הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 169

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי. גי בטבת התשנ"ה (6 בדצמבר 1994). שעה 00;11



נכחו; חברי הוועדה;

ג' פת - היו"ר

י' לוי

עו"ד אי אופיר - יועצת משפטית, בזכות

עו"ד צי אדמון - יועצת משפטית, בזכות

עי סלע - חברת שרותי רכב

נ י יפה - ארגון ית"ד

אי שמש - מנהל מחי סוציאלית - ארגון אקי"ם

אי רוזן - יוייר ועד חינוך מיוחד - ארגון הורים ארצי

ר' להב - מזכ"ל ארגון הורים ארצי

י' צמח - סגן יוייר ארגון הורים ארצי

עי מועלם - סגן יוייר ועד חינוך מיוחד - ארגון הורים ארצי

י' אנדורן - רפרנט אגף התקציבים, משרד האוצר

דייר שי חרמון - רופאה בכירה להתפתחות הילד

שי ימין - מנהלת אגף הסעות והצטיידות

עו"ד אי יפהר - לשכה משפטית

נ' רבינוביץ - מנהל מחלקת בטיחות

אי לנגר - המפקח על התחבורה

אי פרייס - יועץ למנהל אגף הרכב

עי להבי - מנהל תקנות חקיקה

אי אביר - לשכה משפטית

י ועץ משפטי; עוייד אי בנדלר

מזכיר הוועדה; לי ורון

אי ראובני

סדר-היום; 1) תקנות הסעה בטיחותית לילדים נכים (מפרטי רכב בטיחותי),

התשנ"ד- 1994

2) תקנות הסעה בטיחותית לילדים (כללים ומבחנים לזכאות להסעה

ולליווי), התשנ"ד - 1994



תקנות הסעה בטיחותיות לילדים נכים (מפרטי רכב בטיחותי). התשנ"ד - 1994.

היו"ר גי פת;

אני פיתח את הישיבה. אבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה לעבור ברצף על

אי בנדלר;

ובכן, הוק הסעה בטיחותית, שמתוכו הובאו לפני הוועדה שתי מערכות של תקנות,

האחת, של משרד התחבורה, והשניה, של משרד החינוך והתרבות, התקבל בפברואר 94.

בסעיף 5 שבו, אני מתמקדת כרגע בתקנות של משרד התחבורה, נקבע: שר התחבורה יקבע

בתקנון תקנים, ומפרטים טכניים, לרכב המיועד להסעת ילדים נכים, לפי סוגי הנכות

והמוגבלות, באופן שיבטיחו את בריאותו ותיפקודו של הילד הנכה. הסעיף הזה היה

מנוסח באופן שונה לחלוטין בהצעת החוק, שהיתה כזכור הצעת חוק פרטית של מספר

חברי כנסת, בניהם חבר הכנסת יצחק לוי שנמצא כאן.

בסעיף 3 להצעת החוק: רשות מקומית תפקיד שלושה סוגי הסעה:

1. הסעה לילדים נכים בכלי רכב שיתקיימו בו התנאים הבאים, וכאן יש פירוט לגבי

הגובה שבין התקרה לרצפה, של חלל התא, מספר הפתחים שצריך להיות בכלי הרכב. אם

המושבים יהיו פריקים או בלתי פריקים, צורות הריתמה של עגלות נכים, אם חלקי

הרכב הפנימיים אם יהיו מרופדים וללא פינות חדות, וכיוצא באלה דברים.

במהלך הדיונים בהצעת החוק, הופיעה כאן יועצת משפטית מטעם משרד התחבורה,

ואני קוראת מהפרוטוקול של ה-11 בינואר 94, זה פרוטוקול של דיון בהצעת החוק.

"בסעיף 3 מופיע מפרט טכני מרחבי של כל התקנים

שצריכים להימצא בכלי הרכב, והמפרט הטכני אינו צריך להיות כלול בחוק. צריך לתת

בחוק סמכות לשר התחבורה להתקין בתקנות את המפרט הטכני, וחוק המפרט הטכני, יכלל

בתקנות." אז חבר הכנסת לוי שואל: "מי מבטיח שהמפרט הטכני יכלל בתקנות?" עונה

"תהיה בחוק חובה של שר התחבורה להתקין תקנות." יש על כך עוד דיון

והיו"ר דאז של הוועדה, צחי הנגבי, מקריא מכתב שכותבת הלשכה המשפטית של משרד

תחבורה, ובו הם מבקשים להעביר את כל נושא המפרט של כלי הרכב הבטיחותיים,

לתקנות. כך גם יש סיכום של אותה נקודה בישיבה, והיו"ר צחי הנגבי מסכם:

"העיקרון שמתגבש כאן הוא, שאת המפרט הטכני לא נ יכלול בחוק, אלא שסעיף שלוש

יטיל את האחריות להגדרת המפרט בתקנות על שר התחבורה." עוד הוא מוסיף," אני

חושב שיש להגביל זאת בפרק זמן אחרת זה יכול להיות ניצחי". הוא קובע גם תוך כמה

זמן, וכך נקבע בחוק, תוך כמה זמן תקנות אלה יכללו את המפרט לכלי הרכב

הבטיחותיים, לרשות הוועדה. האיחור הוא רב. הוגשו לוועדה תקנות. לצערנו, לא

כללו תקנות אלו את המיפרטים הטכניים אלא הם היפנו למיפרטים שיהיו מופקדים

לעיון הציבור במקום שניקבע בתקנות.

באותה ישיבה שדנה בזה, שצחי הנגבי היה עדיין יו"ר וועדה, הוא מחה על הכל,

אותו דבר ה"כ לוי, גם הוא מחה על כך, והודיע במפורש שלא יורשו תקנות כאלה שלא

לכללו את המיפרטים הטכניים. אני מבינה שמשרד התחבורה עומד על דעתו שהמפרטים

הטכניים אינם צריכים להיות כלולים בתקנות. זה לגבי ההסטוריה החקיקתית בנושא של

מפרטים טכניים של כלי רכב בטיחותים.

ו-בותי. אין לי טענה למשרד החינוך. נכון שחלק מהתקנות שמשרד החינוך הגיש

אלי, היו צריכות להיות מתוקנות, וסבירה הטענה שמשרד החינוך היה רוצה לראות את

התקנות המפורטות של משרד התחבורה, ואז יוכל לתקן את התקנות שהוא הגיש. לכן אין

לנו טענות למשרד החינוך. לגבי משרד התחבורה, אני מאד מתפלא. היה ברור בדיוני



הוועדה שהוועדה לא תסתפק בהסדר שכזה. אם יש תקנות הן חייבות לקבל גם את

המיפרט. לולא הייתי מכיר אישית את השר, הייתי רואה בכך קונוטציה להתנכלות

לחוק. חלק זה של חוק חיובי ביותר, הקונצנזוס הוחלט בוועדה, גם נציגי המשרדים

לא באו בהתנגדויות להוצאת החוק. בשיטה זו של סחבת, ובטענה שלא תתקבל על דעת

הוועדה, מושכים זאת, והדבר לא מגיע לסיומו.

