשפטית והקונסטיטוציונית. לצורך זה נועד החוק הזה. אי אפשר אח"כ

מבחינה חקיקתית ללכת בכל חוק ולכתוב את זה מחדש. הרעיון הוא שיש חוק

כללי. ולהיפך, אם רוצים לשנות את הגיל, אז לפי הוראה מיוחדת.

היו"ר ג. פת; יש בעיה, היום ילד בגיל 16 לפי החוק הוא

קטין, אבל ילד בגיל 16 הוא בהבנתו יותר

מבוגר מכפי שהיה ילד בן 16 כשקבעו שקטין הוא מתחת לגיל 18.

הכוונה היא פה שהוא יהיה קטין. לפי המסחר

עד 18 הוא יהיה קטין. לפי החוק הכללי שהוא

קטין. זה לא בתחום המומחיות שלנו לבוא ולומר האם גילאי 17-16 הם כבר

מספיק בגירים כדי שהכללים לא יחולו עליהם. אנחנו יצאנו מתוך נקודת

מוצא שהכללים חלים על כל מי שהוא לא מעל 18.

לענין ההערה השנייה של עובדיה שרגאי. האמת היא שאני מתחבטת כי אני

מבינה שהבעיה היא שבמוצר עצמו מטביעים תמונה או ציור שיש בה פסול

כלשהו. בזה אולי צריך לטפל, אין לי ויכוח אפילו עם זה, אני חושבת שאולי

אתה צודק. השאלה היא בדרך. לגבי תאגידים בנקאיים עיקר העיסוק שלהם הוא

מתן שירות ולא מכירת מוצרים. במקרה אולי החריג, זה נתינת מתנות, ואז

הבנק לא מייצר את המוצר אלא הוא מוסר מוצרים שהוא קנה. אם נניח הוא היה

מוסר פוגים בדוגמה שלך עובדיה, אני חושבת שהיתה צריף לתקוף את יצרן

הפוגים ולא את התאגיד הבנקאי באמצעות הפרסומות. זה מאוד מסובך.

אני סגנית יועץ משפטי של משרד החינוך, אני

גם חברה בוועדה לפרסומת במשרדי ממשלה, אני

גם חברה בוועדה לפרסומת הבין-משרדית.

קודם כל צריך לברך על הכללים האלה, כי במידה רבה הם נעשו גם בשיתוף

פעולה איתנו, בעזרתנו. בשלב מסויים גילינו שלמעשה הכללים האלה לא חלו

על הבנקים.

היוזמה היתה של ח"כ ל. לבנת.

לנו אין יוזמות של חקיקה. הכללים למעשה הם

כמעט תעתיק של הכללים הרגילים של פרסומת.

סעיף 4, למעשה בכללים הרגילים הורד, לא ברור לי לגמרי מדוע הוא הורד,

כי אם כבר מעתיקים לגמרי צריכה להיות סיבה שלא להשתמש בחלק מהכללים,

כגון לא יעשה אדם פרסומת שיש בה כדי לעודד או לכוון קטינים לכל אחד

מאלה: לשחק בכביש, לחצותו שלא במעבר חציה וכוי. להתנהג בחוסר זהירות.

אני לא רואה שום סיבה שהבנקים בפרסומת כזו או אחרת לא ישתמשו בכל מיני

אמצעים ובין היתר מעבר כבישים או כל דבר אחר. אני לא חושבת שהבנקים

צריכים להיות פטורים מכלל כזה או אחר.

הדבר האחר שמטריד אותי, אם כבר עושים כללים מיוחדים לבנקים, האם אין

מקום לשקול איזה שהם ספציפיקציות לגבי הבנקים עצמם. כגון עידוד קטינים,

אם כבר נותנים היום לקטינים לפתוח חשבונות בגיל 16 או 17, האם אין מקום

להגביל את עידוד הקטינים לקחת הלוואות, להשקיע. האם אין מקום להגביל



כאן את הפרסום של הבנקים לקטינים, הנושא של רמת הידע שלהם או רמת ההבנה

שלהם הוא קצת מוטל פה בספק כאשר מדובר בכללים רגילים. אני כן הייתי

חושבת האם אין מקום לשאול האם יש כאן מקום לפתח כללים ספציפיים שיתאימו

לבנקים. בין היתר בנוסף לכללים האלה שמציעים פה. האם נעשתה חשיבה בנושא

זה.

קודם כל אני רוצה לברך על הכללים האלה. הם

במקומם. היוזמה היתה של ח"כ ל. לבנת

שהגישה גם הצעת חוק בנושא זה וצריך לברך על זה. נשארה עכשיו שמורת טבע

אחת שלא נגענו בה, ואלה חברות הביטוח. כי כאשר התקנות האלה הופעלו,

נאמר שם שתקנות אלה לא יחולו על הבנקים ועל חברות הביטוח. את הבנקים

אנחנו מתקנים היום, חברות הביטוח נשארו מחוץ לתמונה.

יש פרסומת לקטינים מטעם חברות הביטוח?

