הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 205

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ב/ י"א באדר ב' התשנ"ה, 13.3.1995, בשעה 11:30

נכחו;

היו"ר ג. פת

ש. אביטל

ש. בוחבוט

מ. גפני

ע. דראושה

צ. הנגבי

י. ונונו

א. ורדיגר

א. זנדברג

נ. חזן

ס. שלום

א. אולמרט, ח"כ, ראש עיריית ירושלים

מ. שלו, מנהל תחום שלח, משרד החינוך והתרבות

מ. ריגל, יועץ כלכלי, משרד התיירות

י. טל-גן, מנכ"ל ארועי ירושלים, חברת גיתן

פ. אלעזר, חברת גיתן

א. סגל, משרד האוצר

א. כץ, תנ"צ, משרד המשטרה

א. מקלב, חבר המועצה, עיריית ירושלים

ל. ורון

חבר המתרגמים בע"מ

חגיגות 3.000 שנים לירושלים - חה"כ אברהם ורדיגר



חגיגות 3.000 שנים לירושלים - חה"כ אברהם ורדיגר

היו"ר ג. פת; הנושא הוא חגיגות 3,000 שנים לירושלים, וזה

בהתאם להצעה לסדר היום שהגיש חה"כ א. ורדיגר.

אני מציע שח"כ א. ורדיגר יפתח את הישיבה ויאמר את דברו בהקשרים השונים

הקשורים לאותו נושא, הן מבחינת האופי של החגיגות, הן מבחינת התרומה

שהחגיגות תתרומנה לירושלים, והן מבחינת הדיוק ההסטורי, אם אכן עברו

3,000 שנה, או לא עברו 3,000 שנה.

א, ורדיגר; אני הגשתי את הצעתי, חגיגות 3,000 שנים

לירושלים, בחנוכה השנה.

אנחנו יודעים שחנוכה זה חג אשר מסמל את המאבק של העם היהודי על מנהיגיו

אז נגד ההתייוונות. השיר "מעוז צור ישועתי" מספר על היוונים שנקבצו עלי

בימי חשמנאים. ועם ישראל זוכר בגאווה את מתתיהו בן יוחנן הכהו הגדול

חשמונאי ובניו, כאן בירושלים, שלחמו את מלחמת העם היהודי נגד

ההתייוונות, נגד ההתבוללות, וב"ה ניצחו.

העיר הזאת ירושלים מקודשת לנו, ואין לנו עיר קודש אחרת. לא רומא, ולא

מכה. אף על פי שאני חס וחלילה לא מערער על זכותם של כל העמים, וכל

הנאמנים לאהוב את ירושלים. אבל ירושלים היא שלנו.

בכותרת הזאת של 3,000 שנה לירושלים, יש חישוב שגוי. על-פי החישוב יש

הבדל של 136 שנים, לא פחות ולא יותר. וזה על פי הדיוקים ההיסטוריים,

הנתונים ההיסטוריים שלפנינו.

33 שנה מלכות דוד בירושלים. שלוש שנים מתחילת מלכות שלמה עד לבניית בית

המקדש הראשון. 410 שנים משך בית המקדש הראשון. 70 שנה גלות בבל. 420

שנה משך בית המקדש השני. 1928 שנים מחורבן בית שני, זה היה 68 שנים

לפני ספירת הנוצרים, ועד ל-1996, השנה הבאה שנקבעה לשנת ירושלים. זה

2864. עגד ל-3,000 חסרות 136 שנים.

אני לא מגלה כאן את הדבר הזה, גילו את זה אחרים. אבל מדוע באמת נקבעה

השנה 1996 כאשר המספר הוא שגוי ואיננו מדוייקל

עם כל הכבוד, אין שום חשבונות אישיים או ציבוריים עם טדי קולק, ראש

עיריית ירושלים לשעבר, יש לו זכויות רבות בירושלים, הוא עשה הרבה למען

ירושלים. הוא עשה גם הרבה למען הרגעת הרוחות בין דתיים ללא דתיים

בירושלים. אבל הוא איזה מן מיתוס כזה שהיו צריכים להוכיח שמדוד המלך עד

טדי קולק לא היה מלך בירושלים.

כמובן שהנושא הזה של ירושלים והקשר לא עלה כ"כ יפה, מכיוון שאנחנו

יודעים שהיו חילופי גברא, ואנחנו עכשיו מחכים לבואו של ראש עיריית

ירושלים, מר אהוד אולמרט. ואני מצטער שהוא לא נמצא כאן בפתיחה.

והדבר השני, שגם בו אין לזלזל, שב-1996 קורה עוד משהו, או יקרה עוד

משהו במדינת ישראל, וזה הבחירות של הכנסת.

לנושא עצמו, לצורת החגיגות. כפי שהדגשתי בתחילת דבריי, ירושלים היא עיר

הקודש. עיר קדושה. בירושלים האוכלוסיה רובה היא חרדית, דתית ומסורתית,



ולכן יש להתחשב בירושלים גס מבחינת קדושתה, קדושתה אוניברסלית בכל

העולם היהודי. אני לא חושב שנצטרך כאן להרחיב את הדיבור, מה זאת

ירושלים לכל פרט ופרט, לכל יהודי ויהודי. האהבה לירושלים, התשוקה

לירושלים. התפילות לכיוון ירושלים מכל העולם. אפילו בא"י אנחנו פונים

לירושלים.

וכאן, עם כל הכבוד למארגנים לנושא הזה של 3,000 לירושלים, כאן עומדים

פשוט מאוד לבנות ירושלים אחרת. ואני אומר את זה בשפתי אני, לחלל את שמה

של ירושלים ואת קדושתה.

אני רוצה להזכיר כאן מאמר חז"ל על ירושלים, במסכת יומא, דף נ"ב, עמוד

ב', "אבן היתה שם בבית קודשי הקודשים של ירושלים מימות הנביאים

הראשונים ושסטיה היתה נקראת. אבן שתייה שממנה הושתת העולם". ובמסכת דרך

ארץ זוטא, דף ט' למדנו, "איטי בן יוחנן משום שמואל הקטן אומר, העולם

הזה דומה לגלגל עינו של אדם. לבן שבו זה אוקיינוס שמקיף את כל העולם.

שחור שבו זה העולם. קומץ שבשחור ירושלים. פרצוף שבקומץ זה בית המקדש

שיבנה במהרה בימינו, איכ"ר".

ובכן, מדובר כאן בתוכנית אשר יושקעו בה 20 מיליון דולר, ואני לא נכנס

עכשיו מי המשקיע. ואני יודע שלא עיריית ירושלים משקיעה 20 מיליון

דולר.

מדובר כאן במחזה אשר הוכן והופק על ידי שני אנשים מחו"ל, ואני לא יודע

אם הם יהודים או לא יהודים, אבל זה לא חשוב. גם המחזמר וגם התוכניות

האחרות, יש בהם אלמנטים אשר מבזים את ההיסטוריה שלנו, מבזים את דוד

המלך, מבזים את אבות אבותינו, וע"י כך מבזים למעשה את כולנו, את העם

היהודי.

