הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 216

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני. גי בניסן התשנ"ה (3 באפריל 1995). שעה 11:00

חברי הוועדה; היו"ר ג' פת

עי לנדאו

ס' שלום

מוזמנים; שר האנרגיה והתשתית גי שגב

עי אמוראי - יו"ר דירקטוריון חברת החשמל

אי שלגי - מנכ"ל משרד האנרגיה והתשתית

ר' פלד - מנכ"ל חברת החשמל

שי ברובנדר - מנהל אגף החשמל במשרד האנרגיה

ד' שאשא - משרד האוצר

מי גור - יועצת כללית ליו"ר דירקטוריון חב' החשמל

בי אוולין - יועצת משפטית

אי יכין - ההסתדרות

יועץ משפטי; אי בנדלר

מזכיר/ת הוועדה; לי ורון

קצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; זכיון חברת החשמל



זכיון חברת החשמל

אני פותח את ישיבת הוועדה, ומקדם בברכה את שר האנרגיה והתשתית, את המנכ"ל

החדש של המשרד, מר אסף שלגי, את רפי פלד - מנכ"ל חברת החשמל, שזו לו הפעם הראשונה

בוועדה בתפקידו הנוכחי, וכמובן את יו"ר מועצת המנהלים של חברת החשמל, שעליו אין

צורך להרבות בדיבורים. פעילותו בחברת החשמל בשנים האחרונות מדברת בעד עצמה. כולנו

מעריכים מאד את המהפכים שקרו בחברה בשנים אלו, מאז קיבל עליו את המטלה הזו.

הדיון הוא בנושא זכיין חברת החשמל, הפועלת כפי שכולנו יודעים מכה פקודת

זכיונות החשמל 1926. בהתאם לאותה פקודה , ניתן לחברת החשמל זכיון ל-70 שנה, החל

ב-5 במרץ 1926. תוקף הזכיון יפקע ב-4 במרץ 1996. מונו ועדות שונות על מנת להמליץ

מה הלאה. חלק מההמלצות נדחו. יש לנו ועדת משנה לנושאי אנרגיה, בראשותו של חב

הכנסת סילבן שלום המוביל את הנושאים האלו בוועדה. אבקשו לפתוח את הדיון.

סי שלום;

אני חושב שהדיון הזה חשוב, למרות שוועדת הכספים הקדימה אותנו. את הדיון הזה

ביקשנו עוד לפני למעלה מחודשים, כאשר השר נכנס לתפקידו, אך בגלל אילוצים שונים

היא מתקיימת עתה. הישיבה חשובה גם משום שזו הוועדה המטפלת באופן שוטף בחברת החשמל

וגם בגלל הנושא עצמו.

אני רוצה שנבהיר לעצמנו מה אנו רוצים מחברת החשמל אחרי 1996. האם אנו רוצים

שהמצב שהיה עד היום יישמר או שיהיו שינויים. אני חושב שחברת הרושמל צריכה לערוך

שינויים. היא היתה אמורה לעבור שינויים בעבר, ותצטרך לעבור שינויים גם בעתיד. אני

זוכר שקדמה לתקופתי בחברת החשמל מסורת של עשרות שנות סגירות ןאי פתירת בעיות.

הדירקטוריון לא התערב בהחלטות, ונשארו גופים שונים בחברה אשר לא נבדקו באופן

כלכלי אמיתי.

אנו צריכים להפוך את חברת החשמל לחברה עסקית וצרכנית. אנו צריכים לשנות את

חגישה לצרכן, לשנות את הגישה העסקית של החברה, או להפוך את חברת החשמל לחברה

נותנת שירותים לצרכן על בסיס של קוסט-פלוס. אני חושב שצריך להגיע לשינוי. השאלה

היא אם השינוי ייעשה על ידי הפרטה של תחברה.

בעצם מה זו הפרטה של חברת החשמל? כאשר מדברים על הפרטה, חברת החשמל אינה

מובאת בחשבון, וזאת מסיבות מוצדקות. שתי צורות ההפרטה אינן מדברות על הפרטה ממש.

כאשר מדובר על חברה צפונית וחברה דרומית, הכוונה היא בעצם למונופול צפוני

ולמונופול דרומי. כאשר מדברים על חברת ייצור חשמל וחברת חלוקה או הולכה, זח בדיוק

חברת החלוקה תהיה מונופול אהד, וחברת הייצור תהיה מונופול שני. איני

אומר שאין זה טוב יותר מהמצב עכשיו, אך עדיין לא קיימת התחרותיות בשמה מדובר כאשר

יש הפרטה.

יש מקטעים מסויימים בהם צריך לתיכנס לתחרות. השאלה שלי היא, האם ההסכם אשר

נעשה לאחרונה בין השר לבין החברה, אכן אומר מה שאנו רוצים לראות בחברת החשמל החל

ב-1996 .אני בדעה שחברת החשמל לא צריכה לעבור לידיים פרטיות. זוהי חברה שיש לה

מימד בטחוני. בגלל אילוצי חירום, לא ניתן להפקיר את חברת חחשמל בידיים פרטיות. יש

צורך לשמור על החברה בבעלות המדינה, גם אם לא במאה אחוזים.

מכאן ועד לסגירת החברה, עד למצב של העדר תחרות ואי הוצאת קטעים מפעילותה

החוצה, הדרך רחוקה. טובת ההברה נראית לוועדים כדבר החשוב ביותר, ובצדק. כך היה

גם ב"בזק" בשעתו, לפני שהוציאו ממנה ארג השיחות הבין לאומיות. אני רוצה לשמוע מהשר

ומנציגי חברת החשמל, האם ב-4 במרץ 1996 נישאר באותה מסגרת הקיימת היום. אני חושב

שההברה צריכה להגיע למצב של פתיחות. עבדתי כל הזמן על שינוי הגישה הצרכנית שראתה

באזרח טרדן. הפכנו את הצרכן לגורם החשוב, משום שהוא זה שקונה את השירותים. פתחנו

את החברה והוצאנו מכרזים גם בארץ וגם בחו"ל. קבענו שאין מונופול לאף חברה. אנו

צריכים ללכת צעד אחד קדימה, ולהגיע גם לתחרות חיצונית.



למרות שהחברה רווחית, רווחיותה תלויה בשער המטבע. א0 לא היה נשאר קפוא, לא

היינו מגיעים לאותם רווחים. לחברה יש התחייבויות במאות מליונים של מטבע חוץ. כל

שינוי בשער החליפין של הדולר, משפיע עליה בצורה קשה. אנחנו רוצים להגיע למצב שבו

למרות שהחברה מרוויחה, היא תמשיך להרוויח תוך כדי התייעלות. התייעלות אומרת

תחרות. אם תעשה זאת, תועיל גם לעצמה.

שר האנרגיה והתשתית גי שגב;

חשוב לי להציג כאן את הנושא, אשר הוצג בתקשורת בצורה מאד מעוותת. תפיסתו של

חבר הכנסת סילבן שלום מקובלת עלי, ואלה הדברים שאנו עומדים לעשות. אין ספק

שהבעייתיות והיתרונות של חברת החשמל נובעים מאותו מקור. ברור לכולם כי במדינה

קטנה כמו שלנו ובעייתית מבחינה בטחונית, האנרגיה החשמלית חשובה לנו לחיי היומיום

ולבטחוננו. מכאן החשיבות העליונה שהיתה כל השנים לפיתוח הנושא על ידי הממשלה.