אני מציע להתייחס בעיקר לנושאים שקשורים למשרד התחבורה , בזמן, כפי

שאמרתי קודם, משרד החינוך עמד בדיבורו והגיש את התקנות. אמרתי, שאם יש מקום

לתיקונים בהקשר למוחלט עם משרד התחבורה, צריך להקדיש לזה זמן. ח"כ לוי, בבקשה:

י' לוי;

קודם כל, אני מצטרף למה שאמר היו"ר בקשר למשרד התחבורה. יותר מכך זה קבוע

בחוק, אתם מתעלמים מהוראה בחוק שבסעיף 5: שר התחבורה יקבע בתקנון תקנים

ומפרטים טכניים לרכב המיועד להסעת ילדים נכים. אתם פשוט לא עונים על דרישות

החוק. ההצעה שלכם, שבאה ואומרת, רכב בטיחות יעמוד בדרישות המפרט הטכני, זה

לחזור על מה שכתוב בחוק, ובודאי, אתם לא ממלאים אחר הוראות החוק. אני אציע

לוועדה פה, לא להשאיר את התקנות של משרד התחבורה, עד שהם יובאו בצורה מסודרת,

כפי שהחוק מחי יב.

לגבי משרד החינוך, אני רוצה להעיר הערה. אני חושב, שיש לנו עניין אחד

שאין לנו תשובה בו , זה בקשר לליווי של אנשים מבוגרים. אני חושב, ששר החינוך

עשה לעצמו, עבודה קלה. החוק מחייב לווי של מבוגר , והחוק מחייב ששר החינוך

יקבע בתקנות כללים ומבחנים. מה שכתוב פה, שהליווי, לפי סעיף 2ב', יעשה ע"י

מתנדב שאושר ע"י ארגון ציבורי, וזה לא מספק. לפי דעתי, המבחנים צריכים להיות

יותר ברורים ויותר מפורטים. לסמוך על מתנדב שאושר ע"י ארגון ציבורי, ואם אין

מתנדבים? מי מחייב שיהיה? כלומר, אי אפשר לבסס חוק רק על ע"י מתנדבים. אפשר

לפתוח את זה לאופציה.

האופציה השניה היא בידי מישהו שמועסק כמלווה ע"י הרשות המקומית. האם

הכוונה שהרשות המקומית תקצה מלווים? מי המלווים האלה, ומהם הכישורים שלהם? האם

הם צריכים להיות מאושרים ע"י מישהו? ביה"ס? משרד החינוך? יש מלווים של חברת

אבטחה, יש מלווים עם הכשרה מסויימת, לא כתוב פה כלום. בעוד שלגבי החלק הראשון,

אני חושב, שהדברים הם יותר סבירים, הרי שבנושא הליווי, אני חושב שהתקנות לוקות

בחסר, ואני, בכל אופן, הייתי שמח לראות תקנה הרבה יותר מפורטת לגבי עניין

הליווי, כדי שזה יהיה ממשי, ויהיה מקויים, ולא כדי לצאת מידי חובה. אח"כ

יגידו, אין בעיר הזו ארגון ציבורי, ולא מצאנו מי, ואין מתנדב, ולרשות המקומית

אין משהו מתאים, וכן הלאה. צריך לקבוע את זה בצורה יותר מפורטת.

היו"ר ג' פת;

מאותן הערות, ויהיו לנו כמה הערות מבין התקנות של משרד הבריאות, שתכף

אומר אותן, אלה התקנות שעליהן דובר בהערות הבטיחות. נעבור על זה עוד מעט.

הנושא היותר אקוטי הוא נושא תקנות משרד התחבורה, ואני מבקש נציג משרד

התחבורה, לומר את דברו.

עי להבי;

קודם כל , אין לנו כל עניין לנקוט בסחבת. אנחנו הגשנו את התקנות האחרונות

שלנו באיחור קטן מאד של חודש אחד. אז התחיל מרוץ המכתבים, כן אישור, לא אישור,

עד שקיבלנו אישור לתקנון שלנו, מהמונה על חקיקת המשנה של משרד המשפטים. התקנות

המונחות לפניכם, אושרו ע"י גברת עליזה רוזן.



לגופו של עניין. תקנות התחבורה שלנו עוסקות בהמון מפרטים טכניים לכל מיני

כלי רכב, לאוטובוסים, משאיות, ועוד.

הרי לא עולה על הדעת שיסיעו ילדים כאלה במשאיות.

חס ושלום. לכן אנחנו באותו כיוון של שאר כלי הרכב, שלגביהם אנו מוציאים

מיפרטים טכניים מפורטים. בכוונה אני לוקח את הדוגמא של אוטובוס. יש מיפרטים

טכניים מפורטים על איך ניבנה אוטובוס. גם בחוץ, גם בפנים, גם דפנות, גם דלתות,

אפילו זיזים לצלצול. מפרט טכני זה לאוטובוס, משתרע על ספר שלם. זו לא תקנה.

המיפרט הטכני הזה מעניין את יצרני האוטובוסים בלבד. במדינת ישראל, למשל, יש רק

שני יצרנים שאותם מעניים איך ניבנה אוטובוס.

לעניין של המי פרטים המונחים לפנינו. יש לנו מיפרטים טכניים לרכב המיועד

להסעת נכים, ישן, משנת 1987. זו חוברת גדולה שיש בה מעל 30 עמודים. אגף הרכב

שלנו, לקראת תקנות אלו, הכין ספר שלם עם מיפרטים טכניים לסוגים שונים, לרכב

המיועד להובלת ילדים נכים, ע"פ האמור בחוק שלפנינו. ספר זה למעשה גמור, אך לא

הודפס מפני שלא ידענו איך נצא מהוועדה היום. אם נצטרך להדפיס את זה כתקנות, או

האם נסתפק בהצעה שלנו, שזה יהיה מיפרט טכני שלא יהיה מיועד לציבור, אלא ליצרני

הרכב הזה שיהיה מיועד להובלת ילדים נכים. אם ברכב זה כתוב שצריכה להיות מעלית,

ותהיה מעלית, הורה לא ידע אם רוחבה 20 ס"מ או 30 ס"מ.

יי לוי;

למה שלא ידע? אם חלילה ילד יפגע, הורה ידע על כל ס"מ. הם ילכו לפי חוק

זה, ויתבעו את משרד התחבורה. זה מאד חשוב שמידע זה יהיה גלוי לציבור.

הוא יהיה גלוי לציבור. אנחנו לא מחביאים אותו. הוא יהיה ניתן לעיון לכל

דורש. מי שדורשים אותו במיוחד, ובמידיות זה יצרני הרכב האלו. לכן לדעתנו שיטת

של הפקדת המיפרט הטכני באגף הרכב, עדיפה.

בוודאי שמידי מודל של רכב, יהיה צורך בעידכון של המיפרטים.

אם זה יהיה דף אחד של המיפרט, במקום דף אחר שיוצא, עדיף מאייר לחזור לכל שיטת

התקנת תקנות. קרי, ללכת ולבקש שהשר יכין את התקנה, לבקש אישור נוסף, ולבוא

לוועדה כמו זו שפנינו. העידכון כך הוא הרבה יותר קשה ומסובך. זו הסיבה היחידה

שאנו סוברים עד היום, וכפי שהשר כתב לוועדה, שדרך זו עדיפה.

עניין של פגיעה בחוק. אנו לא פוגעים בחוק. ברגע שאנו אומרים שהמפרט הטכני

יהיה נכון מוכן לציבור. יותר מזה, הוא יהיה חלק מהתקנות עייפ האמור בהם.

זה לא כתוב. אם היית כותב שהמפרט הטכני הוא חלק מהתקנות, אז זה משהו אחר.

אבל זה לא כתוב.

