הכנסת השלוש עשרת

מושב שני



נוסח לא מתוקן



ו

פרוטוקול מסי 13

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג' ו' בכסלו התשג"ב, 1.12.1992, בשעה 11:15

חברי הוועדה; היו"ר ג. פת

ש. אביטל

א. גולדפרב

צ. הנגבי

נ. חזן

א. יחזקאל

ע. לנדאו

ס. שלום

מוזמנים; מ. הורוביץ, עו"ד, יועץ משפטי, רשות שדות התעופה

א. רונד, השב, רשות שדות התעופה

י. סלוצקי, ממונה על השקעות ותכנון כלכלי, רשות שדות

התעופה

ע. להבי, עו"ד, יועץ משפטי, משרד התחבורה

ש. בן-שאול, עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד התחבורה

י. גזית, מ"מ סמנכ"ל לכלכלה, רשות הנמלים והרכבות

ש. ברימן, ראש יחיקת תפ"י, רשות הנמלים והרכבות

א. רפופורט, נשיא לשכת הספנות

י. צ'צ'יק, יו"ר איגוד יבואני הרכב

א. שביט, עו"ד, יועץ משפטי, איגוד יבואני הרכב

ר. פלס, מנהל נמל אילת

ר. פלוטקין, עו"ד, ס/היועץ המשפטי, משרד הבטחון

צ. קריא, ראש חטיבת נכסים ושירותים, משרד הבטחון

ב. רובין, עו"ד, משרד המשפטים

יועא משפטי; צ. ענבר

מזכירת הוועדה; ל. ורון

חבר המתרגמים בע"מ

צר רשות שררת התעופה (מתן שירותים בשדה התעופה דב-הוז)

(תל-אביב)(תיקון), התשנ"ג-1992

צו רשות שדות התעופה (מתן שירותים בשדה התעופה עובדה)

(תיקון) התשנ"ג-1992

תקנות הנמלים (תיקון מספר 2), התשנ"ב-1992

תקנות הנמלים (לגיקון מספר 3) התשנ"ב-1992

תקנות הנמלים (אגרות אחסנה במסוף רכוב)(הוראת שעה), התשנ"ב-1992



צד רשות שדות התעופה (מתן שירותים בשדה התעופה דב-הוז)

(תל-אביב)(תיקון), התשנ"ג-1992;

צו רשות שדות התעופה (מתן שירותים בשדה התעופה עובדה)

(תיקון). התשנ"ג-1992.

אנחנו פותחים את ישיבת הכלכלה. השר יצא

לחו"ל, ולא הודיעו לנו כי לא ישתתף בישיבה.

היינו צריכים שלא לקיים את הישיבה, אבל המוזמנים האחרים אינם אשמים בכך

שהגיעו ואילו השר לא הגיע.

הנושא הראשון שעל סדר היום הוא צו רשות שדות התעופה, המתייחס למתן

שירותים בשדה התעופה דב הוז ובשדה התעופה בעובדה. אנחנו מתבקשים לרשום

לעצמנו את הודעת הממשלה על הארכת התקנות לתקופה של חצי שנה. אינני יודע

מדוע אנחנו עושים זאת. טיפלתי בזה גם עת הייתי שר התיירות, ואינני יודע

מדוע הסידורים האלה הם לחצי שנה. אנשי משרד הבטחון יביאו את דעתם מדוע

מדובר כאן על הארכה.

ע. להבי; חוק רשות שדות התעופה קובע בסעיף 5 שבו,

שהרשות צריכה לתת שירותים אזרחיים בשדות

תעופה צבאיים שפורסמו בצו. הצו הזה פורסם לפני 3 שנים, ותוקפו פג

אתמול, ב-30 בנובמבר. אנחנו מבקשים להאריך אותו לחצי - שנה נוספת, וזאת

על-פי הסכמה של משרד הבטחון. משרד הבטחון איננו מאשר יותר מחצי שנה.

היו"ר ג. פת; מדוע?

ד. קריא; מדובר בשני משרדי ממשלה, כאשר יש איזה עסק

או משהו כזה, נערך הסכם ביניהם, וקובעים את

התנאים הכלכליים, וכל מה שצריך. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ברשות

שהוקמה כדי לכלכל את עסקיה כמו חברה פרטית על הצד הטוב ביותר. מזה 6

שנים שאנחנו מתחננים בפני רשות שדות התעופה לחתום אתנו על הסכם שמדבר

על הנושאים הכלכליים, על הנושאים המבצעיים-הצבאיים. ואל נשכח כי מדובר

כאן במחנה צבאי, כאשר יש לו הזכות הקודמת להימצא במקום. לכן צריך את כל

הדברים האלה לעגן בכתב, בהסכם. זה 6 שנים שאנחנו ממש מתחננים שיחתמו על

חוזה, ולא נענו לנו.

