הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 206

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ב/ י"א באדר בי התשנ"ה, 13.3.1995, בשעה 12:45

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ג. פת

צ. הנגבי

נ. חזן

ג. שגיא

א. זנדברג

י. ונונו

ש. בוחבוט

מוזמנים; ד. לחמן-מסר

מזכירת הוועדה; ל. ורוו

יועצת משפטית; א. בנדלר

המתרגמים בע"מ

סדר היום;

הצעת חוק הבזק (תיקון) התשנ"ה-1994 -ח"כ רענן כהן, צחי הנגבי -

הצבעה



הצעת חוק הנזק (תיקון) התשנ"ה-1994- ח"כ רענן כהן, צחי הנגבי -

הצבעה

הוועדה היום תצביע על נושא, שנידון בוועדת

המשנה, והמחייב בכל אופן חזרה למליאת הוועדה.

לא מצאתי לנכון, כמובן, ולא היה צורך לזמן בחזרה את כל הגורמים ולשמוע

אותם, כי הם השמיעו את מה שהיה להם להשמיע בפני ועדת המשנה, וחזקה על

יו"ר ועדת המשנה, שלקח בחשבון את כל הדברים שהושמעו.

מכיוון שגם יו"ר המשנה הוא אחד ממגישי הצעת החוק יחד עם ח"כ רענן כהן,

אז אני מבקש ממך בתור יו"ר ועדת המשנה, שתציג בפנינו את מסקנות ועדת

המשנה, כי ועדת המשנה החליטה בעניין הזה קודם לכן.

צ, הנגבי; הדיונים בוועדת המשנה העלו, שיש מצב, שעל פיו

מופרת הנורמה, שוועדת הכלכלה של הכנסת, ולמעשה

מליאת הכנסת, קבעה, שעל פיה יש חלוקה של דרכי המימון וערוצי הטלויזיה

השונים. הערוץ השני מתפרנס מפרסום, ולא עולה לאזרח אגורה. הערוץ הראשון

מקבל אגרה, שלדעתי, היא אגרה מוגזמת, אבל אנחנו חיים איתה בשלום, והיא

מאפשרת לו לקיים את עצמו. וערוצי הכבלים מתפרנסים מדמי מנוי, שזה בערך

1,200 שקל לשנה, פחות או יותר. גם זה, לטעמי, הרבה מאוד כסף. אבל זה

המצב.

מה שקרה בערוץ הרוסי זה, שהלכו ועשו צחוק, והפכו את הנורמה הזאת של

החלוקה השוויונית למרמס, והם עושים פרסומות במשך כשבעה חודשים בהיקפים

הולכים וגדלים, לרבות דברים כמו הטפה למסיון וחלוקת הברית החדשה ומשרדי

נערות ליווי וכוי. אבל, הבעיה פה היא לא תוכן הפרסומים האלה, אלא

העובדה, שנגד עינינו למעשה, עוברים על אותה חלוקה שנקבעה, והופכים

אותנו למיותרים.

במשך כשנה קיימנו דיונים בהצעת החוק של מאיר שטרית, שעניינה שינוי

ההתפלגות של הפרסום. בסופו של דבר, לא קיבלנו את עמדתו של מאיר שטרית

להכניס פרסומת בכבלים עכשיו. גם אם היינו מקבלים את זה, אנחנו קבענו מה

שכל הזמן התחייבו בפנינו, שהכבלים ייחדו חלק מהכספים מהפרסומות האלה

להורדת דמי המינוי או לסיוע לאוכלוסייה נזקקת.

בסופו של דבר, הכבלים משיקולים שלהם החליטו להפסיק ללחוץ על העניין

הזה. ונוצר מצב, שבפועל יש פרסום בערוץ הרוסי באופן קבוע, במשך חודשים

על גבי חודשים. אני הבאתי פה לדוגמה בדיון שהיה, ולכולנו זה חשוב

כיהודים, פרסום של חלוקת הברית החדשה לאזרחים שיתקשרו. מסיון בראשון

לציון מפתה אזרחים דרך הערוץ הזה. הם יודעים, שחלק מהעולים מברית

המועצות אולי יותר חשופים לתעמולה נוצרית, ומשתמשים בערוץ הזה כדי לשדר

פרסומות, שבערוץ אחר לעולם לא היו עולות על המרקע.

