הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסת לא מתוקן



פרוטוקול מסי 102

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני. יב' בשבט תשנ"ד. 24.1.94. שעה 11:00

חברי הוועדה: צ' הננבי - היו"ד

יי וגונו

ג' פת

חה"כ ר' איתן

תהייכ אי הידטז ון

חה"כ י' לוי

ע' להבי - לטכה מטפטית, מטרד התחבורה

קי גבריאל - המיגהל לבטיחות בדרכים

בי רובין - מטרד המטפטים

מ' היבגר - לטכה משפטית, מטרד הבריאות

חי גלזר - מנהל המחלקה לסמים, משרד הבריאות

פי מרון - מגהלת רטות הריטוי

צי מסורי - מנכייל המועצה הלאומית למגיעת תאונות

בי ארד - מנכ"ל הרטות למלחמה בסמים

נציימ די לירון - ראט מחלקת התנועה, מטטרת-יטראל

סגייצ אלכסנדרוני - מחלקת התנועה, מטטרת-יטראל

סנ"צ א' מזוז - עוזרת היועץ המשפטי, משטרת-יטראל

יי לחמי - ארגון מורים לנהיגה

ד' לחמן-מסר

לי ורון

טי רם

1. הצעת חוק פקודת התעבורה (תיקון-פסילה בגין טימוט בסמים),

התטנ"ב-1992, חבר הכנסת יצחק לוי.

2. הצעת חוק נהגים טיכורים - טלילת רטיון, התטנ"ג-1993,

חבר הכנסת אברהם הירטזון.



1. הצעת חוק פקודת התעבורה (תיקון - פסילה בגין שימוש בסמים)

התשנ"ב-1992. חה"כ יצחק לוי

הין"ר צי הנגבי;

על סדר היום טתי הצעות חוק טעברו במליאה בקריאה טרומית

ומונחות על טולחן הוועדה. נתחיל עם הצעת החוק טל חבר הכנסת יצחק

לוי טמספרה קפ"ב. אבקט מחבר הכנסת לוי להציג את עיקרי ההצעה.

מאחורי הצעה זו עומדת דאגה לציבוד הרחב מפני אנטים

טנוהגים תחת הטפעת סמים, וכן חלק מהמלחמה נגד טימוט בסמים.

קיימת כאן הרתעה וכן טמירה על הנוהגים.

ההצעה קובעת ט"רטות הריטוי רטאית, בהחלטה מנומקת, לפסול

אדם המחזיק ברטיון נהיגה, לצמיתות, לתקופה מסויימת, או עד

למילוי תנאים טייקבעו בהחלטה, אם היא מטוכנעת טבעל הרטיון אינו

ראוי לנהוג מחמת צריכת סמים".

קיימת הצעה דומה טנדונה בכנסת הקודמת, טל חברי הכנסת עי

פרץ וטי עמור ואז התלבטנו לגביה בטתי טאלות. אדם טנמצא בהליך טל

"התנקות" מסמים, הרי חלק גדול משיקומו מתבצע דדך נהיגה. זהו

מקצוע מצוי, יחסית קל לרכיטה ולאנטים רבים יט רטיון נהיגה. חלק

גדול מהטיקום טל אלה טמעוניינים "להתנקות" מסמימ, הוא במציאת

עבודה ובדיון בוועדת חוקה חוק ומטפט נאמר, טחלקם מוצאים עבודה

בנהיגה במטאיות וכדומה. לכן הובעה הסתייגות מן הענין טל פסילת

דטיון הנהיגה.

טאלח נוספת טהועלתה בהקטר טל "אינו ראוי לנהוג מחמת צריכת

סמים", היתה האם הכוונה טכרגע אדם נמצא תחת הטפעת סם או טהוא

צורך סמים באופן כללי. כמו כן, האם הכוונה טהוא צרך פעם אחת

סמים, או טהוא צורך סמים באופן קבוע. את הטאלות הללו אני מטאיר

לתקנות טיוצאו על-ידי טר התחבורה מכיון שאני סבור שאלה טאלות

כבדות מטקל ואיני חוטב טכל פדט בנוטא זה צדיך להכלל בחוק דאטי.

הדברים צריכים להיקבע בצורה מפורטת וצריך לחייב את טר התחבורה

להתקין תקנות טקובעות טצריכת סמים הינה מסוכנת, ואי לכך אדם

יהיה נתון לאפטרות טיטללו ממנו את רטיון הנהיגה.

הסעיף הטני בהצעה מדבר על העברת מידע. "רטויות המדינה

המטפלות באזרחים הצורכים סמים, ידווחו על כך לרטות הריטוי".

ידוע לי טמתבצעת העברת מידע בצודה חלקית ולא בצורה מלאה, כלומר

יט צורך טמטרד התחבורה יתקין תקנות לגבי כל רטויות המדינה

המטפלות באזדחים הצודכים סמים, דהיינו מטרד הבריאות, המטטרה

ומטרד המטפסים וכן כל האגודות המטפלות בנוטא הסמים וקטורות

באיזוטהי צורה לאחת הרטויות במדינה. כל הרטויות הללו יצטרכו,

על-פי הצעת חוק זו, לדווח לרטות הריטוי, כדי טזו תוכל לכפות את

אותן תקנות טטר התחבורה יתקין.

טר התחבורה התנגד להצעת תוק זו במליאת הכנסת, בטענה טאין

בה צורך. הוא טען טקיים סעיף אטר מאפטר לטר התחבורה להתקין

תקנות בדבר טלילת רטיון נהיגה לכל ענין טהוא סבור טיט בו סכנה.

הטבתי לו טאיני יודע אם הוא מטתמט בסעיף הכללי הקיים כיום בחוק

טמאפטד לו להתקין תקנות כאלה בנוטא הסמים. כמו כן אנו, הכנסת,

צריכים לחייב אותו להתייחס בצורה מיוחדת לבעיית הסמים, ולא

טהנוטא יכלל בסעיף כולל שיכול לעסוק בכל מיני תחומים כגון טכרות

וכדומה.



שר התחבורה דיבר על אפשרויות של בדיקה מיידית בפי שקיימת

בדיקת אלבוהול, ואיני יודע אם זה אפשרי ואם זה קיים. ידוע לי

שבנושא שכרות, ניתן לבדוק מיידית לפי נשימתו של אדם אם הוא נתון

תתת השפעת אלבוהול, אך בנושא סמים איני יודע. בהקשר למסיבות

"אסיד", שמעתי על סם שנקרא אקסטזי, ומומחה הסביר ברדיו שההשפעות

הן ארוכות טווח, כלומר קיימת תופעה של הזיות ואשליות אך גם לאחר

זמן, ההשלכות יכולות לחזור לפרקי זמן מסויימים. את השפעת הסמים

אינני חושב שניתן לבדוק בצורה אפקטיבית כזו ובוודאי שלכל סם

קיימות ההשלכות הספציפיות לו.

אני חושב שיש צורך בחקיקה זו כי היא מתייחסת ספציפית

לנושא הסמים. כאשר אבו בכנסת מעוניינים להלחם בנגע מסויים ולמקד

את חמלחמה בנגע זה, הרי שאנו מחוקקים סעיפים הנוגעים לענין, על

אף שניתן לטעון שקיימים סעיפים כלליים שדרכם ניתן למצוא פתרון.

איני חושב שמדובר בהעמסת יתר על ספר החוקים של המדינה ולכן אני

מבקש מהיוטב-ראש ומחברי הוועדה להעביר את החוק לקריאה ראשונה

ולהמשך טיפול.

ביקשנו מהיושב-ראש טל הוועדה טהכנסת הקימה למלחמה בסמים,

חבר הכנסת איתן, להטתתף בדיון.

כבר נאמר על-ידי חבר הכנסת לוי, טאת אותו דבר טמבקטים

לעטות בהצעת חוק זו, ניתן לעטות על-פי סעיפים קודמים. מה טעולה

מדבריו של חבר הכנסת לוי כאן ובמליאה, זו העובדה שההצעה טלו

נועדה פחות להתמודד עם בעיית תאונות הדרכים מאשר עם בעיית

הסמים. עם כל הכבוד, אני חושב שזוהי גישה לא ראויה בתיקון פקודת

התעבורה. קיימות סנקציות על טימוש בסמים וכן דרכים אחרות להלחם

בסמים. כאן למעטה מענישים את המשתמש בסמים בדרך עקיפה.

החוק נועד להרתעה ולא לענישה.

כפי שציינת, בני הנוער ידעו שאם הם מטתמשים בסמים, הם לא

יקבלו רשיון נהיגה. שלילת רשיון נהיגה אינה דרך להלחם בתופעת

הסמים, אלא דרך להלחם בתאונות דרכים.

הן נגרמות כתוצאה משימוש בסמים.

אם זו הבעיה, ישנן בפקודת התעבורה דרכים לפתור אותה, אך

לא זה מה שהביא להצעה. זוהי סיבה נוספת לכך שאנו מתנגדים להצעת

החוק.

אם נתייחס לפקודת התעבודה, תקנה זו למעשה כבר מכוסה. איות

הבעיות עולנו עם פקודת התעבורה היא טיט לנו עודף חוקים ועודף

תקנות ואני חוטב טחפקודה כיום זקוקה לרענון מוחלט מתחילתה ועד

סופה.

בעיית הסמים הינה בעיה קשה ודומה לקטעים בתחום הרפואי

שהיום לא מתבצעים. כאשר אנו נתקלים באדם שצורך סמים ואנו סבורים

שהשימוש שלו בסמים משפיע על נהיגה, אנו מדווחים ישירות למכון

הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד התחבודה והוא מזמין את האיש ועורך

את הבדיקות. חמכון מוסמך לפסול את דשיון הנהיגה. כלומר בתחום זה

החוק חמוצע אינו תורם. אני בהחלט בעד הגישה טל הרתעה, אך החוק

הנוכחי קיים היום.