י. קדמן; בימינו כל דבר דמיוני הופך למציאות

במהירות, ואי אפשר לדעת גם בנושא זה, בכל

אופן אני חושב שצריך לסגור את המעגל ולהכניס גם את חברות הביטוח לתוך

המעגל הזה וכך לא להשאיר בחוץ גורם מסחרי כזה או אחר.

קל מאוד לעשות את זה, פשוט גזירה שווה.

ולהלביש את זה עכשיו על הצעת החוק הזו.

י, קדמן; לא זה מה שהצעתי, אני פשוט הערתי שצריך לא

לשכוח את חברות הביטוח.

זה יהיה קל מאוד, אם כי זה לא כל כך

אקטואלי בתחום, אבל מי יודע מה חברות

הביטוח.

מאחר שחלק לא קטן מהפרסומת היום שמיועדת

לקטינים איננה מיועדת להם ישירות אלא

מיועדת לנדנד להורים שלהם לרכוש את המוצר, אני לא רואה מדוע

הפרסומאים לא ימכרו את הרעיון הזה גם לחברות הביטוח. לכן זה בהחלט

רלוונטי.

הערה שמתייחסת לדבריה של עו''ד מורג, זה על העלמו של סעיף 4 המפורט, הוא

לא נעלם לחלוטין. עשו את זה בהתייעצות איתנו, למעשה הוא נכלל בסעיף 3

סעיף קטן 4, זה סעיף כוללני שלמעשה מכיל את כל הדברים שהופיעו בפירוט

בסעיף 4. אנשי הבנקים טענו, בצדק לדעתי, שמאחר וזאת חקיקה ספיציפית,

תקנות ספציפיות לבנקים, הבנקים באמת בדרך כלל לא מפרסמים במודעות שלהם

שילד קטן צריך לטפס, להוריד ממדף או כל מיני דברים שהיתה להם הצדקה

כאשר זה נכלל בתקנות מאוד כלליות שמדברות על כלל היצרנים בישראל. אין

להן מקום, הן לא אקטואליות. אף על פי כן לא רצינו שבנק יפרסם משהו

שממנו עלול להשתמע רוץ מהר וחצה את הכביש, אל במעבר חציה, כדי לפתוח

חשבון צעיר בבנק זה או אחר. לכן נכנס סעיף קטן 4 בסעיף 3 שאומר שלא

יהיה שום פרסום שיעודד פעילות שיש בה משום סיכון בטיחותם או בריאותם של

קטינים. אני חושב שבדרך כזו מכסים את כל הסיכונים האפשריים שמופיעים

בסעיף 4 המפורט בתקנות המקוריות.

מלה אחרונה לגבי קטין, להערכתי אין שום צורך לפרט. קטין מוגדר בחוק כל

מי שמתחת לגיל 18. נכון שלגבי ילד יש הגדרות שונות בחוקים שונים. לגבי



קטין ההגדרה היא אחת. מאחר שאנחנו מתייחסים פה מתחת לגיל 18, ברגע

שכתוב קטין ברור שזה כל מי שמתחת לגיל 18 ולכן לדעתי איו צורך לפרט או

להגדיר את העניין.

ההפרטה זו תשובה של הממונים של הפרטה. אני ממונה על תחוס של מסים

ישירים, עקיפים ואגרות חובה.

מי שמוביל את העניין הזה היא חייב ל. לבנת,

בסעיף 4 אני רואה "לא יעשה תאגיד בנקאי

פרסומת", מה שמפריע לי פה זה אלא אם כן קיבל היתר מהמנהל.

ע. שרגאי; בזמנו גורמים מסחריים היו מגיעים לבתי ספר

והיום זה נועד לזה, משרד החינוך בזמנו טען

שהרבה בתי ספר נעזרים בתרומות של חברות גדולות, מתנות לילדים, אבל זה

פרסומת. אתה דיברת על מתנות לקטינים, אבל בנוסף לזה, בגדול, איך בכלל

משרד החינוך נכנס לכך, כי מוסדות של יצרנים, למשל חברת מחשבים איקס

תורמת לבית"ס כך וכך מחשבים, וכל הילדים מכירים רק את המחשב הזה מרגע

שהם נכנסים לתמונה.

בדרך שנייה זו דרך של מתנות, שנותנים בנקים או גורמים מסחריים אחרים,

המקרים שהיו לפנינו היו של חברה של יצור מוצרי חלב מהצפון שבאה לגני

הילדים ונתנה לילדים את התוצר שלהם כטעימה לקחת הביתה וגם לבתי"ס לכיתה

א'. הגננות התפעלו מזה וכולם היו שבעי רצון.

סגנית תשר מ, לובלסקי; השאלה היתה למה נרשם בכל זאת שיקול דעת

גם בחוק הגנת הצרכן למנכ"ל משרד החינוך.

ע. שרגאי; מוסד החינוך נמצא בתחום אחריות, של משרד

החינוך, הרשות להכנס והרשות לצאת היא בידי

מנהל ביה'יס, מבחינת החוק זה עולה כלפי מעלה. לכן כשכל גורם נכנס לתת

מתנות הוא חייב לקבל את האישור של הגננת או של המורה או של תמנהל או של

המפקח המחוזי, וכך זה עולה כלפי מעלה, כאשר יש במוסד חינוך בהגדרה מי

אחראי עליו ומי מאציל סמכויות. לכן משרד החינוך הוא אחראי.