התחלנו לאשר להם את הצו לחצי שנה בלבד, ואז התחילו באמת להיענות. מאז

אנחנו מנוזלים משא ומתן, בכל חצי שנה לקראת חידוש ההסכם זז קצת הנושא.

אני רואה זאת בברכה, מפני שזה מה שבעצם עזר לנו להזיז את הנושא.

מטרת רשות שדות התעופה היא לתת שירותים, ולגבות אגרה עבור השירותים. את

השירותים היא מקבלת בעצם מאתנו, מצה"ל. היא מקבלת כמעט את כל השירותים

מאתנו, למעט שירותים שהיא בעצמה נותנת, ועבורם בעצם היא גובה את האגרה.

רצינו למסד את הכל, במיוחד לאור הנושאים המבצעיים שכאן, ולסיים את

העיסקה.

אני מקווה שעכשיו נוכל לסיים את ההסכם, ואנחנו מבקשים לאשר את הצו לחצי

שנה בלבד. אני מבינה שזה מהווה קושי, אבל אני מציעה לוועדה לשקול מה

עדיף - לשאת בקושי הקטן הזה של אישור בכל חצי שנה, או לוותר על ההסכם

כולו. -

היו"ר ג. פת; אם מוותרים על ההסכם, האם זה אומר לסגור את

שדות התעופה הצבאיים לתעופה אזרחית!



ד. קריא; לא. לוותר על ההסכם פירושו שהכל יהיה פרוץ.

אנחנו גוף מבוקר, ואנחנו צריכים לעשות את

המוטל עלינו.

מ. הורוביץ; המשא ומתן בינינו לבין משרד הבטחון נמשך זמן

רב מאחר שההסכם צריך להיות הדדי. משרד

הבטחון, חיל האוויר, מחזיק שטחים ושירותים במחניים, בחיפה בנתב"ג,

ואינו מוכן לשלם לרשות שדות התעופה ולו פרוטה אחת תמורת השירותים האלה.

לעומת זאת רשות שדות התעופה רוכשת בכסף מלא מהיום הראשון את כל

השירותים ממשרד הבטחון בשדה דב ובעובדה. יתר על כן, גם הארנונה של שדות

התעופה האלה משולמת, אף שזה שדה תעופה צבאי בעובדה, על-ידי רשות שדות

התעופה. כלומר, ההוצאות הן על רשות שדות התעופה, אבל לגבי שירותים

שמשרד הבטחון מקבל מאתנו בשדות תעופה אחרים, אנחנו נתקלים בסירוב.

הערה שניה שהיא יותר מהותית לצווים האלה. באותו רגע שמתאשר הצו, כבר

מתחילים להכין את הצו החדש. צריך לבוא בדברים עם משרד הבטחון, צריך

להביא לחתימת שר התחבורה, לחתימת שר הבטחון. 6 חודשים עוברים, ואנחנו

תמיד נמצאים באיחור, תוך שרצים אחרי אותם 6 חירשים.

חשירותים האלה למעשה משרתים את אילת גם מבחינת תיירות וגם מבחינת תושבי

אילת, הכוונה לשירותים הניתנים בשדה דב ועובדה, ולמעשה עליהם אילת

מתקיימת. מדובר בצ'רטרים, משום שאי-אפשר לנחות בשדה התעופה בעיר.

חייבים שתהיה לנו קצת נשימה, אין כל קשר בין שני ההסכמים, שבכלל אין

להם קשר לשירותים האלה. ההסכמים שלנו צריכים להיות הסכמים הדדיים, מה

חיל האוויר מקבל, מה אנחנו מקבלים, ואנחנו משלמים בעד זה. חיל האוויר

אינו רוצה לשלם, ולכן זה תקוע.

אני ממליץ לקבל את הצעת היו"ר, ולהמליץ על הארכה לתקופה יותר ארוכה.

מבחינה משפטית אינני רואה את הקשר בין חוזה

עובדה ושדה דב לחוזים,. אפילו בהנחה שאתה

אומר שיש איזן שהיא בעיה. מה עוד שאנחנו מכחישים זאת.

הנושא הוא צווים מכוח חוק רשות שדות התעופה. אנחנו מדברים על צווים,

שעל-פיהם לרשות ניתנת אפשרות לגבות כספים, רק לאחר שאושרו על-ידי שר

התחבורה, ומדברים על חוק ספציפי.

מ. הורוביץ; העובדות פשוט אינן נכונות, וזה מטעה. באילת

לא גובים כסף, אילת פטורה מכל אגרה. שדה

התעופה של אילת גרעוני לחלוטין, אין בו שום גביית כספים. שדה דב הוא

שדה גרעוני, כי גם שם האגרות מינימליות.

