הכנסת השלוש-עשרה

מושב



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 5

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, ל' בתשרי התשנ"ג (27 באוקטובר 1992) , שעה: 13:00

תברי הוועדה: א' פת - היו"ר

שי ביטל

מ' גולדמן

א' גולדפרב

י' ונונו

שר התחבורה י י קיסר

ש' המשטרה מ' שחל

יושב-ראש הכנסת שי וייס

חבר-הכנסת ר' איתן

חבר-הכנסת י' בא-גד

חבר-הכנסת פ' בדש

חבר-הכנסת אי בן-אלישר

חבר-הכנסת א' גור

חבר-הכנסת חי דיין

חברת-הכנסת י' דייך

חברת-הכנסת ל' ליבנת

תבר-הכנסת ת' מירום

תבר-הכנסת ר' נחמן

חבר-הכנסח ר' פנחסי

חבר-הכנסת א' קהלני

חבר-הכנסת א' חי שאקי

די לויו - שופט בית-המשפט העליון , יו"ר המועצה

הלאומית למניעת תאונות

י י טרנר - מפכ"ל המשטרה

מי בירך - קמצ"ר, צה"ל

ע' שנלר - מנהל המינהל לבטיחות בדרכים, משרד

התחבורה

ר' רותם - מפקחת ארצית על בטיחות בדרכים, משרד

החינוך והחרבות

צי מסורי - תא"ל (במיל'), מנהל המועצה הלאומית

למניעת תאונות

מי ורטמן - יו"ר סניף המועצה הלאומית למניעת

תאונות בחיפה

זי זלצמן - יו"ר סניף המועצה הלאומית למניעת

דרכים בראשון -לציון

ג' קינן - יו"ר סניף המועצה הלאומית למניעת

דרכים בשרון הדרומי

בי שגיב - יו"ר סניף המועצה הלאומית למניעת

דרכים בקרית-אונו

מ' אזר - ראש אגף התנועה בעירית תל-אביב

ח' ביאצרי - מהישוב בקעה

נציגי משרד התחבורה

נציגי משרד התינוך והתרבות

נציגי משרד המשטרה

נציגי צה"ל

עובדים ואורתים של המועצה הלאומית למניעת תאונות

נציגי תוכנית המחוייבות האישית

נציגי עמותות

אומנים

ל' ורון

ח' צנעני

טקס יום בטיחות בדרכים בכנסת.



טקס יום בטיחות בדרכים בכנסת

אני מתכבד לפתוח את טקס יום הבטיחות בדרכים בכנסת. מכובדיי,

אדוני יושב-ראש הכנסת, שופט בית המשפט העליון דוב לוין , שר המשטרה

משה שהכ, שר התחבורה ישראל קיסר, סגן שרת החינוך והתרבות מיכה

גולדמן , מפכ"ל המשטרה יעקב טרנר, קציו משטרה צבאי ראשי מוטי בירן ,

חברי-הכנסת, מתנדבי המועצה הלאומית למניעת תאונות בדרכים וכל העוסקים

במלאכה החשובה של מניעת התאונות בדרכים, אני מברך אותכם בבואכם לטקס

יום הבטיחות בדרכים בכנסת. מטרתנו היא למצוא דרכים, בנוסף על מה

שנעשה, ונעשה רבות בעבר, על מנת להבטיח שהכנסת, על כל מרכיביה ועל כל

האפשרויות הניתנות בידה, תהיה לעזר במערכת קודש זו, שאין חשובה ממנה.

לצערנו הרב, למדנו זאת היטב בשבועות האחרונים.

תחילה נשמע את דברי הנציגים השונים, ולאחר הפסקה קלה נקיים שעה

של רב-שיח. נושא הבטיחות בדרכים יועלה בשעה 16:00 במליאת הכנסת להצעה

לסדר-היום. לאחר מכן , נשוב כולנו אל העבודה ואל המלאכה.

אני מודה ליושב-ראש הכנסת, שנינן לא רק את חסותו למבצע הזה וליום

הזה, אלא גם את יוזמתו הברוכה. אני מזמין את יושב-ראש הכנסת לשאת את

דברו.

מכובדי י, מוריי ורבותי, יושב-ראש ועדת הכלכלה גדעון פת, שעומד

במרכז היוזמה הפרלמנטריח של המפעל הזה, שופט בית-המשפט העליון דוב

לוין , שדוחק בנו ללא לאות לעשות יותר ויותר לצמצום הקטל והרצח בכבישי

ישראל, שר המשטרה ישראל קיסר, שר התחבורה משה שחל, סגן שרת החינוך

והתרבות מיכה גולדמן , מפכ"ל המשטרה טרנר הקמצ"ר מוטי בירן והציבור

הפעיל במאבק הנמשך והמתמיד למען הבטיחות ולצמצום התאונות, לאשר

היוזמה הזו הגיעה ללשכתי, סמוך לבחירתי, נעתרתי לה מיד, אם כי ברגשות

מעורבים ובמעט מבוכה.

את פתיחתי הקצרה אקדיש למבוכה זו. יושבים עימנו חברי-כנסת רבים

בקהל, שיחד עברנו כמה וכמה גלגולים של פעילות. אני בטוח, שאם חברי-

כנסת חדשים, מחוך נסיונם הציבורי, לראשי עיריות וכמפקדי צבא, חווים

את אותה חויה. לא פעם, אנו עומדים חסרי אונים מול התופעה הזו.

לפעמים, במקרה של לחץ על תיקצוב הכנסח נעתרת למידת יכולתה במאבק

הקונסטרוקטיבי הקבוע שלה עם הממשלות, ואנו מוצאים הקצבה לנושא. תקציב

חמיד כרוך בסוא של מאבק פרלמנטרי. לאחר מכן , יש, לעיתים, לחץ בכיוון

של שינויי חוקים, ואנו נעתרים לשינויים; אנו מתנסים בשינוי חוק

מסויים במשך שנה-שנתיים, כמו האבלת איל הנהאים, החניות והחמרה של

עונשים וכו'. אבל, תמיד, אנו חוזרים לממלכת הלבטים, כי ריטואל המוות

הזה חוזר על עצמו. עומדת בפנינו האפשרות, לאנשים ולנבחרי ציבור, לשלב

אין יותר מה לעשוח, כי הכל תלוי באורם האנושי. - אי

אפשר לא לעשות דבר. מדובר במפאש קבוע עם ממלכת השטן , ואי אפשר להיות

אדישים מול התופעה, אם אם אדם נואש מכל מה שעשה או נואש באופן חלקי;

איך עומדים מול המשפחות שאיבדו את יקיריהן , היתומים, האבוח, האמהות,

הסבים והסבתות, יום יום וכל העת ?

מאז הקמת המדינה מתו, בתאונות דרכים, למעלה מ-17 אלף איש.

כיצד ניתן להמחיש לקהל את גודל האסון? לו

האנשים האלה, הילדים, הזקנים והזקנות, המבוארים, הבריאים והחולים,

היו מתיצבים, פרושי ידיים, לשורת מתים אחת, והיינו עוברים על פניהם



כדי לתת דין וחשבון, היינו מוצאים שדרת מוות ארוכה באורך של

אוטוסטרדה שלמה במדינת ישראל. ישנם במדינה למעלה מ-700 אלף פצועים

חלק - פצועים קל, וחלק - נכים לכל ימי חייהם. אני,

אישית, עברתי את החריה של כמעט מוות בפציעה. בתאונה שלי, הייתי מחוסר

הכרה 13 ימים. סיפרו לי, שהשדרן עמק פרי הודיע ברדיו שנהרגתי בתאונה,

ומאוחר יותר הוא לזר בו כי הצליתו להציל את חיי. אני מכיר את תהליך

השיקום מהפציעה, ואני יודע איזו חויה נוראה היא זו; תוך אלפית שניה

הכל מתפורר באדם וכל חייו משתנים. השיקום מהפציעה הוא מאבק מתמיד

ונמשך. חלק מהפצועים מצליח להשתקם, ורבים אחרים אינם מצליחים להשתקם.

אינני רוצה להטיף מוסר. נהג, שאי פעם עבר עבירה מסוג העבירות

שטמון בהן שמץ של אפשרות של תאונה, לא יכול להתיצב ולהטיף לאחרים.

יכול להיות שאם אני, פה ושם, עברתי עבירות, כמו אחרים, בלא משים.

דבריי מכוונים אם אל עצמנו, חברי-הכנסת. עלינו לעשות כל מאמץ, כדי

לצמצם את תופעת הזוועה, העצב והאבל האלו. לדאבון ליבנו, מתקיים היום

מפגש של עצב בעצב; אתמול הבאנו לקבורה 6 חיילים, והבוקר נביא לקבורה

עולה חדש שנרצח בקרית-שמונה. רעם התותחים נמשך, ומי יודע מה קורה

בשעה זו. זהו מפגש של עצב בעצב, ומאד מסוכן לדבר על טעמו של מוות. -

מוות הוא מוות הוא מוות. בכל זאת, כשאדם נופל במסגרת מערכה מסויימת

של הצלת עם וחברה, כשהוא הולך לעמוד האש לפני המחנה ומפלס דרך לעם

לשקם את קוממיותו, זהו מוות נורא וסופי אבל עדיין ניתן להסבירו באיזו

שהיא צורה. בתאונות בדרכים, לעומת זאת, אין הסברים. המשטרה עסוקה כל

כך ועמלה במכלול גדול של תפקידים, ואיני יודע אם ישנה משטרה נוספת

בעולם שממלאה כל כך הרבה תפקידים. מה היא יכולה לעשות חוץ מלמדוד את

המרחקים, לאחר התאונה, ולבדוק מי אשם? עם כל המאמץ האנושי והטכנולוגי

של המשטרה, האם היא יכולה להעניק איזה שהוא תג למוות הזה ?!

אני יודע ששרי התחבורה, המשטרה והחינוך היו ערים מאד לנושא במשך

כל השנים. אם המחזיקים בתפקידים אלה עתה ערים לנושא; הם איתנו והם

הסכימו להעניק כתף לכל מפעל בתחום הזה. ידידי, שופט בית-המשפט

העליון , דוב לוין , אני לא כל כך יודע מה לעשות, חוץ מלהשמיע קול של

זעקה, אם כלפי עצמנו, שאם זה תפקיד של פרלמנט.

חברי-הכנסת שזורים בין הקהל, כי בנושא זה כולנו משפחה אחת.

ברצוני לברך על היוזמה באראון יום זה. ברצוני לומר, בשם כל חברי-

הכנסת הנוכחים, ללא הבדל שכ השתייכות פוליטית, שאנו, במישור

הפרלמנטרי, נעניק כל סיוע אפשרי למערכה החינוכית, הטכנולוגית

והבטיחותית לצמצום תופעת הזוועה הזו. אחרת, המשמעות היא שנכנענו

למולך הטכנולוגי, ואנו עלולים לתרץ הכל ולתלות הכל בסיבות

טכנולואיות, תעבורתיות או בטיחותיות. על פי האינסטינקט שלי, אני

עדיין מראיש שלמעט הכל טמון באדם. למדנו זאת בשבועות האחרונים באופן

מרוכז. למשל, אישה או איש שנכנסים למכונית, אוחזים בהאה ויוצאים

להרפתקאה הרסנית ומתעתעת, לגבי עצמם וסביבתם. לכן , יש כאן משקל רב,

ממדראה ראשונה, להסברה, לחינוך ולפניה לרגש. אנו מקדישים למפעל זה

יום סמוך מאד לפתיחת הכנסת בתמיכת הכנסת. לולא היתה לנו אתמול את

החובה התוקית ואת הנחיצות הציבורית לפתוח בהודעה מדינית, היינו

מקיימים יום זה אתמול. אבל, ראו, אתם,ך כאילו שהיום פתחנו את מושב

הכנסת במפעל הזה. אני מחזיק לכם ידיים חיזקו ואימצו. בבית הזה,

באמצעותי, באמצעות הוועדה ויושב-ראשה ובאמצעות כל חברי-הכנסת תקבלו

כל איבוי וכל סיוע. אני מודה לכם.

