הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 164

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג/ י"ט בכסלו התשנ"ה, 22.11.1994, בשעה 11:00



נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ג. פת

ש. אביטל

א. יחזקאל

מוזמנים; ע. וקסלר, יו"ר מינהל מקרקעי ישראל

א. רייכמן, מזכיר התק"מ

ד. קוכמן, האיחוד החקלאי

צ. פרידמן, יועץ התאחדות הקבלנים

ש. רייזמן, התאחדות האיכרים

א, כהן, מנהל המחלקה למשק ומקצוע, התאחדות

האיכרים

א. אבן, עוזרת של יו"ר מינהל מקרקעי ישראל

ת. רנה, התאחדות הקבלנים

ש. לשם, התנועה הקיבוצית

ש. אסף, מרכז חקלאי

א. ניסן, משרד האוצר

ש. לוי, מינהל מקרקעי ישראל

מזכירת הוועדה; ל. ורון

הבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

1. החלטת המינהל על העלאת דמי החכירה והצעה להיוונם

2. הפשרת קרקע חקלאית לבנייה בידי מינהל מקרקעי ישראל -

הצעה לסדר היום של חה"כ גדעון פת ויעל דיין



1. החלטת המינהל על העלאת דמי החכירה והצעה להיוונם

2. הפשרת קרקע חקלאית לבנייה בידי מינהל מקרקעי ישראל -

הצעה לסדר היום של חה"כ גדעון פת ויעל דיין

בנושא של רישום בטאבו אנחנו עושים הערכות רישום

מאסיבי של חיסול הפיגורים, ורישום נכסים בטאבו.

זו היסטוריה מאוד עצובה של נכסים בסדר גודל של 460,000 שאינם רשומים

בטאבו. ואנחנו חושבים שזה לא נכון, וזה חמור מאוד. אבל זה מתמשך שנים,

כי ההרגל הוא, שלא נותנים להיכנס למדינה בלי טופס 4, ובלי רישום בטאבו

נכנסים. מדובר באיזורים מאוד יוקרתיים. אנשים גרים שלושים שנה, והדירה

לא רשומה בטאבו. הדבר הזה מתמשך, ואנחנו מתכוונים לשנות גם את זה. לא

ניתן יהיה לבצע עד כדי כך שכל דירה תרשם בטאבו.

זה איזור חיכוך מאוד גדול לא רק עם המינהל. המינהל הוא לא כתובת יחידה

לעניין, אבל אנחנו לקחנו על עצמנו את האחריות להתמודד עם העניין. אנחנו

סוברים שהטיפול בציבור הרחב, להוריד מקדם החיכוך.

היו"ר ג. פת; יש כאלה, אני יודע למשל שבסביון חלק נפתר, חלק

לא נפתר. מי שהיה חכם פתר את הבעיה. מי שלא עשה

זה החלק שלו.

אבל אני מדבר גם על בתים, מדוע שהם לא יכנסו?

ע, וקטלר; הם במערכת. הבעיה שאצלם אתה לא מדבר על היוון,

אתה מדבר על שינוי יעוד.

היו"ר ג. פת; אני גר בבית שלי. למה לא תעשה את ההיוון לגבי

גורמים אחרים? קח בית בצהלה.

ע. וקסלי; זה לא מתקשר עם מה שאמרתי קודם. אני מדבר על

שינוי של כל ההיוון ל-99%. אז אמרתי שיש נושא

שמטפל בו. אני סבור שבמקרה זה סביון יהיה בדין אחד כמו מקום אחר. השאלה

כאן תהיה בהחלט שאלה של ערכי קרקע וכדומה. לא בטוח שהמדיניות תצטרך

להיות הומוגנית. יתכן שהיא תצטרך לקבל הטרוגניות מסויימת, גם בנכסים

בלתי מובנים, לעשות כך. אבל בסך הכל בשוליים. הטיפול בהשלמת היוון עומד

כאן ב-99%.

בעיה נוספת שקיימת, שאנחנו בעשור הקרוב נעמוד בפני מצב שרוב הנכסים

יגמרו 49 שנים. יש שינוי. אמרתי חד וחלק, אנחנו רוצים להביא למצב שבעצם

אנשים יהיו כמו בעלי הקרקע.

היו"ר ג. פת; הבתים שנבנים במודיעין על קרקע של המדינה. למה

לא להתיר להם אפשרות מלכתחילה לבנות על הקרקע

עד 99%?

ע. וקסלר; הוא נמצא אצלינו בסדר היום. אנחנו לא ערוכים

לגביו עם תשובה בשליטה. אבל אני אמרתי שנסיים

את השלב הראשון. אנחנו בהחלט חושבים להמשיך ולהגיע למצב שונה. יתכן

מאוד שיתחייב קודם כל גיבוש מדיניות עתידית, וממנו לגזור אל העבר. כי



למעשה גם מהשלמה מ-80% ל-91% אנחנו בעצם מטפלים פה באיזה מין סנדויץ'

שנשאר מן העבר ולא טיפלו בו. תצטרכו קודם כל לקבוע מה המדיניות הבסיסית

של המדינה לגבי התייחסות לגבי אוכלוסיה עירונית נאמר. זה חלק מדברים

שנמצאים על סדר היום.

היו"ר ג. פת; אני הושב שתצד השני צריך להיות גם לבתים צמודי

קרקע. כמובן, בהתניה שלא מדובר פה על בית קטן

בתל אביב, שרוצים לבנות עליו שש דירות, או שבס יבנה עליו 252 דירות.

אבל אני מדבר על מצב שאין שינוי יעוד על המגרש של 300 מטר, או משהו

כזה. לא יתנו לזה לבנות יותר מבית אחז. אז בית אחד נשאר בית אחד.

ע. וקסלר; אנחנו נחזור לזה.

נושא הדיון הוא מאוד מסובך, ומאוד לא ברור.

בשנת 1992 אני הייתי היחידי בממשלה שהצביע נגד ההצעה הזאת. אבל היה

533. שיפרו את זה ל-611. אחרי שראו ש-611 זה חגיגה גדולה לעורכי הדין

ולמוכרים למינהם, שהם מסתובבים כל הזמן סביב ממשלה מבולבלת, ומשרדים

מבולבלים. זה פותח פתח לכל מיני מוכרים, והצעקה היתה גדולה, משום

שהתברר שבעלי הקרקע מקבלים פחות מהמוכרים.

אני מבין שההצעה באה לדאוג לבעלי הקרקע.

אם כבר לדאוג לבעלי הקרקע.

עוזי, אתה ערד לא היית במערכת הזו. אני שמעתי

על עיסקות, שלפי העיסקות מדינת ישראל היא בגודל של טקסס. כל מושב מכר

ארבע חמש פעמים שבע מאות דונם, ואלף דונם. ואז תוקן העניין ל-666.

