ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 29/01/1996

פרוטוקול

 
imst

2009-07-01dbq



-----------------------הכנסת השלוש עשרה

מושב חמישי

נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 208

מישיבה ועדת העלייה והקליטה

שהתקיימה ביום ב' ח' בשבט תשנ"ו. 29.1.1996. בשעה 11:30
נכהו
חברי הוועדה: יו"ר ע' זיסמן

י' אוזימאיר

י' בא-גד

א' גור

א' זנדברג

ב' טמקין

רענן כהן

ע' מאור

ח' פורת

מ' קצב

מוזמנים; השר לקליטת עלייה, י' צבן

שר הבריאות א' סנה

מ' באטה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

א' בהתה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

ז' דסה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

ט' טגפאו, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

א' ירדאי, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

ש' מולה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

צ' מלקו, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

א' מטלה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

א' סהלה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

ס' ציון, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

ש' אקלה, ארגון שתי"ל

ו' וולפסון, ארגון שתי"ל

א' וונדה, ארגון שתי"ל

י' ערן, ראש תחום אתיופיה, הגיוינט

י' פוזנר, הגיוינט

ז' שמעוני, הגיוינט

ר' אגואש, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

מ' אודנהיימר, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

י' הס, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

א' טאמיאט, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

י' שוסטר, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

ק' ברודה, הוועד למלחמה באיידס

פי לוי, מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס

אי כהן, מנכי'ל המשרד לקליטת עלייה

מי פלדמן, ממונה על קליטת עולי אתיופיה, המשרד לקליטת

עלייה

אי מזרחי, סגן מנהל מרחב ירושלים, הסוכנות היהודית

פי נחמני, מנכ"ל מחלקת העלייה, הסוכנות היהודית

אי אוהלי, הפורום הציוני

יי שטרן, הפורום הציוני

ג' צנפה, התאחדות עולי אתיופיה

א' בן-דוד, מנהל שירותי הדם, מגן דוד אדום

אי שנער, מנהלת בנק הדם, מגן דוד אדום

יי אלמו, יו"ר מכנף דרום לציון

אי נגוסיה, מכנף דרום לציון

אי מורג, פרופ', מחלקה וירולוגית הדסה עין כרם, משרד

הבריאות

יי ברלוביץ, דייר, מנכ"ל שירותי אשפוז, משרד הבריאות

פי סלייטר, מחלקה אפידמיולוגית, משרד הבריאות

אי ספרד, רכזת קליטה של אתיופים, נעמ"ת

אי אדסו, נציג עולים

פי אסף, נציג עולים

מי דוד, נציג עולים

קי, טסאמה, נציג עולים

לי ליגישל, יו"ר עמותת "הדרשה", נציג עולים

אי מנדפרו, נציג עולים

נ' סופר

וי צהייה

מי אמסלם

אי גנני

מנהלת הוועדה: ו' מאור

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

הפרסומים על השמדה מיידית של תרומות דם של העולים מאתיופיה

היו"ר ע' זיסמן; שלום רב, אני פותת את הישיבה. מאז שנבחרה

ועדת העלייה והקליטה בקדנציה הזאת עסקנו

במספר רב של ישיבות בנושאים של קליטת העלייה, גם הקליטה הכלכלית, גם

הקליטה ההברתית וגם הקליטה הרוהנית של יוצאי אתיופיה. ליווינו את

הקליטה. הדיון היום הוא אמנם בנסיבות קשות ובאווירה סוערת, ובעקבות

הפגנת הזעם והמהאה שהיתה אתמול, אבל הוא דיון נוסף לסדרה של דיונים,

שקיימנו כדי לחזק את הקליטה של יוצאי אתיופיה.

כבר בישיבה הראשונה שהיתה ב-26 באוגוסט 92' נאמרו דברים על ידי חברי
ועדת העלייה והקליטה, ואני מצטט את עצמי
"העולים מאתיופיה הם פצצת זמן חברתית, שניתן לפרק אותה."

במשך ארבע השנים האחרונות אין ספק בכך שנעשו מאמצים כדי לפרק את פצצת

הזמן החברתית הזאת. זה התחיל בזה שנאלצנו כבר בראשית דרכנו כוועדת

עלייה וקליטה לטפל בשביתה של הקייסים, 17 יום של שביתה. לא אשכח את

אותו יום ראשון ביום ה-17, כשמשלחת של יוצאי אתיופיה, נדמה לי בראשותו

של אדיסו, התקבלה על ידי ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. הסיכום היה

שהשביתה נמשכת. אבל באותו יום קיימנו ישיבה של ועדת העלייה והקליטה,

ואנחנו הצלחנו לסיים את השביתה. אני אומר את הדבר הזה, כי רק לפני כמה

ימים, קיימנו ישיבה, ב-23 לדצמבר, והתברר לנו כי כמה מהסיכומים שהיו

לגבי הקייסים לא קוימו. נאמר להם - קחו משכורת, תהיו פה במועצה הדתית,

אבל בתנאי שתגורו פה. אנחנו לא מגדירים את מה שאתם עושים. לא נותנים

לכם תחום אחריות. העבירו לנו כסף, אם זה ממשרד הדתות או משרד אחר,

נעביר לכם-. כלומר הבעיה איננה כלכלית-חברתית. כי בתחום הזה הממשלה

עשתה גדולות ונצורות: משכנתאות, הקלות, הטבות. גם בתחום התעסוקה, בעיקר

בתחום הדיור. נעשו אפילו דברים שאין להם אח ורע בעולם, שמעוררים קנאה,

גם אצל ציבורי עולים אחרים. הבעיה היא לא זאת. הבעיה היא אם נשמר כבודם

של יוצאי אתיופיה. האם לא נרמס כבודם. אתמול פירקו חלקים מפצצת הזמן.

אבל לא פירקו את התחושה שיש קיפוח, שיש אפליה - אתם, הקייסים, יכולים

להיות במועצות הדתיות, אבל אי אפשר לתת לכם את האחריות לטפל-. אותו דבר

גם בתחומים אחרים. זה לא היה מקרה אתמול שאתה ראית צעירים וצעירות, דור

שכבר היה בצה"ל, שהתחנך בבית הספר הזה של צהי'ל, דובר עברית רהוטה. חלק

הגיעו לקצונה, חלק הגיעו לתפקידי פיקוד, חלק ממלאים תפקידים חברתיים

וציבוריים, הם עברו גם מערכת חינוך, אבל התחושה של האפליה והקיפוח, שלא

רואים בהם שווים כשווים קיימת, ואז בא מה שהיה אתמול.

נכון שהממסד הפוליטי לא ידע. שרי ישראל לא ידעו. גם הממשלה הקודמת לא

ידעה. הרי זה התחיל עוד בממשלה הקודמת, אין ספק בזה, ובאה גם התנצלות

חסרת תקדים של ראש הממשלה. אבל השאלה היא איך אנחנו נמשיך לטפל. גם

הישיבה הזאת היא חסרת תקדים, כי עכשיו, אחרי שההפגנה הסתיימה, תקום

ועדת בדיקה אובייקטיבית, שלא תשתף רק את הנציגים של העולים. האם ועדת

הבדיקה הזאת תנתח באופן יסודי ומקיף ותוציא מסקנות? האם נסתפק רק

בהתנצלות בלי שמי שנושא באחריות ייתן את הדין? זה לא שיש פה צימאון

לדם. לא יכול להיות שבמדינת ישראל מי שעשה את מה שעשה לא יישא

באחריות.

אז נשאלת השאלה איך אנחנו ממשיכים, ועל זה הדיון היום. אני מקבל בברכה

את שר הבריאות, אני מקבל בברכה את השר לקליטת העלייה. פה, במשך ארבע

השנים האחרונות השר לקליטת עלייה, יאיר צבן, שיתף פעולה עם הוועדה ועם

ארגוני העולים לא רק ביושבי במשרדו, אלא גם בוועדה כאן. ושורה ארוכה של

המלצות ומסקנות של הוועדה לא רק התקבלו על ידיו, אלא גם מומשו בשטח.

כנראה שכולנו לא היינו ערים מספיק לתחושות הקיפוח והאפליה. יש תחושה

כזאת גם אצל ציבורי עולים אחרים. קיימנו דיון קשה עם יוצאי קווקז,

וצריך כמה שאפשר יותר מהר לטפל ביוצאי קווקז וביוצאי תימן וביוצאי

כורדיסטן והאזורים הרריים אחרים בברית המועצות לשעבר.

כמובן שזה לא מצדיק אלימות, בשום פנים ואופן. נצטרך כולנו יחד עם ראשי

הארגונים עכשיו להרגיע, להשתיק ולבנות מערכת יחסים ותשתית חדשה. קראתי

את דברי השר צבן, שנאמרו היום. הוא אמר, - מה שבנינו יחד יכול ליהרס רק

בגלל הדבר הזה-. לכן לא לטשטש דברים. אני פונה לשר הבריאות אפרים סנה,

שאני יודע שהוא לא מטשטש, שהוא בעד חשיפת אמת בנושאים שונים ומגוונים.

מוטב שהדברים יצאו ממנו. יש פה אנשים מצוידים בעובדות ובנתונים. אני

פונה אל כל היושבים כאן, שהישיבה תתנהל כפי שתמיד התנהלו הישיבות. גם

בנושא הפלאשמורה היו ישיבות מאוד קשות. אני לא מבין עד היום הזה למה שר

החוץ של ישראל לא הולך לאתיופיה וגומר את הכתם של 4,000 איש שיושבים

שם. שלוש פעמים ראש הממשלה של היום לא יכול היה לחיות. בפעם השלישית זה

היה בשבוע שאחרי הרצח. אבל יש שר חוץ חדש. אני קראתי לו לפני שלושה

שבועות, - אל תיסע לניו-יורק, סע לאתיופיה. ב-48 שעות אתה יכול לפתור

את הבעיה של 4,000 איש-, ולא פותרים את זה. אין כל הצדקה שיושבים שם

מנות של מאה לחודש. היה פחות. אני יודע שהשר צבן ואחרים בממשלה השיגו

הרבה יותר. היו מנות יותר קטנות. אסור שיהיה יותר מתחם פלאשמורה

באדיס-אבבה. למה מחכים?! למה לא גומרים את זה?! זה לא פחות חשוב מאשר

לקדם קטע בתהליך השלום, למרות שכולנו בעד קידום תהליך השלום.

ישיבה זאת צריכה להיות קונסטרוקטיבית. נשמע דברים. נבקש מכולם להתאפק.

כל אחד יבוא לידי ביטוי, לא רק השרים, לא רק חברי הכנסת, לא רק ראשי

ארגוני עולים. יש גם קצת יוצאי אתיופיה שהם לא שייכים בדיוק לממסד זה

או אחר. במשך שעתיים אפשר לתת ביטוי לכולם. ונסכם סיכומים, שאני מקווה

שיקדמו את הנושא הזה ואת הקליטה של יוצאי אתיופיה בישראל.

שר הבריאות א' סנה; אתרכז בדבריי בכל מה שקשור לסוגיית מנות

הדם, אם כי אין לי שום ספק שהחיזיון הקשה

שראינו אתמול ליד בניין ראש הממשלה משקף מרירות ורגשות מאוד מאוד

עמוקים, שחורגים מהנושא הזה. כפי ששמעתי אחר כך בדברי מר מסלה ואחרים

מנציגי העדה, הדברים מסתעפים לתחומים אחרים של חינוך ודת ובתי כנסת

ושירות בצה"ל. ויש פה ללא ספק בעיה מאוד רחבה. ראש הממשלה הודיע אתמול,

שהוא יכנס ישיבה מיוחדת של קבינט הקליטה, שתדון במכלול הדברים ובמכלול

הבעיות של העדה האתיופית בארץ. אבל אני ארכז את דבריי, בדרך הטבע,

לתחום שבו נוגע משרד הבריאות.

מדובר בהחלטה או במדיניות שנתקבלה ככל הנראה בסוף שנת 91', לאחר מבצע

שלמה, כמיטב הידיעה, ואני מקווה שעניין זה יוברר, כנוהל פנימי של בנק

הדם. אנחנו לא ועדת הבדיקה. כשנודע לנו הדבר הזה בימים האחרונים, לאחר

הפרסום בעיתונות, הלכנו לבדוק האם יש הוראה כזו של המשרד, והוראה כזו

לא נמצאה. אבל מתוך בדיקות שעשינו עם אנשים שמעורים, ככל הנראה מדובר

בנוהל שראשיתו בסוף שנת 91', לאחר מבצע שלמה. מדובר בנוהל פנימי של בנק

הדם.

אני רוצה לומר כמה דברים שנוגעים לעצם העניין. הוחלט אתמול על ועדת

בדיקת. אני הושב שועדה זאת, המנדט שלה הוא נושא מנות הדם. לדעתי לא

יהיה מנוס מבחינה יותר רחבה, שזה מעבר למנדט של הוועדה הזאת, של כל

הסוגיות הקשות, ששמענו אותן אתמול אחרי הצהריים, כשישבנו עם ראש

הממשלה. אבל בפירוש יש מקום לבדוק את כל הטיפול בפרשה זאת.

אני לא מתכוון כאן להיכנס לצד הרפואי ולנתונים הרפואיים, ואני לא מצפה

שמישהו יעשה את זה פה. זאת תהיה טעות. אני הקדשתי הרבה מאמץ לכך

שעובדות שידועות גם בעדה, גם הקהילה הרפואית, לא יהפכו לנחלת הכלל, כי

אני יודע איזה פירושים של סטיגמה ושל נידוי הציבור הרחב יכול לתת לזה.

