הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 129

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, כ"ח באייר התשנ"ד (9 במאי 1994). שעה 00;09

נכחו;

דוברי הוועדה; היו"ר צ' הנגבי

א' גולדפרב

ע' לנדאו

חי פורת

ג י פת

ס' שלום

מוזמנים; שר החקלאות י' צור

פי גרופר - יו"ר התאחדות האיכרים

ש' רייזמן- מנכ"ל התאחדות האיכרים

פרופ' שמשוני - מנהל השרותים הווטרינריים

חי אבודרם- מנכ"ל משקי חרות

עי ערן - סמנכ"ל כלכלה במשרד החוץ

י י בשיא - מנכ"ל משרד החקלאות

שי ארז - יועץ לשר החקלאות

מ' סגן-כהן - היועה"מ למשרד החקלאות

ת' מור - הלשכה המשפטית במשרד החקלאות

ח' הימלפרב - עוזר לשר הרוקלאות

ר' אילון - משרד האוצר

עי צדוק - מזכיר אגוד מושבי הפועל המזרחי

מ' אמינוף - מזכ"ל האיחוד החקלאי

מזכירת הוועדה; לי ורון

קצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; הסכם ישראל-אש"ף בתחום החקלאות



הסכם ישראל-אש"ף בתחום החקלאות

היו"ר צ' הנגבי;

אני פותח את ישיבת הוועדה. אני מודה לשר על נכונותו לשוחח אתנו על החלק הנוגע

לחקלאות בהסכם עם אש"ף. ביקשנו משר האוצר ומשר הרוקלאות להיות כאן. שר האוצר טען

שהוא צריך להופיע גם בוועדת הכספים וגם בוועדת החוץ והבטחון, ומשום כך לא יוכל

להופיע כאן.

זהו נושא רציני המלווה בחששות כבדים של נציגי החקלאות הנמצאים כאן, ואבקש

מהשר לפתוח את הדיון.

שר החקלאות ייצור;

אני מצפה לכך שהכנסת תלווה את התהליך. להסכמים ולמה שיתפתח בעקבותיהם, יכולות

להיות השלכות מכריעות על החקלאות. איני בטוח שגם חהסדרים שהסכמנו או שנסכים

עליהם, יביאו לתוצאות המקוות.

אני רוצה לומר בבירור: הרוקלאות והחקלאים ייפגעו באופן דרמטי כתוצאה מן ההסכם,

ואיני מדבר על אחרית הימים אלא על הטווח הנראה לעין. אומר מה עשינו ומה נעשה:

צריך לזכור שאנו מדברים על הסדרים מיוחדים בתחום החקלאי, אשר נקבעו במציאות בה

הקו המנחה הוא כלכלה פתוחה בין תחומי האוטונומיה לתחומי מדינת ישראל. על-כך איני

מתווכח, למרות שדעתי היא שזהו מהלך שגוי ולא טוב, אך הוא הוכרע במשא-ומתן. לכן

צריך לשקול את ההסכמים בתחום החקלאי, אשר באים ליצור טווח של זמן בפתיחת השוק

לתוצרת חקלאית.

התחום הווטרינרי והגנת הצומח, על מנת להבטיח

פיקוח שימנע חדירת מחלות לכאן, וההסכם העוסק בכל הנוגע לכניסת תוצרת חקלאית מן

השטחים לישראל. מדובר בתכנית לארבע שנים, הנוגעת להכנסת כמה מוצרים בסיסיים:

ירקות וביצים. יש ספק אם זה ניתן לביצוע. גם היום כאשר הגבולות סגורים כביכול,

נכנסת לכאן סחורה מיהודה ושומרון. בבקה אל שרקיה מתנהל מסחר גדול בכל המוצרים

החקלאיים, המוצאים את דרכם לשווקים בישראל. אנו מתכוונים להגביר את הפיקוח, תוך

הגדלת רשות הפיקוח אשר תקפיד על אי כניסת תוצרת מעבר למוסכם. רשות הפיקוח הזו

.תמומן על-ידי המדינה ולא על-ידי החקלאים, כפי שהדבר נהוג היום.

מהם חמשת המוצרים?

מלפפונים, עגבניות, תפוחי-אדמה, פטימים וביצים. הפלשתינאים הכניסו למשא ומתן

פריט שישי - מילונים.

תחום נוסף הוא כניסת תוצרת המיוצרת על-ידי גורם שלישי לתוך רזשטחים. קבלת

ההחלטות אינה נעשית במצב קל. אנו עומדים בפני שלוש בעיות: המאזן החקלאי-מסחרי

בינינו לבין השטחים הוא לטובתה של ישראל. אם הגבול היה סגור, השטחים היו נפתחים

אל עבר מדי נות שלישיות, והיו יכולים לייבא משם ירקות, פירות ומוצרים אחרים. במצב

כזה הם לא היו קונים בישראל, ומצד שני איני בטוח שהיינו יכולים להבטיח שאותה

סחורה לא תגלוש אל תחומי ישראל. שימו-לב לכך שעל-פי המצב היום, אנו מוכרים לשטחים

יותר ממה שהם מכניסים אלינו. אנו מוכרים להם את כל תוצרת החלב, כמעט את כל חפירות

וחלק מסוים מהירקות. הם מכניסים לכאן בעיקר ירקות, והרבה פחות ביצים.



צריך אם כן להביא בחשבון שמאזן הסחר החקלאי היום הוא לטובת ישראל, וההסכם הזה

הפתוה לגבי ישראל, סגור לגבי מדינות שלישיות. הם לא יכולים להכניס לכאן מוצרים

ללא אישורנו והסכמתנו וללא תיאומי מכס. אנו מוכרים להם בשר כבש. אם ההסכם היה

פתוה גם כלפי הוץ, הוא היה מכה אותנו. ההסכם בנוי על-כך שבנמלים ובנקודות הכניסה

במעטפת החיצונית, תהיה בקרה על מה שיכנס לכאן, כאשר התחום הרקלאי הוא תחום קטן

בסך-כל המסחר.

יש הבדל גדול בין משקל החקלאות בשטחים לבין משקלה בישראל. בעזה ויו"ש, 25

אחוז מהמועסקים ומהכנסה קשורים לחקלאות שם. המגבלה הגדולה לפיתוח החקלאות

באזורים אלה היא המחסור במים. אנו משתמשים ב-1.8 מליארד קוב מים בשנה, מזה 1.2

מליארד לחקלאות. בשטחים משתמשים ב-200 מליון קוב, גם לצריכה ביתית וגם לחקלאות.

מה החלוקה הפנימית שם?