אנחנו הרי לא ניכנס למשא ומתן בין משרד

התחבורה לבין משרד הבטחון. אני חושב

שהאחריות להזזת הענין נופלת בעיקר על משרד התחבורה. אילו אני הייתי

דייר בדירה או בבית של בעל הבית, ומעמדי היה נתון בסימן שאלה, הייתי

רוצה להסדיר את הענין. אם הענין אינו מוסדר, מי שסובל מזה הוא המשתמש,

והמשתמש הוא מערכת התעופה האזרחית.



מכיוון שלוועדה בענין חזה אין מעמד מעבר ליכולת לשמוע ולרשום לעצמה את

מוז שהושמע לה, אני חושב שמיותר להיכנס לכל הענין הזה.

אני מודיע לכם שבערד הצי שנה אין לכם מה לבוא לוועדה, לא בהודעה ולא

בשום דבר אחר - אני הושב שאני אומר את זה על-דעת חברי הוועדה - אם לא

תבואו עם דבר גמור, וונאשרו תקנות כפי שצריד להיות במדינה מסודרת.

הוויכוח הזה בין שני משרדי ממשלה, מי משלם למי ומי עושה מה, אינו יכול

להסתדר בדיוני ועדת הכנסת.

אילו היתה לי סמכות, הייתי מציע לקצר את הזמן ל-3 חודשים ולתת לכם

אולטימטום, שאם תוך 3 חודשים לא תגמרו את הענין, נפעל בצורה אחרת. אבל

מכיוון שאין לנו סמכות, אלא רק לשמוע ולרשום לעצמנו את הודעת הממשלה

בענין הזה, נאשר את ההארכה ל-6 הודשים עם אזהרה ברורה.

הדבר נרשם על-ידי הוועדה. אני מבקש מאוד שתגיעו לידי הסכמה. אני אכתוב

מכתב ברוח הדברים הללו גם לשר הבטחון וגם לשר התחבורה, כדי שהדבר הזה

יגיע לכלל סיום. זה באמת בזיון שאין צורך בו, ואני מבין את עמדת משרד

הבטחון שרוצה שהדברים יהיו מסודרים. אינני מבין את משרד התחבורה, שאינו

לוחץ על-מנת להגיע לאיזו שהיא הבנה ולאיזה שהוא הסדר בענין הזה.

תודה רבה לרשות שדות התעופה. קיבלנו את ההודעה מהממשלה, רשמנו לעצמנו,

הוספנו רק ספח של אזהרה שאנא, בעוד ששה חודשים תסיימו את הענין

ביניכם.

(א) תקנות הנמלים (תיקון מספר 2). התשנ"ב-1992

בתקנות הנמלים ניתן פטור. החל מלפני 13 שנה

ניתן ליבואנו הרכב פטור של 3 ימים מאגרות

אחסנה, וזהו פטור מותנה. לאחרונה פנו יבואני הרכב, וטענו, שהתקופה הזאת

איננה מספקת. אחת הסיבות היא האניות שמגיעות בימי חמישי, ואי-אפשר

להספיק להוציא את המכוניות מתוכן בתקופת הפטור, בגלל שבוע העבודה

המקוצר והשונה מזה שהיה מקובל בנמלים, עד שעברו ל-5 ימי עבודה בשבוע

במקום 6 ימים. לכן הם ביקשו שנאריך להם את ימי הפטור.

רשות הנמלים נענתה לבקשה שלהם, ומאריכה את ימי הפטור מ-3 ימים ל-4

ימים.

ראשית, אנחנו מודים על שנענו לבקשתנו להאריך

את ימי הפטור, אבל האמת היא שאנחנו ביקשנו

להגדיל את ימי הפטור ולהשוות אותם לימי הפטור של כל הטובין במדינה.

ידוע בוודאי לחברים שענף הרכב בארץ מופלה לרעה. בכל פעם שמטילים מסים -

כולל מס בולים, כולל ימי פטור - מעמיסים על קוני הרכב, על בעלי הרכב,

על יבואני הרכב, הוצאות נוספות.

כאן, בכל ענפי המשק, אולי להוציא מכונות יש 6 ימי פטור. משום מה הרכב

מופלה לרעה, והוא קיבל עד היום רק 3 ימי פטור. לא ברור לנו מה הסיבה.

היינו שמחים לפנות את הרכב במהירות, אבל זה לא תלוי בנו. למעשה אין כל

סיבה שנקבל פחות מאותם 6 ימים שקיבלו או מקבלים הטובין המיובאים לארץ.



ביקשנו לקבל 6 ימים, ואישרו לנו כאן 4 ימים. זה טוב מ-3, אבל לדעתנו זה

עדייו לא מספיק. בלית ברירה בשלב זה נסתפק ב-4 ימים.

אני מבין שלמכולות נותנים 6 ימים.

י. גזית; למכולות למסופים נותנים 4 ימים. אני מוכן

לתת תשובה שניתנה להם בעל-פה, אולי גם

בכתב.