חבעיה אינה החוק שיצביע על אותו אדם כצודך סמים, אלא

להביא את המידע לידי מי שמוסמך לפסול את רשיון הנהיגה וזהו רבד

שאינו קיים כיום.

קיימת כיום תקנה ספציפית שקובעת, טכאטר יש בידי הרופא

המטפל מידע אודות תקלה רפואית כולל סמים, שמשפיעה על הנהיגה,

חובה עליו לדווח. בפועל אין זה מתבצע כיום, כלומר החוקים

שקיימים היום הם מספיקים, אך אינם מתבצעים. איני רואה מקום

להוסיף חוק נוסף על חקיים.

בחתייחס לסעיף בי בהצעה, שעניינו דיווחים, בסעיף 10 לחוק

המירשם הפלילי קיימת הוראה לפיה המטטרה תמסור לרשות הרישוי

דיווח על כל עבירת סמים של מי שיש לו רשיון נהיגה, לוא דווקא על

עבירת סמים הקטורה בנהיגה, ואכן דיווח כזה מתבצע. נציגי רשות

הרישוי יציגו מה הם יכולים לעשות בפועל בהתאם לתקציב, לתקנים

וכדומה.

הסמכות לשלול רשיון נהיגה בגלל כושר לקוי שעלול גם לנבוע

כתוצאה משימוש בסמים, מצויה בידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים,

על-פי פקודת התעבורה, ולכן הממשלה התנגדה להצעה.

כאשר קובעים שעל הרופא המטפל חובה לדווח והוא אינו מדווח,

זהו מקרה כולל. כאן ישנו מקרה טבו קיימים שני גורמים: המשטרה

וצורך הסמים.

ההצעה קובעת שאם המטטרה תופסת אדם שהוא צורך סמים, עליה

להודיע לרשות הריטוי וזו יכולה לבטל לו את רשיון הנהיגה. זה

מוגבל יותר ממה שנאמר בחוק. אם הבנתי כהלכה את הצעתו טל חבר

הכנסת לוי, אם נתפס אדם צורך סמים, הדיווח נעשה על-ידי המטטרה

ולא ניתן לבוא בטענות לאדם אנונימי.

ההצעה של חבד הכנסת לוי, כפי שהיא מנוסחת, נותנת סמכות

לרשות הרישוי לשלול את הרשיון, ומצד שני היא מטילה חובת דיווח

על כל רשויות המדינה, לא רק המשטרה, לרבות גורמי הבריאות. אם

לדוגמא לשכת הסעד יודעת שאדם מסויים הוא נרקומן, לפי הצעת חבר

הכנסת לוי, היא צריכה לדווח לרשות הרישוי.

לפי דברי נצ"מ לירון, ישנם מקרים טל רופאים שלא דיווחו.

כאן מדובר על יחסים בין הרשויות לבין צורך הסמים וניתן לקבוע

שהרשויות חייבות בפעולה זו.

יוצא טאם אדם רשום בנרקומן בלטכת הסעד באזור ירושלים,

נצא מתוך הנחה שהלשכה תדווח ואז רטות הרישוי למעטה פוסלת את

הרטיון ללא בל קשר לשאלה אם האיש עבר עבירת תעבורה.

ישנן תקנות. כפי שלא נותנים רשיון נהינה לאדם עיוור, גם

אם לא עבר טום עבירת תעבורה.

ברצוני להציע צעד מרחיק לכת והוא למחוק בסעיף (א) את

המילה רשאית ואת המילה משוכנעת, כך שיהיה כתוב: "רטות הרישוי

תפסול אדם המחזיק ברשיון נהינה, לצמיתות, לתקופה מסויימת, או עד

למילוי תנאים שייקבעו בהחלטה, אם בעל הרשיון אינו ראוי לנהוג

מחמת צריכת סמים".

ראשית, קיימת אפשרות לפסילה באמצעות פסק של בית-משפט.

פקודת סמים מסוכנים, תיקון תטנ"ב-1991 קובע מפורשות טבית-משפט

רשאי לפסול רטיון נהיגה על עבירה ראשונה, עד חמט טניס. יתד על

כן, על עבירה בסחר, הוא חייב לפסול, כלומר ראשית הוא פוסל ולאחר

מכן הוא מנמק מדוע, אם החליט אחרת, לפחות לתקופה טל שנתיים.

אנו חוטבים טהחוק הקיים כבר מאפטר התמודדות, לפחות

משפטית, עם הנושא של היותו טל אדם נרקומן או סוחר ונוהג. לנבי

עצם החוק, מעבר לכך טהממטלה התנגדה לו, לנו ישנה בעיה אמיתית עם

סעיף בי, מאחר שהוא סעיף אנטי טיפולי ביותר. כולנו מצווים לא רק

במצווה של לטפל באנשים, אלא גם על עצם הורדת הסחר דרך החזרת

יותר אנשים לנורמטיביות תפקורית, לטיפול ולשיקום. כל אדם שנמצא

בשיקום, זהו פחות אדם על הכביש, או פחות אדם שגונב דכב, או פחות

אדם טמעודב באלימות. עצם העובדה שכל מוסד טיפולי יהיה חייב

לדווח ועצם הכללתם בתוך הדטימה הטחודה, זהו נורם אנטי טיפולי

שנונד את המאבק בסמים. אנו משקיעים כל-כך הרבה מאמצים על מנת

שיותר ויותר אנשים יצטרפו למעגל ה"נקיימ" מסמים.

אנו נשים את הדנט על המילה מטוכנעת המופיעה בסעיף (א),

וזוהי מילת המפתח, מכיון טלרטות הריטוי אין את האפשרות לדעת מתי

היא מטוכנעת שאדם הוא מסוכן ומתי אינו מסוכן. עצם העובדה שהוא

צורך או לא צורך סמים, עדיין לא קובעת שהוא מסוכן. לכן, נדמה לי

טדי לנו במה טהיא עוטה היום, כיון שכאשר היא מקבלת דיווח מן

המוסדות שהיום מדווחים, כגון המשטרה, על אדם שצורך סמים, הוא

מופנה למי שיכול לשכנע אותה שהאדם הזה מסוכן, קרי המכון לבטיחות

בדדכים של מטרד הבריאות, שפועל עבורנו. כך טהיום לפחות צד זה

מכוסה לחלוטין.



לדעתי, אי-אפשר להפואיר בידי פקיד עול מפורד הרישוי את

ההחלטה, לפעמים הנורלית, לגבי שולילת דטיונו טל מחזיק הדטיון רק

מפני טדווח טפעם הוא צרך סמים או טהוא צורך סמים.

אני מצטרף לעמדתו טל בני ארד, אך נדמה לי טהוא הטמיט

נקודה אחת והיא, טאם יוטל על כל רטויות המדינה לדווח, רבים

מהצרכנים לא יפנו אליהם. זה אמנם לא ענייננו כמטרד התחבודה, אך

זה ענייננו כחברה.

אין ספק שהנושא הינו חשוב מאד. מסתובבת בארץ אוכלוסיה טל

אנשים שמשתמשים בסמים בדרנות טונות, מורשעי סמים ואנטים

טמצהירים במוסד לביטוח לאומי טהם נרקומנים, לצורך קבלת הבטחת

הכנסה. יטנם מאברים טונים טל אנטים, וחלק מן האנטים נמצא במספר

מאגרים.

בזמנו, פנינו לאותן רטויות, ביקטנו את המידע ועברנו

תהליכים מאד ארוכים מאותן סיבות טהועלו כאן, דהיינו חטט מפגיעה

ביחסי מטפל ומטופל, והרטויות לא הסכימו להעביר את המידע.

הגענו עד היועץ המטפטי לממטלה והתקבלה החלטה לערוך ניסוי

בתחום זה ולהעביר את המידע, כאטר המידע עובר למכון הרפואי

לבטיחות בדרכים ואנו לא רטאים לקבל מידע רפואי. זה מתקטר גם

לנוטא טל פסילת רטיון נהיגה לצמיתות, ואציג מעט נתונים טהצטברו

אצלנו כתוצאה מהנסיון טל הבדיקות הרפואיות טנעטו על-ידי המכון

הרפואי לבטיחות בדרכים.

מתוך 490 סיכומי בדיקות, אושרו על-ידי המכון להמטך נהיגה

184. גם לנו היו הפתעות מכיון טבסך הכל מדובר באוכלוסיות טונות.

קיים הבדל בין מירטם טל המטטרה לגבי אדם טהורטע לפני חמט טנים

בעבירה חד-פעמית, לא חזר יותר ואין טום נתונים רפואיים או

איטיותיים טמחייבים את פסילת רטיון הנהיגה טלו, לבין אנטים

טנמצאים ברטימת נרקומנים ויתכן טחלק מהם חזרו למוטב והפסיקו

לצרוך סמים, לבין אלה טמצהירים במוסד לביטוח לאומי טהם

נרקומנים, לצורך הבטחת הכנסה.

על איזה פרק זמן מדובר ב- 490 הבדיקות הללו?

כמעט טנה. מתוך ה- 490 טנבדקו בפועל, 80 אוטרו לדרגה

מסווגת. 261 לא אוטרו כלל ו- 782 כלל לא הופיעו, כלומר המכון

הרפואי המליץ בפני רטות הריטוי לגבי הפסילה ואנו הזמנו את האיט

ופסלנו לו את רטיון הנהיגה. על-פי התקנות, אותו אדם רטאי לפנות

מחדט למכון הרפואי לאהר טבח ולבקט בדיקות רפואיות חרטות.

מה גורלם של אלה שלא הופיעו?



את אלה שלא הופיעו כלל, אנו מזמנים למטרד הרישוי פעם

נוספת לטיעון טענות ואם הם לא מופיעים, נשלחת אליהם הודעה בדואד

על כך שאנו מתלים את דשיון הנהיגה טלהם ומכניסים את הנתונים

לריטומים טלנו וטל המשטרה. בדרך כלל, חלק מאנטים אלה מופיעים

בתאריך חידוש הרשיון, אך חלק לא מופיעים כלל.