אנחנו מבקשים לדעת איפה העניין הזה של 666? האם יש עסקאות? אנחנו

רוצים לדעת איפה אנחנו נמצאים בדיוק בעניין הזה. מה זה נתן עד היום, אם

זה נתן? מה זה לפי ההערכה בעתיד?

הסיבה לכל העניין הזה הוא מדד הקרקעות, וצרכי הבנייה. אז יהיה הכל טוב

בבנייה, ויהיו דירות.

מדברים כאילו הקרקעות, האדמות האלה הן שארית האדמות של מדינת ישראל.

ואם לא יפתרו את הבעיה באמצעות התסדר הזה, לא יהיה איפה לבנות. אתה

הולך בחלקים גדולים של המדינה. יש קרקעות.

אני גר ליד קריית אונו. יש שם שטח שלפי דעתי אפשר לבנות עליו 5,000

יחידות דיור. אז היום זה משמש למין מזבלה. למה דבר כזה לא יוצא

למכירה?

שר הבינוי מדבר על הגנבים, הקבלנים. הגנבים הכי גדולים זה שיכון

ופיתוח. מי מוכר היום דירות ב-650,000 דולר ברמת אביב? זה שיכון

ופיתוח. ואם שיכון ופיתוח יושב על קרקע שכזו בקריית אונו, ושהיה יכול

להינתן פתרון ל-5,000 זוגות צעירים, אז זה פשע מאין כמוהו. השאלה היא

איפה המינהל? אני זוכר את המינהל שעשה גם פעולה לגבי קרקעות שהיו בידי

שיכון עובדים. אפשר גם לקחת. הרי לא משנה מי יקבל את המחיר. מי שישלם

עבור שיכון ופיתוח או מינהל מקרקעי ישראל יקבל את הכסף.



אבל אני רוצה לשאול, האם אזלה קרקע מישראל, שמוכרחים ללכת רק לפתרון

הזה? ובהצמדה לפתרון הזה מה המצב?

ר. רייכמן; מדוע הופלה הסקטור הפרטי ביחס לסקטור הקיבוצי

והמושבים?

לפי דעתי הסקטור הפרטי הופלה לטובה בהחלטה, אבל

לא לרעה. זה לא הסקטור הפרטי. אתה מדבר על

נכסים, שלגביהם היו הסכמי חכירה מתחדשים אחת לשלוש שנים. שלגביהם ב-533

וב-611 לא ניתנו בכלל זכויות. ב-666 ניתנו זכויות.

אני פשוט שואל מדוע הופלה הסקטור הפרטי, לגבי

המיגזר הקיבוצי והמושבי, ביחס לאדמות, ביחס לכל

התנאים הנלווים לעניין הזה.

אתה לא היית מעלה על דעתך שמוציאים 200,000 שקל על בגי'צ, ניקח את אמנון

גולדברגר, ואמנון גולדברגר הוא לא טיפש גדול שהיה רואה את החומר לפניו,

ומשווה את התקנות לגבי הסקטור המושבי והקיבוצי. מדוע סוקר תקנה מיוחדת,

עם מספר מיוחד?

אל תחפשו אותי במילים. הדברים עומדים בבג"צ.

והדבר היחידי שאמרתי לגבי 666, נוצר מצב מפלה

למשהו שלא היה קודם. וכדאי לראות את הדבר בתהליך ההתפתחותי שלהם.

666, הוא שטר עובר לאנשים שהיו להם זכויות ב-611. היא לא שיפרה מצב,

היא חזרה. בואו נמתין ונראה את הטיעונים בבוא הזמן, בתוך הדיון המשפטי.

666 לא שיפרה מצב. 666 עשתה ריביזיה.

היו"ר ג. פת; אנחנו נעבור עכשיו לגבי קרקעות אחרות, והן לגבי

666.

לגבי המדיניות בישראל, לא אומר. אלא אומר כמה

דברים שהם שייכים להיסטוריה של מדינת ישראל,

במובן של המקרקעין. בעוד שכל אחד מאיתנו גדל כילד ועוד לא יודע את האי,

ב', המדינה עשתה במלוא תבונתה בעניין המים, והיה ברור שמים נמצאים

במחסור. הקרקע לא הוצגה אף פעם בתוך המערכת המחשבתית כמוצר של מחסור.

ולא רק, אלא העשור האחרון מביא את היקפו של המושב הזה הולך וכלה,

הבזבוז שלו הולך וגדל. ואם תביטו על חתך מ-1980 ומשהו, של כמות יחידות

הדיור שנבנו ביחס לדונמים שנלקחו לצורך הבנייה, תראו שהיחס הולך ומתקרב

בין כמות דונמים. בעניין זה אתה בהחלט צודק, ישוב שוהם, שהוא לא נולד

בשנות ה-20 ולא ה-30, ולא ה-50, אלא הוא ישוב תכנוני שלפני ארבע וחמש

שנים, ישוב שוהם על 5,000 דונם, בנו 4,900 יחידות דיור. ישוב עירוני.

אני לא מדבר כרגע על ישוב כפרי, או קהילתי.

זה בעצם הציון שמדינת ישראל ערכה.

מודיעין אותו דבר. 60,000 יחידות, על 50,000

דונם.

זה נכון ולא נכון. גס אס תבדוק את ירושלים אתה

תראה יחס לא רחוק בהרבה. מה היחס בברוטו של עיר

ליחידות דיור, זו אינה התשובה ליישוב שהוא ישוב בפוקוס כמו ישוב שהוא

שוהס. בירושלים, שיש בה 126,000 דונס, אני מניח שיש בה סדר גודל של

170,000 יחידות דיור.

זה בהחלט מוכיח את הבעיה שהיא בעיה לאומית מתמשכת. היא בעיה שבאיזה

שהוא מקוס בחשיבה ההורבנית שלנו, בניגוד למה שהתפתח במדינות שהתפתחו

באירופה ובמקומות אחרים, שיישוב כפרי הופך לאט לאט ליישוב עירוני.

החשיבה של בעיית ההיצע של קרקעות לא הפסיקה. הבעיה השנייה שלא הפסיקה

היא עלות התחזוקה של ישוב עירוני. כי בסופו של דבר כשהעיר פרוסה

תחזוקתה עולה יקר, ובסוף זה מתבטא בחישוב של הארנונה לתושב, ובמס

הכנסה, אס זה סבסוד ממשלתי, והרי זו לא הנקודה. אני לא עושה כרגע

בחשבון שרירותי. זה דבר מתמשך, והוא כמעט בנפשינו מאז ומתמיד, למרות

שאין קרקעות.