מצד שני, בגלל גודל החברה, גם אם נפריט את החברה במאה אחוז, עדיין ישאר מונופול

פרטי או ממשלתי. כדי להשיג חשמל במחיר כזה ועם זיהום נמוך, אין אפשרות לקיום

מערכות כפולות לייצור חשמל.

מצד שני, היו כאלה שתקפו את הגודל של 6400 מגווט, כאילו מדובר בחברה אדירה,

בעוד שבעולם זו נחשבת לחברה בינונית מבחינת ייצור החשמל. חברות פרטיות בארצות

הברית מייצרות בהיקף הגדול פי שישה. קיימת בעיה של שקיפות, קיימת בעיה של

התייעלות ושל היחס לצרכנים אשר צריכים לקבל את השירות היעיל והטוב ביותר, במחירים

הסבירים ביותר.

לכל השאלות האלו ניתן פתרון, אם כי לא מיידי, בשיטה שתונהג מתום הזכיון כלומר

ממרץ 1996 ולעשר השנים הבאות. בעשור הקרוב אנו מדברים על הכפלת כמות הייצור של

החשמל על ידי חברת החשמל, דהיינו להגיע לייצור של 12 אלף מגווט תוך עשור. זהו

תהליך שצריך לינת עליו את הדעת.

היו"ר ג' פת;

כאשר ארגה מדבר על הכפלת כושר הייצור, אווה מדבר על תוספת יחידות לתחנות

קיימות?

שר האנרגיה והתשתית גי שגב;

לא. מדובר על הקמת תחנות חדשות ויחידות נוספות על מגרשי התחנות הקיימות, בפחם

ובגז.

כל דבר שנעשה ביני לבין ועד העובדים, היה בשיתוף מלא עם הנהלת החברה. ברור גם

לעובדים וגם לי כי ההסכמים האלה כפופים לסיכומי הסכמות ביני לבין משרד האוצר. זה

צריך לעבור החלטת ממשלה, בה אגן על דעתי. היא נעשתה על רקע עבודה לא מוגמרת לפני

הגיעי למשרד, וברור שהיא תצטרך לבוא גם לאישור הכנסת.

הוועדה הראשונה אשר קמה כדי לבחון את תפקוד חברת החשמל וליגת המלצות, היתה

ועדת ורדי. ועדה זו נתנה המלצות הגיוניות ומאוזנות. לאחר מכן הוגש דו"ח שמנסקי

אשר הפך את ישראל לדגם של ארצות הברית. שמנסקי הוא פרופסור בטכניון, אשר התמחה

בP.U.C-בארה"ב.

שי ברובנדר;

שמנסקי עמד בראש צוות מקצועי אשר נשכר על ידי משרד האנרגיה, וכל מחוייבותו

היתה אך ורק למשרד האנרגיה.

שמנסקי היה אמור לתרגם את דו"ח ועדת ורדי מבחינה יישומית. ניסיתי להתאים את

המצב להמלצות ועדת ורדי, תוך קיום דיון עם העובדים והנהלת החברה.

מדובר בייצור, הולכה והלוקה, והכנסת היצרנים הפרטיים לקטע של הייצור. כאשר

הגעתי למשרד דובר על הוצאת 10 עד 15 אחוז מן הייצור, כאשר היתה הסכמה עם ועד

העובדים על 10 אחוז. העלינו את המספר ל-20 אחוז. הדרישה היתה לייצור 10 אחוז

בתחומי מדינת ישראל ו-10 אחוז קנייה מהשכנות. נשאלת השאלה, איזה שכנות? הרי

לירדן אין די חשמל עבור עצמה, וכך גם למצרים. למרות זאת מדובר בעיקר על ירדן.

במסגרת זו הוחל בחיבור רשתות בין ישראל לירדן. תחנות כח משמעותיות מבחינת גודלן

תוקמנה בשיתוף עם משקיעים זרים בגבול ירדן-ישראל, וזאת במהירות רבה מזו בה תוקמנה

תחנות ישראליות. ה-I..F.C (החלק של הבנק העולמי העוסק בהשקעות במדינות מתפתחות,

ואחראי על אגן הים התיכון) והבנק האירופי המשותף, מקציבים סכום גדול לפיתוח

האזור. חלקו הגדול יוקדש לפיתוח פרוייקטים של אנרגיה ב-12 מדינות באגן הים

התיכון. בעיקר מדובר על השקעות בתחנות כח וחיבור רשתות חשמל. בעתיד הרחוק מדובר

על חיבור כל אגן הים התיכון עם אירופה.

ס' שלום;

אתה מתחיל להישמע כמו פרס כמעט.

שר האנרגיה והתשתית ג' שגב;

עבודה שהוכנה באירופה מדברת על כך. כאשר הבנק הארופי מציג את הסיבות שלו לפתח

את אגן הים התיכון בתחום האנרגיה והחשמל, הוא רואה אותנו כחלק מאירופה. אלה דברים

אשר מתממשים בשטח מדי יום ביומו.

אשר להולכת החשמל, ברור שאין מקום לרשת כפולה של הולכה. חשיבות פיתויוה של רשת

ההולכה היא חשיבות עליונה, וגם הקיצוניים ביותר מבין הרפורמיסטים דיברו על-כך

שהיא תהיה באחריות ממשלתית.

דו"ח ורדי המליץ על רשיון נפרד לקטע הייצור, לקטע ההולכה ולקטע החלוקה, כדי

שבכל שלב ושלב אפשר יהיה להכניס שינוי משמעותי, כגון העברת החלוקה לידי חברות

בנות.

אני אומר שהרשיון יהיה אחד, ויהיו בו שלושה פרקים נפרדים; הייצור, ההולכה

והחלוקה. בפרק החלוקח אני מציב סייג אמיתי: בזמן מסוים, כאשר נגיע ל-12 אלף

מגווט, ניתן יהיה לפתוח אותו חלק ולומר כי מבלי לפגוע בשאר חלקי הרשיון, תיערך

בדיקה מחודשת של הרשיון. לפי הצפי שלנו, מדובר על עשור, מכיוון שהגידול הצפוי הוא

בסביבות 6 אחוז, על פני 10 שנים.

ע' אמוראי;

ב-8 השנים האחרונות, הממוצע היה 8 אהוז בשנה.

מדובר על גידול ברמת החיים של אוכלוסיית העולים, כ-20 אחוז מאוכלוסיית

המדינה. במשך 10 שנים נגיע להכפלת ייצור החשמל.

ר' פלד;

בשנה שעברה היתה העליה 9 אחוז. השנה הגענו לעליה שנתית ממוצעת של למעלה

מ-10 אחוז.

כנראה שמדובר על הכפלה תוך עשור.

