הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 211

מישיבת ועדת העלית והקליטה

יום שני, כ"ב בשבט התשנ"ו (12 בפברואר 1996). שעה 00;11

חברי הוועדה; ע' זיסמן - היו"ר

י' אחימאיר

מוזמנים; חבר-הכנסת ר' איתן

חבר-הכנסת די מנע

אי בכטה - איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

ט' טגפאו - " " " "

שי מולה - " " " " "

צי מלסו - " " " " "

י ' סהלה - " " " " "

צי סהלו - " " " " "

מ' בהטה

ו י אקלה - ארגון שתי"ל

ש' אקלה - ארגון שתי ייל

אי גנני - "ג'וינט"

י י בן-מאיר - "ג יו י נט"

י י ערן - "ג 'וינט"

מי פלדמן - ממונה על קליטת עולי אתיופיה, המשרד

לקליטת העליה

י' אלמו - התאחדות עולי אתיופיה

ע' אקלום - סגן יו"ר העמותה לקידום המשפחה האתיופית,

התאחדות עולי אתיופיה

דייר בי לב - משנה למנכ"ל משרד הבריאות

דייר נ' מני - בנק הדם - "הדסה" עין-כרם

שי דנאי - סגן מזכיר הממשלה; מזכיר ועדת השרים

לענייני קליטת העליה

אי ספרד - רכזת קליטה של אתיופים, נעמ"ת

לי ליגישל - יו"ר עמותת "אדרשה" - אתיופים

מי סבהט - עמותת "אדרשה" - אתיופים

מנהלת הוועדה; ו י מאור

קצרנית; עי הירשפלד

סדר-היום; גורל תרומות דם של עולי אתיופיה, סדרי קליטתה של העדה האתיופית

והפגנתם מול משרד ראש הממשלה - הצעות לסדר-היום של חברי-הכנסת

ר' איתן, אי גמליאל וד' מנע.



גורל תרומות דם של עולי אתיופיה, סדרי קליטתה של העדה האתיופית

והפגנתם מול משרד ראש הממשלה

אני פותח את הישיבה.

ביום 29 בינואר 1996 קיימנו ישיבה, ששודרה גם בערוץ 3 בטלוויזיה. זו היתה

ישיבה מתוחה וסוערת שבעקבותיה קיבלנו מספר החלטות והעברנו אותן לידיעת ראש

הממשלה, השר לקליטת העליה וקבינט העליה. אקרא באוזניכם את ההחלטות:

"1. הוועדה מגנה את הנוהל הפסול והמעליב על-פיו נהגו במנות הדם של העולים

מאתיופיה.

2. הוועדה תובעת מראש הממשלה למנות לאלתר ועדה, שתהיה בעלת סמכויות רחבות, לבדוק

באופו יסודי את מכלול הנושאים שהביאו לתחושות הזעם, התסכול, הקיפוח והאפליה של

העולים מאתיופיה. היקף הבדיקה יכלול את כל הנושאים בתחום הבריאות, החינוך,

החברה, הדת, הגיוס לצה"ל, השיכון והתעסוקה.

3. הוועדה קוראת לשלב בוועדת הבדיקה את נציגי העולים באתיופיה.

4. הוועדה קוראת לשר הבריאות לשנות לאלתר את מדיניות משרדו בכל הנוגע לעולים

מאתיופיה.

5. הוועדה רושמת בסיפוק את הודעות נציגי העדה ומנהיגיה המגנות את התופעות

האלימות בהפגנה מאתמול ושולחת איחולי החלמה מהירה לפצועים".

אלה היו החלטות הוועדה שהתקבלו פה אחד.

כעבור יומיים דנה הכנסת בכמה הצעות לסדר-היום דחופות של חברי-הכנסת רפאל

איתן, דוד מנע, חנן פורת ואריה גמליאל. בסוף הדיון, בגלל תקנון הכנסת, בהצבעה פה

אחד של המשתתפים העבירה הכנסת לוועדה רק את הנושאים של חברי-הכנסת רפאל איתן, דוד

מנע ואריה גמליאל. את הצעתו לסדר-היום של חבר-הכנסת פורת לא העבירו, כי בעת

ההצבעה הוא לא היה באולם, ולפי התקנון אם הוא איננו נוכח, לא מעבירים את ההצעה.

החלטתי לזמן את חברי הכנסת ולדון בהצעותיהם בוועדה. בינתיים ידוע לנו שב-4

בפברואר, 6 ימים אחרי הדיון בוועדת העליה והקליטה ו-4 ימים אחרי שהכנסת דנה

בהצעות לסדר-היום, הוציא ראש הממשלה שמעון פרס כתב מינוי אל מר יציק נבון, שבו

נאמר;

"הנני ממנה אתכם כוועדת בירור, עפייי סעיף 28 (אי) להוק ועדות חקירה,

התשכ"ט-1968, אשר תבדוק את פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה על היבטיה השונים,

כולל השלכותיה החברתיות והציבוריות.

הוועדה תהיה רשאית להתמקד בהיבטים מסויימים כפי שתמצא לנכון לאור טענות

ועובדות שיובאו בפניה.

הינכם מתבקשים להגיש לי את מסקנותיכם בהקדם האפשרי.

בראש הוועדה יעמוד מר יצחק נבון".

יש בזה הקמת ועדה. אנחנו לא יודעים מה יהיה הרכב הוועדה. עוד מעט נקבל

הודעה מוסמכת על כך, אבל הכל מתרכז סביב פרשת תרומות הדם, על היבטיה השונים, כולל

השלכותיה החברתיות והציבוריות. הוועדה רשאית להתמקד בהיבטים מסויימים, כפי שתמצא

לנכון, לאור טענות ועובדות שיובאו בפניה. אין כאן התביעה של ועדת העליה והקליטה

לדון בשורה של נושאים מפורטים וברורים.



קבינט העליה התכנס בינתיים וקיבל החלטות בכל מיני נושאים כלכליים וחברתיים

חשובים. ולמרות הכל, הבוקר קראנו שבגלל המחיר הגבוה, 360 שקל לכל ילד, התלמידים

האתיופים בתיכון דתי באופקים לא ייצאו לטיול השנתי.

איו בכתב המינוי הזה היענות מלאה לדרישותינו כוועדת העליה והקליטה. יש

היענות ברורה בכמה תחומים, אבל זה לא מה שרצינו ומה שביקשנו.

לפני שאעביר את רשות הדיבור לחבר-הכנסת רפאל איתן, אני רוצה לומר שביקשתי

ממנכ"ל משרד ראש הממשלה להשתתף בישיבה, אבל הוא הודיע שהוא לא יוכל לבוא, והוא

סיכם איתי שלישיבה יופיע מר שאול דנאי, פקיד בכיר במשרד ראש הממשלה. אנחנו נשמע

דברים עובדתיים מה מתרחש סביב המינוי הזה ומיד אחר-כך נשמע את חברי-הכנסת רפאל

איתן ודוד מנע. בבקשה.

בנושא כתב המינוי , זאת המסגרת של כתב המינוי שסוכם עם ראש הממשלה ועם יצחק

נבון שקיבל על עצמו את התפקיד. זאת מסגרת העבודה של הוועדה.

הרכב הוועדה עדיין נתון למשא-ומתן, כי צריך לנהל משא-ומתן עם האנשים שיהיו

חברי הוועדה ויתנו את הסכמתם. אנחנו מעריכים שבימים הקרובים יסוכם הרכב הוועדה.

כרגע זה עדיין לא סוכם סופית ולכן אינני יכול למסור שמות. כנראה יהיו 7-6 חברי

ועדה, וביניהם גם נציגי העדה. זה לגבי הוועדה בראשות יצחק נבון.

לגבי ועדת השרים לקליטת עליה, ביום רביעי האחרון, ב-7 בפברואר, ועדת השרים

התכנסה בראשות ראש הממשלה וקיבלה שורה ארוכה של החלטות, שאין טעם שאקרא אותן כי

הן משתרעות על 8 עמודים. אני מוכן להעביר לכם את ההחלטות שהתקבלו בוועדת וקשרים

לקליטת עליה, עם רשימה ופירוט של המשתתפים בישיבה. יש פה שורה ארוכה של החלטות

דיור, תעסוקה, חינוך וכך הלאה. אלה הדברים שוועדת הקליטה החליטה עליהם

בנושא בדיקות הדם של ועדת נבון.

תודה רבה. בבקשה, חבר-הכנסת רפאל איתן.

בוקר טוב לכם. אני לא רוצה לדבר על בדיקות הדם. זה חשוב, אבל לא על זה

דיברתי במליאת הכנסת אלא על קליטתם של עולי אתיופיה. אני חושב שמתחילתה של העליה

נעשו שגיאות חמורות בעצם הקליטה, בצורה ובגישה. זו לא עליה רגילה. זו תרבות

אחרת, שקשה לה מאד להסתגל לתרבות זרה לחלוטין כפי שנהוגה במדינת ישראל.

לא אפרט את כל הדברים. זה לא מצב שצריך לומר: מה שהיה היה, ומה צריך לעשות.

כל רגע הוא רגע להתחיל פעילות.

קודם-כל בעקרון, בגלל האופי והתרבות, העדה צריכה להישמר כעדה, שיהיה יותר קל

להסתדר ויהיה יותר קל לתמוך זה בזה, ויהיה יותר קל לעבור מאורח-חיים אחד באתיופיה

לאורח-חיים שונה לחלוטין במדינת ישראל.

אבל חייבים לערבב, ומהר, וכך הלאה. הערבוביה הזאת עלולה

לגרום למשברים, ואנחנו רואים שנגרמים משברים מפני שבבת-אחת מכניסים לכור ההיתוך

דברים שונים לחלוטין זה מזה.

אני עכשיו מביע את דעתי. יש לי נסיון בדברים אלה מתחום הצבא, וזה נכון גם

לתחום האזרחי. במשך השנים, דרך מערכת החינוך, תבוא ההשתלבות והשותפות בחברה

הישראלית.



בעקרון, אתיופים צריכים לעמוד מול אתיופים. לקחת את מיטב בני העדה, ללמד

אותם, להכשיר אותם בכל התחומים, ולהעמיד אותם מול העדה, שתהיה שפה משותפת, יבינו

זה את זה, יבינו מנהגים, ועל-ידי כך יפחתו המשברים. זה צריך להיות עקרון בסיסי.

דברי שני, מגורים. איפה שהם נמצאים, שיהיו אתיופים, ולאט-לאט למזג אותם עם

הסביבה. לא בבת-אהת, כי יש כאלה שאינם מסוגלים להסתגל מהר לדבר כל-כך שונה.