שר החקלאות י' צור;

70 מליון קוב לחקלאות. כמות המים לצריכה החקלאית תפחת, וכמות המים לצריכה

ביתית תגדל. חלק מהמים בעזת מגיעים כבר היום מהתפלה, והמחיר הוא בהתאם. בשני

ענפים יש ייצור מסיבי מעבר לצריכה, והם מאיימים גם על ענפי הייצור שלנו - ענפי

הלול והירקות. ההסדר שקבענו נועד לתת הגנה לחקלאים מפני המצב הזה. הורדנו את

מחיר הביצים בשוק, כאשר הרוקלאי מקבל מהשוק 50 אחוז ממחיר המטרה. במחיר כזה קשה

לייצר ביצים גם בעזה, משום שהעלות העיקרית היא התערובת. אנו משלמים לחקלאי ישירות

4.3 אגורות על כל ביצה, כלומר אנו מנתקים אותו מן המצב בשוק והופכים את התחרות של

החקלאים מהשטחים להרבה יותר קשה. אנו תומכים ישירות בחקלאי, שיטת תמיכה שתהיה

מקובלת יותר ויותר בעולם, גם בגלל הסכמי גא"ת. הברחת הביצים שהיינו עדים לה בעבר,

ירדה במידה דרסטית. ב-15 אי קשה לקנות ביצה גם בעזה. אנו תובעים מהאוצר להוריד את

המע"מ על הביצים.

בענף הפטימים יצרנו מצב בו החקלאי מושפע פחות מן הקורה בשוק. בכל מצב, החקלאי

מקבל מחיר מינימום של 90 אחוז ממחיר המטרה.

גי פת;

מהי עלות שני הענפים האלה?

שר החקלאות י י צור;

135 מליון ש"ח לשנה. 85 מליון לביצים ו-45 מליון לפטימים, אלה הסכומים

המופיעים בתקציב המדינה. ענף הלול הוא ענף מרכזי בתפיסה ההתיישבותית. הוא מחולק

על-פני 9000 מגדלים בכל הארץ, והתמיכה בו מגיעה ל-200 מליון ש"ח.

הענף השני שאני חוזה בו בעיית רבות - ואני בספק אם ניתן למצוא לו פתרון - הוא

ענף גידול הירקות. בתחום זה יש להם יתרון יחסי אדיר והוא תשומות העבודה. גם

בישראל עובדים בחקלאות ערבים מעזה ומיו"ש, אך בעוד שאצלנו עלות יום עבודה היא 100

ש"ח, שם היא 30 ש"ח. החקלאים למדו כי הם צריכים להעסיק רק עובדים מוסדרים

ומפוקחים, העוברים דרך הלשכות והזכאים לתנאים סוציאליים. כל הגורמים האלה העלו את

עלות העבודה.

יש 14 אלף מגדלי ירקות, מהם 10 אלפים מגדלים של ממש. חלק גדול מהם מרוכזים

בחבל אשכול ובמבטחים, מקום בו יש מעט מאד אלטרנטיבות תעסוקתיות. החקלאים הישראלים

מגדלים מליון וחצי טון ירקות בשנה - מליון טון של ירקות טריים, 400 אלף טון של

ירקות מעובדים ועוד 100 אלף טון לייצוא. פדיון הענף הוא בערך מליארד ש"ח.

ביהודה, שומרון ועזה מגדלים כ-400 אלף טון ירקות, מהצית לצריכה מקומית ומחצית

לצריכת השוק הישראלי.



חי פורת;

אין על-כך מגבלות?

קיים איסור על-כך. אנו מפעילים שוטרים, גייפים ואמצעים אחרים, ועכשיו נוסיף

60 פקחים. השנה פיצינו חקלאים ב-16 מליון ש"ח על ירידת מחירים. הנחנו תכנית

הנמצאת בדיונים עם האוצר, ובה הצעה להסדר ענף הירקות לנוכח הפעלת הסכמי

האוטונומיה. רצינו לנקוט גם כאן מודל דומה לזה שנקטנו בענף הלול. הבעיה בענף

הירקות היא שאין הוא מוגבל במכסות. אמרנו כי נקבע מה כל חקלאי גידל בשלוש השנים

האחרונות (על סמך תעודות המשלוח), וזו תהיה המכסה שהממשלה תתחייב לספק לו הגנה

עליה. לכל מגדל ניתן במשך 5 שנים פיצוי בגובה 20 אחוז מעלויות הייצור המשתנות.

סכום זה צריך להגיע ל-80 מליון ש"ח לשנה. החקלאי יוכל לעשות עם הכסף הזה מה שירצה:

הוא יוכל להמשיך לגדל את הירקות, רזוא יוכל להשקיע את הכסף במעבר לגידולים לייצוא

- גידולי חממות ופרחים, והוא יוכל גם לפרוש.

גם הגידולים האלה יכולים להיתפס על-ידם.

הם לא יגיעו לעולם לייצור של מליון וחצי טון ירקות, כי אין להם מים לכך.

הם ישאבו מים.

נאפשר למחירים בשוק לרדת, וניתן את התמיכה ישירות לחקלאי. השיטה המקובלת

בעולם היא שכאשר המחירים יורדים, מפנים את העודפים כדי להעלות את המחיר. מה שקורה

הוא שפינוי העודפים נתפס על-ידי סחורה המגיעה מבחוץ, דבר שאין לו הגיון. לכן

אמרנו כי עדיף לתת למחירים לצנוח, ואת התמיכה להעביר ישירות לחקלאי. בנוסף לכך

נעודד את הייצוא ונעודד מעבר לגידולים לתעשיה.

הדיונים עם האוצר יסתיימו תוך שבועיים. צריך לדעת שהשוק הישראלי הוא שוק עם

עודפים, וגם ללא התחרות של החקלאים מהשטחים, מספר החקלאים הישראלים ימשיך לרדת.

ככל שהפריון עולה, מספר החקלאים יורד. במדינת ישראל יש 40 אלף חקלאים המספקים את

כל המזון למדינת ישראל. היקף ייבוא המזון כהיקף הייצוא - מליארד דולר. הייצור

החקלאי עומד על 8.3מליארד שקל, כאשר שליש ממנו מייצאים ושליש מייבאים. לכן שאלת

המפתח היא למי ולמכור ומה למכור. שאלת הייצוא החקלאי גם היא קשה, ואנו מצליחים

רק במקומות בהם אנו יכולים להציע איכות. גם פרחים אינם מילת קסם, כי מגדלים אותם

גם בקניה, בזימבבוואה ובקולומביה, מקומות בהם שכר העבודה ליום הוא דולר. אנו

מצליחים רק במקום בו אנו יכולים לעמוד בשורה הראשונה מבחינת האיכות, ושם יש

אפשרות גם להרחבת השוק.

עתיד החקלאי הישראלי אינו בתחרות עם קוטף המלפפונים מעזה, כמו גם לא עם יצרן

הנעליים מחברון. מבחינת יכולת ההכוונה וההתאמה של המשק, העתיד טמון בייצור תשומות

זרעים, חומרי ריבוי, ביצים לרבייה ועוד תחומים בהם נאגר הידע שלנו.