יכול להיות שנגיע למספרים אלה. גידול בצריכת החשמל יכול לנבוע מגידול נטו

באוכלוסיה ומשינוי הרגלי הצריכה. אם ב-8 השנים האחרונות עלתה הצריכה הממוצעת ב-8

אחוז, זהו גידול פנטסטי. בכל המדינות האירופאיות קצב הגידול הוא בין 1.5 ל-3

אחוז. השאלה היא אם תהליך הגידול בקצב של 8 אחוזים יימשך עוד כמה שנים או ייעצר,

עתוי ההחלטה לגבי ההשקעות הוא מה שחשוב.

יש צפי לעלייה מסויימת ברמת החיים. מדובר על גידול בתל"ג ובהכנסה הפנויה,

ואנו יודעים שההכנסה הפנויה מוצאת על תרבות הפנאי ועל צריכת מוצרי מותרות.

הגידול באוכלוסיה ניתן לצפייה, והוא אשר יביא לגידול בצריכה בשעור של 1.5-2 אחוז.

גם אם התוספת תהיה נמוכה, 5 אחוז גידול מדי שנה הוא אומדן זהיר. כך נראים הדברים

לפחות בעשור הקרוב.

בעשור זה אנו מדברים על שינוי משמעותי גם בתחום מרכזי הרווח, שהם צעד ראשון

בכיוון של חברות בנות. אפשר גם לומר שמרכזי רווח הינם צורה טובה דיה לצורך

התייעלות ושינוי היחס שבין הצרכן לספק.

יש לזכור שהשינוי ייעשה על ידי חברת החשמל. איני יכול לקבוע באופן חוקי שיהיו

מרכזי רווח, שהם שיטת עבודה הנקבעת על ידי הנהלת החברה. על כך יש הסכמה בין משרד

האנרגיה לבין ההנהלה והעובדים. לכך יש להוסיף את שינוי אזורי החלוקה בגלל פיזור

האוכלוסין.

החלק השני, החשוב מאד, בכל הנוגע ליחס שבין הספק לבין הצרכן, הוא ה-p.u.c

הנמצא בהקמה. תפקידו יהיה לקבוע את התעריפים ואת יעילות השירות. זהו גוף ציבורי.

.PUBLIC UTILITY COMMISSION

הוא פועל בארה"ב, ואילו כאן יפעל במתכונת הרבה יותר קטנה. שם הוא עובד

במתכונת בית משפט, כאן הוא יורכב מיושב ראש דירקטוריון ודירקטוריון מקצועי, שכל

נציג בו ייצג תחום מסוים, ומנכ"ל שיפעל מתחתם.

כאן הוא יקבל הוראות.

ה-p.u.c עליו אנו מדברים, יהיה בעל תפקידים מוגדרים. מטרתי היא שיהיה גוף חוץ

תקציבי, שלא יהיה תלוי בצורה כלשהי באוצר. לכן מה שאמרת, לא יהיה.

אנו מדברים על שוק מחירים ותעריפים למשק החשמל, הגנה על צרכני החשמל, עדכון

שוטף של אמות מידה לצורך קביעת מחירים, הפעלת מנגנון לדיווח פיננסי, כלכלי וטכני,

בוררות בחילוקי דעות וייעוץ לשר האנרגיה והתשתית, בקשר למשק החשמל על פי בקשתו.



בדירקטוריון יישבו משפטן, רואה חשבון, איש משק החשמל וכלכלן. העובדים בשכר

מחוץ לדירקטוריון. יהיו מנכ"ל ואנשים מאותם תחומים שהזכרתי קודם, והם יעסקו בכל

התחומים שה-p.u.c אמון עליהם. אנו מדברים על שינוי במשק החשמל ועל יצרנים

פרטיים.

ס' שלום;

על כמה יצרנים פרטיים מדובר?

ר' פלד;

יש לנו תור של פי 4 ממה שאנו צריכים.

שר האנרגיה והתשתית גי שגב;

900 מגווט ייוצרו על ידי יצרנים פרטיים בשלב ראשון, וזה יותר מ-10 אחוז ממה

שצריך. 900 מגווט אלה מתוך 6400 מגווט המיוצרים היום, הם כ-15 אחוז. נגיע ל-20

אחוז שייוצרו על ידי יצרנים חיצוניים. בין היצרנים החיצוניים, יש כבר עכשיו חברות

אמריקאיות המתעניינות בנושא. חלק נוסף של הי יצור הפרטי, הוא הי יצור בחצרות

אחוריות. גם כאן תהיה כמות ייצור משמעותית לתעשייה. זהו חלק שאינו כלול ב-20 אחוז

שייוצרו על ידי יצרנים פרטיים. התעשייה צורכת היום כשליש מכלל תצרוכת הרושמל.

היצרן יוכל להחזיק יחידת גנרציה קטנה עבור המפעל שלו, ולקבל גיבוי מחברת החשמל.

אני חושב שיש כאן שינוי משמעותי מאד; 20 אחוז ייצור פרטי, פלוס ייצור בחצרות

אחוריות, פלוס ה-p.u.c המשנה את תמונת היחסים שבין הצרכן לחברת הרושמל, פלוס מרכזי

רווח ושינוי אזורים וחלוקה, תוך מתן שקיפות יתר לפעילות חברת החשמל. הנושא היחיד

שהיה כלול בדו"ח ועדת ורדי, ועליו עמד ועומד האוצר, הוא אשכול הרשיונות או הרשיון

האחוד, עם סייג המדבר על רשיון אחוד שחלקו ייפתח בנקודת זמן מסויימת. בהתאם לכך,

אני חושב שאנו עומדים בפני שינוי משמעותי מאד בחברת החשמל.

היו"ר גי פת;

שימוש בייצור עצמי נראה לי חזרה לימי מתושלח. המשרד לאיכות הסביבה עושה צרוח

בגלל כל גנרטור חירום המוצב במפעל. מפעלי ים המלח מבחינה זו הם אקס טריטוריה. אתה

אומר שמדברים היום על ייצור באמצעות יצרנים חיצוניים, בהיקף של 900 מגווט. אני

רוצה לדעת מי הגורמים עליהם מדובר. אני רוצה לשמוע מה קורה בתחום פצלי שמן וגז,

נושא שגם הוא קשור לייצור הפרטי. אנו יודעים כמה זמן אורכת בנייתה של תחנת כח,

וכמה מקלות בגלגלים עלולים להכניס. אני מסופק אם אפשר יהיה להכפיל את כושר הייצור

שלנו, במהלך 10 השנים הקרובות.

אני מציע להימנע מאופוריה. כל פעם ששר החוץ חוזר מחו"ל, יש לו רעיונות חדשים.

צריך לזכור שירדן מייצרת בסך הכל 750 מגווט. האם נוכל לחבר את רשת החשמל שלה לרשח

החשמל של אילת, ולקנות ממנה חשמל? אני לא חושב שיש לנו ענין להפוך את מפרץ אילה

לאזור של תחנות חשמל. אני עוד לא רואה את השותפות שיש לנו עם ירדן, ועם מצרים

כמעט ואין על מה לדבר. אני לא רואה אפשרות להקמת תחנת כח על גבול ירדן, תחניו

שתייצר 600 מגווט. על הגבול המסכן הזה מקימים מרכזי תיירות ופארקים תעשייתיים.

