הכנסת השלוש-עשרה.

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 196

מישיבת ועדת הכלכלה

יוס שלישי. ב"ג בשבט התשנ"ה (24 בינואר 1995). שעה 11:05

נבחו;

חברי הוועדה; גי פת - היו"ר

אי זנדברג

אי יחזקאל

עי לנדאו

מוזמנים; שרה אביצור - לשכה משפטית, משרד התקשורת

איתמר ברטוב - יועץ שרת התקשורת

מיבל רפאלי - יו"ר המועצה לשידורי בבלים, משרד התקשורת

אלן זיסבלט - משרד המשפטים

סנדרה אזנקוט - משרד המשפטים

צביה גרוס - המשנה ליועה"ש, משרד הבטחון

רם רביב - הלשבה המשפטית, משרד הבטחון

אבי גבאי - רפרנט אגף תקציבים, משרד האוצר

יוסי דואר - יוי'ר התאחדות חברות הטלויזיה בבבלים

מנחם אקרמן - מנבייל "גווניםי', התאחדות חברות הטלויזיה

בבבלים

עוייד ראובן בבר - יועץ משפטי, התאחדות חברות הטלויזיה

בבבלים

ענת אוחנה - מרבזת התאחדות חברות הטלויזיה בבבלים

גוסטבו טרייבר - מנב''ל התאחדות חברות הטלויזיה בבבלים

נחמן שי - מנבייל הערוץ השני

יובל קרניאל - יועץ משפטי, הערוץ השני

עוייד אבנר מנוסביץ - התאחדות חברות הסרטים האמריקאיות

עו"ד אמנון שורק

עבר זוסמן - מנב"ל c.N.N

עדי בהן

רן קידר - מנב"ל אקו"ס

עוייד נילי ורקר - אקו"ם

עוייד ארנון גבריאלי- יועץ משפטי, אקויים

זאב שר - אריאן - מייצג את יורוספורט.

זאב אורבך - ס/נשיא הטלויזיה הבינלאומית הרוסית

אבי בהן - AG1C0A

עוייד מאיר גבאי - לשבת עורבי הדין

פנחס פיינברג

היועצת המשפטית; א' בנדלר

מזכירת הוועדה; לי ורון

רשמה; אי שלהבת



סדר היום; 1. רשימות בעלי מונופולין לפי סעיף 26(ה) לחוק ההגבלים העסקיים,

ר.תשמ"ח-1988.

2. אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (ציוד וטכנולוגיות טילים),

התשנ"ה-1995.

3. הצעה להעביר את חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 4), התשנ"ה-1994,

לוועדת משנה לצרכנות בראשות חה"כ נעמי חזן.

4. מינוי ועדת משנה בראשות חה"כ צחי הנגבי לנושא הצעת חוק הגבלת

פרסום למוצרי טבק לעישון (תיקון - איסור פרסום בעיתון) של חה"כ

תה"כ צחי הנגבי; חה"כ נעמי חזן; חה"כ

אליעזר זנדברג; חה"כ יוסף ונונו.

5. הצעת חוק הבזק (תיקון מסי 11) ,התשנ"ה-1994 - בדבר זכויות

משדרים בשידורי משנה (לוויינים).



רשימות בעלי מונופולין לפי סעיף 26 (ה) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח -1988

אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (ציוד וטכנולוגיות טילים), התשנ"ה -1995

העברת חוק הגנת הצרכן (תיקון מסי 4), התשנ"ח-1994 לועדת משנה בראשות חה"כ חדן

ועדת משנה לחוק הגבלת פרסום למוצרי טבק לעישון (תיקון איסור פרסום בעיתון)

היו"ר גי פת;

אני מקדם בברכה אורחינו הנכבדים. אנחנו פותחים או1 ישיבת הוועדה.

1) במזכירות הוועדה מופיעות רשימות של בעלי מונופולין לפי סעיף 26(ה)

לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988. מי שמבקש לראות אותן, יוכל לעשות זאת.

2} אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (ציוד וטכנולוגיות טילים), התשנ"ה-

1995. נמצאת פה נציגת משרד הבטחון ואנחנו רק רושמים לפנינו את ההודעה.

3) נושא הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון מסי 4), התשנ"ה-1994 שהועבר מהמליאה

ב-3/1/95 לוועדת הכלכלה להכנתו לקריאה שניה ושלישית. אנחנו נעביר את דה

לוועדת המשנה לצרכנות בראשות חברת הכנסת נעמי חזן.

4) מונתה ועדת משנה, בראשותו של חבר הכנסת צחי הנגבי, לנושא הצעת חוק

הגבלת פרסום למוצרי טבק לעישון (תיקון - איסור פרסום בעיתון), של חבר הכנסת

- חה"כ צחי הנגבי - היו"ר

- חה"כ נעמי חזן

- חה"כ אליעזר זנדברג

- חה"כ יוסף ונונו



הצעת חוק הבזק (תיקון מס' 11). התשנ"ה -1994. זכויות מסודרים בסידורי משנה (לוויניס)

היו"ר גי פת;

אני מבקש מגברת שרה אביצור לפתוח ולהציג לנו את הצעת החוק. לאחר מכן

נשמע תמיכות והסתייגויות להצעת החוק.

אי ברטוב;

אני חושב שזו הזדמנות לומר כמה דברים על היקף עבודתה של הגברת אביצור.

נעשתה פה עבודה מאוד מקיפה לאורך זמן ולמעשה נלמד כל החומר הקיים בנושא.

היתה פה הכרות עם כל המאמרים שנכתבו בספרות המקצועית ומשא ומתן ארוך עם כל

הגורמים הרלוונטיים - בארצות הברית, בקהילה האירופית, כל הגורמים

הרלוונטיים בארץ. הצעת החוק הזו ממצה גם לימוד של כל הנעשה בעולם וגם משא

ומתן ענייני עם בעלי הענין, וגם חשיבה מקורית. אני חושב שחשוב לומר את

הדברים האלה לפני שהיא מציגה את החוק לפרטיו.

תודה רבה על הדברים שאמרת. עבורי זה לא היה חדש, אנחנו שמענו רבות על

עבודתה אבל טוב שדברים טובים כאלה נאמרים שוב ושוב.

שי אביצור;

אני אקדים ואתן קצת רקע עובדתי לחוק הזה, למה יש צורך בחוק ומה הביא

אותנו לרעיון לחקוק את החוק הזה. בתחילת שנת 1992 קיבלנו פניות מהטלוויזיה

הרוסית על כך שערוצי הכבלים העבירו ללא רשותם את שידורי הטלוויזיה הרוסית.

אז השידורים היו מיועדים רק לרוסיה עצמה והם טענו שכל שימוש שלא ברשותם

אסור. באותו זמן אנחנו עוד לא שמענו על הבעיה. התחלנו לחשוב על הבעיה רק

כאשר במהלך שנת 1992 התחילו להתקבל יותר ויותר פניות מכל מיני גורמים,

בעיקר המשדרים - לדוגמא SKYמאנגליה, ארגונים שונים שמשרדים ספורט, כמו

"יורוספורט" ובעלי הזכויות למשחקי וימבלדון. התחלנו לחשוב ולהתדיין. הפנינו

את הפניות האלה לבעלי הזכיונות שענו שלדעתם לפי החוק הקייס בישראל הם לא

חייבים ליטול רשות או לשלם עבור העברת השידורים האלה. כמובן ששמעתי טיעונים

וטענות שונות מבעלי הזכויות. הדיונים האלה התקיימו דרכי, אני הייתי מין

מוקד שקיבל חוות דעת מכל הצדדים. לקראת סוף שנת 1992 הציעו בעלי הזכיונות

שנחוקק חוק שי יסדיר את הענין, מפני שהבעיה התרחבה. בעלי הזכיונות ביקשו ממר

שחל להסדיר את הענין בחוק שיהיה מבוסס על השיטה האמריקאית. קראנו את החוק

האמריקאי ואחר כך את הספרות המקצועית הקשורה לחוק האמריקאי ומצאנו שקיימת

אך ורק בקורת על השיטה הזאת בספרות המשפטית בארצות הברית. לכן החלטנו שכדאי

לבדוק מה נעשה בשאר העולם. בדקנו את השיטות הקיימות באירופה ואת האמנות

הקשורות לענין. היינו בקשר עם ארגונים בינלאומיים הקשורים לזכויות השונות,

כמו ה ,InternationalTe Iecommun i cat ion Union ,World Organization-ו-

. International...מצאנו שאין שיטה אירופאית אחת אלא יש כמה שיטות חוקיות

אירופאיות, אבל יש שיטה מעשית אירופאית שעובדת מאוד טוב של משא ומתן קבוצתי

בין כל הגורמים השונים. בדרך כלל כל הגורמים מתאספים מסביב לשולחן גדול -

חברות הכבלים, המשדרים הרלוונטיים וארגונים מיוחדים שמטרתם לייצג בעלי

זכויות יוצרים וזכויות הנלוות לזכויות יוצרים - ובסוף מגיעים להסדר. רוב

האירופאים שאחראים בנושא הזה אומרים שהשיטה עובדת טוב. בסוף החלטנו לבסס את

החוק על דירקטיבה מספר 93/83 שיצאה מהקהיליה האירופה בנושא; On the

coordination of certain rules concerning copyright and rights related

to copyright applicable to satellite broadcasting and cable

.retransmissionמדינות אירופה עכשיו חייבות לשנות את החוקיס הלאומיים שלהם

כדי להתאימם לדירקטיבה הזאת.

באביב 1993 אחרי הישיבה הראשונה של ועדת השרים לחקיקה קיבלנו פניה

משגרירות ארצות הברית שביקשה מאיתנו להקפיא את התהליך של החקיקה עד שגם הם

י יעירו את הערותיהם. קיבלנו די מהר את ההערות של נציג הסחר האמריקאי, שפעל



בשם ארגון מפיקי סרטים אמריקאים. לטענתם נוסח החוק שגיבשנו קיפח אח בעלי

הזכויות והיו רמזים אפילו על סנקציות מסחריות. כידוע נציגי הסחר מארצות

הברית מתרכזים עכשיו בעניו של הקנין הרוחני ובודקים בכל מדינות העולם איפה

לדעתם מופרות זכויות קנייניות אמריקאיות. לדעתם הנוסח הראשון שהגשנו לוועדת

שרים לחקיקה קיפח את בעלי זכויות היוצרים שהיו בידי המפיקים האמריקאים.

היו"ר גי פת;

אנחנו צריכים לבקש זכויות יוצרים על התנ"ך.

שי אביצור;

קיימנו שתי פגישות פורמליות וגם התכתבות עניפה עם נציגי ממשלת ארצות

הברית בענין. ובסוף הם הודיעו שהם יכולים לחיות עם נוסח החוק כפי שגובש.

אני רוצה להדגיש שהחוק המוצע מהווה איזון עדין ונותן את הפתרון הטוב ביותר

לבעיה, שבה מעורבים מגוון רב מאוד של אינטרסים מתנגשים. שמענו מספר פעמים

הערות על כל מיני נוסחים ועל כל מיני רעיונות - של בעלי הזכיונות, נציגי

המשדרים, נציגי בעלי זכויות יוצרים ונציגי תאגידי זכויות, של משרד התעשיה

והמסחר, משרד האוצר ושגרירות ישראל בארצות הברית - לגבי ההשלכות המסחריות

של החוק.