כמו בכל משבר, אתה מדבר כשהוא כבר בשיאו, אתה מגלה שפתאוס רצים היום

ומחפשיס האס יש שס מאתייס דונמיס מתוכנניס, או אין מאתייס דונס

מתוכנניס, וכמובן שאתה עוסק בקרקע.

גס לסנדלר, שיש לו צרות של סנדליס, צריך שיהיה לו מלאי סוליות מתאימות

כדי שיוכל לייצר סנדליס, ואנחנו עובדיס טיפה כמו סנדלריס בנושא שבו בין

חומר גלס לבין מוצר יש משק ארוך מאוד שאינו ניתן לגישור, גס עס ועדות

או לא ועדות, כן יהיה או לא יהיה, וישבו חמש פעמיס בשבוע, לא ישבו. זה

לא עושה תהליך תכנוני שאתה מדבר על מדינה, זה נותן תשובה ברמה נקודתית,

אבל לא נותן תשובה לרמה תכנונית.

הדבר התכנוני לא טוב שיהיה בחפזון, כי גס אילו ניתנו היוס איזה תקנות

חירוס, וכבר עשו את זה, לקבוע שאין תהליך וכן הלאה, זה היה נותן תוצר.

כשאתה מקבל קרקע ומחליט להתמודד עס ישוב עירוני, ואתה רוצה לתת שימוש

נכון באיזון בין אוכלוסיות, בין שימושיס, בין תשתיות, במבנה קרקע, בכל

מה שקשור, זה תהליך ארוך. זה תהליך למידה.

אני בסופו של דבר גס הגעתי למינהל עס איזה שהוא ניסיון. יש מתחרים רביס

בכמות, המספריס אדיריס, ואין דבר כזה שאתה יכול להתמודד נקודתית על

פרוייקט מסוייס ולהעביר אותו. אתה לא יכול להתמודד ברמה כוללת בלוחות

זמניס מטורפיס כאלה, כי זה פשוט בלתי אפשרי. וזה תהליך שהוא בכלל לא

שייך ל-666, אבל הוא ברקע של 666, והוא משפיע על כל מה שקרה כאן.

מה שקרה כאן זה משבר שהיה קורה בלי כל קשר לכל דבר אחר, כי הוא כבר

בתוך תוכינו. קרה משבר של החקלאות, שהוא משבר בשני היבטיס, כלכלי,

חברתי וכד'. ומשבר שהוא חלק מהמשבר שבעצס מה שפעס היה סתס רביעית,

אנחנו לא מדבריס על מה שקרה ברביביס. ברביביס לא קרה שוס דבר. אנחנו

מדברים היכן שפתאוס עיר נכנסה לקיבוץ, למושב, הקיפה אותו. קרה כאן מפגש

שתוך כדי משבר אחד, נכנס במשבר אחר, ועל רקע זה קרה מה שקרה, שהוא בלי

ספק בתהליך כזה לא מחושב, ולא שמור. במקוס שיתמודד תהליך תכנוני,

ויתמודד עס נושא משאבי הקרקע, בא משבר כפתרון למשבר. יכוליס להציע לכס

פתרון למשבר שלכם. אני אתן לכס על אדמות הטרשיס שלי, שכונה. מי שזוכר



את אירועי לבנון, זח בערך כמו שנראה שכונות שליד בירות, שכונות שאין

בהן חשמל, אין כביש, אין טלפון, אין שום דבר.

אם תשווה לבית נקופה, רוצים לפתור את בעייתם והם לוקחים אדמות טרשים

משכונות, אומרים בונים פה 5,000 יחידות דיור, וזה לא מחובר לתשתית, ולא

מחובר לכביש, ולא לגני ילדים, ולא לבתי ספר, ולא מחובר לשום דבר, את

בית נקופה זה פותר. הם לא רוצים את זה בחצר, כי הם רוצים להישאר

בפריבילגיה מסויימת. כמעט שמכל המהומה הזאת לא קרו דברים אמיתיים.

בעיקר קרו הרבה מאוד עיסקאות שחלק גדול מהן זה אוויר. ז"א מצד אחד סביב

היזמות התרוצץ תהליך תכנוני, ומשבר מקרקעין זה לא פתר, כי הראיה אנחנו

רואים את מה שקרה באמצע יחידות מגורים.

כדאי להדגיש שהכל קפוא מפברואר להיום. 661 היה

שלושה חודשים, ולבוא ככה ולהגיד לא קרה כלום,

השר לא חתם על 661, אלא בנובמבר שנה שעברה. שהציבור ידע בדיוק את

העובדות.

ע. וקסלר; אני במצב הכי נוח מכל הנוכחים בחדר הזה. כי אני

יכול להגיד לך שמקסימום הייתי קורבן של

הסיטואציה, ולא הייתי בין מחולליה. אבל אני לא בא לטייח. אני מייצג פה

עמדה, אני גם רוצה להציג פה תהליך התפתחותי. צריך לראות שאתה מציג משהו

שונה ויותר אמיתי, השאלות האלה אמיתיות.

אני בהחלט לא מתכוון להתחמק מהצגת הבעיות, ויש בעיות. בחלקן בהחלט

משליכות על היכולת של פתרונות. 533 זו החלטה שהורתה והתבטאה בחטא. היא

לא היתה מלווה בחשיבה מסודרת. באה החלטה 611, שהיא כביכול ניסתה לשפר,

והיא שיחזרה פה איזה מן טובות שדווקא לא ראו אותה. ולא יכול להיות

שמדינה מתמודדת עם בינוי בלי תכנון, שהוא תכנון מרכזי, שהוא מדיניות של

תכנון. כי זה תפקידה של מדינה.

אני לא חושב שהיא צריכה להיות הדומם של דירה בשטח. אני סבור שצריך לתת

פה לפעול, כי בסך הכל, במדינת שוק, השוק קורא יותר טוב ממדינה. אבל אני

בהחלט סבור שיש דברים שמדינה צריכה לקבוע. צריכה לקבוע מי קובע את סדר

עדיפויות. צריכה לקבוע איפה היא תפתח, ולהיכן היא תתחבר, ולכל המדיניות

החברתית והסוציאלית, מדינות שיפוט שלה. בסך הכל עשתה דברים מתוארים.

אני בהחלט חושב שמבחינת ישראל בסך הכל הישגיה במדיניות הבינוי. זה

כולל גם את יו'יר הוועדה בתקפידו זה. בסך הכל עשתה דברים נהדרים. אני

חושב שלא צריך לבטא את הכל.