הידע הזה מגיע גם לאוכלוסיה הערבית.



שר החקלאות י' צור;

אם לא אתה תיתן אותו לה, המדריכים יבואו מהולנד. את החכמה אפשר לקנות בכל

מקום, אבל אנו צריכים להימצא דור אהד לפניהם. עד שיגיעו לרמת גידול הירקות בערבה,

גידול הפרהים בתל-מונד או הרפתות בישראל - יצטרכו להרגיל עצמם לתרבות חיים אהרת.

מדובר בהשקעות הון גדולות ובידע רב. מה שמחרפים היום בעולם הם תרביות רקמה,

זרעים, חומרי רבייה ומוצרי איכות אהרים. אנו מצליהים למכור ענבים לאירופה במשך 9

שבועות בהם אלה הענבים היחידים הנמצאים בשוק. מה"נישות" האלה אנו חיים.

הי פורת;

אנחנו מאפשרים גם להם לגדל ענבים בבקעת הירדן.

שר החקלאות י י צור;

זהו קרב קבוע. מתכוונים היום להכניס בבקעה חלק מן הגפנים לחממות, כדי להקדים

את השיווק בשבועיים.

פ' גרופר;

הם מגדלים כבר היום 40 אלף טון ענבים.

שר החקלאות י י צור;

זוהי בעיה שאינה נוגעת רק לשטחים. מכירת ידע היא הענף הרושוב ביותר. במה

מתענינים החודים, הסינים והרוסים? צרכנים אדירים של תוצרת רוקלאית טריה נמצאים

במדינות המפרץ, וזאת על סמך נתוני ארגון המזון העולמי.

זוהי הצעת פתיחה, והיא חייבת להיות מלווה בהצעה בהסדרת בעייתם של הרקלאים

בגיל מתבגר. צריך יהיה להבטיח להם פרישה מכובדת. בענף הלול התנאים מוסדרים יותר.

גם אם יתרחש משהו, נוכל להגיב עליו. עדיין נותרה בעית המע"מ, ואת בעית הירקות

הנחתי על השולחן. לא נראות לנו עתה בעיה בענפים אחרים. להפך, ייתכן ותעלה צריכת

החלב וחפירות.

פ' גרופר;

שמענו את דברי הפתייה של השר. אני מכיר אותם גם מפגישות קודמות, ויש לי גם את

פרטי ההסכם שנחתם בפריז. נתנו להם אפשרות לייצר כמויות קטנות מחמשת הפריטים

שהוזכרו כאן; ב-1994 - 5000 טון עופות, ב-1995 - 6000, ב-1996 - 7000, ב-1997 -

8000 וב-1998 הכל פתוה.

ג י פת;

גם בחמש השנים האלה הכל יהיה פרוץ.

פי גרופר;

כבר היום מכניסים ארצה 80 או 100 מליון ביצים. בתפ"א יגיעו ל-18 אלף טון

ב-1998 וכך גם במלפפונים ובעגבניות.

בעיה היא מים. היום מעבדים ביהודה, שומרון ועזה 200 אלף דונם בגידולים

אינטנסיביים. בעזה משתרעים גידולי ההממות על פני שטח של 9000 דונם, וזאת עוד לפני

האוטונומיה. אם יתנו להם 100 מליון קוב מים, יוכלו לעבד חצי מליון דונם, וזאת עם

עבודה זולה ועם ידע טוב כמו שלנו. תהיינה שם חממות הכי מודרניות, יהיו שם לולים

הכי מודרניים. אנו מעבדים היום מליון ו-800 אלף דונם, מהם 800 אלף גידולי שדה כמו

כותנה. כאשר הגבול יהיה פתוח, שום אמצעי הגנה לא יעזרו לנו. אנו מאפשרים לעבודה

הזולה להכות בנו, וזאת כאשר אצלנו משלמים 100 שקל ליום עבודה בחקלאות ועדיין



חסרים עובדים.

השאלה המעניינת היא מה יהיה עם החקלאים. כאשר פינו את מתיישבי ימית, ממשלת

ישראל חוקקה חוק שמטרתו היינה להבטיח שלא ייפגעו. הממשלה אמרה שאת מחיר השלום

תשלם מדינת ישראל. אין לי טענות לשר, אך חייבים לזכור כי שום חוק אינו עומד

מאחוריו. מה יהיה בעוד שנתיים, באשר יראו שיש צורך במליארד ש"ח כדי להגן על

החקלאים? כשם שכל יום של מלחמה עולה מליונים רבים, כך גם השלום עולה כסף. איני

מקנא בשר החקלאות אשר צריך לשבת מול שר האוצר ופקידיו. אם לא יהיה חוק שיגן על

החקלאים, לא יוכל לנהל את המערכה. לא ייתכן שחקלאים בני 56 ומעלה ייזרקו החוצה.

הם לא יכולים אפילו לפנות ללשכת העבודה. אם לא יהיה חוק, החקלאות תשלם את המחיר

במלואו. המעבר לא יהיה תוך ארבע שנים אלא תוך שנה.

השר לא דיבר על ענף המטעים, כי אין הוא מפותח בשטחים. יחד עם זאת, הם מייצרים

כבר היום להם כבר היום 40 אלף טון ענבים, וזאת עם מכסות המים הנוכחיות. כאשר יהיו

להם מים, יוכלו להיעזר במומחי המטעים שלנו ולהגדיל את שטח המטעים שלהם. איך נוכל

להתחרות איתם? כאשר הגבול יהיה פתוח, לא יקפידו על סניטציה וכללי ברי-אות, גם היום

מגיע בשר עם חותמת בד"צ מעזה. יקימו משרד של הבד"צ והרבנות הראשית בעזה, ויעביר.

לכאן את התוצרת החקלאית.

הקרב אבוד, מה שצריך להשיג הוא את התנאים הטובים לחקלאים. עם קום המדינה

פיזרו את החקלאים לאורך הגבולות. המדינה שלחה אותם לעבודות חקלאות, האם היא תזרוק

אותם עינה לרחובות? אנו חייבים לדרוש חוק אשר יבטיח את עתידם של החקלאים.

ש' רייזמן;

למרות חיבתי לשר, מדי פעם אנו מתעמתים. אני חייב לומר את הדברים הקשים בלי כל

נימה אישית. חבל שהמצב הקשה ותחושת השר לגביו לא קיבלו את ה::טוי ה????????. אים בישיבות

הממשלה, על כל פנים לא מצאו את בטויים בהחלטות הממשלה. אני יודע שהשר היה בעד

גבולות סגורים, אך הדבר לא התקבל.