1) מתן זכויות באופן מפורש גם למשדרים וגם לבעלי זכויות. אחת הטענות של

בעלי הזכיונות היתה שבמסגרת החוק הקיים בישראל בהעברה או בשידור משנה של

שידור ראשי בכבלים לא כרוכות זכויות יוצרים. נכון שזכות משדרים זו זכות

עצמאית שלא היתה קיימת עד עכשיו בישראל. באיזשהו שלב היה תיקון חוק כדי לתת

זכויות נלוות גם למשדרים ישראלים.

מי גבאי;

זה נדון גם בוועדת החוקה.

שי אביצור;

2) עקרון שני זה משא ומתן קבוצתי, כמו שנעשה באירופה, לפיו בעלי זכויות

יוצרים לא יכולים לבוא בנפרד לכבלים ולעכב או לבטל שידור רק מפני שיש מלחין

אחד בתוך תכנית אחת שלא רוצה לתת זכויות לזכיינים בישראל. בעלי זכויות

היוצרים מיוצגים באופן קבוצתי באחת משתי דרכים: או דרך המשדרים, ובמקרים

רבים משדרים רוכשים את זכויות היוצרים לתכניות שהם משדרים, חוץ מהזכויות של

עצמם; או בידי ארגונים מיוחדים שמכונים בחוק "תאגידי זכויותיי. תאגידי

הזכויות זה לא רק ה Collecting societies-הקלאסיים במודל האירופי אלא זה

יכול לכלול גם למשל את ארגון המפיקים - יש שני ארגוני מפיקים אמריקאים

בעיקר - שהם ארגונים שכל מטרתם לייצג ולאכוף את הזכויות של החברים בארגון

בתחום הקניין הרוחני.

3) אם הצדדים לא יכולים להגיע בעצמם להסכם מתנהלים הליכי תיווך. זאת

שיטה שעובדת מצויין באירופה והיא גם הביאה להצלחה רבה גם בארץ כאשר בעלי

הזכיונות וארגון אקויים הביאו ביחד מתווך מאירופה שיישב את חילוקי הדיעות

והביא להסכם בין שני הצדדים.

אי זנדברג;

בורר או מתווך?

זה היה מתווך, .Mediation

4) אם אין הסכמה ואם היעדר ההסכמה נובע מאחת משתי סיבות - או עקב שיתוף



פעולה עם החרם הערבי; או בגלל שימוש אחר לרעה בזכויות בלעדיות.

היו"ר גי פת;

על זה כבר דיברנו. או1 דברי ההסבר האלה אפשר להוציא מהחוברת הכחולה.

שי אביצור;

זה לשיקולכם. שימוש לרעה בזכויות בלעדיות זה עקרון מוגבל בכמה וכמה

מדינות וזה מסוייג בכמה וכמה אמנות. הכוונה לכך שלמדינה יש זכות בחוק להגן

על צד אחד מפני שימוש לרעה בזכויות בלעדיות של הצד השני.

היו"ר ג' פת;

אם אין מתווך אז שר התקשורת יימנה מתווך.

שי אביצור;

לא שר התקשורת אלא שר המשפטים בהסכמת שר התקשורת, וזו חובה.

החוק קובע עקרונות להנחיית שיקול הדעת של הבורר, שחייב להיות מומחה

ועצמאי. הרבה גורמים זרים פחדו שהגורם יהיה באופן טבעי גורס ישראלי שיש לו

הרבה יותר סימפטיה לבעלי הזכיונות מאשר למשדרים ובעלי הזכויות הזרים ולכן

אמרנו שהוא חייב להיות מומחה ועצמאי. הוא יכול להיות ישראלי או לא ישראלי.

יש הסדר מיוחד גם לגבי הבעיה של שידורי ספורט בינלאומיים. ועדת שרים

לחקיקה הכניסה להצעת החוק שלנו את העקרון של פיצוי כספי למשדר ישראלי אשר

רכש זכויות בלעדיות לשידורי ספורט. הכבלים יוכלו לשדר אותם נניח מגרמניה

וצרפת אבל הם ייצטרכו לפצות את המשדר הישראלי על אובדן הבלעדיות.

היו"ר ג' פת;

אני אבקש לשמוע את גברת מיכל רפאלי, יושבת ראש המועצה לשידורי כבלים.

מי רפאלי;

גברת שרה אביצור כבר הציגה את זה.

היו"ר גי פת;

הייתי רוצה לשמוע את משרד המשפטים ואחר כך את האורחים הנכבדים.

אי זיסבלט;

הכוונה היתה שגברת דלית דרור תציג את זה, אולי נחכה לה.

היו"ר ג' פת;

אני מציע שלפני שנשמע את נציגי המשרדים נשמע את האורחים הנכבדים.

זי אורבי;

אני סגן נשיא הטלוויזיה הבינלאומית הרוסית ונציג של הרבה מאוד שדרים

בינלאומיים ומסחריים.

אני רוצה לברך את משרד התקשורת ואת גברת שרה אביצור על העבודה הנפלאה.

אנחנו ליווינו אותה זמן רב. אני חושב שכניסת החוק הזה, בשינוי זה או אחר,

תוציא את מדינת ישראל מחוג מסויים שנחשב קצת פיראטי לדבר שיהיה ממוסחר

ויפה. אני חושב - גם לאור שיחה שקיימתי עם נשיא הטלוויזיה המצרית ושר

האינפורמציה המצרי - שצריכה להיות הבהרה קצת יותר ברורה ברוח החוק. בגלל



הטכניקה של המאה העשרים והשידורים באמצעות לוויינים אפשר היום לקבל את

השידור המוקמי של ארץ מסויימת בעשרות ביוגרפיות שונות לחלוטין ואף בצד השני

של האוקיינוס. מדינת ישראל, ב1לל האיזור הטופוגרפי שבה היא נמצאת, מסוגלת

לקלוט כמעט את כל העולם, למעט שידורים ישירים מאמריקה (אלא א0 כן נשיג זאת

באמצעות לוויינים נוספים). אי לזאת אנחנו קולטים במדינת ישראל את השידורים

הממלכתיים הפנימיים של אותן ארצות שמשדרות לעצמן - טורקיה וספרד ואיטליה

וצרפת וגרמניה וכל השאר. אותן ארצות פתחו אפיקים מיוחדים, על-ידי הוספת

המלה )INT.( Internationalלשם התחנה שלהם ובכך אוטומטית הם דואגים שכל

הזכויות של אותה תחנה תהיינה גלובליות, לא משנה אם זה ישראל או יוון או

מצרים או ארצות הברית. אי לזאת ישנן הרבה מאוד תחנות שהכבלים משתמשים בהן

נכון והן תחנות עם Copyrightבינלאומי - כמו ,SAT ,TV5 ,Teva International

RTP ואחרות.אבל ישנן מספר תחנות מאוד בעייתיות, שמשדרות לאותה ארץ בלבד.

אני מתאר לעצמי שבעלי הזכויות האמריקאים הם הנפגעים העיקריים של הנושא הזה

בגלל שידורים של סרטים אמריקאים בתחנות הטלוויזיה הטורקיות הממלכתיות - TRT

4-1, תחנות אלג'יר, מרוקו, מצרים וכן הלאה. בישיבות שהיו לנו RTLהם הציעו

שנעשה איזשהי קרן שבה אפשר יהיה לשלם כנגד תביעות מסוג בלתי צפוי. אני חושב

שזה רעיון מאוד נחמד והוא טוב לכל הצדדים. דהיינו השלב הראשון של משא ומתן,

בוררות, התדיינות, הסכמה, הכל טוב ויפה. בואו נניח שייסגרנו" עם RTLוהיא

מקבלת "סטנד" לשנה. אם RTLמשדרת סרט אמריקאי מסויים לגרמניה, מחר ייבוא

הסוכן או בעל הזכויות במדינת ישראל וייקים תביעה שלמה. החוק לא מכסה את

המקרים האלה.

שי אבידור;

החוק כן מכסה מקרים כאלה. בסעיף 6מה (ג) לחוק נאמר: "התחייב משרד חוץ

לשפות בעל זכיון בשל כל תביעה שהיא, של בעל זכויות בלתי מיוצג שלא הסמיך

תאגיד זכויות לייצג אותו, יראו את משדר החוץ כמוסמך לייצג אותו והוראות

סעיף 6מח לא יחולו עליו."

מהתיקון הזה יוצא שהטלוויזיה הממלכתית הטורקית שקונה זכויות באיקס כסף

לגבי שידור של סרטים אמריקאים לטורקיה, ברגע שהיא חותמת הסכם עם הכבלים

בישראל היא בעצם אחראית כלפי בעלי הזכויות האמריקאים לשידור סרטים אמריקאים

בישראל. הם לעולם לא י יסכימו לדבר כזה.

ר' בכר;

רק אם היא הודיעה שהיא מייצגת.

אי כהו;

באותם הסכמים שעורכים הארגונים לניהול קבוצתי של זכויות - בין אם זה בשם

מפיקים של סרטים ויצירות ובין אם זה בשם שדרים - בדרך כלל, כאשר הארגון הוא

גדול ומכובד דיו וכלכלי, כחלק מהעיסקה הכוללת מופיע סעיף שיפוי שבו נאמר

. שהוא מתקשר עם הארגון המייצג של זכייני הכבלים בארץ ומתחייב לשפות אותו על

כל תביעה של צד גי - של יוצר, של מוסיקאי, של מחבר - שתבוא. לכן יש מענה

לאותו סעיף שעוייד אביצור הצביעה עליו. אבל זה התנדבותי ואי אפשר לכפות את

זה. אם הוא התחייב, כמובן שזה מעניק לו איזשהו יתרון.

אי מנוסביץ;

אני חושב שאני אהיה הקורבן העיקרי של החוק הזה. אני בהחלט מברך את משרד

התקשורת, ובראשו בנושא הזה את גברת שרה אביצור, על האוזן הקשבת. יש לי

הרגשה שאלמלא לחצים מסויימים הרי הדברים האלה היו באים על תיקונם. במיוחד

אני מתייחס לאותם 4 אלמנטים מרוכזים ותמציתיים שהם לב ליבו של הנושא.

