הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 202

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג/ כ"ח באדר אי התשנ"ה, 28.2.1995, בשעה 11:00

נכהו;

היו"ר ג. פת

ר. אלול

י. בא-גד

ע. דראושיו

א. הירשזון

א. זנדברג

ש. עמור

א. מזוז, משטרת ישראל

מ. תילדה, סנ"צ, רמ"ד חקירות ותביעות, משטרת

ישראל

א. זיגלבאוס, ד"ר, קצין רפואה, משטרת ישראל

ה. איבנר, עוי'ד, משרד הבריאות

י. ליומי, ארגון מורי הנהיגה

ש. ברק, ארגון מורי הנהיגה

א. הרץ, רפ"ק, קצין מענ"א, משטרת ישראל

י. ישראל, סנ"צ, ראש מדור מידע תעבורתי

ת. גלזר, ד"ר, משרד הבריאות

ש. אשכנזי, משרד העבודה והרווחה

א. פלאי., משרד העבודה והרווחה

נ. מימון,עו"ד, משרד העבודה והרווחה

ד. לינק, מנהל הבטיחות

מ. טיטון,יועץ משפטי, משרד התחבורה

ר. ישעיהו, אגף תעבורה

צ. מזרחי, אגף רישוי

ב. ארד, מנכ"ל הרשות למלחמה בטמים

ר. לביא, ארגון מורי הנהיגה

ר. אולניק, משרד המשפטים

א.בנדלר

ל. ורון

חבר המתרגמים בע"מ

1. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה

2. הסנדול

3. הגבלת זמן לעבירת תנועה

4. שלילת רשיון לנוהג בשכרות



1. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה- חבישת קסדת מגן לרוכבי אופניים

אנחנו נתחיל בהצעתו של ח"כ ש. עמור, ועוד קבוצה

שעלתה בשם קבוצה של חברי כנסת, הצעת חוק לתיקון

פקודת התעבורה חבישת קסדת מגן לרוכבי אופניים. זו הכנה לקריאה ראשונה,

אחרי שהמליאה אישרה את ההצעה הזו בקריאה טרומית.

ח"כ ש. עמור אומר, במקום סעיף 69(ב) לפקודת התעבורה, יבוא לא ירכוב אדם

על אופניים אלא אם כן הוא חובש קסדת מגן בסוג שקבע השר בתקנות.

אתה גם מתכוון לילדים קטנים שנוסעים על אופניים של שלושה גלגלים?

ש. עמור; קודם כול דו גלגלי, ונגביל את זה מתחילת גיל

מסויים. זה דיון בוועדה, אם זה גיל 14 או 15.

היות שנושא התאונות הפך להיות מכת מדינה נוראית, אנחנו צריכים להתחיל

מהגיל הצעיר, וגם על רכיבה על אופניים שלמעשה הרוכבים המרכזיים הם

צעירים מאוד.

יש שתי בעיות, א' היציבות של האופניים עצמם. בי, הגיל של הנער. לא תמיד

אותו נער שוקל ברכיבה להיות זהיר אם לראות את הכביש כפי שצריך וכל

הדברים האלה. היתה תאונה בירושלים, באחד המסעות של רוכבי אופניים,

ונפצעו בראש. היו מקרים רבים של נערים שמתהפכים ונפגעים בראש, ולכן אני

לא חושב שיש הבדל רב בין אופניים לבין אופנוע, בקטע הזה של הפגיעות

בראש. אולי הפגיעה פחות חמורה, אבל היא קיימת. ולכן מומלץ מגיל מסויים,

אולי מגיל 14 אולי 15, לחייב רוכב אופניים בחבישת קסדה.

ע, דראושה; אני חושב שזאת הצעה טובה. אני תומך בה. אבל

צריך להגביל אותה בגיל שתהיה ברורה. לדעתי גיל

15 הוא גיל סביר לדבר כזה, אחרי בית ספר יסודי תלמידים מתחילים ללמוד

לרכוב על אופניים ולצאת לרחובות. אני חושב שזה דבר שמצדיק שכל רוכב

אופניים ילבש קסדה, ואני רוצה לברך את ח"כ ש. עמור שמביא הצעה כזאת

שיכולה אכן להביא לתוצאות חיוביות במיוחד לגבי הנוער, גם מבוגרים

שרוכבים על אופניים, ואני מצפה שהוועדה אכן תתמוך בהצעה הזאת.

א, זנדברג; אם אדם רוכב על אופניים בכביש ונוסע מהר אז הוא

די דומה לאופנוע, מהבחינה הזאת את אותו דין

ביקשנו להכיל על אופניים מחמת דאגה לבריאותו של רוכב האופניים, צריך

להחיל גם על רוכב האופניים.

אני מציע לא להתמקד בשאלת הגיל כקריטריון, כי גם ילד בן 13 אם הוא רוכב

נניח בכביש ירושלים ת"א במהירות 90 קמ"ש, מסכן את עצמו. אלא לקבוע

קריטריון על פי הדרך. ז"א מי שרוכב על אופניים שני גלגלים נראה לי

הגיוני, מי שרוכב על אופניים בכביש או על מדרכה שסמוכה לכביש צריך

לחבוש קסדה. אם הוא עושה את זה בחצר של בית הספר אני לא הייתי רוצה

להטיל מגבלה, וכן אם הוא עושה את זה בחצר הפרטית שלו, או באיזה גן

משחקים. אבל מי שמשתמש בכביש שמשמש גם למכוניות לצורך רכיבה על אופניים

אנחנו צריכים להתייחס אליו כאל עובר דרך, שאנחנו רוצים להגן עליו.

במסגרת הצד המשפטי אני מבקש להתייחס גם לדין של קטין כאן. אי, האם

אנחנו מטילים כאן חובה פלילית על קטין, שנגזרת אח"כ גם להורים שלו.



איזה אמצעים יש לאבא לחייב את הבן שלו לחבוש קסדה אס הוא רוכב על

אופניים מהבית לבית הספר או לא. ואם אנחנו נעמיד לדין קטין בבית המשפט

לתעבורה על עבירה של אי חבישת קסדה, ונהפוך אותו למעין עבריין כזה, עם

עונשים כבדים וכד', למרות שמדובר בילד בן 13 או 14, או גם לקבלת את

ההצעה הכי מרחיקת לכת בן 15.

לכן, שתי הבעיות העקרוניות שאני רואה כאן, אחת זה הגדרת המקום שבו יש

חובה לחבוש את הקסדה. והשנייה, כיצד ננהג בקטינים שגם עליהם אנחנו

מבקשים להחיל את החובה. העיקרון הוא עיקרון מבורך.

ע. דראושה; אולי נוסיף גם הגדרה של סוג אופניים, כי יש

אופניים תלת גלגלי, שאולי פחות מסוכנים, ויש

שני גלגלים. אולי גם נגדיר את זה בחוק, ונאמר אופניים דו גלגלי.

למען האמת ההיסטורית, לפני שנתיים הגשתי הצעת

חוק דומה. היות שהייתי נוכח באירוע טראומתי של

ילד - בן 12, שנסע בכביש רגיל, כביש עירוני, ונתקל במדרכה, ועף מהאופניים

בנסיעה רגילה, ואחייב מת מכך שהוא נפל עם הראש על המדרכה.

לכן, אני לא מציע להגביל מקום. כל מקום יכול להיות מסוכן בהתאם

לנסיבות. אבל מה שכן, גיל. יש בעיה איך מענישים קטינים. אבל לא נביא את

הקטינים, נביא את ההורים. ואם ההורים ידעו, ורק באופניים דו גלגלי,

בתלת גלגלי אין בעיה, אז אני חושב שאפילו מגיל 12, וההורים אחראים על

ביצוע החוק, כפי שבדברים אחרים ההורים הם אחראים, ולא צריך קנסות

גדולים, משהו סימלי, לפחות שידעו שזו עבירה על החוק.

א. אפרת; אין ספק שחשוב מאוד שרוכב אופניים יחבוש קסדה,

אבל הדבר חייב להיות מבוצע אך ורק על ידי הסברה

ולא ע"י אכיפה.

אני מסתכל על ההיבט הפרקטי של העניין. צריך לזכור שרוכבי אופניים הם לא

נושאים איתם תעודות, בניגוד למי שנוהג ברכב דו גלגלי ממונע, אופנוע,

וספה, טוסטוס, שעל פי חוק חייב שיהיו לו תעודות. ילד בן 14 או בן 15,

עד גיל 18 אינו חייב שתהיה לו תעודת זהות. ואני פשוט מסתכל על המקרה

בשטח, שהשוטר רואה ילד שרוכב על אופניים, ולילד הזה אין קסדה, יש לנו

עם זה בעיה איך לאכוף את החוק. דרך אגב, בעיה דומה קיימת לנו עם הולכי

רגל, ולאו דווקא עם רוכבי אופניים.

אני רשאי היום על פי חוק, במידה והילד עבר עבירה, להוציא אוויר

מהגלגלים.

בארץ, על פניו תקנה מעין זו אינה מעשית, היא לא ניתנת לאכיפה על ידי

משטרת ישראל.

אני רוצה להוסיף לשאלה שנשאלה שבמרבית המדינות

בעולם, ואנחנו בדקנו אותן, אפילו בהולנד אין

חקיקה שמחייבת חבישת קסדה לגבי רוכבי אופניים.

ע. דראושה; אין במדינות אירופאיות דבר כזה?



מ. סיטון; אין חקיקה מקבילה לתוגה של חבישת קסדה. לכן,

אגחנו סבורים שמיו הראוי להשקיע את המשאבים

בהסברה ולא בהוראה שקשה מאוד יהיה לעשות אותה.