אבל פה לא היתה חשיבה עד הסוף. התפתח משבר שהוא הפך להיות למצב שבאמת

היזמות היא נקודתית, וכל אחד קובע מה הוא עושה, ומה הולכים להשתומם,

ולא מחושב בתוך תכנון לאומי. באה החלטה 640 שהקפיאה, ועל זה קם מנגנון

של ועדה כדי להתמודד עם העניין.

יתכן מאוד שחלק ממה שאני מייצג, במובן של חילופין ביני לבין המינהל,

הכביד על התהליך, כי בעצם היתה פה החלפת סוסים גם תוך כדי ביצוע, ואני

לא רוצה לומר אם זה סוסים טובים יותר, או סוסים טובים פחות. אבל אני

אומר שסוסים עוברים את תהליך הלמידה שלהם.



באה החלטה 666, גס לעשות סדר בשני דברים בסיסיים, וכדאי לראות אותם

במהותם. האחד, לקבוע שהמדינה חוזרת והיא מתכננת וקובעת את העדיפויות.

הדבר השני, היא מכירה בזכאות או בזכויות שיש לחוקרים בקרקעות. ולא עושה

את זה לשם ויכוח.

כל מי שעוסק בפיתח אורגני, יודע שמכירים בזכויות של אנשים גם כשהם

הגיעו לשם בלי זכויות. בוודאי שהדבר הנכון שאנשים הגיעו לשם עם זכויות.

בודאי שא"א לדבר על המיגזר החקלאי, כאנשים שהגיעו בלי זכויות. אני גם

בזה מציע שלא נעמיד דברים בשחור ולבן. אני סבור שהם לא צריכים לחשוב

שהם בעלי הקרקע, כי הם קיבלו את הקרקע למטרה אחרת. אבל העובדה שהם

קיבלו אותה כגורם העיצוב נשחת או התמוטט או מה שקרה לו, זה מביא את

המדינה להכיר בזכויות.

אלה שני הדברים הבסיסיים בהחלטה 666. היא קובעת שהמדינה לוקחת לידיה את

התכנון, בתור אחת המדיניות, והחוכרים מקבלים זכויות לפי קביעה. אז

הקביעה היתה 250/0, והנולדות של 27, 28, 29 אני בהחלט חושב שהיא תוצאה

מפוארת, בעקבות כל פשרה שמתקדמת. כי למעשה היה אמור להיות 250/0,

בפיצויים חד פעמיים. אלא שהפיצויים האלה משתנים, ככל שאתה הולך לאיזור

יותר פריפריאלי, ואז קבעו את ה-29, 28, 27 כדי להוריד את המיקוח על

פיצויים, או להכניס עוד מסמר בתהליך, וכאילו לפריפריה אתה נותן העדפה.

ברור שהיחס בין 27 לאיזור ביקוש לבין איזור 29 פריפריאלי, אז שני

האחוזים האלה הם לא בטלים בשישים, אבל זו לא הנקודה. אילו על פי דין

היו מקבלים החלטה אחרת, אז יש תהליך שבו מקבלים החלטות. וזו היתה העדפה

שהיא בנויה בעצם לתת תשובה לפריפריה. המדיניות שנוקטות ממשלות בשביל

לתת העדפה סוציאלית, בסוף עושות את העשירים יותר עשירים, וחלק גדול

מבעיות שלא קשורות לעניין הזה. זה לא העניין. העניין הוא שזה גישר את

תהליך ההתחשבנות. אין יותר הנושא הזה של מיקוח. יש בעצם נורמטיביות,

מחייבת לכל הכיוונים, ולכל האוכלוסיות.

אני חושב שההחלטה הזו היא תוצאה מאוד משמעותית, לוקח להחלטה כזו זמן

להבשיל. לוקח לה זמן לקבל ממועצת מקרקעי ישראל. החלטה קיימת. יש נהלים.

יש עדיין ויכוח לגבי סעיף 1, שאני לא אתחיל בו עכשיו, אלא אם תבקשו

דווקא בעניין הזה של 441, שלא הוזכר. אתה לא הזכרת את 338, ו-242. בסך

הכל עדיין תלוי ועומד הטענה לזכור, שהוגשו לפי 611, או 533. שניהם

בתהליך. יש ועדה ברשותי שהיא עד אשר תקלע למחצית.

הוועדה מוציאה עסקות. היא קובעת שהעסקות האלה לא יחולו לפי 611, בפשרות

כאלה או אחרות. ויש קבוצה שנייה של כחמישים עסקות כאלה שנמצאת כעת על

שולחן הדיונים, ואני מניח שעד דצמבר אנו נסיים. ואנו כבר היום עומדים

בתהליך התקשרויות על 666, שהוא תהליך שבעצם נובע מלמידה תכנונית,

מקביעת הדקויות, כשזה כולל גם את הגישה הכוללת של פיתוח אורבני,

מאיזורי ביקוש, וללכת לבנייה רוויה, צפופה, לפי נורמות שהן גבוהות

יותר, באיזורים פריפריילים לעבוד כמו איזורים פריפריילים. יש תהליך של

התחלת עסקאות, זה לא דבר שנעשה ביומיים.

גם חלק גדול מהקרקעות שהיו זמינות, הן קטועות מתוך הקביעות שקבועות,

חלק מהעיסקאות שאינן מאושרות ב-611 מופנות בעצם לטיפול ב-666. יש לנו

כבר כמה עיסקאות כאלה. בכלל, בנושא מדיניות מקרקעין אנחנו עובדים כעת,

זה לא בדיוק העניין, וזה קשור למה שאמרתי קודם, בשיטה שונה של שיווקים.

שיווקים משיטות שונות. בסך הכל זה תהליך שהוא מיועד להיות הפרטות



קרקעות, כמו שוק הבנייה. דהיינו, לחלץ את המדינה מהמבוך שבו לממשלה יש

מדיניות, או שהמדינה צריכה, או שהשוק צריך קרקעות זמינות, אין לו

קרקעות זמינות, וזה המצב העובדתי כיום.

וגם כשיש קרקעות זמינות, זה הופך לנטייה ספקולאטיבית להחזיק קרקעות. זה

כאילו אין פה הימור. אתה מחזיק קרקע ממך וממהר לשפר אותה. הפאן החיובי

זה שקבלו לא ממהר לשחרר קרקע, אם הוא לא יידע שיכול לרכוש קרקע אחרת,

כי זה החומר הגולמי שלו. הפאן השלילי בכל זאת יש אלמנט ספקולטיבי. אני

מבין ששניהם עובדים כמו בכל שוק.

היו"ר ג. פת; באיזה טידרי גודל האישורים שלך של 511?

כפי שאמרתי אנחנו טיימנו חמישים עיטקאות. גם

הקדמנו ברובם. באמצע דצמבר נוציא את הגמר.