הציבור הרחב לא יודע רפואה. הוא לא יודע שמחלת האיידס מועברת בעיקר או

על ידי מגע מיני לא זהיר או על ידי עירוי דם. והפירוש שיינתן לעובדות

שתתפרסמנה יהיה, שמחר יגידו לילד "אל תשחק איתו", "אל תשב על ידו בכיתה

בבית הספר", "אל תשב על ידו באוטובוס". אני פה לא באתי למצוא חן בפני

אף אחד. שר הקליטה ואנוכי השקענו מאמץ אדיר כדי למנוע סטיגמטיזציה,

הטלת כתם בעדה. ואני לא רוצה שמישהו יעשה עכשיו בנתונים האלה, שהם

קשים, איזשהו שימוש בפורום הזה. זה יהיה לא לטובת העניין. אנחנו אחר כך

צריכים לתקן את השגיאות, למצוא פתרונות לבעיות רפואיות חמורות

שבאחריותנו, לפתור אותן, ולא ללבות את האש. ואני, כשכל הנתונים בידי,

מקוות שלא אני ולא אף אחד אחר, נדליק כעת את האש המיותרת הזאת מחדש.

אני אחראי רק למה שאני עושה ולקודים שאני פועל לפיהם, לא כל מיני אנשים

אחרים. ואם מישהו חושב שזה תפקידו וזה יביא לו איזה ברכה, ולא אכפת לו

מה תמשמעויות החברתיות של זה, אני מקווה שיש לו בעיה עם מצפונו.

מ' קצב; אדוני השר, מה שתחליט מקובל עליי. בעקבות

התגובות שהיו פה, אולי דווקא הבהרה מוסמכת

של גורם ממלכתי יכולה להקל. אתה חושש מהחרפה. אולי הבהרה של סמכות

ממלכתית תוכל להקל.

שר הבריאות א' סנה; חבר הכנסת קצב, אנחנו צריכים לעשות את

השיקול הממלכתי הכולל. אני חושב שאם

בפורום לא מקצועי, שאין לו כלים להתמודד מקצועית עם הדברים האלה, נתחיל

לעסוק בנתונים, אנחנו נפתח פצע מדמם. ואני מציע לכולנו פה לגלות איפוק.

העניין עכשיו הוא איך מתקנים את מה שצריך. אבל איך שומרים על בריאות

הציבור, על זה אני אחראי, אף אחד אחר לא, בטוב וברע, בעיקר ברע. היה

כבר מקרה שהגיעו ארצה מצרפת שלוש מנות נגועות או מספר מנות נגועות

לחולי המופיליה, ואנשים מתו. מישהו היה צריך להיות אחראי על זה. אני

אחראי לבריאות הציבור, ואני, על אף שההתעסקות בנתונים האלה היום מאוד

תקל עליי ציבורית, אני לא אעשה את זה. אני לא אגרר לוויכוח הזה, ולא

ימשכו אותי, גם במחיר לשמוע את הצעקות שלכם.

קריאה; אתה לא מדבר באופן הגיוני כרופא. אני גם

אח מוסמך, יודע את הדברים, אתה לא מדבר

כאיש מקצועי.

שר הבריאות א' סנה; מר יפת, תסלח לי, כל העניין הוא שאני מדבר

כמישהו שמכיר את העובדות. שבמקרה הוא גם

רופא. כשר בריאות וכאיש ציבור יש לי אחריות על מה שיוצא מהפה שלי. עדיף

היה בכל העניין הזה לטפל אחרת, ועוד אגיע לזה. כרגע צריך להפריד בין

שני דברים, ואני מבקש, תשימו לב טוב למה שאני אומר לכם: בעניין הרפואי

לא אגע יותר. בטיפול בתורמים היתה שגיאה קשה ביותר. צריך לתקן אותה.

אני מאוד שמחתי לרעיון שתחיה ועדת בדיקה, כי את העניין הזה צריך לברר

באופן מקצועי ולראות מי עשה פה טעות, שהביאה לתוצאות חמורות ביותר. כל

מסקנה שוועדת הבדיקה תמליץ אני אקבל.

אני רוצה להפריד פה בין שני דברים, בין הצד הרפואי שלו אני אחראי,

למרות שההחלטח הזאת היא החלטה, שלא אני לקחתי אותה, ולא אני ידעתי

עליה, ולא קודמיי ידעו עליה, אבל כרגע העניין מונח לסדר היום, כרגע

צריך לנקוט עמדה. אי אמירת אמת בשום מצב זה דבר בלתי נסלח, לבטח בדבר

שהוא עם משמעויות כל כך מובהקות. זהו דבר בלתי נסלח בכלל בחיים

הציבוריים. באותה ועדת בדיקה, אמר ראש הממשלה, זה היה מקובל על השר צבן

ועליי עוד קודם לכן, יהיו נציגי העדה. ניתן לה לבדוק את הצד הרפואי ואת

הצד המקצועי וגם את הצד של הטיפול בבני האדם, שגם זה דבר חשוב.

שאל אותי חבר הכנסת קצב, מה זה בנק הדם. בנק הדם זהו גוף שכפוף למגן

דוד אדום, שהוא גוף שפועל מתוכו כמשרד. הוא איננו כפוף למשרד הבריאות.

מגן דוד אדום איננו כפוף למשרד הבריאות. זהו גוף עצמאי עם מועצה

ודירקטוריון נפרד. בנק הדם הוא יחידת משנה של מגן דוד אדום. אני בזמן

הקרוב, לאור מה שקרה, אודיע איזה צעדים בדעתי לנקוט כדי שלא יהיה מצב

שההחלטה, שהיא כל כך רבת משמעויות, תיפול מבלי שהגורם שבסוף צריך לענות

וצריך להיות אחראי עליה, קרי משרד הבריאות, ידע ממנה. יש פה תקלה

בסיסית מאוד במנגנון הבטיחות.

ח' פורת; ההחלטה היתה לקחת מהם מנות דם ולהשליך

אותן? זאת היתה החלטה של הבנק?

שר הבריאות א' סנה; אני לא יכול לדבר בשם אנשים שאני לא חלק

מהם, אבל ככל שאני מבין, להחלטה הזאת היו

שני מרכיבים: אחד לעשות שימוש מאוד סלקטיבי במנות דם שנלקחו מתורמים

יוצאי אתיופיה, ושני, באותו טופס שכל תורם מקבל ושנשאלות בו שאלות, על

אם מישהו הומסקסואל או כל מיני דברים אחרים, שאלות שתורם נשאל, לא לתת

התראה לתורם שבסבירות גבוהה מאוד, בדם שלך לא ייעשה שימוש. אתמול במקרה

הופעתי בתכנית טלוויזיה עם שחקנית ידועה מאוד מהעדה האתיופית, והיא

סיפרה, שאחרי הפיגוע בדיזנגוף היא עמדה שעתיים בתור לתרום דם. ואני

מבין את הכעס שלה ואת הצער שלה. פה הדבר שהוא כל כך מקומם, שלא נאמר לא

בעל פה ולא בכתב, שיש סבירות גבוהה שבדם הזה לא ייעשה שימוש. אחד מאותם

דברים שבסמכותי כבר לעשות, ועשיתי את זה עוד בשבוע שעבר, לאחר פגישה

ראשונה עם נציגי מפגינים שבוא אליי למשרד בתל-אביב, הוא קודם כול

להכניס בטופס משפט שמסייג ומזהיר את התורם, שייתכן שלא ייעשה שימוש

בדמו, בנוסף לדברים אחרים.

שר הקליטה י' צבן; אין צורך לומר שאלה ימים עצובים מאוד

למדינת ישראל, לחברה הישראלית, לכל אלה

שיש להם קשר לביתא ישראל, ובמיוחד לעדת עולי אתיופיה. אלה ימים שלא

יישכחו במהרה. זאת כווייה בבשרנו הלאומי. אני חושב שזה יהיה תמרור דרך

כואב מאוד בסיפור קליטתה של העדה בארץ. חבל שהגענו לימים האלה. ואני לא

מוכן לקבל את התזה שלא היה מנוס מלהגיע לסיטואציה הזאת.

אדוני היושב ראש, אני חושב שלוועדה שלך, לכנסת בכלל, אבל במיוחד לוועדה

שלך, יכול להיות כאן תפקיד חשוב בהשגת כמה יעדים שעומדים לפנינו כיום,

ואני כבר אומר אותם. הדבר הראשון הוא - להבטיח שתהיה בדיקת אמת של כל

הפרשה על כל היבטיה.

הדבר השני, זה לפעול לתיקון המעוות.

הדבר השלישי, לנטות לשקם את מה שנהרס , וללכת קדימה בדברים שאנחנו רוצים

ויכולים ללכת בהם קדימה.

במשך שלוש שנים הוועדה הזאת שמעה אותי אומר כמה פעמים, ואני לא אלאה

מלחזור ולומר, אתה צודק אדוני היושב ראש, זה לא רק לגבי עולי אתיופיה,

אבל זה הרבה מאוד לגבי עולי אתיופיה. מילת המפתח בקליטת עלייה היא

כבוד. כך היה מימי הבראשית של הקמת המדינה. ולמדנו את זה כל בשרנו. כי

בית שאתה לא נותן בזמן, זה לא טוב, ואפשר לתקן את זה. והעבודה שאתה לא

נותן בזמן, זה לא טוב, ואפשר לתקן את זה. חבל, אבל אפשר לתקן את זה.

אבל אתה לפעמים פוגע בכבודם של אנשים פגיעה כזאת, שעשרות שנים היא

מחלחלת בנשמה, והיא תפרוץ אחרי שלושים שנה, אחרי ארבעים שנה ואתה לא

יודע מאיפה זה בא לך. אמרתי בוועדה הזאת, ואני חוזר ואומר, האתגר

הלאומי הגדול זו לא הקליטה הטובה של עולי ברית המועצות לשעבר, אבל

הקליטה של עולי אתיופיה.

המבחן הוא קשה מאוד, ונאמר כאן בגלוי, וזה מה שלא הבינו אלה שעתרו

לבג"צ בעניין המשכנתאות של עולי אתיופיה. הם חשבו שהסיבה העיקרית זה

המצב הסוציו-אקונומי הזה, ואמרו - תן גם לעולי רוסיה, שהם במצב

סוציו-אקונומי קשה, את אותן משכנתאות-. חברים יקרים, צריך לדעת את זה,

יש מכשול של הבדל לאומי והבדל דתי והבדל תרבותי והבדל מעמדי. מה אפשר

לעשות שברוב הגדול של מדינות העולם, כמעט בכל מדינות העולם, המכשול הכי

עמוק והכי קשה לאינטגרציה זה עדיין צבע העור. וזה מחייב לכן מאמצים

כפולים ומכופלים. אני נלחמתי כל השנים האלה, ואני אלחם בכל כוחי נגד

הדבקת פתלוגיה כלשהי, אם מתחום הבריאות, ואם מתחום בריאות הנפש, ואם

מהתחום הפלילי לאיזושהי עדה. הזהרתי תמיד, שאוי ואבוי לנן אם אנחנו

נתחיל לשאול שאלות: - באיזה עדה יש הכי הרבה חולי נפש, באיזו עדה יש

הכי הרבה סיפיליס, באיזו עדה יש הכי הרבה אנסים, באיזו עדה יש הכי הרבה

רוצחים-. אנחנו עם של עדות, עם של קיבוץ גלויות. זה מהות החיים שלנו

פה. זו לא תופעת לוואי. זה התוכן הכי עמוק של החיים המשותפים שלנו כאן.

לכן כששמעתי שחוקרים רוצים לפרסם נתונים, אמרתי - אין לי התנגדות. אתם

רוצים לפרסם על עולי אתיופיה, בבקשה, יחד עם כל העדות, כל הפתלוגיות.

נראה אתכם גבורים. על כל העדות תפרסמו-. יהודים וערבים ומוסלמים

ונוצרים, תפרסמו. לא אסכים בשום אופן שתטפלו רק בעולי אתיופיה-.

אמרתי אתמול, ואני אומר את זה גם היום, צריך לבדוק. אני מקווה שאני

אוכל להרגיע אותך עמנואל. אני אדאג לכך שזאת תהיה ועדה שהציבור יכיר

בה, שזאת תהיה ועדה הכי רצינית, הכי אובייקטיבית, הכי מאוזנת, שתעמוד

בראשה אישיות רצינית, מקובלת, חכמה, אמיצה, ישרה, רגישה, שתהיה מסוגלת

לראות את כל השיקולים: לא להתעלם ממה שאומרת העדה, לא להתעלם ממה

שאומרים שיקולים בריאותיים, לקחת בחשבון את מכלול הבעיות, ולפסוק את

פסוקה. אני לא מדבר על כוונת זדון. אבל כשאני רואה את ההרס הזה, אני

אומר, גם אם מישהו בתום לב טוטאלי גרם לנזק הנורא הזה, אז אפשר לעבור

לסדר היום?! אני לא חושב. זה הנורמות שאני מכיר. אבל נשאיר זאת לוועדה.

אני לא חושב שהנזק הזה אין לו אבא ואין לו אמא. לא יכול להיות דבר כזה.

אני לא אומר בזה שמישהו התכוון, אני לא יודע את הרקע, אבל כשנבדוק נדע.

אבל בסוף, כשנדע שאדם מסוים עשה את זה, אז כשאדם גורם נזק נורא בתום לב

אין אחריות?!