הנקודה הבאה היא הצבא. אני לא יודע בדיוק מה קורה לצבא, אבל אם זה היה תלוי

בי - ואני עשיתי את זה לאו-דווקא לגבי אתיופים אלא לגבי אחרים - תקופה ארוכה של

הסתגלות, לקחת מבני העדה, להכשיר אותם כמפקדים, והעדה צריכה לתמוך בקצינים

אתיופים שיישארו בצבא קבע; הצבא קולט את בני העדה, מעביר אותם תקופת הכשרה ארוכה,

כשמולם עומדים מדריכים אתיופים לפני שמפזרים אותם ביחידות אחרות של הצבא, אפילו

שזה יקה שנה. המשברים האלה בצבא באים לידי ביטוי בהתאבדויות ובצורות אחרות.

הגישה לבני העדה היתה מיסודה שגוייה. זו דעתי.

לא נכנסתי לענין הרפואי של תרומות הדם. אני לא מביו בזה, אני לא מכיר את כל

הפרטים ואת הסיבה. אני חושב שיש מומחים יותר טובים ממני שיכולים לתת תשובות למי

שנזקק להן. אבל שוב, המשבר שפרץ בעקבות תרומות הדם נובע מקליטה לא נכונה,

מאי-הבנת התרבות שלהם אצלנו, המנהגים, מה פוגע ומה לא פוגע, איך לדבר, איך

להסביר.

אתן רק דוגמה אחת ובזה אסיים. אני נשיא כבוד של מוסד לילדים שאיו להם

משפחות, או שהם באים ממשפחות הרוסות. יש שם גם אתיופים. אחת המחנכות במוסד אמרה

"אתה לא מסכן". אצלנו, כשאומרים למישהו אתה לא מסכן, זה

שום דבר. אבל הילד נפגע מאד, הלך הביתה, הביא את אמו והיתה שם התנפלות רצינית.

למה? כי, כפי שהבנתי, כשאתה אומר לאתיופ' שהוא מסכן, אז או שאין לו עין, או שאין

לו יד, או שאין לו שתי רגליים. מסכן בעדה האתיופית זה דבר שונה לחלוטין מאשר

אצלנו. והיתה שם מהומה רצינית, למה אמרו לילד שהוא מסכן, והרי יש לו כל האברים

בגוף.

זו דוגמה פשוטה של אי-הבנה. אם היה עומד שם אתיופי ואומר לילד מה פירוש

הדבר, לא היו בעיות.

היות והעדה היא 'וצאת-דופן בתרבות עתיקה ומסורת, שלפעמים אפילו אנחנו אולי לא

מבינים אותה, אסור להרוס בסיס כזה, על-ידי זה שכולם יחד בקרוואנים וכולם מדבריים

עם כולם אותו דבר, בהנחה שכולם מבינים שכך צריך לדבר, וכך עורמים בעיות על גבי

בעיות.

אני מברך על הקמת הוועדה בראשות 'צהק נבון, וכשהיא תקום אני אבקש להופיע

בפניה ולומר מה אני חושב על עצם הקליטה. זה לא רק הענין של תרומות הדם. תרומות

הדם זה דבר חשוב, אבל כל הספור הזה נובע ממשהו, והמשהו הזה הוא הצורה המרושלת,

לדעתי, של קליטת העדה.

תודה. חבר-הכנסת דוד מנע, בבקשה.

תודה אדוני היושב-ראש. אני מלווה את העדה הזו בפעילות פרלמנטרית מאז היותי

מנכ"ל שירות התעסוקה ואני מכיר ויודע מה הן הבעיות שלה. אבל אני רוצה לציין דבר

אחד, שעד היום לא קמה ועדה. לפני שבועיים יצא ראש הממשלה בקריאה: נבון יושב-ראש

ועדה, נשיא לשעבר, והעניינים נרגעו. הציבור הרי היה נרעש ממה שעשו לעולי

אתיופיה, אז נתנו ישר כדור אקאמול - יצחק נבון יושב-ראש הוועדה.



שהודיעו שיצחק נבון יהיה יושב-ראש הוועדה עברו שלושה שבועות. מאז המינוי�
�
עברו שבועיים. עד היום טרם קמה ועדה. אנהנו רק יודעים שיצחק נבון מונה על-ידי�
�
ראש הממשלה לתפקיד יושב-ראש הוועדה.�
�
למה מחכים, לעוד הפגנה? מבטיחים פה שלא יהיו מעשים כמו שהיו בפעם שעברה.�
�
מתגרים בהם. תארו לכם שהיה קורה דבר אחר, לא היו מקימים ועדה? כל-כך הרבה ועדות�
�
מונו תוך יום. לא למדו שום דבר, לא זכרו שום דבר, עולם כמנהגו נוהג. עברו�
�
שבועיים ולא מצאו חברי ועדה. מינו את נבון ונרגעו, אבל עד היום הוועדה לא קמה,�
�
וחלפו שבועיים יקרים מאד, כי עוסקים בבחירות והאתיופים הם כבר לא נושא מעניין כמו�
�
שהוא עיניין לפני שבועיים. יחס הזלזול נמשך, חבל, וצר לי שזה כך.�
�
ראש הממשלה תמיד רוצה להתגאות באמינות שלו. הנה, הוא נתן כתב מינוי ליצחק�
�
נבון, ויש אפילו כתב מינוי לגבי תוכן הדיונים של הוועדה, אבל אין ועדה.�
�
חברי ועדת העליה והקליטה וחברי-הכנסת שהגישו את ההצעות לסדר-היום דורשים�
�
מראש הממשלה למנות עוד היום חברי ועדה. אם הוא מתקשה לאייש את הוועדה, אני יכול�
�
להמליץ לו על אנשים.�
�
דבר נוסף. העיר וושינגטון בארצות-הברית ידועה כעיר שקולטת מהגרים אתיופים.�
�
לפני שנתיים הייתי שם. אני לא בטוח אם הם מתייחסים אל האתיופים כמו שמתייחסים�
�
אליהם כאן, כולל הנושא של בדיקות הדם, לצערי. עד היום יש בקרית-גת כתות מיוחדות�
�
בבתי-ספר רק של תלמידים אתיופים. לא פיזרו אותם בין בתי-הספר בעיר. וכל הזמן�
�

הילדים מאתיופיה הם כאלה נחמדים, שקטים ומסורים. להיפך,�
�
אם יפזרו אותם בין הכתות, אולי הם ילמדו את הישראלים קצת צניעות, שקט ואהבה�
�
ונחמדות. למה לא?�
�
לכן הממשלה חייבת לראות את ההפגנה שהיתה לפני 3 שבועות כנקודת תפנית בצרכים�
�
של עולי אתיופיה. אני מציע לממשלה להתחיל להתייחס יותר ברצינות לעולים מאתיופיה,�
�
כי הסוף יהיה שאנשים יתקוממו וייווצר בקע ושסע בחברה הישראלית. הם לא יסכימו�
�
להיות ישראל השניה, כמו שבשנות החמישים ניסו ליצור ישראל שניה. לא רק שהם לא�
�
יסכימו, אלא יש פה גם חברי כנסת שלא יתנו שזה יהיה כך, כי אנחנו גם נילחם למענם.�
�
אני אומר זאת לתשומת-לב הגורמים הממשלתיים השונים. אנחנו לא ניתן להפלות את עולי�
�
אתיופיה לרעה מול עולים אחרים או מול אזרחים ישראלים אחרים, ומוטב שממשלת ישראל�
�
תתפכח ומשרדי הממשלה יפתחו את עיניהם ויראו את הדברים האלה ויתקנו אותם, כי המצב�
�
כמו שהוא היום לא יכול להימשך. תודה.�
�

�
�
תודה רבה. לפני שאנחנו ממשיכים, אני חוזר ואומר שבהחלטות ועדת העליה והקליטה�
�
אמרנו שאנחנו מגנים את הנוהג הפסול והמעליב על-פיו נהגו במנות הדם של העולים�
�
מאתיופיה. הנוהג הזה נמשך, אם כי בצורה אחרת. יש הקפאה, אבל הנוהג, ביסוד,�
�
קיים. אמרנו שאנחנו מבקשים להקים ועדה. קם חבר-הכנסת איתן, וחבר-הכנסת מנע אמר�
�
יותר בהרחבה שהוועדה טרם הוקמה, לא ניתנו לה הסמכויות הרחבות כפי שרצינו. היא�
�
יכולה אולי להיכנס לתחומים אחרים, אבל היא לא תבדוק באופן יסודי ומקיף את�
�
הנושאים.�
�
לא רק שאין הרכב, גם ההרכב של יוצאי אתיופיה איננו. ואמרנו במפורש שלא יכול�
�
להיות נציג רק מארגון אחד, צריכים להיות נציגים גם בארגונים אחרים. לא יכלו�
�
להרכיב את הוועדה מצד נציגי יוצאי אתיופיה?�
�
קראנו לשר הבריאות לשנות לאלתר את מדיניותו. דרך אגב, אדיסו מסאלה, שהיה�
�
בראש ההפגנה, דרש את פיטוריו של שר הבריאות. יש לי את זה בכתב, לפני כל סר, שקרה.�
�
יש לי את כל התביעות של ההפגנה. מה קרה עכשיו?�
�




מצאתי לנכון להגיד את הדברים האלה לפני שאנחנו ממשיכים בדיון, כי היו גם

בשביל מה אתה מקיים את הישיבה? מתברר שכל השיקולים לקיים את

הישיבה לא רק שהיו נכונים, אנהנו מתחזקים בזה, כי תפקידה של ועדת העליה והקליטה

הוא ללוות, לקדם, ובעקביות לעשות הכל.

כשהקייסים שבתו אנחנו הפסקנו את שביתתם אחרי 17 יום, למרות שבבוקר היום ה-17

מנהיגי העדה והקייסים היו אצל ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. אנחנו הפסקנו את

השביתה. ראינו גם מה קרה לפני כמה שבועות כשהתברר שיש קייסים שמקבלים משכורת אבל

לא נותנים להם לעבוד, לא נותנים להם תפקיד, אחריות. משרד הדתות מעביר את הכסף

שב בבית. לזה אני קורא קיפוח ואפלייה.

לא יעזרו החלטות ממשלה להיטיב עם העולים מבחינה כלכלית, כי שום שיפור כלכלי

לא יכול לבוא במקום העלבון ורמיסת הכבוד של העדה ושל כל אחד לחוד. לכן צדקנו

כנראה כשהחלטנו לקיים את הישיבה.

אני מוסר את רשות הדיבור למר מיכה פלדמן, ממונה על קליטת עולי אתיופיה במשרד

לקליטת העליה. אני מבין שלפני-כן עבדת בסוכנות היהודית.