נאמר על ידי אנשי הערוץ הרוסי, ששמו לזה קץ. נהפוך הוא, מאז יש עוד

חברה שעוסקת בהטפה למסיון. הם יודעים, שהקהל הרוסי הוא קהל שניתן לפנות

אליו כאילו בלי ששאר העולם או העיניים האחרות יכולות לבחון את המתרחש

בערוץ הזה.

אנחנו הצענו, רענן כהן ואני, הצעת חוק, שבאה למעשה להרתיע מפרסמים שם,

שתהיה להם עלות כבדה על כל פרסום אסור כזה, עד אשר יוסדר בחקיקה, אם

בכלל תוסדר הסוגייה הזאת בחקיקה, שתאפשר גם בכבלים פרסום. ואת זה אנחנו

מבקשים להעביר למליאה.

היו"ר ג. פת; יש לנו בעיה לא רק עם הערוץ הרוסי, מכיוון

שבכבלים יש לך פרסומת לקוקה-קולה למשל. מי נהנה

מזה כאן? קוקה-קולה בחו"ל. אבל ראינו את זה בכבלים.



צ. הנגני; אנחנו לא נכנסים לזה. כל הדברים שהם לא פרסומים

שנעשים על ידי מפרסם ישראלי שמממן את זה, אין

לנו בעיה עם זה.

אבל אם עושים את זה על ידי האם.טי.וי.? אוטם

מפרסם דרך האם.טי.וי.?

הנושא הוא נושא סבוך, והוא מאוד בעייתי. היה חוק במדינת ישראל, שאמר

דברים דומים לדברים שח"כ צהי הנגבי רוצה להציע. והחוק הזה - פג תוקפו.

זה היה חוק לחמש שנים, שקבע כעבירה פרסום מחוץ למדינת ישראל. למה קבענו

את זה לחמש שנים? כי הרגשנו, שאנחנו לא על קרקע בטוחה בחקיקה הזאת.

עכשיו, כשושאלים מהי תכלית החקיקה, מתי משתמש המחוקק בכלי שנקרא חוק,

התשובה היא - כשהוא רוצה למנוע התנהגות פוגעת, התנהגות פטולה, שהיא

נורמה, אשר אנחנו לא רוצים שהיא תהיה נורמה בחברה שלנו. מי נפגע

מהפעילות הזאת, כשנניח אוסם מפרסמת באמצעות לוויין בלוכסמבורג או

באמצעות לוויין רוסי, שיש בו תכניות ברוסית שנקלטות בישראל, ואני לא

יודעת אם הן מיועדות בעיקר לישראל או לא, נניח אפילו שכן, מי נפגע מזה?

נפגעים זכייני הערוץ השני. האם ראוי ונכון שהמחוקק הישראלי, יפעיל תותח

כבד כמו חקיקה בעלת אספקטים אקסטטריטוריאליים? ואני תיכף אפרט אותם.

נפגע המחוקק בישראל. חבל שבכבלים אין פרסום, זה

מי שנפגע. זה שגם הערוץ השני ו"ידיעות" מתמקדים

בזה שיהיה פרסום מתחרה, זה אינטרס שלהם. זה לא מעניין אותי כמחוקק.

ועדת הכלכלה דנה במשך שנה בחוק של שטרית, ולא אישרה את ההחלטות.

ד. לחמן-מסר; במה זכייני הכבלים נפגעים? זכייני הכבלים

כשלעצמם אדישים לחלוטין. יכול להיות, שתבוא

ותגיד, - הכנסת קבעה נורמה, שהפרסום יהיה רק בערוץ 2 -.

צ. תנגבי; זכייני הכבלים שיורידו את המחיר לאזרח.

אם הכבלים מרוויחים מפרסום, שלא היה מיועד

בתשקיף המקורי שהם קיבלו, כי הם לא היו אמורים לעשות פרסומת, הם מקבלים

הון עתק מפרסום צדדי באם.טי.וי. או בסי.אן.אן. או בערוץ הרוסי, אז

שיורידו לאזרח הקטן את 100 השקל, שהוא משלם לחודש. אבל לא, הם לוקחים

גם את האגרה של האזרחים, של מיליונים היום, וגם ממשיכים להרוויח כסף

מהפרסום.