אני מודה ליושב-ראש הכנסת שבח וייס על דבריו החמים ועל ההכוונה

שהוא נתן בדבריו. אני מזמין את שר התתבורה ישראל קיסר לשאת את דברו.



שר התחבורה י' קיסר;

יושב-ראש הכנסת, חבריי בנשיאות, חברי המועצה הלאומית למניעת

תאונות בדרכים וכל הקהל הנוכח באולם ובפרוזדור. זהו יום קשה לכולנו.

אולי, דוקא, היום הקשה הזה בא להבליט איזו צרה צרורה יש לנו בנושא

תאונות דרכים. לא די לנו במעשי איבה, לא די לנו באינתיפאדה, לא די

לנו באויבים שרוצים לפגוע בנו ואולי גם לפגוע בתהליך השלום, אלא אנו

בעצמנו פוגעים בעצמנו ללא שום מטרה ותכלית. הנוכחות הרבה כאן מעידה

על ההתעניינות. אני מנית שלא נעשה מאמץ גדול לאסוף אנשים, שהרי אין

זו אסיפה פוליטית. לכולנו כאן יש ענייך אנושי ממדרגה ראשונה להזעיק

את עצמנו, את המדינה ואת כל מי שעדיין יש ראש בליבו לברר מה עושים

ואיך כדי לצמצם אם לא להדביר את מארת תאונות הדרכים. ברצוני לשבח

ולברך את המועצה הלאומית למניעח תאונות בדרכים, את יושב-ראש הכנסת

שבת וייס ואת יושב-ראש ועדת הכלכלה גדעון פת, על היוזמה לפתות את

מושב הכנסת בנושא תאונות הדרכים.

כידוע, אני תדש בממשלה ובמשרד התחבורה. בטרם כניסתי לתפקיד,

פשקיבלתי את הדגל מקודמי, חברי, משה קצב, נשאלתי מה אני רוצה לעשות

במשרד. אמרתי, שאיני יודע מהן תוכניותי ואני צריך ללמוד. אבל, כאזרח,

ישנם דברים, שהייתי רוצה להקדיש להם זמן בבואי למשרד. נושא התאונות

בדרכים הוא נושא של מדינה וחברה. לאזרח הייתי רוצה לעסוק בשתי בעיות.

בראש ובראשונה בתאונות הדרכים. הבעיה השניה, סימפטית יותר, היא

הצפיפות בכבישים. משתקים אותנו; אתה יוצא מביתך ולא יכול להגיע למקום

העבודה או למחוז חפצך, ונגרמים נזקים כלכליים חברתיים למשק. יכול

להיות, שנגרמים אם עצבים, שיוצרים בעטים אם תאונות. שמתי לי למטרה

לשתף פעולה, בנושא התאונות בדרכים, עם כל גורם ושר. כדי לשתף פעולה

יש צורך לפחות בשני אנשים, ואני שמח שאם השרים האחרים משתפים פעולה.

חברנו יחד, שר התחבורה, שר המשטרה, שרח החינוך והתרבות, שר המשפטים

ושר השיכון והבינוי, שכל אחד מהם מופקד על לנחום מסויים הנוגע לתאונות

הדרכים, כדי לעשות כל שניתן בנושא, תוך שיתוף פעולה ביננו. אני מקווה

לפעול בשיתוף פעולה אם עם הגופים הציבוריים והעירוניים וגופים אחרים

שקיימים, שבראשם המועצה הלאומית למניעת תאונות בדרכים.

יושב-ראש הכנסת שבח וייס הזכיר את הגורם האנושי, שמופיע בכל

התאונות במקום ראשון . אתמול ישבתי עם קבוצת מדענים, כדי לבנות

סימולטור ללימוד נהיגה. נאמר לי שהגורם האנושי עומד במרכזן של 80%

מתאונות הדרכים, וארצה לבדוק נתון . אם זה נכון שהגורם האנושי עומד

במרכזן של למעלה מ-80% מכל התאונות, יכול להיות שנצטרך לשנות את כל

לימודי הנהיגה והרגלי הנהיגה. יכול להיות שלא נסתפק בלימוד תפקידו של

כל תמרור או הדרך לביצוע פניה, אלא נצטרך לרדת קצת לאספקטים

הפסיכולוגיים, האנושיים, האתניים והעדתיים כדי לאתר עושי תאונות

פוטנציאליים ולמנוע מהם. אי אפשר כללמד נהיגה באש חיה, דהיינו לעשוח

תאונה כדי שילמד הנהג איך להתנהג. אבל, אפשר להיעזר בסימולטור, ואקדם

דברים לאלה. ליום, אם טייסים וטנקיסטים לומדים בעזרת הסימולטור,

שיוצר סיטואציות אמיתיות. יכול להיות שבעזרת הסימולטור הנהג ילמד

להתנהג אחרת. אנו, משרדי הממשלה השונים, העיריות וגופים אחרים החלטנו

להשקיע ב-3 תתומים עיקריים, שאציינם בראשי פרקים, שכן אני עדיין חדש

1. תשתית - איני רוצה לבקר איש, שכן דוקא בשנתיים האחרונות הממשלה

עשתה ליברת דרך בתחום זה. אבל, המדינה מפארת מאד בתחום זה ביחס

לכלי הרכב שנוספו למדינה. ריכזנו נתונים בנושא, כדי להבין את

המצב; במשך 20 שנה, מספר כלי הרכב במדינה גדל פי 4, אך כמות

הכבישים גדלה ב-50% בלבד. כל שנה נוספים 80 אלף כלי רכב שנשפכים

לכבישים. כלי רכב מעטים מפסיקים לפעול בכבישים כי אנו מדינה

צעירה, ורכב ישן בדרך כלל נקנה על ידי נהג מתחיל, או גבר שאינו

עובד. רכב ישן אם נקנה לאישה או לבן . פעם היה החזון של רכב לכל

פועל. היום, לכל אחד ישנם שני כלי רכב, ליתר בטחון . למשפחות שאינן



ממעמד הפועלים ישנם 4 כלי רכב. השנה אנו עומדים להשקיע בתשתית.

הממשלה ראתה בנושאי התשתית והחינוך נושאים שיש להגדיכם בתקציב.

היא הגדילה את התקציבים לתשתית ב-30%, והשנה יושקעו בתשתית 2

מיליארד ש"ח. יש האומרים שאולי איננו מסוגלים להוציא סכום זה,

ואני מקווה שנוכל, כדי להסדיר את נושא פיתוח הכבישים.

2. הרכבת - זהו נושא שהוזנח במשך שנים רבות. לקחתי על עצמי את הנושא.

לא המצאתי את הנושא ועסקו בזה לפני, אלא שאני אימצתי את זה. אנו

ניתן דחיפה דחיפה משמעותית לנושא, כדי שהרכבת תשנה את פניה במדינת

ישראל. באירופה היא כבר מתחרה עם המטוס, ובארץ היא אפילו לא מתחרה

עם המכונית. ביום ראשון , סיכמתי עם שר האוצר, לאחר שכבר בנה לו את

התקציב, שאנו נגייס 200 מליון ש'יח נוספים לפיתוח הרכבת. נפתח את

הרכבת בעיקר במישור החוף, אך לא רק שם - יהיו שני פסים עיקריים.

אנו נבנה תחנוח, עם כל השכלולים, שאליהן יגיעו הנוסעים עם כלי

רכבם ויסעו ברכבת.

נחתי אור ירוק להחחיל לטפח אח הרכבח הקלה בפרברים. האוטובוסים

הרצים בזה אחר זה מבלבלים אח האזרח, ובנוסף קיימים "אגד" ו"דן".

בואו נעשה סדר. יש לנו מטרופולין , ולמי שרוצה לנסוע לעבודה

לא אכפת אם יגיע לשם ב"אגד", ב"דן " או ברכבת קלה. הוא יקנה כרטיס,

כמו במדינות אירופאיות מסודרות, שמתאים לרדיוס מסויים. בכרטיס זח

הוא יוכל לעלות לאוטובוס, לרדת במקום מסוים ולעלוח לאוטובוס אחר.

זהו הכיוון שבו נפעל. אמרתי ל"אגד" ול"דן": אנו פועלים בכיוון

הנ"ל, ולא נסכים שתשגעו אח הציבור. אם לא תסכימו, נפתח תחרות.

אמירת המילה "פתיחח חחרות", גורמת להם להבין אח העניין ולהסכים.

3. החינוך - בשבוע הראשון והשני לממשלה הלכתי אל שרת החינוך והתרבות,

עוד לפני שהיחה במרכז העניינים, ואמרתי לה: אני מבקש ממך להכניס

את נושא בטיחוח בדרכים למקצוע חובה במערכח החינוך. מיד חישב משרד

החינוך, שעלי להביא להם 100 מליון ש"ח, כדי שיקיימו שעה שבועית

אחת למקצוע חובה. עניתי לשרת החינוך: אימרי לי, כשאת מלמדת חשבון ,

חאם אח מבקשת תקציב ממשרד כלשהו?! כשאת מלמדח חנ"ך האם את מבקשת

תקציב ממשרד הדתות?! השאלה החשובה היא: האם זהו נושא חשוב או לא.

אני שמח, שהיא נענתה לתביעה. הממשלה ושר האוצר האדילו את שעות

הלימוד, מתוך מאמה להגדיל את תשתית החינוך, ואז היה לה קל יותר

להקציב אם שעות לנושא התאונות בדרכים, בלי לפאוע במערכת הלימודים.

כולנו מתלוננים שחסרים לילדינו שיעורים בפיזיקה, במתימטיקה,

בכימיה, באנאלית, בתנ"ך, באומנות וכו'.

יושב כאן חברי סאן שרת החינוך והתרבות, מיכה גולדמן , שהוא

חמוביל מטעם משרד החינוך בנושא. הוחלט שתינתן שעה אחת בכיתה י"א

שבה נלמד את כל התיאוריה הלא מעשית והתלמידים ייבחנו בה. אם הם

יוציאו רשיון נהיאה חוך שנתיים מעח מבחן התיאוריה, נשחרר אותם.

איננו רוצים שאנשים יבואו למבחן התיאוריה לא מוכנים. פאשתי אנשים

שבאים לחיבחן שם, למרות שלא למדו לבחינה. הם אומרים: לא למדתי, אך

אסחכן ואבחן , אם לא אצליח, אנסה שוב. אנו רוצים שהחלמיד יאש

לבחינה כשהוא יודע אח החומר התיאורטי היטב. על התלמיד ללמוד נושא

זה למקצוע חובה.

אנו עומדים לפתוח גל פתוח, כמו בחיפה, בירושלים, בתל אביב

ובדרום. אם בנושא זה היה ויכוח חקציבי. לרשוח השידור ולרדיו, שמשדרים

24 שעוח, ישנן כל מיני תוכניות, ורק על שידורים העוסקים בבטיחוח

בדרכים מבקשים מאיחנו חשלום. איני מבין אותם: האם אין נושא זה חשוב

לוכלנו?! האם זו בעיה שלי בלבד?! לשמחתי, אם על כך התאברנו. יש

להראיל את האנשים, כשאחה פועל בכיוון מסויים, אם אחה חושב, שזהו נושא

חשוב ובטוח בעצמך, שים אותו בראש סולם העדיפויות ואל תאמר: יש לי

תוכנית לפופ, לצער בעלי חיים וכו', ורק על תוכנית לבטיחות בדרכים יש

לשלם. איני מבין אח סדרי העדיפויות הללו.



