הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 215

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, כו' באדר ב' תשנ"ה, 28.03.95, שעה 11:00

נכחו: חברי הוועדה: ג' פת - היו"ר

ע' דראושה.

אי יחזקאל

גי שגיא

חה"כ טי אלסאנע

חה"כ א' זנדברג

חה"כ די מנע

ש' אלישר - תכנון וכלכלה - משרד התחבורה

עי וייס - סגנית ליועץ המשפטי - משרד התחבורה

אי לנגר - המפקח הארצי על התעבורה - משרד התחבורה

שי מורן - ע/ המפקח האו-צי על התעבורה - משרד התחבורה

ני רז - אגף התקציבים - משרד האוצר

ר' וולפמן - משרד האוצר

א' חוף - אגף השיקום - משרד הבטחון

ר' אולניק - משרד המשפטים

אי בנדלר

ל' ורון

ה' לוי

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 39)

(הקצאת רשיונות להפעלת מונית), התשנ"ה-1995.



הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 39) (הקצאת רשיונות להפעלת

מונית). התשנ"ה-1995.

בקר טוב, אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. אני מקדם בברכה את אורחינו

ממשרד הבטחון, ממשרד האוצר וממשרד התחבורה. אני רוצה לומר לחברי-הכנסת; זו

הצעת חוק שעבדנו הרבה בהכנתה. אני חושב ששר התחבורה עושרו שירות טוב מאד לענף

בהצעת החוק הזאת. עד עכשיו היו הרבה מאד עיוותים ורגז נבעו מכך שהמדיניות לא

היתה ברורה. היו תקופות שנתנו רשיונות לכל מי שרצה. מי ששילם כסף קיבל מספר

ירוק. כתוצאה מכך ישנם היום אנשים שיש להם שלושה מספרים, הם יושבים בבית

ומשכירים את המספרים.

בשלוש השנים האחרונות לא חולקו כלל מספרים, והתוצאה היא שהיום קיים

מחסור במוניות. לפעמים אפשר לעמוד שעות רבות בתל-אביב או בחיפה ולחכות למונית.

כשהתחלתי את עבודתי במשרד התיירות היו 1.3 מליון תיירים. כשסיימתי את עבודתי

שם היו 1.9 מיליון תיירים. בשנה שעברה הגיעו 2.2 מיליון תיירים. אני מניח

שהנתון הזה יגדל השנה ויגיע ל-2.4 מליון או 2.5 מיליון תיירים. האוכלוסיה

התיירותית משתמשת יותר במוניות וגם רמת החיים בארץ עלינה. אדם מוכן לנסוע

במונית תמורת עשרה ש"ח, וגם הדוחק בכבישים העירוניים גורם לכך. הרבה אנשים

מחנים את המכונית שלהם קצת מחוץ למרכזים ונוסעים במוניות. לכן יש בהחלט צורך

בעוד מספרים ירוקים.

בענין הזה אנחנו צריכים להיות מאד זהירים. אפשר "לזרוק" 5000 מספרים

וזה לא טוב. היום יש כ- 10000 מספרים ירוקים ואם מוסיפים עוד 50% זה מיד יזעזע

את הענף. אני לא יודע מי ייכנס לענף ובנוסף לכך אני גוזל לבעלי המספרים

הנוכחיים את פרנסתם.

הצעתי הצעה להבדיל בין שכירים לבין חדשים שנכנסים לענף והשר קיבל

אותה. ניקח בחשבון שאדם שכיר שעבד אצל בעל מונית או אדם ששכר מספר ירוק במשך

שמונה שנים, או במשך עשר שנים, ושילם 700 דולר לחודש, הוא כבר שילם כפי שאמר

אחד מחברי-הכנסת - הוא שילם משכנתא אבל לא קיבל דירה. לכן צריך להבדיל.

הממשלה הציעה שהמחיר יהיה כ-48 אלף דולר. אני מדבר על 50 אלף דולר.

זהו סכום לאדם שנכנס לענף, ואני רוצה לקבוע שלוש קטגוריות. קטגוריה אחת של מי

שעבד שמונה שנים ומעלה, ואני מציע שרגזחיר עבורו יהיה 33 אלף דולר, מי שעבד 8-4

שנים ישלם 37.5 אלף דולר, ומי שעבד פחות מארבע שנים ישלם 50 אלף דולר.

בנושא הזה יש לי הבנה מלאה עם שר התחבורה ודרך חשיבה משותפת עם

האוצר. נתחיל בחלוקת המספרים לבעלי ותק של שמונה שנים ומעלה. מאה מספרים

שמורים למשרד הבטחון. אנחנו לא נכנסים לכל הסידורים הכספיים אלא משרד הבטחון

יגיע להבנה בנושא עם האוצר. מתוך 1500 המספרים נותרו 1400. כל מי שיגיש בקשה,

ואני מניח שיהיו אלפים, יצטרך להוכיח שר.וא היה שכיר במשך שמונה שנים ומעלה,

יצטרך להביא קבלות, אישור ממס הכנסה, אישור ממע"מ וכו' - כך שמספרם של מבקשי

הבקשות יילך ויצטמצם.

אם נניח ובאים 70 נהגים ומוכיחים שעבדו 12 שנה, נשארים 1300 מספרים.

מכאן עובדים לנהגים שעבדו 11 שנה. אם נניח באים 130 - נשארים 1100 מספרים. כך

יורדים בהדרגה. אם נשארו מספרים נעבור לאלה שעובדים במשך שבע או שש שנים.

הצעתי שחלוקת המספרים הבאה תהיה בשנת 1997. חלוקת 1500 מספרים וזארך

כשנה-שנה ורבע. אני לא רוצה להכנס להסתבכות של ערב בחירות, לכן בשנת 1997

נתחיל לחלק עוד 550 מספרים ירוקים, כך מציע וקשר. המספרים האלה יחולקו למי שעבד

ארבע שנים, שלוש שנים ושנתיים.



כשלא יהיו יותר שכירים בעלי זכויות השוק יהיה פתוח לכל אחד. אז נחליט .

על גובה הסכום, אם יהיה 50 אלף דולר או לא. זהו סכום שאפשר יהיה לשנותו. היום

אנחנו קובעים סכום מקסימלי של 50 אלף דולר, אילו המספרים היו ניתנים לאנשים

שלא בענף. הסכום המינימלי הוא 33 אלף דולר למי שעבד שמונה שנים ומעלה.

מי שיקבלו היום את המספר הירוק הם אנשים שעבדו למעלה משמונה שנים.

אנשים אלה עבדו קשה בכבישים שלנו והיו צריכים לשלם 700 דולר דמי שכירות, שהם

כאלפיים ש"ח. מה נשאר להם אחרי ששילמו אח הסכום הזה?

אני אדרוש ממשרד התחבור-ה סט תקנות מאד מאד נוקשה בנושא תנאי השירות.

הנהג צריך להיות לבוש יפרו, הנהג צריך להיות מגולח ולהשתמש בדאודורנט. המונית

צריכה להיות מאווררת ונקיה וכו'. מי שמקבל את המספר הירוק ב-33 אלף דולר, והוא

יודע שהמחיר והאמיתי הוא 50 אלף דולר, מרגיש שהוא קיבל משהו ממשי.

אני מציע שמי שעבד למעלה משמונה שנים, ישלם את הסכום בשלושה תשלומים

צמודים נושאי ריבית חח"ד. אם אנחנו באים היום לנהג מונית ששכר מספר ירוק במשך

שמונה או תשע שנים, איך לו 33 אלף דולר לשלם בתשלום אחד, ואם נשלח אותו לאחד

הבנקים לעולם לא יהיה לו הסכום הזה. לכן אני חושב שהמדינה יכולה להגיע לאיזשהו

הסדר שסכום זה ישולם במשך שלוש שנים, 11 אלף דולר בכל שנה. הוא ישלם משכנתה

אבל בתום שלוש השנים יהיה לו מספר ירוק.

יש עוד נקודה שמוצעת בחוק ואני מציע לא לקבל אותה. זהו דבר שאין לו

אח ורע בכלכלה הישראלית ובכל כלכלה אחרת. מוצע שערך המניה ירד ב-6% כל שנה.

אני מבין את ההיגיון הכלכלי שעומד מאחורי החשיבה הזאת - רוצים להגיע למצב שבו

הרשיון יהיה בלי כסף, אבל מכיוון שאני מציע להוריד את ערך רגזספר הירוק ל-33

אלף דולר, ול-37.5 אלף דולר, אנחנו פועלים בכיוון הכלכלי שאנשי משרד האוצר

חשבו עליו.

מחירו של רגזספר הירוק ייקבע ע"י הביקוש וההיצע.

בשלב יותר מאוחר. סבר היום אנחנו מורידים את מחירו. דיברתי היום עם

היועץ המשפטי של משרד התחבורה, ואני יודע מה היא דעתו של ישראל קיסר בענין

הזה, וגם משרד האוצר קיבל עווית כשהוא שמע על כך.

עד עכשיו הענין היה נתרן בידי ועדה בו-אשות שופט. חשבתי שאולי אפשר

לוותר על זה, אבל שוכנעתי שלא להציע לוותר. בראש הוועדה שתקבל את כל הבקשות

יעמוד שופט כדי שלא יחשבו שעושים איפה ואיפה. יש כאן יותר אמות מידה והדבר יקל

על הוועדה. אני מבין שכך הוועדה פעלה עד עכשיו, ובצורה טובה, לכן אני מסיר את

ההסתייגות שלי מן הענין.

לגבי השנים הבאות ההצעה מדברת על חלוקת 550 רשיונות בשנה ויכול השר

לחלק יותר. רציתי להציע שהשר יוכל לחלק גם פחות אבל שוכנעתי ע"י רונן לא לעשות

זאת. אם השר ירצה לחלק יותר מ-550 הוא יוכל לעשות זאת באישור הוועדה. אני מסיר

גם כאן את החשיבה שהבעתי בנושא.

אלה הם עיקרי הדברים. בנוגע להסתייגויות של חבר-הכנסת אלסאנע, אני

מניח שתסכים איתי לבטל את הורדת ערך המניה ב-6%, ובנושא של משך הזמן אתה מבקש

להפחית משמונה שנים לחמש שנים, אבל אני טוען שמי שעבד שמונה שנים שילם 700

דולר לחודש במשך שמונה שנים ומי שעבד חמש שנים שילם את הסכום הזה אבל רק במשך

חמש שנים.

אתה מסתכל על זה מזווית הראייה הזאת ומציע לפצות אותו?

כן. אני מציע שתי קטגוריות. למי שעבד יותר משמונה שנים, ולמי שעבד

ארבע-שמונה שנים.

מה שיקרה לפי ההצעה שהוצעה הוא שאנחנו סוגרים את המעגל. רק מי שעבד

בעסק הזה יכול לקבל רשיון ולהמשיך בעבודתו. מה קורה עם אותם האנשים שאין להם

כסף אפילו לשכור מונית? הם לא יכולים להכנס למעגל.

זהו צעד חד-פעמי.

מדובר רק לגבי 1500 הרשיונות שיחולקו בהתחלה. אתמול טילפן אלי נהג

שלא הזדהה ואני לא יודע את שמו, והוא אמר לי כך - אני עובד במשך חמש שנים. למה

להציע את ההצעה למי שעובד שמונה שנים? תן שליש למי שעובד חמש שנים ושני שליש

למי שעובד שמונה שנים. אמרתי לו - אתה לא חושב שמי שעבד שמונה שנים יש לו יותר

זכויות ממי שעבד חמש שנים? אנחנו רוצים לפתור את הבעיה לאלה שעבדו בענף ועבדו

קשה, ומשום שהשיטה היתה מעוותת הם לא הגיעו למספר ירוק.

דיברתי על כל ההסתייגויות שלך עכשיו ואתה למעשה מסכים עם כל הנקודות

שהעליתי.

אני רוצה לאפשר לאנשים הנמצאים מחוץ למעגל הזה להכנס לתוכו.

גם תורם יגיע. אנחנו מדברים על 1500 רשיונות, אבל קובעים בחוק שמכאן

ואילך יחולקו לפחות 550 מספרים כל שנה.

ואז החלוקה לא תהיה מותנית באנשים שכבר נמצאים במעגל נהגי המוניות?

לא ולא.

כאן אתה בא לקראת הנהגים, נותן להם אפשרות לרכוש את המספר הירוק רק

ב-33 אלף דולר, בנוסף לכך רק הם יכולים לרכוש את המספרים, ואנשים חדשים יהיו

מחוץ למעגל.

אם זה מה שהבנת אתה צודק בהסתייגות שלך, אבל לא לזה הכוונה.

עם חלוקת 1500 המספרים אנחנו פותרים את בעיית בעלי הזכויות. מכאן

ואילך הכל יהיה פתוח לשוק החופשי.

ממתי?

משנת 1997. אבל גם אז, אם הבנתי נכון, תהיה עדיפות לבעלי ותק.

כבר לא יהיו בעלי ותק.

ההצעה של חלוקה לפי שנים מתייחסת רק להוראת השעה?

אני מאמין שעם חלוקת 1500 המספרים הירוקים נמצה את כל בעלי הזכאות

האמיתיים. יכול להיות שתהיינה עשרת-אלפים בקשות. אם המדינה נותנת משהו בזול -

כולם באים לקחת, אבל לא כולם יוכלו להוכיח שהם בעלי זכות.

אם אני בעל זכות שלא מימש אותה, האם בשנה הבאה תעמוד לי הזכות שוב או

שזו הצעה חד-פעמית?

זאת הצעה חד-פעמית לכן אני מציע שמי שעובד שמונה שנים ומעלה יוכל

לשלם את הסכום בשלושה תשלומים. זה כאילו הוא ממשיך לשלם משכנתה אלא שהפעם וזהיה

לו דירה.

כאן עומדת שאלה האם המדינה מממנת את זה?

לא. הסכום יהיה צמוד למדד ונושא ריבית חח"ד. המדינה תקבל את הכסף

בשלוש שנים במקום בשנה אחת אבל האיש ישלם ריבית והצמדה.

זה משחרר אותו מרוצורך בהלוואה ובבטחונות.

אנחנו לא נותנים את הכסף במתנה. אנחנו עוזרים לציבור הזה.

אני לא מתנגד לזה.

אני בטוח שהיית מציע את ההצעה הזאת. אני מכיר אח ההשקפה החברתית שלך

ואני בטוח שהיית מציע להקל ככל האפשר.

יש כאן בעיה של תקדים. בכל האגרות שמשולמות לאוצר- המדינה אין פריסה.

אבל אין אגרות בהיקפים כל-כך גדולים.

במקום להסתבך במנגנון המסובך של גביה בתשלומים, תן עוד הנחה והבעיה

תיפתר.

אני מכיר את ציבור נהגי המוניות. אם נאמר להם שהתשלום יהיה 25 אלף

דולר בפעם אחת - אין לציבור הזה את הכסף ואני לא רוצה לשלוח אותו לבנקים.

