הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 209

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שלישי. ט' בשבט התשנ"ו (30 בינואר 1996). שעה 00;09

חברי הוועדה: ע' זיסמן - היו"ר

ח' צמיר - סמנכ"ל המשרד לקליטת העליה

די סודרי - המשרד לקליטת העליה

אי מזרחי - מנהל אגף צעירים, מחי העליה, הסוה"י

אי אוהלי - הפורום הציוני

ר' בר-און - מנכ"ל המועצה הציבורית למען יהודי

ברית-המועצות לשעבר

ג' פרוינד - המועצה הציבורית למען יהודי בריה"מ לשעבר

מי זינגר - מועצת ארגוני עולים

ד' פריטל - עורך פרסומים, האוניברסיטה העברית

מנהלת הוועדה; ו י מאור

קצרנית; עי הירשפלד

ההחלטה להעביר את מי נהל הסטודנטים ממשרד הקליטה לסוכנות היהודית.



ההחלטה להעביר את מינהל הסטודנטים ממשרד הקליטה לסוכנות היהודית

אני פותח את הישיבה.

אני רוצה לומר בדברי הפתיחה שהסוכנות היהודית נתונה במשבר כספי מחריף והולך.

היא משתחררת מאחריות על דברים, כמו למשל עליית-הנוער, שהוא מפעל מפואר, כמו למשל

צמצום בנושאים חברתיים וקהילתיים. היא נתונה בקשיים, אין לה מספיק משאבים להעמיק

ולהרחיב את הפעילות למען הגברת העליה, ופתאום היא רוצה לטפל במינהל הסטודנטים.

זה אבסורד שאני לא מביו אותו.

זה נושא הדיון שלנו היום, איך יכול להיות שהסוכנות היהודית רוצה לצמצם את

השירותים שלה, את פעילותה, מקצצת בתקציבה, בסימן שאלה מה יהיה עתידה, והיא רוצה

דווקא את מינהל הסטודנטים, מפעל מפואר שקיים כבר הרבה שנים, מפעל שמהווה כוח

משיכה מבורך ביותר לאלפי סטודנטים. אני מכיר את המפעל הזה הרבה שנים ובארבע

השנים האחרונות שאני מכהן כיושב-ראש הוועדה, בכל אחת מהשנים האלה מתקיים טכס

חלוקת מילגות, והכרתי את הנושא מקרוב.

לכן השאלה שלי היא איך יכול להיות שהסוכנות היהודית, במצבה הנוכחי יש לה רצון

לבלוע מפעל שצריך להישאר בידי גורמים ממלכתיים אוניברסיטאיים, כשאין כל סיבה

למסור אותו לסוכנות היהודית.

רשות הדיבור לנציג הסוכנות היהודית מר אבי מזרחי.

מדובר בהחלטות שנתקבלו בין ראשי הסוכנות היהודית והממשלה, וכחלק מההחלטות

והקיצוץ התקציבי כשהממשלה אמרה שהיא לוקחת אליה את עליית-הנוער. זה היה הסיכום

ועל-פיו אנחנו פועלים כרגע.

האם יש בידי הסוכנות היהודית הכלים, היכולת, תקציבים, כוח-אדם, נסיון וידע

לנהל דבר כזה?

מינהל הסטודנטים מאז ומתמיד הוא גוף משותף למשרד הקליטה ולסוכנות היהודית.

העברת האנשים יהיה חלק ממשא-ומתן של ההעברה ממשרד הקליטה לסוכנות היהודית. לגבי

התקציבים זו ההתחייבות, כי ברגע שהכינו את תקציב עליית-הנוער, ההתחייבות היתה

שנלקח בחשבון התקציב של מינהל הסטודנטים. זה המצב כרגע. מי נהל הסטודנטים ידוע

כגוף טוב ואני מקווה שנמשיך כך גם מבחינת כוח-אדם וגם מבחינת תקציבים.

חי צמיר;

ההחלטח נפלה, זה נכון. בלי שום קשר לעמדה אישית כזו או אחרת, הרכבת הזאת

נוסעת ומתגלגלת, וכנראה תקבל את אישורה הסופי בכינוס חבר הנאמנים שעומד להתקיים

בפברואר, לאחר שיוצגו בפניו ניירות העבודה של הצוותים המשותפים שעובדים כרגע.

ידועות גם נסיבות קבלתה של ההחלטה. זה היה ביום די בשבוע לפני רצח ראש

הממשלה, כשראש הממשלה יצחק רבין ז"ל אישית עסק, בין היתר, גם בדבר הזה, באותו יום

רביעי בלילה בישיבה עם יושב-ראש חבר הנאמנים.

אמר אבי מזרחי, נכון, שענין העברת מינהל הסטודנטים הוא חלק מההסדר הכולל,

הגדול יותר. חלק מהנושאים גם הועלו כאן בישיבות, של הנגזרות האחרות של ההסדר

הזה. עד כאן המצב הפורמלי ותמונת המצב העכשווית.



עם זה, ברשותך אדוני היושב-ראש, ארשה לעצמי להגיד גם כמה מלים כדעה אישית על

העניו, ואני מרשה לעצמי לעשות את זה כמי שעמד פעם בראש מינהל הסטודנטים לפני

אי-אלו שנים, איך אני רואה את זה דווקא לאור נסיוני האישי.