זה מובן מאליו. ברגע שאנחנו אמרנו בתקנות, "מופקד לעיון הציבור במשרד

האגף", באותו רגע שכתבנו את זה בתקנות, המיפרט הפך לחלק מהתקנות. אפשר אולי



להוסיף מילה אם זה יהיה חסר, על זה אנחנו לא נתווכח. להיפך, אם יהיה חסר

למישהו, לשים אתבע בהדגשה, אנחנו לא נתנגד,

היו"ר גי פת;

גברת נוגה יפה בבקשה.

הרומן שלי עם משרד התחבורה נמשך עוד מ 84', עם חבר הכנסת אז, אוריאל לין

שקרא כאן לסדר. מאז אנו שומעים סיפורים ותרוצים. קודם כל, הם לא ידעו כלום על

נכים. אחרי כן, הם נאלצו, בלחצו של ח"כ אוריאל לין, להזמין את אותו ספר

ממויססקו. מויססקו עשה אכן עבודה נאמנה, וכתב ספר. הבעיה היחידה היא שאותו ספר

מיועד לנכים קשים בלבד. אז היה ברור שזה לא הולם את כולם, כי אנחנו לא נתחיל

לצייד את כל המכוניות שמסיעות, במעליות הידראוליות, ועוד. זו גזרה שהציבוא

אינו יכול לעמוד בה.

חזרנו שוב, ונאמר לנו ע"י אוריאל לין: לא צריך חוק, נעשה המלצות. מספיק

המלצות, אז חיכינו עם ההמלצות עוד שלוש שנים, ולא נעשה דבר. עד עצם היום הזה,

ילדים נכים בלי חגורות בטיחות. אני כבר לא מדברת על ריפוד, או מדרגות. חגורות

בטיחות עדיין אין. זה עוד בירושלים, שניסו להרים בה את הרמה. כשביקשנו מחברי

הכנסת, ומהרב יצחק לוי, לחוקק חוק, הלכנו על אותה דרך של פשרה, שבסופו של דברי

צריך להגדיר, לא את המיפרט בדיוק, אלא את אותם דברים בסיסיים, וגם מסווגים. מה

צריך בשביל נכים קלים, בשביל בינוניים, ועוד.

אין מקום להתחמקות. המיפרט הבסיסי הזה צריך להיכנס לתקנון. אח"כ,

במיפרטים של משרד התחבורה, שיכנסו לפרטים קטנים: איך החגורה צריכה להראות, ואם

הדלת צריכה להיות נפתחת או ניגררת. זה אני מבינה שלא צריך להי':נס לתקנון, אבל

הדברים הבסיסיים של ריפוד,חגורות בטיחות, מעליות, ודרך מילוט, זח צריך להיכנס.

תודה רבה. אפרים בבקשה.

אדוני היו"ר, אני מרגיש לא נוח עם כל מה שקורה. אני רוצה להזכיר לחייכ לוי

שעוד לפני שלוש שנים דיברנו על הסעה בטיחותית. אנו דשים ודשים בדברים שהם

המינימום. אנו דרשנו מאותו ספר, שכתבו אותו נאמנה גם עלינו, שיתמצתו אותו

לדברים העיקריים והחשובים, ושיצורפו לחוק. דבקנו בחוק משתי סיבות: אחת, היום

למעשה, בשוק המקומי, כל מאן דהוא עושה כפי ראות עיניו. אני מתכוון שאם משרד

החינוך מוציא דרישה עבור הסעה לחינוך המיוחד, ההורים נמצאים בחוסר ידיעה. לפי

סקר שעשיתי בחודשים האחרונים, הורים נידרשים לשלם סכומי עתק, על דבר שהמשרד

צריך לשלם באופן אוטומטי. בשביל זה אנו רוצים את החוק הזה. כדי לרתום את כל

הדברים האלה, ולא לאפשר לרשות לעשות כראות עיניה, וכל מנהל יעשה כמו שהוא

רוצה.

הגישה שלנו בתחום הזה היתה מפורשת: הסעה בטיחותית תיכלל, כפי שהיא צריכה.

לא דרשו רק לנכים קשה, זה מסווג לכמה קטגוריות. גם אנחנו, ארגון ההורים הארצי,

הוצאנו תיקון לחוק, שאנו ממליצים עליו. נוסף לזה, יחד עם עוייד אפרים, הצענו,

שליווי לא יעשה ע"י מתנדב, אלא בתחומו של

הארגון הציבורי. מתנדב אשר עושה עבור צרכים מיוחדים, ולא לילדים בחינוך

המיוחד. אלה דברים שלא ניכללים בתקנות. אנחנו סתם מתברברים באיזשהו מקום,

במקום לעשות את העבודה, וחבל.



היו"ר גי פת;

תודה רבה. עמוס, רציתי לשאול אותך שאלה. גברת נוגה דיברה על כך שהספר

מתייחס לקטגוריה מסויימת. מה בקשר לקטגוריה הפחות מסויימת?

עי להבי;

הספר הקודם מתייהס למיקרים קשים. בעקבות ההוק שעליו אנו מדברים, כבר

בתקנות, כתבנו בפרוש, שרכב בטיהווני יהיה בשני סוגים;

1) רכב המתאים להסעת ילדים נכים, הניזקקים לעגלת נכים או למכשירים אורטופדיים.

2) רכב המתאים להסעת ילדים נכים, שאינם ניזקקים לעגלת נכים או למכשירים

אורטופדיים, שבו המושבים קבועים, ואין מיתקן הרמה.

אלו שני ראשי פרקים למיני הרכבים שאנו רוצים להכניס, הם נמצאים בתוך הספר החדש

שבידי, אך הוא לא גמור, ויהיה מוכן תוך ימים ספורים. בתוך הספר הזה , מתחת לכל

סעיף ראשי, יהיו סיווגים נוספים. הכל יהיה בספר,

שי ימין;

הייתי רוצה רק להעיר לדברי נציג משרד התחבורה. מרבית ההסעות של ילדי

החינוך המיוחד, בקטגוריות הקלות והקשות, מתבצעות ברכבים קטנים, שזה טרנזיטים

או מוניות. כמעט ואין לנו הסעות של ילדים באוטובוסים. כך שלהישען על זה

שמרכיבי האוטובוסים בארץ ידעו את המיפרט הטכני, זה לא נכון.

הערה שניה, כדי לאפשר איזושהי בקרה של לקוחות מערכת ההסעה, שהם הילדים

והוריהם, לעניות דעתי, צריך להיות. איזשהו מיפרט בסיסי, שיהיה כלול בתוך התקנה.

אני מסכימה עם הגברת נוגה, שלא צריך להיכנס למיפרט הטכני המפורט, מאיזה ברגים

ומאיזה חומר, אבל כן מיפרט מיסגרת. חגורות בטיחות, מתקני ריסון, מנגנוני

הזעקה, פתחי מילוט. המיפרט הטכני של כל פרט ופרט ישאר למשרד התחבורה. אבל

לקבוע איזשהו סטנדרט, איזשהו רף, שהורים ידעו, למה זכאי הילד כשחברה מסויימת

מובילה אותו לבית הספר ובחזרת. מתוך נסיון שלנו, כמשרד החינוך, שבודק את

המערכת ומאשר את ההסעות, אני חושבת שבהחלט הדרישה שלנו מוצדקת.