נכון שישנה הבקשה שלהם להשוות, אבל איננו עוסקים בשיוויון מלאכותי, אלא

בבדיקה עניינית מה קורה ולמה צריך לתת פטור לכל המטענים האחרים במשך 6

ימים, בעוד לרכב ולמכולות למסופים 4 ימים. זה קשור בתהליכי השחרור. רכב

איננו צריך לעבור בדיקות של תקינה, של מכס, של משרדים שונים. שדורשים

רישוי. כל הפטורים להכנסה לארץ נעשים לפני כן. יתר על כן, מטענים אחרים

אפשר להוציא מהנמל רק לאחר גמר פריקת האניה, ואילו הרכב מוצא מהנמל

ברגע שהאניה נקשרת לרציף. מיד הוא יוצא מהנמל. כך שלמעשה הרכב נהנה

מיותר מאשר 4 ימי פטור בהשוואה למטענים אחרים.

זאת הסיבה מדוע לרכב נתנו 4 ימי פטור. אותה סיבה יש לגבי מכולות

שמועברות למסופים עורפיים. גם שם הם משוחררים מהליכי המכס או הליכי

רישוי או הליכי בדיקה, ולכן גם להם יש 4 ימים. לכן השווינו את ימי

הפטור.

מה לגבי מכולות אחרות?

י. גזית; 6 ימים, כי שם יש בדיקות של מכס, בדיקות של

מכון התקנים, בדיקות מבדיקות שונות. מכון

התקנים לוקח דוגמאות של מטענים. אם מדובר במוצרי חשמל מסויימים, צריך

להוציא לבדיקה, ויש בדיקות שונות.

כשאנחנו מדברים על שלושה ימים, צריך להבין

שאנחנו מדברים גם על אניה שנניח מגיעה ביום

חמישי בערב.- יום חמישי נחשב, ששי נחשב, שבת נחשב. זאת אומרת, שבתות

וימי שבתון, הכל נכלל באותם ימי פטור. זה בלתי סביר, הרי אי-אפשר

להוציא את הרכב בתקופה הזאת. עד שמתארגנים, עד שקורה משהו, אין מצליחים

לעשות דבר בנושא.

העובדה שעברו לשבוע עבודה בן 5 ימים מקשה על הנושא. איננו יכולים להגיד

לרשות הנמלים כן תעשו או לא תעשו, זה מקור הכנסה להם אבל נראה לנו שיש

כאן אפליה חמורה מאוד.

א. יחזקאל; אני מבין שבינתיים אתה מסתפק בהארכה.

אין לי ברירה. אם אנחנו לא מצליחים להוציא

את הרכב באותם ימים, אנחנו משלמים מהיום

הראשון. זה לא שאנחנו פטורים בכלל. הפטור הזה הוא כאילו פטור מותנה. על

מה שלא הוצאת, אתה משלם מהיום הראשון.

מדוע לא לקבוע שמדובר על ימי עבודה?



י. גזית; ניסינו לעשות זאת, זה היה בעבר. הסיבוכים

האדמניסטרטיביים שהיו כרוכים בזה היו

עצומים. יש מטענים שנשארים רנקופות מאוד ארוכות, ואז אתה צריך לחשב

ולהורד- את ימי החגים שהיו, את ימי השבתון. בהסכמה עם כל איגוד

המשתמשים ביטלנו את ימי העבודה ועברנו לימים קלנדריים.

נכון שהעובדים עובדים 5 ימים, אבל הנמל עובד 6 ימים, ואפשר להוציא.

אניה שנכנסת ביום חמישי, מוציאה מכוניות ביום חמישי וביום ששי, והיא

מספיקה להוציא את כל המכוניות. בדקנו, ומצאנו כי 50 אחוזים מהמכוניות

בכלל נהנים מתנאים מיוחדים של החכרת שטחים. אלו כל המכוניות שמגיעות

לנמל אילת. אנחנו מדברים רק על המכוניות שמגיעות לנמלים הצפוניים. גם

שם נהנים מתנאים אחרים של החכרת שטחים, לגבי המכוניות הפרטיות. רוב

המכוניות יוצאות מיד עם הפריקה מבטן האניה אל מחוץ לנמל, הן אינן

צריכות לשהות בתוך הנמל. אנחנו גם מעודדים את המגמה הזאת. לוקחים אותן

החוצה, יש שטחי התארגנות מחוץ לנמל, מעמיסים אותן על הטריילרים באשדוד

ויוצאים הישר למחסני הערובה שבבעלות היבואנים.