הייתי רוצה לפתוח בסיפור קצר. בעת שליחותי בארצות-הברית - אפרופו דבריו של

חבר-הכנסת מנע - באחת ההרצאות דיברתי על עבודה בישראל. נתתי כמובן דוגמאות מתוך

קליטת עולי אתיופיה, ובקהל ישבה גברת ממוצא אפרו-אמריקני. בתום ההרצאה היא ניגשה

אני נולדתי בארצות-הברית, הורי נולדו בארצות-הברית, הורי-הוריי

נולדו בארצות-הברית וגם הדור הבא נולד בארצות-הברית, עד כמה שידוע לי. באתי

לישראל, פעם אחת בחיי, בטעות חשבו שאני מאתיופית והחום שזרם מן האנשים אלי, חום

כזה לא זכיתי להרגיש בארצות-הברית שבה נולדתי.

בבסיס אני חושב שעם ישראל קולט את עולי אתיופיה בחום רב. אני מתנגד לאמירה

שהדרך בה נקלטו עולי אתיופיה היא דרך מרושלת. אין ספק שנעשו טעויות. לא מספיק

אנשים מבני העדה שולבו ומשולבים בנושא הקליטה - ואני ודאי מסכים עם חבר-הכנסת

איתן בענין זה - אבל לומר שלאורך כל הדרך, כך זה נשמע, זאת היתה קליטה מרושלת,

אני חושב שזאת אמירה לא נכונה.

אני אתייחס בקצרה לכמה נושאים שהועלו כאן, אבל לפני-כן אני רוצה להביא

דוגמאות, וכמובן שזה עונה בראש ובראשונה לצד הכלכלי, כפי שאתה ציינת, וזה לא פותר

את הבעיה של הקליטה החברתית, או ההבנה והכבוד ובו י, אבל צריך להזכיר גם אותם.

בנושא קידום בני העדה, בנושא חינוך גבוה, אך ורק מי שנולד באתיופיה ועדיין לא

מלאו לו 30, ולא יישוב מתי עלה ארצה, זכאי לקבל מימון עד 6 שנים מתקופת לימודיו,

כולל שנתיים מכינה להשלמת בגרות ועד 4 שנים לימודים באוניברסיטה, בטכניון או

במכללה, כאשר לא רק שכר הלימוד אלא גם חלק גדול מהוצאותיו הנוספות מכוסים על-ידי

המדינה.

בנושא הדיור אנחנו יודעים שיש משכנתאות מיוחדות לעולי אתיופיה. 4,708 משפחות

ניצלו את המענק הגדול והמשכנתה הקטנה שצמודה אליו.

איזה אחוז זה מהמשפחות?

זה מעורבב, כי חלק מהוותיקים החזירו דירות, לכן אי-אפשר לדייק. אבל רובם

כמובן מעולי "מבצע שלמה", לפניו ואחריו, זה בערך שני-שלישים.

אני אשאל אחרת. כמה משפחות עדיין לא השתמשו בזכות הזאת?

המספר המעודכן הוא 575 משפחות.

בספטמבר 1992 היו 5,340 משפחות, נשארו 380. 4,700 משפחות רכשו דירות. היקף

הסיוע לעולי אתיופיה הוא פי 3 יפי 4 מאשר לעולים במקומות אחרים. משפחה אתיופית

שרוצה לרכוש דירה מקבלת עד 120,000 דולר סיוע, כאשר 90% מהסכום הוא מענק והשאר

משכנתה, כאשר התשלום החודש הוא מכסימום 170 שקל בחודש.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אתייחס גם לסוגיה של אורך זמן ההסתגלות. אין ספק

שהמדיניות של משרד הקליטה היא שגורם הזמן הוא מאד חשוב ויש לגשר על שני דברים

שלכאורה נראים מנוגדים אבל אפשר לגשר ביניהם. זה השימור של מורשת העדה ומנהגיה,

ושילובה של העדה בתוך החברה הישראלית. כמובן שאסור לבוא עם פטיש ולעשות את זה

במכה אחת, צריך לתת לזה הרבה מאד זמן.

דרך אגב, אני חושב שזה נכון גם לגבי עולים מארצות אחרות. הוריי למשל, כל

ידידיהם היו יוצאי גרמניה, הם דיברו גרמנית ביניהם, הם הקשיבו למוסיקה כפי שהיו

רגילים בגרמניה, ולמעשה לא השתלבו מבחינה זו בהברה הישראלית. הם לא היו כמונו,

הצברים. אנחנו, הדור הבא כבר מתנהג אחרת מבחינה חברתית.

לגבי הטיפול בצבא, אני בטוח שחבר-הכנסת איתן מכיר את המושג "מגן ציון". היום

זה כבר שוכלל ויש מגן ציון קצר ומגן ציון ארוך. זה בדיוק אותו רעיון של מסגרת

להסתגלות לקראת השירות הצבאי. איזה מדבר על אפשרות של שנה. עד כדי כך צה"ל עוד

לא האריך את מגן ציון. אבל בהחלטות הקבינט מיום רביעי יש החלטה שמדברת על הגברת

פעילות ההסברה בנושא קליטת עולי אתיופיה בקרב חיילי צה"ל, תוך מתן דגש מיוחד על

הסברה בקרב הסגל הזוטר ובקרב המתגייסים מבני העדה.

גילינו שהקצינים בכל הדרגים קיבלו הסברה. הבעיות בצבא הופיעו דווקא בין

העולים לבין הדרג הזוטר. זה לא משנה ממי נפגע העולה, אם הוא נפגע מקצין או מנגד,

ואחר-כך הוא עושה פעולה שיכולה להיגמר גם בנטילת חייו עצמו. לכן יש צורך גם

לעסוק בהסברה בקרב הסגל הזוטר.

לגבי משרד החינוך, גם כאן יש החלטת קבינט שמתייחסת לסוגיה שהועלתה על-ידי

חבר-הכנסת מנע, וכמובן שהיא לא מיידית אלא לקראת שנת הלימודים הבאה, והיא הולכת

באותו מסלול של החלטות קודמות וביצוע של החלטות קודמות. נאמר כאן: להיערך לקראת

רישומם של ילדי העדה ללימודים בשנת הלימודים הקרובה, תוך הבטחת שילובם בבתי-ספר

איכותיים מכל הזרמים ובפיזור שלא יעלה על 25% בבתי-הספר השונים. הפעולה תיעשה

בשיתוף פעילים ונציגים מקרב העדה. כלומר, המטרה היא להגיע לשנת הלימודים תשנ"ז

למצב שלא יהיה בית-ספר שבו יהיו יותר מ-25% תלמידים מקרב ביתא ישראל.

כמה מורים ומורות אתיופים יש?

בתקופה האחרונה הוכשרו די הרבה מורים. אני לא יכול להגיד לך את המספר אבל זה

עדיין עשרות בודדות, לא במאות.

יש 38 מורים.

שי מולה;

השאלה אם הם מועסקים.

במי זה תלוי?

בנו .

האם יש עוד מישהו מנציגי הממשלה שרוצה לדבר? אם לא, נעבור לארגוני העולים.

שלמה אקלה, בבקשה.

אני מדבר בשם קואליציית הארגונים - 10 ארגונים.

הנושא הזה היה מאד מחריד, מאד כואב. כולנו ראינו את זה בכלי התקשורת. ראינו

את זה בהפגנה הגדולה שהיתה. אבל עם כל הכבוד לרצון להקים ועדה ממלכתית שתבדוק מה

קרה, לי אישית נראה שממשיכים לזלזל בעדה. ממשיכים אולי להבין את העדה כעדה שקטה,

יתומה, שלא יכולה להמשיך לעשות דבר.

הנושא הזה היום בוער. העדה מחכה לקבל תשובה אמיתית על מה שנעשה ומה שהוחלט

על-ידי הדרג המדיני.

נכון, בקליטת עליית יהודי אתיופיה המדינה, או כולנו נכשלנו. כמו שאומרים,

עשינו טעות בשנות החמישים ובשנות האלפיים לא למדנו כלום. ב-1984 אמרו; לא נחזור

על הטעויות שעשינו בשנות החמישים, אבל בשנות התשעים הטעויות חוזרות בצורה גסה,

בצורה הגרועה ביותר שיכולה להיות, כאשר למדינה יש כל המשאבים, כל הנתונים, כאשר

גם לבני העדה יש כל הכישורים כדי לקלוט את עצמה בצורה החיובית ביותר.

דובר על אי-שיתוף בני העדה בקבלת החלטות או בקליטתם של יהודי אתיופיה. זה

נכשלנו. אם לא מנצלים את היידע של בני העדה

כדי לקלוט את העדה בצורה החיובית ביותר, עם כל הכבוד לאנתרופולוגים ולמומחים

השונים הבעיה עדיין תישאר אותה בעיה.

אני עבדתי 6 שנים במשרד הקליטה, בקליטה חברתית, וראיתי את החום שנותן עם

ישראל לעולים. אין לנו שום טענה כלפי אנשים פרטיים שנותנים הכל כדי לקלוט את

אחיהם מאתיופיה. הבעיה היא אולי אצל כמה מקבלי החלטות. כמו ההחלטה שנתקבלה

בחודשים האחרונים, היא בעצם המחסום שמעמידה הממשלה או כל גוף אחר כדי שנתרחק.

במקום שניצור אינטגרציה חברתית, ניצור חברה תקינה במדינת ישראל, אותם אנשים

גורמים שאנחנו נמשיך להתרחק. זה לא היה החלום שלנו. לא באנו בגלל הטבות חומריות

שהמדינה נותנת. באנו כדי לחיות במדינת אבות, כשווים. את זה אנחנו רוצים, את

הכבוד אנחנו רוצים ולא שום דבר אחר.

נכון שיש בעיות בדיור, בקליטה. כמה שנים אנשים גרים בקרוואנים. בבחירות

לפני 4 שנים אמרו: כולם ייצאו מהקרוואנים, כולם יקבלו דיור קבע. בגלל כל הבעיות



שיש, וגם מפני שאנחנו מתחשבים במה שקורה במדינה, ואנחנו יודעים שלמדינה יש הרבה

בעיות, לא יצאנו להילחם כדי לקבל דיור קבע, למרות שזה באמת כואב ויש לנו בעיה.

התקווה היתה שאולי הממשלה תעשה כפי שהבטיחה.

בעניו הוועדה, היא עדייו לא קמה, כאמור. צריך לתת תשובה לעדה. העדה עדייו

עומדת על הרגליים. צעירים רבים מאד מתמרמרים. אני חוזר ואומר מה שאמרתי בישיבה

המדינה מפסידה המון צעירים שיש להם מוטיבציה ומוכנים לינת הכל

כדי להגו על גבולותיה.

בעניו של נציגי העדה בוועדה, לא תהיה שום בעיה להביא נציגים מוסכמים מתוך

העדה.

מישהו פנה אליכם?