היו"ר ג. פת; אומר פה אודי שיש בעיה של תעודות וכדומה. אנחנו

דיברנו פה על גיל 15. תפסת מרובה לא תפסת. בואו

נעשה את זה מגיל 16. אנחנו כ"כ רחמנים בני רחמנים, אנחנו כ"כ דואגים

לצנעת הפרט, ולצנעת הלא פרט, ואנחנו רואים מה שקורה במדינת ישראל.

אנחנו נגיע השנה ל-900-800 הרוגים בכבישים. היה לנו פעם 400 חשבנו שזה

השיא.

בחודשיים האחרונים אנחנו הגענו ל-90 הרוגים. חלקם הארי זה דבר איום

ונורא, זה שייך לעניין ההסברה, חלקם הגדול הוא הולכי הרגל. אבל להולכי

הרגל צריך להסביר, את ההסברה צריך לעשות בכיתה א', בכיתה בי, בכיתה ג'.

מה עם האנשים שנמצאים היום בגיל שלושים ובגיל ארבעים. א"א למשוך אותם

בחזרה לכיתה א/ ולהתחיל את ההסברה. אנחנו מוכרחים פה לנקוט בצעדים

מאוד מאוד דרקונים בכדי להציל נפש אחת בישראל. אז אם א"א לעשות את זה

עד גיל 15, נעשה את זה מגיל 16, נקבע את זה לכבישים בין-עירוניים, או

כבישים מרכזיים עירוניים.

לוקחים את התעודה של הילד, יודעים איפת שהוא גר, יודעים מי ההורים שלו.

ההורים שלו יקבלו הביתה ברירת קנס של 500 שקל, הם כבר ידאגו לכך שהילד

הזה לא יצא מהבית בכלל. למה לא לעשות את זהל

אני חושב שברירת קנס, אבל קנס שלא יהיה 22 שקלים ו-16 אגורות. 500

שקלים. הוא ישלם פעם אחת 500 שקלים, תאמינו לי הילד הזה לא יצא מהבית

בלי קסדה.

אי חבישת קסדה על ידי רוכב אופנוע זה מהווה

היום עבירת קנס? ומה שיעור הקנס המוטל?

היו"ר ג. פת; המקסימום שיכול להיות זה 270.

מ. סיטון; אני חושבת שצריכים שזה יהיה קנס יותר גבוה.

היו"ר ג, פת; אם יש הגבלה ואנחנו אומרים שזה 270, אנחנו נשנה

את החוק ונקבע 500. לא צריך להשאיר את זה ב-270

האלה. לדעתי, 270 הם פחות מרתיעים מ-500. אבל בינתיים אנחנו לא יכולים

לעשות לאופניים 500, ולאופנוע 270. אז נקבע שזה אותה ברירת הקנס שחלה

על אופנוע מגיל 16, במגבלות שמציע ח"כ א. זנדברג, ואני מבין שח"כ ע.

דראושה וי. בא גד מצטרפים. בכל אופן אנחנו נקבע לא אם הוא נמצא נניח

בשכונה שלו, ונסע לחבר שלו. אבל בכבישים הבין-עירוניים או בכבישים

העירוניים המרכזיים, בוודאי שצריך לעשות את זה.

ר. אולניק; אני רוצה לדבר על הנקודה של הקטינים, כי גם אם

עכשיו החלטתם לדבר על ברירת משפט, מה שלא דובר

קודם, עדיין הוא יכול לבקש להישפט, ואז הוא צריך ללכת לבית משפט לנוער,

וצריך למנות לו קצין מבחן, וההליך הוא מאוד מסובך לגבי קטינים.



א, בנדלר; כל הנושא, גס באופנועים, מוסדר. בתקנות שהכין שר

התחבורה.

מה יקרה אס אנחנו נקבע היוס לאור ההצעה של ח"כ

ש. עמור, שמה שחל על רוכב אופנוע, יחול על רוכב

אופנייס מגיל 16?

א. בנדלר; שוס דבר לא יקרה. אני רק אומרת שבפקודת התעבורה

יש בערך 60 סעיפים, אז מן הסתס לא יתכן מבחינת

הנושא שלהס בכל כלי רכב או מה שהוא צריך להיות.

היו"ר ג. פת; צודק ח"כ א. זנדברג, אילו היתה חובת קביעת

תקנות על ידי שר התחבורה הוא היה קובע תקנות.

אבל פה החוק הזה קובע, הצעת החוק הזו קובעת ששר התחבורה יקבע תקנות.

אני מציע שהתקנות האלה יהיו זהות לתקנות האופנועיס ובזה נגמור את

הפרשה.

א. בנדלר; הוא מסביר מה הנורמה הכללית שצריך לחבוש קסדה.

נכון. אז אנחנו קובעיס שמה שחל על אופנוע, וזה

אופנוע מגיל 16, יחול לגבי אופנייס.

ג. ויסמן; השאלה אס לאור ההחלטה של הוועדה כאן, משרד

התחבורה יכול לשקול להתקין תקנה במסגרת או לפי

הקוויס שמקובליס על הוועדה. זה דבר שאפשר אולי לשאול, כדי שלא תהיה

חקיקה שהיא חריגה מהחקיקה.

מ. סיטון; משרד החקיקה הביע את עמדתו שהוא מתנגד ליוזמה,

מאחר ושאין שוס דרך לאכוף אותה, ואין לה תקדיס

בשוס מובן.

היו"ר ג. פת; אתמול היתה לי שיחה עס שר התחבורה. אני כתבתי

לשר התחבורה אתמול מכתב. מדבריס עכשיו על נושא

של מטען חורג, ומדובר היוס על נהגיס שעובדיס 12 שעות או 14 שעות או 16 -

שעות. בנושא אחד יכול שר התחבורה בהוראה אחת לשנות את המצב מהיוס למחר.

אני אמרתי לו תן הוראה שמהנמליס לא יוצאת שוס משאית עס מטען חורג. זה

60%-70% מהמשאות שזזות בכבישי המדינה. הוא נתן הוראה. אח"כ הוא אומר,

אבל אין לי אמצעי כפייה.

הנושא השני שהצעתי לו הוא לקבל את הצעתו של השופט לוין. אני רוצה

להעניש את המשאית. כמובן שבעקיפין מי שיענש זה בעל המשאית. מספיק

שהמשטרה תתפוש ארבעה מקריס בחודש. היא תופשת נהג שמראה כרטיס התחלת

עבודה שהוא התחיל לעבוד בשעה 7 בבוקר, והמשטרה תופשת אותו בשעה 8 בערב,

והוא אותו הנהג, במקרה הטוב, אז הוא הולך לפרק את המשאית, ומביא את

המשאית למקוס חניה שהמשטרה קובעת, והמשאית הזו יושבת 90 יוס באותו מגרש

חניה. אתס תראו איך שבעלי המשאיות ידאגו לכך שהנהגיס יעבדו שמונה שעות

פחות עשר דקות.



אומרים אין כפייה. נכון, המשטרה עמוסה. המשטרה עושה עבודה מצוייכת.

קריאה; אנחנו סבורים למשל שפעולת הסברה טובה מבחינת

הנוכהיות שלה. יש לנו נתונים שבתוך שלושה

חודשים, בעקבות הסברה, היתה רכישה של 20,000 קסדות מגן לאוכלוסיה הזאת.

לכן, אנחנו אומרים שמן הראוי להסיט את מירב המאמצים דווקא לנושא של

הסברה, ולא להוראה שקשה מאוד יהיה ליישם אותה.

היו"ר ג. פת; אני מאוד בעד זה שיהיו הסברים בנושא של מטעו

חורג. אז כמה הסברים שאת תתני זה לא יעזור.

מכיוון שהאיש עושה חשבון שמשאית עולה לו אלף שקל ליום נניח, ומותר לו

להעמיס שלושים טון, והוא עושה חשבון שבעד אותם אלף שקל הוא מעמיס

חמישים טון, מה שקורה על הכביש זה לא מעניין אותו. גם אם הנהג הוא

עירני מאוד. לפעמים הוא לא יכול לעצור משאית של חמישים טון שמותר

להעמיס עליה רק שלושים טון.

אז נכון שא"א. יש בעיה של אכיפת החוק וכדומה, אבל אנחנו מוכרחים להתחיל

באיזה מקום.

א, בנדלר; מלי, שימי לב שיש שינוי מאוד מהותי בין ההצעה

כפי שהובאה לדיון כאן, לבין ההצעה שהתגבשה כאן,

ויתכן שבהצעה כפי שהתגבשה כאן העמדה תהיה שונה.

א. זיגלבאום; אני רוצה להסב את תשומת ליבה של הוועדה לנתונים

סטטיסטיים. דווקא היקף הבעיה של מעורבות של

ילדים רוכבי האופניים היא בהיקף גדול בהרבה יותר בכבישים עירונים לעומת

כבישים בין-עירוניים.

שניים, הפגיעות הגופניות, בעיקר פגיעות ראש ופגיעות קשות, הן אצל ילדים

או אצל נוער בתאונות דרכים בכבישים עירוניים. לכן, אם אנחנו מדברים על

קסדה, אז קסדה מגיל 16 זה בסדר מבחינתי. ההצעה היא שגם בכבישים

עירוניים, ולזה יש גם אלמנט הסברתי יוצא מן הכלל: והגברת המודעות כבר

מגיל 15, 16 שבעצם יוצאים לכביש כלשהו, יוצאים לכביש עם קסדה. זה גם

מודעות של הורים, מודעות של נוער, ובעצם המעבר של לבישת קסדה אח"כ

בכבישים בין-עירוניים זה יהיה חלק מהעניין. גם לאופניים בהמשך. לכן,

אני מציע לאמץ את ההצעה לבישת קסדה בגיל 16 גם בכבישים עירוניים.