היו"ר ג. פת; לגבי התשובה שמסרת בתחילת דבריך, שישנם

מטענים שנמשכים הרבה זמן, ושקשה אחר-כך

לתכנן ולהוריד מהם רק את ימי השבת. אנחנו מדברים פה על מקרים לגבי ה-4

ימים. מי שלא עומד ב-4 ימים, אתה ממילא גובה ממנו מהיום הראשון. אתה

צריך לקבוע שארבעת הימים הם ארבעת ימי עבודה. אינני חושב שממשלת ישראל

מוכנה לקבוע שגם ביום שבת הם צריכים להוציא את הרכב מהנמלים.

י. גזית; הוספנו את היום הרביעי בגלל השבת.

היו"ר ג. פת; אם לא נאשר את זה היום, מי שיצא מופסד

מהענין הם יבואני הרכב. להם הוצעו 4 ימים

במקום 3 ימים. אני מציע שנאשר את ארבעת הימים, אבל אטפל בענין עם שר

התחבורה. אם לא להוסיף מספר ימים, לפחות להפחית יש ממספר הימים את

הימים שלא ניתן ליבואני הרכב להוציא בהם את הרכב מהנמל. לגבי יום ששי

ערד אפשר למצוא הסדרים, אבל לגבי יום שבת ודאי שאי-אפשר למצוא הסדרים.

לגבי יום אחד מתוך ארבעת הימים ודאי שאי-אפשר למצוא הסדרים.

בינתיים אינני רוצה שיבואנו הרכב יחזרו לשלושת הימים, אם הוועדה לא

תאשר את הדבר הזה. אם זה על דעת החברים, אני מציע שנאשר את ארבעת

הימים, ונטפל לכיוון הפחתה מארבעת הימים את הימים שאינם ימי עבודה

לצורך הענין. נכון שיום ששי, גם לגביו אפשר לומר זאת, אבל אפשר לדחוק

אותו איכשהו. אבל לגבי ימי שבת וחגים שבהם אין עבודה בנמל, בהחלט יש

הגיון להפחית ממסגרת ארבעת הימים.

אנחנו מאשרים את התקנה.

אני מציע שאיגוד יבואני הרכב יכתבו אלי בענין הזה, ואני אטפל בזה

על-סמך הדברים שאמרתי.

ראשית, אני רוצה להודות על ההחלטה.

שנית, השאלה היא גם מה קורה במקרה של פיגור.

אינני מכיר את התקנות עד כדי כך, אבל אם פיגרת, אתה הרי צריך לשלם

מהיום הראשון, והשאלה היא למה, למה קונסים אותנו.

היו"ר ג. פת; איך זה ביתר המטענים!

אותו הדבר.

י. גזית; זה לא שקונסים, אלא שאתה משלם עבור השרות.

כשאני קונה מכונית, אני משלם לך עבור

המכונית. אתה מקבל שירות אפסנה בנמל, אתה מגיש ונביעות על נזקים שנגרמו

לד בשלושת הימים האלה, ואלו תביעות עצומות, אם היו נזקים. אתה מקבל

שירות מהרשות, אנשים עובדים, מאחסנים את זה, שומרים על זה.

י. ציצ'יק; הכל בסדר, אבל למה?

י. גזית; אני מתמרמר על המלה קונסים. אדם שצריך לשלם

עבור שירות קורא לזה קנס.

מה זה נוגע לענין, שאם אינך מוציא תוך 4

ימים, אתה משלם מהיום הראשון?

י. גזית; זהו תמריץ להוציא מהנמל.

לגבי מטענים אחרים, הסברתי שהתהליך הוא אחר,

כי לגבי מטענים אחרים תהליך השחרור מתמשך יותר. להיפך, המכוניות נהנות.

ההתחלה של ספירת ימי האחסנה מתחילה במועד יותר מאוחר מאשה לגבי מטענים

אחרים.

ש. אביטל; מה ההפרש בכסף לשנה? אני מבין שמחירי הרכב

בישראל ירדו בעקבות זאת.

שאלת זאת כבדיחה. מצב התחרות היום הוא כזה,

שאתה נלחם על עלויות. אני מנית שברגע שזה

ירד, גם מחיר הרכב ירד. הרי אתה נלחם היום על שוליים מאוד קטנים, עם כל

מה שקורה בשוק, ואני חושב שאתם ערים לזה.

ש. אביטל; כמה זה? האם אפשר לקבל נתון?

זה 8 שקל ליום למכונית. אם אתת עושה חשבון

שיש קרוב ל-100 אלף מכוניות שמגיעות דרך

הים, תגיע לסכום.

י. גזית; אבל 50 אחוזים מהן פטורות.

מכל מקום, אתה יכול להעריך. 80 אחוזים

יוצאות תוך 3 ימים. אנחנו מדברים על כ-20

אלף מכוניות שאולי משלמות זאת.



י. גזית; באילת, היות שיש בעיה של הובלה צפונת, גיתנו

להם שטחים בעורף נמל אילת, ושם הם מאחסנים

את המכוניות במחיר מאוד נמוך.