בסעיף 4 זה מאוד מאוד נחרץ, וזה גם מה

שאמר יו"ר הוועדה, אחרי שהוא כל כך נחרץ

באה פתאום אופציה, אלא אם כן קיבל היתר לכך מהמנהל הכללי. אם הסעיף כל

כך נחרץ, אז למה בכלל צריך להשאיר אופציה להיתרים.

ע. שרגאי; היה אחד לגבי מימון פעילויות בבתי'יס,

שניים לגבי מתנות, כי גם בתי"ס שיש להם

תחרויות בתוך בי"ס מקבלים את זה מגורמים מסחריים. השאלה היא מי מנהל שם

את הפעילויות היום-יומיות. היחידי שמנהל זה משרד החינוך, לא אנחנו, הם

קובעים והם יכולים לתת. הם פונים אלינו, או אנחנו פונים אליהם במידה

ויש חריגה.

ל. לבנת; בפועל מה שקורה בשטח יש גם מגמה של משרד

החינוך לאפשר לבתי"ס לממן חלק מהפעילויות

שלהם מתוך זכויות מסחריות. זה מצב הרבה יותר גרוע ממה שמתאר מר שרגאי,

שלא מדובר רק במקרה שבו חברת מחשבים קנו או רכשו מחשבים מחברה מסוימת

ותלמידים חשופים רק לשם של אותה חברת מחשבים. זה באמת תמים, כי הרי כאן

זה לא נועד מתכתחילה לצורך הפרסומת, בדיעבד מאחר שיש רק חברת מחשבים



אחת וכו' הם חשופים, אבל נגד זה אין הרבה מה לעשות. כאן זה באמת נעשה,

אני מדברת על מכירת חסויות מסחרויות ממש כדי לממו פעילות של סוף שנה.

לפני כמה ימים קיבלתי מכתב מד"ר קדמן על תחרות יופי בביה"ס בין

התלמידות והן יעברו קורס לדוגמנות, בנוסף זה קיבל חסות מסחרית של חברה.

קראתי את החומר של חברה שמימנה את כל הארוע הזה והפיקה אותו וכוי. אני

רואה את זה צומח ועולה, זו תופעה שהולכת ומתרחבת כל הזמן בצורה מאוד

מובהקת ומאוד ברורה, ולדעתי היום יש לה גם עידוד חצי רשמי אם לא למעלה

מזה של משרד החינוך במדיניותו שרואה בזה דרך כדי לממן פעילויות. זאת

שאלה מאוד נכבדה בפני החוק.

אבל אני שואל על השאלה של הנושא אני לא

מבין מדוע צריך להשאיר פתח. הייתי בקנדה

הלכתי לקנות קלטת של פאוור ריינג'רס בחנות רגילה, הרגשתי את עצמי כאילו

שאני מבקש מנה קוקאין. מתברר שבקנדה אסור למכור קלטת כזו, רק באמריקה

מצאתי את זה. באתי הביתה ראיתי את זה, ראיתי כמה שהוא נורא ואיום.

מדברים על מתנה לביה"ס. מתנה לביה"ס זה סיפור אחר.

אם מוחקים מכאן את שיקול הדעת של משרד

החינוך, או מי שהסמיך לכך. נניח שאנחנו

נשמיט את הסיפא בסעיף 4, האם לא תיווצר בעיה דווקא לבנקים על פני כל

חברה מסחרית אחרת, שבחוק הכללי מותר יהיה לה, רק הבנקים למעשה, יש כאן

שאלה שהיא לדעתי עקרונית.

ט. נדב; בדיון הקודם שהיה בוועדה הנכבדה הזו

הסכמנו לתיקון לחוק שמכוחו עכשיו הכללים

מוכנסים, בלי כל בעיה בכלל. היתה כאן גברת חניתה צימרין והיא ציינה אגב

הדיון שמבין כל ים הפרסומות שמוצפים בהם כלי התקשורת כלפי ילדים

הפרסומות של הבנקים הן המהוגנות שבפרסומות, אז כדאי לזכור את זה

בקונטקסט הכללי.

אולי יש פה ושם התחלקויות, כמו המקרה שקרה לח"כ ל. לבנת, ולומדים מכל

דבר לקח. זה מהבחינה הכללית.

באותו סעיף 4 שעכשיו מתלבטים לגביו, אני חושב שאם מורידים אותו כאן

בוודאי צריכים להוריד אותו בתקנות הכלליות, אפליה הרי לא תהיה בשום

אופן, אבל מעבר לזה, למרות כל הטענות נגד הבנקים בהרבה תחומים שכרגע לא

אתייחס אליהם, הבנקים עדיין עומדים בראש רשימת התורמים לכל הגופים

הנתמכים והנצרכים במדינה. יש בנק אחד, שבתקנון ההתאגדות שלו מופיע סעיף

שאומר שכל זמן שהוא נמצא בשליטה מסוימת, 7.50/0 מהרווחים שלו הולכים

לתרומות לנושאי אמנות ותרבות וכן הלאה. אלה תרומות שאין להם אח ורע

בשום סקטור אחר.