רבותי, זהו סופה של החקלאות. כל הדברים היפים שנאמרו כאן הם אוטופיה. לא תוך

דור או שניים אלא תוך שנתיים-שלוש, הם יגיעו לחממות המודרניות ביותר ולרפתות

המודרניות בי ולנר. כבר היום הם קונים מבכירות מן הרפתות במושבים. להם יש כח עבודת

זול - 6-7 דולר ליום עבודה לעומת 33 דולר אצלנו, ואין לנו שום סכוי להתמודד איתם.

גם המאזן בתחום המטעים ישתנה תוך כמה שנים. היום אפשר להביא עץ למתן פרי תוך שנה

ו-6 חודשים ולא תוך 5 שנים כמו פעם. רק לארור שאנשי מס הכנסה ראו זאת במו עיניהם,

שינו את הסעיף המרנאים בחוק. כל מאזן חקלאי בינינו לבינם יפעל לרעתנו.

שני מליון הדונם הלא מעובדים לא ישארו בלתי מעובדים. יבואו לכאן ערבים עם

תיקים מלאי דולרים, יישלם לרוקלאים שלנו וייעבד את האדמה. בסופו של דבר אנו נהפוך

לאריסים שלהם. הם יביאו את משפחתם ועובדיהם מן השטחים, היהודים יקבלו את הדולרים

ולא יעבדו. בכפר יחזקאל, בעמק ובכל אזור גבול הצפון, לא ישארו צעירים. אלה יהיו

ישובי רפאים והצעירים יתיישבו באזור גוש דן. רק הזקנים ישארו שם לסיים את חייהם.

האדמה תישאר חרבה, כי לא כדאי יהיה לגדל בה דבר. 5 חקלאים יכולים לגדל את כל

הזרעים הנחוצים לישראל, לשטחי האוטונומיה ולמדינות ערב.

מכרו אותנו בנזיד עדשים. קשה לי לתאר את הכאב והזעם הנורא שחשתי כאשר קראתי

את המסמך הזה. מכרו אותנו בנזיד עדשים אשר יכול להשביע לשעה קלה. זהו מסמך ששום

משרד חקלאות לא היה צריך לחתום עליו. אתם זורקים 40 אלף משפחות לרחוב. האוצר ישלם

לחקלאים במשך שגה אחת, ואחר-כך גם לא יחיה מי שישלם. נערי האוצר אמרו לנו עוד

לפני כמה חודשים, כאשר דנו איתם על מתן פיצוי למגדלי העגבניות: עוד מעט ונהיה

אוטונומיה, אנחנו לא צריכים אתכם. כך אמר לנו דוד ברוך, והוא ידע מה אמר. הוא

מוליך את שר האוצר באף, והשר שמח: המדד ירד, אפשר יהיה לקנות קילו עגבניות ב-20

אגורות, אך 40 אלף משפחות תיזרקנה לרחוב. צריך לזכור שעוד 100 אלף איש חיים

מסביבן. נהיה תלויים ביריחו, בשכם, בגינין ובעזה.



ומה עם אקולוגיה, עם קצת ירוק בעיניים, עם קצת ריח של חציר, עם יציאה מן

הבטון שמקיף אותנו. כל זה נעלם. שאלו אותי בתכנית טלוויזיה מה אני מציע. הצעתי

גבולות סגורים.

שר החקלאות י' צור;

צריך לתת להם מדינה פלשתינאית.

האם לא נינת להם מדינה פלשתינאית? את מי ארגה רוצה להשלות, הרי גם אנחנו בני

הארץ. נינת להם מדינה, בעוד שנה תהיה מדינה. בשבתות יסע עם ישראל לרמאללה ויקנה

שם את המכוניות, את מכשירי הוידאו שלו, את הדלק הזול ואת הירקות והפירות -

ויחזור מבסוט לישראל. את זאת יעשה גם הפועל במוטורולה, שמחר לא יהיה לו מקור

פרנסה.

אמר לי היום פקיד בכיר במשרד החקלאות: זהו זה, אין מה לעשות. הענין נגמר.

זוהי החלטת הממשלה, והממשלה הפקירה אותנו. מה עושים? מעמידים תנאים כחלק מההסכם.

הפלשתינאים ישנו את ההסכם עוד חמישים פעם, הם יבואו עם דרישות כאלו ואחרות,

ובמסגרת ההליכה הכללית לקנוסה, יתנו לחם עוד. הם לא יסתפקו ב-50 מליון קוב מים,

הם יקבלו 200-250 מליון קוב ויכו אותנו שוק על ירך.

זוהי קריאת עזרה בשעה ה-12.00 מבחינתה של החקלאות. אותו בכיר אמר לי היום

שהמרכז החקלאי אינו חושב כמוני. אני רוצה לשמוע את דבריהם.

שי אסף;

שלמה העמיד אותי בפני דילמה שלמעשה אינה דילמה. התפוקה החקלאית היום נאמדת

ב-3-8 שקלים, כאשר שכר העבודה של העובדים בחקלאות הוא 1.1 מליארד שקלים וההכנסות

הנותרות נאמדות במליארד ושלושת-רבעי. מספר העצמאים בחקלאות הוא 38 אלף ועוז- 32

אלף שכירים. אנו מדברים על 70 אלף מועסקים בחקלאות, כאשר על כל מועסק יש עור 1.5

מועסקים נלווים. בסך-הכל מתפרנסים מן החקלאות 175 אלף איש.

אנו היינו רוצים שהגבול יהיה סגור, אך אין זה כך. כאשר ראש הממשלה היה שמעון

פרס ויצחק מודעי שר אוצר, הוא אמר; עם לנאורים איני מתווכח, כדי לקבל סייע צריך

להניח נתונים. אין שום ברירה, אלא שממשלת ישראל תביא פתרון במצב הנתון. אם

החקלאות חשובה למדינת ישראל, היא צריכה לדעת שלא נצליח לעמוד בתחרות בתנאים

שיווצרו. הדרך היחידה היא חזרה למעורבות ממשלתית בחקלאות. הממשלה הזו עושה זאת

בסכומים גדולים יותר ממשלות קודמות, אך המעורבות צריכה להתבטא לא רק בהגנה על

הנפלטים מן החקלאות, אלא גם בדרך של תכנון. אל יאמרו לי שהגבול הפתוח אינו מאפשר

תכנון. גם גבול פתוח מאפשר זאת, כשם שמשק החלב בתוך תחומי הארץ - מייצר חלב,

ואילו משק לבשר - אינו יכול לייצר חלב. משק שאינו בעל מכסת פטמים, לא גידל פטמים

עד לרפורמות האחרונות, וכך גם משק לביצים ולגידולים כאלה או אחרים.