דבר נוסף הוא, נושא הסברה ואכיפה. אני מניח שאין שום סתירה בין השניים,

אלא יש השלמה. חינוך הבריאות, הסברה ואכיפה, שום סתירה אלא השלמה, ואני

מציע לקבל את שניהם.

א. אפרת; אני מבקש לזכור את דבריו של ח"כ א. זנדברג,

שילד שרוכב ליד הבית שלו על הכביש, מקרה כזה

יהיה מאוד קשה להוכיח במשטרה.

היו"ר ג. פת; אני מציע שאנחנו נקבע כבישים עירוניים

ובין-עירוניים.

עירוני, זה או עירוני או בין-עירוני. אין

עירוני ליד הבית ולא ליד הבית. אין לנו חלוקה

כזאת.

אתה יכול לקבוע שבמילא המשטרה לא נמצאת במקומות

האלה. בכביש שכונתי זה לא יחול.

אין הגדרה.

השאלה היא אם אנחנו יכולים לנסות להגדיר על סמך

למשל תמרור. אני יודע שבחיפה יש איזורים ומותר

לנסוע על שישים קמ"ש. או לחילופין, אני יודע שיש לכם מדיניות של סימון

כבישים גם בתוך העיר, כבישים מסויימים בעייתיים, וכבישים אחרים פחות

- בעייתיים. האם אפשר יהיה להעזר בסימון הזה, בהגדרה הזאת שלכם?

בזח אנחנו נעזר כדי לבצע אכיפה, אבל זה לא תקף

מבחינת החוק. אין לזה משמעות בתקנות.

אולי אפשר גם לקבוע הכרזה לגבי כבישים בתוך

עיר. זה גם דבר שאפשר לעשות אותו. אנחנו בסך

הכל יוצרים פה יצור חדש, אבל יצור חשוב. אז לא צריכים להיות קבועים

במסגרת שקיימת ותו לא. אם אני קובע את העיקרון שגם בכבישים עירוניים,

וקובע ששר המשטרה ושר התחבורה יקבעו כבישים או יכריזו על כבישים

מסויימים עירוניים ככבישים שיש בהם את האכיפה. אנחנו רוצים לקדם פה

עניין חשוב.

משטרת ישראל לא תוכל להתמודד עם האכיפה בעניין

הזה.

אני חושב שחקיקה לא צריכה להיות קשורה ליכולת

או אי יכולת לאכיפה, או שאנחנו יושבים פה לערוך

חקיקה וגם לאכוף אותה. זו בעיה של המשטרה, לא שלך אישית, אבל המשטרה

צריכה למצוא תשובה לדבר הזה חד משמעית.

אנחנו שמענו היום את הדבר הכי חשוב, חוות דעת רפואית, של קצין רפואה

ראשי של שירות בתי הסוהר, שמדבר על החמרה דווקא בכביש העירוני. אני

מציע שנקבל את העניין הזה גם של העירוני וגם של בין-עירוני חד משמעית.

הצעת החוק הזו היא הצעה מבורכת. אינני יודע אם

יש איזה קשר לקמ"ש המותר. וחבל שילד גם נופל

מאופניים כשאין אפילו מכונית לפניו או אחריו. ואני רוצה שגם ילד כזה לא

יפגע, לא רק ילד שנפגע על ידי מכונית. כשהילד נפגע מה משנה לי אם הוא

נפגע בגלל העץ, או אישה בדיוק עברה את הכביש. אני רוצה שהראש שלו יהיה

מוגן ככל האפשר.

אני מציע שאנחנו נלך על פי הקו הזה, שאנחנו קובעים. זה לא מה שהיתה

דעתו של ח"כ ש. עמור מלכתחילה. אבל הוא קיבל עידוד מכל חברי הכנסת,

והבין את המגבלות.



אנחנו נקבע שמגיל 16 חייבים לחבוש קסדה באופניים דו גלגליים, וכל

הסכנות הרלוונטיות המתייחסות לאופנוע יחולו גם על האופניים.

מ. סיטון; השאלה אם אדוני מציע שתיבחן אפשרות לשלב את זה

בתקנות.

היו"ר ג. פת; זה סיכום הוועדה.

אני נותן למשרד התחבורה שבועיים, ובשבועיים

האלה יכול שר התחבורה להציע לנו תקנות. אם התקנות יתקבלו על דעת חברי

הוועדה, אז אנחנו ממירים את החוק בתקנות. עד ה-3.ג3 יהיו תקנות, ח"כ ש.

עמור רוצה את העניין ולא את החוק, אז הוא ימשוך את החוק בחזקה ויסתפק

בתקנות. לא יהיו תקנות, החוק הזה יכנס לתוקף.



2. הסנדול

אנחנו כבר דנו בנושא חזה קודם לכן. התברר לנו

שיש שני גורמי סנדול, זה הגורס המשטרתי, והגורס

העירוני. המשטרה אמרה שהיא לא מתנגדת לביטול הסנדול, מכיוון שהיא ממילא

לא עושה טנדול.

משטרת ישראל הביעה את התנגדותה הנמרצת לביטול

הטנדול. אמרתי את זה כאן. אנחנו מתנגדיס נמרצות

לבטל את האפשרות של הרשות המקומית לטנדל. אנחנו לא מטנדליס. אני מבקש

לאפשר לנו וגס לרשות המקומית את האופציה.

היו"ר ג, פת; חלק מהדבריס שאמרתי הס נכוניס, המשטרה לא מבצעת

טנדול.

השאלה היא לגבי הרשויות המקומיות.

פעם שעברה היה דיון די ממצה בעניין הזה, ואני

אמרתי שבצד החוק שלנו שני דבריס. אחד, פעמייס

האזרח נענש. אס אתה מטנדל רכב, אומר לו בעוד שלוש שעות יבואו להחזיר

אותך, והשלוש שעות הן אף פעס לא שלוש שעות, אז קודם כל נענש טגר את

המדרכה לשלוש שעות.

שניים, המטנדל טעה, לא שס לב, אני חושב שלהעלות אישה עס ילד, אני לא

רואה את ההיגיון שבזה. לא גמרנו להחליט, הביאה איזה משאית מיוחדת עס

מנוף צדדי, הריס את המכונית, שס אותה בחניה וזהו.

אני חושב שההתנגדות היא התנגדות מיותרת של המשטרה וזו זכותה. לדעתי, כל

הקטע של טנדול ברוב העולס הוא עבר. אגב, ראשי הרשויות המקומיות כבר

החליטו ממילא לבטל את זה, לא מפעיליס את הטנדול. והציבור הצביע בעניין

הזה בצורה חד משמעית שהוא לא רוצה את זה. אפשר לשיס את האוטו במגרש

מטוייס, ובזה תגמר הבעיה.

אני אגב חושב שאין טעס לחזור על דיון, כי פעס שעברה היה דיון מאוד

ממצה. אני יודע שאודי פעס שעברה היה פחות נחרץ מהפעס. אבל כנראה שהשר י

ישב עליו חזק, והוא בא עס יותר נחישות.

אין כל טפק שטנדול זה דבר טוב. אבל אני אתן

לכס עוד הצעות טובות, להוריד ראשיס לאנשיס אז

לא יהיו בעיות. בטעודיה, מי שגונב, קוטעיס לו את כף היד, ותאמינו לי

בלי כפות ידיים הוא לא גונב יותר. אז פותרים את הבעיה.

לא יתכן שאנחנו נמצה את הדין מעבר לכל פרופורציה. ובצדק אמרו, עניין

טנדול זה עשיית משפט בטרס נשפט. יכול להיות שהאדם לא אשס בכלל, אבל אתה

כבר טנדלת לו. הוא לא מטוגל לומר לך אס הוא כן אשס או לא אשס, הוא כבר

טונדל. ותגיד לי הרי אותו דבר בגרירת מכונית. גררו את המכונית, אני

מוצא אותה, אני משלס, אני משחרר אותה. פה אני נשאר תקוע אחרי ששילמתי

עוד שלוש שעות, במקרה הטוב, וזה טיוט.

בצדק ציין ח"כ ר. אלול, שעיריית ת"א הביאה את מכונית הגרירה הענקית,

היא גוררת בבת אחת כמויות גדולות של מכוניות.



אתמול קראתי בעיתון שהגדירה הזו פותרת את הבעיה. ולכן אני אומר לא יתכן

לגזור על הציבור גזירה שאין ממכה תיקון, ולכן אנהנו עומדים בתוקף על

ביטול הסנדול.

ע. דראושה; אני מצטרף לשני חבריי. אני חושב שהסנדול מסרבל

את העניין בצורה שמסבכת אותה. אני רוצה להביא

לדוגמה, לפני שלושה שבועות, בירידה מכאן מהכנסת, עמד איזה רכב מסונדל,

ראיתי אותו שלושה בקרים, שני שלישי רביעי, עומד באותו מקום מסונדל,

ומפריע לתנועה. סנדול הרכב מסרבל את העניין. בכדי לשחרר אותו זה עניין

מסובך, ולכן אני חושב שצריך לפתור את עצמנו מהנושא הזה.

הדיון הזה התנהל כבר בפעם שעברה, ואז הצבענו על

כך שהצעת התיקון נוסחה בטעות ככל הנראה רק לגבי

הסעיף של המשטרה, בעוד שהכוונה היתה על הסנדול העירוני. ומה שאמרנו אז

שצריך להזמין את הרשויות המקומיות. נאמר לנו אז שזה הועבר לידיעתם.