א', אני לא חושבת שהוכח שהכבלים משלמים כסף

ללוויין הרוסי. אין לנו סיטואציה כזאת וזה גם

לא נטען אף פעם.

מה שאני מנסה לבוא ולומר הוא, שהלוויין הרוסי, אותה חברה רוסית שאנחנו

ראינו בטלוויזיה, לרוסיה יש זרועות פרוסות ברחבי העולם, וייתכן שהיא גם

מפעילה שידורים.

מי שמכיר אותי, יודע שאני לא בדיוק אוהדת ידועה, שנלחמת למען זכויות

בעלי הזיכיונות בכבלים דווקא. אבל אני מנסה לתת איזה שהיא תמונה מאוזנת

במה החקיקה במדינת ישראל ראוי שתטפל, במה ראוי שתעסוק, עם איזה ערכים

ראוי שתתמודד, והאם הסוגיה שלפנינו, שהיא תופעה מזערית ושולית, ראויה

לטיפול בחקיקה. ואני אומרת לך, ספק אם היא תבוצע הלכה למעשה.

אנחנו ראינו בכנסת הקודמת חקיקה מאוד קשה, שיו"ר ועדת חוקה דאז,

אוריאל, הפעיל נגד גנבת מכוניות. היום זה פשע במדינת ישראל. האם זה

הועיל כדי להקטין את גנבת המכוניות?



כשהמחוקק בורר, ישנה סוגיה מסוימת, שהיא ראויה לטיפול, היא אולי

בעייתית. בואו נחשוב איך מטפלים בה, לפני שמפעילים את התותח הזה שנקרא

חוק, וקובעים עברה עם סיוע. צריך לחשוב א', איזה תכלית זה בא להגשים,

האם התכלית הזו ראויה; האם זה לא למעלה מו הנדרש; במילים אחרונות, את

העקרונות שקבועים כפסיקת ההגבלה שבחוק חופש העיסוק.

אני לא באה להגן על אוסם. אבל האם זה ראוי שאנחנו עכשיו, אתם, תתכנסו

ותקבעו כעברה פרסום באמצעות לוויין? איך נערכים? מתי המשטרה תתעסק -

האם רק אם השידורים יהיו מיועדים בעיקר לישראל, או בין היתר לישראל?

ואם הוא משדר גם בישראל וגם בירדן? מחר אם יתפסו את השלום, יהיה שידור

בערבית אל תושבי המזרח התיכון. יהיו שם פרסומות של אוסם ופרסומות של

המתחרה המצרי. אז מה אנחנו נעשה?

הקהילה הבינלאומית האירופית טיפלה בסוגיה הזאת. אנחנו לא נולדנו

ראשונים עם הבעיה של הפגזה באמצעות לוויינים, שייתכן שהם סותרים את

הסדר הפנימי, שהמדינה קבעה לעצמה. כי לא נושא של ייחודי לנו. צרפת,

בלגיה, הולנד - כולם מופזגים תיאורטית במעשים מלוויינים שמשדרים מן

המדינות האחרות, אשר יכולות להיות שם פרסומות, שמתחרות בהסדר המקומי של

פרסומת בשידורים. האם הקהילה האירופאית אמרה - אסור? - לא.

החוק הזה - יכול להיות שהוא יחוקק ויכול שהוא לא ייאכף. איך אפשר לאכוף

דבר כזה? כמות ההוכחה, כמות הראיות, כמות הזמן והמאמץ הם אדירים, וכל

זה כדי להגן על איזה ערך? של מי? אני צריכה להגיד שהקסטה הזאת הייתה

בלוויין ששודר, שעיקר שידוריו מיועדים לישראל.

לגבי הנושא של ההסתה. אם הפרסומת מהווה עברה, והיא מבוצעת באמצעות שמות

מישראל, אז המשטרה יכולה לומר - אני חושבת שנעשתה כאן פעילות

מיסיונרית, שהיא אסורה על פי החוק -. היא יכולה להשתמש בזה לצורך העמדה

לדין.

ח"כ הנגבי, האם אתה אומר, שהמשטרה לא הולכת על העברה הראשית, שכולנו

הסכמנו חברתית, שהיא לא צריכה להיות עברה?