היום ישנם לא מעט מקרים שמוקמות עמותות משותפות לבנק זה או אחר ולרשות

מקומית או לביה"ס לצורך קידום פעילות ספורטיבית. העמותה לקידום פעילות

ספורט בחסות בנק זה וזה, זו בעצם פרסומת. אם סעיף זה יורד יעלמו

החסויות האלה. הסעיף הבא עושה את האיזון המתאים בין כך שאומרים באופן

כללי אסור לעשות פרסומת, אם העמותה עושה פעילות ספורט בביה"ס מפיצים

חוזרים, לכן אני חושב שדווקא סעיף זה עושה את האיזון הנכון בין זה

שאוסר באופן כללי לעשות דברים כאלה ומשאיר מצד שני סמכות למי שמוסמך

לתת אישור. יכול להיות שצריכים להדק את הפיקוח, ליצור אולי בקרה יותר

טובה, אבל לא צריכים לשפוך את התינוק עם המים.



היו"ר ג. פת; סעיף זה מתייחס למתנות האינדיבידואליות.

ל. לבנת; לא יעשה תאגיד פרסומת במוסד חינוך.

ע. שרגאי; נניח שאני מזמין מישהו שיעשה אצלי פרסומת

בבית ומזמין כמה אנשים. השאלה אס מוסד

חינוך הוא מבחינה משפטית גוף סגור או הוא גוף שכל אחד יכול לבוא ולעשות

בו פרסומת. השאלה מבחינת למחוק את הנושא הזה.

לכל החקיקה הזאת קדמה

ועדה בהוראות החשב הכללי לגבי פרסומת

מסחרית בין משרדי הממשלה בכלל, ובהתאם להוראות החשב הכללי אז, לפני

הוראות החשב הכללי והוראות בתקשיר היתה אסורה בכלל פרסומת במשרדי

ממשלה. מאחר שבכל זאת רצו בזמנו לנצל איזה שהם משאבים מסחריים, גם

לטובת משרדי הממשלה ומשרד החינוך באופן כללי, החליטו בכפוף לכללים

מסוימים לפתוח במקרים מסוימים את האפשרות הזו בכלל. במשרד החינוך יושבת

ועדה לפרסומת שלמעשה תפקידה לבחון כל פרסומת מסחרית שנעשית בבתיה"ס, יש

כללים בחוזר המנכ"ל שעברו את אישור משרד המשפטים, גם את אישור החשב

הכללי באוצר, שהם למעשה כללים מאוד נוקשים. חלק מהכללים האלה אוסרים

חלוקה בכלל של כל חומר פרסומי לתלמידים. בחומר לימודי אסור

לציין פרסומות. כן היתה כוונה לאפשר איזה שהן חסויות כדי לאפשר בכל זאת

לגורמים מסחריים שרוצים לתת כסף בצורה זו או אחרת לבתי"ס כדי ששמם

יצויין. תפקיד הוועדה הזו באמת לווסת ולתת היתרים כדי שזה לא תהיה

פריצה גדולה מדי. למעשה סעיף זה של איסור היה כאשר בתיאום בזמנו עם

שרגאי במשרד המסחר והתעשייה כדי לתת יתר שיניים למשרד החינוך. לפני כן

היתה הוראה של משרד החינוך לבתיה"ס, משרד החינוך מתוקף סמכויות הפיקוח

שלו יכול להורות לבתיה"ס מה לעשות ומה להכניס ומה לא להכניס והיתה

הוראה, אתה אל תכניס פרסומת מסחרית אלא אם כן קיבלת היתר. היתר זה נעשה

באמצעות הוועדה של משרד החינוך שמתירה פרסומת במקרים מסוימים ששם

יושבים פדגוגים, משפטנים, כדי לתת שיניים. למעשה ועדה זו יכולה לשמש

כנגד מנהל ביה"ס. לא יהיו לה שיניים כנגד הפרסומאי עצמו, כנגד החברות

שהיו מטילות, ויש כאן לחץ מאוד גדול על בתיה"ס להכניס פרסומות. מחלקים

כל מיני פרסומות לילדים. לא היו לנו אמצעים כנגד הפרסומאי עצמו, ולכן

נכנס הסעיף הזה לתקנות הגנת הצרכן, שבמקרה כזה אפשר יהיה לפנות למשרד

המסחר והתעשייה וגם להגיד תביעה כנגד הפרסומאי עצמו. הסעיף הזה יצר

פניות של פרסומאים אלינו. יצר אצלם חרדה שלא לעבור על החוק ולפנות

למשרד החינוך בעניין הזה. זה שזה לא סגור ולא מושלם אין ספק. בזה שיש

לחץ מאוד גדול על בתיה"ס אין ספק. יחד עם זאת לסגור לחלוטין את בתיה"ס,

היום יש מעט מאוד פרסומות וטוענים כנגדנו בוועדה שאנחנו מדי חמורים,

ולמעשה כמעט שום דבר לא עובר את הוועדה. מראש במשרד החינוך אומרים יגיע

לוועדה יפול, לא יעבור, משום שהם נוקשים מדי. אבל לסגור לחלוטין ולא

להשאיר שיקול דעת למעשה ימנע במקרים מסוימים שמשרד החינוך חושב שכדאי

לאפשר פתח, במקרה של חסות, אולי לארועי ספורט מסוימים. הסיפור של

העמותה המשותפת של הבנקים לא עבר אותנו וצריך לעבור אותנו, לתשומת לב

הבנקים.

