הכנסת השלוש עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 132

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ב/ כי בסיוון התשנ''ד, 30.5.1994, בשעה 11:10

חברי הוועדה: היו"ר צ. הנגבי

א. גולדפרב

א. פורז

ג. פת

מ. שטרית

שר הכלכלה והתכנון, ש. שטרית

א. גלר-צבן, המועצה לצרכנות

א. ביבר, דוברת המועצה לצרכנות

ע. שכטר, רשות השידור

א. בן-דור, איגוד ארצי לצוותי טלוויזיה וקולנוע

י. בובליד, חשבת הרשות השנייה

א. לרנר, יועצת השר, חינוך ותרבות

מ. רפאלי, יו"ר המועצה לשידורי כבלים

ב. מילר, עו"ד, הרשות להגנת הצרכן

א. רותם, עו"ד, הרשות השנייה

א. ברטוב, עו"ד, יועץ שרת התקשורת

י. פלדמן, מנכ"ל איגוד המפרסמים

א. שוורצשטיין, משרד האוצר

א. גבאי, אגף התקציבים

ל. גילי, התאחדות התעשיינים

מ. תזנבאום, התאחדות התעשיינים

ר. ורבר, הערוץ השני

י. אלמגור, הערוץ השני

ע. אוחנה, נציגת חברות כבלים

ח. בראון, נציג חברות כבלים

ש. שובל, נציג חברות כבלים

מ. רונן נציג חברות כבלים

ל .ורון

חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק הבזק (תיקון היתר פרסומת בשידורי

טלוויזיה בכבלים) -ח"כ מאיר שטרית



הצעת חוק הבזק (תיקון היתר פרסומת בשידורי

טלוויזיה בכבלים) - ח"כ מאיר שטרית

רבותי, אני מבקש לפתוח את הישיבה. אנחנו

ממשיכים לדון היום בהצעת חוק הבזק (תיקון

היתר פרסומת בשידורי טלוויזיה בכבלים). אנחנו הזמנו היום את השר ח"כ

מאיר שטרית. הוא יהיה איתנו יותר מאוחר, ונשמע את התייחסותו לחוק הזה.

יש איתנו גם נציגים מגורמים שונים במשק ואנשי תקשורת שהביעו את רצונם

להופיע בפני הוועדה ולהשמיע את התייחסותם לחוק. אנחנו נפתח בהתחייבות

שלי מן הישיבה הקודמת לגבי בתיה מילר מן הרשות להגנת הצרכן. רשות

הדיבור שלך נמנעה בפעם הקודמת, ואנחנו משיבים לך אותה כרגע בכבוד רב.

ב. מילר! ובכן הנושא של פרסומת בכבלים הוא למעשה נושא

שיש לו היבטים שונים, כלכליים, משפטיים,

תקשורתיים ועוד כהנה וכהנה. למעשה כל גוף שמופיע בפני הוועדה מתייחס

לנושא מבחינת השלכות על האינטרסים של הגוף שאותו הוא מייצג. הפרסומת

שמשרתת גופים כלכליים שונים קהל הייעד שלה, בסופו של דבר, הוא ציבור

הצרכנים, צופי הטלוויזיה. אותי, כנציגת אותו ציבור, . מעניינת שאלה אחת

האם הצרכן, הצופה, יצא נשכר במידה ויינתן ההיתר חזה. אני

חושבת שזו גם אחת השאלות המרכזיות שהוועדה צריכה לשקול, כשהיא תחליט אם

כן או לא לתת את ההיתר.

בואו נבדוק את המצב היום מבחינת מה הצרכן משלם ומה הוא מקבל. יש לנו

הערוץ הממלכתי, שממומן הן מכספי המדינה והן מכספי תשלומי האגרות. הערוץ

הזה היה אמור להיות ערוץ נטול פרסומת, אבל בפועל כל תשדירי השירות הם

בעצם כסות של פרסומת לכל דבר. התוצאה היא שהצרכן גם משלם אגרה וגם מקבל

את הפרסומת.

לגבי הנושא של חיבור לכבלים. הציבור הגדול, שכבר התחבר לכבלים, בנוסף

לאגרה שהוא משלם, צריך לשלם דמי התקנה ודמי מינוי חודשיים. אנחנו בזמנו

טענו שמאחר שכתוצאה מהחיבור לכבלים כל הערוצים בעצם נקלטים באמצעות

הכבלים, כולל הערוץ הראשון והשני, יש פה כפל .תשלום. פעם אחת אנחנו

משלמים בשביל אותה חבילה ופעם שנייה אנחנו משלמים בשביל האגרה. אמרנו

שמי שמתחבר לכבלים - צריך לפטור אותו מתשלום אגרת הטלוויזיה. זו הייתה

הטענה שלנו. פנינו בנושא הזה, והטענה נדחתה.

איפה יש לנו הרבה פרסומת? בערוץ השני, זו הייתה מטרתו, זה היה אופיו,

ואנחנו לא יכולים לטעון כנגד הדבר הזה, אני רק מבינה שהערוץ השני לא

מסתפק בפרסומת שהוא מקבל היום. יש לחצלם מצדו להגביר את הנושא הזה כדי

להגדיל את ההכנסות.

לגבי הפרסומת שמוצעת לנו כאן, אין ספק שהפרסומת משמשת קודם כל את

אינטרס המפרסמים עצמם ואת האינטרס של זכייני החברות האלה. הפרסומת

איננה משרתת את הצרכנים. אנחנו טוענים שהפרסומת מזיקה. היא מעודדת

צריכת יתר, היא מעודדת ראוותנות. אפילו אם אני לא אתייחס לנושא של

ההשפעה על כל מיני סוגי ציבור שונים, הטענה שלי היא מאוד פשוטה, שעצם

שידור הפרסומת במהלך תכניות הטלוויזיה לגבי הצופה זה פשוט מטרד. זה

עונש לשמו.



היו"ר צ. הנגבי; יש לכם סקרים בנושא?

אנחנו לא ערכנו סקרים, אבל אני בטוחה שאם

תשאל 10 אנשים מחישוב אם הם אוהבים את

הפרסומת או מנצלים אותה בשביל לקום וללכת למטבח או מנסים להתעלם ממנה,

אני מניחה שהתשובות הן די ידועות. הרי זה פוגע ברציפות של השידור של

התכנית.

הפרסומת הרי נכפית עלינו. אין ערוץ פרסומת בפני עצמו, אלא משלבים אותה

באיזושהי תכנית, וככל שהתכנית יוקרתית יותר, אז הרי הפרסומת גם יקרה

יותר, ובדרך זו מביאים לנו את הפרסומת, והרבה פעמים ממש באמצעות שטיפת

מוח, שחוזרים עליה כמה פעמים באותו ערב.

אם הכוונה באמת להפוך את ערוצי הכבלים לערוצים מסחריים לכל דבר, קשה

ליהנות מכל העולמות, כלומר גם לקבל הכנסות מדמי המינוי וגם לקבל הכנסות

מדמי הפרסומת. אז אם זאת הכוונה, אז אני אומרת: תפטרו את האנשים מדמי

המינוי. אחת הטענות שמופיעות פה בדברי ההסבר אומרת שאם אכן תותר

הפרסומת, זה יוביל להוזלת דמי המינוי. זה הרי מופיע בדברי ההסבר. בדברי

ההסבר מדובר על הוזלה לכלל הציבור. אני הבנתי מעיתונים שונים שהכוונה

היא להוזיל את זה אולי לשכבות מסוימות, כלומר אין כוונה להוזיל את זה

לכלל הציבור. גם אם תהיה איזושהי הוזלה, תהיה הבטחה, ובהבטחות אנחנו לא

כל כך מאמינים. אנחנו סבורים שאולי תהיה איזושהי הוזלה, לא משמעותית,

שבסופו של דבר תיבלע בהגדלת דמי המינוי. אגב, דמי המינוי היום, החל

מהאחד ביוני, ראיתי פרסום בחברת "תבל", עולים כבר ל-90 ש"ח לחודש פלוס

13 שקלים לכל שלוחה. והיום שלוחה שנייה זה לא דבר נדיר. כלומר אנחנו

מדברים על סכום של יותר מ-100 שקלים לחודש, וזה המון כסף. זה מה שמשלם

היום ציבור המנויים. בנוסף, לחברות הללו יש מדי פעם הרי דברים נוספים,

וכך למשל לגבי חברת "תבל" קיים היום השירות של להזמין סרט מסוים. כלומר

אם אני רוצה לראות סרט, שהוא לא כל כך ישן, הוא קצת ישן, אני היום צריך

לשלם תמורת הסרט סכום של 9.5 ש"ח, שזה נדמה לי מחצית ממחירו של כרטיס

קולנוע, כדי לראות את הסרט אצלי בבית. זו עוד הכנסה לחברה ועוד הוצאה

מצדו של הצופה, שרוצה לראות סרט, כמו שאמרתי קודם, קצת פחות ישן.

לגבי הטענה שבין כה וכה ישנה הפרסומת מחו"ל, למיטב ידיעתי, המדובר הוא

בערוצים שלא כל כך נצפים. כלומר זה לא בערוצים הפופולריים, שהם ערוצי

המשפחה והסרטים, אלא בערוצים שנקלטים ישירות מחו"ל. אם נשאל את הציבור

שלא רואה ספורט, ויש גם ציבור גדול כזה, שזה בדרך כלל המין הנשי,

הדברים הם לא בשליטה שם. הנוער צופה בזה. הנוער גם אוהב פרסומת. הוא

אחר כך בא להורים ומבקש שיקנו לו מה שהוא ראה שם. את מישהו זה בוודאי

משרת.

אני טוענת שההשפעה הזאת של הפרסומת הזרה היא שולית, ובכל אופן, אם היא

קיימת בגלל נסיבות שאינן בשליטת החברות, זה לא צריך להתיר את הרסן

ולאפשר את הפרסומת בכל ערוצי הכבלים.

מה שאני רוצה לומר לסיכום זה שאנחנו לא מדברים פה על עניין קיומי של

החברות האלה בהבדל מערוץ אחר, שבא לטעון לזכות הקיום שלו שתיפגע. אנחנו

מדברים על נושא של הכנסה נוספת. והכנסה נוספת גם משנה קודם כל את

האופי של כל הרשת הזו, ואני מבקשת לתת משקל בכל השיקולים שהוועדה זאת



תיתן להיבט הצרכני. אני טוענת שההיבט הצרכני בסך הכל יצא נפגע, ולכן

אנחנו נגד העניין הזה.

ג. פת; את תובעת בצורה מאוד חוצפנית. אני די קרוב

לדעותיך בנושאים האלה, אבל הקביעה הזאת

שהקהל לא נהנה מן הפרסומת לא נכונה. הצרכן מקבל באמצעות הפרסומת מידע,

שאחרת לא היה לו. והמידע הוא תחרותי לגבי מה טוב ומה אפשר לרכוש ואיך

אפשר לרכוש ומתי אפשר לרכוש. ולכן זו גישה שעוברת את כל מה שמצוי היום

בתקשורת העולמית. לכן אני חושב שזו טעות לבוא ולקבוע שהצרכנים לא נהנים

מן הפרסומת. הצרכנים נהנים מן הפרסומת. איך החלוקה צריכה להיות בקשר

לערוצים, מה כן ומה לא, זה דבר אחר לגמרי. את גם ציינת, שאנחנו נותנים

יד למעשה מרמה, למעשה, בזה שאנחנו מתעלמים מן הפרסומת, שחודרת מהר מאוד

לערוץ הראשון. הערוץ הראשון היום מפרסם בריש גלי. זה בניגוד לחוק. זה

בניגוד למחויבויות לממשלה. לכן אני מציע שנציגת ארגון חשוב, אני מאוד

מעריך את הארגון שאת פעילה בו, לא תבוא באופן חד משמעי ותאמר שציבור

הצרכנים הוא זה שנפגע. הוא נפגע אולי בזה שבאמצע יש הפסקות והוא נפגע

עוד פעם, מפני שיש לו זמן ללכת למקרר ולקחת איזה ופל לאכול, מזה הוא

נפגע אולי יותר מכל, אבל בסך הכל, ציבור הצרכנים מפרסומת נהנה ויוצא

נשכר, ולא ההפך מזה.

ב. מילר; האמת היא שחבל שלא עשינו לפני כן איזה משאל.

אפשר היה לקחת ציבור של אנשים, למשל אלה

שמחוברים לכבלים, ולשאול את דעתו. אני חושבת שאני פה קולעת לרחשי

הציבור, כי ברוב המקרים הפרסומת הרי קוטעת. היא מפסיקה לנו את הרצף. יש

כל מיני פרסומות, אני מודה במפורש, שפשוט מעצבנות את האנשים. אני לא

רוצה פה לתת דוגמאות. אם חוזרים על אותו דבר 5 פעמים, אז מה זה יותר

מאשר כבר שלא רוצים לראות את זה. לגבי תשדירי החסות, כפי שאמרתי קודם,

אני בהחלט לא רואה מקום לזה, ולכן אני חושבת שבכלל נושא אגרת הטלוויזיה

הוא גם כן נושא שהיה צריך לדון בו.

תודה רבה. אנחנו נשמע את עו"ד גלר-צבן,

בבקשה.