צ. הנגבי; אנחנו מדברים על מצב שבו יש חלוקה חד משמעית של

אזורי פרסום בישראל. זה שהמשטרה לא אוכפת את

החוק זו לא סיבה למחוקק להרים את ידיו.

היו"ר ג. פת; אני רוצה לומר דברים שאמר צחי הנגבי. יש תוהו

ובוהו בכל תנושא של הפרסומת בארץ. הערוץ הראשון

מפרסם, למרות שבמפורש החוק אוסר עליו לפרסם. הערוץ השני, אני הרי

נלחמתי פה עם הוועדה הזאת כל הזמן. במשותף עשינו את זה שלא תהיה גלישה.

אמרנו, שהערוץ השני קיבל שנתיים כדי לעמוד על רגליו, ושהכבלים לא יחטפו

לו את השנתיים, וצריך בנובמבר למנות ועדה. אבל חבל מאוד, אני אומר את

זה לנציגת המשפטים, שהדברים גם במקום שקיים החוק לא מופעלים. אתמול

ראיתי פרסום בערוץ הראשון.

אני ביקשתי את רשות הדיבור, משום שבוועדת

המשנה נקטתי עמדה שונה מעמדתו של יו"ר הוועדה.

ואני רוצה לומר בקצרה, קודם כול, במה אני חושב, שאנחנו לא צריכים

לעסוק. קיימת הסוגיה של הכבלים והפרסום בכבלים. הכבלים מחייבים אותנו

בדמי מינוי, ונוסף לזה עושים עסקים אחרים. אני רוצה לומר, שיש צורך

לטפל בכבלים לא באמצעות סנקציה על מפרסמים ישראלים, או בכל דרך עקיפה

אחרת.

דבר שני, גם תוכן השידורים כרגע לא מענייננו. הנושא ביסודו פשוט. אנחנו

פה לא יכולים להטיל סנקציות על מפרסמים מחו"ל. ואנחנו יכולים או



מתכוונים באמצעות החוק הזה להטיל סנקציות על מפרסמים ישראלים. התוצאה

החד משמעית היא, שיש הפליה לרעת מפרסמים ישראלים, בעיקר כשמדובר על

שידורים, שמכוונים לא רק לישראל, אלא גם למדינות אחרות. פירושו של דבר

הוא לא רק שאנחנו פוגעים ביצרנים ובמפרסמים ישראלים.

הערוץ המסוים, שדובר עליו, מכוון בראש ובראשונה למדינות חבר העמים.

והוא, כמובן, משדר גם בישראל. יש קהל מאזינים גם בישראל.

מכל מקום, התוצאה הכלכלית היא, שבמשק הישראלי היצרנים הישראלים משלמים

מחיר, רק משום שאנחנו חושבים, שצריך להטיל סנקציות כאלה או אחרות על

חברות הכבלים. ואני בעד להילחם ולהגביל בנושא של דמי המינוי בכל דרך

אחרת. אבל לא יכול להיות, שבאופן חד משמעי ייפגע האיזון, שלא קיים

בהרבה תחומים, בין מוצר ישראלי ומוצר מתוצרת חוץ, ותימשך ההפליה, או

שהיא תוגבר באמצעות החקיקה הזאת. נגד הדבר הזה אני יצאתי, ואני חושב

שאם אנחנו צריכים לטפל בכבלים, חייבים למצוא דרך אחרת.

א, זנדברג; אני רוצה להעיר שתי הערות, אחת בתחום העקרוני.

אני זוכר, שהיו דיונים כאן לפני כמה שבועות,

במסגרת הצעת חוק אחרת, שנועדה לבחון לעומק את טיב היחסים מבחינת זכויות

בין חברות הכבלים המפיקים והממונים האחרים, והערוץ השני שיצר שידור

ישיר של מופעי ספורט. אני זוכר שדנו בכל הנושא הזה כאן.

החוק הזה הוא בעצם אינטגרלי לנושא הזה. בעצם הוא עוסק באספקט של אותה

בעיה, ואותם קשיים. אמר ח"כ הנגבי בצדק, המטרה בחוק הזה היא לשמור על

אותו הסדר, שכאשר חילקו, אמרו - כבלים זה הכנה למנויים, ערוץ שני -

פרסומת וכדומה. אז אם הנושא ההוא מתקדם, הייתי רואה את שני הדברים

משתלבים אחד בשני. זאת הערה אחת.