כלומר עד אז הם נוהגים עם הרטיון היטן?

איננו יכולים לוודא זאת. יתכן טהם לא נוהגים, מאחר טהם

מקבלים הביתה את ההודעה טרטיון הנהיגה טלהם מותלה.

קטה מאד להתייחס לנושא זה שהינו בתחום רפואי ובנוטא

הצמיתות. לפי דעתי, נוטא החקיקה באמצעות בתי-מטפט צריך להיות

הרבה יותר קטה, מה גם טמרבית הנתונים מצויים בפני הטופט. לטופט

יט את כל הנתונים לגבי המקרה, לגבי רשיון הנהיגה, לגבי עבירות

קודמות ולגבי רמת הטימוט באלכוהול או בסם וכן סוג הטימוט.

את מתכוונת לאחר התאונה.

לווא דווקא, יכולה להיות גם עבירת סם.

קיימים סעיפים טמתייחסים לנוטא זה.

אין לנו נתונים מהי רמת הטימוט טל הטופטים בחקיקה הקיימת.

מה הכוונה לצמיתות? אם אדם עבר גמילה והוא מתחיל את חייו

מחרט, הוא יכול לקבל רטיון. הצמיתות מתייחסת רק לסטטוס בו הוא

מצוי כיוס. אני מקבל את דעתך טהצמיתות תיטאר בבית-המטפט, אך גם

כאן הצמיתות היא מוגבלת.

מבחינתנו, חובה טאדם יעטה את הבדיקה הרפואית כדי טיהיו

לנו המרכיבים הרפואיים לגבי התנהגותו, לגבי רמת הטימוט וסוג

הטימוט וכן לגבי מרכיבים איטיותיים. לעיתים אדם נפסל על רמת

טימוט חד-פעמית וקטנה, אך מרכיבי האיטיות טלו הם כאלה טהמכון

הרפואי פוסל אותו, אפילו אם רמת הטימוט בסם היא נמוכה.

תאונות הדרכים בארץ הן בבחינת מגיפה. עובדה נוספת היא

טמסתובבים אנטים רבים מסוממים או טנמצאים בתהליך טל הצטרפות

למעגל הסמים.



נושא תאונות הדרכים ונושא הסמים כרוכים זה בזה, וים צורך

להלחם בתופעות בצורה בלתי שגרתית, גם אם יפגעו מכך כמה אנשים.

אני כורך את החובה או האפשרות לפסול רשיון נהיגה עם העברת מידע.

אני חוטב טחובה על כל המוסדות ועל כל הרופאים המטפלים להעביר

מידע על אנשים מסוממים. יתכן שיפגעו מעט יחסי מטפל ומטופל, אך

ינצלו כמה אנטים אחרים.

דובר כאן על פגיעה בפרט, וכי הדבר יהיה נתון לטרירות ליבו

טל פקיד. איני חוטב כך, מטום טכל האינפורמציה צריכה להגיע למכון

הרפואי לבטיחות טל מטרד התחבורה, וטם ועדות רפואיות תבדוקנה.

מדובר על הרופא המוסמך טל רטות הריטוי, אך זה טייך למטרד

הבריאות.

קיימת הוועדה הרפואית ואנטים אלה צריכים להגיע. מי טלא

מגיע, מתלים לו את רטיון הנהיגה, ומי טמגיע, בודקים אותו, והיה

והוא לא "כשר", טוללים את רטיון הנהיגה טלו.

יט צורך בעונטים מרתיעים. אם נוער טמטתתף במסיבות אסיד,

ידע טיט סיכוי טהמטטרה תעצור אותו, לפי עניות דעתי זה מה טמטפיע

ועל-ידי כך ניתן להציל כמה אנטים. עם כל אי הנעימות טפרט כזה או

אחר יפגע, אני סבור טיט צורך ללכת בכיוון חוק זה.

ראשית, אתייחס לנקודה שהוזכרה כבר אך ברצוני לחדדה.

בפקודת התעבורה קיים סעיף מפורט טקובע טעל רופא מטפל לדווח

למכון לבטיחות בדרכים. רופא מטפל הוא כל רופא מטפל, בין אם הוא

רופא קופת-חולים ובין אם הוא רופא בבית-חולים. חובה זו נולדה

עוד לפני נוטא הסמים, דווקא לגבי מחלות טגורמות לטשטוש, לדוגמא

מחלות לב או תרופות חזקות. כלומר, המחוקק ראה את הבעייתיות

בכללותה וקבע את הכלל הזה. יכול להיות שהדברים לא מתבצעים, אך

עלינו להבין טבהוראת החוק הזו, פותח הרופא המטפל את החסיון

הרפואי ולפני טהוא מדווח, עליו לטקול האם אכן בדיווח כזה, המחלה

היא עד כדי כך מסכנת, טהוא חייב לדווח. ההנחה היא טרופא מטפל

אחראי, טחושב טיט מטום סכנה בנהיגתו טל אותו אדם, חייב לדווח.

הרופא מדווח למכון לבטיחות בדרכים והמכון טיושב אמנם

באכסניה טל מטרד התחבורה, הוא מכון טל מטרד הבריאות ובראשו

יוטב רופא. כטהמכון לבטיחות בדרכים מקבל מידע מסוג זה, הוא

מזמין את האדם ועורך בדיקות כאלה ואחרות. יש מקרים בהם המכון

מאוטט את ההנחה טיט מטום סכנה, והוא פוסל לגמרי מנהיגה לתקופה

מסויימת, תוך אפטרות לחידוט ובואו טל האיט מחדט. אם אדם פונה

פעם נוספת, המכון רטאי להעביר אותו את אותם מבחנים רפואיים

פסיכולוגיים ואחרים, כי גם שם נבדקים ההיבטים האישיותיים ולא רק

הרפואי ים.

אנו כמטרד הבריאות, אף מתייחסים לפן אחר טאותו הדגיט מר

בני ארד, והוא נוטא הסטיגמה. אם אנו מעוניינים טאנטים יפנו

למוסדות לגמילה מסמים, ואם אנו מעוניינים שאנטים יצאו בטלב

מסויים מן המעגל הזה, אנו חוטטים טחיוב בחוק טעל כל רטות

מרשויות המדינה לדווח לרשות הריטוי, מבחינה מסויימת עומד בניגוד

לקונספציה טל המומחים לגבי הטריגר לגשת לטיפול.



יתכן שנמצא עצמנו עם חקיקה טובה, אך לא בטוח שלא ניפול

בין הכסאות. יתכן שיש מקום לרענן דברים, אך חקיקה ודאי שקיימת

בנושא.

סעיף 12 בי מתייחס לרופא שמטפל באדם ומאבחן אצלו מחלה.

האם הגדרתם צריכת סמים כמתלה?

חי נלזר;

אנו רואים זאת כמחלה, למרות שזה לא הוגדר חוקית.

אנו מעדיפים להשמש במילה הפרעה גם למחלות וגם להפרעות,

במקום להשתמט במילה מחלה.

המידע מגיע למכון מהרופאים המטפלים. האם גם מהמירשם

הפלילי במשטרה מגיע מידע למכון הדפואי?

כן.

כלומר, בידי המכון לרפואה מתרכז המידע מהרופא המטפל וכן

מהמשטרה על תפיסה ללא הרשעה ומהמירשם הפלילי על עבירות סמים.

המידע שאינו מתרכז הינו המידע מרשויות הסעד, שמטפלות בהיבט

השיקומי של הנרקומן. מתעוררת שאלה האם ראוי לחייב את רשות הסעד

להעביר מידע?

בנוסף להודעות המטפל, יש גם הודעות על מסוכנות שאנו

משתמשים בהן לגושא של כלי ידיה. ברור שאם אדם נמצא מסוכן ואיננו

יכולים לתת בידו כלי ידיה, יש גם שיקול ולמשרד הבריאות מגיע

מידע כזה, וכך אפשר לנהוג לגבי רשיון נהיגה.

ברצוני להתייחס לנושא ההכללות והסטיגמה. קיים הבדל אם

המשטרה עוצרת אדם לבדיקת נשיפה או שתן אצל מישהו שנהג, לבין

מישהו שנמצא בטיפול. ישנם אנשים שמצויים בטיפול ונוהגים טוב

יותד מאסר מישהו אחר. צריך להתייחס לאדם כאדם ולא ככותרת או

כקבוצה. מאד חשוב לבדוק כל אחד ואני מדבר כמייצג את משרד

הבריאות. אם המשטרה עוצרת אדם ומוצאת שהוא השתמש בסמים או

באלכוהול ברמה מסויימת, זהו מקרה שונה לחלוטין.

בהתייחס לחוק כלי יריה, סעיף 11אי וסעיף 11בי רבתי, נותן

אפשרות גם לרופא וגם לפסיכולוג לדווח, כלומר קיימת עין נוספת

שמדווחת. המידע מגיע אלינו וישנם מקרים בהם אנו מעבירים זאת

לרשות הרישוי, יש שיקול דעת של רופא פסיכיאטר שמקבל את

הדיווחים. חוק כלי יריה מדבר על מסוכנות מיידית או על מסוכנות

עתידית לגבי כלי יריה. הגורם שמקבל במשרד הבריאות את הדיווחים

הוא פסיכיאטר שיכול בהחלט לדווח לרשות הרישוי, וזה אכן מתבצע.

כיצד את משלבת זאת לתחבודה?

אם לכלי ידיה קיימת דרנה נוספת, בהיבט התעבודתי אין ויתכן

שזה ראוי לתיקון.

נושא הסמים והאלכוהול מהדיף ומתמיד ויש לכך השפעות דבות.