אני מלווה את ההחלטה הזאת בחשש גדול מאד. אני גם לא בדיוק מצליח להבין אותה.

אני מבין אותה במערכת הכוחות שפעלה שם, אבל ודאי וודאי קשה לי לקבל אותה.

זה גוף שהיה, ועדייו הינו גוף משותף שמומן תקציבית על-ידי הממשלה והסוכנות

היהודית. סדר-גודל התקציב השנתי של מינהל הסטודנטים הוא 120 מיליו שקל פלוס.

זאת אומרת, אנחנו מדברים לא על יחידה קטנה שמישהו החליט להעביר אותה מכאן לכאן.

דרך אגב, זה גוף שמעסיק בדרכים כאלה ואחרות, לאו-דווקא באופו קבוע, כ-100 עובדים.

כולל מדריכים.

זה גוף שמטפל היום בכ-11,000 סטודנטים פלוס, זה כדי שתבינו על איזה מימדים

אנחנו מדברים.

הגוף הזה עבד בשותפות ממשלה-הסוכנות היהודית. אמנם הנחתום לא מעיד על עיסתו,

אבל כל הדעות אומרות שהוא תיפקד טוב פלוס. במהלך השנים, מאז ייסודו של מי נהל

הסטודנטים לפני למעלה מ-20 שנה, למעלה מ-100,000 סטודנטים עולים עברו דרכו.

מדובר על מפעל גדול, מפעל אמיתי, שאולי לא קיבל את יחסי הציבור הראויים לו, והעסק

עבד טוב. זו היתה הדוגמה היחידה לשיתוף-פעולה טוב בין הממשלה לבין הסוכנות

היהודית. אתם יודעים שלא יקרו מחלוקות בין הממשלה לבין הסוכנות היהודית, אבל

המחלוקות האלה אף פעם לא הגיעו למינהל הסטודנטים. המערכת עבדה טוב, היא עוצבה

טוב, ולדעתנו - וזה הדבר החשוב ביותר - קהל הסטודנטים הצליח באמצעות הגוף הזה

להגיע ליעד, והיעד העיקרי היה לימודים גבוהים במדינת ישראל. פותחו רשתות סיוע

וכלים, והופנו אליו הרבה מאד משאבים.

לכו לא ברורה ההחלטה לקחת דבר שלדעת כולם עבד טוב, לנתק אותו משורשיו ולזעזע

אותו, כי ברור שכל מעבר הוא זעזוע, אף אחד לא יודע מה יילד יום, ולשים אותו

במשבצת אחרת. זו השגה אישית ראשונה שיש לי על הענין.

הדבר השני הוא מה שאמרתי על החשש לגבי העתיד. אנחנו יודעים מה מצבה הכלכלי

של הסוכנות היהודית, פחות או יותר ברוח הדברים שאמר היושב-ראש. אנחנו מאד-מאד

חוששים שהצפי הטמון בתוכנית ההבראה הכלכלית של הסוכנות היהודית לחמש השנים הבאות

פשוט לא יתממש.

מה יקרה עם הגוף הזה בעוד שנה -שנתיים? מי יתקע כף לידנו שרמת השירות תישאר,

רמת הייעוץ האקדמי, רמת הטיפול? אלה לא דברים של מה בכך, וזה בעצם החשש הגדול

מאד שלנו.

נכון שידידינו בסוכנות היהודית אומרים: אל תדאג, ברגע שלקחנו את זה על עצמנו

אנחנו מבינים את המשמעויות. אבל הדברים לא בידם, המגביות לא בידם, ותוכנית הגיוס

התקציבית שלהם בשנים הבאות גם לא בידם, והחשש בהחלט כבד.

לזה הייתי מצרף אלמנט שלישי והוא העולם האקדמי. יש בידינו מכתבים מאד חריפים

של נשיא ועד ראשי האוניברסיטאות פרופ' תדמור, נשיא הטכניון, ושל רקטור אוניברסיטת

תל-אביב פרופ' דן אמיר, של רקטור האוניברסיטה העברית פרופ' בו-אריה, שפשוט לא

מצליחים להבין למה כל הספור הזה, והם מביעים התנגדות חריפה ומבקשים לשקול את הדבר

שנית. אם הוא יישקל או לא אינני יודע, זה ברמה שהיא מעליי.

מי היו האנשים שהחליטו?

חי צמיר;

ההחלטה היא חלק מההסדר הכולל בין הסוכנות היהודית לבין הממשלה. בסופו של דבר

ההחלטה נחתמה על-ידי יועץ ראש הממשלה דאז, וקורקי גודמן, יושב-ראש חבר הנאמנים.

כלומר, סוף תהליך הדיונים היה פה.

היו"ר ע' זיסמן;

מיהו יועצו?

הסיכומים נכתבו במקרה הספציפי הזה על-ידי היועץ הכלכלי אילן פלטו. הענין

נדון בהיררכיות שונות והגיעו לאישור של שני האישים שנקבתי בשמותיהם.