אני אתייחס לדברים שבתיה מילר אמרה. כנציגת

ארגון צרכני, אני רוצה לומר שאנחנו בהחלט לא

נגד פרסומת, וגם אין לנו כוונה למנוע פרסומת. אבל במצב כפי שהוא קיים

היום, כפי שהפרסומת באה לידי ביטוי, אנחנו טוענים שקיים עיוות מסוים.

כי מי שבא לידי ביטוי היום בערוץ 2, זה אותן. חברות גדולות, שיכולות

לעמוד בסכומי עתק שהערוץ דורש מהן בגין אותה פרסומת. לעומת זאת העסקים

היותר קטנים לא באים לידי ביטוי. אז הנה עכשיו קיימת אופציה, והאופציה

היא אולי רשת הטל"כ. אני חושבת שזכות הציבור לדעת. זו זכות מאוד חשובה,

ולכן צריך לתת לציבור לשמוע גם פרסומת מסוג אחר או לדעת על קיומם של

עסקים אחרים, עסקים מסוגים אחרים. ובלבד, כמובן, שהמינון יהיה מבוקר.

זאת אומרת שלא "ישטפו" אותנו בפרסומת, ובלבד שהפרסומת הזו, כמובן,

תעמוד בכל דרישות החוק של הגנת הצרכן וכוי. והדבר החשוב מכל הם אותם

דברים שבתיה מילר אמרה; אם כבר תהיה פרסומת, ויהיה שכר או תשלום בגין

הפרסומות הללו, ציבור הצרכנים יצא נשכר מכך, או שדמי המנוי יופחתו או

יוזלו במידה מסוימת, זאת אומרת, שזה יבוא לידי ביטוי בהטבה כלשהי

לציבור הצרכנים.



היו"ר צ. הנגבי; תודה רבה. הוועדה קיבלה מכתב מן האיגוד

הארצי לצוותי טלוויזיה בישראל, בחתימתו של

יו"ר האיגוד, אלכסנדר בן-דור. הם ביקשו להופיע בפני הוועדה, וכמובן

שאנחנו מאפשרים למר בן-דור להציג את עמדתו בפני הוועדה.

א. בו-דור! תודה. אני מבקש לציין שמיום שהערוץ השני החל

לפעול רמת הפעילות של חברי האיגודים שלנו

עלתה בצורה תלולה. אף על פי שהכבלים כבר עובדים. למעלה מ-4 שנים, הם עד

היום לא ניצלו את כוח האדם המצוין שקיים בארץ, והם פועלים בצורה

חלטוריסטית לחלוטין, והתוצאות נראות על גבי המסכים. לנו באופן עקרוני

אין התנגדות שתהיה פרסומת בכבלים, אבל תקנות החוק בעניין היצירה

המקומית, שהן תקפות לגבי הערוץ השני, חייבות לחול גם על חברות הכבלים.

אם דואגים לנושא הזה של עבודה, אנחנו חייבים לקחת בחשבון שההתפתחות של

תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בארץ עדיין בחיתוליה, והאפשרות שגם חברות

הכבלים יגבירו את היצירה המקומית וישתמשו בכוחות מקצועיים, (שדרך אגב,

זה לא לרעתם, אלא רק יעזור להם להתחרות עם הערוצים האחרים), תביא רק

ברכה לתעשיית הקולנוע. אנחנו צופים שאם חברות הכבלים יעסיקו את כוח

האדם המקצועי בארץ, אנחנו נגיע לסביבות 7,000-6,000 עובדים רק בשטח

הזה. זה פרנסה להרבה מאוד אנשים. צר לי לציין שיעד היום, אף על פי

שאנחנו ניסינו מספר פעמים לפנות למנהלי חברות הכבלים שייכנסו איתנו

למשא ומתן, לא נענינו. אפילו לא קיבלנו מכתב תשובה שהם מתנגדים, שהם

דוחים או משהו; התעלמות מוחלטת. ואני מעריך שעד שהערוץ השני לא יתבסס,

והוא חייב להתבסס, כי במידה שהוא ייפול, כל כוח האדם המקצועי שבנה במשך

שנים את האפשרויות שהוא יעבוד בשטחים האלה ייפול יחד עם הערוץ השני.

לכן אני מציע שתינתן עוד ארכה של לפחות שנתיים לערוץ השני להתבסס,

ובמקביל, שבתקנות התיקון לחוק יוכנס גם סעיף שחברות הכבלים יהיו כפופות

באותה מידה כמו הערוץ השני ליצירה מקומית ולשימוש באנשים המקצועיים

בארץ. אני לא חושב שתהיה לנו התנגדות לנושא הזה. תודה רבה.

היו"ר צ. הנגבי! תודה רבה. מנכ"ל איגוד המפרסמים, יאיר

פלדמן.

י. פלדמו; תוארו על ידי הגברת תיאורים מאוד פסקניים

שעוסקים בפרסום ובצדדים השליליים שלו. אני

מאוד מקווה שהדיון פה לא הולך לפתוח מחדש את השאלה האם הפרסום חיוני או

לא, כי בכל העולם הגיעו כבר למסקנה בעניין חיוניותו. באשר להנאה ממנו,

זו שאלה אחרת לגמרי. קודם כל קיימת הנאה צרכנית בעניין של קבלת מידע על

מוצרים חדשים, על מוצרים קיימים. וזה שישנם מפרסמים גדולים יותר,

שמסוגלים לממן פרסום כבד יותר או חוזר יותר פעמים בערב, זה מטבע הדברים

קיים גם בעיתונות. הפרסום הוא חלק מתהליך השיווק, ואין שום מקום עכשיו

להטיל ספק בקיום שלו או בצורך שבו. אגב, יש לנו קשר טוב עם המועצה

לצרכנות. סגנית השר ממונה על נושא הצרכנות, וגם חתמנו על אמנה של כל

הענף בנושא הגינות בפרסום, כך שאני מאוד מקווה שכשבאים לדון בחוק

בהכללת פרסומת בערוצי הכבלים לא מתכוונים לפתוח את הדיון על כל נושא

הפרסום בכלל.

באשר לשאלה שנידונה בהצעת החוק הזאת, הפרסומת בכבלים היא עוד ערוץ

אפשרי לפרסום. היא תוכל לשרת מפרסמים קטנים, שהיום לא יכולים להיכנס

לפרסום בטלוויזיה הרגילה ובערוצים המסחריים. היא תאפשר לעשות פרסום

מקומי, והדיון צריך להיעשות בפרסומת בכבלים ולא בפרסום בכלל. תודה.



היו"ר צ. הנגבי; תודה רבה.

האיגודים שאני מייצגת אותם פה הם איגוד

המפיקים, איגוד הבמאים, איגוד התסריטאים,

איגוד המוסיקאים, איגודי הטכנאים בקולנוע ובטלוויזיה ואיגודי השחקנים.

זה "איימי" ואיגוד השחקנים בהסתדרות. אלה גופים שמאגדים בתוכם לפחות

6,000 עובדים, אבל אני לאו דווקא מדברת עכשיו על פרנסתם של 6,000

העובדים האלה, אלא על ההפקה המקורית. צר לי שאנחנו עוד לא שמענו את

המילה הזאת פה. בפני הוועדה הזו מונחת הצעת חוק, שהוגשה על ידי ח''כ

שטרית, שיושב פה. אני רואה שח"כ שטרית הגיש גם עתירה לבג"צ בנושא הזה.

זאת אומרת, יש פה ניסיון של ח"כ שטרית לעבוד בשני מישורים מקבילים, כדי

שאם לא ילך בבג"צ. יוכל לנסות לשכנע פה במליאה לשנות את החוק ולהתיר

שידורי פרסומת בכבלים.

יש היום שלוש רשויות, שמותר להן לשדר פרסומת: זה הערוץ הראשון, שממומן

אך ורק מכספי אגרה, הערוץ השני, החדש, שאמור להיות ממומן מפרסומות

בלבד, והכבלים, שהמימון שלהם בא מדמי מינוי. אין מחלוקת. וזה דבר

שמפורסם, כולל בתשקיף היציאה לבורסה של חברת מטב, שחברות הכבלים החזירו

את השקעתן הניכרת מאוד בתשתית ובציוד בכלל, החזירו אותה בזמן שקצר

כנראה במחצית מהזמן שהיה בתחזית שלהם. לחברות הכבלים יש התחברות יוצאת

מן הכלל במספרים של המנויים, והקימו ערוץ שני חדש. יש להן למעלה

מ-700,000 בתי אב לכבלים, ואין ספק שזאת הצלחה יוצאת מן הכלל.

יש ערוץ חדש, שאמור להיות ממומן רק מפרסומות. אין לו שום הכנסה אחרת.

בחוק של הערוץ השני החדש יש חובה על זכייני הערוץ השני להפיק ב-35%

מכלל ההפקות שלהם הפקה מקורית, לא כולל ספורט ואקטואליה. הערוץ הזה עוד

לא סגר שנה לקיומו. זה רק בערך חצי שנה. זה מהאחד בנובמבר. אם לא תהיה

להם הכנסה מפרסומות, לא יהיה ערוץ שני. אנחנו כנציגי העם, שרוצה עברית

על המסך שלו, ולא רק בכדורגל, רוצים שהערוץ השני יתקיים ויהיה חזק,

וכשיתבסס - שיתנו גם פרסומת בכבלים. אני לא באה פה לומר - לעולם לא

פרסומת בכבלים-. אני באה לומר פה היום בשם כולנו, שאנחנו לא רוצים היום

פרסומות בכבלים. אנחנו חייבים שהערוץ השני, החדש, יהיה חדש. ואני

בוודאי לא דוברת בשם הערוץ השני, כי גם נגדם יש לנו מה לומר. אבל כדי

שאנחנו נבוא ונדרוש מהם עמידה נחרצת בכמויות ההפקה המקורית שלה הם

מחויבים בחוק בלי לקבל עוד "גרייס", אנחנו חייבים להיות מסוגלים להגיד

להם - יש לכם כל השוק לקבל הכנסות גבוהות מפרסומות. ואם לא יהיה שוק של

פרסומות אך ורק בערוץ השני, התחרות שתיווצר תהיה תחרות פרועה. היות

שלכבלים יש הכנסה, הם יוכלו למכור זמן שידור לפרסומות במעט כסף, וזה

מיד יצור לחץ כבד מאוד על זכייני הערוץ השני.

הייתה בזמנו אמירה וניסיון להגיע לפשרה, ואמרו שיש פרסומות מקומיות ויש

פרסומות לא מקומיות. אי אפשר להגיד לחנות מוצרי חשמל באשדוד, למשל: -

אתה תפרסם -, ולחנות שמוכרת רק תדיראן ואלקטרה - להם לא ניתן לפרסם, כי

הם ארציים. לא תהיה אפשרות לסגור את האפשרות הזו, כך שרק מי שהוא נורא

קטן ומקומי יפרסם בכבלים. כי מה זה מקומי? זה חנות ממתקים, שהיא נציגה

של איזה מפרסם גדול. איך נחתוך את זה במובן הזה?

עכשיו, יש לנו חברות הכבלים, שבעצם באות היום לבקש פרס, לבקש עוד קצת

- תאפשרו לנו להרוויח עוד כסף-. הם לא מפיקים הפקות

מקוריות, בטח לא בכמויות סבירות. החוק שלהם, של הכבלים, אינו מדבר על



חלוקה לז'נרים, כי הפקה מקורית זה לא משחק כדורגל. הפקה מקורית זה מה

זה שפה עברית, זה דרמות, זה סדרות וכן

הלאה. לערוץ השני יש שנה ראשונה של "גרייס", לעומת זאת בכבלים כבר 4

שנים לא משדרים כלום.

מ. שטרית; תסלחי לי, מי אמר לך את זה? את פשוט לא

יודעת. אין לי שום דבר נגד הערוץ השני, אבל

את מאשימה בלי עובדות. תבדקי את עצמך לפני שאת מדברת. בערוץ השני לא

שודר השנה אף סרט דוקומנטרי, אף דרמה. בכבלים שודרו השנה 5 דרמות ו-12

סרטים דוקומנטריים ישראליים.

ל. גילי; מה זה 5 דרמות? אתה יודע כמה כסף זה 5 דרמות

לעומת הסכומים שהם מכניסים כל חודשל 5 דרמות

זה כלום.

מ. שטרית; ובערוץ השני אפס זה יותר טוב?

ל. גילי; אני לא זרקתי מספרים. אין ספק בזה שהערוץ

השני מחויב בחוק, בחוק, לא בתקנות ולא

בכללים ולא בתנאי זיכיון, להפיק 35% הפקה מקורית. הם קיבלו שנה ראשונה

של חסד. לא היו להם ישר דמי מנוי להכניס כסף. הרי בחודשים הראשונים,

כולנו יודעים, שלא היו מספיק פרסומות. היום המסך מלא פרסומות. היום

אנחנו יכולים לבוא לערוץ השני ולדרוש מהם פרעון השטר. ברגע שנאפשר

פרסומות בכבלים, לא יהיה מי שיפרע את השטר הזה. פשוט מאוד. לכן אנחנו

רוצים שיהיה עוד, כמו שאיש ועדת הורוביץ אמר, שיהיה 3 שנים, 5 שנים.