בשבוע שעבר שמענו בוועדה למלחמה בנגע הסמים דיווח מדויק על

מתקדים שהוכיחו, שמי טנתון תהת הטפעת אלכוהול ונפגע בדאטו,

סיכוייו למות הם פי כמה מטל אלה טאינם נמצאים תהת הטפעת

אלכוהול. כלומד החלמת חמות מפגיעה תחת הטפעת אלכוהול, הינה

איטית וכמעט טלא קיימת.

אין ספק שסמים ואלכוהול מקטים על כוטר הטיפוט טל מי

טנוהג, וכיום עוצמת המכוניות גדולה יותד וכתוצאה מכך, המהידות

גבוהה יותד. בוועדת הסמים עסקנו בנוטא החקיקה ובדדך כלל מטדד

המטפסים מתנגד, ומתקבלת הדגטה טהם אינם מודעים למה טקודה בשטח

מבחינת השימוש בסמים ובאלכוהול. יט צודך להתמיד בנוטאים אלה בכל

דדך טהיא וזה חטוב גם לצורך מניעה.

ניתן לקבוע טאדם לוקח על עצמו סיכון, טותה אלכוהול במסיבה

והוא אחדאי למעטיו, אך צדיך לזכוד שהוא אף מסכן אחדים. מקדים

דבים פטאליים אינם נגדמים בטל אנטים טנהגו תחת הטפעת אלכוהול,

אלא בגלל מי טנקדה בדרכם.

אני חוטב טצדיך לטנות את הנוסח ולכתוב: "מי טנתפס, נבדק

ונמצא תחת הטפעה". כיום המטטדה טוללת דטיונות נהיגה בו במקום עד

למטפט, אם מיטהו עבר עבידת תנועה מסויימת. כך גם יכול לחול על

עבידות סמים ואלכוהול, ולא הייתי מפריד בין טני הגודמים הללו.

מי טנבדק ונמצא תחת הטפעה, יטלל ממנו דטיון הנהיגה בו במקום.

קצין מטטדה רטאי לטלול לחודש, וכאן ניתן להעלות את התקופה לחצי

טנה. זה חטוב מאד להדתעה ועטוי למנוע תאונות.

אין נתונים מדוייקים כמה תאונות נגדמו בטל סמים ואלכוהול,

כפי טאין נתונים מדוייקים על כלל התופעה, אך קיימות הערכות. אין

מרכז מידע אחד אטד אוסף את הנתונים ומפיץ אותם. לכל גודם יט

ידיעות טונות ולעיתים הן סותדות זו את זו.

בוועדת הסמים הגשנו חצעות חוק לגבי בדיקות, לדוגמא ביציאה

מפאבים, תהיה חובה לנטוף ולתת דגימה אטד תיקבע אם ביכולתו טל

אדם לנהוג. במקדה כזה לא טוללים את דטיון הנהיגה, אך אומדים

לאותו נהג טלא ינהג וטיזמין מונית.

בדיונים טנעדכו בוועדת הסמים בנוטא החקיקה, קבענו טמטדדי

הממטלה מתנהלים בעצלתיים, כאילו טאינם מבינים את חומדת הבעיה.

השמידה כביכול על חופט הפדט וטיקול הדעת טל הטופטים הם מעל לכל,

אך יתכן טכתוצאה מכך יטנם 200 הדוגים בטנה.

התייחסת בעיקד לקבוצת האוכלוסיה טנלכדת תוך כדי נהיגה, אך

באופן סטטיסטי ודאי טדבים לא ילכדו תוך כדי נהיגה, עקב מגבלות

כח-אדם טל המטטדה.



כיצד נתייחס לאותם אנשים שיש לגביהם מידע, אם על-ידי

המשטרה או רשויות הסעד, על היותם צורכי סמים? האם נם אצלהם

הפסילה תהיה בנין החלטה בדבר עבירה שלא מתבצעת בכביש?

ד' לחמן-מסר;

נניח שהוא נמצא בטיפול סוציאלי ואין ברשותו רכב.

לנופו של ענין. השופט הוא שמחליט על ענישה של מכור לסמים

ושלילת רשיון הינו אחד מן העונשים לתקופה שהוא יחליט.

דובר כאן על בושא הנמילה והתעסוקה. ביקרנו במקום בו

סטודנטים מתל-אביב מאמצים ננמלים שהיו כלואים, כאשר שני

סטודנטים מאמצים ננמל אחד ועוזרים לו בחברה, בלימודים ובעבודה.

אחד מהם סיפר שהוא עובד כנהנ בחברת הובלה. מצפונו העיק עליו

והוא סיפר לבעלי החברה שהיה נרקומן וישב בכלא. הבעלים השיבו שאם

הוא איבו ממשיך לצרוך סמים והסטודנטים ממליצים עליו, אזי הוא

"נקי" ויכול להמשיך לעבוד.

לכן אני טוען שאין זה פונע בנמילה, כל אחד זוהי בעיה בפני

עצמה ולא ניתן להשווח בין המקרים. אם נילאי יב' לפני הניוס,

יודעים שכאשר יתפסו לוקחים סמים או תחת השפעת אלכוהול, הם לא

יקבלו רשיון נהינה, אזי יתכן שהם יחשבו פעמיים. אם הם יתפסו

נוהנים תחת השפעה וישלל מהם רשיון הנהינה מיידית לחצי עונה או

לשנה, זהו נורם מרתיע ממדרנה ראשונה, מאחד שרשיון הבחינה חשוב

מאד עבור בני הנוער.

הבנע הינו חמור, מחמיר ומתפשט, והיקפו שנוי במחלוקת.

מדובר על סדר בודל של בין 20,000 ל- 40,000 מכורים והמספר עולה,

לא נבלע ולא פוחת. ישבם כ- 300,000 משתמשים בסמים וצריך להתייחס

לכל הבושא בצורה הרבה יותר דרסטית ואף דרקובית. זהו בושא דרקובי

ויש לתת לו תשובה דרקובית.

ברצוני להניד משפט מעט קשה כלפי הממשלה. הממשלה מדכאת כל

יוזמה שבאח לטפל בצורה קצת יותר חרינה בנושא תאונות הדרכים

ובבושא חסמים. בשארנו עם אותו מספר הרונים ועם אותם מספרים של

משתמשים בסמים. הממשלה איבה מציעה שום הצעה ונם כאשר ישבו שבוע

שבו יש 20 הרונים, לא בעשה דבר. ביתן להמשיך כך, אפשר לדבר על

סטינמות ועל יחסים בין מטפלים למטופלים ולפסול כל דבר שמוצע.

הצעתי הצעות בנושא נהינת קטינים בלילה, ניסינו והיו פחות תאונות

דרכים בשנתיים של הנסיון, אך לא יתכן שהממשלה תקבל רעיון חדש.

הפסיכולונ הראשי של הצבא כתב לי שהבהנים המסוכבים ביותד

היבם החיילים בחופשה, אשר באים עייפים מאימובים ויוצאים בליל

שבת, נוהנים ואינם מוכנים לוותר על הבילוי. ביקשתי לפנות לכיוון

חקיקה בנושא, אך השיבו לי שנותנים בידי חייל מטוס וכיצד יתכן

לשלול ממנו את האפשרות לנהונ? אבי טוען שכאשר החייל נוהג, הוא

מצוי במצב של סיכון וכאשר הוא נמצא במטוס, הוא מצוי במצב של

ערנות.

אין חשיבה ולכן אני טוען שלוועדה זו ישנו תפקיד להתנער

מהקיפאון בו מצויה הממשלה בבושאים אלה ולהתחיל לחציל את האבשים

במדינה.



היתה לנו בעיה דומה בנושא חובת הדיווח לגבי קטינים חסרי

ישע. וקבענו שצריך לדווח על כל ילד שמצוי בסיכון. הגורמים

הסונים טענו עוזה מזיק לטיפול, ורופא, פסיכולוג או עובד סוציאלי,

שידווחו כבד לא יוכלו לטפל. חייבנו דיווח וזה מוכיח את עצמו.

כיום ישנם דיווחים אודות ילדים שמתעללים בהם ואנו מטפלים הרבה

יותר בילדים בסיכון, מאשר קודם לכן. לא שמנו ליבנו לאזהרות

וקבענו שיש להציל את הילדים ואנו עושים זאת בהתאם לתקנים של

משרד העבודה והרווחה.

הסטיגמה של אדם הרשום במשרד הרישוי היא נוראה, אך קיימת

סטיגמה נוראה יותר והיא להוביל אדם לבית הקברות עקב תאונה. כל

אדם כזה מסכן גם את האחרים על הכביש ומה לי כעת לערוך את החשבון

מה יהיו יחסיו עם המטפל, אם ידוע לי שאחד כזה יכול לגרום לתאונה

כאשר הוא מסומם?

כתוב היום בעתון "ידיעות אחרונות" שקיימים 72,000 בני

נוער צורכי סמים. בואו נמנע את ה- 72,000 הבאים. הרי אין אפשרות

לטפל אפילו ב- 3,000 והיום המטפל הכי גדול בנושא גמילה מסמים הם

בתי הסוהר.

איני מבין כלל את הגישה של שמירה על הקטע שנקרא מטפל

ומטופל. בואו נילחם בתופעה בכל הכח. הייתי אף מנסח כך שרשות

הרישוי תפסול רשיון נהיגה לכל מי שצרך אפילו פעם אחת סם, אך

חששתי מתוקי היסוד שהיו "הורגים" לי את החוק. לכן, ניסחתי

ניסוחים עדינים יותר, אך לולא חוקי היסוד, הייתי קובע שמי שצורך

סמים, אינו מקבל רשיון נהיגה במדינת-ישראל ואני בטוח שצריכת

חסמים בקרב בני הנוער היתה יורדת פלאים.

הדברים צריכים להתבצע צעד אחר צעד, כאשר הצעד הראשון הינו

שכל הגורמים ידווחו - הפסיכולוגים, העובדים הסוציאליים והביטות

הלאומי. ישנם רמאים רבים שפונים למוסד לביטוח לאומי ומצהירים

שהם נרקומנים, על מנת לקבל הבטחת הכנסה. אם אדם כזה ידע שכאשר

הוא מגיע לביטוח הלאומי לבקש כסף, לוקחים ממנו את רשיון הנהיגה,

הוא יחשוב פעמיים האם לבקש כסף.