מה שאמרת היה בגדר הודעה אישית. אבל למה השר לא נקט בצעדים כדי למנוע החלטה

שגויה כזאת?

חי צמיר;

למיטב ידיעתי יושר התנגד להחלטה בצורה מאד חריפה, אבל לא תמיד מקבלים את דעות

השרים.

אני חושב שחנוך צמיר אמר את עיקרי הדברים.

אני משמש כראש מינהל הסטודנטים. אתה בדיוק נגעת בדוגמה אחת מני רבות של

המפעל האדיר הזה שקלט כ-100,000 סטודנטים מאז 1968. זה גוף משותף שעבד במשותף,

למרות חילוקי הדעות המקצועיים, אפשר להביא את זה כאתגר מוצלח של שיתוף-פעולה בין

הסוכנות לבין משרד ממשלתי.

לדעתנו הגוף הזה חייב להיות וחייב להמשיך בצורה המשותפת הזאת. חייבת להיות

אחריות ממלכתית. דובר כאן על המשבר הכספי של הסוכנות היהודית. אני לא יודע אם

אנחנו נהפוך למקרה נעל"ה שבשעתו טופל על-ידי משרד החינוך, עבר לעליית-הנוער,

עליית-הנוער ביקשה אותו, ושוב העבירו אותו כרגע למשרד החינוך. יכול להיות שאותה

סצינה תהיה גם לגבי מינהל הסטודנטים בעוד שנה. מי יערוב לנו, כפי שאמר חנוך

צמיר, שאותם 11,000 סטודנטים-עולים, ש-80% מתוכם הם מחבר העמים, שרובם באים היום

ללא משפחותיהם - ולא כפי שהיה בעבר, כאשר הגיעו כ-65% עם משפחותיהם, לאחרונה

מתחילים להגיע כבודדים, ומרכז הכובד היום של מחי העליה בשיווק שלה הם צעירים

וסטודנטים. לדעתנו, ואני כאן משקף את הדעה של עובדי מינהל הסטודנטים, שכולם מאד

מודאגים מההעברה הזאת, חייבת להיות אחריות ממלכתית. כשם שיתר העולים מטופלים

על-ידי משרד הקליטה, גם הפלח החשוב הזה של סטודנטים-עולים חייב להיות מטופל

על-ידי המשרד. חייבת להיות כתובת אחת. ולדעתנו, מינהל הסטודנטים, ללא מעורבות

ממשית ומעשית של משרד הקליטה, ייצור בחיי היום-יום בעיות קשות, עקב המצוקה של

הסוכנות היהודית היום, ורק אחריות של משרד הקליטה תבטיח שמינהל הסטודנטים יעבוד

כהלכה.

כמה סטודנטים יש השנה?

השנה יש לנו 10,000 סטודנטים. בשנה שעברה היו לנו 11,000 סטודנטים. בשנת

תשנ"ד הגענו לשיא - 12,500 סטודנטים.

היו"ר ע' זיסמן;

ארזה יכול להלק את 10,000 הסטודנטים שלומדים השנה לפי ארצות?

ד' סודרי;

כן. יש לנו כ-77% ממזרח אירופה, שכמובן רובם מחבר העמים; 7% ממערב אירופה,

אמריקה הלאטינית - כ-4%, אסיה ואפריקה - כ-6%, וביניהם כמובן יוצאי אתיופיה, שהם

כ-650, בטיפול מי נהל הסטודנטים. הם לומדים במכינות מיוחדות, כהעדפה מתקנת. זאת

המדיניות של שר הקליטה. צפון אמריקה - 4.6%, והיתר: דרום אפריקה, אוסטרליה

וניו-זילנד -1%.

כדי שתקבלו מושג, באוניברסיטה העברית לומדים היום כ-1.750 סטודנטים-עולים, לא

תושבים ארעיים. עד שנת 1991 המינהל טיפל בסטודנטים בעלי מעמד א1, ואז היו בטיפול

המינהל 4,000 סטודנטים. מאז שנת 1990 מספרם עלה והגיע עד 12,000. בטכניון בחיפה

לומדים כ-1,150 סטודנטים; באוניברסיטת תל-אביב - כ-1,600 סטודנטים; באוניברסיטת

בר-אילן כ-900 סטודנטים; באוניברסיטת חיפה - כ-880 סטודנטים, ובאוניברסיטת

בן-גוריון כ-820 סטודנטים. סך-הכל 68% מסך-כל האוכלוסיה לומדים באוניברסיטאות.

בבתי-ספר טכנולוגיים לומדים כ-18%. זה בתי-ספר להנדסאים וטכנאים שבפיקוח

משרד העבודה והרווחה, שהלימודים בהם נמשכים שנתיים. מכללות לחינוך, סמינרים

למורים, מורה מוסמך - כ-7%; אקדמיות לאמנות ומוסיקה - כ-3%. ובתי-ספר לסיעוד,

אחיות מוסמכות וגם B.A - כ-2.8%. סך-הכל מגיעים ל-100%.

במכינות האקדמיות היום, ואני חושב שזה המפעל האדיר של מינהל הסטודנטים יחד עם

האוניברסיטאות, והחלוצה בענין הזה היתה האוניברסיטה העברית שהתחילה עם זה עוד

לפני 1968, הקימה יחד אתנו תוכנית מיוחדת לסטודנטים-עולים לתכנה קדם-אקדמית.