אני שוחחתי עם כל מיני גורמים אשר קצת נמצאים בתוך העניינים, לא דתיים,

יש לי כאן גם את כל התוכניות, וכולם טוענים שיש לעשות איזו שהיא

רביזיה, ולהוציא מהתוכניות את אותם הדברים אשר פוגעים בקדושת דוד המלך,

בקדושת עמינו, בקדושה בירושלים, ולבנות את זה מחדש.

שוחחתי עם ראש עיריית ירושלים, אני בוודאי לא יכול להאשים אותך, לא אתה

הגית את הרעיון הזה, ולא לכבודך עשו את החינגה הזאת.

אני רוצה לצטט כאן מעיתונות לא דתית, ולא חרדית, "דוד המלך חוזר

לירושלים של יהודה קורן, תימרייס לא יכול היה למצוא גיבור עסיסי יותר

מדוד המלך לכתוב עליו. המחזמר יהיה עתיר משתתפים, ובעיקר משתתפות, כי

התנ"ך כזכור מנה לא פחות מתשע נשים ועשר פלגשים שהיו לדוד. אגב, הוא

העדיף אותן נוכריות. דוד נהג להתעלם בעקביות ממחצית מעשרת הדיברות. שמו

נכרך בשתי פרשיות של חיסול בעלים במטרה לזכות בנשותיהם, אביגיל אשת נבל

הכרמלי. בת שבע אשת אוריה החיתי. פרט לסצנת העירום, הבלתי נמנעת על

הגג, יש לבת שבע המתרחצת גם קינה קורעת לב על מות תינוקה", וכוי.

אני העליתי את הנושא בכדי לעורר את כולנו, במיוחד את ראש עיריית

ירושלים שעומד עכשיו בראש העיר, שהוא גם אחראי למעשה על כל הנושא הזה.

לצערי, אין לי כאן האפשרות והזמן לפרט את הכל בקשר לתוכנית הזאת, שהיא

מגוונת מאוד, אבל איננה מתאימה לירושלים עיר הקודש. אפשר לעשות אותה

בהוליווד, בפאריז, בכל מקום אחר, אבל לא בירושלים.



אני מבקש מאוד מראש העיר ומכל האחראים לבחוו את הנושא מחדש. אם קבעתם

את התאריך הזה שאיננו תאריך אמיתי והוא שגוי, אז אני לא חושב שתוכלו

עכשיו לסגת. אבל מבחינת התוכניות, אתם לא יכולים להתעלם מהזעקה אשר

קמה, ואשר תקום, אשר תהיה כאן בירושלים באותה שנה באותה תקופה. ואני

מזהיר את עצמנו לא להיכנס למצבים שקשה יהיה לצאת מהם.

ניתן לעשות צנזורה. יש לי כאן ציטוט של מר בקר, שהוא אחד האחראים,

שאמר שהוא לא דואג, לא מודאג מהתגובות של הדתיים והחרדים, לא איכפת לו.

התוכנית תבוצע כפי שתוכננה ללא שום שינויים. הכל יסתדר. והכל יהיה

בסדר. אף אחד, הוא אמר, לא יעשה לנו צנזורה, לא תהיה צנזורה, וכפי שזה

תוכנן ככה זה ימשך.

אני חושב שאנחנו בנושא זה צריכים להיות מאוד זהירים. מדובר בירושלים.

ואני מבקש לדון בנושא זה בוועדה.

א. אולמרט; אני בהחלט סבור כמו המציע, שצריך לנהוג זהירות

רבה, ולבדוק את העניין כהלכה, והלוואי וכך הוא

היה עושה. ואני מצטער מאוד שיש לי הרגשה רעה, אין זה נכון שהוא דיבר

איתי, אני כופר בכך. הוא תפש אותי במסדרון, במעבר, או בכנסת כבדרך אגב.

זה לא נקרא דיבור של מי שרוצה לדעת וללמוד על מה מדובר. וכשזה צריך

להיות בסיס לדיסרטציה כ"כ מעמיקה על ההיסטוריה, ועל התוכניות וכוי.

א. ורדיגר; להזכיר לך שפעמיים ביקשתי להיפגש איתך בלשכתך,

וזה לא יצא לפועל.

א. אללמרט; אתה טוען שביקשת פגישה, ולא קיבלת פגישה. אני

לא רוצה להתווכח על זה. העובדה היא שלא דיברנו

על העניין איתי. יכול להיות שעם אחרים.

שלא יווצר הרושם שאתה בא לכאן על בסיס איזו שהיא בדיקה עובדתית של

העניין, או תוך אסמכתא ששוחתת עם ראש העיר. דבר שלא היה ולא נברא.

א. ורדיגר; אני לא אמרתי שרק על סמך שיחתי.

א. אולמרט; יש לי תחושה לא סימפטית, אנחנו בעידן הפופוליזם

הפריימריסטי שבו אנחנו חיים.

יש ויכוח, השאלה מתי זה 3,000 לירושלים. יש גירסה אחת, ויש גירסה אחרת.

הגירסה שהביאה את המומחים להגיע למסקנה ששנת ה-3,000 היא שנת 96',

מבוססת על מחקר היסטורי, שבדק את שנות שלטונו של דוד המלך. דוד המלך

ששלט 33 בירושלים. את שנות שלטונו של שלמה, תוך התייחסות למועד ביקורו

של שישת מלך מצרים בישראל, שהיה בשנה החמישית למלכות רחבעם. ועל סמך

ניתוח של האירועים ההיסטוריים ושל אסמכתאות ארכיאולוגיות ואחרות, הגיעו

למסקנה שהמועד שבו דוד הכריז על ירושלים כעל בירת העם היהודי, היה

ב-1004 לפני הספירה. ב-1996 זה 3,000 שנה.

יכול להיות שיש ויכוח, שלמישהו אחר יש דיעה אחרת, השאלה שעומדת על הפרק

כרגע זה לא אם השנה הזאת מדוייקת או לא. אחד סומך על היסטוריונים כאלה,

ואחד סומך על היסטריונים אחרים. הוויכוח לכאורה הוא על תוכן הדברים.

ולכן אני מציע שלא נערבב שתי סוגיות שלא שייכות זו לזו.



אס נניח השנה היתה מוסכמת והתוכן לא חייג מוסכם, אז זה היה משנה? ואם

התוכן מוסכם אז מי שישאר עם המחלוקת לגבי השנה, ומישהו אחר לא.

והחגיגות תתקיימנה. אז מה זה יפריע לו, אם התוכן מוסכם? לכן הוויכוח

הוא לכאורה על התוכן, ולא על השנה.

אני רוצה לומר מה הרקע לחגיגות, מה התכלית של החגיגות, ומה התוכן הכללי

של החגיגות.