אני פונה לחבריי וידידיי, אני חושב שאני יכול לומר את זח כך, בעדה,

ואומר להם שוב. דיברתי שוב עם שר הבריאות של אותם ימים, השר אהוד

אולמרט, ודיברתי עם השר רמון, ושמעתם את הדברים של השר סנה, שהוא

בעיניי איש אמת, ואני אומר לכם, אף שר לא ידע. נוח היה לי להטיל את זה

על ממשלה קודמת. אני אומר לכם, אף שר לא ידע.

מה שקרה אתמול, אתה צודק אדוני היושב ראש, זה לא רק פרשת הדם. דם זה

דבר עמוק מאוד. אני רוצה לומר, הפגיעה הראשונה היתה בזהות היהודית, אי

הכרה בזהות היהודית. ואני, חברים מהעדה יודעים, כל חג סיגד אני פונח

מעל הבמה לרבנים, בכל עצרת זיכרון ל-4,000 שמתו במבצע משה בדרך לישראל

אני פונה לרבנים, ואני גם היום פונה לרבנים הראשיים, פתחו את העיניים

ופתחו את הלב שלכם. ראו מה שקורה בעדה, וסוף סוף תכירו ביהדות המלאה של

בני העדה הזאת.

י' בא-גד; אתה לא חושב שזאת הסתה!! אין פה נציג

רבנות להגיב על זח.

שר הקליטה י' צבן; אל תדאג ליחסים שלי עם הרבנות. הם יודעים.

אני אחזור על זה בנוכחותם. אני אומר את

זה. אני לא יכול לקחת איתי תמיד רב ראשי, כשאני רוצה לומר את זה. יש לי

כבוד לרבנים. אז אני אומר את זה.

אתה אמרת את הנושא של מעמד הקייסים, אני לא רוצה לחזור, חברות וחברים,

יש בעיה של בתי כנסת. אני כיהודי חילוני אומר לכם יש כאן קיפוח בלתי

נסבל. יש בערים שלושים-ארבעים בתי כנסת לכל עדה, ליוצאי קווקז וליוצאי

גרוזיה וליוצאי עירק וליוצאי מרוקו. רק עדה אחת אין לה בית כנסת. שר

הדתות הזה הוא כנראה הראשון שהולך לתקן את זה. יש כבר החלטות על ארבעה

מקומות. אז אני לא פתחתי את החשבון. יש בעיות בתחום החינוך. אני אומר

כאן בגלוי, אני מתכוון, תקראו לזה לנצל את הפרשה הזאת, כדי לפרוץ את

חווטו של הזרם הממלכתי-דתי על מעורבות של גורמים חיצוניים בטיפול

בבעיות החינוך של ילדי העדה. כי זה במידה מסוימת היה עד היום ממלכה חצי

סגורה, אם לא למעלה מזה.

הדבר החשוב ביותר, אדוני היושב ראש, זה שיתוף העדה, נציגיה, בהכרעות

שמתקבלות על גורלה של העדה. לא אסתיר מכם את גאוותי על כך, ששום החלטה

שקיבלתי בנושא העדה לא התקבלה בלי הידברות עם אנשי העדה, בלי שיתוף

שלהם, בלי ישיבה עם ההנהלה שלהם, בלי שיתוף נציגים שלהם במטות השונים

של הפעולה. אין לכם מושג איזה ערך יש לזה.

אני חושב שעשה נכון עכשיו שר הבריאות, שהוא לא נכנס לשום דברים

ספציפיים. אי אפשר להחזיק מקל בשתי קצוות: לתבוע בצדק הקמת ועדת בדיקה,

ולהיכנס לדיונים שוועדת הבדיקה צריכה לטפל בהם. אני רואה חשיבות בישיבה

הזאת בעצם העלאת הנושא על סדר היום, בכך שכל הגורמים הנוגעים בדבר ידעו

את חומרתו, ויעקבו אחרי פעולת כל הגורמים בכל התחומים, כולל התחום של

צה"ל שעלה אתמול, כדי לקדם את בדיקת העניין, את תיקון המעוות ואת

הניסיון לשקם את מה שנהרס.

א' מסלה; לפני העלייה שלנו, העדה הזאת סבלה במשך

דורות מהיותנו יהודים. אבל לא סבלנו

מהיותנו שחורים באתיופיה. אחרי שעברנו תלאות קשות, שילמנו קרבנות בנפש,

ואותם המתים לא זכו לקבר יהודי ושום טקס, אלא נזרקו בחול. עמדנו

בקשיים, ושילמנו את הקרבן הכבד הזה רק כדי להגיע למדינת ישראל. הגענו

למדינת ישראל והצלחנו. חלום אבות אבותנו היה להגיע לירושלים. פה במדינת

ישראל אף אחד מבני העדה לא העלה על דעתו, שייגרם לנו נזק אדיר במשך

השנים. חשבנו שיקבלו אותנו בחיבוק, שנהיה בתוך אחים שלנו. אבל גם פה

אנחנו סובלים מבחינה דתית, ובנוסף לזה בגלל צבע עורנו. הסבל שלנו פה

במדינת ישראל הוא סבל כפול.

מדינת ישראל עשתה עד כה מאמצים רבים ואדירים, שהעדה מכירה בהם. רק מבצע

משה ומבצע שלמה יכולים להיות דוגמה לא לעם ישראל, אלא דוגמה עולמית.

שום בני אנוש לא פעלו פעילות נמרצת להציל חיי נפשות כמו שמדינת ישראל

עשתה במקרה שלנו. ואנחנו מכירים בזה. אני דרך סודן לפני 16 שנה, ארבע

שנים קודם למבצע משה. ראיתי אנשים חשובים ביותר, יקרים ביותר, ואנשי

צבא ומוסד, שבאו להציל אותנו. הם סיכנו את עצמם. השבוע מדינת ישראל

זרקה את המעשה הטוב שעשתה ביחד עם הדם לפח הזבל, שפכה את המים עם

התינוק. זאת הדוגמה האמיתית.

אנחנו לא יכולנו להתאפק יותר. היתה שרשרת של נזקים במשך הרבה שנים.

הזכירו את זה כולם: הנושא הדתי, לא יאומן שמדינת ישראל והרבנות הראשית

ינהגו בנו בצורה הכי פרימיטיבית והכי משפילה, וידרשו מאנשים מבוגרים,

ממנהיגים רוחניים, מקייסים, לפשוט את המכנסיים שלהם כדי לדקור באבר

המין שלהם למען קידוש ברית. מי קם מאנשי הציבור בחברה הישראלית?!

נשארנו אומללים לבדנו.

אני זוכר את ההפגנה של 85'. עמדתי בראש ההפגנה, וארגנתי אותה במשך הרבה

ימים, עם כל העדה. מכל ההבטחות שקיבלנו עד עצם היום הזה לא נעשה כלום.

בתחום החינוך, הממסד לקח בצורה מגמתית את הפטרונות והחליט עבורנו בלי

שום שיתוף. זעקנו ולא היתה אוזן קשבת. הם ידעו יותר טוב מאיתנו את

טובתנו. היתה טעות חמורה, רבותיי, אנשי הציבור. אל תדאגו לשנות

החמישים, תתביישו לכם, תדאגו היום לשנות האלפיים. מי יאמין בעוד עשרים

שנה, בדור שיבוא, שמדינת ישראל זרקה את דמם של האתיופים בצורה

קולקטיבית לפח הזבל, בלי לבדוק לגופו של עניין דם ודם. לכל הכשלונות

שלהם תמיד יש להם הסברים. מבחינתכם אלה אולי הסברים הגיוניים. גם לפרשת

הדי.די.טי לעדות המזרח יש הסברים הגיוניים מבחינתכם. גם לפרשת ילדי

תימן יש לכם הסברים הגיוניים מבחינכתם. לא למדתם שום לקח. תתביישו לכם,

פשוט מאוד. אני לא מאמין שנחכה עוד עשרים שנה. זה יהיה בקרוב. יקום

בתוכנו עוד עוזי משולם, ואז מדינת ישראל כולה תרעד. אני לא מצדיק את

המעשה שלו בשום פנים ואופן, ועל זה הוא גם קיבל מחיר.

כשתכננו את ההפגנה הזאת, הארגון שלי, ארגון הגג של עולי אתיופיה, שאני

עומד בראשו, כדי להוציא את הזעם, את הכעס, את התסכול, אולי גם בתקווה

לתקן את המעוות, לפני שזה יהיה מאוחר, תכננו בגדול. לקחנו בשיקול דעתנו

שההפגנה תהיה גם קשה, כי הרגשנו את הציבור שלנו. תכננו להביא להפגנה

הזאת לפחות עשרים אלף איש, לזעזע את המדינה אחת ולתמיד, ללמד לקח את

החברה הזאת, במיוחד את ממשלת ישראל. אבל לא התכוונו שתהיה הפגנה אלימה.

אני צרוד מאוד מרוב הצעקות עם כל החברים שלנו כדי להרגיע את הרוחות.

בזמן מסוים אפילו חששנו, שאולי נגיע לאבדות בנפש. זה לא יאומן, לא

נחגנו כך, שמעתי אנתרופולוג וסוציולוג, חס תמיד המומחים לענייננו, ובני

העדה לא יודעים: "מה אתם מתפלאים?, אתיופים גם שם היו אלימים, אל

תתפלאו!". העם האתיופי כולו, אני גאה לומר את זה, גם הנוצרים, גם

המוסלמים, לא ראיתי במדינות שהסתובבתי, הרבה הסתובבתי, תרבות שדומה

לשלנו, לחיוב. מה שנעשה אתמול לא מאפיין את העדה. אני לא מחכה לחוקר

שטחי שיספר לי סיפורים על העדה הזאת. זה הטעות שלהם. בכל בעיה בנושא

שלנו, בכל נושא גורלי מרימים טלפון לאיזו פקידה, "אפשר לקבל דוקטור

שהוא מומחה לנושא האתיופי, איזה סוציולוג?" זה מה שקורא בשטח. בזה

מתחילות הטעויות. יש בנו היום בנים ובנות שאפשר להתגאות בהם. אתם

צריכים להתגאות בהם, לפני כולם. פה למדו באוניברסיטאות. אני בוגר

אוניברסיטה, שלמה בוגר אוניברסיטה, זאת בוגרת אוניברסיטה, אברהם, כולנו

פה. אתם מצפצפים על ציבור מאוד חשוב, ובזה מתחילה הטעות.

רק נשאר לי להתנצל פומבית, גם בפורום הזה, גם בפני החברה הישראלית,

במיוחד בפני אותם אזרחים תמימים, שעובדים במשרד ראש הממשלה, גם באזור

שחנו שם, נגרם להם נזק לרכוש, למכוניות שלהם. איבדנו שליטה. אני מודה

בתור מארגן הפגנה. ארגנתי הפגנות גדולות מאוד, הרבה פעמים, אתמול כולנו

איבדנו שליטה. כל זה קרה בגלל הכעס, הזעם והתסכול שהצטבר במשך השנים.

דוקטור אפרים סנה, אם אתה חושב שבגלל פרשת הדם עשינו את ההפגנה אתה

טועה. פשוט רצינו לנצל את ההזדמנות, ולהעלות את הנזקים שנגרמו לנו במשך

השנים. אבל את פרשת הדם לעולם לא נשכח. היום יש לי ילדים קטנים: בת

ארבע וחצי, והגדולה עוד מעט בת שש. היא ראתה אותי הרבה פעמים

בטלוויזיה. היא לא כל כך מבינה. התביישתי לספר את כל הסיפור האמיתי.

ואני אומר, אני לא רוצה לספר להם. החלטתי לא לספר להם. אני לא רוצה

שתהיה שנאה שורשית בגיל הרך. אבל זה מה שעשיתם. הילדים שלי קטנים, ואני

צריך להסביר להם. אבל יש ילדים מגילאי שמונה ומעלה, הכנסתם להם לדם, אי

אפשר להסתיר אותו דורות. פשוט מאוד, אם אתם התכוונתם לזה כשמדינת ישראל

החליטה להעלות אותנו למדינת ישראל, שגיתם בגדול. היום יש עובדה גמורה.

אנחנו כאן. אני אזרח גאה, אני יהודי גאה, אני שמח שאני פה בחברה הזאת,

מתמודד מול כל הבעיות, לא נברח מפה. העיתונאים מחפשים לפעמים סנסציה.

אותו בחור שחשף את המקרה הזה, אני מעריך אותו, אומר שאמרתי - אם אתם לא

רוצים אותנו, נלך מפה-. זה בכלל לא הסגנון שלי. לא. יש לנו כוחות

אדירים, שאתם לא מאמינים. והכוח הזה זה עוד יתגלה. הזיקה למדינת ישראל,

הנאמנות, והמוטיבציה לשרת את צה"ל ואת מדינת ישראל, נשמור עליהן. נעשה

מאמץ, וזו תהיה משימה קשה מאוד. בעקבות ההפגנה האלימה של אתמול החלטנו

לקרוא את הציבור שלנו, את הפעילים בשטח, לכנס חירום, להפיק את הלקח נגד

האלימות ולרסן את עצמנו. אבל בשום פנים ואופן לא נסלח. אני מתבייש

לראות את הדוקטור המלומד הזה, איך הוא מצא לנכון בעיתון מעריב לומר,

שיצא לו להיכנס לאחד המטוסים שהביא את בני העדה, והמטוס כולו היה

סרחון. זה בושה, תתבייש לך. אני הייתי מתבייש, ולא הייתי מגיע לפה.