נושא אחד עוסק ב- .Compulsory lioenreנקרא לזה איך שאנחנו רוצים ונעטוף

את זה באיזה מלים שאנחנו רוצים, אנחנו בעצם מעבירים את הזכות הקניינית של

הקליינטים שלי לידיהם של כל מיני ארגוני גביה ותחנות לוויינים ושידורי



לוויינים ובורר ניטרלי ולא בורר ניטרלי. מבטלים את זכות בתי המשפט לפקח על

זה, דבר שעוד לא נשמע במדינה ישראל, אני לא מכיר חוק במדינת ישראל שמבטל את

הזכות הקניינית של אדם עד כדי כך שאין לו אפילו זכות לבוא ולתקוף פסק בורר

בבית משפט. בנושא הזה של Compulsory licenseמדינת ישראל נושאת את דגל

הראשוניות. אני מתחייב להעביר לוועדה הזאת את כל הדירקטיבה, ואציין את סעיף

8(1) בדירקטיבה שקובע מפורשות: "Member states shall ensure that when

programmes from other Member States are retransmitted by cable in their

territory the applicable copyright and related rights are observed and

that such retransmission takes place on the basis of individual or

collective contractual agreements between copyright owners, holders of

."related rights and cable operators."בחוק הזה מוציאים את הCopyritors-

לחלוטין מהנושא ומעבירים את הזכות החוזית לבעלי תחנות הלוויינים, דבר שלא

כתוב בדירקטיבה ועומד בסתירה מוחלטת לה. העתיקו בסופו של דבר את הגישה

האמריקאית, שאומרת שבתוך תחומי ארצות הברית, בתחום האינטרנציונלי, כאשר יש

מדינה אחת שמשדרת מלוויין יכולה מדינה אחרת לקלוט את זה ולשדר את זה על-ידי

.Compulsory license בתחום המשפט הבינלאומי ברור שארצות הברית היא עדיין

ישות אחת ואי אפשר להקיש מזה למדינות אחרות.

ר' בכר;

גם קנדה ומכסיקו.

אי מנוסביץ;

אז גם קנדה ומכסיקו אבל הם עשו את זה מכוח הסכם ביניהם. אין ספק שבחוק

הזה לא מדובר על מקרה כזה. מדובר על הפקעה ברורה של זכויות היוצרים של

אנשים והעברתם לידי בורר, שכמובן לא מוגבל בכלל מבחינת החוק הישראלי או

הבינלאומי.

כמו שאמרה בצדק גברת שרה אביצור, הצעת החוק הראשונה היתה הרבה יותר

קיצונית וכאן ריככו אותה. ריככו את נושא הבוררות וקבעו מה יש לעשות במצב

שיהיה חרם ערבי. אני חייב להגיד שאני מתבייש שבהצעת חוק בכנסת במדינת ישראל

היום אנחנו נותנים תוקף משפטי לחרם הערבי אני בטוח שזה לא יהיה.

אבל הדבר השני מפריע לי הרבה יותר. אם יש דבר שבתי המשפט הנאורים בכל

מקום בעולם שוללים, מפני שיש לו ריח של משטרים טוטאליטריים, זה "בתוצאה

מניצול אחר לרעה של זכויות בלעדיות". למעשה ביטלו לחלוטין כל הגבלה על

ה- compulsory license מפני שברגע שכותבים את המלה ייאחר" ולא מגדירים מהה

זה, אז זה בדיוק "אויב העם". מי זה "אויב העם"? לבורר, שלא כפוף לשום חוק -

לא חוק בינלאומי, לא חוק ישראלי, לא חוק לשום דבר - ולפי דעתו חברה מסויימת

היא "אויב העם", יש אפשרת לעשות ניצול לרעה. האם יש איזשהם קריטריונים

למניעת "ניצול לרעה"?

ב-13.2 ייגיע לארץ מר אנדרה שבו מהקהיליה האירופאית, שהוא הנשיא העולמי

של הגופים המפיקים של סרטים ויצירות אודיו-ויזואליות. הוא ייבטא כנראה הרבה

יותר טוב ממני את עמדת השוק האירופאי המשותף. לא חשבנו שהזימון לישיבה הזאת

יהיה כל כך מהר, אבל אני חושב שצריך לתת הזדמנות נאותה והמכובדת לשמוע את

דעת השוק האירופאי, במיוחד כאשר נאמר שזה מבוסס על הדירקטיבה האירופאית.

ברור שקיים ה .Free Traid Agreement - F.T.A-ועם כל הכבוד לשיחות שנוהלו

על ידי השגרירות האמריקאית וארגון הסחר האמריקאי, אני מוסמך לומר כאן במלוא

האחריות על דעת הלקוחות שלי, שהחוק הזה מהווה פגיעה ברורה, מוחלטת ומיידית

בסעיף 14 לאמנת ה- F.T.A ברור שישראל היא חלק בלתי נפרד מה- F.T.A

(מצטט את סעיף 14 מה- F/T/A. ).

אני מאוד מכבד את הסעיף המיוחד של הספורט אבל אני לא מבין דבר אחד. כאשר

ערוץ 2 יירכוש תכנית ספורט שמשודרת סימולטנית בכבלים בעל הזכויות - אותו

תאגיד - ייקבל פיצוי משום שהוא קנה את הזכויות האלה והנה בלוויין הדבר הזה

משודר עוד פעם. אבל כאשר ערוץ 2 או ערוץ 1 יירכשו סרט או סידרה מחברת סרטים

אמריקאית כלשהי ובמקרה אותה סידרה גם משודרת בערוץ הטורקי אז הם לא י יקבלו



פיצוי. אני לא מבין מאיפה האפלייה הזאת. האם ספורט יותר חשוב מדבר אחר?

להערכתי גס זה דורש תיקון.

לתומי השבתי שכרגע שאני, כבעל זכויות יוצרים, שהשקעתי בזה כסף רב, יוצר

קשר עם אחד משלושת או ארבעת הגופים שיהיו - ברגע שתהיה גם תתנה לוויינית

לפי חוק הבזק - אני מתקשר עם ערוץ 1 או ערוץ 2 ונותן לו את הזכויות. ייבוא

ערוץ 1 צדבק וייאמר שכיוון שאין לו בלעדיות על הסידרה הזאת אני אקבל רבע

מתיר, מפני שמי ייתקע לידו שהדבר הזה לא ישודר בכבלים דרך תחנה אחרת?

החקיקה הזאת בעצם מבטלת את היכולת שלי לעשות בקניין שלי כרצוני ושוללת ממני

את הזכות הקניינית שלי. כמו כן בינתיים נכנס לתוקף חוק יסוד: חופש העיסוק

כבוד האדם וחירותו. בסעיף 3 לחוק נאמר שאין פוגעים בקניינו של

אדם. בסעיף 3 בחוק. לפי חוק הבזק הקיים אסור לתחנות הכבלים לעשות את זה.

יכול להיות שיהיה לי ויכוח עם עו"ד ראובן בכר על זה אבל אני בדיעה נחרצת

שאסור לו. כאן יש מעשה חקיקה שבא לאחר חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ופוגעים

באופן ברור ומוחלט בקניין שלי. אם חברות הכבלים יודעות מראש את התכניות של

הלוויינים - ואני מזמין את כל חברי הוועדה לראות את התכנית שמפרטת במדוייק

מה י ישודר בלוויין התורכי ובלוויין הצרפתי, וכאשר יש סרט מעניין הם מדגישים

את זה - מדוע הן לא יכולות להתקשר כרגיל וכמקובל עם אותה תחנת שידור בהסכם

קובע מראש שלאותה תחנה יהיו את כל הזכויות ואם לא, אז י יתקשרו עם בעלי

הזכויות, מה האסון הגדול בזה? ואם לא, אז איך שום חובה שכל הקהל בארץ י יקבל

את שלושת הלוויינים הטורקיים או את ארבעת הלוויינים מאיטליה ומספרד כאשר

אין למעשה שום הגנה לזכויות קנייניות של החברות. הדבר הזה להערכתי היה

בהחלט פותר את הענין. עם זאת, במידה וההצעה מרחיקת הלכת שהצענו, לאור

העבודה הרבה ביותר שהושקעה, ואני מאוד מאוד מעריך ומכבד את העבודה שהושקעה,

אני מבקש מהוועדה לבטל לחלוטין את הנושא של ה-license .Compulsory ברור

שהוא לא צריך להיות קיים.

כמו כן, העניין הזה של ה- :Collection societyאם הדבר הזה ייגרום

לאיזשהי בעיה בתחום, הרי אמרה גברת אביצור בצדק, ש-... הוא גוף לא יותר קטן

מ-AGICOA

אמרתי שהם כן תאגיד זכויות.

אני מסכים איתך. אני אומר שצריך לעגן את זה בחוק בצורה ברורה. יש גם גוף

שני שמדבר על אותם בעלי זכויות של יצרנים קטנים יותר, וגם הם איגוד לא כל

כך קטן. עם כל הכבוד שאני רוכש לארגוני Collection Societyבישראל אני חושב

שהחוק הזה צריך למתקן ולקבוע שבעלי זכויות ליצירות אודיו-ויזואליות יוכלו

להשתמש בארגונים הבינלאומיים שלהם לצורך קביעת ה.Collection Society-

ולבסוף, אני מעביר לוועדה הזאת תסקיר בכתב ולכן אני לא אאריך יותר מידי.

הייתי מבקש להביא עוד דבר אחד לידיעת הוועדה וזה שלפי נוסח החוק, אני לא

יודע אם אמרתי את זה מספיק ברור, לא ייעלה על הדעת שמדינת ישראל תשלול את

זכותו המשפטית של בית משפט לבקר צו בורר.

בקרה של צו הבורר קיימת. בסעיף 6סב יש אפשרות לביטול פסק בורר.

אני ער לעובדה שסעיף 6סב קיים, אבל שימו לב לניסוחו. הניסוח הוא מגבלה

בלתי רגילה לסמכותו של בית המשפט. לא יתכן שכל הוויכוח בבית משפט יהיה על

איזה נזק נגרם למשדר הזכויות. אולי פסק הכורר הוא מנוגד לעקרונות הצדק

הטבעי וזה בכלל לא שייך לעניין של נזק?



היו"ר ג' פת;

שאלתי את גברת אביצור, לא כמשפטו, אם איו מקום לתת לצד מו הצדדים לוותר

על הבוררות וללכת לבתי המשפט. ההנחה שלי היא שמעמדו של צד, שפונה לבית

המשפט בניגוד לתוצאות התיווך, לא יהיה טוב. אנשים י יעדיפו את הבוררות על

בית המשפט אלא אם כן התיווך היה כל כך מעוות ואז ראוי שזה באמת יישמע.

אי גבריאלי;

הבעיה היא שהבוררות כאן היא כפוייה ורק צד אחד מבקש אותה.

היו"ר ג' פת;

השאלה אם הבוררות היא אכן כפויה לפי ההצעה הזאת. צד שלא הסכים לתוצאות

התיווך יכול ללכת לבוררות, אבל אז מעמדו קצת חלש יותר. שאלתי את היועצת

המשפטית מה ייקרה אם אהד מהצדדים לא מעוניין ללכת לבוררות, האם תישאר לו

אופציה לפנות גם לבית המשפט. אני חושב שכדאי לחשוב על זה לא במונחים כל כך

משפטיים אלא לבדוק מה ההגיון של זה.