היו"ר ג. פת; אושר.

תעבירו אלינו מכתב לגבי ההתייחסות העתידית,

נבדוק זאת ונטפל בעניין. הוועדה יכולה לקיים דיון בתקנות גם שלא ביוזמת

הממשלה, אבל אני, כמובן, אטפל בזה בתיאום עם הממשלה.

(ב) תקנות הנמלים (תיקון מספר 3). התשנ"ב-1992

זה תיקון טכני. באגרות הנמלים נקבע, שרשיון

כניסה הוא עד 31 למרץ השנה. לנוחיות

המשתמשים, ובכך הם פנו אלינו, למען ניהול הספרים שלהם, הם רוצים שזה

יהיה עד 31 בדצמבר של השנה, ולא עד 31 במרץ, בגלל השינוי בחוקי מס

הכנסה, שקבעו שמס הכנסה יהיה אחיד, והשנה תהיה שנה קלנדרית לצורך מט

הכנסה.

היו"ר ג. פת; אושר

1

(ג) תקנות הנמלים (אגרות אחסנה במסוף רכוב )(הוראת שעה), התשנ"ב-1992

י. גזית; מטענים שמגיעים לנמל, משוחררים ברובם על-ידי

עמילי המכס או בעלי המטענים בתוך הנמל. וכך

פעם אחת חברת הספנות, שמביאה את המטען עד לנמל,

ולאחר מכן חברות תובלה, שנותנות שירות לכל לקוח ולקוח בנפרד.

חברות הספנות, למען היעילות, הן שלחן והן של המשק הציבורי, יזמו רעיון,

שהם ימסרו את המטענים לבית הלקוח. יקחו אותו מהיצרן בחו"ל, ויביאו אותו

עד בית הלקוח בארץ, וימכרו שירות של מסירה ישירה. הם ניטו לעשות זאת

כבר לפני 3 שנים, ובגלל מצוקות העתים התוכנית שלהם לא יצאה אל הפועל.

בזמנה אושרה התקנה הזאת. בשנה האחרונה הם התארגנו שנית, והם מבקשים

שניתן להם את ההקלה הזאת.

התרומה לנו כרשות הנמלים ולמשק המדינה. רשות הנמלים היום מוטרת את

המכולות רק במשמרת ראשונה, ולקוחות בודדים לוקחים במשמרת שניה, כך

שהציוד איננו מנוצל כיאות במשמרת שניה, והוא איננו מנוצל כיאות במשמרת

ושלישית. באה חברת הספנות ואומרת, שהיא תקים מטוף, טריילרים שיעמדו

בתוך הנמל, תעמיט את המכולות על הטריילרים האלה במשמרת השניה ובמשמרת

השלישית, באותו זמן שבו הציוד איננו מנוצל, ותשחרר אותו בנמל בשעות

הרגילות ליציאה מהנמל.

לצורך ההתארגנות הזאת הם מבקשים, שבשטח של הנמל, שבו הם מעמידים את

המכולות, ניתן להם פטור מוחלט של 6 ימים. זאת מהות החקלה שאנחנו נותנים

לחברת הספנות.



למשק המדינת זה יחסוך, כי הם מתארגנים כך שאותם הטריילרים, מספרם יהיה

מועט, הם יביאו את המכולות אל היבואן, וימחשבו את כל המערכת שלהם. גמצא

כאן נשיא לשכת הספנות שדוחף את הרעיון הזה. המטרה היא לייעל את משק

התובלה במדינה, על - מנת שנגררים ריקים, מסופים ריקים, לא יסתובבו על

כבישי הארץ, אלא תמיד יסעו ממקום למקום שבו יש מכולה ריקה או מכולה

מלאה, ותמיד ההובלה תהיה מלאה.

אנחנו מקווים שזה יוזיל את מחירי התובלה בארץ.

זה נסיון, והתרומות שאומרים שתהיינה הן רק הבטחות, בעוד איננו בטוחים

בכך, לכן זאת הוראת שעה לשנה. במשך השנה נבדוק, אם אכן נתממשו כל

הציפיות, גם של רשות הנמלים, גם של משק המדינה, וגם של חברות הספנות,

ואז נחדש את זה כהוראת קבע. בינתיים אנחנו רוצים את זה כהוראת שעה.

א. רפופורט; אין הרבה להוסיף. השיטה הזו שאנחנו מנסים

להפעיל אותה היום היא שיטה מקובלת מאוד

בעולם. ספנות היום לא מובילה מנמל לנמל, אלא מנותן שירותים ללקוח, מבית

לבית. בעבר עסקו רק בספנות, היום עוסקים בהובלה משולבת. זה הפך להיות

מאוד מקובל. חלק מההובלה המשולבת הוא, כמובן, ההובלה היבשתית

במשאיות, וכפי שהציג כאן מר גזית, אנחנו רואים בזה יתרונות גדולים

למשק. כמובן, גם הרשות נהנית מזה, וביותר, אנחנו מקווים, יהנו מזה

הלקוחות. אנחנו מקווים שנוכל על-ידי התארגנות מתאימה לתת שירות יותר

זול ללקוח, ועל-ידי זה, כמובן, לשפר גם את השירות שלנו וגם את השירות

שהלקוח יקבל, בסיכומו של דבר.