המעמד הפורמלי של כל הנהגים הוא כשל עצמאים. כשאנשים מטפלים בנושא

בפעם הראשונה ושומעים את המילה שכיר, נדמה להם שמדובר בשכיר של מישהו שמקבל

משכורת אבל למעשה מדובר בעצמאי שמנהל עסק, חוכר רשיון, רוכש רכב ומשלם מיסים.

יש לו יכולת כלכלית. זהו עסק כלכלי. זהו לא עסק שמפסידים בו. המחירים של

הרשיונות בשוק השחור הביאו לפריחה כלכלית.

זה לא משנה. כאשר אתה רוצה לקנות דירה ויש לך מאה אלף דולר, זה לא

משנה שבשוק יש דירות בשש-מאות אלף דולר. אין לך שש-מאות אלף דולר אלא רק מאה

אלף דולר. אני חושב שמי שעבד שמונה שנים ויותר זכאי להטבות. אין אגרות

במחירים כאלה.

קודם היתה אגרה של עשרים אלף דולר ושילמו אותה בתשלום אחד בלי בעיה.

אלה לא היו השכירים.

השכירים, השכירים.

זה היה העוול הגדול ביותר. נכנסו לענף אנשים שקנו והשכירו את המספר.

זה היה העסק הכי טוב בעולם.

מדובר ביכולת המימון.

אין מה לחשוש מתקדימים, הכנסת יכולה להעביר חוק ששר האוצר יוריד

ממשקלו בשלושה חודשים. זה חוק. הכנסת יכולה להעביר כל החלטה.

היתה התייעצות עם משרדי הממשלה?

כן. אני מציע שנעבור לקרוא את הצעת החוק.

אני רוצה לשאול שאלה לגבי השכירות. מטריד אותי מצב שבו אדם יקנה מספר

ירוק ב-33 אלף דולר, וימכור למחרת או בעוד חודש או בעוד שנה ב-50 אלף דולר.

אולי אפילו ב-70 אלף דולר. אני חושב שאנחנו אמורים להגן מפני התופעה הזאת. מי

שקנה במחיר מופחת וירצה למכור יצטרך להשלים את הסכום למחיר המלא או לחילופין

יצטרך להחזיר את הסכום.

זה הגיוני מאד.

אתה מציע שזה לא יהיה סחיר.

אני חושב שלא יהיה הגיוני לסחור בזה.

נתת לאדם הטבה כספית ולמה אתה צריך להתערב

אני נותן לשני אנשים את האפשרות לרכוש אותו הנכס. לאחד ב-50 אלף

דולר, ולשני ב-33 אלף דולר.



המטרה שלנו היא לשם השתכרות ולא לשם ספקולציות.

לכן אני אומר שאם רכשת את המספר בהטבה ואתה מבקש לסחור איתו, או

למכור אותו למישהו אחר שלא נהנה מאותם הקריטריונים של ההטבה, או שהוא ימתין,

או שימכור את זה במחיר מלא ויעביר את ההפרש, או שיחזיר את זה. לא נראה לי נכון

שאותו האדם ירוויח 20 אלף דולר סתם כך באותה השנה. אני חושב שיהיו אנשים

שינצלו את המצב לעשיית רווח.

אי לנגר;

נתת לאדם הטבה ועכשיו אתה אומר לו - אני נותן לך את ההטבה הזאת רק אם

תמשיך לעבוד כנהג מונית.

ודאי.

יש הגיון בדבר, אבל הבעיה היא שאתה נותן לאדם הטבה בגלל ההוצאה שהיתה

לו בעבר. אנחנו לא מעונינים שהמספרים האלה ייכנסו לשוק ויזעזעו אותו.

מאחר ואני קצת יותר מקורב לנושא אני רוצה לומר שיש שוק פורמלי ושוק

אפור. כל פעם שהממשלה מחליטה להציב מגבלות, ובעבר היו הרבה מגבלות מהסוג הזה,

עשו העברות לא פורמליות. אין דרך למנוע את המצב הזה.

תקנה את כל הרשיונות בחזרה ותמכור אותם שוב ב-20 אלף דולר, אחרת מה

עשית?

אתה צודק בדבריך אבל הצרה היא שיעקפו את המגבלה הזאת. לכן זה חסר טעם

וזה תוספת של בירוקרטיה. נתת לאדם הטבה - תן אותה מכל הלב ואל תסבך את הממשלה

באכיפת ההוראות. אנחנו שואפים למצב שבו תהיה לנו מעורבות קטנה ככל האפשר.

בסופו של דבר אנחנו רוצים שיהיה שיקול כלכלי. מהיום שאותו אדם יקבל את הרשיון

הוא הופך ממעמד של נהג שכיר למעמד של בעל-בית.

לענין הזה אני מציעה לקחת בחשבון את שיעור האגרה מטעם המדינה, כפי

שהיתה עד היום. יש כאן שני גורמים כספיים שצריך להתחשב ברבו. האחד הוא ערך

הרשיון בשוק החופשי והשני הוא כמה הוא עלה למבקש מטעם המדינה. הסכום האחרון

ששולם היה הרבה יותר נמוך, כלומר גם היום מעלים את הסכום בשיעור ניכר, ולא היו

הגבלות. לעומת השוק החופשי זאת הפחתה אבל לעומת האגרה ששולמה זאת העלאה.

יש הרבה הגיון בדברים שאומר חבר-הכנסת זנדברג. יש נקודה אחת שמפריעה

לי בנושא. מה שאתה אוסר לעשות יעשו מתחת לשולחן. זה מכניס עוד אלמנט פחות טוב.

הרעיון של חבר-הכנסת זנדברג שהמדינה תקנה את כל המדליונים הוא לא רע.

חשבנו על זה אבל כשאנשי האוצר והחשבות שמעו באילו סכומים המדינה

תתחייב...

כנגד הצגת חשבוניות שמוכיחות כמה עלה לקנות.

אתה יכול לחייב אדם למכור לך את מניה?

ממשלת ישראל יכולה לעשות הרבה דברים. הבעיה המרכזית היא ששמים עוד

טלאי על טלאים קיימים. עם כל הרצון רטוב אנחנו לא פותרים את הבעיה.

הרעיון הוא טוב אבל לא לביצוע עכשיו.

אני לא רואה את הבעיה שמעלה מר זנדברג. אם אדם קנה מניה ב-33 אלף

דולר ומוכר אותה ב-70 אלף דולר, הוא ישלם הרבה מס. גם לו לא יהיה כדאי למכור

את המניה.

למעשה כל ההסתייגויות של חבר-הכנסת אלסאנע מקובלות.

אני אגיש שתי ההסתייגויות.

אני מבין שתגיש את ההסתייגויות כדי לקבל רשות דיבור במליאה אבל לגבי

הענין עצמו קיבלתי את דעתך מבלי לדבר איתך.

נקודה נוספת שאני רוצה להעלות היא שמשרד התחבורה רצה למחוק את הנושא

המדבר על התייעצות עם האיגוד המייצג.

כאן אנחנו נתונים לאין סוף לחצים והתערבויות.

תילמד מהפוליטיקאים. הפוליטיקאים נקטו בדרך הטובה ביותר והיא

בהתייעצות.

זה לא קבוע בחוק?

זה היה עד עכשיו ורוצים להוציא את זה. אני לא חסיד גדול של הרס

מסגרות. אנחנו היום בטראנס של הרס המסגרות. אנחנו עוד נראה כמה נסבול מזה בעוד

שנה או שנתיים. הורסים את הההסתדרות, עם מי ינהלו דיונים על ההסכם הקיבוצי?

בנושא המוניות הקטע של ההתייעצות הוא פאטתי. הוא מעמיד את השר כל פעם

מחדש במצוקה שלוחצים עליו.

יש מעמד סטטוטורי לארגון המוניות?

לא.

חברי-הכנסת רשאים להצביע נגד ההצעה של הארגון בענין הזה.

ברשותך, מאחר ואני צריך לצאת אני מבקש להגיש לך את שתי ההסתייגויות

בשם חבר-הכנסת אבי יחזקאל ובשמי.

היועצת המשפטית, בבקשה תתחילי לקרוא את הסעיפים.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לסעיפים 3,2,1. אלה הם סעיפים שייכנסו

באופן קבוע לחוק והם יחולו רק מ-01.01.96. הם מדברים על המנגנון של הקצאה

שנתית של רשיונות להפעלת מונית. סעיף 4 הוא הוראת שעה שמתייחס להקצאה חד-פעמית

של 1500 רשיונות שיחולו לגבי השנים 1993 ,1994 ,1995. בשנים האלה קיא נעשתה

בפועל הקצאה כלשהי של מוניות. הסעיפים שאני קוראת מ - 3-1 אלה הם סעיפים

שצופים את פני העתיד כאמור, בהתאם למצב, ויחולו מ-01.01.96.

סעיף 1. תיקון לסעיף 14: "בסעיף 14 לפקודת התעבורה (להלן - הפקודה) -

(1) במקום סעיף קטן (א) יבוא :



(א) (1) המכסה השנתית, של רשיונות להפעלת מונית אשר יוקצו למגרשים

שנתקיימו בהם התנאים האמורים בסעיף 14ב, תהיה 550 (להלן - המכסה השנתית);

(2) נותרו במסגרת המכסה השנתית רשיונות להפעלת מונית, שלא

הוצאו, תיווסף יתרת הרשיונות שלא הוצאו למכסה השנתית שלאחריה;

(3) שר התחבורה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי להגדיל את

המכסה השנתית לגבי שנה מסוימת."

כפי שקראתי, סעיף 14 המוצע בא במקום סעיף 14 הנוכחי שקובע כדלקמן:"שר

התחבורה, לאחר התייעצות עם הארגון המייצג את המספר הגדול ביותר של בעלי רשיון

להפעלת מוניות, ועם ארגון צרכנים כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן", כאן יש תשובה

לשאלתך, חבר-הכנסת שגיא, אם יש לארגון המוניות מעמד סטטוטורי. לא נקבו בשם של

ארגון בעלי המוניות אבל ההקצאה לפי הנוסח שנקרא להלן, או שיטת הר.קצאה השנתית

היתה בהתייעצות עם הארגון המייצג את המספר הגדול ביותר של בעלי רשיון להפעלת

מונית. כרגע זהו ארגון בעלי המוניות, כך אני מבינה.

}

הענין הזה משתנה?

אי בנדלר;

יש מספר ארגונים, הן של בעלי המוניות והן של השכירים.

יש ארגון ירושלמי וארגון חיפאי שמקיימים בחירות. בכל אחד רשומים כאלף

חברים. בתל-אביב ההסתדרות מייצגת את בעלי המוניות. יש מישהו שמתמנה מטעם מועצת

הפועלים לייצג את בעלי המוניות.

כמה אנשים מונה הארגון הגדול ביותר?

באיזור תל-אביב יש שני ארגונים ששייכים להסתדרות. רם מטפלים

באוכלוסיה של כ-4000 מוניות. הארגונים הירושלמי והחיפאי שנבחרים בבחירות מונים

למעלה מאלפיים איש.

בהתאם לסעיף 14, סעיף קטן(א) הקיים, שאותו מוצע להחליף כאמור "שר

התחבורה, לאחר התייעצות עם הארגונים" שקראתי, "ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת

יקבע לגבי כל שנה את מכסת הרשיונות להפעלת מונית אשר יוקצו למבקשים שנתקיימו

בהם התנאים האמורים בסעיף 14ב רבה, (להלן - רגזכסה השנתית)". כאמור - במקום

כסה תקבע מידי שנה מוצע עכשיו שרגזספר ייקבע בחוק ללא התייעצות, כיוון

שהמספר קבוע בחוק, אלא אם כן השר מבקש באישור ועדת הכלכלה להגדיל את מספר

הרשיונות המוקצים.

אני עוברת לפיסקה 2.

סליחה, האס שמענו את דעתם של ארגוני המוניות לגבי המספר 550, האם הוא

מתאים או לא?

ארגון בעלי המוניות היה כאן בישיבה הקודמת. באופן טבעי בעלי המוניות

תמיר מבקשים מספר יותר נמוך, השכירים מבקשים ההקצאה של מספר יותר גבוה, ארגון

הצרכנים רוצה מספר יותר גבוה, כל גוף בהתאם לאינטרסים שהוא מייצג.

מה היה קורה היינו אומרים הארגון היציג הגרול ביותר. אני לא

יורע למה אנחנו צריכים לזלזל בחלק הוולנטרי.

אי לנגר;

רם באים כולם יחד.

אתה לא חייב להתייעץ עם הארגונים של תל-אביב, של ירושלים ושל חיפה.

אתה מתייעץ עם הארגון היציג הגרול ביותר.

לא מוצע לבטל את ההתייעצות בכל מקרה. הדבר היחידי הוא שיש מקום לשקול

הכנסת חובת ההתייעצות עם ארגון כזה, ובפיסקה 3 המוצעת - במקרה שרוצים להגדיל

את מספר המוניות שנקבע בחוק.אם מוצע בהתאם לחוק, להקצות מידי שנה 550

רשיונות, והחוק המוצע אומר שהשר רשאי להגדיל את המכסה, אולי כאן יש מקום

להתייעצות גם עם ארגון כזה. אין מקום אחר להתייעצות.

אני רוצה להתייחס לשני נושאים. אנחנו רואים איך הענין עובד היום

בוועדת הכלכלה. יש פניות של הנהגים ושל הארגונים. כל אחד שרוצה יורע לפנות.

אני לא חסיד של חובת ההתייעצות כחובה בחוק. מן רמתם אני חושב שכל אחד יודע

לבוא ולשטוח את הדברים לפני הגורם שמכריע, ואותו גורם יודע להשיב או להתעלם

כפי רצונו. לכן, אם מדובר בר.גדלת המכסה, וממילא הנושא עובר לוועדת הכלכלה,

הייתי מסתפק בכך.

לגבי סעיף קטן א (2). אני סבור שאם לא הוצאו במסגרת שנה מסוימת כל

הרשיונות שבמכסה, מן הראוי שיהיה הסבר של משרד התחבורה מדוע לא הנפיקו את כל

הרשיונות באותה השנה. מה גם שמה שנותר מצטרף לשנה הבאה. הסיבה יכולה להיות

מנימוקים כלכליים, מנימוקים שלא לגופו של ענין - אם אין רצון להציף את השוק

בהרבה רשיונות על חשבון שנה אחרת.

יכול להיות שאין מספיק מבקשים.

או שהבירוקרטיה לא עובדת.

אני מדבר על זה שבשנה מסויימת יש הקצאה ל-550 רשיונות, ובפועל מקצים

300.

החוק קובע 550.

כל מי שהגיש בקשה ועומד בדרישות מקבל מספר ירוק. הסיבה היחידה היא

שאין מספיק מבקשים.

או שלא הספיקו לטפל ברם.

לא, אס לא מספיקים ממשיכים בשנה שלאחר מכן.