אישית אני חושש שברגע שהמפעל הזה יעבור לסוכנות היהודית, עקב המצוקה,

יקבלו פתרונות זולים יותר בקליטת העליה של הסטודנטים ויפקירו את המכינות על-חשבון

הקליטה האקדמית של הסטודנטים. זו דעתי האישית וגם דעתם של תעובדים אצלנו.

אני כשלעצמי עליתי לארץ בתקופת "עודד" בשנת 1964. אז לא היה מינהל

הסטודנטים. הבאתי אתי 6 אחים ממרוקו, כולם נקלטו במי נהל הסטודנטים והיום כולם

מהרמה הראשונה בארץ. לדעתי, המפעל הזה מביא בעקבותיו משפחות, גם מקרב הרוסים וגם

מקרב העולים ממערב אירופה.

גם כשטיפלנו ב-א1 - תושב ארעי - 70% מהסטודנטים נשארו בארץ. בודדים הגיעו

כעולים. רובם נשארו בארץ. חלק מהמשפחות הגיעו לארץ. והמינהל הוכיח עצמו,

לדעתי , כבעל יכולת תפקודית מסורה ויעילה, ומגוף שטיפל ב-4,000 סטודנטים הפך לגוף

שמטפל היום ב-10,000 סטודנטים.

לסיכום, חובה, לדעתנו, להשאיר את הטיפול בסטודנטים-עולים בידי גורם ממלכתי,

ואנחנו מבקשים מחשבה מחודשת בנושא.

אבקש להוסיף משפט אחד, שלמרבה הפרדוכס מי שמחזיק בדעה מאד דומה לזו שאני

אמרתי ומה שאמר דוד סודרי, הוא ראש מחי העליה בכבודו ובעצמו, אורי גורדון. במכתב

שהוא הפיץ הוא יוצא נגד ההחלטה הזו.

אנחנו יודעים שבארבע השנים האחרונות הוא יוצא-דופן.

האם יש תופעה של סטודנטים שחוזרים לברית-המועצות, להמשך הלימודים בתוך חבר

המדינות, והאם יש לכם מספרים? כי אני שמעתי מספר מדאיג שאינני רוצה להעלות אותו

היות ולא בדקתי את זה עד הסוף.

חי צמיר;

הדבר הזה כתופעה לא מוכר לנו. זה עדיין לא אומר שזה לא קורה פה ושם. אין

בידינו סטטיסטיקה מסודרת או מחקר מסודר לגבי תמונת המצב שאתה היית רוצה לדעת

עליה. אני יכול רק להגיד שבאופן כללי תמונת העולים בכלל החוזרים לרוסיה קיימת

אבל היא הרבה יותר קטנה מכפי שהיא מצטיירת פה ושם לפעמים בכלי התקשורת. אני מניח

שאותה פרופורציה יכולה להיות קיימת גם אצל הצעירים.

אבל אני רוצה לומר שבסקרי שביעות-רצון שאנחנו עורכים מדי פעם בקרב הסטודנטים

העולים הצעירים, ושאנחנו שואלים אותם את סוג השאלות הקלאסיות: איפה היית רוצה

להיות בעוד 3 שנים, כשיש אלטרנטיבות בחירה לאנשים האלה, הסטטיסטיקה מצויינת. רוב

הנשאלים משיבים שהם נעזרו בסיוע המינהל לקבלת התואר האקדמי.

דרך אגב, המינהל מסייע לא רק לתואר ראשון. כלומר, מי שרוצה או צריך ללמוד

לתואר שני יכול להסתייע גם כן בהמינהל. בזמנו מינהל הסטודנטים טיפל גם

בדוקטורנטים, אבל היום הקבוצה הזו יצאה מטיפול המינהל. רוב הסטטיסטיקות מראות

שיש שביעות-רצון מרמת הלימודים, מאיכות הלימודים, והפרספקטיבה קדימה לשנים בעתיד

היא בהחלט של היקלטות במדינת ישראל.

אני באופן אישי ראיתי אחדים במוסקבה ובמקומות אחרים, אבל אנחנו עדיין לא

מגדירים את זה כתופעה.

אני חושבת שזו תופעה מצומצמת של בנים של עולים שלא יכולים להתקבל בארץ

לפקולטאות מובחרות, לדוגמה רפואה, והם הולכים ללמוד רפואה בארצות המוצא. למשל,

באוניברסיטה של קובנה יש היום 7 תלמידים שלומדים רפואה כיוון שהם לא התקבלו בארץ.

הם עלו ארצה לפני 4,5 שנים, ולפעמים אפילו עלו בתור ילדים קטנים, הם יודעים את

השפה ולכן הם חוזרים לשם. אבל על המימדים אנחנו כמובן לא יודעים.

הדברים שגב' בר-און אומרת ייתכן בהחלט שהם יתקיימו. כמו בכל הפקולטאות

שאליהן הכניסה קשה ביותר, וכמו שילדינו נוסעים ללמוד באיטליה, סביר להניח שיש גם

מקרים כאלה.