אף אחד לא פנה אלינו.

תודה רבה. בבקשה, אורי גנני, נציג הג'וינט.

אני ליוויתי את עולי אתיופיה במסגרת משרד השיכוו כמעט 5 שנים ואני ממשיך

עכשיו ללוות אותם ולעזור בכל נושא הקליטה. אני מכיר את הבעיות בשטח ולא בדיבורים

למעלה.

אני רוצה להגיד לכולנו שיש התמרמרות עצומה בשטח. העולים, ובמיוחד הצעירים -

שלא נטעה, ראינו את ההפגנה, ראינו על קצה המזלג מה יכול לקרות אם לא נטפל בבעיות

בצורה רצינית. ההרגשה שלי היא ששמדברים על הוועדה ומנסים "למרוח" את הענין הזה

כדי להרגיע את השטח. אם לא תהיה גישה אמיתית לבדוק את הבעיות עד הסוף, לתת עליהו

את הדעת ולתת להו פתרונות בצורה הרבה יותר רצינית, החברה הרצינית תשלם על זה

בעתיד.

אני אומר לכם את זה בצורה ברורה. אתמול בלילה התקשר אלי בחור אתיופי שגר

בנתניה. לפני כמה שנים הוא קיבל בתור בודד-יחיד חדר של 26 מטר. בינתיים הוא נשא

אשה, יש לו ילדים, והוא ממשיך לגור באותם תנאים. הוא פונה לכל המערכות ולא

נותנים לו תשובה. זו רק דוגמה.

אני רוצה לומר לחבר-הכנסת איתן, אם הוא חושב שהיום אפשר לקחת את כל עולי

אתיופיה, להחזיר אותם למטוסים ולבנות עבורם קריה או עיר מיוחדת להם, לא זאת הדרך.

לא התכוונתי לזה.

אמרת שצריך לשים אותם ביהד, שיטפלו בעצמם.

לא לפזר אותם ברגע הראשון להגעתם. מה שנעשה כבר נעשה.

היום יש כבר עובדות בשטה. לצערי, להיפך.

בשנות החמישים כשבאו עולים רבים מארצות ערב, הקימו מושבים של תוניסאים, של

מרוקאים, של עיראקים, כדי שהמעבר לארץ הדשה, לתנאים הדשים, יקל עליהם כשהם המולות

של משפהות, כשהם שבט, לזה התכוונתי ואת זה צריך לעשות עם העדה האתיופית, כדי

שיהיה קל להם לעזור זה לזה, ואחר-כך להתהיל להתפזר.

י י אהימאיר;

צריך לשאול אותם אם הם רוצים בזה.

אתה מדבר בצורה תיאורטית. במחקרים שעשינו בקרב עולי אתיופיה מיד אחרי שהם

הגיעו ב"מבצע שלמה" שאלנו גם ותיקים וגם הדשים: איך יכולים להיקלט בחברה

אנהנו רוצים להיות מעורבים. אנהנו לא רוצים להיות הרוב לא

בתדר מדרגות, לא בבנין ולא בשכונה.

הם אמרו: פיזור מרוכז או ריכוז מפוזר.

הם רוצים פיזור, וזאת היתה גם המדיניות.

לצערי, צריך לבדוק איך הגענו ממדיניות כזאת שהיתה מתוך כוונות טובות - ואני

יכול להגיד שהכוונות של כל הגורמים היו טובות - אבל בפועל הגענו לגיטאות. תלך

לרמלה, תלך לקרית-מלאכי, לכל המקומות האלה. כאן הבעיה.

זה ברור. זה נושא לוויכוה.

עמרם אקלום, בבקשה.

מזה עשור שנים אנהנו עוסקים בפרוייקטים הינוכיים ומפעילים ברהבי הארץ, בעיקר

בקרב הגיל הרך, וגם בשיתוף-פעולה עם ה"ג'וינט", את הנושא של חינוך לבריאות, מה

שמשרד הבריאות לא השכיל לעשות עד כה.

אני לא רוצה להתייהס לאירוע האחרון ולהשלכות שהיו בעקבותיו על הקהילה ועל

ההברה בכלל. אני הושב שהבעיה שלנו, או של מקבלי הההלטות היא באי-היכולת שלהם

ליישם ולעקוב אהרי ההחלטות שהם מקבלים. אני חושב שזו הבעיה העיקרית שהמערכות

שקולטות את עולי אתיופיה לא הצליהו לפתור.



כולנו פה בדעה אהת שמושקעים משאבים בעולי אתיופיה, והרשויות מקבלות משאבים

לטובת עולי אתיופיה, אבל היישום בשטח אפסי. רוב הכסף שמוזרם למקומות השונים

מנוצל לדברים אחרים.

למשל?

בבאר-שבע, למשל, הממשלה, או גוף אחר יזרים כסף. אני מראש אומר שרוב הסיכויים

שהכסף הזה לא יגיע לקליטה, כי המצב הגרעוני שנתונה בו עיריית באר-שבע ידוע לכולם,

וכסף שמגיע לשם שוכב בתוך הגרעונות ולא עובר למטרה שקשורה לעדה.

אני תושב באר-שבע ואני יודע שעיריית באר-שבע היתה מהראשונות שהתגייסה לקלוט

את עולי אתיופיה בעיר. אבל בזה הסתיימה הפעילות שלה. יש שכונות מרוכזות של מאות

משפחות, כמו שלמה המלך והחידה, ובזה זה הסתיים. בתי-הספר בשכונות האלה מאכלסים

60% - 70% - 80% ילדים אתיופים.

בנושא המשכנתאות אני יודע שהממשלה עשתה צעד מבורך ונתנה משכנתאות שכל אזרח

במדינה היה רוצה לקבל כמותן, אבל אנחנו שוכחים שהמשכנתה הזאת לא מוענקת לכלל עולי

אתיופיה. היא מוענקת לכ-20,000 עולי אתיופיה ושאר האוכלוסיה לא זכאית לקבל את

המענקים המוגדלים האלה.

אגרת חינוך של משרד החינוך ומשרד הקליטה ניתנת במקרים שהתלמידים לא יכולים

לשלם בעד טיולים, וכיוצא באלה דברים, וגם זה ניתן רק לעולים שהגיעו ב-1991 ב"מבצע

שלמה". יש לנו כ-40,000 נפש שעלו מתהילת שנת 1980 יעד 1991, ואלה משפחות שמצבן

הכלכלי מאד קשה.

אתה טוען טענה בסיסית שוותיקי יוצאי אתיופיה, אלה שבאו עד לפני 4 שנים, לא

זוכים לסיוע כלכלי שווה לאלה שבאו אחריהם?

זה לא מדוייק.

חוץ מהסטודנטים.

אתם תדברו, אבל אני רוצה להבין אותו. האם אתה טוען את הטענה הזאת? כי 4

שנים אני מטפל בנושאים אלה, ואתה היית כאן, ועוד לא שמעתי את הטענה הזאת. זאת

טענת קשה.

כן. חוץ מהנושא של השכלה גבוהה, שכולם זכאים בצורה שווה.

החלטות אחרות. צויין שמשרד החינוך, בהמלצת ועדת ההיגוי, החליט לפני שנה

והצי שמספר התלמידים בבתי-הספר לא יעלה על 25%. אני ישבתי בוועדה הזאת, ועדיין

יש לנו 80, 60, 40 בכתות קלט, ועכשיו ציינו כתות נפרדות.



כל זה מצביע על אי-ביצוע של ההחלטות שמתקבלות בוועדה שלך, בוועדת החינוך

והתרבות, בקבינט כזה או אחר. כלומר, מתקבלות הצהרות והחלטות, אבל אף אחד לא יוצא

לבדוק מה קורה בשטח.

אני מתגורר בשכונת דב יוסף בבאר-שבע, שם ילדים בני 7. 8. 9 מידרדרים מיום

ליום לעבריינות, וזה לא מעניין אף אחד. אף גוף לא ירד לבדוק מה קורה עם הילדים

האלה, וכל יום שעובר ללא טיפול הם הולכים לאיבוד.

הנסיון לפתור את הבעיות שלנו כחבילה אחת לא יילך, כי חלקים מהקהילה שלנו כבר

נמצאים בשלבי קליטה שונים. העולים שהגיעו בשנת 1980 נמצאים בשלבים לגמרי אחרים,

העולים שהגיעו בשנת 1984 נמצאים בשלבים אחרים, "מבצע שלמה" - שלבים אחרים, בעיות

אחרות, והעבודה צריכה להיעשות באופן פרטני, מול משפחה, מול ילד ובעיותיו.

במשרד לקליטת העליה אתם מטפלים בעולי אתיופיה רק בחמש השנים האחרונות, או

שאתם מטפלים רק בעולים שמר אקלום הזכיר?

תלוי באיזה סוגיות. בסוגיה של חינוך גבוה, כפי שנאמר, אנחנו מטפלים יחד עם

משרד החינוך.

אני אומר לאורך כל הקו. אצלכם יש הגבלה של שנים?

יש הגבלה של שנים, אלא אם כן העולה נמצא במסגרת של מגורי מעבר. יש עולים.

במרכזי קליטה שחיים שם כבר 12 שנה. אותם עולים זכאים, למשל, למשכנתה מועדפת.

אם כך, בנושא הזה יש פיצול בטיפול.

אין ספק.

יש אוכלוסים של יוצאי אתיופיה שמשרד השיכון מטפל בה ויש אוכלוסיה של יוצאי

אתיופיה שמשרד הקליטה מטפל בה. יש טיפול שהוא רק בידי העיריה, בשיתוף גורמים

אחרים. אין גוף שמאחד את הטיפול בהם?

פורמלית, בתוך 7 שנים, העולה הופך להיות אזרח ישראלי מן השורה.

היום התגלה לי דבר, שאני מודה שלא נתתי עליו דעתי עד עכשיו, שלמעשה המשרד

לקליטת העליה, שהיה צריך לטפל לרוחב ולאורך בסוגי אוכלוסיה של עולים, הוא למעשה

מתמקד באלה שבאו ב-6-5 השנים האחרונות, ואלה שעלו לפני-כו כאילו איבדו כבר את

זכותם, הפכו לאזרחים משולבים בחברה הישראלית.

פורמלית, בתום 7 שנים עולה אתיופי הופך, כמו כל עולה אחר, לאזרה ללא זכויות

מיוהדות כעולה. אבל משרד הקליטה מהווה כתובת לעולי אתיופיה, לנציגות של עולי

אתיופיה, למפגשים שונים, גם עם תום התקופה הזאת, ואנחנו מנסים להוביל את הנושאים

של עולי אתיופיה גם מול משרדים אחרים.

כאדם שיש לו זכויות הסטוריות וזוכה להערכה גם של גורמים ממלכתיים וגם של כל

הקואליציות של ארגוני אתיופיה - - -

כמעט.