החוק שמשרד האנרגיה יצטרך להגיש לכנסת לפני חודש מרקץ 1996. יובא לדיון

בוועדה הזו עוד לפני תום השנה הנוכחית.

שר האנרגיה והתשתית ג' שגב;

אתחיל בנושא פצלי השמן, וכאן אני רוצה לענות על שתי שאלות; פצלי השמן מהווה

כשני שליש מ-900 המגווט עליהם מדובר. הקטנתי זאת ל-450 מגווט, מכיוון שטענתי כי

זהו פרוייקט עתידי שיקה זמן עד שיוקם, ואני רוצה לראות ייצור פרטי רב יותר מתחנוח

גז או אחרות. השאלה היא כיצד גורמים לייצור מספיק, אשר יעמוד בקצב גידול הצריכה

במדינה. זוהי המטלה המרכזית והרושובה ביותר.



ר' פלד;

והיא אינה בעייתית.

שר האנרגיה והתשתית ג' שגב;

העיכובים נובעים ממחסור בשטח ומבעיות רישוי. אם המוליך המרכזי, קו 400, נתקל

בבעיות רישוי, הם נלחמים ומנסים להריץ את הנושא, משום שעיכובו עלול לגרום לעיכוב

בתכניות הפיתוח. עד היום הם עמדו יפה במטלות, ואני מאמין שכך יהיה גם בעתיד.

אשר לפצלי השמן, יש לחתום את החוזה עם חברות זרות. לא אומר שאין בעיות. יש

בעיות גם עם "מיד אטלנטיק" וגם עם - O.S.Eהקבוצה הרוסית. היום עובדת במישור רותם

תחנה המייצרת 6 מגוואט חשמל ועוד 8 מגוואט קיטור. את הפיילוט בדמות תחנת כה, חברת

החשמל צריכה להקים עם 15 אחוז מענק, כמו שקיבלו הייצרנים של ה-300 מגוואט

הראשונים. אני רואה בפצלי שמן השיבות לאומית, מכיוון שזהו מקור האנרגיה האמיתי

היחידי שיש לנו, אשר ניתן לניצול. עד היום לא נמצאו נפט וגז במחוזותינו.

המחיר שחברת החשמל מציעה, תואם את המחיר בו היא מוכרת את החשמל. מחיר זה הוא

מהנמוכים ביותר בעולם המערבי. מבחינתי, הסימן הטוב ביותר לכדאיות הוא הכמות.

מדובר בחברות אמיתיות כמו "אלרון", "אנסרץ"', "אמוקו", "מובייל" ו"קוג'נט" -

מהחברות המובילות בעולם בנושא אנרגיה. הן רוצות לקבל נתח מתוך הייצור הפרטי של

החשמל בישראל.

אני מדבר כאיש עסקים ולא כפוליטיקאי: איזה ענין יש לחברה גדולה, לייצר כאן

300 מגוואט, כאשר אתה תקבע להם את מחיר החשמל.

אני יכול להתייחס למכונה כזו לייצור חשמל כאל סוג מסויים של מכונה לייצור

כסף. לארור שהשקעת סכום מסויים, כאשר אתה מייצר במסגרת חוזה ארוך טווח, כאשר המחיר

מובטח מראש, כמות מסויימת של חשמל - כאילו ייצרת כסף. אין לך סיכון, מכיוון שאתה

חתום על חוזה ארוך טווח. אתה יודע מתי תחזיר את ההשקעה, ומה יהיה הרווחה שלך

מאותו רגע ואילך.

לדעתי, חלק מהייצרנים הפרטיים המתעניינים היום בייצור אנרגיה, רוצים לשים את

רגלם גם בפרוייקט הגז. אחת החברות האלו רוצה להיכנס לנושא ה L.M.G-ולייצור החשמל,

כאשר ייצור החשמל פחות מעניין אותה.

המטרה היא לא לשים מקלות בגלגלים, אלא לקדם את השינוי ברשת הרושמל עם ה-i.p.p.

אני מאמין שהפרוייקט ימומש וייושם. אשר לשכנותינו: עם מצרים החתונה אינה שמחה

במיוחד, ולכן אנו מדברים בעיקר על ירדן. לירדן אין היום חשמל או תקציב להקמת

תחנות כח, אבל הבנק העולמי מעוניין להשקיע בה. היתה אצלי השבוע קבוצה מטעם הבנק

האירופאי המשותף, וגם היא דיברה על השקעה בהיקף של 9 מליארד דולר בפרוייקטים של

אנרגיה. רישוי בירדן תלוי רק בחתימת המלך. לא מדובר על תחנות כח מופעלות בפחם על

הים, אלא על תחנת כח מופעלת בגז או באנרגיה חלופית. אחד הנושאים המדוברים הוא

ארובת השרב, כאשר אנו נמצאים עתה 3 חודשים לפני גמר הבדיקה הסופית באוניברסיטת

תל-אביב. אם הם יאשרו את היעילות הכלכלית שלו, נוכל להתקדם. כבר היום יש משקיעים

המעוניינים להשקיע בפרוטו-טייפ. כל הנושאים נבדקים בצורה מעמיקה.

מהן החברות המובילות בתחום הפרטי?



ר' פלד;

O.S.Eהרוסית, מידאטלנטיק האמריקאית, אשקוגן - אמריקאית ישראלית, אורמט

ונורדן. יש התעניינות עצומה במכרזים העתידיים. עם אורדו חתמנו הסכם והיא מתחילה

בייצור. עם O.S.Eאנו נמצאים בשלבים אהרונים של משא ומתן, עם מידאטלנטיק במהלך

משא ומתן. עם אשקוגן אנו בסוף המשא ומתן וגם עם אורמט אנו נמצאים במשא ומתן.

שר האנרגיה והתשתית ג' שגב;

אין ספק שההשקעה בפרוייקט עם ירדן תהיה השקעה חיצונית מלאה. מדובר על חיבור

רשת החשמל של אילת ועקבה עד סוף השנה הזו, ואז נתחיל לעבוד על המעגל הרחב יותר של

החיבור. התחנה לא צריכה לקום דווקא על הגבול מצד ישראל. אפשר יהיה להעבירה לצד

הירדני.

נושא מעניין הוא האנרגיות החלופיות. בתחום הסולרי, ישראל היא בעלת הטכנולוגיה

המתקדמת בעולם, אלא שכאן קיימת בעיה של מחיר. לא הצליחו עדיין לייצר מגווט במחיר

הנמוך מפי 1.5 ממחיר החשמל. מדובר ב-12 סנט לקילו ואט.

היו"ר ג' פת;

ההי עלות הייצור לקילו ואט?

ע י אמוראי;

6.9 סנט.

שר האנרגיה והתשתית ג' שגב;

אלרון מדברת על הקמת יחידות סולריות בהודו, שם יהיה המחיר בין 7 ל-8 סנט.