רציתי לשאול אם יש כאן נציגי הרשויות המקומיות.

היו"ר ג. פת; הם הוזמנו, ולא באו, ולא מעניין אותי מה דעתם,

אם הם לא באו לשתי ישיבות.

א. אפרת; א' אני מצטרף לגמרי לעו"ד מזוז, א"א לחוקק חוק

כזה מבלי לשאול את הרשויות המקומיות, גם אם

נכריה אותן. אתה רוצה תעזר במשטרה, צו הבאה, שיביעו את דעתם.

ב', ח"כ ר. אלול, אתה אמרת שהציבור לא אוהב סנדול. זה נכון הציבור גם

לא אוהב מס הכנסה, ועדיין עושים את זה.

ח"כ י. בא-גד אתה אמרת שאנחנו לא יודעים אם אדם אשם או לא, אנחנו כבר

נועלים את רכבו, אנחנו גם לא יודעים אם הנהג אשם או לא, אנחנו במקום

שוללים את רישיון הנהיגה שלו לשלושים יום, זה הרבה הרבה יותר חמור. אני

רוצה שלא תבטלו את הסנדול.

נקודה אחרונה, לח"כ ר. אלול, אם אתה אומר שממילא הרשויות לא מבצעות את

זה, מה אכפת לך לפחות להשאיר להן את האופציה? הן לא עושות את זה

במילא.

שמישהו יקום על דעת עצמו ויגרוף עוול אזרחים.

הראשון שגורם עוול זה האזרח שגורם לכל האחרים

להמתין, כי הוא העמיד את הרכב איפה שמתחשק לו.

לסנדול, עוד יותר מאשר הגרירה, יש כוח התרעתי

הגדול ביותר, ומה שנאמר כאן לגבי רכב מסויים

שנשאר עומד במקום מסויים, זה היוצא מן הכלל. הכלל הוא אותם כלי רכב

שאתה לא רואה בכלל. מפני שאנשים חוששים מהסנדול מצד אחד. מצד שני, עד

שכל הרשויות לא יקנו את מכונת הפלא שפורסם עליה בעיתון, הגרירה זה מוצא

נהדר לכל רכב שרוצה לחנות שם, הוא רק מחכה שהגרר יצא משם, ויקח את הרכב

הזה. הוא יודע שהוא יחזור לשם בפעם הבאה בעוד חצי שעה, בינתיים יש מקום

מובטח.



אני חושב שהדבר הזה צריך להיות בין הרשות המקומית לבין האזרח, וחזקה על

הרשות המקומית, על פרנסי הרשות המקומית, שתם יחששו מן האזרח אס זה עונש

כ"כ נורא, לא פחות ממה שאנחנו יכולים להכריח אותם כאן. לכן, גם אני לא

חושב שצריך לבטל את הזכות שיש היום.

י. אלול; אם אתה מדבר בכזה בטחון, למה ההחלטה הראשונה של

רוני מילוא כראש עיר היתה לבטל סנדול?

גם ח"כ א. אולמרט, אחד הדברים הראשונים שהוא

עשה כראש עיריית ירושלים היה להכריז בקול ענות

תרועה גדולה על ביטול הטינדול, ואח"כ בקול ענות חלושה זה חזר.

י. בא-גד; רק ברחובות מטויימים.

רק ברחובות מסויימים. אני גם מתנגד שיטנדלו לי

בגינה.

אחד המראות הלא נעימים זה מראה של מכונית

מטונדלת, וכשאני רואה מכונית מטונדלת אני יודעת

שהוא אשם, כי הוא חנה במקום לא נכון, והוא לא היה צריך לחנות. אבל,

מאידך גיטא אני יודעת שאותו אדם שהחנה את המכונית הוא עשה את זה מכמה

טיבות, אולי משום שהוא מיהר במיוחד, משום העובדה שאין מקומות חניה

במקומות רבים בעיר, ויש פשוט מצוקה קשה מאוד, גם של מקומות חניה, וגם

של תעריפים מאוד יקרים של מחירי החניה. א"א להחנות איפה שרוצים, אבל

אני חושבת שלהעניש אותם בעונש כ"כ חמור בגלל מצב שהוא מצב של מצוקה זה

מעל. גוררים אותם, אני חושבת שגרירה זה עונש די חמור, ויש להתטפק בו,

אין להוטיף על כך את הטנדול.

היו"ר ג. פת; קטונתי מלעמוד מול חבריי חברי הכנטת, שהם בדיעה

אחת. ומכיוון שיש מליאה, והמליאה מאוד חשובה,

וכל החלטותיה נבונות וחכמות, אז אנחנו נעביר את זה למליאה, ותחליט

המליאה אם היא רוצה בטנדול, או לא רוצה בטנדול. מי שרוצה להגיש

הטתייגות, יגיש הטתייגות.

יש הבנה בין משרד התחבורה למשרד המשפטים, אז יכולים כל השרים מחר לבוא

לישיבה ולבטל אותה. אני מניח שההצעה הזאת תעבור בשלושה נגד אחד, או

בחמישה נגד שניים. אבל אני לא חושב שאני רשאי לעכב את העניין הזה

בוועדה. הדבר ילך למליאה לקריאה שנייה ושלישית. אני רק מבטיח רק שאני

אציג את כל העמדות כשאני אציג את החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית בפני

המליאה.

א. בנדלר; אני רציתי קודם כל לוודא שאנחנו, בניגוד למוצע

בהצעת החוק כפי שהתפרטמה, מדברים על ביטול

טנדול גם ברשויות המקומיות. ז"א שני טעיפים שאנחנו רוצים לשנות.

דבר שני, האם הממשלה רוצה להגיש הטתייגות? ודאי.

ר. אלול; למיטב ידיעתי, שר המשפטים היה בעד הצעת החוק

הזו. אני נפגשתי איתו. אתם יכולים להגיש

הטתייגות בשמו.

למה להיכנס לוויכוחים של פרוצדורה! כל מי שמטעם

הממשלה יכול להגיש התנגדות, אם בקולקטיב, ואם

בנפרד, יגיד את ההסתייגות.



3. הגבלת זמן לעבירת תנועה

היו"ר ג. פת; אנחנו עוברים להצעה הבאה של ח"כ ר. אלול. היה

דיון על כך, והיו גם הרמת גבות. ההצעה אומרת

שתוך תקופת זמן תביא המשטרה או הגורמים לידיעת העבריין את היותו

עבריין. ולא יווצר מצב שאדם מקבל הודעה אחרי שנתיים, אני הבאתי אפילו

דוגמה אישית שלי שאני קיבלתי הודעה אחרי כמעט שנתיים.

הבן שלי סיפר לי עכשיו, שהוא קיבל הודעה אחרי

ארבע שנים. לך תזכר עם מי זה היה, איפה זה היה,

ומתי.

היו"ר ג. פת; אני רוצה להיות בטוח שאם אנחנו קובעים הגבלת

זמן והרשויות לא עומדות בהגבלת הזמן, העבירה

אלננה נמחקת.

אם אתה אומר שהמשטרה חייבת להגיש את התביעה נגד האדם תוך תשעה חודשים,

עברו עשרה חודשים, אז התביעה נעלמת. אני רוצה להבטיח שזה לא יקרה. לכן,

אנחנו יכולים פה לקבוע העצת חוק, שאומר תוך שישה חודשים תגיש המשטרה.

אתה אומר, מה אם היא לא הגישה? מתבטלת? אני לא רוצה שזה יקבע.

ר, אלול; היה לנו היום ויכוח על הצעת חוק די דומה,

בוועדת הפנים. זה היה על תשלומי העברה של

המדינה. כמו שלא שילמתי מט הכנטה בזמן, יהיה צמוד. אותו דבר ביטוח

לאומי. טענתי שמועצה מקומית שאני עומד בראשה לא שילמה כטף בזמן צריכה

לשלם קנטות. אם אני לא יודע לנהל נכון את המערכת. אבל לא יכול להיות

שהמדינה צריכה לשלם כטף למועצה מקומית, היא פטורה, תשלם מתי שבא לה,

והפקידים ירדמו. אמרתי שכמו שמבקשים מהמועצה המקומית, גם לגבי הרשויות

המקומיות.

היתה הצעה של תילדה, המערכת לא מטוגלת לעמוד בזה. ואז אמרנו נלך לתשעה

חודשים, והטכמת לזה.

אני מוכן שנגדיל לשנה אם צריך, אבל אז אם אדם לא קיבל תאריך, העטק

גמור.

א, אפרת; יש לנו בעניין הזה קשיים אובייקטיביים. א'

מדובר בשתי עבירות חמורות במיוחד, עבירת מהירות

ועבירת רמזור אדום, אלה עבירות שמשטרת ישראל אוכפת באופן אוטומטי. כל

השאר אנחנו נותנים לאזרח את הדו"ח ביד, אין לנו עם זה בעיה.

אתה לא מדבר על קביעת מועד למשפט תוך שנה, אלא להודיע לאדם שהוא ידע

בפרק זמן של שנה שהוא עבר עבירה, גם אם המשפט נקבע לעוד שלוש שנים.

מועד קביעת המשפט לא נתון בידיה של המשטרה.

מתוך העבירות שאנחנו רושמים בצורה כזו באופן אוטומטי, טדר גודל של 30%

מהמקרים אנחנו לא יודעים לאתר את הבעלים. או שזה אוטו של חברה, או

שהאיש לא שינה בעלות, או שהמטפר לא מצוי בידינו, או שמטפר תעודת הזהות

שלו שגוי, או מטפר רישיון הנהיגה שגוי. בכ-30% מהמקרים אנחנו לא יודעים



למצוא בחיפוש ראשון בכל הקבצים שיש לגו. אנחנו לא זורקים את הדברים

האלה. אנחנו ממשיכים לעבוד ולחפש.