כמעט כל הקואליציות. הרי לפני שהמשרד לקליטת העליה קיבל לידיו את הטיפול,

הסוכנות היהודית טיפלה בהם, ואז אתה היית בסוכנות היהודית. האם הסוכנות היהודית

לא טיפלה בכולם?

הסוכנות היהודית טיפלה במסגרות המעבר.

עד שהסמכויות של הסוכנות הועברו למשרד לקליטת העליה זה היה בשלבים.

זה לא הסמכויות של הסוכנות. ברגע שהעולה עזב את מסגרת המעבר הוא טופל על-ידי

גורמים ממשלתיים. כל זמן שהוא היה במסגרת מעבר הסוכנות היהודית טיפלה בו.

זה ברור.

שי מולה;

אני רוצה להתחיל בנושא המשכנתאות. נכון, הממשלה נתנה יפה וטוב ועולים רבים

ניצלו אותן. לפעמים, תוך כדי ניצול המשכנתאות, נעשו גם שגיאות, שחלקן כרוכות

אולי בעולי אתיופיה. אני מתכוון בעיקר לענין הפיזור. אבל נכון לעכשיו אין כמעט

רכישות, למרות כל התיקונים שנעשו ב-15 בספטמבר. מחירי הדירות קפצו, יש הקפאה

מוחלטת והעולים באתרי הקרוואנים, במרכזי קליטה ובהוסטלים לא זזים כמעט.

נקודה שניה שצריך להבהיר, כל הזמן אנחנו מדברים, חוזרים ומתריעים בנושא של

בני עולים, ואין לו פתרון. היום בן עולה שרוצה לקבל את המשכנתה הזאת, ואולי הוא

יוכל לקבל משכנתה משלימה, הוא לא יכול לקבל אותה. בינתיים המשפחות גדלו. המשפחה

קיבלה דירה בגודל 70 מטר וכרגע היא חיח בתנאים בלתי-סבירים ואין לזה פתרון. אם

אני הייתי עובד במשרד השיכון, אני לא יודע איזו תשובה הייתי נותן לעולה שגר

אני לא יכול יותר. לא נותנים לו תשובה.

על איזה גילים אתה מדבר?

אני מדבר על המשפהות שחיות בדירות ציבוריות והן התרחבו בינתיים, ולא משנה מתי

הן עלו, ב-1980 או ב-1984. אם הוא קיבל דירה ב-1991. בינתיים נולדו לו עוד שני

ילדים. זה חמור ביותר.

חזרנו והדגנו וביקשנו שיינתן מענה גם בנושא של מרכזי קליטה מתקפלים. לך תראה

מה קורה היום ברחוב שאול המלך בבאר-שבע, באשקלון, בעפולה או בנצרת. 12 - 13 שנה

אנחנו מתריעים.

אני השתתפתי בדיון של קבינט הקליטה. נאמר שם שתקום ועדה שהחברים בה יהיו שר

הקליטה, שר השיכון ושר האוצר, והם ינסו למצוא פתרון. להערכתי, לפי מה שאנחנו

רואים כרגע, ולפי התגובות של שר השיכון, לא ייצא מהוועדה הזאת דבר. שר השיכון

אתם בכלל ישראלים לכל דבר, למה אני צריך להתעסק אתכם?

אני חושב שעושים שגיאה בזה שלא נותנים תשובה.

בכל הנושא של קליטת עולי אתיופיה יש דבר אחד שלא נוגעים בו. לי זה כואב,

ולכל אהד ואחד מהיושבים פה זה כואב, והוא הולך עם הכאב הזה עד שיימצא לו פתרון.

מבחינת החברה הישראלית זה טאבו. כוונתי לנושא הרבנות. אנחנו תבענו מראש הממשלה

במכתב, וגם בהפגנה, לפתור את בעיית הדת. הם לא התייחסו לזה. הם לא התייחסו גם

למה שקרה אחר-כך.

אני לא פרשן פוליטי. מפחדים לגעת בנושא הדת, להוציא מלה נגד הרבנות. מה

קרה? איזו גישה זו? איזו התייחסות? אנחנו זועקים. תאמינו לי, הכעס החזק ביותר

שלנו היה בנושא הדת.

אנחנו לא ניתן יד לזה. נמשיך להיאבק למען שוויון מוחלט. היינו נחמדים 10 -

12 שנה עד היום, אבל גמרנו.

אתם נחמדים גם עכשיו, רק השיטות משתנות.

מנות הדם. מה שקרה, אופוריה מוחלטת. כולם דיברו בתקשורת. סיעת הליכוד

הבטיחה לנו שהיא תגיש הצעת אי-אמון, לא ראינו שום דבר.

בסך-הכל תבענו שאמנון בן-דוד יתפטר, ושום דבר לא קרה. אנחנו עומדים על זה

ששר הבריאות יתפטר, ושום דבר לא קרה. הזלזול נמשך. כל הענין של מינוי נציגי

עולים בוועדה, אפילו לא שאלו אותנו מי רוצה להיות חבר בוועדה, ולא אמרו לנו להביא

אדם מוסכם עליהם. גם על זה לא דיברו אתנו.

לי באופן אישי יש השגות לגבי המינוי של יצחק נבון, שר החינוך לשעבר. אני

רוצה להזכיר לכם שהוא קיבל את ההחלטה שכל ילדי אתיופיה יישלחו לחינוך דתי. אני

מציע לבדוק את הנושא הזה.

זבולון המר החליט על כך. נבון המשיך.

אשר לוועדת נבון, עברו 3 שבועות ועכשיו כולם עסוקים.

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בעוד 3-2 שבועות נחזור להפגין. זה לא יעזור

לאף אחד. מדוע פיזרנו את ההפגנה? יש ועדה? לא הפגנו רק בגלל פרשת הדם. הפגנו

גם בנושא החינוך, הדת, הדיור. מישהו דיבר על פתרונות הדיור למשפחות ולבודדים

שנמצאים עכשיו באתרי קרוואנים ובמרכזי קליטה? הממשלה לא יכולה לתת פתרון דיור

לקשיש בן 80, כשנשארו לו רק שנים ספורות לחיות? איזה מן דבר זה? זה לא יכול

להיות. לא הסכמנו ולא נסכים.

פרשת הדם היתה נושא אחד. אנחנו פנינו לבג"צ. הארגון שלנו עיכב עכשיו את

הבג"צ, כי מבחינה משפטית ראינו שאנחנו הולכים להפסיד. לכן הענין נמצא כרגע

בהקפאה. יהיה אשר יהיה, נמשיך להיאבק בענין הזה.

קודם-כל אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה. מיום שבאנו אליך, כל הזמן טיפלת

בעניינים שנוגעים לעדה שלנו, עקבת, יצאו החלטות, אבל מעט מההחלטות בוצעו. זו

הבעיה העיקרית, שהממשלה מחליטה והיא לא מוציאה את ההחלטות שלה לפועל.

אני רוצה, ברשותכם, לומר דברים ברורים, וכמייצג ארגון אני רוצה שיתקבלו

החלטות ברורות שאפשר גם ליישם אותן.

אנשים מנסים להתחמק מדבר אחד, שכל הזמן מזניחים אותו. כל הזמן מנסים לדחוק

אותו ולהתעלם ממנו, כולל אנשי העדה, כמובן, וכוונתי לנושא איחוד המשפחות שנשארו

באתיופיה. הממשלה החליטה לאחד את המשפחות, אב ואם, איש ואשה. כל

ההחלטות האלה נתקבלו לפני 4 שנים. פתאום משרדים מסויימים החליטו שאפשר לאחד אך

ורק את המשפחות שלהם ילדים קטינים. הקו נשאר.

בהזדמנות זו אני רוצה לפנות גם לשר הקליטה שמנסה לרדת מהאחריות שלו בענין

היהודים שנשארו שם. זאת האחריות הבלעדית שלו, גם בוועדה שתבדוק את המכלול כדי

לפתור את הבעיות, והוא דוחה את זה.

אנשי העדה אולי שוכחים את זה, אני רוצה להדגיש את זה. חייבים להביא את

האנשים שנשארו שם, לפני שיהיה מאוחר. הם סובלים שם יותר מארבע שנים. למה הממשלה

לא עושה משהו בענין הזה? למה לתת להם לסבול? למה שהם יתחילו לתת לילדים חינוך שם?

יש שם הרבה בעיות. למה שלא יפתרו את בעיית העליה שלהם? למה אתם לא אומרים את

הדברים כמו שצריך? כי בשטח אתם רואים את הכעס, את הקושי.

אני מבקש מכם, יושב-ראש הוועדה וחברי הכנסת רפאל איתן ויוסי אחימאיר, תקחו את

הנושא הכאוב הזה ותנסו לפתור את הבעיה. השר מתחמק ומעביר אותו הלאה. אני מבקש

לבצע את החלטת הממשלה לאחד את המשפחות. היום הילדים נשואים. בחור בן 20 נשוי

כבר ואין לו סיכוי להכיר את ההורים שלו.

היתה גם החלטה להביא אנשים זקנים שנמצאים שם ובחורות צעירות בנות 16 שעובדות

במשק בית והן נופלות קורבן לאונס. אנחנו זעקנו וביקשנו ממשרד הקליטה וממשרד

הפנים להביא אותן, משום שאין להן מה לאכול ואז הן הולכות לעבוד בבתים ושם הן

קורבן לאונס. למה לתת להם לסבול בשל היותם יהודים? אנחנו רוצים להביא את הזקנים

שמחכים באתיופיה ולאחד אותם עם בני משפחותיהם.

נקודה נוספת, חינוך לבריאות. בקרב העדה, כפי שאמר חבר-הכנסת איתן, יש אנשים

מוכשרים, אבל לממסד הישראלי יש בעיה רצינית מאד. הוא לא רואה בנו שווים בין

שווים. הוא לא מנסה להשתמש ביכולת שלנו. לא משתפים אותנו בהחלטות.



בנושא חינוך לבריאות אנחנו זועקים היום. גם לקבוצות שעדיין נשארו באתיופיה,

לשלוח מכאן שליחים ולתת להם שם חינוך לבריאות, חינוך יהודי כמו שצריך. הם ממילא

יבואו לכאן וחייבים להביא אותם.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש להתחיל לפעול כבר היום בנושא של חינוך לבריאות, שם

באתיופיה, בשיתוף-פעולה עם כל הגורמים שפועלים בקרב יהודי אתיופיה.