הערה שנייה זאת השאלה אם במסגרת הדיונים בוועדת המשנה נתנו את הדעת

לעובדה, שדרך מאוד פשוטה לעקוף את כל העניין זה להקים חברת בת, שהיא

משווקת לאירופה או קיימת באירופה, רשומה באיזו שהיא מדינה, ואותה חברה

תעסוק בכל מערך הפרסום ועידוד הפרסום, ואז בעצם לא עשינו כלום. החוק

יהיה אות מתה, אפילו אם המשטרה (וזה סיפור אחר) או הממשלה תחליט לאכוף

את החוק, ולפי מה שאני מבין פה, יש פה התנגדות בעצם לנסות ולאכוף אותו

אפילו. אבל גם אם יחליטו לעשות את זה, אנחנו נהיה במצב שיש לנו אות

מתה. אלה שאלות, שמן הסתם דנת בהן. הייתי שמח לשמוע את התשובה.

צ. הנגבי; בכל הנושא הטכני של איך ליצור מערך של הנחיות

שיאפשרו לאמת, הדברים נמכרים בישראל. יכולה

להיות חברה אירופאית, אבל ברגע שאתה מפנה לטלמסר מישראל, או אם יש לנו

כתובת של אוסם, בהיפר כול, סופרמרקט, אתה יכול לשים את האצבע על

המפרסם, גם אם הוא ילך לכיוון הזה. בין הקריאה הראשונה, השנייה או

השלישית צריך לעסוק בכל הסוגיות הטכניות.

י. וענונו; בסוף המושב הקודם, למעשה, כבר עמדנו להצביע

לגבי החוק בכבלים, ואפילו לאשר את זה תחת

מגבלות של כל מיני נושאים.

צ. הנגבי; כיוון שבחוק אנחנו הכנסנו על פי התחייבות,

שהכבלים מתחייבים להקדיש חלק משמעותי מהפרסום

בחזרה לאוכלוסיות מצוקה, הם ויתרו על העניין, והפסיקו לפעול. כבר לא

כדאי להם. הם עושים פרסום בלי שהם יצטרכו להוריד.

הערוץ הרוסי פרסם כל הזמן, אבל הוא לאזרחים בקריית מלאכי, או בכפר

שמריהו לא מעביר נתח מהפרסום.



היו"ר ג. פת; אני רוצה להגיד לך, לי יש דעה אחרת לגמרי.

הכבלים לחצו על כניסה לשטח הפרסומת, מכיוון

שבזמנו הייתה להם מחשבה לצאת לבורסה, והבורסה הייתה בשמים. חבל שהבורסה

היום לא בשמים, ואין להם שום מחשבה איך לצאת לבורסה, הם לא לוחצים.

ברגע שהבורסה תעבור את ה-190 נקודות, הם ילחצו בחזרה, ויאמרו - לנו יש

חלק ב-500 מיליון דולר של פרסומת -. זו הייתה המטרה שלהם.

הייתה החלטה של הממשלה, והממשלה הסדירה עם הערוץ השני ועם הכבלים,

שבנובמבר תמונה ועדה בלתי תלויה, שתבדוק אם אכן הערוץ השני התבסס דיו.

היא תברר את כל העניין הזה של פרסומת בכבלים.

לי לא משנה למשל אם יש פרסומת לקוקה-קולה בסי.אן.איי.. קוקה-קולה -

ישראל נהנית מזה.

כן. אבל כל יצרן ישראלי אחר, שהוא לא עם תג

בינלאומי יוצא נפגע מזה.

היו"ר ג. פת; יש בעיה אחת שהתוצרת, תוצרת החוץ, נהנית יותר

מאשר תוצרת הארץ.

נ. חזן; אני מתנגדת להצעת החוק הזאת מכמה טעמים, ואני

רוצה למנות אותם.

טעם ראשון, אני חושבת שיש פה פגיעה בתוצרת הארץ. אני מדברת על אוסם

ואחרים, שמפרסים בחו"ל, ולא בישראל. ואתה מנסה בעצם למנוע תחרות. אני

חושבת, שיש בהצעת החוק הזאת פגיעה בתחרות החופשית של חברות ישראליות.