ר' בכר;

השאלה יכולה להיות שאלה של סכום ראוי, זו לא שאלה משפטית של פגיעה או

אי-פגיעה בזכות. אבל אני מסכים עם עו"ד מנוסביץ שאני לא רואה למה דווקא

במקרה הזה הגבילו את זכותו של בית המשפט לא רק לבטל פסק בורר אלא גם לשנותו

ולמה להגביל את העילות? אם באמת יש פגיעה בצדק טבעי

היו"ר ג' פת;

נדבר על זה אחר כך. אני רק זרקתי את זה בקריאת ביניים. הייתי רוצה לדעת

מהו המצב האירופאי בעניין ה- license .Compulsory

ש' אביצור

עד הדירקטיבה היו מצבים שונים במדינות שונות באירופה. היו מדינות שהיתה

בהן בוררות חובה, ולא לפי עילות מוגבלות אלא לכל מקרה של אי הסכמה היו

מוסדות בוררות ממלכתיים שהיו מיישבים את הסכסוכים ופוסקים. השיטה הזאת היתה

קיימת למשל בדנמרק, בנורבגיה ובפינלנד, בארצות הנורדיות. היו גם מדינות שלא

היה בהן דבר כזה. הדירקטיבה קבעה רשות, אני אקרא את סעיף 12:

"Member States shall ensure by means of civil or administrative law, as

appropriate, that the parties enter and conduct negotiations regarding

authorization for cable retransmission in good faith and do not prevent

or hinder negotiation without valid justification."

סירוב לשאת ולתת זו עילה לדעתי, לא ל- license Compulsoryבמובן שחייבים

לתת את זה באופו אוטומטי, אבל לבוררות חובה. אם אתה לא רוצה לשאת ולתת איתי

אז אני אביא אותך בפני הבורר והוא יחליט אם אתה צריך לשאת איתי, מפני שזה

יימשא ומתן מונעיי.

היו"ר גי פת;

לפי ההצעה שלנו בשלב הראשון, עוד לפני הבוררות, יש תיווך. אתה לא יכול

באמצע הדרך להגיד שאתה לא רוצה להמשיך.

שי אביצור;

בסעיף 11 בדירקטיבה יש גם התייחסות למתווכים, אנחנו ביססנו את השיטה על

זה. Where no agreement is concluded regarding authorization of the cable

retransmission of a broadcast Member States shall ensure that either

party may call upon the assistance of one or more mediators. The task of

the mediator shall be to provide assistance with negotiation. They may



"also submit proposals to the parties.

היו"ר גי פת;

מי ממנה אח המתווכחים?

שי אביצור;

כל מדינה ומדינה מחליטה מי ממנה. אנחנו אומרים כאן שזה יכול להיות גם

תיווך אבל לדעתי אסור שתיווך יהיה מחייב. אם מישהו בכל זאת מסרב להופיע

בפני המתווך או לשאת ולתת באופן ישיר לדעתי סעיף 12(1) בדירקטיבה מרשה

למדינה - זה אמנם לא מחייב את ישראל אבל זה אותו רעיון - לקבוע בוררות חובה

על בסיס אד-הוק, זאת אומרת בכל מקרה שבו יש Prevention or indurence of

negotiations without other justifications אפשר לחוקק מה שיכול לעזור.

אחרי 8 שנים י יבוטלו המוסדות האלה שבוררים בכל מקרה ומקרה של אי-הסכמה.

בחוק הזה עשינו דבר אחר. אנחנו לא יוצרים איזה מוסד קבוע שי יברור בכל

מקרה אלא אנחנו אומרים שאפשר למנות בורר במקרה והוכח שיש צורך בו, למשל

במקרה של שימוש לרעה בזכויות. אותו סוג של ניסוח אנחנו גם מוצאים באמנת

7" This Convention shall in no way be interpreted as

limiting the right of any Contracting State to apply its domestic law in

."order to prevent abuses of monopoly."זה מוסד מוכר וידוע שאוהבים לקרוא

לו ,Compulsory licensingואני קוראת לזה Compulsory arbitrationואל אמנם

יש סמכות לבורר לתת Compulsory license אבל הוא פועל לפי הנהיות והוא צריך

להיות מומחה בתחום. לא מדובר על ,statutory licenseלמשל כמו שיש בארצות

הברית. השיטה האמריקאית היא שהכבלים רשאים בכל מקרה לשדר ואחר כך י יריבו מי

מקבל כסף וכמה צריך לתת לכל אחד.

דובר כאן על הפקעת זכויות אבל לדעתי פשוט צריך להגיד שקיימות זכויות

יוצרים. אנחנו לא מבטלים שום זכויות יוצרים בחוק הזה אחא אומרים שצריך

לאכוף אותן באופן קבוצתי. עו"ד מנוסביץ קרא אחד מסעיפי הדירקטיבה אבל הוא

לא קרא את סעיף 9 העוסק ב: .Exercise of the cable retransmission right

"Member States shall ensure that the right of copyright owners and

holders or related rights to grant or refuse authorization to a cable

operator for a cable retransmission may be exercised only through a

. " collecting society."כון, אנחנו מדברים על ביציע זכויות ולא מחכירים

זכויות. גם אנחנו אומרים שקיימות זכויות יוצרים אבל צריך לאכוף אותן אך ורק

באופן קבוצתי, אנחנו אומרים שאם בעל הזכויות רוצה שייצג אותו המשדר במקום

תאגיד הזכויות זו זכותו, הוא יכול לבחור מי ייצג אותו, חוץ ממקרים מסויימים

שאנחנו נגיע אליהם. גם לפי סעיף 9 אפילו אם בעל זכויות לא העביר בעצמו את

הזכויות לתאגיד זכויות אנחנו מעבירים את הזכויות שלו כמו שהדירקטיבה מעבירה

את זה. נכון שהדירקטיבה אומרת ש... שיהיו Retransmission rightsאבל הביצוע

של הזכות הזאת חייב להיות קבוצתי. הסיבה היא שיש יותר מידי בעלי זכויות

אינדיבידואליות ואי אפשר להסדיר את כל הזכויות האלה באופן יחודי.

עו"ד מנוסביץ קרא אמנה או הסכם שדיבר על כך שכל אחד צריך לתת National

.treatmentפירושו שאנחנו לא צריכים להעדיף בעלי זכויות ישראליות על בעלי

זכויות זרות. כך זה נעשה גם בחוק הזה, והייחס לבעלי זכויות היוצרים - אם זה

ישראלי או זר - יהיה זהה. אם זה ישראלי בעל זכויות יוצרים, יש הסכם קבוצתי

עם אקויים. אנחנו נתנו זכויות משדרים או אנחנו ניתן זכויות משדרים - זה

עכשיו נדון בוועדת חוקה חוק ומשפט - גם למשדרים זרים. אני חושבת שהחוק שלנו

עולה בקנה אחד עם כל אחת ואחת מהאמנות שישראל צד להן.

אני מתנצל שאני לא משפטן אלא רק כלכלן. אני מאוד מבקש שמישהו ייתן הסבר

ראשוני של הסוגיה. הבנתי שהחוק הזה יכול כאילו לעצור איזו קידמה טכנולוגית,

שאומרת שהיום כל ערוץ כבלים יכול לשדר וכל אחד יכול לקלוט, ובגלל ענין חשוב

ביותר, שנקרא "זכויות יוצרים", אולי י יצטרכו להאפיל מסך. אני שואל שאלה

ברמה העקרונית וגם בגישה צרכנית. האם מהצופים במדינה תימנע למשל האפשרות



לראות ומהם התנאים שבהם יצטרכו לראות? הייתי מבקש לשמוע דיון ברמה היותר

כללית לפני שניכנס לדיון פרטני בוזוק. האם יכול להיות שבעקבות החוק הזה

תימנע מהצופים לראות תכנית כזו או אחרת? אני לא מוכן היום לרוץ נגד הקידמה

הטכנולוגית. יתכן שזה חוק צודק אבל השאלה אם הוא גם חכם.

שמעתי שבזכויות יוצרים רודפים אחרי התמלוגים, בסופו של דבר ייגיעו

לתופעה שכולם יירדפו אחרי התמלוגים ואחר גובה התמלוגים. האם החוק פותר גם

את הבעיה הזו? מי ייקבל את התמלוגים? מה הקטע הזה של קבוצות או בודדים? אני

מתאר לעצמי שהשאלות שלי הן לא לרמה של תשובות של משפטנים, אבל הייתי רוצה

לקבל סתם תשובות של בני אדם.

שי אביצור;

אני יודעת שזה קצת אינטרסנטי אבל אני מציעה שאת הסקירה של הבעיות

הטכניות הקשורות לקליטת הסכמים באופן ישיר בעלי הזכיונות ייתנו. זה לא דבר

משפטי, זו לא העמדה של המדינה. הם צד לעניין אבל הם יכולים לתאר הרבה יותר

טוב באילו בעיות הם נתקלו.

היו"ר גי פת;

שמענו פתיחה מאוד מסודרת מגברת אביצור ושמענו כמה הסתייגויות. ההערה

שהערת היא חשובה ונשמע גם את התשובות להערות הללו. אבל כמובן שהכל בהקשר

להצעת החוק.

אי זנדברג!

אם באמת נפתח דיון כללי ואחר כך ניכנס לדברים הספציפיים, אני רוצה לשאול

מה המצב היום? לפי מה שאני שומע הרי היום המצב הוא תוהו ובוהו, כל אחד עשה

מה שהוא רוצה. איך מסתדרים היום?

אי כהו;

אני בא כוחו של ארגון בשם AGIC0Aשהוא ראשי תיבות של הארגון לניהול

קבוצתי של זכויות בייצירות אודיו-ויזואליות, שיושב בז'נבה. חברים בו כל

מפיקי הסרטים בעולם, אם באופן ישיר ואם באמצעות זה שהארגון הוא ארגון-הגג

של מפיקי הסרטים ברחבי העולם.

אני שמח מאוד על השאלה ששאל חבר הכנסת יחזקאל משום, שעל אף שאני יכול רק

להצטרף למחמאות שהשמיעו פה לעו"ד אביצור, אני חושש שבלי לדעת את הרקע

לחקיקתו של החוק הזה קשה יהיה להבין על מה הוא בא לענות. הביטוי הנכון למה

שקורה במדינת ישראל מראשית 1990 ועד היום בנושא הזה הוא לא רק תוהו ובוהו

אלא הוא נחזה בעיני בעלי הזכויות בארץ ובעולם - למעט בהסדר הספציפי שישנו

עם אקו"ם - כגזילה של זכויות קנייניות. גברת שרה אביצור תיארה קודם את

המשלחות מרחבי העולם שהתחילו להופיעו פה בארץ אל זכייני הכבלים, שיוצגו

בזמנו על ידי מר טומי לפיד שהיה יושב ראש מועצת הכבלים. מר לפיד אמר לנציגי

AGICOA, SKYIואחרים שהם לא מתכוונים לשלם אף פני כי אין חוק במדינת ישראל

שמחייב אותם לשלם. העלאת הטענה הזאת חמורה מאוד בעיני. כשאדם פרטי נתבע

לדין - עושה אוברדרפט בבנק של מיליון שקל - בבית המשפט הוא מעלה את הטענות

שהבנק היתנה שירות בשירות, ושהוא לא ידע על מה הוא חתם, ושזו היתה ערבות

בלתי מוגבלת ושהוא חשב שזה רק עד 10,000 שקל, הוא לוקח לו עורך דין ועורך

הדין מנסה להגן עליו ככל האפשר. אנחנו מדברים על זכייני כבלים שנחקק פרק

שלם בחוק הבזק (פרק ב1) על מנת להסדיר את פעילותם. המדינה נתנה להם מצד אחד

נטל גדול מאוד - ואני לא מתעלם, אני לא חושב שהם קיבלו רק פרס, הם השקיעו

מאות מיליוני שקלים בתשתית כדי להגיע לכל בית בישראל ולהביא אליו את הכבלים

- ויחד עם זאת ניתנה להם גם זכות מאוד גדולה - בלעדיות באיזורים מסויימים

והיכולת למכור לחבר הכנסת אבי יחזקאל ולכל אזרח שידורים שונים. אף אחד לא

התיימר לתת להם בחוק הבזק את הזכות לקחת שידורים מהלוויין ללא תשלום תמורה

ולהעביר את זה לצרכנים בבית.