על כן, אני פונה לוועדה לקבל את הצעת החוק. אם הוועדה

תמצא לנכון להחמיר את ההצעה - אני בעד, ואם היא תמצא לנכון להקל

עליה - אני בגד. קיים מסלול משפטי, אך איני מדבר על כך. אני

פונה לנציגי משרד הבריאות וקובע שבעיניי, צריכת סמים אינה הפרעח

כי אם מחלה ממארת ומסוכנת, וכך יש להגדירה בחוק.

כאשר קיים חולה, לוקחים ממנו את רשיון הנהיגה ללא פניה

לבית-משפט. לא פונים לבית-משפט לקחת רשיון ממי שהינו חולה,

עיוור או חירשט. זה שבחוק בפקודת הסמים קיים סעיף שבתי-המשפט

יכולים להשתמש בו כסנקציה נוספת, זה בסדר, אך חוק זה כלל אינו

רלבנטי לבתי-המשפט. אני מדבר עוד לפני בית-המשפט. לא מדובר על

כך שפקיד במשרד הרישוי יחליט, אלא מדובר על כך ששר החחבורח

יתקין תקנות ואני משער שהוא יתקין תקנות ראויות, כלומר שתהיה

ועדה רפואית.

"אם היא משוכנעת שאדם צרך

סמים", אך אני מבין שאתקל בבעיה שלא אוכל להתגבר עליה מבחינת

החקיקה.

נערוך סבב נוסף שיגזר מן ההצעה של חבר הכנסת הירשזון,

מאחר שבמידה רבה יש לה ערכים זהים להצעתו של חבר הכנסת לוי.

נשמע את הצעת החוק של חבר הכנסת הירשזון ונסכם בהמשך

הדיון.



2. הצעת חוק נהגים שיכורים - שלילת רשיון. התשנ"ג-1993

חבר הכנסת א' הירשזון

המגמה שלי בהצעת החוק היא בהחלט להחמיר בעונשים עם נהגים

שנתפסים כשיכורים. מתחילת היותי חבר כנסת בקדנציה, אני מתריע כל

הזמן על נושא סוני הבילוי בסופי השבוע. בתחילה זה נפל על

אוזניים אטומות ואחר-כך החלו לגלות מהבעיה הולכת ומחמירה.

אני חושב שקיימת תופעה בסופי עובוע, שבני נוער צעירים

מקבלים מכוניות מהוריהם, נוסעים לפאבים לשתות אלכוהול, גם

בפאבים שעל-פי הרשיון אסור לשתות בהם אלכוהול, ולאחר מכן נוהגים

בררכים. בכל יום שבת אנו שומעים ברדיו ובטלויזיה על תאונות

דרכים חוזרות של נוער שמשתמש במשקאות אלכוהוליים.

כיום, קיים ציבור נוסף של משתמשים, שהם בעיקר העולים

החרשים שהגיעו מברית-המועצות והביאו את נושא צריכת המשקאות

האלכוהוליים משם. אם נבחן, ניווכח ששתי קבוצות אוכלוסיה

מעורבות, זו של העולים החדשים וזו של בני הנוער, משתמשות בנושא

אלכוהול. אצל בני הנוער התופעה הולכת וגדלה.

אני חושב שצריך בנושא זה להחמיר חרבה יותר מאשר היה נהוג

עד כה. הגשתי את הצעת החוק הזו ולא עמדתי על כל רעיון וסעיף

שיכולים לגעת בהחמרה, משום שאני גם בעד שינויים, אם מישהו יתנגד

לסעיף מסויים, אך אני בפירוש בעד החמרה.

ידוע לי שבחודשים האחרונים המשטרה עושה פעילות נמרצת יותר

של לכידת נהגים שיכורים בסופי שבוע, מה שלא התבצע לפני חצי שנה

ויותר, ואני מברך על כך. נניח שניתן היה לשלול לא רק את רשיון

הנהיגה, אלא לשלול את הרכב ל- 72 עושת, כלומר נער שנתפס שיכור

בסופי שבוע, באותו מעמד שוללים את רכבו והרכב נשאר במגרש חניה,

גוררים אותו ולאחר מכן לא ניתן להשתמש ברכב מספר שעות מסויים,

אני חושב שהאבא היה חושב פעמיים אם לתת את הרכב לנער.

קיים ויכוח לבי אחוז המשתמשים באלכוהול ולגבי תאונות

הדרכים שנגרמות כתוצאה מהשימוש באלכוהול. היה לי ויכוח עם שר

התתבורה בנושא, כאשר הוא טען שמדובר ב- 3%ואני טענתי שמדובר ב-

5%. המשטרה מדברת על אחוז אחד, על-פי הסטטיסטיקה. אני חושב שאף

אחד מאיתנו אינו צודק, שהרי שתיית האלכוהול אינו הגורם שמביא

לתאונות הדרכים, אלא היא גורמת לטשטוש שמביא לתאונת הדדכים.

נניח שנער עובר באור אדום בארבע בבוקר במהירות מופרזת, ומצלמת

אותו מצלמה. לא המשטרה יודעת, לא שר התחבורה יודע ולא אני יודע,

אם הוא לא עבד זאת עקב שתיית אלכוהול. אני סבור שהיום המספר

גבוה מ- 5%.

אני חושב שהאחוז הולך וגדל, ולא הייתי מעונין להגיע למצב

של אירופה. אני חושב שכעת הוא הזמן להתחיל לדכא את הנושא.

בחלק גדול מן התחומים, קיים הבדל גדול בין שימוש בסמים

לבין השימוש באלכוהול, מאחר שנושא הסמים זו התמכרות ומחלה קשה.

בנושא האלכוהול יש להבריל בין המכורים לאלכוהול לבין כאלה

ששותים בסופי שבוע ואינם מכורים. הם אינם חייבים זאת, אך הם

שותים מאחר שאין עונש מרתיע בנושא זה.



אתן דוגמא. שופטת בניו-יורק החליטה על דעת עצמה שכל מי

שהיה מעורב בתאונת דרכים כתוצאה משימושו באלכוהול, חייב במשך שנה

או שמונה חודשים לשאת שלט בתלון האחורי שבו כתוב: "אני נהג

שיכור", ואם הוא פגע, עליו לשאת את השלט: "אני נהג שיכור

פוגע". לאדם שצריך לנסוע עם שלט כזה במשך חצי שנה, יש בעיה קשה

מאד. זהו רעיון בלתי שגרתי של שופטת לטפל בתופעה.

בשנה האחרונה למדנו רבות על בעיה זו, הרבה יותר מאשר

למדנו בעשור האחרון. נערך דיון מעמיק בוועדת המשנה של וועדת

סמים, והתברר שאין טעם להתווכח אם מדובר באחוז אחד או בחמישה

אחוז, מפני שהשאלה שנשאלת היא מתי. בלילה האחוז יכול לעלות ל-

10%.

איננו ממליצים ליצור סטיגמה על קבוצה זו או אחרת של

אוכלוסיה, אך הוכח במחקר, שהקבוצה ששותה כהוגן בלילות היא דווקא

בין גיל 30 ל- 40 ולא קבוצות אחדות, כפי שחשבנו. משמע, שיש כאן

ענין של תדבות שמתמסדת. בני 30 ו- 40 ציינו בפני המראיינים

ובמחסומים וכן כפי שהתגלה במחקר, בשיתוף טוב מאד עם המשטרה, שהם

שותים מעל המותר ואינם חושבים שזה מסוכן. חלקם מודע לסכנה וחלקם

אינו יודע על הסכנה. כל הנתונים מאותתים לנו שאנו מצויים בתהליך

מאד מהיר שנגיע בסופו למימרים של אירופה. השאלה מהו מצבנו כיום

אינה רלבנטית מפני שבעוד חמש עשד שנים נגיע למצב של אירופה.

אנו במינהל לבטיחות בדרכים מאד שמחים על הצעתו של חבר

הכנסת הירשזון, שבאופן כללי הרוח שלה הוא להחמיר. החוק שנקבע

לפני כעשר שנים היה שייך לעידן אחר ואנו חושבים שהוא לא השפיע,

מכיון שהוא אינו מספיק חמור וכנראה ששלוש שנים שלילת רשיון

נהיגה אינה מרתיעה.

אתה מייצג את הממשלה ואינך יכול להגיד דברים בנוסח זה.

אני מדבר בשם המינהל לבטיחות בדרכים. אני חושב שנעשה צעד

חשוב אם נחמיר ואנו בעד העלאה של דרגת שלילת רשיון הנהיגה. אנו

בעד קביעת מינימום שמהווה גודם מדתיע, מפני שאנו עדים לעובדה

שהמשטדה עושה מאמץ ואנו נסייע לה. לדעתנו, אין זה מספיק להשאיר

מצב של עונש עד שלוש שנות שלילת רשיון ושנתיים על תנאי, בלי

לקבוע מי נימום מסו י ים.

בהתייחס להצעת החוק של חבר הכנסת הירשזון, סעיף 1 וסעיף 2

הם בעצם סעיף אחד, מפני שהגדרות של שיכור ורמת אלכוהול גבוהה

מהמותר הן זהות. זה קבוע בחוק ופקודת התעבורה מאד מסודרת בענין

הרמה המותרת ובנושא העונשין.

בהתייחס לסעיף 3 ל שההצעה, קיימת יוזמה של שר התחבורה

ואנו מבקשים שחבר הכנסת הירשזון יסיר את סעיף 3, מפני שאנו

מצו י ים בתהליך.

האם קיימים היום מספיק מכשירים לבדיקה?