היו"ר ג. פת; מאות דונמים, אלפי דונמים?

אני לא יכול לומר דונמים. אני יכול לומר

ביחידות דיור. קרוב ל-10,000 יחידות דיור כפי

שהובררו. חלקן תלוי במצב התכנוני של כל אחת מהתוכניות. כ-10,000 יחידות

דיור, נמצאות בתהליך של התקשרויות. אני מניח שבחלק השני אין הרבה אלפים

של יחידות דיור, כי אנחנו משם בחלק השני. פחות יחידות דיור ויותר

הזדמנות שאינה מגורים. אני מניח שטך הכל נגיע לשיפור של טדר גודל של 12

ל-15,000 יחידות דיור. מה שנקרא עטקאות עם 611. טדר גודל כזה של יחידות

דיור, בכמה עשרות אולי מאות אלפי מטרים של שימושים אחרים, בעיקר איזורי

תעשייה. אני לא כ"כ עוטק במערכות של התקשורת, אבל ניתן בהחלט בעיות

באיזורי הביקוש לאור שימושים אחרים.

היתה ועדה שנקראת ועדת פוגל. אני בעצמי לא הייתי בוועדה. יש את הדו"ח

שהוועדה הציעה, 20%-25% היה חלק מהתביעות שלה.

היו"ר ג. פת; נניח שקרקע מוערכת במיליון שקל. האיש שתובע

מיליון שקל יצטרך לשלם אח"כ 51% למינהל?

ע. וקסלר; 510/0 כבר לא קיים. העטקאות ב-533 ו-611 היו

בנויות על בטיס 91. בעצם 51 ב-40%. זה למעשה

שתי החלופות. הטיפור מבחינת מיטוי הרבה יותר מטובך. כאשר הטדר השבחה חל

על היוזם.

מה עשוי היות שמדובר לרוב ביישובים חקלאיים, יש להם שליטה במועצות

איזוריות. המועצות האיזוריות קבעו שהן לא גורמות היטל השבחה. ולכן, היה

הקרב הגדול. אילולא היטל השבחה, ההטדר של 666 ו-27% הוא יותר טוב מאשר

611. זו האמת הכלכלית. אם היו משלמים יותר השבחה נכון, כל הטיפור היה

בכלל אחרת. אלא מה, בגלל השליטה במועצות איזוריות, מועצות איזוריות לא

זרמו יותר להשבחה.

מה זה היטל השבחה? אתה הולך להקים שכונה ביישוב חקלאי. אתה הולך לצרף

את זה. לא חמישים אחוז לצורך השבחה, שזה חל על פי חוק. היטל השבחה זה

לא גזירה. היא בעצם נותנת תשובה, היא חייבת להיות המקור למה שנקרא

תשתיות על. אם אתה עושה שכונה במקום שהיא לא מתקשרת לשום דבר, פירושו



שאתה עושה את השכונה, שיבוא מישהו אחר ויחבר אותה במבנים, מבני ציבור,

כבישים, מערכות אחרות. וזה חלק מתוך כל הבלגן הזה.

אילו היה חל היטל השבחה כפי שהוא חל בחוק, 50% היטל השבחה הוא לא דבר

שלמכירה, הוא סעיף מותנה בחוק. זה שנים שוועדת הפנים היתה עוסקת כל שנה

באלף ואחד דברים. זה לא דבר שנתון לבחירה, הוא בעצם קביעה חוקית. אבל

דה-פקטו זה מה שקרה. 27% הוא בהחלט כטף שונה מההטדרים הקודמים, וקשה

מאוד להשוות את המטפרים דרך אחוזים. וכך יש לחוכר שתי אופציות. האחת,

לקבל 27% מהקרקע, ולהיות לבד. אחרת, זה לקבל 27% משווי המכירה, דהיינו

משווי השימוש, ויש פה מכניזם, ולא פחות מהשומה, כדי שאם יש פה מדיניות

טוציאלית, הממשלה עושה מדיניות טוציאלית.

היו"ר ג. פת; יש אפשרות שאתה נשאר עם 270/0 של הקרקע. ו-290/0

חוזרת למדינה. היתירה נמכרת אם היזם רוצה.

ע. וקסלר; זה שינוי טוטאלי לגבי הגישה, ואני חושב שהוא

שינוי נכון, בנושא הזה, העברת דיונים. ולדעתי

מבחינת ארגון במובן הקונצפטואלי, כל התהליך היה תהליך שטופו בעצם מרענן

את כולם. כי בטך הכל היתה פה התפתחות שהיתה מוליכה לדברים מאוד לא

נכונים, במובן של ההתפתחות כולל הצעד הזה של מה שנקרא לתפוש עוד ועוד

קרקעות, וזה אגב היה מוליך את התוצאה שהיא אורבנית לא נכון. אני מניח

שהתוצאה נטו מכל המשבר הזה, זה שיתחילו עכשיו מחדש קרקע ללא מוצא

שמבזבזים אותו. גם כשעושים טרמינל אוטובטים, אולי כדאי לעשות מבנה

שיכול להיות מעליו, וגם כשעושים כביש אפשר לעשות מהלך מבנה, כפי

שעושים, משום שקרקע זה לא מוצר, ובטוף יגיעו למערכת שהיא לא פחות ברמת

חיים, או באיכות חיים, אלא פשוט משתמשת בקרקע שימוש יותר נכון.

אנחנו נמצאים כעת על טף שינוי מדפוטי החיים. אני רק אתן את הדוגמה

המטפרית כדי לבדוק את הטענה. ירושלים ופריט. פריט, היא עיר לא כזו יפה,

לא כזו טימפטית. אבל היא עיר. באותו שטח דונמים של ירושלים ופריט, גרים

בירושלים 600,000 נפש, ובפריט 3,6 מיליון. על אותו שטח. אני לא אומר

שירושלים צריכה להיות 3,6 מיליון. אבל בין 600,000 נפש ל-3,6 מיליון,

אפשר להכניס את המטפר 800,000 נפש.

הנקודה היא שלא עלתה החשיבה הזו בראש שלה. אנחנו היום עם עיריית ת"א

בחשיבה כולל בדיקה נקודתית, יודעים שאפשר להוטיף בתחום המוניציפלי של

ת"א 50,000 דונם. יכולים להוטיף 50,000 יחידות דיור. חלק משטחים לא

מנוצלים נכון, כל מיני דברים. ואם יוטיפו לתל-אביב עוד 50,000 משפחות

היא תהיה עיר יותר טימפטית. כי לת"א יש בהחלט בעיה של מהטור

ואוכלוטיה.