אי בלר;

אני ממשרד האוצר, אני רוצה להוסיף על הדברים ששוש אמרה. רוב הילדים

מוסעים ברכבים כמו מוניות או טרנזיטים. אני רוצה להתייחס פה לחלק השני של

התקנות, הסעה ברכב בטיחותי, משרד התחבורה כותב בתקנה 3; "לא יסיע ארגון

ציבורי, או מוסד חינוכי, ילד נכה אלא ברכב בטיחותי המתאים לנכותו". הבעיה היא

שאם מונית, או טרנזיט, או כל רכב אחר שמסיע ילדים, ולא מוגדר כרכב בטיחותי

במשרד התחבורה, עלול ליצור בעיה, פי אז יחייבו להסיע ילדים עם נכות קלה, חרשים

או אילמים, ברכבים שעלות ההשקעה בהם היא גבוהה.

עי להבי;

צריך לקרוא בעיון את המוצר, ואח"כ להעיר. כבר בתקנות שלנו אנחנו כתבנו

בתקנה 2ב';"לא ירשם רכב בטיחותי אלא אם כן ניבדק בידי מעבדה מוסמכת כמשמעותה

בתקנה 1 לתקנות התעבורה". מה זו מעבדה מוסמכת? יש לה גם את ספר המיפרטים, על

סמך מה היא תבדוק? ע"פ המיפרטים שניקבעו. אז אי אפשר להגיד; מתי שרוצים

יחליפו, ישנו או לא ישנו, זה לא כך.

מונית מוגדרת אצלך כרכב בטיחותי?



לא.

י' לוי;

אני רוצה להזכיר לכם מיהו ילד נכה ע"פ החוק. ילד נכה זה אדם בגיל 3 עד 21

שמחמת ליקוי בכושרו הגופני. השיכלי, הנפשי, או ההתנהגותי, אינו מסוגל לנסוע

בכוחות עצמו פרט להסעה. גם ילד עם בעיה התנהגותית, או נפשית זקוק להסעה.

ההיזדקקות היא אולי בעניין הליווי, ולא בעניינים האחרים. כל דבר יבחן ע"פ

הנכות. הנכות היא גם נכות התנהגותית, גם נכות פיזית , נפשית וכדומה. לכן

לשאלתך, האם אפשר להסיע אילמים או חרשים במונית, אני אומר כן. אילם או חרש לא

צריך לאמצעי פיזי בהסעתו, הוא זקוק לליווי, להשגחה. לכן אומר משרד התחבורה,

ואני מסכים איתו, שכתוב בתקנה שלוש "המתאים לנכותו", שזהו הדבר הנכון, רק

שבמיפרטים תצטרכו לפרט את ההתאמות השונות.

יש לי הצעה, בואו נחשוב עליה בקול רם. שבתקנות יהיה מיפרט בסיסי. הספר

יכול להיות ניספח לתקנות או להיות שמור במשרד הרישום. בספר ודאי כתוב על

החומרים המסויימים מהם צריך לעשות, זה לא מעניין אותנו בתקנות. נושא המיפרט

הבסיסי חייב ליכלול גם תקנות, וזו הנקודה שהבעיה עמדה עליה בכל הדיון. אפשר

לקיים על זה דיון ארוך, אם אתם רוצים, בבקשה. אני מציע שאנו ניתן למשרד

התחבורה 21 יום להחזיר לנו את התקנות עם סעיף בסיסי. מיפרטים בסיסיים סוגי

המיגבלויות. בקשר לספר, נקבל את עמדת משרד התחבורה, שלא להפוך אות לניספח

בתקנון, אלא יהיה שמור לצורך עיון. מספר בסיסי יהיה בתקנות הספר יהיה לתוספת.

עי להבי;

אני מסכים בהחלט, עם תיקון קטנטן. שלא ניקרא לזה מיפרט בסיסי, אלא היראות

בסיסיות.

אם צריך שתהיה מעלית, אז זה לא משנה אם זה יהיה באמצעות בטריה, או ע"י

חיבור למצבר, או הידראולי.

אני נציג של חברת אח"מ, חברה שמייצרת מנגנוני עזר לרכב. לפני שנתיים

הצגנו את המנגנון החשמלי, לפתיחת דלת הזזה, ברכבים מסוג טרנזיט, למשרד

התחבורה. בספר של מכון התקנים מופיע דף עם המלצה בקשר למנגנון הזה. מה שהיצענו

בזמנו למשרד התחבורה ולמשרד החינוך, יכלול בנוסח חוק, כפי שחקקו בטורקיה. יש

פה את תרגום החוק בטורקיה. החוק אומר: דלתות כלי הרכב יכולו להיות אוטומטיות

בצורה שהנהג יכול לפותחן ולסוגרן (עם מנגנון אויר, הידראולי, או אחר).

פנינו למר לין בנושא הזה, ונתקלנו בקיר, מר לין אומר, שהמנהל לבטיחות

בדרכים, רואה בברכה פיתוחים מהסוג הזה. יש לנו גם כתובת במשרד החינוך, היו"ר

בורג, מיכה גולדמן סגנו, וציון שבת, כולם היפנו אותנו למשרד התחבורה. פנינו

למשרד התחבורה וקיבלנו תשובה מסגן המנהל לבטיחות בדרכים, הוא אמר לנו, שהוא

רואה בברכה פיתוחים מסוג זה. כל ההמלצות שיש, לא השפיעו כהוא זה על משרד

התחבורה. הם טוענים שהאפשרות של אותו בעל רכב שיש לו את המנגנון הזה לזכות

במכרז, עולים על אלה שאין להם, וזה משאירים לרשות המקומית, שהיא מוציאה את



המיכרז. בגלל זה הם לא רואים מקום לחוקק או לתקן תקנות, בתוך חוזר מנכ"ל,

שמנגנון כלשהו, יופיע בתקנות.

אח"כ המשכנו להתכתב, והגברת חוה בו ארי ממנהל היבוא משרד התחבורה , אומרת

לנו, דבר שלא יכולנו להבין. "ישראל אינה מדינה המייצרת כלי רכב, וככזו, היא

עוקבת אחר הפיתוחים הטכנולוגים במדינות השוק ובארצות הברית. בגלל שבמדינות

אלה, היצרנים של המכוניות בחו"ל לא מחייבים התקנת מנגנון כלשהו לפתיחת הדלת,

אנחנו גם לא יכולים לחייב."

היו"ר גי פת;

בענין הזה הוועדה לא יכולה להתערב. אבל כשיהיה המיפרט הבסיסי, הרשויות

המקומיות, והגורמים האחראיים, יצאו למיכרזים ויצטרכו לקבל את האחריות על הדבר

הטוב ביותר בשוק. הוועדה לא יכולה להיכנס לדבר הזה ולומר שיהיה כתוב בתקנון כך

ולא אחרת, או שיהיה לך בג"ץ.

עי סלע;

אני לא רוצה שיגיע בג"ץ בעוד כמה שנים. ההצעה שלנו, שמשרד התחבורה יקבע

בתקנות, למשל בנושא הספציפי של הדלת. אנו מדברים על חגורות בטיחות ושוכחים

שהילד צריך קודם לעלות. לפני שבאנו, עשינו סקר ונתקלנו בתופעה מדאיגה. בעירית

אחת אחראית ההסעות אומרת לי, אתה צודק, רק בשנת 94 אנחנו היינו עדים לשני

מיקרים של ילדים היפראקטיוויים שפתחו את הדלת באמצע נסיעה. וכבר היו מיקרים

שע"י טריקת הדלת על מנת לסגור אותה, ילדים נ יפגעו. מה אנחנו אומרים למשרד

אנחנו מבקשים ממשרד התחבורה, שיקבע בתקנון במיפרט הטכני שנושא הדלת

יהיה בנגנון מסויים, לאו דווקא המנגנון שלנו.

