הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 39

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי.יז באדר תשנ"ג. 10.3.93. שעה, 11:00

נכחו;

חברי הוועדה; ג' פת - היו"ר

א' גולדפרב

נ' חזו

ע' שרגאי -הממונה על הגנת הצרכן , משרד התעשיה והמסחר

ח' מרגליות - יועצת משפטית לסחר הממשלתי.

משרד התעשיח והמסחר

י' ביבי - אגף התקציבים, משרד האוצר

ב' מילר - יועצת משפטית, הרשות להגנת הצרכן

ס' בלט - כלכלנית באגף המזון , התאחדות התעשייניס

די ברזילי-מזכ"ל התאחדות הסוחריס

טי נדב - יו"ר הוועדה חכלכלית, התאחדות הסוחריס

א' שלוס - עוזר היועץ המשפטי של ועדת הכלכלה

חה"כ י' לוי

ש' ימין - מנהלת גף הסעות והצטיידות, משרד החינוך

והתרבות

א' בלר - אגף התקציביס, משרד האוצר

די לינק - סגן מנהל המינהל לבטיחות בדרכיס,

משרד התחבורה

ע' וייס - סגנית היועץ המשפטי, משרד התחבורה

ב' רובין- משרד המשפטים

ג' לב - משנה למנכ"ל, מרכז השלטון המקומי

עי תודר - כלכלן , מרכז השלטון המקומי

אי שלוס - עוזר היועץ המשפטי של ועדת הכלכלה

מזכירת הוועדה; ל' ורון

ט' רס

סדר היוס; 1. אכרזת הפיקוח על מצרכיס ושירותים (ציוד וטכנולוגיות

טיליס), התשנ"ג-1993. לידיעת הוועדה.

2. תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי נכס בידי נותן

השירותים), התשנ"ג-1992.

3. חוק הסעה בטיחותית לילדיס חריגיס התשנ"א-1991 -

הצעה של קבוצת חברי-כנסת.



1. אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (ציוד וטכנולוגיות טיילים),

התשנ"ג-1993. לידיעת הוועדה

היו"ר ג' פת;

יש בידי הודעה בנושא זה, שנמסרה לידי הוועדה על-ידי ראש

"הנדון: הודעה לפי סעיף 4 להוק הפיקוח על מצרכים

ושירותים, התשי"ח-1957. ניתנת בזאת הודעה לפי סעיף 4 (3) לחוק

הפיקוח על מצרכים ושירותים התשי"ח-1957 - בדבר אכרזת פיקוה על

מצרכים ושירותים חדשה שנחתמה על ידי ביום כב' בטבת תשנ"ג

(15.1.93) בשם אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (ציוד

וטכנולוגיות טיליס) . התשנ"ג-1993 (להלן: "האכרזה").

עניינה של האכרזה הנ"ל הינו פיקוח על יצוא ציוד

וטכנולוגיות טיליס. הפיקוח האמור מעוגן בצו הפיקוח על מצרכים

ושירותים (יצוא ציוד בטחוני וידע בטחוני), חתשנ"ב-1991".

אני מניח שאתם מבינים במה מדובר, חבר הכנסת גולדפרב.

אנחנו נאשר את האכרזה.

ברצוני לציין שנוסח האכרזה יהיה פתוח לעיון חברי הוועדה.

אנחנו רושמים לפנינו את ההודעה, על פי בקשתו של ראש

הממשלה.



2. תקנות הגנת הצנרכן (גילוי מהותי לגבי נכס בידי

נותן השרותים). התשנ"ג-1992

על סדר היום היה אמור להיות נושא נוסף: צו הפיקוח על

מצרכים ושירותים (הצגת מחיר של סוג מצרכים מסויימים). נתבקשנו

על ידי השר וסגנית השר לדחות את הדיון בשבוע או בשבועיים.

נעניתי לפנייה זו ולפיכך סעיף זה לא יידון היום. נעבור לסעיף 2

- תקנות הגנת הצרכן .