עשיתי טעות ואמרתי בהתחלה - 550 רשיונות, או יותר או פחות. שכנעו

אותי אנשי משרד האוצר שלא פחות אלא רק יותר. זאת אומרת שחייבים לחלק 550. אם

לא הקצו זה רק מסיבה אחת - אין מועמדים.

אם לא נספיק השנה, נמשיך גם בשנה הבאר.. לא צריך לזה הליכים של הכרזת

מכסה. המכסה תקפה גם אם הביצוע מתאחר.

אני מניח שהמספר הזה נקבע לפי הצורך של השוק.

מתוך הנחה שאלה רגז צורכי השוק. נגיע למצב שבחמש שנים נגדיל את מספר

המוניות ב-40%. זהו נתון משמעותי.

פחות מ- 40%.

היום יש קרוב לעשרת אלפים מוניות. היום אנחנו מקצים 1500, ותוך חמש

שנים עוד 2500. זאת אומרת שיחד אנחנו מקצים 4000. יכול מאד להיות שהשלום עם

ירדן יפתח פתח לעבודה לבעלי מוניות. נסיעה מירושלים לעמאן היא נסיעה של 40

דקות.

אולי גם לביירות ולדמשק.

אינשאללה. כשיהיה לנו שלום עם סוריה, אם ירצה השם, מהר ככל האפשר

ובתנאים הנורמלים, נסיעה לתורכיה תארך ארבע שערת.

אנחנו צריכים להצביע. יש לנו שתי הצעות. הצעה אחת של הממשלה רואומרת

לבטל את ההתייעצות והשניה אומרת לקיים התייעצות עם הארגון היציג הגרול ביותר.

עי רראושה;

אני מסכים עם חבר-הכנסת זנרברג בנושא הזה. אין צורך בהתייעצות בנושא

הזה מכיוון שממילא הנושא צריך לעלות בווערת הכלכלה. יושב-ראש הוועדה יזמין את

נציגי הארגונים. למה להגביל רק לארגון הכי גדול? אם ארגונים מתחרים ביניהם, אי

אפשר לדעת מה יקרה בעוד כמה שנים.

אני סבור שההתייעצות היא מאד חיובית אבל אין לה מקום בחוק. אני משער

שבפועל תהיה התייעצות בכל מקרה.

רבותי, ברוב של שלושה נגד אחד הוחלט לקבל את עמדת הממשלה.

דהיינו, פיסקה 1 מאושרת כפי שהיא. פיסקה 2. "בסעיף קטן (ב), בסופו

יבוא: "הודעה על מספר הרשיונות אשר יוקצו לפי סעיף קטן זה תפורסם ברשומות".

פיסקה (3) "סעיף קטן (ג) - בטל". סעיף קטן (ב) מדבר על הקצאה לנכי צה"ל או

לבני משפחות שכולות, מתוך המכסה והשנתית. סעיף קטן (ג) אומר שהודעה על המכסה

השנתית ועל החלק שיוקצה לנכים או לבני משפחה תפורסם ברשומות. למעשה מאחדים את

שני הסעיפים. כותבים אותו הדבר בלשון אחרת.

תהיה מכסה לנכי צה"ל?

ודאי. סעיף קטן (ב) דן בהקצאה לנכי צה"ל ולבני משפחות חיילים שניספו

במערכה.

איזה אחוז?

הם ביקשו מאה מתוך 1500.

ביקשנו את המכסה של המאה לפני החקיקה הזאת.

הרשיונות שאתה מדבר עליהם מתייחסים להוראת השעה.

אנחנו נותנים לכם מאה מספרים ירוקים ותחלקו אותם דרך משרד הבטחון. מה

יהיה המחיר? אני לא נכנס לזה. לשם כך- שבו עם משרד האוצר ותחליטו.

אבל מה שנאמר כאן הוא שמאת הרשיונות של משפחות הנספים ונכי צה"ל רם

לא במסגרת המכסה הזאת בכלל. זוהי מכסה בפני עצמה.

אנחנו רוצים מאה למכסה של השנים 1993 ו-1994.

אני אתן לכם את רגזאה כתוספת ל-1500.

אם כך אני רוצה לוודא, סעיף 1 אושר כולו בנוסח שהוא מופיע.

כן, וקיבלנו את עמדת הממשלה בענין ההתייעצות.

סעיף 2. תיקון סעיף 14ד. "בסעיף 14ד לפקודה, סעיף קטן (ד) - בטל.

סעיף 14ד לפקודה ענינו בהוצאת רשיון להפעלת מונית. סעיף קטן (א) שלו אומר

"המפקח על התעבורה יעביר לוועדת המוניות את הבקשות שהוגשו לו על צירופיהן".

סעיף קטן (ב) אומר: "ועדת המוניות תבדוק את הבקשות ותחליט לגבי כשירותם של

המבקשים לקבל רשיון להפעלת מונית". סעיף קטן (ג) הנוכחי אומר: "הוגשו בקשות

במספר שאינו עולה על המכסה השנתית, יוציא המפקח על התעבורה רשיון להפעלת מונית

לכל אחד מן המבקשים שוועדת המוניות החליטה כי הוא כשיר לקבל רשיון כאמור".

סעיף קטן (ד) הנוכחי אומר כדלקמן: "נותרו במסגרת המכסה השנתית ו-שירנות להפעלת

מונית שלא הוצאו כאמור בסעיף קטן (ג), רשאי שר התחבורה לקבוע מועד נוסף להגשת

בקשות לרשיונות להפעלת מונית והוראות סעיף זה יחולו בשינויים המחוייבים".

בהתאם להצעה מוצע למחוק את הסעיף לחלוטין כי טוענת הממשלה ובצדק, שהסעיף הזה

מיותר בהתחשב בהוראה שנקבעה בסעיף 14א (2) החדש שאומר שאם נשארו במסגרת המכסה

השנתית רשיונות שלא הוצאו - מכסה זו תיווסף לשנה הבאה. לכן אין צורך לקבוע

מועד נוסף לחלוקה.



סעיף 3. החלפת סעיף 14ו ר1תי: "במקום סעיף 14ו לפקודה יבוא. ברשותכם,

אני אקרא קורם כל את סעיף 14ו הנוכחי אותו מוצע להחליף. סעיף 14ו הנוכחי קובע

"שר התחבורה, באישור וערת הכלכלה של הכנסת, יקבע בתקנות -י/ כאן אני

"(1) אגרה בעד מתן רשיון להפעלת מונית ומועדי תשלומה, בתשלום אחד או

בשני תשלומים, האחד בעת הגשת הבקשה לרשיון להפעלת מונית, והשני עם קבלת

הרשיון".

הסעיף הזה בא כדי למנוע הגשת בקשות סרק. כשהאגרה היתה כלכלית לא

רצינו שכל עם ישראל שידע שזה בזול יגיש בקשות. אמרנו - מי שבאמת מתכוון לרכוש

מונית מהמשלה, ישלם חצי אגרה מיד עם הגשתה ויוכיח את המחויבות שלו לבקשה.

הרשיון הונפק רק אחרי שכל האגרה שולמה.

אני משוכנעת שאתה צודק כשאתה מסביר את הטעם לדברים, אבל הערתי לגבי

דבריו של נציג האוצר שאמר שאין תקדים בחוק לעצם העובדה שנקבעה בחוק אפשרות

לשלם אגרה בשיעורים.

פיסקה 2 לסעיף 14ו רבתי קובעת "אגרה בעד מתן היתר להעברת רשיון

להפעלת מונית". כאמור, מוצע להחליף את הסעיף הזה ולקבוע כדלקמן: "14ו (א) בעד

מתן רשיון להפעלת מונית, ישלם מקבל הרשיון אגרה שסכומה ייקבע לא יאוחר מ-31

(1) בשנת 1996 - 135,360 שקלים חדשים".

יש כאן הצעה על דעת האוצר, שנקבע את הסכום בדולרים, 50 אלף דולר.

לא ניתן לכתוב בחוק מחיר בדולרים.

למה לקבוע מחירים בדולרים בחוק ישראלי?

אפשר לקבוע מנגנון הצמדה כפי שקיים באגרות רשות שדות התעופה.

אם כך, נקבע כאן במקום 135 אלף, 150 אלף שהם היום 50 אלף דולר. צריך

להכניס גם סעיף לגבי הדירוג.

אם הממשלה מציעה 135 אלף, למה שאנחנו נקשה ונעלה את המחיר?



היו"ר ג' פת;

הממשלה הציעה 45 אלף דולר. נקודה. אני מציע 50 אלף דולר לחדשים

שיבואו אבל לבעלי הזכויות אני מציע מחיר נמוך יותר של 33 אלף דולר.

השיקול של המדינה לא היה שיקול של הכנסות המדינה.

יש הבנה בענין הזה.

לכן אין צורך להוסיף פה כדי לאזן את ההוזלות שם.

מה היא משמעות ההוזלה?

המשמעות היא שככל שמעלים את מחיר האגרה פחות אנשים ירצו לרכוש -

מוניות.

לא, זה לא חל על רו-1500. באופן פסיכולוגי, כשאתה אומר - 50 אלף דולר

לחדשים ו-33 אלף דולר לוותיקים, יש פער. יכול להיות שבעוד שלוש שנים, הרי הכל

נתון לשינויים, נגיע למצב שאולי נחליט על סכום של 70 אלף דולר, ואולי על 30

אלף דולר, לפי השינויים בשוק.

אני תומך בעמדת היושב-ראש.

אני מציע להשאיר את זה כפי שכתוב כאן אבל לקשור את זה עם המדד. נשאיר

את הסכום על 135 אלף ש"ח.

אם נשאיר את הסכום על 135 אלף ש"ח, שהם 45 אלף דולר, נצטרך להוריד את

הסכום לוותיקים ל-30 אלף דולר. אני מוכן אם אתם מוכנים לזה.

כדי לשמור על הפער.

כן.

אי אפשר לכתוב - סכום השווה בשקלים ל-50 אלף דולר?

לא.

אנחנו עוסקים כאן באופן מעשי בשלב הראשון של הקצאת 1500 רשיונות. זה

מה שיקרה בפועל מחר. לשנת 1995 יש משמעות מיוחדת מכיוון שאנחנו באים לקריאת

נהגי המוניות הוותיקים. יש לזה בחוק משמעות מיוחדת, מעבר לענין הקצאת מוניות

בדרך השוטפת על-פי החוק. מה שיקרה בפועל כתוצאה מהחוק הזה הוא הקצאת מוניות

לנהגים ותיקים, שממתינים ומחכים ומרגישים הרגשה של קיפוח. רגז מצפים לסיוע

כלשהו. הסיוע יכול להיות ע"י כך שניתן להם מתנה בחינם או בחצי תינם. צריכה

להיות הערכה מצד הנהגים שהלכנו לקראתם. לכן אני לא מקבל את ההצעה הכתובה כאן

לגבי מחיר אחיד. אני מקבל את הצעת היושב-ראש.

אני חושב שכדי שיהיה טעם לדבר, סכום של 50 אלף דולר, בהשוואה למחירי

השוק הנוכחיים זהו מחיר שנשמע סביר, ויחד עם זאת ההנחות מול הסכום המקורי, הן

גם כן בעלות משמעות. לכן אני חושב שצריך לתמוך בהצעתו של היושב-ראש.

אני רוצה לציין שהסעיף שבו אנחנו דנים הוא הסעיף של ההקצאות הרגילות

ולא סעיף הוראת השעה.

הסכום של האגרה להקצאה חד-פעמית נמצא בדף האחרון.

מצד שני, צודק חבר-הבנסת שגיא. אם אנחנו מדברים על ההקצאה העתידית

יכול להיות שנשנה אותה, לכן נקבע את ההקצאה העתידית, ובדף האחרון נקבע את

ההקצאה לגבי ה-1500. אני רוצה שהנהג הוותיק ירגיש שר.וא קיבל הנחה של שליש,

ובנוסף לכך פרסנו לו את התשלומים לשלוש שנים. זה נותן לו משהו.

סליחה, אנחנו מדברים עכשיו על השכירים?

לא, אנחנו מדברים עכשיו על הקבוע. אנשים רגילים שיבואו בלי שום

זכויות.

מה מוצע לגביהם?

מוצע לתת להם את אפשרות הרכישה ב-150 אלף ש"ח במקום ב-135 אלף ש"ח.

עי וייס;

הסכום 135 אלף ש"ח הוא לגבי המחירים בשנת 1995. זה יוצא יותר מכיוון

שהסכום הזה מוצמד.

זה תמיר יהיה מוצמר.

למעשה אנחנו כבר מדברים על 150 אלף ש"ח, אחרי ההצמדה המחיר בשנת 1996

יהיה יותר מ-150 אלף ש"ח. לכן אני מציע להסתפק במה שכתוב כאן, ב-135 אלף ש"ח.

אני חושב שניתן לשנות מעט את מבנה ההצמדה ולקבוע שיטת הצמדה כפי

שדיבר עליה חבר-הכנסת זנדברג, דהיינו הצמדה דולרית. זה קיים ברשות שדות

התעופה.

צריכה להיות סיבה מהותית למה להצמיד לדולר ולא למדד.

העקרון אומר שאגרות של המדינה אנחנו מצמידים למדד של המדינה. ההצמדה

לדולר או למטבע בינלאומי נעשית רק כאשר המטבע האחר הוא הרלוונטי לענין אותה

האגרה. אגרות נוסעים בינלאומיים - ברור שהמחיר מוצמד לדולר, אבל מה ענין

מוניות לדולרים?

אבל רוב המשלמים דם ישראלים.

חברי-רכנסת, בואו נקבע דבר אחד. ותק של שמונה שנים ומעלה תמיד יהיה

שליש פחות מהמחיר העליון. צודק חבר הכנסת דראושה. אם אנחנו מוסיפים את ההצמדה,

כבד נגיע ל-145 אלף ש"ח. אנחנו צריכים לשמור על העקרון של שליש פחות לבעלי ותק

של 8 שנים ומעלה, ו-25% פחות לבעלי ותק של 8-4 שנים.

אני רוצה להבין מה הוא ההגיון שעומד מאחורי הסכום - 135,360 ש"ח. אני

מבקש להוסיף עוד שקל.

זהו תרגום של 45 אלף דולר.

אפשר לעגל את הסכום ל-135 אלף ש"ח?

לא, הסכום כבר לא 135 אלף ש"ח.

נכון, אבל הסכום הזה תמיד יהווה בסיס לעדכון לכן אני מבקש שהבסיס

יהיה עגול.

בסדר. אם הסכום הוא מעבר ל-500 הוא יעוגל לאלף הבאים, ואם הוא פחות

מ-500 הוא יעוגל לאלף הקודמים.

אין לנו הוראה כללית של עיגול אגרות למאה השקלים הקרובים.

אנחנו נעגל את הסכומים. אם הסכום יהיה 45 אלף דולר, הסכום בשקלים הוא

145 אלף ש"ח. אתם צריכים לזכור ששליש פחות מזה יהיה לנהגים השכירים.