עובדה שהוא החליט להגיע לפה. הוא מנציח את הגזענות שלו. מלידה, בדם

שלו, הוא גזעני, לכן אין העדה מתכוונת להאשים את החברה הישראלית

בכללותה בגזענות. אנחנו לא מתכוונים לזה. נוכחנו לדעת שהחברה הזאת

בגדול התגייסה במבצע שלמה, עם תרומות. וגם שמעתי היום בגלי צה"ל אזרחי

מדינת ישראל שהתקשרו ואמרו, "אנו מתביישים כאזרחי מדינת ישראל".

אדוני השר, אם יש לך דם בגוף, תקום ותגיד שבני העדה אינם כשרים מבחינה

רפואית לתרום דם. גם אתה רופא במקצוע. אמרת שטובת הציבור היא מעל לכול.

שכחת את טובת העדה. תקום עכשיו ותגיד את זה. האמן לי, אני לא הכרתי

אותך אישית, אבל אתה נשמע כאיש חשוב, הגון, ותרמת גס למדינת ישראל

רבות. באותו יום שנחשפה הפרשה הייתי ב"ערב חדש". שם הטכנאים אמרו, מה

היה אומר אבא שלך אם היה בחיים. אבא שלך היה אדם חשוב בחברה הזאת.

ישראלים ככה אמרו. לכן תקום ותגיד לנו היום, "אתם לא כשרים לתרום דם,

כי אתם מסכנים ציבור שלם במדינת ישראל".

כפי שידוע לכם, כשהרגל שלנו דרכה במדינת הקודש לראשונה באו הורפאים וכל

מיני אנשים והוציאו דם בעל כורחנו, מילד, אישה, מבוגר, קייס. מכולנו

לקחו דם. שאלנו אחר כך. "זו בדיקת דם לראות את מצב הבריאות". בעל

כורחנו. בשום עלייה לא נעשתה בדיקת דם בעל כורחה. אדוני השר, גם אתה,

גם השרים הקודמים, שמו את כל הנתונים במגירה שלהם. פעם אחר פעם מפרסמים

את זה לתקשורת, אמרת - אני מבקש לא לפרסם-. אבל את הנתונים בנושא

הבריאות שלנו תמיד הדלפתם לעיתונות כדי לגרום נזק להשתלבות שלנו בחברה

הישראלית.

שר הבריאות א' סנה; תשאל אם השר צבן מאשר את מה שאתה אומר.

א' מסלה; כולם זוכרים את זה שפרסמו, נתנו נתונים.

הייתי אצל ישראל סגל, בכיתי, אפילו לא

יכולתי לבטא את עצמי מרוב הכעס. אל תספרו לנו סיפורים.

שר הקליטה י' צבן;. אדיסו. זה נכון שמחוקרים של משרד

הבריאות ומחוקרים אחרים דלף מידע, זה רק

לא אומר...

א' מסלה; די, מספיק. אתם כבר גורמים לנו ללמוד את

ההתנהגות הישראלית, להיות אגרסיבים, אולי

בדרך זאת נשיג. אבל על כל פנים, אנחנו נגד אלימות. תודה רבה.

ש' אקלה; אני רוצה להגיד דבר אחד, אם כבוד השר היה

בא ואומר - רבותיי, טעינו, יש לנו בעיה.

אני מתנצל בפניכם-, אני חושב שכל העניין הזה היה נראה אחרת. ראש הממשלה

אתמול בכבודו אמר - אני מתנצל בפניכם-. ההתנצלות הזאת מקובלת עליי

לחלוטין. יחד עם זה, אדיסו מסלה אמר, אנחנו פתחנו מערכה. רבותיי, אני

אומר לכם, ילדים אתיופים נחמדים, אבל בפתח הבית זה נגמר. לא ניתן וזה

לא יקרה יותר, בשום מצב, בשום דרך. אני חושב שזה בכלל מזעזע לשמוע. אני

לא חושב שיש גזענות מכוונת בהחלטות ממשלה. זאת לא הטענה שלנו. לא

בכנסת. אבל, רבותיי, תראו את הרופא המלומד הזה. כמוהו יש עשרות. נושא

הגזענות לאו דווקא מכוון אלינו. גם אל קבוצות אתניות אחרות הוא מתכוון.

למה זה צריך לקרות?! אנחנו צריכים להוציא את הזעם ואת הכעס, לשבור

מכוניות?! לא כך התחנכנו. זאת לא דרכנו, אבל אין לנו בררה. אני הולכתי

780 קלומטר, הייתי שלושה חודשים בכלא, הייתי בעינויים, באתי לפה.

כשהגעתי אמרו - תוריד את המכנסיים. אנחנו נעשה לך הקזת דם-. כשאני

רציתי להתחתן לפני שישה חודשים, הייתי צריך ללכת מחיפה עד הדרום כדי

לקבל היתר לנישואים. למה זה כך צריך להיות?! למה אנחנו צריכים להיאבק

על כל נקודת תורפה שלנו?!

הנקודה היותר קשה היא, שאין לנו אנשי רוח שיכולים לעמוד לצדנו. אין לנו

חברי כנסת ממוצא אתיופי, ואין לנו פקידים בדרג יותר גבוה. אולי אם היה

אתיופי, המלומד הזה, הוא היה מרגיש אחרת. אנחנו כל הזמן מדברים על

להגיד את האמת לעדה, לתת כבוד לעדה. מזה מתחילה האינטרגציה. רמסו

אותנו, ואנחנו נגיב. והרופא בכבודו ובעצמו בא ואומר - אני לא אנתח

חולים מאתיופיה-. אדוני שר הבריאות, מה עשית כנגדו? אנחנו לא נעזוב

אותו. נתבע אותו בבית המשפט. נלך עד הסוף. מחר יגידו - אני לא אנתח גם

אוכלוסיות אחרות-. אנחנו באנו לפה להילחם, להיות שווי זכויות. אנחנו

גאים. הייתי קצין בצבא, אני משרת, האחים שלי ישרתו, חברים שלי ימשיכו

לשרת, אבל נילחם למען הזכויות והשוויון שלנו. מנהיגי העדה בהחלט מוכנים

גם להידבר, אבל הייתי מצפה ששר הבריאות ייקח את התעודה של הרופא המנתח

המלומד הזה, גם בתל-השומר וגם אותו הרופא שאמר "האתיופים קיבלו איידס,

כי הם הלכו לזונות באתיופיה". דוקטור בן-ישי, איזה בושה וחרפה! ואין

זונות בישראל!! אין זונות בצרפת?! אין זונות במדינות אחרות. איזו בושה.

והוא עשה מחקר עלינו, והוא צריך להכתים 63 אלף עולים מאתיופיה. זה

האינטלקטואלים, רבותיי. מהם לא היינו מצפים לכך. לא ציפינו לכך, שיכולה

להיות גסות רוח כזאת. זה הדבר העצוב ביותר שגרמו לנו, ממש נזק רב לכל

מה שנבנה.

אני רוצה להגיד לכם דבר אחד, שר הקליטה אמר את זה יפה, במשך שלוש-ארבע

שנים היה שר קליטה, שכל הזמן כל עיסוקו היה בנושא הגיור, לא בקליטה.

אני מדבר על השר הקודם, השר פרץ, שעסק בנושא הגיור, לא בנושא הקליטה

החברתית, לא בקליטה רוחנית. אלמלא היו גם עוסקים בזה לפני שש שנים,

לפני שבע שנים, הרבה תגובות קשות, זעם וכעס, היה אפשר להפחית.

י' אלמן; קודם כול, אני רוצה להודות ליושב ראש ועדת

העלייה והקליטה, חבר הכנסת עמנואל זיסמן,

שעושה את מיטב יכולתו לעזור לנו בכל הכיוונים. זה כבר כמה שנים הוא

מדבר ומדבר, בעוד הממשלה שמבצעת סוגרת את אוזניה. ויש גם חברים כמו חבר

הכנסת חנן פורת ועוד אחרים, שבאמת עשו את המאמץ המקסימלי כדי לעזור

לנו.

אני חוזר לנקודות. הרגשות הם קשים בכל המובנים. אני רוצה להתחיל דווקא

ממה שאדיסו מסלה אמר. יש אגואיסטיות קשה בחברה הישראלית, בעיקר בממסד.

אתם הממסד הישראלי לא מאמינים ביכולת של אנשים אחרים. אתם לא מאמינים.

אי לכך באף משרד אין יועץ אתיופי לענייני אתיופים. מי המומחה?

המלומדים, המדענים, אלה שאתם מתייעצים איתם. דעו לכם, אדם שנולד באותו

מקום, אדם שיודע את השפה, אדם שיודע את התרבות, אדם שיודע את הכול הוא

המומחה. באף משרד אין יועץ אתיופי בדרגה, שמאפשרת להחליט החלטות

רציניות.

עכשיו לבעיות העיקריות. אתם יודעים שהתפצלנו עם עלייתנו. אחים, משפחות

שלנו נשארו בשם פלאשמורה. סגרו את הדלת, דווקא הממשלה ההיא, ממשלה לא

דתית. דווקא הדתיים כן עמדו לצדנו. אני חולק על כמה חברים שלי, על מה

שהם אמרו. באותה בעיה הדתיים כן עמדו לצדנו ונלחמו נגד הממסד הלא דתי.

מי שנלחם בנו בשיטתיות, אני אומר במפורש, באחריות, אלה הלא דתיים,

בעיקר המדענים. הם המפרסמים טיפין טיפין, עושים פרסומת זו או אחרת,

ופוגעים בכבודנו, בכבוד העדה.

אני רוצה לספר סיפור מאחד מלומד, הדוקטור בן-דוד. הוא אמר "עליתי על

אחד המטוסים, הבאתי אתיופים לישראל, חטפתי מכת סירחון איומה בפנים, ואז

צלצלתי למשרד הבריאות, ואמרתי - אני לא יודע מה אתם חושבים על העלייה

של יהודי אתיופיה-. כוונתו הזדונית היא לעצור את עליית יהודי אתיופיה.

י' אלמן; למה הוא לא יתנצל בפני התקשורת על מה שהוא

אמר? רבותיי ישנן בעיות רציניות, ישנה

עלייה של אנשים זועקים, וזעקתם לא נשמעת בחברה הישראלית, בעיקר בממסד.

עד מתי אתם מחכים להשאיר אותם לסבול?! עד מתי?!

בממשלת ישראל היתה לפני עליית מבצע משה, לפני עליית מבצע שלמה, תכנית

מיוחדת להכשרה מקצועית. למה אין חיום הכשרה מקצועית לגילאי 40-30? רוב

העולים שאני מכיר לא עשו הכשרה מקצועית, ולכן ההישג מבחינת העבודה

איננו קיים. אז ככל שיש בעיה כספית, כל מה שדובר בנושא בעיית העוני

בחברה הישראלית, וחיבר הראשון הוא ליהודי אתיופיה. הרובד הנמוך ביותר

בחברה הישראלית זה יהודי אתיופיה. אתם לא מטפלים כמו שצריך. למה לא

להכשיר את הצעירים כמו שצריך?! למה לא לעשות כמיטב יכולתכם?!

עכשיו אני בא לבעיה מה זה דם באמהרית. דם באמהרית זה נפש. אדם שזורק דם

כאילו שזרק נפש לפח. נפש זה בן אדם. ככה זה אני חושב גם בתורה.

באמהרית, כפי שאני מבין, דם הוא נפש. מה שקרה זה נורא. זה דבר איום

ביותר. לאף עדה לא נעשתה בדיקה. לחברה הישראלית, לנוער שהולך לדרום

אמריקה, למזרח הרחוק, להודו, לכל מסיבות הסמים וכל זה, לאף אחד לא עשו

זאת. המדענים המלומדים עושים השוואה. לאתיופים יש הרבה, לאלה לא. איפה

ההיגיון הבריא, שאומר שבהשוואה שעושים בודקים את כל הצדדים?!

בנושא חינוך גם, אם יצאו מתוכנו אנשים מלומדים, אנשי רוח, עורכי דין,

אז אנחנו יכולים לומר ולהתגאות אנחנו שווים בין שווים. רבותיי, חברה

יהודית צריכה להתגאות בעבודתה, לא במספר אנשים שכל עבודתם היא להרוס.

אותו מספר אנשים כמו שיניים, כשכואב מוציאים אותן.

מזל: באנו מתוך מגמת שכולנו אחים, אבל אני רואה

שזה לא נכון. אני פתאום מרגישה מה זה הדבר

הזה. במסגרת החינוך יש הרבה ילדים שחורים אתיופים, שמכניסים אותם

למוסדות של מפגרים, והם בעצם בריאים. שולחים אותם לפנימיות. יש לנו

הרבה אפליות. אבל מה צריך לעשות? מה אנחנו בסך הכול מבקשים? לפקוח את

העיניים, להסתכל מה שקורה. במערכת הצבאית חיילים מתים. שפכתם את הדם

שלנו לתוך פחי זבל. מה אני ארגיש, מה תגידו לדור שלנו, מה תגידו לנוער

؀ࠂࠊࠌࠐࠒࠔ࠘ࠚࠜࠠࠢࠤࠨࠪࠬ࠰࠲࠴࠸࠺࠼ࡀࡂࡄࡈࡊࡌ쏒뻒뺯鮪險隇玂溂湟䭚Z̝jᘀ彨㔜唀Ĉ࡚涁H渄H甄Ĉᘉ彨㔜娀脈̝jᘀ茺唀Ĉשלנו?! זה מה שהכי מעצבן. פתאום אתם תמימים כאלה, פתאום לא קרה כלום.