ההתארגנות היתה די מסובכת. היינו קשורים גם ברשות, גם במכס, גם

בהתארגנות עם סוכני המכס. ההטבה שניתנה לנו בעבר לא נוצלה, מכיוון

שפשוט לא הספקנו להתארגן. עכשיו אנחנו מאורגנים כבר מכל הבחינות, אנחנו

עומדים בפני הפעלה של השיטה הזאת, ואנחנו מקווים שנקבל את האישור לכך.

אני מבין שוועדת הכלכלה אישרה את ההסדר הזה

לפני 3 שנים, והדבר לא בוצע בגלל אירועי

הזמנים. אם זה טוב לשיטות החדשניות, זה טוב לצרכן, זה טוב למשרתי

הצרכן, ומבחינה זאת חברות הספנות ורשות הנמלים מקבלות את זאת, אני מציע

שנאשר. מדובר כאן על הוראת שעה לשנה אחת, והיינו מעוניינים לשמוע אחרי

חצי שנה או 9 חודשים איך זה פועל. יתכן מאוד שבתום השנה נגיע למסקנה

אפשר להאריך את זה בתקנות קבע.

אושר,

י. גזית; כבוד היו"ר, היתה בקשה של משרד התחבורה

להעלות נושא דחוף לסדר היום, בעניין הנחה של

50 אחוז באגרות לכלי שיט לסוורות שפוקדות את נמל אילת. זה איננו מופיע

בסדר היום. האם אפשר להעלות זאת לסדר היום?

על-פי תקנון עבודת הכנסת, לא נוכל לעשות

זאת. אבל מכיוון שאני חושב שכל נושא שיש בו

משום עידוד נמל אילת ופעילותו, צריך לטפל בו באופן דחוף, שילחו לנו את

התקנות.



ל. ורוי; התקנות הגיעו ביום חמישי, אבל לא נאמר שזה

דחוף. אם היה נאמר, היינו מוסיפים זאת לסדר

היום.

י. גזית; זאת תקנה שפג תוקפה ב-30 באוגוסט, ואנחנו

מאריכים אותה עד 31 במרץ. לא חידשו אותה

משום שהתחלפה הממשלה.

היו"ר ג. פת; נדון בזה מחר. יש לנו דיון אחר בנושא אחר,

אבל נכניס את זה בסוף הדיון האחר. תהיו אתם

מוכנים, וונבואו להציג את הנושא. דבר כזה, אם אפשר לקדם אותו, - אנחנו

נקדם.

ע. להבי; את שני התיקונים הראשונים שעשינו נפרסם

כתיקון אחד, בהסכמתכם.

צ. ענבר; אין בעיה.

היו"ר ג. פת; תודה רבה. אבקש את חברי הוועדה להישאר.

מחר תתקיים ישיבת ועדה בנושא, שהוא מאוד

חשוב לדעתי, והוא כל ענין מכירת הדירות ותוכנית הממשלה למכירת דירות.

ישנה דעה שהדבר קצת חורג ממסגרת הסביר, ואני מציע לחברי הוועדה לקחת

חלק בדיון של מחר.

ביקשתי את חברי הוועדה להישאר לכמה דקות, כי היום היה לנו דיון קצר על

דברים טכניים, ואני רוצה להעיר. העברנו את תקנות מינוי המשקמים על-פי

הבטחה שקיבלנו משר האוצר, שתוך שבועיים - אמרתי לו שאפילו תוך, חודש י

יישלחו אלינו תקנות המינהלה. הוא אמר שתקום חברה. ברור שהמשקמים אינם

יכולים לעבוד. בתי-המשפט או בית-המשפט הידוע בענין הזה איננו מתייחס

בכלל לתקנה הזו, שאנחנו אכן אישרנו, משום שאין תקנות

ש. אביטל; י יש התייחסות אדמניסטרטיבית. היתה הבנה כזאת

במערכת.

היו"ר ג. פת; אני פשוט מבקש שנעיר לשר האוצר, שחלפו מאז 6

שבועות, וההבטחה של השבועיים טרם קויימה.

הדבר כמובן אוטומטית מפסיק את התקנות, כי התקנות ב-12 בדצמבר בטלות,

ולכן צרך להמשך בענין הזה.

נושא נוסף שיגיע לוועדה הוא הנושא של "קאל". אינני מכיר את הנושא.