אכיפה ומשטרה - לא אנסה להיכנס לתחומו של שר המשטרה, שנמצא

איתנו, כדי שלא יעצור אותי. שר המשטרה ושר התתבורה התליטו לפעול

במשותף, ללא פניה לשר האוצר כי אנו יודעים מה תהיה תשובתו, להרחבת

משטרת התנועה על כל הארץ. עד היום, היתה משטרת תנועה רק בצפון

ובמרכז. גילינו, שלמרות שאין צפיפות של כבישים או מכוניות רבות בנגב,

רמת התאונות היא כפולה מזו שבאזורים צפופים במרכז הארץ ובצפונה. לכן ,

החלטנו, ללכת במשותף, בתקציב משותף, כדי להפוך את משטרת התנועה

למשטרה ארצית וכצייד אותה באביזרים סופר מודרניים שקיימים. שר

המשטרה, בודאי, יפרט בנושא זה.

שר המשפטים אינו נוכח, ואם אותו ברצוני לברך ולשבת. שר המשפטים,

שר המשטרה ואני ישבנו וחשבנו כיצד ניתן משקל לגורם הרתיעה. כיום,

כשמישהו מקבל דו"ח תנועה, בעיקר בדברים תמורים, עוברות שנתיים עד שהו

נשפט עליו. ואז, אותו אדם אומר, שהוא כבר שכח שהיחה לו מכונית כזו,

שאינו מכיר את הרחוב ואינו זוכר אם בכלל נסע באזור. התוצאה: אין כאן

גורם רתיעה. אותו אדם פוחד משחי נקודות, ולא אכפת לו אפילו לשלם כסף.

כאמור, שלושתנו, השרים, ישבנו לטכס עצה, ולא אקדים את המאותר שכך

כיום יושב צוות מקצועי שבוחן את הנושא. ברצוננו לתגבר את מספר

השופטים מתקציבנו, בלי שר האוצר, ולבקש לבצע משפטים בשעות אחר-הצהרים

כדי שאנשים עסוקים יוכלו להגיע. הוצעה הצעה, לאבי שינוי ברירת. קנס.

כיום יש לנו מחשבים משוכללים, שיכולים לפעול היטב, ללא צורך במשפטים

שמהווים הטרדה.

אלה הם פחות או יותר התתומים שאנו הולכים בהם. אבל, השינויים לא

יחולו, אם הציבור לא יהיה בעל תודעה גבוהה. לאמיתו של דבר, 99%

מהאזרחים יודעים שאסור לנסוע באור אדום או לעבור פס לבן ואת שאר

התוקים, אבל ישנם המצפצפים על החוק וחושבים שזו אזירה שיש לעבור

עליה. כך הם חושבים, עד שמתרתשת תאונה. אם לא נתנך את האזרח, שהחוקים

התמרורים, הרמזורים והתקנות נועדו בשבילו ולהאנתו, ולא נסלח לעוברי

העבירות הקשות, לא נצליח. נוכל לנקוט בכל האמצעים שמניתי בכל

התחומים, אך לצערנו התאונות לא תיפסקנה ללא תודעת הציבור, כי הנסיבות

האובייקטיביות יוצרות סיטואציות קשות יותר שדיברתי עליהן . ברצוני

לברך את התברים הנוכחים כאן , ולאחל לעצמנו שאם לא נחסל אח המארה הזו,

לפחות נביא אותה למינימום.

אני מודה לשר התחבורה על דבריו. שר התחבורה משה שחל הוא אם ממלא

מקומר של שר המשפטים. בנוסף, הוא משמש אם כשר התקשורת.

אני מתכבד להזמין כבוד השופט דב לוין לומר את דברו.

ידידי יושב-ראש הכנסת, שאני מודה לו מקרב לב על שנענה מיד

ליוזמתי ונתן את חסותו לכנס זה, מכובדי י, שר התחבורה, שר המשטרה,

חברי סאן שרת החינוך, מכובדי י בנשיאות, ידידיי חבריי מתנדבי המועצה

הלאומית למניעת תאונות וכל העושים במלאכה זו, אבירותי ורבותי, כ-510

אנשים נשים וטף נפשות זכות וטהורות, רובם עדיין במיטב שנותיהם ובזיו

עלומיהם, ניספו בשנה האחרונה, שנת תשנ"ב, בשדה הקטל האיום והאכזר

בדרכי הארץ. בעצם ימים אלה נאדע מתוכנו, במיטב שנותיו, מכר וידיד,

מהבכירים והמעולים שבאנשי הכלכלה והאקדמיה שהצמיחה מדינתנו, נשיא

האוניברסיטה העברית, יורם בן-פורת, הוא אשתו ובנו הרך בשנים בתאונת

דרכים מזעזעת ומקוממת. כולם, מהמיטב שבאזרחינו ברוכי כשרון ואנשי

חיל, אשר אינם עימנו עוד.

כ-4,600 אנשים תוססים ורבי מעש נפצעו קשה במרוצת השנה בתאונות,

שניתן היה למונען. תוך שבריר של שניות הפכו מאזרחים מועילים לחברה



לנכים קשים, המהווים נטל כבד על הציבור. עוד כ-31,500 אזרחים נפצעו

בתאונות דרכים במידת חומרה פחותה יותר, אולם גם הם נושאים בתודעתם

ו בתחושתם את הטראומה המכאיבה והמתסכלת של האירוע. שרים וחברי-כנסת,

בתקופת כהונתה של הכנסת ר?שתים-עשרה נרשמו 63,729 תאונות דרכים, בהן

נספו 1,601 בני-אדם. נפצעו 100,566 בני-אדם, בהם כ-16,000 פצועים

קשה. באותה תקופה נפלו חלל בפעולות הגנה ובטחון כ-400 איש, מתוכם 93

בתאונות דרכים בצבא. הבאתי את ההשוואה הזו, והיא קשה ומכאיבה, כי אנו

כואבים 400 חיילים שנפלו בקרב, כי כואבים אנו היום את ששת התיילים

שהבאנו למנוחות השבוע, וכואבים אנו את נפילתו של עולה חדש בפעולות

איבה היום. אבל, בעצם השבוע הזה כבר ניספו בתאונות דרכים מעל ל-7

אנשים ועוד יד השטן גוברת.

הלב הרי מתפלץ, הדעת אינה סובלת מציאות עגומה ומרה זו, שכן על מה

ולמה נקטפו תייהם הקדושים של יקירינו. מדוע מתייסרים כה רבים

במכאוביהם? לא בשל תשתית רעועה או כלי רכב פגומים דוקא, כפי שישנם

המנסים לטעון , אלא לצערנו הרב, ברוב רובם של המקרים, בעטיה של פזיזות

מרגיזה, חוסר תשומת לב, היעדר משמעת עצמית, אי ציות לחוק מצד

הקורבנות עצמם או מצידם של משתמשים אחרים בדרך, האדישים ממש לסיכון

שהם יוצרים בדרך. אבן מקיר תזעק למראה האבל והשכול לשמע זעקת הפצועים

המתייסרים במכאובם וכלים ונשחקים בנכותם. אולם, אבוי לנו, שדוקא אנו,

בני אנוש, בשר ודם, אטומים מלחוש ומסונוורים מלראות את הסכנה הרובצת

לפתתנו, את המארה האוכלת ומכרסמת ברקמת תיינו. דומה כאילו הקטל אינו

מעניינם, כאילו הסבל והיגון אין בהם להזיזם מאדישותם המרגיזה.

מצווים אנו איפה, כולנו כאזרתים, כבני אדם שנשמה באפם, לזעוק

ולהתריע לאסוף מלחמה נחרצת נגד זרעי הפורענות, האטימות, הפזיזות

הנפשעת, פריקת עול המשמעת, הזלזול בחוק. לולנו, אך בראש ובראשונה,

נבחרי העם, שרים וחברי הכנסת, שהעם נתן בהם את אמונו. אמונו - שידעו

בעשייתם לקדם את בטחונו, את רוותתו, את איכות חייו, שישכילו לעשות

בדבקות במסירות ובתושיה למיגור מארת תאונות הדרכים, ולמען הצבת

המלתמה בנגע זה בראש מעייניהם ובסדר העדיפות הלאומי הגבוה ביותר.

לומר בגלוי ובמלוא האמת, הקטל בדרכים אינו גזירת אורל. בכוחנו

להכחידו, למתנו, ויפה שעה אחת קודם. תאמרו לי: הכיצד? האם בכל מה

שקשור בשיפור תשתית הכבישים? יבורכו העוסקים בכך, יש לשבח את מי

שמעמיד משאבים לשיפור התשתית. ידידי, שר התתבורה, שנים הטפתי, נאבקתי

דרשתי במשרד התחבורה שיעשו דבר לשיפור התתבורה המסילתית, לרכבות

פרוורים. לשמחתנו ולשמחתך, שר התחבורה, הדבר קורם עור ו אידים. יש לי

הרושם, שבעתיד הלא רחוק תאזור לא מעט סרטים חיוביים, וטוב הדבר.

אולם, בכל זאת, עובדה המוכחת הסטטיסטית היא, שהאורם האמיתי והעיקרי

לתאונות הדרכים הוא האורם האנושי. רוב התאונות והנפאעים הם בתוככי

הערים, היכן שפחות או יותר אין בעיות תשתית. 76% מתאונות הדרכים הן

בתוך הערים ו-24% - בדרכים הבינעירוניות. 70% מהנפאעים קשה הם בתוך

הערים. הרואים - 50% בתוך הערים ו-50% בדרכים בינעירוניות.

הרי אותם בני נוער נהדרים, שאינם איתנו עוד, בנו של ויצמן , שלושת

הצעירים שנהראו לפני שבועיים בכביש אזור ושני הצעירים שנהראו בכביש

חיפה-תל אביב ליד קיבוץ אעש, נהראו בכבישים הטובים ביותר, היכן שישנן

אדרות הפרדה, באלל נהיאה לא זהירה. באותו אסון טרגי, שבו נהראו 4

צעירים, כשהנהא עבר לנתיב האתר, מיד אמרו: הנה, לא היתה אדר הפרדה,

אילו היתה אדר הפרדה. אין כאן מקום לאמירה "אילו היתה"; הארבעה היו

נהראים, כי יש לנו עדות חיה של מי שניצל וסיפר על נהיאתו המופקרת של

הנהא שמת. לכן , אל נא ננסה, כפי שישנם העושים, להסית את הדעת מהעיקר,

אדרות הפרדה ותשתית והנה באה ישועה.

עלינו להתמקד באורם האנושי. עלינו להתמקד בשינוי דפוסי התנהאותו של

האזרח, האדם, וניתן לעשות זאת, בידינו הדבר. ניתן לעשות זאת על ידי

חינוך ולימוד, ואני מבחין בין חינוך ולימוד. חינוך זה חינוך לערכים,

לערך של קדושת חיי בני אדם, לערך של התחשבות בזולח, מה ששנוא עליך אכ



תעשה לחברך, לערך של כיבוד החוק. אם אבדו לנו הערכים האלו, כשאין

התיחסות לקדושת חיי אדם, אז אנו רואים מה קורה: רולטות בכבישים, משחק

רשת בחיל האויר ועוד כיוצא באלה. ישנם אנשים שיודעים טוב ממני כמה

אנשי צבא נפלו בגלל רשלנות, בגלל היעדר משמעת, ובחיינו הדבר. שינוי

דפוסי התנהגותו של האזרח ישפר את איכות חיינו בכל התחומים, והגיעה

השעה שלך יהיה. אבל, זה מחייב חינוך מגיל הגן , זה מחייב לימוד וחינוך

לאורך כל השנים.

משום שזו אמונתי משנים, נאבקתי על כך בישיבת ממשלה שהוזמנתי

אליה; דיברתי על ערך החינוך וחשיבות החינוך ודיברתי על כך שצריכים

להקדיש לנושא מרכזי בשנת חינוך את נושא הבטיחות בדרכים. התקבלה החלטת

ממשלה על כך. אולם, כשבאתי לתבוע את השטר משר החינוך והתרבות האחד

ואחר כך ממי שבא בעקבותיו, אמרו לי: נאמר בישיבת הממשלה שתהיה שנה

שעניינה החינוך לבטיחות בדרכים, אך לא נאמר איזו שנה. הרי עוסקים

בנושאים שונים כמו גלות ספרד, התעשיה והחקלאות. כפי שאמרת, אדוני שר

התחבורה, לפעמים את חיי האדם לא מחשיבים מספיק, כי זה הפך להיות

לשגרת חיים. כנגד הלך הרוח הזה אנו צריכים להתקומם.