הרקע לחגיגות, כמובן זה התאריך ההיסטורי. אם אכן כפי שסבורים, שהתאריך

הזה הוא שנת ה-3,000, אז במדינה שבה חוגגים כל מיני אירועים, ובין היתר

יובלים של חמישים שנה, ושל שבעים שנה, ושל תשעים שנה, אפשר להבין שיש

איזה שהוא עניין לחגוג יובל של 3,000 שנה. אין עוד בירה בעולם שאפשר

לחגוג את יובל 3,000 השנה להיותה בירה, שהיא ממשיכה להיות בירה גם

בחיים האקטואלים, בזמן החגיגות, אז זה בודאי אירוע מיוחד במינו.

זה לא סוד, ואנחנו אומרים את זה לא אחת, שבמדינת ישראל יש קונצנזוס

לאומי רחב שרואה בירושלים את בירתה המאוחדת של מדינת ישראל, ושל העם

היהודי. וזה נכון שיש איזה שהוא צירוף היסטורי אולי של תאריכים, שלא

היה ידוע כאשר החליטו על קיום החגיגות, אבל הוא נוצר בתוקף הנסיבות,

שבמועד הקיום של החגיגות, פחות או יותר, אמור להתקיים המשא ומתן על

מעמדה הפוליטי של העיר.

אני אומר שזה לא היה ידוע, כי עד שלא נחתם הסכם אוסלו, שבו ממשלת ישראל

התחייבה לקיים בכלל פורמלית דיון על הנושא של ירושלים, מעולם ממשלות

ישראל לא הסכימו לדון על נושא ירושלים כפריט פורמלי בסדר היום של

השיחות. והחגיגות הוכרזו עוד לפני הסכם אוסלו. כך שזה צירוף מקרים.

כתוצאה מצירוף המקרים הזה, בוודאי שיכול להיות לממשלת ישראל, ולמדינת

ישראל, ולעם היהודי, עניין דווקא בהקשר הזה להבליט את המרכזיות של

ירושלים בתולדות העם היהודי במשך 3,000 שנה, ולכן יש פה טעם, ולחדד את

התודעה בעולם בקשר לעניין הזה. לכן, גם אם מלכתחילה זה לא היה שיקול,

בדיעבד בתוקף הנסיבות שנוצרו זה בהחלט אלמנט שקשה מאוד להתעלם ממנו,

וקשה מאוד להפריך אותו. זה דבר נוסף שצריך לקחת אותו בחשבון.

כמובן, שלנו יש עוד מטרות נוספות, שאנחנו לא מסתירים אותן. אנחנו

מעוניינים לגרום לכך שיבואו יותר תיירים ומבקרים לירושלים. זה חשוב לפי

כל קנה מידה. זה חשוב לנו כדי שיראו את ירושלים כפי שהיא. בירת ישראל,

בירת העם היהודי, אבל בעת ובעונה אחת, עיר הפתוחה לכל הדתות ומקיימת

חופש פולחן שלא היה כמוהו בתולדותיה, מאז שמדינת ישראל איחדה את העיר

מחדש.

גם זה עניין שיש לנו אינטרס להראות אותו לעולם כולו. וגם ליצור איזה

מומנטום של עלייה לרגל לירושלים של כל בני הדתות, יהודים, נוצרים,

מוסלמים, שיבקרו בה, יעשירו את קופתה, יתרמו לפיתוחה, וכל מה שכרוך

בזה.

אנחנו מדברים על שרשרת של תאריכים ששנת 96' היא רק ההתחלה שלהם, וזה

צריך ליצור מומנטום. שנת 97' זה מאה שנה לציונות. שנת 98' זה חמישים

שנה למדינת ישראל. שנת 2,000 זו שנה לספירה שלהם, שהיא שנה שתעודד ודאי

תיירות צליינית גבוהה מאוד לירושלים, שאנחנו איננו דוחים אותה, להיפך,



אנחנו מעוניינים לקדם אותה. אנחנו משקיעים הרבה מאוד מאמצים בפיתוחה.

משרד התיירות ודאי יכול לספר לכם. ועל רקע זה אנחנו מאמינים שאם נתחיל

את התהליך הזה בשנת 96' אנחנו נצבור מומנטום בכל אחת מן השנים הללו,

דבר שיתרום מאוד לפיתוחה ולחיזוקה ולאחדותה של ירושלים, כל הדברים האלה

גם יחד.

השאלה הגדולה היא באמת איזה מן אופי נותנים לחגיגות הללו.

קודם כל צריך להבין שהחגיגות הללו מעוניינות לפנות גם לציבור הישראלי,

לתושבי המדינה, ודאי לתושבי ירושלים בראש ובראשונה. אבל לא פחות מכך גם

לציבור בעולם כולו, מתוך אותם טעמים שעכשיו ציינתי אותם. ולכן, צריך

למצוא את המינון הנכון ואת האיזון הנכון במרכיבים של החגיגות, שיבטיחו

גם את מעורבות הציבור כאן, וגם עניין וסקרנות של הציבור הכלל עולמי.

דבר נוסף, אנחנו מאמינים שהחגיגות והאירועים והפרסום והעיסוק והדיונים

והוועידות, כל אלה יצרו עניין מיוחד סביב ירושלים ויגדילו את התיירות.

אנחנו מעוניינים לשם כך גם לעשות מאמץ כדי לפתח בירושלים עוד אתרים

שיכולים להביא לכאן תיירים, ויכולים לגרום לעניין לתיירים, ויכולים

לגרום לכך שהתיירים ירצו להישאר בירושלים, יותר מיום, יותר מיומיים,

יותר משלושה ימים, מאותם שיקולים שמניתי קודם לכן, ושעולים בקנה אחד עם

מטרות שכולנו מסכימים להן.

אנחנו מראש החלטנו שהחגיגות עצמן לא תהיינה פוליטיות. אמרתי את זה

במסיבת העיתונאים שבה הצגתי את החגיגות, ואני אומר את זה כאן עכשיו.

החגיגות תנסנה לשחזר את ההיסטוריה של ירושלים על כל מרכיביה, כשברור על

פי אופיה ההיסטוריה של העיר הזאת, על פי מקורותיה, על פי שורשיה, שיש

תפקיד מרכזי ביותר למסורת היהודית, ולזיקה היהודית. אבל יש גם אלמנטים

אחרים שגם אותם נרצה להביא לידי ביטוי בדרך הנכונה, בפרופורציה הנכונה,

במינויים הנכונים. כל זאת תוך הקפדה מקסימלית לא לפגוע ברגישויות של

שום ציבור, לא רק של הציבור היהודי, או החרדי, או הדתי בישראל, אלא גם

של ציבורים אחרים שגם בהם איננו מעוניינים לפגוע.

מה יכול להחשב לפוליטי למשל?

א, אולמרט; אירועים פוליטיים נחשבים כפוליטיים. אם למשל

בחגיגות אתה עושה אירוע שבו מופיעים כל ראשי

המדינה נניח, והם מודיעים שהם החליטו לבנות, או החליטו לעשות, נותנים

הצהרות שטבען הוא פוליטי, והן נוגעות לעניינים שנתונים למחלוקת

פוליטית, אז זה אירוע פוליטי.