אני לא נכנסת כרגע לויכוח על כמה זמן. אנחנו חייבים לאפשר לערוץ השני

להיות יציב, להתבסס, לשדר את כמויות ההפקה המקורית שלו ושיבואו הכבלים

עוד כמה שנים. אולי הם בינתיים יוכלו להראות רצון טוב בעניין הזה גם

כן. אולי הם יסכימו לשדר. אני לא רוצה להיכנס למספרים כמה עולה להפיק 5

דרמות. אולי חברי מאיגוד המפיקים יוכל לדבר על מספרים, הוא יותר מתמצא

בזה. אבל אין ספק שלתת היום לחברות הכבלים רשות לפרסם זה לתת פרס למי

שקיבל מתנה מהמדינה. ואת זה לא צריך לשכוח. הרבה אנשים רצו את המתנה

הזאת. הבעלים של חברות הכבלים זה הגופים הכלכליים הגדולים ביותר במשק.

כתוב פה בהצעת החוק; "איסור מלאכותי של פרסום נוגד את העיקרון של

התחרות החופשית". מי שמשדר בארץ שלנו טלוויזיה, ולא רק בארץ שלנו, קיבל

רשות מהמדינה. כמו שאם נהג מונית, שקיבל מספר ירוק מהממשלה, יגיד לי -

אני לא לוקח אותך-, אני אוכל להתלונן, ויקחו לו את הרשיון. כך מי שקיבל

זיכיון קיבל על עצמו לעמוד בתנאים של המדינה ולפעול למען המדינה. אחרת

איזה אינטרס יש למדינה לתת את הרשות הזאת?! המדינה נתנה רשות, הכבלים

משדרים עוד דרמה, עוד סדרה מדרום אמריקה, עוד סדרה מספרד. אין ספק,

הפקה מקורית זה דבר יקר. הפקה מקורית יפה, כמו שאנחנו רוצים, של דרמות,

זה דבר יקר. אם לא יהיה לערוץ השני הכסף להוציא את זה, כי לא יהיו להם

פרסומות, כי המחירים של הפרסומות יפלו, אנחנו נהיה במבוי סתום. כי החוק

שאומר 35% ייהפך לאות מתה, מפני שהם לא יוכלו, או שהם יצאו, מהביזנס

הזה. אז אנחנו רוצים שכולם ירוויחו. אני חושבת שהכבלים מרוויחים יפה.

אני לא נכנסת להם לכיסים, והערוץ השני עוד לא מרוויח. אני לא מדברת על

כמה נכנס להם מהפרסומת. רק עכשיו הם תפסו תאוצה יוצאת מגדר הרגיל. יש

מקום לפרסם לא רק בשעות השיא, לא רק בפרסומות שעולות עשרות אלפי

דולרים. כתוב פה עוד דבר בדברי ההסבר; "מתוך כ-100,000 עסקים בישראל רק

כ-200 מפרסמים מסוגלים לממן פרסום בערוץ השני". זה מספרים יפים, רק



משונים. לא ראיתי שבמקומונים מפרסמות 100,000 חברות, 100,000 עסקים

בישראל. לא ידוע לי מאיפה המספר, האם זה תמצית מרשם החברות של כל

החברות הרשומות? אני לא יודעת. ולא לשכוח, בעלי העסקים בפריפריות,

שבשמם מדברים על פרסומות בכבלים, נהנים מהפרסום של המפרסם הגדול בערוץ

השני. כי כשכל מיני חברות כלכליות גדולות, שאני לא רוצה להגיד את

שמותיהן כאן, מפרסמות בערוץ השני, בעל העסק במקום הקטן, במקום המרוחק,

מתפרנס מזה. ג'ינס שמפרסמים בערוץ השני - בעל העסק הקטן ימכור אותם. מה

אנחנו אומרים לבעל העסק הקטן!- תחכה עוד שנתיים שלוש. חיכית עד היום

בלי פרסומות-. למדינת ישראל, לעם ישראל, לא רק ליהודים, אנחנו מדברים

לא רק בשם העם, גם בשם האנשים שלנו, יש אינטרס שיהיה ערוץ שני יציב.

נוכל ללחוץ עליהם עד הסוף כדי למלא את המחויבות שיש להם בחוק ובזכיונות

שלהם, ולא נוכל לעשות את זה, אם יהיו פרסומות בכבלים. תודה רבה.

היו"ר צ. הנגבי; כבוד השר, שכנעת את ועדת ביקורת המדינה.

אני שיכנעתי את ועדת ביקורת המדינה, שהממשלה

צריכה לקיים את ההחלטות והאמצעים של מבקרת

המדינה, שזה מה שהיא התחייבה.

היו"ר צ. הנגבי; מצוין, אז יש פה קונצנזוס גם לוועדת הכלכלה

בעניין הזה.

אנחנו נמצאים בתחילתו של דיון. שמענו נציגים של גורמים, שהביעו רצון

להופיע בפני הוועדה. אני אבקש ממר עמית שכטר להביע את התייחסותו

לנושא.

ע. שכטר; אני נדרשתי לנושא הזה למשרד התקשורת בקיץ

לכבוד הבג"צ של ח"כ שטרית, כך שאת כל הדברים

האלה שמעתי כבר פעם אחת, אם לא פעמיים. לכן אני לא חושב שיש לנו אינטרס

פה לעסוק באיזה ערוץ מפסיד ואיזה ערוץ מרוויח, כי השיקול הזה לא עמד

לנגד עינינו בשום שלב.

אנחנו ישבנו, חברי הוועדה שעסקה בנושא הזה. זה אני וחברי אבי אלקלעי, |

מנהל השירות לטלוויזיה בכבלים, ועו"ד אריק רשף מהמחלקה המשפטית במשרד

התקשורת. נפגשנו עם כל הגורמים האינטרסנטים. חלקם, כמו שאמרתי, אני

פוגש פה פעם נוספת. השאלה איננה שאלה של אינטרסים כאלה או אחרים. השאלה

היא בעיקרון שאלה כלכלית, שאלת קיומו של שוק כלכלי, שמתקיימים בו תנאי 1

שוק לפרסומת. אנחנו הגדרנו בראש ובראשונה שיש להבחין בין שני סוגי 1

שידורים, שידור ציבורי, שממומן שלא באמצעות הפרסומת, ושידור מסחרי |

שממומן באמצעות הפרסומת. לגבי השידור המסחרי, קבענו שהוא יכול להתממן 1

מפרסומת, רק אם מתקיימים תנאי שוק לתחרות. לצורך זה העסקנו יועץ כלכלי, 1

את דוד בועז, שהיה ראש אגף התקציבים באוצר, שנתן חוות דעת לגבי מה צריך 1

להתקיים, כדי שיהיו תנאי שוק לתחרות. היובדין וחשבון שהגיש לנו דוד 1

בועז שני תנאי מינימום לתנאי שוק לתחרות, שלא מתקיימים היום במשק 1

הישראלי. האחד, מנגנון מדידת שיעור הצפייה, מה שקוראים בלעז "רייטינג",

שיאפשר לקבוע מחיר לכל דקת פרסומת, והדבר השני, מנגנון תעריף |

דיפרנציאלי לשירות של הטלוויזיה בכבלים, מה שקרוי בלעז "טירינג",

שמשמעותו, שהאזרח, שלא כמו היום, מצב בו כופים עליו לקבל בעבור תשלום |

אחד לקבל את מלוא השירות, אלא שרשת הטלוויזיה בכבלים מגיעה אליו הביתה,



והוא יכול לרכוש חבילות שונות של שידורים מהרשת, כדי שמקובל בארצות

אחרות.

מ. שטרית; מי מפריע לשר התקשורת לעשות את זה באמצעות

המועצה לכבלים?

ח"כ שטרית, אני רק מציין מה הם התנאים

המינימליים, כדי שתיווצר תחרות אמיתית. אין

ספק שהיום תנאי השוק האלה גם מבחינה טכנולוגית - רשת הכבלים לא ערוכה

לזה בארץ, משום שהממירים שקיימים היום בבתים - לא ניתן באמצעותם לבצע

את התעריף הדיפרנציאלי הזה. כל זמן שתנאי המינימום האלה לא מתקיימים,

אזי אין תנאי שוק של תחרות, ומחיר הפרסומת לא נקבע כמחיר שיש לו ערך

כלכלי. והחשש שלנו, ואני אומר את זה לא מתוך כוונה להגן על איזה ערוץ

כזה או אחר, אלא לציין שכדי שאפשר יהיה לפרסם, צריך שיהיה מחיר לדקת

פרסומת. אנחנו מבינים את האינטרסים של כל הצדדים. המפרסמים רוצים לפרסם

בזול. לגבי העסקים הקטנים, לא הובהר לנו שאפשר לבצע את ההפרדה. לא

מצאנו ממש בדיונים שהיו אצלנו. אנחנו חשבנו, עם זאת, שיש מקום להתיר

שידורי פרסומת מסחרית בטלוויזיה בכבלים במקרים מסוימים כבר עכשיו. וזה

לא לבעלי הזיכיון, אלא לאחרים. בראש בראשונה, סעיף 6 ל"ד רבתי לחוק

הבזק מאפשר לשר הממונה, במקרה זה, זה שר התקשורת, להעניק רשיון שימוש

ברשת הכבלים לבעלי זכות שימוש. השרה טרם השתמשה בזכות הזאת שלה, ואנחנו

מעריכים שהדרך היחידה שערוצים כאלה יוכלו להתקיים, או אחת הדרכים, תהיה

באמצעות פרסומת. הערוצים אלה לא יהיו שייכים לחברות הטלוויזיה בכבלים,

לבעלי הזיכיון, ולכן אנחנו חושבים שיש מקום גם להשאיר לא רק לערוץ

השני, אלא גם לערוצים האלה את האופציה למכור פרסומת במחיר כלכלי אמיתי,

שממנו הם יתקיימו. אנחנו גם הצענו לאפשר לשידורים קהילתיים במסגרת

הערוץ הקהילתי שידורי פרסומת או שידורי חסות, הכל בהתאם לכללים שתקבע

המועצה לכבלים. ואכן היא קבעה כללים שיאפשרו להם שידורי חסות.

אנחנו גם ביקשנו שמשרד התקשורת יפסיק צעדים, שהוא התחיל בהם בתקופת השר

הקודם, למנוע פרסום באמצעות הלוויינים הזרים שנקלטים בארץ, משום שכאן

בעצם לא מדובר בתחרות אמיתית, לערוץ השני ודאי שלא, ולא בשום צורה

אחרת. מי שצופה בערוצים האלה הוא קהל ספציפי, שצופה בערוצים כאלה.

והמפרסם הישראלי יכול לפרסם גם שם ולהתחרות בפרסום הזר.

יש לי קצת בעיה עם ההמלצה הזאת היום, כי המצב המשפטי השתנה. בפסק הדין

בעניין טליוונט נגד ערוצי זהב קבע שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב,

שהשידור של הלוויינים בארץ הוא בעצם גם כן בגדר שידור של חברות הכבלים.

זאת אומרת הן לא משמשות אנטנה משוכללת, אלא הן משדרות את השידור הזה

לציבור. לכן ייתכן שיש כן משום שידורים עצמיים, לכן ייתכן שיש כאן מקום

למגבלה הזאת, אף על פי שאמרתי שלגופו של עניין, מאחר שההכנסה מהפרסומת

לא הולכת לבעלי הזכיון, אלא היא הכנסה על בסיס כלכלי, זאת אומרת, על

דקת פרסומת, כמה עולה דקת פרסומת בערוץ לווייני כזה או אחר, אז אני

משער שאפשר להשאיר את ההמלצה הזאת בעינה.

אנחנו גם מצאנו לנכון לציין שאין מניעה להנהיג ערוץ מכירה בכבלים משום

שזה לא ערוץ פרסומת. זה כמו ההבדל בין חלון ראווה לחנות. הפרסומות הן

אגביות לשידור הבידורי. הן רק באות לעודד אנשים לקנות. שלהפעיל חנות

בטלוויזיה בכבלים - מי שרוצה להסתכל כל היום על מוצרים, אז שיבושם לו.

אין בעיה מבחינה זו.



ע. שכטר; אנחנו הצענו שזה יהיה לבעלי זכות שימוש. כל

הרעיון הוא כמובן להרחיב את שוק התקשורת

לכמה שיותר משתתפים, כדי שיהיה שוק כלכלי. כי בסך הכל ענף התקשורת הוא

הענף המתפתח במהירות הגדולה ביותר בעולם, וצריך לאפשר לכמה שיותר

גורמים לפעול בו. אנחנו הערכנו, שאם במצב הנוכחי, שבו אין תנאי שוק

לתחרות, תינתן פרסומת בטלוויזיה בכבלים, הדבר בעצם יסתום את הגולל על

האפשרות של יצירת כל גורם משדר נוסף בישראל. לא יהיה שום מקור הכנסה

לבעלי זכות שימוש. כלומר לא יוכלו אנשים נוספים להצטרף במשדרים באמצעות

הטלוויזיה בכבלים. יש בכך סכנה, כמובן לקריסה, בגלל ירידת מחירי היצף

לקריסה של ערוץ הטלוויזיה המסחרית, ואני רוצה להגיד, שהאינטרס של קיומה

של הטלוויזיה המסחרית הוא בעיקר משום שהיא לא משודרת רק באמצעות

הכבלים. זאת אומרת גם כאן, שר התקשורת על פי המלצותינו, צריך לשקול את

זה שהטלוויזיה המסחרית מגיעה בחינם לכל בית באמצעות משדרים, וכדי לצפות

בה לא צריכים לחייב אנשים לשלם תשלום גבוה. אלה פחות או יותר העקרונות

של המסקנות שלנו, ולכן קבענו שהרעיון של לקבוע תאריך יעד הוא לא מעשי,

כי השאלה איננה קביעת התאריך, אלא קביעת התנאים שייווצרו בשוק. וכל זמן

שלא ייווצרו תנאים אמיתיים בשוק, שבהם לפרסומת יהיה מחיר, אין טעם לתת

רשות לשדר שידורי פרסומת לגוף שהנושא הזה בשבילו איננו נושא כלכלי

שאפשר לקבוע לו מחיר.