ע' שרגאי;

הנושא הוא גילוי לצרכן , לגבי נכס שבאים לתקן אצלו בבית.

על פי בקשתו.פנינו לוועדת הכלכלה בעקבות תלונות רבות של

צרכנים.מדובר על תיקון של מוצרים כגון: מעלית, טלויזיה או כל

מכשיר אחר.

האם מדובר רק על תיקון בתוך הבית? מה בדבר הכנסת רכב

למוסך?

ע' שרגאי;

מדובר על צרכן שמזמין תיקון למוצר שלו, לוא דווקא בביתו.

זה יכול להתייחם גם לבית עסק, אך ההזמנה היא ביוזמת הצרכן. כאשר

נותן השרות מתקן את המוצר, הצרכן אינו יודע אם החלק המתוקן הינו

מקורי, זאת אומרת שיוצר על ידי מי שייצר את אותו מכשיר, או

חליפי - שיוצר על ידי מישהו אחר למרות שהוא חדש, האם החלק הינו

משומש - שהוצא ממקום אחר והוא פועל, או שמדובר בחלק משופץ.

בארבע האפשרויות הנזכרות לעיל, מחיר התיקון אמור להיות

שונה. נתקבלו טענות מצרכנים על חוסר גילוי נאות ועל חוסר היכולת

לבדוק לאחר מכן , כאשר קורית תקלח.

אנחנו מציעים לחייב את נותן השרות למסור את המידע בכתב

לצרכן , ולציין האם החלק הינו מקורי, חלופי, משופץ או משומש וכן

את המחיר של כל אפשרות, כאשר זה חייב להתבצע לפני ביצוע העיסקה.

מדובר על הצעת מחיר.

הצעת מחיר- מפורטת. על מנת שהצרכן ידע מה הוא מקבל וכן כדי

שלא תהיינה אי-הבנות לאחר מכן .

האס קייס טופס מוסכם, או שכל אחד כותב כרצונו?

לא הצענו שום טופס. מקובל חיום לתת הצעה בכתב כחשבונית,

ובה לפרט את כל הפרטים.

קיבלנו מכתב מהרשות

להגנת הצרכן , ואני מניח שמכתב זה הגיע גם לשולחן הוועדה, ובו

בקשה שהחלק המקולקל ישאר בידי הצרכן . בעיקרון ההצעה נראית לנו

הג י ו נ ית .

בהתייחם לרכב, קיים בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, בצו

הפיקוח - יצור מוצרי תעבורה והסחר בהם, התשמ"ג-1983, סעיף שכולל

את אותם דברים, ומתייחס לכך שבעל המוסך חייב להשאיר את החלק

המשופץ ברכבו של הצרכן . הדברים מופיעים בצו זה וכן בצו הפיקוח

על המוסכים ומפעלים לכלי רכב, סעיף 23.

ב' מילר;

ברצוני להגיב את תגובת הצרכנים. נושא תיקון מוצרים הינו

בעייתי, מאחר שהצרכנים מרגישים במקרים רבים שניתן למכור להם מה

שרוציס, ולהם קיים קושי לפקח על הנושא. כאשר אדם רוכש מוצר

בחנות, הוא יכול להתרשם. לעומת זאת במקרה של תיקון מוצר, אדם

נתון בידי נותן השרות.

מה שהצענו לגבי החלק המקולקל, מופיע בדברי ההסבר: "לאחר

התיקון נוטלים הטכנאים את החלק אותו החליפו עימם, ואין לצרכן

אפשרות לבדוק מה קיבל והאם החלק אותו נטלו היה מקולקל". כלומר

היתה כוונה שבתקנות אלו תהיה התייחסות לנושא זה, כי זו המטרה.

זו לא היתה המטרה. היה כתוב שהכל ימסר בכתב, משוס שאם זה

לא נמסר בכתב, לפעמים נותן השרות לוקח את החלק ולפעמים לא.

איני רואה את הקשר.