העניינים האלה הם חלק מסדר יומינו, והם ימשיכו להיות חלק מסדר יומינו,

בהם אחד יגיד כך, והשני יגיד אחרת, ומה אני אגיד ודאי ידוע לכולם.

א. ורדיגר; אנשים פוליטיים לא יהיו בכלל?

א. אולמרט; בוודאי שיהיו.

מי שרוצה לטעון שהאירועים הללו כוונו לצורך

פוליטי, נניח שגם זה נכון, זה לא רלוונטי היום, משום שהיום בראש

החגיגות אני עומד, ואני ירשתי את החגיגות, כך שא"א לומר שאני התכוונתי

לעשות אותם פוליטיים.



צריך לבדוק מה עושים, ולא מה התכוונו. כי מה שהתכוונו זה לא רלוונטי.

במצב שבו גם הממשלה מצד אחד מעורבת, וגם העירייה, והממשלה היא בעלת צבע

פוליטי אחד, והעירייה צבע פוליטי אחר. אגב, אני לא בטוח שב-1996, בזמן

מועד החגיגות, הממשלה תהיה מצבע פוליטי אחר משלי. אבל גם אם זה כך, אז

גם כן נשמר איזה שהוא איזון. אין כוונה לעשות אונ זה לאירוע פוליטי, או

לפסטיבל של בחירות.

אחרי כל הפתיחה המונומנטלית הזאת של הרב א. ורדיגר יכולת לחשוב שהולכים

לעשות דבר נורא, שומו שמים והאזיני ארץ, פה הולכים לקעקע את כל יסודות

המסורת היהודית. את כל קודשי ישראל. את כל הדברים שאנחנו רגישים להם.

מה האסמכתא הגדולה שלו? איזה שהוא מחזמר מברודווי, שאיננו חלק

מהתוכניות, שלא אמור להיות חלק מהתוכניות, שאתה יודע שהוא לא אמור

להיות חלק מהתוכניות, כי נאמר לך.

א. ורדיגר; רגע, זה לא יתקיים?

א. אולמרט; הדבר היחידי שהוא שאל אותי באותו מפגש מסדרון

אקראי ומקרי, זה היה על העניין הזה, ועל המקום

הוא שמע את התשובה.

מה הסיפור? באו אלינו איזה מפיקים מברודווי, שמעו שיש חגיגות 3,000,

אמרו אנחנו הולכים לעשות בברודווי הפקה של מחזמר על דוד, בלי כל קשר

אליכם, בלי כל מימון שלכם, בלי כל מעורבות שלכם, אנחנו עושים את זה

בשביל ברודווי.

באו אלינו, שאלו מה דעתכם שאם אנחנו נעשה את המחזמר, ואם נספיק נרצה

להציג אותו בירושלים פעם אחת בתקופת חגיגות ה-3,000. אמרנו, נראה איזה

מחזמר אתם עושים. נראה מה המחזמר הזה. נראה מה התוכן שלו. נראה מה

הצורה שלו. אם נראה שזה מתאים לנו, אז נשקול אם אנחנו רוצים שתציגו

אותו בירושלים בתקופה הזאת. אם לא יתאים לנו, אז נגיד לכם שזה לא מתאים

לנו.

אז עשו פה יחסי ציבור לעצמם, ניצלו את ההזדמנות. הם לא היחידים. כל

העולם רוצה לעשות לעצמו יחסי ציבור דרך חגיגות של ה-3,000. אף אחד לא

הכניס את זה לתוכנית, זה איננו מופיע בשום מקום, לא הסכמנו לשום מקום.

את חגיגות ה-3,000, אנחנו עושים מתוך התייחסות לרגישויות המיוחדות,

המוצדקות לפי דעתי, הלגיטימיות, של ציבור רב, זה לא משנה רק אם חלק

מהציבור רגיש לזה. זה שחלק מהציבור רגיש, זה מספיק. משום שהרי אתה רוצה

שהחגיגות לא יעוררו מחלוקת, אלא יעוררו הסכמה. לא יגדילו מחלוקת, אלא

יגדילו את האחדות.

לכן לא נאפשר בכלל בחגיגות לעשות לא פסל, ולא צורה, לא של דמות של דוד,

לא כל מיני דברים אחרים שהורגים אותם בכנסת, ואחרי זה שולחים אליהם

מכתבי התנצלות. משום שאנחנו אומרים בשביל מה לעשות דבר שאתה יודע מראש

שיגרום לעוגמת נפש, ויביא להתלקחות, ויגרום למחלוקת, ויסיט את תשומת

הלב מהעניין שבו אנחנו מאוחדים לעניין שולי.



מה זה קשור לכל הדברים שכותב איזה אדיוט, ב"ידיעות אחרונות"? זה לא

האדיוט הראשון שכותב בעיתון ולא האחרון שכותב בעיתון. כותב איזה

עיתונאי בעיתון לא מה יהיה באותו מחזמר, אלא מה הוא חושב על דוד המלך.

כל העיתונים כותבים דבר הבל, ואתה הלכת לדבר ההבל הזה, שידעת שהוא דבר

הבל, שידעת שהוא מתייחס למשהו שלא יהיה פה בחגיגות ה-3,000. מכל העניין

הזה שמצוץ מדמיונו של איזה שהוא עיתונאי על מחזמר שיהיה באמריקה, שאף

אחד לא הסכים, לא התחייב שהוא יהיה בארץ, בנית לך תזה, הסתובבת איתה,

ואתה בא לכאן עכשיו ואומר ומספר לי שזה כתוב בעיתונים. מה זה מעניין

אותי מה כתוב בעיתונים? זה חסר שחר. אני אראה לך מה כתוב עלי בעיתונים

שהוא חסר שחר. מה אני יכול לעשות? אני שולט בעיתונים? אתה שולט

בעיתונים?

מטרידים את הכנסת באיזה שהיא תזה מונומנטלית על דבר הבל שכתב מישהו,

וכשאתה קורא אותו אתה גם למד שזה מדמיונו היוצר. כי על מה הוא מתייחס?

בא מישהו ואומר אני רוצה לעשות מחזמר באמריקה, ובא מישהו ואומר ההוא

שרוצה לעשות מחזמר על דוד, האם הוא יודע שדוד היה כזה וכזה? זה לא מה

שההוא אומר, זה מה שהעיתונאי אומר, ואני צריך לבוא לכאן לכנסת ולהסביר

לכם שדבר ההבל של העיתונאי מדימיונו הקודח לא מוכר לי, לא ידוע לי, לא

בתוכניות שלי, לא יהיה בתוכניות שלי, וכו' וכוי. ועל זה צריך לנהל

ויכוח.

מה יש כן? יש סידרה של תוכניות שכולן תוכניות שנמצאות בתחומי ההסכמה

הרחבה. בהקשר הזה של אירועי ה-3,000, יהיו למשל אירועים בעלי אופי

תרבותי, כלל אנושי, שאין בהם משום התגרות בערכים שלנו. זה אפידליו של

בטהובן, או הסימפוניה התשיעית של בטהובן. אם זה יצירה מיוחדת שתנוגן על

ידי תזמורת פיצברג, שחוברה באופן מיוחד לכבוד ירושלים, בניצוחו של גדול

המנצחים בעולם לורן מזל, אז זה דבר שפוגע בערכיו של מישהו?