מונח לפנינו נייר, שחתום על ידי סגן שרת החינוך והתרבות, מיכה

גולדמן , שבו הוא מפרט את הפעולות החשובות שמתכוונים לבצע במרוצת

השנה. נתקלתי בניירות כאלה בעבר. לא הנייר, לא פקודת הקבע היא קובעת,

אלא הישום שט הפקודה וההוראות. ולעניין הישום הזה העמדנו את עצמנו

לרשותכם. אנא פיתחו את מוסדות החינוך בפני אותם אזרחים טובים, שרוצים

לחנך את התלמיד, ללוות אותו לכל אורך הדרך, כי אפשר לשנות את דפוסי

ההתנהגות של האזרח בחינוך. אין זה מהיום למחר, זה לוקח זמן. צריך

לשתף את המחנכים, שאם הם יעבירו את הנושא. צריך לשתף את ההורים. צריך

לשתף את המורים, ולא כנגד תשלום נוסף, אלא הם צריכים להכיר בזה, שזה

מחובתם האנושית לעסוק בעניין הזה. לכן, בתחום החינוך אפשר לעשות

הרבה. צריך לתכנן , אבל צריך גם לישם.

הוא הדין באכיפה. החינוך הוא הגזר שאנו נותנים לאזרח, אך לצידו

יש את השוט - שוט האכיפה. האכיפה יכולה להיות יעילה אם היא חכמה, אם

היא יוצרת בולטות של אנשי משטרה בדרך, אם היא מציבה בנושא הזה את

מיטב השוטרים, המחונכים ליחסי ציבור, היודעים ליצור כימיה עם הציבור,

היודעים לישם את החוק נכון. במשך שנים נאבקנו בשתי פטיציות, שתקום

משטרת תנועה ארצית ושילכו לכיוון הזה, ונתקלנו בקיר אטום. עד שזכינו,

וזכיתי אני, שכמפכ"ל נתמנה יעקב טרנר וביחד התחלנו להזיז את העניין .

אני יודע, שהוא נאבק עם הפיקוד שלו וכפה את דעתו עליהם, שתקום משטרת

תנועה ארצית. בעמל של התרוצצות בין שר לשר, מצידי גם כן , הגענו לידי

זה שהקימו את משטרת התנועה הארצית בשני מחוזות. נפגשתי עם שר המשטרה

דחיום מר שחל, ולשמחתי שמעתי מפיו שעומדים להרחיב את משטרת התנועה

לכל הארץ, בדרכים הבינעירוניות ובתוך הערים עצמן .

לא כל החוכמה וכל הידע וההבנה מצויים רק אצל קציני המשטרה, אם

אזרחים מבינים משהו בעניין הזה. לכן , הצעתי: אל תיראו את העניין הזה

לעניין פנימי שלכם, תנו אם לנו, האזרחים, להשתתף בחשיבה ו באכיפה. יש

לנו ציבור אזרחים מעולה, שמוכן לתת ממיטב זמנו לסייע למשטרה באכיפת

חוקי התנועה. תנו לו את מעט הסמכות הדרושה לכך. תבחרו אתם, בעצמכם,

מהמיטב הזה את מה שנראה לכם לאמין לחלוטין. תנסו. נסיון הוא דבר בריא

שיכול להצליח. לכן , אנו מעמידים את עצמנו לרשות המשטרה, כדי לחזק את

משטרת התנועה הארצית, כדי לחזק את המשטרה בערים בציבור של מתנדבים,

המוכן להקדיש מזמנו ביום ובלילה למטרה זו. קבלו נא את היד המושטת.

הסברה - זהו הדבק שבין החינוך לאכיפה. לא תמיד ההסברה היא בידכם,

כי בתקשורת הכתובה אין לממשלה או לכנסת שליטה. אבל, בתקשורת

הממלכתית, שהיא החזקה והאדירה ביותר, רשות השידור, גלי צה"ל, הערוץ

השני, אפשר לנצל את הכלים הללו בצורה רבת עוצמה כדי לחדור לתודעת

הציבור. אמרת, שר התחבורה, שהציבור צריך להבין , לדעת ולחוש. תחדיר לו



את התחושה ואת ההבנה באמצעות תקשורת נכונה. נמצא איתנו שר התקשורת,

שבמקרה או לא במקרה הוא גם שר המשטרה, והוא אמר לי שאכן הוא מוכן

והוא פועל, ואני שומע זאת גם משר התחבורה, לעשות את מה שהטפנו במשך

שנים, להקים רשת נהגים, רשת מיוחדת שעניינה הדרכת הנהג, הכוונתו,

העברת מסרים לנהג, שינוי אורחות ההתנהגות של הנהג?. הרשת התיפאית

נאבקה מדי שנה בשנה על קיומה, כי אמרו שנגמר התקציב. הם פנו אלי,

כדי שאנצל את קשריי ושאלך ואדבר למענם. הלכתי ודיברתי, ואני לא אומר

שבזכותי היא קיימת, אבל בכל אופן למועצה הלאומית יש תלק בעניין.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

בנשיאות הכנסת תהיה פרוטקציה לחיפה.

כיושב-ראש הכנסת, אני חש בו שהוא לא רק איש חיפה. הוא מקובל על

העם כאיש עם, ולפיכך הוא יכול לקדם את הרשת בכל הארץ. אני משוכנע,

שהוא יעשה למיטב יכולתו בעניין הזה.

אכיפה שיפוטית - מונח אצל שר המשפטים וגם אצל שר התחבורה דו"ח של

ועדה ציבורית, שעמדתי בראשה, בקשר לדרכי הדיון ודרכי האכיפה והענישה

המשפטית. הבאנו המלצות, ושר המשפטים דאז, אברהם שריר, אמר: נעשה

ונשמע, אל תתפזרו, אני רוצה אותכם לגוף מפקח ומבקר. באתי אל שר

התחבורה דאז, חיים קורפו, והוא אמר: מקובל עלי. לאחר שנה, שאלתי:

ובכן , מה עם ההמלצות? לששאלתי, מינו 4 ועדות משנה שתיבחנה את ההמלצות

עד כמה הן ישימות. מזה יצא, תיסלחו לי, קדחת. אפשר לישם את ההמלצות

הללו, הן טובות גם היום. יש מיגוון של דרכי ענישה שלא מנצלים אותן .

יש אפשרות ליעל את התהליכים בבתי המשפט לתעבורה אם בתוספת שופטים ואם

בדרך אתרת. אבל, אם לא עושים, אם לא פועלים, אם זו מילה ריקה מתוכן ,

כי אז אין דבר.

לכן, פנינו ליושב-ראש הכנסת, לגדעון פת, יושב ראש ועדת הכלכלה

ולכל חברי הכנסח, וקיבלנו מאובות יוצאות מן הכלל של נכונות ורצון

אנא רק תפעיל אותנו, ונפעל. יש לתברי הכנסת, בעניין הזה,

תפקיד רציני ביותר, אם כמחוקקים ואם למבקרי פעולות הממשלה. חברי

הכנסח לא מימשו אח המלצוח הוועדה הפרלמנטרית, שהכנסת היתה כה אאה בה,

בראשות חריש ולין . רבות מההמלצות ישימות אם היום, ויש לעשות למימושן .

אני רוצה לראות בין תברי הכנסת את אותה שדולה של תברי כנסת

בעשרותיהם, שהעניין קרוב לליבם, שיבואו ויאידו לי: אמור לי מה עלי

לעשות, ואעשה. אמור באיזה תתום נוכל לפעול, ונפעל. אני רוצה לראות את

תברי הכנסת, שכאשר הממשלה אינה מאישה הצעת חוק שהיא חשובה וטובה,

וישנן הצעות חוק כאלה בעניין נהאים צעירים ונהאים אחרים, שייזמו

חקיקה פרטית. אני רוצה, שתהיינה יוזמות של ועדת הכלכלה של הכנסת.

עשו את המוטל עליכם, אמצו את המאבק הזה

לליבכם, קחו יוזמה, גלו מעורבות ואחריות ואל תניחו לעניין , כי בכוחכם

לעשות ולשנוח.

הציבו אח המאבק בקטל בדרכים בראש מעייניכם, בסדר

לאומי אבוה ביותר, בשילוב כל זרועות השלטון המופקדים על כך. אני שמח

לשמוע משר התתבורה, שישנה כוונה לעשות זאת. הייתי רוצה לבחון את

הכוונה הזו במעשים.

אני פונה אל התקשורת: אנא ראו עצמכם חלק חשוב בגייסות שייצאו

למערכה לקיים נפשוח בישראל, בהעברת מסרים, בהתדרת מודעות, בפריצת

חומת האדישות. התמידו יום יום בכך, בבקורת קונסטרוקטיבית ובהטפה עד

כדי שטיפת מוחם של אטומי החושים. ובמאבק אורלי זה להצלת נפשות אין

בכך כל טעם לפאם.



כשמתנדבים בעם היוצאים לפני המחנה, פעילי המועצה הלאומית

ושלוחותיה בארגוני המתנדבים ותנועות הנוער בכל רחבי הארץ, העושים

תדיר ללא לאות, במסירות נפש ובהכרת השליחות למען הבטחון בדרכים ולמען

התמדתכם ודבקותכם במטרה, סופה שתניב את

הפרי המיוחל - הצלת הנפש וקיום החיים. מי יתן שבשכר עשיה ברוכה של כל

הגורמים יחדיו נזכה כולנו יחדיו במהרה בימינו לשינוי פני הדברים,

למיתון תאונות הדרכים, לקיום תייהם של בני האדם, למען העם והארץ.

גבירותי ורבותי, מיכה גולדמן ואני מתנצלים על כך שעלינר לעזוב את

הטקס; ישנה ישיבה בלתי צפויה של נשיאות הכנסת ומיכה גולדמן צריך ליצג

אותנו בלויה בקרית שמונה. אפגוש אותכם שוב בשעה 16:00 בישיבת מליאת

הכנסת. תמיד תהיו ברוכים בבית הזה. אני מתנצל על עזיבתי את הטקס,

בפני ידידיי, שר התתבורה ישראל קיסר, שר המשטרה משה שחל, מפכ"ל

המשטרה יעקב טרנר והשופט דב לוין .

הוצעה כאן הצעה לוותר על ההפסקה, ואני מציע לקבלה. מיד לאחר

הדברים שייאמרו כאן נמשיך ברב-שיח. נסכם את המפגש הזה בשעה 15:30,

חצי שעה לפני כינוס המליאה, שחיפחח בהצעה לסדר-היום בעניין בטיחות

בדרכים.

אני מזמין את חברי, שר התקשורת והמשטרה וממלא מקום שר המשפטים

משה שתל לשאת את דברו.

אדוני יושב-הראש, גדעון פח, כבוד השופט לוין , שר החחבורה, מפכ"ל

המשטרה, הפרקליט הצבאי הראשי, חברי הכנסח וקהל נכבד, אקצר בדבריי, כי

הדברים נאמרו. אנו נפגשים כאן , כך אני מקווה, כדי לעשות מעשה, כי

הזמן איננו צריך להיות מוקדש רק לדיבורים, אלא למעשים. העובדות

והנתונים מדברים בעד עצמם, וכל אחד יש אח הנתונים שלו. 6,273 נפגעו

בתאונות הדרכים בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1992, כאשר 84 מהם הרוגים ו-

838 מהם פצועים קשה. בתפקידי כשר המשטרה, אני תייב לומר שהדבר אינו

מרנין ביותר. מטבע הדברים, כל ההודעות, על כל ארוע שקורה בארץ,

מגיעות לשר, חלקן מתיחס לפעולות תבלה ולמקרים שעליהם אנו מדברים.