אדם לא יודע אס נותן השרות הכניס חלק חדש או משומש. אם

נותן השרות משאיר את החלק בבית, לפחות ניתן לדעת שהוא החליף, לא

חשוב אם מקורי או חלופי.

אנחנו רוצים לדעת מה הוא החליף: האם החלק מקורי, חלופי,

משומש או משופץ.

נותן השרות יתן את הפרטים בכתב. אס הוועדה מחליטה שהוא

מחזיר לצרכן את החלק שהוא החליף, לצרכן יהיה כפל הוכחה. תהיה לו

ההוכחה בכתב וכן את החלק עצמו.

השארת החלק בידי הצרכן חשובה משתי סיבות: ראשית משום שזהו

רכושו של הצרכן , ואין באפשרותו של נותן השרות לקחת את החלק ולתת

למישהו אחר, ושנית - אס החלק נשאר בידי הצרכן , יש לו האפשרות

לבדוק אס אכן היה צורך בתיקון .

אני חושב שההצעה צודקת, אך ענין לקיחת החלק פותח שוק של

חילופין . קשה לומר שחחצעה בכתב פותרת את הבעיה. ישנם אנשים

שאינם קוראים טוב או שאינם קוראים עברית. ניתן לכתוב כל מיני

דברים בניירת זו, ואחר-כך צריך להוכיח שבאמת החלק היה פגום ושמה

שנעשה בו היה תואם את המחיר והשרות שנתבקשו להגיש.

ישנה נקודה נוספת שכדאי לחשוב עליה ואתן דוגמא: נותן

השרות בא לראות את מכונת הכביסה המקולקלת. ראשית הוא מחייב את

הלקוח עבור הביקור, אחר-כך הוא נוקב בסכום של 500 שקל לדוגמא,

עבור התיקון הדרוש. כאשר הלקוח מתקשר לשאול מה עם המכונה, נאמר

לו שנמצאו פגמים נוספים שדורשים תיקון , וכי עלות התיקון תהיה

בסך 900 שקל .

לדעתי חייבים לקבוע שהערכה שניתנת ללקוח, היא הקובעת עד

לשלב שהמוצר מתוקן , ושלא תהיה אפשרות להוסיף במהיר לאחר מכן .

עובדיה, אני מציע שתעבדו על נושא זה.

ע' שרגאי;

מקובל עלי י .

היו"ר ג' פת;

אני מציע שנבקש מיכם להוסיף לתקנה, שהיא מחייבת להשאיר את

החלק המוחלף בידי הצרכן .

בעיקרון , אני הושבת שלצרכן צריכה להיות האופציה הזו,

וצרכן יכול לדרוש את החלק שנלקח ממנו, משום שהוא שייך לו.

אני חושבת שבתקופה של אבטלה והאמרת מחירים של חלקי חילוף,

לפעמים אפשר לשפץ וזה מספק עבודה לאנשים, אך צריך למצוא את הדרך

שהצרכן יסכים שיקחו את החלקים. כשמדובר בזה שמכניסים חלק משומש,

בעיקר ברכבים, יש הפרש משמעותי במחיר בין חלק משופץ לחלק חדש.

הצרכן רשאי לקבל את החלק שנלקח ממנו בחזרה, אך אם הוא

מוסר אותו בדיעה צלולה למתקן , צריך לקבוע שעל החלק יהיה מסומן

שהוא משופץ.

היו"ר ג' פת;

אנחנו לא אומרים שתקנה זו מחייבת את הצרכן . אתם תתפלאו

כמה הצעות תהיינה לצרכנים על ידי נותני השרותים. נותן השרותים

אינך צריך את החלק הזה, אני אנכה לך 200 שקל

מהחשבון. אני אקח ואשפץ אותו. אופציה זו עדיין קיימת.

ע' שרגאי ;

השאלה אם כדאי לנסח אותה.

ח' מרגליות;

לא, משום שזוהי התערבות ביחסים בין צרכן לנותן שרותים.