כשנגיע לסעיף הזה נעשה את החישוב. אם כך פיסקה 1 מאושרת כפי שהיא רק

הסכום משתנה.

פיסקה שניה בטלה. קיראי אותה בבקשה.

"בשנת 1997 ובכל שנה שלאחריה - סכום האגרה שנקבע לשנה שלפניה", שהוא

כאמור הסכום שנקבע בפיסקה 1 בתוספת הפרשי הצמדה, "בניכוי 6% ובתוספת הפרשי

הצמדה למדד לפי שיעור עליית המדד שפורסם לחודש נובמבר האחרון, לעומת המדד

שפורסם לחודש נובמבר שקדם לו;"

בפיסקה 1 יש שני אלמנטים. א. מהסכום הבסיסי שנקבע בפיסקה 1, ינוכו

6%. ב. הסכום המתקבל יוצמד גם הוא למדד.

דיברתי עם רונן ולמדתי ממנו משהו. הרעיון היה שערך המניה ירד בששה

אחוז כל שנה. ההגיון היה שנוריד בהדרגה את ערך המספרים הירוקים. מכיוון שאנחנו

נותנים הנחה יפה לבעלי הוותק - אנחנו פותרים את הבעיה מבלי להכנס לענין שלא

קיים במשק. באתי בדברים עם משרד התחבורה והחלטנו לבטל את הסעיף הזה.

הכוונה היא לבטל את הניכוי של 6% ולא את כל הפיסקה. הפיסקה נשארת.

נכון.

אני מקבל את הדברים אבל אני רוצה להוסיף משהו להגיון של הענין. המחיר

שנקבע כאן לא קובע את מחיר המספר הירוק בשוק. מחיר המספר הירוק בשוק ייקבע לפי

מספר המוניות והביקוש לשירות הזה. אם הקצאה של 550 לא תספיק ויהיה ביקוש גדול

למוניות, בשוק המחיר יעלה כפליים, גם אם יורידו אותו ב-6%. אם המחיר שאנחנו

קובעים יהיה גבוה מידי, אף אחד לא יקנה רשיון למונית אצל הממשלה. אז אנחנו

נצטרך לדון במחיר מתוקן. השאלה אם 550 היא הקצאה ריאלית גבוהה או נמוכה היא

שתקבע את המחיר בשוק. לכן קביעת ההורדה של 6% היא מלאכותית וחסרת משמעות, ומה

שלמעשה קובע את המחיר הוא ההקצאה של מספר המוניות.

בסעיף 1 אמרתי - לא 1996 אלא 1997. החוק הזה ייצא לפועל, אני מקווה,

לפני הפגרה, אבל אני לא בטוח שלפני הפגרה. זאת אומרת שרק בסוף חודש מאי או

בתחילת חודש יוני. אנחנו מדברים על 1500 מספרים ואי אפשר יהיה לתת אותם בחצי

שנה.

אם לא תסבכו לנו את הקריטריונים...

אנחנו לא נסבך אותך בקריטריונים. יוגשו לך עשרת אלפים בקשות ותצטרך

לבדוק אותם. זהו ענין לא כל-כך פשוט. בנוסף לכך אני לא רוצה שנרוץ בשנת בחירות

עם מתן רשיונות. אני רוצה להסביר, רבותי, 1500 מספרים מתוך 9000 המספרים

הקיימים זהו לא מספר קטן. אנחנו לא רוצים להכות בבת אחת ובאופן מלאכותי את ערך

המדליון. לכן אני מציע שזה יתקיים בשנת 1997 ולא בשנת 1996.

למעשה אתה מניח שבשנת 1996 לא יחלקו כלל, כי בשנת 1995 יחלקו את ה-

1500.

בשנת 1995 לא יגמרו לחלק את כל ה-1500 מכיוון שזה יקח זמן. החוק

יעבור בחודש יוני ויתחילו לטפל בו בחודשים יולי-אוגוסט.

היתרה תעבור לשנה הבאה. למה צריך לקבוע את זה בחוק?

לפי ההצעה שכאן השר חייב לחלק כל שנה 550.

אס לא יחלק את כולם היתרה עוברת לשנה שלאחריה,

אני יודע ש-1500 רשיונות חדשים רם שינוי דרמטי. עד כמה הוא דרמטי אני

לא יודע. כדי למנוע. אי ודאות גדולה מידי, הזהירות נראית לי כמהלך הגיוני. אני

מציע ש-1500 הרשיונות יחולקו מתי שיחולקו. כדאי לעשות זאת בהקדם ראפשרי וכמה

שיותר מהר. שנת 1996 תהיה שנת מבחך לראות איך השוק מתנהג אחרי חלוקה די

מסיבית. גרמנו לזעזוע לארגוני המוניות. אס יהיה מחסור אפשר יהיה לתקן את

הענין.

אני חושב שאין בסיס לאופטימיות שלכם. אס נסתכל אחורה אנחנו נראה

שמשרד התחבורה מביא את חוק המוניות לאחר למעלה משנתיים של מאמצים, ובאמת

מאמציס מרובים. אני חושב שאחרי שהחוק ייצא לדרך זה לא יהיה מעשי לבקש לעשות

תיקונים בחקיקה. אני מניח שמה שכתוב כאן זה מה שיהיה ולא דבר אחר.

אם במחצית שנת 1996 יבוא שר רתחבורה ויאמר לוועדה - גמרתי לחלק את ה-

1500 ואני רוצה להקדים את השאר, אני לא רוצה לחייב אותו מנדטורית להקדים. צודק

חבר-רכנסת שגיא. צריך ללכת בזהירות בענין הזה. אנחנו לא יודעים מה תהיינה

ההשפעות. אנחנו זורקים לשוק 1500 מספרים ירוקים וצריך לראות את התוצאות של זה.

מה ההבדל בין 1996 לבין 1997. זה יכול להיות גם בחודש ינואר 1997.

את ה-1500 רשיונות נותנים אותם לנהגים שחיכו הרבה שנים. לכן אני חושב

שיש הגיון לרמשיך עם ה-550 גם בשנת 1996. למה לעצור את התהליך?

מדובר על עוד 1500 מוניות.

1500 זה לגבי המכסה שאנחנו נותניס ב-1995.

וזה עבור השנים 1995-1993.

אתה מדבר על ממוצע שנתי, לפי החשבון שעשתה עדה, של 375 רשיונות לשנה,

בממוצע לשנים שלא חולקו בהן רשיונות.

מה שהיה היה. אני לא הולך אחורנית. אתה לא אוכל יותר בארוחת הבקר

מכיוון שלא אכלת שלשום בערב. יש לנו שתי הצעות. האחת אומרת שניתך את ה-1500

עכשיו, ואת ה-550 בשנת 1997. הצעה שניה אומרת שנתחיל בשנת 1996. הממשלה מציעה

בשנת 1996. אני חושב כפי שחושב חבר-הכנסת גרעון שגיא. אנחנו צריכים להיות יותר

זהירים. שר התחבורה יכול תמיד לקדם באישור ועדת הכלכלה. לאחר הוא לא יכול.

אני רוצה להשלים את הצעתך, במידה והוועדה תחליט שההקצאה השנתית תהיה

משנת 1997, אני מציעה להוסיף סעיף שיאפשר לשר התחבורה לעשות הקצאה בשנת 1996.

כרגע, בהתאם להצעה הזאת אין אפשרות כזאת. בסעיף 4 יש הקצאה רטרואקטיבית לשנים

1993 ,1994 ,1995. מה שנאמר הוא שעבור השנים 93'-95' יש הקצאה חד פעמית של

1500 רשיונות. משנת 1996 ואילך הקצאה שנתית של 550 רשיונות. מה שהיושב-ראש

מציע הוא שכדי שלא ייזרקו לשוק יותר מידי רשיונות בבת אחת, יהיה לשנים 93'-95'

1500 רשיונות, ובפועל הם יחולקו בשנת 1996 ואילך. ההקצאה השנתית תהיה רק משנת

1997. יוצא שלשנת 1996 לא תהיה כלל הקצאה שנתית.

ר' וולפמן;

אפשר לכתוב הסתייגות שאומרת שההקצאה לשנת 1996 תצא לא לפני 31 בדצמבר

1995.

אתה לא יכול לעשות את זה בחוק.

לאחר את ההקצאה?

היושב-ראש מציע לבטל לחלוטין את ההקצאה השנתית לשנת 1996.

מה אומר שר התחבורה בענין הזה? הוא נקט עמדה?

אני לא מביא דברים שהוא לא שמע עליהם. שר התחבורה מוגבל קצת בהחלטת

ועדת שרים לעניני חקיקה. אנחנו מתכוונים להוסיף לשוק 1500 מספרים וזדשים. נניח

שבחודשים אוגוסט-ספטמבר יגמרו לחלק את ה-1500, ובחודש ינואר יתחילו לחלק את

ה-550. אני מציע שנסכים בנקודה הזאת.

נדמה לי שכל הבעיה נוצרה מכיוון שכאשר כתבו את החוק לפני כמה חודשים

שנת 1995 היתה רלוונטית מבחינת מועדי הגשות הבקשות, שהם עד אמצע שנת 1995. אני

מציעה להזיז את מועדי הגשת הבקשות של שנת 1995.

משוס שלחוק הזה לקח זמן בהכנתו, וכ1ר ע1רנו את מחצית 1995, החלטנו

לשנות וחלוקת ה-550 תתחיל בשנת 1997.

אי זנדברג;

הסכנה בדברייך, אם אפשר לכנות אותם כסכנה, היא שתמיד על-פי אותו

הרעיון תהיה דחיה או אפשר יהיה לבצע דחיה מאד ארוכה. את אומרת - זאת המכסה

לשנת 1996 ואפשר לחלק אותה עד שנת 1999.

לא, לא.

זה לא מה שאתם רוצים לעשות אלא רעיון תאורטי.

אנחנו פועלים גם לפי רוח והחוק.

מצד שני אתה מונע הקצאה בשנת 1996.

אני לא מונע כי בשנת 1996 תהיה חלוקה של 1500.

אבל רם לא שייכים. אין בשנת 1996 שום הקצאה. לא לשכירים ולא ללא

שכירים.

רבותי, אנחנו מוכרחים לחשוב על זה לא רק מבחינה משפטית אלא גם מבחינה

כלכלית. אני לא רוצה להציף את השוק בשנה אחת ב-2100 מספרים ירוקים. נראה איך

תהיה השפעת ה-1500.

אפשר להציע שהמכסה תהיה אפס, ואז זו עדיין מכסה. אם באמת יהיה מצב

שבו אנחנו רואים שיש ביקוש אדיר, אזי שר התחבורה יכול לפנות ולבקש להגדיל את

המכסה עבור אותה השנה. אם נקבע שאין בכלל זה מצריך תיקון של החוק על מנת לאפשר

הקצאה כלשהי.

אפס זה ממש לעג לרש. תחליטו על 50 הקצאות.

היתה כאן בעיה שאם יהיה צורך לעשות את זה בשנת 1996, אנחנו למעשה

מוחקים לגמרי את האפשרות.

נכון, לכן שאלתי אם הוועדה רוצה למחוק לחלוטין את ההקצאה השנתית לשנת

1996, או שהיא רוצה לאפשר לשר התחבורה, בהוראה מיוחדת שלא כתובה כרגע, לבוא עם

בקשה להקצאה.

אני מציע להגדיל עכשיו את רמכסה של שנת 1995, ואני אסביר למה. מאחר

שאתה הצהרת בפתח דבריך, וגם בישיבה הקודמת, ואני לא מסכים עם דבריך אבל כך

הצהרת, שאתה היית רוצה לראות את הקריטריונים של נהגים שכירים באיזשהו מידרג,

שלא מופיע בלשון החוק, ההערכה שלי היא שזה יגדיל את אוכלוסיית הזכאים.

אני מוכן להגדיל את רמכסה ב-400 נוספים. מ-1600 ל-2000.

כשנגיע לסעיף 4 נפתור את הענין ונוסיף לשנת 1996 בהקצאה חד פעמית,

כולל את המספר.

רונן, זה מתאים גם לך.

י ההקצאה לנכים ולמשפחות שכולות היא מתוך הרקצאה הכללית, היא אף פעם לא

בנוסף להקצאה הכללית, לכן ההקצאה היא 2000, ומתוכה מאה לנכים ולמשפחות שכולות.

אם כך אני מסכמת. בסעיף 3, סעיף 14ו (א) החדש, במקום פיסקה 1 ו-2 אנחנו ננסח

פיסקה חדשה שבה ייאמר שראגרה תהיה 135 אלף ש"ח, החל משנת 1996, צמודים למדד

חודש נובמבר 1994. כל פעם נובמבר לעומת נובמבר האחרון, ורמדד רבסיסי הוא

נובמבר 1994.

למה מחודש נובמבר 1994?

כי זה רסכום שנקוב בפיסקה 1 היום.

אני מניח שרכוונה היא לכתוב בסעיף 3 בשנת 1997 במקום בשנת 1996.

מדובר לא על הוראת השעה רזה פרמטר אחד של המחיר. פיסקה מספר 2 באותו הסעיף

מדברת על אותה הרפחתה של ה-6%. אני מבין שיש התנגדות עקרונית לכתוב רפחתה כזאת

בחוק מסיבות ציבוריות בעיקר, למרות שמוסכם על רוב חברי הוועדה שבראיה ארוכת



טווח יש כוונה להפחית את מחיר הכניסה לקבלת הרשיון. למדינה איך

אינטרס כספי או קופתי, להגביל כנינוה לענף הזה בגלל מחיר גבוה מירי. ההצעה

הבסיסית דיברה על מחיר נקוב בדולרים ואנחנו קבענו 3% הפחתה על הדולר. למה

תרגמנו את זה ל-6%? כי הפער בין דולר למדד הוא כ3% - בראייה רב שנתית. מכאן אני

מציע שני דברים. 1. את ההצמדה לעשות כמנגנון שצמוד לדולר - לכתוב סכום של 150

אלף ש"ח.

זה אפשרי מבחינה חוקית?

אפשר להצמיד ל-90% מעליית המדד.

לא ולא. אם הצמדה לדולר היא אפשרית - תעשה את זה.

כדי לא לקבוע בחוק תעריף ארוך טווח ברמה בסיסית קשיחה, שהוא בעצם על-

פי הגדרת ההיבטים הכלכליים יהיה הסף רתחתון שרשוק יכתיב בסופו של דבר, אי מציע

להוסיף סעיף שיהיה כתוב בו שהמחיר נקוב לשנה או לשנתיים, ובנוסף לכך תהיה

פיסקה נוספת, שתחליף את פיסקה 2, או את פיסקה 3, ובה יהיה כתוב - שר רתחבורה,

ברסכמת שר האוצר ובאישור ועדת רכלכלה של רכנסת, יהיה רשאי לקבוע החל משנת 1998

או משנת 1999 סכום אגרה נמוך מהסכום ראמור. במידה וירצו לרפחית את והסכום יגישו

ברסכמה של שני רשרים לאישור הוועדה הצעה לאגרה נמוכה יותר, ולא יצטרכו להליך

חקיקה ראשי.