דעתנו ממקומם של סעיפים 4 ו- 5 אינו בתוק או בתקנה, אלא

בפעולות אמיתיות, ואכן אנו פועלים. מזה שנתיים אנו פעילים בשטח

החינוך וחבר הכנסת איתן נתן לכך דוגמאות. הנערים מתחנכים וכן

במערכי ההדרכה הדברים קיימים. הם הולכים ומתבססים ולדעתנו אין

צורך להכניס את הנושא בתקנה.

ברצוני להפנותכם בנושא זה לסעיף קיים, סעיף 62 לפקודה,

שקובע שהעונש על נהיגה בשכרות הוא מאסר לשנתיים, קנס בסך 36

אלף שקל וכן פסילה עד כדי פסילה לצמיתות.

למעשה, בהצעה של חבר הכנסת הירשזון אנו יורדים מחומרת

הענישה, מאחר שזה כבר קיים.

א' הירשזון;

בנושא שלילת רשיון הנהיגה לשנתיים, האם יש אפשרות לשלול

גם לתקופה של פחות משנתיים?

מדובר על עד שנתיים.

אנ י מבקש לקבוע מי נ ימום.

בהתייחס לנושא שלילת רשיון רכב, היינו בעד ועד כמה שידוע

לי, גם שר התחבורה היה בעד. אני חושב שזה מצוי בתהליך מתקדם

שבעבירות מסויימות, ואני סבור ששכרות היא אתת מן העבירות

החמורות, ישלל רכבו של מבצע העבירה לתקופה שעדיין לא נקבעה, אך

אלמנט זה בהחלט נראה לנו מרתיע.

אקשיר את דבריי להצעה של חבר הכנסת איתן. חיום שוטר רשאי

לפסול פסילה מינהלית ל- 30 יום בעבירות מסויימות, ביניהן עבירות

סמים ואלכוהול. אם נמצא אדם נוהג חחת השפעת סמים או אלכוהול,

יתכן שיש מקום לפסול את רשיון הנהיגה שלו ל-90 יום במקום ל-30

יום. למדנו שהפסילה המיידית טובה מכל עונש אחר, משום שעד שמתנהל

המשפט אורך זמן רב. אני חושב שזה בהחלט עונש שיכול להרתיע ויכול

לספק חלופה שאינה כרוכה בשינוי גדול.

אתייחס לפעילות ולמכשירים של משטרת-ישראל. כיום יש לנו

בעיח עם נושא המכשור. יש בידינו תשעה מכשירי "ינשוף" שהם גדולים

ונמצאים ביחידה, אך עד שנכנסו ואושרו לשימוש התהליך היה ארוך.

חייבו אותנו בבדיקות ובאישורים, והמכשיר עובד כבד מתחילת השנה,

מבלי שיש צורך לערוך במקביל בדיקת דם, אלא בדיקת נשיפה בלבד.

האבחנה מתקבלת מיידית ואמינות המכשיר היא מצויינת. המכשיר קביל

בחוץ-לארץ. יש בידינו 77 מכשירים נוספים קטנים שנותנים

אינדיקציה וכאשר שוטר נתקל בנהג, הוא יכול לבדוק אותו מיידית,

אך אלה אינם קבילים מבחינת החוק. מכשירי ה"ינשוף" מפוזרים

גיאוגרפית בכל הארץ, אך ברור שזה מגביל.

איזה פרק זמן הוא אפקטיבי עד שלוקחים אדם למקום הימצא

מכשיר הבדיקה?

ככל שהזמן עובר מהרנע בו אדם שתה, כך רמת האלכוהול בדמו

יורדת באחוזים מסויימים, עד שהיא נעלמת.

אמ תיאורטית, מכשיר זה היה נמצא עימכם בצומת עצמו, יש

להניח שמספר הנהגים שהיו נתפסים בשכרות ברמה מסויימת, היה גדול

יותר, משום שלוקח זמן להגיע למקום הבדיקה.

אנו מעוניינים להכניס את המכשירים הקטנים ויש בידינו

תקציב חלקי לפחות השונה, בעזרת קרן הבטיחות של המינהל לבטיחות

בדרכים. יש לנו בעיה רצינית, כי מכטירים אלה קבילים בחוץ-לארץ,

חלקם באנגליח וחלקם בגרמניה ושם הם עברו את כל הרשויות וכל

המבדקים. כאשר אנו מביאים אותם ארצה, דורשים מאיתנו לערוך

בדיקות השוואה עם מכשירים אחרים וכן בדיקות השוואה עם דגימות

דם. אני מזכיר שהליך הבדיקה של מכשיר ה"ינשוף" שכיום אנו

משתמשים בו, ארך שלוש שנים. כלומר, במשך שלוש שנים היינו

מוגבלים ועל כל בדיקת נשיפה, נאלצנו במקביל לערוך בדיקת דם

בבית-חולים.

בפרק הזמן שעובר, מגיעים ל- %1.7 נהגים שיכורים.

אני חושב שאחד מתפקידי הוועדה הוא לשפר את המצב בתחום זה,

כאשר אנו הגשנו הצעת חוק בנושא. כאשר אנו רוכשים מכשיר כזה,

שהינו קביל בחוץ-לארץ בבית-משפט, הרעיון הוא שתיערך כאן התאמה

על מנת שיהיה קביל גם באר?. כך נגיע למצב בר יהיו 77 מכשירים

קבילים ושוטר יוכל לערוך בדיקה מיידית. אם נפעיל פסילה ל- 90

יום, זהו עונש מרתיע במקום.

צ' מסורי;

אנו מקבלים את סעיפים 1 ו-2 וכדברי נצ"מ לירון, כפי

שמקבלים בתחומים אחרים, כך אנו יכולים לקבל תקן אמריקאי או תקן

אירופאי, מאחר ששם מתורגלים בשימוש בסמים ובאלכוהול.

כמו בסמים, עובדה היא שלמעגל שותי האלכוהול מתווספים מדי

שנה מספרים גדולים מאד. המשמעות היא שהטיפול השגרתי אינו עוזר.

אנו, כמועצה לאומית למניעת תאונות, מעבירים הרצאות בנושא

אלכוהול ונהיגה לכתות יב' וכן עורכים סדנאות לילדים ולהורים.

השתתפתי בכמה סדנאות כאלה שנערכו בין הורה לבין נהג חדש או עם

תלמיד שכבר הוציא רשיון נהיגה. קיים קונפליקט כאשר בחור מבקש

מהוריו את הרכב וההורים אינם עומדים בפני הלחץ, בעיקר כאשר הוא

מגיע לחופשה מן הצבא. ההורים לעיתים חסרי ישע בהתמודדות עם

הילדים.



חבר הכנסת איתן דיבר לגבי הרתעה בבתי-ספר תיכוניים. אם

מרצים ועורכים שיח הורים והנער מודע לכך שכאשר יתפס בפאב ונמצאת

אצלו רמת אלכוהול גבוהה, או אם יופיע לבית-משפט ומינימום העונש

הוא שלוש שנים, כאשר מרחב התמרון של השופט יהיה מוגבל, לפי דעתי

אנו יכולים לעצור במידה זו או אחרת את ההצטרפות למעגל.

קיימת תופעה נוספת שכיום בכל אזורי התעשיה של מדינת-ישראל

נפתחים מאות פאבים חדשים, משמע שיש צורכים.

ישנם פאבים שאין ברשותם רשיון למכור אלכוהול, אך הם

מוכרים אלכוהול לבני 16. בתחנת דלק בתל-אביב פתחו חנות למכירת

משקאות אלכוהול בתוך תהנת הדלק והיא קיבלה רשיון.

מי שמסתובב באזורי התעשיה, רואה את מאות הפאבים בכל

ניזרה. אנשים אינם פותחים פאבים אם אין להם צרכנים. אנשים הרי

מתפרנסים מפתיחת הפאבים וישנם צרכנים שמפרנסים אותם.

אני תושב שיש ללכת בכיוון של הצעת החוק של חבר הכנסת

הירשזון, כולל אפשרות לקבל את התקן האמריקאי והאירופאי של

המכשירים.

ברצוני להתייחס לנקודה היחידה החדשה בהצעה זו, והיא נושא

עונש מי נ ימום.

נושא עונש המינימום הוא נושא שאנו מתנגדים לו באופן עקבי

בכל התחומים, לוא דווקא בהקשר של נהיגה. המשמעות של עונש

מינימום היא, שגם אם בית-המשפט משוכנע שבנסיבות הקיימות לא

מוצדק להטיל את העונש הזה, הוא חייב להטיל את העונש. יתכן שבית-

המשפט יזכה את הנאשם במקדה כזה כדי שלא יאלץ להטיל עליו עונש

שבעליל הוא לא מוצדק.

כמו כן, זה נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, מכיון

שקיימת כאן הטלת עונש שאין לה קשר עם המעשה שנעשה. מטילים עונש

על אדם מסויים בידיעה ברורה שאינו ראוי לעונש, וזאת כדי להרתיע

אחרים. כדי למנוע תופעות כאלה, נחקק חוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

חבר הכנסת איתן הציע בנושא של הצעת חבר הכנסת לוי, שיענש

מי שנתפס ונמצא שהוא תחת השפעה, והכוונה שם היא לסמים ולא

לאלכוהול.

ר' איתו;

אני חושב שצריך לכרוך יהד את נושא הסמים ואת נושא

האלכוהול באותו חוק ולא ליצוד שני חוקים נפרדים.

בהתייחס לאלכוהול זה מעשי, אך לא לגבי סמים. שוחחתי עם

דוקטור תירוש - ראש המעבדה לטוקסיקולוגיה בתל-השומד, והבנתי

ממנו שבנושא סמים אין זה מעשי. אם הוועדה תהיה מעוניינת ללכת

בכיוון זה, אני מציע להזמין אותו.

ברצוני להפנות את הוועדה לעוני סעיפים עיקריים בפקודת

התעבורה, שלמעשה נותנים בידי בית-המשפט כיום אפשרות לשלול רשיון

נהיגה על עבירות מסויימות כולל עבירות שכרות.