כדאי לחשוב על מתן הגנה גם לצרכן וגם לסוהר. אי-אפשר

להגן רק על הצרכן , צריך להגן גם על הסוחר. צריך לדאוג לכך

שהסוחר יהיה אמין בשטה, כלפי הצרכן , ו שהצרכן יתייחס אליו כאל

אדם שניתן לסמוך עליו.

לגבי הנושא. של צרכן שמבקש את ההלק, זוהי אופציה שלא

קיימת. עוד לא קרה מקרה שצרכן ההליף חלק, ביקש את אותו הלק ולא

קיבל אותו. יש כאן התדיינות. קורה לדוגמא שלוקחים לתיקון מקרר

ומתברר שישנם דברים נוספים הדורשים תיקון , כמו ההלפת גומיות.

זהו תיקון שאפשר להראותו וכאן יש משא ומתן.

כעיקרון , צריך לתת את האופציה בין הצרכן והטוהר, שהם שני

אנשים שמתמודדים עם הבעיה.

אתה טוען שהצרכן הוא בעל החלק. אם ברצונו למכור את החלק,

אין צורך להתערב בזה. אנו מבקשים שתהיה תוספת לתקנה שאומרת:

החלק המתוקן או החלק שהוצא מהמכשיר הוא נכסו של הצרכן , אשר יעשה

בו כרצונו.

כשהסוחר או הטכנאי בא לביקור, בסך הכל הלקוה ניזוק בסכום

של כ- 60 ש"ח שכולל בין השאר הוצאות רכב, הוצאות דלק וכדומה.

הוא אינו רשאי לבצע את העבודה בכה. אס לדוגמא הסוהר נוקב בסכום

של 900 שקל עבור תיקון הנזק, הביקור עלי; 60 שקל, הלקוה קיבל את

האינפורמציה ויכול להזמין מישהו אחר, וכך יכול להשוות בין

המהירים .

איני מתנגד לכך. אני מתנגד למצב בו נאמר סכום מסויים עבור

תיקון , ואהר-כך מדובר על סכום אהר.

זהו ניצול מצוקת הצרכן .

אני מבקש מיכס להכין תקנה בנושא זה, על מנת שלא יקרה מצב

שבין ביתו של הצרכן לבית המלאכה, יתגלו פגמים נוספים.

אנהנו מאשרים את התקנה, בתוספת התיקון שמוצע על ידי

נציגות הסוהרים ועל ידי נציגות הצרכנים.



3. חוק הסעה בטיחותית לילדים חריגים התשנ"א-1991

הצעה של קבוצת חברי-כנסת

היו"ר ג' פת;

אבקש מחבר הכנסת יצחק לוי להציג את החוק. למעשה אנחנו

מתבקשים, בהחלטת ועדה, להחיל את חוק הרציפות על הצעת חוק זו,

כדי שנוכל לדון בה ולהחליט בהתאם לדיונים שנקיים.

י' לוי;

הצעת חוק זו נועדה לקבוע בחוק, נורמות להסעת ילדים נכים.

איני רוצה להכנס כרגע לפרטי החוק, למרות שהם רבים. החוק עוסק

ברכב, בחלל התא, בחגורות הבטיחות, בזכות ההסעה לילדים, בדלתות

וכדומה .

אנחנו הגשנו את הצעת החוק הזו בעקבות פניה של ארגוני הורי

הילדים, שהוכיחו לנו שמכיון שהנושא אינו מעוגן בחוק, ברשויות

מקומיות רבות, המצב כפי שהוא היום מסכן את ילדיהם.

אין תנאים מספיקים להסעת הילדים, ההסעה כפי שמתבצעת מסכנת

את הילדים, ומכיון שלא בכל מקום קיימים רכבים מתאימים, זה מונע

מהילדים לנסוע להשתתף בפעילויות של הקהילה, שאנחנו מעוניינים

שהילדים הנכים יהיו שותפים להן , כגון פעולות תרבות וחוגים.

פעמים רבות ההורים בעצמם מסיעים את הילדים.