נושא שלישי. מ"מבצע משה" עד "מבצע שלמה" לממשלה היתה תוכנית מיוחדת של הכשרה

מקצועית לאנשים בני 28, 30. היתה הכשרה מקצועית מיוחדת שנתנו לכל הצעירים במשך

שנתיים. אותם אנשים רכשו ידע והם נקלטו בשוק העבודה כשווים בין שווים, והם היום

דוגמה לקליטתנו בארץ. אחרי "מבצע שלמה" הממשלה משום-מה ביטלה את ההכשרה המקצועית

ולאנשים היום אין מקצוע, ואז קורה שאנשים בגיל עבודה מובהק, שיש להם הרבה ילדים,

מועסקים על-ידי חברות כוח-אדם. אחרי 6 חודשים מפטרים אותם. הם מחכים 3-2

חודשים ואחר-כך הם חוזרים לעבודה, ואז יש לנו בעיה.

אני קורא לממשלה לגייס כוחות. אנחנו כארגון נוכל לגייס את האנשים האלה,

להכשיר אותם לעבודה ולתת להם כבוד עצמי.

חינוך. במסגרת עליית-הנוער יש צעירים רבים מעולי אתיופיה, כפי שאמר גם

חבר-הכנסת רפאל איתן. אני קורא לממשלת, לשר החינוך ולשר הקליטה להתגייס היום, לא

מחר, להוציא קבוצת חניכים מנהיגים חינוכיים באותם מקומות ולהדריך שם את הנוער הזה

שהולך לאיבוד, ללא מסורת ישראל. הוא נמצא בחלל. 700 תלמידים נזרקים היום החוצה,

ואני רוצה בשבילם מסגרת מיוחדת, מבצע מיוחד, ולהכשיר מנהיגים חינוכיים מקרב יהודי

אתיופיה. תודה רבה.

אני רוצה להתייחס קודם-כל לצעירים מהעדה שלנו, סטודנטים שסיימו לימודים

באוניברסיטה או תואר שני, ואף אחד- לא נעזר בהם. למשל, אם יש דבר שנוגע לעדה

האתיופית, או לתרבות של העדה, את מי עוראלים? את האנתרופולוג. נכון, הוא למד, אבל

אף אחד לא יכול לדעת את התרבות האתיופית יותר מאתנו.

יש קבוצות, כמו ה"גיוינט", למשל, שעושים הכשרה מקצועית. את מי לוקחים בתור

רכז? לא אתיופי יליד הארץ שהתחנך פה וסיים אוניברסיטה, לוקחים מישהו אחר שיהיה

רכז הפרוייקט, ולא את האתיופי. ומה עם האתיופי שסיים לימודים, הוא לא יכול להיות

רכז של בני העדה שלו? אומרים: הוא יהיה מתורגמן ורכז. מה, אנחנו לא יכולים

להיות רכזי פרוייקט של בני העדה שלנו? לא נעזרים בנו, לא משתמשים בנו, וזה מקומם

מאד.

רציתי להתייחס גם לנושא של חינוך, השכלה גבוהה. מיכה פלדמן דיבר על הזכויות

- 6 שנים. תיאורטית זה קיים, אבל בשטח לא. אני למדתי שנתיים קדם-מכינה ואחר-כך

למדתי שנתיים במכללה. אני רוצה עכשיו השכלה גבוהה, מגיע לי. אני עדיין לא בת

30, מגיע לי לקבל סיוע במשך שנתיים נוספות. אמרו לי: יש לך מקצוע, זאת בעיה

שלך. ואני לא לבד, יש הרבה כמוני.

יש פער עצום בין מה שכתוב לבין מה שעושים. אומרים שלעולי אתיופיה נותנים

זכויות כאלה. רושמים, ובשטח לא רואים את זה. אבל פה אני שומעת כאילו הכל טוב

ויפה. כל נציג של משרד ממשלתי אומר: אנחנו נתנו משכנתה לעולי אתיופיה. תבדקו

כמה אחוז מהעולים קיבלו משכנתה. נאמר כאן שכסטודנטים אנחנו זכאים לקבל 6 שנים

סיוע. מי קיבל את הסיוע הזה? האם זה שנה, שנתיים? צריך לבדוק את זה.

דובר כאן על הדור הבא. הדור הזה תהיה לו בעיה, הדור הבא יהיה מוצלח. תגידו

לי, אם אני לא מצליחה, הבן שלי יצליח? תלכו לקרוואנים, למרכזי קליטה ותראו איך

חי הדור הבא שאנחנו מדברים עליו שהוא יהיה דור נאור, שווה. האם כל אלה שעלו

בשנות החמישים ואומרים שהם סבלו, לא שומעים עכשיו את הבעיות שלהם? אתמול ראיתי

בטלוויזיה תוכנית על ילדי תימן, וכל-כך כאב לי לראות אחרי 40 שנה מה קרה להם,

ואנחנו לא יודעים איפה הילדים שלהם. זה מה שמחכה לנו?

אני לא רוצה לדבר הרבה. באנגלית אומרים שמי שמדבר הרבה משקר. לכן אתם

צריכים לתת פתרון לבעיות שראינו לפני כשלושה שבועות. אם לא, אנחנו ניתן חזרה את

התשובות לכולם.

י י בן-יאיר;

בנאמנות לדבריו הראשונים של טדי, איש חינוך מקרית-גת, שלושה-ארבעה דברים

שמן הדין שייאמרו כאן, אפילו אם יש בהם נימה אופטימית, ומותר גם לדבר על דברים

שיש בהם נימה אופטימית.

החברה הישראלית ככלל, בגדול, אוהבת את עולי אתיופיה, והלוואי ואהבה זו תשרה

ותונחל על אהבת החברה הישראלית את שאר העדות ואת שאר שבטי ישראל. הנחה אחת.

הנחה שניה. אנחנו מדברים בעדה עובדת, בעדה שאיננה נתמכת סעד. לאמור, שיעור

מועסקיה של העדה בקרב החברה הישראלית, לרבות התפלגויות העבודות השונות, הוא

כשיעור בחברה הישראלית, דהיינו משהו כמו 70% עד 71%. אנחנו מדברים בעדה ש-96%

מצעיריה, שהוגדרו על-ידי צבא הגנה לישראל ומערכת הבטחון כמלש"בים בשנת 1995,

התיצבו לשירות הצבאי.

עוד הנחה אחת, ואותה אומר בנימה יותר אישית. מזה 6-5 שנים, בצמידות רבה

מאד אני מכיר את הדור הצעיר של הצבא, כאלה ששירתו בצה"ל, בנות ששירתו בשירות

לאומי, ובכלל הדור הצעיר בגדול. אני חושב שכל מי שמכיר את הדור הזה מקרוב יודע

עד כמה עם ישראל, ולא רק העדה, יכולים להתנחם בדור כזה של אנשים צעירים.

מבחינתי , הדור הצעיר של העדה הזאת התקווה של עם ישראל, מעבר לתקוותה של העדה.

ומכאן אני רוצה לדבר על 3 - 4 נקודות שאני חושב שצריך לשים עליהן את האצבע.

אני חוזר לדבריו של חברי שלמה מולה, אני חושב שהדברים שנאמרו על-ידי שלמה צריכים

להאמר בגלוי, בבהירות ובאופן חותך. יהודי אתיופיה הם יהודים. נקודה. מעבר

לנקודה הזאת אין שום פסיק ואין שום מלה נוספת. לאמור, בתי או בנותיי, כאשר הן

הולכות להירשם לנישואין, הן יכולות להירשם אצל כל רושם נישואין במדינת ישראל.

בנות חברות שלהן מתוך העדה, או בנים חברים שלהן מתוך העדה, כאשר הם הולכים להירשם

לנישואין, יש נבחרת של 9 רושמי נישואין מקרב הרבנות הראשית - ובהזדמנות זו אני

מברך את אותם רושמי נישואין - עתידים להצטרף אליהם 13 הרבנים שסיימו הכשרתם

לרבנות במכון מאיר והם עוברים עכשיו הכשרה לרישום נישואין. הרבנים הראשיים

הבטיחו להם שכאשר הם יעברו את הבחינות, ביולי השנה, הם יהיו רושמי נישואין. זאת

אומרת, יהיו במדינת ישראל 20 רושמי נישואין.

השאיפה צריכה להיות שכל רושם נישואין במדינת ישראל ירשום לנישואין את בני

העדה. שוב נקודה. מעבר לזה אני לא מוסיף. זאת הבעיה הכואבת ביותר, ועל הבעיה

הכואבת הזאת נבנים שאר הכאבים. הסר את הענין הזה, אתה הופך אותם לחלק מהבעיה

הכללית של עם ישראל, וזה הדבר שאליו צריך לחתור.

נושא נוסף, והוא הוזכר על-ידי צגה מלקו. אני חושב שבגדול החתירה של החברה

הישראלית הממוסדת והלא-ממוסדת צריכה להיות שלא עוד מספרי 2 ו-3 מקרב העדה. צומחת

לעינינו מנהיגות נפלאה, שמבחינת ערכה וכשרונותיה זהה לחלוטין למושג המנהיגות

שאנחנו מכירים בחברה הישראלית. לכן צריכה להיות סימטריה מוחלטת בין המנהיגים

שצמחו מקרב העדה לבין המנהיגים שצמחו מקרב עדות אחרות של ישראל, ולא עוד מצב שהם

מסי 2. לא סומכים ולא מתורגמנים ולא עוזרים וכיוצא בזה, אלא סימטריות מלאה של

מנהיגות, גם ברמה הלאומית של הפוליטיקה של המינהל הציבורי, גם ברמה של השלטון

המקומי.



אני חושב שצריך לעשות הכל. יש בארץ 680,000 אנשים מתחת לקו העוני. כן לא

ירבו. השאיפה של כולנו, של העדה ושל כל היושבים כאן צריכה להיות שחס ושלום

בעתיד לא ונהיה זהות בין העדה לביו המצב הכללי של היות מתחת לקו העוני. זו צריכה

להיות החתירה המשותפת של כל היושבים כאן, עם כל מה שהם מייצגים.

בנושא הדיור נעשתה פעולה שאי-אפשר שלא לשבח אותה, של הממסד הממשלתי: משרד

הקליטה, משרד הבינוי והשיכון, משרד האוצר, בדמות מבצע משכנרנאות. אבל אנחנו

יודעים על אלף ויותר צעירים מבני העדה שמתהלכים ללא דיור, ללא פתרון של דיור וללא

תקווה בשנים הקרובות לקבל פתרון דיור.

ובכן, אותה רוח, אותה גישה, אותה פרוצדורה שנקבעה באשר למבצע המשכנתאות צריכה

להקיף את כל הקבוצות של העדה.

מה ה"ג'וינט" עומד לעשות עוד?

י' בן-יאיר;

ביחד עם חברי יחיאל ערן העובד עמי במקביל אנחנו עושים את כל המאמצים.

אבל אתם רוצים לעשות יותר עכשיו.