היו"ר צ. הנגבי; תודה רבה. אנחנו נשמע את שר הכלכלה והתכנון,

השר שמעון שטרית.

שר הכלכלה והתכנון. ש. שטרית; אדוני היו"ר, חברי הכנסת ומוזמנים

נכבדים. את מדיניות הממשלה הצגנו מספר

פעמים בפני הוועדה הנכבדה עוד בתקופת כהונתו של ח"כ גדעון פת כיו"ר.

נדמה לי שזו פעם ראשונה שאני מופיע כשאתה יו"ר, אז אני כשר כלכלה מברך

אותך, ויש עוד נושאים שוועדת הכלכלה יכולה לטפל בהם, ואני ארצה להעלות

אותם בוועדה. אנחנו עוד נדבר על הנושא של תכנון לאומי, חקיקת חוק תכנון

לאומי. אני שאלתי את עצמי איזה ועדה צריכה לעסוק בזה, כאשר הכנו את

ההצעה בעקבות דו"חות ביקורת המדינה שחזרו ודיברו על כך שאנו סובלים

מליקוי של היעדר תכנון רב שנתי. אין מסורת מבוססת במדינת ישראל לעשות

תכנון רב שנתי, והדבר גורם נזק בהרבה תחומים, וחשבתי שהוועדה המתאימה

זה ועדת הכלכלה. אז אני אודה לך אם בהזדמנות נקיים דיון על כך.

אדוני היו"ר, הסוגיה הזאת של השאלה איך להחליט בנושא פרסומת בשידורי

הטלוויזיה בכבלים בעקבות הצעת החוק של ח"כ מאיר שטרית, שעברה בקריאה

טרומית ועומדת בפני הוועדה וברשותך, היא שאלה גם כלכלית, גם ציבורית,

גם תרבותית. אבל היא גם נוגעת לשאלה של הגינות בניהול ענייני המדינה.

כאשר אנחנו הוצאנו את המכרזים לערוץ השני היה כתוב במכרז, שלפני עבור

שנתיים לא ידונו בהפעלת טלוויזיה מסחרית. אני לא רוצה לערער על ריבונות

הכנסת. הכנסת היא ריבונית. פעם נאמר על הפרלמנט הבריטי, שהוא יכול

לעשות הכל חוץ מאשר להגיד שהוא אשה או איש, והיום אני אומר שהכנסת

יכולה. אמרי פיו של המחוקק זה צעד ריבוני שמחייב עשייה מיד. אז היום

אני אומר שהכנסת למעשה יכולה הכל לעשות, אבל אני מעריך שגם הכנסת היא

חלק ממערכת שלטונית, שרוצה הגינות בניהול ענייני המדינה. והגינות

בניהול ענייני המדינה משמעה שאם אנשים לקחו על עצמם סיכון כלכלי כבד

מאוד בהיקפים של עשרות מיליוני דולרים לשנה, אי אפשר פשוט להתייחס

להשקעה שלהם בלי כובד ראש בלי תשומת לב ראויה. ולכן נראה לי שקודם כל

מבחינת ההגינות הציבורית אלה היו תנאי המכרז, זאת הייתה מדיניות



הממשלה. גם אחרי שנמסרו כתבי הזיכיון בכתב הזיכיון, שוב הופיעה ההסכמה

הזאת בכתב הזיכיון וגם בתנאי המכרז. הכינו את המכרז על סמך ההנחה שלא

תהיה פרסומת בכבלים לפחות בשנתיים הראשונות.

הניסוח היה שתותר פרסומת בכבלים החל מן השנה

השנייה. זה מה שהשר אומר בהפוך. בשנתיים

הראשונות לא תותר. מכלל הן אתה שומע לאו.

שר הכלכלה והתכנון. ש. שטרית; אני רוצה בכל אופן לדייק את העניין. כי

בנוסף לאמירה, שבכתב הזיכיון ובמכרז

הייתה מאוד זהירה, היו גם אמירות ציבוריות של השר שחל, וגם שרת התקשורת

הנוכחית, הגב' אלוני, חזרה על מדיניות הממשלה. המילה "לפחות" הופיעה.

השרים אמרו שאחרי שנתיים ישקלו את שאלת הנהגת פרסומת מסחרית בכבלים.

אני חושב שזאת הייתה הצהרה.

אני כמשפטן אומר שיכול להיות שנשתמש באיזה מונח שלא יהיה מובן לחלק

מהציבור שיושב כאן ולחלק מהציבור שאולי שומע אותנו וצופה בנו. לכן אני

אומר שיש כאן ראשית כל עניין של הגינות ציבורית בניהול ענייני המדינה.

שנית, אני רוצה לומר שהיה גם מבנה הגיוני. המבנה ההגיוני היה שיש לנו

ערוץ 1, הוא מבוסס על אגרה, ויש לנו ערוץ 2, שהוא מבוסס על כך שהוא

גובה דמי פרסומת מהמפרסמים, ויש לנו הטלוויזיה בכבלים, שהבסיס שלה הוא

דמי מנוי. בשלבים הראשונים של הפעלת הערוץ השני רוצים לראות איך הוא

מתייצב מבחינה כלכלית, מה מעמדו, האם לסכם את הפעלתו על ידי יצירת

תחרות בפלח מסוים, שיפגע ביציבותו ויפגע בדברים המועילים שהוא מביא.

חלק מהדברים כבר הוזכרו על ידי עו"ד שכטר, ואני אחזור עליהם בתמצית.

ברור שכאן המבנה של דמי מנוי ודמי התקנה לטלוויזיה בכבלים, דמי פרסומת

לערוץ המסחרי, ערוץ 2 וערוץ 1 מבוסס על אגרה. אני גם רוצה להגיד לכם,

שאני מבין שאין טענה היום שטלוויזיה בכבלים אין מספיק רווחים, אין טענה

היום שלא החזירו מספיק כסף מההשקעה שלהם. לפי כל הנתונים הם החזירו את

זה בשנתיים במקום ב-12. אני אגיד לך מאיפה הנתון הזה. דמי המנוי החודשי

הם 90 שקל. זה נתון אחד שידוע לכולנו. נתון שני שידוע לכולנו זה שיש

700,000 מנויים. 700,000 כפול 90 זה סכום אדיר, גם אם אני מוריד את |

המע"מ, שזה 17% כיום. אני מדבר על הכנסה שנתית משמעותית ביותר של

כ-500, 600 מיליון. עכשיו אני שואל אתכם, ח"כים, אדוני היו''ר: יש בכלל

טענה שדמי המנוי וההתקנה הם בסיס מספיק להפעלת הטלוויזיה בכבלים?

איש לא טוען את הטענה, ועל כן אני חושב שמבחינה

כלכלית לא יכולה להיות טענה מצד מפעילי הטלוויזיה בכבלים. מה גם שאני,

כמי שממונה על טיפול בדו"ח ביקורת המדינה, וזה לא היה בתקופה של הגב'

רפאלי, אני חייב כבר להגיד את זה, התפרוסת של הכבלים לאזורי פריפריה

היא מינימלית ביותר. יש תלונות רבות מצד חוגים רחבים בציבור, שלא נהנים

מהטלוויזיה בכבלים, ומן הראוי שהמאות מיליונים שהם מקבלים יופנו גם

להשקעת משאבים מתאימים למושבים, לקיבוצים, לכפרים, לישובים הרחוקים וגם

הם ייהנו. מבחינה כלכלית אין שום הצדקה מצד חברות הכבלים לטענה. הם

יזמו בזמנו ופעלו פה באמצעות לובי מאוד אפקטיבי, שהצליח. כאשר אני

הייתי בשיחות עם דניס רוס בוושינגטון ביולי שעבר, הם ניצלו את

ההזדמנות. אף על פי שהבטיחו לי לא להצביע בעד החוק שלך, בסוף הצביעו,

אינני יודע למה. ח"כ פת, אדוני שר התיירות לשעבר, המסחר והתעשייה

לשעבר, אתה יודע מה הצרות של השרים, הם מנהלים איזה מערכת, מניחים איזה

הנחות, מקבלים סיכומים, ואחר כך יוצאת תוצאה אחרת.



אז קודם כל זו הנקודה של הטיעון הכלכלי. עכשיו אני רוצה לומר לכם באמת

ובתמים, אני חושב שאין חולקין, והיום אני יכול לדבר אחרי חצי שנה

הערוץ השני מוסיף הרבה לתרבות הישראלית. אני

חושב שיש עשרות תכניות שנותנות ביטוי להווי התרבותי של מדינת ישראל

יותר מאשר הכבלים. הערוץ השני נותן למפיקים מקומיים הזדמנות יותר גדולה

מבחינה כלכלית, ויש בו חובה להפקה מקומית ויצירה מקורית. בניגוד לשיעור

של 5% הפקה מקומית, במערכת של הערוץ השני זה 30%. אני מדבר עכשיו רק על

דרישות החוק, אדוני היו"ר, ולא על היישום בפועל. מאז שנכנסה הגב' רפאלי

הדברים מופעלים הרבה יותר טוב ובמרץ. זה מרץ כפול ומכופל, ועכשיו הם

קיבלו עוד מרץ באמצעות - רם - שזה גם - מר - בחילוף אותיות, ומר זה חלק

ממרץ. אז אני חושב שהפעולה של מועצת הכבלים כיום צריכה להיות מופנית

למנוע את המצב המעשי, אבל לא נתייחס אליו. המצב המעשי הוא שהערוץ השני

בהחלט הפך להיות גם מרכיב חשוב בתרבות העברית שלנו. הוא טורם לפלורליזם

גם מבחינת הצד הדמוקרטי. אם בעבר טענה פוליטית מסוימת או ביקורת

פוליטית מסוימת הייתה יכולה להופיע רק בערוץ ראשון, ולא הייתה מוצאת

ביטוי בטלוויזיה, היום יש עוד במה, והבמה הזאת מאפשרת ריבוי וגיוון של

הבמות להשמעת הדעות. אנחנו יודעים שהמערכת הטלוויזיונית התקשורתית היא

מרכזית ביותר לחיי הדמוקרטיה. עכשיו אני שואל את עצמי האם אנחנו רוצים

לסכן את התהליך החיובי שהתחיל גם בקטע התרבותי,. גם" בקטע הדמוקרטי. אני

חושב שהתשובה היא חד משמעית. אנחנו לא רוצים לסכן. מעבר לשאלה של

ההגינות הציבורית וההבטחה השלטונית ומעבר לשאלה הכלכלית, אני חושב שגם

מהותית הערוץ השני הוכיח את עצמו. יכולה להיות ביקורת, יכולה להיות

הערה. אני יודע למשל שחוגי התיאטרון רוצים שיוקלטו מחזות תיאטרון

באולפן, ולא בטכניקה של הקלטה בהופעה רגילה, כי להקלטה בהופעה רגילה

אין האפקט מבחינה טלוויזיונית כמו להקלטה באולפן. אז יש הערות. אני

יודע, ואני הנחיתי את מוסדות הרשות להפעיל שידורי חדשות בערבית. בשבוע

שעבר הייתה ישיבה עם כל הגורמים הרלוונטיים ברשות, ואני אמרתי שאין עוד

מקום להתעלם או לעצום עין מהימנעות של חברת החדשות לשדר חדשות בשפה

הערבית, ואני בכל התוקף מקווה שהיום בישיבה, שבגללה ראשי הערוץ השני לא

הגיעו, ואני מקווה שיתנצלו בפניך, שתתקבל החלטה. לא רציתי לדחות את

הישיבה. אמרתי להם - תקיימו את הישיבה-, כי זה חשוב מאוד לקדם את

הנושאים של התחלת השידורים בשפה הערבית. אני חושב שבכל התחומים יש מאמץ

אמיתי לעמוד בתנאי המכרז ובתנאים שהחוק קבע. ואני אומר לכם שגם לי יש

דברים שאני לוחץ כדי שהם יתוקנו, כדי שהם יופעלו, בכל מיני הקשרים. אבל

אין ספק שכולנו נסכים שהערוץ הזה הוכיח את עצמו כהצלחה.

יש טענה שהם מפסידים. אני ישבתי איתם גם לגבי ניתוח הנתונים הכלכליים.