היום, הגישה הטיפולית בילדים נכים ובילדים פגועים היא

לנסות, ככל הניתן , לשלבם בחיים הקהילתיים ולתת להם הרגשה שהם

אזרחים .

הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, ובקשתנו

מוועדת הכלכלה היא להחיל עליה את חוק הרציפות. אני חושב שיש

צורך להביא זאת לאישור מליאת הכנסת ולאחר שיגמר התהליך, אני

סמוך ובטוח שיו"ר הוועדה יתן להוק הזה עדיפות בדיון , כדי שנוכל

לסיים את החקיקה.

היו"ר ג' פת;

אבקש לשמוע את גדעון בן-דרור ממשרד החינוך והתרבות.

ש' ימין ;

גדעון בן-דרור ביקש להתנצל, ואני אייצג את המשרד. אני

משמשת כמנהלת גף הסעות והצטיידות במינהל הפיתוח של משרד החינוך

והתרבות.

לצערי, המסמך של הצעת החוק לא הגיע אליי ולכן מכיון שלא

עיינתי בו, לא יכולה להינתן ההתייחסות הספציפית להצעת החוק.

היו"ר ג' פת;

משנת 91 לא הגיעה אליכם הצעת החוק?

שי ימין ;

למיטב הכרתי וידיעתי, ואני עובדת ותיקה במערכת, הצעה זו

לא הגיעה.



היו"ר ג' פת;

אנשים מטעם המשרד שלכם היו כאן בוועדה, אמנם לא בראשותי ,

ודנו בנושא זה.

נערך דיון ,. אך לא קיבלנו הצעת חוק מפורטת ומסודרת.

בתשעה במרץ בשנה שעברה את נכחת בישיבת הוועדה, שדנה באותה

הצעת חוק.

היו"ר ג' פת;

מהי הצעתכם בנושא זה? יש לנו כרגע דיון בחוק הרציפות.

ש' ימין;

בעיקרון , משרד החינוך והתרבות תמך בחקיקה מחייבת של קביעת

תנאים להסעת ילדים מוגבלים. יש לכך השלכות תקציביות מהותיות מאד

ונושא זה עלה בישיבה הקודמת.

יש בידינו מדגם של עירית ירושלים לגבי מעבר מסוג זה. שם

למעשה הפעילו את הצעת החוק הלכה למעשה, ביוזמה עצמית והם ודווח

לוועדה שמערכת ההסעות התייקרה בכ- 70% מהעלות במתכונת הרגילה.

ערכתי תחשיב קל, מתוך מחשבה שנתון זה יהיה מהותי לדיון .

במערכת ההסעים שמשרד החינוך תומך בה, ואני מעריכה שהיא מקיפה את

מרבית תלמידי החינוך המיוחד, רק הסעות למוסדות חינוך, לא כולל

הסעות לפעילויות אחרות שפורטו כאן , חלקו של החינוך המיוחד בעלות

הכוללת תשנ"ג מסתכמת בכ -69 מליון שקל לשנח. המעבר להסעות על פי

הצעת החוק מביא אותנו לסכום של כ- 116 מליון שקל.

היו"ר ג' פת;

מדובר על 70% על כל ה- 60 מליון?

ש' ימין ;

ב; . הפרדתי את עלות ההסעות של החינוך המיוחד ממכלול

ההסעות שמשרד החינוך והתרבות משתתף במימונן . התקציב הכולל של

הסעות תלמידים בכלל, הינו בסדר גודל של כ- 203 מליון שקל

(מדובר רק על תקציב משרד החינוך והתרבות), מתוך זה 34% זוהי

עלות החינוך המיוחד, וח אומר כ- 68 מליון ו-340 אלף שקל בתשנ"ג.

אס עובריס לחסעות על פי הצעת החוק, לפי הערכתנו, על בסים מה

שדווח בעירית ירושלים ובמידה מסויימת בעירית תל-אביב, המערכת

עלולה להתייקר בסדר גודל של 70%.

היו"ר ג' פת;

איני מבין כיצד זה מתייקר ב- 70%.