היו"ר ג' פת;

שוב אני אומר לך, הוועדה לא יכולה להיכנס לנושא הזה, היא גם לא רשאית

להיכנס לנושא הזה. אני מבקש התייחסות להצעה שהמיפרט הבסיסי יהיה בתקנות, וזח

יוגש תוך 21 יום. מה שאני מבקש ממשרד התחבורה, 21 יום זה המועד האחרון. תוך 10

ימים תעביר את זה למישרד החינוך. במידה שמשרד החינוך יצטרך לשנות כמה מהתקנות

שלו על בסיס אותו מיפרט של משרד התחבורה, שיהיה לו את הזמן המתאים. אחרי 21

יום אנו ניפגש כאן ונאשר את התקנות.

ני רבינוביץ;

אני רוצה רק להעיר משהו. אם אפשר לקבוע מספר דרגות של נכות ובהתאם לדרגות

אלו, יפורט השאר.

היו"ר ג' פת;

זה מה שיהיה מפורט במיפרט הבסיסי, אנו לא הולכים להכיל את המיקרים הכי

קשים על מיקרים פחות קשים. זה מה שיהיה מדובר במיפרט הבסיסי. אני רוצה לספר על

מיקרה אישי שקרה לי. לפני כמה שבועות הייתי בניו יורק, ירד גשם שוטף. הייתה

אישה על כיסא גלגלים, ודווקא בניו יורק , שהיא כזו גיונגל, האוטובוס תימרן

ותימרן עד שהגיע עד למידרכה. האנשים התנהגו ממש יפה. ואז ירדו המדרגות,

האוטובוס הורד קצת, אבל מה שיותר הפליא אותי, ואני פונה למשרד החינוך, נכון

שזה היה באחד הרחובות היותר טובים, אני התרגשתי מהציבור, שעמד בגשם שוטף וחיכו

בסבלנות. הנהג ירד ממושבו להבטיח שהכל כשורה. משרד החינוך צריך לחשוב גם על

הנושא החינוכי בעניין הזה.

אי רוזן;



המלצה מבחינתנו למשרד התחבורה, לקבל מהגברת שושי ימין, את ההצעה למיכרז

עבור רכב בטיחותי עבור הרשויות המקומיות. אני חושב שזה יכול לתרום במשרד

התהבורה להבין מה פחות או יותר ההורים, ברחשי ליבם, דורשים בנושא זה.

היו"ר גי פת;

אני חושב שברור לנו היום, מה אנחנו עושים. היה לי פעם מנכ"ל במשרד השיכון

שאמר לי כשהייתי שר חדש, גדעון תזכור, האוייב של הטוב הוא הטוב ביותר. רבות',

לתקן תמיד אפשר אח"כ. בואו נעשה את הבסיס עליו חשב ח"כ לוי, בתבונה רבה

ובעיקשות. אנו נותנים 21 יום ומבקשים שאחרי עשרת הימים הראשונים, כמו שמבטיח

עמוס, התקנות יועברו גם אלינו וגם למשרד החינוך. אם משרד החינוך ירצה , יש לו

את 11 הימים הנותרים לעשות את השינויים הנחוצים.

עכשיו אני רוצה שנעבור לדון בתיקון אחד בתקנות של משרד החינוך, לגבי

המלווים.

ר' קלינגר;

מכיון שאני מבינה שאת הסקר הזה שאתם מדברים עליו הכין א' מויססקו ממכון

התקנים. תאם את הספר הכין מכון התקנים ?

נ' יפה;

הוא עשה את המחקר.

ר' קלינגר;

אני מבקשת, משום שאנו ערים לכל שנושא של התקינה, ויש לנו מומחים מכל

מיני תחומים, אם אפשר להביא, או תקציר, או את הספר עצמו. אני מהרשות להגנת

הצרכן.

היו"ר ג' פת;

אני מכיר את האיש שהכין את הספר, וחזקה עליו שהוא יודע מה שהוא עשה.

כשהספר יהיה מוכן ,אחרי ההערות הוא יהיה לעיון.



תקנות הסעת בטיחותית לילדים נכים (כללים ומבחנים לזכאות להסעה ולליווי).

התשנ"ד - 1994.

אני עובר לנושא השני. בבקשה אתי:

אי בנדלר;

כאן אני פונה בעצם למר יפהר ממשרד החינוך. מהפרוטוקול של הישיבה הקודמת,

למדתי, שהתעוררה השאלה לגבי הזכאים לקבל את ההסעה. בהתאם להצעה שלכם, היה, או

מי שלומד במוסד חינוך , שהוא מוסד לחינוך מיוחד, או מי שלומד במוסד חינוך אחר,

וממציא אישור רפואי על כך. אני מבקשת לבדוק את הבעיה פעם נוספת. אני נטלתי

לידי, חוק חינוך מיוחד אתמול, ואולי פיספסתי איזשהו סעיף, אבל אני מבקשת

להפנות את תשומת ליבך להגדרה של מוסד הינוך מיוחד. מוסד חינוך מוכר, שניתן בו

חינוך מיוחד, לרבות כיתה במוסד חינוך מוכר, שבה ניתן חינוך מיוחד. ז"א אם

מקצים כיתה שלמה במוסד חינוך, שאינו מוסד חינוך מוכר, גם אז נחשבת כיתה זו,

למוסד לחינוך מיוחד.

יתרה מזו, בסעיף 7 לחוק, לקביעת הזכאות, נאמר: בבואה לקבוע הסכמתו של ילש

חריג, תעניק וועדת השמה, זכות קדימה להשמתו במוסד חינוך מוכר, שאינו מוסד

לחינוך מיוחד. דהיינו, ילד חריג כמשמעותו בחוק, יכול להיות משובץ, אפילו

בעדיפו, בכיתה רגילה, ואז הכיתה הרגילה אינה נחשבת כמוסד לחינוך מיוחד.

להגדרה של החינוך המיוחד יש שתי אלטרנטיוות: המוסד לחינוך מיוחד הוא או

מוסד שכולו מיוחד, או כיתה במוסד רגיל.

הוא צריך להמציא אישור רפואי על לימוד בכיתה רגילה, לא מספיק שוועדת השמה

קבעה שהוא ילד חריג. שאלתי את השאלה, מדוע צריך לטרטר אותו בעוד סוגי אישורים?

אני מייצגת את משרד הבריאות, ואני רוצה להגיד משהו. לא רק זה שזה נכון מה

שאת אומרת, שאם הוא משולב בכיתה רגילה, חוק ההינוך המיוחד לא חל עליו, הוא

יצטרך להביא אישורים מיוחדים. יש ילדים שבכלל חוק החינוך המיוחד לא חל עליהם,

כי יש להם נכויות פיזיות של ראש ולב, וגם להם מגיעה הסעה. הם יצטרכו בהחלט את

הצד הרפואי בכל העסק הזה.