בתקופת האוטונומיה חייבים לתת תשובה אשר תבטיח לחקלאים את המשך עיסוקם

בחקלאות, גם אם מספר החקלאים יירד. לא עולה על דעתי שייצור המזון לאזרחי ישראל

בתחומי מדינת ישראל, יינטל מן החקלאים הישראלים. רשת בטחון היא פתרון מצויין לזמן

מוגבל, אך אף אחד לא יוכל לעמוד בכך לאורך ימים, ואף אחד לא יוכל להחזיר את בנו

לחקלאות, אם הענין לא יובטח לטווח ארוך.

חי פורת;

האם היית מציע לעגן זאת ברקיקה?

כן. אין לי ספק שברגע שהחקלאים ימצאו עצמם במצב בו התוצרת תזרום והם ישארו

בלי פרנסה ובלי יכולת התחדשות - נימצא במצב בו נצטרך לקבל החלטות שמשמעותן להיות

או לחדול.

ע' צדוק;

אני מייצג את איגוד המושבים של הפועל המזרחי. מדובר ב-8000 מגדלים בענף הלול,

שרובם חיים באזור ההר. המחיר אשר מקבל המתיישב לאחר הרפורמה הוא 50 אחוז, ועוד 20

אחוז, כלומר 70 אחוז ממחיר המטרה בביצים ו-80 אחוז בפטימים. אנו משוכנעים

ש- 4000-5000 מן המגדלים יפלו, למרות שנאמר כי תכלית הרפורמה היא להגן על החקלאים.

רוב המגדלים האלה יפלו כי אין להם אלטרנטיבה, וכך גם 14 אלף מגדלי ירקות אשר

נמצאים בפריפריה - בבית-שאן, בנגב ובאזור לכיש - במקומות בהם אין תעשיה ותיירות.

עד היום לא אמרו לנו משרדי הרוקלאות והאוצר מה נותנים להם בתמורה.

אנו חושבים שההסכם הזה הוא אסון למדינה ואסון להתיישבות היהודית. עם ישראל

חזר לארצו כדי לעבד את אדמתו. כל מה שקורה מוביל לכך שיהודים יפסיקו לאבד את

אדמתם. אנו אומרים שזו ההזדמנות לומר לחקלאים: מדינת ישראל אינה זקוקה -40 אלף

ר)קלאים אלא רק ל-20 אלף, ולכן אנו רוצים להוציא את האחרים ממעגל החקלאות.

חי פורת;

האם היה לכם הלק בתהליך קבלת ההחלטות?

ע' צדוק;

השמענו את טעונינו, אך מי שמע לנו?

זה הזמן בו צריכה הממשלה לשבת עם החקלאים ולומר להם שהיא זקוקה למספר קטן

יותר של חקלאים. כבר היום לאלפי משפחות חקלאים אין כל תקווה, אך אין איש אומר להן

מה יילד יום. לא יכול להיות שמדינת ישראל תתנהג כך כלפי החקלאים. צריך גם לחשוב

על-כך שאדמת ארץ-ישראל צריכה להמשיך להיות מעובדת על-ידי יהודים.

מ' אמינוף;

אני רוצה להיות ראלי; על כיוון ההסכם התרעתי עוד לפני חצי שנה במכתבים לראש

הממשלה ושר החקלאות. שמחתי ששר החקלאות גיבש את עמדתו כפי שאנו ראינו את הענין,

אך העובדות מדברות בעד עצמן. ישנו הנספח מ-10 באפריל ולא על-כך אני רוצה לדבר,

אלא כיצד אנו נערכים היום לקראת הצפוי לנו.

צפויה לנו תחרות בלתי הוגנת; רמת החיים של חקלאי בישראל אינה דומה לרמת החיים

של חקלאי מן הצד השני של הקו הירוק, אלא גבוהה פי חמש-שש ואף יותר, ואין לחקלאים

כל כוונה לרדת לרמת החיים שלהם. כתוצאה מכך יש להם את היכולת להכנס לשווקים

ולהסתפק במחירים נמוכים יותר. החקלאי הישראלי יעיל יותר ומתוחכם יותר מהחקלאי

הפלשתינאי, ומבחינות אלו איננו חוששים מהתחרות שלהם.

נקודה נוספת שחייבים להביא בחשבון הם הגידולים שתודות להם אנו מחזיקים בקרקע,

בעיקר בענף הירקות. אם השטח שאני מעבד היום, לא יעובד על-ידי אלא על-ידי

הפלשתינאים, תהיה לכך השלכה חמורה. מי שמעבד את הקרקע הוא גם מי שיחזיק אותה. אם

נאבד את הקרקע הזו - תהית לכך השלכה קשה מאד על עתידנו.

אני מצפה מממשלת ישראל לפעול בדרך של חקיקה מתאימה, כדי לתת לחקלאים את ההגנה

הדרושה. אני מקווה שמשרד האוצר יקציב למשרד החקלאות סכום מסוים - הגבוה מעשרות

מליוני שקלים - כדי לתת להם את ההגנה המתאימה. אני רואה לנגד עיני שתי מטרות; א.

לשמור על קיומם של החקלאים; ב. להבטיח שאותם חקלאים ישארו במקום בו הם נמצאים

היום וימשיכו לעבד את הקרקע.



ח' אבודרם;

המפתח נמצא בידי האוצר. לא פעם שואלים אותנו: האם נשארו עדייו חקלאים? אני

חושב שנצטרך לחזור למשק מתוכנן, אך השאלה היא כיצד האוצר מתייחס אלינו. האוצר

שמע את דעתנו לא פעם, אך מי שמחליט הוא שר האוצר שאינו נותן קרדיט לחקלאים. כל מה

שנאמר כאן הוא דבור לאחר מעשה, וזהו קרב מאסף. עוד לפני שנה נאמר לנו כי בין 4000

ל-5000 חקלאים יפלו במסגרת ההסכם. ההגנה שהממשלה מספקת לחקלאים היא רק לטווח של

כמה שנים, כאשר אחר-כך הכל פתוח. הולכים איתנו בשיטת "הנקניק" - לאט-לאט מרגילים

אותנו למחשבה שהחקלאות אינה חיונית למדינה, ואפשר לייבא תחליפים מחו"ל או מעבר

לקו הירוק.