שי ימיו ;

רכב שמסיע היום תלמידים של החינוך המיוחד על כל מגבלותיו,

הוא רכב לא מתאים, בצורה הדה ומפורשת. תלמידים מוגבלים נוסעיס

במוניות שאין בהן שום התקנים מיוחדים שמתאימים לחינוך המיוחד,

וכן בטרנזיטים שגם בהם אין התקנות.



בנוהלים שהכנו יחד עם השלטון המקומי, התייחסנו בצורה

מקיפה ביותר לנושא החינוך המיוחד. בנוהל הכנסנו סעיפים שמאפשרים

גמישות לרשות מקומית, במקום שהדבר מתאפשר, ויש כלי רכב

מתאימים .

גם אם החוק יכנס לתוקפו, החשש שלנו הוא שבמקומות

מסויימים, המסיע יצטרך לעבור על החוק או שהרשות תצטרך להתעלם מן

החוק, על מנת שאפשר יהיה להסיע את התלמידים, משום שמשק הרכב

במדינת-ישראל עדיין לא ערוך למלא את פרטי החוק.

בתחשיב שאנחנו מציגים בפני הוועדה, נשאלנו על רשות שבעצם

קיימה הלכה למעשה את החוק, והיא דיווחה על כך שההסעות התייקרו

בכ- 70%. המשמעות של זה היא הזמנת כלי רכב מיוחדים מחוץ לארץ

וזוהי השקעה חד פעמית.

היו"ר ג' פת;

אמנם הרכב מתבלה, אך ה- 70% מתפשטים לאורך תקופה של ארבע

חמש שנים.

ברור לנו שבשנים הראשונות החברות הקבלניות תרצינה להעמיס

את העלות הזו על מקבלי השרות. ברגע שהחוק יכנם לתוקפו, אנחנו

עלולים לעמוד בפני מצב שמי שירצה לקיים את החוק ככתבו וכלשונו,

במקומות מסויימים יאלץ לעבור על החוק או שלא יסיע את חילדים.

לכן , בנוהלים שפרסמנו לרשויות המקומיות בשיתוף מלא עם

השלטון המקומי, אפשרנו במקוס שזה ניתן , להעדיף קבלנים בעלי רכב

ייעודי, גס אס קבלניס אחריס מציעיס הצעות יותר זולות. זאת מתוך

התחשבות בעובדה שתלמידים אלה צריכים לקבל תנאי הסעה נאותים

ובטיחותי ים .

על פי מיטב הכרתנו את חמערכת, הנושא אינו מקבל כיסוי בכל

חלקי הארץ.

ג' לב;

אס רוצים לחוקק חוק, אין לנו התנגדות לכך. ברצוני לציין

שכל העלויות שעליהן דיברה שי ימין , חלות גם על הרשויות

חמקומיות, זאת אומרת שחסכומים כפולים. על פי הסכמים ועל פי חוק

חינוך, חרשויות חמקומיות ומשרד החינוך והתרבות מחלקים את הוצאות

ההסעות שווה בשווה.

היו"ר ג' פת;

כמה ילדים חריגים ישנם במערכת?

דובר;

60,000 ילדים חריגים.

החריגות אינן שוות לגבי ה- 60,000. אנחנו מחלקים את

הילדים על פי שלוש קטגוריות. אנו מתכוונים להחיל את החוק על

הקטגוריה הראשונה בשלב מסויים, ואחר-כך על השניה ועל השלישית,

ולכן התמונה התקציבית, כפי שאתם מציגים אותה, אינה מדוייקת.



ש' ימיו ;

כדי לא להגיע לעלויות פנטסטיות, אנחנו משתדלים לשלב

תלמידים מסוגים שונים של החינוך המיוחד. מספיק שילד אחד בתוך

קבוצה של חמישה ילדים, זקוק להתקן מיוחד, שכל הקבוצה למעשה

מוסעת ברכב מיוחד, לכן אבחנח זו לא תעמוד במבחן .