הרי בסופו של דבר אם עוברים על החוק זה

עובר למשרד המסחר והתעשייה. מה קורה.



ד. מורג; אבל. אז באמת כל בקשה כזו.

היו"ר ג. פת; אני מכיר את עובדיה, לכן אני אומר את זה.

עובדיה יכניס למערכת כזו שגם כשהוא יצא

לגימלאות המערכת תישאר, כי בסופו של דבר אם משהו משתבש זה הולך

לעובדיה. עובדיה יעבד עם המנהל תכללי של משרד החינוך את אותם הכללים.

כללים שיהיו באישור משרד החינוך. כללים

אלה עברו את אישורו של משרד המשפטים. נדמה

לי שהם לפחות הובאו לידיעת עובדיה, ואנחנו מקבלים ברדיו כל הערה שיש

לו. יש בינינו שיתוף פעולה.

מה שאומר יו"ר הוועדה, שממילא אם ישנן

תלונות התלונות מועברות לאגודה להגנת

הצרכן. אם צריך לעשות אכיפה זה מגיע למשרד התמ"ס. האם מלכתחילה אפשר

לעגן במה שנקרא במסגרת אופציה, ההיתרים של שיקול הדעת ששיקול הדעת יהיה

משותף של המנהל הכללי או מי שהוא הכניס אותו והממונה על הגנת הצרכן.

ד. מורג; יש הבדל בין שיקול דעת פרטני לגבי כל מקרה

ומקרה. אני חושבת שאם כל מקרה ומקרה נביא

למשרד המסחר והתעשייה, אישור לכללים שיוצאים בחוזר מנכ"ל.

אולי כדאי להגדיר את זה, זה יהיה הגיוני

או ישים שהאגודה להגנת הצרכן יחד עם משרד

החינוך והתרבות ישבו בוועדה משותפת וידונו בכל מקרה לגופו. אבל אם מה

שאתה אומר נשמע הגיוני שראוי שיקבעו כללים, אז אולי באמת כדאי שאותם

כלים שמשרד החינוך כבר גיבש אוי מגבש יהיו בעצה אחת עם הממונה.

ו. לוסטתויז; בקשר לתיקון שלנו, לכללים שלנו לא צריך

לערב פה את הממונה על הגנת הצרכן. יש לנו

מקבילה, אבל אני לא רוצה לעשות יותר מדי גופים ביורוקרטיים לדבר הזה

ששם זה יהיה עם הממונה על הגנת הצרכן, פה זה יהיה עם הממונה על יחסי

בנק לקוח, או המפקח על הבנקים. זה נראה לי יותר מדי מורכב. האמת היא

שלנו אין מה לתרום. לשיטתי, 17י היה מספיק שבכללים שלנו יהיה מנכ"ל משרד

החינוך. אם בחוק הגנת הצרכן אמנם מתכוונים לשלב את הממונה על הגנת

הצרכן, ממילא אותם כללים ירוולר פה, כך שלא צריך לחזור על זה פעמיים.

לגבי ההיצע, זאת הערה כללית, נדמה לי שממילא הכללים של פרסומת מסחרית

במשרדי ממשלה היו כללים שבהשתתפות בוועדה בין-משרדית. נדמה לי שככה

צריך להיות בתוך הממשלה שהם צריכים להתייעץ, וממילא לדעתי לעובדיה

שרגאי יש מה לומר לגבי הכללים שמשרד החינוך מכין. נדמה לי שלהכניס את

זה לתוך כללים על אותו חוק, שני משרדים, זה בעצמו כבר בעייתי.

את צודקת שלמעשה אם רוצים להכניס תיקון

שכזה צריך להכניס את התיקון בחוק הכללי.

אני מציע שתקחי את זה לתשומת לבך. אנחנו יכולים לאשר את הכללים כפי

שהם, אבל לשמור שכשתבואי עם תיקון לגבי הכללים היותר רלוונטים יתוקן גם

הסעיף הזה בעצם.

אם ישאלו אותם, אני לא יודע אם הם יגידו

שהם מומחים בעניין הזה. אם הם רוצים בכלל

את העניין הזה, אם יש להם מה להגיד בענין הזה.

אם הם לא היו רוצים את זה, חזקה עלי

שסגנית השר היתה אומרת. סגנית השר היא

אחראית על הנושא של הגנת הצרכן. בשנתיים האחרונות עשו דברים מאוד

חיוביים. אני בטוח שאם היתה לה הערה שבזה לא היתה רוצה לטפל היתה מעירה

על כך. ההיפך, אני מצאתי עידוד.