היו"ר ג, פת; אתה מדבר במקרה של מצלמה. במקרה שאתה עוצר אדם,

אתה שואל מה מספר תעודת הזהות שלו?

אני מדבר רק על אכיפה אוטומטית. אם אני עוצר

אני נותן לו דו"ח ביד. הוא יודע מיד. גם אם

המשפט לעוד שנתיים, שתי דקות אחרי העבירה הוא יודע. איך לנו שום בעיה.

רק כאשר אני לא עוצר את האיש, בערך ב-30 ומשהו אחוזים אנחנו לא מוצאים

את האדם במקום.

היו"ר ג. פת; מה זה במספרים?

א. אפרת; במספרים זה מתוך סדר גודל של 45-40 אלף דו"חות

אוטומטיים שמשטרת ישראל רושמת בשנה, סדר גודל

של 15-10 אלף דו"חות אנחנו לא יודעים לתת מייד לאיש ביד את הדו"ח.

אבל אם יש לך כ"כ הרבה זמן לבדוק את זה.

א. אפרת; הרבה מאוד מקרים קיימים שהדו"ח חוזר. אנחנו

יודעים לאתר את האיש, אנחנו שולחים לו דואר,

הדואר חוזר אלינו, כי האיש יודע שיש נגדו משפט, הוא יודע שזה יגיע, הוא

רואה דבר דואר, הוא הולך לפקיד, הוא מסתכל מה זה, רואה משטרה מחזיר

אומר לו אני לא רוצה לקחת את זה. הדברים האלה קיימים. הדברים האלה

קורים.

אנחנו מנסים לטפל בזה גם במישור אחר, בהיבט משפטי, אבל אלה דברים שיקרו

עוד הרבה זמן.

נקודה נוספת, עבירות שהן קלות יותר, עבירות מסוג ברירת משפט, דהיינו מה

שאנחנו קוראים קנס, היום יש על זה ענייך של שנה. אנחנו מבקשים לקבל את

ההצעה של ח"כ ר. אלול, אבל ממגבלת זמן של שנה אחת שלמה שזה יהיה כמו

בעבירות מסוג ברירת משפט, שהן עבירות קלות יותר יחסית ושם קיימת המגבלה

של שנה.

גם העניין הזה יקשה מאוד על המשטרה, אכל. בעניין הזה אני בהחלט מסכים

שנעשה איזה שהוא צדק עם האזרח. א"א לבוא לאזרח אחרי ארבע שנים ולהגיד

לו לפני ארבע שנים עברת עבירה. אני מקבל את זה. זה נראה לא טוב. בפרק

זמן של שנה אנחנו נוכל לעמוד בזה.

ר, אלול; ואתה תודיע לו בעוד שנה שיש לו משפט בעוד

שנתיים?

אני אודיע לו מתי יש לו משפט בתיאום שיהיה לי

עם מערכת בתי המשפט, יכול להיות שבעוד שנתיים.

הרי הטענה שלך היא לא למה המשפט מתנהל בעוד שלוש שנים, איך האדם יתגונן

מבלי שהוא יודע. אז על הידע תוך שנה זה יעלה לנו בהמון מאמצים, בהמון

התייעלות, אבל נראה לי שעם זה משטרת ישראל הנוכל לחיות.



י. בא-גד; מתשעה חודשים לשנה? על זה אין ויכוח.

כדי שאדם לא יוכל להכשיל את ההליך על ידי זה

שהוא לא לוקה דואר רשום, משום שאדם שלא לוקח

דואר רשום אנחנו לא נוכל להגיש נגדו כתב אישום. כי תעבור השנה, הוא לא

יקה דואר, ואז לא נוכל להגיש נגדו כתב אישום משום שלכאורה לא מילאנו את

התנאי הזה של להודיע לו. לכן, אני מציעה שיהיה מדובר בהודעה עם הזקת

מסירה. כמו שיש לנו בהודעות ברירת המשפט היום. ז'יא אני שולחת את ההודעה

לכתובתו, זה בחזקת מסירה.

י. בא- גד; מי אומר שזו כתובתו?

א. מזוז; לפי מרשם התושבים הוא הייב להודיע, יש חובה

להודיע אם הוא משנה את כתובתו. אנחנו בודקים גם

במירשם התושבים, גם במירשם נהגים, גם שם יש חובה להודיע. אנחנו עושים

את הבדיקות לפי הדין. אדם חייב להודיע על השינוי.

היו"ר ג. פת; מה שאומרת גברת מזוז מאוד מאוד הגיוני. האדם

הזה ימשוך את מועד קבלה מתוך ידיעה שאחרי 12

חודש כבר א"א להגיש נגדו תביעה.

אנחנו הולכים להצעת החוק הזו שהוגשה ע"י ח"כ ר. אלול, אנחנו משנים את

התקופה לשנה עפ"י הצעת המשטרה, והדבר הזה יועלה למליאה לקריאה שנייה

ושלישית.

א. בנדלר; אני מבקשת שיובהר לי, כדי שאהיה מסוגלת לנסח את

הצעת החוק, על איזה סוג של עבירות מדובר בדיוק,

האם אנחנו מדברים כאן על בוררות קנס או לא.

א. מזוז; עבירות התנועה מתחלקות עקרונית לשני סוגים. יש

עבירות שאין ברירת משקל, ולגביהן החוק קובע

תקופת התיישנות מקוצרת מיוחדת של שנה אחת, פרט למקרה אחד, וזה אם אדם

שהוא נחשב הבעלים של הרכב, ולכן הוא מקבל את הדו"ח, מודיע תוך השנה

שזה מישהו אחר נהג, אז יש לנו עוד שנה. ז"א זה חריג מאוד.

בעבירות ברירת משפט הכלל הוא התיישנות של שנה. יש אפשרות להגיע לשנתיים

רק במקרה שאדם הודיע שלא הוא נהג אלא מישהו אחר, כדי לתת עוד פעם זמן.

לכן, לגבי המישור הזה אין צורך בתיקון, כי ממילא יש שנה. אנחנו לא

יכולים לשלוח לו את ברירת המשפט אם עברה שנה.

בעבירות רגילות, עבירות אחרות, שאינן עבירות של ברירת משפט, אין עבירות

של הזמנה לדין. אני בעצם שולחת לו זה כתב אישום. יכול להיות קטן

ומצומצם, אבל זה כתב אישום.

וי. אלול; זאת אומרת, תוך שנה הוא מקבל כתב אישום.

א. מזוז; נכון. אם מדובר למשל בתאונה או דברים מהסוג

הזה, אז האדם נהקר, הוזמן לחקירה והוא יודע שיש

נגדו אירוע שנבדק.



לכן, כמו שהצענו קודם אנחנו מציעים לגבי עבירות שאינן עבירות ברירת

משפט, ושנערכות באמצעים אוטומטים, באמצעות מיכשור. זה יכול להיות

רמזור, מרחק, מהירות, כל מה שנאכף באמצעות מכשור ואיננו כולל את המסירה

ביד לאיש.

א. בנדלר; אני מבקשת, כדי שלא יהיה ספקות, אס אתם יכולים .

להעביר לי נוסח שהיו"ר יקבע ואז נבדוק את זה.

היו"ר ג, פת; מה שאני מבקש מהיועצת המשפטית זה בדיוק עותק

כתוב מהדברים שאמרת עכשיו, אז אין צורך בהרבה

זמן, בשבוע הבא תעבירי לי.

אלינור, כשאת מדברת על חזקת מסירה את מתייחסת

להודעה, לא להזמנה למשפט.

א. מזוז; ודאי.

היו"ר ג. פת; הסיכום בעינו עומד. אני מקווה שהמשטרה תזכור

לנו בחסד שקיבלנו את עמדתה במקום חצי שנה,

שנה.



4. שלילת רישיון לנוהג בשכרות

שתי הצעות חוק שגם כן עברו את הקריאה הראשונה

של ח"כ א. הירשזון, וח"כ ש. עמור. מדובר בשלילת

רישירן לגבי מי שנוהג ונהג בשכרות. אני מבקש את שני ח"כ להציג את עמדתם

בענייו הזה. עמדתם היא זהה. יש רק הבדלים בענישה. יש מי שמציע חמש שנים

שלילה. יש מי שמציע שישה חודשי מאסר, ומאסר על תנאי, וכדומה.

ש. עמוי; אנחנו יודעים שיש עלייה גדולה דווקא אצל

הצעירים יותר בנושא תאונות הדרכים, וגם לצערי

הרב, פרופ' פרץ מהטכניון אמר לפני שבוע, שבין השעות 2 בלילה עד 6

בבוקר, רוב התאונות הקטלניות, בקרב חיילים שחוזרים מחופשה, ובקרב

צעירים בעיקר שחוזרים מהפאבים. וזה חמור מאוד שחייל שחוזר עייף מאוד

מאימונים, בערב שבת הוא לוקח את האוטו, ונדמה לי שיש 23 מקרים בחודש

אחד. יש החמרה חריפה מאוד בשעות האלה הקטנות של הלילה, וזה נובע

מעייפות, ומשתיית אלכוהול.

הענישה בעניין זה לא מספיק חזקה. אז נכון, יגידו עוד פעם הסברה. אז

בתחום הזה גם משטרת ישראל וכולם מקדישים המון זמן להסברה, אבל זה לא

עובד. אין מה לעשות. צריך להתריע, וההתרעה הכי טובה זה דרך שלילת

הרישיון.