אני מתפלאה על משרד החינוך שאומרים שיש להם שלושה סוגים. בחוק החינוך

המיוחד כתוב בפרוש, עדיפות זו של אותו ילד חריג, אני מדברת על ילד חריג ממש לא

גבולי, שלומד בכיתה רגילה, וישנם ילדים כאלה. לשמחתי, מקבלים הסעה בד"כ בלי

הרבה בעיות, גם כשאפילו לא עוברים דרך ועדת השמה, על זה אין תלונות. על מה שיש

תלונות, וזה לא מכוסה כאן בכלל. חוק החינוך המיוחד קובע שילד, שוועדת השמה

קבעה שילמד במוסד לחינוך רגיל, שאינו חינוך מיוחד, יומלץ לו על כל מיני

טיפולים, שיקבל אותם במוסד בו הוא לומד. בפועל זה לא עובד כך. בפועל, לא

מביאים לו פיזיוטרפיסטית למוסד, אלא, למשל בירושלים, התקינו מתקן אחה"צ, ואותו

ילד שלומד בבוקר בכיתה רגילה, יש לו זכות לקבל אחה"צ את הפזיוטרפיה ושאר

שרותים מתאימים. לזה אין הסעה. אם הילד הוא ילד שיכול לנסוע באוטובוס, אז לא



היה צריך לחקוק לזה חוק. אבל כשמדובר בילד עם נכות קשה, ואם הוא כבר ילד גדול,

זה כבר סיפור בשביל הורה להרים אותו לאוטו. אין לו הסעה. נגיד שהוא שלוש פעמים

בשבוע מוסע לטיפולים מיוחדים, זה לא מתכסה ע"י התקנות האלה. ז"א נסיעה למטרת

הטיפולים הספציפיים המיועדים לשיקומו, והם חלק בלתי נפרד לחינוכו המיוחד.

אני חושבת שזה מכוסה בנוסח בחוק, שהוא נוסע לא רק למוסד הטיפולי, אלא גם

לטיפולים.

נ' יפה;

אני יודעת שהיתה עם זה בעיה, והעיריה התחמקה מזה.

החוק קובע שהכללים יקבעו בתקנות. בזה בדיוק עוסקות התקנות שהעלתם בפני

הוועדה.

נ' יפה;

אני רוצה את זה גם בתקנות, גם הסעה בשעות אחה"צ שקשורה בשיקומו ובחינוכו

המיוחד.

אי בלר;

אני רוצה להתיחס למה שנאמר כרגע. מה שמדובר פה, מדובר על הסעה לצורך

חינוך ולא לצורך טיפול. אם הטיפולים ניתנים במסגרת ביה"ס במוסדות מסויימים, אז

זה חלק אינטגרלי מהפעילות בביה"ס. חלק מחוק חינוך מיוחד. מה שלנו נשאר, שתהיה

הסעה גם מעבר לפעילות החינוכית, או מה שמתחייב מחוק חינוך מיוחד.

י' לוי;

אני רואה את העניין קצת אחרת. אני רואה שיש כאן שני מסלולים; ילד שצריך

גם חינוך וגם טיפול. יש שתי אפשרויות: יש אפשרות שבביה"ס הוא יקבל את שניהם.

האפשרות השניה, שהיא לטובת הילד והיא שילוב של שניהם, כלומר ביה"ס רגיל

והטיפולים ינתנו לו במקום אחר. קשה להבדיל, קשה לבוא ולהגיד שמכיוון שהילד

משובץ בביה"ס רגיל ולא מיוחד, כל הנושא של הטיפול לא יכוסה ע"י החוק. לכן,

לדעתי, צריך להיות תיקון בתקנות. בתקנה 2: הוא לומד במוסד חינוך שאינו מיוחד,

המציא למנהל המוסד אישור רפואי. צריך לאשר את זה, כי ועדת ההשמה לא מכסה את

זה. צריך לתת אפשרות שניה, במקום האישור הרפואי, בהמלצות ועדת ההשמה כולל

הטיפולים שיכללו המלצות אלה. כלומר, מכיוון שיש בחוק כאשר ועדת ההשמה מחליטה

שילד ילך לביה"ס רגיל, היא גם מוסמכת להחליט על הדברים הנוספים שיקבל, בואו

נשאיר את כל החבילה לוועדת ההשמה. נגיד שזה חלק מהעניין לפי חוק חינוך מיוחד,

סעיף זה וזה.

אינני יודעת אם זה תואם את הכתוב בסעיף שלוש, נידמה לי שמדובר בשעות

הלימודים.

את צודקת שכתוב בשעות הלימודים, אבל לפי הבנתי, זה חלק מהלימודים. אם הוא



היה בביה"ס לחינוך מיוחד, הוא היה מקבל את הטיפולים במסגרת בית הספר. זה

למה שהילד הזה לא ילמד בביה"ס רגיל, אבל את הטיפול

שהוא היה מקבל, אם היה בביה"ס מיוחד, אני אתן לו בנפרד. אז למה לי לקפח את

הילד הזה שלא יקבל את ההסעה לטיפול המיוחד? לדעתי, אין מנוס, אלא לכלול את זה

בהמלצה של ועדת ההשמה. צריך לפרט את זה, לא להסתפק במילה "ועדת ההשמה" אלא

לכתוב " לרבות זה וזה..." אבל הכל בכיסוי ובהמלצה של ועדת ההשמה. זו הצעתי.

א' בלר;

אני לא חושב שזה קשור לחוק הזה. החוק מדבר על הסעה בטיחותית לילדים, והוא

מדבר על זכאות להסעה בטיחותית. החוק לא בא להעניק פה הטבות שהם מעבר למה

שמוקנה לילד בחוק החינוך המיוחד. מדובר פה על פעילות שהיא מעבר לפעילות

המצויינת בחוק החינוך המיוחד. אם זה במסגרת החוק, אז אין בעיה בכלל, אבל אם זה

מעבר למה שאמור בחוק החינוך המיוחד, אז זה לא קשור בכלל.

היו"ר גי פת;

אני רוצה לומר דבר אחד לפני שנמשיך. אני מפחד ממקלות בגלגלים. החוק הזה

מתייחס לחוק חינוך מיוחד. ברור שהנטיה צריכה להיות שכמה שאפשר, ילדים יהיו

בחינוך הרגיל, כי האוירה היא אחרת. אבל אם זה יכול לעכב את החוק, לא הייתי

רוצה להכניס את זה עכשיו. אני לא רוצה לשים מקל בגלגלים. בואו נגמור את החוק

הזה כפי שהתכוון אליו, וכפי שהכין אותו ח"כ לוי. אם נראה לאחר מכן, לאחר שהחוק

יעבור יהיה ניתן להציע הצעת חוק נוספת שתכסה את הכל. אינני רוצה שיבוא משרד

האוצר ויגיד שזהו נושא חדש, וזה במידה מסויימת אכן נושא חדש. אני מבקש לא

להתייחס לזה, בואו נגמור את מה שיש לנו. תהיה חזקה על ח"כ לוי לעקוב אחרי

העניין הזה, ואם יהי צורך אח"כ, תמיד אפשר להכניס שינויים בחוק, ולא להמתין

לכל החוק עד שיבוא השינוי.

י' לוי;

אבל לפחות לגבי התיקון בסעיף 2 ;"או ועדת השמה" , אני חושב שזה הגיוני,

כי למה לטרטר ילד?

היו"ר ג' פת;

אני מציע כך, הערתו של ח"כ לוי תילקח בחשבון בתקנות החדשות המוכנות, אני

עוד פעם מבקש, לא ליצור מצב שמישהו יכול לבוא ולומר לא לילד הזה התכוונו.

א' יפהר;

יש לי קודם כל הערה צדדית. מדובר בחוק חדש שאמור להיכנס לתוקפו באחד

בספטמבר 95, ואני חושש מאד שכל התניה בנושאים מסויימים, שכתובים בחוק, עלולה

לגרום לזה, שאחרי תקופה קצרה נאלץ, או לשנות את החוק, או לומר שאנו לא מסוגלים

לבצע אותו. למה אני מתכוון? אנו מדברים היום על אוכלוסיה של ילדים נכים שהיא

פחות או יותר, בין 30 ל- 35 אלף ילדים שמוסעים מדי יום ביומו. מדובר על כ-

5,000 מסלולי נסיעה מדי יום ביומו. תכפילו את זה במספר ימי הלימוד בחודש ומספר

ימי הלימוד בשנה, ותגיעו למספר לא מועט, אולי בעייתי.