אבל, ישנה שארה כלשהי, שכאשר מודיעים על חאונת דרכים שמספר הנפגעים

בה הוא הרבה יותר גבוה כאילו שכאן מדובר בנתון סטטיסטי. רק ביומיים

האתרונים, בנוסף לחללים הרבים, שאוחם אנו מספידים, נהראו 7 אנשים

בתאונות דרכים. המספר הזה חייב להעיר אוחנו וכהביא אותנו לעשוח סדי

להפסיקו.

אנו, לדברי שר התחבורה, החלטנו לעשות מעשה. ואכן , משטרת ישראל

נערכה, כדי להכפיל את מספר כח האדם העוסק בשיטור תנועה, בלי לבקש

תוספת תקציב. במסארת תוספת התקנים לשנה הבאה, הוחלט להרחיב אח משטרת

התנועה בכל רחבי הארץ בכבישים הבינעירוניים. בנושא של המודעות לבעיית

תאונות הדרכים ייעשו דברים, ואני משוכנע, שאם בשמו של תברי, סאן שרת

החינוך והתרבות, מיכה אולדמן , שנאלץ לצאת לארוע, אף הוא עצוב, על

דעתו ובהסכמתו נוכל להאיע אם למודעות רבה יותר על ידי חינוך ועל ידי

הלימוד. נאיע לכך, שהממשלה הזאת תציע שיתוף פעולה בקרב חבריה, על מנת

להביא לחוצאה.

רבוחי, ברצוני לסיים בכך, שהרבה יהיה חלו י בכם, בציבור עצמו, כי

בלעדיו, לדעתי, לא נרכל להביא לתחושה כללית, כי אין די בדיבור על

הנושא של תאונות הדרכים, אלא יש לעשות משהו. אם נאמץ את הדעה, לי

אסור לנו להיות אדישים למציאות האכזרית הזו ולקבלה כבלתי ניתנת



לשינוי, כי אנו מחוייבים היום להודיע הודעה ולעשות מעשה, כדי לשנות

את המצב. ואז, אני בטוח שנוכל להביא לתוצאות של ממש בהקטנת מספר

הנפגעים בתאונות הדרכים ובהקטנת מספר תאונות הדרכים בכלל. אני מברך

אתכם, ומאחל לכולנו שנצליח במשימה הזו.

אני מבקש מקצין משטרה צבאית ראשי, תת-אלוף מוטי בירן , כשאת את

דברו.

מי בירן ;

רבותי, השופט דוב לוין , יושב-ראש ועדת הכלכלה גדעון פת, שר

התחבורה ישראל קיסר, שר המשטרה והתקשורת משה שחל, מפכ"ל משטרת ישראל

רב-ניצב יעקב טרנר, מכובדיי חברי הכנסת ומתנדבים יקרים, צה"ל נוקט

בפעילות רחבה, שהניבה תוצאות. ישנה ירידה במספר תאונות הדרכים. ישנה

ירידה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים. הפעילות מתמקדת במיגוון רחב מאד

של תחומים וכולם בעשיה. אנו עוסקים במחקר ובפיתוח, בחינוך ובהסברה,

באכיפה ובשיפוט, בחידוש צי הרכב והתאמתו לצרכים ובשת"פ (שיתוף פעולה)

רחב עם משטרח ישראל ועם מינהל הבטיחות.

אנו חושבים, שהגורם האנושי הוא גורם חשוב שיש לטפל בו ולהשקיע

בפיתוחו בקידומו ובין היתר באכיפה שעליה ארחיב את הדיבור. מיסדנו את

ההדרכה בנהיגת רכב קרבי. אין זה סוד שכלי הרכב מסוג ג'יפים,

קומנדקרים, משאיות מעורבים יותר בתאונות דרכים. הדבר הזה נבדק ונלמד,

וישנן תוצאות. על מנת לנהוג בחלק מסוגי הרכב שמניתי נדרשת השתלמות

מיוחדת. המשרתים בצה"ל נתבעים לעבור השתלמות נהיגה מונעת לתנאי

לנהיגה ברכב של צה"ל.

הנושא נמצא על סדר-היום של המפקדים בכל הרמות. הרמטכ"ל, באופן

אישי, מקיים תחקירים בכל מקרה או במרבית המקרים שבחם ישנן תאונות

דרכים קטלניות. מכאן , תבינו שהמפקדים בכל הרמות מעורבים, ואנו חושבים

שיש לכך תוצאות והישגים. מתקיימת תחרות צה"לית בחתך יחידות על פי

סוגים ואופי היחידות. יש מעקב שוטף, שבא לידי ביטוי בפרסום עיתי; מדי

חודש מונח דו"ח על שולחנם של המפקדים הבכירים ביותר של הצבא, ושם

ניתן לאמוד ולראות את המיקום והדירוג של כל אחת מהיחידוח ביחס

לחברותיה, ויותר חשוב מכך של המפקדים ביחס לחבריהם. אין זה סוד,

שהמפקדים בצבא אמביציוזים, מגלים שאפתנות חיובית וחשרב להם לדעת איך

הם נראים ביחס לאחרים.

ככלל, נושא המשמעת ותאונות הדרכים זוכה לטיפול וביטוי, וההישגים

נראים. אני מאמין , באופן אישי, ואני מניח שאיני חריג בכך, שחוסך שבטו

שונא בנו, בכל מה שנוגע לאכיפה, במיוחד, בנושא תאונות הדרכים. צה"ל

1. אי ציות לתמרור עצור.

2. הפרה של תמרור אין כניסה.

3. נהיגה במהירות מופרזת של מעל 25 קמ"ש.

4. חציה של פס לבן .

5. אי ציות לאור אדום ברמזור.

על כל אחת מחמש העבירות הנ"ל מתלים את הרשיון ללא הבדל מין , דרגה

או מעמד. מראשית השנה עד עתה, ניתלו מעל 1000 רשיונות, כלומר כ-120

רשיונות מדי חודש ועוד לא סיימנו אח החודש העשירי. מעל 40% מכלל

הרשיונות הם של קצינים בדרגות השונות,ך וכפי שציינתי אין שום הקלות

או הנחות. ההתליה היא למשך 30 יום אוטומטית, ואין שיקול דעת למי

שחופש את העבריין במקרה הזה. ישנה אפשרות, למי שלקחו לו את הרשיון או

קיבל דו"ח לפנות אלי. ברצוני לומר, שמתוך כ 1,200-מקרים עד כה, פחות



מ10%- ניצלו זכות זו. נדמה לי, שהם הבינו עם מי יש להם עסק והם

מבינים שבעניין הזה לא תהיינה הקלות. מתוך אותם 10%, שפנו אלי, כ-120

פניות, פחות מ-10% קיבלו תשובה חיובית, כי גם השוטרים או כל גורם אחר

הם בני אדם, וכפי הנראה מותר גם לנו לטעות. נדמה לי, שבהיבט הזה,

בפעילות הזו ישנם הישגים, שניתן לחוש אותם ולראותם.

במהלך השנים האחרונות, וכתוצאה ממעורבות מפקדים, ישנן החלטות

פיקודיות מקומיות שקשורות ליחידות. מפקדים, בכל הרמות, רשאים לעצור,

להחרים, לעכב כלי רכב ולבטל את האישור לנהוג ברכב צבאי . המשטרה

ממלכת הלילה. אנו חושבים שבזמן

שהשחקים יורדים, כדברי הגשש החיוור, ישנן אי אלו פעילויות ששם צריכים

לפקוח עין , ויש לכך הישגים. אנו משתדלים לעשות את הפעילות באזורים,

שבהם ניתן יהיה לעצור ולמנוע תקלות, שמאוחר יותר בד"כ מצטערים עליהן.

לצערנו הרב, זיהינו מצב, שלפיו מעל שני שלישים מכלל ההרוגים

בתאונות דרכים, מקרב חיילי צה"ל, נהרגים בתאונות בד"כ בשעות שלאחר

הפעילות, בהיותם בכלי רכב אזרחיים. זה קורה בסופי-שבוע, לאחר בילוי,

לאחר חזרה ממקום השירות ובהזדמנויות אחרות. לפיכך, החליט ראש אגף כח

אדם, האלוף יורם יאיר, שנרכז מאמץ בהסברה ובחינוך לכלל הנוהגים

והנהגים בצה"ל ולא רק לנהגים. כל המשרתים בצבא, שהם בעלי רשיונות

נהיגה, בפרק זמן נתון , יצטרכו לעבור השתלמות נהיאה מונעת אם אם אינם

נהאים או נוהאים ברכב צה"לי. במשטרה הצבאית אנו רואים את חובתנו

להוות דוגמא אישית בעניין הזה, ואנו תוך חודשים ספורים נסיים להכשיר

את כל הנוהאים והנהאים. בכלל זה, כל מי שמסיים את קורס השיטור

הבסיסי, חייל או חיילת צעירים, לא יכול לצאת לפעילות בשטח בטרם עבר

את ההשתלמות הזו, הן בהיבט האישי, כפי שזה נדרש מכל המשרתים, והן כדי

להגביר את המיומנות המקצועית.

ישנה בצה"ל תוכנית-אב כפיקוח על התעבורה. התוכנית הזו נבנתה

בסיועם של טובי המומחים בארץ, שחלקם יושבים עימנו כאן . מצאנו לנכון ,

לאחר מספר שנים שהתוכנית הזו קיימת, להעמידה למבחן על ידי אנשי מחקר

ממרכז לניתוח מערכות של אגף התכנון בצבא, כדי לחשוב אולי על אפשרויות

נוספות. איננו מוכנים לשקוט על השמרים ולחשוב על מצב, שבו הולכים

בדרך מסויימת והיא הדרך הבלעדית.

אסיים ואומר, שבתפקידי אני מקבל מדי חודש עשרות רבות של פניות

מאזרחים. אני מניח, שחלקם כאן , ומרביתם הם האזרחים שמהווים את הרוב

השקט. המדיניות, שאותה הנהגתי, ואני חושב שהיא טובה, היא שאנו מברכים

כל מי שפונה אלינו ומודים לו על תשומת הלב, בהנחה שהדבר הזה מטריד

אותו. זה מהווה עוד זוא עיניים ועוד ראש חושב, שמפנה את תשומת ליבנו

לבעיות. בחלק מהמקרים, אכן נתגלו בעיות. כל המקרים מטופלים והפונה

זוכה לתשובה. מבחינתנו, ההתיחסות לפניית האזרח היא כאל דו"ח של שוטר

לכל דבר ועניין . הנושא נבדק, והיה והתברר שהעבריין או החשוד שנאדו

הופנה המכתב נמצא אשם הוא יעמוד לדין ויורשע או כל דבר אחר על פי

הרשויות השופטות.

אנו נפרדים משר המשטרה משה שחל, שעוזב את הטקס. אני מבקש מעתניאל

שנלר, מנהל המינהל לבטיחות בדרכים להנחות את רב-השיח.

תודה רבה. ידידיי, זמננו מועט, הנושא רחב, והדוברים רבים. נצטרך

לעשות ביננו חוזה, שעיקרו שרבים יוכלו להתבטא עם הרבה תוכן ומשמעות

אך במעט מילים. איני רוצה לומר שום מילה טובה לגבי שר התחבורה ישראל

קיסר, שמא יאמרו שאני מתחנף. יש לי את העונג והשמחה לעבוד איתו. אמר

השופט העטיון דוב לוין , שהרבה אפשר ללמוד דוקא מאזרחים, דוקא מאחרים,



ולא דוקא מהמקצוענים. החינוך הוא נושא הרב-שיח שלנו. ראשון הדוברים

יהיה חבר-הכנסת רפאל איתן .