אי יחזקאל;

תסכים איתי שאני כצרכן לא כל כך סובל מזה.

אי כהו;

בדברי ההסבר במבוא להצעת החוק נאמר שההצעה באה לאזן בין אינטרסים

מנוגדים. זכותו של האזרח לקבל אינפורמציה הביתה ולקבל שידורים מתחנות

אירופיות, אסיאתיות וכדומה, אנחנו מדברים על קרוב ל- 30 ערוצים, לא מצדיקה,

ואף אחד אני חושב לא מעלה על דעתו שהיא מצדיקה, פגיעה בזכויות יוצרים.

אנחנו מדברים על מפיקים שמשקיעים מאות מליוני דולרים בהפקות של סרטים ושל

סדרות טלוויזיה. כאשר הם באים בגישה מנומסת ותרבותית, מתאמים פגישה, שולחים

משלחת נכבדה ומבקשים לשאת ולתת, התשובה היתה "עד היום אינני מקיים משא ומתן

אתכם". תירוץ אחד שניתן היה שיש הרבה בעלי זכויות. כל הדברים האלה הם

חשובים כדי להבין על מה החוק עונה.

ר' בכר;

המצב הוא כבר לא כך, אתה נותן רקע הסטורי.

אי כהו;

טענה אחת אמרה שיש הרבה בעלי זכויות, וזה כבר עלה פה בדיון ולכן אני

אקצר. בעלי הזכיונות אמרו שאף אחד לא יכול להבטיח להם שלא יבוא בעל זכויות

ביצירה המוסיקלית שבסרט וייתבע אותם לדין. התשובה על כך ניתנה להם בפשטות

ובשלב מוקדם מאוד של הדרך, שהסכמים כאלה מטיבם, אנחנו לא המצאנו את הגלגל,

ויש בהם סעיף של שיפוי. סעיף השיפוי אומר שאחרי שמסדירים את תשלום התמלוגים

עם ארגון AG1C0Aאו עם ארגון מפיקי הסרטים והסדרות האמריקאים, והיה וייבוא

וגד גי וייאמר שגם לו יש זכויות, נוטל על עצמו אותו ארגון שמנהל את הזכויות

באופן קבוצתי לשפות את זכייני הכבלים כנגד כל תביעה כזאת שתבוא.זה נאמר

במפורש ועומדים מאחורי זה וזה גם עובד בפועל באירופה.

אי יחזקאל;

באיזה סכומי כסף אתם מעריכים שמדובר למשל בגוף שאתה מייצג?

אי כהו;

אני יכול לומר לך כמה תמלוגים חילק הארגון שלי לבעלי הזכויות בשנה

האחרונה. אנחנו מדברים על סכומים שהם בסביבות 100 מיליון דולר תמלוגים

ששולמו לבעלי הזכויות מכל העולם המערבי.

אי זנדברג;

כמה כסף ביקש הארגון ממר טומי לפיד? היתה לכם מן הסתם בראש מחשבה מה אתם

תדרשו.

אי כהו;

כשהגענו למר לפיד כל אשר ביקשנו הוא להביא לתשומת ליבם שיש הסכמים

והסדרים בנוסחים שונים ברחבי ארצות אירופה שמחייבים לשמור על זכויות

יוצרים. אך הודיעו לנו באופן ברור שהם מצפצפים עלינו. זה לא חשוב שזה נאמר

באנגלית טובה וזה לא חשוב שלשם כך גוייסו טיעונים מנויעונים שונים. מותר

לטעון למשל בבית משפט שיצירה שמשודרת מלוויין - זה נדחה גם בבית משפט מחוזי

בתל-אביב - מתפוגגת לרסיסים ברגע שהיא עוזבת את הלוויין ולכן היא לא נושאת

יותר זכויות יוצרים, כך נטען. אז טוענים בפני שופט והשופט או מקבל או דוחה

את הטענה (במקרה הזה לשמחתנו ושלא להפתעתנו הוא דחה את זה). אבל כשביקשנו

לשאת ולתת בצורה מסודרת, בלי להכתיב או לכפות שום דבר, נענינו שלא רוצים

לשבת איתנו. בעקבות התשובה הזאת לא משודר יותר בישראל .skyi



אני חושב שעו"ד מנוסביץ עמד על עיקרי הדברים. אני רוצה לחדד עוד מספר

נקודות לגבי הצעת החוק. אני לא חושב שיש לנו זמן לרדת לפרטים. יש הרבה מה

לומר על החוק ואני אשתדל להישאר ברמה השטחית ביותר שמציינת רק את הכותרות.

אנחנו גם מצטרפים למחמאות על העבודה הרצינית והמאוזנת שנעשתה עד עכשיו ועל

הנסיון לראות את כל נקודות המבט בענין הזה.

החסרון שאנחנו רואים בהצעת החוק כפי שהיא הוא בנקודות הללו. ראשית הצעת

החוק היא עדיין מסורבלת בהסדר שהיא מציעה כדי לפתור את הסדרת הזכויות. אני

בהחלט מצטרף להערה של עו"ד מנוסביץ לגבי בית המשפט וברשותך אני אוסיף על כך

שני דברים. כרגע הצעת החוק רואה תהליך של תיווך, אחר כך בוררות, ולבית

המשפט נשאר רק התפקיד של לאשר או לבטל את פסק הבורר. אפשר לקצר את התהליך

ולעשות אותו יעיל יותר, למנות מלכתחילה בורר לפי אותם קריטריונים שמנויים

בחוק, אדם שמצוי בעניינים האלה ושעסק בזה. הבורר בשלב הראשון י יעסוק בתיווך

או בפישור ואם הוא לא יצליח בתקופה שנקבע של 30 יום הוא י יעבור לאותו תפקיד

של בורר. זה ייקצר במידה רבה את ההליך שמתווה החוק.

היו"ר גי פת;

כלומר אתה מציע שמלכתחילה י ימונה אותו אדם, אותה אוטוריטה, והוא י יתחיל

בתהליך של תיווך ואחר כך י יעבור לתהליך של בוררות. אם צד מהצדדים אחרי שעבר

את תהליך התיווך לא מעוניין ללכת לבוררות, אין אצלנו מושג כזה של בוררות

חובה. אנחנו רצינו להכניס בוררות חובה לנושאים חשובים אבל בסוף נשארה

החקיקה הישראלית שבדברים שוליים יש בוררות חובה ובעניינים החשובים אין

בוררות חובה. דווקא בעניין הזה נעבור לבוררות חובה?

אי כהן;

אני מצטרף לדעתו של עוייד מנוסביץ שלא נכון יהיה לחסום לחלוטין את הדרך

לבית משפט בעניין שכרוכות בו זכויות קנייניות בסיסיות ששוויין כל כך גדול.

אי זנדברג;

האם בית המשפט י יתעסק באותם דברים שהבורר אמור לענות עליהם?

אי כהו;

אני מצטרף פה להערת ביניים שאמר עוייד בכר, שמייצג את הזכיינים. כל עוד

מדובר בעניינים של מומחיות, במי משדר לאן, באיזו מידה זה ,Retransmission

כמה קיבלו את הזכויות בעת ובעונה אחת

היו"ר גי פת;

זה ייעשה בשלב התיווך והשופט ייראה את זה כשם שהבורר היה רואה את זה.

אי כהו;

סביר להניח שכאשר ייציבו בפני שני הצדדים כאחד את הברירה האם ללכת

לשופט, שייקח הרבה זמן כדי להכניס אותו למאטריה המקצועית שכרוכה בזה (ובסך

הכל מדובר בסטנדרטים שכבר נקבעו באירופה ובארצות הברית ועובדים לפיהם הרבה

זמן), או להתדיין בפני אותה אוטוריטה בינלאומית לפי הקריטריונים שנקבעו

בהצעת החוק, הם ייבחרו בו, בין בתקן של מתווך, ואז ההרתעה שמחכה להם של

הבוררות אצל אותו אדם תהיה גדולה מספיק, וודאי וודאי כשהם יודעים שצפוייה

בקרה שיפוטית סופית של בית המשפט. אני רוצה להעיר את תשומת הלב לעובדה

שחסרון גדול בהצעת החוק במתכונתה הנוכחית הוא שהיא נותנת את הרשות לדרוש

בוררות אך ורק לבעלי הזכיון.

שי אביצור;

בעל זכויות לא צריך את הזכות לדרוש בוררות בחוק. יש לו זכות לסרב לתת את

האישור ואם לא הגיעו להסכם אסור לבעל הזכיון לשדר בלי האישור הזה. רק לבעל



הזכיון יכול אינטרס לרצות בבוררות חובה.

אנחנו בשלב מאוד מקדמי של נוסח הצעת החוק אבל אני יבול להצביע על לפחות

3 סעיפים קטנים בהצעת החוק שחברי עו"ד בכר יוכל לטעון בבית משפט במידה לא

מבוטלת של רצינות שאפשר ללמוד מהם שהמחוקק התכוון לכך שאם בעלי הזכויות לא

הסכימו, עדיין בעל הזכיון יכול להמשיך ולשדר.

היו"ר גי פת;

זה ניתן לתיקוני ניסוח ולהבהרה.

אי כהן;

אני חושב שצריך שהזכות לבקש בוררות תיעשה כמו בכל הליך אחר, ששני הצדדים

באותה מידה יאמרו שהם מיצו את הליך התיווך, עברו 60 יום, והם מעוני ינים

לעבור לבוררות שבה הבורר ייכפה. ערכאה מסויימת שתכפה חייבת להיות, שתקבע את

התנאים לשידור. יש פה שני צדדים שצד אחד מעוניין למכור וצד שני מעוניין

לקנות. השאלה היחידה היא המחיר והזכויות שצריך להבטיח, על רקע מה שנאמר.

ישנן מספר פסקאות לא ברורות בנושא של רשיון הכפייה, הווה אומר בעניין

הזה שמשתמע ממנו שבעל הזכיון לשדר בכבלים רשאי להמשיך ולשדר על אף ועל אף.

רצוי להבהיר זאת.

היו"ר גי פת;

תגיש לנו ניסוח בעניין הזה.