אני חושב שמבחינת העולה עצמו זה לא רלבנטי בשבילו אם יש שיפור במשרד הקליטה

או בסוכנות היהודית. איכפת לו אם הוא מקבל את המילגה וכו'. אבל אני גם חושב

שצריך להבדיל בין מינהל הסטודנטים בתור גוף שקולט עולים בגיל האוניברסיטה, זאת

אומרת שהם עלו ארצה עם הוריהם, ומי נהל הסטודנטים מטפל בהם, כמו שהצבא מטפל

בחיילים. ומי נהל הסטודנטים מטפל בהם בתור כלי בתהליך של עידוד עליה.

במשך השנים, לגבי העולים מהמערב, כל נושא הלימודים בארץ היה חלק מתהליך של

עידוד העליה. בחורה או בחור בני 18 מאמריקה או מאנגליה, במקום ללמוד בארצותיהם

הגיעו ארצה בלי ההורים ואז מינהל הסטודנטים העניק להם אפשרות כספית ללמוד בארץ.

אם לסוכנות היהודית יש טווח ארוך להגדיל את הנושא של עידוד העליה - ופה אני

רוצה להזכיר שאתה אמרת ש-70% כשהתושבים הארעיים נשארו בארץ, זה רק הוכיח עד כמה

הצליח הרעיון של תושב ארעי, וכמה חבל שביטלו אותו. אני עדיין חושב שזה לא מאוחר,

מבחינת תוכנית עידוד העליה, להחזיר את הנושא של תושב ארעי או תיירות, עם עזרה של

מי נהל הסטודנטים.

מבחינה זו אני חושב שהסוכנות היא שמטפלת בעולה בפוטנציה בחוץ-לארץ. השליח

מסביר לו ונותן לו את טפסי הבקשה לסוכנות היהודית, או כשהוא מגיע ארצה וצריך

לשנות את הסטאטוס ואז הוא עובר להמשך טיפול של משרד הקליטה.

אף. פעם לא חשבתי שפעם אשב פה ואתווכח בעד הסוכנות היהודית, אבל אני חושב שיש

איזה שהוא רעיון מאחורי הקלעים, והוא שאם הסוכנות היהודית מוותרת על כל מה שהיא

נותנת מפני שהיא אומרת שזה התפקיד של הממשלה, בכל-זאת נשארו כמה דברים שהסוכנות

חייבת להמשיך לטפל בהם, ואני חושב שדווקא מינהל הסטודנטים הוא אחד הרעיונות

שמקובל עלינו שיוטל על הסוכנות היהודית.

אני רוצה להעיר עוד הערה לחנוך צמיר. נכון שכאשר אתה משנה את הניהול או

את המשרד שמטפל בעולה, יש גם סכנות. גם משרד הקליטה אשם בזה. כשהעברתם את נושא

המשכנתאות ושכר-דירה למשרד השיכון איבדתם את השליטה על העולים החדשים, ומצבו של

העולה החדש היום בטיפולו של משרד השיכון גרוע בהשוואה לתקופה כשהוא היה בטיפולו

של משרד הקליטה. מדוע? קודם-כל במשרד הקליטה היתה ועדת ערעורים, והיום במשרד

השיכון זו קטסטרופה.

שנית, הם שינו את כללי המשיק. לדוגמה, הקפאת שכר-דירה וכו'. העולה מצא עצמו

במצב יותר גרוע אחרי שמשרד הקליטה העביר את הטיפול בנושא הדיור. זו דוגמה לכך

שזה יכול ללכת או לכאן או לכאן.

אני רוצה לחוד לכם חידה. מי אמר את הדברים הבאים? "מעיון בנושא הקליטה אני

מגיע למסקנה שמינהל הסטודנטים הוא הנושא המשמעותי ביותר. אני נחוש בדעתי להוסיף

משאבים לנושא הזה. יהיה זה פשע אם לא נעשה דבר בענין הזה".

את הדברים האלה אמר לא פחות ולא יותר שר האוצר של מדינת ישראל אברהם בייגה

שוחט בכינוס קיסריה לקראת תקציב 1995. מאז חוזר ונשנה הריטואל הקבוע של חברי

כנסת, יושב-ראש הוועדה חבר-הכנסת זיסמן ואחרים, כאשר יש אפשרות דמוקרטית להשפיע

על תקציב המדינה, מסתייגים לטובת תוספת למינהל הסטודנטים בכדי שמינהל הסטודנטים

יוכל לענות על הצרכים של שנת הלימודים הרביעית, וזו בעייה קשה וקרדינלית בכל גוף

שיטפל במינהל הסטודנטים. קיצוץ השנה הרביעית מתמיכה בשכר-לימוד מלא מכניס

סטודנטים-עולים, במיוחד מחבר העמים, למשבר קשה מאד, משבר של סוף שנה בי. הסטודנט

הממוצע מחבר העמים ומאתיופיה זקוק מטבע הדברים לשנה מכינה. הוא לומד אחר-כך שנה

א' ושנה ב'. קיצוץ השנה הרביעית כשכר-לימוד מלא גורם לכך שסטודנטים, שתוך כדי

הלימודים הם למעשה מפרנסים את המשפחה ותומכים בתשלומי המשכנתאות, עומדים במשבר

אישי מאד קשה לקראת ההמשך לשנה ג',



אנחנו מכירים סטודנטים שבסוף שנה ב' מתייאשים ונושרים. אין לנו סטטיסטיקות.