אני אקשר את זה קודם לעניין של הליווי. אם אנחנו נתהיל להתנות תנאים לגבי

המלווים, נתחיל להגביל אותם, מעבר למגבלות הכתובות בחוק, אנחנו עלולים להימצא

במצב שלא יהיו מספיק מלווים לכל ההסעות שיש לנו. בתקנות אלו, אנחנו בסופו של

דבר הגענו לתקנה מאד קצרה, בנושא הליווי, לאחר שמלכתחילה, לפני הישיבה הקודמת,

התקנו תקנות שאיפשרו הטלת הליווי על ההורים או על עובדי הרשויות המקומיות, או

על מתנדבים. ארגון ההורים וגורמים אחרים שישבו בוועדה, התנגדו לכך מאחר שאמרו



שזה יהיה פתח להטלת כל הליווי על ההורים. הורדנו את ההורים בשלב הזה, ואנו

מבקשם שבנושא של הליווי ניתן לתקנות לרוץ קצת ונראה מה המצב. בעיה זו עלולה

להימצא כדבר שאולי טעון תיקון בחקיקה.

המצב המשפטי לפי החוק היום, כל הסעה של ילד נכה מחייבת ליווי של מבוגר,

אין לנו יוצאים מהכלל. כלומר אילו החוק היה קובע שסוגים מסויימים חייבים ליווי

בלבד, היה לנו יותר קל. היום, המצב הוא שכל נסיון שלנו להגביל את הליווי

במקרים היותר קשים ניתקל בטענה מוצדקת, מבחינה משפטית, שזו חריגה מסמכותנו.

אנו נמצאים במצב שנתנו את המקסימום שכרגע אנו יכולים לתת לאותה אוכלוסיה,

בקונצנזוס. כלומר, הוצאנו את ההורים כחיוב של הורים, אבל לא מנענו אפשרות ,

שארגון ציבורי יקבע שאדם לא כשיר לכך, ושהרשות המקומית תעסיק אנשים , שעוסקים

בזה. אני לא רוצה להגביל את האישורים של ארגון ציבורי דווקא להסעות שלו,

ודווקא לילדים נכים שמטופלים על ידו. מבחינתי, כל האירגונים הציבוריים, טובים

לזה ובלבד שיהיו לנן מספיק מתנדבים, ואנשים אחרים שיוכלו לעשות זאת.

היו"ר גי פת;

הויכוח ביננו זה רק על הנושא הזה של מתנדבים. חוק לא יכול להיות בנוי על

מתנדבים. כי למשל בראש פינה, אין שום אירגון התנדבותי. צריך להיות ברור בתקנות

שאם ניתן, ניתן, ואם לא ניתן, יש חובה על הרשות המקומית.

אי יפהר;

יש חובה על הרשות המקומית, בכל מקרה, לגבי השאר. זה מה שכתוב בתקנות.

היו"ר ג' פת;

אני רוצה לומר לך, מר בגין ז"ל היה אומר; כשזה כתוב זה מובן יותר טוב. אז

אני מבקש שזה יהיה כתוב באופן ברור אם יש מתנדבים, יש מנדבים . המתנדבים

צריכים לבוא מאיזה ארגון של מתנדבים ולא סתם אנשים. ח"כ לוי, אם במקרה שאין

מתנדבים, החוק מחי יב.

י' לוי;

אני הייתי מנסח את זה אחרת, ברוח הדברים האלה. על מי האחריות? אני מקבל

את העניין העקרוני, רק שיהיה ניסוח אחר יותר ברור.

היו"ר גי פת;

אפרים, אתה מקבל את רוח הדברים, בהתאם תנסח את הסעיף הזה בתקנון.

אי בלר;

בעניין של הליווי יש לי שתי הערות; א) לא כל סוגי הנכויות צריכות ליווי.

אני הולק פה על דברים שאפרים אמר. אני הושב שצריך בתקנות לקבוע את אותן סוגי

נכויות שצריכות ליווי.

היו"ר גי פת;

מכיווון שציירת לנו ציור נכון, אתה לא היית רוצה שזה יתרחב מעבר ל5,000

או ה-35,000 .

אני סבורה שניתן לפרש את זה בצורה הזו. אבל אני מציעה שנעמוד בקשר.

אם אפשר לכסות את זה טוב בתקנות, אני מעדיף מאשר ללכת עכשיו ולפגוע בלב

החם.

עוד הערה לגבי הליווי. דובר על זה שליווי יהיה לא להסעות של תלמיד אחד

או שניים, אלא לחמישה תלמידים ומעלה ברכב אחד. אם אני חוזר להצעת החוק המקורית

כי הצעת חוק זו עברה איזשהו גלגול. בהצעה המקורית הסעה הוגדרה, כהסעה של חמישה

ילדים חריגים, או יותר, בכלי רכב. מה שיוצא בסופו של דבר מחוק זה הוא, שכל

תלמיד, בנוסף לנהג, יקבל גם מלווה. אני לא בטוח שזו היתה הכוונה, מעבר לזח שזה

עלויות בסדרי גודל גבוהים. גם כך עלות ההסעה לילד חריג מתקרבת ל50,000 - 40

ש"ח בשנה. להטיל עוד 50,000 , 40 ש"ח לשנה, זה כמעט בלתי אפשרי.

י' לוי;

לדעתי העניין לא תלוי במספר הילדים, אלא בסוג הנכות. לכן הורדנו את

העניין של חמישה ילדים. אני מבקש, ברשות היו"ר, להציע לנו דרך. אם זה אפשרי

לכלול את זה בנוסח הקיים, שאני לא רואה כ"כ, לבוא ולחלק את סוגי הנכויות

בתקנות ואז להגיד, סוגי הנכויות האלה לא צריכות ליווי, ומספיק הנהג.

רבותי, ראשית כל אנחנו נעביר את החוק הזה, את התקנות, כדי שהחוק יוכל

להתחיל לרוץ. אם יהיה מקום לתיקונים, נעשה אותם בשלב מאוחר יותר. זה לא עניין

שצריך לזמן את הכנסת למושב מיוחד. ח"כ לוי יבוא בדברים אם הגורמים השונים, ואם

יש צורך, אנו נביא הצעה לתיקון התקנות, או תוספת, נעשה את זה אחייכ. בשלב זה

אני רוצה שהחוק הזה ילך קדימה.

חיו הערות לגבי הנושא של ילדים חריגים במשמעות החינוך המיוחד, הלומדים

במוסד לחינוך רגיל. לכאורה, מה שכתוב בתקנה 1 אי, מסביר גם את העניין הזה.

הנקודה כאן היא, שתלמיד שלומד במוסד חינוך רגיל שאינו מוסד לחינוך מיוחד, הרי

שהוא צריך אישור רפואי. אישור זה של רופא תקף לתקופה שכותב אותו הרופא. יכול

רופא לכתוב חודש, יכול רופא לכתוב, לצמיתות. זה חל לאותה תקופה. אם מדובר בילד

חריג מהסוג הזה, אני מניח שלא יכתבו חודש אלא לתקופה יותר ארוכה כלשהי. לכן

תקופה זו מחייבת את הגורמים המופקדים על ההסעה, לגבי נקודה זו. כלומר, לפי

דעתי הבעיה היא בעיה אופטית.