המחירים ירדו מאוד, ואם אתה בוחר לא את ה"פריים טיים", (מה שנקרא "זמן

השיא"}, אז אתה יכול למצוא "ספוטים", כפי שאומרים אנשי המקצוע, כדי

לפרסם את עצמך, גם אם אתה לא העסק הכי עשיר בעולם. והייתה גם התחלה של

ניסיון למכור בבוקר שירות לאותם עסקים קטנים. זה התחיל ולא הצליח.

בדברי הסבר לנוסח המסוכם של הצעת החוק של חי'כ מאיר שטרית, ידידי, מדובר

על הרבה מאוד עסקים קטנים. הוא מזכיר שיש 100,000 עסקים בכלל, שמתוכם

חלק נכבד איננו יכול לפרסם בערוץ השני. אני רוצה להזכיר, אנחנו מדברים

על תקופת ביניים. אנחנו לא אומרים שלעולם לא תהיה פרסומת מסחרית. יש

תקופת ביניים של התייצבות כלי, שהוא גם תרבותי וגם דמוקרטי, כי הוא

נותן פלורליזם דמוקרטי וגם כלכלי. אנחנו רואים שהוא כן דוחף את המערכת

הכלכלית.



אני נפגשתי עם כמה מפרסמים והם הסבירו לי איך לגבי מוצרים מסוימים שהם

פרסמו הם הכפילו את המכירה, הכפילו ושילשו וריבעו בעשרות מונים, עד כדי

כך שהיה מוצר שהמספק שלו בחוץ לארץ חשב שמובילים את זה להונג-קונג או

למדינה שלישית, ובא לבדוק בדיוק איך זה קורה, כי הוא לא האמין עד כמה

ההשפעה מגעת. אנחנו מעריכים שיש ערך כלכלי למדיום הזה, ואנחנו עושים

מאמץ גדול בהקשר להערה של עו"ד שכטר לגבי ה"רייטינג".

אני רוצה לומר בסיכום, שאנחנו רואים שהערוץ השני זקוק לתקופת ביניים.

התקופה הוגדרה על ידי הממשלה גם כלפי הזכיינים שהשקיעו השקעות כבדות

מאוד. ואגב, הזיכיון שלהם לעומת הכבלים הוא בדיוק תקופה של חצי מהזמן,

זאת אומרת 6 שנים ולא 12 שנה.

עשינו ניסיון עם שעבי וחברים שלו לנסות לקדם את הרייטינג. חבל שהתפטר

היו"ר שלכם, והמסלול של המו"מ נעצר. לא ידעתי שדוד בועז אמר דבר כל כך

חכם, שבלי רייטינג אי אפשר לייסד את התעשייה הזאת על בסיס נכון.

הרייטינג הוא בעצם הבורסה, לגבי המניות יש בורסה שקובעת את המחירים,

לגבי כלי תקשורת שמוכרים בפרסומת, הבורסה שלהם זה הרייטינג. לכן

רייטינג חייב להיות מבוסס על מתכונת אחידה, מוסכמת, נייטרלית, עם

אמינות, כדי שהמפרסמים יוכלו לדעת. כשהם מחליטים איזה חבילת פרסום הם

קונים ממי שמוכר להם פרסומת, הם צריכים לדעת בדיוק שהם קונים לפי הערך

השוק הנכון. אחרת הם פשוט מהססים, חלקם לא קונים, חלקם מחכים או משלמים

מחיר לא נכון, שאיננו משקף את התועלת הכלכלית שהם מפיקים מהפרסום בשעה

פלונית או עבור אוכלוסיה פלונית, שהם רוצים למכור לה את המוצר שלהם.

הרייטינג לא בהקפאה עמוקה. עו"ד שכטר יכול להעיד. אני רוצה שחברי

הוועדה ידעו שאנחנו מקדישים מאמץ אמיתי לכונן בזריזות האפשרית רייטינג

מוסכם, כדי שהבורסה של המפרסמים והמשדרים תהיה מבוססת על בסיס מקצועי

ונכון. זה גם חשוב מאוד לציבור בכללותו.

לכן אני אומר בסיכום הדברים, אדוני היו"ר, ההצעה שלי היא קודם כל לאפשר

לממשלה לעמוד בדיבורה, כמי שמקיימת את הבטחותיה. נדמה לי שגם השיקול

הכלכלי הוא לצד מניעת פרסומת בכבלים לפחות בשנתיים הראשונות. אבל המילה

"לפחות" הופכת להיות מרכזית, משום שאני רואה שההצעה שמונחת לפניכם

כרגע, בנוסח הנוכחי, מדברת על 1.11.95, זאת אומרת, לא רק שזה שנתיים,

זה פחות משנתיים. כשקיבלתי את הערוץ השני לאחריותי ביוני 1993, הודעתי

שכתבי הזיכיון יימסרו עד 1 ביולי, ולשמחתי הצלחתי לעמוד בהתחייבות הזו.

שנית, אחר כך הודעתי, ששידורים יתחילו בראשית נובמבר. אני רציתי את ה-1

בנובמבר, ובסוף זה היה 4 בנובמבר, מפני שלא היו ערוכים לשדר את הבחירות

לרשויות המקומיות. הסכמתי שזה יהיה 4 בנובמבר כדי לא להעמיד אותם מיד

בהתחלה באתגר גדול מדי. אבל המנסח של ההצעה לא נותן לנו אפילו שנתיים.

לקח לנו 3 ימים שלמים.

אני בא לקל וחומר ואני אומר, המילה "לפחות", שעליה שמתי דגש, חייבת

להיות בעלת משמעות ולקבל ביטוי גם בנסחים שלכם.

אני חייב להגיד לכם שאני זוכה לשיתוף פעולה מיו"ר ועדת הערוץ השני, ח"כ

פורז. אני מודה לו. הייתה חריגה בפעם האחרונה. לא ידעתי שהולך להיות

דיון בנושא של רדיו אזורי, וזה מצד אחד עזר לי, ומצד אחד הקשה עלי. אבל

יש פה איזה מאזן, ככה שאני עדיין צמוד לדברי השבח, לדברי ההערכה לעבודה

שהוא עושה למען הערוץ, כי הוא באמת חשוב גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה

דמוקרטית, גם מבחינה תרבותית.



אבל אני רוצח לומר בהתייחס לחצעח של ח"כ מאיר שטרית, שקיימנו לא מעט

דיונים בעניין חזה, וניסינו מדי פעם לחשוב איך לצאת מחחקיקה הזאת שעברה

בקריאה טרומית בעת שהותי בוושינגטון, וכתוצאה מכך ההשפעה האישית שלי לא

הופעלה במלוא עוצמתה. יש לי בהחלט זיכרונות של אכזבה, כיוון שחלק

מהאנשים שאמרו שיצביעו איתי, לא הצביעו איתי.

אז אני מציע, אדוני היו"ר, וגם ח"כ שטרית, לאפשר לנו לעמוד בהבטחה

השלטונית שנתנו ולקיים את הדיון בקצב זמן כזה שיאפשר גם לראות את

ההתפתחות הכלכלית. אולי מוטב, שאדוני היו"ר, אתה תזמן לדיון את

הזכיינים ותלמד את הסוגיות לגופן. צריך להמשיך בדיון הזה, כי הסוגיה

היא כבדה. המסקנה והשיפוט של הוועדה תלויים גם בהתפתחויות. בדיוק זאת

הסיבה שהממשלה אמרה שהיא רוצה לקבוע עמדה בעניין הזה לאחר תום שנתיים,

לכן קיים הניסוח הזה של "לפחות לאחר שנתיים". אני יודע שיש הצעה לקדם

תיקון בתקנון הכנסת, שכל הצעת חוק חייבת להסתיים תוך 3 חודשים. אני

יודע שיש הרבה הצעות מצוינות, שתמיד מעלים אותן ותמיד לא מתקבלות.

מדוע? כי הן לא מתיישבות עם הנורמות של העולם הפרלמנטרי. העולם

הפרלמנטרי רוצה יותר גמישות שתאפשר שיקול נוסף. ולפעמים אתה בעצמך, ח"כ

שטרית, רוצה להעביר הצעת חוק בכנסת בקריאה טרומית כהצהרה כדי להביא

סוגיה מסוימת לסדר היום. לפעמים כתובה בה עמדה, שאני תומך בה אבל לא

יכול להצביע בעדה, אבל אתה יודע שהסיבה היא מפני שזה כלי פוליטי

לגיטימי להשתמש בו כדי להציע עניין לציבור. לכן ההצעה שלי, היו"ר, היא

להתחשב בייחודיות של הענף הכלכלי הזה שמתפתח, בקשרים המיוחדים שלו,

בעובדה שיש חודשים בהם הפרסומות נמוכות, יש חודשים בהם הפרסומות

גבוהות.

אדוני היו"ר, אני רוצה להודות לך על האפשרות להציג את העמדה שלנו, ואני

פונה אליך להפעיל את שיקול דעתך ודעת חברי הוועדה בכיוון שהממשלה

התחייבה עליו ובצורה שהתחייבנו עליה. לפי דעתי זה גם מתיישב עם האינטרס

הציבורי לאפשר הפעלתו של כלי מבחינה דמוקרטית, מבחינה כלכלית, ומבחינת

התרבות העברית. ואני בטוח שאתה תשמע עוד מהנציגים של המפיקים הערוץ הזה

נותן דחיפה גם לנושא של המפיקים המקוריים והתכניות המקוריות. המאבק

שלנו והאתגר שלנו יהיה לדאוג שזה יהיה הסטנדרט והוא יימשך.

היו"ר צ. הנגבי; תודה רבה, אדוני השר. לפני שמציע החוק, ח"כ

שטרית, יתייחס לדברים ויציג שינוי, שהוא

הפיץ פה בוועדה, הייתי רוצה לשמוע שני גורמים נוספים בקצרה, את אבי

אלקלעי ומרק רוזנבאום.

א. אלקלעי; אני מהאגף לטלוויזיה בכבלים במשרד התקשורת,

ואנחנו מפקחים על פעילות בעלי הזיכיון בכמה

מישורים, גם במישור ההנדסי וגם במישור הכלכלי. מאחר שנזרקו פה לחלל

האוויר עובדות שלא ברור לי מה מקורן, אולי כדאי שאנחנו נבהיר לפחות

מהידע שהצטבר אצלנו מה הן העובדות הנכונות.

לעניין הכלכלי, אנחנו מקבלים כל שנה את הדוחות הכספיים של בעלי

הזיכיון. מניתוחים כספיים שאנחנו עושים, לרבות השקעות עתידיות שהם

צריכים עוד להשלים, אנחנו מדברים על החזר השקעה של בין 6 ל-7 שנים, לא

9 שנים, כפי ששעבי זרק, לא שנתיים, כפי שהשר שטרית 'זרק.



הזיכיונות הוענקו בשנים שונות מ-90' עד 92', אז אם אנחנו מדברים על 6

שנים, זה בממוצע הר1זר השקעה ב-98'-99'. סכום ההשקעה היה כחצי מיליון

דולר. ההשקעה שנעשתה בפועל הייתה כ-400 מיליון דולר יש עוד 100 מיליון

דולר להשקיע.

רוב בעלי הזיכיון דווקא הקדימו את לוחות הזמנים שלהם משיקולים שיווקיים

שלהם, לא בגלל העיניים הכחולות של מישהו. אנחנו מדברים על סך כל

פוטנציאל בתי אב בארץ של 1.35 מיליון בתי אב. סך הכל הם הגיעו עם רשת

כבלים כבר ל-1.1 מיליון בתי אב, נשארו 250,000 בתי אב, שזה באמת רוב

אזורי הפריפריה, אם כי אני חייב להדגיש שמטולה מחוברת, מעלות, כרמיאל,

בית-שמש, דימונה, ירוחם. אילת אמורה להתחבר באמצע 95'.

אני חייב להזכיר עוד משהו. תקנות הבזק קובעות חסם עליון לפריסת רשת

הכבלים של 6 שנים מיום מתן הזיכיון. ככה שבממוצע עדיין נשאר לחלק מבעלי

הזיכיון, לכאורה, "גרייס" של זמן של כ-4 שנים. אלה העובדות, ולכל מי

שמציע טיעונים כאלה ואחרים כדאי להתמודד איתן.

שר הכלכלה והתכנון. ש. שטרית; אני הייתי רוצה לשאול אותך מה הייתה

התחזית של הפצה של המינויים, אם אתה

זוכר, במבנה הכלכלי, בניתוח הכלכלי של הכבלים. קצב הפריסה זה הפריסה של

הרשת, אבל ההפצה זה הפצה למנויים. לפעמים עדיף להציג את עצמך ולהציג

שאלת תם. במקרה הזה אני לא רוצה להציג את עצמי כשואל שאלת תם. במקרה

הזה אני רוצה להציג את עצמי כשואל שאלה של מישהו שהבין את הסוגיה. אז

עכשיו אני שואל, ההפצה בשיעור של 70% או 60% היא הפצה בשיעור מאוד

גבוה. אז אם אתה אומר לי כרגע שאת זה צפיתם ועל סמך זה אתם סבורים

שבעצם לא כל כך יש להם ביצועים מבחינה כלכלית, אז זה קצת יפתיע אותי.