משנת אלפיים. זה כבר קרוב. בין שנת 1999 לשנת 2000 יש שנה אחת. אנחנו

לא רוצים לפגוע פגיעה אנושה בבעלי רמוניות והקיימים. לכן זה סביר לאפשר שיקול

דעת מחודש אחרי כמה שנים. למה צריך לקבוע רפחתה? שר התחבורה יוכל לשנות את

סכום האגרה ולאו דווקא רפחתה.

אני חושב שחשוב לקבוע מידה מסוימת של ודאות כלפי הרוכשים. רם צריכים

לרעת שמדיניות הממשלה והמדיניות והציבורית בכלל היא להפחית.

זאת יכולה להיות רק אופציה. דהיינו ייכתב - רשאי שר התחבורה ברסכמת

שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת', החל משנת אלפיים להגיש את הנושא הזה.

היועצים המשפטיים של משרד התחבורה ושל הוועדה ינסחו את רסעיף הזה בהתאם.

אנחנו ממשיכים הלאה.

אני רוצה להבין, האם המדד הבסיסי לצורך הצמדת הסכום הזה, בין אם זה

יהיה הצמדה לדולר או למדד המחירים לצרכן, הוא מדד ינואר 1995, או לשער הדולר

בחודש ינואר 1995?

היו"ר גי פת;

אני רוצה להסביר. כאשר התחילו לעבד את החוק הזה, זה היה לפני הרבה

זמן ונקבעה הצמדה לחודש נובמבר 94'. היום זה לא הגיוני. אני מציע שההצמדה תהיה

מבוססת על מדד יוני 95'. זהו היום שבו החוק ייכנס לתוקפו.

אי בנדלר;

הסיבה להצמדה לחודש נובמבר שונה.

ר' אולניק;

זהו המדד הידוע לחודש ינואר 96'.

אי בנדלר;

נכון מאד. התאריך נובמבר נקבע בלי שום קשר למועד כתיבת החוק. המדד של

חודש נובמבר מתפרסם בחודש דצמבר. בתחילת שנה צריכים לדעת מה הוא גובה האגרה

לאותה שנה, ולכן חייב להיות מדד נובמבר.

היו"ר גי פת;

אם כך מה אתם מציעים?

אי בנדלר;

אם האגרה תקבע לפי ההצמדה לדולר, זה יכול להיות השער הידוע של הדולר

בראשון לינואר של אותה שנה.

היו"ר גי פת;

אני רוצה להבין מה אנחנו מציעים כאן? או ינואר 95' או נובמבר 95י?

אנחנו לא נקבע את מדד נובמבר 94' כי אי אפשר ללכת כל-כך אחורה לשנת 1994. אני

חושב שאם אנחנו נצמיד למדד יוני 95' לא תהיה בעיה.

ר' וולפמן;

לדעתי איך בעיה עם הניסוח, ויתקנו אותי המשפטנים אם אני טועה, שבסעיף

1 אפשר לקבוע שבמקום בשנת 1996, ייכתב בשנת 1997. הסכום יהיה 135 אלף ש"ח.

במקום נובמבר 1994 אפשר לכתוב - כל מועד. התיקונים יתבצעו על בסיס סעיף 2.

בסעיף 2 ייכתב הכל חוץ מהמילים "בניכוי 6%", ואחר כך יבוא "ובתוספת הפרשי

הצמדה לפי שיעור עליית המדד או הדולר שפורסם לחודש אחרון או לתאריך מסוים,

לעומת המדד שפורסם בחודש הקודם".

אי בנדלר;

אתה רוצה שישנו את האגרה מידי חודש?

לא, רק פעם בשנה.

סעיף 2 עונה על זה.

אני מציע בסעיף 1 לכתוב: "על פי שיעור עליית המדד שפורסם לחודש יוני

1995". מה הבעיה?

אני לא מבין למה דווקא יוני?

בחקיקה בשנת 1995 אני לא יכול לכתוב מדד של 1994.

אם כך נקבע ינואר 95'.

אי אפשר לכתוב שזו תהיה הצמדה של רמדד של שנה לפני והמשמעות היא שנדע

את הסכום רמדויק של ראגרה רק ב-16 בינואר של אותה שנה?

ב-16 בינואר יתפרסם מדד דצמבר.

ואז אי אפשר להקצות במשך 16 יום.

זאת היתה הסיבה שנכתב מדד נובמבר. רוצים ב-1 בינואר לדעת את גובה

האגרה.

ויתרה מזאת, אנחנו נראה שבפיסקה הבאה צריכים לפרסם את סכום האגרה,

וזה לוקח עוד קצת זמן. לכן המדד האחרון הוא נובמבר.

אני רוצה לומר בנושא הזה. לפנינו שתי אפשרויות. האחת - ה-1 ביוני

1995, והשניה ה-1 בינואר 1995. מה אתם מציעים כמדד בסיסי?

ינואר זה לא יותר סביר?

מקובל עלי. ינואר 95' יהיה מדד בסיסי.

מדד חדש יהיה תמיד מדד נובמבר של השנה שקדמה.

ביחס לינואר.

אי בנדלר;

בפעם הראשונה זה יהיה ביחס לינואר. בפעם הבאה זה יהיה ביחס לנובמבר.

ר' אולניק;

לא ברור לי מה הוא אפקט הביטול של ה . 6%-כפי שהבנתי ההורדה של ה-6%

באה כדי להוריד מחסום נוסף שהחוק הזה מציב.

נתתי את זה ב-30 אלף. המטרה היא כלכלית פרופר ולא משפטית. אומר רונן

בתבונה רבה שרוצים להפחית את המחיר. אני נותן את ההפחתה הזאת במחיר המדליון

כבר עכשיו. אבל בסופו של דבר צודק חבר-הכנסת שגיא. לא ה-6% יקבעו אלא השוק.

נוצר מצב שבו הממשלה כממשלה עושה שני דברים. באחד היא אומרת יש מכסה

ובשני היא נותנת מחיר גבוה. קודם היה מצב שבו היתה כוונה להוריד את המחיר

הגבוה ולהתחשב במצב השוק. עכשיו זה מעורפל.

אנחנו מבטלים את סעיף 2.

הוא ינוסח מחדש בהתאם.

מי בודק את הנושא של הדולר?

רותי, אני יכול להבטיח לך שעד שנת אלפיים ישנו את ההקצאה. יהיה מי

שיישב ויתקן את החוק ויקצה הקצאה בהתאם למצב השוק.

נכון.

פיסקה (3) בסעיף קטן א המוצע בסעיף 14ו "המפקח על התעבורה יפרסם

ברשומות, אחת לשנה, את סכום האגרה שנקבע לפי פיסקה (2) לשנה פלונית''. אני רוצה

להפנות את תשומת ליבכס לכך שבסעיף שבוטל היתה אופציה לתשלומים.

היו"ר גי פת;

אנחנו נדבר על תשלומים בסעיף האחרון.

אי בנדלר;

סעיף קטן (ב) "שר התחבורה באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע בתקנות

אגרה בעד מתן היתר להעברת רשיון להפעלת מונית''.

היו"ר גי פת;

זה סעיף חדש?

אי בנדלר;

לא, הוא קיים גם היום.

עי וייס;

זה קיים היום בסעיף 14ו. מכיוון שאנחנו מחליפים את כל הסעיף צריך

להכניס גם את ההוראה הזאת.

זה יכול להיות פתרון למה שאמרתי מלכתחילה לגבי ההגבלות.

סעיף 4 כאמור הוא הסעיף הדן בהקצאה החד-פעמית, הוראת שעה. "על אף

האמור בסעיף 14 (א) לפקודה'', זה הסעיף החדש שנוסח עכשיו, "מכסת הרשיונות

להפעלת מונית בשנת 1995 תהיה, לגבי השנים 1993 ,1994 ,1995 ,1996 - אלפיים

רשיונות למבקשים שנתקיימו בהם, לגבי כל אחד מהם, כל אלה;

(1) הוא בעל רשיון בר תוקף לנהיגה במונית שניתן לו לפי הפקודה;

(2) הוא נהג בישראל במונית כעיסוק עיקרי. לענין סעיף זה, "עיסוק

עיקרי" - עבודה בפועל בנהיגת מונית בישראל, במונית הרשומה בישראל, במשך 8 שנים

לפחות מתוך 9 שנים שקדמו ליום שבו הגיש בקשתו".

כאן יש הצעה של היושב-ראש שאומרת שההקצאה החד-פעמית הזאת לא תוגבל רק

לבעלי ותק של 8 שנים בנהיגה במונית אלא לבעלי ותק בכלל, כשאנחנו נתחיל עם מספר

קבוצות, עם עדיפות לבעלי הוותק.

אנחנו מציעים לק1וע שתי קטגוריות בלבד. זה יותר מעשי וזה יבטא ותק

בענף.

אי בנדלר;

אם מותר לי להציע הקטגוריות רלוונטיות לענין סכום האגרה. לעצם ההקצאה

אני חושבת שהוותק רלוונטי רק מבחינת הקדימות. יתחילו לחלק לאלה שיש לרם ותק של

15 שנים, אחר-כך לאלה שיש להם 14 שנים וכך הלאה עד שתיגמר המיכסה.

יש כאן אפשרות לוותק של 8 שנים מתוך 9 שנים שקדמו. מי שעבד 12 שנים

מתוך 14 שנים זה שונה ממי שעבד 7 שנים מתוך 8, או 8 שנים מתוך 9. צריך למצוא

נוסחה שתחול על כולם.

גי שגיא;

אני מבין שכל אדם שנוהג במונית 8 שנים, 10 שנים או 20 שנה הוא בעל

רשיון. אני מדבר על סעיף 14א (1). כשכתוב "בעל רשיון בר תוקף" אני מניח

שהכוונה היתה שמי שנשלל ממנו הרשיון לא יהיה זכאי. אם אדם נוהג במשך 14 שנה,

הוא עבר רמזור באור אדום ונשלל ממנו הרשיון לתקופה של חודשיים, לא יהיה זכאי.

לא ולא.

אם כך למה הכוונה "בעל רשיון בר תוקף"?

הכוונה היא שהוא איש הענף.

בסעיף הראשון התנאי הוא רשיון בר-תוקף, בסעיף השני התנאי הוא שהוא

נהג בפועל 8 שנים. האם אין כאן איזושהי כפילות?

זה מצטבר.

זה לא מצטבר מכיוון שסעיף 2 מכיל את סעיף 1. לכן אני שואל אם הכוונה

היא למי שעבר בדיוק השנה עבירה ונשלל ממנו רשיונו, האם הוא לא יהיה זכאי לקבל

את המספר הירוק?

זאת לא הכוונה.

אבל זאת התוצאה. סעיף 1 מיותר אלא אס כן אתם רוצים לשלול ממי שעבר

עבירה לפני שלוש שנים, ואתם מכירים את טחנות הצדק, הן טוחנות לאט, והיום התקבל

פסק דינו 1ו נשלל רשיונו לחורש.

לפי הניסוח הזה חילקו רשיונות מ-1970 ער 1986.

זה לא היה כל כך טוב.

מה שהיה הוא שיהיה. באותם תנאים שחילקו לשכירים רשיונות במשך 16 שנה.

נניח שיש ארם שהוא בעל ותק של שמונה שנים והוא ירד לחוי'ל לפני שנה.

פתאום הוא שומע שהוא יכול לקבל רשיון. הוא מגיע לכאן ואומר - מגיע לי. הוא

למעשה מנצל את הוותק למרות שהוא סיים את עיסוקו במקצוע. אתה מעורר בעיה מסוג

אחר. אתה אומר - יכול להיות שגורם חיצוני מונע ממנו כרגע אבל רצונו להמשיך-

ולעבור, לפני כן הוא עבד ויש לו תכניות לעבוד גם בעתיד אלא שביום הגשת הבקשה

אין לו אפשרות לעשות זאת.

אם בדוגמה שלך, יש נהג מונית שמתוך תשע השנים האחרונות נהג שמונה

שנים, ובשנה האחרונה ירד מהארץ, והחוק הזה מחזיר אותו לארץ - אני מברך את

החוק. אני רוצה לתת דוגמה נכונה כדי להתייחס למקרה. נהג בפועל הוא נהג שיש לו

רשיון בר תוקף, אחרת הוא לא נהג בפועל, זה ברור. אם אנחנו כותבים שאנחנו לא

ניתן את הרשיון למי שאין לו רשיון בר תוקף, ייתכן מאד שמישהו נהג תשע שנים

מתוך תשע השנים האחרונות. הוא נהג כל הזמן. לפני ארבע שנים הוא עבר עבירה

והיום שללו לו את הרשיון לשלושה חורשים. האם התכוונו לשלול מאיש כזה את הזכות

להטבה שאנחנו מציעים? אני משווה את המקרה הזה לאיש ששללו לו את הרשיון בשנה

שעברה והיום החזירו לו את הרשיון והוא חוזר לנהוג, האם זאת הכוונה?

בהחלט לא.

אבל זאת התוצאה של הניסוח הזה. לכן אני מציע לבטל את פיסקה 1.

אתה שופך את התינוק עם המים.

למה אלכס? ממה החשש?



א' לנגר;

"הוא נהג ממונית כעיסוק עיקרי", אס זה

לא ברשיון נהיגה כחוק.

שר התחבורה יכול להתייחס לנקודה הזאת בתקנות. זו נקודה חשובה מאד.

יכול להיות שבתקופת השלילה הוא לא זכאי להטבה אבל זכותו נשארת.

אפשר לכתוב שבמשך שמונה שנים לפחות.היה בידו רשיון בר תוקף.

זה מה שרציתי להציע. לאחד את סעיף 1 עס סעיף 2.

כאשר מדובר בקריטריון כמותי תמיד יש אנשים שנופליס בין הכסאות.

נחנו אומריס שנהג כזה בעל עדיפות היה צריך להיות בעל ותק של

שמונה שניס, מה עם נהג שעובד רק חמש שניס? אפילו רופא מנתח ראש לא צריך סטאז'

של שמונה שניס. שמונה שנים הן המון זמן. פה אנחנו קובעיס שאדס צריך ללמוד

שמונה שניס כדי להנות ממהטבה. אפילו מנהל בנק צריך ללמוד ארבע שניס.

אבל כאן אתה מקבל מתנה מהמדינה.

מי שעובד פחות משמונה שניס כלל לא זכאי.

אולי אתה מדבר על אוכלוסיה של אלפי אנשיס? אתה עלול ליצור מצב שבו

יהיו עוד חמשת אלפיס איש לא מרוציס.