ב. מילר; אני מצטרפת לכל המברכים על הכללים האלה,

שמבחינת ישור הקו אלה ההוראות של חוק הגנת

הצרכן ששניהם בעצם חוקים שחוקקו באותו זמן ומטרתם באמת להגן על ציבור

הצרכנים. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהתקנות האלה, מי שתיקן

אותן לא התכוון ממש לשירות שנותן התאגיד הבנקאי, אלא יותר לסוג של

מכירת מצרכים רגילים. לכן אני מצטרפת פה להערה שהשמיעה גברת מורג שהיה

ראוי קצת לחשוב על השירות המיוחד שהבנק נותן, ולפי זה אולי לחשוב על

כללים נוטפים. יש הרבה דברים שלא נראים לי כל כך שמישים עם הכללים האלה

בהקשר לשירותים הבנקאיים. מה עוד שבאופן כללי יש פה בעיה עם כל הכללים

האלה, שאם נבחן את הפרטומת נראה שקשה למצוא פרטומת למשל שאין בה משום

עידוד הקטינים את הוריהם לרכוש את המצרך, כי זו בעצם מטרת הפרטומת,

לגרום לכך שאני אבקש שירכשו לי. ויש פה בעיה, אבל הבעיה לא בגלל

שמיישמים את זה בחוק הבנקאות, אלא שיישמו את זה גם קודם.

להערה הקודמת של אישור משרד המטחר

והתעשייה או הממונה על הצרכן. הכללים האלה

נמצאים בכל משרדי הממשלה. זאת אומרת כללים שעוברים לפי הנחיות החשב

הכללי במשרד המשפטים. יכול להיות שכדאי להוטיף שהממונה על הצרכן לאישור

הזה של משרד המשפטים במטגרת הוראות החשב הכללי ולאו דווקא בחקיקה. כי

כאן העירו לי שגם אם תהיה, אם הכללים יהיו בחקיקה תינתן חירות לגורמים

המטחריים לפעול ישר לפי הכללים ואולי לא לפנות להיתר מנכ"ל משרד

החינוך, ואז אנחנו מחלישים את ההיתר ולא מחזקים אותו.

ל. לבנת; יש לנו מגבלות בדיקה, מערכת בדיקה לא את

הכללים אלא את העובדה שצריך לקבוע כללים.

זאת אומרת את עצם העובדה שצריכים להיקבע כללים ע"י משרד החינוך בתיאום

עם משרד המטחר והתעשייה הממונה על הגנת הצרכן, ואולי באישור ועדת

החינוך של הכנטת, אבל בוודאי לא את הכללים עצמם.

ד. מורג; אבל אז למעשה אם את קובעת כללים בחקיקה את

גם צריכה לפרטם אותם. הכללים האלה

מפורטמים בחוזר מנכ"ל, אבל אם יש כללים לחקיקה החשש שלנו שהפרטומאים

כבר יפעלו לפני הכללים משום שיש כללים והם יטלו חירות לעצמם ולא יפנו

למנכ"ל משרד החינוך. מאחר שהשימוש בפרטומת הוא כל כך רב גווני, יש כל

מיני המצאות, הייתי נותנת את ההיתר הזה כאשר הכללים מאושרים ע"י החשב

הכללי, מאושרים ע"י משרד המשפטים, יכולים להיות מאושרים באותה מטגרת

לכל משרדי הממשלה, לאו דווקא רק למשרד החינוך או רק למשרד החינוך גם

ע"י הממונה על הגנת הצרכן.



ש. משעלי; שמעתי מעו"ד מילר וגם מעו"ד מורג לעצם

השירותים שנותנים לקטינים. זה לא קשור

לפרסומת, רציתי רק להזכיר שיש נוהל בנקאי תקין שמסדיר את כל היחס של

המערכת הבנקאית לקטינים, ניהול החשבונות, מה מותר, מה אסור.

עו"ד מילר, נכון שמעודדים קטינים בפרסומות

לפנות להורים כדי לרכוש, כי לקטין לא תמיד

יש כסף. למרות הכל זה בניגוד לחוק. בניגוד לכללים. הכללים הללו לא

הומצאו ע"י מדינת ישראל, הם נמצאים בכל העולם, ויותר מכך, לשכת המסחר

הבינלאומית בפריז שמאגדת את המסחר בעולם, הוציאה כללים דומים לכל

חבריה, וזה התקבל ע"י כל איגוד לשכות המסחר בעולם, כולל ישראל שהיא

חברה. זאת אומרת שמבחינה זו זה לא שעושים, עושים בניגוד לחוק. אם עושים

אז עושים בניגוד לחוק.