יכול להיות שמינהל הסטודנטים יחכים אותנו בסטטיסטיקות כמה סטודנטים נושרים בעקבות

זה.

מה שיותר חמור ולא יכול להיכנס בסטטיסטיקה, אלה מועמדים לסטודנטים כשרוניים,

שיש להם סיכויים להשתלב בהשכלה האקדמית בארץ, והם מחליטים מראש לא להיכנס

ללימודים אקדמיים מפני שהם הוששים שלא יעברו את המשוכה של שנה גי באוניברסיטה,

שאת כולה הם יצטרכו לממן פחות או יותר בכוחות עצמם.

אני רוצה להסביר מדוע בוטל א1. הוא בוטל "מפחד" שהעולים מרוסיה ירצו גם הם

להשתלב בנתיב הזה. הוא לא בוטל מתוך החלטה חד-ערכית שמה שהתקיים עד ליום ביטולו

לא היה טוב. אלא כשאתה מקיים מערכת איזונים והשוואות, ואתה רואה מה הסיכון

שבענין, לפעמים הסיכון גובר על הדבר הטוב שגלום במצב הקיים, ולכן נתקבלה ההחלטה.

אני פשוט מסביר מה היה הרקע, כי כל המשפטנים אמרו לנו שאם הנושא הזה יגיע לבג"צ,

לא תהיה מניעה לעולים מברית-המועצות להשתלב בנתיב הזה, ולא היתה כוונה שזה יקרה.

זה פשוט הסבר לטובת הפרוטוקול.

אורי אוהלי הפליא קצת לגבי כל מיני דברים נוספים. הם לא בדיוק עתיד המינהל

אלא הקורה היום במינהל. זה נכון, סטודנטים שלומדים בשנה די לא מקבלים, לצערנו -

אבל היתה התחייבות של ממש של השר, בנוכחותי, בטכס. אנחנו נמצא בדיוק מה הוא

אמר.

עם גל העליה הגדול קוצץ הסיוע מארבע שנים לשנתיים, וזה בעיקר על רקע בעיות

תקציביות, ולמרות התנגדותנו הנחרצת.

הצלחנו לעשות שני מהלכים כדי להחזיר את המצב לקדמותו. המהלך האחד הוא להחזיר

את שנה ג', והיא הוחזרה. כלומר, שכר הלימוד לשנה ג' משולם על-ידי המינהל, ויצרנו

מערכת של הלוואות לשנה די, שהיא מאד נוחה, מאד קלה לביצוע, ולא מאיימת על

הסטודנט. זו הלוואה שהוא מתחיל לשלם אותה רק שנה לאחר תום לימודיו.

מה גודל ההלוואה?

הוא יכול לקבל עד 4,000 שקל, ולא יותר מ-60% משכר-הלימוד. ותנאי החזרת

ההלוואה מאד נוחים. אני מאחל לכולנו תנאי החזר כאלה.

אבל למרבה הפליאה, עד היום אין לי הסבר מסודר לתופעה הזאת, אבל היא קיימת -

מספר המשתמשים או המנצלים את האפשרות לקבל הלוואה, שאני הייתי מגדיר אותה חצי

מתנה, הוא קטן יחסית לצפי שהיה לנו.

איד אתה מסביר את זה?

האמת היא שאין לי הסבר מסודר לזה. ניסיתי לבדוק את התופעה בשיחות עם

האנשים, כשאנחנו מבקרים את הסטודנטים אנחנו שואלים. א. חשבנו שאולי הם לא יודעים

על האפשרות הזו. גם זה יכול להיות. התחלנו לשאול: האם אתה יודע על האפשרות?

כן. ואז נשאלה השאלה הבאה: אז למה אתה לא מנצל את הכלי הזה? היו

גמגומים מגמגומים שונים.

אני חושב שמה שקרה הוא תהליך טבעי, ויכול להיות שהוא היה בריא - א. כל מיני

קרנות של המוסדות עצמם שנכנסו לחלל הזה, ואנחנו יודעים שלכל מוסד אוניברסיטאי יש

קרן מילגות משלו, וחלק מהסטודנטים שואבים משם את המילגות. ב. חלק מהסטודנטים

מבין שבמדינת ישראל סטודנט גם עובד לפעמים. ואני בעד זה.

ייתכן ששני המסלולים האלה נותנים תשובה לתופעה, אבל לא בדקתי את זה בצורה

מסודרת.

קודם-כל, הוחלט שמי נהל הסטודנטים עובר לסוכנות היהודית לא מפני שהוא נכשל.

בין זה ובין להגיד שאם הוא יעבור לסוכנות הוא יתמוטט, המרחק עוד גדול. אנחנו

בשטח, גם אם הוא יעבור, ונעשה כמה דברים.