אבל מה סך הכול עשיתם, השרשתם את העניין שיש כאן שנאה. גרמתם לי להביע

שנאה כלפי כל המדינה הזאת, מדינת ישראל. אני מרגישה שלנוער יש נטייה

לשנאה. ההפגנה הזאת פרצה כי היה לנו הרבה כאב, כי כששומרים כאב מסוים

והרבה סבל הרבה זמן, זה מתפרץ חזק. ואנחנו נאבקים כדי למנוע את הגזענות

הזאת. לא פעם דיברו על בית ספר לאתיופים, בית ספר מיוחד. אני לא מבינה

מה אתם רוצים מאתנו, מה סך הכול אנחנו מבקשים, להיות בתוך עם ישראל,
מיזוג עדות, אני כתבתי על זה שיר
אין לי מקום לא ביום ולא בליל

לא שם ולא כאן.

איכה אלך לאן אשים

היכן אמצע מנוח, מנוח לנפשי?

שם התלו בי, קראו לי דם שחור

לארץ אבותיי הגעתי, לארץ הקודש.

את ידי הושטתי לעברם, אך הם דחוה

את דמי הצעתי כעזרה, אך הם שפכוהו

מה ונאמרו לדור הבא?

מה תאמרו לעולם על אפליה שכזאת?

כשכלב מת מכסים בעפר את דמו,

קל וחומר דמו של אדם.

מקומי בישראל, כפועל, כמנקה,

לא כעיתונאי או כשופט בישראל.

היכן הצדק, היכן היושר?!

אדם לאדם זאב, אומרים כולם

אך כיצד אח לאח אויב?!

היו"ר ע' זיסמן: אני מכיר את הנושא, זה לא רק בעדה הזאת,

זה ברוב העדות. יש ארגון יציג, ויש גם

ארגונים אחרים. אנחנו לא נכנסים לבעיות הפנימיות. אבל המסרה היא

משותפת. יש לנו מטרה לקדם את קליטת העלייה ואת מיזוג העדות בישראל. לכן

לא במקרה ביקשתי מחברי הכנסת, והם ממתינים בסבלנות. כל אחד בצדק רוצה

לומר את דברו. אבל לא יכול להיות שיהיו פה 63 אלף ארגונים. אני לא

מסכים לתת, אלא רק ליוצאי אתיופיה. אני לא אתן לאף אחד, אם זה יהודי

מארצות הברית או יהודי מרוסיה שרוצה לדבר בשם האתיופים, זה לא פה. אני

כבר אומר. אני לא אתן לאלה שמלווים אתכם במסירות ובנאמנות כל אחד

מסיבות שונות. אני אתן רק ליוצאי אתיופיה לדבר פה, לארגוני העולים, ולא

לאלה מארצות שונות שמלווים אתכם. זה זכותם ללוות אתכם ולעזור לכם. אני

אומר את זה בצורה הכנה והגלויה ביותר. קיבלתי כל מיני פתקאות ואני צריך

לסיים את הישיבה הזאת. זה לא הצגה. זאת ישיבה, שצריכה להביא לסיכומים,

כי מתברר עכשיו מעל לכול, שלא יכולה לקום ועדת בדיקה שיש לה סמכויות

מצומצמות. אנחנו רוצים ועדת בדיקה עם סמכויות רחבות, כפי שאמר השר צבן.

עדיין אין החלטת ממשלה על זה, אובייקטיבית, מאוזנת, שבודקת באופן

יסודי, אבל גם במהרה מוציאה מסקנות. אחרת, שמענו מה אמר אדיסו מסלה,

התבערה תתפתח מחדש. יש לנו פה רצון של כל הגורמים להגיע לסיכומים כאלה,

שאנחנו רוצים אחר כך באופן הדוק ללחוץ וללוות את הממשלה, כדי שהיא

תקיים אותם, כמו שעשינו גם בנושאים אחרים. לכן אל תכניסו אותנו עכשיו

למריבות הפנימיות. אני אתן למקסימום של ארגונים לדבר.

א' ירדאי; אני אחזור על כמה דברים שאני אמרתי בפגישה

עם כבוד ראש הממשלה ועם השרים אתמול במשרד

ראש הממשלה.

אני עוסק בקליטה מאז תחילת הקליטה של עולי אתיופיה. אנחנו, כל הגורמים

העוסקים בנושא זה, עוסקים בקליטת יהודי אתיופיה קרוב ל-17 שנה. אני

אתמול אמרתי בפגישה הזאת, שכל מה שנעשה בתחום הקליטה, בתחום החינוך,

בתחום הדיור, בתחום האינטגרציה והשילוב החברתי בין יהודים יוצאי

אתיופיה לחברה הוותיקה, נהרס בשבוע שעבר. אני רוצה להגיד לכם. אני 25

שנה בארץ, אני פעיל במשך כל החיים שלי פה, בחיים של העדה, נציג של

העדה. היום אני גזבר ארגוני הגג של עולי אתיופיה. מעולם לא הוצאתי מפי

מילה שאמרה "גזענות". התרחקתי מזה. אבל משבוע שעבר, מאז פרסום הנושא

ביום רביעי, נאלצתי להשתמש במילה הזאת. אני מאמין שיש גזענות בקרב

רופאים, בקרב יחידים. המחלה הזאת, אנחנו לא המצאנו אותה. המחלה הזאת

קיימת בכל חברה. ובגלל המחלה הזאת לבוא ל-60 אלף יהודי אתיופיה בארץ,

ולהגיד להם - אתם קבוצת סיכון-, זה הרס שאין כדוגמתו.

יש לנו גאווה ביתדות שלנו. אחרי האירועים האלה נזכרתי בכמה דברים

שאנשים חשובים אמרו אותם בעבר בהקשר אלינו, עולי אתיופיה. באחת הפגישות

שלנו עם מנחם בגין ז"ל הוא אמר לנו שהעמים שסבלו ביותר בחיים במשך

הדורות הם העם היהודי והעם השחור. אלה בגלל יהדותם, ואלה בגלל צבע

עורם. אנחנו באתיופית לא סבלנו בגלל צבע עורנו. בכלל לא, אלא רק בגלל

יהודתנו. היו כנויים, וקללות שהתשובה שלהם היתה אחת, ירייה. יהודים

שמסרו את נפשם עשו את הדברים האלה כדי להילחם על יהודתם.

נזכרתי גם בשבוע שעבר בדבר, שאני עד היום לא ייחסתי לו חשיבות בכלל.

הקיסר לשעבר של אתיופיה, הילה סילאסי אמר בשנות הארבעים לדוקטור יעקב

פייטלוביץ, שהיה יוצא ונכנס בבית שלו, וביקש להביא את היהודים מאתיופיה

לישראל, אז הילה סילאסי אומר לו: "אל תנדנד לי כל הזמן. הרי אני יודע

שאתם לא תתנו להם זכויות שוות כמו לכם". אני זלזלתי באמרה הזאת עד

היום. היום האמרה הזאת היא נכונה. כואב לי לומר את זה. אני יודע, יחד

עם זה, שנעשו דברים גדולים, לתפארת מדינת ישראל: המבצעים, ההתגייסות

לקליטת עולי אתיופיה. אבל מאותם יחידים, מאותם פקידים או רופאים שבדמם

יש גזענות, צריך לעקור אותה. וזה היה התנאי המינימלי שלנו בהפגנה

אתמול.

קריאה: אני לא שייך לאף ארגון, אני פשוט באתי

לומר כמה מילים, שאני מרגיש ולא באתי לקדם

שום אינטרס אישי. נכון שהחברים שלי גם כן דיברו על הכאב שיש לציבור,

לעדה, וכל אחד בא להתפרק, הלוואי שהיתה לנו מסגרת יותר רחבה שיכולנו

להתפרק בה. אבל לפתות המקום הזה יכול לתת לנו קצת הרגשה שאנחנו נשתייך

לחברה. אנחנו עושים מאמץ להשתייך. רבותיי, אנחנו עושים מאמץ. כל בוקר

כשאנחנו קמים, במקום להיות זקופים, אנחנו מתכופפים. רבותיי, אנחנו לא

מאיימים על אף אחד. לא מדובר על אוכלוסייה, שיש בה הרבה מוחות, כמו

שמדובר על העלייה מברית המועצות, שאולי זה מפחיד. אנחנו רוצים להיות פה

בשקט ובשלווה. זה כל מה שאנחנו מבקשים. מה אנחנו מקבלים? מכה! אנחנו

בולטים, רואים אותנו. יכולים להצביע עלינו. אנחנו שונים. אבל אנחנו

רוצים שקט. אתם מבינים מה זה שקטו

אמיר: רציתי להגיד בנושא של הארגונים - אתם

רוצים לחלק אותם, אבל זכותנו להביע את

דעתנו. כאן, אני חושב, יושבים לא נציגים של הארגונים, אלא כל העם. חלק

מעם ישראל מזדהה איתנו, ורוצה להביע את הכאב על מה שנעשה. אני רוצה

לספר את החוויה האישית שלי. אני התגייסתי ב-88'. מ-88' עד 91' הייתי

בחיל האוויר. ב-91 ' במלחמת המפרץ הייתי חייל מצטיין של חיל האוויר. אני

תרמתי שש מנות דם. כל הדם הזה נשפך. יש לי 11 אחים, שמונה בנים, וכולם

שירתו בצה"ל והם נמצאים היום באוניברסיטה, ואחותי גם התגייסה לצבא,

ואמרה לי "עכשיו גיליתי את הנקודה. אמרו לי שהלחץ דם שלי היה נמוך,

ודחו אותי, ולא רצו לקבל את הדם שלי". הייתי רוצה שאת כל מנות הדם

שתרמתי, שש מנות דם מ-88' עד 91', עד שהשתחררתי מצה"ל, יחזירו לי. אני

רואה שאתם רימיתם אותנו. אותו אדם, אותו פרופסור לא מתבייש ויושב כאן.

אם הוא לא ציוני, בשביל מה לשלוח אותו להעלות את יהודי אתיופיה לארץ?!

יש אנשים כמו מיכה פלדמן, יש הרבה אנשים שתרמו לקהילה מתוך החברה

הישראלית, והעריכו, ואף פעם לא דיברו. אני מתבייש מאותם אנשים, מאותם

מנהיגים באמת ששפכו את הדם שלנו. הייתי רוצה לראות את הדם שלי היום. שש

מנות דם. אני חושב שלקחו את הנפש שלי, והייתי רוצה שיחזירו אותה.

אתמול בהפגנה את כל הכאב רצינו להוציא, רק בגלל שכבר עברתם את הגבול.

אני רוצה שתתנצלו על מה שעשיתם בפני העם האתיופי. וכמובן, מאוד כואב

לי. אני חרד מהדבר שנעשה אתמול לאותם שוטרים, שממלאים את תפקידם. אני

גם מתנצל בפניהם, שיחלימו במהרה. באמת מאוד כואב לי. אני מלא תקווה שעם

ישראל יישאר עם ישראל, ולא נחלק אותם לעדות.

ש' מולה; כבוד היושב ראש, נאמרו פה הרבה דברים

קשים, מבוססים על עובדות. אני רוצה לציין

לא את ההיסטוריה של עליית יהודי אתיופיה, אלא את הצורה. יהודי אתיופיה

עלו בצורה מיוהדת. זה היה כרוך בהיי אדם. כל אחד השאיר חלק מהאתגרים

שלו. זה נעשה למען דבר אחד בלבד, להגיע לארץ אבות, להיות בחברה

ישראלית, בין אחים, שווה כשווה. דבר זה נשבר. עבדת במשרד הקליטה שש

שנים בקליטה חברתית. היה רצון עז של החברה הישראלית. חנקו את העולים

מרוב אהבה, מרוב אהדה. אבל לצערנו הרב, מתוך אותה חברה יוצאים כמה

אנשים. אולי צבע העור שלנו מפריע להם. אולי ההישגים שלנו מפריעים להם.

אולי לא רצו לראות אותנו פה במדינת אבות. וכל מה שאנשים אחרים בנו אותו

הולד לעזאזל. העלייה של יהודי אתיופיה היא עלייה מוצלחת. בתקופה כה

קצרה ניסינו לצמצם את הפער החברתי, הפער הכלכלי, הפער החינוכי וגם

להיות שותפים מלאים בהגנה על ארץ ישראל. את העובדות אתם רואים בשטח,

בלי יוצא מן הכלל. כל הילדים שלנו, הצעירים שלנו הולכים ליחידות

מובחרות, ונותנים את הנשמה. הם נותנים את המקסימום, שאבותינו חלמו עליו

ולא הצליחו לתת למדינה זאת.