הקריטריון שלי הוא מספר שנות העבודה בענף. מי שעבד שבע שניס יש לו

עדיפות על פני מי שעבד שש שנים, מי שעבד חמש שניס יש לו עדיפות על פני מי שעבד

ארבע שניס, אבל לא יכול להיות שבקבלת רשיון נהגות צריך סטאז' של שמונה שנים.

זה לא סטאז' לנהגות, זה סטאז' לקבל מתנה וזה לא אותו הדבר.

האם יש לך תשובה כמה נהגים בפועל נוהגים עכשיו עם נסיון של שמונה

שנים?

אנחנו הערכנו שקבוצות הנהגים שיש לרבו שמונה שנות ותק מתוך תשע, לא

עולות על 1500 איש, ואין לנו נתונים מדויקים.

כאן מדברים על אלפיים. אולי צריך להוריד את הרף.

אני רוצה לשאול שאלה פשוטה, אנחנו נותנים הטבה רק למי שעבד שמונה

שנים?

אני הצעתי לעשות שתי מדרגות. קיבלתי את עמדתך.

אבל אתה אומר שאם הוא עבד שבע שנים אי אפשר לתת לו.

ר1צעתי לעשות שתי מדרגות, אחת משמונה שנים ומעלה, והשניה משש שנים

ומעלה. לעשות שתי מדרגות עם שני תאריכי פריסה.

גם אני מציע שתי מדרגות, האחת היא ותק של 8-4 שנים והשניה היא ותק של

8 שנים ומעלה. לא מתקבל על הדעת שנהג צריך להיות עם ותק של יותר מארבע שנים על

הכביש כדי לזכות ברשיון.

אני חושב שמרצון להיטיב אנחנו ניכשל. אני חושש שאם אנחנו מדברים על

בעלי הוותק של ארבע שנים ומעלה יהיו 5000-4000 איש. מה שיקרה הוא שאלפיים איש

יקבלו ועוד אלפיים לא יקבלו. תהיה כאן קבוצה של אלפיים איש ממורמרים, שירוצו

במסדרונות ואתה שרצית להיטיב עלול לגרום לבעיה חדשה.

אני לא צריך לחשוב על מי שלא יהיה מרוצה. אני מוכן ללכת לתקופה של

חמש שנים. שמונה שנים זה המון זמן.

שמונה שנים זה רק כדי לקבל הטבה מיוחדת.

ההטבה המיוחדת, ולכן אני נתפס לתאוריה הכלכלית, היא על מנת להגיע

להורדה הדרגתית בערך המדליון. מה היא ההטבה שאני נותן? בעלי ותק של 8-4 שנים

ישלמו 25% פחות מהגג, ומי שעובד משמונה שנים ומעלה ישלם שליש פחות מהגג. בשביל

11 אלף דולר הוא צריך לעבוד שמונה שנים? זה הגיוני? נהג מונית צריך ותק של

יותר מארבע שנים?

אתה לא מחייב אותו. אתה מסתכל אחורה.

אני צריך לתת תקוה למי שעובד היום חמש שנים.

לא, אתה לא יכול לתת יותר תקוות. זאת הצעת חוק חד פעמית. זאת הוראת

שעה ובעתיד זה יהיה מופנה לכל הציבור. אתה הולך לציבור שכבר נהג. אתה מסתכל

אחורה מה כבר היה ולא קדימה, אל מה שיהיה. אתה הולך מתוך רצון אמיתי להיטיב עם

אנשים ולמעשה אתה הולך לקבוצה אינסופית.

בסעיף הזה ישנה בעיה. כמובן שיש העדפה לבעלי הוותק, זה ברור. עכשיו

החלטנו על אלפיים. נשאלת השאלה על איזו קבוצה זה יחול. כמובן שכולנו בעד שזה

יחול על הוותיקים יותר. האם יש לנו מספיק מועמדים מרושנה השמינית והלאה, או

מהשנה השביעית?

ההערכה היא שכן.

אם יש לנו מספיק מועמדים מהשנה השמינית זה צריך להיות הנוסח.

קרוב לוודאי שכאשר דובר על 1500, דיברנו על בעלי ותק של שמונה שנים

ומעלה. עכשיו אנחנו מדברים על 2000, וזה יהיה לבעלי ותק של שש שנים ומעלה. אם

אנחנו קובעים שאדם לא יכול לקבל את ההטבה אם הוא לא עובד שמונה שנים, אין לנו

למי לו1ת אותה.

על-פי הנוסח שלך, אפשר לקבוע - נהגים בפועל בעלי ותק של ארבע שנים

מתוך שמונה שנים, ולקבוע באותו הסעיף שההקצאה תהיה לפי הוותק. ברגע שתהיה .

הקצאה לפי ותק לא יקפצו הנהגים בעלי הוותק של ארבע שנים.

אני מציע לקבוע את זה לבעלי ותק של שש שנים ומעלה כדי לא ליצור ק1וצת

לחץ עצומה שתהפוך למקופחים.

אתה תבוא אלינו לתיקון החוק אס יתברר שאלפיים לא חולקו ונשארו לנו

ביד עוד 500 רשיונות?

אני לא רוצה לתזור לכאן. אני רוצה להגיע לחוק אחד, להשאר איתו

ולהפעיל אותו. הרי זאת המטרה.

לכן אני מציע רשת בטחון. ותק של ארבע שנים ומעלה והחלוקה לפי הוותק.

אני לא יודע איך להסביר לכם את הנקודה הזאת. עורך-דין צריך סטאז' של

שנה, רופא צריך סטאז' של שלוש שנים במומחיות, ונהג מונית צריך סטאז' של שש

שנים?

אבל זה לא סטאז'.

אתה מדבר על וותק. אתה אומר שעורך-דין שאין לו תעודה יכול לקבל תעודה

בהנחה אחרי שמונה שנים.

לכולם יש תעודות. כולם נהגים.

אני הייתי מציע שנקבע קטגוריה של שמונה שנים ויותר, שעליה הסכמנו,

וקטגוריה נוספת לבעלי ותק של חמש עד שמונה שנים. לגבי שמונה שנים הנהג צריך

להוכיח שהוא עבד שמונה מתוך תשע שנים.

למה לא ותק של שמונה שנים ושל שש שנים? נסמיך את השר שאם לא יוקצו כל

הרשיונות ויישארו בידיו רשיונות, לקבוע עוד מדרגה.

אני סבור שרשת בטחון, כפי שהתבטא חבר-הכנסת שגיא, היא נכונה לגבי ותק

של ארבע שנים ומעלה, כאשר ברור, והחוק יאמר זאת, שיש מידרג פנימי. האחד ותק של

שמונה שנים ומעלה ואחר-כך יורד לוותק של שבע שנים עד שמקצים את כל הרשיונות.

צריך להבין שיהיה מבול של אלפי בקשות שתצטרכנה להבדק.

היו"ר גי פת;

היום אתה עומד בעומס יותר גדול מהנושא הזה. היום יש מחשבים ובכמה

לחיצות אתה פותר את כל הבעיות.

היום כל נהג מונית מצטייד בעורך-דין וצריך לתת טיפול אישי לכל אחד.

באופן מעשי, תקבע מחזור רישום ראשון לבעלי וותק של שמונה שנים ומעלה.

אחרי שזה ייגמר ויישארו לך רשיונות ביד, תפנה לנהגים ותטפל בבעלי הוותק של שבע

שנים וכו'.

אם כך בואו נקבע מידרג של שנים, ובסמכות השר תהיה האפשרות להתקין

תקנות בנושא הזה.

אני אומר שהמידרג צריך להיות ותק של בין ארבע לשמונה שנים, ואחר-כך

ותק של שמונה שנים ומעלה.

כך אתה יוצר ציפיות עצומות.

ההיפך הגמור.

אבל ממילא גם לבעלי ותק של שמונה שנים ומעלה אתה מחלק לוותיקים יותר

קודם.

לפי מה נקבע הוותק? לפי התצהיר שהוא יגיש לי? לפי האישור ממס הכנסה?

לפי רשיון הנהיגה? יש כאן כמה פרמטרים לבדיקת ותק. הבדיקה הזאת כשלעצמה היא

פרובלמטית.

אני סומך עליך בבדיקה הזאת, כי זה נראה לי די סביר שאתה עושה שילוב

של כמה דברים.

אני כבר מוכיח לך שזו בדיקה של שלושה פרמטרים והיא מורכבת.

אלכס, הקושי האדמיניסטרטיבי שלך לא יכול להיות פרמטר של החשיבות

הגדולה ביותר. חבר-הכנסת זנדברג מציע שתי קטגוריות; קטגוריה אחת לבעלי ותק של

ארבע עד שמונה שנים, וקטגוריה שניה לבעלי ותק של שמונה שנים ומעלה. אם נהג עבד

ארבע שנים מתוך חמש השנים האחרונות הוא כבר מועמד. אני לא נותן את ההטבה למי

שעבד ארבע שנים לפני שלושים שנה.

אולי צריך גם לפרט מה היא משמעות המילה ותק. צריך לומר - שמונה שנים

ומעלה כאשר הוותיק יותר יקבל לפני הוותיק פחות. במידרג השני אותו הדבר.

אי לנגר;

אני חושש שיורדים לקבוצה שבסוף לא תקבל, וזה יוצר ציפיות. יהיה גל של

פניות, טלפונים ועורכי-דין.

אני לא יכול לקחת בחשבון שהעומס האדמיניסטרטיבי מצדיק אי עשיית צדק.

אם אני אומר לאדם - אתה מקבל רשיון בתנאי שעבדת במשך שמונה שנים באופן רצוף -

זה לא מתקבל על הדעת.

לענין הקדימויות ומתן המספר הירוק צריך לומר שתיקבע קדימות לפי

הוותק. לענין שיעור ההנחה, הסכום, צריך לקבוע שמי שיש לו ותק של מעל לשמונה

שנים - יפחיתו לו שליש מהמחיר, ומי שיש לו פחות משמונה שנות ותק - יפחיתו לו

25%. תשבו ותחליטו איך אתם מבצעים את הטכניקה של ביצוע החוק בהקשר של מתן

העדיפות. זה לא מענינה של הוועדה.

מבחינת הזכאות להגשת הבקשה, אם אתה אומר שזכאי להגיש רק מי שעבד

שמונה שנים, פסלת את בעלי הוותק של שמונה שנים.

אני אומר רק דבר אחד - הקדימות תהיה לפי הוותק. החוק בעיקרון קובע

קדימות לפי הוותק. איך זה יתורגם בפועל? צריך לתת תשובה לנושא חיוני וחוא

הנהיגה בפועל.

כאן מספיק לומר - עבד ארבע שנים מתוך חמש השנים האחרונות. ארבע שנים

הוא כבר נהג מונית לכל דבר. את והקושי האדמיניסטרטיבי שלך, אלכס, אני לא יכול

לפתור.

לא מדובר בקושי אדמיניסטרטיבי אלא במכסה.

זה לא נכון. אומר לך חבר-הכנסת גדעון שגיא שאין כל קשר. גס אדם חדש

שבא לענף צריך להוכיח שהוא ארבע שנים כנהג מונית. זהו הסטאז' שאני מדבר עליו.

אני רעננתי מחבר-הכנסת שגיא שמי שעבד שמונה שנים ומעלה מקבל את ההפחתה

הגדולה באגרה, וכך לפי סדר יורד בוותק. אנ.י אומר - צריך לתת את זה במידרג של

שנה נוספת, אבל להבטיח שיש מה לתת.

על זה הסכמנו. אני אומר שמי שנוהג פחות מארבע שנים קיא מקבל אף הנחה,

בעלי וותק של בין ארבע לשמונה שנים - 25% הנחה, ומשמונה שנים ומעלה -30%

הנחה. מה שאלכס אומר הוא שרק מי שעבד שמונה שנים כנהג מונית יכול להגיש בקשר1.

אני הצעתי משהו אתר ואני מתנצל אם לא הובכתי. אני מקבל את עמדתך לגבי

הדירוג. אני מבקש לקבוע דירוג בתקנות ההקצאה.

כאן לא צריך דירוג. לפי דבריך צריך למחוק את כל סעיף 2.

המוקש שאלכס מעלה כאן איננו רלוונטי לבעיה שמעסיקה אותנו. הוא מעלה

בעיה שדנה לחלוטין של ציפיות בענף, והבעיות שיתעוררו כתוצאה מכך. כדי לפתור את

אנחנו נקבע שיחולקו המספרים, עדיפות תינתן לפי הוותק.

ואחר-כך אנחנו נסביר שהוותק ייקבע לפי הנהיגה בפועל, ובתנאי שלא היתה

הפסקה בתקופת העבודה בפועל למשך זמך שעולה על 20% מאותה תקופה. אם אני כנהג

ארצה להוכיח שעבדתי שמונה שנים ומעלה, עבדתי ברציפות בארבע השנים הראשונות,

היתה לי הפסקה של חצי שנה, ואחר-כך עבדתי ארבע שנים נוספות, זה ייחשב למנין של

שמונה שנים. אבל אם עבדתי ארבע שנים, היתה לי הפסקה של ארבע שנים, ואתר-כך

עבדתי במשך ארבע שנים נוספות, לצורך הוותק ייחשבו לי רק ארבע השנים האחרונות.

אדם לא יוכל להגיש בקשר. אם הוא לא עבד שמונה שנים.

אני לא מדבר במונחים של שנים. הקריטריון הוא ותק. ותק הוא נהיגה

בפועל ובלבד שלא היתה הפסקה של מעל ל-20% מהזמן.

הנוסחה של חבר-הכנסת שגיא יותר טובה כי היא לא יוצרת ציפיות,

אנחנו מדברים על סעיף 4 - מי בכלל זכאי להגיש בקשה. אתם אומרים - מי

שיש לו רשיון בר תוקף ומי שעבד לפחות ארבע שנים כנהג מונית. לא שמונה שנים אלא

ארבע שנים מתוך חמש השנים האחרונות.

קריטריון סף.

לא לצורך המדליון, אלא לצורך הגשת הבקשה.

אני מתייחס לבעיה שאלכס מציג. היא לא בעיה שלנו. הוא מציג בעיה שלו

כאדמיניסטרטור.

אבל פתרנו לו את הבעיה כאשר הודענו מלכתחילה שקבלת רגזדליון מבוססת

על הוותק, אבל לא בהגשה עצמה.

אני מדבר על נוסחה שלא מתייחסת למספר השנים.

נכון, אבל אתה מדבר על הנוסחה שלא לצורך קבלת רגזדליון. אני מדבר על

נוסחה לצורך הגשת הבקשה.

ייצא מתוך זה שמי שאין לו ותק של לפחות ארבע שנות נהיגה ברציפות לא

יהיה זכאי להגיש בקשה.

אני רוצה לשאול שאלה תאורטית. נניח שחילקנו הטבות לכל בעלי הוותק של

עד ארבע שנים, ובסך-הכל היה ביקוש ל-1500 רשיונות. מי שיש לו שלוש שנות ותק לא

רשאי להגיש בקשה על-פי החוק? זאת אומרת שגם אם 'לא חילקנו את כל האלפיים לא

יהיה זכאי לקבל אף נהג שיש לו ותק של ארבע שנים פחות חודש.