חשבתי, שבכנס מכובד כזה יהיה ניתוח של הכשלון ודרכי הפעולה. אבל,

כשקראתי את החוברת, "המאבק להגברת התאונות בדרכים" מטעם משרד

התחבורה, הבנתי שהכשלון מובלע, מוצנע ומוסתר בטבלאות עם האותיות

הקטנטנות שבסוף החוברת, שהן הטבלאות שמצביעות על הכשלון של כל מה

שנעשה עד עתה. הדיאגרמות בתחילת החוברת צבעוניות על נייר חלק וזה

יפה, אבל לא זו הבעיה. הבעיה נמצאת בטבלאות שבסוף החוברת. חשבתי שכאן

מדוע? איפה הכשלון? ממה הוא נובע? אני חושב,

שהעובדה הקטנה הזו יכולה לתת לנו חומר למחשבה מדוע דברים פשוטים, של

שכל ישר שמובנים מאליהם, נבלעים בחיי היומיום, מוצנעים ונדחקים לקרן

זוית. הפורום הזה מכובד מאד, אבל לא חשבתי שזו ההזדמנות לומר כאן

בדיוק מה צריך לעשות או כמה יש להקדיש יותר כסף וכמה - פחות. ישנם

מספר דברים בסיסיים במבנה שלנו ובארגון שלנו, שמה שלא נעשה, שלא משנה

אלו חוברות חלקות נוציא, המבנה והארגון וצורת התפקוד של המערכת לא

יאפשרו להתקדם, ובשנה הבאה תהיינה טבלאות דומות של כשלון , כלומר, של

עליה בתאונות, בהרוגים ובנזקים.

לדעתי, המערכת הארגונית, מהממשלה ומטה, לא משרתת את העניין . ישנם

הרבה ארגונים, ישנה כפילות בפעילות המשרדים או שלא תמיד יש תיאום

ביניהם באותו נושא. ברור הוא, שהתוצאה היא שאין תשומת לב מרכזית ואין

הקצאת משאבים, שעונים על הבעיה או על חלקים ממנה. אני חושב, ואיני

רוצה לפגוע באף אחד, שלפעמים הצד הפוליטי והכיבודי מועדפים על פני

השכל הישר, העבודה העניינית והאישה הישירה.

אני רוצה להתיחס לנושא אחד בלבד, שהזכירו השופט לוין : החינוך.

הפוטנציאל לתאונה או למניעתה הוא בגן הילדים. זה נכון אם למקומות

אחרים בכל תחומי החיים. אי אפשר לקבוע את התנהגות האדם בצבא, ובגיל

18 לחנך את האדם מחדש לציות ולמשמעת. אבל, משמעת עצמית, ציות לחוק

לרשות לסמכות, נימוס, הבנה לזולת התחשבות ואורך רוח - כולם מתחילים

בגן הילדים. מי שחושב, שהיום על ידי מודעה, סטיקר או מדבקה יחנך את

הציבור, עליו לדעת שחבל על הכסף. שם, באן הילדים, מתחילה התודעה

והתרופה, ושם מתחיל האסון . לא רק שם, אלא משם ועד בכלל.

אני מבקש מיושב-ראש סניף המועצה הלאומית למניעת תאונות בשרון

הדרומי, אידי קינן , לשאת את דברו.

מכובדיי בשולחן הנשיאות, כבוד השופט דוב לוין , שר התחבורה, חברי

הכנסת, ובעיקר ידידיי המתנדבים שהם למעשה החיילים בשטח, שאינם

המדברים אלא העושים את העבודה בשטח לאורך כל הדרך וכל הזמן , אני

מקווה מאד, שכל אלה שדיברו אם יישמו ויעזרו לנו לעזור להם. ברצוני

להתיחס לנושא סמכויות משקיפי התנועה. מאות משקיפי תנועה פועלים ברחבי

חיסול אויב מספר אחד במדינה - תאונות

הדרכים. משקיף התנועה אמור לשמש לעזר למשטרה, בעיקר, בתחום ההסברה

לנהגים ולהולכי הרגל. כמובן , אם כדי להרתיע את עברייני התנועה עד כדי

רישום דו"חות נאדם. משקיף התנועה, שעושה את מעשיו בהתנדבות, לא אחת

מאויים על ידי נהאים ונחשב על ידי רבים לא כמשקיף תנועה אלא כמלשין

תנועה. תמיד קל לספור תאונות או אירועים בשטח, אך קשה להוכיח כמה

תאונות נמנעו כתוצאה מפעילות משקיפי- התנועה.

כיושב-ראש סניף השרון הדרומי, שבתחום שיפוטו כ-200 אלף תושבים,



מגוש תל-מונד בצפון ועד פתח-תקוה בדרום, כולל את כפר-סבא והוד-השרון ,

יוצא לי , לא אחת, להפעיל את חברי ההנהלה ולשמוע טענות של משקיפי

תנועה. ראשית, ברושמם דו"ח עליהם להתחייב להופיע בבית דין לתעבורה

במידת הצורך. לא אחת הם מוזמנים תחילה ללשכת התנועה זו או אחרת, הרחק

מביתם, ובל נשכח שהם פועלים בהתנדבות, ולכן הם נרתעים מרישום דו"חות

מחשש לבזבוז זמנם.

למשקיפי התנועה אין כל סמכויות, ואין להם שיניים. לא אחת פניתי

לשרים ולמנכ"לים וכמוני פעלו גם אחרים, ככבוד השופט העליון דוב לוין ,

יושב ראש המועצה למניעת תאונות, שפונה השכם והערב לשר התחבורה למפכ"ל

די לתאונות, תנו לנו את האפשרות לצמצמן ולהקטינן

ולחסל את הקטל. תנו לנו סמכויות ושיניים. לפני כחודש, אמר מפכ"ל

המשטרה, שלצערי עזב את הטקס, שעליו לצמצם ולהקטין כוחות, כדי להעביר,

על חשבון יחידות שונות, שוטרים למשטרת התנועה. דבריו קוממו אותי. מזה

שנים שאנו מתנדבי המלל"ת, משקיפי התנועה, מציעים את עזרתנו ואומרים:

בואו, הסמיכו קבוצות משקיפי תנועה ברחבי הארץ, שישמשו בהתנדבות

כמשטרת תנועה ברכבם הפרטי. אני, לדוגמא, נוהג מזה כ-30 שנים, ועושה

בממוצע כ-3,000 ק"מ בחודש בכל רחבי הארץ. אם היה לי פנס מהבהב או כל

סימן אחר שירתיע את הנהגים שידעו, שלבעל סימן זה יש סמכות כלשהי

שיכולה להביא להענשתו, אני משוכנע שרבים מהנהגים היו חושבים פעמיים

לפני שהיו לוחצים על דושת הדלק או עוקפים עקיפה מסוכנת. רבים ממשקיפי

התנועה עוזבים את הארגון , בטענה שאין להם סמכויות ושיניים - וזה

נסוך .

המשטרה היתה מהמתנגדים העיקריים למתן סמכויות למשקיפי התנועה. רק

בשבוע שעבר היו ברחבי הארץ 17 הרוגים ועשרות פצועים קשה. בשנת 1992

היו מעל ל-500 הרואים ועשרות אלפי פצועים. נכפיל זאת לפחות ב-4 קרובי

משפחה הסובלים, שהפסיקו לתפקד כראוי, בצורה נורמלית. התוצאה היא:

מספר מדהים של מאות אלפים, שנפגעים ישירות או בעקיפין מתאונות

הדרכים. איני מדבר רק על ההרוגים והנכים לכל חייהם, שזה אסון נוראי,

אלא על הנזק הישיר והעקיף לכל הסובבים אותם, למשק ולמדינה.

לפני כחודש שלחתי פקס לשר התחבורה, והצעתי לגייס ולהסמיך משקיפי

תנועה, שיקבלו סמכויות ושיניים לפעול לעזור למשטרה למנוע תאונות.

כבוד שר התחבורה ענה לי, שכל הצעותי, בנוסף להצעה הזו, מקובלות עליו,

והן תטופלנה. מעל במה זו אני פונה שוב לשר התחבורה, למפכ"ל המשטרה

בואו נטה שכם אחת במלחמה באויב מספר אחד שלנו - הקטל

בדרכים, ונעשה הכל כדי למגר אותו.

אני מבקש מהדוברים לקצר בדבריהם. קרית מלאכי היא אחד הישובים,

שבו הפעילות היא יותר מוצלחת, כי ראש הרשות השכיל לשלב את המתנדבים

עם כל גופי העיריה וליצור מטה מאד יעיל. אני מזמין את חבר הכנסת יוסף

ונונו לשאת את דברו.

אני מברך על היוזמה לכינוס הטקס ואני מברך את המתנדבים, שהם

החיילים בחזית, העושים מלאכתם באמונה, במסירות. ובהתנדבות. האדם

והכביש הם שני הגורמים המרכזיים לתאונות הדרכים. ואכן , כפי החוברת

שקיבלנו, ישראל מגיעה למקום הראשון אם בתחום הההתנהגות שלנו בכביש

ואם בצפיפות בכביש. אין לי מה להוסיף על התיאורים לגבי החומרה של

התאונות, וכולנו עדים לכך, מדי יום ומדי שבוע. אני חושב שתחושת

החירום, בנושא הזה, עדיין לא חדרה ולא חודרת לעומק. אם אנו רוצים

להחדיר את תחושת החירום, יש להפוך את הנושא הזה לפרויקט לאומי. אני

מציע להפוך את כל מטה בטיחות, בכל ישוב וישוב, למטה חירום, שיהיה

החזית של כל המערכות אשר מטפלות בנושא התאונות בדרכים. את מערכת



החינוך ומגרשי ההדרכה לבטיחות בדרכים, שהיום לא מנוצלים דיים, יש

להפוך לבסיס חזק וטוב בחינוך הילדים והתלמידים. כמי שבאמת זכה מספר

פעמים בפרסים האלה, אני יודע שכבר אז דיברו הרבה על הירידה בתאונות

ועל כך שמדי שנה מספר התאונות הלך ופחת. כואב ועצוב, שהיום המגמה הזו

התהפכה. לכן , הנושא הזה הוא חיוני ודחוף, ויש לראות אותו לחירום.

בגלל רצוננו ליצור תחושה של ביחד, חברי-הכנסת שביקשו ו-שוח דיבור

ישתלבו עם שאר הדוברים, ואיתכם הסליחה והכבוד. אני מזמין את

יושב-ראש סניף המועצה הלאומית למניעת תאונות בראשון-לציון , זהבי

זלצמן לשאת את דברו.

לפי דברי יושב ראש הסניף הקודם, אני מבין שהבעיה של סמכות משקיפי

התנועה היא בליבם של כל הסניפים. ישנם מאות משקיפי תנועה, שמבקשים

סמכויות. כל אדם שיראה אחר עם פנס כחול או פנס מהבהב, מיד יירתם ליתר

זהירות. יש לאפשר למשקיפי התנועה יתר בולטות בשטח. תנו למשקיפי

התנועה לבלוט בשטח ולהיות בעלי סמכות נוספת.

ע' שנלר;

אני מזמין את חבר-הכנסת חגי מירום לשאת את דברו.

חי מירום;

אדוני שר התחבורה, כבוד שופט בית-המשפט העליון דוב לוין , אני

נמצא כאן היום, כי הנושא של תאונות הדרכים בוער בעצמותי. אני מתנצל,

שלא נכחתי בכל הדיון , למרות שהוא חשוב ביותר, והגיע הזמן שני זעק לזה.

יש לי אולי מניעים אישיים; אני שייך למשפחת השכול של הכבישים. מעבר

להכרה, נראה לי שזהו נושא שיש לטפל בו, וזה גם מתאים לי במצב

הריגשי. בכנסת הקודמת העליתי מספר הצעות חוק, שלא זכו לעזרת הרשויות.

וזאת ההזדמנות להציג את הדברים לשר התחבורה הנוכחי, לראש המועצה

למניעת תאונות ולכולם.