יהיה קונצרט תהילים חגיגי. מלחינים רבים ישתמשו במזמורי התהילים של דוד

המלך. זובין מטה ינצח על התזמורת הפילהרמונית בקונצרט חגיגי בבריכת

הסולטן, ישמיעו יצירות ווקליות שנכתבו על טקסטים מספר תהילים. ויהיו

שורה של זמרים מהגדולים בעולם על ספר תהילים.

תהיה. אופרת נבוקו, שמדברת על חורבן ירושלים, והגליית בני ישראל על ידי

נבוכדנצר מלך בבל, שתוצג על ידי בית האופרה מורונה בבריכת הסולטן. יש

בזה פגיעה בערכים שלנו?

שיר לירושלים. קונצרט מיוחד שיושמעו בו עיבודים חדשים למיטב השירים

שנכתבו על ירושלים משך הדורות. שבחי ירושלים. הר הצופים. עורי ציון.

בביצוע התזמורת הסימפונית בירושלים, עם רשימה של זמרים וכוי.

כינור דוד. מיטב הכנרים בעולם יופיעו עם איזו שהיא מחווה לדמותו של דוד

המלך הכנר. לא עם פוזה שלו, ולא עם מסכות שלו, ולא עם תלבושת שלו, ולא

בלי תלבושת שלו, ולא בלי איזה שהוא ייחוס של איזה שהוא דבר, של איזה

שהוא פירוש מעוות, או פוגע שיש לגבי אירועים שמסופר עליהם בתנ''ך, אלא

כינור דוד.

ליל המעלות. ליל שימורים של הודיה, שירה וביטוי אמנותי המוקדש למזמורי

תהילים, יתקיים בין ה-14-15.9.95.



תהלוכת הצדעה לירושלים. תהלוכת ענק של אלפי צועדים שהפלטפורמות שיהיו

שם יהיו הפלטפורומות של ערים מצדיעות לירושלים. לא דמויות תנ"כיות

שאנחנו לא רוצים להציג אותן.

יהיו תערוכות של ציורים של ילדים המציירים את ירושלים. יהיה יריד

יודאיקה בינלאומי, עם תהרות בינלאומית לעיצוב של יודאיקה, שאנחנו לא

גיבשנו סופית. אבל כנראה הכוונה לעשות תחרות על עיצוב של אולי שלושה

פריטים, כתר תורה, פמוטים ומנורת חנוכה, ולעשות על זה תחרות בינלאומית

ולתת פרס על איזה שהוא פריט, או אחד, או שלושה. אבל לציין מראש, לא

להשאיר את זה פתוח כנראה, כדי להגדיר ולצמצם את התחרות.

מצלמים את ירושלים.

עלייה לרגל בירושלים בראי הדורות.

קונגרס על ההיסטוריה הדתית של ירושלים מאורגן על ידי בן צבי

והאוניברסיטה העברית.

כנס ארכיטקטים לגבי ההיסטוריה של הארכיטקטורה.

יש עוד ועוד פריטים.

כל מה שמופיע כאן ברשימה זה רק חלק מהעניין. בכל אחת מהתוכניות הללו,

הרי לנו יש אינטרס. האינטרס שלנו הוא שאנחנו לא נגיע למצב שבמקום

חגיגות, יש מהומות. אז אנחנו נשתדל ליצור מצב שכל אחת מהתוכניות

והתכנים שלה משקפים איזו שהיא הסכמה שאיננה צריכה לעורר מחלוקת. למעט

אם מישהו בכל כוח, מתוך התעלמות מוחלטת מהיתרונות שיש לחגיגות הללו, גם

מבחינה לאומית, וגם מבחינת תיירות, וגם מבחינת פיתוח ירושלים, אם מישהו

מחליט בכוח לא חשוב מה ואיך, שהוא יפוצץ את העניין, כי הוא רוצה להוכיח

שהוא יכול להפגין את כוחו, זה דבר אחר.

כשנגיע לשלב של הביצוע של התוכניות יתברר שאין שחר לחששות, ואין שחר

לאזהרות, ואין שחר להפרזות. משום שאף אחד לא צריך ללמד את מי שמופקד על

העניינים הללו רגישות יהודית מהי. אנחנו לא זקוקים לשיעורים. ומי שרוצה

אז במקום לעשות מזה עניין פוליטי, פרלמנטרי יפנה אלינו ויציג את

דעותיו, והן תשמענה בכל הכבוד הראוי, כפי שבדרך כלל הדיעות הללו

מושמעות בפנינו.

היו"ר ג. פת; אני חושב שאנחנו עושים חטא לכל המחשבות שלנו

בנושא ירושלים. זה פרוייקט יפה, זה פרוייקט

משובח. אם יש מקום להכניס כמה תוספות ושינויים, אני מניח שמי שעומד

בראש הפרוייקט הזה, ראש העיר והמועצה, ודאי תהיה מועצה, ועדה עירונית

שתטפל בזה, ודאי יוסיפו כהנה וכהנה. ואני לא רואה אסון, ההיפך, אני

רואה ברכה באירועים שיש להם לא רק אופי יהודי. יש לנו עניין להוכיח

שירושלים בידינו, בשליטתינו, איננה נלקחת מן העולם כולו לאינטרסים

היהודיים של העם היהודי. רק אם נוכל להוכיח את זאת יתחזק מעמדנו בעיר

הזאת.

והלוואי ויבואו עוד ארגוני תרבות ואמנות וישתלבו גם הם בתוך העניין

הזה. לכן אני לא הייתי מציע שנעשה פה את ההצגה הזו, יהיו הצגות עירום



שהיתה פעם פת בארץ. אני מניח שלא צריך לומר את הדברים האלה לא לראש

העיר, ולכל המעורבים. אבל התוכנית היא מאוד מרשימה. והיא בוודאי עדיין

לא מושלמת.

שמעתי את ה"כ א. ורדיגר, ואני בוודאי לא

היסטוריונית שעוסקת בירושלים, אבל אני מתארת

לעצמי שיש חילוקי דיעות. קבע מי שקבע את התאריך. התאריך איננו במחלוקת.

אני מתארת לעצמי שזה ינפיק עוד איזה עשרים דוקטורטים, ולא על תאריכים

אני באה כרגע לדון.

אני כן באה לדון על מהויות, ואני מוכרחה להודות שאני פה בדיעה אחת עם

ח"כ א. אולמרט. ואני חושבת שצריך לתת לחגיגות 3,000 ירושלים את האופי

הרחב ביותר שמשקף את ההיסטוריה של העיר הזאת, ולכך כל מיני פירושים.