אני בהחלט לא מציג את הדברים כמו שאתה עושה אותם, כמו 611. בודאי שאם

אתה מוטיף אוכלוטיה, אתה צריך להיות בתנועה, וכל מיני דברים. אני לא

מדבר כרגע איך להביא.

אני אתן לך דוגמה מפרוייקט שטיפלתי בו בצורה מאוד נקודתית, ועשינו דבר

אחד. הכנטנו בתוך הפרוייקט את הכנטת החניה מתחת לבתים. תחשוב על כל

הדברים הכי יוקרתיים במדינת ישראל, שהדונמים של חניה עשויים בתים, ואין

מקומות. ותחשוב פעם אחת על הצד האטתטי, ופעם שנייה על הילדים שמתרוצצים

במגרשי הניה, כי זה מה שקורה, וזה ברוב האיזורים היוקרתיים בארץ. תכניט



את החניה מתחת לבתים, תוסיף יחידת דיור, שיהיה לך את הבסיס הכלכלי לרמת

התשתית, ותקבל מרווחים שהם יותר ירוקים בלי רכב, וילדים יכולים

להתרוצץ. זה הכל, שום דבר אחר.

זה נכון שזה לא תמיד מתאים לאופי של הקבלנות, ולאופי ההרגלים, אבל זה

לא הדבר שא"א לעשות. אתה בקלות מוסיף 40% יחידות דיור, ומגביל את השסח

הירוק רק בתהליך הזה. בכלום, שום דבר. וזה דבר שאתה רואה במקומות

אחרים, זה לא מן פטנט שהמצאנו, או חנויות מתחת לכבישים. או כיסוי

כבישים בפרוייקטים אחרים, ואז אתה מרוויח. זה לא הכל או לא כלום, זה

ענייו של הסתכלות נקודתית.

היו"ר ג, פת; 180,000 יחידות דיור על בתים שנבנו מעל

היי-ווס, בכניסות לתעלות.

ע. וקסלר; אני סבור שאנחנו מדברים על דבר שהוא נקודתי, הם

לא בעצם אותו עניין, אבל זה התערבב מסוג

הדברים. אבל בסך הכל יתכן מאוד שכתוצאה מהמשבר אנחנו נתחיל לחשוב על

קרקע במדינת ישראל, ולפי דעתי התוצאה תהיה תוצאה טובה, ונפסיק להתפייס

ולחשוב שזה הפתרון ולטייח מגרשים ובניינים בבנייה צמודת קרקע, ואני לא

מתנגד לבנייה צמודת קרקע. אילו היה לי כסף הייתי קונה מגרש בדיזנגוף,

בונה שם מאה מטר וילה. גם המדינה צריכה לעשות את זה.

אני מניח שחלק גדול מהשינוי שכתוצאה ממנו מיישוב של מאה משפחות, או מאה

עשרים משפחות, יעברו ליישוב קהילתי חמש מאות משפחות. ישוב מאוד ירוק,

מאוד סימפטי, ובקלות רבה יש שם בנייה מסוג כזה או אחר של צמודת קרקע,

תלוי בתהליך, סביבות. כל אחד רוצה את זה, לא רוצה. זה לא יכול להיות מן

בועה כזו, הכל או לא כלום. אבל מבחינת חשיבה, אלה בהחלט דברים שיכולים

להתקיים.

ש. אניטל; הערכה בכמה מדובר בהתיישבות שתוכלו להפיק בארבע

חמש שנים האחרונות. כי בין הקיבוץ למושב יש גם

את הבעיות הפנימיות הידועות שמקשות.

ע. וקסלר; אנחנו גרים באיזורי ביקוש על מיליון או מיליון

וחצי דונם קרקע חקלאית. אנחנו לא מדברים על

להפוך אותה למדשאות או לא מדשאות לבניינים. אנחנו רוצים לדבר על סדר

גודל, כמובן יש מקומות שבהם הלחצים הם שונים. סידרי גודל של מאה אלף

דונם.

אני מניח שאם תבוא מדיניות ממשלתית לפרישת איזורי ביקוש למערכת כבישים,

אפשר לצאת מהפקק הזה של ההתרכזות באותו איזור, גם צפונה וגם דרומה,

ואין לי ספק שחייבים להתמודד עם העניין הזה.

לא כולם מודעים למספר הדרמטי הזה, שמדינת ישראל מבאר שבע צפונה, היא

המדינה הכי צפופה בעולם. למרות זאת, כל האיזורים האורבניים שלנו הם

ברמת צפיפות שהיא אפילו בת ים או חולון, שהן ערים מאוד צפופות, פי

שלושה מת"א, או פי שלושה מירושלים, הן עדיין לא צפופות ברמה בינלאומית

של עיר אורבנית. אז אנחנו צריכים בעניין זה מעקב. אנחנו צריכים להשתדל

להרחיב את הקו, להביא לכך שיצטרכו פחות שטרים ירוקים ויתפשו את זה,

ויגיעו אל הערים, כפי שצריך להחזיק אותם.



אני חכרתי את זח בירושלים. תמיד אמרתי שיש לי תחושח של חמון מרחב, כי

יש המון מרחב. כי 50% מהשטחים על פי תוכניות חמיתאר חם שטח ירוק, גם

חבנייח עדיין לא כזאת צפופח. אני תמיד אמרתי שזה ירוק שחור, אבל זח לא

כמו שחושבים. ירוק שחור, כי זח חכל עובר שדה קוצים. והפעם שדה קוצים

בתחום שיפוט ירושלים, בתחום המוניציפלי. כי היא לא יכולה להחזיק את

הירוק הזה, או לדלל אותו. פה שטחי עפר, כל הקוצים, והשריפות, והצרות.

אם אתה רוצה ירוק, ירוק זה להחזיק. מישהו צריך לשלם את זה, ובסוף

התושבים הם אלה שמשלמים את זה, ואין לי ספק שצריך להגיע לפשרות. צריך

להשאיר שטחים ירוקים, צריך להשאיר שטחים פתוחים, צריך לפרוש פחות את

הערים, אבל צריך להגיע למצב שלדעתי אפשר לקיים.

קריאה; זה כולל גם שטחי תעשייה?