מתוך כמאתיים אלף תלמידים שמקבלים השתתפות של משרד החינוך

והתרבות בהסעות, על פי הסטטיסטיקה שלנו לאורך ארבע השנים

האחרונות, כ-14% הם תלמידי החינוך המיוחד ומבחינתו מדובר על

כ- 28,000 תלמידים.

אנחנו חושבים שנושא ההסעות והפיזור והמיקום של החינוך

המיוחד, דורש דיון רציני מאד.

היו"ר ג' פת!

יערך דיון , אך קודם כל צריך להחליט על רציפות, כדי שנוכל

לדון בענין . אנחנו מקדימים את העגלה לפני הסוסים. איני יודע מה

תהיינה תוצאות הדיון . יכול להיות שבשנה הראשונה נחיל את החוק על

10% מן הילדים ובשנה השניה על הילדים הפגועים שזקוקים לתוספת של

אדס שייסע איתם. אי-אפשר לחייב בהינף יד הוצאה של 40 או 80

מליון שקל מהקופה הציבורית. זהו נושא המחייב שיקול מעמיק יותר.

אני מבקש לשמוע את נציג אגף התקציבים של משרד האוצר.

אי בלר;

ברצוני להסביר מדוע תוספת העלות מסתכמת ב- 70% . היום,

הרכב שמסיע תלמידי חינוך מיוחד ברובו הינו רכב דו-תכליתי, זאת

אומרת שיכול להסיע תלמידים מן החינוך המיוחד ואחר-כך ניתן

להשתמש בו לצרכים אחרים. היום התלמידים ברובם מוסעים בקבוצות

קטנות כי אי-אפשר לקבץ תלמידים של החינוך המיוחד בקבוצות של 10

ילדים. רובס מוסעיס בקבוצות של שניים, שלושה או ארבעה ילדים.

כאשר יוחל חוק זה, לא ניתן יהיה לקביץ קבוצות גדולות יותר

של ילדים, כי ילדים אלה לא מסוגלים לנסוע זמן ארוך. יהיה צורך

להמשיך להסיעס ברכבים נלווים בקבוצות של 2-4 ילדים ומדובר בעלות

הון גבוהה מאד.

מסך התלמידים המוסעים, 14% הם תלמידי החינוך המיוחד וסך

ההוצאה על 14% מגיע לשליש מסך ההוצאה הכוללת. איני בטוח שהשינוי

יעלה בהרבה את רמת השרות, אך מבחינת עלויות, תהיינה לזה

משמעויות רבות.

היו"ר ג' פת;

על כל הפרטים הללו נדון בהצעת החוק.

אני מכיר מקרה של חבר כנסת לשעבר, אשר ביתו הוסעה כיחיד

ממקוס מסויים למקום אחר רחוק. תודה לאל שבאותו ישוב אין ילדים

נוספים פגועים.



נ' חזן ;

הדו-תכליתיות יכולה לעבוד גם בכוון ההפוך. כאשר ישנם

רכבים שמתאימים לתקנים החדשים, ניתן להשתמש בהם גם לצרכים

אחרים.

אני מבינה שאין התנגדות עקרונית ויש רק צורך לדון בהיבטים

התקציביים. מאחר שאין התנגדות, אני מציעה להחיל את הרציפות ואני

תומכת בזה .

י' לוי;

בסעיף 4 לחוק יש התקנת תקנות ויש תהילת החוק, אפשר לפרום

את תחילת החוק ואפשר לקבוע בתקנות סעיפים לגבי גודל ישובים,

מספר וכדומה.

חוק חינוך מיוחד התקבל בכנסת לפני זמן רב.

היו"ר ג' פת;

אני הייתי אחד מיוזמיו עם קודמתי בוועדה - חברת הכנסת

שושנה ארבלי-אלמוזלינ ו .

חוק חינוך מיוחד מאפשר היום להתקדם בו בשלבים, על אף שקשה

מאד לבצע זאת מבחינה תקציבית. אנחנו אכן מנסים להתקדם בשלבים.