ראינו ראמים, שיכולים להוות דוגמא, כמו המערכת הצבאית, שבה לקחו

נושא, טיפלו בו מאלף ועד תו והביאו תוצאות מידיות, שאין להן שיעור

בחיי אדם. בין שאר הנושאים, למשל, הנחתי הצעת חוק בנושא נסיעה באורות

דולקים, עם העמותה בראשות יצחק ניר וחברים אחרים. שר התחבורה הקודם

סרב ללכת עימנו למהלך הזה. מתוך הכרה, החליטו, שאת האורות ידליקו רק

מכוניות כבדות, אבל הבעיה היא עם הנהג המזדמן ולא המקצועני. המאמץ

שלנו להשקיע באיזה שהוא סוויץ' שידליק את האורות אינו כספי, שאי אפשר

להטיל אותו על האזרח. תנו לאנשים לנסוע, אך כדאי שיהיו מצויידים בכל

המיכשור האפשרי. אני מבקש משר התחבורה החדש לשקול את נושא האורות

הדולקים מחדש ולסייע לנו.

הצעת חוק אחרת, שהגשתי, נוגעת לעניין התקנת מקדים אור בלימה.

הצבא הוריד פנסים, וכך אם הוריד את מספר תאונות הדרכים. ישנם נושאים

אחדים בתחום הנדסת אנוש, שיש הרבה מה לעשות בהם, והבאתי שתי דוגמאות

בלבד. אינני שייך לאסכולה, שגורסת שיש להוריד נהאים מהכביש, אלא

לאפשר להם לנהוג. אבל, יש להגביר חינוך בקרב הצעירים ולעזור לנהג

בתחום הזה. ישנם, כמובן , דברים רבים לומר בתחום התשתיות, שקשורים

לכסף ומדיניות, אך לא אעסוק בזה עתה. בבית הזה ישנה שורת מחוקקים,

שמוכנים להיות לעזר לכל אורם, שרואה את הבעיה ורוצה לעזור בהקטנת

מספר תאונות הדרכים. הבאתי שתי דוגמאות להצעות חוק וישנן אם אחרות.

אני מקווה, שהציבור הנוכח כאן והשרים יעזרו לנו להקטין את מכת

התאונות בדרכים.



ע' שנלר;

אני מזמין את יושב-ראש סניף המועצה הלאומית למניעת תאונות בקרית

אונו, ברוך שגיב, לשאת את דברו.

יש טי הצעה פשוטה, שתעזור בתתום האבטלה. ישנם מובטלים רבים,

וישנה מצוקה כככלית בהקצבת משאבים. לו היו הגורמים, שמחפשים עבודות

יזומות, משוכנעים שניתן להיעזר במובטלים, היה אפשר להכשירם לחינוך

ואתמול. ישנם 120 מדריכים בתתום זהירות בדרכים. במקום דמי האבטלה,

הכשירו את אותם מובטלים ללמד באני ילדים, וכך תפתרו שתי בעיות במכה

אחת. היום, בחדשות, נאמר שהמשטרה ביקשה 1,600 תקנים וקיבלה 400 בלבד.

מדוע אי אפשר לקבל 6,000 מובטלים ולהעסיקם בעבודה זו? הרי אין מדובר

בחוכמה כל כך גדולה.

אני מזמין את חבר-הכנסת חיים דיין כשאת את דברו.

נכנסנו למצב של שיגרה, שבה מדי יום אנו פותתים עיתונים ורואים את

התוצאות המחרידות והקטל בדרכים, ואף אחד לא יכול לבוא לציבור עם

נתונים שמצביעים הפחתה בתאונות הדרכים.

ישנן הרבה הצעות רבות, ולא אעסוק בהן עתה. מדאיג אותי, כששר

המשטרה אומר שלא ניתן לשקול את אותם 17 אלף הרואים; לכו לבתי החולים,

ראו את האלמנים והאלמנות, בכל שכונה עיר וישוב. לא תמצאו אדם שאתם

מכירים שלא נפאע בתאונות. הרשלנות אינה תלויה רק בכביש או בבטיחות

הרכב, אלא רק בנו. לאחר שתאונת דרכים נגרמת, מסתכלים למעלה ושואלים:

למה זה קרה? הרי היה אפשר למנוע אותה. הייתי אחד מאלה, שהיה צריך

לחלץ גופות על חלקיהן , וזהו מראה מצמרר. קוראים על כך רק בעיתונות,

ואינני יודע כמה מכם נתקלו במצב קשה כזה. יש להראות דוגמאות של

פצועים מדי יום בתשדירי השירות ובתוכניות חינוך עם דאש ממשי על

הנושא, כדי שיאיעו הילדים לגיל נהיאה עם ידע על הסכנות בכבישים.

בעת מלחמת המפרץ, הציע מפס"ל המשטרה להנהיג יום שבתון למכוניות,

שבו לא תיסענה מכוניות, ואנשים ישארו בבתיהם. מספר התאונות אכן, שאף

ל-0 באותה תקופה. בידקו הצעה זאת! העומס בכבישים אדיר, ולא נוח לנסוע

בהם כלל. יש לחוקק חוק, שפחת רכב יירד ב-30 שנה, כדי שהכדאיות

לאחזקתו לא תהיה כדאית לבעליו, ואז תהיינה מכוניות בטוחות יותר. לגבי

ביטוחים, חברות הביטוח זועקות, שמדי שנה קרוב ל-3 מיליארד ש"ח נדרשים

על ידי הציבור לנזקים שונים. יש כאלה שדורשים פרמיה על כל נזק קטנטן .

לדעתי, יש להפחית בפרמיות לנהגים הטובים, וכהיפך.

אני מזמין את יושב-ראש סניף המועצה הלאומית למניעת תאונות בחיפה,

משה ורטמן , שהוא חבר-כנסת לשעבר, לשאת את דברו.

נדמה לי, שזו הפעם הראשונה ששמענו דברים אמיתיים שיצאו מהלב

מהשרים שדיברו על החינוך, החקיקה והאכיפה. יש לי נסיון של עשרות שנים

בוועדות וקבלת המלצות. המשאלה בליבי היא, שהפעם הדברים יתגשמו; השעון

מתקתק, המוות משתולל, ואין זמן לניסוחים ולהחמקחויות. אמר שר

התחבורה, שלכל דבר יש תקציב, אך בתאונות דרכים שואלים מי ישלם.



בינתיים, החברה משלמת, והקורבנות לא ישאלו מהיכן לקבל את הכסף.

ישנה חשיבות רבה להגברת החינוך מגיל גני ילדים, דרך בתי-הספר ועד

לאוכלוסיה המבוגרת. יש צורך בחינוך ובהסברה לנהגים, לא רק לגבי חוקי

התנועה או הדרך לעשות רוורס, אלא איך להיות בן-אדם בכביש. אנו רוצים,

שיהיו תרבות נהיגה וכיבוד הזולת בכביש, ושאנשים יפסיקו להשתמש במונח:

"הוא אשם". - כולנו אשמים,ך אם איננו מכבדים זה את זה. יש צורך

בהסברה במרכזים קהילתיים, במרכזי עולים ובמקומות עבודה. יש מקום

להקדיש שעה אחת בחודש או בשבוע, לנושא, הכל לפי העניין . יש לאסוף את

הנהגים, להרצות להם, להסביר ולהמחיש להם את הדברים. יש לרענן את

זכרונם, ולהחזיר אותם לכביש עם 4 גלגלים, ולא כפי שזה קורה בתקופה

האחרונה. כך יש לעשות אם בבתי-אבות ובתי-קשישים, החינוך צריך להתחיל,

למעשה, בבית, אך זה כבר נושא אחר. החינוך הוא אחד המרכיבים, שיש בהם

משמעת, ואם היא מתווספת לחינוך, זו ערובה להליכה בכיוון הנכון .

לדעתי, יש צורך לנצל את המתנדבים בצורה הרבה יותר גדולה

מאשר היום. מי שמתנדב לסייע במניעת תאונות יודע מה שהוא עושה ועושה

זאת בכל הלב. חייבים להעמיד אמצעים המדובר על משקיפי תנועה ועל

מתנדבים אחרים. ישנם מאות אנשים, שמוכנים לעבוד ולסייע, וישנם מאות

אנשים שעושים את המלאכה. יחד עם המשטרה וגורמי המכון . הבה נושיט להם

יד. לא כאן המקום לפענח אם קוג'אק יהיה על הגג או קדימה. אבל, צריך

לקחת בחשבון , שבצד השוטרים שממלאים את תפקידם, בצורה ממוסדת, לצד

אנשי התחבורה שעושים את עבודתם בצורה הטובה ביותר בצורה ממוסדת, מחנה

המתנדבים ועם המאות ואלפים שימצאו אוזן קשבת לעבודה מסורה ואם בצורה

כזו לתרום להפחתת תאונות הדרכים ואולי למניעתן . תודה רבה.

אני מזמין את המפקחת הארצית על בטיחות בדרכים במשרד החינוך

והתרבות, רחל רותם, לשאת את דברה.

משרד החינוך והתרבות משוכנע, שעל אף הכשלונות הכואבים, שרפול

דיבר עליהם, יש הרבה מה לעשות בתחום החינוך לבטיחות בדרכים. אנו

מדברים על החינוך לבטיחות בדרכים לחינוך כולל במשך כל שנות ההתחנכות.

- לא חינוך לארוע של שנה אחת כדוגמת שנת ה-500 לגירוש ספרד או שנת ה-

25 לאיחוד ירושלים, אלא נושא שיש ללמד בכל השנים ובכל הגילים. לצורך

כך, המשרד מינה ועדה מיוחדת, שהכינה תוכנית לימודים לנושא. תוכנית

הלימודים אמורה להבטיח הוראת נושא בטיחות בדרכים החל מגן הילדים ועד

כיתה י"ב. כוונת התוכנית גם להעמיק את ידע התלמידים וגם להקנות להם

ערכים של התייתסות והתחשבות לזולת, כבוד לזכויותיו וטיפוח תרבות

ההתנהגות בדרכים, הרי על כך אנו מדברים: צורת התנהגותנו בדרכים

והתנהגותנו התרבותית זה כלפי זה.

אנו מתכוונים לגייס להוראת הנושא את האמצעים החדישים והמעודכנים

ביותר, על מנת להכין את התלמידים להשתלבות נבונה ובטוחה במערכת

התעבורה של המאה ה-21. אנו מדברים על מערכת התעבורה כמערכת תקשורת

בין-אישית, אותה יש לפתח ולטפח בבית עם בני המשפחה, כלומר עוד הרבה

לפני גיל גן הילדים, כי אין כדוגמא אישית להקניית הרגלי התנהגות. כאן

אנו פונים לארגוני המתנדבים ולהורים. למעשה, ההורים הם נותני הדוגמא

בבית. לא משנה כמה נטיף בבית הספר ונלמד, הרי ילד שרואה את אביו לא

עוצר באדום ולא נותן לעוקפו ועובר על המותר, יפנים את ההחנהגות הזו

ויתנהג לפיה. אנו מדברים אם על החינוך בבית, בבית-הספר, בקהילה

ובציבור בכלל. לנושא זה חשיבות מרובה לאמצעי התקשורת. כבר הזכירו כאן

את פעילותו הברוכה של הגל הבטוח בחיפה ובצפון . אנו קוראים גם לשאר

אמצעי התקשורת האלקטרונית והכתובה להקדיש זמן ומקום לנושא חשוב זה.



אנו מתכוונים להשקיע מאמצים ומשאבים כלכליים רבים בהכשרת בל

הגננות והמורים להוראת הנושא בכיתות. אנו מתכוונים להורות את הנושא

במכללות להכשרת מורים ולפיתוח חומרי לימוד חדשניים. הזכירו

כאן את נושא גיוס המובטלים. - חינוך לבטיחות בדרכים הוא נושא רציני,

שיש להכשיר אנשים לקראתו. עשינו עד עתה דברים, ואני מסכימה שלא מספיק

ושיש להקצות הרבה יותר, ואכן , יש עתה נטיה להקצות הרבה יותר, כולל

יש מקום להתנדבות, למשל במשמרות הזה"ב.

אנו מעמידים ילדי כיתות וי, שאינם די גדולים וקשה להם לבצע את התפקיד

הזה. בואו מתנדבי המועצה הלאומית ומתנדבי המשטרה כולם וגייסו את

המובטלים לנושא זה. אנו, באמת, קוראים לגייס את כל האנשים והמתנדבים,

כולל המובטלים, וללמדם כיצד לעמוד במשמרות הזה"ב.