היופי של ירושלים, שהיא אומרת הרבה דברים לאנשים שונים, ולעמים שונים,

ולדתות שונות. ואם אנחנו לא מתחילים מנקודת המוצא הזאת, אז למעשה לא

הבנו דבר או חצי דבר על ירושלים, ואופיה המיוחד.

אבל א"א לבוא ולטעון מצד אחד שהעיתוי הוא העיתוי, שבכורח הנסיבות צבר

גם אופי פוליטי, ואז להודיע באותו משפט שכל האירועים לא יהיו פוליטיים.

או שזה פוליטי, או שזה לא פוליטי. ואני לא צריכה להזכיר לך שאתה מסתובב

בארצות הברית, כמה חודשים טובים, ומנסה להקדים את הדיון בהסדר הקבע

בנושא ירושלים לעכשיו. כי אתה רוצה לקבע את המעמד של ירושלים.

גם לך אני ממליץ לבדוק לפני כן. אני בשום מקום

בעולם לא מופיע תוך מתיחת ביקורת על ממשלת

ישראל. הלוואי ושרי הממשלה היו נוהגים בלויאליות כפי שאני נוהג.

אני הגעתי לארה"ב לסבב הרצאות, כמה ימים אחרי

שאתה היית שם, ובפורומים ממלכתיים ויהודיים

ובכל מקום שהגעתי אליו, שעמתי שאתה היית יום יומיים לפניי, וקראת חד

משמעית להקדים את המשא ומתן על מעמדה של ירושלים. ואני לא אומרת שזה

ממלכתי, או לא ממלכתי.

זה לא נושא מפלגתי. ח"כ י. ביילין הודיע שהוא

דורש את זה.

גם אני בעמדה שצריך להקדים את המשא ומתן על כל

הסדרי הקבע. אבל אני אומרת שא"א לטעון מצד אחד,

שהנושא הזה הוא חשוב מטעמים פוליטיים, ומצד שני לטעון שאין בו אירועים

פוליטיים. צהיך להחליט, או פוליטי, או לא פוליטי. ולדאבוני הרב, אני

מוצאת את עצמי באמת במבוכה. משום ששמעתי ממך שני דברים שהם סותרים

ביסוד זה את זה.

אני לא מסכים עם מה שאת אומרת.

בהקשר הזה ובהחלט בנושא הפוליטי, אני קיבלתי

הזמנה ממך לשבת בוועדה המארגנת של חגיגות

ירושלים, חגיגת ה-3,000. אני קיבלתי הזמנה אחת לישיבה לפני שנה, מאז לא

קיבלתי הזמנה. מאוד מעניין אותי לדעת, אם אני חברה בוועדה הציבורית,

מהי הוועדה הציבורית הזאת. מה היא עושה, ומדוע אני לא יודעת ולא מיודעת



בצורה שוטפת לגבי דברים שאני אמורה לשבת עליהם בתור ירושלמית שורשית.

אני לא חושבת שאתה יליד ירושלים. אז מי מתכנן? כיצד מתוכנן? איך

מתוכנן? ואיזו ועדה ציבורית כן מטפלת בזה, אם אתה מצרף שמות של אנשים,

ואין הזמנות לישיבות שמתכננות את האירועים האלה. כי אני חושבת שהמגוון

צריך להיות הרבה יותר רחב ממה שהוא.

אני יושבת בישיבות הוועדה בצורה די שוטפת, ואני שמעתי פה התפרצויות

בצורת דיבור שלפי דעתי לא מקובלת. הכנסת היא ריבונית, ואם היא מזמנת,

מסיבה זו או אחרת, מוצדקת או לא מוצדקת, ראש עיר כדי לתת דין וחשבון על

משהו, אני הייתי מצפה שצורת הדיבור תהלום את המעמד של ועדה של הכנסת.

ואני לא חושבת שגם ראש עיר שהוא גם חבר כנסת יכול להחליט איזה כובע הוא

חובש במעמד זה או אחר.

צר לי שנושא כזה, שאמור להיות סיבה למסיבה,

הופך להיות כלי לניגוח פוליטי על ידי אנשי

שמאל. אין שום סיבה שזה יהווה "אישיו" פוליטי, זה אמור להיות נושא

שמאחד את הציבור ומאחד את העם, אבל כנראה שכבר מזמן חלק מהעם החליט

שירושלים לא שייכת לעם היהודי, לכן מבחינה הזאת אני גם לא מתפלא על עצם

הדברים.

לגבי הדברים שאמר ח"כ א. ורדיגר, אני מתפלא מאוד מדוע נושא כזה הגיע

לוועדת הכלכלה. כמובן שהיו"ר מצא נימוקים טובים להביא את הנושא לדיון.

היו"ר לא קם בבוקר והחליט להביא את זה לוועדה.

היה דיון במליאה, והמליאה העבירה את זה

לוועדה.

ס. שלום; אני חשבתי שהיוזמה הזו של הוועדה. אבל אם אכן

הגיע אליך מהמליאה, אז על אחת כמה וכמה.

אני כמובן שומר ורוצה לשמור על כל הערכים המקודשים ליהדות. אני אדם

מסורתי, אדם מאמין, מהבחינה הזאת לא ארצה לפגוע כהוא זה בכל דבר שיפגע

בקודשי ישראל. אם אתה היית חושב שהדבר הזה אכן מהווה פגיעה כ"כ חמורה

בקודשי ישראל, הייתי אומר שאולי יש איזו שהיא סיבה לבוא ולחשוב. הרי

אנחנו לא כ''כ עשירים בסיבה למסיבה, או בסיבות למסיבות. אני לא יודע על

סמך מה אתה אומר שזה לא 3,000, ראיתי כאן את הספירה שלך, יש כאן דיעה

אחרת שהציג ראש העיר, שהוא מבחינתו חושב שזה אכן 3,000 שנה. ואם החליטו

לעשות את זה, אז צריך לתת יד לכך כדי להעביר את זה בצורה הטובה, ובצורה

הנכונה. אני לא חושב שיש לכם כוונה להפריע למהלך החגיגות של ה-3,000.

אין שום סיבה שתעשה את זה, וגם אמרת את זה כאן בריש גלי. אני מאמין

ביושר הכוונות שלך להעלות את הנושא.

אבל הוחלט מה שהוחלט, יש גירסה שהיא גירסה מקובלת, מושרשת בקרב אנשי

האקדמיה, היסטוריונים, שאכן העיר הזאת הגיעה לשנתה ה-3,000. מדוע לא

נציין את הדבר הזה ברוב פאר והדר, דבר שיחזק את מעמדה של העיר בתודעת

כולם כבירת העם היהודי? אנחנו מנסים במשך כל השנים, בעיקר בשנים

האחרונות, להביא לכך שירושלים תיכנס לתודעת כולם כבירתו של העם היהודי.

כבירתו המוחלטת, המאוחדת, הבלעדית ששייכת לו ורק לו. אז דבר כזה שאמור

להביא את דבר ירושלים היהודית לכל העולם, מדוע לא?