ע. וקטלו; אני מניח שכן. אנחנו לא צריכים לדבר על שטחים

גדולים משטחי תעשייה. אני מניח שאנחנו כמדינה,

עוברים לתעשיות מתקדמות. אין ספק שאיזורי תעסוקה צריכים להיות איפה

שגרים אנשים, ולא היכן שלא גרים אנשים. צריך להיות אדמינציה נכונה בין

תעסוקות שאפשר לבין כאלה שלא. אין ספק שאיזורי תעשייה יתפתחו יותר

בפריפריה מאשר באיזור ביקוש, אפילו תעשה כמדיניות לא תחזיק מעמד. מה

קרה בתלפיות בירושלים? אתה נכנס לאיזור שבו תשתית כבדה, חשמל שלוש

פזות, ואתה עושה מזה מחסן מכירות של גלי, ושום כוח בעולם לא יכול

להעמיד מפעל בתחרות על מחסן מכירות. אני מניח שגם בזה יש בעיות, יש

בעיה של תכנון ובנייה. חלק ממה שאמרתי לא מגובה בחוק. למשל, חרבה

שימושיות בקרקע היא לא פטורה במדינת ישראל בחוק. חוק לתכנון הבנייה לא

נותן תשובה להפתיע דרך צורכי ציבור, ולתת זכויות מסחריות. זה לא פטור.

תיקון מספר 40 גם לא עוסק בעניין חזה. ובלי תשובה חוקית, אין לך תשובה,

כי זה בית משותף שבו יתגורר ציבור במהותו לקרקע לצרכי ציבור. אלה דברים

שלא עסקו בחם. בא משבר וכעת חושבים. ככה זה נהוג, מתחילים לחשוב כשיש

משבר.

אני שמח על ההזדמנות שהנושא עולה כאן. בשנה

האחרונה אנחנו עוסקים באחת השאלות הכי סבוכות,

והכי נוגעות לציבור.

אני מדבר גם כחבר מועצת מקרקעי ישראל, קבעו לאחרונה בעקבות גלי העלייה

הגדולים בשנת 92', החלטות כיצד להפשיר את קרקע הבנייה. אני לא יודע על

תוכנית כוללת שמקומה בוועדה הארצית לתכנון ובנייה. אנחנו כולנו בתחושה

מה נמצא בימין ושמאל, האם יש שטחים שאפשר לבנות עליהם? ואיפה רוצים

לבנות? והנושא הזה הוא עניין מסובך שבעתיים בכל נושא הערכים הכספיים,

וזה כולל את כל הסדר חובות שקשור במינהל, ואני לא רק חושב בחוק, במסגרת

הדיון הזה בוועדה יש לך פה טענות לפרוש אותן.

לגבי הזכויות בקרקעות בהתיישבות. אני חושב שאפשר למסור כאן לסיכום,

שהכנות הקרקעות לרישום זכויות בהתיישבות במסגרת איגוד משותף של

ההתיישבות במינהל מקרקעי ישראל הולכת ונשללת, כאשר קרוב ל-80% מהמשבצות

הקרקעיות מוכנות לרישום בחוזח חכירה לדורות, וכאשר במיגזר המשפחתי אין

עדיין רישום, אפילו לא של מושב אחד בחכירה לדורות.



מה שעולה למינהל, אין לו ברירה אחרת, בקרקע שיש לו עליה זכויות חכירה

לדורות, כאילו במעמד של זכויות חכירה לדורות הרשומות בספרי האחיזה,

וצריך לראות איך להתגבר על זה ולרשום את כל זכויות החכירה.

אני אינני רוצה, ואני לא חושב שיש מקום להתייחס כאן במסגרת הוועדה, אני

בוודאי לא מתכוון לעשות את זה כחבר מועצת מקרקעי ישראל, לשינויים בעצם

ההחלטה. ההחלטה 666 שהיא בסופו של דבר החלטה על פי חוק, הוחלט עליה

במועצת מקרקעי ישראל, היא למעשה תרגום מספר הוראות ביצוע של החלטות

הממשלה.

ש. אביטל; יש מדיניות, יש החלטה, צריך לבצע. זה שאתה חבר

מועצת המינהל, יש לנו עוד כמה נציגים שם. שזה

לא ישאר ברמז, כי עלולים לא להבין אותך נכון.

קריאה; השאלה היא איך מתייחסים לקרקע של משבצת חקלאית,

או ישוב חקלאי, באיזור ביקוש, כאשר היישוב רוצה

וכאשר היישוב איננו רוצה לשנות את הנורמות. והאם רואים את הצורך במתן

או בהקצאת קרקעות לבנייה על פי לבנות במרכז בנייה צמודה, האם גם ישוב

איננו רוצה בכך אפשרי יהיה לגשת ולמצוא דרך להפשיר את הקרקעות?

קריאה; אני גר ברמת דניה, עיריית ירושלים רוצה להשקיע

פתאום 50% שטחים מתוצאות של בתים, והוא סולל שם

כביש.

ש. אסף; אחרי הרבה לבטים, זאת היתה החלטה שהיא פשרה בין

אפשרויות במתן תשובה לצרכים, ואינני יודע, אני

בהחלט מתכוון שוועדת הכנסת הולכת ומקבלת אינפורמציה איך הדברים האלה

מתקדמים מבחינת הביצוע.

מה שקשור לנושא ההתיישבות, אנחנו דנו בזה והיינו מעורבים בנושאים

גדולים ואנחנו מקבלים למעשה כאן את התוצאה כאשר עומדת שאלה יסודית

מאוד, והיא הזכות של המתיישב לומר "לא", כאשר הוא לא רוצה, כאשר

ההתיישבות כן רוצה בשינוי יעוד, ואם זה כן מסתמך על תוכנית ממלכתית של

בנייה.

היו"ר ג, פת; אבל אם האוזן המוסיקלית שלי שומעת נכון, אז אתם

גם מערערים על 666.

ש. אסף; בוודאי.

מה שמערערים בבג"צ, למה מערערים? כי ישנם שני

בגצ"ים. אחד של חברת מעצבים פרי עור, לגבי כך שהם רואים את עצמם

מקופחים מהחלטת הממשלה, שנותנים להם על הקרקע שלהם 13.50/0 במקום 27, קרי

500/0. הם מעלים את הנקודה שהם מקופחים בתור מתיישבים.

השאלה השנייה שמערערים בבג"צ, יש ניגוד עניינים שישבו מתיישבים במועצת

מקרקעי ישראל כאשר התקבלה החלטה.

היו"ר ג. פת; אם יש הערות כאלה, כדאי שעוזי יהיה מודע להם,

לפני בג"צ. אז יש בג"צ אחד של מי שקיבל את חצי



המדינה בחינם, ורוצה את כל המדינה בחינם. אנחנו מכירים את הנושא הנחמד

הזה.

מה הבג"צ השני?

ש. אסף; הבג"צ השני בא ואומר, אני אזרחית של מדינת

ישראל, החקלאים או המתיישבים קיבלו קרקעות,

לעידוד חקלאי. ואז אין עניין. כאשר משנים יעוד מדוע מפלים אותם לטובה

בשונה מהאמור.

היו"ר ג. פת; זאת קביעה קנטרנית.

א. יחזקאל; למה זאת קביעה קנטרנית! יכול אזרח מהשורה לשאול

את השאלה הזאת.