י י בן-יאיר;

השאיפה שלנו תמיד היא לעשות הרבה יותר.

איד אתה רואה למשל את הדרישה העקבית של יפת, שקיבלה חיזוק מהוועדה וממני

באופן מיוחד? אפילו אמרתי לשר ברק: אל תיסע פעם אחת לוושינגטון, סע יומיים

לאדיס-אבבה ותפתור את הבעיה של 3,000 - 3,500 אתיופים שנשארו במיתחם שם.

ה"ג'וינט" נותן סיוע הומניטרי ללמעלה מ-50% מהם, ויתר ה-50% בא בעקיפין. איך

אתה רואה את זה כאיש "ג'וינט"?

י י בן-יאיר;

מה שקשור לאדיס-אבבה ולחיבור האנשים הנמצאים היום באתיופיה למדינת ישראל,

ההכרעה היא בידי מדינת ישראל.

יש הכרעה. בישראל אמרו: מי שזכאי צריך לעלות. האתיופים אומרים: לפי מנות.

100, 102, 104 איש לחודש. זאת אומרת, זה יקח 5 שנים עד שאחרון הזכאים יעלה משם.

למה ה"ג'וינט" צריך לטפל בהם? למה לא ממשלת ישראל? הרי

הם זכאים, מעלים אותם. למה לא נותנים להם יחס שווה? יש שם שני סוגים של

אנשים. חלק מקבל מה"ג'וינט" באופן רשמי וחלק מקבל באופן בלתי רשמי. אינה יודע את

זה.

י י בן-יאיר;

כן.

זה כתם של מדינת ישראל.

ייתכן מאד, אבל לא בידי ה"ג'וינט" למחוק את הכתם הזה.

אבל למה ה"ג'וינט" נותן רק לחלק מהם?

משום שפעולתו של ה"ג'וינט" באדיס-אבבה, ובחוץ-לארץ בכלל, בקרב הקבוצות

היהודיות מוכתבת על-ידי דרישות ותכתיבים של ממשלת ישראל. הוא לא יכול לנהל

מדיניות עצמאית.

רציתי את התשובה הזאת. אני מודה לך.

אני אתרכז בשתי נקודות שרושובות לי. האחת, בנושא הקרוואנים. אנחנו לא פוסלים

מה שעושה הממשלה בענין המענקים, אבל כמו ששלמה אמר, עולים הפסיקו היום לרכוש

דירות. לכן הקרוואנים הם עצם בגרון לנו, כבני העדה שרואים אותם שם. ונושא

החינוך, שמרוכזים 60% - 70%, אנחנו רוצים להוציא אותם משם. 5 - 6 שנים זה כתם

למדינה. לכן אנחנו מבקשים להוציא אותם משם כמה שיותר מהר.

שנית, אין לנו דבר נגד החברה הישראלית. אני מסתובב הרבה בארץ ורואה איפה שיש

אתיופים מעריכים אותנו, אבל כשרוצים להיות שכנים שלהם - לא בקרבתי. אלה שני דברים

שלא הולכים יחד. אשה אחת אמרה לי: אנחנו אוהבים את האתיופים מכל הלב. אבל

תראה, משרד הקליטה נתן לה פה דירה והיא משלמת 100 שקל שכר-דירה. אני משלמת 2,000

שקל משכנתא ובגלל שבאו לכאן אתיופים ערך הדירה שלי ירד.

גם אני מעריך את החברה הישראלית, ולכן אני אומר שלא יאהבו אותי אלא יכבדו

אותי. זאת ההתייחסות שלי היום כלפי החברה. כבדו אותי, אל תאהבו אותי.

לעומת זה אני שומע שעל הרוסים אומרים: אתם רמאים, לא בסדר. אבל כשהם הולכים

להיות שכנים שלהם, אין שום בעיה. לכן, זאת דילמה שצריכה הסבר של הצד הקולט.

יש אנשים, אנתרופולוגים מלומדים, שכל פעם זורקים: את זה למדו, ינקו מאתנו.

כל המומחים לאתיופים לא נולדו מומחים לאתיופים. הם למדו מאתנו, שאלו אותנו,

אנחנו ליווינו אותם. אני באופן אישי ליוויתי שני אנשים במשך שנים.

שמעתי קודם שיש 40 מורים אתי ופים. כן ירבו ויהיו דוגמה לחיקוי. אני שואל

כמה מהם משרד החינוך העסיק באופן שוטף כדי שישרתו את הקהילה ויהיו דוגמה לחיקוי?

לכן, אותם גורמים ממסדיים, כדי לתת דחיפה לקהילה החלשה, למה לא יכולים לקלוט

אנשים מבני הקהילה שיהיו יועצים לקהילה עצמה?

חבר-הכנסת איתן סיפר על הילד שנפגע כשאמרו לו שהוא מסכן. אילו היה שם

אתיופי, הוא לא היה פוגע בו, כי הוא מכיר את המנהגים. לכן, למה לא לקלוט בכל

מוסד נציג של העדה שיכול לעשות? יש כאלה שיכולים להיקלט.



דבר אחרון, בני עולים נשואים שיש להם ילדים. בבית אחד גרות 13 נפשות. זה גל

שיכול לחביא לפיצוץ. כל רגע רוצים לצאת לשטח. כאשר ראש הממשלה רבין זכרונו

לברכח נרצח, באותו זמן היינו צריכים לצאת להפגנה. זה השתבש. גם ההפגנה בנושא

הדם השתבשה. כל הזמן עומדים, כי אין להם לאן ללכת. לחלק מהם יש תינוקות.

אתה כבר ותיק, 10 שנים בארץ, תסתדר כמו שמסתדר

כל ישראלי. אבל ותיק שנולד כאן, אביו המבוסס יכול לעזור לו. אבי לא יכול לעזור

לי, הוא מתקיים מהבטחת הכנסה.

לכן ממשלת ישראל צריכה למצוא פתרון ולעזור לאנשים האלה. אם לא, לאן הם

י ילכו? הם יישברו. הם עובדים יום ולילה כדי להצליח, אבל לא יכולים.

יש אנשים שמכל מיני סיבות הם גרים במקומות אחרים ורוצים לעבור למקום אהר.

לזה אין שום מענה. אדם בן 75. חולה אסטמה, או אפילפסיה, גר בקומה רביעית, וקשה

לו לעלות לקומה רביעית. כותבים מכתבים לוועדת ערעורים. אני חושב שיש להם שם בור

שאליו הם זורקים את המכתבים, כי הם לא משיבים עליהם. ועדת הערעורים צריכה לתת

פתרונות לבודדים עם בעיות.

אני רכזת קליטה ארצית בנעמ"ת. עליתי לארץ בשנת 1956.

אני רוצה לדבר על מחנכים מקרב העדה. מתוך נסיון החלטתי בזמני להביא מורים

מקרב העדה להדריך את האמהות האתיופיות בנעמ"ת, ומשרד החינוך התנגד לכך. למרות

ההתנגדות אני הכשרתי מורים מקרב העדה והיום הם מורים בשטח ומשרד החינוך מאד מעריך

את זה ורואה את זה בחיוב. אני חושבת שצריך לחזק את הענין הזח.

חשוב כנאד מבחינת האינפורמציה שתהיה אינפורמציה נכונה. הדברים הם לא תמיד

לכיוון הגרוע. בנושא הדיור למשפחות אתיופיות ותיקות, שלא מגיע להן לקבל את

המשכנתה המיוחדת ולקנות דירות, שגרים בדירות ציבוריות, האמת היא שהאופציה הזאת

ניתנה לעולים שגרים באזור המרכז, ללא קשר למועד הגעתם לארץ.

כמה משפחות אתיופיות גרות במרכז?

יש הרבה משפחות, אבל זאת הטעות, שלעולים שגרים דווקא בישובים בפריפריה, כמו

באר-שבע, קרית-גת, אשקלון, כל הישובים היותר קשים, להם לא ניתנה האופציה הזאת והם

היום ממורמרים כשהם רואים דווקא את העולים שגרו בישובים החזקים, מקבלים אפשרות

לעבור לדירות ברכישה במרכז הארץ.

לגבי משפחות שנשארו עדיין באתרי קרוואנים, אני יודע מהשטח שאלה משפחות שלא

מעוניינות לקנות דירה. אלה זקנים, או משפחות חד-הוריות, משפחות שלא מעוניינות

לקחת את המשכנתה.

זה לא נכון.

אני רוצה לחזק את כל מה שנאמר על בעיות הדיור של הצעירים, של הבודדים, של

הקשישים, של כל הדיירים האהרים שגרים בדירות "עמידר" בתנאים תת-אנושיים. אני

מציע לחברי הוועדה לבקר בשטח ולראות את הדברים האלה, ואז תתרשמו.

בקרוב נעשה סיור בגדרה והסביבה, בדירות "עמידר".

אני רוצה להתייחס באופן כללי להעסקת יוצאי אתיופיה במגזרים השונים, הן במשרדי

הממשלה והן ברשויות, אני חושב שנוכל לומר שהשגנו את המטרה כשי וצאי אתיופיה לא

יטפלו רק ביוצאי אתיופיה אלא יטפלו בכלל האוכלוסיה. אנחנו צריכים ללכת עם הפנים

לכיוון הזה, שעולי אתיופיה יועסקו בכל הדרגים, בכל המקצועות, בכל הרשויות, מתוך

מגמה שהם יטפלו לא רק בעולי אתיופיה. על זה צריך ללכת ולא על שלב הביניים שאנחנו

עוסקים בו עכשיו.

אני רוצה להבהיר עובדות. באתרי הקרוואנים נותרו היום ללא פתרון דיור 575

משפחות, ו-918 בודדים, וזאת הבעיה המרכזית.

אני מחזק את דבריו של אורי גנני, אם כי לא בצורה אבסולוטית. מתוך 575

המשפחות, לרובן היינה הזדמנות לרכוש דירה והן לא עשו זאת. נותרו למעשה המשפחות

שברובן אינן רוצות או אינן יכולות לרכוש דירה. יצאנו היום במבצע של הענקת פתרון

דיור ציבורי, ואני מאמין שתוך מספר חודשים רוב המשפחות תקבלנה את פתרון הדיור.

הבעיה הגדולה היא עם הבודדים. פרט ל-912 בודדים באתרי הקרוואנים יש עוד

למעלה מ-400 במרכזי קליטה, בהוסטלים וגם אנשים שפשוט מסתובבים פעם אצל זה ופעם

אחרת אצל זה.