אי כהו;

יש נושא שאני משאיר אותו כאחרון, למרות שמבחינתי האגואיסטית הוא חשוב

מאוד. הצעת החוק מתייחסת כל הזמן אל שדר החוץ. במידה רבה זה לא משקף את

הפרקטיקה הנוהגת. כאשר אנחנו מדברים על CNNאו HTVויש עוד מספר דוגמאות,

השדר והמפיק, קרי בעל הזכויות שרכש את מכלול זכויות השידור, הם זהים. אבל

כאשר אנחנו מדברים על תחנות אחרות, הגרמניות, הצרפתיות וכוי, שמשדרות ערב

רב של שידורים שיש בהם ערב רב של זכויות, הכתובת הנכונה היא תאגיד הזכויות

שמייצג את המפיק. הואיל ואי אפשר לדבר עם כל מפיק באופן אישי הכתובת הנכונה

היא תאגיד הזכויות שמייצג את כלל המפיקים. והואיל וכלל המפיקים רכשו את כלל

הזכויות ביצירות ולקחו את האחריות ושילמו על זה כסף רב ממילא הם הכתובת

הנכונה גם לאותו ניהול קבוצתי. הצעת החוק לא מתעלמת מזה, אבל הכתובת

הראשונה שלה באופן קבוע הוא שדר החוץ ואם לא, תאגיד הזכויות כשהוא בא לפתור

בעיות של בעלי זכויות בלתי מיוצגים. אני חושב שצריך לתת להם מעמד שווה, וגם

את זאת אפשר לפתור על ידי מספר תיקוני נוסח.

אני אסיים בכך ואדאג להעביר הערות נוספות בכתב אל הוועדה.

היו"ר גי פת;

אני מבקש שתגישו לנו בכתב את הערותיכם, כי הנושא כבד מאוד ואני לא רואה

אפשרות שהיום נקבל החלטה. אני חושב שהחוק הוא חוק נכון אך צריך לעשות בו

כמה תיקונים, ונעשה זאת. אם ההערות שלבם תאמרנה למחוק את בל החוק, נתייחס

לזה פחות ברצינות. אם יוצעו תיקונים הגיוניים, בהחלט נקבל אותם. הנושא הזה

של FREE FOR ALLבנושא הלוויינים מאוד לא נראה לי.

רי קידר;

אני מיצג ארגון שמטפל בניהול קולקטיבי של זכויות. גם אני רוצה להצטרף

לברכות לגברת שרה אביצור, שטיפלה בהצעת החוק הזאת, וגם נעזרה רבות ביועצנו

המשפטי הקודם, עורך הדין ויקטור חזן זייל, שייחד איתי ניהל במשך שנתיים וחצי



משא ומתן מאוד מייגע עם התאחדות מפעילי זכייני הכבלים. נדמה לי שהחוק הזה

במידה מסויימת הוא תוצאה של הצורה שבה הגענו להסכם עם חברות הכבלים. עשינו

זאת באמצעות של אישור בוררות, כאשר כל צד מינה מפשר מטעמו, ומראש קבענו שמה

שהמפשרים ייסכימו ביניהם י יחייב את שני הצדדים. מאז יש לנו הסכם עם חברות

הכבלים ששני הצדדים לא מרוצים ממנו לחלוטין אבל גם לא אונוללים ממנו.

תיקון מסי 4 לחוק הבזק התקבל ב-1986 ללא התייעצות עם כל הגופים המכובדים

האלה ואת התוצאה אנחנו "אוכלים" עד היום הזה. אני יכול להפנות אתכם לסעיף

6כא למשל שהוא בעינינו הפרה בוטה של התחייבויות בינלאומיות שיש למדינת

ישראל על פי אמנת ברן לזכויות יוצרים.

אנחנו לא מתלהבים בשום מקרה מרשיון כפוי ועובדה היא שבחוק זכויות יוצרים

יש רק סעיף אחד שיש בו אלמנט של רשיון כפוי - זה סעיף 19, שמדבר על הקלטת

יצירות - ובשום מקרה אחר אין כפיה כזאת. אנחנו הגטנו עם כל המשתמשים

להסכמים. אנחנו נמצאים בשטח כבר משנת 1936 ולכן אני חושב שהחשש של חבר

הכנסת אבי יחזקאל, שהציבור אולי ייפגע, הוא מופרך. אנחנו תומכים בכך שכל

התקשרות או כל ניהול זכויות מהסוג הזה יוכל להיעשות אך ורק באמצעות תאגיד

זכויות. אין שום אפשרות למשתמש לחפש כל בעל זכויות באופן פרטני.

מי רפאלי;

המשתמש הוא הזכיין.

ר' קידר;

משתמש יכול להיות גם בעל פארק שמשמיע מוסיקה. היוצרים שאנחנו מייצגים -

המלחינים והסופרים - היו הראשונים שהגיעו למסקנה הזאת וזה עובד יפה מאוד.

אני מסכים עם דבריו של מר אבי כהן בקשר לדרך של מינוי בורר, בקשר לסעדים

שיש לבעל הזכויות או לאותו תאגיד זכויות בבית המשפט. בחוקו גס חסרה התייחסות

לשידורים של תחנות טלוויזיה קרקעיות, שבמידה רבה הן דומות ללוויינים. למשל

שידורים של הטלוויזיה הים-תיכונית ,metvשמשדרת ממארג' עיון, לא נקלטים

בדרום הארץ והם מגיעים לדרום הארץ אך ורק באמצעות חברות הבבלים. הבעיה שיש

למשדר או לבעלי זכויות במקרה זה היא בדיוק אותה הבעיה כמו בלוויינים שלא

ניתנים לקליטה ישירה. אותו דבר אפשר לומר במידה מסויימת גם לגבי שידורי

רדיו. בל נשכח שזכייני הכבלים מעבירים גם שידורי רדיו, שגם בהם יש זכויות,

גם ביצירות וגם בשידורים עצמם, ואין לכך שום התייחסות בחוק.

מי רפאלי;

האם שידורי הרדיו לא נכללים בהסדר בין אקויים לחברות הכבלים?

ר' קידר;

לנו יש הסכם כולל אבל בחוק הזה יכול להיות גם בעל זכות שאינו מיוצג.

אני רוצה לציין שיש הסכם בין אקויים לבין רשות השידור מקדמה דנא, שידידי מר

זאב שר היה גם שותף לעיצובו, שאקו"ם קיבלה על עצמה את החבות לשלם תמלוגים

גם למי שאיננו חבר בתאגיד במידה והיצירה שלו משודרת, לפי אותו המפתח ולפי

אותם הכללים הכלכליים שחלים על חבריה או על אותם הארגונים הזרים שאנחנו

מייצגים (מדובר פה על מאות אלפי בעלי זכויות שאנחנו מייצגים בארץ). אנו

עושים זאת מתוך הכרה בכך שזכייני הכבלים לא אמורים לברר באופן פרטני על כל

אחד ואחד ועל כל מפיק של תכנית בודדת. תודה רבה.

זי שר;

אני מייצג כאן משדר, את יורוספורט, שהוא גוף המייצג את 15 ארגוני השידור

האירופאים הממלכתיים, שייצר קונצורציום שייעודו הוא סידור ארועי ספורט.

אנחנו בדרך כלל משדרים שידורים חיים ולא סרטים.



אני רוצה להגיד, חוץ מהברכות לגברת שרה אביצור, שכבר במחצית 1992 ביקשנו

חקיקה ברוח מה שלאחר מכן הפך להיות דירקטיבה 93/83, דהיינו הסדר לקביעת

הזכויות של המשדרים ושל בעלי הזכויות בשידורים. צריך להבחין בין שני הדברים

האלה ואני חושב שזה לא הודגש. ראשית מדובר על הזכויות של המשדר שהוא ידוע,

כלומר הכבלים שמבקשים לשדר שידורי ספורט - קרי את יורוספורט - יודעים בדיוק

את הגל ולאן לכוון את האנטנה. החיוב שלהם לא נובע מהקליטה - כי כל אחד יכול

להקים אנטנה פרטית על גג ביתו ואף אחד לא יכול להתערב בכך - אלא פה מדובר

על עיסקה מסחרית, שבה מישהו אומר שהוא רוצה לשדר אותך. כל ההסדרים

הבינלאומיים אומרים שבעד זכות השידור צריך לקבל רשות. עכשיו בא החלק השני

שבו כלולים הסרטים והמחברים, שבהם העקרון הוא הפוך. דהיינו היות ואי אפשר

לדעת מראש מה יהיה מחר או מה יהיה מחרתיים בוודאי שאסור לדרוש מזכייני

הכבלים לקבל היתר מכל אחד. הגיעו למסקנה שצריך להגיע להסדר כולל עם ארגוני

הזכויות - למשל אקו"ם או הארגונים הבינלאומיים של הסרטים. "ווייטפול", שהוא

הארגון הבינלאומי להגנה על הקניין הרוחני והתעשייתי, עומד בקרוב לקבוע אמנה

בינלאומית לגבי ההסדרים של הארגונים גובי הזכויות. לכן החוק צריך להיות

מבוסס, ואכן כך הוא מבוסס, גם לפי הדירקטיבה האירופאית, שאומרת שצריך לקבל

היתר מהמשדר. דרך אחת היא שהמשדר מבטיח את הזכויות. לדוגמא אם יורוספורט

שולח צוותים לתחרויות ספורט הוא מבטיח מראש את הזכויות של ארגוני הספורט,

של המפיק, של הצלם, שהם כולם בעלי זכויות; או שהוא עושה את זה לבד ואז

מודיע לכבלים שכל הזכויות בידיו; או שהוא יישפה אותם; או אם אין לו את

הזכויות כי אז הולכים לארגוני הזכויות. צריך לזכור שיש סדר, אבל כל הזכויות

חייבות לפי מכלול האמנות הבינלאומיות (הדירקטיבה האירופאית וגם האמנה החדשה

של ארגון הסחר העולמי, שגם הוא כולל פרק שלם לגבי מכלול הזכויות הקנייניות

של קניין רוחני ותעשייתי) - שבחלק מהן אני הייתי נציגה של מדינת ישראל

שהתחייב לכך, ואני חושב שחלק מהן הן הבסיס עד היום לחקיקה שלנו - להבטיח את

הזכויות כולן, וזאת מחוייבותה של מדינת ישראל.

לגבי החוק עצמו, ראשית אני צריך להגיד שבסופו של התהליך, אולי אפילו

בעקבות הצעת החוק, יורוספורט הגיעה להסדר עם הכבלים, ואני רוצה להגיד

שההסדר מניח את דעת הצדדים. כלומר ללא תיווך וודאי ללא בוררות. הבוררות היא

סימן הכפיה.

הסעיף של החרם הערבי זה הסעיף היחיד שאני לא יכול להתנגד לו משום שבחוק

הפטנטים, בתקופה שאני הייתי רשם ו ייצגתי אותו לפני ועדת חוקה, ישנו סעיף

דומה. ב-67 זה היה הכרחי. ב-95 זה סיפור אחר.

אי זנדברג;

זה יכול להיות רלוונטי לגבי חלק מהמדינות הערביות - לוב, אלג'יר, אירן.

זי שר;

בהקדמה לדירקטיבה כתוב במפורש בפריט 31 שהעובדה שיש מוסד הבוררות: "The

body should be guaranteed and that the existence of the body should not

prevent the parties concerned from having normal access to the courts.".

כלומר הדירקטיבה, למרות שהיא לא התייחסה לזה, אומרת Normal access to the

.courtsעוייד מנוסביץ שאל מדוע רק בוררות כזאת ואחרת. אני אומר שצריך לשקול

טוב מאוד אם בכלל צריך את הבוררות, משום שיש בה אופי של כפיה והיא קיימת רק

במספר מדינות שבהן זה יהיה קיים עד 1997 או 1998, מקסימום עד שנת 2000.