לפי דעתי, זו עדה תמימה, שקטה, שיש לה רצון עז לבוא למדינת ישראל,

לבנות אותה, להיבנות בה, ולהגן על גבולותיה. אבל רבותיי, אנשים כמו

הפרופסור המכובד, הדוקטור המכובד, פרופסורים אחרים, אנתרופולוגים

למיניהם זורעים הרס. אנחנו בכוה עצמי שלנו, עם תמיכה של כמה אנשים

מנסים לתת, מנסים להתגבר על כל הבעיות שיש לנו, מתגברים. יש לנו

מוטיבציה עזה. אבל אל תשברו את המוטיבציה וזזו. כי ההפסד יהיה לא רק

ההפסד של העדה. המדינה מפסידה. המדינה מפסידה הרבה חיילים ששומרים על

גבולותיה. המדינה מורידה בגלל אנשים מסוימים את המוטיבציה של אותם

צעירים שרוצים להתגייס ליחידות קרביות ולתת את הכול כדי להגן עליה. זו

העלייה המיוחדת והצעירה ביותר. לפי סטטיסטיקה שלנו, המספר הגדול זה

צעירים. ואת הפירות אתם רואים, אנחנו רואים בשטח. כמו הילדה הצעירה

הזאת שכתבה את השיר הזה, יש הרבה פרחים שצריכים להביא פירות למדינה

הזאת. המדינה הזאת צריכה להיות גאה. המדינה הזאת צריכה לתת את כל מה

שהיא צריכה לתת כדי שהילדים שלנו יגדלו בכבוד, שהילד שלי כיום לא ירגיש

שונה מאותם ילדים שנמצאים פה בגן או בבית ספר.

קריאה; אני רוצה להגיד כמה דברים. החלום שלנו

להגיע לארץ ישראל היה חלום של להיות שווה

בין שווים. מ-1980 אנחנו נלחמנו בכל כיוון. הממשלה הסתכלה על הזעקות

שלנו. אמרו לנו "אתם לא תלמדו איתנו בבית ספר שלנו, אתם לא תיכנסו".

הממשלה לא נקטה צעדים. אמרו ראשי ערים "לא נקלוט את יהודי אתיופיה",

הממשלה שתקה, הממשלה הזאת או הממשלה קודמת. כמה ערים לא קולטות היום

יהודי אתיופיה. הם מסתגרים בינם לבין עצמם, לא נכנסו לקהילה הישראלית,

לציבור הישראלי. הציבור הישראלי אוהב אותנו, קלט אותנו, נלחם למעננו,

ואנחנו מודים על זה. אבל ישנם אנשים מסוימים, אני חושב שיש גם מדיניות

שמצדיקה ותומכת בזה, שאומרים - שיהודי אתיופיה יסתגרו לבד, שילמדו לבד.

יש כיתות נפרדות. אנחנו צעקנו, זעקנו את זעקתנו. יש ילדים שלא מגיעים

לבית ספר. יש ילדים שלא מקבלים את מה שמגיע לתם. על הילדים עושים את

זה. יש אנשים שרוצים להתחתן בכבוד. לא מתהתנים. אני צריך לרוץ בגלל

שאני מאתיופיה לכל מקום ומקום כדי לחפש רב שיהיה מתנדב לחתן אותי או את

הבן שלי או את מישהו אחר?! אני לא, סומך על הרבה דברים, כי הבטיחו לנו

הרבה. יש מרכז קליטה, לא נעשה כלום. דווקא לאנשים הללו היו צריכים לתת

הזדמנות לקנות דירה ולצאת. למי נתנו? אנשים שנמצאים בערים החזקות,

בחיפה, בתל-אביב. אבל אני פה אומר, ישנם דברים שצריכים לבדוק אותם גם

ברמה המדינית כדי לתקן את המעוות, לתת את התשובה המיידית לקהילה כולה.

א' בן-דוד; מה שאני אומר אני אומר בכאב לב גדול, כי

באמת נעשה עלבון גדול לעדה הזאת, ועל

תרומתי לעלבון הזה אני מתנצל מעומק הלב.

מה שנוגע לחלק המקצועי, לא כאן המקום לדון בו, כפי שאמר כבוד השר. תהיה

ועדה שתבדוק, ושם נאמר את מה שיש לנו לומר מבחינה מקצועית. מה שאני

רוצה לומר זה רק לגבי הקטע הלא מקצועי, וזאת אותה הציטטה האומללה

ממעריב, שהיא באמת היתה אומללה ומיותרת. ולהגנתי אני יכול רק לומר שלא

זאת הציטטה, אלא זה שכתוב של הכתב, שהפך ביטוי מיותר, אבל תמים יותר,

לביטוי גט וטיפשי, כפי שהגדיר אותו נכון השר בטלוויזיה. אני מתנצל על

זה מעומק הלב. מי שמכיר אותי ויודע את השקפותי המוסריות והאחרות יודע

עד כמה גזענות רחוקה ממני.

אני מבין שאני עכשיו פה מוקד, שק האגרוף, לכל הכעס של העדה, ואני מקבל

את זה, לא אגיד באהבה, אבל בהבנה. אבל עצם הכוונה והמחשבה שאני לא

המצאתי אותה, אבל אימצתי אותה, ועל זה אני לוקח את האחריות, לא לידע את

הציבור ואת העדה בנושא זה, בא רק מתוך הכוונה לשמור על כבוד העדה, כפי

שהיתה אז מדיניות, שלא השר הזה ולא ההנהלה הזאת היו שותפים לה. היתה

מדיניות של לרכך את הדברים. שוב אני חוזר. המראות שראינו אתמול ומה

ששמענו פה היום גורמים לי לכאב לב עמוק, ואני מתנצל מעומק הלב.

ח' פורת; חשוב לי מאוד לומר את דברי דווקא אחרי

הדברים של דוקטור בן דוד. אני רוצה לפתוח

במילה אישית. אני פשוט אוהב את העדה האתיופית מאז עלייתה ארצה. יעידו

על כך חברים שיושבים כאן כמו יפת, אברהם, אורי, אחד התלמידים המוכשרים

שלי. היו לנו בנות מאומצות מאתיופיה במסגרת חברת נוער שקלטנו בכפר

עציון, ביזמה שאני הייתי שותף לה, ועד היום אנחנו מלווים אותן, גם אחרי

נישואיהן.

אני גם רוצה לומר, העובדה שכאן, בתוך כל המציאות המתוחה והטעונה הזאת,

אנחנו, חברי הכנסת יכולים להיות עדים לכישרון כזה של ביטוי ומנהיגות,

כפי שבאה לידי ביטוי כאן בדברים של בני העדה, ואפילו לשמירת האיזון

והמינון הנכון בתוך כל המתח בין הקבוצות, ועל רקע כל מה שקורה שלא

להפריז דברים; התמונה הזאת, שבה סדרן יוצא אתיופיה מעיר לחבר שמפריז

בדברים בעקבות ההערות של החברים, מלמדת אותנו, שאם נרצה או גם אם לא

נכיר בכך, העדה הזאת נקלטה בתוכנו, אולי יותר ממה שהיא מעריכה את עצמה.

וחשוב לפתוח בנקודה הזאת דווקא על רקע המצב הכאוב שעומד כאן.

ואני רוצה לבקש מהעדה, לפני שאני בא לדברים הכי כבדים שיש לי לומר; אתם

בתוך המציאות המתוחה הזאת צריכים גם לדעת ללמד זכות. ללמד זכות פירושו

של דבר לא לקבל, לא להסכים, להבין. הדברים האלה של בן-דוד מעידים על

כך. ברור שבסיטואציה מסוימת ביטוי, שיגול לחיות ביטוי תפל וירוד מקבל

משמעות דמונית. העובדה ששמעתם מפי השר, ואני הושב שבעניין זה אין אבחנה

ביו מחנות פוליטיים, שההחלטה הזאת, שהיא לפי דעתי ההלטה מזעזעת

ואומללה, על שפיכת הדם לאחר קבלתו, גם אם היא נעשתה מתוך כוונות

תמימות, שההחלטה הזאת לא התקבלה, לא בוועדת שרים, לא במסגרת אפלה, אלא

ככל הנראה היתה החלטה מאוד מצומצמת, בנוהל פנימי. אסור לכם במצב כזה

להטיל עכשיו את אותו דבר שאתם חרדים מפניו, סטיגמה, על חברה שלמה או על

ממסד שלם, כאילו שהוא פה בא ורצה לדחוק אתכם הצדה. אתם מוכרחים בשעה

הקשה הזאת, שהיא באמת שעה קשה לכולנו, לקרוא את התמונה המורכבת, ולא

ללקות בפשטנות כזאת, שבה מכתימים את החברה בישראל, ובמקרה הזה אפילו את

הממסד בישראל. יש לי חשבון גדול עם המימסד. אבל אני חושב שצריכים להיות

מאוד ישרים בעניין.

עכשיו אני רוצה לומר מה הדבר שאני רואה בו תרומה חשובה לדיון הזה.

הסטיגמה שעלולה מכאן ואילך, שלא בטובתנו, להיות על העדה, כאילו היא

לוקה במחלות אפלות, ואנחנו כולנו יודעים את האופי הדמוני שמייחסים

למחלת האיידס, ומכאן ואילך אדוני שר הבריאות, גם אם אינך רוצה בכך, זה

התהליך שהולך כבר ונוצר, שעלול להביא לידי כך שהחברה בישראל אומרת,

"רגע אחד, אם העדה הזאת היא על פי החלטות משרד הבריאות נושאת איידס,

ולא ידעו להבחין בין טפל לבין עיקר, אז צריך להיזהר ממנה". הדברים

המזעזעים שאמר דוקטור גור, שהוא לא יסכים לנתה עולה אתיופי מחשש שמא

הוא לוקה באיידס, עלולים להוות תסמונת שהחברה כולה תאמץ אותת. וזה הדבר

הכי מסוכן שעלול להיות, והוא כבר הולך ומתפתח.

אני רוצה לומר לך, שר הבריאות, דוקטור סנה. דווקא בגלל הזהירות שלך

והרצון שלך שלא לחשוף את הנתונים, מתוך אותה כוונה טובה, שביקשו להעלים

את העניין של הדם שנוטלים ואחר כך שופכים, אנחנו עלולים להגיע

לדמוניזציה כפולה ומכופלת. אנחנו מוכרחים למצוא היום את הדרך, וזה צריך

להיעשות, לפי דעתי, עוד לפני הנושא של ועדת הבדיקה. אינני יודע האם

הנתונים במבט כולל מצדיקים מצב כזה של אי-נטילת דם. אולי החשש הוא

באחוזים נמוכים. אולי צריך לעלות את הרף תוך כדי נטילת השיקולים

החברתיים בחשבון, אם כי, כמובן, במינון הנכון. אבל הדבר המרכזי שצריך

להיעשות היום, והוא קריטי, הוא האבחנה הציבורית בחברה בין מצב שבו

אפילו אם יש חצי אחוז או רבע אחוז אין הטלת סטיגמה על העדה כאילו היא

לוקה במחלה. והפחד הגדול הוא, שכתוצאה מזה יכולה באמת לבוא הפרדה בין

ילדים, הפרדה בחברה, פחד. כפי שנאמר בצדק, הזיהוי מתוך צבע העור הוא כל

כך בולט, אז זה לא רחוק מהומוסקסואלים. מאוד לא אהבתי את הניסוה הזה

שהיה בתקשורת של אותו דוקטור מתנשא שאמר, כמו ההומוסקסואלים או כמו

חולי השחפת. כל העדה היום צריכה להרגיש את עצמה כנשאית איידס, חלילה.

שאנחנו יודעים על פי הנתונים, שמדובר פה בדבר שאיננו מגיע לאחוז אחד.

אבל אני לא רוצה להיכנס לנתונים. את הסוגיה הזאת מוכרחים להבהיר באופן

ציבורי עכשיו. כי אני חרד מאוד מהתהליך שיכול להתפתח.

אנחנו כולנו צריכים ללמוד. אמנם נכון, לא עבר זמן ארוך מאז ההפגנה

שהיתה, מאז הפרסומים במעריב ביום רביעי או שלישי, ועד ההפגנה שהיתה

אתמול. אבל במציאות כל כך דינמית וכל כך סוערת וכל כך טעונה כמו בחברה

שלנו, אנחנו צריכים ללמוד מכך. אסור לנו להגיע למצב, שבו אחר כך יאמרו

"ההפגנה הזאת, כולל האלימות, כולל האבנים, היתה זאת שעשתה את הדברים",

כפי שאומר היום דרור בן-ימיני לגבי עוזי משולם. אילו היתה התנצלות באה

אז, אילו אז חיתת החלטה על ועדת הבדיקה, ייתכן שהיינו חוסכים הרבה מאוד

קרעים, שהרבה זמן ייקח לאחות אותם.

שר הבריאות א' סנה; זימנתי דיון שקשור ישירות בדבר זה

ובמסקנות שמתבקשות ממנו. אינני רוצה פה

לאבד זמן. לכן הסכים כבוד היושב ראש .לאפשר לי לסיים את השתתפותי, כי

דבר זה הוא מאוד חשוב להמשך הטיפול ולהפקת הלקחים. כך שהעזיבה שלי פה

עכשיו היא בהקשר מאוד מאוד ישיר לעניין הקשה והעגום הזה.

אני מאוד מקבל את מה אמר הבר הכנסת חנן פורת. השאלה עכשיו היא איזה

מאמץ משותף אנחנו עושים כדי לתקן את הקרעים ולהסתכל קדימה. נוצר עכשיו

מצב חדש. כל מיני דברים היו נכונים עד לפני שבוע, גם מבחינת דברים שאני

כשר רציתי בשיתוף ובעצה אחת עם שר הקליטה, שאין שני לו הרד למצבה

ולמעמדה ולכבודה של העדה האתיופית. נוצר מצב חדש. אני יודע אדיסו, אולי

זאת לא השעה מצדי לפנות אליך בעניין הזה, אבל אני כן פונה. כי לי יש

אחריות, ואמרתי קודם מהי, ואני לא זז ממנה. אבל גם לך ולמנהיגים

האחרים, אינני מתמצא בחלוקות הפנימיות בתוככם, לכם כהנהגה גם כן יש

אחריות, ויש בעיות שצריך לטפל בהן.