אבל האם זה לא מתיישב עם מה שאני אמרתי, שלאור העובדה שההפצה היא מעבר

לכל תחזית אופטימית שההחזר של מה שהם השקיעו הוא בקצב הרבה יותר גדול

ממה שהם חשבו?

א. אלקלעי; אז בוא אני אסביר. קודם כל הבדיקה שלנו היא

על פי מאזנים כספיים. השאלה שלך היא שאלה

לגיטימית. קצב החדירה שלהם, או מה שאנחנו קוראים "הפצה", המתוכנן על פי

התכנית העסקית, הוערך באמת באחוז חדירה שמרני של 500/0. בפועל היום הם

הגיעו קרוב ל-65%. יחד עם זאת, אני חייב לציין, שמחיר דמי המנוי נמוך

בממוצע בכ-150/0. כלומר יש להם 5% יותר חדירה מהממוצע הצפוי אצלם, מצד

שני על פי אותו מחיר מקסימום הם פחות ב-150/0 ממחיר המינוי בממוצע.

א. ברטוב! אני יועץ שרת התקשורת, ואני מבקש להעיר שני

דברים. ראשית לשאלה- ששאל ח"כ שטרית לגבי

מדוע לא להתקין תקנות בנושא טירינג. שרת התקשורת אימצה את ההמלצות של

דו"ח שכטר. אני מציע להשאיר את שיקול הדעת, כי כל אימוץ או כל כפייה של

שינוי בתנאי הזיכיון יהוו הרעה, שתגרום לנו קשיים באכיפתה. אם לא

ייוותר שיקול דעת ונהיה חייבים לתת על פי חוק או לאפשר פרסומת בכבלים

בתאריך מסוים, לא נוכל לעמוד על שורה של דברים שלדעתי, והבנתי שגם ח"כ

שטרית רואה זאת כך, יש בהם צורך ומקום. לכן אני מציע גם לו, להשאיר

בנוסח שהוא מביא שיקול דעת שיותיר את המשא ומתן על כנו. על פי הנוסח

המובא בפני הוועדה, יש תעריף מחייב. אנחנו בעד פרסומת בטלוויזיה בכבלים

ובעד שיקול דעת בעניין המועד. אין ויכוח בין השרים בעניין זה, גם לגבי

המחויבות שהוצהרה וגם לגבי תנאים מקדמיים, שצריכים להיווצר על מנת



לאפשר פרסומת בכבלים, ואני חושב שהוצגה עמדה שאין חילוקי דעות בין

השרים עליה.

אני לא רוצה לחזור פה על הכל, אבל הוצגה פה בהרחבה שורה של תנאים ושורה

עקרונות שראויים להתקיים, לפני שמתירים פרסומת בכבלים. בכך שלא יתירו

את שיקול הדעת לגבי מועד הפעלת הפרסומת בכבלים, יטלו כל אפשרות לכפות

את קיומם של תנאים, שהם ראויים מבחינה ציבורית. זו הכוונה.

הביאו מדבריו של דוד בועז. אני רוצה להעיר רק דבר אחד על מנת להשלים את

התמונה. הדעה הכלכלית שהובעה היא שהפרסומת בכבלים והפרסומת בכלל היא

גורם ייצור במשק, ושכשחושבים על הצרכן, אז מדובר פה על פריחה משקית, על

תרומה לפריחה המשקית בכלל ועל השפעה על התעסוקה והשפעה על הצריכה

והשפעה על רמת המחירים. ראו בזה חשיבות רבה מאוד מבחינה משקית. לעניין

הזה ניתן ויינתן משקל בהחלטה העקרונית שפרסומת בכבלים היא דבר ראוי.

מ. רפאלי; כמה דברים שאיתמר ברטוב הזכיר אני רוצה

להבהיר. אני לא כל כך מבינה למה המחוקק צריך

לכבול את עצמו בתאריך, ביום מדויק. יש כמה דברים שעדיין לא התקיימו. יש

כמה דברים מאוד קרדינליים בתעשיית הכבלים, ובחלקם אני מאוד תומכת,

שנמצאים היום בדיון משפטי. אחד מהם הוא האם חברת רכש משותפת תוכל

להתקיים. השני הוא הנושא של שירותים מוספים על רשת הכבלים. שני הנושאים

האלה נמצאים בערעור. אחד בערעור ואחד בבג"צ. אני חושבת שיש להם השלכות

משמעותיות גם לדברים האלה. גם אם בעיקרון יש מקום בעתיד לשקול היתר

לפרסומת, אני לא חושבת שהמחוקק צריך לכבול את עצמו לתאריך מדויק. יש

כמה סוגיות מתחום התקשורת שהן עדיין לא פתורות. אחת מהן מחייבת גם

תיקון חקיקה. אני לא אחראית על הלובי של הכבלים. הם בחרו להתחיל את סדר

היום שלהם בלשים דבר ראשון פרסומת. זה עניינם.

א. פורז; המחוקק צריך להתערב, אם הוא רוצה להתערב, כי

לפי החוק הקיים אפשר לעשות פרסומת גם בלי

תיקון חקיקה, אבל רוצה ח"כ שטרית לחייב גם את המועצה לכבלים, גם את

הממשלה וגם בעצם את הכנסת להפעיל את זה.

מ. שטרית; כוונת המחוקק הייתה, כשעשינו את חוק הכבלים,

שתוך 5 שנים תהיה פרסומת. שיקול הדעת הזה לא

עבד.

מ. רפאלי; ח"כ שטרית, ענף התקשורת הוא יותר מהיר כנראה

מהחקיקה. אין מה לעשות, קורים בתקשורת דברים

שהקצב שלהם הוא שונה מקצב של חקיקה. היום אנחנו הולכים לקראת שירותים

נוספים על רשת הכבלים, גם שידורים נוספים וגם שירותים נוספים. כל

הדברים האלה יחייבו בדיקה מחודשת של מבנה ההתקשרות של המנוי עם החברה.

יש מי שקרא לזה טירינג, אפשר לקרוא לזה "חבילות רוחב". זה לא חייב

להיות חבילות אורך. יש כל מיני דרכים לבדוק את זה. זה מחייב התייחסות,

אני חושבת, לא במנותק מפרסומת. לקבוע תאריך, שבו המחוקק כובל את עצמו

לדבר הזה, אני חושבת שזאת טעות.

אני רוצה רק להעיר עוד דבר אחד. לגבי מחויבויות חברות הכבלים.

המחויבויות בנושא של הפקה מקורית, כפי שהן קיימות בחקיקת המשנה, הן

נמוכות מדי לטעמי, לטעמם של הרבה אנשים. אבל איי אפשר להתעלם גם מזה



שמקריאת הדו"ח של 93/ שהגיע אלינו עכשיו, הם עמדו בהוצאה הכספית. היא

נמוכה מדי לטעמי, נמוכה מדי לטעם כל העוסקים בתחום, אבל במחויבות

הכספית הם עמדו. אנחנו רוצים לעבור למתכונת אחרת שגם תגביר את העברית

על המסך וגם תבחן אותה בשעות ובז'יינרים, ולא בכסף. אני מקווה שאנחנו

בכיוון נכון יחד עם הזכיינים, ואני מניחה שבשנת 94' ובוודאי ב-95' יהיו

הרבה יותר שעות של עברית על המסך. אנחנו מנסים בעניין הזה גם לעזור

בחקיקה שתאפשר הפקה משותפת. אני מניחה שזה גם יגיע יום אחד לוועדה. אני

מקווה שתתמוך בזה.

יש לחברות הכבלים הרבה מחויבויות. אני מקווה שברובן הן עומדות. שידורים

קהילתיים זו לא מחויבות שחלה עליהן, ואני נורא אודה לאנשים המכובדים אם

לא יעזרו להן לחבק את הדבר הזה, שהן לא היו צריכות לחבק. הן קצת חיבקו

אותו ביחד עם העיריות, כי אף אחד אחר לא נגע בו. הכסף לזה נמצא בידי

האוצר בתמלוגים, שחברות הכבלים מעבירות. תעזור לנו מול האוצר לקבל את

כספי התמלוגים להקים את הערוץ הקהילתי, אני אודה לך.

מ. רוזנבאום; אנחנו מתנגדים להפעלת פרסומות בכבלים, למרות

שזה בעצם פוגע באינטרסים של חלק גדול מחברי

האיגוד שלנו, כיוון שחלק גדול מהם חי מהפקת פרסומיות. וככל שיהיו יותר

פרסומות טוב יותר לחברי האיגוד שלהם. יחד עם זה, ישנה בעיה במערכת

הכבלים, והבעיה היא שכמות השעות בעברית שמשודרות שם היא אפסית. ההסדרים

עם המועצה הם מגוחכים. הכלים שבידי המועצה לכפות את ההסדרים לא קיימים

בגלל הקנסות שוועדת הכלכלה מעולם לא חוקקה. כך שכל המצב בכבלים

מבחינתנו הוא נוראי. הוא לא רע, הוא נורא.

אתם גם עושים פה עוד עוול, מכיוון שאף אחד לא שואל את המנויים. אתה

קונה את כל החבילה או לא כלום, אז אני גם לא צריך לשאול אותך אם אתה לא

רוצה בערוץ הסופי שיתנו לך פרסומות. האם מישהו שאל את זהי האם אני יכול

לקנות רק כבלים, בלי פרסומות, כמו שאני יכול לקנות בארה"בל את המנויים

אף פעם לא שאלו. 700,000 איש משלמים 200 מיליון דולר לשנה, אבל הם לא

חשובים, הם לא במשחק בכלל. הם לא יכולים להתנתק מחלק מהשירות.

אנחנו במשך 4 או 5 שנים במשא ומתן חוזר כזה או אחר עם יו"ר הכבלים

גילינו שבעצם הדרך היחידה לקבל מחברות הכבלים משהו למען יצירה מקורית

או למען יצירה בעברית או תרבות כלשהי בעברית היא ב"דילינג דווילינג".

תמיד הוא בא בטלפונים, בעל פה, אף פעם לא כתוב. תמיד נסוגים ממנו כשזה

נסגר. כך שאנחנו חושבים שמתן פרס בשלב זה לחברות הכבלים הוא טעות גדולה

מאוד. מדובר בחברות בעלות עצמה כלכלית גדולה מאוד. לא מדובר בשום עניין

אחר פרט לחיסול הערוץ השני, שזה גם מתאים לחלק מבעלי העיתונות בארץ.

אנחנו יודעים את כל נושא השליטה של תקשורת, שהיא משולבת בין עיתונות,

כבלים וערוץ השני. אנחנו חושבים חד משמעית שהנושא הזה צריך להידחות, עד

שלפחות תהיה חקיקה יותר רחבה בכל נושא התקשורת בארץ והתחייבויותיהם

כלפי עברית ויצירה מקורית, וזה צריך לכלול גם את הכבלים, גם את הערוץ

הראשון וגם את הערוץ השני.

ר. שר; אני רוצה להתייחס רק לנושא של המחויבות

השלטונית לאור דבריך, כב' השר ח"כ שטרית. מה

כתוב במכרז אנחנו יודעים. באים ואומרים שהיו גם התחיבויות שבעל פה. בכל

זאת עמד השר שחל, אם אני לא טועה זה היה במליאה או בוועדה, ואמר מה

שאמר. אני רוצה לומר דבר שאני חושב שלא עלה כאן בוועדה. כל מה שאנו



מבקשים הוא שהשר שחל או המשרד שהבטיח הבטחה יעמוד בה. לפני שפרסמו את

המכרזים, שמענו צלילים שלא נעמו לנו. פנינו ליועץ המשפטי של משרד

התקשורת, וביקשנו הבהרה מה המעמד של מה שנאמר במליאה או בוועדה,

וקיבלנו מכתב מהיועץ המשפטי של משרד התקשורת. אני מצטט אותו: "בהזדמנות

זו אני מבקש להבהיר כי הצהרתו של שר התקשורת, מר משה שחל, בכנסת בדבר

אי מתן היתר לשידורי פרסומת בשנתיים הראשונות, בשנתיים הקרובות,

בטלוויזיה בכבלים היא איננה חלק מהמכרז שפרסמה הרשות השנייה לטלוויזיה

ורדיו ביום ה-15 לפברואר 93"'. אנחנו צריכים להרגיש מרומים על ידי

המחויבות השלטונית, מכיוון שאם זה מה שהוא היה אומר ואנחנו היינו

יודעים, ייתכן שהיינו פונים לבג"צ ומפילים את המכרז בתור כאלה שעלול

להיגרם לנו נזק. תודה רבה.