לי יש הערה בכיוון של הכללים האלה בעצם

כיוון שזו מהפכה של תקנות הגנת הצרכן, אני

מתייחסת בעיקר לתקנה 1/7, ששם זה בולט במיוחד. בפרסומת שבה יובא מחיר

השירות יצויין המחיר הכולל באופן ברור ומדויק. דהיינו מדובר באופן ברור

על משהו שהולכים לקנות. כשאנחנו מדברים על בנקים זה שירות ומדובר על

תשואה, על חסכונות. זה נובע מזה שכאשר אני פונה לקטין ואומרת לו בוא

תשקיע את עצמך בדן חסכן או משהו מקביל שיש היום, יפרסמו תדעו שאתה תקבל

הצמדה פלוס ריבית כמו בתוכניות חסכון של גדולים. משהו שמקביל לזה. משהו

שגם ההורה שלו שיקרא את הפרסומת ידע מה הבנק נותן תמורת השירות שהוא

קורא לקטין לקבל מהבנק. המחיר הוא לא רלוונטי לגבי השירות של הבנק.

בעצם הפרסומת היא בעיקרה לתוכניות חסכון. על כל פנים זה חלק מהעניין.

אלה שירותים ויש כאן עניין לא כל כך של מחיר בשירות הזה כמו התשואה

שבנק מבטיח.

אי אפשר לעשות את זה לבוא לילד ולהגיד לו

אתה תקבל 3.50/0.

אני לא מדברת על השיעור המדויק כרגע, אבל

קודם כל אם אני בטוחה שכתוב בפירוש שנותן

שירות באופן כללי יתן את המחיר הכולל באופן ברור ומדויק. מדוע אני

יכולה לצפות לזה מכל יצרן, מכל נותן שירות, ואני לא יכולה לצפות לזה

מנותן השירות הבנקאי? התעלמו לחלוטין מהכללים האלה.

אבל זה מכוון רק לתאגידים הבנקאיים. בחוק

הגנת הצרכן בפיסקה הספציפית כתוב בפרסומת

שמובא מחיר של שירות או מצרך ושל מוצר או שירות. ברוב הסעיפים השארתי

את המלה מוצר למרות שהיא לא כל כך מתאימה, אבל אמרתי מי יודע מה יהיה

יום אחד. פה חשבתי שיותר מדויק להשתמש במחיר של שירות כמו שבחוק הגנת

הצרכן. אני לא רואה מה הבעיה עם המחיר של השירות. הן אם זה שירות מכוח

חוק הגנת הצרכן, הן אם זה שירות בנקאי.

קטין אמור לשלם עבור קבלת אותו שירות. אני

שואלת מה עם מה שהבנק אמור לתת.

קריאה! יש תנאי חסכון מסוימים, ממילא אסור לו

להטעות.



אני אתחיל צעד אחד אחורה. איסור הטעיה של בנק לגבי מוצר שירות שהוא

נותן קיים בחוק הכללי, כך שהבנק אינו רשאי לפרסם, לומר תשואה לתוכנית

חסכון היא איקס בעוד שבעצם היא ווי. זה פשוט וזה לא חשוב אם זה קטינים,

או מבוגרים. הסעיף הזה בא לומר שאתה לא יכול להטעות קטינים לגבי

המחיר. ניקח דוגמה של שירות שהוא נותן לו והוא מציין איזה עמלות. אתה

לא יכול להגיד לו אם תפתח חשבון כל מה שתשלם הוא רק עמלת ניהול חשבון,

כשבפועל מתברר שבעצם יש עמלות אחרות, נסתרות, שאף אחד לא ידע מהן.

היו"ר ג. פת; זה נושא מסובך מאוד שאם נתחיל לדון עליו

עכשיו לא נגמור. ח"כ ל. לבנת ודאי תגיש

כמה תיקונים לחוק הכללי ונעתיק אותם לכללים אלה. צריך ללכת בצעד הזה

ואני מבקש אותך ורדה את תקראי את התקנות.

ו. לוסטהויז; כללי הבנקאות, שירות ללקוח, פרסומת

המכוונת לקטינים, התשנ"ב-1995. בתוקף

סמכותי לפי סעיף 6א' רבתי לחוק הבנקאות שירות ללקוח התשמ"ה-1995

ולאחר התייעצות בוועדה המייעצת ובאישור שר האוצר וועדת הכלכלה של הכנסת

אני קובע כללים אלה.

1. עקרונות וכללים לפרסומת המכוונת לקטינים. אלה העקרונות והכללים

לעשיית פרסומת המכוונת לקטינים.

1. הפרסומת תהיה מותאמת לרמת הידע, ההבנה והבגרות של קהל היעד שלה.

2. הפרסומת תהיה תואמת ערכים חברתיים המקובלים וחיוביים כגון אחווה,

אדיבות, יושר, צדק, סובלנות, שוויון, אי אלימות, ותמנע מתיאור מצבים

העומדים בסתירה לערכים אלה.

3. כל מידע בפרסומת יובא בלשון המובנת לקהל היעד שלה.

4. המידע בפרסומת ימסר באופן מדויק ואמיתי.

5. הפרסומת תעשה מתוך הכרה שקטינים עלולים כתוצאה ממנה לעשות מעשים שיש

בהם להשפיע לרעה על בריאותם או על שלומם.

6. הפרסומת לא תקשה על קטינים להעריך את גודלם האמיתי של הפריטים

המופיעים בפרסומת.