שלושה-ארבעה חודשים אחרי שנכנסתי לתפקידי כשר בריאות התחלתי בפעולה

מסוימת שקטה בנושאי הבריאות של העדה. אתה מסתכל אחורה ואני מסתכל

קדימה.

היו"ר ע' זיסמן; אתה רוצה שאנחנו נגיע למה שאתה רוצה. הרי

כולם דיברו כבר, כל מה שאתה אמרת כבר

נאמר. זה לא אומר שזה יהיה הסיכום של הישיבה. אנחנו לא זקוקים

לפטרונים בשביל יוצאי אתיופיה.

שר הבריאות א' סנה; מעבר למה שתורה ועדת הבדיקה, ואני רוצה,

וחשוב לי שהיא תשפוט גם את ההחלטות

המקצועיות, לאף אחד אין מונופול על החכמה. אני רוצה שהיא תשפוט לא רק

את ההחלטות המינהלתיות או המוסריות, אלא שהיא תשפוט גם את ההחלטות

המקצועיות, אם יהיו בה כמובן חברים שיש להם את הכלים לעשות את זה. אבל

אני אומר, צריך שאנחנו, מנהיגות העדה ומשרד הבריאות, יקימו גוף שישב

ברצינות, בשקט, בראש קר, וידונו על כל הנושאים במשותף. כי אחד הלקחים

שאני כבר רואה אותו זה שלא נעשה שיתוף. אני לא צריך שום ועדה. את זה

אני אומר עכשיו. לא נעשה שום שיתוף כמו שצריך בין הממשלה, או משרד

הבריאות (אני מדבר על עצמי, אני על משרדים אחרים לא מדבר) ובין ההנהגה,

ואת זה אני מקווה שנעשה יחד. זה אחד הלקחים שכבכר אנחנו יכולים להפיק,

ואני מציע שנעשה את זה כמה שיותר מהר, ונעשה את זה יחד.

מ' קצב; אדוני היושב ראש, אני רוצה לדבר איתכם

כילד די.די.טי שעלה לארץ בגיל חמש, ולומר

לכם, אנחנו מגנים בלי שום ספק גם את ההתבטאות שהפרופסור בן-דוד מצא

לנכון להתנצל עליה, וגם את המעשה של שפיכת הדם. אבל צריכה להיות פה גם

מידה רבה מאוד של סלחנות. אני מקווה שזה יהיה האירוע האחרון. מי יודע

מה עוד זה טומן בחובו. נעשה היום סקר בקרב אזרחי ישראל בעקבות הפרשה

הזאת מי יודע איזה סטיגמה איומה נדבקה על העדה הזאת, ואי אפשר יהיה

בקלות להשתחרר ממנה. אני חושב ששר הבריאות איננו נושא באחריות יותר

גדולה ממנהיגי העדה לגבי גורל הבריאות של אזרחי ישראל. כל אחד מאתנו

כאיש ציבור, לא משנה מה היא דרגתו ומה סמכויותיו, מה מעמדו, כל אחד

נושא באחריות. אני לא בטוח אם שר הבריאות יגלה יותר אטימות או פחות

אטימות מכל מנהיג אחר פה של העדה האתיופית. יש לנו, לצערנו הרב, ניסיון

עשיר מאוד של טעויות בטיפול בגלי עלייה גדולים. לדידי, המקרה של עוזי

משולם הוא סימפטום. אני מאמין שהארגונים באותה תקופה הבריאו ילדים,

ילדי עולים והוציאו אותם מהמשפחות שלהם. ואני מאמין שילדים מתו,

ונקברו, ואני מאמין שילדים בגלל אי הסדרים שהיו גם נעלמו, ואני גם

מאמין שהיו ארגונים שהעלימו ילדים בזדון. ארבעת הדברים התקיימו. אבל

אנחנו רוצים להפיק גם לקחים, לא רק שרוצים לגלות את האמת. הלקח המיידי,

אדוני היושב ראש, כרגע, זה להבטיח שמרגע זה ואילך הכול משתנה. אינני

מתייחס כהוא זה בסלחנות למעשי האלימות שהיו אתמול. טוב עשה יושב ראש

הארגון שמצא לנכון גם להתנצל. אנחנו צריכים גם מידה של סלחנות וגם

להפיק את הלקהים באופן כזה, שטעויות שנעשו לא יחזרו על עצמן בשום אופן.

זה מקיף. הבעיה היא לא רק בעיית הדם, אדוני היושב ראש. הבעיה היא מכלול

תנאי הקליטה והטיפול בקליטת עולי אתיופיה. העלו פה את בעיית החינוך,

והעלו את בעיית הדיור, והעלו את בעיית הנישואין ובעיות רפואיות. אנחנו

חייבים להתמודד עם הבעיה הזאת. ושוב, אתמול דיבר אחד מעולי ברית

המועצות על סטיגמות שמדביקים לעולי ברית המועצות. זה לא פחות חמור.

הבעיה היא שלנו, של החברה הישראלית. אנחנו לא יודעים להתמודד עם גלי

עלייה גדולים. כשבאים טיפין טיפין, אנחנו מתמודדים עם זה. כשבאים גלים

גדולים...

לכן, לסיכום, אדוני היושב ראש, אנחנו חייבים מרגע זה ואילך, וזה תפקיד

שמוטל על הכנסת ועל יושב ראש ועדונ העלייה, כמי שמוביל בעניין הזה, כי

הממשלה עסוקה במיליון ואחת בעיות, ואנחנו צריכים לפקח על הממשלה, לכפות

עליה, לנווט אותה, אנחנו צריכים להתחיל במבנה כזה של טיפול, להפיק את

כל הלקחים, למנוע חזרה על הטעויות ולהבטיח את הפתרון באופן שאחראי, כפי

שכל המנהיגים, גם הנוכחים באולם הזה, יודעים אותם לאשורן.

ב' טמקין; אני רוצת לספר לכם שאני נולדתי במקסיקו

וגדלתי במקסיקו, והייתי לא רחוק מהגבול עם

ארצות הברית. הייתי שם. וכל פעם שעברתי את הגבול לארצות הברית היו

נותנים לי חיסון או די.די.טי. אפילו לא באתי כמחגר, סתם הייתי תייר,

והיו עושים את הדברים האלה. הבעיה הזאת היא בעיה כללית של כל החברות.

אני מספר את זה, כי תמיד במפגש בין חברה קולטת לבין חברה נקלטת יש

מתחים קשים מאוד. הדברים העיקריים כבר נאמרו. כמובן אני שותף להערכה

שלילית ביותר ולגינוי למדיניות הזאת שנקבעה, ואני מאוד רוצה לבקש שהדבר

הזה יישאר בגדר ניתוח ותיקון של החברת הישראלית ככלל, ולא של ממשלה זו

או אחרת. כי אנחנו יודעים, ואני גם מודה לחבר הכנסת פורת ולחבר הכנסת

קצב, שככה הוצגו הדברים, כי יש בעיה כאן של חברה ישראלית בתור קולטת.

מי שעבר את החוויה של קליטה יודע, מי יותר ומי פחות, את הטראומה ואת

הקושי וואת חוסר הרצון לפעמים של החברה הקולטת להיות פתוחה. אבל אני לא

רוצה לבוא בתביעות אל אחרים. אני רוצה להגיד משהו אישי. יודע יושב ראש

הוועדה הזאת, שאני לא חבר ועדת הקליטה. אבל אני בא כמעט לכל ישיבה של

ועדת הקליטה, ואני יושב כאן, ואני מנסה לעשות כמה שאני יכול בנושא

העולים. ועם זה, אני רוצה להגיד, שאני אישית, אני לא רוצה לבוא לאף אחד

אחר בטענות, אני חטאתי במחדל, כי לא הייתי ער מספיק ולא הייתי רגיש

מספיק לבעיה המיוחדת שעוברת העדה, ואני רק יכול להתחייב שבעתיד אני

אשנה את דרכי.

אני גם רוצה לפנות לחברה הישראלית, לא רק במה שנוגע לאתיופים, האמירה

הזאת הישנה שהיא כל כך נכונה, שבחברה הישראלית אוהבים מאוד את העלייה,

אבל לא תמיד יודעים לאהוב את העולים, יש הרבה נכון בה. אנהנו עדים לזה

בתחומים שונים לגבי עדות שונות. בזמן האחרון, למשל, זורקים בלי יסוד

אמירות על מאפיה רוסית, שכבר קונה את כל הפוליטקאים. אנחנו כולנו בכלל

חשודים, כבר קנו אותנו.

א' גור: מי זורק את האמירות האלה אם לא משטרת

ישראל?

ב' טמקין; כבר אמרתי את הדברים האלה על משטרת ישראל

בוועדה הזאת. אבל אני רוצה לומר לך, הבעיה

הזאת היא כללית, הבעיה שאנחנו חוזרים עליה כל הזמן. ציון המוצא של האדם

כאשר קורה מעשה פלילי כזה או אחר, חוזר על עצמו פעם אחר פעם, באמירות

בלתי אחראיות. ואני פונה מכאן עוד פעם לחברה הישראלית להיות פתוחה,

להיות אוהבת, כלפי העולים החדשים, ובאופן מיוחד כלפי העדה האתיופית.

אין שום ספק שצריך לגנות את האלימות הזאת. האלימות שקרתה אתמול היא

אלימות מיותרת, ואסור שהיא תחזור על עצמה, כי היא תחזור כבומרנג כלפי

העדה האתיופית עצמה, והיא תקלקל את היכולת של אלה מאיתנו שמאוד מושפעים

מן הקביעה הזאת להמשיך ולנסות ולשרת את היעוד הזה ואת הציבור הזה.

אני מאוד מבקש להצטרף להצעה של היושב ראש, שוועדת הבדיקה לא תצטמצם

לתחום הספציפי של מי בדיוק קיבל את ההחלטה ועל אחריותו האישית כזו או

אחרת של מי שקיבל את ההחלטה, אלא היא תרחיב את המנדט שלה על מנת

להתמודד עם יתר הבעיות בתחומים השונים. חבל שזה יהפוך לקטע פוליטי של

מישהו כזה או אחר או של מחרחרי שנאה, שאחר כך לא צריכים לשלם את המחיר

של חרחור השנאה. אני מודע למעשים הגדולים שנעשו ולמאמצים הגדולים. חבל

שהשר צבן הוא מהמפלגה שלי, ואני לא יכול לתת לו את המחמאות המגיעות לו,

גם בעקבות זה שהוא פורש מהחיים הפוליטיים. אני רק יכול להעיד על דבר

אחד, על כך שהרגישות והרצון לשרת את הציבור של העולים כולו ושל העדה

האתיופית הוא חזק מאוד אצל השר צבן. ומזל שלנו, שהיה לנו שר כזה בשנים

האחרונות.

י' אחימאיר; ראיתי הפגנות סוערות בעבר מול משרד ראש

הממשלה, של ציבורים אחרים. היתה הפגנה אחת

שלא נפלה בסיעורה, באלימותה, מההפגנה שהיתה אתמול. אבל בכל אופן, על פי

ההפגנה אתמול ומה ששמענו היום, אתם התחלתם להיקלט במדינת ישראל. עד אז,

לפי דעתי, לא נקלטתם מספיק במדינת ישראל. ואני זוכר, ראיתי את השר משה

קצב ואת ראש ממשלה יצחק שמיר ורבים אחרים, שדמעות זלגו מעיניהם.

ההתרגשות היתה עצומה. החום היה רב. הלב היה מלא עד גדותיו ובאמת היתה

התרגשות ואהבה לקראת הבאים, אני חושב שיותר מאשר לקראת כל עדה או כל

קבוצה שהגיעה ארצה. זה היה ממש מאורע שלא יישכח. אתה כמובן, אדיסו,

היית שם, אתה מהוותיקים. ואני חושב שמאז ועד היום אתם נשאתם בלבכם

ובתוככם את הקשיים ואת הקיפוחים שהיו מנת חלקכם בחברה הישראלית, שלתוכה

אתם הגעתם. אני מתפלא על השרים. הנושא הוא באמת לא מפלגתי. כולנו

מאוחדים סביבו. ואני רוצה לשבח את העיתון, את מעריב, את הכתב רונאל

פישר, שחשפו את הפרשה. לא העיתון אחראי לזה. העיתון רק פתח את הפצע,

חשף את הנושא הזה, ועשה טובה לחברה בישראל, והם ראויים לכל שבח, מעריב

והכתב. אבל ממה ששמענו פה, וממה שאנחנו יודעים מהעבר, שר הבריאות לא

ידע על מה שעושה בנק הדם. מה זאת אומרת לא ידע?! ושר הביטחון יודע

שחיילים מתאבדים, רק אחרי שזח קורה. ושר חחינוך לא יודע על חפניית

תלמידים אתיופים מסוימים לחינוך המיוחד. ושר כזה או אחר לא יודע מה

נעשה אולי במחנות הקראוונים, במחנות הקליטה. לא יודעים. יש פה מחדל

זועק לשמים, שלא יכול להישאר מרוכז רק בנושא של בנק הדם. אני חושב

שצריך להרחיב את הבדיקה עוד מעבר למה שהציעו כאן. אני חושב שצריך להקים

ועדת חקירה ממלכתית לכל הנושא הזה, וגם לחקור את המחדלים שהיו בעבר.