מ. שטרית; אדוני היו"ר, אדוני השר וחברים. אני ניסיתי

לא להפריע לאף אחד שדיבר, אז אני מבקש לשמוע

אותי בסבלנות כמה דקות, ואני אפרט את טיעוניי. אני רוצה להתייחס ראשית

לטענה הבסיסית של השר לגבי ההגינות של המדינה- לגבי ניהול המדינה. ואני

מסכים איתך לחלוטין שהמדינה צריכה לנהל את ענייניה בהגינות. אינני רוצה

להיות הנציג של הכבלים או הנציג של הערוץ השני. אני חושב ששניהם

חשובים, שניהם נחוצים, ובשניהם צריכים השגחה ופיקוח . צמודים, שלצערי הרב

לא קיימים. אבל לגבי הכבלים אני יכול להעיד שהמועצה לשידורים בכבלים,

לדעתי, בזמנו עשתה טעויות אדירות בקביעת התקנות של המועצה בכבלים לכל

אורך הדרך. אין טירינג בתקנות, הסכומים שלה, הגבייה מהקליינטים, לדעתי

המחירים גבוהים מדי. פורז היה אז במשרד התקשורת, והיה אז בין אלה שעזרו

לי בכל תהליך החקיקה בוועדת הכלכלה של הכנסת. היה חשש שמא הכבלים לא

ילכו למכרז ולא יהיו קליינטים שיקנו את המכרזים. אדוני השר, כאשר אנשי

הכבלים הלכו למכרז (ואגב, חלק מהם זה אותם אנשים שגם בערוץ השני וגם

בכבלים), היה ברור לוועדת הכלכלה ש-5 שנים לא תהיה פרסומת, ובתום 5

שנים, לפי דרישתי, כן תהיה פרסומת. לצערי, התקנות נכתבו ככה שנתנו

שיקול דעת לשר. ומזה אני לומד את הלקח של עכשיו, שלא לתת שיקול דעת

לשר, שלא להשאיר את זה פתוח לפי הבקשה של מיכל רפאלי. אני לא רוצה

להשאיר שיקול דעת פתוח לשר, כיוון שראיתי מה היא המשמעות של שיקול הדעת 9

הזה, שניתן לשר אז להפעיל פרסומת לאחר 5 שנים

שר הכלכלה והתכנון. ש. שטרית; ח"כ שטרית, דיברת על ה-5 שנים גם קודם,

כשאני יצאתי רגע לדבר עם ח"כ יורם לס,

שאני מקווה שבפעם הבאה כן ימנו אותו. (זאת אומרת, אני מאוד מרוצה

מהמינוי של סנה, אבל בפעם הבאה שגם ימנו אותו). מה שאני אומר זה שהייתה 9

הנחה שהתקופה של ההתייצבות של הערוץ השני תהיה דווקא 5, ולא 2. אלא מה, 9

קצב החקיקה של הכבלים רץ מהר, קצב המכרזים בהפעלה שלהם רץ מהר. בערוץ 9

השני, ח"כ פורז יעיד, הייתה הצעה ראשונה לפני 15 שנה. 9

מ. שטרית! השר שטרית, בעיני הקצב של התקנת הכבלים בארץ 9

הוא היה מאוד מאוד איטי, מאוד צולע, ולקח

המון שנים כדי להפעיל את החוק. אני בחיים לא חלמתי שייקח 5 שנים להפעיל

חוק ,שהיה כל כך ברור מאליו. אני רוצה לחזור להוגנות. היו משקיעים,

שהשקיעו הרבה מאוד כסף באדמה. איש לא הבטיח להם שיראו מזה כסף. גם זה 9

סיכון כלכלי. הרי ח"כ פורז אומר בעצמו שהיה חשש שאיש בכלל לא ייגש

לעניין. רק בהשקעה זרה מחוץ לארץ הושקעו לפחות 100 מיליון דולר במטבע 9

זר. תגיע לי אתה, כמה השקעות במשק הישראלי אתה מכיר בסדר גודל בזה? אני

לא מכיר כל כך הרבה. אנשים הלכו תוך סיכון מסוים, שמא לא יתחברו, שמא 9



לא יתגברו על מכשולים, שמא יהיו להם בעיות בשטח, שמא הפלט שם הוא יותר

נמוך. גם להם היה סיכון כלכלי. הם מפעילים את השירות, כפי שהובטח להם

על פי התקנות. הם אינם חורגים מן התקנות האלה. לדעתי התקנות לא מספיק

מוצלחות, אבל הם אינם חורגים מן התקנות.

עכשיו מתחילים כולם, כשהעסק מצליח, הרי החטא הכי חמור במדינת ישראל זה

להצליח, אז מתחילים להיכנס להם לכיסים: אתם כן מרוויחים, אתם לא

מרוויחים. ונחזור לחשבון שלך, אדוני השר. אתה אומר שההכנסות שלהם לשנה

זה 200 מיליון דולר, אבל תיקח בחשבון את החזר ההוצאות. אם הם השקיעו

400 מיליון דולר באדמה, רק הריבית על ההשקעה זה 40 מיליון דולר לשנה.

עכשיו תתחיל לנכות מזה את הוצאות התפעול ואלפי עובדים שעובדים במערכת

הזאת. אני לא נכנס למספרים שלהם. אני מציע לא להיכנס לנעליים של הערוץ

השני ולא של הכבלים. זה לא ענייני. מצדי, שהם ישברו רגליים והם ישברו

רגליים, והלוואי ששניהם יצליחו, שהם יעשו את הכלכלה שלהם ושיתחרו. שכל

אחד יעשה את החשבון שלו. אני לא עושה את הכלכלה שלהם. הרי אם מחר

הכבלים יפסידו, יתנו להם כסף לכסות את התקציבים שלהם. אם מחר הערוץ

השני יהיה כזה להיט, שמחר כולם יתנתקו מהכבלים וכל ההשקעה שלהם תלך

לאיבוד, אתם תשקיעו בשבילם? אף אחד לא מבקש את זה מכם. אני מציע לכם לא

להיכנס לנעליים של הערוץ השני, כי בניגוד לבכי וליללות ששמענו פה, שהם

מפסידים כסף, יש בפני נתונים מאנשי הערוץ השני עצמם, שמראים שהם לא כל

כך מפסידים כסף. ההכנסות שלהם, נכון לעכשיו, הן 70 מיליון דולר בהשוואה

ל-60 בתכנון שלהם. לפי דבריהם הם, הם רואים עתיד גדול מאוד, לא אור

בקצה המנהרה, כפי שאמר עוזי פלד, אלא רואה פרוז'קטור יוצא מן המנהרה.

זאת אומרת, יש סיכוי שהדבר הזה יצליח.

על פי ההוגנות, אדוני השר, הממשלה התחייבה במכרז רק על דבר אחד כתוב,

ואני מקריא לך מתוך נוסח המכרז: "החל מהשנה שהשלישית ממתן הזיכיון תותר

פרסומת בערוצי השידורים של הטלוויזיה בכבלים". לדברי שחל אני לא רוצה

להתייחס, כיוון שהוא התייחס כבר. השר לא התחייב, וגם הוא עצמו אומר

"אני מוצא לנכון, .אדוני היו"ר, להעמיד את

הנוסח בקשר לפרסומת בכבלים על דיוקו. הודעתי בוועדת הכנסת ששנתיים מיום

ההפעלה של הערוץ השני לא תהיה פרסומת". זה ניסוח מדויק יותר. מובן

מאליו ששיקול הדעת תמיד קיים, אבל ההודעה הזאת היא הודעה שאיתה אנחנו

יוצאים למכרז. זאת אומרת, ההתחייבות היחידה של הממשלה, אדוני השר, היא

שבשנתיים הראשונות לא תהיה פרסומת בכבלים. ובעוד שנתיים צריך להניח

שתהיה פרסומת. ככה הם ניגשו למכרז. אם זה המצב, אני לא רואה את הטענה

הזו עומדת במבחן המציאות, ומאחר ומכל הטענות ששמעתי עד היום זו הטענה

היחידה הרצינית שאני חושב שהיה צריך להתייחס אליה, אני היגשתי, כפי

שאתה רואה לפניך, הצעת תיקון להצעת החוק שלי בוועדה. אני מציע לאשר

א. שבעל הזיכיון לשדר שידורי פרסומת יוכל לשדר

את השידורים האלה החל מהאחד לנובמבר 95'. אני לא ערב אם זה יהיה השלושה

לנובמבר 95' או הארבעה לנובמבר 95', שזה שנתיים מיום קבלת הזיכיון. אני

נותן להם את הזמן של שנתיים כדי שיתבססו.

ב. המועצה תקבע את הכללים תוך 90 יום מיום קבלת חוק זה בכנסת כדי

להבטיח שבאמת בעוד שנתיים יהיה פרסום. אסור להשאיר שיקול דעת לעוד

שנתיים. מי יודע מה יהיה אז במדינה בכלל. אולי הפלסטינאים ישתלטו פה.

מי יודע?! אני מתון, אבל על פי מה שאני רואה שהממשלה פועלת, אני באמת

מתחיל לחשוב פעמיים.



זח לא פרס, כמו שאמרו פה. שירות פרסומת בכבלים הוא

שירות חשוב מאוד לצרכנים. סקרים גם של מכון גלופ וגם של "טלסקר" קובעים

ש-60% מהציבור בארץ בעד פרסומת בכבלים ו-70% ממנויי הכבלים בעד פרסומת

בכבלים. אז לפני שאתם מדברים בשם הצרכנים, אני מציע שתבדקו.

בסעיף ג אני מציע ש-50% מההכנסות נטו מפרסומים בכבלים ייועדו להורדת

דמי מינוי של אוכלוסיות מעוטות יכולת, בהתאם לתנאים שיקבע השר ובאישור

ועדת הכלכלה.

פה מותר לי לומר שהברת הכבלים רוצה שזה יהיה 15%. אני לא מסכים עם

דעתם. אני חושב שצריך ש-50% ילכו לעניין הזה, ואני אסביר את עמדתי

דמי המינוי שנגבים היום לדעתי הם די גבוהים. 90 שקל לחודש

למנוי זה הרבה כסף לאוכלוסיה ממוצעת. אולי אוכלוסיה ממוצעת ומעלה יכולה

לשלם את זה בלי בעיה. בוודאי שלכל אחד יש אפשרות להתנתק. למי שקשה

העניין הזה זה אוכלוסיות באמת חלשות, שבשבילן הערוצים או השידורים

הטלוויזיונים כולל הכבלים זה כלי לבילוי הזמן, כי הם יושבים תקועים

בבית. למשל הקשישים תקועים בבית כל היום מול המכשיר. בשבילם הדבר הזה

חשוב ביותר. בפריפריות זה ודאי וודאי חשוב. מהאוכלוסיות החלשות התחיל

חוק הכבלים, כי בפריפריות אין לא תיאטרון ולא קולנוע, ברמה שיש בערים

הגדולות. שם מביאים להם אופציה רחבה מאוד של תכניות שידור, שכל אחד

יכול לראות מה שהוא רוצה. להם זה קשה. הערכות שעשו מראות שההכנסות

החזויות לשידורים בכבלים, במידה שיהיו, זה 20 מיליון דולר לשנה. אז אני

לוקח 10 מיליון דולר לשנה ואותם אני מחלק לכלל המינויים יוצאת הנחה

אולי של 10-5 שקל לחודש למנוי. זו הנחה לא משמעותית, שלא תיטיב עם אף

אחד. אבל לעומת זאת, אם אני לוקח רק את האוכלוסיה מעוטת היכולת, שהיא

אוכלוסית המטרה, למשל עובדים סוציאליים, למשל אוכלוסיה שנמצאת בתוך

נתוני הביטוח הלאומי של אלה שקובעים להם הבטחת הכנסה, אז אתה מוצא

שההנחה לאוכלוסיה זו יכולה להגיע לעד 50-40 אחוז לדמי המנוי לחודש, שזה

מאוד מאוד משמעותי. 50% מדמי המנוי לאוכלוסיה מעוטת יכולת היא מאוד

משמעותית.

אני אומר, ריבונו של עולם, למה שמישהו יתנגד לעניין הזה? אם לערוץ השני

יש המונופול ממילא, ויש לו שנתיים של המשך המונופול, וההשקעה שלו סך

הכל בתשתית כולה הייתה עולה אולי 50,000 דולר, אני חותם לך שתוך שנתיים

הם יכסו את כל ההשקעה שלהם, ויהיו ברווח גדול. ואגב, בעוד שנתיים יכולה

לבוא הממשלה, כמו שעשתה בחוק חיילים משוחררים, בחוק ערי פיתוח, ואם

תחשוב שהערוץ השני נכשל והוא הפסיד את כל כספו ולא יצא ממנו כלום והם

פושטי רגל, היא תגיש הצעה לדחיית ביצוע החוק בעוד שנה, בעוד שנתיים. אז

תביאו נתונים, תביאו מספרים, ותראו את ההפך. חובת ההוכחה, בעניין הזה,

אדוני השר, מוטלת על הממשלה. לא על הכנסת. אנחנו כבר ראינו שהממשלה לא

קיימה את התחייבותה לפי כוונת המחוקק. לכן מה שאני מבקש הוא: בואו

נתאחד סביב הצעה זו, שיש לה היגיון משלה, שמחייב את המחויבות הממשלתית

בשנתיים בלי פרסומת, אבל מבטיח שבעוד שנתיים כן יהיה פרסום. והיה והמצב

יהיה כל כך רע, תבוא הממשלה עם הצעה. אני בטוח שאם יאמרו לי אז שהערוץ

השני פשט רגל ולא הלך (ואני מקווה שזה לא יקרה, ואני בטוח שהם יצליחו.

יהיה להם הרבה מאוד כסף, הרבה מעבר לרווח היחסי להשקעה בכבלים, לדעתי).

אתמוך בהצעה שונה של דחיית ביצוע החוק, אם אתה תחשוב לנכון. אני חושב

שזו הצעה הוגנת ופתוחה.