העליה הרוסית תרמה רבות לקידום הטכנולוגי של נושאים אלה. ישנה קבוצה העובדת בשדה

בוקר, והיא מצאה פתרונות טכנולוגיים מעניינים מאד. אחת הבעיות המרכזיות היינה נקוי

המראות, מכיוון שאבק מוריד את יעילות הקליטה של המראות. אחד העולים פיתח

טכנולוגיה מיוחדת להסרת האבק. מתברר שלא כל אזור בארץ מתאים לייצור גנרציית חשמל

באמצעות רוח.

אנו עומדים עתה בפני סיום הנפקת אגרות חוב באמצעות לימן ברד'רס - בנק אמריקאי

להשקעות - בסכום של 200 מליון דולר. הדבר מעיד על התייחסות העולם המערבי למה

שקורה במשק האנרגיה הישראלי. כמו כן הובטח מענק בשעור 15 אחוז, עבור ייצור 300

המגוואט הראשונים.

היו"ר ג' פת;

הממשלה שהיא בעלת הבנקים, קונה למעשה מעצמה באמצעות הבנקים את החברות

הממשלתיות.

שר האנרגיה והתשתית ג' שגב;

בגלל אותו חשש למפולת, אנו בודקים כל חוזה, ואיננו רצים לחתום הסכם עם הקבוצה

הרוסית. יש כאן בעייתיות כפולה; גיוס כספים מבנק הנמצא בבעלות מדינה, ו-15 אחוז

מענק. הפרוייקט הרוסי הוא בהיקף של 600 מליון דולר.

לפני כ-20 שנה התחילו לפתח את ארובות השרב בלוס אלמוס בארה"ב, לאחר שבימי

עננות התרסקו מטוסים של חיל האוויר האמריקאי. אז גילו שקיים קירור אוויר במדבר,

וזרימה חזקה מאד של אוויר מקורר כלפי מטה. על כך ביססו את הטכנולוגיה אשר פותחה

לאחר מכן על ידי פרופסור דן זסלבסקי, אשר מצא את כל התשובות הטכנולוגיות לייצור

חשמל. מדובר על ארוכה במדבר, המרוססת מלמעלה על ידי מים, במקרה שלנו מי ים סוף,

האוויר המקורר על ידי מים גורם לזרימת אוויר בתוך הארוכה, והאוויר הזורם מניע



טורבינות הנמצאות בתחתית הארובה. אני עומד להיפגש מחר- עם קבוצת חוקרים

מאוניברסיטת תל-אביב, הבודקת את הכדאיות ואת האספקטים הטכנולוגיים של הפרוייקט.

הם טוענים כי למרות שנדרשו למצוא את כל הסיבות כדי "להרוג" את הפרוייקט, לאחר כל

המחקרים שערכו לא הצליחו בכך. הפרוייקט אינו קיים באף מקום בעולם. בארה"ב קיימת

ארובה של כור לא פעיל, אשר מתאימה לניסוי בפרוטוטייפ. אם לא נערוך את הניסוי כאן,

נוכל לערוך אותו שם. זה רחוק מלהיות אוטופיה, גם החלק הטכנולוגי וגם החלק המדעי

נבדק בצורה יסודית. הממשל האמריקאי מתעניין מאד בפרוייקט זה, בעיקר סגן הנשיא אל

גור.

היו"ר ג' פת;

אנו רוצים לשמוע כיצד מתקדם פרוייקט הגז.

שר האנרגיה והתשתית גי שגב;

מדובר בחברות כמו "אמוקו" ו"אגיפ" בקשר עם המצרים, ו"אמרון" בקשר ל-.L.M.G

ע י אמוראי;

שתי הערות מקדימות המתייחסות לשאלותיהם של חברי הכנסת לנדאו ושלום; א. באשר

בשנת 1992. שנה גשומה מאד שהיה בת גל עליה גדול, תוספת

הצריכה היתה 15.1 אחוזים. ב-1993 היה הגידול 5.1 אחוז, והשנה 9.77 אחוז. הרכב

הגידול הוא כזה; 3.4 אחוז בגין גידול בהיקף של 51 אלף צרכנים פרטיים ו-3000

צרכנים בתעשי יה.

ע' לנדאו;

מהו היקף הגידול של הצריכה התעשייתית?

ע' אמוראי;

הגידול בצריכה מתחלק לשליש, שליש ועוד שליש. בצדק שאלת, מה יהיה אופי הצריכה.

במדינת ישראל הצריכה הממוצעת היא 4500 מגוואט, כאשר באירופה היא 6500 ובארה"ב

11,500 אי 12,000. חוץ מהעליה והעליה ברמת החיים של העולים וחוץ מהצמיחה הכלכלית,

קרו עוד שני דברים; ראשית, עברנו לשיטת הקניונים, ובמקום מיזוג אוויר בחנויות -

אם בכלל - ממזגים היום רחובות שלמים של קניונים. הגידול בצריכת הרחשמל במסחר היה

12 אחוז בשנה שעברה. הבנין שבונים עכשיו בשטח "פז" ליד התחנה המרכזית, יצרוך 3

מגוואט, כאשר התחנה של רוטנברג ייצרה 24 מגוואט בחורף ו-18 או 16 מגוואט בימים

רגילים. הציבור משתמש במוצרים המעלים את צריכת החשמל, תהליך שאירופה עברה לפני

18-20 שנה. ערכנו תחזית עד לשנת 2025, ומצאנו שב-2015 תתחיל עקומת הצריכה לרדת,

משום שייכנסו לשוק מוצרים צורכי חשמל במידה פחותה, החל במקרר וכלה במזגן אוויר.

היו"ר שאל איך נעמוד באספקה; אילו היינו צריכים לספק את החשמל מתחנות

המופעלות בפחם, שאורך 7-6 שנים לבנותן, ספק אם היינו עומדים בכך. היום יש לנו

1500 טורבינות המוזנות בסולר. אנו מקווים לעבור לגז, אבל גם אם לא כך יהיה,

הטכנולוגיה כיום היא כזו,, אפשר להגיע לניצול דלק של 38 אחוז. במעגל משולב G.E

הגיעה ל-52 אחוז, ו"סימנס" ל-56 אחוז ומדברת על 58 אחוז. אם התקנת יחידה לייצור

מגוואט אחד עלתה 400 אלף דולר עד עכשיו, על ידי הגדלת המחיר ל-600 אלף, אתה קופץ

מ-38 אחוז ל-58 אחוז, עם אותו דלק. מדובר בתחנות פנים ארציות המגיעות אלי נו

ב"קיט", כמו התחנות שהוקמו בתל אל צפי וברמת חובב, ועכשיו בוואדי מילק ("חגית").

משך ההקמה לכל היות 14 חודשים, מהם 4 חודשים לבניית הבור (השרה רזקודמת לאיכות

הסביבה, דרשה מאתנו להשקיע את התחנה באדמה, כדי שלא תקלקל את הנוף). כושר הייצור

של התחנה; בימי קייץ 115 מגוואט בכל יחידה, ובימי חורף לכל הפחות 120 ואפילו 130

מגוואט. יש לנו עכשיו שתי יחידות, ובנובמבר נפעיל עוד שתיים. זו תהיה תחנה יבשתית

פנים-ארצית. השנה, בגלל הדרישות המיוחדות של המשרד לאיכות הסביבה, לשימוש בדלק דל

גופרית, עלות קילוואט חשמל 7 אגורות, במזוט 9.6 אגורות, ובגלל הורדת הבלו על סולר

ל-16 אחוז, הגענו ל-21 אגורות. רק כאשר נקבל את הגז, הוא יהיה בר תחרות עם הפחם.