ג י פת;

אני רוצה לשבח את הסקירה של שר החקלאות. הוא לא ניסה להציג ותמונת מצב

סופרלטיבית, כפי שחלק מחבריו בממשלה עושים מדי פעם בפעם. הקורבן הראשון של ההסכם

המטופש אשר נחתם, הוא ענף החקלאות, אך אחריו יבואו כל הענפים האחרים. אני יכול

לתת להם סצנריו של מה שיקרה גם לענפים אחרים. קיימת להיטות להגיע בכל מחיר להסכם

עם ארגון שאינו מסוגל לעמוד מאחוריו, והדבר יעלה לנו בהרס הכלכלה. אני מצטער על

שעלי להשתמש במונחים כאלה. תראו שתוך תקופה קצרה כל התעשיות עתירות העבודה

תעבורנה אל מעבר לקו הירוק. ענפי הטקסטיל, המזון, הטבק והרהיטים יעברו לשם. הם לא

טפשים, הם נבונים מאד, יותר מאחיהם במדינות ערב. אני יודע על-כך שמשרדי התיירות

שלהם מועברים ליריחו, כדי לא לשלם מסים. חברת תיירות ערבית בירושלים חתמה על הסכם

לקניית חמישים אוטובוסי מרצדס. הם יובילו את התיירים, כי אצלנו לא מתייחסים

להובלת תיירים כאל ענף רווחי.

הממשלה תקעה סכין בלב המדינה, ואנו נראה כיצד הסכין התקועה מסתובבת כל יום.

את הנעשה אי אפשר לתקן. החתונה הזו היא חתונה, ועוד נראה כיצד הדברים יתפתחו.

המומחים שלנו נחפזים למכור את הידע שלנו, ובמקום שהפלשתינאים יצטרכו לקנות אותו

בספרד או במקומות אחרים - הם יקנו אותו כאן. החממות הנמצאות היום בעזה, הן

מהחדישות בעולם.

המפתח היחידי היום הוא המים. אם כמויות המים שיקבלו, כמויות הירקות שיגדלו

תגדלנה. הם לא יאכלו את כל הירקות שייצרו, אלא אם הממשלה שלנו תשתגע ותחזיר עוד

200 או 300 אלף פליטים. אם נגדיל גם את כמויות המים שלהם, נהיה אבודים. אם נוסיף

להם את נגה שכבר עוזה רומזים לו, עוד 100 מליון קוב, זה יכפיל את החקלאות

האינטנסיבית שלהם ויעמיד אותה על 50 אחוז מן החקלאות האינטנסיבית שלנו. נהפוך את

צבור החקלאים בישראל למקבלי סעד, כי כך יראו כל עזרה שניתן להם. אני מכיר את

כל יפי-הנפש ישאלו איפה רןשוק החופשי, ומדוע אי אפשר להוריד מחירים,

הרי זה טוב לעם ישראל. עם ישראל ישלם מחיר יקר עבור מצב כזה. כבנה זמן אפשר לתת

לחקלאי 4 אגורות לביצה?

למרות מלידתו של השר צור, אני לא מאמין שהוא יצליח. הממשלה לא תגיש הצעת חוק

שכזו, היא יכולה להיות מוגשת רק כהצעת חוק פרטית, מעין קומבינציה של חוק גל. אם

חוק גל עבר את הכנסת בניגוד לעמדת הממשלה, יש סכוי כלשהו שגם הצעת חוק פרטית כזו

תעבור. מדובר בחלוקת הנטל בין כל אזרחי ישראל, מבלי להטילו רק על כתפי החקלאים.

אני חושש שאחרי החקלאות תלך גם התעשיה עתירת העבודה, ומי שחושב שמדינה יכולה

להתקיים רק מתעשיה מתוחכמת, צריך ללמוד ממה שקורה בעמק הסיליקון: לעיתים יש שם

מצב של חוסר עבודה, ולעיתים יש שם מצב של גניבת עובדים ממפעל למפעל. מדינה אינה

יכול לקיים כלכלה יציבה עם תנודות כאלה.

ביקרתי ביישובים לאורך הבקעה, וראיתי את הצד השני של הירדן. הירדנים משתמשים

ביריעות הפוליאטילן, במערכות הטפטוף ובדשנים שלנו. הם הפכו את האזור לגן-עדן.

לפני 15 שנה הכל היה וחרב, היום הצד השני של הירדן ירוק יותר מהצד שלנו.



השר לא דיבר על סכנה נוספת, והיא הסכנה של חדירת תוצרת חקלאית ותעשייתית גם

ממדינות ערב. לא תהיה כל בעיה להעביר תוצרת חקלאית מלבנון ומסוריה לירדן, ומשם

דרך הגשרים אלינו. ראש הממשלה צריך להחליט אם יעמוד על הגשר שוטר פלשתינאי אחד,

ומי יחליף אותו כאשר ילך לשרותים. את ההחלטות החשובות האחרות קיבלו שלושה פקידים

במשרד ההוא, והם גם אלה שקובעים את עתידה של מדינת ישראל. ראש הממשלה צריך להחליט

מי יעמוד על הגשר. ברור שהגשרים יהיו פרוצים, ותוצרת חקלאית מירדן וממדינות אחרות

תגיע ותתווסף על התוצרת החקלאית של השטחים.

המצב חמור, והחקלאות צריכה לקבל את סיוע הכנסת והוועדה. אני מציע שהוועדה

תיקח על עצמה את הליווי הצמוד של הקטסטרופה העומדת לקרות לנגד עינינו. שר החקלאות

נמצא במיעוט בממשלה, וכאשר הוא אומר משהו - העתונות מתנפלת עליו ומבזה אותו.

חי פורת;

שמענו על מצב מזעזע, גם מסקירת השר וגם מדבריהם של נציגי החקלאות. התמונה היא

של הרס החקלאות. אני מוטרד מהנימה של הרמת הידיים. אם נקרא לילד בשמו, דובר כאן

על מתן פיצויים לענף החקלאות, מתוך ידיעה שהוא הולך לקראת חיסול. קודם כל ענפי

הלול והירקות, ואחר-כך גם ענפים אחרים. אני חושב שאסור שתלווה אותנו נימת הייאוש,

כי השאלה אינה רק החקלאי הפרטי. יש לכך משמעות קרדינלית לגבי דמות מדינת ישראל

והמשק שלה בשעת חירום. כשם שאין מפרקים את הצבא או את מל"ח, כך אסור להשלים עם

וזהליך שמשמעותו אובדן היכולת שלנו לעמוד במצבים קשים. אם המשק החקלאי ייחרב,

תהיה זו משימה בלתי אפשרית להקים אותו מחדש בשעת חירום. איננו יכולים להגיע למצב

המתואר בספרו של מאיר שלו "רומן רוסי", כאשר בעמק מכרו חלקות קבר ליהודים מחו"ל

והציפו אותו מחדש, כדי לגלות מחדש את הביצה שקדמה לר1קלאות.

אני חושב שאיננו נמצאים בשלב בו צריך להרים ידיים. אומר את הדברים בצורה

אני רואה את הממשלה הזו כזמנית. אני רוצה לומר את הדברים בצורה נחרצת: אם

נעלה בעזרת-השם לשלטון, נבטל בדרך דמוקרטית את כל ההסכמים האלה - נמצא את הדרכים

הדמוקרטיות הסבירות, על בסיס הפרות הדדיות וכו' - ובתנאי שלא נמצא אדמה חרוכה שלא

תאפשר להחזיר את הגלגל אחורה. אני אומר זאת כעמדה אישית. אני לא מציע לקבל החלטה

כזו בוועדה, למרות שנמצאים כאן רק אנשי אופוזיציה. אני מבין שוועדה אינה יכולה

לקבל זאת כהחלטה.