א. גולדפרד; אדוני חיו"ר, אדוני השר, חברי הכנסת,

מוזמנים, אני לא חושב שאנחנו צריכים להתייחס

לרווחיות או אי רווחיות של הערוץ השני. זה לא מענייננו, כל עוד הם

מקיימים את ההסכמים כלפי המדינה. אבל אנחנו כן צריכים להתייחס להבטחות

ולהצהרות ששרים נתנו בפורום של ועדת הכלכלה. ואני מאמיו, והייתי מאוד

רוצה, שבישיבות הבאות היו"ר ידאג להוציא את הפרוטוקול שבו השר שחל, דאז

שר התקשורת, הצהיר את מה שהצהיר: תוך שנתיים, אחרי שנתיים או לפני

שנתיים. והוויכוח הוא מה בדיוק הוא התחייב כלפינו בשם הממשלה. השר שחל

דיבר כשר התקשורת, ואנחנו כוועדת הכלכלה, כוועדה מכובדת צריכים לעמוד

מאחורי דבריו. הזכיינים יוכלו לטעון שהצהרת שר התקשורת דאז זה בעצם

חוזה בעל-פה מטעם ממשלת ישראל, ואם הוא התחייב, אנחנו כוועדת הכלכלה

בטח נצטרך לכבד את מה שהוא התחייב בשם ממשלת ישראל. וזאת דעתי באמת.

ג. פת; היו לנו כמה דיונים, בוועדה בנושאים אחרים

דומים, שהחלק האקזקוטיבי במדינה התחייב

למשחו, והחלק המחוקק בא ומנסה למעשה למשוך את השטיח מתחת להבטחות

הממשלה ומחויבויות הממשלה. אני הבאתי את הדוגמא הזו, שנניח המדינה

תמכור לבעל עניין חלק ממפעלי ים המלח, זה הממשלה תעשה, תבוא אחרי

יומיים הכנסת ותבטל את הזיכיון, אחרי שהאדם התחייב בהתאם למה שניתן לו

על ידי הממשלה. אני שאלתי את השר שחל, והייתה ברורה לי תשובתו, כי כך

הוא התחייב בפני הוועדה וגם עשה זאת בפומבי. הוא מר שבתום השנתיים

תיערך בדיקה ומהבדיקה תצטרך להוכיח שהערוץ השני התבסס דיו בכדי לעמוד

על רגליו. כי ההנחה הראשונית הייתה שיש ערוץ אחד, שהוא מן האגרה, ערוץ

אחד שהוא חי מן הפרסומת, והערוץ השלישי, הכבלים, שהוא מכספי המינוי. יש

מצב חמור שהערוץ הראשון, למרות שהוא ערוץ ממלכתי, מצפצף על החוק, והוא

חודר אל מערך הפרסומת בעקיפין או שלא בעקיפין. ואתה אדוני השר ומי

שאחראי כלפי הכנסת והציבור על דוחות מבקר המדינה - יום אחד זה יונח על

שולחנך, איך רשות ממלכתית מצפצפת על החוק. אנחנו לא רוצים לשלוח דברים

לבג"צ. הכנסת הזו מתפקדת, הממשלה הזו מתפקדת כך שהכל רץ לבג"צ, ואחר כך

שואלים למה זה רץ לבג"צ. אני לא רוצה לרוץ הלאה לבג"צ. לכן אני רוצה

להציע הצעה קונקרטית. אני מתנגד לחלוטין להצעה הפופוליסטית הזו שפתאום

גוף פרטי ייהפך להיות משרד סעד בי של מדינת ישראל, והוא יחליט לגבי כל

אחד שיבוא עם איזה פתק, מי כן ומי לא, מה הייתה ההכנסה שלו, מה לא

הייתה ההכנסה שלו, איפה הוא רימה, איפה הוא לא רימה. מספיק שאנשים אלה

סובלים מזה שרמת ההכנסה שלהם נמוכה, לא צריך עוד לבזות אותם. מפני שאני

רוצה לומר לך, לא כל אחד ירצה ללכת עם הפתק הזה. אתה אומר שלא צריך. אז

אם תיקח רק את האוכלוסיה הזאת, שמקבלת הטבה סיעודית, אז מספר האנשים

יהיה קטן מאוד. אבל אני בהחלט תומך בהצעה שאומרת ש-50% מההכנסות, ואני

רוצה לומר לך בין הברוטו והנטו אפשר לסדר את זה כך שלא יישאר שום דבר

בנטו, אבל ש-50% יהיה הורדה. ואני מאוד התקוממתי כנגד ההצעה הזו שהוצעה

לנו, שאנחנו נחפש לנו כמה מסכנים, וניתן להם הנחה, ושההנחה הכללית

לציבור הגדול תהיה בסביבות 10 שקלים או 7 שקלים. זו הייתה ההצעה. אני

מתחיל מהסעיף השלישי.

לגבי הסעיף הראשון, אני רוצה להציע דבר קונקרטי; ש-90 יום טרם המועד,

זאת אומרת 90 יום לפני המועד שהוא האחד לנובמבר 95', אלה השנתיים

שהתחייבה הממשלה, תתחיל הבדיקה. והממשלה תהיה חייבת לבוא לוועדה הזו עם

לא יאוחר מ-90 יום לאחר האחד לנובמבר 95'. אבל דבר אחד נוסף. אני לא

אתמוך בשום חוק שלא יבוא ויקבע שמרגע שבו, כפי שמציע ידידי, ח"כ מאיר



שטרית, בעל הזיכיון יהיה רשאי לשדר שידורי פרסומת, יהיה איסור מוחלט על

הערוץ הראשון בעקיפין או שלא בעקיפין לחדור לשוק הפרסומת. שלא ירמו

אותנו, שלא יקראו לזה תשדירי שירות, שלא יהיו תשדירי שירות. "ביקוז יו

אביוזד דה תשדירי שירות". אני מכיר תשדירי שירות. יש לך מצע, בארה"ב יש

תשדירי שירות גם בערוץ החינוכי. אז מה עושים שם? עושים קונצרט יפה, לא

מפריעים לקונצרט, ובסוף אומרים, "הנד דהאוס פסיף או אי. טי.טי" בזה

נגמר העניין. אצלנו, יחד עם זה, אני צריך לראות את האחת אוכלת גבינה,

והשנייה מוצצת גבינה, והשלישית מורחת לעצמה בגבינה. את זה אני צריך

לראות בתוך תשדיר השירות.

אנחנו קבענו מלכתחילה שערוץ אחד הוא אגרה. היום גם אסור לו לפרסם. אני

דיברתי על כך, ואני אמרתי לשר הממונה על ביקורת המדינה, בין יתר

העיסוקים הרבים שלו, שאני חושב שכבר היום הוא צריך לטפל בעניין הזה.

אבל אני רוצה להבטיח שברגע שאנחנו ניתן את הפרסומת בידי שני הערוצים

האחרים, הווה אומר הערוץ השני והכבלים, יצא הערוץ הראשון מהתמונה באופן

מוחלט. זה חלק מן החוק. לא תשדירי שירות, ולא בשום דבר אחר. אלא אם כן

הם מוכנים לוותר לנו. אני מוכן לוותר. שהם ילכו לפרסומת, ונבטל את

האגרה. אני חושב שבכלל, כשאני רואה את הערוץ הראשון, אני מצטער על

הימים הטובים שהיה בהם מחיקון. אני הייתי רוצה למשל לבנות לי מחיקון

פרטי, למחוק לי את כל הנושא של הערוץ הראשון, ולא לשלם את האגרה. לצערי

הרב, אני לא יכול לעשות את זה. אבל היום יש מצב בלתי נסבל. לכן אני

אומר בפשרה שכזו, שאני מציע לח"כ שטרית לקבל אותה, ש-30 יום לפני ו-30

יום אחרי, זאת אומרת עד 30 יום אחרי, חייבת הממשלה לבוא עם הצעותיה

לוועדה. היא תבדוק את הכל, לפי רוח הוועדה, לדעתי. אם אכן התנאים האלו

ימולאו יש להניח שהוועדה תעביר את החוק, ובחוק הזה מדובר בסך הכל

בהערכת התקופה ב-3 חודשים. ואתה מדבר על האחד לנובמבר 95'. אני אומר

שכבר באחד לאוגוסט 95' תחל הבדיקה. היא חייבת להיגמר באחד לפברואר 96'.

היא חייבת להיות מובאת לוועדה עד האחד לפברואך 96'. אני מציע שתתחיל

הבדיקה 3 חודשים לפני האחד לנובמבר. מחייבים את הבדיקה להיגמר 3 חודשים

אתרי נובמבר. לדעתי אז החוק יאושר, אבל צריך לקבוע באופן ברור ביותר

שהערוץ הראשון יוצא משוק הפרסומת.

היו''ר צ. הנגבי; רבותי, מה שהתרחש בישיבה הזאת, בסיומה, זה

למעשה מהפך בגישה הכללית של מציע ההצעה.

כתוצאה מזה אנחנו כוועדה גם נצטרך לעבור איזה מטמורפוזה בהתייחסות אל

הנושא הזה, כפי שדנו בו עד היום. למעשה מה שאומר ח"כ שטרית, והוא אמר

את זה במילים ברורות כהרגלו, הוא: החוק הקודם שאותו היגשתי, ושעבר

אלינו מן הדיון המוקדם, מן המליאה, הוא כרגע "פסה", אין דיון יותר. זה

משקף פחות או יותר את דברי מרבית החברים שהתבטאו במהלך 4 הישיבות

האחרונות, שבהן דנו ביסודיות מאוד אינטנסיבית בסוגיה. אין יותר הצעה

להכיל את ההיתר לפרסומת בכבלים בזמן אמיתי, נכון לעכשיו, כרגע, אומר

ח"כ שטרית. בואו נעצור באמצע בין הגישה העקרונית שאמרה לכבד את

ההתחייבות במכרז, שלא יהיה בשנתיים הראשונות, אבל שהיא גם מתירה את

הפרסומת בכבלים מהשנתיים הראשונות ואילך. יש אמנם גישה, שמענו אותה גם

היום כאן מפי מספר דוברים, שאומרת שהדיון הזה צריך להתקיים לאחר

השנתיים. ייתכן שיהיו לו מהלכים, אבל הצעת החוק של מאיר שטרית אומרת:

הפרסומת תחל בנובמבר 95'. זה משחרר אותנו מכל הדילמות שנוגעות להבטחה

שלטונית ולהגינות מול זכיינים ובאמת לבעיה של פגיעה באנשים שהשקיעו הון

עצמי בהיקפים מאוד נכבדים, וכרגע באים בטענה, שעל פניה נראית מוצדקת: '



אתם גורמים לערוץ השני לאבד למעשה את כל עולמו. אתם מושכים את השטיח

מתחת לרגליו, עוד לפני שהוא החל ללכת באופן עצמאי-.

ההיבט השני שגם הוא פחות או יותר חסר תקדים מבחינת הדיונים בוועדה, זה

ההצעה להקצות אחוז מסוים, כאן מדובר על 500/0 מן ההכנסות, לסיוע והורדת

דמי המנוי לאוכלוסיות חלשות. וגם זה דבר שאני לא בטוח שחברות הכבלים

מצדדות בו, אבל בישיבה שתוקדש לנושא הזה הם בוודאי יוכלו להתייחס באופן

מעשי להצעה הזאת. ומה שהייתי רוצה עד אז זה לבקש באמצעות השר שטרית מן

הממשלה להביע את עמדתה לגבי ההצעה, כפי שהיא עומדת כרגע. אמנם תיתכן

איזושהי טענה פורמלית שהתיקון הזה נמצא בסתירה טוטאלית להצעה המקורית,

וצריך להעביר אותו מחדש לקריאה טרומית במליאה, אבל נדמה לי שאין טעם

להיתפס לליגליסטיקה מיותרת. יש כאן הצעה, שהיא בהחלט יכולה לקרב בין

עמדות הצדדים. ולכן טוב היה אם הממשלה או ועדת שרים לחקיקה, שכרגע יש

לה עמדה מסוימת, תתייחס לגוף ההצעה, כפי שהיא מופיעה כרגע ותעביר את זה

לידיעת הוועדה לקראת הדיון שיהיה. מה שחשוב זה, אני פונה לח"כ שטרית

שהוא אבי ההצעה הזאת, להביא בפנינו את החישוב המעשי הן בהקשר למה שאתה

עשית פה ל-50% מההכנסות נטו, וגם איזושהי הצעה כיצד החלוקה הזאת בכלל

אפשרית מבחינה מעשית. כי אמר כאן גם ח"כ פת וגם היו הערות ביניים,

שהדבר האחרון שהיינו רוצים הוא שחברה פרטית מסחרית תהפוך להיות מעין

לשכת סעד, שברצותה היא מעלה וברצותה מורידה. ייתכן בכלל שהדבר הזה הוא

בלתי אפשרי. נטל הראיה במקרה הזה מוטל עליך, ואם יש גורמים שהתייחסו

כאן וטרם הייתה בפניהם היכולת להתייחס להצעה שכרגע הופכת להיות מוקד

לדיון, אז הם בהחלט מוזמנים להביע את עמדתם בישיבה או בכתב. אנחנו

מודים לכולם. הישיבה סגורה.

הישיבה ננעלה בשעה 15;13