אשר לשאלתו של חבר הכנסת סילבן שלום, אשר לפתירוות לחברות חיצוניות ולמכרזים

ביו לאומיים, כדי לשבור את המונופולים בארץ - הגענו במכרזים שקיימנו בשנתיים וחצי

האחרונות, לחסכון של 300 מליון דולר. עם האופציות גם הן תתממשנה, נגיע לחסכון של

400 מליון דולר בשנאים, כבלים, טורבינות וכל מה שקנינו עד היום.

את השאלות העומדות על הפרק אפשר לבחון על פי הגישה האמפירית ועל פי הגישה

כל המדינות המפותחות בעולם - גרמניה, יפן וצרפת - עובדות עם חברות חשמל

ורטיקליות, כשבחלקן יש גם יחידות לתכנון ולהקמה ובחלקן לא. הגנרציה, המסירה

והחלוקה הן ורטיקליות ומרוכזות בחברה אחת, לרוב חברה אחת לכל המדינה. כך המצב גם

בקוריאה, אך שם יש שתי חברות - אחת לתכנון ולהקמה ( עם 10,000 עובדים) ושניה

להפקת חשמל וחלוקתו { עם 20,000 עובדים}. מדינות דרום אמריקה, נורבגיה ואנגליה,

נקטו בדרך אחרת של חלוקה. אנגליה היא מדינה מאד מאד לא יעילה, מבחינת משק החשמל

שלה. תאצ'יר אמרה כי כשם שנקטה במדיניות מתחשבת לגבי הכורים, כך נקטה במדיניות

מתחשבת לגבי עובדי חברת החמל. אמריקה בחרה בדרך האמצעית: ב-1988 הכניסה את

היצרנים הפרטיים, ועכשיו היא בודקת אם אפשר ללכת מעבר לכך. יש בארצות הברית חברות

יעילות מאד, בהיקף הייצור ומספר הצרכנים של חברת החשמל שלנו. ה I.P.P-בארה"ב

נתפסים ככאלה היוצרים תחרות. שטח הגנרציה הוא השטח היחיד בו יכולה להיות תחרות

אמיתית, שכן תחנת הרושמל היא החברה. יכולה לבוא חברה כמו "סימנס", ולהקים כאן

טורבינות גז של 115 או 148.

אני מסכים עם היושב ראש, שקבלת חוזה מחברת החשמל, כמוהו כערבות מדינה, משום

שהבנק יתן כסף על סמך חוזה כזה. תחנות פחמיות מביאות 25 אחוז מההשקעה, ותחנות גז

15 אחוז כדמי קדימה. היתר מתקבל באמצעות הלוואות או גיוס כסף מהבורסה. באשר

למסירה, זהו מונופול טבעי של המדינה, כפי שיש ל"מקורות" אצלנו. אשר לחלוקה, יכול

להיות שהרשויות תחלקנה. תחרות אמיתית יכולה להיות רק בשלב הגנרציה. לעומת זאת

שקיפות חייבת להיות, ואנחנו חושבים שנבצע זאת כבר השנה. אין סיבה שכל תחנה, כל

חטיבה וכל מחוז חלוקה, לא יפעלו כמרכז רווח, תוך תחרות האחד בשני. אפשר להשוות

את מחוז הדרום למחוז הצפון ואת ירושלים לגוש דן. אי אפשר להשוות את ירושלים למחוז

הדרום. זה יכול להיות בר השוואה, כאשר אתה מפצל זאת ליחידות בעלות אופי פחות או

יותר דומה, ומנהל אותן כמרכזי רווח עם שכר ועונש.

מי יתן לך להקים מרכזי רווח?

יש הסכם עם העובדים.

מרכזי רווח אתה לא יכול להקים במסגרת החוק. חברות בנות אתה יכול להקים במסגרת

החוק. יש הסכמה בין המשרד, ההנהלה והעובדים, בענין זה.

אני חושב שהעובדים הבינו שאם הם רוצים למנוע התערבות כפויה של הכנסת

והממשלה, אשר תביא להקמת חברות בת, שהן התחלה של פיצול שיפעל נגד האנטרס שלהם,

עליהם להסכים להקמת מרכזי רווח.

יש על כך הסכם חתום?



ע י אמוראי;

יש לנו הסכמה. הביצוע יהיה עד סוף ר?שנה הזו. משהו קרה בזמן האחרון.

ס' שלום;

במהלך השנים האחרונות קרו שינויים, אבל עדיין הם לא מוכנים לכך.

ע י אמוראי;

אני רוצה להשלים את דברי השר בענין ה-10 אחוז: הרבה יותר קל ליצרנים פרטיים,

להקים עם הירדנים טורבינות גז לאורך הבקעה, מן הצד השני של הגבול. אצלנו זה כרוך

בהוצאת מכרזים ובמגבלות שמדינת ישראל מטילה על עצמה. נוסף ל-33 קילוולט באילת

(המייצרים 10 מגוואט) נושא שהוא כמעט פוליטי, בתל-אור יסתיים החיבור של עוד 100

קילווואט ו-80 קילוואט בסדום.

ר' פלד;

המטרה היא להגיע למשק החשמל הטוב ביותר אליו יכולה להגיע מדינת ישראל. אני

מדבר על חשמל אמין, זמין וזול. אנו צריכים לחשוב תמיד, האם הצעדים שאנו עושים

מביאים לנו את התוצאה הזו. אנו לא נמצאים במצבה של הולנד, ואנו חייבים לשמור על

תשתית ייצור חשמל שאנו נשלוט בה.

אם עושים הפרטה של חלקים אלו או אחרים של החברה, זה יכול להיות מבורך. אך אם

מתכוונים לבצע הפרדה, צריך לשקול היטב לאן הולכים. את ה-i.p.p. קיבלנו כהחלטת

ממשלה, ונבצעה בהתאם. אם תשאלו אותי מה אנו משיגים באמצעות ה ,I.P.P-לדעתי אנו

נותנים מתנה לאומית לזרים אשר אינם משלמים על כך, ורווח ל-30 שנה, בזמן שהצרכן

אינו מרוויח אף אגורה מכך.

היו"ר ג' פת;

הם משקיעים.

ר' פלד;

אז מה? אנחנו לא יכולים להשקיע? הצרכן לא יקבל את החמל יותר בזול. את כי "ל

המדינה מכרה, אך את מכסות הייצור אינה מוכרת אלא נותנת מתנה. אתה נותן מתנה

לאנשים, כדי שירוויחו כסף על חשבונך. כאשר תרצה פעם להפריט את החברה, במקום

להפריט חברה בגודל מסוים, תפריט גודל מסוים פחות ה-i.p.p.. לא ברור לי נגה מדינת

ישראל מרוויחה כתוצאה מכך.