מוצע פה שהשלילה לאחר הרשעה כמובן, תהיה חד משמעית, לחמש שנים למי

שיתפש בשכרותו, כמובן על פי הכללים של משטרת ישראל. זה יכול להפחית

בוודאי בקרב צעירים את התאונות הקטלניות והנוראיות האלה.

אנחנו במדינת ישראל לצערי מרובי תאונות דרכים,

מסיבות שונות. ובשנים האחרונות נוספה לנו סיבה

נוספת שאולי באירופה, או בכלל בארצות הברית, הסיבה הזאת היא באחוזים

משמעותיים, וזה נהיגה בשכרות. אי, קלטנו עלייה חדשה שהוסיפה לצערי הרבה

נדבך נוסף לעניין הזה. ב', בילויי סוף השבוע של בני נוער גורמים לכך

שצעירים נוהגים לבלות בפאבים עד השעות המאוחרות של סופי שבוע, וישנה

נהיגה בשכרות בסופי שבוע, ואנחנו עדים לתאונות דרכים רבות.

כאשר קיימנו פה דיונים לקראת הקריאה הראשונה, בין הקריאה הטרומית

לקריאה הראשונה, המשטרה מסרה על ההערכות שלה שהיא עושה בכדי למנוע את

העבירות של נהיגה בשכרות בסופי שבוע, בכלל עבירות הנהיגה, ואכן המשטרה

עשתה הרבה בנושא הזה. אני חושב שגם הכנסתם כלים יותר חדשים ויותר

משוכללים לבדיקת השכרות כדי שאפשר יהיה לבדוק את זה במקום, ולא צריך

להביא את אותו אדם לתחנה מיוחדת.

אבל הבעיה היא בעיה, ובעיה רצינית. ולכן, אנחנו חושבים שכדי שהאחוז הזה

לא יגדל, בזמנו זה היה 5% אם איננו טועה ממספר התאונות. היה לי ויכוח

עם שר התחבורה בנושא של האחוז של תאונות עקב שכרות. אני חושב שאנחנו

צריכים ללכת על ענישה מחמירה יותר בקטע הזה כדי שהוא לא יתווסף לנושאים

אחרים.

היו"ר ג. פת; כפי שהסברתי יש פה שתי הצעות. הן זהות. יש רק

שתי עמדות נפרדות בהקשר לענישה. יש הצעה של ח"כ

ש. עמור, שתהיה ענישה אחת של שלילת רשיון לחמש שנים. יש הצעה של ח"כ א.



הירשזון, שמדובר על ענישה של שישה חודשי מאסר בפועל, ואח"כ מעצר על

תנאי ושלילת רישיון לשלוש שנים.

מדובר בריכוז גדול של נוער, פה צריך הרבה מאוד הסברה. מכיוון שאם הנער

ידע, שהוא מסכן לעצמו חמש שנים של שלילת רישיון, הוא יחשוב הרבה פעמים

קודם לכן.

מה שקצת מפריע לי זה עניין של מאסר בפועל. הם ילדים בסופו של דבר, ילד

בן 18 אני אכניס אותו לשישה חודשי מאסר לבתי הסוהר שלנו. אני חושב

שאנחנו רק נקלקל את הילד, רק משום שהוא שתה ארבע פחיות בירה. יגידו לו

עבודות שירות. עם מי הוא יפגש בעבודות שירות, זה גם כן לא טוב בשבילו.

אז אולי כדאי לשקול את זה אם יש מקום למאסר. אני חושב שעונש של שלילת

רישיון לחמש שנים, הוא מאוד מאוד כבד.

א, הירשזון; על נושא של חומרת העונש דיברנו כבר בין הקריאה

הטרומית לראשונה. ואמרנו בואו נעביר את זה כך

בקריאה הראשונה, אבל בהחלט נקיים דיון מעמיק לקראת הקריאה השנייה

והשלישית. אני בהחלט מסכים איתן שאנחנו צריכים להיות מאוד זהירים בנושא

של ענישה. אנחנו גם לא צריכים לשלול את העתיד מנער ששתה בערב אחד,

שאולי יחליט לעזוב את מדינת ישראל, כי במשך עשרים שנה הוא לא יכול לקבל

רישיון נניח. אז בהחלט בנושא של ענישה אני מוכן לשמוע הצעות, ולדון בכל

הצעה הגיונית שתהיה.

כפי שכבר הבאנו את זה בישיבה הקודמת, להצעת

החוק לקריאה ראשונה, אמרנו שיש בעיה קשה מאוד

בעונשים שהם עונשי חובה. בוודאי ובוודאי אם מי שמפעיל את זה זה רשות

ולא בית משפט. אבל גם כשבית המשפט, גם כשהמחוקק מחייב את בית המשפט

לקבוע בעונש חובה, גם לזה יש לנו בעיה. הכנסת קיבלה לפני שישה-שבעה

חודשים חוק לפיו אין יותר עונשי חובה במדינת ישראל. כשהתקבל חוק

העונשין, החלק המקדמי והחלק הכללי, התקבל סעיף שביטל מהיום שאותו חוק

יהיה בתוקף, באוגוסט 95'. נקבע שצריך לקחת אותו בחשבון, וזה נעשה ברוב

גדול של חברי הבית.

על כן, ההצעה בקשר לפסילה אוטומטית של חמש שנים של הרשות, זה דבר מאוד

לא תקין. לרשות יש סמכות לפי סעיפים 51 ו-52 לפסול אדם מלנהוג אם הוא

מהווה סיכון מטעמי בטיחות, ומטעמי כושר. ז"א בשני הקריטריונים האלה,

אני יודעת שהמכון לבטיחות בדרכים בודק, ופוסל לתקופות שנראות לו כשאדם

יכול אחרי שנה, שנתיים, שלוש שנים, כמה שזה יהיה.

לרשות יש הסמכות לעשות את זה בין אם מרשיעים אדם, ובין אם לא מרשיעים

אותו. גם כשהמדינה תחליט אולי לא להביא אותו, ולא להרשיע אותו בשימוש

באלכוהול וזהו. אז גם כשהוא אדם אלכוהליסט, גם אז הרשות יכולה לפסול לו

את הרישיון. הרשות אינה חייבת לקבל הכשרה כדי לעשות את זה. ודאי אם אדם

הורשע בנהיגת שכרות, יכולה לעשות את זה.

לנו נראה שאין מקום לחייב את הרשות בפסילה אוטומטית שכל מה שיקרה ברוב

המקרים, במקרים שאדם הוא אינו במצב כזה של אלכוהליסט, שאיננו אחראי

למעשיו, הוא יפנה לנשיא המדינה, ואז בתקופה מסויימת הוא יקבל חנינה.

ואז יצטרכו לתת לו את זה.



על כן, הקטע הזה של ההצעה לתת לגוף שלטוני את הסמכות הזאת, באופן

אוטומטי יהיה קל מאוד לתפקיד, ולא כך זה צריך להיות.

הרשות צריכה לבדוק אס לאדם יש כושר, או האס הוא מהווה איזה שהיא סכנה.

יש לה את הסמכות הזאת. הסמכות הזאת צריכה להיות בסופו של דבר בידייס של

בית המשפט, ויש לו סמכות היוס, לפי הפקודה הוא יכול לפסול את זה. הוא

יכול גס להרשיע אותו, ולדון אותו, להטיל עליו מאסר.

הבעיה שלנו היא עס הקטע של מאסר הובה, של כך וכך חודשיס, או כך וכך

שניס, ופסילת חובה של רשיונו. שני הדברים האלה, שגס היוס בפקודה יש

פסילות חובה. ז"א אס אדס הורשע פעמייס וכן הלאה. יש פסילות מהרגע שאדס

עובר עבירה יש סמכות מנהלית, ואחי'כ באישור בית המשפט ישהה את הרישיון

שלו.

אס היה כאן משהו שהיינו מוסיפיס על הקייס, אני יכולה להבין. אבל אס הכל

קייס, אז מה אנחנו מוסיפיס למה? מוסיפיס כאן חובת מאסר של שישה חודשיס.

יש כאן חובת שלילה בפקודה.

היו"ר ג, פת; מי יכול לשלול היוס!

גם הרשות וגם בית המשפט.

היו"ר ג. פת; באיזה תקופה יכולה הרשות לשלול?

ג. ויסמן; לצמיתות. בסעיף 51 ו-52 אין שוס תקופה.

נ. מימון; הבעיה שלי היא בעיה תקדימית. לגבי קטיניס יש

חוק הנוער, ששס יש מסגרת מיוחדת של הענשה. יתכן

שהיא תועבר משס לבית משפט רגיל, אבל בכל אופן האפשרויות של הענשה ישארו

אותו דבר. בית המשפט יכול שלא להרשיע, ויכול כן להרשיע, ויכול במקוס

מאסר לתת מאסר נעול. ונראה לי שהטלת חובה גורפת על קטיניס עלולה להזיק

להס מאוד, ולגרוס לדבריס הפוכיס.

אני מציע שנתייחס לשלילה. ח"כ א.. הירשזון אמר ,

שהוא הציע את העניין הזה של מאסר, וכדומה, שזה

פתוח לדיון. בואו נתייחס לשלילה. להצעה שהציע ח"כ ש. עמור, וח"כ א.

הירשזון מוכן להתקרב אליה.

מ. סיטון; אני מבינה שאני אתייחס רק לשלילה. היוס יש את

הסמכויות בפקודה לרשות הרישוי לשלול רישיונו של

אדס שנמצא בלתי כשיר, ואין מגבלה של זמן למרות שזו פסילה מנהלית, עדיין

יש היכולת לרשות הרישוי לבצע את הפסילה. לכן אנחנו סבוריס, גס לאור

סעיף 33 וגס 51 לפקודת התעבורה, שהסמכויות קיימות היוס, ואין צורך

לעשות את זה.