נערך נסיון בכמה ערים והיום קיים רצון להכין תכניון אב. ברגע

שיש מסגרת של חוק, והתקנות והתחילה של החוק יהיו גמישים, יש

מסגרת עבודה שמחייבת את כל המערכת לפעול לכוון זה, ונוכל להגיע

למצב הזה אפילו תוך הפלש או עשר שנים.

אני מציע לתמוך בהצעת החוק ותוך כדי הדיון לפרט את כל

הפרטים, כולל ההיבטים התקציביים שהינם העיקר. אף אחד אינו חולק

על בריאות ונוחיות הילדים.

היו"ר ג' פת;

אני מבקש לשאול את נציג משרד התחבורה; האם יש לכם התנגדות

שנחליט על רציפות?

ע' וייס;

אין לנו התנגדות להחיל את הרציפות, אך משרד התחבורה אינו

חושב שהחוק יתרום לענין .

היו"ר ג' פת;

אתם לא חושבים או המינהל לבטיחות בדרכיס?

ע' וייס;

משרד התחבורה.

ד' לינק;

המינהל לבטיחות בדרכים בשום אופן אינו מתעלם מן חבעיה,

והשאלה היא כיצד פותרים אותה. אנחנו בדיעה שהחוק, באופן שהוא

מוצע, לא יפתור את הבעיה.



ברצוני להתייחס לדברי חברת הכנסת נ י חזן ולציין שהדו-

תכליתיות כן מפריצה. לאור בקשות של ארגוני הילדים המוגבלים

והנכים בעבר, משרד התחבורה הכין עבודה בנושא לפני שנים אחדות,

בשיתוף עם מכון התקנים ויש לנו מפרט מצוין לרכב. הבעיה הינה

שרכב מסוג זה אינו דו-תכליתי אלא חד-תכליתי , ולכן עובדה זו

גורמת לבעיות של היוקר.

נ.

הרכב הינו דו-תכליתי מבחינה זו שאינו משמש רק להסעות

לבית-הספר, אלא שניתן בעזרתו להסיע את הילדים לכל מיני פעילויות

אחרות.

הרכב לא יוכל להסיע נוסעים רגילים.

נ י חזו ;

מכאן מסתבר, שהרכבים שמסיעים היום את הילדים, שהם אמנם

דו-תכליתיים, אינם עומדים בתקן ובמפרט.

ד' לי נק;

נכון , בוודאי שלא. אנחנו יצאנו בהנחיות למתקון רכב להסעה

בטיחותית של ילדים מוגבלים.

אנחנו בהחלט בעד פתרון הבעיה, אך אנחנו טוענים שהחלה

אוטומטית של התקנות והפיכתן לחוק בשלב הזה, לפני שאפשר יהיה

לטפל בפרטים הללו, אינה הצעד הנכון . כפי שאמרה סגנית היועץ

המשפטי, אין לנו התנגדות להחלת הרציפות.

נ' חזן ;

מה שמדאיג אותי, שכרגע ילדים רבים מוסעים ברכבים שלדעתכם

אינם מתאימים,

שי ימין ;

חד-משמעית.

ד' לינק;

לצערי אנחנו בתמימות דעים בנושא.

אם תהיינה הצעות של משרד התחבורה במסגרת הדיון - הכל

פתוח, גם מבחינתי כמציע.

אני מציע שלפני שנדון בחוק, תכינו מסמך לחברי הוועדה

ותשלחו אותו אלינו .

אנחנו בכל אופן מחליטים להחיל את חוק הרציפות על הצעת חוק

זו. נודיע על כך הודעה במליאת הכנסת, ואז נקבע מועד לדיונים.



כמובן שנצטרך לא להתעלם מנושא ההקצאה הכספית שהיא לא

מבוטלת. איני מאמין שווצדות יכולות להעביר סכומים גדולים ללא

התייחסות לבעיות התקציב.

ש' ימין , אנחנו ניתן לך את החומר שלמעשה המשרד היה אמור

להעביר אלייך.

הישיבה ננעלה בשעה 11:55.