דבר שני, מדברים על התקציב של הסוכנות היהודית, אבל גם היום הסוכנות היהודית

נמצאת בתוך מינהל הסטודנטים בסכום של 20 מיליון דולר. כך שאם הכסף הזה יורד,

המינהל מתפרק, גם ב-50% הממשלה לא יכולה לשאת בזה. זאת אומרת, גם היום יש בעיה

תקציבית, כי אי-אפשר להחזיק את מינהל הסטודנטים ב-50% מהתקציב שלו.

נקודה שלישית, וזו הדוגמה שמוריס זינגר העלה - נושא א1. א1 זו החלטה של

ממשלת ישראל, לפיה הסוכנות היהודית מטפלת היום ב-א1. זאת אומרת, הסוכנות מכניסה

את הסטודנטים למרכזי קליטה ונותנת להם דמי קיום. א1 הוא דוגמה של דבר שהצליח,

ומי שהחליט להוריד את זה זו היתה ממשלת ישראל, בגלל סיבות מסויימות שחנוך צמיר

דיבר עליהן, אבל לגבי הסטודנטים מהמערב הורדת א1 היוזה מכה רצינית.

הסוכנות היהודית, בניגוד להחלטתה של ממשלת ישראל, מטפלת היום ב-א1. היא

מכניסה למרכזי קליטה ונותנת דמי קיום, כי מבחינתה הם עולים לכל דבר, בלי זכויות

של עולים בנושא הזה.

לתקופת מעבר.

ברור. בסופו של דבר כשזה יעבור, גם ארגון טוב שקיים הרבה זמן בצורה טובה,

תמיד ראייה נוספת ושינויים, לשני הכיוונים, יכולים לייעל דברים מסויימים ולחפש

דרכים אחרות, ובסך-הכל בראייה ובעבודה השוטפת עם משרד הקליטה כשאנחנו יושבים

בנושא המעבר - ואני יודע עד כמה חנוך צמיר ודוד סודרי רגישים לכל פסיק קטן ששום

זכות מזכויותיו של הסטודנט לא תיפגע כאשר הוא יעבור אלינו, אלא הוא יכול לקבל עוד

דברים נוספים.

איך מתחלק הסכום של 120 מיליון שקל?

חצי-חצי. התקציב המשותף הוא 120 מיליון שקל: 60 מיליון שקל מהסוכנות היהודית

ו--60 מיליון שקל ממשרד הקליטה. הוא דיבר על החלק של הסוכנות היהודית שזה 40

מיליון דולר. זה תמיד היה כך.

וזה מאוזן?

כן.

אני רוצה להבהיר את דבריי, אמרתי שהמפעל הזה, כגוף משותף, הוכיח את עצמו.

והוכחה לכך שיש שיתוף-פעולה יפה עם הסוכנות היהודית.

אני רוצה גם לחזק את מה שאמר מוריס זינגר. לנו יש היום דסקים שעובדים מול

הסוכנות היהודית, מול כל שליחי העליה במערב במיוחד, ואנחנו מקבלים את הבקשות

ישירות למשרד שלנו. יש קשר בין המועמד לעליה לבין המשרד שלנו. השליח הוא גם

נציג מינהל הסטודנטים. הוא למעשה נציג מחי העליה, נציג מדינת ישראל, אבל הוא

נותן את כל השירות לסטודנט שרוצה לעלות לארץ. הוא בא אלינו ומקבל את כל הטיפול

במשך שנתיים או שלוש שנים. על השנה הרביעית שמעתם מה אמר חנוך צמיר.

למי שייכים העובדים?

רוב מעובדים הם של משרד הקליטה וחלק קטן, שהם עובדים סוציאליים, הם של

הסוכנות היהודית. אני עובד משרד הקליטה. יש לנו ארבעה מחוזות, ממוקמים במחוזות

של משרד הקליטה, והעובדים כפופים מינהלית למנהל המחוז. מקצועית הם כפופים אליי.

תל-אביב, חיפה, ירושלים ובאר-שבע.

מי זינגר;

המשרד בתל-אביב הוא בבית ברודצקי.

זמנית, לתקופה של חודש וחצי, מפני שעושים עכשיו שיפוצים בבנין ברחוב אסתר

המלכה 6.

אני מבקש להשלים את התמונה. מלבד העובדים שנקב בהם דוד סודרי, המינהל מייחס

חשיבות רבה מאד לקליטה החברתית של האנשים ולכן הוא מפעיל מערך של עשרות מדריכים

חברתיים בתוך הקמפוס. נכון שהם לא עובדי מדינה ולא עובדים של הסוכנות היהודית.

הם מקבלים את משכורתם בכל מיני טכניקות אחרות, אבל הם שואבים את משכורתם מאותו

תקציב.

אנחנו מדברים על עשרות רבות של מדריכים שחיים בתוך הקמפוס, במעונות

הסטודנטים, עם הסטודנטים, והם בעצם נקודת התצפית הקרובה ביותר לסטודנס של המינהל.

100 עובדים קבועים?

חי צמיר;

המספר שנקבתי בו כולל מדריכים. יש פה צבא גדול מאד של עובדים צעירים

בדרך-כלל, מטבע הדברים הם גם סטודנטים בעצמם, שעומד לרשות הנושא הזה.