היו"ר גי פת;

אתה בוודאי לא מתנגד לכך שיכולה להיות אופציה של בוררות.

אי ברטוב;

התשובה לשאלתו של חבר הכנסת יחזקאל נמצאת בחצרה של מי שהביאה את החוק

לכנסת, דהיינו שרת התקשורת, ולא באינטרסים של מי מהצדדים. לא בגלל סגנון

דיבורו של מר טומי לפיד או התוכן הענייני של תשובותיו הבאנו את החקיקה

לכנסת. הבאנו את החקיקה לכנסת מאחר וראינו בו נושא ראוי להסדרה. יש פה כמות



אדירה של בעלי אינטרסים ואין ספק שאי אפשר לרצות את כולם ושום פתרון לא

יוציא את כולם מרוצים. אבל חייבים למצוא איזשהו נתיב בדי שמצד אחד יהיה

ביטוי הולם לאינטרסים הרבים ומצד שני יהיה מסלול שאפשר לצעוד בו ולהגיע

לתוצאות.

יש מושג של סופיות הדיון. יש גוונה שהנושאים האלה לא י יעברו למסלול של

התדיינות אינסופית, וזו אחת ממטרות החקיקה. לכן גם בא סעיף הבוררות ומצד

שני יש מתווך, הכל מושך לאיזשהו שביל זהב שמצד אחד מאפשר לצדדים להתדיין

שלא בדרך משפטית ומצד שני יש בו הכרה יסודית בקיומן של הזכויות ובצורך לשדר

ככל האפשר ושלא "לכבות את השמים". הפניה לבית המשפט יכולה להיות מהרבה מאוד

סיבות אחרות אבל כאשר הנחת היסוד היא שצריך לשדר וצריך לדון במחיר אז אין

צורך ללכת לבית המשפט. צריך למצוא הליך שייסיים מהר את שאלת התשלום. אין

ספק שאם י ישלמו הרבה לכל המשדרים הם יירצו לשדר, בשביל זה הם קיימים וזה מה

שהם עושים. בהנחת היסוד הזאת הוויכוח הוא על כסף, זו לא שאלה של בית המשפט.

אי מנוסביץ;

חופש העיסוק. לא רק בזכויות יוצרים, בכל דבר, זה

רק ענין של כסף.

מי רפאלי;

אולי עורכי דין לא רוצים לקצר הליכים.

אי ברטוב;

הצעת החוק הזו לא באה לגרוע מכללי הצדק הטבעי ונאמר שאם למישהו לא ניתנה

הזדמנות נאותה לטעון טענותיו ודאי שהוא יכול לעתור על כך לבית המשפט. אבל

יש פה נושא של מיצוי ואם יילכו לבית המשפט המחוזי וייעתרו על הכל, זה לא

ייסתיים. יכול להיות שהגדרה דקדקנית של הליך צודק וראוי היתה מרחיבה את

אפשרויות הטיעון בפני הוועדה. אני חושב שגם לבעלי הענין יש כוונה שהחוק הזה

ייצא לדרך, אחרת יימשך המצב הקיים. אני חושב שהאמירה שמדובר פה בהצעה מאוד

ראשונית של חוק היא פשוט לא נכונה. מדובר פה בהצעה מאוד מתקדמת.

היו"ר גי פת;

ברור שמתייחסים להצעה הזאת ברצינות רבה אבל יהיו בה עוד שינויים. אנחנו

נבקש מאורחינו להגיש לנו בכתב את הצעותיהם לתיקונים ונדון בוועדה על ההצעות

האלה עם גברת שרה אביצור, היועצת המשפטית של משרד התקשורת, ועם היועצת

המשפטית שלנו, ואם יהיו בעיות שתחייבנה שיקול דעת גבוה יותר מבחינת המערכת

המשפטית ייתכן שגם נתייעץ ביועץ המשפטי לממשלה. אל תתרגש מהערות שהעירו

כאן, אנחנו נתייחס אליהן. לא שמעתי פה התנגדות לחוק עצמו, כל אחד הציע כמה

תיקונים מנקודת המבט שלו וזה לגיטימי ולעתים קרובות מאוד זה גם עוזר.

אי ברטוב;

אם השתמע שאני גורס אחרת ממה שאמרת, אז אין זה כך.

גוף חשוב שחסר פה, ואנחנו נוגעים בעניינו, הוא רשות השידור, בעיקר בנושא

של שידורי הספורט, וראוי שגם הם יישמעו פה. יכול להיות שגם לנו יש חלק

באי-הזמנתם. הנושא הזה חשוב בגלל שברכישת הזכויות נלקחים בחשבון גם שידורי

החסות והפרסומות. אם רוכשים זכויות עבור שידור ספורט מחזירים את ההשקעה

על-ידי פרסומות. על מנת לקבל מחיר ראוי בגין הפרסומות שמשדרים צריך להבטיח

שכל הקהל שצופה בתשדיר הספורט ייצפה בערוץ שמשדר אותו וקנה את זכויותיו.

לכן ההסדרים עם מי שמשווק את זכויות השידור הם לא כל כך רלוונטיים. לערוץ

2, שרוצה למכור פרסומות לאליפות העולם בכדורגל, חשוב שהוא יוכל להגיד לחברה

מסויימת שכל מי שרואה כדורגל רואה רק אצלם ושזו הזדמנות נפלאה למכור

בונבוניירה. אם זה יהיה אחרת, אז כל העניין שלהם להשקיע בזכויות שהם רכשו

והלחץ שלהם להגדיר את זכויותיהם כבלעדיות הם חסרי טעם. ההכרה וההבנה שלנו

לדרישה הזו היא ביסוד הסעיף שמתייחס לשידורי הספורט.



אי שורק;

זה מה שחסר, זה מה שדרשנו בזמנו ממר מנחם מועלם בתיקון מס' 9. אמרנו שאם

יש ארוע ספורט חד-פעמי שנמכר למשדר ישראלי או יש משא ומתן עם משדר ישראלי,

וזנו לו בלעדיות כי בארועי ספורט המחיר תלוי בבלעדיות. כשאתם לוקחים ממנו את

הבלעדיות

אי ברטוב;

אם הוא לא קנה בלעדיות אין סיבה לתת לו אותה. בלעדיות היא בעייתית.

אי שורק;

אני מדבר על המקרה שמישהו רכש בלעדיות ואני רוצה לעזור לו ולכוון אותו.

היו"ר גי פת;

מר איתמר ברטוב העלה נקודה מסויימת. אם יש לכם הערות בנושא הבלעדיות, עד

להיכן מתרחבת הבלעדיות, אז תגישו לנו הצעה על כך.

יי דואר;

ראוי שהחוק י יתקבל, הוא בא בעיתו, הוא עומד להסדיר מצב שהיה פרוץ. זה לא

שנהגנו עד כה בשרירות לב. יש בהחלט גם מחלוקות משפטיות כי יש מדינות

שטוענות שהגישה הנכונה היא גישה של "שמים פתוחים", מה שפתוח - משדרים, מה

שלא רוצים שיהיה פתוח - מצפינים. אנחנו בסך הכל חושבים שטוב שיהיה חוק

שי יסדיר את הענין ואנחנו מברכים עליו.

מאחר שאנחנו תמיד מוצגים כפירטים וגזלנים, הייתי רוצה לומר כמה דברים

בסיסיים. חברות הכבלים חתמו הסכמים עם כל איגודי הזכויות הישראלים - עם

אקויים, אם אמ"י, עם איגוד המוסיקאים, עם איגוד הנגנים ועם פדרציות

התקליטנים. מעבר לכך לא חיכינו לחוק ובכל מקום שבו ניתן היה להסדיר באופן

סביר ניהלנו משאים ומתנים עם שדרני לוויינים וגם איתם עשינו הסכמים. זה

אמור לגבי שני הערוצים הרוסיים ולגבי היורוספורט ו-C.N.N ו-M,T,V ויש

למרבית הפלא גם שדרים כמו T.V.Eהספרדי ו TV5-הצרפתי שבהחלט מדברים על הסכם

של .Royalty freeלמשדר ממשלתי לעתים די בכך שאתה משדר אותו ומפיץ את

תרבותו. ישנם מקרים לא מעטים, זה קיים באירופה, שבהם מאחר והמשדר עושה הרבה

מאוד שידורי פרסום כאשר ישנה חדירה מאוד גבוהה של הכבלים הוא משלם לחברות

הכבלים כדי שתשדרנה את שידוריו והפרסום שלו ייכנס. הדוגמא הזאת קיימת

בבלגיה ובהולנד. באוסטריה זה .Royalty free

טוב שקיים החוק, טוב שנסדיר אותו ולא נפעל בתוך ואקום. יש לנו 3 הערות

ענייניות לחוק.

1) דיברנו פה על הליך של פישור ובוררות. צריך להכניס סט של כללים לבורר

שיינחו אותו כשהוא בא לשקול. צריך לתת לו קווים מנחים כדי שלא יהיה תמיד

.Out of the blueהוא צריך להביא בחשבון לדוגמא את שיעור הצפיה בערוץ הזה

לעומת הערוצים האחרים; הוא צריך להביא בחשבון האם הערוץ הזה נהנה משידורי

חסות ושידורי פרסומת או לא נהנה מהם. צריך להנחות אותו בשורה של כללים

שי יבטיחו שלא תינקט איפה ואיפה כדי שלא בכל בוררות נמציא מחדש את הגלגל.

2) למשדר יש תמיד אפשרות להצפין ולמנוע את שידוריו אם הוא לא הגיע

להסכם. זכיין הכבלים שעבר את כל התהליך - בפישור ובבוררות - ובסוף מגיעים

לדבר שהוא לא יכול לחיות איתו, תצדק מחייב שתהיה לו אפשרות - בגלל שזה עסק

כלכלי עיסקי - לוותר על הזכות לשדר. לדעתי זה לא כתוב בחוק.

דרך אגב פה צוטט SKY1לא נכון. SKY1קודד את שידוריו לא כדי לא לשדר

בארץ. הם אמרו שזכויותיהם מוגבלות לבריטניה בלבד ואז הם קודדו, ואנחנו

מכבדים את זה, מקום שמקודדים לא משדרים.



3} לגבי שידורי הספורט: יש פה בחוק דבר בלתי סביר. אם ערוץ 1 או ערוץ 2

קנו לדוגמא משדרי ספורט, האולימפיאדה או אליפות העולם באיגרוף וכולי, ובואו

נאמר לצורך הדיון שגם ליורוספורט או לערוץ הרוסי יש זכויות. באותם המקרים

שבהם במקביל לשידור הישראלי משודר השידור גם בלווין רוסי או בלוויין

יורוספורט אני חושב שזו דרישה בלתי סבירה שלא קיימת באף מקום בעולם להגיד

להחשיך את המסך או לשלם. הסוגיה אינה חד-משמעית. ליורוספורט לדוגמא יש

זכויות מקבילות לזכויות שיש לרשויות בארץ. אם אני סגרתי זכויות עם הלוויין

הרוסי, עם לוויין יורוספורט או עם כל לוויין אחר, כאשר אני חותם על ההסכם -

חתמנו הסכמים כבר עם 8 מפיצי לוויינים - המשדר מתחייב בפנינו שכל הזכויות

נמצאות בידיו, לרבות לשדר בישראל. ואם אין לו אותן אז הוא צריך או לשפות

אותי או למצוא פתרון. יכול בהחלט להיות מצב של זכויות מקבילות.