עצם העובדה שמי שהחליט על זה זה ממשלת העבודה, או הממשלה הנוכחית, מקל

את העניין גם עלי, בטח גם על ראש העיר. הרי אם היה עושה את זה ראש העיר

ביוזמתו שלו, היו אומרים שזה פוליטיקה, וניסיון לעשות שימוש פוליטי

בירושלים, ומה לא.

ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים נתנה את ברכתה

לעניין הזה, בלי החלטה פורמלית של הממשלה. טדי

קולק הביא את הדבר בפני הוועדה.

ט. שלום; היתה בקשה של ראש העיר הקודם, ואתה אומר הסכמה

של ועדת השרים לסמלים וטקסים הקודמת, אבל

האישור הפורמלי ניתן במרץ 93', קרי בזמן כהונתה של הממשלה הנוכחית.

לכן, הרבה יותר קל לדון בעניין לגופו של עניין. כי לצערי הרב, אם היה

עושה את זה איש ליכוד, שהיה מביא בכלל את הרעיון, זה היה אולי מפגין

איזה שהוא מצב של לאומנות, פאשיזם, אני לא יודע בדיוק מה. היינו מגיעים

למצב של הגדרות שזה מסכן את מעמדה של ירושלים, וכל מיני מליצות כאלה

ואחרות. כשזה בא מהצד השני, הרבה יותר נוח לי לדון בעניין לגופו של

עניין.

אני חושב שהחגיגות האלה יעזרו לירושלים, יעזרו לאיחודה של ירושלים,

ואני מהבחינה הזאת אתמוך בכל לב שהם יקויימו במועד שבו הן היו צריכות

להיות מקויימות. יש כרגע כוונה לעשות את זה ב-96', אלא אם תביא איזה

הוכחה חד משמעית שאין שום בסיס לעניין הזה.

מאחר שכרגע אין הוכחה חד משמעית שלא כך הם פני הדברים, צריכים להמשיך

בתלם ולאפשר לראש העיר לעשות את מלאכתו.

א. זנדברג; הטיעון המרכזי, או הביקורת המרכזית, היא לגבי

האופי של החגיגות, או אלמנטים מסויימים

בחגיגות.

היות שאני לא הייתי בקי לפני כן בפרטים, שמחתי לשמוע מראש העיר שבעצם

אותם דברים שח"כ א. ורדיגר דיבר עליהם לא נכללים. למעשה, סלע המחלוקת

לא קיים יותר, והעניין יושר.

יחד עם זאת, עלו דברים במהלך הדיון. ראש העיר אמר שזאת לא חגיגה

פוליטית. אני מפריד בין חגיגה פוליטית פנימית, לחגיגה פוליטית

בינלאומית. פנימית אני מסכים איתך. זו לא צריכה להיות חגיגה, או טקסים,

או אירועים, שהפוליטיקאים ימצאו בהם קרדום לחפור בו. אבל כלפי חוץ אני

סבור שצריך לחשוב על כל דרך שבה מדינת ישראל תפיק את הרווח הפוליטי

הבינלאומי, כתוצאה מהחגיגות. כי רק תחת השלטון של היהודים אפשר היה

לדעתי לעשות חגיגות בירושלים לפולחן חופשי לכל הדתות. ואת זה אנחנו

יודעים משלטונות קודמים שהיו בירושלים.

אנחנו צריכים לשאוף לכך שכמה שיותר גורמים פוליטיים בינלאומיים יבואו

וישתתפו בחגיגות האלה, על מנת לבטא את ההכרה שלהם בירושלים, בירתו של

עם ישראל, בירתה של מדינת ישראל.



אני חושב שצריך לתת דגש להיסטוריה שקשורה בשחרור של ירושלים. אני לא

יודע מה התוכניות בעניין הזה, וזאת בעצם יותר שאלה מאשר אמירה. אבל

כלפי חוץ, כלפי העולם, אני בעד לתת לזה ביטוי עד כמה שאפשר יותר פוליטי

בינלאומי. מכיוון שהדברים האלה חשובים, אנחנו עוסקים בעתיד של ירושלים.

והשקפתי בעניין אומרת שצריכים לחייב את זה. לא הייתי רוצה שפוליטיקאי

כזה או אחר, מכל מקום, מכל צד של הקשת הפוליטית, יעשה הון מחגיגות כאלה

באופן מופרז. ואני מבין את הההתנגדות לכך ואני משבח אותה, אבל מבחינה

בינלאומית חשוב להפיק את המקסימום למדינת ישראל, ולירושלים בירת ישראל

מאירוע כזה.

שמעתי בקצרה כאן על התוכניות הבינלאומיות. יחד עם זאת לא שמעתי לגבי

החלק של אמני ישראל באירועים.

אתה תראה ברשימה, יש אין ספור של אירועים עם

מיטב אומני ישראל. אם זה שיר לירושלים. אם זה

קונצרט פעילים חגיגי שישתתפו בו אמנים ישראלים. אם זה הסימפוניה

השמינית של מהלר, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין

מהטה.

א. זנדנרג; יש שילוב של הכל ביחד. לכן בואו נפיק מזה את

המקסימום מבחינה בינלאומית.

מ. גפני; אני רוצה לברך את ח"כ א. ורדיגר, על זה שהוא

העלה את ההצעה הזאת לסדר. אני חושב שהכנסת כן

חייבת לקיים דיון על זה, גם מליאת הכנסת, וגם הוועדה. והדיבורים שנשמעו

פה על כך שהכנסת לא צריכה לדון בזה, אינם נכונים. ירושלים היא איננה

עיר אחרת. ירושלים היא בירת ישראל. מקודשת מדורי דורות. כל מה שנעשה

בירושלים הוא ממלכתי, הוא לאומי, הוא מאפיין את כל מה שנעשה בעם

היהודי.

אני לא מכיר את הפרטים של התוכנית. אני עברתי על כך ברפרוף. אני רוצה

לומר שירושלים היא בירת ישראל מכיוון שיש בה את האופי הדתי המקודש.

אחרת היו קובעים את ת"א כבירת ישראל. שם הוכרזה המדינה. שם היה רוב

האוכלוסיה של מדינת ישראל.

נ. חזן; ירושלים בירת ישראל מטעמים היסטוריים.

א. אולמרט; לצערי, זכרונה של ח"כ נ. חזן הוא כנראה קצרצר.

אני אמרתי שירושלים היא 3,000 שנה בירת העם

היהודי, מאז שהכריז עליה דוד המלך.

אני מחזקת אותך פה.

א. אולמרט; זה גם מה שהוא אומר.

אני בשום תנאי, ובשום מקרה לא אמרתי שהיא לא

קשורה בזכרון עמוק במסורת היהודית, בדת היהודית. אמרתי שב-3,000 השנה

היו בה גם פרקים נוספים. ובתמונה הכוללת של ההיסטוריה שלה הם גם יבואו

לידי ביטוי. אבל זה שהתשתית, היסוד, הגרעין, זה העם היהודי, הדת

היהודית, מסורת ישראל, ההיסטוריה של העם היהודי, יש על זה ויכוח בכלל?