סעיף 35 לפקודת התעבורה קובע שאם בית-המשפט הרטיע אדם

בעבירת תעבורה, הוא רשאי בנוסף לכל עונש או במקום העונש, לפסול

אותו מלהחזיק ברשיון נהינה לצמיתות או לתקופה שהוא קבע.

סעיף 38 לפקודת התעבורה קובע דבר דומה, אך מדגיש את

העובדה שאדם גרם לעבירת תעבורה שגרמה לתאונה. דינו פסילה

מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנה אחת.

בסעיף 62 יכול בית-המשפט להטיל עונש על עבירות שביניהן

שכרות, קנס גבוה בסך 22,500 שקלים או מאסר של שנתיים.

למעשה פקודת התעבורה מכסה את נושא השכרות.

רק במקרה שאדם הגיע לבית-המשפט והורשע. שמענו מנצ"מ לירון

שאתת הסנקציות האפקטיביות ביותר היא "על אתר".

סעיפים 47 ו- 48 מדברים על פסילה "על אתר" על-ידי קצין

משטרח או שוטר.

ברור שגם כיום, עם כל הכח שקיים בידי בתי המשפט, לא

מפעילים את כולו. על-ידי חקיקה נוספת או העלאת הקנס או רמת

הענישה ליותר גבוה, לא בהכרת בית-המשפט יעשה שימוש באותו סעיף

של התמרה.

בנושא ענישת המינימום, בית-המשפט העליון כבר יצא מספר

פעמים בהתנגדות מפורשת "לאנוס" את השופט בענישת מינימום. הטענה

העיקרית היא שהענין פוגע בשיקול הדעת של בית-המשפט.

עד כאן דיברתי בשם משרד התחבורה, ולכן הוטל עליי להודיע

שמשרד התחבורה, קרי שר התחבורה, מתנגד להצעת חוק זו, חרף דבריו

של מר קלוד גבריאל, שלא בהסכמה עם שר התחבורה.

נקודה נוספת שאציין, למרות שיתכן שיכעסו עליי, היא שפה

ושם הועלו טענות שלוקח זמן רב מדי עד שאנו מחוקקים וכי אנו לא

דואגים. לצערי או לשמחתי, ותסתכלו על כך כרצונכם, אנו חיים

במדינה דמוקרטית וטוב שאיננו ממהרים בחקיקה, וכן טוב שאיננו

ממהרים לאשר מכשירים לבדיקת נשיפה באופן אוטומטי. טוב שהדבר

אורך שלוש שנים, עד אשר מכשיר כזה מאושר לשימוש בכביש.

מדוע?

כדי שילמדו אם זח שוב או לא טוב לפי תנאי הארץ ולתנאי

הארץ, אך זו היתה הערתי כאזרח ולא כנציג משרד התחבורה.

קיים נסיון בחוץ-לארץ ולשמחתי איננו מובילים בנושא

חשכרות. יקה חמש שנים ונניע לכך, אך חבל על הזמן.

תרופות שמאושרות בארצות-הברית מזה סבים, לוקח מספר שניס

נוסף עד שהן מאושרות בארץ.

רצו לבדוק את המכשיר והשפעתו על שיכור ישראלי בתנאי מזנ-

האויר בארץ.

חי נלזר;

בהתייחס לסמים ולאלכוהול, אני חושב שיש להוסיף תרופות ללא

מרשם רופא, שהן לא פחות מסוכנות. קיימות תרופות ממריצות או

לצורך הרגעה, שיכולות להביא לאותן תוצאות שננרמות על-ידי סמים

ואלכוהול, וכאשר הן לא ניתנות במרשם רופא, אני סבור שהן צריכות

להוות חלק מאותה קבוצה.

בהתייחס להצעתו של חבר הכנסת לוי, אשר דיבר על צרכני

סמים, ברצוני להמליץ על צרכני סמים שאינם בטיפול כי קיים הבדל.

אנו מטפלים ב- 3,500 אנשים, אך ישנם עוד כ- 15,000 או 20,000

שאיננו מכירים. להתמקד ולחפש אותם במרכזי טיפול זה כמו לחפש את

המטבע מתחת לפנס ואין זה יעיל.

אני תומך בכל הצעה להחמיר עם אנשים שאינם נמצאים בטיפול

ועם צרכני סמים ואלכוהול שלא הניעו אלינו. אל אלה שהגיעו אלינו

ומקבלים את העזרה יש להתייחס בצורה אחרת.

בנושא הסברה ישנם דברים שאיני מבין כיצד לא בוצעו עד כה

בכל פאב. קיימת טבלה שמסבירה כמה זמן יש צורך להמתין לאחר כוס

משקה, עד שניתן לנהוג. אם תהיה בידי כל נהג טבלה, או שתימצא

טבלה כזו בכל מקום בו שותים אלכוהול, כולם יהיו מודעים לכמויות.

אנו יכולים לעזור לחקיקח אם ננהיג נוהג שכל נהג ידע בעל-פה את

הטבלה הזו.

ברצוני לחזור לקטע הפרקטי ולהתייחס לבני הנוער, כפי שזה

בא לידי ביטוי כאן. לדעתנו המורים לנהיגה, ואנו בהחלט יכולים

לתת אינדיקציה מדוייקת לפחות לגבי ההתנהגות המקדימה של בני

הנוער, התופעה הולכת ומחמירה. אנו סבורים שאם יחוקק חוק שיגביל

את בני הנוער עוד בטרם הגיעם לגיל רשיון הנהיגה, כפי שציין חבר

הכנסת הירשזון, אנו סבורים שזה יביא להקטנה משמעותית של התופעה.

הכוונח היא לכרוך את קבלת רשיון הנהיגה בנקיון מאלכוהול וסמים.

בנושא הדיווח, אנו סבורים שכפי שקיימת חובה מצפונית

אזרחית על כל אזרח במדינת-ישראל לדווח על עברייני תנועה, וכאלה

מתבצעים, כדאי לעודד את אזרחי המדינה לדווח גם על צרכני סמים

ואלכוהול, כי זה יביא להקטנת התופעה.

בהתייחס לעוני הסעיפים הראשונים, צויין שכבר קיימים עונשי

מקסימום ואפילו מעבר למה שהוצג כאן. הממשלה אכן מתנגדת לעונשי

מינימום מהסיבות עוהוזכרו ובין השאר, כתוצאה מכך תשתמש התביעה

בסמכותה שלא להגיש כתבי אישום, אלא לסנור תיקים מאין ענין

לציבור, במקרים בהם עונש המינימום חמור מרי.

הררך שנראית לנו ראויה יותר היא שכל הנושא מובא בפני בית-

המשפט, כולל הנסיבות האישיות של כל מקרה להחלטה. כמובן שניתו

לעשות פעולות הסברה וכרומה, אך לא בררך שפוגעת באיזון בין

הרשויות.

בהתייחס לפסילה מינהלית שהוזכרה על-ירי ראש מחלקת התנועה,

אני מניחה שבצרק זה מכאיב מאד לארם שזה קורה לו. ככלל, פסילה או

עונש הם דברים שבית-המשפט צריך להטיל, אך הפסילה המינהלית

שקבועה בסעיף 47 לפקורה, באה בעצם לגשר על הפער בין הזמן שבו

השוטר נתקל באירוע, לבין הזמן שבו בתי-המשפט אמורים לדון, מתוך

הנחה שכאשר הנושא ידון, השופטים יפסלו את אותו אדם לנהיגה. בזמן

זה, איננו מעוניינים שאדם שהינו מסוכן מסיבה כלשהי לציבור,

ימשיך לנהוג.

איש משטרה אינו מסוגל לקבוע אם אדם הוא חולה או שאינו

חולה. על מנת להתגבר על בעיית משך הזמן, ניתן לעשות שני דברים.

להגדיל את משך הזמן כלומר אם עד אז לא מגיעים לבית-המשפט, או מה

שנראה לי נכון יותר וכרוך אמנם במשאבים, הוא לקצר את משך הזמן

עד להגעה למשפט, כדי שהמשפט יערך בתוך תקופת הפסילה ואז זה עומד

בקנה אחד עם זכויות האדם, עם זכותו של אדם להשפט שיפגעו ברשיונו

שיכולה להיות גם פרנסתו.

בהתייחס למכשירי המדידה, גם בחוק המוצע כאן לא מוזכר איזו

בדיקה היא הבדיקה הקבילה. גם בפקודה עצמה לא מופיע הסבר ולמעשה

השאירו זאת בידי שר הבריאות ושר התחבורה ביחר, לקבוע איזו בדיקה

הינה הראויה. בענין זה אני חולקת על מר עמוס להבי- ואיני חושבת

שקיים יתרון למשך הזמן, אלא צריך שיהיה זה הזמן המינימלי שאכן

נדרש על מנת להגיע למסקנה האם המכשיר הוא אמין. אם יש מכשיר

שאכן הוא אמין, אין צורך לשם כך בחקיקה, אלא מספיקה תקנה של שר

הבריאות ושל שר התחבורה וזהו הליך שיכול להתבצע במהירות.

לגבי שני הסעיפים האחרונים אין לנו התנגדות, אך ברצוני

לציין שבפקודת התעבורה אין הסבר כלל לגבי התוכן הספציפי של מה

שנלמר, ואיני בטוחה שצריך להכניס זאת בחוק.

כך גם לגבי הסברה. איני סבורה שצריך להטיל על משטרת-ישראל

תפקיד של הסברה בחוק ואין זה מהתפקידים הקלאסיים של המשטרה. היא

כמובן נותנת את חלקה בשיתוף פעולה לפעולות הסברה, אך אין זה

ראוי להטיל עליה תפקיד כזה בחוק.