אי שורק;

אבל החוק אומר רק כשיש זכות בלעדית, אתה מדבר על דבר לא רלוונטי. אם יש

לי זכות בלעדית לישראל אני רוצה שתגן עלי.

יי דואר;

יכולה להיות לך זכות בלעדית בשידורי אוויר וזכות בלעדית למישהו אחר

בשידורי לוויין. הבלעדיות תיבדק אחרי זה, יהיה מפשר ובורר ובית משפט ונבדוק

כל מקרה לגופו. לא רק שהחשכת המסכים אינה מקובלת בשום מקום, אלא גם תארו

לכם עולים מרוסיה שצופים בלוויין הרוסי. אני לא רואה סיבה מדוע הצופה יהיה

חייב לצפות רק בשידור בעברית עם הפרשנות העברית ולא יוכל לצפות בשידור

הרוסי, שאיתו יש לי הסכם.

אני חושב שהנקודות האלה חייבות תיקון. בסך הכל, המהלך הוא נכון וטוב,

צריך לסדר עוד את הפינות. מר ראובן בכר י יסכם את הנקודה המשפטית בשתי מלים.

רי בכר;

יש נקודה משפטית אחת שעלתה בדבריהם של מר מנוסביץ ומר אבי כהן לגבי

אלמנט הכפיה שקיים בהצעת החוק. אני רוצה להשיב על דרך הדוגמא. אם מפיק של

סרט ישראלי או מפיק של סרט אנגלי י ימכור את זכויותיו לתחנת שידור בקנדה או

לתחנת שידור בארצות הברית, החברות האמריקאיות יוכלו להקרין את סרטו בכל

רחבי ארצות הברית, גם אם הן לא רכשו זכויות. עו"ד מנוסביץ הזכיר את זכות

הקניין ויש לי רק לומר לו ולנציג הסחר האמריקאי - טול קורה מבין עיניך. אם

ייקחו את החוק האמריקאי וייתרגמו אותו לעברית ללא טעויות, זכייני הכבלים

בישראל יוכלו לשדר כל דבר שהם קולטים מן האוויר ולשלם תשלום פיקס כפי שקבוע

בחוק האמריקאי. אם אני מוכר את הסרט סלאח שבתי בקנדה, כל תחנת טלוויזיה

אמריקאית רשאית לקלוט זאת מהאוויר ולשדר בלי שום משא ומתן איתי.

אי כהן;

אבל בתשלום.

ר' בכר;

תשלום סטטוטורי. את הרעיון להסדיר את הנושא בחוק העלו עוד בראשית דווקא

הכבלים. אני חושב שהחוק צריך גם לקבוע קריטריונים, הואיל ואחד הדברים שבהם

נתקלנו בעבר היה שבא אלינו מישהו לתבוע זכויות ולא ברור את מי הוא באמת

מייצג.

יי דואר;

תאגידי זכויות הם הכרחיים לענין הזה כי אחרת בעל הגרפיקה בסרט בערוץ

הטורקי יירצה זכויות, ייבואו 800 בעלי זכויות על אותו סרט.



אי כהו;

ב AGlcoA-למשל יש מוניטורינג לפי אחוזי

צפיה בפועל בכל שעה ובכל ערוץ ולפי זה קובעים את התמלוגים. הגיעו לטכניקות

מתקדמות ברחבי העולם שמאפשרות להגיד למפיק הישראלי של אסקימו לימון שבערוץ

כבלים בגרמניה זה שודר בשעות כאלה וכאלה ונצפה במהלך שנה מסויימת באחוזי

צפיה כאלה וכאלה. הדברים לא באוויר, אף אחד לא רוצה לגזול.

יי דואר;

העברנו ליושב ראש הוועדה נייר מסודר עם כל ההערות שלנו.

יי קרניאל;

אנחנו כגורמים שמשדרים על-פי חוק ומכבדים זכויות יוצרים שבעי-רצון

מהחקיקה הזאת ותומכים בה, שמסדירה את הנושא באופן ראוי, וכפוף כמובן לכל

ההערות שכאן נאמרו בנושא של הזכויות.

אני רוצה להתמקד אך ורק בנושא שנוגע במישרין לזכויות שלנו כגורמים

משדרים. נכון שהמצב היום, שהוא מצב של הפקרות מוחלטת, גורם ל"תקיעה" במובן

שנזכר פה. כלומר זכויות שיש אך ורק לערוץ הראשון או לערוץ השני לא מוסדרות

ותכניות משודרות בלוויינים. החוק הזה ייתן לכך פתרון והזכויות לכל החומרים

האחרים שמשודרים יהיו מוסדרות ויהיו עליהן תשלומים.

בעיה מיוחדת קיימת עם ארועי הספורט, שם מדובר גם בכסף הגדול ובחשיבות של

הבלעדיות. ההסדר של החוק ייגרום לכך שכאשר ארוע ספורט י ישודר בכבלים הוא

י ישודר אך ורק כאשר יש היתר ויש זכויות לשידור בכבלים וממילא הנושא של

זכויות בלעדיות יהיה מאוד מצומצם. רק במקרים חריגים ונדירים יהיה מצב

שבשידור בכבלים יהיה מחוץ לזכויות הבלעדיות שנרכשו על-ידי ערוץ 2 וערוץ 1.

לגבי אותו מקרה נדיר פה יש מנגנון שהוא המנגנון היחידי האפשרי! לא להחשיך

מסך אבל אם הזכות הבלעדית נפגעה בעצם השידור שלה בערוצי הלווין ונטלה חלק

מסויים - קטן ככל שיהיה - מהצופים, ואם אכן מדובר בחלק קטן אז גם הפיצוי

יהיה קטן. אנחנו לא מדברים פה על פגיעה ועל מימדים כספיים גדולים. אבל

במקום שבו הבלעדיות נפגעה יש מקום לפצות עליה.

השאלה היא מי ייקבע את שיעור הפיצוי. כאן נקבע ששר התקשורת ייקבע את

הפיצוי או מי שהוא י יסמיך לכך. נדמה לנו שלא זה הגורם הנכון לקבוע את שיעור

הפיצוי. לא צריך ששר בממשלה י יעסוק בדיון מהסוג הזה אלא אותו גורם מקצועי,

בדומה לבורר שדובר עליו.

היו"ר גי פת;

אני רוצה לדעת מהם הכישורים שנדרשים מאותו אחד שייקבע את שיעור הפיצוי.

אי זנדברג!

אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות בקצרה.

1) לגבי ההליך המפשר והבורר: נראה לי שאולי אפשר לחסוך את השלב של המפשר

וללכת ישר לבורר. הבורר ממילא מנסה לברר ולהגיע לכלל פשרה, כשם שבית המשפט

עושה את אותו המהלך אם מגיעים אליו. כולם מדברים פה על מצב שכל הצדדים ביחד

יירצו ללכת או לבית משפט או לבוררות. יש תמיד לצד אחד אינטרס לעכב את הענין

או למנוע אותו ולשני יש אינטרס לגמור אותו מהר וחייבים להביא את הדבר הזה

בחשבון. הליך של פישור כהליך בפני עצמו יכול לגרום לכך שלמי שרוצה לעכב יש

עוד כלי משפטי שעומד לרשותו לעכב ולסחוב את הדברים ולהפעיל לחץ על הצד

השני. צריך גם להביא בחשבון שבית המשפט זו מערכת שלוקח הרבה זמן לקיים בה

דיון. מעבר לזה בית משפט ייאלץ להיעזר במומחים ולכן בסופו של דבר נגיע

לאותו מצב שבו התחלנו.

2) באשר לשידורי הספורט: אם באמת מדובר במקרה שבו יש בלעדיות והשידורים



בערוצי הכבלים מוסדרים, ולאף אחד מהשדרנים של הלוויינים השונים אין זכויות,

הלא הם לא י ישדרו את זה. אם הם י ישדרו את זה, הם ייפרו את החוק. לדעתי הדרך

הנכונה לפתור את זה זה באמצעות אותו סעיף שיפוי שדיברו עליו. זה נראה לי

יותר פרקטי.

אי שורק;

זה נמכר בחתך גיאוגרפי, בחתך של מדינות. בדיוק כמו שאמרו, בטורניר

וימבלדון ליורוספורט יש את הזכויות לאירופה.

אי זנדברג;

אבל אם היורוספורט הציגו מיצג לא נכון כלפי הכבלים בישראל ואמרו שיש להם

זכויות לשדר את זה גם בישראל, יורוספורט תצטרך לשפות את אותו זכיין שקיבל

את הבלעדיות בישראל. לדעתי ההליך לא צריך להיות על-ידי איזשהו ממונה שהשר

יימנה אלא צריך להיות בין מי שאמר שיש לו את הזכויות לשדר את זה גם בישראל,

לבין הכבלים, לבין מי שרכש את הזכויות הבלעדיות וניזוק כתוצאה מאותה הטעיה.

אם יש בעיה, יש סעיף שיפוי, זאת שיטה שנראית לי נבונה.

3) העירו לגבי חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו. אני חושב שאנחנו צריכים לדון

בנושא הזה בפתח הדברים, אם כי לדעתי יש סעיפים בחוק יסוד: בבוד אדם וחירותו

שיכולים להסדיר את הענין ולהתגבר עליהם. הלא לא כל דבר שקוראים לו קנין ישר

מבטל כל אפשרות להסדיר אותו בחוק אלא רק דברים שהם לא סבירים.

החוק הבסיסי הוא חוק נחוץ ונכון. יש בו מקום לתיקונים ושמענו פה על

דברים שראינו אותם קודם ועל דברים שלא ראינו. יש להניח שהחוק הזה ייצא מן

הוועדה עם התיקונים. אני מבקש מכל הצדדים תוך 14 יום להעביר לנו את

הערותיהם. אחרי שנקבל את כל ההערות - הערות לא רק נגד אלא גם מה ייבוא

במקום - אנחנו נשב עם הגורמים המשפטיים ואולי גם נצטרך לערב את היועץ

המשפטי לממשלה. אנחנו לא רוצים לדחות את העניין לתקופה בלתי מוגבלת, לכן

אני מבקש אתכם להגיש את כל ההצעות שלכם בשבועיים הקרובים - על נושא

הבלעדיות, על הנושא של הזכיינים מעבר ללוויינים ולמשדרים ועל נושאים חשובים

אחרים שעלו פה. אני מבקש שההצעות י ינוסחו באופן קביל כדי שנוכל להכניס אותן

להצעת החוק בטרם היא תועבר לקריאה שניה ושלישית, שאז זה כבר חוק וסוף הדרך.

אני מודה לכם מאוד על כך שהייתם כאן ואנחנו כמובן נזמין אתכם שוב וניעזר

בכם בדיונים שלנו בהקשר לחוק הזה. תודה רבה.

היטיבה ננעלה בשעה 13:00