היו"ר ג. פת; אבל אני רק אומר דבר אחד. אם הגענו לנושא של

666, לאחר שהקפאנו את ה-611 ו-333, אני חושב

שאפשר לחיות עם ה-666. זו תהיה טעות להכניס בו מקלות בגלגלים.

אני רק רוצה להיות בטוח שהמדינה היא רחבת לב. רחבת לב כלפי אנשים

שזכאים לרחבות הלב. אני לא לוקח את זה מהם, שלא גורמים צדדיים נהנו

מההפקר. זה מה שאני רוצה להבטיח. אם 611 לא היה יוצר מצב שהחקלאים כמו

מגדל המלפפונים בימים הטובים בין שקל לקילו, לחמישה שקל לקילו. אז אני

חושב שתפקיד המדינה היה לשמור על החקלאי שהוא לא יצא קרח.

אם הדבר הזה עכשיו הוא לא כך, זה כבר טוב. אני רק חושש לדבר אחד,

שנכניס עוד מקלות בגלגלים, בחשיבת יתר.

א. יחזקאל; אני רוצה להעיר הערה, מאז שמר דקסלר נכנס

לתפקיד הוא מעביר מסר חיובי גם בעבודה. אני

חייב לומר שהעבודה שלך היא עבודה מבורכת בכיוונים שלי.

נדמה לי שהדיון בנוכחותך הוא לא רלוונטי, כי אתה לא הגורם. אני טוען

שההחלטה שהתקבלה בנושא של הפשרת קרקעות, היא החלטה פוליטית, ואני לא

בטוח כמה המינהל יוכל לעמוד ביישום שלה, כי הגורמים הפוליטיים שקשורים

גם במועצת המינהל שהוא צריך למלא את חובותיה הם דומיננטיים, ואני לא

רוצה לומר בעייתיים.

אבל אני כתושב ראשון לציון אומר שאין אף הצדקה לקיומו של ישוב חקלאי,

דקה וחצי מראשון לציון, כאשר יש. זעקה של זוגות צעירים לדיור, ופה מפלגת

העבודה תשלם מחיר גדול בגין העניין של הדיור. ולא עוזי וסופר עוזי, לא

יוכלו לפתור את הסוגייה של להפשיר קרקעות מהר, אלא אם פרסמתי במושבים

ובקיבוצים. ואין שום הצדקה שיהיה קיבוץ בלב העיר רחובות. וכשאנחנו

מדברים על פינוי נצרים מסיבות מדיניות, או בטחוניות, או פלסטיניות,

ואילו צריך לדבר על ישרב קיבוצי בלב רחובות מסיבות כלכליות וחברתיות,

זה לא שווה ערך? בעיניי, זה שווה ערך.

לכן, אני שם בסימן שאלה גדול את יכולתו את המינהל החדש לעבוד באילוצים

פוליטיים של גורמים כלכליים התיישבותיים להפשיר קרקעות לדיור, לבנייה,

במסגרת מדיניות כאילו של ממשלת ישראל.



נקודה שנייה, הכסף מהווה פה מנה של פוליטיקאיים. יש כאן בעיה של תביעה

על קרקעות. יש כאן בעיה שאני ביישוב שלי, ראשון לציון, צריך להסביר למה

מתיישב כזה או אחר צריך לקבל יותר, וזוג צעיר צריך לשלם יותר, משוס

שאחד משלם יותר, אחד מקבל יותר, והשני משלם יותר על דירה לזוגות

צעירים.

אני מקבל את ההערה של ח"כ ג. פת, היא נכונה וגם נבונה. מה שהתקבל ניתן

להם את האפשרות להריץ. אתה תוכל להריץ? לא ישבו לך על הזנב? אני לא

מאמין שיאפשרו לך לעבוד בצורה חופשית. אני לא מאמין שלא ישבו איתך על

נושא של כסף להתיישבות, למושבים ולקיבוצים בעניין הזה.

היו"ר ג. פת; הנושא הזה צריך לקבל אינפורמציה חשובה. לקיים

בהסכמתו של עוזי נקיים דיון נוסף, נעשה את זה

ככל המוקדם שאפשר.

ר. פרידמן; אם אנחנו מסתכלים על 611, היתה אפשרות למינהל

מקרקעי ישראל לעשות את כל מה שנעשה במסגרת

666.

קרה דבר אחד שהוא איום ונורא, ולכן מצבו של עוזי הוא מאוד קשה. הלכה

לאיבוד למעלה משנה. ובשנה הזו השוק השתולל.

מה שקרה בנוסף לזה, ניתנה אפשרות לגבי כל מיני דברים של ועדות של עוזי

לגמור ולהביא מה כן נכלל, ומה לא, ודברים שנעשו בצנרת. ולדעתי, ככל

שהוועדה תקדים לתת את ההחלטות שלה, והדברים יעשו יותר ברורים, ככה

ישתפר המצב.

ח"כ א. יחזקאל דיבר על הסכנה של מחירי דירות לזוגות צעירים. אילו היה

מופיע היום המינהל ומפרסם בראשית השנה רשימה מדוייקת ומפורטת של מועדי

מכרזים, איפה ובכמויות, ולא היינו כל פעם נתונים להפתעה מחדש, כן יוצא

מכרז, לא יוצא מכרז, כי לבנות דירה במדינת ישראל, לקבל אישור, זה תהליך

של שנים. אם קבלן צריך לקחת החלטה על סמך איזה צלפים קרובים, לא יחול

שום שינוי.

עוזי, 666 מתי תהיינה התוצאות הראשונות שתבאנה לידי ביטוי במרכזים

ובהתחלות בנייה? זאת שאלת המפתח.

היו"ר ג. פת; לשאול את עוזי, לגבי קרקעות שקיימות היום

בידיים לא ברורות שלא בונים עליהם. וכשבונים,

כשבא מנכ"ל ראש הממשלה, שהפך להיות מנכ"ל משרד השיכון, והוא אומר שיבנו

מגדלים. אז אני רוצה לספר לך ח"כ א. יחזקאל, ישבתי ברטרינג כפר סבא,

פנו אלי שישה קבלנים שביקשו לדבר. קבלן אחד שילם קנס של 250,000 שקל,

בשביל לצאת לחוזה שלד. למה? אומר יש לי דונם שש מאות. אני בונה על זה

שמונה דירות. שלוש דירות אני נותן בקומבינציה, פלוס חצי מיליון שקל. זה

כל הסיפור. אני שומע שעכשיו הדונם והשש מאות, יכול לבנות ארבעים דירות.

אז אני מחכה.

עוזי, נחזור אליך, ואני מודה לך מאוד.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45