והסוכנות היהודית לא תעשה בהם שמוש?

ודאי שכן.

חי צמיר;

אני מתלבט איך לענות. אני מניה שהסוכנות היהודית מכירה בחשיבות המערך הזה,

אבל אם היא תצליח לשמור על היקפו המלא כפי שהוא היום - בענין זה יש לי הרבה מאד

חששות.

יש בעיה אחרת בסוכנות היהודית. היא חייבת לקצץ במספר העובדים, וכשהיא תעשה

זאת היא יכולה לקצץ פה על-מנת שעובדים ותיקים שלה יעשו הסבה מקצועית ויעברו

לתפקיד הזה. זו אחת הסכנות הגדולות במקרים כאלה.

אני חושב שמאבדים פרופורציות. במינהל הסטודנטים יש 32 עובדים קבועים שהם

עובדי משרד הקליטה, שחלק מהם כנראה יעבור אלינו. כל השאר מועסקים באמצעות

הקצבות, הם לא עובדים. זאת אומרת, זה נעשה באמצעות התקציב כשאתה לוקח הקצבה

מסויימת ומעסיק אנשים. בזה אין שום בעיה.

ברור שכל פגיעה בתקציב תפגע באנשים האלה.

יש לנו 32 עובדים תקניים ו-6 עובדים שמועסקים לפי חוזה מיוחד, והשאר מועסקים

מהתקציב המשותף.

אני רוצה לומר משהו בנושא ההסברה. אתה דיברת על א1. אנחנו גם התנגדנו,

כמי נהל הסטודנטים, לביטול א1. מי כמוני יודע שאם היה א1, רבים היו באים היום,

מארצות מסויימות מהמערב, לא מכולן.

אני רוצה להאמין שאתה צודק, אבל המציאות לא כזאת.

מופיעים כאן צעירים רבים שבאים לכאן כתיירים, מכל מיני גופים: מח' העלית,

תנועת העליה, נוער וחלוץ. הם באים לחודש - חודשיים, ויחידת ההסברה שלנו למעשה

באה אתם בקשר, עם סיורים בקמפוסים, ובמיוחד מפגשים עם עולים צעירים שמספרים על

חוויות הקליטה שלהם, ורואים בהם נציגים טובים ביותר להעברת המסר.

אני רוצה לסכם את הדיון. אם הייתי בדעה שמינהל הסטודנטים צריך להישאר במשרד

הקליטה ולא לעבור לסוכנות היהודית, אחרי ששמעתי את הדברים התחזקתי בדעתי.

התחזקתי בדעתי, כי אין ספק שכל מעבר יכול לגרום לשינויים, לחוסר יציבות ולפגיעה

בהישגים שהושגו עד עכשיו. אבל הטיבה העיקרית שאני בעד זה היא שאני חושב שכל

השינוי הזה נובע משיקולים זרים.

מאחר שהסוכנות היהודית נמצאת בתהליך של התפרקות מנכסים, והיא גם מתפרקת

מתפקידים בתחומי אחריותה והיא נתונה בקשיים גדולים, ואברהם בורג ביקש שוועדת

העלית והקליטה תדון בנושא המגבית, ואנחנו מנסים לקבוע מועד לדיון, אני חושב שמה

וזסוכנות היהודית מתפרקת אבל היא גם קולטת, היא גם

מוסיפה לעצמה. הנה, יש לנו 160 מיליון שקל, אומר אבי מזרחי. אז מה יקרה אם תהיה

רביזיה? אני אפנה לראש הממשלה שמעון פרס, ואבקש ממנו אישית לבחון את הענין מחדש.

נניח שתהיה רביזיה והסוכנות היהודית תוציא את עצמה ואת ה-60 מיליון שקל שלה. זאת

אומרת, התנאי של הסוכנות שיש לי 60 מיליון שקל אם אני מקבלת הכל - את זה אני לא

יכול לקבל.

אני מביו שאבי מזרחי חייב, בתוקף תפקידו ואחריותו, להגן על הסוכנות. אני

חושב שזאת החלטה שגויה. אמנם אין כאן חברי ועדה אחרים, אבל הם דיברו אתי כמה

פעמים. אני לא ארתע מלסכם את הסיכום הזה וגם אביא אותו לידיעתם, כי לפי דעתי לא

מספיק שתהיה החלטה. צריך לנקוט בצעדי הסברה ושכנוע כדי לשנות את ההחלטה.

קורה עכשיו דבר חמור עם ההלוואות של העולים, שרוצים להפסיק את המפעל של

הלוואות לעולים. זה לא מפעל מבורך, מפעל שמסייע לעולים בקליטתם? פה הסוכנות

היהודית משמשת כצנור העברה לפדרציות היהודיות.

אני אדבר עם חבריי בוועדת העליה והקליטה שדיברו אתי לפני הישיבה ולא באו, כדי

למסור להם את ההחלטה וגם כדי ללכד את השורות, ואני אפעל בכל מיני אמצעים כדי

להביא את דבר ההחלטה הזאת לקבינט העליה, לשרים הנוגעים בדבר ובעיקר לשר צבן, וגם

תהיה פנייה לראש הממשלה.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:10