ש. אביטל; מדובר בטכניקה שהביאה לכך שכל מנגנון ההסעה

של היצוא החקלאי החוצה עולה עוד בכמיליון

דולר וחצי, כאשר על הדברים האלה, זמן שהיתה הפרטה של ממן, היו

התחייבויות של לגשרים - של השר קצב בזמנו - ובעצם הדבר הזה איננו

מתבצע.

כיכבתי אתמול מכונב לשר, עם העתק אליך. חשבתי שהיום הוא יהיה פה, ויכול

להיות שהיינן מקבלים תשובה. אני מקווה שנוכל להעלות זאת בדיון הבא.

אנחנו נתכנס מחר לדיון בענין מכירת הדירות.

עשו לי חשבון, שזה בערך 50 אחוזים מעלות

הדירות. אבל יש אספקטים אחרים. כשאני הייתי שר השיכון חתחלתי את נושא

"בנה ביתך" בעיירות הפיתוח. יאמר על זה בייגה מה עשה המבצע הזה של "בנח

ביתך". ראשית כל, זה הביא אוכלוסיה חזקה לאיזורי הפיתוח. כשאשה ובעלה

בונים בית, הם אוהבים אותו, הם מתקשרים יותר למקום. בייגה אמר לי אז,

כראש עיר, שזו היתה התרומה הגדולה ביותר לערד. זה התחיל עם 15 בתים, זה

נגמר עם 1,500 בתים. אני חושב שפה אנחנו מכניסים אוכלוסיה קשת-יום לתוך

שכונות, וזה אספקט חברתי נוסף. אלה יהיו שכונות העוני של מדינונ ישראל

בעוד כמה שנים. צריך לבדוק את הענין הזה, אם מדובר באמת ב-15-20 אלף

דירות. אולי ח"כ אורון צודק בבדיקות שלו, אני בדקתי חלק מהדברים, ובחלק

מהדברים מצאתי שהוא צודק, לגבי חלק אני חושב שהוא איננו צודק. מדובר

בהוצאה ממשלתית על 15 או 20 אלף דירות, בסדר גידל של כ-2 מיליארד שקל.

ילכו לשכירות.

אנחנו רוצים לדעת מאין הכסף יבוא, אם זו

באמת השיטה. קיים גם הענין הזה של הורדת ערך

הדירות הקיימות.

בבאר-שבע, לדוגמא, נמכרו אלפיים דירות, לכן

אלפיים איש יהנו. 150 אלף שגרים שם, אומרים

להם שמהיום הרכוש שלהם שווה 20 אחוזים פחות. אף אחד לא היה מסכיס

לזה.

אני מצטער לחזור לימים עברו, אבל אני אומר

לכם שאנחנו פתרנו את הבעיה אז, בדירות

הריקות שהיו, על-בסיס של סחר-מכר. נתנו לאנשים דירות בשכירות, וחלק

גדול מאוד, נדמה לי שזה היה למעלה מ-90 אחוזים, רכשו את הדירות. אחר כך

הורידו ממחיר הדירה את תשלומי השכירות. באופן כזה נכנסה אוכלוסיה

מעורבת, ולא כזו שיכלה לשלם רק 3,000 או 4,000 שקל. היום ב-3,000 או

4,000 שקל אתה קונה דירה. אני חושש מאוד שהאנשים האלה לא יעמדו

בתשלומים. האם אז תתחיל לפנות שכונות שלמות? האם תתחיל, לפנות בתים

שלמים? זו בעיה, אבל נתייחס אליה מחר.

אנחנו נקים ועדת משנה נוספת לענייני פיתוח הנגב, גם העברנו להברים את

הרישום. הוועדה תהיה בראשותו של ח"כ אלכסנדר גולדפרב. נבקש אותך שתיקח

את העניינים לידיים, בשיתוף פעולה עם כל הגורמים האחרים שקשורים

לנושאים הללו.

ס. שלום; אני מוכן להיות חבר בוועדה.

היו"ר ג. פת; גם ח"כ ונונו ביקש.

ש. אביטל; העליתי איזו שאלה סביב הענין הזה, אבל אדבר

אתך על כך לאחר מכן.

היו"ר ג. פת; אני רוצה להביא לידיעת חברי הוועדה, שוועדת

הכנסת לא אישרה את הקמת הוועדה לבטיחות

בדרכים בהרכב של ועדת משנה מורכבת מנציגים של שלוש ועדות, אלא של שתי



ועדות בלבד. אנחנו נקים ועדת יחד עם נציגים של ועדת הפנים, משום שמדובר

במשטרת ישראל, ונציע - מותר לנו להציע - לוועדת החינוך לשלוח 2-3 חברים

כחברים בוועדת המשנה, אבל לא כחלק של ועדת משנה של הוועדה.

הישיבת ננעלה בשעה 12:00