אני רואה בענין הזה בעיה.

בעיה שנייה היא, שבוודאי הכבלים בארץ הם לא אלה שנהנים מהפרסומות האלה.

זה דווקא הכבלים מחו"ל או חברות לוויין, שלא נמצאות במדינת ישראל. אז

אני רואה פה איזה שהיא סתירה בסיסית בין הכוונה של החוק ובין הקול,

שנבחר בעצם לאכוף את הכוונה שלך, צחי. אני משתוממת.

מבחינת מהותית, אתה מעוניין למנוע פרסומת בכבלים במדינת ישראל. אתה

משתמש בכלי לא נכון, שאוסר את הפרסום על חברות ישראליות במקומות אחרים,

ולא בישראל. ואתה לא יכול לעשות את זה, משום שהשידור לא בא מכאן, הוא

בא משם.

צ. הנגני; השידור מתבצע בבית שלי, כשאני פותח את

הטלוויזיה.

נ. חזן; אבל זה נכון כשאתה פותח את הסי.אן.איי. היום,

ואתה מקבל כל מיני פרסומות, וזה בא מחו"ל.

א/ אתה מונע ממנו להתחרות, ובי,

אתה מנסה למנוע ממנו לעשות משהו, שהוא אקס טריטוריאלי, אני חושבת שדידי

לחמן-מסר אמרה את זה נכון מאוד, בזה שאתה מנסה למנוע מגורם חיצוני

לעשות דבר, שיש לך כלים אחרים לטפל בו גם בארץ.

היו"ר ג. פת; יש פה הרבה סימני שאלה. מה יעשו בכספי ההכנסות?

ומי יקבל את הקנסות! וכדומה. ויש לי פה גם מכתב

מנשיא התאחדות התעשיינים, שאני חושב שהיה טוב יותר, אילו לא היה שולח

אותו. אבל בכל ההיסוסים שיש לכל אחד מאיתנו, אולי כדאי לדון בהם בין

קריאה ראשונה לקריאה שנייה. אבל בפנינו היום הצעה.

הצעה אחת אני מבין מדברי ח"כ זנדברג, שאולי נשלב את זה. אני חשבתי שזו

הצעה שאולי יכולה להתקבל. אבל בואו נהיה מספיק כנים, אני לא רואה את



הממשלה מגיעה לזה עד חודש נובמבר. ומחודש נובמבר זה ייסחב הלאה, ותהיה

ועדה שתבדוק, והוועדה תתחיל לבדוק בנובמבר. אם אתה זוכרים, אני הצעתי

שהוועדה תמונה שלושה חודשים לפני נובמבר, ותהיה במסקנות שלושה חודשים

אחרי נובמבר. אבל לממשלה יש זמן לעניין הזה, ואנחנו כבר עומדים בחודש

אפריל. אבל זה לא משנה את העובדה, שאנחנו צריכים לגשת להצבעה.

יש בפנינו הצעה של ח"כ צחי הנגבי, שעברה את ועדת המשנה, והוצבעה בוועדת

המשנה, וסוכמה בוועדת המשנה, ויש דעה סותרת. אז אנחנו במליאת הוועדה

צריכים להצביע.

אני לא אציע להסיר את ההצעה מסדר יום, מה שהרוב יחליט.

ההצעה הזו חוזרת למליאה, אבל המליאה תשמע את עמדת הוועדה. אם הוועדה

תומכת ברוב לקריאה ראשונה לדיון בכנסת או תציע לכנסת בסדר היום, היום

זה מליאת הוועדה. ועדת המשנה דנה. אילו לא היו חילוקי דעות בוועדת

המשנה, המליאה הייתה נותנת את ברכתה, וזה היה הולך למליאה. זה חוזר

למליאה בכל מקרה, אלא אם תהיה המלצה מהוועדה להסיר את זה מסדר היום או

לא להסיר. על זה יש הצבעה.

מי בעד ההצעה שהוועדה תציע למליאה להסיר את הצעת החוק הפרטית מסדר

היום? ארבעה. מי בעד ההצעה להביא את זה למליאה ולהמליץ בפני המליאה

לדון בקריאה ראשונה? שלושה.

המליאה תקבל את ההצעה. אני אמסור למליאה את תוכן הדיונים.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30