צ. מזרחי; עד לפני זמן לא רב לא עשינו דבר כנגד מסוממיס.

היוס, כשהרשות הרשמית מקבלת, מה שמוזכר כאן לפי

החוק, משלטונות הצבא, או מביטוח לאומי או מכל מידע אחר רפואי שנמסר למי

שמותר לו להימסר. אנחנו מזמניס את האיש, שולחיס אותו למכון הרפואי

לבדיקה. המכון הרפואי בודק אותו, קובע גס בדרך כלל בדיקה חוזרת כעבור



שנה או חצי שנה, או שנתיים, הוא בודק אותו. אס הוא נקי אחרי כן, הוא

חוזר אלינו בהמלצת המכון הרפואי. אנחנו נוטלים את רישיונו.

אם שואלים אותנו כרשות רישוי אם אני יודע מי נתקף בגילופין, הרי אני לא

יודע. אילו הייתי יודע, אז הייתי צריך לפעול על פי 51. אבל אני לא

יודע.

א. הירשזון; אתה מדבר על המסוממים, אתה אומר ככה. מסומם

ידוע כאדם שמתמכר לסמים, ידוע כמוטפל. או

שנכשלת. אתה מדבר על אדם שעבר טיפול, שהולך למרכז גמילה. פה אתה מדבר

על בחור שהוא לא שתיין, הוא לא אלכוהליסט, הוא לא הלך לגמילה. הדברים

הם לא זהים. אלה שני דברים שונים, מבחינת המעמד.

צ. מזרחי; אני הייתי מצטרפת לדעתה של הגברת, שכמה שיותר

שזה יגמר בבתי המשפט, ולא אצל הרשות, יותר

בריא.

א. זינגלנאום; לי כרופא יש בעיה עם הגדרת שכרות. זה נכון

שמשטרת ישראל קבעה מה שקבעה, יש איזה שהוא אחוז

מסויים של 05 מיליגרם של אלכוהול בדם. אנחנו יודעים ש-05 מיליגרם אחוז

אלכוהול בדם לא עושה שום דבר לאדם מבחינת כושר, וחשיבותו, ונהיגותו,

והתנהגותו בכלל. מאידך גיסא, אצל אחרים זה משפיע באופן חד משמעי. בזה

יש בעיה. משום שיש כאן בעיה. לכן, ההצעה של חמש שנים בלשון דרקונית,

הייתי מציע מדרג. המדרג הזה גם סוגר עתיד בפני צעירים. הוא לא יכול

להתקבל לעבודה, הוא לא יכול להתקדם, הוא לא יכול לעשות הרבה מאוד דברים

בחיים, וזה חמור מדי.

לכן אני מציע בפעם הראשונה לשלול ממנו רישיון לשנה, שנה וחצי. עבירה

שנייה, שלוש שנים. עבירה שלישית, חמש שנות שלילה או מאסר בכלל. משום

שזה בפעם השלישית.

א. הירשזון; אני חושב שההצעה הזו היא מאוד הגיונית. בכלל

צריך לראות את נושא אחוז השכרות, צריך לשקול

אותו זה לא להצעה הזאת לעכשיו. אבל כל הנושא חייב להיבדק ולהשקל. י

ההשפעה על אנשים היא שונה, זה דבר מורכב, ומסובך. אלא מה, אתה פה הולך

לדרך של קולא. ז"א אתה אומר צעיר שנתפש ועשה דבר, ולא צריך לסגור לו את

העתיד, וכו' וכו', את זה בהחלט אני מקבל.

אבל צריך לזכור מהצד השני, שאותו צעיר בגלל הגילופין האלה יכול היה

לאבד חיים של מישהו אחר. ועל הנושא הזה אנחנו צריכים לומר, ישנו סף

הרתעה, ותדע לך שאם אתה הולך לעשות את הדברים האלה והאלה, דע לך שצפוי

לך דבר כזה וכזה, אם החבר שלך שם היה בעיתון לפני שבוע שהוא קיבל את

העונש הזה והזה. אני חושב בהחלט שאנשים צריכים להיות נורמלים, לא

דרקונים. אבל חייב להיות נושא מרתיע לנושא השכרות.

לדעתי הנושא הזה לא ירתיע שתיינים כרוניים. אבל בהחלט יכול להרתיע את

אלה שהולכים לפאב, וגם אם את הנושא הזה קצצנו בחלקו אפילו, הבאנו ברכה

על עם ישראל. להתעורר ביום שבת בבוקר, עם פחות הרוג אחד. מצב הרוח שלנו

רק ישתפר.



א. פלאי; אני רציתי לדבר על ההיבט השיקומי. ואני קצינת

מבחן ראשית למבוגרים.

אני חושבת שהקביעה לחמש שנים עלולה להיות מאוד מוגבלת כתנאי בשיקום.

אני פונה לה"כ ש. עמור שיודע על צעירים שנמצאים ברגע מסויים, או בערב

מסויים נהגו בשכרות, והם במשבר, אולי במשבר מתמשך. אבל כעבור תקופה

האיש נמצא בתהליכי שיקום רציניים. והנושא של רישיון נהיגה עשוי להיות

מאוד משמעותי, מבחינת הליך השיקום, אם זה להשגת עבודה, אם זה לנושאים

אחרים. ואז אנחנו נמצא את עצמנו פונים לנשיא המדינה ומבקשים, ומנסים

לשכנע ולומר שהנה אומנם ניתנה ענישה של חמש שנים, אבל צריך עכשיו לבקר

ולקבוע משהו אחר.

צריך לחזור ולהשאיר את הנושא בשיקול הדעת של בית המשפט. אם תאמר את

האמירה הזאת, שאולי להגדיל את הרף של עד, ואז יש כאן אמירה משמעותית

- במובן הזה.

בית המחוקקים רואה בחומרה גדולה את העבירה של נהיגה בשכרות, ולכן בית

המשפט יכול להטיל עד לתקופה מאוד ארוכה. אבל אני חושבת ששיקול הדעת של

בית המשפט לסיטואציה לעבירות הקודמות של האיש, למספר העבירות, לסך הכל

ההתנהגות של האיש, למצב שבו הוא נמצא. יכול להיות שבינתיים חלף זמן

והוא נמצא במצב הרבה יותר טוב. הוא עבר טיפול. יכול להיות שיש לאדם

בעיות רציניות של שכרות, הוא עבר טיפול בנושא הזה.

את כל זה הייתי מציעה להשאיר לשיקול הדעת של בית המשפט, אם רואים

בעבירה הזאת עבירה חמורה.

א. הירשזון; מאחר שאת אומרת שאת עוסקת בשיקום, אולי תספרי

לנו גם על שיקום המשפחה של הנהרג באותו שבוע.

א"א לעשות רק חד צדדי הכל. אנחנו מדברים על למצוא את האיזון, בין זה

ובין זה. א"א לדבר על שיקום אחד, ולא להתייחס לשיקום השני. ישנו בצד

השני גם את אותה משפחה שאני לא יודע אם יש לה שיקום. ולכן, אני אומר

שצריך להרתיע. הבעיה היא הרתעה, ולא להשאיר את זה רק לשיקול דעת בנושא

הזה, כי הראיה היא שאחוז התאונות לא יורד.

היו"ר ג. פת; כאשר אנחנו באים עם הצהרות חברי הכנסת, אז

אומרים הסברה. אין הסברה טובה יותר מחוק כזה.

מה אתם רוצים מהסברה? שמישהו יעמוד בקצה הרחוב עם שלט? זו הסברה? כי

אותו בחור שיוצא ביום שישי בערב, והוא יודע שהוא עלול לאבד את הרישיון

שלו לשנתיים, ואם הוא עושה את זה פעמיים לארבע שנים, ואם הוא עושה את

זה יותר משנתיים, שילך לבית המשפט ובית המשפט יקבע מה שיטיל עליו, זו

הסברה הכי טובה. לפעמים אתה מסביר את זה עם השוט, ולא עם הגזר. כל

הדיבורים האחרים זה הגזר, אבל מי שנחת עליו השוט, כמו שאומר ח"כ א.

הירשזון, זה אבוד.

א. הירשזון; האחראי על נושא ההסברה, ועל נושא החינוך, הוא

ממשלת ישראל. לא הכנסת. ממשלת ישראל היא זו שיש

בידה הסמכות ואחריות בנושא הזה.

אנחנו כחברי כנסת הגשנו הצעת חוק, 95 חתמו על ההצעה הזאת, דיברנו כמעט

על הכל, גם על חינוך, גם על מגרשים מיוחדים לחינוך על כל המכלול הזה.



גם את זה הממשלה לא מקבלת. היא לא באה עם ההצעה של הממשלה שאומרת הנושא

של תאונות הדרכים, הוא נגע בלתי רגיל במדינת ישראל.

הנה אנחנו מביאים הצעת חוק משלימה, יש לממשלה הזאת הרבה יותר אפשרויות

ממה שלחברי הכנסת, יש להם חצי עוזרת וחצי משרה, ואין להם לא יועץ משפטי

ולא שוס דבר. למשרדי הממשלה יש מנגנון. לא ראינו כיצד היא מעירה את

עיננו.

באו חברי הכנסת ביוזמות שלהם, בצוות המצומצם שיש להם, הם מנסים להציע

הצעות. יש לכם השגות על ההצעות? כדאי שתשלימו אותן. או שתבואו עם הצעה

שלכם. אנחנו נוריד את כל הצעתינו. העיקר שתבואו עם דבר רציני. לא באים

עם שום דבר, וכל הצעת חוק רק איך לעשות שהיא לא תהיה.