בכל הקורסים של החינוך התעבורתי שמעבירים כיום משרד

התחבורה בשיתוף עם משרד החינוך והתרבות והמינהל לבטיחות בדרכים,

במסגרת בתי-הספר התיכוניים, מוכנסת סדנא עם תכנית לימודים

מיוחדת, שהכנו יחד עם הגורם המעביר, לנושא מניעת שימוש באלכוהול

ובסמים. הסדנא היא בת שט שעות, ייחודית וחדשנית ומועברת לכל

בתי-הספר התיכוניים. השנה היא מועברת בכיתות יא' לכ- 15,000

חלמידים, כאשר בשנה הבאה המגמה להפעיל זאת כלימורי חובה והכנסת

הנושא במתכונת חובה במשרד החינוך והתרבות.



בכל הקורסים לעברייני תנועה הנושא מועבר בתכנית הלימורים

ובקורסי רענון שאנו מעבירים לנהגים חדשים. מדובר על כמאה אלף

נהנים בשנה.

שמעתי את רבריו של חבר הכנסת איתן ואני מקבלת את דבריו.

צריך ללכת הרבה יותר לכיוון חינוך והסברה, מכיון שנכון שכאשר

אנו פוסלים רשיון נהינה זה פוגע באותו אדם ויתכן שבעשרים אנשים

נוספים מסביב, אך חינוך והסברה בשטח לבני הנוער, למבוגרים הוא

הכרחי. נוכחנו לפי הנתונים שנוינהל הבטיחות בדרכים הציג,

שהמשתמשים באלכוהול בעת הנהיגה הם מקרב הגילאים היותר מבוגרים

וכאן צריכות להערך פעולות הסברה מאד מקיפות ורציניות.

הוקמה רשות למלחמה בסמים ולא שמענו כלל על הפעילות שלהם

בקטע זה. איני יודעת מי מטפל כרשות בנושא אלכוהול, כי בסך הכל

זה מתחלק בין רטויות רבות במדינה. איני יודעת אם קיים גורם

שמרכז את הטיפול בנושא זה.

אנו כל העת מסיטים את הטיפול לצד האכיפה, עצירת הנהג

ושלילת רשיון הנהיגה שלו. חסר לי מאד הקטע של ההדרכה והחינוך.

מאתר שקטע זה אינו כרוך בכסף.

זה בהחלט נכון, מאחר שכל אדם בדיקה, אפילו במכון הרפואי

לבטיחות בדרכים, עולה 500-600 קלש לאדם. אף אחד אינו יודע מהם

המספרים האמיתיים של משתמשים בסמים שמחזיקים ברשיון נהיגה וכאשר

מתחילים לחשב זאת מול עלויות למדינה, הקטעים הללו מתחילים

להתפזר. אני מדברת כאזרחית ולא רק כממשלה, אני חושבת שצריך

לקרוא לכל הגורמים שעוסקים בכך, לעסוק באקט של חינוך והדרכה

הרבה יותר מוקדם והרבה יותר רחב.

אבקש מחברי הכנסת להשאר עימנו ואני מודה לגורמים

המקצועיים על השתתפותם.

לא השתתפתי בדיון ולכן אנצל את ההזדמנות להביע את עמדתי

ולהציע הצעה. נדמה לי שהדברים שנאמרו כאן על-ידי חברי הכנסת

מחייבים אותנו לכפות מהלך קצת יותר מיליטנטי מאשר ועדות בכלל

מורגלות לעשות.

אמנם הריעות כאן היו חלוקות ודווקא היו כאלה שתמכו בהצעת

החוק, כמו נציג המועצה הלאומית למניעת תאונות וכן נציג המינהל

לבטיחות בדרכים, בניגוד לכאודה למנדט שהוטל עליו.

שתי הבעיות הללו של סמים ואלכוהול מחייבות שאנו נהיה הכת

המוביל ושלא נמתין עד שהם יגיעו עם הצעות חקיקה, מאחר שמדובר

בזמן רב.

אני חושב שההצעה של הבר הכנסת איתן לאחד את שני ההוקים

היא מאד אפקטיבית, כי למעשה הם מדברים כמעט בלשון זהה על בעיית

בטיחות בדרכים שנגרנזת כתוצאה מנורמה חברתית ומהתנהגות של נהגים.



אני מציע שנאשר להעביר את שתי ההצעות באיחוד לקריאה

ראשונה. לפני הקריאה הראשונה ים צורך לעשות עבורת ניסוח בשיתוף

עם היועצים המשפטיים של הוועדה כדי להתמודד עם העדות שהועלו כאן

וכן עם מספר דבדים שחסרים. כמו כן כדאי לכלול את נושא המכשירים,

שנרמז על-ידי המשטדה.

אני מאמין שלאחד שנעביר ואת לקריאה ראשונה, או שזה ימריץ

את הממשלה לרוץ קדימה עם מה שהם מציעים, שזה כשלעצמו כבר טוב,

ואם לא, תהיה לנו יכולת לערוך דיון יותר מסודד ברמת

הטרמינולוגיה של כל סעיף ולהעביר את ההצעה לקריאה שכיה ושלישית.

אין לי התנגדות לאיחוד שני החוקים, אך אני חושב שהאכסניות

של החוקים ושל הסעיפים אינן אותן אכסניות. ניתן להוציא "נייד

כחול" אחד ולציין את הפרטים לגבי כל חוק.

אני חושש שאם נעביר את החוקים בשתי קריאות ראשונות, זה

יגרום לפיצול של הכח.

י' ונונו;

בהתייחס לסעיף 2 בהצעת החוק של חבר הכנסת הירשזון, האם

מדובר על מינימום של שישה חודשים?

זהו אחד התיקונים. בפקודה נאמד במפורש שניתן עד שנתיים,

ואם הוא חוב שזה נכון לגבי עונש מינימום, יש לנו כאן בעיה

לפחות עם תפיסת העולם של בתי-המשפט.

נדבד על כך עם היועצים המשפטיים. על-פי הבעות הפנים טל

נציגי הממשלה, לא הבחנתי שבולם שוללים את עונש המינימום.

נכון .שהשופטים אינם אוהבים שמגבילים אותם ואז הסכנה היא

שהם באמת מזכים אנשים. מה שחשוב ההיא הנורמה שקבעת כאן ועלינו

לקדם זאת.

ברצוני לכרוך את שני החוקים יחד. כמו כן יש לבדוק חפיפה

עם החקיקה שלנו בוועדה למלחמה בנגע הסמים, מאחר שיש הצעות שלנו

שעברו קריאה שניה ושלישית ואנו מחכים כעת לתקנות של המשרדים.

מיהו היועץ המשפטי של הוועדה לסמים?

רחל מלחי.

החומר עבר במליאה קריאה שניה ושלישית.

מוטב לכתוב "תחת השפעה" ולא לכתוב שיכור, משום ששיכור

צריו לעמוד במבחן. קיימת בעיה למשטרה עם המכשירים הקטנים שהם

יעילים מאד, אך אינם מוכרים. צריך לעשות הליך מהיר על מנת

שהמכשירים הללו יוכרו. כאן מדובר רק על אלכוהול ולא על סמים.

תמיד קיים ויכות בנושא עונש מינימום. כיום קיימים עונשי

מינימום במספר תחומים וצריך לשלול מן השופטים שיקול דעת בתחומים

מסויימים. לא תמיד הם בקיאים במה שקורה ואם קיים המונח של עונש

מינימום, משמע שהמערכת יודעת שלא תמיד שיקול הדעת של השופטים

עונה על הבעיה.

השאלה היא מידת החומדה בנהיגה, פגיעה בזולת זה שלושה

חודשים שלילה, ללא שיקול דעת של השופט, כלומר או שאדם זכאי או

שחוא מקבל שלילה לשלושה חודשים. איני חושב שזה יגדיל את מספר

המו וכים.

נשמעו דברים כגון הענשה כדי להרתיע אחרים. לדעתי, עונש על

מישהו אינו מדתיע. אדם מעניש את עצמו, אך במקרים אלה זה מונע

אסון מאחרים. בישיבת ועדת חסמים נאמר שאובדן השיפוט הנכון קורה

בסיבובים ובפניות של מי שנתון תחת השפעת אלכוהול ועובדה זו

מסכנת את האחרים. ההרתעה לאחרים היא שיקול משני. השיקול העיקרי

הוא שלא ינהג אדם שמסכן אחרים. לכן יש אף להגביל את שיקול הדעת

של השופטים בתחומים מסויימים.

לאחר שהגשתי את הצעת החוק, היה לי ברור שהיא צריכה לעבור

תיקונים, אך לא רציתי למשוך אותה חזרה, על מנת לא להפסיד זמן,

שהרי ניתן לשנות דברים.

רוח ההצעה הינה אותה רוח הצעה, שמדברת על ההמרה. אני

בפירוש חושב שצריך להתייחס לדברי נציגי המשטרה בדבר מתן אפשרות

לבדוק במהירות האפשרית את רמת האלכוהול ולא להכנס לסחבת של

משרדי הממשלה.

לכבוד יחשב לי לאחד את שתי הצעות החוק, אך אני חושב שיתכן

שישנם דבדים שהינם נכונים לגבי אלכוהול ואינם נכונים לגבי סמים,

ואולי ההיפך. בנושא זה אם היועצים המשפטיים יוכלו לעשות את

ההפרדה, אין לי בעיה.

אין המדובר להחיל את הסעיפים של הצעת החוק שלך על

אלכוהול, אלא להשאיר אותן כנפרדות, אך בנייר אחד.

אי הירשזון;

חבר הכנסת לוי, כמה חוקים הגשת עד כה בקריאה ראשונה?

די הרבה.



אי הירשזון;

עבורי זהו החוק הראשון.

אנו מעבירים את הצעות החוק לקריאה ראשונה ואנו מפקידים את

חברי הכנסת הירשזון ולוי להמשך הטיפול בנושא יחד עם היועצים

המשפטי ים.

נקיים ישיבה פנימית נוספת עם היועצים המשפטיים.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.