יהיה רשאי כמוני וכמוך.

יש לזה התייחסות בהמשך. עוד לא הגענו לפיסקה הזאת.

אס אני אומר - אני רוצה שנהג מונית יידע את כל הדרכים ויתמצא בכל

הכבישים, אני נותן לו ארבע שנים ללמוד את כל הנתונים. אבל אם אני אומר שרק

אחרי שמונה שנים יכול להגיש בקשה - זה לא מתקבל על הדעת.

מצד שני אתה נותן כאן עדיפות לאיזשהו סקטור...

אני לא נותן שום עדיפות. אני מדבר על כך שנהג מונית עבד ארבע שנים.

אחרי ארבע שנים ויום הוא הגיש בקשה. אני נותן לו 25% הפחתה, משום שזו החשיבה

הכלכלית שלנו. כך אני יורד באופן הדרגתי ממחיר המניה. יכול להיות שתהיה בעיה

אדמיניסטרטיבית.

אני אתן מספר מועדים, אין לי ברירה. בכל זאת אני מציע חמש שנים ולא

ארבע.

אי אפשר בחמש שנים. כמה זמן אתה דורש מאדם במקצוע אחר לעבוד לפני

שאתה נותן לו רשיון? יאנחנו לא מדברים על הנחות אלא על השאלה - מי בכלל ראשי

להגיש בקשה?

אני מבין שאחרי שאנחנו נגמור את המכסה הזאת תהיה אפשרות גם לנהגים עם

ותק קטן יותר להגיש בקשה.

דיבר איתי נהג מונית ואמר - אין לי קבלות ואני לא יכול להוכיח שעבדתי

שמונה שנים. אני אביא אישור מבן-דודי שאצלו עבדתי. זה אישור?

אנחנו נדרוש תצהיר עצמי, אישור ממם הכנסה ורשיון נהיגה.

אלכס, אתה טועה. ומה אם הוא היה נהג שכיר שלא השכיר מדליון ולא שילם

מס הכנסה? הוא היה שכיר אצל בעל חברה ושילמו עבורו מס הכנסה,

יש לו תיק במס הכנסה כנהג מונית.

אתם צריכים לבקש רשיון נהיגה במונית בתקופה הרלוונטית. אם הוא היה

נהג שהשכיר מדליון, יש לו נתונים ממס הכנסה או ממע"מ. אחד מהשניים. צריך לתת

לו אפשרות.

מנסי ונינו אנחנו מעדיפים את אישורי מס הכנסה.

אבל יכול להיות שהוא היה שכיר במשך עשר שנים ובעל הבית שלו שילם

עבורו מס הכנסה. אין לו האישורים.

אזי יש לו תיק במס הכנסה.

הוא צריך לרוץ לבעל הבית כדי שייתן לו את האישורים, אין לו אישורים

אחרונים וכו'.

אתה יודע שבחלוקה המסתיימת בימים אלה הנהג צריך להביא אישור מכל

מעסיק שלו. תצהיר מעסיקים.

אנחנו לא רוצים את זה.

אבל קח בחשבון שיש הרבה רמאויות.

אני רק מבקש דבר אחד, כפי שמציעה היועצת המשפטית. אני מבקש שתהיה לו

אפשרות להציג אישורים. או של מס הכנסה או של מע"מ, ולכסות את כל האפשרויות.

אני מבקש להשאיר לנו את זה. יש לנו נסיון ונעשה את המיטב.

אני חוזר לשאלה, מה המינימום שאנחנו מבקשים לגבי נסיונו כנהג? אני

חושב שהמינימום צריך להיות ארבע שנים מתוך חמש השנים האחרונות.

נתפשר על שש שנים.

שש שנים הן המוך זמן.

אבל אלה שש שנים אחורה.

זה לא משנה. זה המון זמן.

שר התחבורה מנסה לפתור בעיה ציבורית ויוצר בעיה חדשה.

יהיה כתוב - עדיפות לפי הוותק ולא פחות מארבע שנות נהיגה.

רציתי לשאול מה לגבי נהגים שהם עולים חדשים, שנהגו הדבר. שנים בחו"ל?

לא מביאים אותם בחשבון. אין דרך לאמת את הנתונים שלהם.

אני מצטט את סעיף (3): "הוא לא היה בעלים של רשיון להפעלת מונית ולא

היה רשום על שמו רשיון כאמור", יש מצב שבו ניתנו לאדם אחד שני מספרים ירוקים?

כן, היו מקרים כאלה.

זה היה לפי הליך חוקי.

זה בלי שכל אבל זה חוקי.

היו הגרלות, לא?

תסביר לי מה ההבדל בין אדם שרכש רשיון למונית לבין אדם שרכש דירה.

הוא לא יכול לנסוע עם הדירה. חוץ מזה זה אותו הדבר.

אני חוזר לסעיף (3). העליתי בעיה שאדם קיבל בירושה מחצית מספר ירוק,

או שמספר ירוק חולק לחמישה ילדים. אולי צריך לקבוע בסעיף זה..

התחלתי לרשום נוסח עבור זה - "בפיסקה זו לא יראו אדם כבעלים של רשיון

להפעלת מונית אם הבעלות נתקבלה אצלו בירושה וחלקו בה אינו עולה על ...י/ וכאן

על הוועדה לקבוע האם מדובר ב-20% או 10% וכו'.

ואס הוא קנה בשותפות עם מישהו?

אז הוא כן ייחשב.

אם הוא קנה הוא רצה עסק. כאן מדובר על מצב שבו הוא קיבל את זה.

אם כך מה הוא ההבדל בין אחד שירש 10% לבין אחר שנולד עשיר?

אני מוכן לתת את ההטבה לכל אחד ובלבד שחלקו יהיה 30%. עשרות אלפי

אנשים מחכים לרשיון, ולעומתם יש מי שפעם קיבל רשיון ממשרד התחבורה בחינם, ואני

אתן לו עוד רשיון ב-20 אלף דולר?

סליחה, לא לזה התכוונתי. יש כאלה שקיבלו מהמדינה רשיונות ולא מגיע

להם יותר כלום. יש אנשים שקנו מונית, ועכשיו ארנה אומר להם - בגלל שקנית - לא

תקבל. אבל אותו אדם לא קיבל מהמדינה את הרשיון. הוא קנה אותו במיטב כספו. מצבו

עכשיו שונה מאחר שלא קנה ושכר רשיון.

אם מדובר באלפיים הרשיונות לבעלי הוותק, אני חושב שלא מגיע למי שיש

כבר מונית. אנחנו רוצים לתקן עוול. יכול להיות מצב שבו אלף בעלי מוניות יקנו

עוד מוניות, ואנחנו ניתן לרם הנחה מכיוון שהם עובדים שמונה שנים.

אנחנו רוצים לתקן עוול שהמדינה עשתה.

אני מבקש להכניס קצת סדר בדברים. אלפיים הרשיונות האלה מיועדים למי

שאין לו מספר ירוק.

אי בנדלר;

בלי שום הגבלה? גם אם יש לו עשרה אחוז ברשיון שהוא קיבל בירושה?

אני מציע שנלך לפי ההצעה של חבר-הכנסת זנדברג ובלבד שחלקו הוא 50%.

אם חלקו שליש הוא כבר בעל רכוש. אאולי נחליט על 25%, כמו שמקובל לגבי

בעלי שליטה?

אני מסכים ל-25%.

אבל אותו אדם שירש צריך להיות גם נהג בפועל ארבע שנים.

אולי יהיה אדם אחד כזה.

אנחנו עוברים לפיסקה (4).

תנאי נוסף בפיסקה (4) הוא שההוראות שחלות עליו הן "הוראות סעיף 14 ב

לפקודה". סעיף 14 ב קובע שאין לאותו נהג הרשעות קודמות.

מקובל.

פיסקה (5): "הגיש את בקשתו עד יום בי בתמוז התשנ"ה (29 ביוני 1995)."

אני חושבת שכאן נצטרך לשנות את התאריך בצורה מאד יסודית, משום שחשוב שזה יהיה

במועדים שקבע המפקח. "הגיש בקשתו עד המועדים שקבע המפקח בהודעה ברשומות".

אנחנו נוסיף כאן שהמפקח יהיה רשאי לקבוע מועדים שונים לבעלי ותק שונים.

סעיף קטן (ב): "לא הוקצתה עד יום די בתמוז התשנ"ה (2 ביולי 1995) כל

המכסה למי שהתקיימו בהם הוראות סעיף קטן (א), יפו-סם המפקח על התעבורה ברשומות,

הודעה על יתרת המכסה ויקבע מועדים להגשת בקשה לקבלת רשיון להפעלת מונית לפי

סעיף קטן זה, למבקשים שנתקיימו בהם הוראות סעיף 114 לפקודה".



אם כך התאריך ישתנה ל-31.12.96.

אלפיים הרשיונות רם עגור השנים 95' ו-96י. אם לא תמצה אותם עד סוף

שנת 96י הרשיונות יופנו לכלל הציבור.

סעיף 14ב מדבר על כלל הציבור.

אבל למה צריך להמתין עד סוף שנת 1-996?

כי רק אז אפשר לדעת אם חולקו כל הרשיונות או לא.

חייבים לקבוע מועד מקסימלי, כי אחרת לכאורה אפשר לחלק רשיוכות עד שנת

אלפיים.

הזכות תעמוד לרם אבל רוצים להוציא אלפיים רשיונות עד סוף שכת 96'.

יש ענין נוסף. אם תהיה מחלוקת לגבי ותק, ויהיה מי שיילך לבג"צ, הוא

יוכל לטעון שלא נוכל להמשיך הלאה בחלוקה עד שענינו יסתיים. אם נקבע מפורשות

מועד ברור אני חושב שהוראת החוק גוברת.

איו ספק שחשוב מאד לקבוע מועד אבל אולי יתכן שהרלוונטיות איננה הקצאת

הרשיונות בפועל אלא הגשת הבקשות.

צריך לקרוא גם את סעיף קטך (ג) ואז אפשר לדבר על התאריך.

אני מציעה שאת סעיף קטן (ג) תקרא עדה כי אני לא רוצלחתי להבין את הקשר

בין סעיף קטן (ב) לבין סעיף קטן (ג).

"מתן רשיון לפי סעיף קטן (ב) לא יגרע מהמכסה שנקבעה לשנת 1995 לגבי

מבקשים שנתקיימו ברם הוראות סעיף קטן (א); רשיונות, כאמור בסעיף קטן (א),

יוצאו במסגרת המכסה הנקובה באותו סעיף קטן גם לאחר שנת 1995 באותם התנאים

שהוצאו בשנת 1995, רשיונות כאמור".



הכוונה היא שיש היום מכסה של אלפיים רשיונות לחלוקה עד סוף שנת 96'.

אם עד מועד מסוים שייקבע לא הוצאו בפועל כל הרשיונות מתוך הבקשות, היתרה תינתן

לציבור הרחב לפי הקריטריונים הרגילים, אבל זכותם של המבקשים תעמוד לרגו וימשיכו

להקצות להם את הרשיונות בעדיפות ראשונה.

זאת למעשה הכפלה.

זאת לא הכפלה.

אי בנדלר;

עדה, איך אפשד לתת לציבור הרחב וגם לבעלי הזכות החד פעמית?

הרשיונות יוצאו לציבור הרחב לפי הקריטריונים של המכסה הכללית.

למכסה הכללית אין קריטריונים. אם כך מה אומר סעיף קטן (ג)?

הוא אומר שבשנת 1997 יהיו 550 רשיונות ועוד אלה שלא הוקצו משנת 1996.

זה כל מה שאתם מנסים לומר? שזה לא יפגע בהקצאה הכללית?

כן.

אם כך הסעיף הזה מאד לא ברור.

השאלה היא אם צריך את הסעיף הזה ואנחנו לא יכולים להסתפק במה שנאמר

לפני זה? אמרנו כבר קודם שנעביר את הרשיונות הנותרים למכסה הכללית.

מכסה כללית של מי?

אם לא מצאנו אלפיים בעלי זכות שמגיע להם...

זה בגלל שלא הספיקו לטפל בכולם, לא בגלל שלא נמצאו זכאיס.

אלה הס שני דברים שונים.

הם קיא שונים. כתוב שאם לא הוקצו רשיונות עד סוף שנת 96' ונניח שנשארו

אלף רשיונות של שכירים שזכותם נשמרת, ובנוסף לכך הוצאה לציבור הרחב הודעה על

הקצאת אלף רשיונות, נוצר מצב שבו יש שני ציבורים שהודיעו לרבו על אלף

רשיונות...

אנחנו צריכים להגיע למצב שבו ייכתב שבנוסף למכסה של האלפיים אפשר

יהיה להמשיך ולטפל בבקשות שהוגשו במועד גם אם חלף המועד של בשנת 96'. בין זה

לבין ר550-1 אין שום יקשר.

אס זה מה שרציתם לומר לא כך נכתב בסעיף הזה.

למה אי אפשר לקבוע מועד אחרון לטיפול בבקשות?

ואם לא הספקנו?

אין משרד ממשלתי שיוכל לעמוד בהגבלה כזאת.

ועוד כזה שמקצצים בתקציבו חדשות לבקרים.

אני מבקשת שתסבירו לנו שנית כדי שגם אני אבין.

יש מכסה של אלפיים רשיונות לבעלי ותק. הכוונה היא שיקצו את המכסה

הזאת לבעלי ותק. אם אין מספיק בעלי ותק כאלה, או שהקצו פחות ממכסה של אלפיים

כי אין יותר מבקשים, או שיש מבקשים ולא סיימו את הבדיקה, הכוונה היא שבסוף

אותה שנה יהיו על הכביש אלפיים מוניות נוספות.

אס לא הספיקו לטפל בכולם, מקובל עלי שימשיכו את הטיפול גם בשנת 97'.

אבל אם לא מצאו את הזכאים - צריך להעביר למכסה הכללית.

הכוונה היא שעד סוף שנת 96' יהיו אלפיים רשיונות חדשים.

אם זה לא המצב, יכולות להיות שתי סיבות נפרדות.

נכון. האחת שאין מספיק מבקשים והשניה שלא הספיקו לטפל. אם יש יתרה

שלא הוקצתה עד סוף שנת 96' היא נפתחת לציבור הרחב.

רק במידה ולא הוגשו מספיק בקשות.

את לא תענישי אדם על כך שלא הצלחת לטפל בענינו.