התכנית שהציג השר צור היא קרב מאסף. אני לא מאמין בסובסידיה המופלגת הזו במבט

ארוך טווח. אפשר לתת אווזה לשנה-שנתיים אך לא לאורך ימים. אתה לא יכול לגרום

לאנשים לעסוק בחקלאות על בסיס הבטחות מעורפלות. זהו קרב מאסף, אשר נועד לחסל את

הענף. כאן נאמר שההסכם הכלכלי מקפל בתוכו את תכנית האוטונומיה בכל רחבי יש"ע.

הבה לא נשכח שאנו מדברים בשלב זה על הסכם עזה ויריחו. בין עזה ויריחו לבין יהודה

ושומרון כולה, יש הבדל.

בתחום החקלאות זה כולל את כל השטח.

מה פתאום?

ההסכם נמצא כאן, על מה אתה מדבר? גם אני דברתי על כל השטח. זה כולל הכל:

יהודה, שומרון וחבל עזה.



חי פורת;

כלומר חתמו על הסכם עזיו ויריחו תחילה, וכבר עתה מיישמים את תכנית האוטונומיה

בכל יהודה ושומרון?

פי גרופר;

כן.

חי פורת;

אם כך, יש כאן הונאה. אם תשאל את האדם ברחוב, הוא יאמר לך כי הוא מבין שיש

כאן מודל לעזה וליריחו, שאחר-כך יש כוונה ליישמו על כל השטח. איפה כתוב כאן בכל

יהודה ושומרון?

בסעיף 9(א) מדובר על וקשטחים.

חי פורת;

עוד אין מוסדות פוליטיים, שיש להם את הכלים לפקח על הקורה בשטח.

אך הרשות הפלשתינאית מוקמת על-ידי תושבי השטח כולו.

חי פורת;

עוד לא סוכם על הרשות הפלשתינאית, בינתיים היא מיושמת רק לגבי עזה ויריחו,

ואין לה שום עמידה לגבי חברון, בית-אל, שכם או גינין. אין לא את הכלים לפקח על כל

יהודה ושומרון.

ע' ערן;

קיבלתם את החלק מההסכם הכלכלי הנוגע לחקלאות. בפתיחה של ההסכם הכלכלי נאמר כי

ההסכם הוא על כל השטח. צריך לזכור כי ההסכם הכלכלי הוא חלק מהסכם עזה ויריחו

כולו, ואין הוא עומד בפני עצמו. החלק הכלכלי נחתם בפריז, שולב להסכם עזה ויריחו

ונחתם בקהיר בשבוע שעבר. צודק חבר הכנסת פורת, הכללים שנקבעו נכונים לגבי השטח

כולו. הביצוע יהיה בשלבים, כאשר הוא תואם את ביצוע הסכם עזה-יריחו כולו.

האם יש לוח זמנים לביצוע ההסכם ביתר השטח?

לא.

אלה דברים בעלי משמעות. ארגה יבול לומר שנסיגת צה"ל מעזה ומריחו היא המודל,

וכך זה ייושם גם לגבי יציאת צה"ל מחברון, משכם, מג'נין ותול כרם, כאשר אנו יודעים

מה המשמעות הקטסטרופלית של היציאה הזו. אך בשלב זה יש לנו עוד הרבה מקום להיאבק.

אם הממשלה תתחלף בטווח הזמן הזה, עדיין לא יהיה ההסכם מיושם במידה שאי אפשר לסגת

ממנו.



ע' ערן;

בענין זה חבר הכנסת פורת צודק לחלוטין.

הסכם סודי או לא הסכם סודי , נושא המים הוא קריטי לגבי החקלאות, ונושא זה

עדיין לא נחתם. לפני הכנסת צריכים להיות מונחים מחרתיים כל ההסכמים, כולל ההסכמים

הסודיים. אם לא יהיה ההסכם בנושא המים, שום דבר לא מחייב אותנו בתחום זה. ישנם

נושאים במסגרת ההסכם היה, שצריך היה לטפל בהם במסגרת ועדה למעקב, לתיקונים,

להשלמות וליישום ההסכם לפרטיו. הדברים אינם סגורים גם בתחומים אחרים. יש אפשרות

להכניס תריז או תיקונים והשלמות, אשר יצמצמו את הנזק עד למינימום.

בעקבות פנייתו של היושב-ראש, הכנתי הצעה לסיכום הדיון אשר כוללת את הנקודות

הוועדה שמעה את דברי שר ר חקלאות וראשי תנועות ההתיישבות, והיתה עדה

לחרדה הגדולה של נציגי החקלאות מפני ההתמוטטות הצפויה לחקלאות בעקבות יישום ההסכם

הכלכלי עם אש"ף שנחתם בפריז ביום ה-29 באפריל 1994-

2. הוועדה קובעת כי יישום ההסכם הנוכחי, משמעותו ?????????. הרוקלאות במדינת ישראל

ובפרט בענפי הירקות והלול, והוא יביא לשבירת מטח לחמם של כ-175 אלף עובדים

במישרין ובעקיפין בענפי החקלאות.

3. נובח נתונים מזעזעים אל..,,, תובעת הוועדה לנקוט אלה. הצעדים הבאים: א. עריכת

רוויזיה והשלמות בהסכנם החקלאי הנוכחי, תוך שיתוף נצי..'- הסקטור הרוקלאי בגיבושו

המחודש והמשך המעקב אחריו; ב. עמדה וחרצת של ישראל בנושא מכסות המיס, במגמה לשמור

ככל האפשר על מאגרי המים באקוויפר ההר- באחריות ישראל. ושמירת מכסה סבירה של

חקלאות השלחין ביש"ע; ג. אין לראות בשום פנים ואופן את ההסכם הכלכלי הנוגע לעזה

ויריחו כמודל להסכם הנוגע' למימשל העממי בכל רחבי יו"ש. יש להפיק את הלקחים מן

המישגים החמי --ים שנעשו בהסכם הנוכחי, וכן לבחון לפרק זמן סביר את יישומו של ההסכם

הנוכחי, כדי לשקול את דרך השמתו בכל רחבי יש"ע; ד. יש לעגן את הדברים במסגרת חוק

שיתן את הבטרין הנדרש לחקלאים.

יש לראש הממשלה דרך מקורית לצמצם את מספר השרים ולהגדיל את יעילות הממשלה -

לכרות את הענף שהשר יושב עליו. וקורסים את החקלאות, בעוד חמש שנים לא יהיה צורך

בשר החקלאות, החקלאות תהיה מחלקה נשכחת באחד ממשרדי הממשלה, ובא לציון גואל.