אני מקווה שעם העברת 15 מתקנים מהסוכנות היהודית לממשלת

ישראל/"עמיגור"-"עמידר", יבואו גם הדברים האלה על פתרונם, אם כי אף פעם לא בצורה

מוחלטת, כי חלק מאותם מתקנים נמצאים בפריפריה, והחבר'ה שלנו לא תמיד מוכנים ללכת

לצפת או לערד, ואני מקונן על זה, כי אפשר להיקלט גם בצפת וגם בערד-. אני מבין את

המורכבות של הענין, שיש קרובי משפחה - - -

וגם תעסוקה.

נכון. לכן ברור שזה מסובך.

זה הנושא המרכזי שרציתי להבהיר. יש גם סוגיה של הכשרה מקצועית שהיתה קיימת

בזמנה בצורה מאסיבית. היא התקיימה גם אחרי "מבצע משה" וגם אחרי "מבצע שלמה",

והיום היא קיימת במספרים מאד-מאד קטנים, אבל לא ירדנו מהסוגיה הזו. בני 18 עד 25

יכולים לזכות בהכשרה מקצועית ובמסגרת שנתיים הם יקבלו גם השכלה כללית, ואני מקווה

שבסופו של דבר הם יעבדו במקצוע שהם רכשו.

שמעתי את הדיון בסבלנות. לנגד עיני עומדות הדמעות של משה. לפני 3 שבועות

ראיתי אותו בוכה גם בוועדה, גם בסיעת הליכוד, וזה נגע ללבי יותר מכל המחזות

האחרים שראינו. אני חושב שבין ההפגנה שהיתה לפני 3 שבועות ובין ההפגנה שעלולה

להיות בעוד 3 שבועות, אם לא נטפל בנושא, הרי שהמחזות האלה עלולים לחזור. אני לא

אומר שמישהו צריך לפעול תחת איומים או לחצים, אבל אין ספק שבתקופה האחרונה הועלו

הבעיות של בני העדה האתיופית בצורה הנוקבת ביותר, לאחר שבתקופח קודמת הן לא טופלו

כפי שהו היו צריכות להיות מטופלות, עם כל ההישגים שהיו בקליטתם.

אני חושב שתפקידה של הוועדה לא לתת לנושא לדעוך. תפקידה של הוועדה שלנו

לגרום לכך שוועדת נבון, שהכריזו עליה שהיא תקום בפועל, תפעל ותשמע את כל הנושאים

שהועלו פה - כי שמענו פה על אלף ואחד נושאים שאפילו לא קלטנו אותם, לא יכולנו

לטפל ברצינות בכל נושא ונושא. זה יהיה תפקידה של הוועדה שתקום. אבל בדיון הזה

עלו כמה נושאים שהייתי קורא להם בראשי פרקים: בלי פטרוניות, לתת כבוד, ולטפל

בנושאים אלה בצורה פראקטית ולא כדי לצאת ידי חובה.

אני לא רוצה שתקום ועדה שתבדוק למה לא קמה ועדת נבון. אינני יודע אם יש ועדת

משנה בוועדת העליה והקליטה לענייני העדה האתיופית. אם אין, אולי צריך להקים ועדה

כזאת.

הייתי מקבל את הצעתך, אבל בעוד שבועיים - שלושה שבועות מפזרים את הכנסת.

בכל אופן, אני מקווה שגם בתקופה שנותרה אנחנו נדאג לכך, בתוך הוועדה, ונעביר

את המסר שוועדת נבון תקום ותטפל בנושאים האלה בצורה פראקטית, בעזרתכם, בעזרת

נציגי הארגונים, ובלי פטרוניות ועם הרבה כבוד, כדי לקדם אותם, כדי שבעוד חודש לא

נראה עוד פעם את ההפגנות ואת הדמעות.

אין לי מה להוסיף על מה שאמרתי בתחילת הישיבה. אחרי ששמעתי את כל הדברים אני

מתחזק בדעותיי מה צריך לעשות, מהר, וזה אפשרי.

אינני יודע אם בעוד שלושה שבועות תהיה הפגנה. אני נגד הפגנות ונגד השגת

פתרונות בצורה כזאת, אבל כנראה שבסוף חודש מאי אנחנו כבר נטפל בענין באופן ישיר,

בלי בעיה.

אני מבקש לסכם. א. יש נושא שנקרא אתרי הקרוואנים. נציגי הממשלה ובעיקר שר

הבינוי והשיכון התחייב, גם בוועדה וגם במליאת הכנסת, שעד 31 בדצמבר 1995 יפונו כל

העולים מאתרי הקרוואנים. ההחלטה הזאת לא בוצעה במלואה, אבל היה הישג גדול, ש-80%

- 82% מדיירי הקרוואנים עברו לדיור קבע. זה כשלעצמו הישג רב-רושם שראוי להערכה.

20% מהעולים שעדיין נשארו בקרוואנים אלה האוכלוסיות הקשות, החלשות והמיוחדות

שאותן הזכרתם והם הבודדים-היחידים, בעיקר קשישים, אבל גם צעירים. אולי יש אלף,

אבל עובדה היא שלפני כמה ימים אורי גנני הביא במקרה 3 בחורים מירושלים. המקרה

האחד הוא של בחור, 11 נפשות במשפחה שגרה בשני מגורונים בגבעת המטוס, והם עוברים

לדיור קבע בבית-שמש. האח המבוגר משרת במשמר הגבול וכל האחרים הם למטה מגיל 18

והוא רוצה שישאירו לו את המגורון, עם עוד 3-2 מגורונים בסביבה.



המדיניות של הממשלה היא שסוגרים את המגורונים. לפי דעתי זו מדיניות לא

נכונה. למה צריך לסגור את המגורונים? זו אהת האפשרויות, לתת מגורונים לצעירים,

אבל לא נותנים.

המקרה השני הוא יותר קשה, של בחור שהתברר שאין לו משפחה בארץ והוא לא מתגייס,

מפני שהוא נסע באופנוע ועשה תאונה, וכתוצאה ממנה יש לו בעיה בריאותית ולכן לא

מגייסים אותו. אבל הבחור לבד, ומצאו אותו כמה פעמים ישן בתחנה המרכזית בירושלים.

למה? כי הוא גר אצל חבר. אבל לפעמים החבר רומז לו: הלילה אל תהיה אתי.

זה קורה לא רק אצל יוצאי אתיופיה, גם אצל האחרים. בכלל, אי-אפשר כל הזמן

לחיות על זרי דפנה. יש הישגים, מקבלים תעודה, מקבלים מדליה, מקבלים כותרת בעתון,

מקבלים פרס.

יש עכשיו ועדת פרסים ליד יושב-ראש הכנסת, שאני עומד בראשה. המועד האחרון אמנם

היה 8 בפברואר, אבל עמותות, אגודות או ארגונים שעשו למען קליטת העליה ולמניעת

ירידה מישראל יכולים עוד לפנות לוועדה.

לפני כמה שנים היינה בעיה של משפחות חד-הוריות. היא עדיין קיימת, אבל יש

הישגים גדולים בתחום הזה.

יש בעיה של בודדים, שאינם מוכרים כמשפחה. אני זוכר לפני 30 שנה, בתוקף

תפקידי בעיריית ירושלים נלחמתי והשגתי להם ב"פרזות" הכרה כמשפחה חד-הורית. אז

אמרו שמשפחה חד-הורית היא לא משפחה. עכשיו - כן, אבל בודד לא מוכר כמשפחה. הוא

לא רוצה להתחתן, ואי-אפשר לחייב אותו להתחתן. השאלה היא מה עושים עם הבודדים?

איש לא מטפל בהם. אין קטגוריה כזאת של הכרה בבודדים. לכן, מי נשאר בקרוואנים?

בודדים - גם קשישים וגם צעירים, וגם המקרים הקשים.

לפני ארבע שנים ביקרנו בנחל בקע. היו שם 6,000 משפחות. היום נשארו שם כמה

עשרות. זה הישג בלתי-רגיל, אבל עשרות המשפחות האלה מפוזרות. זאת אומרת, הם

חשופים לאלימות ולכל מיני דברים. פה זוג זקנים, פה בודד בתוך מחנה גדול.

אני נותן את זה כדוגמה כדי לומר שצריך לציין את ההישגים, אי-אפשר לטייח

הישגים, אבל מצד שני אי-אפשר שלא להתמודד עם הדברים האחרים. לכן הדרישה שלנו

היתה שתקום ועדה מקיפה.

אני רוצה לומר עכשיו דברים כנים. לפני כמה חודשים קיבלנו בוועדה זו ההלטה

להקים ועדת חקירה ממלכתית בענין ילדי תימן. לא היינו הראשונים, היו חברי-כנסת

שקדמו לנו, אפילו חברי-כנסת שיש להם זיקה ליוצאי תימן, כמו חברי-הכנסת

קהלני,גמליאל ואחרים. אנחנו תרמנו את תרומתנו. שאלו אותי: מה אתה עושה? קיבלנו

החלטות.

נפגשתי במזנון הכנסת עם ראש הממשלה יצחק רבין ואמרתי לו: יש החלטה, תקים את

הוועדה. היה צריך להיות רעש, היה צריך להפעיל כוח עד שקמה הוועדה, ותראו מה

מתגלה היום. אני מקווה שחלק מהדברים שמתגלים אינם אמת, למען עם ישראל ולמען

מדי נת ישראל.

אותו דבר קורה גם עכשיו. אני אקרא בפניכם מה שכתבתי ב-6 בפברואר, לפני 6

ימים. אמרתי שאני אעמוד בראש ההפגנה הבאה, ולא מטעמים פוליטיים, אם לא יהיה כך

וכד. כי הזעם שנותר בליבם של עשרות אלפי בני-אדם ישוב ו יתפרץ בימים הקרובים, אם

ממשלת ישראל לא תטפל ומיד במצוקות החברתיות וחנפשיות, לא רק הכלכליות, של

עולי אתיופיה.

לכן אני מקיים את הישיבה הזאת. אני הוצאתי את ההודעה הזאת, כי פנו אלי. גם

השר לקליטת העליה פנה אלי ואמר: למה לך? תקום ועדה. עובדה, אין ועדה. עדיין

אין הרכב של הוועדה, אין לה יעדים ומטרות כמו שאנחנו רוצים, ואין פרק-זמן. אני

חשבתי שהעבודה תסתיים עד הבחירות. זה ייהפך עכשיו לנושא במערכת הבחירות.



אם היתה ועדה שמטפלת בזה באופן יסודי ומהר תוך מספר שבועות, זה לא היה צריך

להיות נושא למערכת הבהירות. עכשיו זה יהיה נושא למערכת הבהירות. כלומר, הטיפול

הוא לא כל-כך אחראי.

ברוח זו אני אסכם את הישיבה. אנחנו נעביר את הדברים לראש הממשלה ולשר לקליטת

העליה, ואנהנו נעקוב ונלחץ כדי להשיג את המכסימום.

נציגי העולים;

תודה רבה.

תודה רבה לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 00;13