חשוב מאד לדעת שאם רוצים שליטה מרכזית על החברה, אם רוצים לשמור על תכנון

שידביק כל הזמן את הביקוש עם רזרווה מתאימה ואמינות אספקה - צריך לשמור את הפיקוח

על העומס ורשת ההשנאה בהיבט הארצי, בידי חברת החשמל.

חברת הרושמל מספקת היום חשמל שהוא מהזולים בעולם. 30 אחוז יותר זול מהחשמל

המיוצר באירופה. אני חושב שליצרנים הפרטיים תהיה בעיה לייצר חשמל זול יותר.

היו"ר ג' פת;

אתם מקבלים מענק של 15 אחוז?

היתה החלטה על פצלי שמן, שחברת הרושמל לא תקבל את המענק. בגלל החשיבות הלאומית

שיש היום לניצול פצלי שמן, והחשיבות הקמת פיילוט על ידי חברה אמינה, שוחחתי על כך

עם שר האוצר, וכנראה שתשובתו תהיה שיתנו 15 אחוז רק עבור פצלי השמן.



ע' אמוראי;

אני לא יודע אם נתנו 39 אחוז למפעלי ים המלח. השר חריש העביר החלטה לפיה

נותנים מענק למחצבים באזורי פיתוח, אבל אנחנו לא מקבלים.

ר י פלד;

חברת החשמל עברה שינוי מחברה של "קוסט פלוס" לתברה עסקית. היום היא עובדת על

סמך תעריפי פוגל המחייבים אותנו להתייעלות שנתית של 2 אחוז למשך שנה נוספת. בשנת

1994 התייעלנו ב-7.8 אחוז בייצור כל קילוואט-שעה. החברה עוברת בקייץ הזה להפעלת

מרכזי רווח. אין צורך בהסכם עם העובדים על כך. ההנהלה מובילה את התהליך הזה. צריך

להכין את התחשיבים, את המחשוב ואת המערכת הכספית. נצא לדרך ביולי 1995. זה לא

קשור לחוק החשמל העתידי. כך נהייה יותר עסקיים, יותר כלכליים ויותר שקופים, ונוכל

להמשיך להתייעל.

אנו מקימים גם מגזר הולכה, כדי שנוכל לבדוק כל מרכיב לחודש: הייצור, ההולכה

והחלוקה. זאת יחד עם מרכזי הרווח, יהפכו אותנו לחברה כלכלית יותר, ובעלת יכולת

פיקוח ובקרה עצמאית.

הגז לכשיגיע, י יאפשר לנו לנטוש את חופי הים, ולהקים תחנות כלכליות בתוך שטחה

של המדינה. זהו תהליך נחוץ וחשוב מאד.

אני מציע שתיענו להזמנתנו ותבואו לביקור בחברת תחשמל, כדי לקבל תמונה טובה על

התכנון לטווח ארוך, הגידול בצריכה, התפתחות החברה, התכניות האסטרטגיות שלה, המעבר

למרכזי רווח והשינויים הארגוניים. החברה עברה שינויים גדולים בכיוון הכלכלי. על

התשתית שבנה סילבן שלום, אנו ממשיכים לפעול בכיוונים הנכונים. החברה רחוקה היום

מן החברה שפעלה בעבר בשיטות של "קוסט פלוס", ולא תתעניינה בשירות ובלקוח. החברה

פועלת בכיוון הנכון, וחשוב מאד לאפשר לה להמשיך לפעול.

היו"ר ג' פת;

יש אצלנו ריצת אמוק להפרטה.

ר י פלד;

הפרטה טובה מהפרדה.

היו"ר ג' פת;

לא אכפת לי שתהיינה כמה חברות שתייצרנה 700 מגוואט, אבל אני עוד לא רואה אותן

עומדות בתור. האם חברת החשמל בנויה היום להתחיל לפעול במגמה שבשנת אלפיים יהיו

לנו 9000 מגוואט?

ר' פלד;

יהיו לנו 9000 מגוואט בעוד שנתיים. אנו מסיימים יכולת לייצר 1200 מגוואט

נוספים בחדרה. 600 מגוואט בנובמבר-דצמבר השנה, ושנה אחר כך עוד 600 מגוואט. אנו

מוסיפים ב"חגית" עוד שתי יחידות של 220 מגוואט. אנו עוברים ל"קומביין סייקל" ברמת

חובב וב"חגית", תוספת של עוד 300 מגוואט. בגזר אנו בונים עוד אתר. נגמור ייצור

מעל 9000 מגוואט ללא כל קושי, ואנו בנויים לעמוד בכל שינויי הצריכה, כאשר אנו

צריכים לבנות גם רזרווה, מכיוון שהרזרווה הנוכחית שלנו לימי שיא ביקוש היא קטנה

במקצת. במקביל לכך אנו משקיעים 2.5 מליארד דולר עד 2002 בפיתוח הרשת, מכיוון שאנו

צריכים שתהיה לנו יכולת הולכה בהיקף יכולת הייצור.



ע' אמוראי;

כדי לייצר 9000 מגוואט, הטורבינות והגנרטורים נמצאים כבר בארץ.

היו"ר ג' פת;

שמענו דו"ח מעניין ומקצועי מאד. איך אתם מתכוננים ל-31 במרץ 1996? האם הממשלה

מתכוונת להגיש הצעת חוק, או שתאריך את הזכיון בתנאים מסויימים?

שר האנרגיה והתשתית ג' שגב;

אני מקווה שלא נצטרך להאריך את הזכיון. הנושא צריך להיות מונח עוד השבוע על

שולחן הממשלה, והדיון בו יקבל קדימות. במקביל לכך, יושבים במשרד ומכינים את

הנקודות בחוק אשר נתונות במחלוקת. מדובר בחוק שיחליף את הזכיון.

אי בנדלר;

החוק י יאפשר מתן רשיון.

שר האנרגיה והתשתית ג' שגב;

הרבה יותר קל לכנסת או לממשלה לשנות תנאי רשיון מאשר לשנות את החוק.

ד' שאשא;

אני רוצה לומר כמה דברים הקשורים לזכיון, וכיצד אנו רואים את הסדרת העני נים

מיום פקיעת הזכיון. מדובר על ענף המוסדר כרגע באמצעות זכיון אחוד, המקנה בלעדיות,

והוא כולל הרבה מאד סעיפים. חלק מהסעיפים האלה ארכאים ובלתי מתאימים לתקופה

המודרנית, כמו השימוש במימי הירדן והירמוך, או הזכות למתוח קוי טלגרף. חלק

מהסעיפים רלוונטיים, והם יוכנסו לחוק או לרשוי. בחלק מהסעיפים מדובר בסמכויות

שלטוניות, שאינן צריכות להיות חלק מהזכויות של חברה אשר פועלת במשק, אלא זכות

מוקנית לשלטון. יש כאן ערוב של דברים, וצריך יהיה להכניס סדר בהם.

ברור שהסדרה באמצעות זכיון אינה מתאימה למדינה מודרנית. זכיון אינו מבטא נכון

את יחסי הכוחות בין שלטון לבין חברה הפועלת במשק. הוא הרבה פחות גמיש לשינוי.