מ, גפני; ירושלים, היא בירת ישראל, כפי שאמר ראש העיר,

ואני מסכים איתו להגדרה, היא בירת ישראל מכיוון

שהעם היהודי ראה בה את המקום המקודש ביותר. זוהי ההבטחה האלוקית שאנחנו

קיבלנו בעם יהודי. ולכן, בירת ישראל על כל הבעיות שהיו כרוכות בעניין,

הוכרזה על ירושלים.

אני רוצה שאנחנו מאוד נזהר בתוכנית. הדבר הראשון אשר עיריית ירושלים

מעלה בעניין של התוכנית, היא האופרה של ברלין, של גרמניה. לא בטוח

שנהגת בתבונה בעיריית ירושלים.

היו"ר ג. פת; כמה פעמים האופרה הזו היתה בישראל כברי מספר רב

של פעמים.

מ. גפני; אמרתי שאני רואה בזה טעם לפגם שזה הסעיף הראשון

כאשר באים לחגוג את חגיגות ירושלים.

א. אולמרט; הסעיף הראשון יהיה קודם כל שיהיה טקס שיכריז על

פתיחת החגיגות בעיר דוד. וממשלת ישראל תבורך,

שמשרד התיירות שלה משקיעים יחד איתנו עשרות מיליוני שקלים בשחזור עיר

דוד ההיסטורית.

מ, גפני; אתה משבח את הממשלה הזאת, אני צריך לבדוק אותך

מה קורה בתוכנית.

א. אולמרט; אני משבח רק בעניין הזה. קודם כל עיר דוד

ההיסטורית. המקום שבו הכל התחיל. שם יתחילו

החגיגות, כדי לחבר את ההווה עם העבר. כדי לחבר את ההיסטוריה של העם

היהודי עם המשך הקיום שלו, בנקודה הזאת, במקום הזה, המקודש הזה.

מ. גפני; אני אומר שאני תאה בזה טעם לפגם. אני חושב שזה

לא צריך להיות דבר ראשון. אני חושב שצריך לתת

לזה סממן ואופי יהודי ודתי וכוי, ואני מקווה שאכן כך יהיה.

י' וענונו; אני רוצה לברך את ההוגים, ואת הוגי הרעיון, ואת

היוזמים, ואת העושים במלאכה, עיריית ירושלים,

הממשלה, וכל האחרים, על הכרזת החגיגות, 3,000 לירושלים בירת ישראל.

ודווקא בתקופה הזאת שאולי יתחדש הוויכוח, ויהיה ויכוח על מעמד ירושלים,

ואין ספק שהחגיגות האלה וכל ההכנות יבטאו חזק מאוד את העמדה שלנו לגבי

ירושלים. ולכן אני גם מופתע מהוויכוח הפוליטי שנגרר כתוצאה מהנושא הזה,

דווקא בנושא שצריכים להיות בקונצנזוס בהסכמה לאומית.

אז אין ספק שצריכים, ואני מברך על כך שהחגיגות יבטאו את הדברים הכלליים

לכולם, ואין ספק שצריכים לחזק את התוכן היהודי, התוכן הישראלי מעבר

לתכנים של כלל האומות, שקשורים גם בירושלים.

אני מציע שכולנו נפנה את כל האנרגיה דווקא לדבר שמוסכם, לדבר הסכמה,

ונעלה את ירושלים על ראש שמחתנו.

היו"ר ג. פת; אני שוב חוזר ואומר, שאילו הדבר לא היה עולה

במליאת הכנסת, אני בוודאי לא הייתי יוזם דיון



שכזה בוועדה. מועצת עיריית ירושלים חזקה עליה שהיא עושה מלאכתה קודש,

ויש אמון בלתי מעורער, טוטאלי, מלא, בראש העיר, ואני מתאר לי שמרבית

החברים סבורים כך. עוד יהיו דיונים בהקשר לתוכנית. היא לא במאה אחוז

סגורה.

אני רק רוצה לבקש את ראש העיר ולבקש את הוועדה המארגנת, לא להפוך את זה

לאירוע יהודי, חסידי, דתי. זה לא מה שאנחנו מקיימים מידי שנה בצפת,

שירי חסידות.

א, אולמרט; במגדל דוד קיימנו ערב חזנות שלא היה כמוהו שנים

רבות בירושלים.

ואני מאמין שהאירוע הזה, שיתמשך בתקופה ארוכה

של חודשים, רק יביא תועלת, ושם טוב לירושלים

ולמדינת ישראל. ולכן התלהבתי מהרעיון הראשוני, רעיון הבוסר עוד היה

בזמנו שמר טדי קולק בא עם הרעיון, ויבואו על הברכה כל אלה שעוסקים

בזה.

אני למשל הצעתי, שכל מי ששמו דוד, יש מאות מיליונים של דוידים, יוזמן.

אני חושב שאדם ששמו דוד ויבוא לישראל, כתוצאה מזה, בשנת ה-3,000

לירושלים, ויקבל איזה שהוא קלף קטן, זה לא דבר שיזיק, זה יכול להביא

עוד כמה עשרות אלפים, ואולי מאות אלפים. משרד התיירות ודאי יאמץ את

הרעיון.

א. אולמרט; יש לנו מגילה, תעודה של עולה לרגל, שאנחנו

נותנים לנוצרים. כל נוצרי שמגיע לארץ, והוא

רוצה בכך, שר התיירות ואני מאשרים שהוא עלה לרגל לירושלים. הוא יכול

להראות את זה בכנסיה שלו.

היו"ר ג. פת; ואם הוא עוד יורד לים המלח, ועלה לישראל בעליית

רגל, וירד לים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם,

את כל הגימיקים האלה עשינו. אבל אני אומר בהקשר לירושלים, שנות

ה-3,000, אם יבואו עוד כמה עשרות או מאות אלפי תיירים לירושלים הדבר

בהחלט לא יזיק.

לא נותר לנו אלא להגיע לאיזו שהיא הסכמה בעניין הזה, או הבנה בעניין

הזה. אני חושב שבין חברי הוועדה שדיברו כאן יש קונצנזוס של מתן ברכת

הדרך.

א. אולמרט; אני חושב שזה חשוב שהוועדה מביעה את בטחונה או

את תקוותה שהחגיגות תערכנה תוך שימת לב,

והתייחסות מיוחדת לשמירה על קודשי ישראל, ועל המסורת היהודית.

היו"ר ג. פת; מסקנות הוועדה תהיינה ברוח החיוב. ברכה לאירוע

ולמבצע האדיר הזה. וכמובן להזכיר את מה שאמר

ראש העיר, ומה שהציע ח"כ א. ורדיגר, כמובן בראש הכותרת הערך היהודי,

המסורתי, המוסרי, שלא יהיה דבר מובן מאליו, שלא תהיה שום פגיעה בערכי

ישראל, בתורת ישראל, בקודשי ישראל, בעם היושב בישראל, בארץ ישראל השלמה

והמקורית.



אנחנו בכל אופן נגיע לסיכום חיובי בעניין.

הישיבה ננעלה נשעה 30;13