7. בפרסומת שבה מובא מחיר השירות יצויין המחיר הכולל באופן ברור

ומדויק. למחיר לא תיתווסף הערכה ממעטת כגון בלבד או רק, אלא אם כן

מדובר בהנחה משמעותית. בפרסומת יצויין במפורש שלצורך קבלת השירות

דרושים שירותים נוספים אשר אינם כלולים במחיר.

2. פרסומת אסורה מחמת הטעיה, גיל, תמימות וחוסר ניסיון. לא יעשה תאגיד

1. ניצול לרעה של דימיונם של קטינים בשל נוחותם להתרשם, אמונם, תמימותם

או חוסר ניסיונם.

2. תיאורי האלימות או הצגת דברים באופן העלול להפחיד או ליצור מתחים

אצל קטינים.

3. שימוש בעירום או ברמזים מיניים.

4. משום עידוד קטינים לצרוך מצרך או שירות, אלא אם כן המצרך או השירות

הם מסוג שסביר שקטינים ירכשו אותו, והוא עשוי במאמץ סביר להיות בהישג

ידם.

5. משום עידוד קטינים לשכנע את הוריהם או להפציר בהם או בכל אדם אחר

לרכוש עבורם את המצרך או השירות.

6. כדי לגרום לכך שקטינים ירגישו מקופחים, נחותים או בלתי מקובלים

לעומת קטינים אחרים, אם אינם רוכשים את המצרך או את השירות הגורמים

לרכישתו עבורם.



7. נתונים על התוצאות האפשריות של שימוש במצרך שהוא מעבר ליכולת ההשגה

של קטין, או רמיזה כי המוצר יעניק לקטין תכונות או יתרונות אשר אינם

קשורים במוצר.

3. פרסומת אטורה אחרת. לא יעשה תאגיד בנקאי פרטומת המכוונת לעודד

1. צריכת משקאות משכרים.

2. עישון טמים, טיגריות ושימוש במוצרי טבק אחרים.

3. השתתפות בהימורים, במשחקי מזל ובהגרלות, למעט בהגרלות חד-פעמיות

שאינן למטרות מטחריות.

4. פעילות שיש בה משום טיכון בטיחותם ובריאותם של קטינים.

4. פרטומת אטורה במוטד חינוך.-

1. לא יעשה תאגיד בנקאי פרטומת במוטד חינוך, לרבות משלוח מתנות

לקטינים, לא יערוך הגרלות ולא ינצל עזרי לימוד לצורך קידום מכירת מצרך

או שירות אלא אם כן קיבל היתר לכך מהמנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות

או ממי שהטמיכו לכך.

ב. בטעיף זה מוטד חינוך כהגדרתו בחוק לימוד חובה, תש"ד-1949.

5. פרטומת אטורה על פי דין. מבלי לגרוע מהוראות כללים אלה לא יעשה

תאגיד בנקאי פרטומת שיש בה כדי לעודד קטינים לעשות מעשה אטור על פי

דין.

האמת היא שזה בחוק הגנת הצרכן. ארבעה ולא שניים פשוט כי לא רציתי

להבחין עוד פעם בין הכללים. נדמה לי שיש מקום לא להכניט אותם מיד לתוקף

ושהתאגידים הבנקאיים לפחות יעברו על הכללים. אני לא חושבת שכל דבר צריך

להטיל עליהם מהיום למחר, ונראה לי טביר לתת להם. אין לי בעיה כל כך

לצמצם את זה, לא זאת הנקודה, אבל לא כל כך נראה לי ברומו של עולם

חודשיים שלושה או ארבעה. לקחתי את המטפר מהגנת הצרכן.

הכללים האלה עכשיו נכנטים מכוח חוק. בחוק

יש טנקציה אזרחית וטנקציה פלילית שקובעת

למשל שנה מאטר למי שמפר את הוראות החוק וגם את הכללים, וזה בטדר גמור.

אבל בוועדה צריכים לתת שהות לעבור על הפרטומות, ישנן פרטומות שכבר רצות

בשטח, שהושקע בהן כטף רב מאוד. לדעתי האישית הן בוודאי עונות על כל

הכללים, כך אני משוכנע, אבל כיוון שלא אני זה שילך לשנה מאטר בעקבותיהן

אלא אנשים שעשו אותן בתום לב בבנקים, אני חושב שלתת ארבעה חודשים כדי

לבדוק את הפרטומות, לבדוק שהן עומדות בדרישות החוק ולמצוא להן דברים

תחליפיים תוך פרק זמן טביר.

כאשר מדברים על זה לארבעה חודשים יתחילו

לטפל בזה בחודש השלישי.

ט. נד!; אני מוכן להתחייב שאני אוציא מחר לכל

הבנקים שיקחו את זה לתשומת לבם.

רבותי תודה רבה ואני מודה לח"כ ל. לבנת.

אמרתי בפתח דברי שהדברים נחשבים לדברים

קטנים, אבל אלה הדברים הקטנים שממאיטים את החיים לאנשים. טוב שאת מאוד

נחושה בעניין הזה, ועכשיו בישיבה כזו כבר לקחת על עצמך. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעת 10:00