אני רוצה להדגיש את המדיניות שעומדת מאחורי מה שנאמר. הרעיון הוא

שבמועד מסוים, גם אם קיימות בעיות בירוקרטיות ולא הצליחו לטפל בכולן, ייצאו

אלפיים רשיונות לשטח. גם אם יש 500 רשיונות שלא היקצו אותם מסיבות שונות -

יוציאו 500 רשיונות אחרים ואוכלוסיה אחרת תקבל אותם. המשמעות היא שבסוף שנת

96' יהיו 2000 רשיונות נוספים בשוק. יכול להיות מצב שבו יש עדיין 500 איש שלא

הספיקו לטפל בהם. השאלה היא מה עושים עם אותם ה-500? אלה הם השכירים שעומדים

בקריטריוני הסף, ומסיבות שונות של עבודת הוועדה לא הספיקו לטפל ברם. כאן בא

הסעיף הזה ואומר שלאנשים האלה הזכות וזמשיך לעמוד גם לגבי העתיד, מתוך המסגרת

הנוספת.

מה היא המסגרת הנוספת? המסגרת השנתית?

כאן הבעיה. אני מציע שהמכסה הזאת שלא הספיקו לטפל בה, תהיה מכסה

נוספת. אם המכסה היתה אלפיים לעד סוף שנת 96' והצליחו לטפל רק ב-1500, ונותרו

עוד 500 רשיונות, ראשית מוציאים עוד 500 רשיונות לשוק במחיר רגיל. ל-500

הנוספים שעדיין לא טופלו - יוציאו לרגו מעבר למכסה.

בסעיף 1(3) יש סמכות לשר התחבורה באישור הוועדה להגדיל את המכסה. יש

אלפיים אנשים שעימם אנחנו רוצים להיטיב. אם הם הגישו את הבקשה בזמן והמשרד לא

הספיק לטפל ברם, לא צריך להעניש אותם באף דרך. לכן צריך סעיף בחוק שיאמר שאפשר



לתת להם את הרשיון גם בשנת 1997. . .

יש סעיף כזה.

מצד שני יש אינטרס להוציא בפועל עוד רשיונות כדי שתהיינה עוד מוניות,

והואסעיף 1 סעיף קטן (3). אס השר יראה בחודש נובמבר 96' שיש בעיה ולא מספיקיס

לטפל באלפיים הזכאים, ותשוב לו שייצאו עוד רשיונות - שיבוא לוועדה ויבקש

להגדיל את המכסה גם לשנת 97'. למה צריך לכתוב את זה עכשיו בתוק?

אני חושב שכמעט באופן ודאי תהיה בעיה. עד היום מטפלים בהקצאות של שנת

92'.

אי לנגר;

היתה בעיה בגלל פרוצדורה בחוק הקודם. בתקנות לא ניתן לוועדה שיקול

דעת לוותר על מסמך. הבירוקרטיה היתה מאד מורכבת ואנחנו מתכוונים להספיק לחלק

את הרשיונות אפילו לפני הזמן. אין לנו בעיה.

אני חושב שאנחנו נבהיר שאת אלפיים הרשיונות אפשר לתת בפועל גם ב-96',

נשאיר את הבקשה להגדלת המכסה בגלל צרכי השוק פתוחה, והשר תמיד יכול לבקש

תוספת.

אני אנסה לראות אם הבנתי את כוונתך. במקום סעיפים ב' ו-ג' הנוכחיים

ינוסח סעיף קטן אחר האומר שאת ההקצאה הזאת ניתן לחלק אותה עד שהיא תגמד, למי

שענה על הקריטריונים והגיש בקשה במועד. רק אם יסתבר שעד למועד מסוים לא הוגשו

בקשות ככמות המכסה, רק אז הרשיונות יעברו לציבור הרגיל.

לא צריך לכתוב כלל. יבוא וקשר אלינו ויאמר - הגישו 1700 בקשות, יש לי

עוד 300, הרשו לי להגדיל את המכסה.

זאת לא הכוונה. צריך עדיין לשמור על סעיף ב שאומר שאם מצא המפקח על

התעבורה, או מי שדואג להקצות רשיונות, שלא הושלמה המכסה, ועדיין נותרו עוד 400

רשיונות, הוא רשאי להוציא.

חבר-הכנסת זנדברג מציע לא לעשות את זה.

יש כאן שלושה דברים שונים. 1. לגבי העברת המכסה לשנת 1997. 2. לגבי

מצב שבו לא הוגשו מספיק בקשות בשנת 1996. 3. יש מצב שבו הוגשו בקשות ולא

טופלו. כאן מדובר על כך שעד תאריך מסוים בשנת 96' יוגשו בקשות רק ע"י 1700

נהגים. החוק קובע שהמכסה מתחילה רק משנת 97' ואני שואל האם זה כל-כך קריטי

לקבוע את הר.עברה בסעיף מיוחד או שכבר ב-01.01.97 נבקש 800 בקשות. 300 משנה

שעברה ו-500 לשנה הבאה.

אי לנגר;

במשק שלנו יש היום מחסור במוניות. בתחילת הדיון צויין שהמשק מתפתח הן

מבחינה תיירותית והן מבחינת העליה ברמת החיים. אנשים לא עוברים לנסוע

באוטובוס אלא במוניות.

לפי זה סעיף (ב) צריך להישאר, נכון?

נכון, רק בשינוי התאריך ל-31.12.96.

אני רוצה לשאול את עדה; אם נשארו לי אלף רשיונות של שכירים, שאותם-

פרסמתי עבור המבקשים הרגילים, ובינתיים, תוך כדי הקצאת הרשיונות הרגילים

חילקתי לאלף מבקשים שכירים. האם אני מפסיקה להקצות למבקשים רגילים את האלף

לא. הגדלתי את המכסה.

אנחנו ממשיכים. אני קוראת את סעיף קטן (ג). "מתן רשיון לפי סעיף קטן

(ב) לא יגרע מהמכסה שנקבעה", וכאן צריך להיות - לשנים 1993 עד 1996, "לגבי

מבקשים שנתקיימו בהם הוראות סעיף קטן (א); רשיונות, כאמור בסעיף קטן (א),

יוצאו במסגרת המכסה הנקובה באותו סעיף קטן גם לאחר שנת" וכאן יבוא 1996,

"באותם התנאים שהוצאו" וכאן יבוא - בשנים 1995 ו-1996 "רשיונות כאמור".

הגענו לסעיף קטן (ד) ואין טעם לקרוא אותו כי צריך לשנותו. צריך לקבוע

שבעד מתן רשיונות להפעלת מונית, ייכתב - לבעלי ותק של שמונה שנים ויותר - 30

אלף דולר מתורגמים לשקלים.

אפשר לכתוב 90 אלף ש"ח.

הסכום שקבוע כאן הוא 35 אלף דולר.

אבל שליש מ-45 אלף דולר הוא 30 אלף דולר.

נכון, אבל כאן הסכום שנקבע הוא 35 אלף דולר.

אבל סכום זה שונה, לא?

קימה לתת הנחה נוספת?

אמרתי שתהיה הפחתה של שליש מתוך 45 אלף דולר, וכך חברי-הכנסת קיבלו

את זה. לבעלי ותק של 8-4 שנים תהיה הנתה של 25%.

אני מציע לדרג כך שהממוצע יהיה 25%.

אני מוכן. יופחת שליש למי שעבד שמונה שנים ומעלה, ו-20% הנחה למי

שעבד בין ארבע לשמונה שנים.

אני מבקשת לקבל סכומים מוגדרים.

30 אלף דולר למי שעבד שמונה שנים ומעלה, ו-36 אלף דולר למי שעבד בין

ארבע לשמונה שנים. איפה אתם רוצים לכתוב שהתשלום ייעשה בשלושה תשלומים?

ומה יקרה אם הוא לא ישלם אחרי שלוש שנים?

קחו ממנו את הערבויות שלוקחים מכל אחד.

צריך לקחת לו את הרשיון.

רבותי, חפשו את הדרך להבטחת התשלום.

אני מציע. שני תשלומים. האחד עם הגשת הבקשה והשני עם לקבלת הרשיון.

רם לא יוכלו לעמוד גזה.

יש פער של חצי שנה בין הגשת הבקשה לבין קבלת הרשיון.

טפלו באדם כזה בדיוק כשם שמטפלים באדם שאין לו רשיון לנהיגה במונית

ובכל זאת הוא נוהג במונית. זה אותו הדבר.

זאת בעיה של אכיפה. ומה אם מישהו קיבל רשיון, התחיל לעבוד ולא שילם

על הרשיון?

אין היום אדם במדינה שלא קונה בתשלומים.

מדובר על נכם ששווה לפחות 50 אלף דולר, קונים אותו ב-30 אלף דולה,

ולהערכתי אין בעיה להשיג הלוואה שמחולקת לשני תשלומים.

אני אבדוק אס אפשר להסדיר את הנושא באמצעות אחד הבנקים ואם לא, אני

לא רואה אסון בכך שהסכום ישולם בשלושה תשלומים שווים במשך שלוש שניט. אם הנהג

לא יעמוד בתשלומים - תימסר הודעה למשרד הרשוי, ומשרד הרשוי יבטל לו את הרשיון.

אני לא רואה למר. צריך להיטיב בתשלומים.

אני רוצה להיטיב.

אני מביעה את דעתי שזה לא סביר.

יכול להיות מצב שבו הרשיון ניקנה ואחרי תשלום אחד הוא כבר נמכר לאדם

אחר.

בסעיף 14ו ב כתוב שתהיינה תקנות בעד מתן היתר להעברת רשיון. אם הוא

מעביר את הרשיון צריך לדרוש ממנו סכומים גדולים.

יש רעיון טוב. במשך שלוש שכים הוא מקבל רשיון זמני.

סיים את התשלומים - יקבל רשיון קבע. לא סיים לשלם - רשיונו נשלל

באופן אוטומי.

רבותי, אני מודיע לכם שזה מה שאני רוצה.

כל התהליכים של מתן רשיון ורישום הרשיון הם כאלה שלא ניתן עכשיו

לשנות אותם בנושא הזה, נתינת רשיונות זמניים וכו'.. זה דורש היערכות ארוכה.

תיערך בהתאם.

אין לנו האמצעים לכך.

כמה זמן זה יקח? שלושה שבועות?

אנחנו מבקשים לרשום הסתייגות.

אני תמיד לוקח את עמדת הממשלה, רק תזכרו דבר אחד, שאם תרשמו הסתייגות

בנושא הזה, יהיה מי שיגיש הסתייגות לחמישה תשלומים, והכנסת תעביר את זה

במחיאות כפיים סוערות.

מספר התשלומים כבר לא משנה לי. אין לי מנגנון שמסוגל לטפל בזה.

איזה מנגנון צריך כאן?

אני מציע לתת הנחה נוספת ולא לתת תשלומים.

הבעיה היא של גיוס הכסף.

תצטרך להוריד את המחיר ל-25 אלף דולר, וזה רק יוריד את ערך המניה.

אני מציע לכם לא להגיש הסתייגות כי הסתייגות רק תקלקל. אם תגישו הסתייגות

לפריסת תשלומים לשלוש שנים יהיה מי שיגיש הסתייגות לשישה תשלומים ותראו שזה

יעבור בכנסת. כל הנהגים השכירים ישבו ביציע..

עד היום נשמרה איזושהי פרופורציה בין החלוקה לכלל האזרחים לבין

הזכיונות שניתנו לנכי צה"ל ולמשפחות חללי צה"ל. הואיל וביקשנו מאה רשיונות

בהנחה שהמכסה היא 1500 והיום המכסה הועלתה לאלפיים, אני מבקש לשמור על

הפרופורציה לגבי נכי צה"ל ולהגדיל גם להם את המכסה.

התבקשנו ע"י השר לתת מאה רשיונות. אין שום קשר בין זה לבין כמה

רשיונות אנחנו מקצים.

אדוני היושב-ראש. תמיד היתה פרופרציה בין החלוקה לכלל הציבור לבין

החלוקה לנכי צה"ל.

תגישו בקשה חדשה.

הבקשה טרם נדונה. היושב-ראש אומר - תגישו בקשה חדשה.

אבל אני מבקש שיירשם בפרוטוקול לפני היושב-ראש...

יכול להיות שאם תגישו בקשה נחליט על הקצאת 140 רשיונות.

עדיין אין לכך אישור. חייבים להזמין את הנציגים.

חבר-הכנסת זנדברג מציע שמתוך אלפיים הרשיונות יישמרו 130 למערכת .

הבטחון.

אני מקבל את ההצעה.

אני מבקש לדון שוב בנושא התשלומים.

למה אנחנו למעשה מקפחים את המבקשים הרגילים, וגם לכם אנחנו לא קובעים

תשלומים?

אי אפשר לעשות צדק עם כל העולם.

במכתבו של שר התחבורה הוא מדבר על אגרה לנכים בגובה של 60 אלף ש"ח.

זה מה שאתם מבקשים וזה מה שיישאר?

כן.

אני מציע שנקבע אגרה של 20 אלף דולר, שהם 60 אלף ש"ח.

הנושא לא נדון עד עכשיו כי לא היתה מכסה שנתית. ניתנה לכם תשובה שבדק

נאמר שלא ניתן לדון בבקשה להקצאה לנכים מבלי שאנחנו יודעים מה היא המכסה.

לא קיבלנו תשובה כזאת.

העלינו את המכסה מ-1500 לאלפיים. אני לא רוצה להמשיך ולהעלות.

אבל חלק מהרשיונות שהוקצו יהיו עבור הנכים.

נכי צה"ל הם לא אזרחי המדינה?!

רצינו לתת את הרשיונות לנכי צה"ל בסידור נפרד, ואמרו שידונו בנושא

יותר מאוחר.

רבותי, מתוך אלפיים הרשיונות אנחנו נקצה 130 למערכת הבטחון, ומחיר

האגרה יהיה 20 אלף דולר.

חשבנו לתת רשיונות לנכי צה"ל עוד לפני שמתחילים לחלק.

יש לך אישור להקצות 130 מספרים.

יש לנו בעיה עם קביעת המחיר המיוחד לנכים. אני מוכך לעקוף את הבעיה

הזאת ואני מציע שבמסגרת העבר, או שעוד לפני שהחוק ייכנס לתוקף, לאשר 130

מכסות, ובלבד שזה יהיה כביכול על העבר כי עד היום שולמו 20 אלף דולר עבור

רשיונות העבר.

אנתנו מאשרים הקצאה של 130 רשיונות לנכי צה"ל ב-20 אלף דולר מתורגמים

לשקלים דורשים, מעבר למכסה של האלפיים.

אין בהתאם לחוק שום הסמכה להפלות בתשלום האגרה את הנכים. האגרה צריכה

להיות אותה האגרה כמו לכולם, אלא אם כן מתקנים את החוק.

לא מדובר על התיקון הזה, אלא על-פי המכסה משנת 1993.

אין לזה קשר לחוק הזה. אני רוצה לסכם. אם תתעוררנה בעיות נוספות

אנחנו נקיים ישיבה נוספת בשבוע הבא. אני מבקש מהיועצת המשפטית של משרד התחבורה

יחד עם היועצת המשפטית של הוועדה ושל משרד המשפטים לסכם את כל הנושאים שדיברנו

עליהם לקראת שבוע הבא, ולראות אם צריך לקיים ישיבה נוספת. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05.