אני צריך לתקן אותך. שום נכה לא מקבל הסעה, אם הוא צריך, ללא אישור מפקח

החינוך. אנו תומכים בח"כ לוי בעניין האישור הרפואי, כי שום הסעה ושום ליווי לא

ניתן לאף ילד, ללא אישור של המפקח. כשמדובר במפקח, הוא מגדיר אותו כשהוא נעזר

במפקח לחינוך הרגיל, אם הילד לומד במוסד רגיל. כך זה נעשה. לכן אין מקום לאותו

אישור רואי, כי כל אישור רפואי שמביאים יושב קודם בועדת השמה. אני לא רוצה

במסגרת התקנות שנגיע למצב שנכתוב את אותו אישור רפואי שמסיר חיסיון סודיות



בנושא הזה. יש בעיה בזה. לכן אני תומך בנושא של ח"כ לוי, לועדת השמה ללא אישור

רפואי.

שי ימין;

אני מוכרחה להעמיד דברים על דיוקם. יש ילדים שהם נכים לא נפשית, ולא

רגשית, אלא פיזית. הם לא מגיעים בכלל לוועדת השמה. יש מצבים שהם זמניים

והילדים האלה מקבלים זכאות להסעה והם מוסעים בכל רחבי מדינת ישראל. יש חוזר

תלמידים נכים ו/או מוגבלים עקב תאונה או מחלה. תלמיד שנפג

בתאונה, או הסובל ממחלה, למעט תאונת דרכים, ובידו אישור רפואי שאינו מסוגל

להגיע לביה"ס בכוחות עצמו, זכאי להסעה על פי האמור בסעיף גי, לגבי תלמידי

החינוך המיוחד. כלומר חלים עליו כללים של חינוך מיוחד. ז"א גם אם הוא מוגבל

לחודשיים הוא מקבל הסעה.

אישור רפואי לא מספיק למנהל ביה"ס להציע הסעה לילד.

מנהל ביה"ס לא קובע. אתה קובע כללים חדשים.

אני לא קובע ככה זה עובד.

זה לא עובד כך ואתה מטעה פה את חברי הכנסת.

אני לא מטעה. מנהל ביה"ס שיש לו ילד, ששבר את אגן הירכיים, הוא פונה לאגף

החינוך המקומי.

בנוהל שלנו. אין מנהל ביה"ס.

אלו חוזרי מנכ"ל, המטילים על מנהלי ביה"ס.

ההורים פונים לרשות המקומית. למנהל ביה"ס אין שום תפקיד.

רבותי, מה זה משנה למי הם פונים?

הערה אחרונה שלי, לגבי אותם תלמידים המגיעים לביהייס במהלך יום הלימודים,



או אחריו, ונזקקים לטיפולים רפואיים, או איורים, במוסדות שאינם מוסדות חינוך.

אניונו הכנסנו לתקנה המוצעת, 1 גי את האלמנט של מעבר ממוסד ההינוך העיקרי,

למוסדות חינוך משנה. בעקבות ההערות שהיו בישיבה הקודמת, הוספנו גם את המילים

"למוסד חינוך כיוצא בזה", משום שהחוק שלנו מדבר רק על הסעה למוסד חינוך וממנו

ולא למקום טיפול כמו בית הולים, או מוסד טיפולי אחר שאינו מוסד חינוך. לכן

לכאורה התקנה הזו פותרת את הבעיה, אם מדובר במוסד חינוך. היא גם נכנסת למקום

שאין לנו סמכות להיכנס ע"פ החוק, מאחר שאין מדובר פה להסעה ממוסד חינוך למוסד

חינוך.

אי רוזן;

אדוני היו"ר , פה משרד החינוך סותר את עצמו, בתקנה זו מסיבה פשוטת. אחת

הדרכים שמשרד החינוך מצא, היא להשאיר את הילד ככל האפשר במסגרת ביה"ס רגילה,

לכן ילד מחונן הזקוק למסגרת שיקום בביה"ס, יוסע מביה"ס הרגיל להמשך לימודיו,

לאותו מוסד שהוא צריך להגיע. זאת הנקודה, שבה משרד החינוך סותר את עצמו. כי מה

שקורה, ישנה סיטואציה שלוקחים ילד שנמצא בחינוך הרגיל, ומעבירים אותו במסגרת

החינוך הרגיל, אל השרותים הרפואיים או למכשירים שהוא זקוק להם.

שי ימין;

אני רוצה להבהיר משהו שנותן תשובה לבעיה שמעלה ועד ההורים הארצי. במסגרת

גיבוש תכנית אב ליישום חוק החינוך המיוחד, מרחיבים בעצם את מעגל הזכאות

לתלמידי החינוך המיוחד, גם לשרותים פרה-רפואיים, וגם לשילוב הילד החריג במסגרת

ביה"ס רגיל. אם אכן הממשלה תקצה את התקציב הנדרש ליישום חוק החינוך המיוחד,

יכללו גם ההסעות האלה. יש תכנית אב עם אומדן של עלות תקציבית, והמערכת הזו

עומדת לתת פתרון מקיף לטיפולים פרה- רפואיים, למרכזי למידה, לשילוב הילד החריג

במסגרת של בי"ס רגיל.

יו"ר ג' פת;

אני חושב שברוח החוק והתקנות, תקנה גי מכסה את העניין. מה אומרת תקנה גי?

שאם אחרי משחק, ילד נכה במהלך לימודיו, הוא צריך להגיע למוסד חינוך של חווה

חקלאית, מרכז טכנולוגי מקצועי, או ביה"ס למחוננים. ז"א הוא לא גומר את הזכויות

שלו בביה"ס הרגיל.

בואו ננסה את זה אחר כך נוכל להוסיף. יש לנו סיכום כזה; אנו משאירים את

המחמאות שנתנו למשרד החינוך. משרד החינוך יקבל תוך עשרה ימים את התקנות של

משרד התחבורה, יתכן ונגזר לתקן פה ושם את התקנות שלו. כל העניין הזה בא כעבור

21 יום להצבעה ולאישור. מי שיש לו רעיונות שיביא אותם לי, או לפני ח"כ לוי.

אני מציע לא להרחיב, ובזה נצא לדרך. אם לאחר תקופה מסויימת יתברר לנו שצריך

להכניס תיקונים, נכניס תיקונים.

בעניין הליווי, אני מבקש, הערתי שתי הערות, אחת לגבי סוג אוכלוסיות

הזכאות לליווי, והשניה לגבי עניין המלווה המתייחס רק להסעה של חמישה ילדים.

אי בנדלר;

אני מבקשת להזכיר שהוועדה ביקשה בכל זאת לשנות את תקנה 2 באופן שיהיה

ברור שהחובה מוטלת על הרשות המקומית.

רבותי, אנחנו סיימנו את העניין הזה, אני רק רוצה להוסיף בקשה נוספת, כבר

העברתי אותה למשרד התחבורה. אנו מבקשים לקבל דיווח על כל נושא הסעת ילדים

בכלל. זה לא לגבי העניין הזה אבל אולי גם עניין זה מחייב תשומת לב, יכול להיות

שנחוצים שינויים ויכול להיות שיש מקום לומר יישר כוח, תמשיכו כך. תודה רבה.

בעוד 21 יום אנו נפגשים כאן , להצביע על התקנות.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30