כאשר מדובר בחוק זכיון, צריך לשנות חוק קיים. רשוי הוא דבר הרבה יותר גמיש, והשר

עצמו יכול לשנות תנאים בו. הרשיון עצמו מאפשר הטלת חובות כלפי ספק השירות, והוא

קובע את כללי המשחק והתנאים להארכת הזכיון, להפסקתו או להתלייתו. ברור שהרשיון

הוא הצורה הנכונה להסדיר היום פעילות משקית ולא זכיון.

האוצר חושב שיציאה מהמצב הקיים צריכה להתבסס על שני דברים; 1. המלצות ועדת

ורדי, שהן המלצות מתונות מאד. אפשר לקבוע בוודאות - ולכך מסכימים גם בחברת החשמל

וגם במשרד האנרגיה - שיישום ההמלצות לא יגרום לשום זעזוע אמיתי בחברה, בוודאי לא

בשלב מיידי. 2. החלטת ממשלה שהתקבלה באוגוסט האחרון (החלטה 3880). המבטאת בצורה

מתומצתת את המלצות ועדת ורדי, וקובעת שצריך להסדיר את פעילות החברה באמצעות חוק

חדש ובאמצעות יצירת תנאי תחרות איפה שניתן. כאמור, אי אפשר ליצור תחרות בכל

המקטעים. מקטע ההולכה הוא מונופול טבעי, מקטע החלוקה הוא מונופול אזורי. בייצור

ניתן כנראה לעשות זאת לפחות בטווח הבינוני והארוך, וההסדר תתבצע באמצעות מערכת

רשיונות. זוהי המלצה מפורשת בדו"ח ועדת ורדי, ואנחנו חושבים שצריך ליישמה.

מה ההבדל בין רשיון אחוד לבין אשכול רשיונות? אשכול רשיונות אינו סיסמה סתם,

הוא מאפשר גמישות מבנית לטווח ארוך, הוא הרבה יותר ברור ושקוף מבחינה ציבורית,

וגם כלפי החברה. לא מדובר ברשיון כללי האומר שהחברה פועלת מעתה ועד עולם כגוף

אחיד ומאוחד, אלא יש אפשרויות מבניות לבצע שינויים בעתיד. אני חושב שזה חשוב. אני

חושב שהוגן לאותת לכל הגורמים במשק שזהו המצב.



אם קודם דיברנו על יצרנים פרטיים ואמרנו שאין ספק שבטווח הקצר ייצור פרטי לא

ישנה את משק החשמל, אם רוצים שאי פעם בטווה הארוך זה יהיה גורם משמעותי, אי אפשר

לדבר על ייצור פרטי כאשר מערכת ההולכה אינה מערכת ניטראלית, אלא קשורה למערכת

ייצור באותה הברה. מערכת ההולכה לא תקנה השמל ממי שמתהרה בה. הניטראליות של

המערכת הזו היא תנאי לרפורמה בטווה ארוך, בוודאי לא בטווה קצר או בינוני. מדובר

עתה על יצירת תנאים בסיסיים ליציאה מהמצב הקיים. אם התנאים י יאפשרו להגיע לכך

בטווח הארוך, אני חושב שבכך נמצה את תפקידנו כרגע. בטווח הארוך יותר, צריך לאפשר

את השינויים האלה בצורה ספונטנית.

אני חושב שאם החברה תלך בדרך של מרכזי רווח, היא מתחילה תהליך של גמישות

אנהרנטית. מרכזי הרווח הם התחלה טובה.

היו"ר ג' פת;

אין בעיה עם העובדים?

ד' שאשא;

ההנהלה אמרה שהעובדים מסכימים לכך.

ר' פלד;

ההנהלה מסכימה, לא העובדים.

ע' אמוראי;

העובדים משתפים פעולה בהכנסות שנעשות.

ד' שאשא;

מרכזי רווח הם התחלה טובה בשלב זה. צריך יהיה להגיש הצעת החלטה לממשלה, ואני

חושב שברוב הנושאים יש הסכמה בין משרדית.

היו"ר ג' פת;

התאריך האחרון הוא ה-4 במרץ 1996. ומכיוון שהדיונים בחוק הזה יצטרך להתקיים

לא יאוחר מאשר במושב החורף של הכנסת, אני לא מתכוון להתחיל את הדיון מחדש.

מבחינתי הדיון התחיל היום, ואת הדברים ניתן יהיה לקרוא בפרוטוקול. אני מציע

שתעבירו אלינו את הצעות החוק מוקדם ככל האפשר. נזמין לכאן את נציגי משרד האנרגיה,

לדיון בתכניות הגז, וזאת לאחר שנשוב מהפגרה. נרצה לשמוע גם על היזמים הפרטיים.

יש לדרוש מכל יצרן חשמל שניתן לו שוק בטוח ומחירי חברת חשמל, להביא מקורות

מבנקים לא ישראלים.

ע' לנדאו;

יש לי שאלה לגבי מעבר ההברה לידים פרטיות.

שר האנרגיה והתשתית גי שגב;

מדובר ביצרנים פרטיים, אשר ימכרו את החשמל שייצרו לחברת החשמל. זו לא הפרטה

של משק החשמל.



ע' לנדאו;

החסרון הוא בכך שאנרונו מוותרים על ביצי זהב. כאשר מקימים חברה ממשלתית, מי

שממנה את הדירקטורים ואת ההנהלה זו הממשלה, ולא תמיד האנשים המתמנים מקבלים

החלטות על בסיס הכדאיות לחברה. חלק מפקידי הממשלה, עם כל היותם מתאימים לתפקידיהם

בממשלה לא מתאימים לתפקידיהם בחברות ממשלתיות. אם השר הממונה אינו הכי מתאים

לתפקידו, גם השיקולים במינוי דירקטורים אינם ממין הענין, איך אתה פותר את המכשלות

האלה?

היו"ר ג' פת;

אם נצליח להביא יזמים פרטיים לייצר חשמל ולמכור לחברת החשמל, עד שנגיע ל-900

מגוואט, זה יהווה אז פחות מ-10 אחוז ממשק החשמל.

ר י פלד ;

לדעתי ארנה נותן מתנה כל כך טובה, שלא תהיה לך בעיה לתת כמה מתנות שתרצה.

בהפרטה אתה מקבל כסף, והחברה עוברת לפעול על בסיס כלכלי ועסקי. כאשר מדובר

ב-i.p.p אתה נותן מתנות מבלי להרוויח דבר.

יש כאן נשיכה בעקב חברת החשמל. ברגע שאתה עובד כמרכז רווח, ואתה יכול לראות

את המאזן של תחנת הייצור "חגית" ו' בעתיד, מול תחנת ייצור בחדרה, יש לך בעיה

לדרוש תעריף גבוה פי 1 וחצי.

היו"ר ג' פת;

אני רוצה לחזור על דברי קודם; הדיון על החוק לא יתחיל מחדש. מה שנדון היום

הוא הקדמה לדיון בחוק. החלק הארי של הדיונים יונחו על ידי יושב ראש ועדת המישנה,

חבר הכנסת סילבן שלום. נתחיל בכך במושב החורף הבא, כדי להיות מוכנים לקראת מרץ

1996 .תודה לכולכם.

(הישיבה ננעלה בשעה 05;13)