אז אם אתם כ"כ יודעים, בואו תעזרו לנו להיטיב את הצעות החוק שלנו, כדי

שהם יהיו. ולא לבוא בגישת כסאח, של לא, לא, לא, לא.

ג, ויסמן; בהמשך לדבריו של ח"כ א. הירשזון, אני בכל זאת

מוכרחה להזכיר את החוק הקיים. יש פסילת חובה

לגבי כל אדם, גם אם זה קטין, אם הוא מואשם בעבירה של גרימת מוות, או אם

הוא הורשע בעבירה, והפסילה היא לשלוש שנים בסעיף 40 לפקודה. יש שלוש

שנות פסילה חובה, לגבי מי שהורשע.

כאן הוזכר מה יקרה עם המשפחה של הקורבן, ואני באמת מסכימה איתך.

א. הירשזון; היא לא משפחה שיקומית, הוא נשאר נכה לכל

החיים.

ג. ויסמן; אני מציעה שחברי הכנסת ישללו גם אם כן את מה

שיש בחוק הקיים.

א. הירשזון; החוק הקיים לא טוב. כי יש עובדות בשטח. ביום

שישי בערב נוסעים הרבה מאוד נהגים בשכרון.

כנראה שהחוק לא טוב.

קריאה; אבל ההצעה היא לרוחו של החוק.

א. הירשזון; לרוחו של החוק, אבל היא נותנת הרבה יותר שיניים

לחוק.

ש. עמור; אני מדבר על צעירים רגילים, שנוסעים בלילה, הם

לא נוגעים לא בשכרות ולא בסמים, חבריה טובים.

קורה מה שקורה אחרי שהם עייפים ושתו בנוסף. אדם צעיר, שיודע שיש שיקול

דעת של בית משפט, אז הוא תמיד יגייס את כל הכוחות וההמלצות לצאת מזה.

אם הוא ידע שאוטומטית יש פסילה, אין לי ספק שהוא ירתע' מהדבר הזה. לא

שיקול דעת. אני לא מתעקש על חמש שנים, לא ארבע. ההצעה שלך נראית לי.

אנחנו לא רוצים להרוס שום בחור, שום דבר. אבל אם הוא ידע מראש שיש דבר

ברור, ברגע שהוא נתפש יש לו את הדבר הזה, אני חושב שעשינו את הדבר.



ג. ויסמן; לגבי נהיגה ושכרות, סעיף 38 לפקודה קובע חובה

פסילה של שלושה חודשים.

היו"ר ג. פת; אני מציע לעמיתיי אנחנו נאפשר את הכרעות החוק

הללו, ונחבר אותן ביחד בקריאה שנייה ושלישית.

אני מציע שנשקול, והייתי גם מקבל את הצעתו של ד"ר זינגלבאום, במקרה

הראשון אוטומטית שנתיים. אם זה מקרה שני, אוטומטית ארבע שנים, ואם זה

מקרה שלישי, בתי המשפט.

מכיוון שפה מדובר על ארבע שנים, אני מציע שזה ילך לבית המשפט. בית

המשפט יתן שנתיים וארבע שנים. חובה. ולא יקרה פה שמי שיש לו כסף יקח

עו"ד טוב ויקבל שישה ימים ועשר שעות.

אני מציע שהוועדה תסכם שהיא מקבלת את שתי הצעות החוק הללו ומאחדת אותן,

והיא קובעת את היקפי הענישה על שנתיים למקרה ראשון. במקרה השני, לארבע

שנים. ובמקרה השלישי, זה כבר פתוח בידי בתי המשפט לעשות מה שהם רוצים.

אם יש קונפליקט של חקיקה בעניין הזה ישבו היועצים המשפטיים ויבדקו מה

מידת הקונפליקט. ואם מידת הקונפליקט לא אוסרת על ההצעה הזו, אנחנו

נעביר את ההצעה הזו.

אם יש קונפליקט, יבוא היועץ המשפטי לממשלה ויסביר לנו מה הקונפליקט,

ואיד הוא פותר במשך שבועיים את נושא הקונפליקט. אבל במידה ואין

קונפליקט מונע, הצעת החוק הזו עוברת למליאה.

א. הירשזון; אני מדבר גם בשמו של ח"כ ש. עמור, גם החמש שנים

שהוא דיבר עליו זה לא עניין עקרוני. הוא דיבר

על רגשות פנימיים שהביאו אותו. אני רוצה את חומרת העניין.

אם אפשר למצוא את הדרך של בית המשפט, זה לא עקרוני.

אני קראתי את זה באיזה מקום, וזה נשמע לי כמעט

דימיוני, ששתיית שתי פחיות של בירה על יד מי

שאיננו מורגל לכך, ברמת הדם שלו כבר ניתן להביא אותו להגדרה של שיכור.

היו"ר ג, פת; אין גבול לבדיקות. זה נושא מקצועי, אפילו

משפטנים לא יכולים לתת תשובות בהם. ודאי לא

חברי כנסת מן העם.

יש מקום לבדיקה, לנושא מהי רמת השכרות. בינתיים אנחנו לא נעכב את

הורדתם של שיכורים מן הכביש עד שייבדק העניין הזה רפואית. יש מקום

לבדיקה, אם זה שתי פחיות, אם זה שלוש פחיות, זו לא הנקודה. זה משפיע על

כל אחד. פחית אחת, אני כבר שיכור לחלוטין.

רבותיי, זו בדיקה רפואית מקצועית, אפשר להיכנס אליה. אולי נטיל על

מישהו לעשות את זה.

יש לנו שתי הסתייגויות, אחת של ח"כ ר. נחמן, ואחת של ח"כ י. בא-גד.



יש לנו הצעת חוק של ח"כ א. הירשזון, בהקשר לעונשים לעבירות תנועה,

שירות בבתי חולים. יש הצעה, אני מבקש מהיועצת המשפטית להקריא את ההצעה

הזו, אס תתקבל על דעתו של ח"כ הירשזון, אפשר להעביר את זה לקריאה שנייה

ושלישית.

ההצעה הזאת גובשה על ידי משרד המשפטים, נשלחה

אלי בפקס ע"י גב' ויסמן, אז אולי כדאי שמשרד

המשפטים יסביר אותה?

ג. ויסמן; סברנו שלאור המהות של טובת הציבור, שזה לא דבר

בהכרח, ולכל זמן יש מקום כדי שזה יבוצע, היה

לנו קשה לקבל את הרעיון שיש חובה. אלא רצינו לאפשר, רצינו בצד אחד לגבי

אותן עבודות שירות, יש כאן נושא שלאפשר להם את השיירות לציבור בבתי

חולים. בכל מקרה הוא ישלח לשם. מכיוון שזה גזר שנותנים ללא מאסר. לא כל

בית חולים נוטה לקבל. אם זה אדם שנהג באלימות ודברים כאלה, אנחנו

מציעים את המילים האלה "ככל האפשר", כדי לתת את הגמישות הנדרשת לעניין

הזה.

אנחנו הצענו להוסיף להגדרה, בסעיף שהגדרתו עבודה בבית וקולים. "בית משפט

שהרשיע אדם לעבירת תעבורה, אלה הן שתי האפשרויות של אותו עונש, רשאי

לחייבו בצו שירות לבצע, שירות לציבור שיהיה ככל האפשר בבית חולים בו

מאושפזים פצועי תאונות דרכים".

א. הירשזון; אנחנו קיימנו דיון בנושא תזה בין הקריאה

הטרומית לראשונה, ומצד אחד עמד לנגד עיננו

הנושא הזה של האקט החינוכי. אדם שיבוא וישרת בבית חולים שירות לא

מקצועי. אנחנו מדברים על שירות סיעודי, מקצועי, ויראה את הנזקים שזה

גורם. בוודאי שיש פה אקט מאוד מרתיע וחינוכי.

מצד שני, אנחנו היינו עדים לכך, שבתי החולים לא יוכלו לשאת בנטל ובעומס

של כל הנושא הזה. אני חושב שבתי החולים עכשיו ירצו פחות לשאת בנטל של

הנושא הזה. חוק ביטוח בריאות כ"כ מטיב איתם, שחבל להם, הם יכולים

להרוויח כסף במקומות אחרים הרבה יותר. אבל זאת הערת ביניים.

לכן, בהחלט אני מקבל את הצעת הפשרה הזאת שאנחנו נלך אליה, ונדמה לי

שדיברנו על כך שתוך שנה או שנתיים נחזור ונדון בנושא הזה. אבל אם יש פה

הצעת פשרה.

קריאה; היות שהמטלה הזאת והביצוע הזה יועבר לבתי

החולים, כל הפעולה החינוכית שבדבר, אנחנו

מברכים על הרעיון, ועל היוזמה. זה כרוך בעלויות.

היו"ר ג. פת; יש מהלכים אדמיניסטרטיביים, ואתם תעשו את זה.

אנחנו לא אומרים לכם "כזה ראה וקדש", קחו אותו

לבית חולים ותזרקו אותו שם וגמרנו.

מכיוון שהצעת הפשרה הזו, הצעת הניסוח הזה מקובלת על מציע החוק, החוק

הזה מאושר לעלות לקריאה שנייה ושלישית.



פרט לסעיף 1, לגבי הצעת החוק הזו יש לכו הסתייגות של ח"כ י. בא-גד,

ואני רוצה שהוא יאשר לעלות את זה. סעיף 1 לא דנו עדיין, זה נושא של

הצעת ח"כ יצחק לוי בהקשר לפסילה, בגין שימוש בסמים. אנחנו נחזור לזה

בהזדמנות אחרת.

הישיבה ננעלו? נשעה 12:55