בשנת הלימודים הנוכחית, אנו מתרכזים בחינוך הילד כהולך רגל בגיל

הצעיר. בכיתות א'-ב' הוספנו שעת הוראה שבועית וכן גם בכיתות ו'.

בחירת מקום בטוח כמשחקים, רכיבה על

אופניים והתנהגות הילד כנוסע ברכב ציבורי ופרטי. בכיתות העל-יסודי

אנו מתכוונים ללמד את לימודי התעבורה. בכיתות י"א נתחיל בתחילת

נובמבר לימודי תעבורה והכשרת הנהג לא רק בלימודי התאוריה אלא גם

בהכרת מגבלות הנהג ורנפקידיו. את זאת מארגנים משרד החינוך והתרבות

והמכון להכשרת נהגים יחד עם משרד התחבורה. לקראת החורף, בתחילת חודש

כסלו, נקיים שבוע בטיחות בדרכים בבתי הספר, שבו נתרכז בנושא האור

ביום, שהזכיר חבר-הכנסת חגי מירום. נתרכז בנושאים: האורות ביום,

ההיראות והנראות, ההליכה הבטוחה, קשר העין בין משתמשי הדרך השונים

ועוד.

נכון , שישנם אופים רבים שעוסקים בנושא, אך איננו רואים בכך פסול,

נהפוך הוא. - טוב הדבר, כל עוד כל הגורמים עושים את הדבר בדרך משותפת

ובאישה אחידה. אנו רוצים להודות לגופים שעובדים איתנו, בראש ובראשונה

למשרד התחבורה, למינהל לבטיחות בדרכים עם כל עובדיו המקצועיים, לקרן

לבטיחות בדרכים, למשרד הרישוי, למשרד המשטרה, ללשכת התנועה ולשוטרי

ההסברה, לצה"כ ובראשו ענף בטיחות, למועצה הלאומית למניעת תאונות ולכל

המתנדבים.

אם שיתוף הפעולה ייעשה לגבי מה שיש לעשות, ולא לגבי מה שאחרים

צריכים לעשות, אולי נצליח. אני מזמין את חוסני ביאצרי מבקעה לשאת את

דברו .

נכבדיי, היושבים על בימת הנשיאות, וקהל נכבד, אדבר על נושא קרוב

המחוייבות האישית. המחוייבות האישית זה חינוך לא

פורמלי , מפעל משותף למלל"ת ולאגף הנוער של משרד החינוך. נושא זה

מיושם על ידי מדריכים מיומנים, שרכשו נסיון והתנסות בהתשלמויות

הולמות. אוכלוסיית הפרויקט היא תלמידי כיתות י' או טי בבתי ספר העל-

יסודיים. מדובר בקבוצות עבודה ובסדנאות, בפאישה שבועית אחת לאורך שנת

הלימודים מנובמבר ועד מאי. לפרויקט הזה ישנה מערכת פיקוח, שאני נמנה

על חבריה. התלמידים משולבים במבצעי המלל"ת כגון : בדיקת אורות, תקינות

כלי רכב וכדי. אלה הם המטרות והיעדים ששמו להם מעצבי הפרויקט:

א. הכשרת מתנדבים, מנהיגות קהילתית בנושא בטיחות תנועה ותעבורה.

ב. הקניית ערכים - אזרחות טובה, איפוק, ריסון עצמי, אדיבות, סובלנות,

התחשבות בזולת, כיבוד החוק והמשפט, הדרכה למי ומנות, שינוי דפוסי

התנהאות והתנהאות אישית. וכן אם, הרחבת המודעות בנושא זהירות,

בטיחות ותעבורה, והקניית ידע בנושא התעבורה.

אני ממליץ בפני חבריי המחנכים וראשי הסניפים להרחיב את

הנושא ולאמץ אותו, משום שזה נראה לי נושא מכובד ביותר.

אני מזמין את ראש אגף תנועה בעירית תל-אביב, מרים אזר, לשאת את

דברה.

מי אזר;

אדוני שר התחבורה, אני מוכרחה לציין , שקורה כאן מה שקורה לנו

תמיד; אנו, אנשי השטח, מתנדבי מלל"ת, אנשי המגזר המוניציפלי, שנלחמים

מדי יום בנושאים האלה איש איש במקומו, מוזמנים לאירועים שונים,

לישיבות ולאסיפות מסוגים שונים יפים ומבורכים כשלעצמם. אנו שומעים את

ההרצאות, שכולנו יודעים אותן, שכך כולנו יודעים את התורה. כשמגיע

תורנו, אנשי השטח, להשמיע את דברינו, אז הרשות המבצעת, כמעט שר

התחבורהה, איננה נוכחת. אני רציתי להשמיע את דבריי לכם, אנשי הרשות

המבצעת. - אך אינכם כאן . נהנתי מאד מדברי שר התחבורה, שהיו מקיפים,

מדויקים ונכונים. בהזדמנות זו, אני מודה לשר התחבורה על האור הירוק

בנושא הרכבת הקלה בעיר תל אביב ובמטרופולין ועל כל מה שהוא עושה

בשבילנו .

לא פלא, שבסופו של דבר, אומר כאן יושב ראש הכנסת: אימרו לנו מה

לעשות, ונעשה. אדוני יושב הראש הכנסת, אינך כאן עימנו כרגע, אבל אמר

כבר השופט דוב לוין , שישנה חוברת כזו של ועדה פרלמנטרית בראשות מיכה

חריש ואוריאל ליו , שאומרת את כל התורה. - יופי של חוברת. בחוברת נאמר

לכם מה צריך לעשות. ישנה רק בעיה אחת, אדוני יושב-ראש הכנסת - זה לא

נעשה. כמעט אחת המסקנות החשובות שבוצעו על ידי דוב לויו , רוני מילוא

משטרת התנועה, כל שאר המסקנות לא התבצעו.

הרשה לי, אדוני יושב ראש הפורום עתניאל שנלר, לומר מילים ספורות

נוספות. ברצוני לברך את יושב-ראש ועדת הכלכלה גדעון פת על יוזמתו

בכינוס טקס זה. למרות שנשאו כאן דברים על משמעות המוות והקטל בדרכים,

הרי לתאונות הדרכים ישנה גם משמעות כלכלית רחבה ועמוקה מאד. האם

מישהו ישב וחישב מהי עלות תאונות הדרכים למשק הישראלי כיום ?

הנזק למשק הוא 700 מליון דולר בשנה.

אכן , הנושא הוא כלכלי מאד, וחשוב מאד שהוא הובא לפני ועדת

הכלכלה. אם זה עולה לנו 700 מליון דולר בשנה, מדוע בכל שבוע של

זהירות בדרכים אנו מקבלים התראה על כבישים אדומים. אומרים לנו שבארץ

ישנם כ-8-7 ק"מ של כבישים אדומים. לדעתי, בכסף הזה, תוכלו לחסל אחת

ולתמיד את הכבישים האדומים. הרי ההיטל על הדלק, או חלקו, היה אמור

לעבור לנושא התשתית בכבישים. נושא הכבישים האדומים מזכיר לי, כל

הזמן , את אותה זקנה בת 60, שמעבירים אותה את הכביש. לא אקצר בדבריי,

כי הם חשובים. הכסף הזה, שהיה על ההיטל על הדלק, היה צריך לזרום

לתשתית. הכסף הזה של החסכון בתאונות דרכים צריך ללכת לפתרון הבעיות

של הכבישים האדומים. אל תחזיקו את הכבישים האדומים, כדי לעשות שבוע

של מלחמה בתאונות הדרכים. קחו כמשימה ראשונה על עצמכם לחסל את

הכבישים האדומים.

הצעתי השניה - ריבונו של עולם, הרחיבו את משטרת התנועה. השופט

דוב לוין ביקש להכניס אותה למאזר העירוני, ואני אומרת שיש להכניסה

מיד לפחות לשלוש הערים הגדולות. שר המשטרה אינו איתנו כרגע, אבל אני



באה מהשטח. בעיר הגדולה, שאליה נכנסות חצי מליון מכוניות כל יום,

כמעט בימי חגים, אין שוטר. אנשים לא שומרים מרחק, וחוצים בפס לבן

ובאור אדום, ואין לי משטרה במטרופולין של תל אביב. הכניסו משטרת

תנועה עירונית!

ברצוני לציין לשבח את הדברים הנכונים, שנאמרו עד עתה, ולתת דוגמא

מהשטח לדברי חבר-הכנסת רפאל איתן , השופט דב לוין וכל הדוברים, לגבי

נושא החינוך מגן הילדים. ביד חוברת של של עירית תל-אביב, על התאונות

שקרו בה בתשעת החודשים האחרונים. לא אנקוב במספרים, סי הם נשמעים

ונשכחים, ולא מותירים את רישומם. במגרשי ההדרכה, אצלנו, בתל-אביב,

עוברים כל גני הילדים וגם קשישים הדרכה. התוצאה היא: ירידה בתאונות

דרכים, שבהן מעורבים ילדים וקשישים. אנו מתחילים לקצור את פרי החינוך

הזה.

אני מודה למרים אזר, שעושה עבודה נפלאה בתל אביב. רבים ביקשו

לשאת את דברם. אבל, אני נמצא בסד של לוח זמנים, שנתקשה לעמוד בו.

נמצאים עימנו, למשל, דייר בקר, אורי ריקלין , עו"ד עזרא, מנהל בית הספר

אוולינה דה-רוטשילד, חיים ויינר. נמצאים עימנו גם אנשי איגוד קציני

הבטיחות, שעושים עבודה נפלאה ומתנדבים נפלאים, ואי אפשר לתת לכולם את

רשות הדיבור. אשר על כן , המינהל לבטיחות בדרכים עם המועצה הלאומית

למניעת תאונות ימשיכו את ההתכנסות הזו, אך לא בבניו הכנסת. נודיע

לחברים על התכנסות לזמן ארוך יותר, שבה נוכל לשמוע את החברים ולחשוב

מה עלינו לעשות יחד על מנת להגיע להישגים. - זה יעזור לנו לתכנן את

המשך העבודה. אני מודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, גדעון פת, שאיפשר לי

להנחות את הדיון הקצר. אני מבקש ממנכ"ל המועצה הלאומית למניעת

תאונות, תא"ל (במילי) ציון מסורי, שמנהל את המועצה בצורה יוצאת מהלכל

והלואי שגם יצליח, לשאת את דברו ולהנחות את טקס קבלת התעודות.

צ י מסורי;

המועצה הלאומית למניעת תאונות מכבדת את מתנדביה ומוקירה אותם אחת

לשנה, בזה שהיא מחלקת למתנדבים מצטיינים, באזורים השונים, תעודות

הוקרה. מדובר בתעודה על נטיעת י"ח עצים ביער המועצה הלאומית למניעת

תאונות של הקרן הקיימת בבן-שמן . ברשותכם אקריא את שמות המתנדבים

המצטיינים לאזורים השונים, שיקבלו את התעודות מחברי הנשיאות הנכבדה.

(טקס חלוקת תעודות הוקרה למתנדבים מצטיינים, מאזורים שונים, של

המועצה הלאומית למניעת תאונות)

לסיום, אנו, המועצה הלאומית למניעת תאונות וועדת הכלכלה של הכנסת

קיבלנו על עצמנו את ארגון הטקס הזה בחגים. ברצוני להודות, בראש

ובראשונה ללאה ורון , מזכירת ועדת הכלכלה, שלא מעט הודות לה אנו

מקיימים מפגש זה היום. היא הקדישה מזמנה, ואני תמיד נהנה מחריצותה.

אני מודה אם לעובדי המועצה הלאומית למניעת תאונות על המפגש הזה. אני

מודה לכולם, ומאחל לכולנו שנה ללא תאונות.

היו"ר א' פת;

אני נועל את טקס יום בטיחות בדרכים בכנסת.

אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה; 15:30.