הדיון שהיינו עדים לו כאן הוא דיון על המתפנים הראשונים במדינת ישראל, לא מהבקעה

או מרמת הגולן, אלא החקלאים המתפנים מחקלאותם ומפרנסתם.

מדינת ישראל המתפנה מייצור מזונה.

ע' לנדאו;

אני מניח שלקס, דגים מלוחים וגבינות שוייצריים, ימשיכו להגיע לכאן. מדינת

ישראל תפתח רקלאות של דגי רקק, אך לא במתכונת שאנו רגילים לה. הוויכוח הוא על

גובה הפיצוי ועל משך הפיצוי לחקלאים. השר אומר כבר עתה שאי אפשר לאכוף דבר, ולכן

איזו משמעות יש לכל המכסות שנקבעו בהסכם? מי יוכל לשלוט על כמויות המים שהם

ישאבו?

אפשר.

אתה נמצא במורד האקוויפר והם במרומו. הם יוכלו לשאוב מים מבלי לשאול את

רשותך, בדיוק כפי שעושים התורכים הנמצאים במעלה הפרת. הם בונים סכרים על הנהר,

והסורים יכולים לזעוק עד מחר. הם יוכלו לשאוב את המים במעלה האקוויפר, וארנה תקבל

את שארית המים. הם יוכלו גם לזהם את המים, וכך ניראה. יש סוגיה שהיא מעבר לכך:

השוטים שבינינו משתעשעים ברעיון האוטונומיה, המשא ומתן וההבנה בינינו לבינם, אך

ברור שכאן מוכרים לנו מדינה. כבר עתה בונים ישות שלא תהיה לנו רשות להכנס לתוכה.

מה נעשה אם ישאבו מים ככל שירצו? האם בגלל זה נשבש את השלום שהושג בדורנו? כל

מאה שנות טרור וההלו מאה שנות שלום. אל תוך הווקום הזה של החלאים שלא יוכלו

להתפרנס, ואל מאגר הקרקעות שנהיה חסרי אפשרות לעבד בגלל העדר כושר תחרות כלכלית,

יכנסו חקלאים אשר יוכלו לעבדו בקלות ובזול, אותם חקלאים היושבים במעלה ההר. זה

טבעו של שלום, שגם אנשים יכ לים לנוע בו משטח לשטח. גם אם נרצה למנוע זאת, לא

נוכל, וברור לגמרי מי ישתלט על הקרקעות.

מדינת ישראל עומדת להתפנות לא רק מחקלאות, אלא גם מקרקעותיה, שיש להן משמעות

לא רק חקלאית. נוצר מצב בו יינתן כסף למי שיפרוש מן החקלאות, יסתובבו בשטח

סרסורים לעבירה הזו, וכל מה שיעניין את הציבור הוא אותו כסף. במצב כזה אפשר יהיה

אם חקלאות אינה חשובה ואם התיישבות אינה חשובה, מדוע צריך להישאר בארץ?

העם היהודי יעיל הרבה יותר באירופה ובארה"ב. שוב נהפוך לעם של סוחרים. זה יהיה

סיום רנהליך הדה-צי ו ניזציה של מדינת ישראל. תהליך זה מתחיל אולי בכ"ג באייר, מועד

חתימת הסכם רבין-ערפאת בקהיר, שעל-פי התאריך העברי יחול ב-5 ביוני, תאריך בו פרצה

הציונות מחדש בשנת 1967.

אני לא מציע שנתייחס בהודעה שלנו לשגיאות שבהסכם. ההודעה צריכה לומר שמשמעות

ההסכם הזה היא התפנות מדינת ישראל מחקלאות, והתפנות החקלאים מפרנסתם. הדבר השני

הוא תביעה מן הממשלה לעצור את ההסכם כל עוד אפשר. כל היתר מישני בחשיבותו.

השר הודה בצורה אמיצה שההסכם הזה יביא כמעט לחיסול החקלאות. עם כל זאת שזה

הסכם גרוע, אי אפשר להכניס להודעה שלנו דרישה לרוויזיה בהסכם. החקלאים אולי ייצאו

מכאן בהרגשה שחברי הוועדה איתם, אך לא נוכל לשנות את ההסכם.

יש בהסכם הרבה חורים.

הממשלה לא תשנה את ההסכם. צריך לקחת את ההסכם הזה כפי שהוא, ולראות כיצד אפשר

להתמודד איתו. הפתרון אינו פנסיה לחקלאים. מחר יבואו ענפים נוספים שיטענו כי

נפגעו, וידרשו פנסיה. צריך לשמור על החקלאות, וזה אומר לתת לחקלאים פיצוי לא בדרך

של רוקיקה שלא נצליח להעבירה. צריך להקים מיד ועדה ציבורית מקצועית, אשר תבדוק את

הנזק שייגרם לחקלאות. על ההפסד הזה יש לפצות את החקלאים. הפנסיה תהיה רק

לוותיקים, אך הצעירים לא ימשיכו לעבוד. לא נוכל להמשיך לייצר אותן כמויות חקלאיות

כמו עד כה.

אם יש דרך להקל על המצוקה שהושמעה על-ידי נציגי החקלאים, היא קיימת בחקיקה

ראשית. הממשלה לא תיזום רקיקה כזו, אלא תתנגד לה אם מישהו ייזום אווזה ותשתדל

להכשילה במליאה. אין זה אומר שאנו צריכים להשלים עם המצב העגום הזה.

אני מציע לכל נציגי החקלאים ולכל הגורמים בעלי הענין, להתחיל בניסוחה של הצעת

חוק כזו ולהעבירה לוועדה. יכולה להיות גם הצעת חוק של הוועדה, של חברים בוועדה או

של חברים אחרים. יש לעשות זאת במהירות האפשרית.



פי גרופר;

כל חברי הכנסת הערבים נמצאים בענין זה יחד אתנו, והם יעזרו.

ש' רייזמן;

תוך עשרה ימים נביא לכם את הצעתנו.

אם ההצעה תעבור בקריאה טרומית, ייתכן שתשמש קטליזטור לממשלה להביא את הצעתה.

אני מציע שנפנה בענין זה לממשלה. אם הממשלה לא תיזום הצעת חוק באופן מיידי,

אנו נעשה זאת.

היו"ר צ הנגבי;

אני מציע שנקבל החלטה האומרת כי אנו רואים חשיבות בקבלת חוק כזת. אם הממשלה

תרצה להוביל את יוזמת החקיקה, נעניק לה את הגיבוי הפרלמנטרי. אני מניח ששר

החקלאות לא יתנגד לכך.

אני מודה לכולכם.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:10}