העבר הוא לא רחוק. היום פועלת ועדת חקירה על נושא שהיה בתחילת שנות

החמישים, ילדי תימן. והיתה כבר ועדת חקירה שפעלה על מה שהיה בשנת 1933,

ועדת חקירה ממלכתית. אני חושב שצריך להקים ועדה למה שקורה עכשיו, לבדוק

את כל האספקטים של הקליטה, כדי שיוצאו מסקנות חיוביות לעתיד, וככל

שהדבר יקדם, כן ייטב.

א' גור: אני רוצה, ברשותכם, לפני שאני אומר את

הדברים, לשאול האם בכלל ממשיכים לקחת מנות

דם מעולי אתיופיה בעצם הימים הללו?

קריאה; בהתאם להנחיות שר הבריאות, הטיפול במנות

של עולי אתיופיה, אלה שרוצים לתרום אחרי

שכל העניין התפרסם, יימשך כפי שהיה. אם תורם אתיופי, שיודע שהסיכוי

שישתמשו במנת הדם שלו הוא קטן, בכל אופן רוצה לתרום דם, אנחנו נקבל את

המנה.

קריאה; החלטות כאלה על בסיס עדתי צריכות להיות

מחוץ לחוק בכלל.

א' גור; התשובה הזאת, כמובן, והמדיניות הזאת מאוד

מאוד מתמיהה. וגם את זאת צריך לבדוק, השר

צבן, לפי דעתי, באופן מיידי, ביחוד אם אתה חושב, שזאת לא הנחיה שיצאה

מפי השר. הנזק לעדה האתיופית נעשה. הפרצוף של העדה הושחת. הסטיגמות

והסטריאוטיפים הודבקו, לפי דעתי, לדורות. הנזק לחברה בישראל ולמדינת

ישראל נעשה גם בעיני העולם כולו. אם מישהו היה זקוק להוכחה, התבשרנו

שהפרשה הזאת אף הגבירה את המתחים בין היהודים לבין השחורים בארצות

הברית, על ההשלכות החברתיות והלאומיות והמדיניות הקשות שעלולות לנבוע

מכך.

השאלה המרכזית היא, לפי דעתי, מה מתכוונת הממשלה על משרדיה השונים

לעשות כדי לפתור הן את הפרשה הזאת והן את הבעיות האחרות הקשות אף הן,

שהביאו לפרץ של גל רגשות בקרב יהודי אתיופיה, כפי שבאו לידי ביטוי

במהלך השבוע, ובמיוחד אתמול והיום. זאת השאלה המרכזית.

הסיבות הרפואיות שהביאו את בנק הדם לא להשתמש בדם של עולי אתיופיה

פורסמו כבר. הרי כל עם ישראל שמע את הסיבות שהביאו את בנק הדם לא

להשתמש במנות הנ"ל. אם כך הדבר, אינני מבין מדוע כבוד השר וראשי משרד

הבריאות ממלאים את פיהם מים ולא משתפים אותנו ואת העם בישראל בצורה

מסודרת- לא בפרסומים בלתי אחראים, אלא בצורה מסודרת, הרי יש מסמכים, יש

עבודות מדעיות, עבודות רפואיות. מדוע לא מיידעים אותנו במה שקורה, כך

שנוכל אנחנו גם לקבוע עמדה אחראית ולא פוליטית. לא כולנו רופאים.

אני גם רוצה לשאול, אם מישהו סבור, במשרד הבריאות, שההחלטה של בנק הדם

היתה מוטעית, לא היתה מקצועית, אז מדוע בעצם הודיעו שמשרד הבריאות

בינתיים לשנה אחת, נראה אחר כך מה יהיה, ממשיך באותה מדיניות, שבנק הדם

החליט עליה כאשר החליט. הרי זאת המדיניות. גם נענינו עכשיו על ידי מנהל

בנק הדם, שזאת ההנחיה המפורשת של משרד הבריאות. אם זאת לא טעות,

וההחלטה במישור המקצועי של בנק הדם, אני מדגיש, לדעת משרד הבריאות

נכונה, אז מדוע שופכים את כל האש ואת כל הגופרית ואת כל התרעומת?! ואני

לא מתייחט עכשיו להתבטאויות, שאני מגנה, וכבר אדם התנצל על כך, אלא אני

מדבר על פרשת הדם. אז למה בעצם מוצאים כשעיר לעזאזאל היחיד, לא שמעתי

שיש עוד שעירים לעזאזאל, רק את בנק הדם. ואין לי שום יחסים עם בנק הדם,

ואני לא מכיר את מי שעומד בראשו, ואני לא מתכוון להיות עכשיו סניגור

לשם סניגוריה, אלא באופן עקרוני אני שואל - מדוע הם צריכים להיות

השעירים לעזאזאל היחידים בכל הפרשה הזאת?! האם כל הטעות של ראשי בנק

הדם מתמצית בעצם בכך שהם לא יידעו את שר הבריאות?! גם זאת צריך לברר -

אם יידעו או לא יידעו-. אני מקווה שאותה ועדה תבדוק את זה לגבי שר

הבריאות הזה או שר הבריאות האחר. אני שואל את עצמי ואותנו, נאמר שבנק

הדם כן היה מיידע בהליך פנימי של שני המוסדות, שכפופים או קשורים אחד

לשני, כי אז הזעם והכעם של בני העדה לא היו פורצים, מפני שהם היו

מסכימים להחלטה הזאת. אם באמת מנהל בנק הדם היה מודיע לשר הבריאות או

למנכ"ל משרד הבריאות, אז היינו סוגרים את כל הפרשה הזאת. לפי דעתי, אי

אפשר לפתור את הפרשה הזאת על ידי מריחה ועל ידי מציאת שעיר לעזאזאל אחד

בגלל נוהל טכני, שלא יידעו מישהו לגבי מה שמתחולל.

אני באמת רוצה לפנות לראשי העדה שנמצאים כאן. אני אחד מראשי עדה אחרת,

וגם אני כמו אחרים שדיברו כאן סבלתי יחד עם בני עדה מסוימת

מסטריאוטיפים וסטיגמות, ועד עצם היום הזה ציבור שלם של עולי ברית

המועצות סובל מסטיגמות איומות, חריפות, מגמתיות מפי כל מיני אישים ומפי

כל מיני מוסדות, שמשחירים את הפרצוף של העדה. דווקא משום הקריאה שלכם

שעלינו לראות את עצמנו כאחים וכבני עם אחד, עליכם לגלות אחריות, ולקרוא

לאיפוק לבני העדה. זה בעצם צריך להיות הבסיס, לפי דעתי, לפתרון הבעיות

שיש לעדה, בעיות שניתנות לפתרון ולחיזוק תחושת השייכות שלנו לעם אחד

ולחברה בישראל.

ע' מאור; אני כמובן מצטרפת לתחושה הכבדה, ואני רוצה

לברך במיוחד על הדברים של אדיסו מסלה

בנייר שקיבלנו: הפנייה היא: - התייחסו אלינו בהגינות ובכבוד, התייעצו

איתנו, הציגו בפנינו את העובדות לאשורן, נטקס עצה יחד ונמצא פתרון הוגן

והולם-. דווקא כשהסוגיה מורכבת, חוסר שיתוף הפעולה והסתרת המידע זה

הדבר החמור.

הערה שנייה, אני מברכת את חברי הכנסת פורת וקצב על הרגישות ועל

האחריות, שכן אני חושבת שחבר הכנסת פורת צדק מאוד. עשו עכשיו הדבקה

תוויות אחרות. מנקודת מוצא של העדה זאת תהיה שגיאה אם היום נתעלם

מההישגים. הכישלון או הנזק הכי גדול יהיה אם עכשיו נציין רק את הדברים

הרעים. מבחינה חברתית יש גם המון אנשים ונשים שנקלטו יפה וטוב, והם

שותפים ומתקדמים. במקומות עבודה וברשויות מקומיות ובתנועה הקיבוצית

ובנעמ"ת, נפגשים ומתערים. חשוב להזכיר את מדיניות המשכנתאות.

א' זנדברג; שני משפטים. הראשון, אם נעסוק אך ורק

בפרשה של תרומות הדם לא עשינו דבר.

התכוונתי השבוע להעלות הצעה לוועדת חקירה פרלמנטרית לעניין. נדחה את זה

בשבוע, נמתין, כי אני חושב שזה צריך לבוא מן הממשלה, וטוב שזה יבוא.

אבל אס זה לא יקרה, הכנסת צריכה ליזום ועדת חקירה שתעסוק בתחום הרחב.

הערה אחרונה, דיברנו על הרבה מאוד דברים, גורמים שהצטברו ויצרו בעיה.

ישנה עוד בעיה, שר הקליטה נמצא כאן, זאת הבעיה של הפלאשמורה. הפלאשמורה

זו פצצה מתקתקת. אם לא נטפל בה היום, את מה שראינו כאן נקבל פי אלף

יותר גרוע בעוד זמן לא ארוך, ואני חושב שהדבר הזה חייב למצוא פתרון.

שר הקליטה י' צבן: לא אגרר לשום ויכוח פוליטי, לא רק בגלל

שעון העצר, אלא מכיוון שנושא זה לא ראוי

לו שיהיה נושא לניגוח פוליטי.

חברים יקרים, נציגות המפגינים, המשלחת שכוללת את המנהיגים המוכרים של

העדה וקייסים וזקני העדה, ביקשה מאיתנו לא רק, אבל ראשית כול, לבדוק את

פרשת תרומות הדם. ראש הממשלה התחייב בפני המשלחת, ועל זה הוסכם בין ראש

הממשלה, השרים שהיו במקום והמשלחת. ועם זה המשלחת יצאה אל המפגינים

ודיווחה להם.

קריאה; זה הדבר הקשה ביותר שישנו בתוך העדה. אתה

לא רוצה לשמוע, אתה רוצה להבדיל בין

ארגונים. אני רוצה לומר את האמת. שתקתי אבל זה האמת. אתה אחראי.

שר הקליטה י' צבן; אני חוזר ואומר מה היה הסיכום בין ראש

הממשלה וההתחייבות של ראש הממשלה והמשלחת

ועם זה יצאו למפגינים, ויושב כאן אברהם ירדאי שהיה כאן והוא לא היחידי.

תהיה ועדת בדיקה שתבדוק את כל פרשת תרומות הדם לתביעת נציגי העדה. זו

ההבטחה הראשונה של ראש הממשלה. ההבטחה השנייה של ראש הממשלה היא, שתהיה

ישיבה מיוחדת של ועדת השרים לקליטת העלייה בראשותו של ראש הממשלה לדון

בבעיות הקליטה של עדת עולי אתיופיה. זאת ההבטחה. כך הוסכם עם הנציגות

של המפגינים. את זה אנחנו נקיים, ואת כל זה נעשה בשיתוף הנציגים של

העדה.

היו"ר ע' זיסמן; עכשיו ועדת העלייה והקליטה מקבלת החלטות.

מה שאני מבין מהחברים שלי הוא, שאנחנו

תובעים לא ועדת בדיקה. אנחנו תובעים שתוך זמן קצר ומתקבל על הדעת תהיה

בדיקה יסודית במכלול הנושאים שהביאו לתחושת קיפוח ואפליה, לא רק של בני

העדה, אלא של בני עם ישראל. זה מה שאני מציע, וזה משקף את דעת כולם, כי

כל מה שנעשה, ונעשה רבות בתחום הכלכלי והחברתי, לא יכול לבוא במקום

העלבון ורמיסת הכבוד של העדה בשורה ארוכה של נושאים. עניין תרומות הדם

זה שיא. לפני כמה שבועות היה עניין במועצות הדתיות והקייסים, לפני זה

היה עניין ברכות השחייה, שלא הורשו כולם להיכנס אליהן. רק בברכת שחייה

אחת פיטרו את אלה שלא נתנו ליוצאי אתיופיה להיכנס. והיתה לנו בעיה עם

חינוך, שראשי ערים או רשויות מקומיות לא קיימו את מה שאנחנו החלטנו.

זאת אומרת אני דורש בכל הנושאים.

הוועדה צריכה להיות גם סמכותית. אם היא תהיה מורכבת מהאנשים הכי חשובים

ולא תהיה לה סמכות, לא יהיה תוקף ממשי ולא רק מוסרי להחלטותיה.

דרוש שיתוף מלא של ארגוני העולים, אמר את זה כבר השר.

דבר נוסף הוא שאנחנו מתכוונים לעקוב מעקב צמוד בכל הנושאים, גם בנושא

של הפלאשמורה, גם בנושאים בתחום החינוך, גם בנושאים בתחום התעסוקה, גם

בנושאים בכל אותם הדברים שהושמעו כאן. אנחנו מתכוונים כולנו, ללא הבדל

נציגות מפלגתית בו ועדת העלייה והקליטה, לעשות את הכול על מנת שיופקו

כל הלקחים, יוצאו כל המסקנות, ויעמידו אנשים על אחריותם. היו פה

התנצלויות. יש לכבד את ההתנצלויות, אבל ההתנצלויות צריכות להיות לא תחת

לחץ. הן צריכות להיות התנצלויות של ממש. מדיניות משרד הבריאות חייבת

להשתנות. אני תובע מממשלת ישראל לשנות את מדיניות משרד הבריאות תוך

שמירת האינטרסים הבריאותיים. זאת מדיניות, לפי דעתנו, של אפליה. אם לא

ידעו, עכשיו צריך לבער את האפליה הזאת מן היסוד. ברוח זה ננסח את

הדברים, ונתראה בקרוב במאבקנו כדי להגשים את הדברים.

הישיבה ננעלה בשעה 14:15

קוד המקור של הנתונים